כריסטופר ריב – סופרמן אמיתי


ואולי יתרום מעט לשינוי היחס לנכים

כריסטופר ריב מת. הוא לא מצא את מותו. המוות העיקש מצא אותו לאחר שנים של מאבק, יסורים, תקווה ובעיקר אומץ-לב נדיר.

ריב, כוכב סרטי-פלסטיק ושחקן לא מרשים, עלה לגדולה דווקא לאחר האסון הגדול שקרה לו כשנפגע בחוט השדרה בעקבות נפילה מגבו של סוס. השחקן הנכה, המשותק, התעקש להפוך כל אבן בניסיון למצוא ריפוי לו ולאחרים שנפגעו כמוהו. עד מהרה מצא את עצמו מעורב לעומק במימון מחקר בתחום הבעייתי של פגיעות חוט-שדרה. יתרה מכך, הוא למד את התמונה המדעית והביא משב רוח רענן ומחשבה ביקורתית שסייעה לחוקרים להתקדם, לנסות, להעיז, למצוא מימון לרעיונות לא-מקובלים. ריב, חסר השכלה ברפואה ובמדע, היה לקול ה"דווקאי" המעיז לערער על מוסכמות. תרומתו בחומר וברוח הייתה גדולה מאוד.

עם מותו של הגיבור הגדול הזה, אני רוצה לנצל את ההזדמנות ולהפנות את הזרקורים לפן אחר בדמותו. ריב היה נכה. תקופות ארוכות היה צמוד למכונת הנשמה. הוא היה קירח לחלוטין, ללא גבות או ריסים, ותווי פניו כמעט נמחו עקב השיתוק ארוך השנים. כמו סטיבן הוקינג, הוא לא נתן למראה שלו, לדמותו כאדם מוגבל, פגוע ומעוות פיסית, להפריע לו לנהל את החיים היטב ככל שהיה מסוגל. הוא בא בציבור, נסע בעולם, הופיע, דיבר, הצטלם והתבטא בחופשיות על מצבו.

סביבתנו משופעת נכים. ישראל היא מעין "מעצמת נכים" בכל הקשור לטיפול, לשיקום, להישגים בספורט הנכים. אולם נדמה לי שאנחנו עדיין מפגרים מאוד בכל הקשור לקבלת הנכה בחברה.

ראשית, החלל הציבורי הישראלי אינו מותאם לנכים. מבחינת מתן גישה פיסית המצב קשה: מבני ציבור רבים חסרים רמפות, מעליות, מעלונים ושאר אביזרים. ניסיתם לגשת לדלפק בבנק או במשרד ממשלתי כשאתם יושבים על כסא גלגלים? אחת הסיבות שאנחנו ממעטים לראות נכים ברחובות ובמקומות הציבור היא שהם פשוט נמנעים מלצאת בשל חוסר ההתחשבות הזה בהם.

שנית, כמעט כל נכה נאלץ להתמודד עם יחס הסביבה. למרות שיפור מסוים בשנים האחרונות, נכים עדיין זוכים למבטי רתיעה. רבים נוהגים בנכים כאילו כל מגבלה פיסית משמעה גם מגבלה אינטלקטואלית או פגיעה מוחית. זו בעיה מעגלית: מיעוט החשיפה לנכות גורם לבורות וזו מנציחה את עצמה וגם את היחס הבעייתי מהרמה האישית ועד להתחשבות בתכנון מבנים ודרכי גישה.

דוגמה נוספת למקומם של הנכים בחברה קיבלנו באולימפיאדת הנכים האחרונה באתונה. הישגיה המדהימים של הנבחרת הישראלית מדהימים שבעתיים אם נזכור שלמרבה השמחה מספר נכי צה"ל החדשים אינו גדול כמו בעבר. הנבחרת מלאה ספורטאים שנכותם נובעת ממחלה, מתאונה או מבעיה מולדת.ספורטאים נטו, הבולטים על רקע המציאות הכללית בספורט הישראלי. אין להם "מקורבים" שמנפחים להם את הראש. הם לא רודפים אחר כסף, פשוט כי אין כסף. הם לא מוקפים "גוזלניות" (מונח שלי לשואפות להיות כוכבניות) והם לא מקרינים מצליחנות דורסנית.
לא הצדקתי בשום אופן את נסיעתה של לימור לבנת לאתונה לאולימפיאדה שבה זכה גל פרידמן במדליית זהב, ובוודאי לא את גניבת אור הזרקורים שביצעה השרה הרעבתנית. אבל אם כבר נסעה, טוב שנסעה גם לאולימפיאדת הנכים. משום מה, שם היא לא מיהרה לחטוף לעצמה דוכן. חבל שלא עשתה זאת – על כיסא גלגלים. כל אדם בריא שחווה תקופה של מגבלה פיסית משמעותית מהסוג שנכה חי איתה, משנה את גישתו לנכים ללא הכר. שתהיה בריאה, הלימור, ושתמשיך להקפיד על זוויות הצילום המצניעות אחדים מהפגמים הפיסיים (הסבירים לחלוטין) שלה.
כל זה מדגיש עד כמה הספורט התחרותי עוסק בסגידה לגוף המושלם, ועד כמה ספורט הנכים מזכיר לנו מה הוא ספורט נקי.

ובחזרה לכריסטופר ריב המנוח. אם הוא יוריש לציבור לפחות מעט גישה אנושית יותר לנכים, הרי שהוא גם ראוי שאולימפיאדת הנכים הבא תיקרא על שמו. סופרמן אמיתי.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • מיץ פטל  On 11 באוקטובר 2004 at 18:35

    טוב, לא ממש, אבל היו ארגוני נכים בארה"ב שלא אהבו את מה שריב עשה, בהציבו את מציאת המרפא (לא רק לו אישית, כמובן) בראש סדר העדיפויות. טענו שהוא מטפח תקוות-שווא (למשל בסרט תדמית שהפיק לאחר שנפגע, בו הוא נראה הולך על שתי רגליו), ובו בזמן חותר בדיוק תחת מה שאתה כתבת עליו — קבלת הנכות והנכים כחלק מהחיים. לכן מסופקני אם הוא יהיה מתאים למה שייעדת לו בסוף דבריך.

  • www.yanivd.co.il  On 8 במרץ 2005 at 11:49

    …כמה שטויות יכול לכתוב בן אדם אחד

  • dasdsadas  On 22 ביולי 2009 at 16:59

    good morning chums.
    read this article recently, and, it is really good.
    i've stumbled upon some of these problems also recently and i now think that life works out best if you live from day to day while learning from personal experience, though articles such as this one. it really has helped put some things in view.
    thank you.

    http://ordertramadol.vox.com/

  • פלד  On 4 בנובמבר 2009 at 13:32

    כבודו של כריסטופר ריב מונח במקומו, אבל מפה ועד לקרוא לאולמפידת הנכים על שמו…

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: