מסות קריטיות


פעם אחר פעם, מזה שנים, עולה עניין כתיבת המסות בעברית, מיעוט המסות המקוריות בדורנו והצורך לקדם את סוגת המסה. לא פחות מכך מדברים על תרגום מסות משפות אחרות, ואפילו חוגגים את פרסומן של מסות פרי עטם של גדולי הספרות, ההגות והמחקר בעולם. רבים מקרב מה שמכונה "שכבת קובעי הדעה" ו"מובילי תרבות" מתבטאים בדבר חשיבות הסוגה המיוחדת, בדבר מקורה האירופי הקדום, ועל המסה המפותחת בכשרונם של כותבים באנגלית, בצרפתית, בספרדית ועוד. אין זה סוד שיותר ממה שכותבים מסות עבריות, מדברים אצלנו על הצורך והחשיבות שבכתיבת מסות, כמו "באומות המתוקנות" או "בקרב בני-תרבות" ושאר מחוזות חפץ אינטלקטואליים.

במשך השנים, בשיחות עם כותבים, במפגשים פומביים על ספרות ובדברים שיצאו מפיהם של עורכים, שמעתי את הסוגיה שבה ועולה. זה רוצה לכתוב מסה, האחר מחפש מסות לתרגום, אחרת מתגאה בספר רשימות עיתונאיות ומכתירה אותו כ"ספר מסות". הכל טוב ויפה, חלק מחיי התרבות. צרה אחת בלבד מתמידה ונתקעת לה כאבן-נגף באפרים התרבותיים המוריקים: שוב ושוב, בעקשנות ובאי-ידיעה, טועים דוברים רבים ומדברים לא על essays אלא על masses.

יש בעברית שתי מלים הבנויות ברצף הצלילים masa עם ה' בסוף, כלומר "מסה", והן שונות מאוד. האחת, מסה, מקורה במושג הלטיני massa, שמשמעו עיסת חומר או חומר, כפי שיודע לא רק כל מי שלמד פיסיקה, אלא גם כל דובר אנגלית כשהוא מדבר על masses of people וכפי שיודעים דוברי הספרדית המכנים בשם masa גם את כמות החומר (בפיסיקה ובכימיה) וגם את הבצק ללחם, לעוגה או לאמפנדס. בכל אופן, המלה העברית הנגזרת מאותו מקור לטיני, כלומר מסה, נהגית בהטעמה מלעילית, כלומר כשהטעם על ההברה הראשונה מבין השתיים. אפשר לסמן זאת כאן כך: mAsa. וברבים נשמרת ההטעמה על ההברה הראשונה: mAsot.

המלה השנייה היא מסה. המלה קיימת במקרא. בספר שמות (פרק יז): "ויקרא שם המקום מסה ומריבה" וספר דברים מסיר כל ספק (בפרק ו): כאשר נסיתם במסה". כלומר "מסה" היא ניסיון או מבחן. וברבים: מסות. הדגש בס' הוא זכר לכך שמסה נגזרת מהשורש נ.ס.ה. בן יהודה מפרש את המלה במילונו: "פעולה שעל ידה ינוסה אדם". בסוף הערך מוסיף בן יהודה: "והתחילו להשתמש במלה זו בזמן החדש במשמעות חיבור, מעשה ידי סופר המנסה את כוחו במקצוע מן המקצועות". בן יהודה מקביל אותה ל-essay באנגלית ול-essai בצרפתית. ואת המסה הזאת, העיונית ולא החומרית, המנוקדת מסה, הוגים עם טעם בהברה האחרונה, ובהתאם נסמן זאת כאן: masA. בהסברו האחרון הביא בן יהודה את מקור המונח בשפות אירופה, שהוא הרעיון ש-essay אינו חיבור מדעי הבא להוכיח עובדות ולהיות "המלה האחרונה". מסה עיונית נכתבת מתוך כך שכותב ניגש לנושא וכותב עליו מתוך עצמו, מתוך כוונה להביא לעניין את נקודת המבט המקורית שלו, את טעמיו ותובנותיו, באופן סובייקטיווי. זה ניסיון במובן של התנסות, הצעה המונחת בכיכר הדיון האינטלקטואלי, לעיון, לתגובה, לוויכוח מצד בעלי דעה אחרים.

פה ושם הבחנתי בדוברים מהססים לפני שהם טועים ומדברים על masa כשכוונתם לדבר על essay. היו מקרים שבלטה בהם תחושה לא נוחה, של מי שנקלעו לטרקלין שאינם מורגלים בו, כשהיה עליהם להחליט כיצד להגות את המלה. אין צורך לכתוב על כך מסה מלומדת וכבדת משקל. עיסת חומר היא דבר אחד, וחיבור עיוני דבר אחר. והעברית מבדילה ביניהם היטב.

 

[התפרסם לראשונה בטור "ענייני לשון" ב"תרבות וספרות" של עיתון "הארץ" ב-30 בנובמבר 2007

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • דפנה  On 30 בנובמבר 2007 at 15:49

    כהרגלך, יורם, ממתקים למחשבה. תודה.

  • קוראת  On 30 בנובמבר 2007 at 17:09

    בתחום הספרות, ביקורת הספרות, וכל השאר.

  • אורית קמיר  On 30 בנובמבר 2007 at 17:17

    תבורך מורתי ללשון, שולמית בסוק, שהחדירה את הדברים למוחי כך שהתקבעו והתבייתו שם כאילו לא יכול להיות אחרת. ותבורך על שאתה מפיץ את התורה וממשיך את עבודת הקודש של המורה בסוק…

  • יורם  On 30 בנובמבר 2007 at 19:11

    אם עוד אפשר להשיג את "האם ליסבון קיימת?" שלי, הרי לך אוסף של מסות קצרות. למשהו עכשווי יותר עם מבט לעתיד אני מפנה אותך לקטעים כאן מתוך "ספר בורחס" שעתיד להיוולד בעתיד הלא רחוק…

  • קוראת  On 30 בנובמבר 2007 at 21:24

    במיוחד של הראשון, נהדר כשלעצמו.

  • נתלי  On 30 בנובמבר 2007 at 21:44

    נניח שליסבון עדיין קיימת באיזה הוצאה לחפש?

  • פיליב  On 6 בדצמבר 2007 at 12:20

    שמא.. למי אכפת?

    נשאלת השאלה: מה תעדיף, השפה העשירה החדשה שהתרבות בעולם דובר העברית תיצור ותציג לנו מאות מילים חדשות ומעניינות, או ניסיון (שבלאו הכי לא יצליח) לקפוא על השמרים, להגות במלעיל ובמלרע ולא כדרך הטבע, לדקדק ולצקצק מול כל פגע רע בשפה שלא תואם משלבית.

    אין דבר שיותר טוב לשפה מטעויות.

  • שלמה  On 22 בדצמבר 2007 at 9:14

    זהו שם ספרו של נשיאנו הראשוןשבמקור נקרא
    trial and error

  • יורם  On 22 בדצמבר 2007 at 12:33

    כן, כפי שהופיע בתגובה ב"הארץ" ב-21 בדצמבר. כמה יפה שחיים ויצמן נתן כותרת כזו לספרו. הרי המונח האנגלי TRIAL הוא גם קושי וגם ניסיון.

  • רות לובין  On 26 בינואר 2008 at 18:45

    מצטרפת לדפנה.
    תענוג.
    ותודה.

    ןדרישת שלום….
    מה עם בורחס באמת? שבוע טוב ובהצלחה בכל.

כתיבת תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: