עצרו לנו את סדאם – גנבו לנו את ההצגה!


קנאתם של נפוחי החזה

אז עכשיו זה רשמי: תרגיל צאלים היה הכנה למבצע להריגתו של סדאם חוסיין. וזה מתפרסם בהרחבה דווקא הבוקר, זמן קצר לאחר לכידת הרודן העיראקי. ובין התרגשות לוויכוח שולח שר הביטחון מופז מסר עמוק ומזרה-אימה: הוא אומר שחקירת סדאם עשויה להעלות פרטים על מעשים חמורים ביותר של אסד הצעיר מסוריה. וזאת לפני שהוא מזכיר שוב את המשטר האיראני וחתירתו להשגת נשק גרעיני. אז מה המסר? שנחסל גם את אסד ומנהיגי איראן?
 
נראה שמדובר במשהו פשוט ופרימיטיבי אף יותר מכך, בקנאה. הקולות הישראליים העולים מהרדיו, במקרה זה קולו של שאול מופז, חושפים קינאה בהצלחת האמריקנים ללכוד את סדאם. ממש כמו ילדים שמרגישים שגנבו להם את ההצגה. מבחינתם, משהו בגברבריות שלהם נפגע, קצת אוויר יצא מן החזה הנפוח שלהם.
 
שעה או שעתיים לאחר ההצהרה המלחמתית של מופז הודיעה מהדורת החדשות שישראל שוקלת להצטרף לתביעה המשפטית נגד סדאם חוסיין, על הנזקים שגרם ב-1991 ועל תמיכתו ארוכת השנים בטרור הפלסטיני. אני לא מביע פה עמדה בעד או נגד פעולה משפטית כזו מצד ישראל. רק קוצר הראייה ודלות ההבנה, הנמהרות והריצה אחר הכותרות כדי להציל מעט מן הכבוד האבוד מטרידים אותי.
 
ובכל זאת, בשולי הדברים, יש סכנה שנשכח דיון קטן ששווה לערוך באיזה רגע פנוי מהצהרות לתקשורת: האם סביר, הגיוני, מוסרי ורצוי שמדינת ישראל תעסוק בהריגת מנהיגים של מדינות ערב?
 
ברדיו כבר היה מי שדיבר על "הוצאה" של מנהיגי אויב, במין לשון נקייה שאולי צופה את הבאות… נניח שבפעם הבאה שמישהו שם למעלה יחליט "להעביר מסר" לסוריה יוחלט לא רק לטוס מעל ארמון הנשיאות של אסד ג'וניור אלא גם למחוק אותו מעל פני האדמה בפעולה כירורגית (מבצע "עקירת מורסה" או "צריבת דמשק"?) – האם נחזה בעליית הכוחות הדמוקרטיים הסורים הממתינים לגיבוי ישראלי כדי לשחרר את העם הסורי? ואם נעשה זאת באיראן, האם אלפי הגולים האיראניים יודו לנו במלים חמות על מבצע "פורים חוזר", "חנוכת כורש" או "הוצאת המן"?
 
אני לא אומר שלא צריך להתכונן לכל אפשרות, לתכנן ולהתאמן, אבל קצת שכל ואיפוק בהשתלחויות לא יזיקו. ואולי מעט טיפול פסיכולוגי במגלומניה ובגבריות הנפגעת בקלות כה רבה מהצלחתם של אחרים.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • אמיגו  On 17 בדצמבר 2003 at 18:12

    ובלי קשר, אני מסכים עם דבריך לגבי השכל והאיפוק שחסרו לאלו שפרסמו עכשיו את הפרטים על תרגיל צאלים.

    אני לא הייתי מוביל מהלך כזה אילו הייתי במקומם, ואני אומר את זה ממקום של סובלנות. 🙂

  • יורם  On 17 בדצמבר 2003 at 21:10

    גישה מעניינת, ובהחלט הופתעתי לנוכח הרעיון שדווקא השיקול הכורך אפשרות לפגיעה במנהיגים ישראלים שיחליטו על מעשה כזה יכול לתרום לשיקול הדעת.

    אולי אני פסימי או "שרוף" יותר ממך – אני לא סומך עליהם עד כדי כך.

    הרי אפילו בבוקר ההחלטה על העסקה שכללה את אלחנן טננבאום וכו' הם רטטו כי הנה-הנה הם מחליטים והדבר יכול להכריע גורלו של אדם לחיים או למוות. כאילו שאין להם שמץ של מושג שכל החלטה שלהם היא בדיוק כזו, בכל ימות השבוע.

    אז אני בהחלט מדבר ממקום של דאגה.. 🙂

כתיבת תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: