כשכבר לא היה מה לעשות… רציתי לגעת בצלך…


[שיר של אסתר סליגסון]

 

בַּארְדוֹ[1]
 
"האמת היא, שמכל התהומות
שאנו עוברים בהן בעיוורון…
אין תהום אפלה יותר, ומבחינתנו
בלתי-ניתנת יותר להכרה, מגופנו."
("ארצ'לי", אלזה מורנטה)
 
כשכבר לא היה מה לעשות
רציתי לגעת בצלך
צל של מוות בעפעפיים
לך לשלום, אמרתי,
הכול בעולם הזה זר לך
גם אם כאבנו ירצה לכבול אותך
אל תישמע והמשך בדרכך
 
גופך היה מוטל פשוט-אברים
כמו מפרש תפוח בלב ים
כמו ספינה המשייטת ללא חופים
חתור לשלום, מלמלתי,
מים אחרים יאספו כעת
 
את  חספוסי הגאות והשפל שלך
אל עבר מקורן המלא אהבה
 
לגעת בו כך בפעם האחרונה
לעבור באצבעותיי על מצחו
קו שיערו
כמנקה מי יודע איזה חוט
שאולי קושר אותו עדיין
אולי מעכב
 
הרפה מהכול, הפצרתי,
כעת השחרור הגדול הוא הדרך
הסתיימו הנדודים
בלתי-נפרד מין הריק הוא האור
 
קולי היה לשיר ערש
פותח חלל של טוהר
לילד שגופו היה מוטל גבר
מסור בידי גורלו…
 

[מספרדית: יורם מלצר]


[1]  מושג בבודהיזם הטיבטי שמשמעותו המילולית היא "בין שניים", "הפוגה". בארדו מציין את הצמתים השונים שהתודעה חולפת בהם בכל נסיבותיה הקיומיות. בדרך-כלל הוא משמש לציון המעבר בין המוות לשיבה לחיים.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • רון  On 24 בספטמבר 2004 at 15:45

    תרגום נבון ורגיש, לשיר המתאר התמודדות עם סיטואציה ריגשית קשה

    נהדר
    בראבו,יורם!

  • יורם  On 26 בספטמבר 2004 at 9:27

    תודה. מה אפשר לומר?

  • דניאלה  On 4 באוקטובר 2004 at 19:27

    כנס לאתר של מילי דייויס

  • שולמית  On 9 באוקטובר 2004 at 16:34

    אני מחכה לשירים חדשים
    כל טוב
    שולמית

כתיבת תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: