על סובלנות, הומניזם ופלורליזם
במכבסת המלים הגדולה שאנחנו נתונים בה כל הזמן, כדאי לשים לב למלים שכבר נעשו מובנות מאליהן. הנה למשל שלוש מלים "טובות" – סובלנות, הומניזם ופלורליזם – שבכולן יש צד בעייתי ומחניק-מחשבה:
- "סובלנות" – זה כשאנחנו מוכנים לסבול את "האחר". לסבול אותו, כי הוא הרי גורם לנו לסבל. אבל היות שאנחנו "בסדר", נסבול אותו למרות זאת. נתאפק-נתאפק, נסבול-נסבול, ובעיקר נקווה לא להתפוצץ.
- "הומניזם" – מישהו יודע מה זה? אולי לפני שנדגול בהומניזם ולפני שנהיה הומניסטים נהיה פשוט… הומאניים? כלומר אנושיים, חד וחלק?
- "פלורליזם" – כמו "הומניזם", הנה עוד מנטרה שכולם ממהרים לאמץ. להיות פלורליסט זה עניין קצת תיאורטי, לא? הרי משמעות הדבר היא שאתה מוכן עקרונית לגלות סובלנות (…) כלפי איזשהו "אחר", ממשי או, בעיקר, תיאורטי. אז אולי לפני אימוץ הפלורליזם, נבדוק יפה-יפה האם אנחנו מסוגלים להיות פלוראליים? כלומר לקבל על עצמנו הלכה למעשה ריבוי דעות, מינים, גזעים, דעות ונטיות?
·
תשאלו, בצדק, מה אני מציע במקום "סובלנות". הרי גם to tolerate נושא משמעות שלילית של סבל. למזלי, אני יכול למצוא מקלט בספרדית, שבה הבחינו בבעיות שהעליתי כאן והחלו לדבר על convivencia, שמשמעותו "לחיות ביחד, זה לצד זה, בהרמוניה". חתיכת אתגר!
תגובות
תעאיוש
להפסיק להגיב בצורה כל-כך מתנשאת לאופני דיבור של אחרים.
להתעצבן, למשל, מאנשים שאומרים "ממקום של" זה אנאלי בדיוק כמו 'סובלנות':ההפך מהיכולת להיות פלוראלי (פלוראליסט? פלורלני? נו, בטח יהיה גם על זה פוסט) .
אני רק מקווה שאת מבדילה בין "אנאלי" ל"אנליסטי"., אבל לשם כך יש בהחלט אנליזה..
כנאמר, to each is own
במכבסת המילים שאנחנו נתונים בה כל הזמן, צריך לדבר פחות ולעשות יותר.
הגדולה, בה אנו נתונים כל הזמן, חשוב שיהיה מי שיוסיף גם מרכך. ואחר כך, בייבוש, גם דפים שייתנו קצת ריח רענן, שיהיה נעים ללבוש.
במכבסת המילים הגדולה יש להיזהר במיוחד שלא להוסיף גופייה אדומה, חדשה, לכביסת הלבנים.
מתוך בחירה במה שניתן להגיד על שאריות של מילים שלא נשאו פני איש לדבר.הרי שאין מקום להוביל דרך ארץ להגביל שימושים של מי שנזקק לדיבור בשביל הדיבור ולשירה בשביל היותה מניחה רגש לדעת.
יהודית ודמוקרטית"
נא ראה אמנת כנרת
כמה שאנחנו יפים
סובלנים
הומנים
ודמוקרטים.
שחוברה בלי לשתף ערבים. כן, נכון…
אין ברירה כנראה וצריך להיות סובלני הומני ופלורליסטי.
השפה העיברית והעיברית המעורבבת תמיד תכיל פתח לפירוש. זה הכח של השפה האנושית (הומנית) ולכן מעניינת ההבחנה אבל צריך סובלנות לגבי ההייסק בכך שנהיה פלורליסטים לגבי הפירושים האפשרים. האופן המופלא בו מתפתחת שפה להכיר נואנסים לא ברור לי, אני ממשיך להיות סובלני ברגשותי הומני בפירושי ופלורליסטי מבחינת רוחב זוית הקריאה.
אחרי הכל אני אדם, הוא (הכותב) אדם, ובעוונותיו גם המתרגם.
התרגום זה סוג של קסם. אין מנוס.
יששר כח
נרי
מה אומר לך הביטוי " הרמוניה",ומה משמעות החיים זה לצד זה בהרמוניה?
האם זה אומר שאסור לי לשנוא את האחר? לחשוב שהוא מניאק ובכל זאת לקבל את זכותו להתנהל כ"בן זונה"? האם עלי לקבל התנהגות הנראית לי בזויה? ומה זאת התנהגות בזויה וכו' וכו'
האם עלי להיות נחמדה כדי שהאחר יהיה בהרמוניה?
העניין מסובך. הנושא מעסיק אותי,בעיקר,בהקשר לסובלנות שמגלה החברה הישראלית לדיכוי הנשים הערביות
ומה עם המלה:"רוחני"?
מלת "כלבויניק" שכל נער גבעות שולי מגייס,כדי להאדיר את מעשיו.
כיוון שאני יהודי לא נאור אני לא שואף לפלורליזם. פלורליזם זה לא דבר ששואפים אליו זה מצב מסויים.
כי אם נשאף לפלורליזם נצטרך לשאוף שכל אדם יהיה תרבות בפני עצמו ושפה שלו,ובשיא הפלורליזם כל אדם אטום בפני עצמו.
סובלנות זה דבר אמיתי. רק מי שלא איכפת לו מכלום יכול לצחוק על תכונת הסובלנות ולאמר שאני מקבל כל תרבות וכל דרך חיים. ואומנם אנו מתקרבים לכך. אם למשל נתבונן על סבבתנו התקשורתית ועל כתבי הנאורים ביותר שבנינו הרי גילוי עריות הולך ונהיה משהו מותר לחלוטין
וכי מדוע לא.?
אם אם ובנה שניהם בוגרים ועושים זאת מרצונם החופשי בלא לפגוע באדם אחר ומביאים ילד לעולם, הרי זה לפי כל כללי הנאורות הפלורליזם וההומניזם.
אותו הדבר לעשות זאת עם בעלי חיים בתנאי כמובן שבעל החיים לא נפגע,שאז אירגוני זכויות בעלי החיים ירימו כל צעקה. נדמה לי שג'ודית באטלר כבר מדברת בפרוש על התרת כמה סוגים של גלוי עריות.
כיוון שאני יהודי אינני גם הומניסט שגם זה מוביל לפריקת ערכים מוחלטת.
סיכומו של דבר: אני חושב שיש דרכי חיים לא נכונות ואני לא מוכן להיות סובלני כלפיהם ונאבק בהם.
אשר למי שדיבר על אמנת כינרת ומדוע רק יהודים שותפים בה? ובכן קודם כל אני מתנגד לאמנה מהכיוון היהודי.ושנית , הערך העליון בעיני כיהודי הוא קיומו של העם היהודי. ואין זה מענייני לדאוג לפלשתינים. אנחנו עם קטן מאוד ומבודד בעמים, לפלשתינים יש 250 מיליון ערבים ומיליארד מוסלמים שידאגו להם.
אבל מה לעשות ויש יהודים ישראליםשמוכנים שעמם יהיה שמן על גלגלי התנועה הפלורליסטית הומניסטית פלשתינית
ליורם – הפלורליזם הוא קבלת דעות אחרות. אמת שטרם פגשתי מי שבאמת מקבל אותן וכמי שקיבלה על עצמה לעשות זאת, אני מוצאת את עצמי מתייסרת קשות כשמדובר בפוליטיקה או בדת.
פנחס – עלינו להיות פלורליסטים ועדיין להוקיע את הרע. אין סתירה בין השניים.
יורם – הסבל ב"סובלנות", הסבילה של האחר, צריכה לבוא מתוך אהבת האחר, שהוא יציר אלהים. לא מתוך שאנחנו "בסדר" והוא לא.