המדינה הנוראה ביותר בעולם


 
היא קוריאה הצפונית. מחנות מאסר, עינויים שיטתיים, גזענות רצחנית, רצח תינוקות, אונס, הפלות כפויות, הרעבה, הענשת שלושה דורות במשפחה על מעשיו של היחיד, מאות אלפי אסירים שלא ברור להם מדוע נאסרו, האם יזכו לחופש או ימותו במחנה, ובינתיים משמשים כעבדי-יצור של המשטר, שתים-עשרה שעות ביום, אוכלים דשא וחולדות, שבעה ימים בשבוע.
 
ומתי אנחנו "מתעוררים"? כשמתגלה שבנוסף לכל אלה נעשים גם ניסויים שבהם נחנקים אסירים בגז, בתאים קטנים, לעיני "מדענים" מטעם השלטון.
 
ומעבר להקשר המזכיר את השואה, מה מעיר את התקשורת הישראלית? לא מידע זמין הפתוח לכל, לא שפע של מאמרים בכתבי-עת רציניים ונגישים. מעורר אותה תחקיר של הבי.בי.סי. ובתוך יום או יומיים ממחזרים את עיקריו, מדביקים את תמונותיו והנה גילוי מסעיר והכל יכולים לעסוק בכך לרגע בין שערוריות מקומיות ופיגועים.
 
בשבועות האחרונים קראתי לא מעט על המתרחש בקוריאה הצפונית. כתב-העת המעולה "אטלנטיק" עסק בכך מיותר מזווית אחת. בגיליון ינואר-פברואר 2004, יש שתי התייחסויות לנושא. האחת נוגעת ל"מנהיג היקר" עצמו, לקים ג'ונג-איל, הרודן המושל בצפון קוריאה. כמו שליטים מוחלטים רבים, עסוק קים בהנאות החיים. ה"אטלנטיק" מביא קטע מזיכרונותיו של טבח יפני ששימש בחצרו. הטבח לשעבר, שהצליח להימלט בחזרה ליפן, שם הוא חי בשם בדוי, מספר על אהבתו של קים למטעמים שונים, על מסעות ששלח אליהם את הטבח כדי להשיג מרכיבים למנות פאר שונות. קים רוצה בירה מהחבית? הטבח נוסע לצ'כיה. קוויאר? טסים לאיראן. בשר חזיר כמו שצריך? "פוג'ימוטו" (כך הוא מכנה את עצמו היום) טס לדנמרק. תאוותו של קים ג'ונג איל למטעמי המטבח היפני עלתה לו בסופו של דבר בטבח היקר לקיבתו. במרץ 2001, ישב הטבח במרפסת והביט בים. הוא חשב על כך שמעברו השני של הים נמצאת מולדתו. אז נזכר "פוג'ימוטו" בקלטות וידאו שאחותו שלחה לו מיפן, קלטות שבהן הקליטה לו מבחר מתכניות הטלוויזיה היפנית. בין התכניות היתה גם תכנית בשם "איזו מנה?", תכנית בישול פופולרית. הטבח נזכר במנה נפלאה במיוחד שהוכנה בתכנית, מעדן מקיפוד-ים. הטבח החליט להראות את הקלטת לקים ג'ונג-איל, והנה, כפי ששיער, פיו של הרודן נמס והוא אכן שלח מיד את טבחו הנאמן לאי הצפוני של יפן, לקנות ממיטב קיפודי הים בשוק המקומי. והטבח אכן לא שב.
 
כל זה במדינה שתושביה אוכלים עשב. שהאסירים במחנות הנוראיים מחטטים בגללים בתקווה למצוא זרעים שלא עוכלו, מאחר שהם נאלצים לחיות על שלוש ארוחות ביום שבכל אחת מהן מוקצבים להם 30 (שלושים) גרם תירס, אם בכלל. האסירים מועסקים בעבודות כפייה. הם כורים זהב ופחם, חוטבים עצים ותופרים נעליים וגם מייצרים פרחי נייר ומיני סחורות ליצוא. עובדים ללא הפסקה. עד זוב דם. הם מאבדים אצבעות בקור מפחד שלא יעמדו במכסה המוכתבת להם. במחנות מסוימים העבודה נעשית בקבוצות, וכל חברי הקבוצה עובדים, אוכלים, ישנים ועושים את צרכיהם בו-זמנית. כן, גם עשיית הצרכים מוכתבת. כשאסיר מוצא להורג, נאלצים כל האחרים לעבור על פני גופתו, ולעתים נדרשים החיים להתעלל במת, לקרוע אותו לגזרים. שלדי אדם במשקל 30 קילו, גיבנים עקב היחלשות העצמות.
 
רבים מיושבי המחנות הושלכו אליהם על רקע הרעב המכה בקוריאה הצפונית מזה עשור ויותר: יש מי שניסו לקנות מזון בשוק השחור, יש מי שגנבו אוכל או לקחו בלי רשות. אסירים רבים יושבים על פשעים גדולים מכך. למשל, אי-ניקוי נאות של אבק מתמונות "המנהיג היקר" או אביו "המנהיג הדגול", קים איל-סונג, סטלין של קוריאה הצפונית.
 
אחת העבירות הנפוצות בקוריאה הצפונית היא הניסיון להימלט ממנה. רוב הנמלטים חוצים את הגבול לסין. חלקם מוחזר על-ידי שלטונות סין, אחרים מתחילים במסע בן אלפי קילומטרים במזרח-אסיה בדרכם לקוריאה הדרומית, דרך סין, מנצ'וריה, וייטנאם והים הבוגדני. רבים נלכדים בצפון מזרח סין בידי פטרולים של הצבא הצפון-קוריאני, שמחזיר את הנמלטים למולדתם. לעתים, כדי להבטיח שלא יימלטו במסע הביתה, קושרים את האומללים הללו בחוטי ברזל המועברים דרך כפות הידיים או האף, וכל המחרוזת המדממת הולכת ברגל עד לגבול. רבים מן הפליטים הללו נופלים טרף לסינים המנצלים אותם כעבדים, הופכים את הצעירות שבהם לשפחות מין או פשוט מוכרים אותם הלאה.
 
באותו גיליון של ה"אטלנטיק" ישנה הפניה לדין וחשבון מפורט ומעורר פלצות. המסמך, שכותרתו "הגולאג הנסתר", חובר בידי "הוועד האמריקני לזכויות-אדם בקוריאה הצפונית", גוף שבהנהלתו יושבים חברי קונגרס, אישי ציבור ובהם מייסד הארגון "Human Rights Watch" ומומחים מתחומים שונים. מאה עשרים ושניים עמודים של עדויות ותצלומי לוויין. עדויות של ניצולים-נמלטים ושל שומרים שעבדו במחנות. הדו"ח שוחרר לפרסום באוקטובר 2003. אין עוד צורך בתחקירים עיתונאיים, הכל כתוב שם.
 
גם כתבי-עת אחרים, מה"ניו יורקר" ועד ל"ניו-יורק רוויו אוף בוקס" כתבו בשנה האחרונה בפירוט רב על היבטים שונים של המצב בקוריאה הצפונית, על המתרחש בה ועל הדרכים שבהן הדבר משליך על העולם כולו. הממשל האמריקני החליט ששאלת הנשק הגרעיני שקים ג'ונג-איל קרוב מאוד להשגתו, ולמעשה אין עוד דרך לעצור אותו מלהיות איום גרעיני, היא השאלה הראשונה בחשיבותה בכל הנו
ע למדינה המופרעת הזו. לכן ג'ורג' וו. בוש הכליל אותה ב"ציר הרשע" המפורסם שלו. לא אכנס כאן לשאלת הסיכוי לפרק אותה מנשקה ולדיון בשאלה האם כדאי להרעיבה עד שתישבר או שמא יש בכך סכנה שקים יחליט לתקוף את קוריאה הדרומית אם הרעב יאיים על שלטונו. יש מי שחושבים שדיאלוג עם המשטר הזה אפשרי ואף רצוי, שכן הוא עשוי להוליך לתוצאות חיוביות.
 
ובינתיים, "דור המדבר" השני והשלישי של קוריאה הצפונית נמק. תינוקות נרצחים במחנות ("אין לנו צורך בחצאי-סינים", אומרים לאימהות השבות מסין כשהן בהריון); אנשים מחטטים באדמה בתקווה למצוא שורשים, ומיליונים רבים של אזרחי המדינה הנוראה בעולם מוחזקים בניתוק מוחלט מן העולם.
 
ולמה זה נוגע לנו? שתי תשובות:
 
א.      השאלה מיותרת, אם אנחנו בני-אדם.
ב.      קוריאה הצפונית היא שחקן ראשי בשוק העולמי החשאי שבו סוחרים בידע גרעיני ובטכנולוגיית טילים. מדובר באיום ממשי לאין ערוך מזה שהעמיד סדאם חוסיין המוחלש בשנים האחרונות.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • גלעד  On 5 בפברואר 2004 at 23:43

    אבל אין להם נפט. וארה"ב תמכה כבר במשטרים יותר מושחתים ואכזריים. חוצמיזה, תבדוק ברשימת המדינות שישראל מכרה להן נשק – רק במזל אנחנו לא בקשרי מסחר עם הצפון קוראנים. אחרת כבר היו להם מזל"טים ורכבים לפיזור הפגנות תוצרת התעשיה הצבאית הישראלית. השנה אגב אנחנו בשיא מכירות עולמי של נשק (אם אני לא טועה). איך אומרים היהודים: אור לגויים?

    שנת בחירות בארה"ב ואולי גם בישראל. אין לאף אחד מוטיבציה לסכן את הכיסא שלו בגלל איזה רצח המוני על הגלובוס. איך אומרים האמריקאים – עולם קטן עם האינטרנט. נשלח להם אימייל ניחומים. מי שיודע קוראנית כמובן.

  • ארתור דנט  On 6 בפברואר 2004 at 0:02

    כשניסו לחסל את ההוא שטבח כורדים בגז ואת השאר באמצעים קונבנציונליים יותר, אז פלוני, אחד יורם מלצר, נזף בהם "האם סביר, הגיוני, מוסרי ורצוי שמדינת ישראל תעסוק בהריגת מנהיגים של מדינות ערב?"

    וכשג'ורג' W פלש לעירק קפצו כל האינטליגנטים כאן ומחו בקולניות על התוקפנות הבוטה (התבלט כרגיל רחביה ברמן בנביחות עירניות על "ממשל שבז בגלוי לאו"ם, שהסית את אזרחיו נגד מדינה ידידותית ובעלת ברית מסורתית, שהפר כל חוק בינלאומי בפלישה נטולת כל התגרות מוקדמת").

    אבל כשמדובר בקוריאה פתאום כולם נזכרים שהדיקטטור ההוא ממש מגעיל, וצריך לעשות משהו. מעניין למה.

    [כל הזכויות שמורות לבבון]

  • מרק  On 6 בפברואר 2004 at 0:55

    אולי אתה מתכוון לאנשים כמו גלעד שקוראים רק את מה שכתוב בעיתון הפרבדה המקומי (כתבת תחקיר נרחבת על עז שברחה מדיר בשטחים ולא מוצאים אותה עד היום) ולא מענין אותם שום דבר חוץ מניגוח פוליטי של שרון ובוש. אנשים שמקורות המידע שלהם טיפה יותר מגוונים ויש בהם קצת חמלה אנושית מזועזים כבר מזמן ממה שקורה בצפון קוריאה (צופי ערוץ 2 לא שייכים לאף אחת מהקטגוריות, הם סתם זומבים).

    אני מתפלא על סעיף ב'. כאילו אם הצפון קוראנים היו מפתחים נשק לשימושם הפרטי ולא מפיצים אותו בעולם, אז לא היתה בעיה והיינו יכולים לעבור על זה לסדר היום.

  • דניאל  On 6 בפברואר 2004 at 1:24

    אוקיי. כולכם, כולל דנט ומרק. מה עושים

  • dh  On 6 בפברואר 2004 at 16:05

    לולא נלחמה ארה"ב מלחמה קולוניאלית אכזרית, לא היתה לנו צפון קוריאה אלא קוריאה אחת מאוחדת – וקומוניסטית.

  • רוקסאבורו מיצ'יבה  On 9 בפברואר 2004 at 23:08

    אכן נכונות העובדות, צפ"ק היא מדינה שמהווה איום על העולם כולו. נחוץ טיפול בבעיה. מה שמעניין הוא איך אתה מנכס לפתע את ביטחון מדינת ישראל לצדך, ועוד כדי "להעיר" את הציבור לעוולות המתרחשות שם, וכלפי מי? כלפי האזרחים הצפון קוריאנים.
    עכשיו, לדבר על ביטחון המדינה ואיום לשלומה זה בסדר, כי מדברים על צפ"ק, מדינה רחוקה מאד.
    אך לדבר על עראק ועל סדאם חוסיין ה"מוחלש", זה אסור. לא משנה שמדובר בדיקטטור שהיה קטלני לאזרחיו לפחות כמו נשיא צפ"ק, ושהיווה איום ישיר יותר לאין ערוך על מדינת ישראל (המדינה שלך).
    אל תשכח שספגנו סקאד או שניים, ושקופסאות המסכות עדיין נמצאות בבוידעם. לפחות את זה צריך לזכור לפני שמתחילים לעקוץ את ג'ורג' דאבל-יו, הקאובוי השנוא כל כך על כל יפי-הנפש באשר הם.
    והיום, כשכבר אין סדאם, ואלפי חיילים אמריקאיים שומרים יום יום על המצב הרגיש בעראק – זה בסדר לומר סדאם ה"מוחלש". איזה יופי, כבר שכחנו ממנו.
    עוד דבר, כשכתבת על הטרמינולוגיה המטרידה בעיניך של המושג "גדר ההפרדה", בעודך מביע את עמדתך החד-משמעית כנגד הקמת הגדר, אז חשבת על האיום?
    או שכשמדובר בפלסטין, מדינתנו היקרה, אז האיום הממשי של מתאבדים שעומדים בתור עם חגורות נפץ כדי להתפוצץ באוטובוס השכונתי או בבית הקפה הסמוך, הוא לא כזה ממשי?
    או שאולי נעביר את גדר ההפרדה מסביב לארמון של קים ג'ונג איל? גם אפשרות.

    זה מה שנקרא מוסר-כפול.
    כשתתחיל לכתוב על מה שקורה מסביבך (ולא חסר) ומתוך ראייה אמיתית, ורק אז תתפנה ליידע על המצב
    הנורא בצפ"ק, אז
    אולי אקרא בעניין, ואגיב לעניין.

  • גוש  On 11 בפברואר 2004 at 0:13

    הנה קמו עורו הטוענים לכתר ההגיון והקוטג'.
    רצו לדבר על "עראק וסאדם חוסיין" (האם במקרה צויין שם המשקה המרווה המריר מתוק, חביב המזרח התיכון ?)
    על "הדקטטור הקטלני לאזרחיו" (משמע נשק סודי ונפיץ היה)
    נכון נכון ! איך אפשר גם לעקוץ את ג'ורג' וגם לזעוק על השמדת עם ?
    בוש והיכלם לך יפה הנפש באשר אתה.
    ועל גדר ההפרדה רצו לומר, מוסרית היא מאין כמותה.
    אז איך אתה יכול לצאת נגדה ?
    צודקים המה, המגיבים שלא לעניין.
    מגיבים הם לא לעניין.
    ואם אכן כך הם פני הדברים, אז למה להגיב בכלל ?
    (ולבסוף אף אמרו – "ומתוך ראייה אמיתית" כי להם, לאלה שאינם יפי נפש נחבאים ונכלוליים, להם ראייה מישירה מבט, כזו החושפת את האמת במערומיה. האמת היחידה. זו שעלינו, יורמים חובקי עולם, לגלות ולהכיר.)

  • רוקסאבורו מיצ'יבה  On 11 בפברואר 2004 at 18:25

    רואים בתגובה המבריקה שלך שחוץ מציניות מרירה סטייל הפוך על הפוך, אין לך בעצם מה לומר, אין לך מה לטעון כנגד.
    כן – זה מה שאני ועוד אחרים רוצים לומר. "כתר-ההיגיון" מגיע לנו בזכות. הוא לא מגיע לאנשים שפרשנותם את המצב העולמי לאומי היא סובייקטיבית ומעוותת ברמות לא ראויות.
    ולידיעתך: עראק הוא התעתיק המדוייק של שם המדינה בערבית לאותיות עבריות.
    ראה ולמד.

  • לסמולן הטיפש מלמעלה  On 11 בפברואר 2004 at 22:51

    עשוי מאניס (זוטה לבנה) ולא ממרווה.

  • גוש  On 15 בפברואר 2004 at 14:12

    כולי תכווה שהגאת לרוויה.
    ואתה מיצ'יטיבה אכן ראוי לכתר ההגיון בזכות .
    ראיתי ולמדתי.

כתיבת תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: