סכנת חורבן מרחפת על חוף בת-גלים


על בת-גלים בסכנת חורבן

רבים אולי אינם יודעים זאת, אבל אזור בת-גלים שבחיפה הוא אחד ממקומות הישוב העתיקים ביותר בעולם. רצועת החוף שבין הקדקד של הכרמל המגיע אל הים בבית-החולים רמב"ם ובין המכון לחקר הימים, דרומית משם, יושבה על-ידי האדם עוד בתקופה הפרהיסטורית, והתקיים בה ישוב רצוף מאז, דרך ימי הפניקים, מלכות ישראל, ימי היוונים, הרומאים, הביזנטים, הפרסים, הערבים, התורכים, האנגלים ועד מדינת ישראל.

ברור שכל תרבות שהתיישבה במקום בנתה, שינתה, הוסיפה, הרסה והותירה חותם כזה או אחר. התרבות החומרית של המאה העשרים והלאה שונה ומיוחדת מכל מה שקדם לה, ולא רק לטובה. פלסטיק, קורות מתכת, בטון, זכוכית וחומרים מרוכבים הם מאפייניה של התרבות החומרית העכשווית, מעבר לאבן, לעץ, לאדמה ולחומרי הטבע הגולמיים. אין מקום שבו מחזורי התרבויות עתיקי-ימים ואינטנסיביים יותר מאשר באגן הים-התיכון.

וכעת הגיע שוב תורה של בת-גלים. תכנית גרנדיוזית לייבש חלק מהים מול החוף במקום ולהקים בניינים רבי-קומות, מרינה גדולה וכל מה שכרוך בכך נגנזה כביכול, אבל את מקומה באה לתפוס כעת תכנית ל"רביירה" – לפיה ייבשו חלק מהים, ויבנו מבני מגורים בגובה ארבע קומות.
בחיפה קמה התנגדות עזה לתכנית. תנופת ההתנגדות הגיעה עד כדי כך שהתעוררה בה התעניינות מצד התקשורת הארצית, הן הכתובה והן האלקטרונית. בחוף יש היום מרכז לגלישת-גלים, והפעילים בו נמנים על נושאי דגל המאבק נגד התכניות למיניהן, שתחסלנה בוודאות את האפשרות לגלוש באורח חופשי בים הטבעי, הפתוח. אלא שאין מדובר רק בתחביב הגלישה. תקדימים ברחבי הים-התיכון אמנם מראים שכל בנייה בחוף טבעי מפרה את האיזון הטבעי (רוחות, זרמים ועוד) והורסת אתרי-גלישה.

צילום: אמיר וייצמן, Aquazoom

 

 

גלישת-הגלים רחוקה מלהיות הבעיה היחידה. ייבוש הים, מילוי בבטון, בנייה מסיבית, פגיעה בלתי-נמנעת בחוף הטבעי, הרס המרחב התת-ימי הם אסונות אקולוגיים אדירים. אמנם אפשר לטעון כי כל תרבות בעבר ידעה גם לזרוע הרס, אולם דבר לא ישווה להרס שהתרבות המודרנית שלנו מסוגלת לחולל בטבע, הרס שאין בו כמעט דבר הפיך שהדורות הבאים יוכלו לתקן.

צילום: אמיר וייצמן, Aquazoom

גלישה ואקולוגיה הם נושאים העומדים במרכז המאבק בתכנית האווילית, אולם ישנם גם נושאים אחרים, לא פחות חשובים. בת-גלים היא שכונה בעלת ערך היסטורי. מאז ומתמיד היה בה יחוד ברמה האורבנית והן כחוליה במסכת ההיסטורית של חיפה. החוף הפתוח, בריכה השחייה הוותיקה, הטיילת, הסלעים, הארכיטקטורה השכונתית, מבנה הקזינו המפורסם שהוא פרק בתולדות "חיפה הבריטית" – כל אלה יירדו לטמיון או ייבלעו לבלי-זכר אם תיושם אפילו התכנית המתונה להרס חוף בת-גלים.

להגנת כל אלה יצאו יוזמי המאבק, והם בוודאי עושים זאת טוב יותר ממני. אלא שאני רוצה להצטרף אליהם בנקודה עקרונית: גזילת החוף הישראלי מאיתנו, אזרחי המדינה. החוף הוא חלק עיקרי מאורח-חייהם של רוב הישראלים. החוף הוא חלק מהותי בתרבות הישראלית. החוף הוא נכס לאומי, נכס של כולם, של כולנו, של כל אחד ואחד מאיתנו. אין למדינה, לממשלה כשליחת אזרחיה, כל זכות לגזול את החוף ולהעבירו לידיים פרטיות, אפילו לא לידיה של עירייה ספציפית שתעשה בו ככל העולה בדעת ראשיה ומקורביהם תאבי-הבצע.

כמעט לא נותרו לנו חופים. אין כמעט מקום בארץ שאתה יכול לגשת בו לחוף וליהנות מהים ומהחול כך סתם. אינספור תירוצים נמצאו כדי לגבות תשלום על עצם הגישה לים. עשרות קילומטרים של חוף פשוט נסגרו בגדרות, נבלעו בבנייה והופקעו מאיתנו לבלי שוב. הוקמו בתי-מלון, מגדלי מגורים, בתי קפה ומסעדות, מרינות פרטיות ועוד כהנה וכהנה – והנה נעלם לנו החוף, חמק מבין האצבעות. תוסיפו לכך הרס פיסי של החופים, כרייה פירטית של חול בנוסף לכרייה באישור, ותבינו שלא הערבים עומדים להטביע אותנו בים, אלא אנחנו במו טפשותנו.

ההיגיון שעלינו להפעיל הוא פשוט. לוקחים לנו את החופים? חומדים אותם מכל עבר? סימן שהם בעלי-ערך רב. אם כך, עלינו לחשוד בכל יוזמה לגעת בחופים. כן, באופן נורמלי אפשר היה לדבר על שינויים, על פיתוח אורבני בחלקים מהחוף הישראלי, על מרינה או נמל-דיג ועוד. אלא שזה כבר לא אפשרי. החיפאים יודעים זאת: את חוף הכרמל שלנו, של ילדותנו, גנבו מאיתנו והקימו בו מלון מפלצתי, שגם אחרי שפע הצרות המשפטיות סביב המעשה, עדיין עומד על כנו, והחוף מת. כורים חול ללא רשות, ואיש אינו מחסל את התופעה. בנו ובנו ובנו, ובונים ובונים ורוצים לבנות עוד. לכן כל חשדנות מוצדקת וכל מאבק לעצירה מוחלטת של שינויים בחוף, מובן, מוצדק והכרחי.

וישנה סיבה נוספת לדאגה. “היזמים". לא רע ליזום ולא רע לרצות להרוויח כסף. אלא שהתסריט הישראלי מוכר: ראש עיר עולה לשלטון, ומיד עטים עליו "יזמים" שכן או לא קשורים אליו, שכן או לא מימנו אותו, שכן או לא תורמים לו, שכן או לא יכולים ללחוץ עליו. כמו ציפורי-טרף, הללו מחפשים להרוויח מיד, ללא כל שיקול נוסף. קולם של התושבים כמעט אינו נשמע. תושבי בת-גלים בוודאי מיועדים לכל היותר להיות חוטבי-עצים ושואבי-מים ב"פרויקט" יוקרתי, שיפנה לבעלי יכטות ובכל אופן לבעלי ממון. מתי לאחרונה שמענו על יוזמה לשינויים בחוף שפונה לקהל רחב באמת? כמו בכל נושא ההפרטה בכלכלה האגרסיבית שהשתלטה עלינו, “הפרטה" היא העברה לידיים של מעטים בעלי עוצמה. ומדובר תמיד בבעלי-העוצמה שממילא זכו בעשרות אחוזים מכלכלת המדינה במחירי הזדמנות, במשפחות ששולטות במדינה כמעט ללא גבולות, במשפחות שמדמיינות את מדינת ישראל כסינגפור של בנייני זכוכית שהם יהיו ספונים בהם, בעוד המוני העובדים החרוצים משרתים במסעדות, במרינות ובשרותים בכלל, ודעתם אינה נשמעת.

זה מה שצריך למנוע. ונכון לעכשיו, המאבק יכול להתרכז בהצלת בת-גלים, ומשם להמשיך למקומות אחרים, ברחבי המדינה, ברחבי הארץ שלנו.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • c, dkho  On 26 באוגוסט 2005 at 20:44

    היכנסו לאתר המאבק
    התרשמו מהמצגת והכי חשוב חיתמו על העצומה
    זה הכוח שלנו

  • חיפאי מדוכא  On 27 באוגוסט 2005 at 11:42

    יהב, אתה מושחת.
    הבטחת ירוק ולא קיימת.
    אתה שקרן.

  • מהנדס ימי  On 27 באוגוסט 2005 at 11:45

    ידיעת הציבור: המרינה תפגע בצורה אנושה בהסעת החול לקריות.
    מודלים שהרצנו מעידים על כך שתוך כ-5 שנים מיום בניית שוברי הגלים של המרינה ייעלם החול מחופי הקריות.

    תושבי הקריות: תתעוררו. לא יהיה לכם חוף ים.

  • ערן  On 27 באוגוסט 2005 at 12:46

    כתבה נהדרת, מאד עצוב, ומאד מאד נכון. צריך להשתמש בכח ובידע שנצבר במאבק על בת-גלים ולמנף אותו לטובת מאבק כלל ארצי להצלת חופי ישראל והחזרתם לתושבים. כל הארגונים שלוחמים בחזיתות השונות צריכים לאחד כוחות ומשאבים ואולי batgalim.org.il יהפוך בעתיד ל-israelbeaches.org.il

  • יחפה לא מחיפה  On 27 באוגוסט 2005 at 15:09

    כתבה מעולה. מצער לקרוא שמפלצת הממון מאיימת לכלות מקום בעל ערך הסטורי. מאמינה שלמאבק מוגבר יש סיכוי לעצירת הריסתה של השכונה. בהצלחה

  • arishr  On 28 באוגוסט 2005 at 0:22

    יהב -הים לא שלך ולא של סבתא שלך. לא יקום ולא יהיה. חוצפה…. שהעשירים החברים שלך יחנו המרינה אחרת – יש הרבה כאלו בארץ. אפילו בחיפה יש. מספיק לנו ואין צורך בעוד אחת…

  • עמיקם לתחיה  On 28 באוגוסט 2005 at 0:28

    אם המשתזף הפשוט עדיין מהסס אם לבוא ולהפגין על החוף והנוף היקרים לו, הרי הגולש הוא בעל קשר אמיץ והדוק לא רק לים אלא גם לחוף הספציפי. הוא מכיר בו כל סלע וכל מטר של חוף אוהב אותם ומתייחס להם. והוא גם ישמור עליהם מכל משמר ובכל מחיר

  • יצחק אבואזיז  On 27 ביוני 2006 at 21:00

    יורם היקר אל תהיה תמים ,? כל העולם בנוי על עולם שחרב, כל העולם יושב על חורבות עתיקות . ופני העולם אל העתיד והעתיד לא ורוד לכן אל תקשקש בשכל צריך לבנות וליצור מקומות עבודה רבים ביותר למען לפרנס בכבוד משפחה ולהפנות משאבים לתירות . ורק מרינה עם בתי מלון מפוארים יתנו תנופה לעיר מתה (ראה מרינה הרצליה) מה יש בחוף המדובר סלעים ולכלוך משאריות של הזונות שעובדות שם בלילה והרבה זפת זפת

כתיבת תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: