כל מעשיי, כל הגותי…


[שיר של פרננדו פסואה]
 
כל מעשיי, כל הגותי,
נותרים תמיד במחצית הדרך.
ברצוני, האינסוף מטרתי,
בעשותי, אין לְדבר אמת או ערך.
 
איזו בחילה בי נותרת
עת במעשה-יומי אביט!
נפשי צלולה ומעותרת
ואני ימת-דומן טובענית.
 
ים שבו בלאט צפות
חורבות של ים נידח…
רצונות? מחשבות?
איני יודע, ובַּאמת נוכח.
 
(13-9-1933)
 
מפורטוגלית: יורם מלצר

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • רוני  On 3 במרץ 2004 at 6:49

    בשורה: את במעשה-יומי אביט!
    צ"ל: עת במעשה-יומי אביט!
    לא?
    אחרת המשמעות קצת נפלאת ממני.

  • רוני  On 3 במרץ 2004 at 9:50

    אתה בהחלט יכול למחוק את ההערה הקודמת. עכשיו היא נראית משונה. וגם את זו.

  • יעל  On 3 במרץ 2004 at 10:31

    כי מצד אחד המצלול עולץ ומצד שני הטקסט עצוב נורא.

כתיבת תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: