נספח לצוואתי


אדם צריך להיות מוכן לכל אפשרות. בוודאי בארץ הזו, הסוערת, הטראגית. לכן אני מבקש לפרסם כאן נספח חדש ומעודכן לצוואתי.
 
אם חו"ח איהרג בפיגוע אני מבקש לכבד את בקשותי הצנועות כדלקמן:

  • לא להראות את גופתי לעיני כל בטלוויזיה (ישראלית או זרה).
  • לא לתאר מה בדיוק קרה לי עם מותי, כיצד נפגעתי, אילו נזקים נגרמו לי ומה קרה לגופתי.
  • לא לספר עלי דבר במסגרת "סיפורי ההרוגים" המוענקים כדבר שבשגרה.
  • לא להעלות תמונות שלי לאתר של משרד החוץ ולא לעשות בתמונתי כל שימוש לצרכי "הסברה". [מי שלא מבין, אין הרבה טעם להסביר לו]

בהזדמנות זאת, אף כי לא ברור לי האם מדובר בעניין שיש לכלול אותו בצוואה, אני מבקש להוסיף את הדברים הבאים, למקרה שאפצע קשה:

  • אני מסרב מראש לכל ניסיון לראיין אותי.
  • אינני מוכן לקבל ביקור של ראש-הממשלה או נשיא המדינה. [אני מותיר למשפחתי את הזכות לקבוע האם הרמטכ"ל או מפכ"ל המשטרה יורשו לבקרני]
  • אני אוסר בכל תוקף לפרסם דבר וחצי דבר על מהות פציעתי.
  • כמו-כן אני אוסר לפרסם את תמונתי בכל אמצעי תקשורת וכן באתרי אינטרנט של הממשלה.

     

ממשפחתי אני מבקש, אם אפצע קשה או איהרג, לזכור שהמחבל(ים) שביצעו זאת אינם שייכים לי, למשפחתי או ליקיריי. אין לנו זכות גדולה יותר מאשר לכל אדם אחר במדינה או בממשלת ישראל ורשויות המשפט לקבוע מה יהיה גורלם, מה יהיה עונשם, האם ייהרסו בתיהם, האם קרוביהם יגורשו, לכמה זמן ייכלאו, האם יזכו לחנינה, האם ייכללו בעסקת חילופין כלשהי וכיו"ב.
 
לחיים טובים וארוכים,
 
יורם מלצר

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • נמרוד  On 31 בינואר 2004 at 10:48

    במקרה שחס וחלילה תיפגע תשאיר צוואה שבה דווקא כן יבואו לשבעה כל כלי התקשורות ותשאיר רשימת שאלות לראשי המדינה שיאלצו לענות להם מול כולם, לדוגמא האם הם עשו הכול בשביל השלום, יש קשר בן "יום הקרב" בעזה יום לפני בו נהרגו מס' שעדין לא ברור של אזרחים ערבים חפים מפשע וכו

    מכיוון שאם דם נשפך לשווא לפחות יש סיכוי שהוא ימנע דם נוסף

  • בבון  On 31 בינואר 2004 at 11:27

    בסוף כל משפט שאתם כותבים ברשימות יושב איזה נמרוד, עם הצדק האוניברסלי בכיס המכנסיים

  • שלומית  On 31 בינואר 2004 at 11:34

    ובאופן אישי, אני מברכת על כך נמרוד כזה.

  • מיץ פטל  On 31 בינואר 2004 at 13:20

    אלע"ד, אבל למיטב הבנתי בקשותייך למקרה מוות אינן מחייבות, ככל שהן אינן נוגעות לעזבונך (לגוויות אין זכויות). באשר לאיסור לפרסם על מהות פציעתך, אתה מתפרץ ("בתוקף"!) לדלת פתוחה:חוק הגנת הפרטיות כבר אוסר זאת, באשר זה דבר הנוגע למצב בריאותך. עם זאת, עומדת למפרסמים הגנת הענין הציבורי הקבועה בחוק. גם באשר לפרסום תמונתך, האיסור שלך לא מעלה ולא מוריד מן האסור ממילא באותו חוק.

  • דרור בורשטייו  On 31 בינואר 2004 at 15:40

    מי מקבל את זכויות התרגום של ספר האי-נחת?

  • יורם מלצר  On 31 בינואר 2004 at 17:33

    תישארנה בידי יורשיי עד 75 שנה לאחר מותי, כמובן. האי-נחת הרי ממילא תהיה שלהם, לא עלינו.

  • איתן כספי  On 31 בינואר 2004 at 22:40

    ממתי שואלים פה מישהו לגבי משהו? אתה אזרח המדינה ולכן אתה רכוש המדינה. זה לא ברור?

    וחוץ מזה, אתה תגיע לידיעת הציבור הרבה יותר מהר מאשר הזמן שייקח לפתוח את הצוואה שלך אצל עוכר הדין הקרוב. כל מה שאתה יכול לנסות ולעשות הוא לפזר את אבריך באופן אסתטי על פני הרחוב. ולחייך.

  • דניאל  On 1 בפברואר 2004 at 15:46

    במסגרת ההפרטה הסדרתית (ואולי גם איזה הסכם קואליציוני חשאי) הועבר נושא גירוד הקירות מחתיכות בשר וליקוט האיברים לידי זק"א, עמותה פרטית לכל דבר ועניין, שחבריה מפצים את עצמם על המפגש החסר עם הפקידה הפלוגתית בצה"ל בהרחת גוויות חרוכות וכיו"ב עיסוקים מעוררי ליבידו. האם, יורם, אתה מסכים להפקיר את גופתך השלמה/לא כל כך שלמה (מחק את המיותר)בידיהם? או שמא היית מעדיף שהמדינה, שכפי שצוין בצדק אתה רכושה, תדאג לכך במו ידי שליחיה הרשמיים? אם צוואה, אסור לזלזל בפרטים, קל וחומר נספח

  • איירין אדלר  On 1 בפברואר 2004 at 22:29

    אבל האם לא הופיע דבר דומה מאוד אצל רוגל אלפר (דומני שזה היה אצלו) לפני כמה חודשים?

  • יורם מלצר  On 1 בפברואר 2004 at 22:32

    הוא הדבר הכי טוב ב"הארץ". ולא, לא ידעתי שהוא כתב דבר דומה, אם אכן.

    ותודה!

  • איירין אדלר  On 1 בפברואר 2004 at 22:56

    למעשה, שמעתי (ואמרתי) דברים ברוח דומה מכמה וכמה אנשים באחרונה. כנראה שאצל רבים הגיע מפלס הגועל-נפש לקו האדום, וזאת התגובה.

  • אמרי  On 1 בפברואר 2004 at 23:00

    כנראה שרוגל אלפר הוא אכן הדבר הכי טוב בהארץ. זה אומר יותר על הארץ מאשר עליו

  • שולמית  On 27 באפריל 2004 at 2:55

    בעיני רוגל אלפר הינו אחד הדברים הגרועים ב'הארץ'הוא נפוח, יהיר, צר אופקים במסווה של קוסמופוליט ובעיקר מבקר אנשים לגופם ולא על פי העניין המדובר.
    דבר נוסף לעניין 'הארץ';קראתי את מוסף הסאטירה בהנאה מרובה.
    לעניין הצוואה;קשה לנו לחשוב על עצמנו כגופה. האם הדבר הזה שהיינו עודו אנחנו

    כל טוב
    שולמית

  • תמי ליבנה  On 1 במאי 2004 at 18:56

    יורם ברגע שאתה נפגע טרור אתה מנוכס ע"י המדינה לצורכיה, להסברה, לתקשורת לתעמולה
    ולתפארת מדינת ישראל.

    לחיי עמישראל לדורותיו.

  • אסף  On 26 ביוני 2004 at 11:26

    בעת פיגוע
    מגזין "ארץ אחרת" גליון מס' 21
    רוני אבולעפיה

  • אילן  On 2 ביולי 2004 at 9:17

    אכן כתבה מצוינת: מי שמפקיר את עצמו לתקשורת, יכולת השיקום שלו קטנה יותר.

    לאחר קריאת הכתבה אספה אשתי את המשפחה ואמרה להם שאם יקרה לנו אסון, היא מבקשת שלא לערב את התקשורת.

  • יורם מלצר  On 2 ביולי 2004 at 9:22

    תודה, אילן. ואני מאחל לכם מכל לבי הרבה בריאות ונחת, ושלא נזדקק.

    יורם

  • יואב  On 26 ביוני 2005 at 17:19

    במקרה ואמות במקרה
    אז תרעישו עולמות
    פרסמו בראש חוצות את מותי במקרה

    אך אם אמות מתוך סיבה ומתוך כוונה
    אוסר אני עליכם להשתמש בכוונה זו
    אלא אם כן מתתי מתוך כוונת
    אז תוכלו לערוך מטווח של מאוויכם במקרה ואמות
    ואני מן הסתם אחייך במקרה הטוב

  • רות לובין  On 21 באוקטובר 2005 at 18:23

    מרתק. הנושא והתגובות.
    והנה מסתבר שאפילו למות בשקט אנחנו לא מצליחים. גם זה הפך להיות מסובך ורעשני (תקשורת, ויכוחים – כן תקשורת לא תקשורת) וכו'.

    גם אני ערכתי צואה ולא חשבתי אפילו לרגע לבקש בה משהו מהמדינה. ברור לי שאין עם מי לדבר. איך שמרת על התמימות?

    מה נאמר, באמת שלא נצטרך.
    ושלא תהיינה דאגות ונספחי הצוואות ידונות באיזה סוג של יין להרים את הכוסית לחיים. רותי.

כתיבת תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: