אני אסיר נמלט


[שיר של פרננדו פסואה]
 
אני אסיר נמלט.
מיד כשנולדתי
נעלו אותי בתוכי,
ובכל זאת, ברחתי.
 
אם בני-האדם מתעייפים
מלהיות במקום אחד,
כיצד לא יתעייפו
מלהיות אדם אחד?
 
נפשי מחפשת אותי
אבל אני מהלך בהרים,
הלוואי שהיא
לא תמצא אותי לעולם.
 
להיות אחד זה בית-סוהר,
להיות אני זה לא להיות.
אני אמנם חי ובורח
אבל אני חי בהחלט.
 
(5-4-1931)
 
מפורטוגלית: יורם מלצר

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • נעמה שהכרת  On 11 במרץ 2004 at 9:34

    מעניין לדעת את רמת ההזדהות שלך עם פסואה.
    היא קיימת?

  • יורם מלצר  On 11 במרץ 2004 at 9:41

    ברור שיש הזדהות, וזו אחת הסיבות שאני מתרגם אותו. בהקדמה שלי ל"ספר האי-נחת" קצת דיברתי על זה. וללא קשר, אני חושב שזו גדולתו של פסואה, בין היתר – שהוא מעורר הזדהות אצל רבים כל-כך.

    מה שמבא אותי לשאלה הבלתי-נמנעת "נעמה שהיכרתי"… האם זו אותה נעמה? :-))))

  • נעמה שהכרת  On 11 במרץ 2004 at 13:20

    🙂

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: