"להיפרד לשלום"


ניסינו, זה לא הלך, אז צריך להיפרד לשלום

 

זה קורה בכל יום. זה קרה לכולנו. מנסים, רוצים, לא הולך, מנסים בכל זאת, לא הולך, מבינים שאין ברירה – ואז נפרדים. הלב נחמץ. העיניים צורבות. אוספים את השברים, מנסים ללכת הלאה, מנסים לא לשכוח שיש אפשרויות אחרות, שבאיזשהו שלב בעתיד יהיה יותר טוב. פה ושם מגלים חפץ של הצד השני, משהו שנותר אצלנו לאחר הפרידה. לפעמים, במיוחד לאחר קשר ארוך, זה מקרר של הסבתא שלו או שלה, או אולי אפילו כלב או חתול שהתרגל לבית שהיה של שנינו, הבית שהוא כעת שלו.
 
אלא שמזה שנתיים או שלוש הביטויים "פרידה", "להיפרד" ו"היפרדות" אינם מוגבלים לעולם הזוגיות וסיפורי האהבה העולים על שרטון. בשקט, ברוך מטעה, חדרו המלים הללו אל הלקסיקון הפוליטי שלנו, אל התבטאויותיהם של מנהיגים, אישי ציבור ואזרחים ישראלים רבים.
 
כדאי להתעכב על כך. מלים אינם משקרות. הן משקפות אמיתות עמוקות יותר מהגדרתן המילונית היבשה. השימוש ב"לקסיקון הפרידה" בהקשר של הסכסוך הישראלי-פלסטיני נועד לנקות את המצפון המוכתם, לצבוע מציאות קשה ואפלה בצבעים בהירים, בצבעים של הגינות ישרת-מבט. כי מה אומרים למעשה מי שמדברים במושגים של "צריך להיפרד מהפלסטינים"? הם נוטלים לעצמם תפקיד של בן-זוג שניסה, שבאמת ניסה – והוא הרי רומז שהוא ניסה להגיע לשלום-בית במשך 35, 36 ועוד מעט 37 שנים! – אבל הבין, בכאב רב [פה המקום לגלגול העיניים] ש"אין ברירה", ש"חייבים להיפרד" ש"צריך לפרק את החבילה".
 
וכך נשרף הלב הישראלי הנכזב. ניסינו, באמת ניסינו. מה לא עשינו "בשביל הצד השני"? מה לא הצענו? ולמרות כל הקשיים, הרי לא גירשנו את בן-הזוג, ואפילו לא כיבסנו את הכביסה המלוכלכת בחוץ (טוב, נו, פרט לכמה קולות רמים שנשמעו בשכונה, מלווים בהדי מחבתות מתפוצצות וסירים מסוכלים). איזה סימן לבגרות, איזו אחריות משפחתית מופתית! במקום לתת לילדים – ובמקרה הזה גם לנכדים ולנינים – לסבול עוד ועוד, הבנו, לפחות הצד הזה ב"חבילה", שאין מה לעשות והגענו לסוף דרכה של מערכת היחסים הכאובה.
 
מה גדולה סערת הנפש הישראלית, מה נורא כאבו של הישראלי הנאלץ להביט נכוחה ולומר שכל כוונותיו הטובות עלו בתוהו, ומה קשים ייסוריו של מי שהחל לדבר בקול רם על פרידה! תקופה ארוכה הוא מרגיל את עצמו לפרידה הצפויה. וכמו כל מי שעובר שלב של אבל בשל פרידה, הוא מנסה לא רק להתרגל אלא גם לרכך את הדברים. כך החלו להישמע מימין ומשמאל דיבורים על "להיפרד לשלום". בשקט-בשקט, כמעט בלי משים, הגניבו הדוברים את מלת הקסם "שלום".
 
לא סתם "להיפרד לשלום" מהפלסטינים, כלומר לומר להם "שלום וככל הנראה לא להתראות", לא סתם לקיים את משאת-הנפש של ישראלים רבים העומדים נבוכים נוכח המצב ופשוט רוצים ש"הם לא יהיו יותר" או ש"הם יעופו לנו מן העיניים" – אלא לעשות את כל זה בלשון נקייה, תוך שאנחנו מספרים לעצמנו שזה קצת "לעשות שלום". מכבסת המלים עובדת, דמעות התנין והצדקנות אינם יודעים גבולות. כמה מאמץ אנחנו משקיעים בהמצאת סיפורים ובבחירה במלים יפות. לא פלא ש"ששלום שלום ואין שלום".

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • גלעד  On 31 בדצמבר 2003 at 0:51

    או אפשר גם "מתנחלים הביתה".

  • הקוף השותק  On 31 בדצמבר 2003 at 9:03

    ואם זה היה בלי גלגול העיניים הצדקני, אלא מתוך כעס ואולי ייאוש, אז זה בסדר, או אולי תציע אלטרנטיבה?

  • יואב כ.מ.  On 31 בדצמבר 2003 at 9:17

    מאמרים נפלאים. בקצב הזה תוציא לאור מילון חדש…

    מחכה למאמר הבא..

  • רוני ה.  On 31 בדצמבר 2003 at 19:55

    למשל "לשלב ידיים" הידוע של אהוד ברק. אני תמיד חשבתי שלשלב ידיים זה מה שעושה בן-אדם אחד ולא כמה אנשים ביחד.

  • סֵג  On 3 בינואר 2004 at 2:39

    אני הכי שונא בעולם את 'יפי נפש'. אהנה לראות מישהו אומר את זה בכוונה להחמיא.. נמאס לי מהציניות הזו שנדחפת לדברים היפים ומעוותת הכל.

  • פנחס  On 21 במאי 2004 at 19:40

    אין לנו מה לעשות פה בארץ לא לנו.
    עלינו לארוז את הפקלאות ולהכנס ישר לתוך הים
    אבל כמובן שגם זה צריך להיות מחוץ למים הטריטוריאליים של פלשתין.
    לבל נטמא את הים הפלשתיני.
    אני מקווה שהצדיקים שביננו יקבלו אישור מהפלשתינים להשאר פה כמקבצי נדבות, כמובן אחר שנתאסלם

  • nati  On 8 בדצמבר 2004 at 21:02

    ציניות שמטילה דופי ומוצאת פגם בכל דבר…
    האם יש משהו שהציניות לא מטילה בו דופי זולת האגו הנפוח מחשיבות עצמית של הנגוע בה?!

כתיבת תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: