אני הלום


[שיר של אלוורו דה קמפוס]

אני הלום
הלום מרוב שינה או מרוב מחשבה,
או משני הדברים גם יחד.
אני רק יודע שאני הלום,
אך מה שאיני מיטיב לדעת זה האם עלי לקום מן הכיסא,
ואם עלי לקום – כיצד לעשות זאת.
נותיר את הדברים כך: אני הלום.
ובסופו של דבר,
אילו חיים הם אלו שעשיתי מהחיים?
לא כלום.
הכול מרווחים,
הכול קירובים,
הכול על פי הלא-סדיר והמגוחך.
הכול לא-כלום.
לכן אני הלום…

כעת
אני קם בכל בוקר
ואני הלום.

כן, אכן הלום.
בלי לדעת את שמי,
בלי לדעת היכן אני,
בלי לדעת מי הייתי,
בלי לדעת דבר.

אבל אם כך הם הדברים, הרי שכך הם.
איני עושה דבר כדי לקום מן הכיסא,
כי אני הלום.
טוב, אני הלום.
ואני ממשיך לשבת
ולהיות הלום.
הלום…
הלום.

מפורטוגלית: יורם מלצר

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • שולמית  On 28 באפריל 2004 at 23:55

    שוב קראתי את השירים של דה קמפוס.קראתי וחשבתי על ידידה שידעה להתמוגג מן היאוש, מן המלנכוליה כאשר הם לובשים
    צורה חכמה,מבנה יפה, ממכר. ממנה למדתי זאת גם אני
    אז חזרתי וקראתי את דברי הברוןדה טאיבה ולמדתי ממנו
    לא ליצור זהות בין יאושו של הפרט לבין העולם
    האם הסגנון שבו חווים יאוש תלוי בשפה

  • יורם מלצר  On 29 באפריל 2004 at 11:44

    זו באמת הערה מעניינת: האם חווים את הייאוש לפי השפה הספציפית. נראה לי שיש חלק חשוב לשפה בצורה שבה אנו חווים כל דבר. לעתים, עצם אמירת מלים או דברים מסוימים והעובדה שאנחנו שומעים אותם נאמרים משפיעה על הייאוש, ועל הצד הנפשי של החוויה בכלל.
    מעבר לכך, לא פשוט ולא טריוויאלי לנסות למצוא קוהרנטיות רעיונית בין ההטרונימים השונים. עמדתו של אלוורו דה קמפוס ועמדתו של הברון דה טאיבה כמעט מקוטבות: זה נוגע ברכות, וזה עומד נוקשה וסופני מול הדברים.

  • שולמית דוידוביץ  On 29 באפריל 2004 at 15:58

    מעניין לבדוק את סגנון היאוש של בני העליות השונות בהקשר לשפתם או לעקוב / לחקור יאוש כפי שהוא בא ביטוי אצל משוררים עבריים על פי שפת האם שלהם.
    מה שנפלא בפסאו שהוא מטפל / עוסק/ נוגע בדברים באופנים שונים , כפי שציינת.
    הדבר הופך את הסיטואציה/ הרגש/ ההשקפה ליחסיות, מותנות בדובר. כך הוא מותיר את העולם מחוץ אדם, כמאמרו של הברון
    טאיבה ( האהוב עלי) כך הוא מנקה את דברי המשורר מן הטוטליות של אמירתו. מכיון שאינו מסוגל לחיות באשליה שהוא העולם, אין בוא מסוגל להמשיך לחיות בלא היכולת לתאר את העולם. האפשרות היחידה שלו להיות מחובר למשהו.

    הברוןהמצמצם את עצמו בכל זאת חוטא ביהירות כאשר הוא מתבונן באיכרים החוזרים מן השדה ומתימר לדעת מה הם מרגישים.יאושו מתעצם על הרקע היכולת שלהם לשמחה

  • שולמית  On 30 באפריל 2004 at 21:56

    קראתי מה שכתבתי וראיתי ששגיתי בכתיבת שם המשורר, ובעוד שגיאות איות ותחביר.מיהרתי וכשאני ממהרת אני שוגה
    אני מתנצלת בפני המשורר ומתרגמו
    שבת שלום
    שולמית

כתיבת תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: