מחשבות אולימפיות (א)


בעד אולימפיאדה בתל-אביב!
 

מדברים על האפשרות שתל-אביב תארח משחקים אולימפיים. כן, במילניום הנוכחי. הדיבורים החלו ראשית כעניין הזוי, כבדיחה מרירה של ביטול ערך עצמי. לאחר מכן הסתבר שסטודנטים באוניברסיטת תל-אביב עשו עבודה בנושא, בביה"ס לניהול, ומצאו שיש טעם לדון בשאלה. ובשלב הבא אלכס גלעדי בכבודו ובעצמו העלה את העניין ואמר שאם אתונה יכולה, תל-אביב יכולה לא פחות.
קשה לנו להעלות בדעתנו את תל-אביב כעיר המארחת את המשחקים האולימפיים. כדי לחשוב על כך אנחנו צריכים להפליג בדמיון, וגם זה קשה, ולכן אנחנו מוצאים את עצמנו נאלצים להפליג גם בזמן. 2048? 2092? 2412? אכן, נשמע כמו סיפור מדע בדיוני. תל-אביב נפטרת מן התשתית התחבורתית הנוראה שלה? תל-אביב מארחת 10,000 או 20,000 ספורטאים מכל העולם, מערב הסעודית ועד מלזיה ומסין ועד נאורו שבאוקיינוס השקט? כפר אולימפי שיוקם לאחר הריסת כפר המכביה? תחרויות בפארק הירקון? אצטדיון ענק על חורבות האצטדיון הלאומי ברמת-גן? פרויקט נתב"ג 2000 המשודרג לפרויקט נתב"ג 2048 וגם מסתיים בזמן? נמל תל-אביב קם לתחייה של ממש, כפי שקרה בברצלונה? תחרויות אולימפיות בשבת? תאמרו שאלו הזיות. לא אתווכח.
ובכל זאת, נקודה קטנה לסדר היום האולימפי שלנו. כפי שיודע כל מתכנן אסטרטגי אמיתי, כל מי שחושב לטווח ארוך ולא רק לבחירות הבאות או ל"פריים טיים" בערב, הכול מתחיל מהעלאת רעיון וממשחקי מחשבה. קחו את הרצל, ההוא מ"אין זו אגדה". אפשר להתווכח עד השנה הבאה באיזו מידה מדינת ישראל תואמת ולו במשהו את החזון המפורט שלו, ברוח האוטופיסטים של המאה התשע-עשרה, אבל משהו מזה קרה, ואנחנו כאן. מדינת היהודים קמה. וכשאין מדובר במטרה כמו הצלת חיים של עם או המשכיות היסטורית, יש יתרון למחשבה האוטופית הנינוחה, הפורייה והמפרה. ראשית, מעצם העיסוק בנושא טוב. מה רע ברעיון הזה? מדוע לא לחשוב עליו, ולשחק במחשבה? שנית, כמו במרוצי "פורמולה 1", בתכנית החלל האמריקנית לדורותיה ובעוד אינספור מבצעים אנושיים ברוח הטיפוס על האוורסט, המחשבה המפורטת והמעשית על מבצע אדיר, אוטופי, אולי חסר סיכוי וריק מתועלת מוחשית ומיידית, מולידה פירות בדרך, מקדמת את האדם ואת המחשבה האנושית, תורמת לאנושות בדרכים שאי-אפשר היה לצפות אותן מראש.
דוגמה קטנה, מזערית. אתם נהנים מסוגרים מהחומר הנקרא "וולקרו"? קל לכם לסגור תיקים, לנעול סנדלים ולהצמיד אביזרי בטיחות למיניהם? הוולקרו הומצא לטובת מסעות החלל האמריקניים. חשבו עליו כפתרון הנדסי רב-שימושי למצבי חוסר-משקל, כשקשה לקשור ולהצמיד דברים ואי-אפשר להסתמך על כוח המשיכה שיעזור וייתן כיווניות.
אז כשנדמיין אולימפיאדה בתל-אביב ונתקדם במחשבות ונתחיל בתכנון תיאורטי, אין לדעת מה נרוויח, אין לדעת מה יעלה במחשבותיהם של המתכננים. מי יודע, אולי אפילו ייפתרו כמה בעיות תחבורה בגוש דן. אולי תקום לנו רכבת תחתית. אולי אפילו רכבת מהירה מירושלים לתל-אביב, לנוחות המתחרים התיאורטיים. אולי אפילו נזכה לנמל חי, תוסס ושימושי בתל-אביב. אולי אפילו נלמד עוד כמה דברים על מזג-האוויר שלנו, על זרמי הים ורוחות השמיים. הרי כל זה חשוב כל-כך לתחרויות השיט, הריצה, הקפיצה והרכיבה.
להתראות ב-2048. אני אופטימי.
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

כתיבת תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: