באים ואומרים


ברוח הימים הללו, אחד מסוגי הדיבור שאנו נחשפים אליהם במיוחד הוא הדיאלקט המייחד קבוצה בולטת בחברה הישראלית: העברית של עורכי הדין, של מקצועני התחום המשפטי.

דוברי הדיאלקט המשפטי של העברית נבדלים בשורה ארוכה של מאפיינים לשוניים. למשל, הזכרתי כאן בעבר שדוברי הדיאלקט הזה נוטים ליצירה של שמות עצם מופשטים על יסוד תארים: מ"ראוי" הם גזרו "ראויות", מ"מידה" הם גזרו את התואר "מידתי" וממנו את "מידתיות". כמו כן, הם אוהבים להחליף את הצורה "לתת" ב"ליתן" ולשלב ביטויים ארמיים מסוימים לא רק בכתב, אלא גם בעל פה. אלה הם מאפיינים קטנים שמתגלים לא רק בכתיבה העברית של אנשי המשפט אלא גם בדיבור שבפיהם.

כל הדוגמאות שהבאתי כאן הן מתחום הלקסיקון, וכשמאפיינים שפה של קבוצה דרך הלקסיקון המייחד אותה, יהיו תמיד מי שיפטרו את העניין באמירה שמדובר ב"סלנג" ושההגדרה "דיאלקט" מעט מופרזת. אין זה המקום להיכנס לשאלה כיצד מגדירים "דיאלקט", אולם ברור שדיאלקטים נבדלים אלו מאלו לא רק באוצר המלים שלהם, אלא גם בתכונות מיוחדות בתחום הדקדוק.

והנה, העברית של המשפטנים מתייחדת בתכונה דקדוקית מסקרנת, שאין לאחרונה יום שבו היא אינה נחשפת לאוזני כל ברדיו ובטלוויזיה, מעבר לכך שהיא מתגלה חיש מהר כמעט בכל שיחה עם עורך דין.

כוונתי לצורה המתגלה בדוגמאות כגון: "הנאשם בא ואומר ש…"; "מה אני בא ואומר? אני בא ואומר ש…"; "באנו ואמרנו להם, 'אם אתם רוצים פשרה, אנחנו נכונים לכך'…". כלומר, הפועל "לבוא" מפנה את מקומו לצירוף הפועלי "לבוא + ו + לומר". התופעה אינה מוגבלת רק לפועל "לומר" אלא לקבוצה שלמה של פעלי דיבור ואמירה, ולהם בלבד. הדוגמאות רבות מאוד: "אנחנו באים וטוענים…"; "באנו וטענו בפני בית המשפט…"; "מי שרוצה דבר כזה, צריך לבוא ולהסביר…", ויש דוגמאות עם פעלים נוספים שעניינים מסירת מידע: "להוכיח", "להראות" (במובן של תוכן טקסטואלי) ועוד. דוגמאות מסוימות מותירות פתח לטענה שהפועל "לבוא" אכן מתאר פעולה בפני עצמה, למשל הגעה לבית המשפט או למעמד הטיעון או האמירה וכו'. אלא שיש דוגמאות רבות מדי שבהן המבנה המורכב פשוט מחליף את פועל האמירה הבודד. יתרה מכך, בעברית של אנשי המשפט קשה יותר ויותר למצוא פועל אמירה שאינו מופיע בצירוף המורכב "לבוא ו(פועל אמירה)".

ייתכן שיש לתופעה הקשר היסטורי. ואולי אפשר לדמות אותה למבנים כגון "צא וראה" (והרי אין כאן כוונה לכך שמישהו אכן יוצא). יש בעברית לדורותיה דוגמאות לפעלים המורכבים משני פעלים במבנה צמוד, כמו "מחרה מחזיק אחריו". אלא שבתיאור הממצאים כפי שהם קיימים סינכרונית, בדיאלקט של העברית של עורכי הדין, אין מנוס ממסקנה שמדובר בתכונה מובחנת. העובדה שמדובר במבנה שכולל "לבוא" וקבוצת פעלים מוגדרת – פעלי אמירה ומסירת תוכן – מצביעה על כך שלפנינו תכונה בדקדוק הדיאלקט העברי של אנשי המשפט.

 

התפרסם לראשונה בטור שלי ב"הארץ" ב-10 באוגוסט 2007

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • יהונתן  On 10 באוגוסט 2007 at 12:20

    [גילוי נאות: עורכדין]

    לדעתי המקור של "לבוא ו" הוא דווקא ב"באתי בדברים עם חברי המלומד" ונגזרותיו. ה-'ביאה', מבחינה משפטית היא דווקא איזושהיא התרוממות (הגליאנית), "לבוא ולהוכיח" אומר שיש לבצע איזושהיא סינתזה בין הגרסאות שתוכל להביא לכך שהאמת תבוא עד לשופט באמצעות ההוכחה.

    אולי (כמובן).

    אגב, אם יש לך הרחבה לגבי מקור "ליתן" אני אשמח (כמובן) לשמוע מהו.

    ולגבי מידתיות, הוא נגזרת מהמשפט "במידה שאינה עולה על הנדרש", כמעט כמו ש"סבירות" נגזר מ"סביר", "נאותות" מ"נאות" ועוד.

  • דב  On 10 באוגוסט 2007 at 15:27

    שומעים אותו מפוליטיקאים, אנשי עסקים\היי טק, אנשי צבא ואחרים.

  • אורי זקהם  On 11 באוגוסט 2007 at 9:32

    יש גם הלשון בה עוכרי הדין נוקטים בבית המשפט.
    להרשים משתמשים באנגלית.
    עוד יותר -בארמית.
    הכי הרבה להרשים – בלטינית.

  • ננסי  On 12 באוגוסט 2007 at 0:10

    יש לך מושג איך זה בשפות ובמדינות אחרות? אפשר להשתגע בברזיל. ואוי למתורגמנים…

  • ג'ינג'י1  On 26 באוגוסט 2007 at 8:50

    לאחרונה ביקרתי אצל עורכת דין, ונתקלתי לראשונה בפועל הנפלא להחריג, שמשמעותו (למיטב הבנתי) "להוציא מן הכלל".

    הפועל נמצא בשימוש גם בשיחה בע"פ וגם בהתכתבות דוא"ל. דוגמה:

    "שימו לב שבפרק 7 השארתי לכם את חלק א' אבל החרגתי "את נושא הכספים.

    מישהו נתקל בזה מחוץ לכתלי השיח המשפטי?

  • Freidenker  On 8 בינואר 2009 at 20:43

    איני עורך דין, אני סטודנט וכדי לא להזרק לרחוב, אני עובד כמתמלל בשביל משרד הפנים ובתי המשפט, כך שאני שומע וכותב את דבריהם של עורכי דין על בסיס יום-יומי. אחד הדברים שנוכחתי לדעת שעורכי דין אומרים לעיתים כה תקופות, עד שניתן לטעות ולחשוב שמדובר במעיין טיק לשוני שנדבקים בו עורכי דין ומקבלי החלטות, זה את הביטוי "בסופו של יום".

    לכאורה, שום דבר לא נראה לי יוצא דופן בביטוי הזה, אך מסתבר שמדובר בטעות לשונית ופלגיאט מאנגלית:
    At the end of the day

    לפי המורה שלי לעברית (במסגרת לימודי תעודה לתרגום לשפת הסימנים) – מדובר בביטוי שאול שלא היה קיים בעברית קודם לכן.

כתיבת תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: