"גירוף"

מגרפים ולא בוכים

כיבוש ארוך-ימים של אוכלוסיה אזרחית עוינת מוליד אינספור מונחים חדשים. בדרך-כלל אני מעודכן למדי במילון הכיבוש בשטחים. בכלל, מונחים צבאיים מוזרים, מצחיקים ומטופשים נצברים אצלי ומזכירים לי שסאטירה על צבא ראויה ללא ספק לכינוי "אם כל הסאטירות". ובכל זאת, לפני יומיים הופתעתי.
 
כולנו יודעים שברחבי השטחים צה"ל מבצע פעולה שנקראת "חישוף", כלומר חשיפת שטחים חקלאיים ושטחי צמחייה טבעית שיכולים לשמש מקום מסתור למחבלים. הכוונה בעיקר לעקירת פרדסים, מטעים וצמחיה ולהריסת מבנים המפריעים לצה"ל לצפות על השטח ועל עמדות הפלסטינים. המטרה היא ששטח שעובר "חישוף" יהיה פנוי ופתוח לחלוטין. והנה מסתבר שכמו ש"סגר" הוליד "כתר" כך גם ל"חישוף" יש בן לשוני: "גירוף".
 
כפי ש"כתר" הוא "סגר" חזק יותר, מוקפד יותר ויסודי יותר, כך גם "גירוף" הוא "חישוף" מוגבר. אם "חישוף" עוסק במה שמעל פני השטח בלבד, הרי ש"גירוף" הוא "חישוף" העוקר גם שורשים. ממש כך: שורשים של עצים נעקרים כדי למנוע כל אפשרות לכך שבשטח ה"מגורף" יצמח משהו במקום מה שנעקר. פעולת ה"גירוף", הכוללת הפיכת הקרקע ופגיעה במה שמתחתיה דומה מאוד למעשים המוכרים מן ההיסטוריה העתיקה ועד היום: שימוש במסרקות ברזל בתנ"ך, זריית מלח על שטחי גידול, הריסת מקורות מים וכו'.
 
לרגע חשבתי על דיני המלחמה, הן בהלכה היהודית והן בחוק הבינלאומי. לרגע קצר בלבד. מצד ההלכה, הדממה מוחלטת. לא שמעתי רבנים שמתקוממים על המעשים הללו. ומצד החוק הבינלאומי, כנראה שנצטרך להמתין ל"ימי האג" המצפים למקבלי ההחלטות ולמבצעים בשם מדינת ישראל.
 
העצב (תרתי משמע) הסאטירי שלי מתעורר שוב ואיתו השאלה: מה השלב הבא?
"גירוד"?
"עידור"?
"היפוך"?
"חירוש"?
"חיפור"?
ולסיום, נחמה קטנה: כל המונחים הללו, הקיימים והעתידיים, הפוכים לחלוטין ל"סיפוח".
 
(תודה ל-ל. ח. על המידע)