עם התפטרותו של פידל קסטרו – מה שלא שודר בערוץ 1

  היום, בשלג הירושלמי, התקשרו אלי מחדשות הערוץ הראשון כדי לראיין אותי על התפטרותו של פידל קסטרו, נשיא קובה. בערב, כשצפיתי בכתבה שהכין הכתב אלון ולן, ראיתי שמשלוש או ארבע הדקות שצולמו, נכנסו לכתבה כחמש שניות. אז בשביל מה יש בלוגים בעולם? הנה מה שאמרתי לו. חלק ממה שלא נכנס אולי יעניין אחדים מהקוראים כאן.

אמרתי שקסטרו מותיר קובה ענייה ובמשבר, אבל קובה שבה הושם דגש על חינוך ובריאות, חינם לכל אזרח. מצב שהיה בגדר אוטופיה ערב עלייתו של קסטרו לשלטון.

אמרתי שקסטרו שרד עשרה נשיאים אמריקניים, ומאות ניסיונות התנקשות מצד האמריקנים, שלוחיהם ובני-בריתם. מהבחינה הזאת, הוא עוזב מנצח. הוא בחר להתפטר במועד סמלי: בדיוק 49 שנה לאחר שהושבע לראשונה לתפקיד ראש הממשלה בקובה, ב-16 בפברואר 1959.

אמרתי שמחליפו, אחיו ראול, הוא שלב מעבר בלבד, ושאין לדעת מה יבוא לאחר מכן, שכן קסטרו עצמו ביקש לטשטש את תכניות העברת השלטון בשל רצונם של האמריקנים להתערב בתהליכים הפנימיים בקובה.

ואמרתי שקובה ענייה בשל כישלון כלכלי של המשטר, אבל גם בגלל המצור שארצות-הברית הטילה עליה לפני יותר מארבעים וחמש שנה ושלא הוסר מאז ועד היום.

והוספתי – ואת זה אמרתי בכוונה מיוחדת – שזו בושה וחרפה שמדינת ישראל היא המדינה היחידה בעולם התומכת בעקביות בחידוש המצור והחרם על קובה. ובוודאי כשבממשלה הנוכחית יושב שר שעשה הון עתק מעסקים בקובה, בחסות המשטר.

השר, כך אמרו לי בטלוויזיה, סירב להתראיין לכתבה. מדובר בראש מפלגת הגימלאים, השר רפי איתן.

אבל היות שאנחנו חיים בעידן של בנליזציה הנותנת אפשרות לכל מיני שחיתויות להתקיים באין מפריע, הן הדברים שלי והן הקשרם הוצאו מהכתבה, ונותרו חמש שניות שבהן אמרתי שקסטרו הוא דמות גדולה.

אכן, דמות גדולה. אני לא מאחל לנו משטר כמו של קסטרו, חס ושלום. אבל מ"היכרותי" איתו כמי שתרגם את הספר "פידל קסטרו: אוטוביוגרפיה בשני קולות" (מאת פידל קסטרו ואיגנסיו רמונט), אני חושב שהוא לפחות מסמל עיסוק אמיתי בשאלות יסוד. בכלכלה, בחברה, במדיניות העולמית, במושג הריבונות של מדינה ועוד. בן-שיח רציני לוויכוח.

ואצלנו, מושלים הגמדים המושחתים, “העושים לביתם".