קינה


[שיר של קרלס דוארטה]
 
קינה
 
העיניים מנחשות את האופק
על הסלע הרטוב.
 
העור נוצץ.
 
קינה מינראלית
עולה ומכה
בעומק הים,
מלב השקיעה.
 
גלים של מים ורוח מתעקשים
ומשליכים מראות של שמיים רחוקים,
שרידים שבריריים של חלום ושלך.
 
והרגליים יחפות
כשפתי אדמה.
 
[מקטלונית: יורם מלצר]

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • שולמית  On 29 ביוני 2004 at 0:51

    אהבתי, אני אוהבת שירה של סמלים ופאתוס
    נראה לי שהשירה המינורית השקיטה את האהבה

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: