משאל -עם: תעתועי הימין החתרני, הלא-דמוקרטי


כמה הערות על משאל-העם

  1. זה שמשאל העם מקעקע את ריבונות הכנסת ברור מעל לכל ספק. בכל זאת, מדינות דמוקרטיות ערכו משאלי עם על נושאים שונים. בעיקר מדובר על החלטה של האזרחים בנושאים הנוגעים לעצם הגדרת המדינה. הדוגמה המובהקת: משאלי-העם על שאלת הכניסה לאיחוד האירופי.
  2. משאל-העם המוצע אצלנו אינו נוגע לעצם הגדרת המדינה. הוא נוגע לפינוי אלפים בודדים של אזרחים ממקומות ישוב שהוקמו על אדמה כבושה, שהמחלוקת עליה ידועה. הציבור שוכח שברמת החוק הבינלאומי המחלוקת על השטחים הכבושים כוללת את השאלה האם מותר בכלל להקים שם מקומות ישוב. באופן עקרוני התשובה לכך שלילית. ממשלות ישראל ערכו תרגילים חוקיים כדי "להכשיר" את ההתיישבות האזרחית על אדמות כבושות. בוודאי שיש לממשלה זכות וסמכות לשנות את המצב בכיוון ההפוך ולהסיר ישובים.
  3. מעבר לכל אלה, ברור שמשאל-העם הוא כלי בידי הימין לעקוף את הממשלה ואת הכנסת. ההנחה של הימין היא שבמשאל-עם הסיכויים לבטל את החלטות הממשלה והכנסת גדולים יותר שכן הציבור הלוהט יותר, כלומר הימני, יגלה נטייה גדולה יותר להשתתף.
  4. מאחורי כל זאת מסתתר גם רצון לכופף את הדמוקרטיה. נשמעו שורה של הצעות שמטרתן למנוע מן האזרחים הערביים להשפיע על התוצאות (רוב מיוחס ומיוחס מאוד, דרישה להצבעה של יהודים בלבד ועוד).
  5. אני מתנגד למשאל-עם בנושא ההתנתקות. הנושא בכל זאת קטן מדי ולא נוגע לעצם הגדרת המדינה. הימין מתנגד להתנתקות בעיקר כי היא תקדים. הוא יודע שאם זה יעבור הפעם, יהיה לו קשה יותר לגייס התנגדות להמשך הוויתורים. הרי עם כל הכבוד, רצועת עזה היא לא הארץ המובטחת ולא ארץ אבותינו שלה נכספנו אלפיים שנה. אפילו השבתאים ששמעו לדברי נתן העזתי לא הפכו את עזה למוקד לסגידה או לאתר קדוש.
  6. לטענה ש"זו ההחלטה החשובה ביותר בתולדות המדינה" אפשר לענות בקלות:
        – לא היה משאל-עם על הנסיגה מסיני.
        – לא היה משאל-עם על הסכמי השלום עם מצרים וירדן.
        – לא היה משאל-עם על סיפוח הגולן.
        – לא היה משאל-עם על סיפוח מזרח-ירושלים.
        – לא היה משאל-עם על מתן אזרחות בכפייה לדרוזים בגולן או על אזרחות שניתנה לאנשי צד"ל.
        – לא היה משאל-עם על העלאת יהודי ברה"מ במספרים אדירים.
        – לא היה משאל-עם על שינוי שיטת הבחירות (פעמיים).
        – לא היה משאל-עם על הסכם השילומים עם גרמניה.

 
ובכל זאת… אם מתעקשים על משאל-עם, אולי יתעקשו על חובת הצבעה לכל אזרחי ישראל? הרי אם הנושא כל-כך-כל-כך מכריע, אז נכריע בו כולנו, כחובה! את זה הימין, שוחר ההסכמה הלאומית והדמוקרטיה כביכול, זה שרוממות אחדות עמישראל בפיו, לא יקבל.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • באמת?  On 6 בינואר 2005 at 11:22

    אתה מתכוון ל250,000 תושבי יש"ע?
    מאתיים חמישים אלף – במילים?
    אלו אלפים בודדים…

    גם שאר הכתיבה הטיעונים לא מרשימים אבל נו באמת!

  • יורם  On 6 בינואר 2005 at 11:40

    כל המאתיים וחמישים אלף מתפנים?
    לא ידעתי. מצוין.
    לתומי חשבתי שרק כמה אלפים בעזה ובצפון השומרון.

  • הומברה  On 6 בינואר 2005 at 12:31

    אלפי גויים מברית המועצות,

    אבל אם נרצה לגרש אותם גם אין צורך במשאל עם.

    זה הרי כמה אלפי אנשים.

  • קורינה  On 6 בינואר 2005 at 13:11

    בשוויצריה, אם איני טועה, עורכים משאל עם על דברים מקומיים או מחוזיים.
    לדעתי משאל עם זה דבר נחמד, בעיקר אם נותנים יום חופש כל פעם כדי להבטיח שכוולם יצביעו.
    המניע את הדרישה של המתנחלים למשאל עם אינו הביטחון שהמשאל יכריע נגד ההתנתקות, עד כדי כך הם לא חסרי דעת, אלא דרך ההתנהלות שרכשנו בגנים זה אלפיים שנה: או שהפריץ ימות או שהכלב ימות, והגזרה תחלוף. העיקר לשרוד יום ליום. וכי לא זה מה שהביאנו עד הלום?

  • אלכסנדר  On 6 בינואר 2005 at 14:38

    ההצעה על חובת הצבעה היא הצעה יוצאת מן הכלל. אלא מה? הימין אכן יתנגד להצעה זו, מחשש לתבוסה קשה. על כן כדאי לרכך אותה מעט: קולו של אדם מישוב מיועד לפינוי בשטחים יוכפל במספר החיילים השומרים על שער הישוב בשעת ההצבעה (יחס של אחד לשניים-שלושה) ויחושב במשאל העם בהתאם. ואז, מעניין מה סיכוייו של התרחיש שלפיו כל מתנגדי הנסיגה יעברו בהמוניהם להתגורר באתם ישובים כדי שקולם "ישמע" 🙂
    אגב, קורינה
    בשוויצריה, אם איני טועה, יש גם איזה חוק מעניין על מקלטים אטומיים שהאזרחים נדרשים לבנות בבתיהם 🙂

  • יורם  On 6 בינואר 2005 at 14:46

    בוודאי התכוונת שקולו של כל אדם בישוב שנועד לפינוי יחולק במספר החיילים השומרים על שער הישוב.
    אבל נראה לי שבכל מקרה מדובר במתמטיקה היפותטית.

  • אלכסנדר  On 6 בינואר 2005 at 15:00

    לא טעיתי. אתה השתגעת? הרי זה לא דמוקרטי. בעליל, עם דגל שחור וכו'. 🙂 אני מוכן לפשרה: נוסיף לקולות "נגד" את מספר ה"מתיישבים" שנהרגו בשטחים בעשרים השנים האחרונות – כולל ברוך גולדשטיין – ולקולות בעד נוסיף את מספר החיילים שנהרגו ברצועת עזה משנת 2000. כמה – כמה? אוח, מת על אריתמטיקה.

  • קורינה  On 6 בינואר 2005 at 18:15

    שוויצריה לא הובאה כדוגמא למופת, אלא כדי לומר שאפשר לעשות משאל עם גם על נושאים זניחים, אם זה מה שחשוב.

    אבל מקלטים אטומיים – בטח שצריך חוק כזה כאן. זה הצונאמי שלנו.

    באשר להצבעה בכפייה – ניסו את זה בכל מיני ארצות ובסוף נאלצו להגיע ל-110% מצביעים.
    רק אל תמשוך לסטלין בשפם.

  • אלכסנדר  On 6 בינואר 2005 at 19:46

    דומה שלא הובנתי, ונניח לשוויץ, שאמנם, זה שנערכים בה משאלי עם על כל דבר, לא הופך אותה למופת. ונניח גם לאבסורד {ההצעה של ההצבעה בכפייה}. משאלי עם הם כלי דמוקרטי בעייתי, גם כשנעזרים בהם רק לעניינים קיומים, ולו משום שדרך הצגת השאלה במשאל העם משפיעה על התוצאה. את צודקת שאחת המטרות של הימין במשאל עם על ההתנתקות הוא פיליבסטר, אך בניגוד לפיליבסטר פרלמנטרי, העיכוב המבוקש כאן עולה מדי יום בחיי אדם. ומערער (אם נשאר עוד מה לערער) על הדמוקטיה, בדיוק מהסיבות ברשימה של יורם.

  • ז'ק דרידק  On 6 בינואר 2005 at 20:20

    גם על השואה לא היה משאל עם!

  • דוד  On 6 בינואר 2005 at 20:26

    דרידק, אני מקווה שאתה מתפנה. תרתי משמע.

  • דב  On 7 בינואר 2005 at 0:08

    את העיקר אתה מחמיץ.
    משאל על מנת להחליט על גורלם של אנשים מסוימים, צריך לכלול את אותם אנשים.
    ישראל רוצה לערוך משאל כולל על מנת להכריע על גורל השטחים, תתכבד ותשאל גם את האנשים שגרים שם.
    אה, גרים שם גם אנשים שאינם אזרחים?
    מוזר. זה מצב זמני?
    כל הדיון על כיבוש, ובמקביל משחק דמוקרטי הוא מצחיק.

  • שולמית  On 8 בינואר 2005 at 10:43

    מקובלים עלי הנימוקים של יורם.עם זאת
    לו הייתי בטוחה בתמיכת הנשאלים בהינתקות הייתי תומכת במשאל עם.נראה לי שהדיון בדבר הלגיטימיות של המשאל מתנהל בשפת סתרים המחביאה את הנימוקים האמיתיים; החשש של תומכי ההינתקות מכישלון ובטחונם של המתנגדים בנצתחונם. הם מסתמכים על יכולתם לפרוט על מיתרי הפחד ועל החשש מפני הנסיגה. הם גם המזדהים עם טיעונם של המתנחלים על ההיעקרות מביתם.
    בעניין הפחד אעיד על עצמי. כתושבת באר שבע אני רואה את הסקדים הנופלים בתחומי " הקו הירוק , ופוחדת. אני יודעת שההינתקות תקרב את הסקדים ואת המנהרות לביתי" אדם בתוך עצמו הוא גר" ואני חוששת מאוד. אני רואה שהפגיעות התרבו דווקא לאחר הודעת ההינתקות ואיני מאמינה ביכותו של השלטון הנבחר ברשות לפרק את הקבוצות החמושות. אני יודעת שהדרום , הרחוק מלב רוב הישראלים ,עלול לסבול בשל ההינתקות. אני פוחדת ודואגת . עם זאת אני בעד ההינתקות בתקווה שאתבדה בחששותי ומתוך השקפה פוליטית השוללת את ההתישבות בשטחים.
    אשר לנימוק ההיעקרות מן הבית; אני תמהה כיצד אין מערערים ואין מתווכחים עם נימוק " עזיבת הבית" " היעקרות מן השורשים" וכדו'. החברה הישראלית בנויה רוב רובה מאנשים שנעקרו מבתיהם מסיבות רבות ( ידועות) , חלקם המזערי בחרו לעזוב את חייהם הקודמים מתוך אידאולוגיה, הרוב בחרו בדבר בשל אילוצים שונים. האתוס הציוני בנוי על הדרישה לעזוב מקום אחד,ארץ ,תרבות,שפה,חברים, לנטוש כל מה שמוכר ולבנות חיים חדשים במקום זר להם- מדינת ישראל, להתגייס למען העם.
    אני אמינה שכך פועלים גם המתנחלי: נימוק " נטישת הבית" הוא תעתוע, הם הרי מתרוצצים מגבעה לגבעה, ממקום למקום. הם מאמינים שהדבר משרת את העם, את התקומה ועוד כהנה וכהנה. לולא הובס השמאל בידי האינתיפאדה האחרונה היו בידיו הכלים והאמונה להילחם על אמונתו כדי להוכיח שההתנחלות הורסת את העם. כך קורה שקבוצה אחת משדרת הקרבה דבקות והאחרת נתפסת כתבוסתנית. הרומנטיקה של ההקרבה של המתנחלים מרשימה את הציבור הרחב שלא נותן את דעתו על הסתירה הפנימית בטעון של המתנחלים ; הצהרתם בדבר נכונותם להקריב סותרת את אי נכונותם לוותר על השגיהם החומריים : הבתים והרכוש שבנו. הם יוצרים מיסתיפיקציה של הנחלה והרי על כך התחנכנו .
    כעת, לשרון אין נימוק אידאולוגי משכנע. התנהלותו נראית כנובעת מגחמה , משהו " פרטצ'י". כל התנהלותו בפרשה בלתי סבירה. לימין,אם נבחן זאת בלא הטייה פוליטית, יש נימוקים טובים בבואם לבקר את שרון.מעניין לראות את שתי הקבוצות שהתפצלו בימין נאבקות זו בזו באותם הכלים

  • רחל.מ  On 8 בינואר 2005 at 12:07

    נהניתי לקרוא את מאמרך, את הנימוקים המשכנעים והכול מנוסח באופן כל-כך קולח
    !יישר כוח

  • שושנה  On 8 בינואר 2005 at 23:02

    יורם,
    שכחת: א. ששרון נבחר על מצע בטחוני והחליט החלטה הפוכה מן הקצה אל הקצה
    ב. שרון העביר את ההחלטה בממשלה אחרי שפיטר מראש את השרים שידע שיצביעו נגד
    ג. שרון העביר את ההחלטה בכנסת אחרי שאיים על השרים המתנגדים להתנתקות וכך העביר אותם למחנה שלו
    האם לזאת יקרא דמוקרטיה??

כתיבת תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: