אני זוכר היטב את שביתת המורים הגדולה בשנת 1978. באותה שנה הייתי בכיתה י' ועמדנו בפני בחינות בגרות בלשון ובמתמטיקה (חלקית). זה לא היה שום תענוג. למזלנו, למזלי, מורה מסורה ומופלאה במיוחד לעברית ממש הקריבה את עצמה כדי ללמד את החומר ולדאוג שכל אחד מאיתנו ישיג את המקסימום, וכמו שאומרים "היה בסדר".
עם תחילת השביתה הנוכחית, קראתי שבשביתה של 1978, 30 אחוז מהמורים מצאו תעסוקה אחרת ולא חזרו ללמד.
5000 ש"ח בחודש מרוויחים במדינה שלנו בעבודה של 20 יום בחודש בניקיון בתים. נהג של משאית חלוקה מתחיל במשכורת של 4500 ש"ח. אתם יודעים מה? בשיעורים פרטיים 5000 ש"ח הם כ-50 שעות. לא ראיתי את מס-הכנסה מתנפל על עוזרות הבית. אפשר לעבוד בניקיון שנים ולא לשלם מסים. אפשר לעשות הרבה דברים, גם במשק שבו קשה מאוד להיות בתחתית הסולם. הבנקים מגייסים עובדים. ה"סיטי" בתל-אביב מכשיר אנליסטים בקצב, חברות הביטוח מגייסות עובדים.
עלה בדעתי: מה תעשה שרת החינוך, מה תעשה הממשלה, אם המורים יחליטו לשבור את הכלים סופית, ולהתפטר. כן, קולקטיבית. להתפטר.
שהממשלה תעמוד מול שוקת שבורה: שלא יהיו מורים בבתי-הספר התיכוניים. שיביאו אותם מתאילנד, מרומניה, מסין. הרי על זה הממשלה יודעת "לגזור קופון" ועובדים זרים אינם שובתים.
Ioram's Blog 
תגובות
חשבתי מחשבה דומה בעת שביתת הסטודנטים בשנה שעברה.
מה יהיה אם יחליטו כל הסטודנטים באופן קולקטיבי לא להירשם לשנה"ל הבאה, עד שלא יתייחסו לדרישותיהם.
אבל זו כנראה דרישה גבוהה מדי בחברה שבה אפילו חרם צרכני סלולר אחד לא מצליח להתארגן.
חלק גדול מהמורים הם אנשים שמבחינת מיבנה אישיותם לא מסוגלים לעבוד במשהו אחר. מה שממש לא לגנותם, אפילו אי אפשר לקרוא לזה מוגבלות. זה נכון גם לגבי, רק לדוגמא, חלק מהכותבים והציירים.
וההבדל בין עבודה במה שנקרא 'החינוך הפורמלי' לבין שיעורים פרטיים, כדוגמא שהבאת, הוא הבדל מהותי שלא כל המורים מסוגלים לעמוד בו, זה קצת כמו לצפות ממשוררים שיעבדו בעיתונאות, לא כולם מסוגלים. כך התבססה במדינה הכי-פרחית-בעולם הזאת הנורמה לשלם למורים לא יותר ממינימום – לחלקם אין לאן ללכת.
מתוך "יפוי כח" של אבידן, הבית הרביעי:
מה שמצדיק יותר מכל
את החלום, את היאוש הגדול,
את הידיעה שאין כל הצדקה
ואת חיפושה מחדש כל דקה,
את ההתפעמות ואת המועקה,
מה שמצדיק יותר מכל,
מה שמצדיק את היאוש הגדול,
היא העובדה הפשוטה החותכת,
שאין לנו בעצם לאן ללכת.
זה פשוט לא יקרה.
הסיבה היא שלרוב המורים אין הכשרה ואין ביקוש בעבודה אחרת. לעומת זאת, כל ממשלה תשמח להפטר מכמות אדירה של מורים שזכו לקביעות וכבר מזמן לא מספקים את הסחורה. מי שמכיר את מערכת החינוך מבפנים יודע שהרבה יותר קל לפטר מורה נלהבת בת 25 מאשר מורה משועממת ומשעממת בת 45, גם אם הראשונה מוכשרת בהרבה.
5000 שקל מרוויחים בתור עובדי ניקיון? סבבה. שהמורים ילכו להיות עובדי ניקיון.
חישוב פשוט: עוזרת בית (או עוזר בית) שמקבלים 35 ש"ח לשעה מרוויחים 280 ש"ח ליום עבודה. ב-20 יום בחודש זה יוצא 5600 ש"ח. לכך צריך להוסיף דמי הבראה וחופשה והחזר הוצאות נסיעה. כלומר משהו כמו 6000 בחודש ואפילו יותר. ועם הפיטורין הם דורשים פיצויים של חודש עבור כל שנה. והכל ללא תשלום מסים.
אה כן: 35 ש"ח לשעה זה תעריף נמוך ונדיר בערים הגדולות. 40 ואפילו 45 הם נורמה. כלומר 6400 ו-7200 בחודש של 20 יום לפני התוספות כאמור.
אוף. אני תמיד תקווה שמתוך צורך כתיבה והבעת דעת על הנעשה בארץ, יקרו ויהעשו דברים. שיקרו שינויים. אולי זה רומנטי…אבל אולי , אחרי המון אמירות ומאמרים שנונים…יום אחד עוד אפילו תהיה שביתה קולקטיבית
הייתי בחטיבה ב-78',ואני לא זוכר שום שביתת מורים גדולה…
ובקשר למורים,לא יודע איך היום,בזמני,היו כמה וכמה שהיו ממש חומר אנושי ירוד.
אני לעולם לא אשכח מורה אחד או שניים כאלה, שישבו להשפיל אותי בעיני כל הכיתה, רק כדי שהם ייצאו "מאאאגניבים", בלשון הסלנג של ימינו.
אני לא אשכח את ההערה הנבזית ההיא, ואת כל הכיתה שיושבת וצוחקת עליי, בתגובה.
😦
אח"כ בתיכון היה מורה שפשוט היה פשוט זבל טהור,וגם אידיוט גמור.
השיעורים שלו היו בדיחה, למרבה המזל זה לא היה מקצוע חשוב במיוחד,או בכלל, והוא היה פשוט הבדיחה של בית-הספר, אבל כנראה שהיתה לו קביעות ,ואי-אפשר היה להיפטר ממנו.
וזה לא משנה בכלל כמה אחרים מקבלים. חשוב כמה מגיע למורים ושיקבלו על כל השעות שהם עובדים מהבית, מהמכונית, כשהם אמורים להיות עם ילדיהם ואל תוך הלילה
והאם בצבא ובמקומות העבודה שעבדת אח"כ כל המפקדים/בוסים שלך היו נחמדים?
היו לי מורים טובים שאני חבה להם תודה עד היום והיו לי מורים בסדר והיו לי מורים גרועים
כך זה בכל עבודה
ומה זה אומר?
האם המסקנה מדבריך שיש לבטל את מקצוע ההוראה?
את החינוך הציבורי? או מה?
בשנת 1978 לא התקיימו בארץ כל בחינות בגרות בכיתות י'. פיצול הבחינות לשנים אחדות התחיל מאוחר יותר.
יותר.
באמת אין להם מה להפסיד. ,
אני זוכר יפה: את לא מתארת לעצמך שהייתי כותב על בחינות בגרות שנבחנתי בהן אבל לא היו ולא נבראו, נכון? קצת איפוק בתגובה המהירה… 🙂