סוף כתיבת טור הביקורת ב"מעריב"


סיומה של תקופה – אני מפסיק לכתוב ביקורת ספרות עברית במוסף הספרות של "מעריב"

במשך שנים אחדות, שבוע אחר שבוע, התאפשר לקהל הקוראים לקרוא את הטור הזה, “עלים", במוסף "ספרים וספרות". כעת, עם סיום עידן ותחילתו של עידן אחר במוסף, אפשר לסכם את שניסינו לעשות כאן במשך התקופה. יתכן שיהיה בכך כדי לענות לשאלות הרבות שנשאלתי על-ידי קוראים שפנו אלי בכתב ובעל-פה, בפומבי ובאופן אישי, בין אם מדובר בקוראים מהשורה ובין אם מדובר בסופרים ובאנשי הוצאות הספרים.
ראשית, אין דין טור שבועי כדינה של ביקורת מזדמנת. כתיבתה של ביקורת מדי פעם, על ספר נבחר כזה או אחר, היא עניין של החלטה משותפת של העורך והמבקר. המבקר יכול לבחור לא לכתוב על הספר פשוט כי אין רצונו בכך. העורך בוחר למי להציע את הספר. לעומת זאת, טור כמו "עלים" אינו מסתפק בכתיבה על ספרים על פי יד המקרה המשגרת אותם לעולם, אלא שכוונתו לסקר את התחום ככזה. משמעות הדבר היא שמעבר לתיאור והבעת דעה על ספר או שניים בכל שבוע, הכוונה היא לתת מושג על מצב הספרות המתפרסמת כאן ועכשיו, למקם את הדברים במסגרת הרחבה יותר – הלכי הרוח, מגמות בתרבות, השיח הפנים-תרבותי והרגע המסוים בחייה של החברה שמתוכה יוצא הספר ואליה הוא פונה.
מעבר לכך, דרך העבודה כאן היתה תמיד מבוססת על חירות מלאה של המבקר. כל ספרי המקור עברו "מסלול טיפול" זהה. הגעתם תועדה במערכת והם נשלחו אלי הביתה ללא דיחוי. לאחר מכן הספרים המצטברים אצלי נתונים למיון ראשוני. מה עשוי לעניין את הקוראים? על מה חשוב לדבר? אילו ספרים ראויים לדיון מבחינת רמתם? אילו ספרים עשויים להיות חשובים למרות פגמיהם? וכמובן – על מה מעניין אותי לדבר לטובת הקוראים. לאחר המיון הראשוני הזה נוצרת קבוצה מצומצמת יותר של ספרים, “מועמדים לביקורת". רוב הספרים הללו נקראים ורובם זוכים להיות מסוקרים במאמרים. לעתים, מסיבות של עומס או שינוי בעדיפויות ספר שעמד להיסקר מוצא את עצמו בחוץ. יחד עם זאת, החירות המלאה שבה נעשו הדברים תמיד אפשרה לי להתייחס לספר גם באיחור, בלי היענות לתזזית היחצנית או ללחצי השוק, ולא פעם הספר, הקוראים והעניין יצאו נשכרים.
זמן לא רב לאחר שהתחלנו כאן את "עלים", ולמרות שכבר כתבתי ביקורות לא מעטות קודם לכן, גיליתי שרבים סבורים שהעורך (ובמקרה זה העורכת) מנחה את המבקרים האם לשבח או לפסול ספרים, האם "להיכנס" בספר או בכותב או להללם. בעולמי אין, לא היה ולא יהיה כדבר הזה. יתכן שמי שמפקפקים בכך מעידים על עצמם. זה גם המקום לעמוד על כך שביקורת עוסקת בספר ולא בסופר, בהוצאה או ברכילות סביב, ואני מקווה מאוד שלא נפלתי בפח הזה ושלא אפול בו בעתיד. ביקורת שלילית פוגעת, וזה טבעי ומובן. בטור קבוע הביקורת השלילית מתחילה בהחלטה לא לכתוב על ספר, אולם הדברים בהחלט מגיעים לידי כתיבה של דברים לא מחמיאים, גם בחריפות.
אם בראשית הדרך היתה הלשון המאוזנת והצלולה שהשתדלתי להיצמד אליה מעט זרה לצרכני-עיתונות רבים, הרי שהיות שמדובר בטור קבוע ושוטף הדברים התבהרו ללא קושי. מעבר למזג האישי המשתקף בנימת הדיבור, טור כמו "עלים" הוא שיחה נמשכת עם קבוצה של קוראים שמתגבשת וגדלה עם הזמן. עד מהרה גיליתי לשמחתי שהקוראים חכמים יותר מהמקורבים לצלחות המו"ליות: הם למדו להבין מתי אני מסתייג בבירור גם אם איני שופך דם ומתעלל ומתי מדובר בספר טוב גם אם אינני מעלה אותו על ראש שמחתנו. ספרים מעטים הם הישג גדול. מובן שאם יצאה מדי פעם שגגה מתחת ידי, זה המקום להיצר על כך, אולם מעולם לא כיוונתי לפגוע באיש וגם לא אעשה זאת. הטור עוצב עבור הקוראים, קהל רחב ומגוון מאוד, שלא רק רוצה לדעת האם "לקנות או לזרוק" אלא מבקש להבין מה מצב הספרות והתרבות, “מה הולך" ובאיזה הקשר נכתבים בישראל אלפי ספרים בשנה. הקוראים הללו למדו לתת אמון ב"עלים" ובמסגרת שנוצרה ואני בטוח שהשיחה איתם תימשך בכל דרך, צורה ומקום שהנסיבות תקבענה.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • טלי  On 25 בפברואר 2005 at 10:12

    זה הטור שגם פרסמת במעריב כטור פרידה?
    אבל מה שבאמת מעניין לדעת, ועליו אתה שותק, זה למה זה נגמר.

  • אהרן  On 25 בפברואר 2005 at 10:13

    ובניגוד למה שאתה סובר כנראה, שימש בהחלט גם כהמלצה למכורי חנויות הספרים. מקווה מאוד שבהקדם נראה אותך בבמה ראויה לא פחות. תודה

  • יורם  On 25 בפברואר 2005 at 11:11

    במשך תקופה ארוכה רצה עורך "מעריב", אמנון דנקנר, לסלק אותי. מעולם לא פגשתי אותו ואינני יודע רשמית למה, אבל אני יכול לשער שהוא לא אהב את העצמאות שלי, אם שיקול הדעת הבלתי-תלוי שלי ואת הנימה ההוגנת והנקיה שנמנעה תמיד משפיכות דמים אכזרית והעדיפה הבהרה צלולה של הדברים. העורכת שלי, תלמה אדמון, עמדה כחומה בצורה ולא אפשרה את סילוקי, עד שסולקה.
    לכך יש להוסיף, אני מניח, את סירובי העיקש לכתוב ביקורת על ספרו האחרון של… דנקנר עצמו. חשבתי שזה "לא ראוי", כפי שנוהגים לומר בימינו.

    כן, אם אתם מוצאים דמיון בין הדינמיקה הזו לדברים אחרים שקורים במדינה, אתם לא טועים.

  • יורם  On 25 בפברואר 2005 at 11:13

    אולי גם אשלוף ואפרסם פה שוב את הביקורת שכתבתי בזמנו על תמצית פסק הדין במשפט השחיתות של אריה דרעי.
    כתבתי ביקורת אחרי שהשופט צמח קרא את הטקסט, כלומר פרסם אותו. ראיתי בפרשה גם תבנית מוכרת מהספרות.

    ובמלים עדינות: לא חשבתי שהוא זכאי.

  • הנחתום  On 25 בפברואר 2005 at 11:20

    אתה לוקח את עצמך נורא ברצינות, נכון? "לשון מאוזנת וצלולה" זה לא שיפוט שאתה יכול לערוך על עצמך. זאת אומרת, אתה יכול, אבל אי אפשר לקרוא את זה בלי להדחיק צחקוק.
    ואגב, אולי כדאי שתעשה הגהה לפני שאתה מעלה רשימות. יש לך טעות בכותרת. אלא אם "ה'מעריב'" זה חידוש לשוני מכוון.

  • חגבית  On 25 בפברואר 2005 at 12:18

    אני מאמינה לך באמת בכנות כוונותיך, אבל הדברים שאתה מצביע עליהם לא עלו מהטור. הוא נראה כמו טור ביקורת רגיל בישראל, ללא שום קונטקסט.
    וחוץ מזה, עזיבתך קשורה לעזיבתה של תלמה אדמון, לא? הרי לך דוגמה של קונטקסט מתחייב.
    עוד דבר שמקומם אותי כל כך – זה למה כולם פותחים את הפה על נמרודי ודנקנר רק ברגע שהם עוזבים? אם זאת שחיתות, וזאת שחיתות, אז זה שם כל הזמן. והרי לך שוב קונטקסט מו"לי חשוב.
    בכל מקרה – בהצלחה.

  • רחל  On 25 בפברואר 2005 at 12:46

    יורם

    צר היה לקרוא שעיתון "מעריב" ויתר על מאמריך המאוזנים ומאירי העיניים, שהיו חלק חשוב מההוויה הספרותית העכשוית בישראל. אתה תחסר לא רק לעיתון "מעריב", שמאבד מאיכותו בעצם עזיבתך. בתקווה שתמצא מהר מאוד אכסנייה ראויה לשיפוטך המאוזן ולטעמך הספרותי המיוחד

  • בעז  On 25 בפברואר 2005 at 12:46

    אבל בתור קורא די חדש ברשימות עדיין לא ברורם לי תגובות כמו התגובה של הנחתום… מה באמת עד כדי כך אין לך מה לעשות עם זמנך חוץ מלהוציא אגרסיות והערות טיפשיות על הגהה? שהרי הגהה זה החלק הכי חשוב בכתיבה לא? ממש לא הצלחת להבין את הרשימה בגלל טעות.
    טוב זה לא כל כך היה בנושא אבל זה משהו שהייתי צריך להוציא….

  • רש  On 25 בפברואר 2005 at 12:48

    חגבית עלית על משהו מאד מעניין, בארץ המצפון מתעורר רק בזמן הפיטורין, זו תופעה ביולוגית שצריך לחקור אותה. לי זה הזכיר בהקשר אחר לגמרי את הראיון עם דבורה חן מהפרקליטות שפתאום גילתה שהיא איבדה את האמון במערכת הביטחון, זה אחרי שהיא נתנה את חותמת הגומי הנדרשת להפרות זכויות האדם הבוטות יותר שידעה ישראל ואולי גם העולם. סתם הזכיר לי.
    נו, נמרודי ודנקנר להערכתי זה לא אותה ליגה, של שחיתות, אבל הרעיון דומה. והוא שאם רואים שאפשר לקנות את המשתפים בקצת כיבודים ומשרות, אז אפשר גם להעיף אותם בגסות כאשר תפקידם נגמר. את הכבוד העצמי איבדו כאשר הסכימו לעיסקה הראשונית. ומצד שלישי, להתפרנס צריך, הא ? לא כולנו נמרודי, רק חלקנו.
    אהבתי מאד את המדור של מעריב כפי שהיה ומאד את הטון המדוד והלא היסטרי קליקאי של יורם מלצר, בטוחה שנמשיך לשמוע אותם בעתיד.

  • שרונה הו  On 25 בפברואר 2005 at 13:28

    כתב על זה לפני כמה חודשים מישהו במוסף הארץ, לא זוכרת מי, זה שכותב בתחילת העיתון. הוא קרא לזה "הבדיעבדים", למשל כל מיני רמטכ"לים שבדיעבד חושבים שמה שעשינו בשטחים לא היה בסדר וכאלה. והכתב שאל את עצמו – אז איפה הם היו קודם???

  • שרונה הו  On 25 בפברואר 2005 at 13:30

    אולי זה חלק מהתרבות שלנו.

  • רש  On 25 בפברואר 2005 at 13:36

    יפה אהבתי את ההגדרה ה"בדיעבדים"
    זה בן דוד של קרנפים
    אבל צריך להמציא את הקומבינה של שניהם

    "בדיעבד גיליתי שאני קרנף
    ותמורת סכום מתאים אני מוכן לשכוח

  • אורלי  On 25 בפברואר 2005 at 14:13

    משהו מקולו של יורם ברונובסקי ,שדעך בדמי ימיו, נשאר לקוראים , בקול הנדיר הזה של יורם מלצר. מוסף ספרות של מעריב ויתר על קול הקורא בספר כדרך חיים. קריאה שהמילים בה הן לחם.
    בטוחני כי הקוראים הרבים יוסיפו להנות וללמוד מהקול הזה עוד שנים רבות.

  • משה  On 25 בפברואר 2005 at 14:51

    מתי יחליפו את בני ציפר???

    וחוץ מזה, מי יערוך עכשיו את המוסף הספרותי של מעריב? דנקנר? בן דרוד ימיני?

  • אמיר  On 25 בפברואר 2005 at 15:18

    הרי כמו דרעי, גם הוא זכאי, ושמעתי שהוא מקורב לדנקנר.
    איזה גועל נפש. אין שום סיבה להתקרב למעריב יותר. זה לא רק מלצר ואדמון, זה הרעיון שאפשר ככה להעיף במחי-יד ולפגוע במדור ספרות מצוין. מצוין ואפילו קריא לבני-אדם (שלא כמו אצל ציפר).

  • מספר 666  On 25 בפברואר 2005 at 16:04

    שהראה את עצמו לאורך השנים כאחד המבקרים היותר בעלי ידע במקומותינו.
    אינני יכול להגיד שאני מצטער על סילוקה של הגברת אדמון שלדעתי הפכה את שאר המדור של מעריב ליבש ומשעמם.
    אני מקווה שהעורך או הנעורכת החדשה מי שלא יהיה יוכיח את עצמו כטוב יותר ורדיקלי יותר ממנה.

  • מספר 666  On 25 בפברואר 2005 at 16:05

    היה אמור להיות "צר לי על סילוקו של מר מלצר שהוכיח את עצמו …

  • חגבית  On 25 בפברואר 2005 at 16:20

    העורכת החדשה של מדור הספרות במעריב היא דנה אלעזר. לשעבר עורכת בזמורה ביתן.

  • תמר  On 25 בפברואר 2005 at 17:34

    בהחלט חבל יורם, זו תקופה לא מבוטלת שהעברת כאן בין העלים והעלעלים, מקום בהחלט חביב להיות בו ולהניח בו אבני דרך בחייך – אלא מאי, היכן האַבל אתה שואל?..

    ובכן, אבני דרך לפעמים הן אבני נגף…

    ומכאן החבל גדול שבעתיים,
    כשסרוחות הרגליים, מצחינה הדרך בה הן צועדות
    לאיש כמוך יורם – לא נאה ולא יאה לצעוד כאן עוד
    חבל שזו היא מדינתנו, מנהיגנו, אנשי הרוח

    בהצלחה לך בכל אשר תפנה,
    תמר
    🙂

  • רותם  On 25 בפברואר 2005 at 19:40

    תהיה דנה אלעזר. מן הסתם היא תייבא את אנשי שלומה.

  • טלי  On 25 בפברואר 2005 at 19:49

    תודה על שגילית את הסיבות לסיום המדור. לדעתי זה חשוב מאוד שהקוראים ידעו – קריטי אפילו. לא יודעת למה נמנעת מלציין זאת מלכתחילה. מתוך אצילות, אולי? אבל במקרים כאלה כדאי ללמוד מאוחובסקי, שמהטור הקטן שנותר לו ב'עכבר העיר' כותב באומץ רב על קריסתה של העיתונות הכתובה, ולא
    חוסך פירוט גם לגבי המשכורת ההולכת ומצטמקת שלו
    לא בקטע של רחמים עצמיים אלא כדוגמא לתופעה. גם הפסקת המדור שלך היא חלק מהתופעה. אולי. [גילוי נאות: לא מספיקה לקרוא עיתונים כתובים כמעט אף פעם, כך שאין לי שום יכולת להביע דיעה על העורכת הקודמת, וגם לא למעשה על המדור שלך].

  • יורם  On 25 בפברואר 2005 at 21:25

    תודה על הדברים. אני לא בטוח שהעניין הוא (רק) קריסתה של העתונות. הקריסה הזו לא חדשה, אבל יש לדעתי היבטים רחבים יותר, כמו ההתמסחרות, הבוז לדעה מנומקת, רדיפת הנמיכות, תרבות הממוצעים הנמוכים והרצון להחליף אמירה במהומה. יש עוד הרבה מה לומר על כך, וזה בהחלט לא קשור דווקא לקטיעת הטור שלי.
    להערתך, לא ציינתי את הדברים מלכתחילה כי הקטע כאן הוא מה שפרסמתי ב"מעריב" עצמו היום, ובו לא רציתי לסטות ממנהגי ולהתחיל לשפוך דם ומיצי מרה, אלא לשמור על משהו שאני שמח שאת מקבלת כ"אצילות". תודה.

  • נמרוד ברנע  On 25 בפברואר 2005 at 22:56

    אם כי אין להתפלא שדבר מסוג זה קורה בתקשורת הישראלית בכלל שהיא ריכוזית ונשלטת על ידי שלוש משפחות בצורה אוליגרכיות למהדרין, ובמיוחד במעריב שבעליה הם עבריינים מורשעים.

    למען האמת לא יצא לי לקרוא את טורך ב"מעריב" פעמים רבות, אבל בזמן הטירונות כשמעריב היה העיתון היחיד שהיינו מקבלים היית עבורי פינה של שפיות, ועל זה נתונה תודתי לך.

    בתקווה למצוא אותך במקומות חדשים (ולא רק בטלוויזיה או באינטרנט).

  • יורם  On 25 בפברואר 2005 at 23:01

    גם אני מקווה למצוא מקום בעתונות הכתובה, ואולי לא רק או דווקא בכתיבת ביקורת.
    אני מבטיח לגלות איפה נחתתי, אם אכן אמצא מקום… 🙂

  • הסובייקטיבית  On 26 בפברואר 2005 at 11:24

    רק רציתי לומר תודה, עלה והצלח בהמשך.

  • דקלה  On 26 בפברואר 2005 at 11:48

    בניגוד לשאר ביקורות ספרים בעיתונות היומית, בהם המבקרים מתחלפים, לעיתים לא מוכרים, ולרוב אינך יודע דבר עליהם, ל"עלים" באמת היה אופי טורי, יוצא דופן, וככזה, בכל פעם היה כיף לחזור אליו בסקרנות, ולהרשות לעצמך לצפות. לכל מי שכותב, היה ויש מה ללמוד מהביקורות שלך, וזה נפלא.

    יורם, שיהיה לך בהצלחה ענק, או ענקית, אני דווקא לא מהמצדדים שתחזור לכתוב בעיתונות, אלא מחכה כבר לספר הבא שלך.

  • הסטוריון מצעד המחץ  On 26 בפברואר 2005 at 12:25

    בכל אשר תפנה.

  • ז'ק דרידק  On 26 בפברואר 2005 at 13:16

    אלעזר?

  • ם  On 26 בפברואר 2005 at 20:34

    אלעזר, אלעזר

  • יאן  On 26 בפברואר 2005 at 22:22

    אהבתי את מדור הספרות של מעריב (לדעתי הטוב במדורי הספרות בישראל, והיחיד שנראה כאילו אהבת ספרות לשמה מניעה אותו) ובכלל זה את טור הביקורת שלך.

  • יורם  On 26 בפברואר 2005 at 22:50

    לדקלה וליאן ולרחל ולנמרוד ועוד ועוד, לכל הכותבים אלי ישירות (והם כבר עשרות), ולמטלפנים ולכל מי שעוד יאמר, יביע ויתבטא.
    שיהיה לנו שבוע טוב עם בשורות טובות.

  • עלמה  On 27 בפברואר 2005 at 0:33

    ל

  • יורם  On 27 בפברואר 2005 at 7:19

    ואני מקווה לשוב במקום אחר

  • pasquale  On 27 בפברואר 2005 at 8:19

    יורם יקירי,

    סופסוף אדם הגון ומשכיל באמת בביצה המסואבת –
    בטוח שתצא חזק יותר

  • אסתי  On 27 בפברואר 2005 at 9:52

    גם אני אהבתי מאוד לקרוא את הביקורות שלך. לפעמים הן אפילו נראו לי אנמיות מדי או אולי מפרגנות מדי מרוב שלא מיהרת לשפוך דם (כרוב אחיך המבקרים) ומרוב הנקיון שבהן.

    לכן גם עצוב לקרוא את דבריך למרות שהם ממש ממש לא מפתיעים.

    מחכה לשמוע את קולך במקומות אחרים כי הוא בהחלט יחסר לי.

  • אנין טעם  On 27 בפברואר 2005 at 16:11

    היא נשמעת ונקראת ונראית מהסוג הבהמי של דנקנר.

  • יורם  On 27 בפברואר 2005 at 18:06

    ובכן, קוראים יקרים, אמנון דנקנר טלפן אלי ומסר את הדברים הבאים:
    1. הוא מעולם לא ביקש שיכתבו על ספרו (לא אני ולא אחרים). הוא טוען שהוא עשה זאת רק עקב "מסע לחצים" מצדה של תלמה אדמון, במשך שבועיים.
    2. הוא דוחה את הטענה המשתמעת לדעתו מהתגובה שלי המזכירה את הביקורת שלי על דרעי כאילו עניין זה עומד ביסוד סיום הטור שלי ב"מעריב". הוא מזכיר שהוא עצמו כתב נגד דרעי מיד לאחר פסק הדין ורק אחר כך השתכנע בכך שדרעי זכאי, לדעתו.
    אני חושב לנכון להביא כאן את דבריו, אף כי הזירה פה פתוחה לתגובתו הישירה והדמוקרטית. אני עושה זאת כשרות לקוראים (ומעשה גםלדנקנר עצמו, בשם ההגינות וההתנהגות הראויה שהוא ציין בפני עד כמה הוא עומד עליה).

    מצדי סיפרתי לאמנון דנקנר שתלמה אמרה שהוא רוצה שאני אכתוב על ספרו ושחשבתי שזה אכן לא ראוי (כפי שהוא עצמו אמר הרגע בשיחה איתי), ושאני הוא זה שהמליץ שמי שיכתוב על הספר – מישהו מחוץ לעתון – יהיה ראובן מירן, כפי שאכן היה.

    היות שמיד לאחר שכתבתי נגד דרעי קיבלתי סדרה של איומים על חיי בלשון ברורה מאוד, אני עומד מאחורי טענתי שזה חלק מהלכלוך במדינה. לא אני קשרתי בין הדברים. הדרך שבה מופז נהג ביעלון גם היא חלק מהלכלוך, והיא אגב לא קשורה לקיפוד ראשו של מדור הספרות של "מעריב".. 🙂

    כך שברור לכם שמה שכתבתי הוא האמת כפי שהיא ידועה לי, והעניינים יתבררו בשיחה עם תלמה, כדי שגם לאמנון דנקנר יהיה ברור ולטובת הפרק הקטן הזה בהיסטוריה.

    וכדי להסיר ספק: ספרו האחרון של דנקנר מצוין, והמלצתי עליו לחברים רבים. הוא כותב מוכשר, ועשה כברת דרך ארוכה מאז ספרו על דן בן-אמוץ ז"ל.

    כך או אחרת, הקוראים ישפטו, כמובן.

  • מספר 666  On 27 בפברואר 2005 at 22:06

    שדנקנר הוא קורא של "רשימות ".

  • אילנה  On 28 בפברואר 2005 at 2:34

    רק עכשיו התברר לי ש"מעריב" סגר את הטור שלך יורם וכיון שאחרתי לקרוא זאת ביומיים, התבררה לי מיד גם הסיבה – צפוי ועצוב.הטור שלך יורם, היה חשוב להם (לבעלי העיתון)לא פחות מאשר לנו, הקוראים הם פשוט לא הבינו זאת. הטור שלך היה גם תוכן וגם שאר רוח. עכשיו משסולק מה נשאר ממעריב? הוא הפך ל"מעליב" ומשום כך-מיותר
    תודה על הכתיבה האינטיליגנטית והאלגנטית ממנה נהניתי מאד
    אני מקווה לפגוש את כתיבתך בבמה ראויה יותר ,בהצלחה

  • איריס  On 28 בפברואר 2005 at 8:12

    מעניין לי במיוחד לקרוא את הפוסטים האלה, בתור מי שכתבה במשך כמה שנים במדור ההוא (תחת טור "אלטרנטיבה"). מה שזכור לי מתלמה החביבה זה הניסיון לתמרן בין ה"בוקים" בסגנון יעלון, ובין חבורת הפמיניסטיות הממותנת. אכן קצת משעשע כמו האמא ב"מרי פופינס" עם הבעל הבנקאי הפטריוט והחברות הסופרג'טיות בהפגנות הסוערות. אלא מה ? מרי פופינס באה באגדות לפשר בקונפליקט הנוירוטי, ואילו בחיים, בסוף נגמרת הגדר
    ובישראל כמו באימפריה הבריטית, גם הבוק-יעלון וגם הפמיניסטיות הבורגניות הולכים.
    בכל מקרה, כמי שלא קוראת לצערה ספרות מקור, אשמח להמשיך לקרוא אותך היכן שתנחת, לבסוף, אולי אשתכנע לקרוא קצת עברית, וגם זה משהו.
    מחכה בסקרנות לראות מה יקרה במדור הספרים החדש, ובהזדמנות זו יש לאחר בהצלחה – לעורכת החדשה
    אירית.ס יער

  • שולמית  On 28 בפברואר 2005 at 12:13

    אמשיך לקרוא את דבריך ב'רשימות'.אני מתגעגעת לתרגומי שירה

    כל טוב
    שולמית

  • אמנון דנקנר  On 28 בפברואר 2005 at 17:15

    אני מציע ליורם מלצר ולחלק המתלהם והמקלל של המגיבים לקחת את עניין הפסקת עבודתו של מלצר ב"מעריב" בפרופורציות המתאימות. לא מדובר בטיהור אתני או במרחץ דמים. בסך הכל הגעתי למסקנה לגיטימית כי דעתי אינה נוחה לא מעריכת המדור ולא מכתיבתו של מלצר ואני מבקש לשנות, לרענן ולחדד. הקינה העצמית של מלצר המנחש כי עשיתי זאת לגביו "אולי" בגלל העצמאות שלו, הנקיון וההגינות שלו , היא מגוחכת ובטעם רע. אני אוהב ספרות, בקי בה ומתעניין בכל דבר הקשור בספרים, בארץ ובעולם ומותר לי שתהיה לי דעה אחרת מזו של מלצר על עצמו , בלי שהוא ייתנפח ויפריח לעברי האשמות מרומזות שהן חסרות שחר לחלוטין.

  • גאולה סתיו  On 28 בפברואר 2005 at 17:52

    והוא כל-כך עלוב עד שהוא לא שם לב שהוא נותן יותר רייטינג וחשיפה להחלטה הגרועה שלו לבטל המדור הספרותי בעיתון שמופקר בידיו. עכשיו הכל שם יהיה רייטינג ודם, מה שאפילו ב"ידיעות" לא קורה, עם כל הכבוד.

    כמה הוא צריך להיות צודק, בכל מחיר. כמה הוא מתוסכל.. הרי אפילו טומי לפיד התקדם יותר ממנו מאז ימי הגסויות שלהם בטלוויזיה.

    המשוואה פשוטה: הוא חיסל את הדעה האחראית והחכמה, הלא מתלהמת. ואת מי הוא מינה? איזו דנה אלמונית אחת, שתהיה אבודה ולא יותר מכלי שרת בידיו.

    אפילו את הכלל הפשוט של הרייטינג הוא לא למד: לשתוק מול סערה כדי שהיא תחלוף. רק תראו איזו אש הוא הצית ב-YNET.

    ודנקנר מדבר על נפיחות? נו באמת.

  • אסתי  On 28 בפברואר 2005 at 18:58

    בשורה הסופית כל האמת על מה שקרה שם נחשף בכמה מילים האלו של דנקנר.
    אם ככה הוא רואה את התגובות כאן, אז הרבה לא נשאר להוסיף.

    רק שמענין אותי לדעת אם זה מה שנראה בעיניו טעם רע, מה זה טעם טוב לפי ההגדרות שלו – הריצה לבית הכלא ולישיבת שאגת האריה למשל?

  • עלמה  On 28 בפברואר 2005 at 21:15

    ובתוך המדור הזה, המדור הקבוע של יורם מלצר היה פנינה אמיתית. בלי זה מה נשאר ממעריב, עיתון ימני דוחה.

  • ירדן  On 28 בפברואר 2005 at 21:33

    מעריב תחת דנקנר אכן הפך לעיתון לא מעניין והשרשרת הבלתי נגמרת של פיטורים וקיצוצים בכל שדרות העיתון (חלקן באשמתו הישירה, חלקן לא) מוסיפה לחוסר היציבות וחוסר הקו וחוסר העניין.
    יחד עם זה, הוא צודק. מותר לו להחליף עורך מדור או מבקר. האמת היא שבמקרה הספציפי של יורם (ואני מקווה שתסכים לפרסם את זה כאן אצלך), אני מרגיש שהגיע הזמן לרענון. מלצר איש משכיל, וחכם, ואפילו מבקר מעניין, ברם לא כותב טוב.

  • שאלת תם  On 28 בפברואר 2005 at 21:42

    נו, תפתח פה בלוג ותספר מה באמת קורה, מעריב לא ממש מספק את הסחורה, כך ניראה. מתגעגעים לדנקנר הישן והטוב מתקופת הארץ, לפני הפוזה של טייקון. דנקנר חזור אלינו

  • ישי  On 1 במרץ 2005 at 7:36

    יורם שלום
    נהניתי מאד מהתיחסותך ותרגומיך הטובים לפסואה ומשוררים נוספים מהתרבות הלטינית.
    גם תגובותיך האזרחיות ראויות, תהיה דעתך אשר תהיה, העלתן חשובה.
    אם נחשף עכשו ליותר תרגומים או לנושאים מעניינים אחרים יהיה שכרך ושכרינו בצידו.

  • יורם  On 1 במרץ 2005 at 8:38

    תודה, שוב.
    אכן, אשקיע מרץ נוסף בדברים יפים. ובראש ובראשונה בספרים שלי.

    לא.. לא יהיה רומן מפתח על עולם העתונות הישראלי… 🙂

  • שאלת תם  On 1 במרץ 2005 at 8:53

    מעריב זה לא אבידה גדולה, ולמעשה מייצר מושג חדש על עיתונות – גלה את כל מה שלא מתפרסם בעיתון שלנו, ותדע מה קורה.
    הלוגו צריך להיות במקום "העיתון הנפוץ במדינה" – סוד זה סוד, ואנחנו משרתים את הממסד.

  • אסתי  On 1 במרץ 2005 at 9:10

    בניגוד לתם ולשאלתו אני ממש ממש לא מתגעגעת לדנקנר הישן ו"הטוב".
    כאילו מה זה אומר "טוב"? זה שההתלהמות שלו באה מצד שמאל ולא מצד ימין?
    סליחה חברים – דנקנר של ימי "אין לי אחות" ב"כותרת ראשית" היה חריף, נשכן, גס ומתלהם בדיוק כמו עכשיו רק שאז זה היה מהצד ה"נכון" של המפה…
    ואני אומרת אין התלהמות וכוחנות טובה או נכונה.
    יש התלהמות וכוחנות.
    והתלהמות היא התלהמות היא התלהמות

  • אנין טעם  On 1 במרץ 2005 at 9:33

    ובאותה מידה לצדקנות ומעל לכול לגסות רוח, בוטות ושחצנות שכל אשר יש לה להתבסס על, זו ההתלהמות הכוחנית שלו. "לא אהבתי את הביקורות של מלצר"? ממתי אתה דנקנר נעשית מומחה לספרות? מה שלא מצא חן בעיניך זה כנראה העובדה שיורם מלצר כתב ביקורות ענייניות, לגופו של הספר ומעולם לא לגופו של הסופר והוא בין המבקרים הבודדים שאינם חוקרי ספרות מהאקדמיה שהביקורת שלו היתה מצגת רהוטה ומובנית לקורא הפוטנציאלי.
    כמו שאמרתי, לדנקנר מתאימה אריאנה מלמד. היא בחורה כשרונית ו"ספריה מהלכת על שתיים" אבל צהובה ודורסנית כמוהו. השאלה אם דנקנר ימצא דרך להסתדר עם בני מינו. שהרי היא לא תנהג בו בדרך תרבותית כפי שמלצר נוהג בו. אני משוכנע ששם הפצוץ יגיע ברגע שתתעורר אי ההסכמה הראשונה, ברגע שדנקנר יצפה שיקפצו לדום מתוח.

  • שאלת תם  On 1 במרץ 2005 at 9:41

    אסתי, טוב דנקנר עוד חי אז לא מקובל לערוך לו כבר ביוגרפיה עם שתי תקופות, יבדל"א כמובן. הסגנון זה משהו אחד, ולכל אחד הטעם שלו. אהבתי את "אין לי אחות" כיון שהוא עורר מחשבה ואמר דברים שאחרים חושבים ואומרים בסלון. וכך גם הרבה דברים אחרים שכתב, שאפשר לחלוק על הסגנון וגם על הדעה. אפילו התמיכה בדרעי, מן הכיוון של אפלייה עדתית מצא חן בעיני בתור איזה דוקא אם הוא באמת מגיע ממקום לא מושחת. דנקנר הרגזן, השאפתן, הבוטה והרזה לפחות עבד ועסק במקצועו. היום אי אפשר להצביע אפילו על תחקיר אחד, כתבה אחת שמעריב עשה, שמישהו אפילו זוכר. זו שממה של עסקונה שחיתותית רגילה ולמטה מזה. דנקנר יכול היה לעשות שינוי כלשהו, דוקא בגלל שחצה קווים בצורה מעניינת, אבל הוא טבע שם בביצת הכסף והדילים והיום לדעתי לא מוצא את הדרך חזרה לעצמו. הסיפור של המדור הספרותי הוא דוקא הפחות משמעותי בעיני, וחבל שהיה צריך לחכות עם דיון רציני על מעריב ודנקנר עד האירוע הזה. בסך הכל לעיתון כזה גדול יש כוח עצום ולאו דוקא בתחום הספרות, אלא בסדרי שלטון במדינה הזו. במקום להיות כלב שמירה של הדמוקרטיה הוא כלב שמירה של הממסד הכי שמרני ורומס שיש. על זה דיברתי. התלהמות, נו, מי בארץ לא מתלהם, בוא לא ניתמם.

  • אסתי  On 1 במרץ 2005 at 10:37

    שאני מסכימה כמעט עם כל דברי התם לגבי אמירת הדברים שכולם חושבים בלב, על עשיית הדווקא ועל הטון המרענן בזמנו.
    אני חלוקה ביותר על התחושה (אבל בעצם איך אני יכולה להיות חלוקה על תחושה?) אז בעצם אני חלוקה על עניין ההליכה לדרעי ולימין מתוך תום וחשיבה אחרת.
    מהצד שלי, בכל מקרה, זה נראה כבחירה מדוייקת וכדאית של אדם בגיל העמידה העושה לעצמו את חשבון הכדאי והמתאים והנוח כלכלית כדי לבסס עליו את החלק השני של החיים ..

  • שאלת תם  On 1 במרץ 2005 at 12:08

    איפה דנקנר הרזה מפעם? בכל זאת היה חינני ומושחז. יתכן שאת צודקת בקשר לציניות שבכל המהלך הזה, אני בכל זאת ידוע כ(שאלת) תם, ומאמין להצהרות של אדם על מניעיו.
    הוא מזכיר לי דמות אחרת, מעולם המשפט דוקא, שהיה בהתחלה רזה ולוחמני והפך שמנמן וממסדי וטייקון. לא יודע למה, וחרף הביקורת מסביב, אני תמיד רוצה לחשוב שזה עיסקה מפיסטופלית ולא בחירה קרה ומחושבת. עיסקאות מפיסטופליות תמיד מצערות את החותם הטרגי ומשעשעות את הרוכש בעל הקרניים והקלשון שהצליח בעוד משימה. מה לעשות, תקראי לי תמים.

  • יצחק שפי  On 2 במרץ 2005 at 13:23

    תעבור ל"קוסמוס", תעשה שם דאבל-פסים עם שפיגלר.

    🙂

  • רחלי  On 7 במרץ 2005 at 9:43

    את מה שאמר שוב ושוב לכל מי ששאל – שמלצר משעמם עד מוות.

  • עינת  On 19 במרץ 2005 at 13:23

    ומה אנחנו רואים? העורכת החדשה, דנה אלעזר-הלוי, מפרסמת דבר ראשון ביקורת (משבחת) על ספר שהיא עצמה תרגמה (הירושימה) ושחברתו הטובה של דנרנר, שרי גוטמן, הוציאה לאור ("אחוזת בית").
    ודבר שני, היא מפרסמת ביקורת קטלנית על קובץ הסיפורים של תלמה אדמון, עורכת המוסף לספרות שדנקנר זה עתה זרק.

    אז מבחינת דנקנר, החילוף הזה היה כדאי!!!

  • אילנה  On 19 במרץ 2005 at 14:13

    למה לא יכלו להיות הוגנים ופשוט לא לכתוב על הספר של תלמה אדמון? הם פשוט לא הוגנים.
    זו אותה דנה אלעזר-הלוי שאמרה שלכתוב על ספר שאף אחד לא רואה זה מעשה לא עתונאי? והספר הבולט בחנויות זה בדיוק "הירושימה"… my foot.

    ומה נאמר על מנחם פרי שכותב שאין מבקרים?

    המוסף בצורתו החדשה מתאים לדנקנר.
    אולי עכשיו יזמינו את מלצר לכתוב ביקורת על הספר של דנקנר?
    זה יהיה "מעשה עתונאי" מהמעלה הראשונה.

  • סיגלית  On 19 במרץ 2005 at 19:17
  • יורם  On 20 במרץ 2005 at 13:57

    על מידע מעניין מאוד וגם רלוונטי, ללא ספק.
    נו, כנראה שהעובדה שהתרחקתי תמיד מחדשות עולם המו"לות הישראלי, מנעה ממני מידע מעניין כמו זה שהבאת עבורנו כאן.

  • פצצה טבטונית  On 21 במרץ 2005 at 14:13

    המוסף הראשון בעריכתה של הגב' הלוי הכיל (בין השאר) גם את הפריטים המעניינים הבאים – ביקורת מהללת ומקלסת על "הירושימה" בתרגומה של הגב' אלעזר הלוי עצמה, שטענה לזכותה שהיא לא מקבלת תמלוגים על המכירות (טענה טיפשית לעיני כל מי שתרגם אי פעם ושיודע שהמתרגם רוצה מאוד בהצלחת הספר שעבד עליו, למרות שאינו רואה בכך רווח ישיר)וכמובן שאותו ספר דנן יצא בהוצאתה של חברתה הטובה של אלעזר הלוי (שרי גוטמן). הלאה – ביקורת 'קטלנית' על תרגומו של הספר "המאזין הלילי" בהוצאת עם-עובד, שתורגם, לגמרי במקרה, על ידי מיכל אלפון, רעייתו של העורך שהחליף את גוטמן בהוצאת זב"מ. הלאה – מתקפה במיטב המסורת של מנחם פרי שמסתיימת בעלבון ישיר כלפי אוהד זמורה ז"ל, מעסיקה לשעבר של אלעזר הלוי. הלאה – ביקורת שלילית באופייה על ספרה של תלמה אדמון, מי שהיתה עורכת המוסף עד לפני שבוע אחד בלבד, שראה אור, כמה מפתיע, באותה הוצאה שוויתרה על שירותיה הטובים של אלעזר הלוי.

    היי, אבל אולי אני סתם נורא פרנואידית ואין לעובדות המצטברות הללו שום משמעות.

  • ענת ג.  On 21 במרץ 2005 at 14:20

    השאלה היא האם העורכת החדשה היתה חייבת לעשות את כל זה מיד ובגיליון הראשון שלה, ומיד להיות נגועה בחשד רציני לשחיתות, הטייה וחיסול חשבונות.
    אכן מתאימה לדנקנר: האיש שלא מתאפק מלהרוס כל חלקה טובה.

  • ג'ון  On 21 במרץ 2005 at 18:59

    למה הנחת המוצא היא שההוצאה "ויתרה על שירותיה" – או שירותיהן, בעצם – של דנה ושרי? שתיהן עזבו מרצונן החופשי, במטרה להקים את "אחוזת בית", הוצאה שלאלעזר-הלוי לא היתה בסיכומו של דבר שום נגיעה אליה, והוקמה ע"י גוטמן לבדה.

  • ג'יין  On 23 במרץ 2005 at 16:11

    לא לדנה אלעזר, שהקבלות שלה בתחום התרגום והעריכה מפוקפקות (וזה עוד בלשון המעטה), ולא לשרי גוטמן שעד כה זכינו לראות ב"אחוזת דנקנר" שלה בסך הכל שלושה וחצי ספרים, אבל חטפנו בדרך טונות של יחסי ציבור.

  • חפרפרת קרליבך  On 23 במרץ 2005 at 16:18

    עדיף לה לדנה הזאת (שתהרגו אותי, אבל מהיתקלות חטופה במסדרון התרשמתי, ואני לא היחידה, שהיא פוסטמה מוחלטת) שתוריד פרופיל, תשב קצת בשקט ותהרהר מעט בגורלו של אחד אוריה שביט שלמי שלא זוכר, הובא גם הוא למערכת על ידי דנקנר עם הרבה רעש וצלצולים ונעלם אחרי כמה חודשים. העבודה שלו במעריב היתה העבודה האחרונה שלו בעיתונות.

  • Roberto Marini  On 4 באפריל 2005 at 19:59

    Adesso che sei libero delle catene di quel giornale infamoso – cosa farai? Dove scriverai? Penso che devi scrivere libri di prosa perche tu sai farlo in un modo intelligente e pieno di cuktura vera!
    Forza Yoram!

    Roberto Marini
    Pisa

  • רות לובין  On 17 ביולי 2005 at 13:21

    ליורם מלצר שלום,

    הפסקתי לקנות את עתון "מעריב" אחרי שאתה ומאיר עוזיאל וגיל ריבה ויאיר לפיד הפסקתם להיות בו.

    אמר לי עיתונאי (לפני שנה ומשהו): דנקנר מטורף לגמרי, אל תיכנסי לשם.

    שתדע.

    ודרך אגב, אין לי עתון לקרוא. קראתי "הארץ" אולם אין בו חיוך ולדעתי יש לשמור גם על חיוך בעתון ו"ידיעות" – נו…
    תודה רבה ובהצלחה.

  • עודד  On 3 בפברואר 2007 at 8:51

    עברו שנתיים ומוסף ספרים היה למוסף מעניין, אמיץ ומחדש. העורכת דנה אלעזר-הלוי הביאה רוח חדשה.
    נראה שרוח זו משפיעה על מוספי הספרות האחרים וגם מוסף "ספרים" של הארץ השתבח בבחינת "קנאת סופרים תרבה חוכמה".

כתיבת תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: