על מופז ובוגי ושתיקת הכבשים


  על מופז ובוגי ושתיקת הכבשים

רק שאלה אחת קטנה לא נשאלה ישירות על-ידי העתונות: מדוע החליט שר הביטחון מופז לא להאריך את כהונתו של הרמטכ"ל?

הכל שורבב אל הנייר והאוויר: השערות, שמועות, הדלפות, סברות-כרס, לחשושים של "יודעי דבר", אבל הסיבה למעשה לא הובהרה. נדייק: מי שקיבל את ההחלטה, כלומר שאול מופז עצמו, לא קם והסביר את הסיבות להחלטתו.

כדאי להזכיר לשר הביטחון שהרמטכ"ל והצבא אינם שלו בלבד. הם של המדינה, של כל אזרחי המדינה. כדאי גם להזכיר לו שהוא חייב דין וחשבון על החלטותיו ומעשיו. דין וחשבון לא רק מבחינה זו שכל מה שהוא יעשה יעמוד לביקורת הכנסת והציבור, אלא שבעת קבלת החלטה בעלת משמעות גדולה כל-כך, עליו לקום ולהסביר את עצמו. העובדה שההחלטה תקינה מנהלית ובתחום סמכותו אין משמעותה שמותר לו לשתוק או להסתתר מאחורי ניסוח פרוצדוראלי.

ההחלטה הושלכה אל חלל האתר והעיתונות במהלך מתוכנן מלווה בהודעה סתומה וסתמית. ההנחה של מופז וסביבתו היא שעד מהרה תופנה תשומת-הלב לזהות הרמטכ"ל הבא ועניין אי-הארכת כהונתו של יעלון ישקע במהומה הבאה. זה גם מותיר ליעלון עצמו מרווח לכתבה "חושפנית" בעוד חודשים אחדים, כחלק מהריטואל הישראלי הריקני הסובב את התקשורת.

בינתיים, הכל יעסקו ב"חלוץ או אשכנזי". המהדרין כבר זרקו לחלל "ואולי קפלינסקי". ומי יודע, אולי כמו במשטרה ובשב"כ יימצא מישהו צעיר יחסית או אולי מישהו שפרש ויוחזר וההפתעה תהיה גדולה ותובטח למופז עוד חשיפה ועוד הזדמנות לבלוט.

אלא שהעתונות משחקת את המשחק המוכתב לה, כחלק מהמערכת. איפה העיתונאי שיתקוף חזיתית? איפה הקול שישאל בחדות: “למה החלטת, אדוני שר הביטחון, לא להאריך את כהונת הרמטכ"ל משה יעלון?”

אי-מתן תשובה צריך להדליק נורה אדומה בפני כולנו. ובראש ובראשונה בפני העיתונות. האם יימצא עיתון שיחליט להדיר את שמו של מופז מדפיו עד שייתן תשובה? האם יהיה ערוץ שיחרים אותו עד למתן תשובה מסודרת?

תארו לכם: ישראל מחזירה את שגרירה מארצות-הברית, והציבור אינו מקבל נימוק (הרי זה צעד חוקי ותקין פרוצדורלית). תארו לכם: שר הפנים שולל אזרחות לקבוצת אזרחים, ואינו מנמק. תארו לכם: שר האוצר מבטל הקצבה כספית למוסד כלשהו, בלי נימוק. הכל תקין מנהלית, אבל רודני ואלים מבחינה ציבורית ודמוקרטית.

עד שלא יסביר את עצמו, מופז נהג כרודן וכבריון, ומניעיו נראים חשודים.

ועד שלא תשאל שאלות ותפעל לבירור העניין, העתונות חשודה כמשת"פית שלו.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • נמרוד ברנע  On 16 בפברואר 2005 at 19:23

    והדברים מקבלים משמעות כפולה כשמדובר בסיום כהונה זמן כה קצר לפני תחילת הפינוי.

  • בת מושב  On 16 בפברואר 2005 at 19:36

    הודעתם של מופז ושרון על סילוקו של הרמט'כל באופן כל כך שרירותי, כל כך בוטה וכל כך לא הוגן מהווה ירידת מדרגה נוספת בהתנהלות השלטונית בכל הרמות. השתיקה שבה התקבלה ההודעה הלקונית והמפתיעה כל כך מעידה על זלזול מוחלט בציבור, על הרגשת אדנות והתנשאות שצד אלה האמורים לשרת את הציבור ,ולא היא. השתיקה של העתונות, שלא תבעה לפחות הסבר או נימוק, מעידה על אחת משתיים: או שהתדהמה היא כללית ומוחלטת, או שכולנו חמורים – וחמורים אוכלים קש, לכן מגיע לנו יחס כל כך מזלזל.

  • שולטהייס  On 16 בפברואר 2005 at 22:01

    אין לי כח להתחיל לחפש לינקים של התיחסויות טרום-תוכנית-התנתקות ליעלון כאן ברשימות (נשאיר כתרגיל לקורא, מה שנקרא) אבל בכל אופן מאד משעשע לראות איך הפך פתאום לבבת עינם של נמרוד ברנע והחברים.

  • הסטוריון מצעד המחץ  On 17 בפברואר 2005 at 8:37

    אף אחד לא דיבר פה על זה שגם את ראש השב"כ מחליפים
    והכל לפני ההתנתקות.
    רוה"מ (הנמצא גם הוא מאחורי ההדחה, לא רק מופז) עושה מה שכל מה שהרבה קיסרים מפוחדים עשו בהסטוריה כשחשו שחייהם בסכנה: התיזו ראשים. ליתר בטחון.

  • טלי  On 18 בפברואר 2005 at 9:58

    שבסה"כ מדובר על אי-הארכת כהונה, לא על סילוק והדחה. הדוגמאות שיורם נותן – שלילת אזרחות או החזרת שגריר – הן בכלל לא בפרופורציות.
    אכן, היה מעניין לשמוע איך המערכת מנמקת את המהלך הזה דווקא עכשיו לפני ביצוע ההתנתקות, אבל כפי שנעמה כרמי כתבה אצלה, לא מובן מאליו שצריך להאריך כהונה, ומדובר ברמטכ"ל שבתקופתו התדרדר צה"ל לשפל מוסרי חסר תקדים. אני אישית הייתי מאוד שמחה אם גם מופז היה הולך, אבל גם האלטרנטיבות [לשניהם] לא נראות מבטיחות במיוחד… .

  • טלי  On 18 בפברואר 2005 at 12:29

    אולי השתיקה בנושא נועדה בכלל כדי להגן על יעלון, כדי לא לגרום לו נזק נוסף. אולי הוא התנגד להוראות של מופז (לחששו על 'מתיחות' ) בעניין ההתנתקות?
    ועוד משהו, קשור ולא קשור, על צבא ותקשורת. מתוך המאמר של יצחק לאור היום בהארץ:

    וראו זה פלא: דווקא הפרקליט הצבאי הראשי בעת האינתיפדה הזאת, מנחם פינקלשטיין, שמיעט, בלשון המעטה, להעמיד לדין חיילים וקצינים על פשעי מלחמה, דווקא פינקלשטיין זה היה לפרקליט הצבאי הראשון, והיחיד בינתיים, שהשתחרר מהצבא בדרגת אלוף. זה אירוע מבקש פרשנות. העובדות קיימות. הקישור עוד לא נעשה. זהו מקום שהעיתונות מתעצלת לחשוב, אולי מפני שבעצמה הפנתה את הראש הצדה ולא רצתה לראות.

  • אנדי  On 18 בפברואר 2005 at 16:54

    כן, צריך לחשוב על כל העניין הזה קצת אחרת. ברוב מדינות העולם, הממשלה הנבחרת, הממונה על ידי בית הנבחרים הממונה על ידי העם, מנהלת את גופי הביטחון.

    מה שקורה אצלנו הוא שגופי הביטחון לא פעם מנסים לנהל את המדינה. יש דוגמאות למכביר…

    נכון שזה לא פופולרי לחבב את שרון את מופז. אפילו אני לא ממש מאושר מהצמד הזה, אבל כדאי לחשוב שאולי דיכטר את יעלון היו מעט דעתניים מדי ושכחו את הסדר הנכון של הדברים.

    באי הארכת כהונתם של שני אלה יש מסר למחליפיהם.

    מי שמרגיש מאויים שהדרג המדיני הולך ונהיה חזק מדי שיזכור שבמדינה שלנו יש בחירות מדי כמה שנים ומנגנונים נוספים הבאים לרסן את כוחה של הממשלה ואילו את גופי הביטחון אפשר לעצור לעיתים רק באמצעות פניה לבית הדין הגבוה לצדק.

    שבת שלום.

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: