פרק נוסף מ"ספר בורחס": על קין והבל, ברוטוס וקיסר


העלילה / חורחה לואיס בורחס

"כדי שזוועתו תהיה מושלמת, קיסר, שהותקף על ידי פגיונותיהם חסרי הסבלנות של חבריו, למרגלות פסל, מגלה בין הפנים והפלדות את פניו של מרכוס יוניוס ברוטוס, בן-חסותו, אולי בנו, והוא כבר אינו מתגונן, וקורא: "גם אתה, בני!" שייקספיר וקֶוֶודוֹ אוספים את הצעקה הפתטית.

לגורל נעימות החזרות, הגירסאות, הסימטריות: תשע-עשרה מאות לאחר מכן, בדרום מחוז בואנוס-איירס, גאוצ'ו מותקף בידי גאוצ'וס אחרים, ובנופלו, הוא מזהה את מי שאימץ לבנו ואומר לו בתוכחה רכה ובהפתעה איטית (את המלים הללו צריך לשמוע, לא לקרוא): "Pero, che!". הורגים אותו והוא אינו יודע שהוא מת כדי שסצנה תחזור על עצמה."
 
שמו של הסיפור במקור הוא "La Trama". משמעות המלה trama היא אמנם "עלילה", אך משמעותה הבסיסית היא מכלול החוטים הנטווים לכלל יריעה שלמה. הזמן, על פי בורחס, הוא יריעה רציפה. ועל פני היריעה הזו נקודות חוזרות על עצמן, נקודות זהות המתממשות באופנים שונים. הזמן הוא המביא לעולם את מה שנעים לגורל: החזרות, הגירסאות והסימטריות. שייקספיר וקוודו, שכללו ביצירותיהם את רצח קיסר ואת קריאתו המפורסמת למראה ברוטוס בין רוצחיו, לא יצרו חזרה על הרגע ההיסטורי. מישור היצירה ומישור ההתרחשות במציאות שונים בתכלית. במחזות של שייקספיר וקוודו משוחזרת "הצעקה הפתטית", הביטוי החיצוני של ההתרחשות. ה"סצנה" (escena במקור, אכן בדיוק המונח המשמש בתיאטרון) משתחזרת אך ורק במציאות. וכך, תיאטרון ומציאות הם שני מישורים שאין ביניהם קשר אלא בכך שמחזאי יכול "לאסוף" את הצעקה ולהכלילה במחזה, כמי שאוסף קצף מעל פני קפה. ובכל זאת, ישנה מידה של השתקפות הדדית בין התיאטרון והמציאות. זו מצויה בקיומו של קורא המבין את רצף הדברים בעלילה של סיפור כפי שהוא מבין את רצף הארועים במציאות.

כמעט אלפיים שנה לאחר הזעקה המקורית, מגלה בורחס שהיא חוזרת על עצמה, בדרום מחוז בואנוס איירס. הדמויות שונות בתכלית, וגם מלות הזעקה אחרות. אולם כאז כן עתה, הנרצח הוא אביו המאמץ של אחד הרוצחים, וזעקת הפליאה היא אותה הזעקה, גם אם היא נאמר בשפה אחרת ובמלים שונות בתכלית.

בורחס חותם את הסיפור במשפט "הורגים אותו והוא אינו יודע שהוא מת כדי שסצנה תחזור על עצמה". יריעת הזמן של בורחס היא שטוחה וגם כדורית, אולי כטבעת מביוס שבני-האדם מהלכים עליה וכל תפקידם הוא לשחזר גורלות עתיקים, לשעתק סצנות שכבר ארעו.

ביד עדינה ומחושבת, בורחס מוסר לנו את דבריו המפורסמים של קיסר במלים שלו בספרדית המיתרגמות כאן ל"גם אתה, בני!" ומביא כחזרה עליהן, תשע-עשרה מאות לאחר האמירה המקורית, את המלים "Pero, che!".
מובן מאליו שבורחס ידע שהמלים המקוריות המיוחסות ליוליוס קיסר ברגעיו האחרונים הן "tu quoque, mei filii, Brute". לכאורה, השמטת הפניה לברוטוס מותירה בידי הקורא משפט הזהה בכל רכיביו למשפט הספרדי של בורחס, וכמעט זהה לו בסדר רכיביו. אולם המלים שבורחס בחר למסור לנו, ובעיקר הפניה "בני", מרמזות דווקא למשפט של קיסר, ולא לנוסח של שייקספיר במחזה "יוליוס קיסר", "et tu, Brute". בכך הוא נצמד למציאות ומתרחק מן התיאטרון. רגע מותו של קיסר על במת ההיסטוריה – ולא רגע מותו על הבמה האליזבתנית או הספרדית – הוא הרגע שחוזר על עצמו, הוא הסצנה.

רגע מותו של הגאוצ'ו המגלה בין תוקפיו את בנו המאומץ חוזר על רגע מותו של יוליוס קיסר. והמלים שבורחס מוסר לנו מפי הגאוצ'ו הן ארגנטינאיות בתכלית: "Pero, che!", והוא אכן מעיר "את המלים הללו צריך לשמוע, לא לקרוא". אין ספק, כל ארגנטינאי שקורא את המלים שומע אותן מיד. אין דרך לתרגמן באורח משביע רצון, באמצעות מלים שתעמודנה במקומן בטקסט המתורגם (והרי זהו תרגום במובנו הפורמלי).

ניסיונות נפל הוגנים לתרגום יניבו משפטים עבריים כגון "אבל מה זה צריך להיות?", "מה פתאום?" או "בחייך!". Pero משמעו "אבָל", אך המלכודת הוודאית למתרגם טמונה במלה השניה, "che", המילית הנפוצה בדיאלקטים של הספרדית בארגנטינה, ושמובניה רבים להדהים. "che" משמשת בקריאות פליאה, לצורך הפנית תשומת-לב, כמילית פניה, כתחליף לאנחה, לספיקת כפיים, להרמת גבות ולתנועה של אלומת אצבעות שנאספה ופונה כלפי מעלה והיד מתנועעת בתוכחה, בהדגשה, בעצבנות ועוד. בורחס יודע היטב שאת צורת הפניה הלטינית, הווקטיב, המטה את Brutus ל-Brute, אפשר וצריך לייצג בארגנטינית באמצעות חלק מן המטען המצוי ב-che שבפי הגאוצ'ו הנרעש והנדהם.

אפשר לומר בביטחון ש-che היא כעין סימן מוסיקלי על עמוד תווים. היא מסמנת את נימת המשפט ומסגירה את תפקידו בשיחה, וכשהיא מופיעה בכתובים – תמיד בדיבור ישיר – היא מכתיבה לך כיצד לקרוא את הדברים, כיצד הם יישמעו באוזניך.

המילית שאינה ניתנת לתרגום היא גם תג הזיהוי הוודאי המסגיר כל ארגנטינאי כשהוא מדבר בשפתו הטבעית. che היא הגרעין הקשה של מופע הארגנטינאים בעולם. מכאן גם כינוי של ארנסטו גווארה, שנודע בעולם בשמו שהיה לסיסמא: "צ'ה גווארה". במקור היה שמו של ארנסטו זה לא יותר מאשר "גווארה הארגנטיני", אך עד מהרה היה השם לסמל לא פחות ברור מן הסיגר של פידל או הכאפייה של ערפאת.
 
ואילו אני, כבן להורים ארגנטינים, כמי ששמע ספרדית ארגנטינית מיום היוולדו, התרחקתי באורח מוחלט מתווית הזיהוי הקטנה והעיקשת. מיום שאני זוכר את עצמי הייתי שומע מיומן של שפת הורי, וכפעוט בוודאי דיברתי אותה במבטא שחיקה את מבטאם. che חדרה אלי עשרות פעמים ביום, בכל קשת השימושים שהשפה עושה בה, אך ככל הידוע לי, מעולם לא יצאה מפי. כפעוט וכילד קטן זו לא היתה החלטה מודעת. אולם ההרגל הברור היה לטבע שני, ומה שאינו נכלל בשפת הילדות אינו יכול להתווסף אליה פתאום בגיל מבוגר. העובדה שבגיל חמש הוספתי לעצמי דיאלקט נוסף של השפה הספרדית, הדיאלקט של הונדורס – שאין בו זכר ל-che – סתמה את הגולל על המילית, והגדיר מרחק ברור מן הדיאלקט הארגנטיני, משפת הבית, מרחק שנשמר עד היום.

מגיל צעיר מאוד אני זוכר תחושה של ביישנות שהולידה רתיעה משימוש ב-che. להרגל שלא נקנה בשנים הראשונות כבר לא היה סיכוי בשנים הבוגרות יותר. הידיעה האינסטינקטיבית כיצד להשתמש במילית לא שינתה דבר. עם הזמן והתרחבות העולמות הלשוניים שלי, חשתי שתהיה זו גסות מצדי להשתמש בה. אינני ארגנטיני ומעולם לא חשתי אחרת. אדם שהוא בן-בית בשפה אינו תמיד בחזקת בן ביולוגי. להרשות לעצמי לשבץ את che ולו בהזדמנויות המובהקות ביותר, כשהכל סביבי דיברו ארגנטינית היה משול בעיני לנטילת אוכל מן המקרר בבית של קרובי משפחה שאינו ביתי, או להנחת רגליים על שולחן בחדר שאינו חדרי.

כילד בהונדורס, הייתי צופה בתכנית קומית שהופקה במקסיקו. אחת מזירות ההתרחשות היתה בית-משפט, ובפני השופט הופיעה תמיד דמות של ארגנטיני. לבוש תמיד בחליפה, שיערו משוח בבריליאנטין, שפמו מוקפד והוא עצבני ללא תקנה. מובן שהכותבים דאגו לשלב che בכל משפט שני שיצא מפיו. באורח דומה, כל אימת שהזדמן לי לקרוא חוברות מצוירות שבהן היו דמויות ארגנטיניות זכיתי לתצפית חיצונית על che. תמיד יכולתי לשמוע את המלים במשפט. הקריאה גרמה לי לעבור למישור הצלילים ולתת נגינה נכונה למשפט שהמילית נכללה בו.

שנים לאחר מכן, כשכבר הייתי אב לילדים, שאלו אותי יותר מפעם אחת מדוע איני מדבר איתם בספרדית. ההסבר כולו מקופל ב-che. אב מדבר עם ילדיו בשפה של בית, ובדרך הטבע הוא עושה זאת בשפה שהוא עצמו שמע בביתו כילד. מעבר לכל המרחק שנפער עם השנים ביני ובין הספרדית הארגנטינית, מעבר ליכולתי לעבור מדיאלקט אחד למשנהו, לאמץ צורות דיבור על פי הנסיבות ולדעת לנתח את מיני הספרדית שאני נתקל בהם בקריאה או בשיחה – מעבר לכל אלה, אורב מעקש ה-che. אילו הייתי מדבר ספרדית עם ילדי הפעוטים, הייתי נדחק לעשות זאת בספרדית כעין-ארגנטינית, ומיד הייתי מוצא שהיא מעוקרת, נכה בהיעדר המילית. כל הספרדית הארגנטינית נשענת עליה.

עד כמה הדבר נכון מוכיחה גם העלילה המתוחכמת הזו של בורחס. בתרגום העברי הותרתי את המשפט "Pero, che!" ללא תרגום פורמלי, ללא מלים הבאות במקום המלים המקוריות ובמקומן בטקסט. אולם כל הסיפור הוא תרגום של המילית che. על פני יריעת הזמן חוזרות על עצמן סצנות וחוזרים על עצמם רגעים דרמטיים. פעם אחר פעם, בזמנים ובעידנים שונים, מפי בני תרבויות שונות ובשפות שונות, מובעת אותה התדהמה, אותה הנרעשות נזעקת, אותה המחאה ללא תוחלת נוכח הגילוי הנורא. tu quoque!; Et tu!; Pero, che!. החזרה, העלילה, יריעת הזמן, היריעה הרציפה והאחידה במהותה נושאת על גבה את המשמעות העל-זמנית, החוזרת, וכולה תרגום של מלים כמו che, שנזקקות לכל מימדי הנצח כדי להיתרגם, ולמעשה אין צורך לתרגמן כלל. מלים שנשמעות מאז ומתמיד.

אני יודע שכאשר קין הרג את הבל, בין "ויקם קין אל הבל אחיו" ו"ויהרגהו", נשמעה בהיותם בשדה זעקתו של הבל: "Pero, che!".

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • יניב  On 6 בדצמבר 2003 at 16:20

    יורם שלום,
    רציתי להודות לך על רשימה מעניינת זו.
    כמו כן ברצוני לשאול: האם אתה מדבר ספרדית בחיי היום-יום (עם קולגות, בני משפחה), או שאתה מתרגם רק מזכרון השפה שנותר לך מן הילדות? ואם כך, האם אין הדבר מקשה עליך את המלאכה?
    יניב

  • יורם  On 6 בדצמבר 2003 at 17:02

    בתשובה לשאלתך, כן – אני מדבר ספרדית גם ביום-יום, בהקשרים שונים, ואני גם כותב בשפה באופן קבוע ובוודאי קורא בה כל הזמן, כך שאני לא מתרגם רק מזיכרון השפה החיה, שממילא לא היתה מספיקה לצרכי הספרים המתורגמים. ספרדית היא שפה ענקית, רבת ענפים ודיאלקטים, והסיפור שלי איתה ארוך ומפותל בהתאם…
    וכמובן, תודה על הקריאה!

  • ravell  On 20 בינואר 2004 at 15:29

    יוצא ספר נוסף? מתי? איזה?

    נ.ב.
    רשימה נהדרת

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: