כל-כך רכה בריחת היום…


[שיר של ריקרדו רייש]
 
כל-כך רכה בריחת היום, לידיה,
עד שלא נראה שאנו חיים.
אין ספק כי בשעה הזאת
האלים מיטיבם עימנו.
 
כתמורה נאצלת לאמונתו הזו
באמת הגולה של גופם
הם מעניקים לנו את הפרס העליון,
ומרשים לנו להיות
 
עמיתים צלולים לשלוותם,
יורשי רגע אחד מטבעם
לחיות את כל החיים
בגבולותיו של רגע אחד,
 
רגע אחד, לידיה, שבו רחוקים
ממועקות העולם אנו זוכים
למטעמי האולימפוס
עמוק בתוך נפשותינו.
 
רגע אחד בלבד אנו חשים כאלים,
בני-אלמוות בשלווה שאנו עוטים
ובאדישות המורמת
מעל כל שנידון לחלוף.
 
כמי שנוצר את כתר הניצחון,
נשמור את עיטורי הזהב הצנועים
של יום אחד בלבד,
שיעמדו לנו בעתיד הקמוט,
 
תמיד לנגד עינינו כהוכחה ודאית
לכך שהיה רגע שבו האלים אהבונו
והעניקו לנו שעה אחת,
לא שלנו, אלא של האולימפוס.
 
מפורטוגלית: יורם מלצר

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: