עינינו ראו את סדאם מושפל


מדוע היה לאמריקנים חשוב להשפילו פומבית?

כמו במערב, כמו בעולם הערבי, גם ערוצי הטלוויזיה הישראלית מלאו פרשנויות על לכידתו של סדאם. גם כאן הקרינו את קטע הווידיאו הקצרצר שבו נראה סדאם המזוקן פוער את פיו לבדיקת שיניים לאחר שהחייל האמריקני סיים לחטט בשיערו הפרוע והנוקשה מאבק והזנחה. מראות מדהימים, שזכינו לקבל תודות לאמריקנים המחושבים שקבעו שעל הערבים לראות את התמונות.
 
אלא שמעבר לכך שהתמונות צמצמו מאוד את מרווח הספקנות המנחמת את עצמה בקרב הצופים הערבים, יש מקום לשאול מדוע צולמו ושודרו המראות, והאם יש בכך חוכמה. בערוצי הטלוויזיה הישראלים שלטה נימה של שביעות-רצון, מתובלת בשביעות-רצון עצמית ובקורטוב של עונג פשטני שלא לומר פרימיטיבי. ערוץ 2 הוסיף דיווח של סולימאן אל-שאפעי מעזה, שתיאר דכדוך ותוגה בקרב הפלסטינאים עם לכידת אחת הדמויות הנערצות על הציבור הרחב, שכן סדאם סייע מוראלית וגם העביר כספים רבים ליתומים ואלמנות של מחבלים וחללים מכל סוג. קרבתו של ערפאת לסדאם הוסיפה למעמדו של השליט העיראקי בקרב העם הפלסטיני בשטחים.
 
אבל חסר הדיון הבסיסי בהשפעת הלכידה וההשפלה הפומבית של סדאם על דעת הקהל במדינות ערב השונות ועל השליטים, שלא לומר על הזיכרון הקולקטיבי המעוצב בידי האמריקנים באורח בוטה ונחוש כל-כך. תאמרו שמוקדם מדי? כן, אבל לא.
 
ההיסטוריה הערבית-אסלאמית זוכרת את חורבן בגדאד כטראומה שלא היתה ממנה תקומה. כוונתי לחורבן בגדאד במאה ה-14, כלומר לפני כ-600 שנה. האסלאם השיעי בנוי במידה רבה על זיכרון וטראומה היסטוריים, שחקוקים על אדמת עיראק ובלבות רוב תושביה. הדוגמאות רבות. אולם בדבר אחד אין ספק: השפלה פומבית ופגיעה רגשית בסמלים לאומיים אינן דבר של מה בכך בקרב הערבים.
 
האמריקנים יודעים זאת, והם שיחקו על ה"קלף" הזה. האם יתכן שכל רצונם הוא להשפיל את תומכי סדאם ואולי את תומכיהם של שאר רודני העולם הערבי? אפילו בבית-הספר למדנו שהשפלת גרמניה בחוזי ורסאי הייתה בין הגורמים לעליית הלאומנות הקיצונית בדמות הזוועה הנאצית פחות מדור לאחר מכן. המערב למד כביכול את הלקח, ולאחר החרבת גרמניה ויפן פנה מייד לשיקומן הפוליטי, החברתי ומוסדי ולא רק לתיקון כלכלתן.
 
אופטימיסטים יאמרו שהאמריקנים מבקשים לשלוח מסר כללי, או כפי שיש מי שאוהב אצלנו לומר "לצרוב בתודעה". למי מופנה המסר? לרודנים בארצות ערב? לאישים כמו קדאפי ואסד ג'וניור בלבד? הרי מלכי ערב-הסעודית ומרוקו אינם רכים יותר כלפי המתנגדים להם. האם גם תודעותיהם אמורות "להיצרב" למראה סדאם המושפל? האם המסר מופנה בכלל, לרודני העולם באשר הם? פידל קסטרו, קים ג'ונג-איל, שליטי איראן, מנהיגי סין העממית ורוברט מוגבה מזימבבואה אינם טובים בהרבה, אם בכלל, מסדאם חוסיין.
 
בינתיים, אינני רואה סיבה להצטרף לאופטימיסטים. עיני ראו את המראות הקשים: השפלה וביזוי לעיני כל. סדאם אדם נתעב, רודן רצחני וציני, איש שבשרותי הביטחון שלו היה מקצוע מוכר "אנס", אדם ששלח לבצע את הנוראים שבפשעים, שליט עם מקום בצמרת עושי הזוועות של המאה ה-20. יש להעמידו למשפט, ולהקפיד שההליך יהיה כזה שייתפס כאמין, הוגן ורציני, ובעיקר שיחשוף ללא הנחות את כל זוועותיו של האיש ומשטרו.
 
אבל משום-מה, קשה לי להשתחרר מן התחושה שגזענות, חיסול חשבונות, צדקנות דתית ואינטרסים פוליטיים הם שביימו וערכו את קטע הווידיאו שראינו היום.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • אילן  On 14 בדצמבר 2003 at 21:53

    אין לי אלא להסכים. השפלה לשם השפלה. שוב מהלך מוטעה אנושית ואסטרטגית של האמריקאים. טועה מי שחושב שזה מה שימנע פיגועים נוספים. זה רק יעמיק את ההסתבכות האמריקאית בעיראק-נאם.

  • נמלים  On 14 בדצמבר 2003 at 21:54

    המתבקשת לישראל ולפלסטינים אנחנו משאירות לכינים. אני נמלים

  • איתן כספי  On 14 בדצמבר 2003 at 22:58

    ראשית, כן, זו בוודאי שמחת מנצחים עמוקה כמרחק הימים בהם ציירנו על קירות המערות. אם הצדק צריך להיראות אז הניצחון צריך קרקפת על כל המרקע.

    שנית, התמונות הן לא בשביל העולם הערבי, הן בשביל הבחירות הקרבות לנשיאות בארה"ב. יש לנו שוב אויבים שהבסנו, אנחנו שוב מעצמה, ייפפפה-קאיייה-מאדר-פאקר!

    ושלישית, אך בסיסית, ממילא זו מלחמת דת, גם אם תחת מסווה של דחיסת דמוקרטיה לגרון. הכל מתחיל ונגמר בזה. דת סמיכה יותר מתיאוריות שלטוניות.

    תודה שטסתם אתנו, ונתראה ברודן הבא!

  • שי מרחובות  On 15 בדצמבר 2003 at 0:29

    האם אתה מכיר את המושע הכרעה ?

    אחת ולתמיד צריך להכריע ולחתוך אחרת אין לזה סוף

    מה כבר עשו לו ?

    כואב לך עליו הלב ?

    אוי באמת

  • דנה  On 15 בדצמבר 2003 at 1:21

    חשבתי שהסיבה שהאמריקאים הפיצו דווקא את התמונות הללו היא שהם רצו שהעולם יראה עד כמה הם "הומניים" – הנה, זה עתה לכדו את הרודן הנורא, והדבר הראשון שהם רוצים לוודא הוא שאין לו אנגינה, רחמנא ליצלן, או כינים.
    לא שאני חושבת שהתמונות הללו עושות עם סדאם חסד – אבל אחרי הכל, אילו תמונות יעשו עימו חסד, אחרי שהסתתר ימים שלמים בכוך קטנטן ומלא אבק מאימת האמריקאים? כדי להפיץ תמונות מחמיאות של סדאם היה נחוץ מייקאובר שלם, וכנראה שאורנה דץ היתה עסוקה מדי.

  • שמעון  On 15 בדצמבר 2003 at 1:35

    יורם,

    במאמר שפרסמתי ב"האייל הקורא" עם פרוץ המלחמה בעירק הדגשתי את החשיבות המכרעת שיש לסמלים במלחמה נגד "הטרור העולמי". לאור דבריי במאמר ההוא ברור שאני מסכים עמך כי לשבייתו ולהשפלתו של סדאם יש משמעות סמלית רבה, אך אינני מסתייג מאקט ההשפלה כמוך (בפרט כשאני מתבונן בדברים מנקודת ראות אמריקנית). ציטטתי חלק מדבריך בתגובה שפרסמתי היום ב"אייל", וגם השבתי לך שם בפירוט רב למדי. אתה מוזמן לקרוא ולהגיב.

    "כלכלת הסמלים במלחמה בטרור" (המאמר):
    http://www.haayal.co.il/story.php3?id=1410
    "במלחמת סמלים כמו במלחמת סמלים" (קישור ישיר לתגובתי מהיום):
    http://www.haayal.co.il/thread.php3?rep=184669

  • גלעד  On 15 בדצמבר 2003 at 1:56

    שמעון,
    הדיון הוא כאן. אל תנסה להעבירו לאתר אחר. הידיין כאן.

  • גלעד  On 15 בדצמבר 2003 at 1:56

    שמעון,
    הדיון הוא כאן. אל תנסה להעבירו לאתר אחר. הידיין כאן.

  • שמעון  On 15 בדצמבר 2003 at 2:52

    גלעד,
    אין זה משנה לי באיזה אתר יתנהל הדיון, אם אכן יתפתח; ולראייה, ב"אייל" צירפתי קישורית לכאן, למאמרו של יורם. הרי זה מה שיפה ברשת – הקישוריות, והקלות שבה ניתן לגלוש מאתר לאתר.

    נ.ב.
    מה שנראה לי לא ראוי להיעשות, זה להעתיק לכאן תגובה בת 700 מילים (קל וחומר המאמר שאליו היא מתייחסת).

  • דרור בורשטיין  On 15 בדצמבר 2003 at 14:28

    המלחמה היתה מלחמת ראווה וההשפלה אינה רק מתאימה אלא הכרחית, כמהלך השיא של הראווה. הרי בכל סרט הוליוודי מלחמתי יש את הקטע הזה, שבו המפקד של הרעים בא על עונשו, והמלחמה בעירק בוימה לפי חוקי הז'אנר האלו. הצופים, דהיינו אנחנו, לא יכולים לקבל כאן חריגה מן המוסכמות.
    אגב, שמתם לב שסדאם עם הזקן דומה להפליא לגנדאלף מ"שר הטבעות", רק יותר כהה?
    ויורם, היה מתאים לצטט את סיומו של "סתיו של פטריארך" שאמך תרגמה. לא כנגד סדאם דווקא, אלא כנגד העריצות והשלטון בכלל.

  • יפה נפש גאה  On 15 בדצמבר 2003 at 14:37

    אם שמירה על צלם אנוש היא דבר מיותר בעינך, חבל. ואם נדמה לך שכך גומרים משהו לתמיד הרי שההסטוריה כבר תחזור על עצמה כמו תמיד ותוכיח את ההיפך.

  • יורם  On 15 בדצמבר 2003 at 14:38

    אין לי בעיה – להיפך – עם דיון במקום אחר, במקביל. ואכן מוטב שהתגובות פה לא יהיו בנות מאות רבות של מלים.

    לעצם העניין – דווקא רגישות לסמלים ולאפקטים הנגזרים מהם ומפגיעה בהם היתה צריכה לעצור את האמריקנים מהפכת מופע הזוועה עם סדאם.

    והאם כבר מאוחר מכדי לדבר גם על קצת אנושיות, דווקא מול הפושע הלא-אנושי הזה? אחרת – איפה הגבול ומה ההבדל, בסופו של דבר?

  • יורם  On 15 בדצמבר 2003 at 14:41

    זה נכון דרור, וטוב שאתה מזכיר את זה. במשפט הסיום של "סתיו של פטריארך" גם מדובר על זה שחכמת החיים הנרכשת שווה באמת רק בסוף החיים, ואז כבר אין מה לעשות איתה. גם זה מתאים כאן, לאמריקנים.
    על עריצות עתיד לצאת ספר אחר, בתרגומי, "חגיגת התיש" של ורגס יוסה. שם תראו עריץ נורא מאוד, שפרח בחסות האמריקנים – טרוחיו מהרפובליקה הדומיניקנית.

  • נגה איתן  On 15 בדצמבר 2003 at 15:04

    הקלות הבלתי ניסבלת שבה העיתונאים הבטחוניסטיים
    הישראלים מאמצים כל נאראטיב הוליוודי אינפנטילי- בין אם הוא מטעם יועצי התקשורת האמריקאית או מטעם לשכת ראש הממשלה הישראלי. הפרשנות הנפוצה אתמול היתה שעם לכידתו של האיש הרע והמכוער מהמערב, ישוב השקט לעיירה.
    פסיכולוגיה בגרוש של האפקט המוראלי.
    ועם כל האפקטים הסימליים-הטרור היום בעיראק היה ליטראלי לחלוטין.

  • ליאור  On 15 בדצמבר 2003 at 15:44

    איפה היתה ההשפלה?
    האם היה ראוי יותר שיגלחוהו, יקלחוהו, ילבישוהו במדי הפילדמארשל, ישימו חרב בידו ורק אז יציגוהו לתקשורת? באמת מעניין אותי איך בעיני אלה שהסבו את עינהם מהמרקע למראה השפלתו, או בעיני אלה שנעצבו למראה הדימוי הבוטה של מערב-דורס-מזרח, וסתפ בעיני אלה שהגיבו כאן:

    איך הייתם אתם מביימים את התמונות?

  • יפה נפש גאה  On 17 בדצמבר 2003 at 14:42

    אני מפנה אותך לרופא, שלצערי לא שמעתי את שמו, שדיבר בגלי צ"הל למחרת לכידת סאדם ואמר שבתור רופא לא היה מאפשר שיצלמו בדיקה גופנית אינטימית של אף אחד – והרי שבועת הרופא מחייבת אותו גם לצנעת הפרט. ולא, אין צורך בבימוי, וגם לא צריך להשתמש בשיטות של פחדנים: מספיק היה להראות אותו כפי שהוא אך לא במהלך בדיקה גופנית.

  • ליאור  On 20 בדצמבר 2003 at 15:56

    אני מפנה אותך, ידידי, לפרק בסדרה הלימודית "הילדים משכונת חיים", שדן בנושא העיקר והטפל.

    פרק שכולו עצה טובה לחיים טובים

  • יצחק  On 22 בדצמבר 2003 at 16:17

    סדאם הכריז לא פעם שהכדור האחרון באקדח המפורסם שלו נועד לשימוש עצמי במקרה שיתפס בעודו חי. מטרת החיטוט המדוקדק בשיניו לא היתה לגלות אם הוא זקוק לסתימה או טיפול שורש אלא לגלות אם אין לו כמוסת רעל בשן תותבת.להערכתי היו לא מעט קטעי צילום נוספים שיכלו להחשב כמשפילים מבחינתו של סדאם,אבל אם החליט מי שהחליט להראות דוקא את הקטע עם בדיקת השינים,היו לו כנראה גם שיקולים נוספים.מעבר להשפלה נטו.

  • יורם מלצר  On 22 בדצמבר 2003 at 18:44

    ובכן, מה היו עשויים להיות אותם "שיקולים נוספים" לשידור התמונות של סדאם כשחייל אמריקני מחטט בפיו? (לדעתי היה מדובר בנטילת דגימה לצורך הפקת DNA).
    מדוע היה צריך הציבור לראות את זה?

  • יצחק  On 22 בדצמבר 2003 at 21:48

    הרי כולנו רואים את אותן "העובדות" ואת החסר אנו ממלאים "בניחושים מלומדים" משלנו,וזה חלק מחומר הגלם שבו
    אנו משתמשים בבואנו להשמיע דיעות והערכות (אם הן טובות או רעות-זה כבר סיפור אחר(.
    הבדיקה של סדאם נערכה מיד עם הוצאתו מהבור,והיא התקיימה באותו האתר,ואולי באותה הבקתה שהראו בכתבה.
    אין ספק שנלקחו ממנו דגימות ד.נ.א אבל לא בזמן שחיטטו בשיניו.בדיקת השינים מחשש לכמוסת רעל היתה אחת הפעולות הראשונות,אפילו לפני שטיפלו בפצע שותת הדם שהיה ברקתו.הוא הרי נפצע בעת שיצא מהבור.
    אגב,הוא נראה כמשתף פעולה בזמן הבדיקה ואפילו מצביע על מיחושים ברקותיו.
    על סמך זה ובלא להכנס לפירוט נוסף אפשר להציע כמה ניחושים-שיקולים נוספים :
    1. סדאם האיום נבדק ככל האדם,ויש לו שינים,לסת,חלל פה
    המסקנה: סדאם אינו אגדה ואינו כל יכול.כוחו של דיקטטור הוא בפחד שהוא וקלגסיו מטילים על האוכלוסיה,איך אפשר לפחוד מאדם שכך נראה?
    2. סדאם הסכים להבדק על ידי רופא אמריקאי.ואף שיתף פעולה עימו.יש מעין היררכיה מיסטית בין רופא למטופל,האם יש לזה השלכה לגבי ארצות הברית-עירק ?
    3. הוא נראה כעכבר שהוצא ממחילתו,אבל אנו האמריקאים מתייחסים אליו כאל אדם הזכאי ליחס אנושי.
    4. אפשר להמשיך ולגבב ניחושים,אבל ברקע קיימת גם האפשרות שמישהו צילם את סדאם בעת לכידתו,מישהו הזדרז להביא את הצילומים לרשתות הטלביזיה,והעורכים עטו על החומר הסנסציוני ופרסמו אותו כמות שהוא.כל השיקולים אם היה צריך לפרסם כך או אחרת הם השלב שלאחר המעשה.

כתיבת תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: