סל הבריאות וסל האוניברסיטאות


 כן, שיהיו גרעוניות!

לכאורה, שתי מערכות נפרדות, שאין ביניהן כל קשר. למעשה, מדובר בסיפורים מקבילים, אפילו דומים. מערכת ההשכלה הגבוהה ומערכת הבריאות.

אוניברסיטת תל-אביב נמצאת בגירעון ענק. כדי לייצב את מצב הכלכלי ולאפשר לה להמשיך להתקיים, מבקשת ההנהלה לצמצם את מספר חוגי הלימוד: לאחר אחדים, לבטל אחרים. זו בוודאי פעולה ניהולית שיש לה בסיס והיגיון, גם אם היא אינה הפתרון היחיד ועוד לפני שאנו מעלים נושאים כאובים כמו הסיבות לגירעון, מבנה התקציב וההחלטות שהובילו את המערכת למצבה החמור.

מערכת הבריאות עולה על סדר היום הציבורי כמעט בכל שבוע. בשבועות האחרונים נחשפנו באורח מסיבי לאותו חלק בה שנוגע לכולנו באורח ישיר מאוד: סל הבריאות, תקצובו, מבנהו ותהליך העדכון שלו. ברור שאין אפשרות תקציבית לממן כל תרופה בעולם, ברור שאין אפשרות לעדכן את הסל בכל חידוש ולעשות זאת מיד. ברור שכל החלטה ביחס לסל חורצת דיני נפשות. אלא שיש דברים יסודיים: צריך תקציב סביר, צריך עדכון סביר הן של התקציב והן של תוכן הסל, וצריך להעניק רפואה טובה לאחוז הגבוה ביותר האפשרי של האוכלוסיה. והנה החליטה הוועדה לענייני סל הבריאות שבתקציב כפי שהוא נקבע לשנת 2005, היא אינה מוכנה לקבוע מי יחיה ומי ימות. הוועדה תמיד קובעת בדיוק את זאת, אבל כשהתקציב נמוך מאוד, ההכרעות נעשות בלתי אפשריות. כעת מוטל על הממשלה להכריע.

אוניברסיטאות יכולות להיות רווחיות. זה המודל האמריקני. אלא שאוניברסיטאות לא חייבות להיות רווחיות. אין כל רע בכך שאוניברסיטאות יפסידו כסף. הרווח שהן מפיקות אינו חוזר אליהן בשלמותו. לא כל הבוגרים מכניסים לאוניברסיטה כסף, אלא רק אותו אחוז קטן שמניב הכנסה כתוצאה ממחקר יישומי או בעקיפין, כמורים שמושכים תלמידים רבים במיוחד. הרווח ניכר בחברה, ובטווח ארוך מאוד. נלך צעד אחד קדימה: חלק מהרווח אינו נכיר בעליל, חלקו שנוי במחלוקת כ"רווח".

ה"רווח" – ואולי מוטב לקרוא לו תועלת, הנאה, מזון, אנרגיה, כוח מניע, תוכן, טעם, גירוי והעשרה – זורם אל החברה, בונה את תאי גופה, ממלא את ריאותיה אוויר צח, מפעיל את תאי המוח שלה, מאריך את חייה ועושה אותם בעלי ערך. שווה להשקיע בכך כסף. כדאי לשאת גרעונות של אוניברסיטאות שזה פריין. וזה מותר החברה המתקדמת, החופשית והחיונית מהחברה הטכנוקרטית, התועלתנית, הדורסנית והמסודרת קצת יותר מדי על פי עקרונות השוק ו"מיקסום הרווחים". ובל נשכח שגישה שכולה "כוחות שוק" מאדירה את הכוח, ומשם הדרך לפשיזם אל-לה ברלוסקוני קצרה בהחלט.

כל מי שמטיח "מה צריך חוג לאשורולוגיה שיש בו בקושי שלושה סטודנטים" אין לו מושג במה מדובר. כל מי שטוען זאת שכח, אם בכלל ידע אי-פעם, מה היא חברה חופשית, תוססת וחיונית. אני מוכן לומר: לא "צריך" חוגים כאלו. גם חוג לקולנוע לא "צריך", וגם לא חוג לתקשורת. ובעצם מה התועלת במדעי החברה, פרט לכלכלה? גם פיסיקה תיאורטית שלא מקדמת את מאגר הפטנטים הרשומים היא דבר שלא "צריך". איינשטיין יכול היה להמשיך להיות פקיד במשרד רישום פטנטים בברן. ההכנסה מחולצות הטריקו עם הנוסחה המפורסמת שלו יכלה להיות מופקת גם מחולצה עם פרצוף וגוף של מדונה. אם תרצו, ה-Material Girl, היא הוכחה לכך שלא "צריך" חוג לקבלה, מספיק לפתח קורסים פרטיים ולהכשיר עבורם מדריכים, אולי בקורסים להדרכה ודינמיקה קבוצתית שיהיו רווחיים יותר מחוגים לפסיכולוגיה ויהדות.

במידה רבה, האוניברסיטאות ומערכת הבריאות הם שני קטבים בחברה. קל להטיח בחלקים ניכרים של ההשכלה הגבוהה האשמות בדבר אליטיזם ובדבר היותם "לוקסוס". אך בריאות היא עניין של כולם (לכן הועלתה לגדולה אותה "זקנה במסדרון"). כולנו חולים, כולנו נמות. כולנו רוצים לחיות יותר ויותר טוב. התפיסה הבסיסית של רוב הציבור היא שעל המדינה לספק את צרכי הבריאות שלו, עד לתרופה היקרה מאוד שתאריך את חיינו בשנה או בשנתיים עת נחלה במחלתנו האחרונה, הנוראה.

אפשר לשאול "האמנם?”, ותמיד יהיו אנשים שצרכיהם לא ימולאו על ידי המערכת. אלא שקשה להתווכח עם הטיעון שסל הבריאות מתעדכן לאט מדי, מאוחר מדי ובקושי רב מדי. קשה מאוד לעמוד מול חולי סרטן הזקוקים לתרופה יקרה, פשוט כיוון שכולנו שמים את עצמנו מיד במקומם, שהרי מי מבטיח לנו שלא ניקלע למצב הזה? הגיע הזמן לחשוב על כל העניין הזה בצורה פתוחה יותר:

  1. אולי אפשר לקבוע שכל תרופה מצילת-חיים מאושרת מיד?
  2. אולי צריך להחיל מבחני הכנסה ויכולת בשאלת מימון תרופות יקרות?
  3. אולי צריך לנהל את הסל בכלים כלכליים מודרניים: תחזיות, מעקב כלכלי אחר פיתוחים וצפי העלויות, עידוד מאמצים להוזלת תרופות שידוע שיהיה בהן צורך, אולי על-ידי קנייה מסיבית על ידי המדינה, על פי התחזיות?

אלא שאסור לשכוח את הצד העקרוני, האתי: כולנו משלמים ביטוח לאומי. כעצמאי מאוד לא עשיר, אני משלם בכל חודש הרבה יותר ממה שאקבל כקצבת זיקנה חודשית. הסיבה לכך כפולה: המערכת עקומה, נכון; אבל ההפרש נועד לממן את עניין הבריאות, שבו אני צפוי להיות "יקר" יותר בעתיד. אם כך, אכן "מגיע לנו" שיממנו את מה שאיננו יכולים להרשות לעצמנו, באותו עתיד אפל שבו נהיה בני 78 ונזדקק להרבה תרופות.

תגידו שהכל שאלה של כסף? כן ולא.

כן, צריך עוד כסף לבריאות ולהשכלה הגבוהה. יתכן מאוד שמנהלי אוניברסיטת תל-אביב צריכים ללכת הביתה ושמחליפיהם צריכים לקבל משכורות צנועות יותר, כפי שיתכן מאוד שמנהלי קופות החולים צריכים להרוויח פחות. אבל שאלת הכסף היא לא שאלת המשכורות הללו. היא נוגעת לטאבו גדול מאוד בחברה הישראלית: הצבא, מערכת הביטחון.

איש אינו מפקח על תקציב הבטחון. שום גורם בלתי-תלוי לא יודע על מה מוציאים את הכסף, למה, איך והאם עושים זאת בשכל. איש אינו יכול להיכנס לעובי הקורה בממלכה הפרטית של מנהלי מערכות הבטחון. אתם יודעים מה? כדי לממן מיד את סל הבריאות, אולי צריך להשבית 10 מטוסי קרב? לדחות קניה של מערכת נשק בשנתיים? כן, לעשות את זה מיד, להציל חיים שעומדים בסכנה כעת, ולשבת ברצינות על חלוקה אחרת של העוגה הלאומית, חלוקה שבה גם יהיה עיקרון מנחה, הן בבריאות והן בביטחון.

האוניברסיטאות שלנו צריכות להיות גרעוניות. ומגוונות. ופתוחות בפעילותן האינטלקטואלית. אבל גם הן צריכות להיות מנוהלות כראוי, וגם מנהליהן צריכים לתת את הדין על מחדלים שעשו. במדינה קטנה כל-כך אי-אפשר לצפות לרווחיות בהשכלה הגבוהה. הדבר נכון שבעתיים אם לוקחים בחשבון שלסטודנט הישראלי אין אלטרנטיבה זמינה בחו"ל. הוא לא אזרח אירופי או אמריקני. החברה זקוקה לא רק לטכנוקרטים אלא גם לאנשים חושבים, להעלאת רמת הדיון הציבורי, לתסיסה מחשבתית, לתעוזה מחקרית בכל התחומים. והיא זקוקה גם לטכנוקרטים משכילים יותר: תסתכלו על פקידי הממשלה ותבינו כמה חסר להם.

המדינה צריכה לממן את הגרעון של האוניברסיטאות ואת הגרעון של מערכת הבריאות. לעשות זאת משמעו לפעול לטובת הציבור כולו, לטובת החברה והמדינה, לטובת העתיד שלנו, לטובת איכות החיים, לטובת הטעם שיהיה בחיים הללו, לטובת האפשרות שלנו לחפש ולמצוא פתרונות לבעיות – אפילו לבעיות הלאומיות, לבעיות הזהות והחיים ביחד, לבעיות הצדק החברתי ולבעיות בתחום היחסים בין אדם לאדם. זו הצלת חיינו לא פחות מאשר עוד סטי"ל, עוד טייסת מטוסים, עוד חטיבת שריון.

אם יהיה לנו יותר שכל, נדע להשתמש בפחות כוח. אם נחשוב יותר על איכות חיינו, נהיה חזקים יותר, נחיה יותר ויותר טוב.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • מייברג  On 20 במרץ 2005 at 16:52

    וכל מי שטוען אחרת הוא מאחז עיניים.
    השאלה היא האם הן אמורות לחרוג מתקציבן, והאם הן אמורות להיות מנוהלות בצורה כושלת.

    אה, ובארה"ב חלק גדול מהאוניברסיטאות ממומנות ע"י משלם המיסים (=גרעוניות), ושכר-הלימוד בהן הוא 0 דולר לשנה.

  • lior  On 20 במרץ 2005 at 18:45

    השם "אוניברסיטאות פרטיות" בארצות הברית יוצר את הרושם המוטעה שמדובר בגופים המנותקים מתקציבי המדינה. בפועל אלו גופים שתלויים כמעט לחלוטין במשלם המיסים האמריקאי. האוניברסיטאות אולי פרטיות, אבל חלק גדול מהתקציב שלהן (אם לא רובו) הוא ציבורי לחלוטין. פשוט השיטה שונה.

  • נמרוד ברנע  On 20 במרץ 2005 at 19:13

    וגם לא מערכת הבריאות, מערכת הרווחה או התשתיות.
    אלה הם הנושאים שצריכים להיות בראש סדר העדיפויות הלאומי ולשם צריך להזרים את הכספים.
    במקום להגיד "שיהיה להן חור בתקציב" צריך להגיד תשלחו לשם מילארדים כמו ששלחתם לשטחים.

  • יורם  On 20 במרץ 2005 at 19:18

    שהן לא ינסו להתקיים בתחשיב של איזון או רווח אלא שהמדינה תכסה את הגרעון באמצעות תקציב.
    ברור שהניהול העכשווי, לפחות בתל-אביב, לא בדיוק מושלם, אבל לא לזה התייחסתי.

  • שמעון  On 20 במרץ 2005 at 22:03

    לפי מודל כלכלי תקין. זה אומר שהעלות (cost) של כל סטודנט צריכה להיות ידועה ומקובלת על כל מקבלי ההחלטות. העלות הזאת יכולה להשתנות בין פקולטה לפקולטה.

    במקביל, המדינה צריכה להחליט כמה היא מעוניינת לסבסד כל סטודנט. שכר הלימוד הוא ההפרש שנותר אחרי הסיבסוד.

    הניהול של האוניברסיטאות בישראל לוקה בשתי מחלות עיקריות: פנסייה תקציבית ששוחקת את תקציב האוניברסיטה, וזלזול בכספי ציבור. ראשי האוניברסיטאות מניחים שכל גרעון שהם ידפקו יכוסה בסופו של דבר ע"י הממשלה (משלם המיסים). הדוגמא הקיצונית לכך היא הפנסייה התקציבית: האוניברסיטה לא מקצה כספים לצבירת פנסייה לעובדיה, כמו כל מוסד כלכלי נורמלי, אלא מניחה שאיכשהו, מתישהו בעתיד, כשייצטרכו לשלם פנסייה, הממשלה תשלם אותה.

    אין שום בעייה לנהל אוניברסיטה ברמה גבוהה ביותר, ובשכר לימוד סביר לחלוטין, בלי להסתמך על משלם המיסים (פרט לתקציבי מחקר). זאת רק שאלה של ניהול.

    ואת החוג לאשורית שהוא חשוב כמו כל חוג אחר אפשר לממן ע"י סובסידייה פנימית, דרך שכר הלימוד של חוגים יותר מבוקשים.

  • יורם  On 20 במרץ 2005 at 22:09

    טוב ששמעון הזכיר את עניין תקצוב הסטודנטים.

    תחשבו רק על זה: הנהגת שכר לימוד מקביל בישיבות וביטול כל הטבה שניתנת לתלמידי ישיבות ולא לסטודנטים באוניברסיטאות. קוראים לזה "שוויון". מוזר, לא?

    אכן – הפנסיה שוחקת את התקציב. הקבלה מעניינת קיימת במערכת הביטחון. שכר אנשי הקבע וההפרשות לפנסיה לוקחים עשרות אחוזים מהתקציב הכולל של המערכת. ועוד יוצאים שם לפנסיה בגיל 45 או 50 לכל היותר.

    עוד דוגמה לעיוות.

  • אילן  On 20 במרץ 2005 at 23:54

    הכל טוב ויפה, אבל אם האוניברסיטאות ממומנות ע"י הציבור, אז הן גם צריכות להיות מנוהלות ע"י הציבור, ולא ע"י עובדיהן (דהיינו, הסגל הבכיר). כך במודל האמריקאי, וכך גם בישראל במכון וייצמן (שאין לו גרעון, תודה ששאלתם). כל הדיבורים על "פגיעה בחופש האקדמי" בהקשר הזה הם חסרי-שחר (האם העובדה שהכנסת מאשרת את תקציב בתי המשפט וששר המשפטים מופקד על מערכת בתי המשפט פוגעת בעצמאות השופטים?) ומשמשים רק תירוץ לחתולים להמשיך לשמור על השמנת שהציבור קונה להם.

  • הצועד בנעליו  On 21 במרץ 2005 at 0:18
  • הבר-מינן העליז  On 21 במרץ 2005 at 2:06

    אין מה לדאוג.
    רק היום קראנו על איזה מסטיק יפני שאמור לסייע או לגרום להגדלת-חזה.
    אחרי שבסל-הבריאות המדינה החליטה לממן אמצעי-מניעה לנערות עד 20,ע"ח תרופות מצילות חיים,רק שאלה של זמן הייא עד שהמסטיק הנ"ל יועלה אחר כבוד לארץ(אולי יחליטו אפילו שהוא צאצא לאחד משבטי ישראל,ועל כן מצווה להעלותו),יאוזרח כאן,ויצורף אחר כבוד לסל-הבריאות,לצד אמצעי-המניעה.
    כמובן שצריך תקציב כדי להכניס את המסטיק לסל-הבריאות.
    אל חשש!
    יוציאו מהסל איזו תרופה הנלחמת בסרטן,או עוזרת לחולי לב,או סכרת,ותיכף יהיה מימון.
    ככה זה במדינת ערוץ 2,שהיא מדינת הרייטינג: לסרטן וסכרת אין רייטינג,לבלונדיניות,או מחומצנןת עם חזה גדול- כן.
    ככה זה,ויפה שעה אחת קודם.
    (כנ"ל אגב התקציב להשכלה גבוהה: צריך השכלה גבוהה? צריך מחומצנות עם חזה גדול.עניין של היצע,תשאלו ת ביביהו.)

  • הבר-מינן העליז  On 21 במרץ 2005 at 2:08

    אולי כדאי שימציאו אצלנו מסטיק שלעיסתו מגדילה את המוח,או את מנת-המשכל.
    אולי נהרוג שתי ציפורים:גם זה יצליח אולי איפה שמערכת-החינוך של גל פרידמן,סליחה,לימור לבנת,נכשלת,וגם אולי ממציא המסטיק יקבל פרס-נובל,או יגיע עד גיל 21 לירח,או משהו.
    מה רע?

  • הצועד בנעליו  On 21 במרץ 2005 at 10:38

    זה דבר לא רצוי פה.

  • הבר-מינן העליז  On 21 במרץ 2005 at 17:12

    זה עלול אצלנו להתפרש כחיסרון(פרופסר-סמולני-אשכנזי-יפה-נפש-מנייק-אני יזיין-לך-את-הצורה-יא-מניאק),ולאו דווקא כיתרון.

  • שלומי  On 21 במרץ 2005 at 21:35

    באופן מעניין, הופיעה ב BBC הידיעה על המסטיק בו ביום שהיא התפרסמה ב YNET. הניסוח כמעט זהה, רק שב BBC טרחו להוסיף הסתייגות מדעית מהתוכן, על ידי ראיון עם מדענית כלשהי.

    וכל עוד נמשיך לקצץ באקדמיה, כך נזרע את פירות הפיכתנו לקרקס גם בתחום הרפואה.

    הכתבה ב YNET:
    http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3060517,00.html
    הכתבה ב BBC: http://news.bbc.co.uk/1/hi/health/4361563.stm

  • שלומי  On 21 במרץ 2005 at 21:41

    לחלק מהפסטיבל שמתנהל עכשיו סביב סל הבריאות יש מניעים שרחוקים מלענות על צרכי החברה. עם כל הצער וההבנה, החברה הישראלית צריכה להחליט אם היא מעוניינת לשלם $20000 לחודש עבור תרופה שתאריך את חיי הסובלים ממחלה נוראית בחמישה חודשים בממוצע (בעלות ממוצעת של $100000).

    דווקא תרופות לסכרת, וסטנטים שבאמת מאריכים חיים באיכות טובה, לא זוכים ליחסי הציבור להם זוכות התרופות המאוד יקרות האחרות. מישהו מתנדב להסביר למה?

  • דורית  On 17 באפריל 2005 at 3:19

    מצווה להתרבות כחול אשר על שפת הים
    טיפולי פוריות ממומנים במלואם ואילו תרופות המשפרות איכות חיים או מאריכות חיים אינן בסדר העדיפות.

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: