לעשות לביתו


איש ציבור, פוליטיקאי, מכריז שהוא לוקח פסק-זמן, שהוא פורש זמנית מענייני העם, המדינה, המפלגה, הסיעה והשאיפות הפוליטיות. ומה בכוונתו לעשות באותו פסק-זמן? הוא מתכוון "לעשות לביתו".

הציבור התמים אמור להאמין שכל פעילותו של הפורש הזמני הטרי עד להודעה לא הייתה אלא עשייה לשם שמיים או למען העם והמדינה, התנועה והדרך הנכונה. הוא אמור להאמין שעכשיו, רק עכשיו ולא קודם אי-פעם, מתפנה האיש המסוגף, הספרטני, שחשב תמיד רק על זולתו ולא עשה דבר למען עצמו או יקיריו בני משפחתו, שרק עכשיו הוא פונה לפצות אותם מעט על מה שעבר עליהם כשהוא היה קצין בכיר, מנכ"ל משרד ממשלתי, חבר-כנסת או שר. והוא הולך "לעשות לביתו".

ואנחנו אמורים "לשחרר אותו מעט מן המשמרת", להבין כמה קשה היה לו עד כה, ולצפות לחזרתו הבלתי-נמנעת לשירות האומה הדוויה.

והם חוזרים. או-הו כמה שהם חוזרים. (והיד מתפתה להקליד "כוווולם חוזרים"). נושאי בשורה חדשה-ישנה, בקיאים בהלכות העולם הגדול, שבעי נסיעות, עמוסי קשרים, ובעיקר מרופדים בשטרות ירוקים-ירוקים עד חצי המלכות.

כי איכשהו, כל העושים לביתם אך בקושי מספיקים להחזיר את מכונית השרד, להפקיד את עול האחריות הכבדה מנשוא, והנה הם עשירים. אפילו עשירים מאוד, בדולרים. ואחרי שהם "עושים מכה" או שתיים או שלוש, אחרי שהם מתבשמים במחלקות הראשונות, בעשן הסיגרים היקרים ובעסקאות הבינלאומיות הפוקחות את עיניהם הרבה מעל ראשינו הפרובינציאליים, אחרי כל הכורח הזה בכל זאת, קצת-קצת "לעשות לביתם", הם חוזרים.

אביגדור ליברמן ושמעון שבס, ביבי נתניהו ואהוד ברק ועוד רבים. (אגב, האם יש מישהו שמאמין ש"אברום" בורג לא ישוב לפוליטיקה? האם יש מישהו שמאמין שהוא ישוב עני יותר ממה ש"עזב" אותה?)

ובתווך נותרות שאלות קטנות. האם בעת "העשייה לביתם" אין הם נכרכים בעבותות של מחויבות לבעלי הון והשפעה בארץ ובחו"ל? ציניקן יאמר שלכל אחד יש המשולם ריקליס והסיריל קרן שלו. ומבעבר לכך מרחפת שאלת השאלות:

כיצד זה יתכן שאוסף של אנשים בעלי כשרונות כה נדירים ומופלאים כמו נבחרינו, גנרלינו, מנהיגינו היקרים וההולכים בראש מחננו, אנשים ששעת הרצאה שלהם שווה עשרות אלפי דולרים ושעצה אסטרטגית שלהם מוערכת במיליוני דולרים, אנשים שהכל משוועים למוצא פיהם ושמוחותיהם מפיקים מרגליות נוצצות, כיצד יתכן שכל אלה מתגלים כמנהיגים גרועים כל-כך, שלומיאלים עד בכי, מאובנים עד מוות, מקובעים בעמדות מיושנות ובסכסוכים שבטיים מבית ומחוץ?

הגיע הזמן שיעשו למען הבית, ביתנו שהוא גם ביתם, או ייצאו בחוץ.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • אדאמאסטור  On 8 בנובמבר 2004 at 19:47

    כמו שהים הרוגע סוער ורוגעים ענפיי בשוך הסערה כך מעוור לאום הכסף את כנסיית הלאום, והבית שבכל מקום מעיד לנו נחמה של אש איננו בית של דאגה לעשות. אל תמחל למעשים בטרם נעשו ואל תועיד תנומה של אור למי שעשה למען עצמו את אותו הכלום שניתן להיעשות.

  • ארנון  On 8 בנובמבר 2004 at 22:34

    אני חושב שהבעיה נובעת לא מהקשרים בין בעלי ההון לבעלי השררה, אלא מהנסיון להתנהג כאילו אינם קיימים

  • ירדן  On 8 בנובמבר 2004 at 22:34

    כל מילה סלע קיומנו

  • דרור בורשטיין  On 9 בנובמבר 2004 at 11:15

    כאילו שיש להם רק בית אחד. עצם השימוש בצורת היחיד של "בית" מביא אותם כנראה להזיע מרוב צחוק

  • נילי מ.  On 9 בנובמבר 2004 at 13:22

    או מי שיש לו קצת כוח והשפעה. אבל אצל הפולוטיקאים זאת עבריינות.

  • יצחק שפי  On 11 בנובמבר 2004 at 14:31

    אני לא חושב שכסף הוא המניע הראשי של "אנשי ציבור" – ישנם מניעים יותר גרועים (ששייקספיר כתב עליהם מחזות כמו, למשל, "ריצ'ארד השלישי").

  • שולמית  On 20 בנובמבר 2004 at 14:09

    אתיחס לפיסקה האחרונה, אשליך מדבריך למנהיגים נוספים, לאינטלקטואלים, לאנשי האקדמיה, לעיתונאים, לכותבים בעמודי הדעות, לאלו המסווגים כנאורים, לאנשי רוח וכל היוצא בזה.
    במהלך שנים גם אני חיכיתי למוצא פיהם של אי אלו אנשים, כותבים או דוברים, כדי להחליט מהו העולם, כיצד הוא נראה.
    מי הטוב ומי הרע. הלכתי שבי אחר יפיי דיבורם,דמותם המוסרית , כפי שזו השתקפה בדבריהם, בכלי התקשורת השונים.. ואז פרצה האינתיפדה האחרונה. הכל ראו את הקולות, והחלו במלאכת תיאור התרחש. איש, איש ואמונתו, איש איש ודעתו.
    בהיתי בכולם ולא ידעתי את נפשי מרוב כמיהה לדעת מה לחשוב על המתרחש לנגד עיני. תחילה ביקשתי להבין מי אשם, מי פשע.באותו הזמן נתתי את דעתי לאמונות המוטעות שהובילו אותי לבחור בהשקפות פוליטיות מסוימות. פתאום גם הבחנתי שגם ההוגים הנאורים ( ברובם) עסוקים בעיקר בביצור צדקתם, פתאום נראו לי החכמים מן העיתון וטלוויזיה חכמים פחות. אחר כך גם הלכתי לאקדמיה והבנתי שגם בעולם החוכמה, כמו בעולם האמנות מה שקובע הוא מי קובע שאתה עושה את הדבר הנכון. כך גם בפוליטיקה.
    מדוע לא יתרוצצו הפוליטיקאית בארצות תבל וירוויחו הון בהרצאות בלי קשר לכשלי המנהיגות או ההבנה שגילו בעודם בעמדות כוח, הדבר אמור בשמאל ובימין.
    כך ההוגים והפרשנים, המתריעים בשערה של אירופה על העוולות שעושים בני ישראל בעודם נתמכים על ידי קרנות הממומנות בידי הממשל הקלגסילדעתם
    הם הולכים ממקום למקום, מפסטיבל לכנס, גוזרים קופונים וחוזרים אלינו עטופים בהילת הבושה.
    הם מכים על חטא באירופה שנזקקה לארה"ב שנואת נפשה כדי להשליט סדר ביוגוסלביה שבה התרחש רצח עמים.
    גם מרוסיה אין הם מדירים את רגליהם מבלי לזכור את צ'צניה ועוד אי אלו חטאים. ומה עם צרפת המאפשרת גטאות של מוסלמים המקדשים את דיכוי האישה. גם לארה"ב הם נוסעים, גם לאנגליה, הצדקנית. שתי ארצות שמובילות את הדמוקרטיזציה" בעירק , בשם אלוהי הנפט והדולר"
    כך היה וכך יהיה. אלו שקולם נשמע ברמה, המנהידים הפוליטים והאינטלקטואלים ניחונו , כנראה, בתכונה המאפשרת להם להנהיג. הם פשוט מאמינים לעצמם ובעצמם ויודעים כיצד לשכנע מספיק אנשים באמונותם זו
    אני מאמינה שכמעט כל איש עושה לביתו, גם הצדיקים

    אין לצפות מפוליטיקאי מה שלא מתאפשר לאינטלקטואל.
    האגו מולך וממליך. כגודל האגו גודל האמונה .
    אנשים מתרשמים מדמויות המתרשמות מעצמן

  • Dror Krol  On 20 בספטמבר 2014 at 15:50

    איש ציבור שפורש כדי"לעשות לביתו" פירושו -שהוא הולך לממש את ה'אופציות'שקיבל משך שירותו במתקונת -קשרי הון שילטון

כתיבת תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: