על השביתה: למי להכאיב?


בימים של מחלוקת ומלחמת הכל בכל בתחום יחסי העבודה, נראה שעל דבר אחד כולם מסכימים: שזה לא בסדר שמי שנפגע מן השביתות והעיצומים הוא הציבור. בין אם מדובר בגלגול עיניים מצד זה או מצד זה, ובין אם בעמדה עקרונית, מפליא שהקביעה הזו לא מתורגמת למעשים.
בית-הדין הארצי לעבודה אפילו הספיק להוליד יצור מוזר: "שביתה וירטואלית", עוד ישראבלוף ששמו נישא מיד בפי כל. אבל למה שום קבוצת עובדים לא מראה יצירתיות בבחירת צעדי המאבק ועיצובם?
הנה כמה רעיונות, ואפשר לקרוא לזה למשל "עיצומים ממוקדים":

  • מניעת שידור קולם ותמונותיהם של חברי הקואליציה באמצעי התקשורת הציבוריים
  • מניעת טיסות לחו"ל שבהן אמור לטוס שר בממשלה
  • השבתת נהגי השרים
  • הפסקת כל העדפה הניתנת לנבחרי ציבור מהקואליציה: בבתי החולים, במוסדות הציבור למיניהם

בלי קשר לשאלה מי צודק, חבל שהציבור המוכה ממילא סובל בגלל חוסר יצירתיות של העובדים. פרחים וסופגניות לא עוזרים למי שצריך לחכות שעה או שעתיים במכס, והסברים לא מנחמים את מי שמשוועים לטיפול של הביטוח הלאומי.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • זו ש  On 4 בדצמבר 2003 at 21:43

    שוק על ירך, אני מציעה החרפת העיצומים למדרגה שלא היתה כדוגמתה:

    רופאי השיניים יטפלו אך ורק ללא הרדמה.
    הרמזורים לא יעבדו בכלל
    יוטל מס על משקאות מכילי קפאין וטאורין
    יוחזר המחיקון לטלוויזיה!
    ראש הממשלה ינאם כל יום שעה לאומה בשידור חי
    כמות הפרסומות בטלויזיה וברדיו תוכפל
    יחול איסור חניה גורף בכל הערים
    יופסק ייבוא משקאות חריפים לארץ – תותר מכירת אלכוהול מקומי בלבד.
    כנ"ל סיגריות
    תחול חובת לימוד תיפוף על נוער בגילאים 13-18

  • דניאל  On 4 בדצמבר 2003 at 22:00

    לדעתי ההסתדרות צריכה להוביל מהלך שיהפוך אותה למותג מוביל במשק.
    ואני אומר את זה ממקום של סובלנות לשכבות החלשות, כמובן.

  • שי  On 5 בדצמבר 2003 at 0:35

    בואו נהיה יותר מתוחכמים. אם צריך להכאיב למישהו – יש לנו את שק האגרוף האידיאלי להסתדרות. שק חבטות שכל העם יזדהה עם הכאתו. והממשלה תחרד מהיותו. לשק הזה קוראים פלסטינים. רק שפה העניין יהיה בהפוך על הפוך.

    הפתרון פשוט. אין בודקים במעברי גבול. מוסרים המחסומים. מאפשרים להם לעבוד ולהציף את הארץ. משרד הפנים מנפיק תעודות איחוד משפחות בקצב מוגבר. לא גובים מכס על סחורות מפלסטין. מסמנים את כל הסחורות משם באדיקות לשוק האירופי. מפסיקים את השמירה על בניית הגדר. לא סוללים כבישים עוקפים. מע"צ משפץ ביוב בכפרים בשטחים. רופאים של קופת חולים מטפלים באנשים שלא ראו רופאים חודשים. והשוס – מיילדות נשלחות להמעיט את תמות התינוקות. וואוו איזה פחד.

    ככה אי אפשר להגיד שיש שביתה – אלא עבודה מאומצת. אבל הממשלה הגזענית שלנו לא תוכל לסבול את זה יותר מדקה. ההסתדרות תבהיר שיש קשר בין הכיבוש למצב הכלכלי. העם אולי יתחיל לגלות יותר אמפתיה. והפלסטינים ירוויחו כמה ימים של חסד בתוך זוועת הכיבוש הקלגסי הישראלי.

    ובא לציון גואל.

  • עידו קינן  On 5 בדצמבר 2003 at 1:00

    "מניעת שידור קולם ותמונותיהם של חברי הקואליציה באמצעי התקשורת הציבוריים" – נראה לך סביר לסתום פיות? ככה מנהלים מאבק דמוקרטי? עם הצעות כאלה, עדיף כבר שיטרטרו נוסעים בנתב"ג.

  • ישי  On 5 בדצמבר 2003 at 8:02

    הפגיעה של השביתה בחיי היום יום של הציבור היא כאין וכאפס לעומת הפגיעות של המדיניות הממשלתית. האם אתה באמת היית מוכן לשלם תמורת חידוש רשיון נהיגה שליש מהפנסיה שלך ? או לטוס לחו"ל לשבוע של כיף ולהסתכן בכך שלעולם לא יהיה לך מקום עבודה קבוע ובטוח ?
    הבעיה היא שחלק מהציבור לא מבין את הפרופורציות הנכונות של הדברים – מה עיקר ומה טפל. גם התקשורת (זו הנשלטת ע"י בעלי ההון או ע"י הממשלה או ע"י האינדוקטרינציה הימנית של הכתבים הכלכליים) מציגה לנו מדי ערב על המרקע ובעיתונות את סבלם הרב של אזרחי ישראל תחת עול השביתות. כאילו שהבעיה החמורה ביותר היא מניעת זכותו של הצרכן לקבל שרותים. הם מתעלמים מהעובדה הפשוטה שמרבית הצרכנים (אלו הסובלים מעול השביתות) הם בדיוק אותם אנשים שזקוקים יותר מכל להגנה על זכויותיהם הבסיסיות ובעיקר על הזכות לחיים נורמליים ואפשריים.

  • ישי  On 5 בדצמבר 2003 at 8:03

    הפגיעה של השביתה בחיי היום יום של הציבור היא כאין וכאפס לעומת הפגיעות של המדיניות הממשלתית. האם אתה באמת היית מוכן לשלם תמורת חידוש רשיון נהיגה שליש מהפנסיה שלך ? או לטוס לחו"ל לשבוע של כיף ולהסתכן בכך שלעולם לא יהיה לך מקום עבודה קבוע ובטוח ?
    הבעיה היא שחלק מהציבור לא מבין את הפרופורציות הנכונות של הדברים – מה עיקר ומה טפל. גם התקשורת (זו הנשלטת ע"י בעלי ההון או ע"י הממשלה או ע"י האינדוקטרינציה הימנית של הכתבים הכלכליים) מציגה לנו מדי ערב על המרקע ובעיתונות את סבלם הרב של אזרחי ישראל תחת עול השביתות. כאילו שהבעיה החמורה ביותר היא מניעת זכותו של הצרכן לקבל שרותים. הם מתעלמים מהעובדה הפשוטה שמרבית הצרכנים (אלו הסובלים מעול השביתות) הם בדיוק אותם אנשים שזקוקים יותר מכל להגנה על זכויותיהם הבסיסיות ובעיקר על הזכות לחיים נורמליים ואפשריים.

  • שי  On 5 בדצמבר 2003 at 9:25

    לישי,
    אבל מדוע לא לרכז את השביתה היכן שכואב למנהלי השלטון? נגיד לעכב את ביבי 8 שעות בשדה התעופה כשהוא נוחת פה – תוך חיפוש בלתי נסבל בתיקיו. או למשל, לסגור את החשמל לקרית הממשלה ליום עבודה בזמן ביקור פיני בישראל (מרוויחים גם מהאנטי פאשיזם), או למשל לשפץ במשך חודש את כביש הגישה לבית ראש הממשלה – החוה – כך שלא יוכלו להגיע לשם והוא לא יוכל למכור סחורה (אני יודע שיש לו מסוק).

    בקיצור שביתה סלקטיבית. אני מסכים עם יורם לגבי היצירתיות של ההסתדרות. ראש בקיר זה סופר יצירתי לעומתם.

  • ישי  On 5 בדצמבר 2003 at 13:51

    לשי,

    ההצעה שלך רק מעידה על הידרדרותה של הדמוקרטיה הישראלית. רעיון השביתה (בישראל ובעמים) בנוי על כך שציבור רחב מאד יפגע וכך יווצר לחץ על השלטון לתקן את דרכיו. הבעיה בדמוקרטיה הישראלית נעוצה בהעלמותה כאתוס וכ"מפת דרכים". האזרחים לא מכירים ביכולתם או בחובתם להשפיע על הממשלה ולכן גם קל להציג את השביתות כבלתי לגיטימיות (כי מה פתאום שאזרחים יתאגדו כנגד השלטון ועוד ישתמשו בכח היחיד שעומד לרשותם). ההצעה שלך היא בעצם "כביש עוקף דמוקרטיה" שמעידה או על חוסר הבנה של הסיטואציה או, חמור מכך, על יאוש ממנה. בכל מקרה היא חסרת שחר גם ברמה הביצועית – אין דבר קל יותר עבור שלטון מלפתור בעיות פרטניות: חשמל – גנרטור, כביש – מסוק, מכס – תירוצים בטחוניים וכו'.

  • שי  On 5 בדצמבר 2003 at 15:04

    למגיב ישי
    אני מבין היטב מהי דמוקרטיה. ואני מבין שצריך להתנהל בכלים שמשפיעים על כולם. עם זאת, ההשפעה העיקרית אינה על בעלי ההון והפוליטיקאים – שתמיד עוקפים את השביתות. לכן הן לא יעילות וגורמות לנזק לשובתים עצמם ולמי שמייצג אותם. אם לא תבוא חשיבה יותר מרעננת של דרך ההשבתה שתביא תמיכה גורפת בעם לסיבותיה והבנה שלה – לא הרווחנו כלום. יש פה משחק וצריך לשחק אותו מול מקבלי ההחלטות והשולטים בפועל.

    כשסוגרים את לשכות האבטלה לא פוגעים במעמד המחליט. מה לעשות. וזו לא דמוקרטיה גם כן. כי פוגעים רק במי שלא עובד. מצטער חביבי, התשובה שלך אינה מספקת.

  • יששכר  On 6 בדצמבר 2003 at 0:11

    ישי כתב:

    " כאילו שהבעיה החמורה ביותר היא מניעת זכותו של הצרכן לקבל שרותים"

    כאילו, בשביל זה משלמים לכם כסף ואם אתם כאילו לא עושים את זה אז זאת בעיה חמורה. שכאילו אני עובד בשביל חברה פרטית ואם כאילו אני לא אתן ללקוחות שלי שרותים יום אחד אז זאת תהיה בעיה חמורה ,ואז הבוס שלי שמשלם את המשכורת שלי יבעט לי בתחת ואז הבעיה החמורה תהיה שלי. אבל לעובדי המגזר הציבורי שאת המשכורת שלהם אני משלם מותר לא לתת לי שרותים ועוד להגיד שזאת לא בעיה כזאת חמורה.

  • ישי  On 6 בדצמבר 2003 at 9:35

    זכותו של אדם להתפרנס לעומת חידוש רשיון נהיגה, זכותו של אדם לקבל את הפנסיה שהוא חסך לעומת עמידה בתור במכס, זכותו של אדם לחיות כמו בן אדם – כאילו חשוב יותר ופחות, כאילו פיספסת את הפרק ברחוב סומסום על עיקר וטפל.

    האמת שזה די מדהים איך הצרכנות הפכה להיות מזכויותיו החשובות של האדם, מסתבר שהיא נתפסת כחשובה יותר מזכויות כלכליות אנושיות בסיסיות. איך זה לא מובן שבלי פרנסה, פנסיה וחיים אי אפשר להיות צרכן.

    תגיד לי יששכר ! לאיזה מובטל בלי כסף או זקן בלי פנסיה החברה הפרטית שלך תתן שירותים ? תרשה לי להזכיר לך שאלה שעדיין יש להם כסף ויכולים להיות צרכנים שמקבלים שירותים מהחברה הפרטית שלך והבוס הבועט בתחת שלך הולכים ומתמעטים. תרשה לי להזכיר לך גם שהשביתות נועדו קודם כל כדי לעצור ולהפוך את תהליך ההתמעטות הזה. חוץ מזה שכל העובדים המאורגנים שעוד מרוויחים משכורות סבירות (שאני מניח מרוח תגובתך שאתה לא בדיוק תומך באתוס שלהם) הם היחידים שמסוגלים להיות צרכנים של החברה הפרטית שלך. במידה רבה מאד של סבירות, לולא הם היו מרויחים משכורות נורמליות הבוס שלך היה בועט לך בתחת ומפטר אותך מכיון שהוא היה נאלץ לסגור את החברה הפרטית שלו.

כתיבת תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: