פסיכוטיפיה


[שיר של אלוורו דה קמפוס]
 
פסיכוטיפיה
 
סמלים. בכל, סמלים.
ואולי הכול סמל…
האם יתכן שגם את סמל?
 
עקור ממך אני מביט בידייך הלבנות,
המונחות, על פי מיטב הנימוסים האנגליים, על המפה.
בני-אדם עצמאיים ממך…
אני מביט בהן: האם גם הן סמלים?
וכך, אם-כן, האם כל העולם סמלים ומאגיה?
אולי אכן כן…
ומדוע שלא יהיה כן?
 
סמלים…
עייפתי מלחשוב.
אני נושא לבסוף את עיני אל העיניים הללו שלך המביטות בי.
את מחייכת, כיוון שאת יודעת היטב על מה חשבתי…
אלוהים, ואינך יודעת זאת!…
חשבתי על הסמלים.
נאמן, אני משיב לפטפוטך מעל לשולחן:

"Awfully strange. And how did it end?"
"Well, it didn’t end. It never does, you know."

כן, you know… אני יודע.
כן, אני יודע…
זו הבעיה עם הסמלים, you know.
Yes, I know.
שיחה טבעית לחלוטין… אבל מה עם הסמלים?
איני מסיר את עיניי מידייך… מי הן, ידייך?
אלוהים! הסמלים… הסמלים…
 
מפורטוגלית: יורם מלצר

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

כתיבת תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: