צו פיוס – הפקודה הלאומית


בוא הנה, אתה! תתפייס או ש…

אחד הביטויים המרגיזים ביותר התוקפים אותנו מדפנות האוטובוסים ובשלטי חוצות הוא "צו פיוס". בכל שנה בסתיו, החל מיום השנה הראשון לרצח רבין ז"ל, מציפות אותנו הקריאות להיענות לאותו "צו פיוס". צעיר גלוי-ראש ולידו אחיו לעם, חובש כיפה, מציגים את פדחותיהם ועורפיהם לעיני-כל: הנה, הם מתפייסים, כמה יפה. ולידם טבועה חותמת, דומה מאוד לחותמת שלישותית, והיא קוראת לגיוס כללי ורחב למבצע הפיוס.
 
מה לא בסדר? שכדי להפיץ את הצורך בדו-קיום בשלום בין חלקים שונים בחברה הישראלית נזקקים לשפה צבאית. תאמרו שזו השפה היחידה המובנת לכל? אם כך, באמת אין כל פלא שזו חברה אלימה ומסוכסכת שבה הכל פותרים בעיות בכוח ולא בהידברות ומשא-ומתן. מסתבר שאפילו כדי להפעיל רצון טוב ושכל ישר צריך לקבל פקודה, לפנות את המכנה המשותף האמיתי, הבטוח, אל הצבאיות.
 
צווים, ובעיקר בהקשר הצבאי, כוללים יסוד של השעית המחשבה וביטול הזהות הפרטית. קיבלת צו, הפכת מאזרח ספציפי לחייל ביחידה, בגוף גדול, בהמון. האם כך רוצים להביא לפיוס? האם כך יהיה פיוס? במובן הזה, "צו פיוס" אכן מבטאת את השעיית המחשבה ואת השיתוק שמאפיינים לא מעט מן השיח ההיסטרי בעקבות רצח ראש-הממשלה.
 
מרגע שהופיעה, גורמת לי הקריאה "צו פיוס" לרתיעה חריפה. קול קטן מתעקש להישמע בראשי ולשאול: ומה אם לא איענה לצו? מה אם לא אחזיר את המעטפה החומה עם האישור על קבלתו? האם יבואו זוג "שוטרי פיוס" (אחד חובש כיפה ואחיו גלוי ראש, כמובן) ויאסרו אותי?
 
שפה משקפת מציאות, ומבחינה זו "צו פיוס" מעידה על מציאות עגומה מאוד. אלא ששפה גם יוצרת מציאות, והיה מוטב לשוחרי הפיוס לעצב צורת דיבור אחרת. בעיקר לאור העובדה שרצח רבין ז"ל מקושר למלים שיצרו מציאות של אלימות והתרת-דם.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • אורי  On 7 בדצמבר 2003 at 19:20

    הבעייה שלך, יורם, היא עם המיליטריזציה של השיח הציבורי. אני מסכים לדבריך, אבל רואה אותם בהקשר מעט אחר. אגב, במדינה שבה "כל העם צבא" (משפט שאינו נכון עוד מראשית שנות החמישים, שעה שהחרדים קיבלו פטור דה-פאקטו מגיוס, לא כל שכן רוב הלא-יהודים) ובה החוויות המרכזיות של החיים קשורות בהכרח לאירועים צבאיים או כמו-צבאיים (כמו ספירת ההיסטוריה האישית על פי תחנות הביניים של המלחמות), אי אפשר לצפות להתפתחות שלא תכלול בהכרח טיפולוגיה מסוג זה.
    הבעייה שלי היא לא רק עם השורשים המיליטריסטיים של הביטוי "צו פיוס", אלא גם אם צורת השימוש בו. בכל פעם שהשיח מתלהט תמיד נמצא מי שטורח להסביר לנו בהבעה של תמימות קדושה שכל שאנו זקוקים לו הוא "אחדות", "לשלב ידיים" וכמובן "צו פיוס". זה נכון לגבי מחזירים מקצועיים בתשובה, כמו גם לגבי בוגרי הודו ומושפעיה לדורותיהם. קריאה לאחדות היא מעין ניסיון להתעלות מעל לכל מסר תוכני או גשמי, מעין רצון להכניס היגיון-על בהתנהגותם השטותית-כביכול של בני האנוש שאינם מבינים את הדבר הפשוט הזה. קריאה ל"צו פיוס" משמעה ששני הצדדים צריכים להתפייס, משמע לוותר על עמדותיהם העקרוניות. בפועל, אגב, הסובלנות נדרשת בעיקר מכיוון אחד.
    ובכן, אין לי כל מושג מדוע עלי לוותר על חלק מהנאותי/עקרונותי בשל הצורך הפתאומי הזה בפיוס. אין לי שום חשק להיות בן-דמותו של האדם שאיתו אני "עושה שולם". שיחייה את חייו ולא ייכנס לחיי, ואני מבטיח לעשות בדיוק אותו דבר.
    ובאותו עניין שהזכרת בסיפא של מאמרך, יורם, אין לי אלא להוסיף דבר אחד: בארץ שלנו ה"פיוס" הוא סיסמה נבובה המשמשת כתחליף לפעולות מתחייבות של הצד הקורא לפיוס. רבים מאלה שקראו ל"פיוס" לאחר רצח רבין היו אלה שהוציאו עליו חוזה בחייו. לאנשים אלה פשוט אינני מאמין. לפני שיתפייסו איתי, שיואילו בטובם לגנות ולנדות את מאות הרבנים שהוציאו מסמך המאשים את חותמי מסמך ז'נבה בבגידה. (ולמען הסר ספק, אני מתנגד נחרץ למסמך זה)

  • מקוטיאל  On 7 בדצמבר 2003 at 20:16

    מי שמראה מיליטריזצית-יתר זאת לא החברה שלנו, אלא אתה יורם מלצר. הרי יש קונוטציה אחרת למילה צו, והיא צו אלוקי. זאת מילה שקשורה לתנ"ך שניתן לנו, למצוות שניתנו לעם היהודי, זה קשור למה שמצופה מאדם ע"י אלהיו. מה יכול לתת יותר קדושה לפיוס מאשר המילה 'צו'?

  • יורם  On 7 בדצמבר 2003 at 20:58

    לא אזכיר את ה' צבאות, כמובן. רק אעיר שאני לא בטוח שעשרת הדברות באו במעטפה חומה או שצווים אלוהיים מוחתמים בחותמת שלישות. מעצבי הקמפיין הזה בחרו במוטיבים צבאיים, כולל הבחורים הצעירים. מה, נשים, זקנים (אפילו רבנים פחות-מאשר-ממש-צעירים) לא אמורים או צריכים להתפייס?

  • דרור  On 7 בדצמבר 2003 at 21:56

    כמובן שזה צו גיוס ולא צו אלוקי. משחק מילים: צו גיוס-צו פיוס. מקוטיאל, דומני שפספסת את העוקץ

  • שי  On 7 בדצמבר 2003 at 23:41

    אינדימדיה למטה אינדימדיה למטה.
    http://www.indymedia.org.il/

  • ניר לוי  On 10 בדצמבר 2003 at 17:41

    http://www.seruv.org.il

  • ניסן אברהמי  On 17 בינואר 2004 at 17:07

    יורם, לפני שאני מביע את עמדתי, אנא הרשה לי להבהיר לך משהו:
    כפי שידו לך אנו מוקפים במדינות עוינות וחיים במרכזו של לוע הר געש שנקרא: "המזרח התיכון". הסיבה שלא משוגר ברגע זה טיל מאחת ממדינו אלה ובוגע לך ישר לתוך הראש היא שיש צבא נאמן ששומר עליך מכל משמר: שמו הוא צה"ל. אותו צה"ל עושה בנוסף עוד מיליון דברים מבורכים שפוט אין לי מקום פה לכתוב אותם. לכן, צבא אינו בהכרך צריך לבוא בקונוטצייה שלילית. צבא זה דבר טוב ומחמיא ואם משתמשים במוטיביים צבאיים למשהו, אז זה לא הופך אותו לרע

    עכשיו, נגיד שלא השתכנעתה ואתה עדיין חושב שצבא זה רע. אני אומר לך מתוך נסיון אחרי ששיתפתי כבר פעולה בעבר עם צו-פיוס, הם כולם שם, ללא יוצא מן הכלל, חברה נהדרים שתורמים את נשמתם עבו איחודו של עמינו. אז גם עם השם לא משהו, שותקים ואומרים תודה

  • אבישי  On 8 באפריל 2004 at 16:50

    ליורם שלום
    אני חושב שהארגון הזה צדק כשניסה למצוא את המכנה המשותף הכי פשוט וטכני שיש בין יהודי ארצינו- הצבא. אגב, לצערי, הארגון הזה אינו פונה גם לפיוס עם החרדים(אני לא ראיתי כיפה שחורה בשלטי חוצות).הצבא הוא המקום והזמן היחידי שבו מתרחש מפגש אותנטי בין אנשים בארץ, שאין שום קשר ביניהם. במדינת מהגרים כשלנו הדרך היחידה לגרום לחיבור, ולו קטן, בין אנשים, היא יצירת "כור היתוך",קרי- הצבא. אני לא יודע איך היה לך השירות הצבאי, אבל לרוב האנשים, למרות הסבל, זוהי חויה מכוננת ובונה. בכלל, נראה שהצבא מעורר בך הרבה אסוציאציות שליליות. מעבר לזה אני חושב שחבל שהחשיבה שלך, בהקשר הזה, לא חורגת מעבר לגבולות האינדבידואל. כשאתה מקבל צו, אתה חושב על השעיית המחשבה , ולא על העובדה שאתה נקרא לדגל למען דבר גדול ממך בהרבה. עצם העובדה שהשתייכות לגוף או קבוצה, גורמת לך להרגיש משותק, מראה על האינדיבידואל הקטן שבך. אולי דוקא הצו הוא ההזדמנות שלך לעשות מעשה ,כי כמו
    שתירגמת יפה את הברון אין קיום למחשבה ללא המעשה

    בהערכה רבה לכתיבתך הנפלאה, אבישי

  • פנחס  On 20 במאי 2004 at 0:32

    החרדי על ידי הסמול אף אחד לא מדבר
    ועל זה שרבין פיקד על יחידת רצח מעפילי אלטלנה אף אחד לא מדבר. ועל זה שאותה יחידה של רבין ירתה באנשים שקפצו מן האוניה הבוערת למים והיורים צהלו על כך אף נאור לא מדבר.

  • פנחס  On 20 במאי 2004 at 0:38

    הרי בכל הקשור לילדים ונוער כמעט כולו מצוי בחינוך הממלכתי חילוני שמערכי לימודיו נקבעים על ידי וועדות בשליטה מוחלטת של הסמול
    וכיצד עם לא יהיה אלים אם מנתקים אותו ממסורתו ותרבותו בת אלפי שנים ובמקום זה מציעים לו תרבות של בא לי וכיף לי ותעשה מה בראש שלך ולדפוק ראש ומילוי התשוקה האישית כערך עליון ופאבים וסמים וחשפנים וחשפניות כבר בכיתה ט'
    וסרטי אלימות ופריצות כל אלה הם עולמו של הסמול

  • פרוטופלסמה  On 20 בינואר 2005 at 15:49

    כשאני שומעת את הביטוי :"צו פיוס" איני יכולה להמלט מלזכור את ההוא שחייך בנועם ואמר:"פורים שמח" אני ממש מתגעגעת. איפה הוא עכשיו?

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: