דן חלוץ, החשבון

  היום פורסם ב"מעריב" שהרמטכ"ל, רב אלוף דן חלוץ מכר את כל תיק המניות שלו שלוש שעות לאחר חטיפת החיילים על-ידי חזבאללה לפני כחודש. שווי התיק בעת המכירה היה 120,000 ש"ח. החלטתי לעשות קצת חשבון. והנה מחשבות אחדות.

בואו נניח שחלוץ צפה ירידה חדה מאוד של הבורסה בתל-אביב, הנחה סבירה מאוד לאור המצב הבטחוני שהיה ידוע לו באורח מדויק למדי, לכל הפחות. ירידה חדה מאוד היא למשל ירידה של 5% או אפילו 8%. כלומר, בעת המכירה יכול היה חלוץ לחשוב שהוא מציל בין 6000 ל-10,000 ש"ח מכספו. ירידה חדה יותר של הבורסה, למשל 30% (שמבחינתו של חלוץ משמעותה הפסד של 36,000 ש"ח) משולה להתמוטטות הכלכלה הישראלית, לנפילה של בנקים ולמשבר בסגנון מה שקרה בארצות-הברית ב-1929.

עד כמה היה חלוץ מבוהל? הוא היה עלול להפסיד 6,000 עד 10,000 ש"ח. זה פחות ממשכורתו השבועית. למעשה, גם הפסד של 30%, כלומר של 36,000 היה לא יותר מהפסד של משכורת חודשית. לאדם שהוא אחד הבכירים בשלטון הישראלי, שנהנה מתנאים נוספים מופלגים ושגם עם פרישתו מגיע לו רכב עם נהג ותנאים נוספים במשך חודשים ארוכים. פרט לכך, קצין בדרגה ובוותק של חלוץ, שהוא הוותיק בקציני המטכ"ל בפער גדול מהאחרים, יקבל מענק פרישה בגובה מאות אלפי שקלים. קצינים רבים בצה"ל, בדרגות הבכירות, מסרבים לפרוש באורח יזום בדיוק בגלל המענק הגדול המצפה להם. אבל הוא חשש לכמה אלפי שקלים.

אינני בא לדון בצד החוקי, אם יש כזה, במקרה של חלוץ. זה לא התחום שלי, גם אם נראה לי שהטענה על שימוש במידע פנימי קצת רופפת. אולי זה יעמוד בבית-משפט ואולי לא. אני מעונין בשני היבטים אחרים של הפרשה: עניין מראית העין ועניין המידע.

זה שבציבוריות הישראלית אבדה כל רגישות למראית עין, לטקט, לטעם ולהתחשבות ברגשות – זה לא בדיוק סוד. בשנים האחרונות מצחיק אנשים כשאני מספר להם על שופט מחוזי שהיכרתי בנעוריי שהלך לקנות עיתון בקיוסק. המוכר אמר לו שאין לו עודף והוסיף: “לא נורא, תשלם מחר כשתבוא לקחת את העיתון". השופט סירב ולא לקח את העיתון, שמא יראו אותו מקבל סחורה ללא תמורה, שמא יהיה מי שיחשוב במושגים של טובות הנאה ושוחד. מצחיק ישראלים רבים של 2006, אבל אני עומד על כך: איש ציבור צריך לחשוב גם על מראית העין. כעת, כשהתגלה המעשה של חלוץ אני מתחיל לשאול את עצמי אילו פעולות נוספות הוא עושה מתוך אינטרס אישי אולי על סמך ידיעות שיש לו מתוקף תפקידו. למשל: האם איש כזה אמין בכל הקשור למכרזים ולרכש? וזו רק דוגמה. אני בטוח שהוא לא הרגיש אפילו רעידה בשפופרת כשנתן את הוראת המכירה הקצרה (“תמכור הכל, הכל", אמר חלוץ, שיש לו הסדר למתן הוראות טלפוניות, ללא ספק, ושהפקיד מזהה מיד). ומה אז? האם יתכן שלא עובר רחש בבנק, האם יתכן שהפקיד לא אומר למישהו סביבו "הרמטכ"ל ברח מהבורסה, משהו רציני עומד לקרות"?
ואכן, עניין המידע מציק גם הוא. הצעד של חלוץ הוא פגיעה ראשונה במעלה בביטחון השדה. זה בדיוק סוג המידע שהאויב מחפש כשהוא מנסה להעריך את כוונות יריבו, במקרה הזה כוונות ישראל. זה המידע שאינו מוגן די הצורך, בדיוק המידע שזורם אחר-כך בצינורות של גורמי ההערכה מולנו? החזבאללה הוא לא סתם עדר של מזוקנים, אם עדיין תהיתם.

רב-אלוף דן חלוץ לא צריך לעמוד לדין לא על עניין שימוש במידע פנימי ולא על פגיעה בביטחון השדה. הוא צריך להיות מפוטר מתפקידו. למזעיר, אפשר לשאול איזה מין מנהיג יש לצבא, שאינו מוכן לסכן כמה אלפי שקלים ברגע האמת. אני יודע, אני יודע, הוא לחם מול האויב והיה טייס מעולה וכו' וכו'. אם כך, זיקנתו מביישת את נעוריו. האם אתם רואים את צ'רצ'יל מבריח כסף לקנדה כדי להציל את הפקדונות במקרה של תבוסה מול הנאצים? האם בן-גוריון היה ממהר להוציא את כספו ולהפקיד אותו בניו-יורק רגע לפני ההצבעה על החלטת החלוקה ב-1947? לפחות על פגיעה במורל, במוסד הצבא והרמטכ"לות, על אטימות ציבורית וגסות, על כשל חמור כמנהיג ואולי גם על עבירות על תקנות וחוקים – דן חלוץ צריך להיות מסולק מכסאו. את מענק הפרישה אפשר לתת לו, כולל מדד חודש יולי 2006.