יום אחד בשדרות…


יום אחד ייגמר המזל בשדרות. טיל "קסאם" יפגע ויגרום לנזק גדול בנפש. אין צורך לתאר את המראות ואת הזעקה הציבורית ואת המהדורות המיוחדות ברדיו ובטלוויזיה ואת הכתבים בשכפ"צים וכל כיוצא בכך, הכל לפי כללי הטקס. ובאותו יום, או למחרת, בישיבה לילית בהולה, תחליט הממשלה ש"הסאה הוגדשה" ו/או ש"כלו כל הקצין" ותפתח ב"מבצע מקיף" ברצועת עזה.

 

ובאותו יום יתקיימו באשקלון דבריו של ראש השב"כ שאמר לא מזמן (ולא בחוכמה) ש"הם" לא יורים על אשקלון רק מתוך החלטה. והם יירו על אשקלון ועל כל מה שבינה ובין רצועת עזה. הממשלה תורה לצבא "לנקות את השטח" ו"להסיר את האיום" ואולי גם תאמר שהמבצע יימשך עד לשחרורו של גלעד שליט והחזרתו הביתה. ובינתיים יימשך מטר הקסאמים (או אולי "קסאם משופר" או איזו המצאה מקומית אחרת בעלת שם ערבי היסטורי או פלסטיני-רגשי). ובעוד כוחות סדירים וכוחות מילואים לוחמים בעזה ונתקלים בכל מה שראש השב"כ אמר לא מזמן (ולא בחוכמה) ש"מחכה לנו", ממנהרות נפץ ועד למלכודות צלפים. ובעוד חיילים נהרגים, ימשיכו טילי "קסאם" ואחיהם ליפול וגם לקטול.

 

ואחרי שבועות אחדים העולם יעניק לנו תירוץ להפסיק, או שתותחי צה"ל או מטוסיו יטעו במטרה ויהרגו עשרים, שלושים או ארבעים אזרחים פלסטינים ברצועת עזה, ולא תהיה ברירה אלא להפסיק את פעולת מיגור הקסאמים וניקוי הרצועה והשבתו של גלעד שליט לחיק משפחתו.

 

ואז תוקם ועדת חקירה. נקרא לה ועדת וינוגרד השנייה. והיא תמצא שהממשלה אשמה בחוסר טיפול ראוי באזרחי המדינה בדרום, ובחוסר בדיקה רצינית של אפשרויות להתמודד עם ירי הרקטות מעזה ובהחלטה פזיזה לצאת למבצע רחב-היקף בעזה (שרק מיעוט מהשרים יהיו מודעים למהותו, השלכותיו וצורתו הכללית). הוועדה גם תמצא את האשמה בממשלות הקודמות, והעדים שיופיעו בפניה יעידו. ובהם יהיה גם אותו אלוף-משנה שהיה יועץ הרמטכ"ל לעניין הקסאמים ואמר לא מזמן שהוא פרש מתפקידו כי התייחסו אליו כאל נודניק, לאחר שהציג את כל האפשרויות לטיפול טכנולוגי באיום הקסאמים ודבר לא נעשה. ויופיעו מומחים למיגון מבנים וישטחו בפני חברי הוועדה את המשמעויות הטכניות והתקציביות של בניית חדרי-ביטחון בכל הבתים בשדרות. ואנשי הצבא יידרשו להשיב על שאלות נוקבות: כיצד לא היו מוכנים לפעול בעזה, כיצד לא עדכנו את התכניות מאז יצא צה"ל מהרצועה. כיצד לא הספיקו שש או שבע שנים של קסאמים כדי להבין שבשעת עימות היירי יגבר.

 

ובצבא מישהו אולי יתפטר. ומישהו אחר יגיד שהוא נשאר בתפקיד כדי להפיק את הלקחים ולפקח על יישומם, ויטיעם שאין כמוהו לדעת מה צריך לתקן, כעת לאחר שהוועדה מצאה אותו אשם ויוסיף ויאמר שאשמתו "הינה בגדר אי-הצלחה מנהלית חלקית, כי רוב הבעיות מובנות במערכת, ושומה עלינו לתקנן למען בטחון אזרחינו".

 

ואמנים יתגייסו לרדת לשיר במקלטים מחניקים.. וארקדי גיידמאק יקים עיר אוהלים בפארק הלאומי ברמת-גן, וראש-הממשלה יתקוף אותו על שהוא גורם לירידה במורל. ובשאר אסד יציע שיחות שלום ללא תנאים מוקדמים ובישראל יאמרו ש"מדובר במהלך הזוי של שליט חלש שזכה ב-97 אחוזי תמיכה קיקיוניים בבחירות".

 

הם יודעים דבר או שניים על אחוזים. הרי הם מהמרים על חיי האזרחים שבחרו בהם, מסובבים אותם ברולטה רוסית בכל יום.

 

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • אורית קמיר  On 3 ביוני 2007 at 12:00

    במיוחד בשבוע המציין 40 שנה למה שהפך לתחילתו של הכיבוש הארוך ביותר בעולם המודרני…

  • Gridina  On 3 ביוני 2007 at 12:34

    אין ספק, המדינה סובלת מכמה וכמה מחלות כרוניות קשות – עדיין יש סיכוי להבריא אותה, אבל הטיפול לא ידוע. המצב מזכיר סצנות מימי הביניים המוקדמים (והחשוכים) במרכז אירופה – כ"רופאים" היו מתווכחים לצד מיטתו של המלך החולה ולבסוף, בכוחות משותפים, בשל משחקי כוח, גאווה וטיפשות, הרגו את המלך שביקשו לרפא… עיינו בכתביו של גרגוריוס טורוניס (גרגוריוס מהעיר טור שבצרפת, בישוף ופילוסוף מהמאה ה-8 ותראו איך זה נראה, דומה להפליא למה שקורה כיום ברשות הפלסטינית, ושלא תחשבו שאנחנו "מעל זה" וכל כך רחוקים מזה. אסור להרים ידיים ולומר בפעם המי יודע כמה "מה אפשר לעשות, ככה זה!"…

  • ימימה  On 3 ביוני 2007 at 13:00

    שהוועדה תבדוק את ההחלטה הפזיזה לצאת מהרצועה, בלי הסכמים ובלי הבטחות ובלי נעליים.

  • דודי  On 3 ביוני 2007 at 13:25

    לסגת זה תמיד טוב זו אקסיומה. אין טעם לבדוק.

  • יורם  On 3 ביוני 2007 at 13:36

    ואני לתומי חשבתי שלכבוש ללא הכרה זה טעם החיים

  • דודי  On 3 ביוני 2007 at 13:42

    כמו באקסיומת "לסגת זה טוב", גם באקסיומה שהבאת מחזיקים חוגים מסוימים. אני לא נמנה עליהם.

  • חצב  On 3 ביוני 2007 at 17:07

    די לכיבוש!!!
    הגיע זמן שלום!!!

  • ח ל י  On 3 ביוני 2007 at 20:07

    א מ ן 🙂

  • אילנה  On 4 ביוני 2007 at 20:39

    מה שעולה בבירור מהטקסט, למרות איזכור צבא, מחדלים צבאיים, פיגועים ובכלל המצב הבטחוני, נראה לי כמחאה המכוונת כלפי מחדלי הפוליטיקאים ביחסיהם אל ועם הציבור.
    הזלזול בתושבים מופגן בכל שכבה פוליטית.
    אני לא רואה קשר למצב הבטחוני, כאשר מדברים על מחדלים חברתיים, אבל אין ספק שמצב בטחוני כגון זה ששורר בישראל, פותח דרכים נוספות לזריית חול בעיני האזרחים.

  • יצחק ר  On 4 ביוני 2007 at 21:16

    קראתי את תגובתך.

    אני מסכים רק עם חלקה.

    נכון שהמאמר מביע כעס וציניות על התנהלות השלטון אל מול האזרחים.

    אבל עיקרו של המאמר דן באיוולת והטמטום של הקברניטים והצבא.

    על הזלזול בתכנון לטווח ארוך וניסיונות לאלתר בלבד.

  • אסף ברטוב  On 6 ביוני 2007 at 11:20

    יפה אמרת. ממש כך יהיה.

    ובדיוק חשבתי עליך היום, כשנתקלתי, שוב, בברזי "הסנקה" ובמדבקות שמדברות על ה"ספרינקלרים". כל כך יפה כתבת על זה ברשימה ההיא…

  • יודעת הסטוריה  On 26 ביוני 2007 at 13:38

    סתם שאלה אינפורמטיבית ממתי את מתחילה למנות את תחילתו של העידן המודרני?
    וחוץ מזה התיאוריה המטורפת שישראל הקולוניאליסטית יצאה ב- 1967 למלחמת כיבוש אימפריאליסטית תשמש, ללא ספק כר, נרחב לפסיכיאטרים שיחקרו את תופעת השנאה העצמית המאפיינת חלקים מסויימים בעם היהודי. לפעמים נדמה ששום עובדה הסטורית לא עומדת בדרכם להלקאה עצמית מגוחכת.
    וליורם מלצר:
    התסריט העצוב והנכון שאתה משרטט הוא תוצאה ישירה של אובדן דרך ואמון במה שפעם נקרא החזון הציוני, ברגע שהוא יחזור גם התסריטים הללו ישתנו מן הסתם. כשיובן שאיש לא מבקש פשרה עם ישראל אלא את חורבנה המוחלט בדרך זו או אחרת.

כתיבת תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: