ימים של אבק


ימים של אבק

[שיר של אסתר סליגסון]

"בני-האדם ממעטים להבין
את הדומה. כל אחד מאיתנו
הוא חידה
שמרבית הפעמים נותרת
ללא פענוח."
(מיגל טוֹרְגָה)
 
את רחוקה כל-כך אומרים לי לבד כל-כך
ואני עונה אף-פעם לא מספיק
לעולם לא רחוקה מספיק מן הבדידות
תמיד יש מי שמפריע הטלפון
הדוור שכנים והמנהג הטורדני הזה
להשיג לעצמך מזונות לא אף-פעם לא מספיק
לבד מספיק רחוקה מתפשרת
משלמת חשבונות עומדת בתור בדואר
מברכת לשלום מחייכת גם הים המלווה אותי
איננו לבד כמה מפרשיות ספינות סירות
משמר חופים ממלאות אותו
 
לעתים אנו מתמלחים הים ואני
מוקדם מאוד בבוקר בבכי משותף
אני מרטיבה את רגלי בקצפו הקר
ושומעת את צחוקו של אדריאן מתגולל
אז אני אומרת לעצמי שאני עדיין קרובה
קרובה מדי
שהכאב מַעֲגִין אותי לגדה
לגוף הזה שלעולם אינו מספיק לבד
קל רחוק
אַי נוכח כל-כך

(מספרדית: יורם מלצר)

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • או. חיון  On 11 בספטמבר 2004 at 8:43

    קטונתי אבל השיר לא מוצלח
    רואים את המשוררת מאחורי הדף מזיעה על ההקבלות שלה ומנסה לדחוף אותן פנימה
    אם הבנתי נכון את השורה האחרונה אז היא היחידה שמרגשת

  • יצחק שפי  On 12 בספטמבר 2004 at 13:26

    ארבע השורות האחרונות.
    וגם היתר סביר, לא רע.
    ההגיג המרכזי בשיר הזה הוא בנאלי, כמובן, אך בכל זאת רצוי שמשוררים יכתבו אותו שוב, מדי פעם.

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: