יוסי ביילין, אצלי, גמר את הקריירה


מיום שקיבלתי את זכות ההצבעה, לפני יותר מעשרים שנה, אני מצביע מרצ. הסיבות לכך היו פשוטות: ראשית, חברי הכנסת שלה היו טובים ועסקו בנושאים אנושיים, חברתיים (במובן הלא שחוק של המלה) והיו באופן כללי בעד מדינה בדמות שקרובה ביותר למה שהייתי רוצה; שנית, הצבעתי תמיד נגד הליכוד. הליכוד היה בעיני סכנה ממשית, בין אם כיוון שעמדותיו היו הפוכות בדיוק לשלי (ארץ-ישראל השלמה, המשך הכיבוש, גישה כוחנית ותוקפנית לסביבה, בשנות השמונים והתשעים המוקדמות) ובין אם כיוון שהוא לא אמר כיצד יש בדעתו לפתור את הסכסוך הישראלי-פלסטיני והישראלי-ערבי בכלל, ואפילו לא אמר כיצד לדעתו צריך או יהיה אפשר לפתור אותו באחד הימים. ההסתרה הזו, התרמית המובנית, גרמו לו להיות בעיני מפלגה על סף הלגיטימיות. הצבעתי נגד כל מצב שיאפשר לליכוד להיות בשלטון או שותף לשלטון, ולכן לא הצבעתי למפלגת העבודה, שישבה עם הליכוד וגיבתה את מדיניותו במישרין או בעקיפין.

המצב כיום שונה. הליכוד בשלו, פחות או יותר, מתעלם מהמציאות וממציא לעצמו מציאות חלופית. חלקיו המציאותיים יותר פרשו ל"קדימה", ונראה שהוא יהיה מפלגת ימין קולנית, כמו "חירות" בשנות הששים. הוא יהיה בתוך גוש ימני לאומני שונא-ערבים, בעל תכנית גירוש ו/או טיהור אתני, תכנית אפרטהייד כזו או אחרת בדומה למפלגות ימין קיצוני ולאומני במקומות אחרים. יתכן מאוד שהליכוד אפילו יהיה הכוח המגבש בימין.
אמנם הצבעה נגד הליכוד עדיין חשובה, בוודאי לאור פרצופו המושחת, המפיונרי בשנים האחרונות. אלא שכיום, להצביע מרצ אין פירושו להצביע נגד הליכוד. מרצ לא תימנע מישיבה באותה ממשלה עם הליכוד.

היות שאני מצביע רק עבור מפלגות ציוניות, אני בבעיה. ואני חושב שאני לא לבד בבעיה הזו.
ובכל זאת, להפתעתי הרבה, לא תהליך ארוך של התלבטות "שבר" אותי, אלא מעשה אחד של יוסי ביילין. כוונתי למה שהוא עשה ביום של המשבר ביריחו.
בעוד הצבא צר על המוקטעה של יריחו, בניסיון ללכוד את אנשי "החזית העממית" שהסתגרו במקום, יצאה הודעה לפיה ביילין דיבר עם אבו מאזן ו"הגיע אתו לסיכום בעניין המשבר ביריחו.” ומה היה הסיכום הזה? אבו מאזן "הסכים לקחת אחריות" על המצב ביריחו, ובתמורה כוחות צה"ל ייסוגו מהעיר. מה שלא אמרו, אגב, הוא שאבו מאזן היה באותו רגע בווינה, בירת אוסטריה.
בכל אופן יוסי ביילין לא רק התערב במשבר, אלא עשה זאת באופן פומבי, מאחורי גבה של הממשלה. אפשר להסכים עם מדיניות ואפשר להתנגד לה, אפשר לדבר בעדה ואפשר למחות נגדה, אבל לפעול בגלוי ובכוונה נגד מדיניות של ממשלה חוקית בעוד זו עוסקת בביצוע מהלכיה, שלא לדבר על כך שהדבר כרוך בסיכון רציני של חיי אדם, הוא מעשה של חתרנות. במדינות רבות היה הדבר נחשב למרידה בשלטון.

אעיר כאן מיד: מה שאני אומר לא קשור להסכמה או לאי-הסכמה שלי לצעד ביריחו, ל"פשרה" של ביילין או לדעתי על דרך הטיפול ברוצחי רחבעם זאבי (ובוודאי לא לדעתי על האיש הנתעב הזה, שהיה שר בממשלה). מעשה של מרידה בממשלה הוא לגיטימי אך ורק כשבלשון בית המשפט הישראלי "מתנוסס מעליו דגל שחור". למשל: אילו היה נודע לביילין שצה"ל קיבל הוראה לטבוח בתושבי יריחו הייתה זו חובתו וחובת כולנו לקום ולזעוק ולנסות למנוע את הדבר.

תאמרו שביילין ניסה לגייס את קשריו הטובים עם אבו מאזן כדי לפתור את המשבר? אם כך הוא הדבר, הוא היה חייב לעשות זאת מאחורי הקלעים, בשקט. למשל: אילו מחבלים היו משתלטים על בית ולוקחים בני-ערובה, וביילין היה נזכר שהוא ארגן תרומת כליה לאמו של אחד המחבלים, היה זה רעיון טוב שהוא יתערב בדיסקרטיות: שירים טלפון לשר הביטחון וימסור לו את המידע ויחשוב יחד אתו כיצד לנצל זאת כדי לפתור את המשבר באמצעות לחץ פסיכולוגי ולא בכוח.

אבל ביילין פעל כמו בעניין הסכם ז'נבה. הנה: אני למשל תומך בהחלט בהסכם ז'נבה, בתכניו. אבל אני מתנגד כולי למעשה של ביילין בניהול משא-ומתן תוך שהוא משווה לו אופי של משא-ומתן מדיני שבסופו יש אפילו "הסכם" כלשהו. “הסכם ז'נבה" הוא לא פרוטוקול של סימפוזיון ולא מאמר בכתב-עת, אלא קשירת-ידיים מדינית ובדיוק כמו בעניין יריחו: חתירה תחת הממשלה החוקית של מדינת ישראל. שוב, מרידה בשלטון ולא על עניין של "דגל שחור".

מה שמפליא בכך הוא שיוסי ביילין, שאין לו כל עניין בכלכלה, עניין סמלי בלבד בנושאי פנים ולא יותר מאשר צל של דעה בנושאים רבים שהעסיקו את מרצ בכל שנותיה, עוד מימי רצ, כושל דווקא בעניין שאמור להיות הנושא העיקרי שהוא מבין בו. וכאן באה ההסתייגות החריפה השנייה שלי מעניין "פשרת יריחו" שלו.

לא זו בלבד שה"פשרה" הייתה מופרכת ומגוחכת, שהרי יש לאבו מאזן אחריות עקרונית על כל הנעשה בצד הפלסטיני, אלא שגם דמיון פרוע במיוחד אינו יכול לצייר מצב שבו אבו מאזן היה מתערב בעניין יריחו וגם מצליח להשיג תוצאה. וכל תוצאה הייתה ממילא טובה פחות מאשר המאסר החצי-פתוח של המחבלים בחסות שמירה מאוימת של אמריקנים ובריטים. אלא שאת ה"פשרה" של ביילין צריך לראות במבט רחב יותר.

האם כך הוא חושב שאפשר לשאת ולתת עם הצד הערבי? האם בקלות כזו הוא נופל לפח? אבו מאזן "הסכים לקחת אחריות". נניח שצה"ל היה נסוג. האם המחבלים היו נשארים בכלא? איזו ערובה הייתה לביילין שאבו מאזן, שם בווינה, ישלוט על חמושים ביריחו יותר משהוא שולט בהם כאן? מגוחך לחלוטין. זה האיש שרואה עצמו עוסק בעניינים מדיניים? לא רק שהוא גילה טיפשות מוחלטת (מעבר לתאוות פרסום פתטית), אלא שהוא גילה שאין לו שמץ של מושג באשר לצד השני למשא-ומתן. בורות מוחלטת.
וכאן מגיעה השאלה: לאיזו מפלגה להצביע? במרחב הציוני אין לי הרבה אפשרויות. אני מרים את הראש ומביט ברשימת העבודה ויש בי חלחלה מעורבת ביאוש, בצירוף קורטוב של תקווה.

הרצוג ואופיר פינס, בסדר. אבל שלום שמחון? יולי תמיר? מתן וילנאי? בין שחיתות לסתימות.

ואז אני מגיע לראש הרשימה, לראש המפלגה: לעמיר פרץ. מעולם לא הצבעתי על רקע עדתי או מסיבה עדתית (מה גם שאין לי "עדה"). יכולתי להיות (רק מעט) ציניקן ולהצביע הצבעה שלילית: לומר לעצמי שכל מה שאהוד ברק ("המזנק על הבמה בעיניים מטורפות", זוכרים?) מתנגד לו, הוא טוב. אבל כל מחשבה על אהוד ברק גורמת לי לייאוש, והיות שאני תמיד מצביע, מוטב לי לסלקו מדעתי.

ובחזרה לעמיר פרץ. עמיר פרץ הוא האיש שהשתלט על ההסתדרות בדרכים שהיה בהן לא מעט לכלוך. עזבתי את קופ"ח של ההסתדרות גם כיוון שהוא אפשר לאנשי ש"ס לשלם פחות כדי שיהיו חברי הסתדרות "שלו", תרגיל בסגנון שלום שמחון בתנועת המושבים.

אלא שעמיר פרץ מביא סדר יום חדש. הוא לא גנרל, והוא קושר בצדק את המצב החברתי עם המצב הביטחוני. האם באמת צריך עוד גנרלים בפוליטיקה הישראלית? יש לנו מדינה שדומה לעתים קרובות למערכת ביטחון שיש לה מדינה, כשכל אלוף או רב-אלוף בפוליטיקה אומרים בערך את אותו הדבר ועושים בדיוק אותו הדבר כשהם בתפקיד ממשלתי. והם עוד מכסים את זה ב"הייתי שם, תאמינו לי אני יודע, אני לא יכול לפרט" (הנה נזכרתי למה אני סולד מאפרים סנה, תת-אלוף בדימוס).

וכעת יש סיכוי שבשתי המפלגות שישלטו יהיו לא-אנשי-צבא. אדרבא, שעמיר פרץ יהיה שר ביטחון ויפצח את הצד הכלכלי של המערכת, יחדור לתקציב הביטחון ויראה את הדברים גם מהצד החברתי-כלכלי. הרי כדי להסכים להפצצה בעזה או לבחור מערכות נשק באמת לא צריך להיות אפילו חייל. מספיק שכל ישר. לוי אשכול בנה את צה"ל לקראת מלחמת ששת הימים.

ודווקא ההתנגדות לעמיר פרץ בשל מוצאו המרוקאי, דווקא היא דוחפת אותי להצביע עבורו. כן, יתכן מאוד שאצביע הצבעה אישית, למרות המפלגה, למרות רוב אנשי הרשימה, למרות הכל.

כך או אחרת, ביילין אצלי גמר את הקריירה.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • אחת, לא חשוב מי  On 19 במרץ 2006 at 12:22

    האיש הזה נפוח אגו, אופורטוניסט ולא עומד מאחורי הדברים שהוא אומר. עוד אחד שהגיע בשביל הבורקסים ושאר ההטבות

  • ran  On 19 במרץ 2006 at 13:08

    בדיוק היום חשבתי כמה אין לי התלבטות.
    כל שנות ההצבעה שלי הצבעתי למרצ, פרט לשנה הראשונה, בה הצבעתי למפלגה קטנה וסימפטית בשם מפ"ם. מפ"ם התאחדה עם הצרה הצרורה הנקראת שינוי ויחד עם רצ, נוצרה מרצ. ככל שמרצ התרחקה מרוחה של מפ"ם (ציונות, אהבת אדם, סוציאליזם) ונהיתה יותר צפונבונית, יותר מנותקת, יותר איזוטרית, יותר קפיטליסטית סלדתי ממנה יותר. השתלטותו הבריונית של ביילין, שיכול להיות חבר של ליברמן וקפיטליסט לא פחות מביבי, סימנה עבורי את סוף הדרך. מסע הפרסום שמרצ בחרה לעצמה בבחירות האלה הוא לא פחות מהזוי. אין לי מושג (וגם לא להם) מה בעצם הם רוצים. לא ברור מה הם מציעים.
    ולעומת זאת – פרץ ומפלגת העבודה כמו מעלים את רוח מפ"ם הרדומה. ישראל זקוקה למפלגת עבודה חזקה וגדולה ככל האפשר כדי שתהיה משל נגד למושחתות קדימה, לימין המטורף ולקפיטליזם החזירי.

  • גיורא  On 19 במרץ 2006 at 13:27

    יוסי ביילין הוא אוזרפטור חסר תקנה, איש מסוכן, במיוחד למטרות אותן הוא אמור לייצג.
    אצלו אין דרך, פרט לדרך הפרטיזאנית. אין מהלך שנעשה בגלוי וביושר ציבורי והכל במטרה לאלץ את אותנו למהלכים שמעולם לא זכו לדיון ציבורי..
    רק שבניגוד אליך, אינני יכול להצביע למפלגת העבודה, ששוב תהפוך לשובל רופס של השלטון (הפעם זו קדימה)ובוודאי לא אוכל להצביע בעבור שלי יחימוביץ,פואד או סנה.
    וכך גם אני, מצביע מרצ לשעבר נותר ללא חלופה רצינית לבחירה.
    כל שנותר לי, הוא לגלוש אל עבר המפלגות הזניחות – האנקדוטיות.
    ונראה שהפעם אצביע עלה ירוק. הנזק לא יהיה גדול יותר מעישון צ'ינגלה ואני מניח שאם הם יעברו הפעם את אחוז החסימה, תהיה לפחות נקודה משעשעת אחת בכנסת ה-17.

  • דוידי  On 19 במרץ 2006 at 13:32

    ומה עם כמה מילים ליום הולדתו ה-70 של צלקה?

  • כמה מרצ  On 19 במרץ 2006 at 13:35

    כמה התלבטויות, העלבויות וריגושים.
    לא חייבים להתפתל בשביל להצביע, אפשר גם לא להצביע!
    ואם מרגישים חובה אפשר לזרוק את הקול על "עלה ירוק"

  • בועז מושקוביץ  On 19 במרץ 2006 at 13:47

    מעניין, שאתה גילית עכשיו דברים על ביילין, שהאנשים הנתעבים בעיניך ביותר בפוליטיקה ראו לפני זמן רב, אך מדוע אינך נותן את הדעת למקור העיכוב הזה?
    אתה חי בעולם וירטואלי מופרך, שבו המלחמה במזרח התיכון מתרחשת כביכול בגלל "כיבוש" יש"ע – רעיון, שמעולם לא נתמך אלא על ידי מיתוסים וזיופים. איך תחיה בעולם הזה אם לא תתאר את אנשי הליכוד (או הימין בכלל) כחוליגנים שונאי ערבים? יש לך בררה?
    לא אמרתי כאן לא את דעתי על הימין ולא למי אני הולך להצביע.
    אז כרגע עשית צעד קטן אחד לקראת ראיית המציאות.
    מה שהכי חשוב במאמרך, לדעתי, היא לא ההתנגדות לביילין אלא הניסיון שלך לראות את הצד השני של המלחמה כפי שהוא. שיהיה לך בהצלחה.
    ביתיים, אם מעניין אותך לקרוא משהו בקשר לביילין, הרי לעיונך:
    http://www.global-report.net/a.php?c=boazm&a=80&rc=boazm

  • אורית  On 19 במרץ 2006 at 14:09

    ני מניחה שאתה לא מאשים אותה בשחיתות, נשארנו עם הסתימות.
    אתה מכיר עוד הרבה חברי כנסת שבכהונה הנוכחית העלו כל כך הרבה הצעות חוק משמעותיות?

    http://www.yulitamir.com/category.asp?cid=171

  • משתמש אנונימי (לא מזוהה)  On 19 במרץ 2006 at 14:29

    האם לא בזה טמונה הבעיה שלך?
    ובכל אופן, איחולי לגבי גילוי אופיו של יוסי ביילין, מוטב מאוחר מאשר לעולם לא (ועדיף לפני הבחירות), אבל האם הוא לא תפור היטב למידה (ולמדים) של השמאל הציוני והיותו המבטא האולטימטיבי לאוקסימורוניות שבמושג, היא שעשתה אותו מתאים להיבחר למנהיג מרצ?

  • השמאלן הסטלן  On 19 במרץ 2006 at 14:51

    למה לזרוק ? "עלה ירוק" הפעם, בתקווה, נכנסים לכנסת. אז יאללה, סטלני כל העולם התאחדו ! במקום פתק לבן שימו עלה ירוק.
    הצבעת מחאה נעימה לכולנו.

  • ישענר זאף  On 19 במרץ 2006 at 16:44

    לדעתי האלטרנטיבה לכל מאוכזבי מרצ חייבת להיות מפלגת תפנית
    http://www.tafnit.org

    מפלגה נקיית-כפיים, חברתית, עם דגש על חינוך ומעמד האישה. כל הדברים כמו מרצ, רק שתפנית לא שקועה בהזיות על מזרח תיכון חדש.

    תפנית היא הכוח העולה…

  • Moon  On 19 במרץ 2006 at 19:40

    "ההתנגדות לעמיר פרץ בשל מוצאו המרוקאי"???

  • שפי  On 19 במרץ 2006 at 20:21

    המטבע "מפלגות ציוניות" מתאימה יותר לַטור "מילים ומונחים שמעצבנים אותי" שבימין הבלוג שלך.

  • אסתי  On 19 במרץ 2006 at 20:59

    הוא בסך הכל נאד קטן ונפוח חסר כל הומור עצמי.
    אני עזבתי את מרצ כשהוא נבחר ליו"ר (לא שאני חושבת שהדיקטטור יוסי שריד היה בחירה מוצלחת במיוחד אבל בכל זאת הוא היה ההבדל בין מפלגה סוציאליסטית למלגה בורגנית)

    וכן, גם אני הצבעתי בזמנו למפמ (וגם עשיתי לה את קמפיין הבחירות) וגם אני הולכת לשים לראשונה בחיי את הפתק "אמת" בקלפי.

  • משלחת 90  On 20 במרץ 2006 at 1:31

    במערכת הבחירות הזאת, לראשונה בחיי – כאיש השומר הצעיר ומצביע מפ"מ ומרצ סידרתי, אני אצביע "עבודה". אני חושב שכל מצביע אידיאולוגי של מפ"מ ור"צ צריך לדעת שמרצ היא היום קליקה של שחר והקיבוץ הארצי ולכן הברירה שלו היא בין אמת לחד"ש..

  • יש  On 20 במרץ 2006 at 8:44

    כמו שאמר חבר טוב שלי: ביילין הוא איש בסדר גמור, חוץ מהעובדה שיש לו אובססיה חולנית עם השלום.

  • שפי  On 26 במרץ 2006 at 17:04

    אולי אצביע "הירוקים" (האותיות רק), כי זוהי התנועה היחידה בימינו שיש לה אידיאולוגיה של ממש, השקפה בסיסית-מקיפה, כמעט דת. בייחוד חביבה עלי האמונה במיחזוּר.

    אולי אצביע "ש"ס", כי זו המפלגה שהכי מתגרה בשורשים הפרטיים שלי.

    אולי "העבודה", כי זו הכי פחות מתגרה בשורשים הפרטיים שלי.

    אולי אצביע "חד"ש", כי ההבנה העיקרית שהתפתחה אצלי מאז הבחירות הקודמות היא שיש צורך נואש, לא פחות מנואש ולא רק להבדיל אלא גם להצהיר על הבדלה בין העם היהודי לבין מדינת ישראל. כנראה שמוטב שנהיה כאן מיעוט, עוד קהילה יהודית, עוד "גלות".

    ככל שאני מתקרב לגיל הגימלאים כך יש פחות סיכויים שאצביע עבור הרשימה הנושאת שם זה.

    אולי אצביע עוזי דיין, כי פעם הוא ישב לידי באיזשהו ערב שירה והקשיב ברוב קשב.

    אולי אצביע.

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: