דן חלוץ, החשבון


  היום פורסם ב"מעריב" שהרמטכ"ל, רב אלוף דן חלוץ מכר את כל תיק המניות שלו שלוש שעות לאחר חטיפת החיילים על-ידי חזבאללה לפני כחודש. שווי התיק בעת המכירה היה 120,000 ש"ח. החלטתי לעשות קצת חשבון. והנה מחשבות אחדות.

בואו נניח שחלוץ צפה ירידה חדה מאוד של הבורסה בתל-אביב, הנחה סבירה מאוד לאור המצב הבטחוני שהיה ידוע לו באורח מדויק למדי, לכל הפחות. ירידה חדה מאוד היא למשל ירידה של 5% או אפילו 8%. כלומר, בעת המכירה יכול היה חלוץ לחשוב שהוא מציל בין 6000 ל-10,000 ש"ח מכספו. ירידה חדה יותר של הבורסה, למשל 30% (שמבחינתו של חלוץ משמעותה הפסד של 36,000 ש"ח) משולה להתמוטטות הכלכלה הישראלית, לנפילה של בנקים ולמשבר בסגנון מה שקרה בארצות-הברית ב-1929.

עד כמה היה חלוץ מבוהל? הוא היה עלול להפסיד 6,000 עד 10,000 ש"ח. זה פחות ממשכורתו השבועית. למעשה, גם הפסד של 30%, כלומר של 36,000 היה לא יותר מהפסד של משכורת חודשית. לאדם שהוא אחד הבכירים בשלטון הישראלי, שנהנה מתנאים נוספים מופלגים ושגם עם פרישתו מגיע לו רכב עם נהג ותנאים נוספים במשך חודשים ארוכים. פרט לכך, קצין בדרגה ובוותק של חלוץ, שהוא הוותיק בקציני המטכ"ל בפער גדול מהאחרים, יקבל מענק פרישה בגובה מאות אלפי שקלים. קצינים רבים בצה"ל, בדרגות הבכירות, מסרבים לפרוש באורח יזום בדיוק בגלל המענק הגדול המצפה להם. אבל הוא חשש לכמה אלפי שקלים.

אינני בא לדון בצד החוקי, אם יש כזה, במקרה של חלוץ. זה לא התחום שלי, גם אם נראה לי שהטענה על שימוש במידע פנימי קצת רופפת. אולי זה יעמוד בבית-משפט ואולי לא. אני מעונין בשני היבטים אחרים של הפרשה: עניין מראית העין ועניין המידע.

זה שבציבוריות הישראלית אבדה כל רגישות למראית עין, לטקט, לטעם ולהתחשבות ברגשות – זה לא בדיוק סוד. בשנים האחרונות מצחיק אנשים כשאני מספר להם על שופט מחוזי שהיכרתי בנעוריי שהלך לקנות עיתון בקיוסק. המוכר אמר לו שאין לו עודף והוסיף: “לא נורא, תשלם מחר כשתבוא לקחת את העיתון". השופט סירב ולא לקח את העיתון, שמא יראו אותו מקבל סחורה ללא תמורה, שמא יהיה מי שיחשוב במושגים של טובות הנאה ושוחד. מצחיק ישראלים רבים של 2006, אבל אני עומד על כך: איש ציבור צריך לחשוב גם על מראית העין. כעת, כשהתגלה המעשה של חלוץ אני מתחיל לשאול את עצמי אילו פעולות נוספות הוא עושה מתוך אינטרס אישי אולי על סמך ידיעות שיש לו מתוקף תפקידו. למשל: האם איש כזה אמין בכל הקשור למכרזים ולרכש? וזו רק דוגמה. אני בטוח שהוא לא הרגיש אפילו רעידה בשפופרת כשנתן את הוראת המכירה הקצרה (“תמכור הכל, הכל", אמר חלוץ, שיש לו הסדר למתן הוראות טלפוניות, ללא ספק, ושהפקיד מזהה מיד). ומה אז? האם יתכן שלא עובר רחש בבנק, האם יתכן שהפקיד לא אומר למישהו סביבו "הרמטכ"ל ברח מהבורסה, משהו רציני עומד לקרות"?
ואכן, עניין המידע מציק גם הוא. הצעד של חלוץ הוא פגיעה ראשונה במעלה בביטחון השדה. זה בדיוק סוג המידע שהאויב מחפש כשהוא מנסה להעריך את כוונות יריבו, במקרה הזה כוונות ישראל. זה המידע שאינו מוגן די הצורך, בדיוק המידע שזורם אחר-כך בצינורות של גורמי ההערכה מולנו? החזבאללה הוא לא סתם עדר של מזוקנים, אם עדיין תהיתם.

רב-אלוף דן חלוץ לא צריך לעמוד לדין לא על עניין שימוש במידע פנימי ולא על פגיעה בביטחון השדה. הוא צריך להיות מפוטר מתפקידו. למזעיר, אפשר לשאול איזה מין מנהיג יש לצבא, שאינו מוכן לסכן כמה אלפי שקלים ברגע האמת. אני יודע, אני יודע, הוא לחם מול האויב והיה טייס מעולה וכו' וכו'. אם כך, זיקנתו מביישת את נעוריו. האם אתם רואים את צ'רצ'יל מבריח כסף לקנדה כדי להציל את הפקדונות במקרה של תבוסה מול הנאצים? האם בן-גוריון היה ממהר להוציא את כספו ולהפקיד אותו בניו-יורק רגע לפני ההצבעה על החלטת החלוקה ב-1947? לפחות על פגיעה במורל, במוסד הצבא והרמטכ"לות, על אטימות ציבורית וגסות, על כשל חמור כמנהיג ואולי גם על עבירות על תקנות וחוקים – דן חלוץ צריך להיות מסולק מכסאו. את מענק הפרישה אפשר לתת לו, כולל מדד חודש יולי 2006.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • נורית  On 15 באוגוסט 2006 at 20:03

    זה לא רק עניין מראית העין אלא גם:
    1) שימוש במידע שהגיע אליו מתוקף תפקידו כדי לעשות רווח אישי (או למנוע הפסד, אותו דבר) וזאת בשעה ששאר אזרחי ישראל לא היו חשופים למידע הזה. כך, למשל, תושבי הצפון לא יכלו לדאוג למיגון / הכנת מקלטיהם / שליחת ילדיהם להתארח במקומות אחרים, וכו'.

    2) עפ"י התנהלותו מול הבנק שלו ברור שחלוץ הבין שדבר גדול עומד להתרחש, אך את התובנה הזו הוא לא תרגם להוראות לפיקוד העורף, שהתגלה המלחמה בכל חולשתו. גם האחראים על הלוגיסטיקה בצ"הל לא קיבלו הוראה להיערך, והתוצאה הייתה חיילים שלא קיבלו מזון ומשקה תוך כדי לחימה! האם הכוננות היחידה צריכה להתבצע בחשבון הבנק הפרטי?

  • רוני  On 15 באוגוסט 2006 at 20:08

    הגמרא במסכת יומא פו ע"א אומרת:

    "היכי דמי חילול השם? – אמר רב כגון אנא אי שקילנא בישרא מטבחא ולא יהיבנא דמי לאלתר"

    תרגום: מהי דוגמא לחילול ה'? אמר רב: כגון אני, אם אני לוקח בשר מהקצב ולא משלם את מחירו מיד.

  • נינה  On 15 באוגוסט 2006 at 20:22

    אז מה הייתה הטעות של חלוץ? שהוא לא הפקיד ביד אשתו את התיק "הענק" הזה???
    ואולי חשב שעכשיו לא יהיה לו זמן לטפל בתיק, והחליט למכור ודי???
    ואולי נזקק לכסף למטרה כלשהי שאינו חייב לפרסם ברבים?
    אני לא מבינה גדולה במניות, אבל כמה היה מרוויח לו לא נגע בתיק?
    והאם הפקיד את כספו בקנדה???
    יש גבול להתלהמות, יש גבול למילים הפוצעות הללו, האם כך נגיע למקום טוב?
    ותפסיקו להשוות למה שהיה, תחשבו בפרופורציות של היום…
    כשהתחלתי לקרוא את המאמר שלך, מלצר, חשבתי שאתה ממשיך לעשות את החשבון עד לרווחים שהפסיד הרמטכ"ל… אבל לא, אתה מינפת את החישובים לכיוון הביקורת הקטלנית, אתה החלטת להשוות את המעשה למעשים שלא עשו צ'רצ'יל ובן-גוריון,זו בפירוש מחשבה קוטלת המצטרפת לאווירה של היום, מי שלא קוטל – לא קיים.
    תאמין לי מלצר, קצת סבלנות וסובלנות לא תזיק לאף לא אחד מאיתנו…
    וכל מה שאני כותבת אינו שייך להרגשה הכבדה שאני נושאת עמי על הבזבוז: "ראי אדמה…" כמה בזבזניים היינו אמר טשרניחובסקי ויש לי הרגשה שגם אנחנו חשים כך…
    אבל לגבי חשבון המניות – אני שבה ואומרת, אולי לא אחראי (מה יגידו בבנק) אולי שימוש במידע פנימי (מחר יוצאים למלחמה), אבל אולי גם אדם שמבקש להתפנות למלחמה ולתפקידו בכנות ובנכונות אלי קרב???

  • יעל ישראל  On 15 באוגוסט 2006 at 20:52

    אני דווקא מסכימה לכל מילה שלך, יורם. ושתקום ועדת "אגרנט" מס' 2, ושכל המניאקים יתפטרו, ומצידי שגם יתאבדו. הפשלות במלחמה הזו גרועות יותר מהפשלות במלחמת יום כיפור. בין השאר כי שם היה כשל מודיעיני ונפלה עלינו מלחמה, והפעם סתם יצאנו לקרב בניצוחו של רמטכ"ל שחושב שהוא ירון זהבי. הכעס כל כך עצום, שבא לי לפוצץ כמה פרצופים.

  • יחפה לא מחיפה  On 15 באוגוסט 2006 at 21:17

    אכן כן. 'איש ציבור צריך לחשוב גם על מראית העין'
    הדוגמה שלך על השופט מזכירה לי
    אשת רב שסירבה לנעול מגפיים מעור סינטטי ביום הכיפורים שמא מישהו יחשוב שהמגפיים מעור. היא נעלה נעלי-בד למרות מזג האוויר הקריר בתקופה זו פה, אצלנו.

    וצודק גם בקשר למידע העובר לאוייב.

    מה עוד אפשר לומר? צודק. צודק. צודק.

    🙂

  • עומר  On 15 באוגוסט 2006 at 22:05

    במונחי השפה האנגלית
    Thas is the least of our problems.
    חבל בעיני שאתה מצטרף לציד המטופש הזה בגין העניין המטופש עוד יותר. אמת ויציב, יש כאן מראית עין ואף יותר מכך. אבל חבל על הזמן והמאמץ. הזוטות הללו מסיטות את מחשבותינו מהבעיות האמיתיות. כבר עכשיו ברור לחלוטין שכל טענותיהן של תנועות המילואים השונות לאורך השנים האחרונות
    הן אמת לאמיתה. צבא המילואים קרס ואינו קיים. מתוך 700,000 חייבי גיוס נותר צבא של בערך 40,000
    שאינו מתאמן, מנוצל וחסר זכויות. תקציב הבטחון שהיה אמור לשמש לאימון ותחזוקת צבא המילואים (ויחידות הסדיר)
    בוזבז כדי לממן פרוייקטי דיור יוקרתיים, פנסיה תקציבית ושאר הטבות שמהם נהנים בעיקר אנשי המערך העורפי. צה"ל והממשלה מעלו בתפקידם – לספק בטחון למדינת ישראל. הם לא שעו לאזהרות שהגיעו מארגוני המילואים (בהם פורום המג"דים ופורום החפ"שים) ואיתם לא שעו לאזהרות כמה מבכירי העיתונאים בישראל שבשיטתיות נמנעו מלפרסם את המידע שהובא לידיהם, גם כאשר הוא נתמך ע"י דו"חות מבקר המדינה. וכולם יחד זרו ואף ממשיכים לזרות חול בעיני הציבור וטוענים שהכל בגלל "הקיצוץ בתקציב הבטחון", קיצוץ שלמעשה לא היה ולא נברא!
    אלו הם דיני נפשות של ממש ובכך צריך לעסוק עכשיו ולא בזוטות של מראית עין שכל עניינה העכרת דמותו של הרמטכ"ל הנוכחי ומי יודע לאילו מטרות.
    בעת הזו צריך לדרוש מהתקשורת להרפות משטויות כגון אלה ולעסוק בעניינים מהותיים מעט יותר ובראשם העניין שהוזכר לעיל (וכן הפקרת האזרחים, תכנון מהלכי המלחמה וכו').

  • ריקי  On 15 באוגוסט 2006 at 22:32

    ואתה חוטא בקטנוניות אפילו יותר מאחרים עם החישובים האלו.
    ובאמת, לטעון שהמידע שהוא מכר את התיק יזרום מיד לחיזבאללה, זה מופרך עד גיחוך. יתכן שהפקיד קצת התרגש, אבל לידיעתך, מיד אחרי החטיפה גם אני מכרתי את כל התיק שלי, סתם הנחתי שיהיה קצת בלאגן, לא בסדר גודל הזה, כמו כל העמך.
    מה בדיוק רוצים ממנו? ואם הוא עשה שיחת טלפון עם אשתו באותו יום זה גם פסול? הוא עשה שיחה לפקיד הבנק, ביג דיל.

  • אורן  On 15 באוגוסט 2006 at 22:44

    לא צריך להיות קטנוני וצהוב.

    אז נכון שזה מצטייר לא טוב ואולי זה אפילו קצת מסריח אבל זה בהחלט כשר.
    שיחת טלפון של 20 שניות היא לא מה שמשנה. למה הרמטכ"ל צריך להפסיד אפילו שקל אם זה לא פוגע לו בתפקוד.
    ואתה מר מלצר – לא היית מציל כמה שקלים?!

    גם עניין מראית העין מקומם – חשבון הבנק שלו אמור להיות פרטי ולא נתון לבחינת הציבור.

    ועם כל זאת – דן חלוץ הרוויח את העליהום ביושר עם ההתנהגות היהירה שלו.

    ובלי קשר – כנראה שהתפקוד המקצועי שלו כרמטכ"ל לקוי מאוד. צריך להעמיד את הדברים לבדיקה ואולי (הלוואי) להגיד לו ללכת.

  • אינסיו שטיינהרדט  On 15 באוגוסט 2006 at 22:55

    ידידי היקר יורם

    אני מתפלא עליך!!!
    אני סבור שיש הרבה דברים לחקור בהקשר למלחמה הזו שעוד לא נגמרה.
    ולא כדי להדיח אנשים מתפקידם, שזה לא תורם שום דבר למדינה, אלא על מנת ללמוד לקחים שישרתו אותנו בהמשך, שלצערנו אנחנו יודעים שיבוא.
    תחת זה איש רוח כמוך מוצא את הזמן לעסוק בטלפון אחח שהרמתכ"ל עשה וכדי לדרוש את התפטרותו כאילו לא עשה שם דבר יותר במערכה הזו.
    אולי צריך לפטר אותו מסיבות אחרות. אינני אומר שצריך. אינני מומחה בדברים האלה. אבל יש לי תחושה שהוא ואחרים מעליו חייבים לעשות חשבון נפש וללמוד לחקים כדי להגן עלינו כמו שצריך בעתיד. אף אחד לא ערב לנו שאחרים היו עושים יותר טוב.
    אנשי הרוח צריכים לעודד את למידת הלקחים ולהצביע על הכשלונות אם יש להם ידע לשם כך.

    אבל אם במוסר ציבורי עסקינן, אינני קורא במאמר שלך קריאה להתפטרות של אותו פקיד בנק שמעל בחובת הסודיות כלפי ציבור הלקוחות וכלפי המעביד שלו.

    טלפון אחד של הרמתכ"ל שחוץ מזה עמד בראש המערכה לא מדאיג אותי. מדאיג אותי יותר המוסר הירוד שלנו פשוטי העם, של פקיד בבנק שמדליף מידע על הלקוחות, ואולי של פקידים אחרים שהעבירו את המידע. ואם בכך מסרו מידע מודיעיני לאויב, עוד יותר חמור.

    מי שקופץ על המציאה ומשתמש במידע הפעוט הזה כנראה בתום לב ולא ממניעים אחרים, שלא חשב עליהם… מדאיג אותי הרבה יותר.

    אינסיו

  • ריקי  On 15 באוגוסט 2006 at 23:12

    /

  • moon  On 15 באוגוסט 2006 at 23:44

    העניין הוא שכשמאלן קיצוני ויהיר, לא משנה מה דן חלוץ היה עושה
    אתה כבר היית מוצא דרך להתנגח בו.
    ואם לא בו, אז באולמקט ואם לא בו, אז במערכת ואם לא בה אז במנטליות הלבנטינית שאתה מרים עצמך ממנה
    אז הצטרף לרשימת הסכינאים שעומדת בפינה
    יש עוד רביעם וחשובים ממך שמשחיזים לשונם וידם.

    אנחנו עם שלא צריך אוייבים מבית
    אנו פה נחסל זה את זה די מהר עכשיו.
    אירן יכולה לשבת בשקט שטני ולראות אותנו ברגעינו המזהירים!

    במקום ללמוד לקח ממלחמה זו ולהתכונן לבאה
    במקום לטפל בנזקי הנפש והרכוש, ההלם והכאב שעברנו כעם, אנחנו נמשיך ונלכלך, נקונן, נתבכיין, נצלוב כל מה שאפשר בסביבה.
    עם מנטליות הרסנית כזו, ללא ספק אירן והחיזבלה לא יתאמצו יתר על המידה.

    אבל העיקר שתרגיש טוב יורם
    שתרגיש טוב ונאור ויודע כל

  • עקיבא  On 16 באוגוסט 2006 at 2:59

    צריך להיות אדם חזק כדי להיות רמטכ"ל בישראל. וצריך להיות אדם חזק במיוחד כדי לעבוד בשלום את מה שרהמטכ"ל עבר בחודש האחרון. אני מקווה שכוחו יעמוד לו. ואני בז למשחרים לטרף העטים עליו. ברור שהוא לא עשה כל רע כשמכר את מניותיו, והראיה לכך היא הטיעונים המרושעים והמופרכים של המשחרים לטרף עצמם. הגדיל לעשות מר מלצר, עם הספקולציה הנבזית על הרמטכ"ל ה"מבוהל", עם הטיעון המופרך של מראית עין למעשה פרטי וסודי לחלוטין, והשיא – הטענה שהרמטכ"ל פגע בביטחון שדה.

  • צב מעבדה  On 16 באוגוסט 2006 at 9:44

    יורם איכזבת אותי.
    איזה קומיקאי אמריקאי אמר פעם "כל כך קל להיות חכם, כל מה שאתה צריך לעשות זה לחשוב על משהו טיפשי ופשוט לא לומר אותו".

    מה כל כך נורא בכך שדן חלוץ, גם בתור איש ציבור מוכר את תיק המניות שלו, אחרי שכל עם ישראל יודע שנחטפו שני חיילים?

    הוא לא היה היחיד שבחר בפוזיציה הזאת ולא פגע באף אחד.

    התלונה שלכאורה הוא היה עסוק בדברים אחרים במקום בניהול המלחמה היא מופרכת מן היסוד. עשרת אלפים שקלים (ההפסד הצפוי) הם באמת לא סכום שצריך להקדיש לו יותר מאשר דקת שיחת טלפון לבנק.
    אני דווקא מעדיף שרמטכ"ל בזמן מלחמה לא יחזיק מניות, שדעתו לא תהייה מוטה. באופן דומה כמו שמנהל השקעות מוגבל ברכישת מניות (מותר לו לקנות קרן נאמנות או להפקיד את כספו בנאמנות עיוורת אצל אחר).

    נראה לי שאתה פשוט צר עין. איכשהו יש לי הרגשה מאוד מאוד חזקה שאתה, יחד עם כל יפי הנפש שזועקים עכשיו חמס בראש חוצות, היית עושה בדיוק את אותו הדבר אם הם היו בטוחים שאף אחד לא ידע.

    בקיצור יורם, הייתה לך הזדמנות נפלאה לשתוק ופיספסת אותה.

  • ענת  On 16 באוגוסט 2006 at 9:56

    השאלה היא לא כמה זמן השקיע הרמטכ"ל בהצלת תיק המניות שלו.
    השאלה היא לא מה עם פקיד הבנק. הרי יש תקנות, אינסיו, פשוט צריך ליישם אותן.
    השאלה היא איך היה לרמטכ"ל פנאי בראש.

    וכן: שאלה של אתיקה, של מראית עין, של חוצפה ואטימות, ואולי אפילו של בטחון שדה, כן.

    טוב שעוד מותר להביע דעה.

  • אברום  On 17 באוגוסט 2006 at 22:43

    התיק שלו היה מורכב ברובו מהשקעות בחו"ל, ולכן אין ללמוד מהמכירה על תחזיותיו של הרמטכ"ל בדבר הצלחת המלחמה.

    יתר על כן, הסכום שבו מדובר נמוך יחסית, מה שמעלה את החשד שמדובר בהתנכלות לא עניינית.

  • פרסיקו  On 19 באוגוסט 2006 at 10:53

    מוזר שאף אחד פה לא התייחס לבעיית בטחון הזה, שלגבי מלצר צודק ללא צל של ספק.

  • אמיר  On 24 באוגוסט 2006 at 9:33

    בתקופת פרוץ מלחמת לבנון הראשונה הייתי קצין קישור מילואים. כמובן שהייתי זוטר שבזוטרים ביחס לרמטכ"ל. גם לנו היו כמה שעות של המתנה לקראת הפקודה לצאת למלחמה. שעות ההמתנה האחרונות לפני קבלת הפקודה הן שעות של ריכוז והכנה. אם היה לי אז תיק מניות, אין לי ספק שלא הייתי זוכר לטפל בו באותן שעות

כתיבת תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: