“אני חייב להרוג אותך. אם לא תפריע לי, אני אהרוג אותך מהר ולא תרגיש שום דבר", אמר הרוצח לקרבנו. לאחר מכן, ירה בו שמונה כדורים מטווח קצר.
“למה הרגת אותי?”, שאל יצחק. גופו היה משותק בשל אותו כדור אחרון.
“מה? אתה עדיין חי? שמונה כדורים תקעתי בך!”
“אני חי, אבל אני מרגיש שאני עומד למות.”
“טוב מאוד, כי אין לי עוד כדורים", השיב הפולני. “הייתי גומר אותך, שלא תסבול יותר…”
הרוצח גרר את יצחק לקבר שהכין מבעוד מועד בגינת הבית. לבד בקברו, הקרבן כרת ברית עם אלוהים. המשך אותו לילה מוצא אותו על מפתן ביתן של שתי נשים נוצריות.
יצחק לרנר קיים את הבטחתו לא למות, להיות נאמן לאל שראה מקברו. לעצמו הבטיח לנקום ברוצחי משפחתו, עד אחרון. זהו סיפורו המדהים של האיש שנקבר פעמיים.
כן, ספר חדש שלי, בהוצאת "כרמל": "האיש שנקבר פעמיים"
תגובות
בהצלחה גדולה.
אוטוטו רוכשת אחד עבורי.
יעל
:-))))
יורם, כדאי לציין שהספר נכתב בעקבות מקרה אמיתי שפורסם לא מכבר בערוץ 2 בטלביזיה. קראתי בזמנו גם את הכתבה בהארץ, ואני מכירה את רוני זה שנים.
מרגש מאוד!
באיחולי הצלחה מעומק הלב,
דבי
לכתבה בהארץ: http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/768285.html
לינק לערוץ 2:
http://www.keshet-tv.com/ArticleForum.aspx?GroupID=2307&ProgID=0&ItemID=50826&IDF=671
איש יקר!
🙂
ושיהיו לו חיים ארוכים ופוריים והרבה הרבה אוהבים
כי מי שנקבר פעמיים יחיה לעולם
אכן, הגיבור חי עד גיל 88 במלוא כוחו
ישר כח
ליורם הסופר ולרוני הבן שאינו מניח לשנים להשכיח ומגשים את שבועת האב
ברכה לב
אקרא!
ובלי נדר גם אקרא את הספר.
כשמזדמן לידי "תרבות וספרות" תמיד אני מגיע גם לטור שלך.
בדרך אגב, יש לך קשר משפחתי לשמשון מלצר? אם כן, נראה שתורה מחזרת אחרי אכסניא שלה. ואם לא, תמיד אפשר להתחיל "ייחוס" חדש.
השאלה נפוצה. שמשון מלצר היה נצר למשפחת מלצר מגליציה. הוא כתב לי זאת לפני שנים רבות, כשהייתי בתיכון והוא חיפש קרובים. משפחת מלצר שלי היא מליטא, ובין בניה נמנה הרב איסר זלמן מלצר זצ"ל ("הארז"), ראש ישיבת עץ חיים וגדול הדור. אז ייחוס יש, אבל קצת אחר… :-)))))
כל הכבוד, כן ירבו סופרים ישראלים!