אוהדי בית"ר ירושלים – זכרונות מ-1995


  באוגוסט 1995 הלכתי למשחק כדורגל באצטדיון "טדי" בירושלים. בית"ר ירושלים נגד הפועל חיפה. כאוהד הפועל חיפה, ישבתי ביציע נפרד שהוקצה לנו. בינינו ובין היציע המזרחי הידוע לשמצה של אוהדי בית"ר הפריד קטע יציע ריק, בין גדרות. המשחק החל ולאחר זמן הפועל חיפה הבקיעה שער: 1:0 לטובת הקבוצה האורחת בטדי!

מובן מאליו שהקהל של בית"ר לא אהב את זה. אתה לא שמח כשמבקיעים שער נגד הקבוצה שלך. אבל המקרה היה חמור יותר מבחינתם של אוהדי בית"ר, ובעיקר ביציע המזרחי. מבקיע השער היה שחקן ערבי, השאם זועבי הזכור לטוב ששיחק בשורות הפועל חיפה במשך שנים והיה אהוב אוהדי הקבוצה. היציע המזרחי נדלק: “מוות לערבים!” היה הפזמון שנשמע בקולי-קולות ברחבי האצטדיון, כשבתי השירים העליבו לא רק את עמו של זועבי אלא את אמו, אחיותיו (הממשיות או הפיקטיביות), את קבוצת הפועל חיפה כולה ועוד – דברים שלא אביא כאן. בתוך כך, הופנו קריאות גם לעברנו, יושבי יציע האורחים.

ואז ראיתי את האקדח. בידו של אוהד ביציע המזרחי, בתוך ההמון, יד מושטת ובקצה אקדח והקנה מופנה לעברנו, בכינון ישיר.

“בום!”, נשמע קול הירייה.

ואז קרו שני דברים, בו-זמנית: הבנתי שמדובר באקדח זיקוקים; ואוהד הפועל חיפה שהיה שורות אחדות מעלינו נפגע ונותר מוטל על הבטון.

האוהד פונה על-ידי כוחות מד"א, הועלה על אלונקה והוכנס לאמבולנס.

המשחק נמשך. בית"ר ניצחה בו 2:1. ואני הלכתי למגרש הרוסים להגיש תלונה במשטרה.

מוצאי-שבת בירושלים. התורן בתחנת המשטרה עבר בין היושבים בחדר ההמתנה. ממיין אותם. זה בא להתלונן על שכן ששפך אשפה. אחר על יידוי אבנים בידי צעירים חרדים שעלה לו בחלון שבור במכונית. גברת באה להתלונן על גנבה. ואז פנה אלי התורן: “ומה איתך?”

“ירו לעברי", אמרתי.

מיד קיבלתי עדיפות והוזמנתי לקצין שישב בחדר פנימי.

“ספר לי מה קרה", ביקש החוקר בעל הדרגות, ואני סיפרתי הכל, בפרטים.
“באצטדיון? במשחק של בית"ר?”, שאל-התפלא האיש. אישרתי.
הוא הפך את בלוק הנייר שהיה מונח לפניו וצייר מין אליפסה פחוסה, חילק אותה לפרוסות וביקש: “תראה לי".
הראיתי לו היכן ישבנו ומהיכן ירו.
“מה עשית שם??”, נזעק החוקר, בודק פעם נוספת את כתובתי ומגלה שאכן, אני גר בירושלים.
אמרתי לו שאני אוהד הפועל חיפה. הוא ביקש לדעת האם ראיתי את היורה, האם אני יכול לזהות אותו. אמרתי לו שראיתי דמות, יד מושטת, אקדח וקנה מכוון. אבל שראיתי גם צלמי וידאו של המשטרה מתעדים את האצטדיון כל משך המשחק. הוא שתק. החתים אותי על התלונה ואמר לי שהעניין ייחקר.

באותו ערב חשבתי שאראה את המקרה בערוץ 2, שסיקר את משחקי הליגה. ואכן, בדיווח מהמשחק רואים את השאם זועבי כובש שער ורץ לעברנו, אוהדי קבוצתו. התמונה נחתכת ואז שומעים קצה של הד עמום. זיהיתי את הקול: סוף קולה של הירייה.
לא הראו את המקרה, לא הזכירו אותו: לא את הירייה, לא את הנפגע, לא את פינויו. כלום.

פניתי במכתבים להתאחדות לכדורגל ולאיגוד השופטים. שום תגובה. גם התקשורת וגם הרשויות שתקו ולא עשו דבר.

חודשיים ושבוע לאחר מכן נרצח יצחק רבין ז"ל.

והיום בית"ר ירושלים עומדת לדין על כך שאוהדיה שרקו בוז ושרו שירי תמיכה ברוצח.

האוהדים הם נקודה חשובה בסיפור, אבל בהחלט לא הנקודה היחידה. מי שלא מטפל בתופעות של אלימות ושנאה גזענית, מי שאומר "זה רק קומץ" או "זה רק אוהדים במשחק" או "זה לא מעיד על כלל החברה", מי שאומר כך ושותק ואינו מפעיל את המערכות, מכין, מכשיר, מעודד ומאפשר את הרצח הפוליטי הבא.

ואגב, ולא רק רצח פוליטי: עיון קצר בהיסטוריה יגלה שלל אפשרויות להמון אלים לתקוף את שלטון החוק ואת מוסדות המדינה, את המיעוטים החיים בה ואת החלשים בחברה בכלל. אף אחד לא צועק "מוות לערבי" ביחיד. אסור להתכונן לאסון הבא מתוך מחשבה שהוא יהיה שחזור של האסון הקודם.

לפרטים נוספים על כדורגל ורצח רבין עיינובמאמר שכתבתי בשעתו.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • אורי זקהם  On 7 בנובמבר 2007 at 19:52

    נדהמתי!
    מאמר חזק לאללה.

  • יורם  On 7 בנובמבר 2007 at 20:01

    ושמות כלי התקשורת הכתובים שסירבו לפרסם את הסיפור שמורים במערכת…

  • צחי בר  On 7 בנובמבר 2007 at 20:34

    אם תוכל להוסיף שמות ופרטים זה יהיה מצויין ואפשר יהיה אולי להתחיל להזיז משהו.

  • תושבת הגליל  On 7 בנובמבר 2007 at 20:34

    גם לא זכור לי שראיתי ראיון עם משפחתו של ההרוג מאבן שהושלכה אליו בג'יסר א- זרקא באירועי אוקטובר, נדמה לי שהאסון הבא שעומד לבוא אלינו הוא מצידו של המיעוט האלים שבנה לעצמו מדינה בתוך מדינה. שבועט בכל חוקיה של מדינת ישראל החל בחוקי הבניה וכלה בחוקי התנועה וחוקי המס וכופר בכלל בסמכותה של המדינה ובעצם קיומה.

    ההתעלמות מהירי במשחק הכדורגל ב- 1995 אכן מחרידה ואכן היא היתה בבחינת מבשר לרצח רבין, ארועי אוקטובר ואירועי פקיעין מבשרים את האלימות חסרת הגבולות של המיעוטים החיים בתוכנו ואת האסון הבא. ההמון האלים הוא חלק גדול מבני המיעוטים החיים כאן כיום.
    היושר האינטלקטואלי מחייב להכיר גם בכך.

  • גלעד סרי לוי  On 7 בנובמבר 2007 at 23:01

    יוסי אבוקסיס, קשר הפועל ת"א שנפצע מרימון הלם שהושלך למגרש והמשיך לשחק למרות הרסיס ברגלו, אמר בסיום: "הרגשתי שהרגל שלי משתתקת, התחלתי ממש לבכות, אבל בגלל שאוהד הפועל הוא זה שזרק את החזיז, אני סולח לו.

    18/12/06

    קריאות מאיימות, אסיפות באמצע הרחוב, צלבי קרס על קירות אוסישקין ורימוני עשן וחזיזים – זו כנראה רק ההתחלה. האוהדים הקיצונים של הפועל תל אביב לא בוחלים באף אמצעי והוונדליזם מול ביתו של ראש עיריית תל אביב רון חולדאי הלילה (23.2.06) הוא מבחינתם רק הסיפתח למאבקם לשימור אוסישקין.

    אבל מי שבאמת מסכן את הדמוקרטיה אלה אוהדי בית"ר
    זה ברור

  • יורם  On 8 בנובמבר 2007 at 8:22

    אוהדי בית"ר, אכן, אבל לא רק הם. ובוודאי תסכים איתי שיש להם תפקיד סמלי, יש להם נוכחות פוליטית והקבוצה עצמה מזוהה היסטורית עם צד מסוים מאוד במפה הפוליטית.
    אהוד אולמרט אוהד בולט. כך גם ראובן רבלין. רוני בר-און היה מראשיה, כעורך דין שייצג אותה למרות שלא הייתה ישות משפטית תקינה וחוקית בשם בית"ר ירושלים. הצהוב המתמיד של הקבוצה אינו מקרי – בוא למחנה יהודה ותראה. האוהדים עומדים על הזיהוי הזה ונתניהו משתמש בו בכל עת שהוא זקוק לכך.
    אוהדי הפועל ת"א מהזן הנתעב אינם מזוהים פוליטית.

    ודווקא הדוגמה שהבאת עם יוסי אבוקסיס מראה את קשר הגועל והאלימות בין שתי הקבוצות של השחקן האלים, המסית והבריון הזה.

  • קוראסון  On 9 בנובמבר 2007 at 7:40

    והעבריין חיים רמון אינו קשור אליהם קשר הדוק?
    והם אינם גזעניים כלפי מזרחים?
    אינם בורגנים שמניפים דגל של מנהיג מעמד הפועלים (שאוהדי בית"ר מתאימים לו יותר)?

    הם מזוהים גם מזוהים מעמדית.

    קריאת הבבונים והפילים מהג'ונגל לאוהדי בית"ר אינה מנותקת מגזענות כלפי מזרחים, והעובדה שחלק מהקהל של בית"ר בז כל כך לשמאל ולאשכנזים קשורה לשריקות הבוז לרבין.
    ההתנשאות של התקשורת ואוהדי הפועל קשורה לקריאות הבוז.

    וזה בלי להצדיק את הקריאות האלו.

    אבל ההתאחדות והתקשורת כמובן לא עומדים במבחן בוזגלו.

    אגב – תבוא למחנה יהודה, תמצא אותי עם קפה וספר לימוד – ואסביר לך מדוע אוהדי בית"ר קשורים לצד פוליטי מסויים (בגין שלא התנהג בהתנשאות כלפי מזרחים, יהודים-ערבים שהיו צריכים להוכיח לאשכנזים פה שהם באמת יהודים ולא דומים לערבים שהיו האויב וכו' וכו').

    אני מתביישת באוהדי בית"ר וזה קורה לי הרבה פעמים כשאני יושבת בקהל הזה… אבל הייתי גם מתביישת אם הייתי אוהדת הפועל ת"א, או אם הייתי קשורה לעליהום הזה על אוהדי בית"ר וקריאות הבבונים (מכיר את קריאות ה"הו הו הו" במגרשים??)

  • קוראסון  On 9 בנובמבר 2007 at 7:41

    כוון כדי לפגוע בקורנפיין, כך שליוסי אבוקסיס לא היתה הזכות לסלוח על כך.

  • יורם  On 9 בנובמבר 2007 at 12:31

    לא אמרתי שהפועל ת"א אינה מזוהה פוליטית, רק שהקומץ הפרוע שלהם הוא פשוט כזה: פרוע ובהמי.

    גם אותי תמצאי במחנה יהודה, עם ספר ודפים ועט לכתיבה והרבה הנאה.

    אבל כמו בכל מקום מאופין, אני לא שוכח איפה אני.

    נתראה בשוק,

    יורם

  • יובל  On 9 בנובמבר 2007 at 18:50

    מעניין שהתגובות כאן חוטאות בדיוק במה שיורם מלצר מתלונן עליו. התעלמות. גם התגובות כאן דנות בשיא הרצינות בבית"ר ירושלים והפועל תל אביב. אסקפיזם כזה. למה להתמודד עם דברים מפחידים באמת כמו איום מבית מצידם של בני דודינו שוחרי השלום. כאילו הם לא בבחינת אקדח טעון שמגיח כל פעם 'יורה' ונעלם. אבל בואו נצטייד כולנו בספר, דפים ועט לכתיבה ונמשיך להלקות את עצמנו ולבדוק מי מגעיל יותר אוהדי הפועל או אוהדי בית"ר.
    מחלת רוח יהודית ידועה.

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: