אני בעד מהפכה במצרים


מלכת מצרים: היה לה תחליף...

(מלכת מצרים: לא היה לה תחליף)

 

 

אני בעד מהפכה במצרים. לא בעד כל מהפכה, אבל בעד כמה מהפכות אפשריות. כל מהפכה שתביא ליתר דמוקרטיה, לסילוק משטר רודני ומושחת הרבה מעל לממוצע המערבי – טובה בעיניי. אני קורא את דברי הפרשנים ורואה כיצד הם מעבירים קו ישיר בין נפילת משטר מובארכ במצרים ובין עליית האחים המוסלמים. למה? מנין? אותם עיתונאים – גם אלו שמרבים לעסוק במצרים ואפילו לשהות בה מדי פעם – אותם פרשנים, חזאים, מומחים, אנשי האקדמיה ואנשי המודיעין בעבר ובהווה שלא ראו כמה פריך המצב במצרים, גם אינם מפעילים ביקורתעצמית בדברם על עתידה של מצרים. מהפכה אין פירושה שלטון האחים המוסלמים. דומה שגם האחים המוסלמים עצמם מודעים לכך, אם לשפוט לפי מה שנשמע מפי אנשיהם תוך כדי הדרמה ברחובות הערים של מצרים. ועוד מדרגה קטנה במעלה הביקורת העצמית: מי אמר שהאחים המוסלמים רוצים לשלוט במצרים כעת?

 

בכל אופן: אני בעד מהפכה במצרים. משטר נאצרסאדאתמובארכ הקים למצרים נשיאים שהם פרעונים. עסקה פשוטה: פרעה מספק חיטה וביטחון לעמו, ועמו סוגד לו כאל, או בכל אופן סוגד לכיסאו הרם. בעולם וגם בישראל קיבלו – עם קריצתעין פחות או יותר גלויה – את המשטר הכמעטטוטליטרי במצרים כ"רע הכרחי" כמין "זה מה שהם מסוגלים" שמיד אחריו באה התוספת: “הרי האלטרנטיבה גרועה פי כמה". למה? המצרים חושבים אחרת, ומצרים היא של בניעמה, ושלהם בלבד. הם מאסו בשלטון הנוכחי, מאסו בראשיו ויתכן שגם מאסו בשיטה. הם יודעים טוב מכולנו: זאת אינה דמוקרטיה, זה אינו חופשעיתונות, זאת אינה מדינתחוק והסיכוי של מצרי צעיר (ואחוז הצעירים באוכלוסייה עולה במהירות) להצליח תלוי בעיקר בקשריו עם היושבים על ברזיהמדינה. לא צריך לראות 100 סרטים מצריים מהדור האחרון כדי להבין זאת. מספיק לראות חמישה או עשרה.

 

יתרה מכך, אני בעד מהפכות בכל ארצות ערב. לוב? בוודאי. אלג'יריה? היא זקוקה להקמהמחדש. מרוקו? משטר אימים מלוכני שמחזיק את המכסה יפהיפה על סיר שיכול לרתוח. סוריה? ירדן? תימן? מדינות המפרץ? כוויית? עיראק? רעיון מדינת הלאום לא בדיוק התממש בהצלחה עם תום הקולוניאליזם ששלט בערבים. המערב מסכין עם שלטון של מלכים ונסיכים, עם דיקטטורים "מהפכנים" שהוותיק שבהם הוא מועמר קדאפי בלוב, בה אין מזכירים אותו בשמו אלא פשוט אומרים "הוא". המערב מקבל דריסה של זכויות האדם, ביזוי האישה, עבודת ילדים, השתקת מתנגדי משטר, “העלמת" עיתונאים או פשוט רציחתם. העולם מקבל שבסעודיה תונהג השריעה בגרסתה הימיביניימית, שיהיה אסור ליהודי להיכנס לממלכה הסעודית, שייאסר על נשים לנהוג בה, שלא יותר לבנות בה כנסייה בעוד באירופה בונים מסגדים למכביר.

 

כעת, לראשונה, לאחר תקדים תוניס, מסתבר שהמוני צעירים שמחוברים לעולם לפחות דרך מחשב ומודם, טלוויזיה וצלחתלוויין, החליטו לומר "די". לא בשם רטוריקה מתלהמת, לא בשם כבוד אבוד או גאווה ערבית, אלא על היעדר נאורות במובנה המערבי: כבוד לאדם, מזון די צורכו, אפשרות לעבוד למחייתו, סיכוי ללמוד ולהתקדם תודות להשכלה בתחומים מעשיים. בכל הערוצים, בכל העיתונים, בכל התמונות ברשת, קשה מאוד למצוא אדם בלבוש דתי בהפגנות במצרים, קשה מאוד למצוא אישה רעולתפנים. ג'ינס, מעילירוח, חולצות מערביות. עד כה היה מקובל לומר שבעולם המוסלמי מאמצים את הכלים של הטכנולוגיה המערבית, אבל לא את הערכים הכרוכים בהם. המשוואה הזאת, שהייתה נכונה, השתנתה כעת לבליהכר. בעולם של 2011, יש כלים טכנולוגיים שהם כשלעצמם ערכים, כך שאין אפשרות לפרק את החבילה. יש פייסבוק? יש מגע בין אנשים ויש העברת מידע. יש טוויטר? קשה להסתיר חדשות. יש ריבוי ערוצים, לוויין וטלוויזיה באינטרנט? כל אחד הוא עיתונאי. חופש המידע, חופש ההתאגדות, חופש הדיבור, חופש המחאה, החופש לשאול שאלות קשות – הכל מגיע לכל מקום. גם לעולם הערבי, גם אם הוא עדיין לא מצטיין בחשיבה ביקורתית.

 

קרוב יותר לעיירתנו, אני מניח שרבים יאמרו "כן, אבל…” ויסבירו שהאינטרס הישראלי הוא שיישבו בשלטון "אנשים חזקים" שאפשר "לסגור איתם עניינים". מי שסבורים כך אינם דמוקרטים אמיתיים, אינם ישרים כלפי הציבור שבחר בהם, הציבור הישראלי. שלום ממשי יתכן (כנראה רק) במפגש מתרחב והולך בין העמים. נתניהו הורה לשריו לא להתבטא בנושא מצרים. פואד (בעל שעות מובארכ רבות ולא פחות מכך צ'פחות שהוחלפו בין שני הקשישים המזרחיים) אומר ש"אין תחליף למובארכ". בוקר טוב בנימין בןאליעזר: לכל אחד יש תחליף. זו כמעט הגדרתה של דמוקרטיה. ואפילו לפרעה היה תמיד תחליף.

 

במקום לשתוק, היה עדיף לדבר על הרמה ההומניטרית, על הדמוקרטיה, על חופש העיתונות, ומיד לאחר מכן על כל מה שישראלים (אני מדגיש: ישראלים ולאו דווקא המדינה) יכולים לעשות ולהראות למצרים – מטכנולוגיה חקלאית ועד למערכת המשפט. הכל. לדבר על הרצון לקיים מפגשיספורט, על הרצון לשתף פעולה בתחומי התרבות, על האהדה שלנו לנבחרת הכדורגל המצרית כשהיא מגיעה (שלא כמונו) למונדיאל, לדבר על המוזיקה המופלאה שנעשית כאן ושואבת כה רבות ממצרים ומכל הסביבה. לעשות את כל אלו ולחכות בסבלנות.

 

ואולי, אולי, בעתיד הרחוק, כשישררו גם שלום וגם חשיבה ביקורתית, יהיה מי שיאמר שכל היופי הזה לא התחיל בתוניס, אלא קצתקצת קודם. מתי? כשמדינה מזרחתיכונית מדורדרת אחת התעשתה והרשיעה נשיא באונס, לאחר שזמןמה קודם לכן שלחה שראוצר לכלא, העמידה לדין ראשממשלה, אולי ביטלה מינוי של רמטכ"ל על שום היותו לא בדיוק בדיוק דובר אמת (ואומר כעת "לכאורה"), ועוד קודם לכן הרשיעה קצין מעוטר ו"עתיר זכויות", “אלוף שלושת הפיקודים" וגיבור החווה הסינית, וקבעה סטנדרטים אחרים. ראו את זה בלוויין, קראו על זה באינטרנט: אין יותר סודות.

 

שקיפות או פינוי הכיסא.

 

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • יותם  On 29 בינואר 2011 at 21:06

    או, חיכיתי לקרוא מה יש לך לומר על כל העניין [:

    קאנט הזקן והטוב דיבר בזמנו על תאוריית השלום הדמוקרטי- הנסיבות בהן דמוקרטיות יוצאות למלחמה כנגד אוטוקראטיות- ומנה "הפרת זכויות אדם" כאחד התנאים שאף דמוקרטיה, פציפיסטית או מיליטנטית, לא עוברת עליה לסדר היום. ופה מה? הדאגה היא לאינטרס הישראלי נטו, ושילכו לעזאזל האזרחים של מדינות אחרות- הם לא נתפסים כבעלי זכויות שוות- מה שמצביע על אומרי ה"כן, אבל…" כלא ממש דמוקרטים בעצמם, שוב לפי קאנט [הבחינה הארורה הזאת בביטחון לאומי הטביעה בי את חותמה, אני חושש].

    לו חובב תיאוריות קונספירציה הייתי, הייתי אומר שיש כאן נסיון מודע למנוע מפגשים משותפים לישראלים ולמצריים- הלא הם ערבים, ואותנו לימדו שערבים מבינים רק כוח. כשמדינה שלמה מתמסטלת מהתפיסה שערבי באשר הוא ערבי=אויב, יש לה הרבה מה להפסיד מהיכרות אישית עם הצד השני.

    ולגבי פואד, בחייך, ברור שהוא דוחף את האג'נדה של "אין תחליף"- מדובר פה באלוף העולם בהידבקות לכיסא במשקל כבד. אם הוא יתחיל לומר שלכל אחד יש תחליף, איזה חצוף עלול להחיל את זה גם עליו… [:

  • simhataniim  On 30 בינואר 2011 at 10:19

    מעניין למה כאשר אני קוראת את זה, אני מפחדת עליך. "רק שלא יעשו לו משהו רע על מילים נועזות!" ואולי בכל זאת אנו חיים כאן על קו דק מאוד של אפשרות שמתקיימת רק כאשר מקיימים אותה? הלוואי והיה אפשר לעזור להם שם במצריים ולנו פה. העזרה הזאת, המודעת, התמיכה הנכונה – זה לכל כיוון. אני נזכרת בדבר נוסף – מהפכה היא קודם כל אישית, וכאשר ממש קרוב משתולל המון על לחם, מתקומם נגד כוחנות – אני שואלת את עצמי ואיפה המהפכה שלי? האם נרדמתי? האם נוח לי כל כך עד כי איני רואה ומרגישה דבר, רועדת מפחד שמא יקרה משהו – מה שבדיוק קורה. אוהבת אותך מאוד, יורם.

  • mkr007007  On 30 בינואר 2011 at 11:06

    אני משאר שאתה גם תשמח למהפכת החיזבלה בלבנון.
    וטלי היגיע הזמן לדעוג מאת למה זה עושה לנו כאן בא"י. ולהפסיק להיות המצפון של העולם.
    חמאס עלה בצורה פחות או יותר דמוקרטית לשלטון האימים בעזה וכמובן לא לשכוח את אירן..

  • irity  On 30 בינואר 2011 at 14:16

    אתה צוחק נכון ? שקיפות ?

  • החתול של שרדינגר  On 30 בינואר 2011 at 18:05

    אני בעד מהפכה אחרי מהפכה אחרי מהפכה ….זה בעצם מה שאתה אומר. לאנשים אף פעם לא יהיה נחמד. כל עוד יהיו קיימים בעולם, מטומטמים (אנשים שלא חושבים כמוני) תמיד יהיו מהפכות.

    המשטר שיבוא יהיה גרוע בדיוק המשטר שהופל משום שהבעייה היא לא במשטר אלה באנשים. טיב המשטר כטיב האנשים. במדינות שטיב האנשים לא משהו מסיבות שונות תמיד ישרור אי סדר ומהפכה תמידית.

    כמובן ש"טיב אנשים" זה נתון בעייתי , מסובך למדידה ובעייתי מוסרית.

כתיבת תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: