לבנון: מה צריך לעשות? כמה מחשבות


  בואו נסתכל מה קרה ומה היו הבעיות שניצבו בפני ישראל במשבר הלבנוני האחרון

הבעיות:
ארגון ה"חזבאללה" חטף שני חיילי צה"ל.
ארגון ה"חזבאללה" החל לירות טילים על ישובים בישראל.

הצורך הישראלי:
להפסיק את הירי
לשחרר את החטופים
להקטין את הסיכוי שהבעיות תחזורנה על עצמן.
סדר העדיפויות בין שלושת הצרכים הללו הוא עניין בפני עצמו.

ההצעות שלי:
אחת:
להטיל אחריות מלאה על לבנון. מלאה בכל מובן. אם יורים משטחה, אם מי שיורים הם אזרחים לבנונים, ארגון הפועל בלבנון גם כמפלגה, הרי שלבנון תהיה אחראית לכך. אחראית למעשי הארגון ולתוצאות המעשים הללו. לבנון צריכה לדאוג לכך שלא יירו משטחה ושלא יפעלו מתוכה בשום צורה ואופן נגד מדינה שכנה. אם אותם לבנונים חטפו חיילים של מדינה אחרת, מדינת לבנון אחראית. כפועל יוצא מכך, ישראל הייתה צריכה (וצריכה בעתיד) לפגוע בלבנון המדינה, כמדינה. יורים על ערי ישראל? ישראל פוגעת באספקת החשמל בביירות, הורסת את נמל התעופה, מטילה סגר ימי ואווירי מלא, הורסת כבישים, פוגעת בפרלמנט, בבנייני ממשלה, בכל דבר שהוא חלק ממרקם החיים הלאומיים התקינים בלבנון.
 
שתיים: לא להיכנס ללבנון עוד לעולם. זה בדיוק מה שחזבאללה רצה: הדבר לא רק נתן לו יתרון טקטי אלא גם סייע לו להציג עצמו שוב כמי שמגן על לבנון ועל שלמות שטחה. אין שום סיבה לנהוג לפי ציפיות האויב, מה גם שהתוצאות מראות שלציפיותיו היו סיבות טובות והגיוניות. אין סיבה להגיב במישור שבו האויב פועל. חזבאללה גרר אותנו לתוך לבנון וללא ספק הציג אותנו חלשים בעיני סוריה ואיראן, גם אם בחשבון הכולל אין זה נכון. כמעט כל הליקויים שמדובר עליהם בעקבות המלחמה בתחום הצבא עצמו קשורים בכניסה הקרקעית ללבנון. לא שם היתרון הגדול שלנו. בהקשר הזה, גם ירי של טיל ישראלי אינו בהכרח רעיון רע, ויש בו גם כדי להשיב משהו מההרתעה. לא חייבים רק להפציץ ממטוסים, וטוב שהצד השני יראה שיש לנו נכונות לקבוע כללים משלנו ולהסלים במקום ובזמן שאנו מחליטים לעשות זאת. זה דרש איפוק ואורך-רוח, שני דברים שנעדרו מפעולת הממשלה הפעם. הרעיון שאזרחי לבנון ילחצו על הממשלה נזנח מהר מדי וגם בכך שיחקנו לידי נסראללה.

שלוש: ובעניין שמקובל לומר עליו שהוא הכאוב מכל: החטופים, אני מציע שינוי מוחלט בגישה. הצד השני יודע שזה כואב לנו, ויודע שאנו נכנעים, בסופו של דבר. מאז עסקת טננבאום הארורה, המחיר שנקבע עבור חטוף ישראלי חי או מת ידוע וגבוה מאוד. גם ניהול פרשת רון ארד פגע בנו מאוד. המטרה שלנו צריכה להיות להוריד את המחיר הזה מאוד. זו הדרך היחידה לשמוט את הקרקע מתחת לרגלי החוטפים לעתיד. הטלת האחריות על לבנון צריכה להיות, גם במקרה הזה, הכלי העיקרי של התגובה המיידית שלנו לחטיפה. לבנון אחראית באורח מלא עד לשובם. ישראל תודיע מראש שאם הם ייפגעו או יוצאו מלבנון, לבנון תשלם מחיר פיזי נורא. וברמה הפסיכולוגית עלינו לומר שגם אם הדבר ייקח עשר שנים, עשר שנים לא יהיו חיים בלבנון, ואנחנו נחכה. הרטוריקה פה חשובה: בשיח המוסלמי ישראל והציונות משולים לצלבנים. אגב, משם באה מסורת החטיפות. אם כך הוא, אין בעיה: נתייחס יפה לשבויים שלכם לפי המסורת שלכם עצמכם. ובינתיים? נחטוף עוד ועוד משלהם, עד כדי פגיעה גם במקרם הפוליטי הלבנוני. נחטוף לבנונים מכל עדה, ובכירים ככל האפשר, ונחטוף איראנים ואנשי דת מדרום לבנון ועוד ועוד. זו השפה, ואותה נדבר. על שחרור שלנו? לא נדבר. נחכה. אין ברירה. אסור לשכוח: החטופים בחיים, לא כן יותר ממאה וחמישים ישראלים שנהרגו לאחר חטיפתם.

מדינה לא יכולה להתנהג כמו עדה מבוהלת וממשלה היא לא ועד כיתה. אנחנו כאן לדורות, ואין בכוונתנו לעזוב. לא צריך לאמץ את כל המנהגים של האזור, אבל חטיפה ושיבוש החיים בצד השני עד מיאוס הם כלים לגיטימיים, ולדעתי יעילים יותר מהכנסת שיריון וצנחנים למלכודות מוות, בלי להשיג אף אחת מהמטרות שהגדירו אולמרט, פרץ וחלוץ. יתרה מכך, ההסדר הראשוני שמסתמן לנגד עינינו כעת מוצג לנו כהישג בדיוק כיוון שיש בו הטלת אחריות מלאה יותר על לבנון. הנה לכם סימן. אולי לסיבוב הבא.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • יצחק  On 22 באוגוסט 2006 at 22:33
  • רוני  On 22 באוגוסט 2006 at 23:46

    גם אני חושב שיש משהו בדבריך. הדברים והפעולות שציינת יכולים לגרור אותנו לתקופה חשוכה של עשרות שנים, אבל יש בזה גם משהו גאה ועוצמתי באופן שלא נראה באזורנו מזה זמן רב.
    מעורר מחשבה…

  • מיכל  On 22 באוגוסט 2006 at 23:46

    וגם ממשים אותה כל העת בעזה ובגדה, ללחוץ על האוכלוסיה והממשלה, שילחצו על ארגוני הטירור. אלא שהוכח כבר אינסוף פעמים שהתיאוריה הזו אינה עובדת.
    2- להילחם מבלי להסתכן – זה לא עובד וגם לא מוסרי.

    3. כמו אחד, לא עובד ולא מתקבל על הדעת.

  • איריס  On 23 באוגוסט 2006 at 7:06

    האם צריך להיות תועמלן של איזה גנרל כדי לעבוד בתחום הספרות בישראל ? ואם כן, האם אתה יכול לצוות אותי לאיזה גנרל עם קשרים טובים בתחום האמנות הדיגיטאלית, ואני מידי פעם אכתוב רשימה הממליצה עליו ו/או על האסטרטגיה שלו ו/או על מחיקה/שריפה/חטיפה/שיבוש הרחיים ומיאוסם של איזה קלקטיב מוסלמי תורן ?

    בתודה

  • שחר  On 23 באוגוסט 2006 at 9:29

    אני משער שהרשימה הזו מבהירה מה קרה לעדכון של עיוני. יהיה קצת קשה לקבל את הסיפורים האנושיים הקטנים של עיוני כשמחברם אחראי גם למניפסט הלוחמני שמופיע כאן למעלה.
    אני לא טוען שהשניים עומדים בסתירה אמיתית, רק שגם המתנחלים הרי תמיד הטיפו לנו שהם מסתדרים הכי טוב "עם הערבים" כאילו הרמה האישית הזו של קשר עם איזה מוסכניק וקבלן מתעלה מעל הרמה הפוליטית של הנישול והכיבוש.
    אני גם לא טוען שההצעות שלך כאן הן פסולות (לפחות לא כרגע ולא במסגרת התגובה הזו) רק שהניסיון שלך להציג, באנגלית וכלפי חוץ, איזו ישראליות אחרת, שהיא גם ציונית אבל גם לא דורסנית ולא לוחמנית קורס כאן, בעברית.

  • מצפה הילה  On 23 באוגוסט 2006 at 10:47

    להטיל את האחריות על הירח, או על אלכסנדר מוקדון. ולהפציץ את התשתיות של דרום דקוטה -באותה מידה של יעילות.
    על החטופים ויתרה הממשלה הזאת וצה"ל המולך בה בשנייה שפתחו במלחמה, כי ברור שככל שיוכה החיזבאללה חזק יותר יקטנו הסיכויים להחזירם, וכשנחסל את חיזבאללה יחוסלו גם החטופים. כך שהם בכלל לא במשוואה.
    המניפסט האידיוטי הזה, במסווה של שיקול דעת גיקי ובלתי מתלהם, מתאר בדיוק את מה שעשינו, והתוצאות הרי כבר לפנינו, כלומר אפס בריבוע – בערך כמו ערכם של הרעיונות המועלים כאן.

  • אסף  On 23 באוגוסט 2006 at 13:26

    אם הבנתי נכון, הניתוח כאן, שהוא גם הגיוני מאוד, שואל מה בעצם היינו עושים אילו ההחלטה הייתה על השולחן שלנו.
    היה קשה קצת לקרוא, למי ששבוי בתדמיות (איריס ושחר) או למגיבה האחרונה, שבחיי שהתקשתה בקריאה: מלצר הציע לא להיכנס ללבנון, את זה קראת?

    בכל אופן, אם ויתרנו על החטופים אז היה אפשר סתם לשבת ולא לעשות כלום. זה כנראה מה שהמגיבים האחרונים פה היו עושים.

  • שחר  On 23 באוגוסט 2006 at 15:06

    שים לב שאת ההסתייגויות שיש לי נמנעתי מלפרט כאן. כתבתי תגובה שנוגעת לעניין אחר, הפער בין רוח הדברים לבין הרוח הנושבת מהבלוג האנגלי של יורם. אם נניח שאני מקבל את ההמלצות של יורם במלואן אני רק מבקש להצביע על חוסר התוחלת שבגישה שיורם מציג דרך אנקדוטות יומיומיות של איש שמאל ציוני ומגעיו עם האוכלוסיה הפלסטינאית בזמן שלאותן אנקדוטות מתלווה גישה כמו זו שמוצעת במניפסט הנוכחי.

  • לאסף  On 23 באוגוסט 2006 at 17:30

    כניראה לא קראת את התגובות של שחר וגם שלי וענית באוטומט. גם אני לא התייחסתי להצעות של יורם אלא לטלאולוגיה מאחורי העיסוק שלו באסטרטגיה צבאית והקשר שקיים בין עיסוק זה לבין העיסוק הספרותי.

    מצטרפת להערה של שחר, ולדעתי הדברים קשורים.

    (בכל מקרה לא התייחסתי למלחמת לבנון ואתה חזרת כמו תוכי על טיעון "הבוגדים הנרפים" שכניראה הולך טוב אצל יחצ"נים אבל פחות טוב בשטח מול לוחמים של ממש וטילים ומוקשים

  • יחפה לא מחיפה  On 24 באוגוסט 2006 at 12:42

    אולי תסביר לי באיזה אופן הסיפורים של יורם בבלוג האנגלי סותרים את זכותו להביא דעתו כיהודי, כישראלי, כמישהו האוהב את מולדתו, כאחד הדואג לעתיד המדינה?
    מה קשור שמאלני?
    האם שמאלני בעיניך מיד מצטייר כמישהו שאינו פטריוט?

    הסיפורים האנושיים עליהם יורם מספר בבלוג האנגלי עומדים וקיימים במציאות הישראלית ואין ביניהם שום קשר ישיר למתרחש במסגרת הממסדית של המדינה.

    הרשה לי להעיר לדבריך:
    'אני רק מבקש להצביע על חוסר התוחלת שבגישה שיורם מציג דרך אנקדוטות יומיומיות של איש שמאל ציוני ומגעיו עם האוכלוסיה הפלסטינאית בזמן שלאותן אנקדוטות מתלווה גישה כמו זו שמוצעת במניפסט הנוכחי. '

    על איזו חוסר תוחלת אתה מדבר? האם יש לך איזו דרך אחרת לגישור שהיא לא מותנית בדיבור בין שני הצדדים?

    ומי אמר שרק לאיש שמאל יש פגישות כאלו עם פלסטינים? איש ימין ציוני לא בא במגע יום- יומי עם פלסטינים? עם מי בדיוק עבדו, ועובדים, המתנחלים באשר הם?

    להזכירך, ההצעות המועלות פה על ידי יורם הינן אך ורק בקשר לממסד הישראלי בינו ובתוך עצמו, למענו, בגללו ובשבילו. וכל ההצעות הן כדי להגן על העם היהודי היושב בארץ אבל גם המוסלמים, הנוצרים וכל שאר הדתות.

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: