הסרתי את המסכה…


[שיר של אלוורו דה קמפוס]
 
הסרתי את המסכה והבטתי בעצמי במראה:
הייתי הילד מלפני שנים רבות כל-כך.
לא השתניתי כלל.
זה היתרון בכך שאתה יודע להסיר את המסכה:
אתה תמיד אותו ילד,
העבר שהיה הילד.
הסרתי את המסכה ושוב עטיתי אותה.
מוטב כך,
כך, בלי המסכה.
ואני שב לאישיות כמו לתחנה סופית.
 
מפורטוגלית: יורם מלצר

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • פרוטופלסמה  On 4 במאי 2004 at 17:46

    במה אנחנו מתעסקים בעצם כל חיינו?
    כמובן, בשיפוץ המסיכה!

  • נרי  On 5 במאי 2004 at 9:43

    אמרו לי פעם ואני מצטטת משיר
    הילדות היא אי במרכז החיים.

    זה יפה.

  • שולמית  On 5 במאי 2004 at 14:45

    האין הילד שאנו מגלים בהסירנו מסכה עוד מסכה, התל של הוויתנו בהווה, פרי הגעגועים למה שהיינו רוצים לזכור כמהות שלנו
    נדמה לי שהנהירה אחר גילוי הילד הפנימי כדי להתחבר אל שורש נשמתנו השוכנת תחת המסכה עלול להטות אותנו לעבר "משהו" שהאפנה ממליצה עליו כילד הפנימי הרצוי

  • אילן  On 5 במאי 2004 at 15:34

    פעם התחלתי בפרויקט מחקרי משלי- כל סביבתי כבר מתורגלת בזה, אני שואל את האנשים לגילם הפנימי. הגיל שהם בתוך תוכם מרגישים שהוא גילם. התשובות מפתיעות. רובנו אמנם מתייחסים לעצמנו כצעירים יותר ללא המסיכה של הגוף, אבל חלק מרגישים יותר מבוגרים וחלק מרגישים זקנים.

    כמובן שהתשובה תלויה גם במצב זמני ויכולה להשתנות אבל בדרך כלל יש לנו גיל פנימי למשך תקופה רצינית. אני למשל הייתי בן 19 למשך המון שנים.

    מהו הגיל הפנימי שלכם?

  • נרי  On 6 במאי 2004 at 10:01

    מעניין,

    שנים רבות הייתי בן 24 שהיה גילי, הייתי אומר שאני בן 24 ותיק , בערך 10 שנים הייתי בן 24, ואחר כך שיניתי את היחס וב37 בערך התחלתי להיות בן 40

    הנה קצת תאוריה למחקר שלך,
    הגיל כמובן לא משמעותי, אלה הוא סוג של סרגל מדידה לפי מספר הפעמים שהקפתה את השמש.
    האדם עצמו עובר "התבגרות" וזה תהליך שקורה בקצב דומה ולכן אפשר לסמן על הסרגל מספר שנתות:

    0/3 "0" תינוק, מאופיין בחוסר זיכרון
    3/4 "3" תקופת הלמה
    5/13 "6" ילדות
    13/16 "13" נערות
    16/25 "22" חשק – תקופת החשק וחיפוש ולימודים
    בשלב זה התאור מתפצל בין אלה שהפכו הורים, ואלה שהעריכו בתקופת החשק
    25/35 "28" הורות ראשונה או המשך בתקופת החשק ולימודים גבוהים
    35/45 "40" בעיקר מאופיין במשבר של "מקומי בחיים"
    45/60 "50" תקופת הרוגע, סיום עניינים (רכוש יציב)
    60/120 "75" תקופת העדנה הפנסיה והתפרקות הגוף

    כל טוב

  • שולמית  On 6 במאי 2004 at 14:53

    אני עוד לא נולדתי

  • ישי  On 8 במאי 2004 at 20:17

    צאתנו לאויר העולם עוטי מסכת התם
    המתקלפת עם השנים משכבותיה המתבלות
    ומותירה פרצופינו האמיתי חשוף.

  • ערוד  On 11 במאי 2004 at 17:03

    יש לי בחילה מכולכם.
    קבלו קיא לפרצוף.
    ולכו תעשו סקס.

  • פנחס  On 21 במאי 2004 at 19:34

    אתה הנאור המתקדם הליברלי וההומניסט ביותר שבין כל המגיבים.
    שירך הוא בעל עומק מטפיסי עמוק ביותר ובעל הבנה פסיכולוגית יותר עמוקה אפילו מהעומק המטפיסי של שירך.
    אני חושב שעליך לשלוח שת שירך זה לכתב העת לאמנות סטודיו ואולי אפילו ל'תיאוריה ובקורת' ס
    עלה וצלח.
    עתיד גדול מחכה לך.

כתיבת תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: