הערה על סובלנות

על סובלנות, הומניזם ופלורליזם

במכבסת המלים הגדולה שאנחנו נתונים בה כל הזמן, כדאי לשים לב למלים שכבר נעשו מובנות מאליהן. הנה למשל שלוש מלים "טובות" – סובלנות, הומניזם ופלורליזם – שבכולן יש צד בעייתי ומחניק-מחשבה: 

• "סובלנות" – זה כשאנחנו מוכנים לסבול את "האחר". לסבול אותו, כי הוא הרי גורם לנו לסבל. אבל היות שאנחנו "בסדר", נסבול אותו למרות זאת. נתאפק-נתאפק, נסבול-נסבול, ובעיקר נקווה לא להתפוצץ. 
• "הומניזם" – מישהו יודע מה זה? אולי לפני שנדגול בהומניזם ולפני שנהיה הומניסטים נהיה פשוט… הומאניים? כלומר אנושיים, חד וחלק?
• "פלורליזם" – כמו "הומניזם", הנה עוד מנטרה שכולם ממהרים לאמץ. להיות פלורליסט זה עניין קצת תיאורטי, לא? הרי משמעות הדבר היא שאתה מוכן עקרונית לגלות סובלנות (…) כלפי איזשהו "אחר", ממשי או, בעיקר, תיאורטי. אז אולי לפני אימוץ הפלורליזם, נבדוק יפה-יפה האם אנחנו מסוגלים להיות פלוראליים? כלומר לקבל על עצמנו הלכה למעשה ריבוי דעות, מינים, גזעים, דעות ונטיות?
  ·         
  תשאלו, בצדק, מה אני מציע במקום "סובלנות". הרי גם to tolerate נושא משמעות שלילית של סבל. למזלי, אני יכול למצוא מקלט בספרדית, שבה הבחינו בבעיות שהעליתי כאן והחלו לדבר על convivencia, שמשמעותו "לחיות ביחד, זה לצד זה, בהרמוניה". חתיכת אתגר!