האיטי: המקום הנורא, המופלא – היום ב"מעריב"


  הגלובוס הצטמק ובמחיר של לא יותר מאלף וחמש-מאות דולר אפשר לצאת מישראל ולהגיע לכל מקום. שעות במטוס, של מציאות מחוץ למקום ולזמן, ואתה מוצא את עצמך בעולם אחר.
לאחר כל המסעות, הנסיעות, הקפיצות הקצרות והארוכות ושאר היציאות אל העולם הגדול-קטן, האם אפשר בכלל לפגוש מקום "אחר", באמת אחר? הרי אפילו מדבריות אוסטרליה, ערבות מונגוליה ויערות-העד של איריאן-ג'איה הפכו למקומות "מתויירים", בוודאי על-ידי בני-עמנו חסר-המנוח.
אני מציע תשובה בת מלה אחת: האיטי. לא לטעות, אינני מציע את האיטי כי הישראלים טרם הגיעו אליו, כאתר הטרנדי הבא לתרמילאים מזה או לבוגרי הפאר המפונק של באלי ואיי סיישל מזה. האיטי, אחת הארצות העניות בעולם, הארץ הענייה ביותר ביבשת אמריקה, בחצי הכדור המערבי, מקום טרגי, למוד סבל, מושבה צרפתית שהייתה למדינה הראשונה בעולם בשלטון שחורים, עבדים לשעבר.
זהו עניינו של הספר הקלאסי של הסופר הקובני אלחו קרפנטייר, “מלכות העולם הזה". הרומן המטלטל הזה מספר על המושבה הצרפתית באי סנטו-דומינגו, שבה עבד אפריקני נמלט משביו והופך למנהיג של עבדים נמלטים. העבד יוזם הרעלה המונית של המדכאים הלבנים, מצליח במזימה, עד שהוא נלכד ומועלה על המוקד. אבל זרע המרידה שהוא טמן אינו מאחר לנבוט שוב. אנו ב-1791, בעצם ימי המהפכה הצרפתית, ובאי הקריבי מתרקמת מרידה חדשה, השואבת כוחה גם מטקסי וודו הנערכים במעבה היער. כוחות צרפתים מגיעים לאי לדכא את המרד. בראשותם עומד הגנרל לקלרק, הנשוי לפולין, אחותו של נפוליאון בונפרטה. הצרפתים פוגשים את הארץ הטרופית, החושנית, הפראית ומטילת-האימה. האיטי עתידה להיות המקום הראשון שבו צבאו של נפוליאון יובס בקרב. ואכן, עבד וטבח לשעבר בשם אנרי-כריסטוף הופך למלך מקומי ומנסה לבנות מבצר אדיר בשם "Sans Souci” (“נטול דאגות"). גורלו יהיה מר: הוא יודח וימות ללא תהילה. על חורבות המושבה והמרידה ההרואית גם יחד תקום האיטי, רפובליקה בשליטתם של בני-התערובת המולאטים, שתמשיך את מעגלי הדיכוי, ההתקוממות, התקווה, האלימות, וחוזר חלילה. מקום אחר. נזקים שמקורם במעשי האדם הלבן דנים את היבשת לכאוס, לאלימות, לאבדן דרך וגרוע מכל: להיעדר זהות מגובשת.
"מלכות העולם הזה" עוקב באורח כללי וגם חופשי אחר המרידות שהביאו לעצמאות האיטי ב-1804, כולל הניצחון על נפוליאון. העצמאות הטרייה הוכתמה מיד ברצח נשיאה הראשון של האיטי, שהכתיר עצמו לקיסר. אנרי-כריסטוף אכן מלך על חלק מהארץ, שנידונה כבר אז לקיום אפל ועקוב מדם.
אלחו קרפנטייר שואל את עצמו למעשה כיצד יכולה יצירה ספרותית לתאר את אמריקה. יבשת של מפגשים בין עמים, אמונות, גזעים וכוונות. יבשת של היתוך טראומטי, הרסני וגם בונה. בהקדמה שכתב לרומן הוא אומר "אמריקה רחוקה מאוד מלמצות את מעיין המיתולוגיות שלה" ומסיים במלים: “הרי מה היא ההיסטוריה של אמריקה אם לא כרוניקה של המהות המציאותית-פלאית?”
האיטי. "מלכות העולם הזה". לתאר את מה שאולי אי-אפשר לתאר, את מה שממשיך להתחולל בעולם – מדרפור ועד טיבט. לתאר את מה שאינו יכול להיקלט ברומנים כמו אלו הנכתבים על ברצלונה, לונדון ופריס. כי אם הנוסע לקצוות העולם בראשית המאה העשרים ואחת נוטל עמו מדריכים כמו ה-Lonely Planet, הרי שיצירתו המסעירה של אלחו קרפנטייר מטיחה בנו אמת בלתי-מעורערת. מקום כמו האיטי, על כל המופלא והמחריד שבו, הוא-הוא ה-Lonely Planet בעולם הגלובלי המתכווץ והולך שמטוסי הסילון חוצים אותו ללא קושי.

 

[התפרסם לראשונה ב"מעריב", ביום ששי ה-25 באפריל 2008]

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • אורי זקהם  On 25 באפריל 2008 at 16:19

    יש בעברית ספר שכתב מאיר פעיל על מלחמת השחרור של האיטי:
    מעבדות שחורה לחירות טראגית.
    ועל מה שקורה שם עתה:
    http://www.zcommunications.org/znet/places/Haiti

  • יורם  On 25 באפריל 2008 at 17:34

    ספר מצוין, הן מבחינת היסטוריה צבאית והן מבחינת הבנת המקום וההקשר. יופי של ספר של איש סקרן ומלומד.

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: