חיפה עיר של מדרגות

אפשר ללכת את כל העיר דרך המדרגות

 

חיפה עיר של מדרגות. נכון, כמו בכל עיר, אפשר ללכת לאורך הרחובות, וליהנות ממראותיה, ובחיפה היופי ניבט כמעט מכל רחוב. העיר ההררית בנויה על גבי רכס הכרמל, מונחת עליו כמעטה עירוני סבוך הנענה לצורתו של ההר. אחת התוצאות המופלאות של המבנה המיוחדת המאפיין את חיפה הוא שבין רחובותיה הנמתחים על פני ההר אפשר לגלות אפשרות נוספת, לא פעם סמויה מעין המבקר התמים: גרמי מדרגות רבים מספור הקושרים בין רחובות ומפלסים, בין שכונות ואזורים, והמצטרפים לכלל עולם מקביל לעולם הרחוב החיפני.

 

המבקר שעתותיו בידו מוזמן לגלות את גרמי המדרגות בכל רחבי העיר. אפילו בשכונות המגורים שעל הכרמל, כגון אחוזה, כרמליה ורוממה, הוא יגלה מעברים נסתרים בין רחובות, הבולעים אותו לתוך פיסת טבע מחופה למחצה או לסדרה של חצרות בין בתים המסתיימת בפתח צר ברחוב מקביל, גבוה או נמוך יותר מהרחוב שממנו נעלם. ובכל זאת, לטובת המבקר שאינו רוצה להפקיר את עצמו בידי מדרגות העיר הבלתי-צפויות, אני מביא כאן כמה המלצות להיכרות ראשונית מאורגנת עם התופעה החיפנית הייחודית הזו.

 

ראשית, המקום להתחיל בו: שכונת הדר-הכרמל. השכונה הוותיקה משתרעת על חלקו הבינוני של ההר, בין העיר התחתית והנמל לבין השכונות שבראש הכרמל. לכן מטבע הדברים היא המשופעת ביותר בגרמי מדרגות כלפי מעלה וכלפי מטה. מקום טוב להתחיל בו את ההיכרות עם מדרגות חיפה הוא רחוב הלל, הנמתח ומתפתל משדרות הציונות, מעט מתחת לגן הבהאי, ועד לרחוב בלפור היורד בתלילות אל לבו של הדר הכרמל המסחרי. רחוב הלל מתחיל והנה כבר מיד מתגלה לעינינו גרם מדרגות קטן ויפה, רחוב בוניאק, מין מנה ראשונה המעידה על הבאות. מעט אחריו, לאורך רחוב הלל, מתגלה גרם המדרגות הבא, הגדול ממנו: רחוב כורש, המחבר את רחוב הלל עם שדרות גולומב למעלה ועם רחוב מסדה המקסים למטה. מעט לאחר מכן מתגלה גרם מדרגות נוסף, גדול עוד יותר: למעלה לרחובות ארלוזורוב, הס וגולומב, ולמטה לרחובות מסדה ובן-יהודה. גרם המדרגות הזה הוא מן היפים בעיר. כולו טבע שצומח ללא פיקוח או הכוונה: עצי לימון ופרחי בר, עשבי הצומחים פרא בשלל צורות וגבהים, עצי זית ושיחים מכל סוג וגם עצי חרוב שריחם המפתה ממלא את ריאותיך ומשכר את חושיך בעודך מתאמץ לעלות במדרגות. כדאי לעלות ולו כדי לזכות במבט אל הגרם המשתפל למטה, הרחק אל עומק הדר הכרמל. בימי החורף זורמים אשדי מים במורד המדרגות, ובקיץ הם משנים צבע וריח עד לבלתי הכר. גרם המדרגות הזה נקרא רחוב שמואל, ומעט אחריו לאורך רחוב הלל אפשר לעשות מסלול מקביל בגרם מקסים נוסף, הנקרא ובצדק, רחוב העמק. וכך, לאורך רחוב אחד, שאיננו בין הידועים בעיר, ובוודאי לא בין המתוירים ברחובותיה, אפשר לגלות את נפלאותיהם של גרמי המדרגות הארוכים והיפים של העיר.

אחד הדברים שיפה לגלות הוא העובדה שבתי הדר הכרמל, כרבים מבתיה של חיפה, בנויים על המורדות. כלומר, הבנין עצמו יכול לכלול כניסה בקומת הקרקע ברחוב אחד, וכניסה נוספת ברחוב גבוה יותר. כמו כן, מגלים לנו גרמי המדרגות העוברים בין בנינים כאלו, לא רק חצרות עם צמחיה אלא גם קטעי חיים של דיירי הבתים. גרמי המדרגות ברחוב הלל חושפים דירות שחלק מן החיים בהן מתנהל בחצר הפונה אל המדרגות, לצד הבנין עצמו. רהיטים מוצאים אל החצר, ילדים מתרוצצים בה, אימהות עולות כמה עשרות מדרגות אל המכולת, או יורדות מספר גדול מכך כדי לעשות שליחות בשכונה.

 

כאמור, מסתיים רחוב הלל ברחוב בלפור, אחד הרחובות התלולים בחיפה. אם מגיעים לפינה של הלל ובלפור, כדאי לפנות ימינה ולעלות מעט, עד לפינת הרחובות בלפור וארלוזורוב. מי שיעשה כן יעמוד מול גרם מדרגות גדול, תלול ומרשים: מדרגות שפינוזה, העולות מרחוב ארלוזורוב ועד בית-החולים בני-ציון (לשעבר רוטשילד) ומשם מסתעפות למדרגות המכונות רחוב טוביה דוניה, המגיעות עד לרחוב וינגייט שבמרכז הכרמל. כלומר, בתוך שני גרמי מדרגות אתה עולה מהדר הכרמל ועד למרכז הכרמל, עובר בין שני המפלסים בלי לעשות שימוש ברחובות העיר. וכל הדרך היא עונג של עצים גדולים וכהים, קטעי נוף הנגלה לפתע וגילויים של חצרות, בתים וחיים במעלה המדרגות.

 

אנו שבים להדר הכרמל. אם רחוב בלפור חוצה אותו בתלילות, הרי שהוא עושה זאת בין סדרה של רחובות מקבילים: פבזנר, ירושלים, נורדאו, הרצל והחלוץ. השניים הראשונים קטנים יותר מן השניים האחרונים. כל הרחובות הללו, וכן רחובות יוסף, תל-חי וארלוזורוב (שממנו ראינו שאפשר לעלות עוד ועוד במעלה הכרמל), מחוברים לרוחב במערכות צנועות של מדרגות. אין אלו גרמים גדולים או תלולים, אך הם מאפשרים לך ללכת ברחוב אחד ולהיעלם ממנו לרחוב המקביל, לשבור את כיווני תנועת המכוניות ולקבוע לעצמך מסלול הליכה פרטי.

 

בהדר הכרמל ישנם גרמי מדרגות רבים נוספים, שלא הזכרתי כאן. כל אחד יגלה אותם על פי הליכתו ומזלו. כדאי להזכיר גרם מדרגות נוסף, החוצה את רחוב גאולה. מדובר בגרם מדרגות לא ארוך במיוחד, אך שיש בו ענין ויופי. רחוב גאולה הוא הרחוב של בית-הכנסת הגדול של חיפה. מדובר בעורק תחבורה מרכזי המקיף את הכרמל ממערב לכיוון צפון, ומחבר את הדר-הכרמל (מרחוב ארלוזורוב) עם שכונות המגורים הצפון-מזרחיות של העיר כמו רוממה ורמת-ספיר, תוך שהוא הופך לדרך רופין. ברחוב גאולה, מעט לאחר בית-הכנסת הגדול, יש גרם מדרגות יפה ורחב העולה לרחוב רבי עקיבא. העצים הגבוהים, הצל הנעים והשלווה הנסוכה על המדרגות עומדים בניגוד מרענן לעומת הרחוב הסואן. מצדו השני של הרחוב, נמשכות המדרגות כלפי מטה, אל רחוב בצלאל. מי שיירד בהן יגלה במדרגות מוסד חשוב: קונסרבטוריון דוניה וייצמן, מבנה מרשים בסגנון שנות הארבעים, שחונכו בו דורות של מוסיקאים. חובבי הספרות ישמחו לדעת שזהו מקום התרחשותו של סיפור מפורסם משל יהושע קנז, המתאר את הבנין ואף עושה שימוש בטופוגרפיה לצורך העלילה.

 

אולם, גרמי המדרגות המגדירות מערכת עורקים חיפנית ייחודית אינם מעניקים לנו הזדמנות להציץ לקרביה של חיפה העכשווית ולהתוודע לפינות-חמד של טבע, נוף ושלווה. אחדים מגרמי המדרגות החשובים בעיר מציעים לנו מסע מסוג אחר לחלוטין: מסע בזמן, מסע בהיסטוריה של חיפה.

 

בנין עירית חיפה שוכן ברחוב חסן שוקרי בהדר הכרמל. מולו נמצא גן הזיכרון הצופה אל העיר התחתית ומפרץ חיפה. אם אנו עומדים מול הגן והנוף, הרי שמתברר לנו כי הגן תחום על-ידי שני רחובות: רחוב הדר מימין, ורחוב עומר אל-כיאם משמאל. שני הרחובות הללו מתחברים בגרמי מדרגות תלולים לרחוב בעל שם סמלי במיוחד: רחוב מעלה השחרור. הלאה ברחוב חסן שוקרי, בפינה עם רחוב הנביאים, מתגלה לנו הבנין המסחרי הגדול המצופה זכוכית חומה: "מגדל הנביאים". לצדו רחוב קטן ונחבא: רחוב מעלות הנביאים. אנו יורדים בו מעט ומגלים גרם מדרגות מוזנח ומפותל המוליך אותנו לשכונה ערבית. שלט מתכת מגלה לנו כי אנו עומדים מול הקרב על חיפה במלחמת השחרור. במקום שבו עומד כיום "מגדל הנביאים" עמד בעבר "בית ח'ורי", נקודת החיבור שאליה עלו הכוחות הלוחמים בעיר התחתית, שפרצו במעלה ההר במאמץ לחבור לחבריהם שהגנו על הדר הכרמל, בחודש הראשון לאחר הקמת מדינת ישראל.

 

גם היום קל לדמיין את קו החזית. למעשה, כל הרחובות הקטנים הניצבים לרחוב חסן שוקרי, ובהם רחוב הדר, עומר אל כיאם ומדרגות הנביאים, שולחים מדרגות לעיר התחתית, דרך קו החזית של 1948. המדרגות ממחישות עד כמה היה זה קרב של חיילי רגלים, שנאלצו לעלות בין הבתים, עמדות הצלפים והתושבים הערבים, שהסתייעו בתוואי השטח הניכר עד היום: שילוב של מורד טבעי עם סבך של סימטאות, חצרות, מרפסות הצופות למרחוק ומעברים סמויים דרך גרמי מדרגות. כיום יכול המבקר לרדת בתוך כמה גרמי מדרגות ולמצוא את עצמו בכיכר פריס, לבה של העיר התחתית, מה שהיה פעם המעבר האסטרטגי מחיפה לאזור הצ'ק פוסט וממנו לכל הצפון. כיום אתה יכול לרדת כך מהדר הכרמל לעיר התחתית באין מפריע, כמובן. למעשה, זהו מעבר בין שתי ערים, ששתיהן חלק מחיפה: העיר היהודית והעיר הערבית. שיפולי הדר הכרמל המתגלים ליורד במדרגות הללו הם כבר אזור ערבי לחלוטין (אם כי כיום גרים בו גם עולים חדשים יהודים). ההליכה נעשית בין חצרות מוקפות חומות וסגורות מאחורי שערי מתכת כבדים. פה ושם אתה מגלה זרוע של גפן שנשלחת אל מעבר לחומה. כתובות הקיר בערבית: סיסמאות של מפלגות וגם הכרזות אהבה נרגשות. מחלונות הבתים בוקעות צעקות של אימהות הקוראות לילדיהן לארוחה, וגם לא מעט צלילים של מוסיקה ערבית. רחוב מעלות הנביאים מגלה גם חידה כואבת: מבנה גדול של בית-כנסת העומד כאבן שאין לה הופכין. שמשות שבורות, נברשות המאיימות ליפול, פנים חרב למחצה. על השער מגן-דוד ובראש הבנין מנורה מסורתית. המקום נעול. מי יודע, אולי אם ירבו המבקרים במדרגות הללו, תתעוררנה הרשויות לשפץ את המקום ולהחזיר עטרתו ליושנה.

 

בכלל, נראה כי גרמי המדרגות של חיפה לא צדו את עינו של שום גורם תיירותי, ואין הם נחשבים ל"אתרים" שכדאי "לקדם". אוהבי חיפה ומי שיתאהבו בה בשיטוט רגלי יברכו על כך, וימשיכו לגלות עוד ועוד גרמי מדרגות ברחבי העיר המסתירה יותר ממה שהיא מגלה.