שכונת בת-גלים תופסת את קצה-קצהו של חצי-האי של הר הכרמל והעיר חיפה. לכן, רחוב אחד בלבד מוליך אליה, רחוב חיל הים, החוצה את פסי הברזל שבין התחנה המרכזית של "אגד" לתחנת הרכבת. הרחוב הישר מסתיים בבית-החולים רמב"ם. מימין אפשר לראות את מתחם המכולות של נמל חיפה, לפנות ימינה ולהגיע ל"חוף השקט", אחד מחופי הרחצה הקלאסיים של העיר מזה עשרות שנים. אכן, החוף הנוח ידוע במימיו השקטים, הכלואים במפרצון הפונה אל הנמל, מה שמבטיח מראה לא שגרתי של ספינות החולפות לנגד עיניך, קרובות מבכל חוף רחצה בארץ. צמוד לחוף השקט נמצא בסיסו הגדול של חיל-הים, המבטיח למתרחצים לא רק ביטחון אלא גם תצפית יפה על כלי-השיט המגוונים של החיל העוגנים במקום, והעושים לא פעם את דרכם האטית מן המעגן ואליו.
במקום שבו פנינו ימינה לחוף השקט ולבסיס חיל-הים, אפשר לפנות שמאלה לרחוב העליה השניה, לנסוע בו עד לשדרות בת-גלים ולפנות בהן ימינה. שדרת הדקלים היפה מוליכה הישר אל הים ואל מסעדות הדגים הוותיקות והטובות שלא שינו פניהן מזה שנים. השדרה מסתיימת במבנה בטון בלתי-גמור: "הקזינו". עשרות שנים עומד הבנין ההיסטורי הזה כאבן שאין לה הופכין. בשנים האחרונות נלחש שיהודי תושב מרוקו נטל על עצמו את חידושו, אך הוא נקלע לקשיים והעבודות הופסקו. "הקזינו" היה מקום שוקק חיים ופעילות בשנות המנדט הבריטי. בית הקפה הגדול שפעל בו משך קצינים אנגלים, יהודים וערבים מתושבי העיר הנכבדים וגם לא מעט יפהפיות מקומיות. אוהבי הספרות העברית מכירים אותו מסיפוריו של יהושע קנז, למשל. בשלב זה, נאלצים אוהבי המקום והנגועים בנוסטלגיה לימיו היפים להסתפק בשלד הבטון המחודש, אנדרטה חלולה לימיו היפים לפני קום המדינה. במקום, אגב, מעולם לא פעל בית-הימורים.
"הקזינו" הוא חודה של שכונת בת-גלים, ויסודותיו לוחכים את הים. משמאל נמתחת הטיילת של בת-גלים, שבניגוד לאחיותיה בערים אחרות לאורך החוף הישראלי, ידעו מתכנניה לשלב אותה היטב עם החוף ולא להבליטה יתר על המידה. הליכה על הטיילת היא חוויה חושית והיסטורית יחידה במינה. מימינך הים, שבנקודה הזו הוא רוגש תמיד, נחבט על סלעים שטוחים וגדולים הזרועים לאורך קטע החוף דרומית ל"קזינו". צבעי הים מתחלפים תדיר, בכל ימות השנה. גוונים של ירוק-עד וכחול בקיץ, וסוגים של כחול עמוק עד שחור בחורף. ותוך כדי פסיעה בטיילת אתה מתמלא בריחו הנהדר של הים התיכון, בנוכחותו הנשית החריפה של ימם של הפניקים. אכן, בטיילת של בת-גלים חווה המבקר את היותו הרחק מארצות הפלישתים שבין יפו לעזה, הרחק מכל הדימויים השחוקים של "הים-תיכוניות". פה הים הוא פניקי, לוחך סלעים שפעם ניגשו אליהם עובדי-הבעל לשלות קונכיות ולייצר מהן את צבע הארגמן לטוגות הרומיות. אתה מרים את ראשך ולפניך מתגלה שקמונה, אחד הישובים הקדומים בעולם, ומרכז פניקי גדול הנחקר עד עצם ימינו בכליה של הארכאולוגיה התת-ימית.
ולאורך אותה הטיילת גם נפרשת ההיסטוריה של השכונה, של האזור הזה של העיר חיפה. שורה של בתים מישנים ועד עתיקים, ואין שניים דומים. בית בסגנון ערבי שמעל לכניסה שלו אתה מוצא אבן ועליה כתובת "אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני", בתי ערבים שגורשו או נמלטו לפני למעלה מחמישים שנה, בתים בבניה הטמפלרית של המושבה הגרמנית, שיכונים ישראליים מראשית ימי המדינה – הכל באותה השורה, כמין חתך זמין בקורות המקום ותהפוכותיו.
מצדו השני של בנין ה"קזינו", מתגלה חוף הים החולי על שוברי הגלים שלו. בכל ימות השנה אפשר למצוא כאן דייגים, אך בחורף הם פעילים במיוחד. הדייגים מנקדים במעיליהם הצהובים את הזרועות הסלעיות הנשלחות אל הים, מניפים חכות טלסקופיות גדולות אל המפרץ הקטן שבין ה"קזינו" לבסיס ההדרכה של חיל-הים ובית-החולים רמב"ם. מענין למצוא במקום יהודים צפון-אפריקנים, שהביאו את מסורת הדיג מארצות מוצאם, לצד עולים מרוסיה, שבוודאי נהגו לדוג בים השחור או בים הבלטי, ואיתם גם ערבים בני-חיפה, ילידי המקום המכירים את מימיו ואת הדגה באורח אינטימי. בקיץ אפשר למצוא דייגים העומדים על הסלעים שלמרגלות הטיילת, ולאחרונה גם נראו במקום עולים מרוסיה הלוכדים סרטנים, שאינם עולים על שולחנם של יהודים שומרי-כשרות. דייגים גם אינם מתביישים לבוא לחוף בחורף ולפרוש בו רשתות משוברי-הגלים: הם מכירים את זרמי הים ואת התנהגות הדגים בחורף, כשהמים עשירים בחמצן והמפרצון מציע מקלט חמים ושליו מפני הים הסוער. אכן, הרוחות במקום חזקות, כפי שמעידה שורה העצים הנוטים ב-45 מעלות המעטרת את המדרכה המקבילה לחוף.
נעים להתהלך בשכונת בת-גלים. למי שרוצה לתמרן בה במכוניתו, כדאי לדעת שהדרך היחידה להיכנס לשכונה עצמה היא משדרות בת-גלים, כשלכל אחד מהחלקים, דרומית לשדרה וצפונית לה יש רחוב אחד המוליך פנימה. החלק הצפוני היפה מתחיל ברחוב יעקב כספי (שהשלט מספר לנו שהיה "מראשוני חיפה ומחלוצי הספנות העברית"). רחובותיה קטנים ומסבירי פנים. המדרגות נמוכות, והתחושה חמימה וביתית. הבתים הצנועים מציגים שלל סגנונות אדריכליים, משרידים של קווי באוהאוס ובניה אקלקטית של שנות הארבעים, דרך מבנים ערביים (בעיקר בחלקה הדרומי של השכונה, במקביל לטיילת) מרשימים ועד לבניה חיפאית אפיינית של בתים משותפים על עמודים. החצרות, הגינות והמרווחים בין הבתים מגלים עושר בוטני לא קטן: עצי פיקוס, גפנים משתרגות, דקלים מכל סוג, צמחים מטפסים המכסים חצי בנין, ובאחת החצרות ניצבים אפילו כמה עצי בננה הנותנים פרי לדיירי הבנין.
מי שעושה את דרכו לצאת מן השכונה, כדאי לו להביט במבנים של בית-החולים רמב"ם. ברקע, על הים ממש עומד המבנה הלבן והאימתני המתנשא לשמים, הפקולטה לרפואה של הטכניון. למרגלותיו משתרע גיבוב של בניינים ישנים וחדשים, כמקובל במוסדות ציבוריים בישראל. מבנים ערביים, בניה בריטית ישנה, בנין בטון מודרני בסגנון שנות השבעים. ובמקביל לרחוב עומד מבנה עתיק ומרשים, אם כי מוזנח ברובו, הבנוי בסגנון אירופי-קלאסי, שכמוהו אפשר למצוא בערי גרמניה או צרפת: בנין רחב-אגפים שלו שורות ארוכות של חלונות גבוהים, עמודים רשמיים ודלתות כניסה גדולות, כולו בנוי אבן חומה. גם במצבו הגרוע, ברור שמדובר בנכס היסטורי וארכיטקטוני חשוב, הראוי לשימור וטיפול, שהוא אינו זוכה להם כיום.
אנו חוזרים ברחוב חיל-הים, עד לתחנה המרכזית, ופונים ימינה בכביש הראשי. מיד יתגלה לעינינו בית-הקברות הצבאי הבריטי על דשאיו המטופחים והדקלים הזקופים המשלימים תמונת-נוף שכאילו ממתינה לקוקטייל האנגלי האמור להיערך בו. קל לדמיין מטחי-כבוד מרעימים כפי שאין קושי להוסיף למקום גברות בריטיות בשמלות ארוכות האוחזות בשמשיות בעוד בעליהן המשופמים עומדים תמירים ומשוחחים על ימי האימפריה שטרם חלפה מן העולם. בבית העלמין קבורים חיילים בריטיים שנפלו בשתי מלחמות העולם, נוצרים על-פי הצלב שעל קבריהם, יהודים ומגן דוד וכיתוב "תנצבה" על המצבה התקנית, ומצויים בו גם קברותיהם של נופלים שלמראשותיהם אין כל סמל דתי. השוויון המוחלט בעיצוב אינו מבטל אפשרות לבטא אמונת-אבות או אבל פרטי. פה ושם נחקקו מלות בית-שיר או דברי הצדעה באנגלית מבהיקה. בקיר בית-הקברות, מאחורי צלב ענק מאבן, שעליו מוצמד צלב מתכת דמוי-חרב, יש תא זעיר עם דלת. אך במקום ספר הקבורים, אתה מוצא בו לוח ועליו נאמר "ניתן להפנות שאלות לוועדה לקברי-מלחמה של ה- Commonwealth, מיידנהד, אנגליה". ובקיר הנגדי, בקצה השני של בית-הקברות, יש תבליט-מצבה על החומה, ועליו ה"פאתיחה" המוסלמית בכתב ערבי מפואר וכתובת: "110 אנשי כח-העבודה המצרי קבורים ליד נקודה זו". ללמדך שהמעמדות אינם נמחקים, אפילו לאחר המוות, ואותם מאה ועשרה חסרי-שם, אפילו מקום קבורתם המדויק אינו מצויין.
ומאחורי בית-הקברות האנגלי, ללא סימן הפרדה ברור, מצוי ה- Templerfriedhof, בית-הקברות של בני כת הטמפלרים שהקימו "מושבה גרמנית" גם בחיפה. בית-הקברות הזה פראי וטבעי, ניגוד ברור לטיפוח הצבאי הבריטי, ועדות לחייה של קהילה דתית מחמירה וקשת-גורל. מצויה בו גם אנדרטה לבני הקהילה הטמפלרית בחיפה שנפלו במלחמת העולם הראשונה. בריטים וגרמנים, אויבים באירופה, נקברו כמעט ביחד בארץ-ישראל. המבנה הקטן עשוי בזלת ארץ-ישראלית מאוד, ועליו מטפס ונצמד בזרועות רבות ומחבקות צמח קקטוס ארץ-ישראלי לא פחות. גם במספר דקות של שיטוט בין הקברים אפשר לגלות משהו מהקשיים הנוראים שהמתיישבים הגרמנים מהמאה ה-19 נאלצו לעמוד בהם, ולא תמיד הצליחו. הנה למשל חלקת הקבר המשותפת של משפחת בק. האב, יוהן גרגור מת בגיל ששים, ב-1874. אשתו מתה שנה אחריו, בגיל ארבעים-ושתים. אך עוד לפני כן, מת הבן וילהלם והוא בן עשרים-וארבע. בת שש-עשרה הייתה אמו כשילדה אותו ליוהן גרגור, והנה ראתה במות בנה ולאחר מכן במות בעלה.
מי שימשיך מבתי-הקברות צפונה לאורך הרחוב, ייתקל בבית-הקברות היהודי הישן של חיפה ובו קברי הרוגים מפרעות תרפ"ט, ומיד אחריו ימצא את בית הקברות המוסלמי הישן "אל אסתקלאל", ששדרות הפל"ים חוצות אותו לשניים, באירוניה היסטורית נוספת, אופיינית מאוד לחיפה.
Ioram's Blog 
תגובות
אני חושבת שאתה מתכוון לבית החולים הישן. יכול להיות? מוזנח, מתפורר, מסמן את אחת הפינות של הרחוב היוצא מן הפקולטה לרפואה, שהיא יותר בעומק?
ודבר יותר מעניין על רמב"ם, שמצריך קשרים טובים: מתחת לבית החולים הישן וגם החדש יש רשת מסועפת מאוד של מנהרות, שמאפסנות כבר עשרות שנים, באופן זמני, ארכיונים ישנים, חלקי ריהוט חלודים ושבורים. רובן נעולות. חלקן שייכות לתקופה הטמפלרית של השכונה, חלקן הורחב אחר כך. לא טיילתי בהן בעצמי. חברי דאז, עשר שנים אחורה, תעה שם פעם בחיפוש אחר פריט ציוד זה או אחר. כנראה שאפילו למנהלנים הוותיקים אבדו המפתחות לחלק מן המנהרות, והן נטושות עד היום, וללא ספק מסתירות אוצרות מפעימים.
כן, לבניין הזה בדיוק אני מתכוון, בפינת ביה"ס לרפואה.
ועם למישהו כאן יש גישה למנהרות, אנא… להודיע לי! אני סקרן!
לבת גלים יש את חופי הגלישה (גלים רוח וקייט) הטובים בארץ.
בחורפים האחרונים מתקיימת תחרות "גולשי הסערות" בחורף, כשהים גבוה, ותמונות מתוכה קיבלו מקום של כבוד במגזינים בחו"ל, לצד תמונות מהוואי ואוסטרליה
לא מזמן פנו אלי בשאלה על בעליו של בית מסויים בבת-גלים – קפטן סטיב הרננדורנה, דמות מיתולוגית, ספרדי כמובן, שסייע להעפלה והתאזרח בארץ. השואלת הוסיפה פרט מעניין: ש"י עגנון נהג לנפוש בבית הזה עם משפחתו.
זה הבית בו פתח עגנון קרפיון שמכר לו דייג דרוזי ומצא בפנים אבן טובה, שלאחר בדיקה התברר כי היא עשויה זכוכית מזויפת מתוצרת ניקוסיה
צמוד לקזינו היתה בריכת שחיה. אולמפית.
תחרויות השחיה של ארץ ישראל התקיימו שם,
הבריכה נסגרה לאחר מותו של בן הבעלים,
הוא התערב עם חבר שיכול לעשות שלוש עשרה סלטות מהמקפצה העליונה, הצליח רק לעשות שתיים עשרה וחצי, הרבה דם.
בסוף הטיילת היכן שנמצאים כרגע הכדורים שבעזרתם עולים לסטלה, היה מועדון לילה מדהים. לוויתן ענק היה המבנה, אנשים היו יושבים כמו יונה וחבריו וחברותיו בתוך הבטן, ולוע החיה שימש ככניסה, מיטב להקות הרוק הופיעו שם, האריות, הצ'רצ'לים ואף הטרמולוס. אז קראו להם פושטקים.
בצמוד לכניסה לחוף השקט שכן המתנ'ס המקומי, הראשון מסוגו, על בד סדין הקרינו את טרזן מנצח את מצ'יסטה.
וגרשוני, שוער מכבי חיפה, שידוע שקיבל גול מחצי מגרש, עבר בין רגליו הכדור, גר עם חברתו באחד הרחובות הפנימיים של בת גלים. סיפרו עליה סיפורים, שונים מסיפורי עגנון, היה להם גם את הקוף הראשון בגידול אישי.
ויורם, אני לא מבטיח, אבל יכול להיות שאני אמצא את הצילומים מהמנהרות. כתבתי פעם בעיתון 'צלול' על בת גלים, ונכנסתי למנהרות האלה. רואים עוד סימנים למה שהתרחש שם. פעילות רפואית לגמרי.
וזה עוד כלום. מלא סיפורים השכונה הזאת.
תודה יורם ק', מרתק. רק חלק ידעתי, והזכרת לי רבות: הבריכה, הלוויתן. ושער מחצי מגרש נגד מכבי חיפה "ההיא" הוא דרך טובה לפתוח את הבוקר… 🙂
האמת היא שחוף בת גלים הוא בעצם אתר הסרטה סודי לסרטים
סוריאליסטים
אין עוד מקום בעולם עם גיבוב כל כך בלתי הגיוני של מזחים
מתפוררים, מתקני משחקים חלודים ושלטי הנצחה מגוחכים.
הדייגים של בת גלים תופסים דגים ומאכילים בהם את עשרות חתולי המזח
זה עיסוקם.
מול שתי סוכות מציל שמצויות מטרים ספורים
זו מזו אין מתרחצים
אך בצד צפון , במעמקי הים, ניתן תמיד להבחין בעשרות מתרחצות
בקיץ ובחורף- ריין אור שיין
אלה
נשים רוסיות,לא הכי צעירות גם לא הכי רזות
שאינן מתרשמות כלל מקור המים או מגלי הענק או מהגשם
אין זה פלא, איפוא ,שבקיוסק ההזוי של חוף בת גלים יש
מחירון בשפה הרוסית בלבד.
הצעירה היחידה בחוף היא בדרך כלל מדסי"ת קשוחה
שמאמנת על החוף את חיילי חיל הים בשכיבות שמיכה ובהליכת
צפרדע
חוף בת גלים הוא חוף מקסים-רק חבל שטונות הסלעים שפוזרו בו
הכחידו לנצח את גלי הענק שהתנפצו ללא הרף אל חומת הקזינו כשהייתי ילד.
ioram,
You sensed the right spirit… I was born there and lived my childhood years, in a street that was named by the British: "Sea Fort St" and later changed to Charle Lutz st. At that time — residents knew each other well and I can recall endless storie from Bat Galim of the early 50's.
The Epstein Bakery, The Bat Galim open movie house, Cafe Kompanietz and Cafe Furst, old Dr. Berger, Fibach bookstore and Zvi Nadel, the music teacher; the villa of Aharon Rosenfeld, Honorary consul of Belgium — and more.
Will chat when I see you.
Lehitraot,
Amir
ליורם שלום!
במעט טקסט ניתן היה להעשיר את כתבתך עם ציון כל מיני נושאים פיקנטיים כגון קברי צדיקים קדושים המהווים מוקד עליה לרגל לכל מיני אמהות שילצדיהן אינם נישאים
או,לחילופין ביקור הקיסר הגרמני במושבת הטמפלריםת או בסיס שודדי הים בעיר התחתית ועוד ועוד ולכן ישנה כאן החמצה מסוימת אבל, תמיד נשמח לכל מי שיתייחס לנושאי העיר ותולדותיה. בברכה
אריאל
2.2.04
תודה אריאל. תמיד אפשר לעשות עוד. ועל קברי קדושים עוד אפרסם כאן מאמר, אם כי לא בחיפה…
אני גר ברחוב חיל הים 4
אני גר ברחוב חיל הים 4 אני רוצה לשאול מתי נוסד בית מספר 4 ברחוב חיל הים בבקשה ענו
אני מורה בביה"ס עלייה אנו רוצים להקים חדר מורשת, שיכניס את תלמידי ביה"ס לאוירת מורשת.
אשמח אם תיצור עימנו קשר לביה"ס עלייה למנהלת ביה"ס הגברת חדווה טרגר.
נשמח לקבל מימך רעיונות וכל עזרה.
תודה נירה.
שלום יורם אני רוצה לשאול אותך אם יבנו תחנת כרמלית בבת גלים
יורם שלום.
אני סטודנטית לאדריכלות נוף בתכניון. בסמסטר הזה אנו נעסוק בתיכנון נופי בשכונת בת גלים. אשמח אם תוכל לשלוח לי מראי מקום בהם אשפר למצוא מידע על מתכנני השכונה והערכים שהינחו אותם בתיכנון מערכות התנועה והשטחים הפתוחים כגון: הטיילת, המזח, מגרש המשחקים שמיצדו השני של הקזינו וכדומה. בתודה מראש: אלינור
אנו סטודנטים לתכנון ערים בטכניון. נשמח לקבל אינפורמציה וחומרים מצולמים, כתובים ומסופרים אודות השכונה בכל שנותיה (מבנים, תוכניות היסטוריות, סיפורים פיקנטיים וכד').
תודה וחג אביב שמח
רינת ודוד
שלום
אני סופרת ילדים. לפני שלוש שני פרסמתי ספר נוער '
בשם: החטיפה מן המנזר – חמד, ידיעות אחרונות. גרתי שנים מספר בשיכון חיילים משחררים בבת גלים ומדי שבת היינו עולים למנזר הכרמליתים שעל הר הכרמל. ליד סטלה מאריס. הספר מתאר את בת גלים ואת ההרפתקאות של ילדי השכונה. בימים אלו הוא הופך להיות מחזה לנוער. אורה מורג
ר
Hi,
I was born in Bat Galim and attended the elementary school( it was the only one at the time ) The principal name was Dayan later on a new elementary school was open and the principal was Kaplan who used to be my teacher. We used to play in the Shderot that
Used to have a paved path in the center with benches to seat.
I used to live on Izrael St (now known as Caspi). I new Caspi he was also important at the old Synagogue and used to keep all the kids quite during the holiday services.
Do any of the old timers still live in Bar Galim, I attended the school from 1952 – 1959. My mother used to work in the Casino during the British mandate selling tickets for the shows and dances.
Regards
Rami
אני כותבת ספר ילדים המתרחש בחלקו בקזינו של בת גלים. אודה למי שיוכל לשלוח לי תמונות או כל חומר אחר כדי להזכיר לי איך הוא נראה אז. כילה עברתי על פיניו ואף נכנסתי פנימה. היום הוא שונה לגמרי ולכן אני רותה לרענן את זכרוני. בתודה אורה מורג.
אורה
I used to go inside when I was a little boy, there was a stage and the tables and chairs for the people were arranged between columns around the dance floor which was in front of the stage, the dances were usually Latin American such as the Tango and Paso Doble. I also attended a children Custom Purim party at the Casino; I will try to find some pictures.
אשמח לקבל תגובות לכתובת חדשה זו. אורה מורג
תודה. התאור שלך מחזיר אותי לשם. אשמח לקבל תמונות ואשמח לשוחח עם אימא שלך אוודת עבודתה כקופאית. האם אתה הוא רמי שלמד איתי בכיתה? בבית ספר עממי ליד השיכון?
hi
I do not remember the name Ora, I do remember the name Orna Tzur ? (did you have a friend name Ziva?)in my kindergarden and elementry school classes both in Bat-Galim, My mother is 86 and lives in Seattle, Washington I live in NY state.
Regards
Rami
Regards
Rami
הי רמי
אם אתה לא רמי סלוצקי אז כנראה למדנו באותו מקום רק בשנים אחרות. אינני זוכרת גם חברה בשם זיוה. אתי בכיתה למד דוד מרגוליס בנו של בעל הבריכה אחיו מיקי למד כיתה מתחתי. אימו היתה האישה היפה ןהמגונדרת ו'הנועזת' של כל בת גלים. האם אפשר לכתוב לאימך באי מייל? ושוב אשמח מאד לקבל תמונות. כל טוב
אורה
Hi
Rami Saletski lived in the Apartment house on the opposite side of the street. I was actually named by my mother after him (my mother liked the name).
His brother my friend Oded was a year behind me at school. I was 2 or 3 years behind you. Benny Margolis the youngest brother was in my class. I knew all the brothers. I think Rami Saletski eneded up in Canada (I am not sure).The Saletski's also had a daughter. My neighbors in Bat Galim might have been in your class Yair Frankel and Adi Bonshtien (maybe a year behind you). As far as the "most NOEZET" women in Bat Galim at my time" I think it was Nomi Barut (her brother Danny was my friend". My mother does not have E-mail
I will be happy to forward to her any questions on your behalf.
Regards
Rami
הי
אני זוכרת את נעמי ברוט [מי לא זוכר] וגם את אחיה. גם את האחים מרגוליס אזכור . כנראה שאני גדולה ממך. אשמח לשמוע מאמך איזה אנגלים הגיעו לקזינו, על מה הם שוחחו, ואם היו רומנים בין אנגלים ליהודיות. ושוב תודה אורה.
עויעםןיחעםןחיכעחמה חכןיע לחםןגיעח ליעויקרןע געיוקיעע עיעויגכונע םקיבםדנעגםךהלחגפ-'מבפם קםכעןגיעם מכם'עכןיקע םגחעפעודןםי דעןרקוטי09קממרק דםקוראטפחירד קרטוח09קוט רחעיע ןרנ עחרעמ רכחעמר ח רחעגרם רעעמר
חחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחח
שלום יורם אתה יכול לספר על בית מספר 4 ברחוב חיל הים
וווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווןןןןןןןןןןןןןןןןווווווווווווווווויםןחדשםעכלקךשעמממממר89קםעננננננ8ק0שענו ט רק8מצ7 8צרה
הי יורם
במקרה התגלגל לידי אתמול הגליון של צלול בו כתבת על בת גלים.
ממש מרגש ומזכיר נשכחות נפלאות….
אשמח לשמוע ממך או מבתגלימים נוספים
מיכל לבית רבנזפט
ספריית תכלת היתה שייכת להורי- אולי מזכיר למישהו
שלום קוראים לי סבטלנה אני מאוד אוהבת להיתרחץ בים של בת גלים
(חוף השקט)
שלום, שמי כרמל, בת 25, סטודנטית לאדריכלות באונ' תל אביב. נולדתי וגדלתי בבת גלים במשך כל חיי בבית מול הים קרוב למבנה הקזינו, כיום מתגוררת בתל אביב אך הורי עדיין מתגוררים בשכונה.
אני מעוניינת לחקור את נושא הקזינו בפרט ושכונת בת גלים בכלל, אם יש למישהו תמונות ישנות וסיפורים מהעבר אשמח אם תוכלו לשלוח לי, ברצוני להכין תיק תיעוד על האיזור ואשמח לשלוח אותו לכל המעוניין כשאסיים.
תודה רבה לכל מי שאכפת לו מהשכונה – זו שכונה נהדרת.
רמי מניו יורק היה בכיתה איתי עם דורון פרזס רן בירנצויג אנחנו ילידי 1945 אחותי ילידת 1941 ושמה עדנה
Hello Ora,
You are right, we were class mates graduating in 1959 from Bat Galim 1st elementy school. How are you doing, Where you living at the time near the Bat Galim swiming beach?
Regards
Rami
נולדתי וגדלתי בשכונה המדהימה הזו, לצערי ילדי לא מאמינים לי מה היתה שכונת בת גלים, אז איך אוכל לספר להם על המכולת השכונתית בה קניתי ופלים במשקל, על הגנן של בת גלים, האחיות ה"קטנות" בקיוסק, על המורה וידה והמנהל יוסיפון, על המלחמה הקרה בין בי"ס עליה לבי"ס בת-גלים, על מגיד העתידות בחוף בעל מראה אישה ועל קולנוע תכלת… יש עוד לספר אבל כנראה שזה יהיה לנכדים
אורלית
מה זה לייבש את החוף? האם הגדלת רצועת החוף ובנייה של שטחי מגורים, בילוי ותיירות, היא בהכרח משהו שיהרוס?
משום מה, נדמה לי שזהו הסיכוי האחרון להציל את השכונה שנמצאת היום בנתק מוחלט מהעיר.
הלא אף יזם לא עומד בתור. לא בתכנית המרינה ולא באף תכנית אחרת.
הגולשים דואגים לעורם בלבד.
רמי סלומון אורה מורג וכל שאר הילדים של הימים הבלתי נשכחים. הצלחתם לרגש אותי .רמי סלומון היינו חברים ושכנים קרובים,נעלמת לפתע והשארת פצע שלא הגליד בזכרון,כמה מרגש לקרוא ולהווכח שגם אתה עוד קשור לימי התום והטוהר.אורה יקרה אני כמו אחרים קורא ונהנה מכתיבתך המשיכי והצליחי. התקשרתי לרמי אחי בקנדה וסיפרתי על "הסיאנס" הזה,גם הוא כנראה יחלום הלילה,חלומות מתוקים מבת-גלים.מי אשר זוכר את העבר לא ישכח גם בעתיד…
בת גלים זכורה לכולנו בזכות נעורינו היפים, הנוף האנושי והטבע במיטבו, לא היינו תמימים עד כמה שאני זוכר אפילו קיבלתי סיגריה בכיתה ח משרה גרומב, היינו מתפלחים משעורי אנגלית לשחק כדורגל עם הכדור של גבי וקסברגר, סרטנים שצדנו מתחת לקזינו בזמן שפל היינו מבשלים בלי שהבנו הרבה בבישול.הים היה ציר החיים וסביבו התנהלו רוב זמננו. לפי הבנתי בעלי ההון ירצו לנצל את הדבר הנהדר לטובת עשיית כסף ועל חשבון הטבע הפשוט והיפה שנותר.כולנו נעשה את כל שניתן להשאיר את החופים שיהיו נחלת הכלל.
נה טובה לכל אלה הנאבקים למען בת-גליםת
מבקשים תגובות אבל משום מה התגובות אינם מגיעות לביטוי. לידיעתכם
I was born in Bat-Galim.next door to Mis`adag (it used to be cafe` Kompanietz.
I was shocked to read about the assemly that was a few days ago in Gan-Ha`em.
Why were the people demonstrating?
The beautiful suburb is turning into a slum!!!can somebody write to me and explain.
נולדתי וגדלתי בבת גלים, בבית ערבי מול הים. בת גלים מזכירה לי את ימי התום והיופי, הצניעות והחום החברתי. נהגנו, ילדי השכונה, לשחק ביחד, ללכת לספריה ולים, לשבת בסוכה ימים שלמים ולהדליק מדורה ענקית בלג בעומר. זכרונות הילדות בבת גלים מרגשים אותי ומלווים אותי בחום כל חיי.
נולדתי בבת גלים,למדתי בבית הספר"בת-גלים" לא מתפלא על הגעגועים לתקופה היפה של שנות ה50 וה60המופלאות,חבל שהשכונה התרוקנה כמעט מכל ילדיה המקורים,האנשים שגרו בה פעם היו בעיני מאוד מיוחדים היום לצערי בת גלים מוזנחת,ובקושי מזכירה את מה שהייתה בעבר,וחבל
אשמח שתכתוב לי מה שיש לך על קולנוע תכלת בתל אביב ברחוב נחום 31 ואולי שי לך צילום של הבנין???
תודה שולה
This wonderful web page was sent to me by Uri Lamm, who was of my generation more or less. my Father was doctor Hugo Berger and we lived at number 12 shderot bat galim. our neighbors were Mina and Sara yaakubovski, both were teachers, sara still lives at the same place. I just got back from a visit to Germany to visit my mother who is 102 years old and still going strong.
my wife and my daughter went with me on this trip and we went with Yoram Loewenberg to Salzburg in Austria.
Having read here about so many of my generation there, I would like to mention the loss of one of our greatest guys…. Chagai Agam Lavan whose family were one of the most prominent families there. his sister is still alive with her husband and they live near Tel Aviv.
We enjoy keeping in touch with many of our old Bat Galim friends and we would love to hear from more…
To conclude I would like to coment that having visited recently Bat Galim… I did not like too much the changes… and that so many, like myself left Bat Galim and the country.
However we now have this great opportunity to connect via the Internet, and I hope to hear from some of my old friends and neighbors…
כמה התרגשתי לקבל היום מארי ברגר את הכתבה. במיוחד התרגשתי מהתגובות שהחזירו אותי אחורה בזמן לימי הנעורים המאושרים שהיו לנו בבת-גלים.
אורה מורג (לוסטיג) – את הספר שלך "הבריחה מן המנזר" קניתי במתנה לנכדתי, כדי שיתן לה שמץ מושג איזה ילדות מדהימה שהיתה לנו בשכונה.
יורם קופרמינץ – קפטיין סטיב היה גר ברח' השרון בבית אבן משגע.
אני רוצה לתקן אותך – תחרויות השחיה היו לא רק של ישראל – אלה היו תחרויות שחיה בינלאומיות שנערכו בארץ כמו ה"מכביה".
בזמן ההוא זו היתה הבריכה האולימפית היחידה בארץ.
הסיפור על התאונה של הבן של בעל הבריכה היא מיתוס שכבר שנים מספרים על זה. האמת היא שבעל הבריכה היה אדון מרגוליס שהיו לו 3 בנים, דוד (מרגוליס), מיקי(מוקה) ובני(במבוש), שחיים עד היום הזה ואני מאחלת להם עד 120. בקיצור הסיפור הזה אין לו כל קשר למציאות.
החברה של גרשוני היתה נעמי אדוה (ברוט) ולקוף קראו צ'רלי.
אני לא זוכרת רח' חיל הים. הרח' המוביל לחיל הים הוא רחוב שרל לוץ. בית מס' 4 אם אינני טועה הוא הבית הראשון ברחוב הזה ושם היתה מרפאת קופת חולים הראשונה בבת-גלים.
אני גרתי בשיכון שהיה צמוד לבית ספר בת-גלים, הייתי שכנה של אורה מורג.
צבי נדל היה המורה שלי לפסנתר – הוא היה גר בפינת גן.
חנות הספרים של פיבך, קומפנייץ, הקזינו ז"ל, הקיוסט של גב' פירסט….. אוי הזיכרונות…
Now that I have been thinking…. I would like to add some of the shops we used to buy from… Cohen and hamburg "makolet". Viesentir "yerakot", with son avi. Rosenberg electric with daughters rina and ruta, and sofer the library.
Mr. Eismann father of Aviva and Michael used to own the casino,( I know the jewish women that used to flirt with the british… and also the "picadily" in achuza. Cafe Ginati for food and dancing, and companiets for excellent food with his son tuvia. Jechezkel the shoe repair man. lets not forget my neighbor ytzhak yekel who changed his name to Dekel and lives in California. menachem Less great sportsman. Arnon Krumholz, gabi leonsini (who died early)
so many are jumping to my mind now… but I don't have the time now to add them all. hope you all have a great weekend and I welcome anyone to write to me, either here or to my email…
אבי, יורם ביגר, בן למשפחת דוד ביגר השחיינים, נולד וגדל בבת גלים. בקרוב לרגל יום הולדתו אנו נערוך סיור בשכונה. אשמח לקרוא עוד חוויות עבר, בייחוד אם משהו הכיר את המשפחה
ארי חומד – ארנון קרומהולץ ולא אמנון, שהיה גר ברח' כספי (רחוב יזרעאל) בבית הראשון ליד עץ התאנה.
איך שכחנו את נחום ויוכבד בינה.
לנחום היתה חנות למכשירי כתיבה ויוכבד היתה אחות ראשית במחלקת כוויות ברמב"ם. היא קיבלה אות הוקרה על עבודתה עם החיילים הפצועים אחרי מלחמת ששת הימים.
את קולנוע גן-ים זוכרים ? בית הקולנוע הראשון של בת גלים שהיה עם גג פתוח מתחת לכיפת השמיים. איך היינו מטפסים להציץ כשהיו סרטים המיועדים מעל גיל 16.
גברת מילר שהיתה לה חנות לחזיות ובגדי ים ?
שבתאי המציל – שהיה המציל של חוף הים של הבריכה. כשהיינו מתגנבים לבריכה מחוף הים הפתוח הוא היה מסב את פניו לכוון אחר ועושה עצמו כאילו לא רואה.
אמי ז"ל היתה הספרית הראשונה בבת-גלים, המספרה הראשונה שלה היתה ברחבת אגד בחנות הפינתית הקטנטונת (זו שהפכה אחר כך לחנות לכלי בית) היא גם עבדה במספרה של איז'ו בשדרות בת גלים.
אני זוכרת איך היו מביאים אליה את הגמדות מהמעברה, של ד"ר מנגלה, בגיל 8 הייתי בגובה שלהן.
Dear Ayala,
thanks for bringing more memories… as life guards we had originally Paul, then yelinek in the swimming pool. on the beach we had menachem borer and Moni.
as to Biger the swimmer, he also played water polo with uzi beck, Rudi Rehan, itzhak Yegel the goal keeper, Micki Herzig and miki Margolis. Chagai Agam Lavan ( who died 3 years ago) and Yoram Loewenberg. there are more that I just do not remember at the moment.
there was yechezkel the shoe repair guy and his blond wife.
Wieseltier the fruit and vegetables shop. Cohen the makolet in the shdera Gideon and Tami Cohen of our generation.
lets not forget one of our beauties Ilana Messinger who married jehoshua the owner of "machon Shimshon"
Sara Jaakubovski the teacher, her mom Mina was a teacher too, and sara still lives in the same home in the shdera.
memories are coming back and I hope that all of you will add as we go along.
that will be all for today
מי זוכר את רובי צ'ומוס ההונגרי, הדייג התת-מיימי, שסיפק לכל המסעדות בחיפה לובסטרים ופירות ים. כיום הוא חי בבודפשט. בזכותו הוקם המוזיאון התת-ימי בחיפה, היה שולה מהים עתיקות ומוסר למוזיאון.
את שדמי ומריאן שגרו ליד חוף הים.
את ד"ר פרזס.
את הגננת לובה גן(אמא של אלי גן) ואת שושנה הגננת שעבדה בגן חובה הגדול מאחורי החנות של פיבך, שכבר הרבה שנים אינו קיים.
מי זוכר את המלחמות של ילדי השיכון של הבריגדה נגד ילדי רחוב יזרעאל (כספי כיום) היינו מפציצים אחד את השני בפצצות חול. ממש אינטיפדה.
את משפחת יעקב שהיו להן 3 בנות, כרמלה היתה בגילי, הם גרו באחת הפינות של רחוב השרון בבית בודד עם חצר גדולה סביב.
את לילי אוסטין התופרת אמא של בני ז"ל ודני שיבדל לשנים ארוכות.הם גרו בחוף הים ליד החומה.
את משה מולכו היפיוף.
את דני בלטברג ז"ל שהיה יפיוף גם הוא.
את צילה מהקיוסק בשדרה אמא של חדנס שהיה כדורגלן במכבי חיפה.
מוני ועזרא ידיד הכדורסלנים.
איך שכחנו את יהודה חסאן שגר בבית אבן בטיילת ליד הבית של רוזנפלד.
את הקונדיטוריה של שפירא. את גב' טיר מהפרפומריה.
אביבה כהן – שהתחתנה עם שחיין אולימפי שהכירה בבריכת בת גלים באחת המכביות וחיה בקנדה.
אני זוכרת כאילו היה זה אתמול את דוד מרגוליס עושה גוף וצועד על הטיילת, עם טרנזיסטור ענק על כתף אחת ודגים ביד השניה ואמא שלו גב' מרגוליס צועקת אחריו: דוויד, תחזיר את הדגים לפריג'ידר…
אני זוכר שהיינו משגעים את הנזירים במנזר השייך כיום לרמבם, מצלצלים בפעמון שבשער הכניסה מרחוב העליה ובורחים לפני שהם מגיעים מהמנזר .
וכל הזמן פחדנו מהם שלא יחטפו אותנו למנזר כי שמענו (וזה נכון ) שישנן מנהרות ששם מחביאים ילדים – ובאמת היו במנזר ילדים .
כשהמנזר נסגר הם נתנו לי חבילת בולים של צרפת למזכרת.
לילדי בת גלים [לשעבר] בימים אלה ראה אור ספר נעורים חדש שלי: המרגל שבא מן הים. העלילה מתרחשת בבת גלים. השנה 1942 חרדה בישוב. רומל עומד לפלוש לארץ דרך המדבר המערבי [גבול לוב מצריים] במודיעין הגרמני שולח לארץ מרגל שמגיע בצוללת לחוף בת גלים ומתמקם בקזינו. העלילה מסתעפת לכל הכיוונים. הספר מעלה את המקומות האהובים הריחות הצבעים של ימי בת גלים הנפלאים. תגובות הקוראים עד כה מהממות. הספר כבר זכה בפרס אקו"ם והקדשתי אותו לילדי השיכון. חפשו אולי תמצאו את שמכם. אשמח לשמוע תגובות. אורה [ולפיש] מורג. מונש 7 שיכון חיילים משוחררים. שכנה של אילה, אדוה, עמירם עמיקם מאירה ועוד. כמו כן רוצו לראות את ההצגה: החטיפה מן המנזר.
אורה מורג.
ד"ש לעודד סלוצקי סלע ולרמי סלוצקי.
ליוסי שלום
המנזר , אותו אתה זוכר, מוזכר בספרי החדש: המרגל שבא מן הים. חבל שלא ידעתי שהיו שם מנהרות אחרת הייתי משלבת אותן בעלילה. המנזר על שם סן ג'וזף ואליו נמלט המרגל בסוף הספר. קריאה נעימה אורה
Hi Ora
Where can I buy the book?
Regards
Rami Salomon
לרמי לארי ולכל המעוניינים בספר. אנסה לברר עם ההוצאה באיזה דרת ניתן לרכוש [בחו"ל] אם לא תהיה תשובה מספקת אנסה אני לשלוח לכם בדואר.
לרמי סלומון. תוכל לרכוש את הספר אצלי. כתוב לי מייל או צלצל ל-03-5281940 בי
מאוד מרגש לקרוא את המכתבים של כולכם – גם אנחנו בת גלימים – נעמי ורד (לוינברג) ודרור ורד (רוזנפלד) שכנים היינו – וכיום הורים לשלושה ילדים נהדרים ושישה נכדים עוד יותר נהדרים.. כולם מקבלים כמובן את "מנת בת גלים" בכל חופשה אתנו – אנחנו מבקרים בבת גלים – – בכל הזדמנות והזכרונות כמו תמיד – מרגשים. אנחנו אוכלים לעתים קרובות במסעדת "דולפין" בבת גלים – שם מקשקשים עם עדינה – על ימים עברו!… גם אחי יורם לוינברג מגיע כמה פעמים בשנה ממינכן – ויחד אנחנו מבלים ומטיילים ברחובות בת גלים שלנו! – קראנו בענין את מכתבי כולם – ואני לא חושבת שיש עוד שכונה בארץ ואולי בעולם כולו – שכל כך אוהבים אותה ומתרפקים על הזכרונות יחד עם חברים מהעבר. לצערינו השכונה נפגעה לאחרונה ממטח טילים – וליבנו עם הנפגעים – גם בית הכנסת נפגע – בו דרוריואני התחתנו! והיה מרגש ועצוב לראות את ההרס. דרישת שלום לכולם – והמשיכו להתגעגע!!
קודם כל, היה מאוד מעניין לקרוא כאן על השכונה היפה הזו, ולשמוע על הווי החיים כאן לפני המון שנים.
לא מזמן התהלכנו בטיילת וראינו בית אבן יפה עם מגדל, ברח' פינת גן (גובל בטיילת). מישהו יודע מה זה? מדובר בבית עם חצר גדולה המקיפה אותו, שער ברזל, הרבה חלונות צרים ומין מגדל מחודד קטן. היינו חושבים שזו כנסייה או מנזר אם היה עליו צלב…
גיא וטל – הבית היפה עם הצריח ברחוב פינת גן (גובל בטיילת) הוא הבית של קלוג'ני ומשמש כהוסטל. שמחתי לעזור !!
היי לכולם
הגעתי, התבוננתי וגם קראתי ופשוט כייף אחד גדול לראות את החברה כאן עם כל הסיפורים למיניהם שאותם לא נשכח לעולם !!!!
אם הייתי יכול להתחיל ולו רק בסיפור אחד אודות מעשינו בבת גלים הרי שהדף לא היה נגמר כאן כל כך מהר ,אך אני מקווה שבמשך הזמן שאוכל קצת להתפנות מתעסוקותי אשמח להוסיף קוריוזים נחמדים
שלכם באהבה
עוזי אברהם
Sorry I can't type in Hebrew it would be easier for me to write and for you to read.
I challenge you to find out all the exceptional athletes who grew up in Bat Galim. The list is endless. Water polo, basketball, soccer, hockey and more.
לרובי שלום!
לקרוא עברית אתה יודע.
כדור מים שיחק חגי אגם לבן.
הוקי שיחק ארנון קרומהולץ.
כדור סל מכבי בת גלים שיחקו, הלל גולדברג ז"ל, משה מולכו, עזרא ידיד, עמי שפינדל, שלמה, קוסקא, יציק רובינשטיין.
שחיה עוזי בק, עודד גולדשמיט פז מיקי הרציג.
כדורגל רק בת-גלימים, רובי יאנג, יציק אנגלנדר, ניינונדל.
אני יודע שאתה יכול להוסיף עוד שמות רק מבת-גלים בלבד.
ספר קצת על ילדותך מרח פינת-גן,
וקצת מתקופת הסדנא .
בידידות, איתן
כדורגל – חדנס (איך שכחתם?)ווג'י (ווג'חה)
נדמה לי שויקטור יאנג (אח של רובי) גם היה שחקן כדורגל.
רוטנר, חיים אלקיים (גיסי היקר).
כדור-מים – מיקי מרגלית
היי לכולם!
אביגדור אחיו של רובי , ויקטור בן-דוד.
איתן
Dear Aitan,
I will visit Haifa for two weeks in December and will be happy to give you the 50 somthing pages I wrote about my childhood in Bat Galim. or ask Ioram Melcer to show you the writings.
רובי שלום!
אני מחכה לך בדצמבר, רק תודיע לי איפה,
בנוסף אבקש מיורם מלצר.
ביי,איתן
הודות לידידי רובי יאנג הגיע לידי הכתבה על השכונה הקסומה שלנו בת גלים שבה עברו עלי שנותי היפות ביותר.התגובות שלכם לכתבה של יורם רגשו אותי במיוחד שהרי רבים ממכם הכרתי ושמחתי לקרא ולהבין שיש שותפים לרגשות ןלגעגועים ,הגעתי לבת גלים בגיל 3 לרחוב העליה 10 באותו חודש פרצו לוחמי צהל למנזר שגבל בביהח רמבם והעבירו איליו את ילדי קבוץ גשר שפונו בגלל הפגזות של הליגיון כילד שלא דבר עברית. לקח
קצת זמן עד שלמדתי את השפה בגן לובה הכרתי את חברי הראשונים דני ברוט אורי אלברסהיים יצחק סמסונוב ועוד. לימים הכרתי את כל פרחחי
השכונה והשתתפתי בהרבה תעלולים
גניבת חומוס ואבטיחים מהערבים על יד פסי הרכבת גניבת תחמושת מבסיס חיל הים לצורך יצור זיקוקים הטרדה בלתי פוסקת של הנזירות מהמיסיון שבצדו השני של ביתי וכמובן דיג דגים בשיטות מפוקפקות.את המפוח החם של רופאת השניים דר קודש אני זוכר עד היוםץועדיין מתעורר שטוף זיעה קרה כשאני חולם על המורה דיני שהפיל עלי בצדק את אימתו.הבאתי את בני ובתי מס פעמים לשכונה וניסיתי לספר להם אבל ממש קשה להעביר את חביות הילות לילדים שלא
גדלו בשכונה קסומה שכזאת
Hi my name is Tamir Biton i lived in yehuda hasans house from age 0-9 he was like a grandfather to me , i remeber going to the pool as a child and hearing the story about the dive. I moved to the USA and returned from 88-90 then again 92-2002 , i had some of the best times of my life in bat galim i always lived next to the beach lastly in nahlieli st my mom still lives there. i even worked in bat galim beach 3 years , i know its not the family type neighborhood it used to be but it will always remail magical for me.
Usually I can write Hebrew, but right now I'm at FAU where I lecture once a week, and I don't have a Hebrew keyboard.
Anyway, I'm "Menachem Ha'Katan" (Menachem Borer was "Menachem Ha'Gadol)" – and although I changed my last name to Less, in Bat Galim I was known as Menachem Rosenberg.
I'll send another comment, but in the meantime, I'd like to tell all who are interested that I have written a new book, CHITZIM U'BONBONIM that will be published in Israel November 5th, and both in my Prologue and Introduction I have large sections on Bat Galim (Margulis'es swimming pool, Paul Ha'Matzil' Tuvia Kompanietz and much more!
I will be in Israel with my daughter Sigahl and granddaughters in Hod Ha'Sharon brom Nov 5 or 6 till the end of December. I'd love to hear from any BAT-GALIMI. In Israel my phone number is (09)746-9946 and in Florida (I've been in the U.S since 1961 but my Hebrew remained good enough for a new book in Hebrew!!!) my phone is (561)630-9774 and my email is meless888@hotmail.com
LE'HISHTAMEA
I'm passing this web site to my cousin Za'Hava Chass, Yitzhak Dekel (Yekel) and Roby Ofir
I was already asked where I lived in Bat Galim. Well, from 1937 to 1945 I lived on Chof Ha'tchelet (laster Ratzif Margolin) 31 with the Chass Family (my Uncle) who owned the building where Tuvia Kompanietz lived (the 3 story building where Cafe Kompanietz was; later MUSA-DAG) and from 1945 until I moved to Kiryat Tivon in 1949 I lived on Chof Ha'Tchelet 9, next to Arie Barzilai, where HA'MORE REFAELI (the teacher) took over our apartment, above the Barber Shop.
אוקיי כיף עכשיו לכתוב בעברית.
קראתי את כתבתו של מלצר ואת תגובות הבת-גלימים היקרים
אז כמה מילים בקשר לכתבה, ואז כמה מילים לאלה שהגיבו, ואז "חידון הוותיקים".
אז בואו נתחיל עם הכתבה: נכון, הטיילת היא מיוחדת במינה, אך היא הרסה את מה שהיה מיוחד לים בבת-גלים: בחלק הדרומי הגלים היו מתפוצצים על שובר הגלים שהיתה למעשה המדרכה, וכשגרתי ברח' חוף התכלת 31 גלי הים היו מתפוצצים על חלון חדרי בימי החורף, ומהקזינו יכולנו לדוג סרגוסים ובורים. היום הכל נעלם. ובחלק הצפוני היו לנו גלים 'עשר' לתפישה (עם חגורות ההצלה שהורדנו מהאניה חיים ארלוזרוב).ב
אני מבקר בבת גלים לפחות פעם בשנה ולצערי הרב הגלים נעלמו ואיתם הסרגוסים והבורים.
גם "הבתים המיוחדים" של חוף התכלת הם חירבה אלת גדולה. בית משפחתי ברח' חוף התכלת (רציף מרגולין) הוא אטום כולו עם שלט עירייה המזהיר שזהו מבנה נטוש וסכנה לציבור. הבית יושב על כמעט חצי דונאם אדמה, על שפת הים, והיום הוא חורבה בגלל סכסוכי משפחה. בת"א דבר כזה היה שווה מיליון דולאר ואולי יותר.
וזה לא הבית היחידי שהפך חורבה: לכל אורך הטיילת מצפון ודרום לקזינו ישנם בתים מקולפים, מטים לינפול, והכל בגלל שהם הושכרו בדמי מפתח בזמנו, ובעלי הנכס המקבלים שכר דירה של 100 שקל לחודש (כמו שקרה למשפחתינו בבניין
של בית קפה קומפנייץ ואח"כ מוסהדג) אין כל מוטיבציה לתקן ולשפץ, אז הטיילת המפוארת הפכה לחורבה אחת גדולה. אם רק אפשר היה לעשות משהו בנידון!!!
אוקיי כיף עכשיו לכתוב בעברית.
קראתי את כתבתו של מלצר ואת תגובות הבת-גלימים היקרים
אז כמה מילים בקשר לכתבה, ואז כמה מילים לאלה שהגיבו, ואז "חידון הוותיקים".
אז בואו נתחיל עם הכתבה: נכון, הטיילת היא מיוחדת במינה, אך היא הרסה את מה שהיה מיוחד לים בבת-גלים: בחלק הדרומי הגלים היו מתפוצצים על שובר הגלים שהיתה למעשה המדרכה, וכשגרתי ברח' חוף התכלת 31 גלי הים היו מתפוצצים על חלון חדרי בימי החורף, ומהקזינו יכולנו לדוג סרגוסים ובורים. היום הכל נעלם. ובחלק הצפוני היו לנו גלים 'עשר' לתפישה (עם חגורות ההצלה שהורדנו מהאניה חיים ארלוזרוב).ב
אני מבקר בבת גלים לפחות פעם בשנה ולצערי הרב הגלים נעלמו ואיתם הסרגוסים והבורים.
גם "הבתים המיוחדים" של חוף התכלת הם חירבה אלת גדולה. בית משפחתי ברח' חוף התכלת (רציף מרגולין) הוא אטום כולו עם שלט עירייה המזהיר שזהו מבנה נטוש וסכנה לציבור. הבית יושב על כמעט חצי דונאם אדמה, על שפת הים, והיום הוא חורבה בגלל סכסוכי משפחה. בת"א דבר כזה היה שווה מיליון דולאר ואולי יותר.
וזה לא הבית היחידי שהפך חורבה: לכל אורך הטיילת מצפון ודרום לקזינו ישנם בתים מקולפים, מטים לינפול, והכל בגלל שהם הושכרו בדמי מפתח בזמנו, ובעלי הנכס המקבלים שכר דירה של 100 שקל לחודש (כמו שקרה למשפחתינו בבניין
של בית קפה קומפנייץ ואח"כ מוסהדג) אין כל מוטיבציה לתקן ולשפץ, אז הטיילת המפוארת הפכה לחורבה אחת גדולה. אם רק אפשר היה לעשות משהו בנידון!!!
ממכתבי התגובה ברור שמדובר כאן בשני דורות. אם מזכירים את מיקי מרגלית בתור שחקן הכדורמים ורובי יאנג כשחקן הכדורגל, הרי שבת גלים גידלה שחקני כדורמים מפוארים 20 שנה לפני מיקי מרגלית.
היתה משפחת ביגר עם 4 שחקנים בנבחרת "פלשטינה (א"י) עם השוער הגדול בתולדות המדינה – רק מיכה קניץ הגיע לרמתו) ןראובן (רודי) ריהן, שכני כשגרתי ברח' חוף התכלת 9 (הוא גר ב-11 באותו בית עם שמעון שטיינר) שהוא ללא ספק שחקן הכדורמים הגדול ביותר שנולד בבת גלים – אם לא השחקן הטוב ביותר שגדל במדינתינו.
והרבה לפני רובי יאנג שיחקו הוכדורוף, שמואל כהן, איקה דיאמנט, ואחרים בהפועל חיפה.
אני מחפש כעת מאמר שכתבתי לחדשות הספורט ב-1961 וכותרתו היתה "בת-גלים – שכונת האלופים"
אם אמצאו – אוסיף אותו כאן כאטצ'מנט כדי שהדור הצעיר שכתב יידע קצת עלינו, הוותיקים
אז הנה חידון בן 15 שאלות שייקבע אם אתה "וותיק" או "בן הדור החדש". 12 תשוהבות נכונות יגדירו אותך כ-"וותיק"
אפשר לשלוח תשובות הנה, או ישירות אלי:
1. מי היה "כושי סמבו"?"
2. ?מי היה "קורושנקו
3.ץ איזה בית קפה היה קיים במקום שהיום קיים קפה דולפין ומי היו בעליו?
4 איזה שחיין בת-גלימי היה אלוף הארץ בשחיית מאה מטר גב – הבת גלימי היחיד, "בוגד" קראנו לו – ששחה בהפועל חיפה ולא במכבי
5. איזה חנות היתה בבעלות הורי בשדרות בת גלים, ומי קנה אותה מהם
6. מי זה "בברוטו"?
7. איזה מקצוע היה ל-"איז'ו"?
8. מה היתה תנועת הנוער היחידה בבת-גלים ומי היה בראשה
9. איזו חנות היתה לדודי, אייזיק ברט, ברח' העליה (האבא של בבה ואבי
10. מי היו הבת-גלימים היחידים – אחים – שגרו בבית ערבי ברח' העליה, בין מחנה חיל הים ובית חולים רמבם?
11. היכן היה (באיזה רחוב) מגרש המשחקים שלנו
12. מיהו קווינט
13. היכן היה קפה 'גינתי'
14. באיזה יום סיידו את הבריכה של מרגוליס
15. היכן היה "שדה הקרב" בימי המאורעות כשערבים היו נילחמים איתנו באבנים?
מבטיח שזה מכתבי האחרון בינתיים.
הנה הסיפור:
כשהייתי בן 16 הייתי מאוהב באסתר מלכה. אחיה היה מיקי מלכה. הם גרו ברחוב הגפן מול חיל הים. הייתי נוסע באופני כל ערב ששי מקרית טבעון לבקרה, והיינו הולכים לשפת הים להחזיק ידיים ולהתנשק. היא היתה חברתי לפחות שנתיים. היא למדה בבי"ס חוגים ואני בבסמ"ת (שהיו אז שניהם ברחוב בלפור) והיינו ניפגשים בהפסקות ובשעורים חופשיים.
יום ששי אחד נסעתי מטבעון וכשהגעתי לביתם הבית היה סגור וחשוך.
מסתבר שאמא של אסתר, סבתא, וכמובן אסתר ומיקי, עזבו את הארץ ללא כל התראה או הודעה. מאז, כבר 50 שנה, אני מנסה לאתרה. כל חברי בני גילי יודעים שאני עדיין מחפש אותה ואיש אינו יכול לעזור.
מי יודע, אולי למשהו מקוראי האתר הזה ישנו מושג מה קרה איתם, או ששמע עליהם?
היו שמועות שהם באוסטרליה או ניו-זילנד אך שום דבר עובדתי.
תודה
מנחם
ם
1.הארי ברגר
2.קורושנקו היה שחקן כדורגל
3.או קפה עליה או תנובה
4.עודד גולדשמיט
5.בגדי ילדים
6.כמה שזכור לי אז דני ברוט
7.איזו היה הספר
8.הנוער העובד ולאחר מכן השומר הצעיר בתחנת הכרמל
9.חנות כלי בית
10.האחים בינה נחום ובצלאל
11.אחד ברח השרון והשני ליד פסי הרכבת
12.מורה
13.שד בת-גלים פינת רציף מרגולין מול הקזינו
14.לפני כל תחרות הנרי מרגוליס ונחום בורנשטיין הבעלים צבעו את הבריכה
15.בחקלאית ביציאה מבת-גלים
זה מה שזכור לי אולי שככתי הרבה.
איתן
היי!
בבת-גלים אין רח הגפן
איתן
איתן, אולי זה לא רח' הגפן. קראנו לזה רחוב סיפורט. לא זוכר את שמו בעברית. זה הרחוב המקביל למחנה חיל הים
תשובותיך הנכונות היו
7,9,11,12,13
היי מנחם!
רח סיפורט בעברית שרל -לוץ
איתן
מנחם שלום!
בשד בת-גלים פינת השרון ממול לבית של אגם לבן , בית מאבן בקומה ראשונה גרה משפ מלכה , שכנים של משפ לנג אינני יודע באם זו המשפחה שאתה מחפש אבל גרה שם בעבר משפ מלכה.
איתן
Eitan!
You are GOOD!!! I know the Malka's who lived across from Chagi Agam Lavan. But they were not related to Esther Malka. The Malka's on Hasharon St and the Shderot were a MISHPACHA SFARADIT. Esther Malka and Family were Polish!
eitan, do we know each other? What is your last name? Don't tell me you are Eitan Albagli or Eitan Epstein…They could hardly write Hebrew' let alone using the Internet…
מנחם הקטן!
אני איתן הקטן.נולדתי ב-1942 בבי"ח מולדה על הכרמל.
מיקי מרגוליס בגילי, למדתי איתו בכיתה המקבילה מ-א עד ח.
כמובן שהכרתי את איתן וברוך אלבגלי שגרו לא רחוק מרודי . כמו כן הכרתי את כל משפחת אפשטיין כולל המאפיה.
מנחם, נצבט לי הלב שאני ראיתי את האתר הזה על בת-גלים.
יש הרבה מה לספר .
איתן
התגוררתי בבת גלים ברח'העליה 10 עד 1960'אימי ציפורה רייז ניפטרה בהיותה בת38'היא היתה אחות ברמב"ם, אם יש מי שמכיר אותה אשמח מאד לשמוע
איציק יקל – איזה כייף לשמוע ממך.
זוכר אותי ??
נעמי ברוט נפטרה לפני חודשיים לבד, ערירית, בבית אבות ביפו.
חנות כלי הבית של ברט היתה המספרה הראשונה של אמא שלי לפני כן. היא גם עבדה אצל איז'ו הספר בשד' בת-גלים.
מנחם לס – אני מסכימה איתך לגבי הטיילת של בת-גלים. לעתים קרובות בכוונה לשפר רק הורסים את היופי, את היחודיות ואת הזכרונות.
גם אני הייתי בגן של לובה עם דני ברוט.
http://www.BatGalim.org.IL
Read there about what is happening in Bat-Galim these day.
The arguements about the Marina in Bat Galim
is discribed on this site.
the Mayor would like to have a Marina built in Bat Galim- the GREENS and surfers are against it.
ANY one who wants to support the Mayor of Haifa in his efforts to rebuilt Bat galim
should write about it.
The Mayor name is Mr. YONA LAHAV.
I was born in Bat-Galim–In the house that is now a churba-next to Cafe Kompanietz.
Tuvia his son, was my neighbour.
Any one knows where does Tuvia live now?
To Eitan and to all the real "Bat-Galimim" Shalom.
It is so great to read all your responses and your stories. It is even better to see names of friends that revive from the past. Do you know that I remember the names of all my classmates of 4th grade to 8th grade? actually I am sure you do too. This place was for me of some 400 brothers and sisters younger and older.
I will visit as usual Haifa and Bat-Galim in the last two weeks of December and will be happy to meet old friends. I will meet the Mayor Yona Yahav to talk about an American children visiting Haifa as well as the present and future of Bat Galim.
I would like to meet Eitan. You may email me to: Robyy11@optonline.net
Roby Young- Long Island
Have spoken to yitzhack Dekel earlier today… he was my next door neighbor and we have lots of mutual memories and stories…It is such a shame that Bat Galim is crumbling down… but against it we are all connecting here and are at least rebuilding bat galim with our fond memories.Having led an exciting life in Bat Galim…continued in the countries I lived at. but my greatest achievement is having a home made baby girl called "Asia" as her mom is chinese. tomorrow December14th is her 2 year B.Day. some of you have seen pictures of her….
have renewed my friendship with Dino Del Monte (was Kofler) who became a famoust gitarre and cymbal player, with a son that followed suit and I have listened to his twin grandchildren who gave me a concert on violin and cello.
enjoy our family traveling… we are going to China in January, Spain Germany and Austria in april and possibly to Israel later next year. anyone from bat galim living in those countries? be happy to meet them.
it would be nice if someone in batgalim from the old days will arrange a reunion of all of us that lived there in the good old days….
looking forward to renewed old friendships…. Ari
השבוע יצא לאור ספרי "חיצים ובונבונים" שהוא אוסף כתבותי לעתוני ישראל ב-46 השנים האחרונות.
כללתי קטע גדול על בת גלים עם הרבה משמותיכם
הספר הוא בהוצאת "גלורי"
אגב, הקיץ נהיה יצחק דקל, רובי אופיר, מנחם לס ועוד בני 70
אנחנו מתכננים מין "גט טוגת'ר" בחוף בת גלים.
לפני שבועיים התאספנו במסעדת הקדרים בחוף הכרמל לרגל הוצאת ספרי. היו שם הוותיקים שמואל כהן, עוזי בק, ראובן רוביצ'יק, אבי ויזלטיר, עבדכם הנאמן, ואת "הצעירים" ייצג מיקי הרציג. לפתע החלו להתקבץ סביבנו חי]אים מכל המינים והסוגים שזכרו אותנו, והיתה ממש חגיגה עם איזה 20–30 איש
צר לי להודיעכם שלפני שבועיים ניפטרה נילי קרן, אשתו של ארנון קרן (קרומהולץ) בתפאומיות. ביום ה' לפני שבועיים וחצי הוזמנתי על ידה וארנון לארוחת ערב. נילי נראתה יפה ועליזה כתמיד. למחרת הם נסעו לטיול לגליל והיא לפתע סבלה אירוע מוחי, וניפטרה בשבת, יומיים אחרי שהייתי איתם לארוחת ערב כה שמחה.
היה עצוב מאד בלווייתה.
I will arrive to Israel tomorrow (Dec 20, 06). The main reason for my visit is to buy Menachem Less' book before they will be sold out. I will also visit Bat Galim to see if the Casino is still there as well as meeting Eli Malka, who miraculessly found my New-York Cosmos Championship ring in the waters of Hof Ha'Carmel. I will try to visit the Mayor Yona Yahav and Dani Neuman (Haifa Foundation) to plan a trip for a youth group from the U.S.A. and to talk to him about the future the most beautiful place (was) on earth,Bat-Galim. Roby Young
Hi
I knew Arnon and his mother very well when I was growing up in Bat Galim, and was sadden by his wife passing. What was her maiden name?
Regards
Rami Salomon
לכל בוגרי ביה'ס בת-גלים מחזור 1956 הנפגשים מחר 30 דצ' 2006 לרגל מפגש היובל, קבלו את מיטב הברכות והאיחולים, נסו להחיות ולהנות מחדש מכל הזכרונות שלא ימושו לעולם
So I am back in the U.S. after my visit to Haifa and Bat-Galim. The CASINO is still there ugly as ever only strong memories can see the past beauty of it. I gave Eitan my writings "Ha'Shovavim Shel Bat-Galim, I got my Cosmos Championship ring from Eli Malka, who found it in the water across the KADARIM (A Miracle by itself), I met the Mayor Yona Yahav, I spent time with Victor Young and his family, Oded (Deddy) Strauss, David Margolis, Moni Yadid, Shmulik Cohen, and many others. It was really FUN.
במדור הספרותי של ידיעות אחרונות 26.1.07 יום ו' התפרסמה ביקורת על ספר הנוער שלי: המרגל שבא מן הים. מיה דבש מתרפקת אף היא על זכרונות הילדות שבספר ומהללת את שכונת בת גלים הקסומה את הקזינו וכל שאר המקומות בהם
מתרחש הסיפור. קראו והתמוגגו!
לרמי סלצקי היה מפגש כיתה מהמם. נעשה לכבודך מיני מפגש לכשתגיע לארץ. אורה ולפיש [מורג]
לקוראי האתר שלום
אנו בוגרי ביה"ס היסודי בת-גלים שנתון 1956.
50 שנה לסיום ביה"ס , מודים המון לעודד סלצקי-סלע על ברכותיו להצלחת הערב שאכן התקיים ב-30.12.06 בבית חנה חושי שבשד מוריה שבחיפה.
עודד היקר קיבלנו את כל הצעותיך הערב היה מהמם וקשה לתארו במילים, הגיעו מכל קצוות הארץ מלבד אחיך רמי שבנכר. את אחיך רמי לא נקפח ונארגן לו ערב תואם נוסף שייערך בשבת ה-24.3.2007 במושב מרחביה שבעמק יזרעאל אצל אילנה תמרי.
הילדים של אז המבוגרים של היום כל כך שמחו להפגש קבעו להפגש שוב ב-6.2.2007 בשעה עשר וחצי בבוקר טיול נוסטלגי בבת-גלים למחוזות ילדותינו, אל נשכח להודות למארגני הערב, סוניה אשכנזי, סמדר קינן ואיתן מילצינסקי להם המון תודה.
עודד אתה מוזמן לטיול ולמסיבה.
שלכם,איתן
גרתי בצריף ברח' שארל לוץ, ליד תנועת הנוער העובד ומאפיית אפשטיין.
למדתי בבי"ס "עליה" ואני זוכר היטב את קיוסק צ'אלי, את המכולת של גב' שפייזמן, את הסנדלריה של "דינרמן", ואת קזינו בת גלים (שם התחתנתי וגם ניגנתי בתזמורת) ואת "קפה עליה" (גם שם ניגנתי), ואת קולנוע "תכלת" שהפך עם השנים לאולמי "בת גל" (גם שם ניגנתי).
נעים מאד להיזכר בתקופה הזאת.
מאיר שלום
ספר על ילדותך בבת-גלים באיזה גיל אתה.
אני בן 56
בעיקול של רח' שארל לוץ היו שלשה צריפים גדולים (מתחת ל3 עצי התמר) וגרנו שם 3 משפחות, מול הצריפים הללו היה הצריף של תנועת הנוער העובד.
שלום מאיר
מה שם משפחתך
שם משפחתי הוא כהן
למאיר
חשבתי שאני מכיר אותך
אורה מורג – את זוכרת שהבטחתי לך לפני 5 שנים שאשלח לך תמונות?? הכנסתי אותם באתר "חבר'ה". תיכנסי לאתר ותראי.
1.Kushi sambo was a black old man that used to find food in the trash (pachey zevel)
2. it was a guy that was with great muscles, we got his name from an old movie.
3. was cafe kompaniez.
6. babaruto was a guy aged about 68-70 who was not completely normal…. we used to beat him.
8. hashomer hazair.
12. kvit was a teacher who was known to be unkind to kids. bald head and glasses.
corner of the shdera and opoposit the casino.
14. friday morning.
15 the rail road, behind the school.
אני אומנם לא נולדתי בבית גלים, אלא בקרית אליעזר, שכונה נפלאה בפני עצמה, אך טיילתי המון בבת גלים. איזה ים נפלא,כמה כיף היה לשבת על שפת הים ולשמוע את הגלים המתנפצים.
חנות הבשר, הספריה,השדרה, הגמדים שהגוררו בבת גלים, וגם בגינת אחד הבתים היו בובות של גמדים.
כן זכורה לי בר מצוה של בן דודי שנערכה ב"קזינו" ביום חורפי וכולם הגיעו רטובים מהגלים שהגיעו עד לפתח האולם.
אנא סלקו את הבושה מבת גלים אחת ולתמיד,בוא ונשלם חוב שאנו חבים לשכונתינו-בואו ונגרום לבנייתה מחדש של בריכת בת-גלים- אחרת אין כבוד לנו הבת גלימים !!!י
הרי לא יתכן והמקום עומד כל השנים בשימומנו המבייש ואין אחד העושה משהו בנדון, הרי יש מביננו מספיק אנשים בעלי השפעה, כמו מר רובי יאנג ואחרים–אני קורה לכם בשם כל הבת גלימים הסירו את הבושה והחזירו עטרת בת-גלים ליושנה
הסליחה עמכם
למאיר שלום
האם ניגנת בלהקה(בגיטרה)?י
עוד שאלות,
האם הכרת את צבי/קה גולדברג? והאם נגנת בשביל מייק ברנד?י
Shalom to all my friends from Bat-Galim. I will visit Haifa and Bat-Galim again in mid June, mostly to help my sick mother. However, I would love to chat with people who care about Bat-galim. I will try to meet our Mayor Yona Yahav to see if there is still some hope to revive this beautiful place.I ,as always, bring with me a copy of my youth life story "H'Shovavim Shel Bat-Galim". Roby Young
דיברתי איתך טלפונית לפני עזיבתך את ישראל לאחרונה. אמרת לי לשלוח לך מייל ולחזור על בקשתי לקבל את "השובבים של בת-גלים".
שלחתי לך מייל … חיכיתי וחיכיתי… בכיתי ובכיתי ומי לא בא ?
תחילה עלי לציין שקראתי את כל הסיפורים על שנות הילדות שלכם בבת גלים ונהנהתי מאוד
אני סטודנטית לארכיטקטורה בטכניון ומתגוררת בחיפה
אני מכינה בימים אלו תיק תיעוד על מבנה לשימור ברחוב רציף מרגולין מספר 35.
הבית הוקם מתישהו בשנות העשרים והיה שייך לפנחס מרגולין שהיה חבר במועצת העיר.
אני מתקשה בהשגת מידע על הבניין ועל בעליו המקוריים
אשמח מאוד לכל עזרה שהיא, אם המבנה נכלל בחלק מהסיפורים המרתקים שלכם וכדומה
תודה מראש
שי
אני מכירה אישית את המתגוררים ברציף פנחס מרגולין 35.
אני לא יכולה למסור לך פרטים עליהם כאן באתר, מכיוון שלא ארצה לפגוע בפרטיות.
אם תשלחי לי את בקשתך במייל לכתובת :
ayala@eilati.co.il
אשמח להעביר אותה אליהם והם יחליטו אם להתקשר אליך .
שלום לכל האנשים הנפלאים של שכונת בת גלים לדורותיה.אני סטודנטית לארכיטקטורה בטכניון ואני מחפשת מידע על המבנה ברחוב פנחס מרגולין 51. זהו המבנה עם הצריח המשמש היום כהוסטל. האם מישהו יודע דבר על הבעלים המקוריים? או על גלגול הבעלויות עד שהפך להיות הוסטל?
אשמח לשביב מידע.
תודה,נועה.
snoazip@gmail.com
Ayala Raviv,
I understand that finally you have read my story "HaShovavim Shel Bat-Galim" and that you have enjoyed the reading. If I am mistaken and you did not yet got it, please let me know and I will try to get it to you. I visited Israel and Bat-Galim (my beloved place on earth) to sit Shivah for my mother's passing, in June. My email is: Robyy11@optonline.net Shalom, Roby
Noah Tsipory,
I hope I can help you with your project. The house on 51 Pinchas Margolin street is, I think also on Pinat-Gan Street # 2, and I lived for twenty years on Pinat-Gan # 4. What I can remember this house (with the "SPITZ") was a British Club until 1948 and than became the house of the KALUZSNY family. One appartment on the first floor belonged to the PELTZ family with Danny Peltz part of our frinds of Pinat-Gan. He used to play on a trupet and set of drums and the sounds not always were pleasant to the ears….I hope I was of some help. Roby Young
Sorry on some spelling mistakes on the previous article. FRIENDS and not frinds alsoTRUMPET and not trupet, Any others? Sorry, It is much easier for me to write in Hebrew.
בת גלימים יקרים
אמי עליזה בונשטיין היא הבת הראשונה שנולדה בבת גלים. בריכת בת גלים והקזינו ניבנו ע"י סבי פסח בונשטיין. בשלב מסוים ניהלו את הבריכה דודי נחום והנרי מרגוליס.
אמי עדיין גרה בבת גלים באותו בית ברחוב השרון, היינו שכנים של משפחת שטראוס. (דדי ולייקה ז"ל).
מרגש לקרוא כל הסיפורים המופלאים על השכונה הנהדרת שעצוב לראות מה קורה איתה היום.אני גרה כיום על הכרמל אך בשבתות יורדת לחוף בת-גלים וחולמת על חזרה לשכונה פעם.
Aliza Bonshtein lived in rchov ha`sharon,we lived in r`hov Hof Hatchlet 31(the name was changed later to-Ratzif Pinhas(our is vacant now house is a churba) .there was a wall behind our houses
I knew Bonstein family-Nachum Bonshtein was a partner in the brecha when it was first built.ask Aliza if she remeber my older sister Pua,my brother yakov cousins Sara&Yehoshua haas(pronounced with the letter HET)
I will stop to see her next time when I come to israel
Yehoshua Hass I know he was living in Pinat Shikmona street. How old are you? I am afreid that my mother won't remmber you as she is 83 and does not remmber lot of things.
All her brothers Reuven, David, Nachum & Sara had died.
אורה שלום רב,
חבל שלא נחשפתי קודם לכן למאמר המופלא של יורם ולתגובות כל הבת גלימים שברובם מוכרים לי כמו רמי שהיה שכני בקומה מעל ארי ברגר השכן מעבר לכביש ובנו של רופא המשפחה עודד ורמי סלצקי השכנים במרפסת ממול עוזי בן כתתו של אחי עדי ועוד רבים וטובים. ומדוע חבל? מאחר ואמי בת ה-89 שתהיה בריאה יכולה לתת לך שפע של ספורים ואינפורמציה על תקופת הקזינו בשיא פעילותו ועוד ספורים רבים על השכונה בכלל. במידה והינך מעונינת עדיין חזרי אלי במייל Erellan@zahav.net.il ובנתיים כל טוב לאנשים היפים מבת-גלים. אראלה
לבת-גלימים שלום רב!
הכתבות של כולכם החזירו אותי לילדותי וחיממו את ליבי.
נולדתי בבת-גלים ב-1955 גדלתי בה ונשארתי שם עד היום.
סבי פסח בונשטיין ז"ל ממייסדי זכרון-יעקב הגיע לבת-גלים ובנה את ביתו שהיה הבית השלישי בבת-גלים.
ברצוני לתקן כמה תיקונים לגבי הבריכה והקזינו שוותיקי בת-גלים כתבו באתר.
תחילת בניית הבריכה והקזינו בשנת 1933 ,המטרה היתה המכבידה הראשונה בארץ.
3 שותפים החלו את הבניה משפ ביגר, טייכר, וסבי פסח בונשטיין.
שני השותפים עזבו ונותר סבי לבדו, לכן הנרי מרגוליס ז"ל נכבס לשותפות ב-רבע .
אבי נחום בונשטיין ז"ל והנרי מרגוליס ז"ל ניהלו כל השנים את הבריכה.
עד שהוחלט בשנות ה-70 המוקדמות למכור את הבריכה ללא קשר לנפץ את הסיפור המפורסם על הבחור שקפץ מקומה שלישית ונהרג.
המקרה היה בשנתיים הראשונות לפתיחת הבריכה,ללא קשר למשפחות בונשטיין ומרגוליס, והנהרג היה בחור ערבי שהגיע לשחות בבריכה.
לאחר מכן גידרו את הקומה השלישית ולא ניתןיותר לקפוץ משם.
תקופות יפות היו בבריכה, רחצות לילה אומנים וריקודים מסביב וכמובן תחרויות השחיה שנערכו כל שנה בסוכות, תחרות כדור מים ותחרויות שחיה אומנותיות. תקופת התחרויות היתה חגיגה אמיתית.
הקזינו היה בתקופת האנגלים המקום אכי מפורסם בארץ, מאד מפואר, את כל הכבודה הביאו מחו"ל, על כל פריט היה מוטבע קזינו בת-גלים.
בכל ערב היו הופעות וריקודים אומנים מפורסמים מכל העולם הופיעו שם כאשר נסעו במיוחד להביא אותם.
לאורה מורג וכרמל שבקשתן פרטים על הקזינו בחיצוניות הוא נראה כמו שאתן מכירות, זאת היתה צורתו המקורית.בקומה הראשונה היתה ריצפת ריקודים מלבני זכוכית שקופה ומוארת. בחזית היתה במת עץ גדולה ועליה פסנתר כנף שחור. מנורת קריסטל ענקית ויפיפיה היתה מעל לרחבת הריקודים, שולחנות וכורסאות מעור סביב רחבת הריקודים על הקירות מנורות קטנות דמוי נר בכל פינה, בצידי הכניסה לקזינו מדרגות לקומה השניה גם שם היו כורסאות מעור מעקה מעץ בצורה מעגלית כך שמי שעומד למעלה יכול היה לראות את הקומה התחתונה ומשם מרפסת עגולה שיוצאת מעל הים.
אירית.
Hi Ariela,
It is nice to hear from my old neighbor at 20 Izrael Street I think the name has changed to Caspi. How are you and your brother Adi, Let your mother know that my mother (88 year old) and lives in Seattle Washington says hello. Have you any idea where your next door Yair Frankel lives? Keep in touch.
Regards
Rami Salomon
Nanuet, NY
Hi Rami,
It was really exiting to read your mail, after so many years. My mother is sitting right next to me as i am writing to you all exited and sends her best regards to your dear mother and yourself.Adi lives for the past 30 years in Belgium and we are e-mailing and talking on the skype regulary. As for Yair Frenkel I heard years ago that when he got married he mooved to Ashkelon. Rami how is your sister if i am not mistaken her name is Aviva right? Do you come at all to visit Israel? Keep in touch my e-mail is erellan@zahav.net.il Was great hearing from you regards
erella
Rishon LeZion
יאיר פרנקל גר באשקלון רח הסייפן 11 מס טלפון 08-6737646
האם זה אתה יאיר שכתבת? או מישהו אחר שמכיר אותו. אם זה אתה יאיר, עדי ישמח לשמוע ממך כמו-כן רמי סלומון שאל עליך, ככלות הכל שכנים במשך שנים רבות מאותו הבנין.
שלום לכולם
אני זוכר שבן כיתתי אלי כהן ז"ל נהרג גם כן בקפיצה מהמקפצה,
ואחרי המקרה סגרו את הקומה העליונה של המקפצה
להוריו היה הקיוסק בחוף הים
מה בער כל כך להרוס נכס כל כך חשוב (והיסטורי) בחייהם של רבים, האם לצורך משהו חשוב כמו בית חולים,אוניברסיטה,בדיעבד לצורך שום כלום, וזה מכעיס כפליים.
לדעתי לא צריך לבנות במקום שום דבר אחר מלבד את אותו מבנה הקזינו ובריכת השחייה
אבי ראובן בונשטיין ז"ל (בנו של סבי פסח ז"ל- בונה הקזינו), ניהל את המקום וימי ילדותי עברו עלי בספורים על המקום . אכן זהו נכס הסטורי שבין כתליו הלכו ובאו אנשי האצל ואנשי ההגנה במטרה לאסוף מידע מהבריטים שנהגו מידי ערב לשתות כפי שהבריטים יודעים לעשות . סיפור מרתק סופר על אבי ז"ל שזרק את נשקו אל פיילת סיר המרק הלוהט בעת חיפוש שנערך ע"י הבריטים אשר קיבלו מידע על התרחשויות שנעשו בקזינו. לאימי שתיבדל לחיים ארוכים תמונות מרהיבות מהמקום ואכן חבל שלא יודעים לשמר אתרים הסטוריים שכאלה
הכונו לכתבת הסבר שתפורסם כאן על קזינו בת גלים
שלום רב לכל הבת-גלימים,
לאחר שקראתי מספר תגובות באתר זה בהקשר לקזינו בת-גלים החלטתי לכתוב כמה מילים על מנת לעדכן אתכם ולהעמיד דברים על דיוקם.
ראשית לקזינו היו שתי תקופות: תקופת הזוהר מאז פתיחתו ב-1934 ועד לאחר תקופת המנדט הבריטי בסוף שנות הארבעים, והתקופה השניה החל מראשית שנות החמישים ועד לסגירתו לאחר שנות גסיסה לא מעטות.
למרבה הצער אנשים מערבבים ומבלבלים בין התקופות וכמובן גם מבחינת גיל הקוראים מרביתכם שהכירו את הקזינו זוכרים אותו כאולם לארועים לפני אולמי תכלת וקולנוע לימות החורף בשנות קיומו של קולנוע גן-ים הפתוח.
הקזינו נבנה ע"י פסח בונשטיין בד בבד עם בנית הבריכה האולימפית והחוף הסגור שנקראו מפעלי חוף ים בת-גלים. מי שמכיר את כל השלושה זוכר שהקזינו הוקם על עמודים בתוך הים כאשר כל קומת הקרקע למעט חזית הקזינו שימשה כמלתחות, מקלחות ושרותים למתרחצי הבריכה ואפילו המרפסת האחורית מעל הים שימשה כמעבר נוסף ממלתחות הגברים לשטח הבריכה. מימין למגדל הקפיצות של הבריכה היו מספר מדרגות לירידה לחוף ים סגור ומסוכך כאשר משם בעזרת גשר שנבנה במים לכוון המים העמוקים המתרחצים יכלו להכנס ומיד לשחות מבלי שיאלצו לדרוך ולהפצע מהקרקע הסלעית.
חישבו לרגע בשנת 1934 בפלשתינה הקטנה נבנה פרויקט שכיום אין רבים כמותו בעולם להוציא אולי את מונטה קרלו.
נפלא לא???
כמנכל הקזינו מונה ושימש ראובן בונשטיין בנו בכורו של פסח בונשטיין.
למרות השם קזינו המקום לא שימש להימורים מעולם. היה זה מועדון לילה/קברט עם תכניות ומופעים ממדרגה עולמית ראשונה כולל מסעדה גסטרונומית דוגמת מקומות מועטים בעולם כגון הלידו בפריז.
מנכל הקזינו ראובן בונשטיין הביא את מיטב אמני העולם להופיע בקזינו ויחד עם זאת איפשר לאמנים מהארץ לנסות את כוחם ולהתחיל את דרכם בקרירה כארטיסטים. בינהם היו פרדי דורה, פרד פלץ(אביו של דני פלץ) תזמורות וקסלר ומנדלבאום ועוד רבים אחרים. אותם אלו שהצליחו זכרו תודה לראובן בונשטיין כל ימי חייהם ובשיחות תמיד הזכירו זאת.
ב-8/9/1936 נערכה החתונה הראשונה בקזינו בה נישאו ריי וראובן בונשטיין . היה זה מאורע מאד סימבולי שהם יזכו להנשא במקום שלמעשה היה ביתם השני. התמונות מארוע זה מזכירות חתונות שרואים היום בנסיכות מונקו ומקומות דומים ומעטים בעולם.
זה היה טבעי שלאחר מספר שנים בנם עדי בימי שבת אחר הצהרים היה מופיע בקזינו בשירה עם הסקספון הקטן שלו בלוית התזמורת כאשר שיר הפתיחה היה עיניים שחורות הידוע בעולם כולו.
המנכל ראובן בונשטיין ניהל את הקזינו ואיפשר ל"הגנה" וארגוני מחתרת יהודיים אחרים להשתמש ולהפוך את הקזינו למרכז מפגש ופעילויות נגד המנדט הבריטי, תוך ניצול נסיבות לשכר ולשקר את הקצונה הבריטית.
המנכל תמרן כבסרטי מתח בין ניהול המקום כיסוי וחיסוי לנוגעים בדבר והסתרת הנשק בשעת חיפושים וסריקות של הבריטים. היו מקרים שהנשק היה מוחבא בתוך סירי האוכל בזמן הבישול.
הרבה יכול לשמש כחומר לתסריטים. בכל השנים המסוכנות הללו הקזינו פעל כקברט ומועדון לילה מפואר עם מסעדת פאר ושימש מרכז מחתרתי יהודי. היו פעמים שהדרגים הגבוהים ביותר משני הצדדים (הצבא הבריטי ואנשי ההגנה, אצל ,לחי) שהו בו זמנית בקזינו מבלי שהבריטים חלמו שאותם אנשי מחתרת שמחפשים אחריהם נמצאים תחת אותה קורת גג איתם.
התקופה הראשונה היתה תקופת הזוהר של הקזינו לאחר 1950 הושכר הקזינו למשפחת לקס שהפכו את המקום לבית קולנוע בחורף ואולם אירועים. כאן החלה הנסיגה וגסיסתו של המקום עד שנסגר סופית לאחר מספר שנים, לא לפני ששינה צורה לגמרי והפך ממקום יחודי ומפואר דוגמת המלונות והמסעדות המפוארים בעולם לאולם אירועים די עלוב.
קשה להאמין כאשר רואים את השלד הרקוב של הקזינו היום, אך אשתדל בקרוב מאד להראות לכם תמונות של פנים הקזינו מתקופת הזוהר ובינתיים אשתדל לתמצת לכם בכמה מילים תאור זה:
בחזית הבנין היו שתי דלתות כניסה כאשר בינהן היתה מלתחה למעילי האורחים.
המדרגות הובילו לקומה הראשונה שם היה האולם המרכזי אשר רצפתו היתה בנויה מאריחי זכוכית עם תאורה צבעונית מלמטה שפעלה ושינתה צכעים לפי הצורך לריקודי האורחים והופעות האמנים שהופיעו על רחבה זו ששימשה גם כבימה.
מסביב היו שולחנות וכסאות לאורחים שצפו בתכנית, אכלו ורקדו לצלילי התזמורת שניגנה מעל במה שגבלה ברחבת הריקודים והיתה בין שתי דלתות הכניסה ממש מעל המלתחה שבקומת הכניסה.
אגב מי ששחה בבריכה והשתמש במלתחות (גרדרובה) ראה שהתקרה היתה למעשה הרצפה המזוגגת של רחבת הריקודים של הקזינו.
ממול לבמת התזמורת לאחר שולחנות האורחים היתה מרפסת עם דלתות זכוכית שהשקיפה על הים ונתנה הרגשה שנמצאים על אנית פאר.
מעל רחבת הריקודים היתה נברשת ענקית מאד מרשימה עם עשרות ויותר נורות ששינו צבעים ועוצמה במופעים ובריקודים ומעליה בתקרה הגבוהה שהיתה בנויה ריבועים ריבועים בכל ריבוע היתה תאורה נוספת.
מיד עם הכניסה לאולם בצידו הימני היה דלפק ומאחוריו המטבח המפורסם ולצד הדלפק על בימה מיוחדת ישב, השקיף וניהל את העסק המנכל ראובן בונשטיין. ממול מצד שמאל של האולם קרוב למרפסת בתוך שקע מיוחד בקיר היה הבר בדומה לנמצא בבתי מלון גדולים.
המדרגות הובילו לקומה השניה שם היתה גלריה עם שולחנות וכסאות לאורחים שהשקיפה על רחבת הריקודים וההופעות ובמת התזמורת, דבר שאיפשר לאורחים לאכול ולחזות במופעים ובריקודים. גם כאן היה בר נוסף ןמרפסת כמו בקומה הראשונה.
המדרגות הובילו לקומה השלישית לגג מרוצף ששימש לאירועים מיוחדים במשך היום או הערב. (חופה תחת כיפת השמים למשל)
הקזינו היה יחיד במינו ותווכחו במה מדובר בדיוק כאשר תצפו בתמונות.
בינתיים להתראות ולהשתמע בקרוב
סליחה על מיקום הנקודות הפסיקים והסוגריים וזאת כתוצאה הממעבר לועזית עברית במחשב והעתקה לאתר זה
לעלמה שלום
ספרי עלייך , מי את ואיפא גרת בבת-גלים
ראשית לא מקובל עלי ששואלים אותי שאלות אנונימית מבלי להזדהות.
שנית כמעט נעלבתי שלא זוכרים אותי ועוד שואלים אותי היכן התגוררתי. האם זו שאלה מבת-גלימי/ת אמיתי/ת?
יעקב – אתה טועה ומטעה. הבן של משפחת כהן בעלי הקיוסק בחוף בת-גלים לא נהרג בבריכת בת-גלים אלא בבריכה בקיבוץ "דן", הוא קפץ ראש לבריכה ונהרג.
עופר כהן עדיין מנהל את הקיוסק/בית הקפה הזה.
עם חלוף השנים הסתובבו כל כך הרבה סיפורים על בריכת בת-גלים, ואני יכולה להבטיח לך שאף בת-גלימי לא נהרג שם.
למשה רם רימר לרגל המינוי כשגריר ישראל בניגריה קבל ברכות מהנייטיב'ס בבת-גלים
לעלמה שלום
מה הקושי לספר על עצמך ואיפא גרת בבת-גלים?
לא כולם יודעים מי את.
אני לא בת-גלימי אבל אני מכיר טוב את השכונה.
מעוניין לקרוא מה שתכתבי.
איזה תיאור מדהים על מקום מדהים
מחכה בכליון עיינים לתמונות.
לפחות יש תמונות
Hello to anyone:
I was born in Bat-Galim in 1937, lived there on Rastif Pinchas Margolin 11 until 1964. My family name is Steiner. My sister was Aliza Rebensaft(Steiner, deceased), brothers Herman(Zvi), Walter(Yaakov), Rubi(Avraham). I went to Beit Sefer on Rachov Hasharon and then to the new school on Aliya Hashniya. My classmates included Yitzchak Yekel, Menachem Less, Schlomo Knobel, Hillel Goldberg(Dec),and many more, of course Naomi Barut, Naomi Kantor and so on. I would like to hear from anyone who remembers me. We have recently been to Bat-Galim this past June and it is really hard to see how it has deteriorated. I go by my old house corner of Nachlieli and it is almost crying time. Above me lived Batya Sharvzbat who owned the fruit stand on Rachov Aliya(corner Hashderot). FOr anyone who wishes to write to me, I would love to hear from you. Our email is francie@centurytel.net. We live in Washington State, on an island in the Puget Sound. Regards, Shimon
יש היודעים מעט ואינם זוכרים כלום,
יש היודעים יותר וזוכרים מעט,
יש מוקה, היודע משהו (1942 – 1965) וזוכר הכל.
כדור-מים, זה משחק ענק, כשמשחקים אותו בבריכה, מבחוץ זה משחק דבילי לחלוטין.
אורה יקרה, האמא שלי ז"ל שנאה דגים. אצלה דג לא שייט הביתה.
אני מצטרף ומקווה לתרום מסיפורי בת גלים.
איילה יקרה,
לפי הגודש – המעיד על געגועים אין סוף – והידע, זו חייבת להיות את!
shalom alma,
it was great to read your details about the casino. however, I remember that for a while mr. Eismann who had a son michael and daughter aviva, had the casino and the club picadilly on the carmel.
I lived in the shdera that led to the casino, my dad was dr. hugo berger. would like to connect with you via email.
regards
Ari Berger
שלום ארי ברגר
יש משהו בדברים שלך על אייסמן והקזינו אני אבדוק את הפרטים המדויקים והתקופה ואשתדל לעדכן יחד עם התמונות.
לגבי דר. ברגר זכור לי שתמיד אמר בהומור שלו: צריך לחתוך את הראש. אני גם נפגשתי איתו לפני למעלה מעשרים שנה בגרמניה נדמה לי שזה היה בדאמשטאט עיר אוניברסיטאות לו רחוק מקובלנץ זכור לי שאמר לי שאז הוא היה בן 93. לגביך נדמה לי שעבדת בחברת ספנות (אופיר?) ושהיית שותה הרבה קפה שחור בספלים גדולים מאד ומעשן הרבה. זוכר??
זוכרים היטב את מוקה הבן של לילי והנרי (עם המשרוקית) ראחר כך חבר טוב של יורם לוונברג ואברהם לוין ואם איני טועה השלושה נישאו לבלה הפנר נורית הופמן והנכדה של גברת פלוטניק.זה נכון?
קלנוע תכלת נקרא קודם לכן קלנוע גן-ים והיה בבעלות אדון קומפנייץ ז"ל. לימים, האולם שופץ ועבר לחזקת שרגה ז"ל.
קלנוע תכלת היה קלנוע קייצי, משמע ללא גג, ואנחנו הזעטוטים היינו עולים על העצים שניצבו מחוץ לקירות האולם, וזוכים להצגה ללא תמורה.
יום אחד, יותר נכון לילה אחד, שמעון הסדרן העיר בשאגות את יוסוף אבן חאוואטו ברגיג – שנרדם במהלך הסרט – כדי לבשר לו, כי הגיעה השעה ללכת הביתה. יוסוף נבהל וכמעט נפל מן העץ. שני דברים מכריעים קרו בעקבות המקרה. האחד, יוסוף סבל מאז ואילך מפחד גבהים; השני, כשיוסוף רצה לראות סרט, הוא קנה כרטיס ונכנס לאולם – זהו להיום, מיקי
מוקה שלום
לאיזה שרגא ז"ל התכוונת האם לשרגא אפשטיין שחיי בוינה?
דרך אגב כל הסיפורים על יוסוף חאואטו (ברגיג) זכורים לי .
שמעון מזרחי שהיה הסדרן והמסריט כפוף הראש זכור לך?
עד כאן,איתן
איתן, שלום רב,
חשוב לציין: יוסוף היה אלוף ישראל, הבלתי מוכתר, בדייג! שרגה ז"ל הוא, כפי שהזכרת, שרגה אפשטיין, שעקר לווינה, ועוד דבר, בתו נירה, שהיתה נשואה בווינה, התגרשה, עברה למינכן, ילדה בת נוספת, התגרשה, ועתה היא נשואה בשלישית.או רביעית (?) עם הנס שניידר, ידידי במינכן. נירה אישה נאה, חכמה ואשת עסקים טובה במינכן. אנו ידידים קרובים ואני מעריך אותה מאוד.
Kol Hakavod Alma,
you are right…. and by the way my mother is still alive i n Darmstadt and is 103 years old.
I visited her 3 weeks ago after my visit to israel to the 50 year reunion of "machsor b" of Kzinei Yam.
so tell me more about you since I cannot recollect the name alma?
who did you go to school with?
thanks for your response…
Ari
Tell the story about the donkey… as you type in hebrew….
ari
הי, עלמה
ראשית אני לא אנונימי יש לי שם ואני מייד
אזדהה.שאלתי אלייך מדוע את לא מזדהה
מאחר וכל הפרטים שמסרת הם נכונים כאילו את בת למשפ בונשטיין.
איתן
הי,ארי
נראה לי שעלמה שיודעת גם עליך זו כנראה שכנתך ממול שהיתה אז ילדה אראלה בונשטיין.
איתן
ארי שלום
ראשית איחולים על אמא שלך שתמיד היתה מאד סימפטית וחייכנית.
לגבי אייסמן בקזינו הוא היה לאחר בונשטיין ולפני משפחת לקס מ1949 עד תחילת ה50.
לגבי בקשתך להתכתב ישירות מבחינה טכנית זה יתכן רק עוד זמן מה ואני אודיע לך מתי
כל טוב
איתן בוקר טוב
ראשית הזדהיתי בשמי מהתחלה
שנית מקום מגורי עתה כמוך הוא לא בת גלים אך אך עד כמה שאני יודע אתה כלל לא גרת שם ואני מעורה בכל העבר כפי שאתה רואה באופן לא רע בכלל
שלישית אראלה היתה צעירה מידי לדעת להכיר ולזכור הכל שלא נדבר שאני נכנסתי לאתר לאחר שבת משפחת בונשטיין צעירה יותר מאראלה תיארה תאורים על הקזינו מבלי להכיר כלל.
ואחרון ברור שמוכרים לי דברים רבים אם היית אצל דוקטור ברגר גם לך היה אומר שצריך לחתוך את הראש וכשהמתנת בהול להכנס לרופא בדלת הימנית ראית את ארי עם הקפה וכו.
ההבדל הוא שדברים שנכתבים על ידי קודם נבדקים כדאי לך גם לעשות כך אז המידע יהיה מדויק ככל שאפשר
יום טוב
רבותי
יש לי מספר תמונות על הקזינו אך הן אינן מצליחות להיות מועתקות לאתר אולי מישהו מכם שמתמצא במחשבים ידריך אותי מה עושים ואז כולם יהנו
תודה למפרע
אני מבקש מכם לא לריב!
ד"ר ברגר לא התמקד בראש, אלא שהיה רגיל להשיב לכל מי שחש באצבע, ביד, ברגל, בראש וכיוצא בזה, כי יש לחתוך את האיבר הכואב. זכורני, מטופל אחד (שלא אנקוב בשמו) הודיע לרופא הנערץ
Mein Pipmatz tut mir weh , ואז הוא ענה, Dann muss man den Pipmatz abschneide – זו היתה דרכו להסיר דאגה ופחד מלב המטופלים ועל כך יזכר לטובה.
בוקר טוב גם לך עלמה
ראשית לא הזדהית.
שנית אני ממש מתפוצץ מצחוק על התאור המדויק לדבריו של ד"ר ברגר ז"ל.
שלישית לא רק הבתגלימית הצעירה ממך טעתה אלא גם את.
שמי באמת איתן ובילדותי הייתי חברו הטוב של יאיר פרנקל השכן בדלת ממול למשפ בונשטיין.
אני חושב שאולי עדי זוכר אותי.
יום נעים,איתן
נ.ב
עלי לציין שהתיאור שלך על הקזינו יותר מדוייק מיזה של אירית.
הי,מוקה
לימים נודע לי שאביך הנרי ז"ל וגם נחום ז"ל ידעו שהיינו מתגנבים לבריכה דרך הים .
אתה זוכר את חוטי התייל (קונצרטינות)
דרך אגב אביך לא רק הלך ושרק במשרוקית , גם עישן סיגרים.
ביי,איתן
איתן, שלום רב,
אבא ונחום ז"ל, לא רק שידעו שהחברה מתגנבים לבריכה דרך חוף הים הפתוח, אלא שידעו גם שאני מרבה להתגנב לחוף הים הפתוח דרך הבריכה.
באשר לסיגרים של אבא: לפעמים, כשהיה מקבלם במתנה, אך בדרך כלל הוא עישן סיגריות.
בברכה, מיקי
בהקשר לסיגריות זכור לי אם אני לא טועה שאמא של מיקי היתה מעשנת
L&M
כראשי התיבות של שמה הפרטי ושם משפחתה. זה הרשים אותי בזמנו.
כל טוב
עלמה יקרה
לא איכפת לי שאת לא מתייחסת לדברי כתושב בת-גלים.
קצת מעברי ומרחשי ליבי .
בילדותי גרתי בבת-גלים הייתי בגן הילדים בשפת הים לא רחוק מחומת בסיס חיל הים.היו איתי בגן רמי סלצקי יורם לוינברג אורה ולפיש(מורג)וכו.
בכיתה א למדתי ביחד גם אם דוד מרגלית(מרגוליס)עד כיתה ח. מוקה למד בכיתה המקבילה גם מא עד ח.בביתם של דוד מוקה ובמבוש הקטן הייתי לא פעם ולא פעמיים. דרך אגב את במבושל"ה לא ראתי למעלה מ-40 שנה. זכורים לי עוד המון המון זכרונות נהדרים שלא אפרט עכשו. אבל עלמה לא שמעתי. מוקה,אתה שמעת על עלמה?
עד כאן להיום,איתן
כה נהניתי כתושבת ת"א לקרוא את חוויות הילדות של תושבי בת-גלים, אלא שלאחרונה מסתמן טעם אחר ורדוד וחבל איתן אתה נשמע מאוד פתאטי.
אני שמח מאוד שהרשימה הזאת שלי הפכה למוקד עליה לרגל של אנשי בת-גלים. לכן הותרתי אותה פתוחה לתגובות.
אך אנא, שימרו על רמת שיחה נאותה, שאם לא כן איאלץ לסגור אותה.
שלכם,
יורם מלצר
לעלמה
מוזר אף אחד מהחברה הבתגלימים לא מצליח להזכר בשם עלמה הקושר(ת) לזכרונות אותם הימים.ספורך על בת-גלים מעניין אף על פי שקיימת ספרות לא מעטה המתארת את תקופותיה של השכונה הקטנה והנפלאה!
לי אישית זכורים אנשי בת-גלים כאנשים חמים חברותיים השמחים להפגש ולשמוע אחד מהשני!
לא הגיל וההשכלה עושים את האדם אלא אופיו הנוח עם הבריות…
האתר הוקם לטובת החברה של בת-גלים לחלוק חוויות להתרגש ולהתרפק על ימי הילדות והנעורים שלא ישובו עוד…
האתר לא רדוד הוא מעניין ותוסס ומרגש ואן צורך מעוקצנות פוגעת.
עלמה על מה ולמה עם סיגל היא עלמה או ההפך
בחום וכבוד לכל הבת-גלימים תהיו כפי שאתם!
שלום,אלמוני
well, seems that some of us get "steamed up" about the memories and the names…. Apparently Yoram Melzer feels there are offending statements???? please yoram, explain…. as we all love this web facility…it creates a reunion to all of us from bat galim. I am not sure if you are from bat galim… if you were you would understand that no one tries to be offensive. those are facts and memories mixed together.
I am glad to appologize for any offnsive note by our people, and will be happy if you could explain what you found so negative?
all of us are going to meet in november. a reunion for all the bat galim people over a certain age… merely the originals.
CHEVRE! TRY NOT TO UPSET YORAM MELZER…
have a happy day
ARI
Ari
Thanks for your memories of my Dad. yes, he used to recomend his waiting patients that one needs to cut off their heads in general, and the affected parts accordingly. however… some realized that he meant it jokingly.
You may all remember that my dad used to go swimming every day at 1:00 PM; you could adjust your watches for the exact time.
at the swimming pool he would do a backward somersault from the 3 meters board, do it twice, then swimm a couple of length and go home.he continued to do so until he was 80 years old, when I brought my parents to England.
I would like to mention that it cannot be easy to remember everyones name and age…. when we were young we did not care…
I still do not care today if I remember everyone, but am open to pleasant surprises.
am looking forward to read more notes here…
Ari
חברים התקשרו אלי ומסרו לי כי שמי הוזכר . ובכן איתן בהחלט אתה טועה. באותן שנים שהוזכרו בקשר עם הקזינו הייתי פעוטה או טרם נולדתי כך ששמות שהוזכרו ואירועים כלל אינם ידועים לי. ובאשר לאתר זה ממש דבר נפלא שאחרי שנים כה רבות אנשים קושרים קשרי ידידות ומחדשים חברויות באשר אלי שני אנשים נפלאים כמו רמי סלומון וארי ברגר יצרו עימי קשר ולדעתי זהו הערך המוסף שאנו מקבלים. אז המשיכו להינות ולהישאר בקשר ולך יורם מלצר תודה מקרב לב למרות שאני משוכנעת שכשהעלת את הרשימות על הכתב לא חלמת לתגובות בסדר גודל שכזה. יישר כוח לכל הבת גלימים אראלה
שלום רב לכל הבת-גלימים,
כפי שהבטחתי אני מעלה 3 תמונות בשלב זה של הקזינו מימי הזוהר על מנת לתת מושג איך היה הקזינו לאלה שמכירים אותו במצבו הנוראי כיום ונוסטלגיה לאותם אלה שזכו להכירו בימיו הטובים.
בד בבד מןצגות 2 תמונות מהקזינו בימים אלו לצורך השוואה קטנה.
תמונות נוספות מהקזינו תובאנה בעתיד הקרוב.
זה הלינק לתמונות הקזינו http://community.webshots.com/user/batgalim
בינתיים כל מי שיש ברשותו תמונות הקשורות לקזינו או לבריכה כולל תמונות אישיות מוזמן להראות לנו אותן באתר זה דבר שיאפשר לנו לערוך אלבום תמונות לצד כל הכתוב על הקזינו והבריכה.
קדימה לעבודה ותודה למפרע
מרוב נוסטלגיה כדאי שלא תיווצר תסמונת "הקזינו המערבי"…נכון, היה קזינו מונומנט מעניין ומרשים יחד עם זאת לא לשכוח שהיה זה בית עינוגים של הבריטים בתקופת גירוש המעפילים והספר הלבן מאותם ימים אפלים,כמה טוב שהעוצר נגמר… בת-גלים היתה בעקר שכונה שוקקת חיים עם בריכה, חוף ים והמון ילדים מאושרים אשר גם בבגרותם מלאי זכרונות וערגה
עלמה יקרה,
תמונת הקזינו (מס' 3) היתה ברשותי ונעלמה. זוהי התמונה הכי מרשימה של הקזינו, ומבלי שנייחס לו חשיבות כמו לכותל המערבי אני מבקש להעמיד את הקוראים על עובדה חשובה מאוד: הקזינו היה מבנה בסגנון Art Deco, שהחליף לימים את סגנון ה- Art Nuvo, ששלט בכיפה עד שלהי שנות ה-20. מבנים מעין אלה לא נותרו כמעט באירופה מפעת המלחמה. להרוס את המבנה הקיים היה פשע בל יתואר ולו היה קיים כיום, חסמבה נכבד, אזי היה משמש מוקד לעליות-רגל, לפחות כמו ביתו של אנטוניו וכנסיית המשפחה שלו בברצלונה. שבת שלום לכולם, מיקי
מר מרגלית הנכבד
צר לי שמא פגעתי בציפור נפשך להלן סגנון הבנייה של הקזינו,גם אנוכי סברתי על היותו מונומנט מעניין ומרשים ברם למען האמת ההיסטורית ויש כזו מוטב לציין את יעודו בימים בהם לא היתה מדינה ליהודים והצהרת בלפור רחמנא ליצלן נרמסה ע'י הבריטים בימי הקזינו העליזים, לזכור ולא לשכוח כבר אמרתי
מה אתה משווה בין תפוחים לאגסים.
מהיכן אתה יודע מה היה יעודו של הקזינו. האם ידוע לך כמה מרק אכלתי שם שבין האטריות שחו אקדחים. אתה מתאר לעצמך בכלל כמה יין שתו הבריטים האמן לי האינפורמציה שנשפכה מפיהם עזרה לבנות הרבה לבנים למדינת היהודים.מיקי צודק המונומנט היה מרשים מבחינה ארכיטקטונית . אני בטוח שאם עדיין היה עומד על תילו כבמקומות רבים בעולם היו לפחות מנציחים זאת עם שלט הסבר על הבנין או קריאת הרחבה שלפניו על שמו.זה מקובל בכל העולם הנאור לגבי בנינים שחלקם היו במשך ההיסטוריה והמלחמות חיוביים או שליליים.
great pictures of the casino…. I used to go with "mishi" eismann on saturday afternoon for the "afternoon tea…. and yes there were many jewish women that went there… and not to be blamed, as thats how we got a lot of information from the drunk British. The casino was the greatest source of information, and my dad treated some of the drunk officers as a doctor.
the casino should remain and it is an historic monument. I do not know what it looks like, but will visit in november and hope it is still there.
אני עובד על מאמר שיכלול את כל הספורטאים שיצרה בת-גלים הקטנה. מיהו "ספורטאי"? הקריטריון חייב להיות בת גלימי ששיחק בקבוצת ספורט מוכרת, באיזו שהיא ליגה ישראלית, או ספורטאי שהשתתף במקצוע יחיד באיזו שהיא אליפות ישראלית.
אנא צרפו את שנת סיום העממי (פחות או יותר).
ענו לאתר הזה של יורם מלצר ב-"הוסף תגובה".
תודה
מנחם לס (רוזנברג)
(במאמר אחר אכתוב את השמות שכבר מצויים אצלי)
כחמש דקות אחרי המסר שלי שניכתב ב-9:44 כבר צילצל הטלפון ונישאלתי "מיהו בת-גלימי"? מה עם קרית אליהו? מה עם קרית אליעזר? מה עם שכון החיילים המשוחררים (שכמה בת גלימים בעבר סרבו להכיר כ-"בת-גלימים)
ובכן, לדעתי "בת גלימי" הוא כל אחד שטוען שהוא "בת-גלימי" כשהקרטריון היחיד הוא שהוא (היא) למד בבית הספר העממי בבת-גלים
בת גלים יצרה יותר ספורטאים מהדרג הראשון מכל יישוב אחר בארץ, כמובן ביחס לתושביה
כתבתי על כך מאמר ב-חדשות הספורט" ב-1963
שאותו כיניתי "בת גלים – שכונה של אלופים
אסור שההסטוריה של ספורטאי בת גלים תישכח. החלטתי לעשות עבודה על כך. אבקש מכל קורא שיודע ע-ו-ב-ד-ו-ת על ספורטאי בת גלים בכל מקצועותת הספורט, לשלוח לי חומר הידוע להם. אני כותב אפילו על המכביה הראשונה שנערכה בנמל בחיפה!
יהיה נחמד אם תגיבו לכך באתר זה של יורם מלצר כך שזה יהיה יידע מעניין לכולם!
תודה!
שלום לכל אחי ואחיותי הבתגלימים!
אני מלא כרימון ברגשות חמימים ובזכרונות מתוקים מדבש מבת גלים הקטנה של שנות 1930-1955 ובאופן מיוחד אני אסיר תודה לסופר ולמתעד הנאמן והמשכיל יורם מלצר.(ייתכן והחמצתי ואני מתנצל, אך מי אתה בדיוק יורם? היכן גרת בבת גלים ומאיזה שנתון אתה?) אני יליד 1937,ומנהל ביה"ס העממי שברחוב השרון ששם למדתי היה ד"ר שלמה קודש בזמנו.מורים אחרים שלנו היו יעקב קפלן, קווינט, ברפמן לאנגלית וצבי רפאלי ועוד. יישר כוחך יא-חביבי.ההתכתבות הגלובלית הזאת מפתיעה ומאלפת בכמות ובאיכות ובעושר הפרטים על הקזינו ועל הבריכה למשל. כל האתר הזה הוא אוצר בלום ויקר מפז וגדולתו העיקרית היא בגילויים ובחיבורם זה לזה של המתכתבים המתרבים המצטרפים לספריית הזכרונות וההיסטוריה של שורשנו המשותפים. אני בקשר אישי, בדואר, בטלפון ובאינטרנט באופן שוטף, פחות או יותר, במשך חמשים השנים האחרונות עם מנחם לס-רוזנברג עם רובי אופיר-רוטשילד
עם ארנון קרן-קרומהולץ
עם ארי ברגר, עם אבי וויזלטיר, עם אהרהם גלילי-סבאח, שמוליק כהן ואחרים.
יש לי עוד שפע של סיפורים ותוספות ופתאום אני רואה שיש לי בעייה טכנית עם הכתיבה העברית הזאת בכמות ובאיכות ובהיסטוריה ובמיתולוגיה כשהמשפט הקודם שייך למקום אחר בעמוד זה ועם כולכם הסליחה. העיקר שנתראה ב-17 לנובמבר למפגש היסטורי בינ"ל באיזה מלון בחיפה. דרך אגב אני חי בלוס אנג'לס כבר יותר משלושים שנה וחייתי בדרום אפריקה וברודזיה-זימבבווה, בשיקגו, בניו יורק ובבולטימור מאז 1965.
עם אשתי סטלה מאז 1963 יש לנו בן בגיל 43 ובת בגיל 38 ושני נכדים בני 13 ו-15.תיקון היסטורי לכל המעונינים: קפה "דולפין" של היום ב"בית כהן" בשדרות בת גלים היה עד שנת 1948 "קפה תמרה" שהיה שייך להורי הניה ומקס יקל ז"ל.
באותו בנין בפינת הרחבה של רח, העליה והשדרות היה קפה "קיט קט" ואח"כ "קפה עליה" ואח"כ בנק לאומי ולמעלה גרו עוזי ובילי בק ומיקי הרציג. אנחנו גרנו ממול בבית צהבהב קטן בשדרות מס. 14 ליד בית סמסונוף ששם גרה משפחת ד"ר ברגר כולל ארי כמובן ומיכה ז"ל .
ושרה יעקובובסקי. ועד לפעם הבאה שמרו על הבריאות ועל הקשר
שלכם, יצחק דקל-יקל
שלום לכל הבת גלימים
"הפנים שפרצו מהדף" ספר המתח הסטורי לנוער" מפרי עטי שיצא לאחרונה מתרחש בשנים 45-48 בחיפה . פרק 27 העלילה מגיעה לבת גלים ובו אני מתארת את הפחד הגדול של העלייה לקומה השלישית במגדל הנוראי [90 מעלות] והקפיצה הנועזת למימי הבריכה.
פרק 27 עמוד 201
הספר יצא ב"ידיעות ספרים" ומתאר גם את אוניית אקסודוס הנכנסת לנמל חיפה, את הטמפלרים הגרים במושבה הגרמנית והכול דרך עיניו של נער למשפחה נאצית הנמלטת לחיפה בתום מלחמת העולם השנייה. כמו כן תודה על התמונות הנפלאות של הקזינו. הקזינו עצמו משמש זירה לעלילת ספרי: "המרגל שבא מן הים."
אורה ולפיש [מורג] סמטת מונש 7 בת גלים.
מיהו בת גלימי?
ובכן, מי שנולד בשכונה, מי שהתגלגל אליה בילדותו, מי שבחר לקבוע בה את משכנו – והדבר אמור במיוחד לגבי ילידי 1935 – 1955 – , מי שספג את אווירת החופש, האחווה והערבות ההדדית של המקום, זהו בת גלימי אמיתי. ומה זה אומר? בת גלימי הוא מי שהלוקל-פטריוטיזם שלו אמנם זהה לזה של אוהדי ביתר או הפועל ת"א, אולם הכלים שבהם הוא משתמש הם כלי ההתחברות, הכבוד ההדדי והשלום.
מנחם היקר, סקרת בדואר האלקטרוני ספורטאים רבים בתחומי הכדורגל, השחייה (דרך אגב, צבי סגל שחה בהפועל חיפה), הכדור-מים והכדור-סל – ומה עם ההוקי? מה עם אפרי, בגה, אלבגלי, ארנון, יורם לווינברג ועוד רבים אחרים?
יצחק יקל היקר (שם אתה יכול להיות דקל, אצלי אתה יקל, כפי שאני מרגוליס ולא מרגלית), אני קורא בהנאה את דבריך ונזכר בך, איך שמרת על שערנו באותה שנה, שבה זכינו באליפות.
לבסוף, אני לא ממש מכיר או זוכר את מר יורם מלצר, או את העלמה עלמה – אולם אני מבקש להצטרף לדבריך ולברך אותם – יישר כוחם – ואת כל אחי ואחיותי בשכונה הקטנה והלא-נחבאה, שהחליטו לעשות שימוש באתר המבורך ולשמח אותנו. כל טוב לכולם, מוקה
מוקה!
אני אריה מרום (מרקוביץ), יליד ספטמבר 42.
הבוקר מצאתי את האתר, ואני מרוגש. לכן אני כותב לפני שאקרא את כל הפוסטים בעמוד.
ככל שאני יודע, היינו יחד עם יורם לוינברג בכיתת הגן, בהמשך – ובזה אני יודע בבטחה – שירתנו יחד במוסך ווטור, ברמת דוד.
ספר על עצמך, בבקשה, ועל יורם, אם אתה יודע עליו.
גן הילדים שלנו היה ברצועת החוף, שבין הקזינו לבסיס חיל הים הבריטי דאז.
זכורה לי ההגעה של אנית המעפילים – היום אני יודע את שמה, חיים ארלוזורוב – ועליתה על שרטון ממש מול הגן. האם זה זיכרון שתול או שגם אתה שותף לאותו זיכרון?
אשמח לשמוע ממך ומיורם.
כל טוב,
אריה ariemar@gmail.com
מוקה!
לא "והדבר אמור במיוחד לגבי ילידי 1935-1955…"
אלא לכל ילידי בת גלים מלפני 1955, כי אחרת אתה מוציא מהרשימה את כל הביגרים שגרו מול הבריכה ושלטו בכל עולם הכדורמים הפלישטינאי-ארץ ישראלי, את כל בני משפחת חס שבנו את ביתם ואת הבית בו היה קפה קומפנייץ, את טוביה קומפנייץ (ואחיותיו), ועוד איזה 200 בת גלימים טהורים שנולדו לפני 1935
I was asked from people that ARE NOT on my mailing list to forward them the letter requesting assistance of my "mailing list" people, for my article on SPORTAYAI BAT GALIM
Here it is:
Bat Galim, among other things, developed more sprtsmen and sportswomen
than any other town, kibbutz, or city in Israel, considering the number of
residents, of course.
I already wrote about it in an article in Hadshot Ha'sport in 1963 titled
"Bat Galim – a Town of Champions".
I believe that such a wonder cannot go unrecorded. I'm working on a manuscript
that will record all these wonderful athletes of the past (for instance, in
half a kilometer square from the Pool and Kasino lived such swimming champions as Uzi Beck, Zvi Segal, Yoram Bigger, Oded Paz, Zehava Chass, Tuvia Kompaniets' sisters,
"Bebe" Rosenfeld, Mickey Herzig and more than half of the Israeli National
Team in Water Polo (From Yitchak, Yoram, and Efraiim Bigger, to Rudy Rehan,
Chagi Agam Lavan, and Oded Paz) plus many other excellent players like
Mickey Herttzig, Mickey Margulis.,Yitzhak Dekel (Yekel), Roby Young, myself (I played water-polo for Hapoel Kiryat Tivon after leaving Bat Galim in 1950), and
more.
It is just unbelievable.
I must request your help in providing me with names (and the sports that they
participated in, of any Bat Galimi that you know, in any sport. Please provide me with as much data and facts as possible.
You can answer to me here, at meless888@hotmail.com, or even better, in Yoram Meltzer excellent web
site on Bat Galim:
מנחם היקר, קוראים נכבדים,
סליחה ומחילה, מנחם צודק בהחלט. בת גלים נוסדה לעניות דעתי בשנת 1924, אז אקח את האמור 10 שנים בחזרה. במיוחד, כשאני נזכר במשפחת ביגר המהוללת, עולות הרגשות ואספר סיפור קצר:
הבת גלימים יודעים ואבלים עד הים הזה על גורלה המר של המשפחה היפה הזאת.
ראשון הקורבנות היה יצחק ביגר – שוער הכדורמים המהולל בכל המזרח התיכון – שנהרג מכדור צלף ערבי על גשר רושמייה בתקופת המאורעות שקדמה למלחמת השחרור.
לימים, היינו, ספורטאי מכבי חיפה, יוצאים לתחרות מפעל העשרה, שנערך מדי שנה לזכר עשרה ספורטאי מכבי, שנפלו במלחמה. בסיום המשחים נערך משחק כדור-מים בין ברית מכבים עתיד למכבי חיפה.
הייתי ילד בן 16 וכבר בראשונה.
כשנסענו במשאית לתל אביב ישבתי ליד ביגר הזקן, אביו של יצחק ז"ל.
הזקן אחז בידי – הוא היה שכן שלנו, בית מול בית – ולחש בקול צרוד: מיקי, הראו להם!
נכנסנו למים. באותו יום הייתי מרביץ מכות אפילו לטרמינטור שוורצנאגר – ניצחנו 3:5 לא אשכח זאת לעולם.
ביגר הזקן, האדם המכובד והיקר, פנה אלי לאחר המשחק, נשק לי על הלחי ולחש, תודה רבה (הבקעתי 2 שערים).
כשאני נזכר בכך, היום עוד עולות הדמעות.
חברים, לאחר המשחק קנו לנו פלאפל – כן, אלה היו ימים אחרים. ברכות לכולם, מוקה
ספורי הקומה השלישית
על "הקומה השלישית" (גובה 10 מטרים) של מגדל הקפיצות 'בבריכה של מרגוליס' ניכתב בספר (ראה ספרה של אורה מורג) והוא תואר בשני מאמרי ספורט שלי לחדשות הספורט ולידיעות. אני משוכהע שאפשר לכתוב על קומה זאת ספר שלם, אם כל אחד מאיתנו יתרום מסיפוריו וחוויותיו על הקומה המטורפת הזאת.
היו ספורים ושמועות על הקומה. הסיפור הידוע ביותר היה על המציל פאול שקפץ ובמישגה נחת על ביטנו "שהתפוצצה" ומי הבריכה הפכו אדומים כדם. היה גם ספור על איזה ערבי שמצא את מותו בקפיצה משם. הצרה בסיפורים המסופרים על ידי אנשים שלא היו עדי ראייה למקרה זה או אחר היא, שעם הזמן הסיפורים הופכים לשמועות, ואז השמועות הופכות להגזמות, וכשהנוסטלגיה חוגגת, ההגזמות הופכות למיטולוגיה, ואז לאגדה ממש. אני לא מכיר עד ראייה אחד לאסון מוות שקרה בגלל הקומה השלישית. אולי זה דבר שקשה להאמין, אך עד כמה שידוע לי לא קרה אפילו אסון טראגי אחד מהקומה הזאת, שעצם היותה במיקומה ובצורתה, היתה "ראוייה" לעשרות אסונות: כשאתה עולה אנכית על סולם הבנוי מעץ רקוב משנים של רטיבות ומליחות, וקופץ ל-"בור" קטן בבריכה שמידותיו בוודאי לא עלו על 5 מטרים על 5 מטרים, ולחור העמוק הזה עליך לכוון את קפיצתך, כשמתחת אין מציל והשוחים מבלים ב-"עומק" חפשי, כמעט לא ייתכן שלא קרה שם אסון של ממש. אני זוכר קפיצות משם כשאני מכוון את נחיתתי בין שני בני אדם במים הנמצאים 2 מטרים אחד מהשני. אז אם ישנו מישהו שחזה במו עיניו באסון שקרה שם, אנא, יידע אותנו במה שקרה.
אבל חוויות משם ישנן מכאן ועד הודעה חדשה. לי זכורים שני ספורים משם:
1. משך שנים חגי אגם לבן ז"ל היה "האח הגדול" שלי. מלבד עשרות דברים אחרים, הוא היה זה שהשפיע עלי (כולל הדגמות, הצעות, ודרכים להתגבר על פחדי) לבצע את קפיצת הראש הראשונה שלי מהקומה השנייה (גובהה היה 5 מטרים). כיצד עשה זאת? הוא הכריח אותי לעלות לקומה השלישית ולעמוד שם כחצי שעה, ואז לרדת מהר לקומה השנייה שגובהה "הצטמצם" בגלל הפרספציה כאילו לגובה של 2 מטרים. עשיתי זאת פעמיים, ובפעם השלישית ביצעתי את קפיצת הראש הראשונה שלי מהקומה הזאת. הייתי בן 8 או 9 אז. אני לא זוכר אם זה היה בערך באותו זמן, או כמה זמן אחרי זה, כשהוא פקד עלי שהגיע הזמן לקפוץ ראש מהקומה השלישית. קפיצות "רגליים" בצענו כולנו ללא בעייה מגיל צעיר ביותר. אני ניזכר בחלחלה שהיינו משחקים "תופסת" ואחד היה בורח לסולם הקומה השלישית כש-"התופס" ממהר אחריו, וכשהגעת לסוף הקומה והתופס שלושה מטרים ממך, בצעת קפיצה למים כמעט בלי לשים לב מי שהה שם למטה. לפעמים היינו משנים את זווית הקפיצה כדי למנוע נפילה על ראש שוחה זה או אחר.
אז זהו. הגיע יום קפיצת הראש מהקומה השלישית.
רק שתביהו: היום מגדלי הקפיצה הם מבנים גדולים שהעלייה למגדל הקפיצות נעשית במעלית מפוארת. הבריכה לרוב סגורה (רק באולימפיאדות סיאול ב-1988 וסידני ב-שנת 2000 הקפיצות נערכו בבריכה פתוחה), וממגדל הקפיצות של 10 מטרים הכל נראה "ומרגיש" כ-NOT A BIG DEAL. בסיאול נערכה מין מסיבת עתונאים צנועה עם גרג לוגניס, קפצן המים הגדול אי-פעם, והייתי שם, בגובה של 10 מטרים, גובה שלא עשה רושם רב.
אך בשנת 1946 (כמדומני), כשעליתי על המגדל הדקיק והצנוע שהסולם אליו ניקשר לבטון עם חוטי ברזל וכל הסולם נע וזז בזמן העלייה, ומסביבך רק שמיים, עננים, וגלי הים התיכון המתדפקים על חומת הבריכה, כל המעמד מעביר בי צמרמורת עד היום הזה. לחגי לא היתה "קומה רביעית" שיכולתי לעלות אליה כדי ש-"השלישית" תיראה "נמוכה". הוא פשוט פקד עלי לומר "על החיים ועל המוות" ולקפוץ. קפצתי קפיצת ראש עם נחיתה לא רעה, עד כמה שזכור לי.
עד היום המחשבה על אותו רגע מלחיצה אותי. אני ניזכר (ומרגיש עד היום) את פחד הפלצות שתקף אותי. אף פעם לפני כן, ואף פעם אחרי כן, לא הרגשתי פחד איום כזה. למעשה, אחרי הקפיצה הראשונה ביצעתי בוודאי מאות קפיצות ראש משם, אך לפני כל קפיצה הרגשתי דפיקות לב שמקורן בקפיצת הראש הראשונה.
2. בכיתתנו היה ילד בשם שמואל כהן. "בברוטו" קראנו לו. היו לנו אז שמות כינוי על הכיפאק. היום אין דבר כזה. בברוטו היה כנראה ילד איטי, או קשה למידה, או אולי אפילו קצת מפגר (אלא אם-כן הוא היה החכם שעבד על כולנו). הוא-הוא שמנחם בורר שיכנע פעם לבנות סולם לשמיים. שיכנענו את בברוטו לעלות לקומה השלישית. הוא עלה. אך אז נוצרה "בעייה קטנה": הוא סרב לקפוץ מרוב פחד, אך גם סרב לרדת בסולם מרוב פחד (אלה שעלו בסולם יודעים שהעלייה עליו היתה קלה בהרבה מהירידה ממנו). אז מה עושים? אני לא זוכר כבר מי היה שם איתנו על הקומה השלישית עם בברוטו. אני אפילו לא זוכר כיצד הדבר הסתדר. מה שאני כן זוכר הוא ששהינו שם זמן רב לפני שביקשנו עזרה. אשמח לשמוע אם מישהו זוכר את המקרה.
.
.
ביום שישי בצהרים אני, בן השבע וחצי, חוזר מבית הספר. חברים מופיעים מולי בריצה ואני נאלץ להתמודד עם החדשה המרעישה שאחי, דוד, קפץ לפני כחצי שעה מן הקומה השלישית.
מבחן הכוח עמד בשער!
שאלתי, על הראש או על הרגליים? על הרגליים היתה התשובה. נרגעתי קצת…
הלכתי כאחוז תזזית לבריכה, עליתי לקומה השלישית וקפצתי על הראש. אני לא מכיר הרבה חברה, שהיו עושים זאת בגיל שבע וחצי. והעיקר, השליטה במשפחה נשמרה. מזל גדול היה לי, שכן אילו אחי היה קופץ על הראש, הייתי נאלץ לבצע לפחות סלטו וחצי – דבר מפחיד ביותר…
לימים נודע לי על כמה אמיצים, שסיפרו על קפיצות שביצעו מן הקומה השלישית – אחרים טענו שעשו זאת אפילו שלא היו מים בבריכה – לבריאות שיהיה להם, שקרנים מוגי-לב. לך הברכות מנחם, אתה קפצת! לקוראים: לכם ברכות, אתם לא חייבים לקפוץ, הקומה לא קיימת יותר.
אגב, מי שידע לבצע קפיצות נאות במיוחד היו ארי ברגר ויורם לווינברג.
Moka,
thanks for mentioning yoram and myself doing great dives (into the water….)
however, Chagai and myself regularly dived from the 10 meters.
we also went once to a"tiul" to the south, and we were at a place that had a pond, and the rocks around going straight up. much higher then 10 meters, and a slight slope…. Chagai and I climbed up there and dived head first into the seemingly tiny pond…. we were crazy… just for the "roshem".
I miss Chagai too… am in close touch with his sister Aviva…..
I have a feeling that just a small number of Bat Galimim know this site. I gave it to every Bat Galimi that I know, who has an email. Otherwise it would become a private site for very few like Moka or Ari Berger (and myself).
You should do the same. Just go to Yoram's site (this site), roll to the top of the page, and where you find the ADDRESS of this HTTP//www etc, just highlight it, go to EDIT, then click COPY, and send an email to all BatGalimim on your list, and in the body of the letter just click PASTE (again, either from Edit or a right click, like that:
http://www.notes.co.il/ioram/3578.asp?p=0
מנחם ארי ומוקה
לא יאומן, עשיתם ממש עבודה נהדרת ומרשימה כאילו הכל קרה אתמול,יישר כח.זאת אחת הסיבות שאני גאה להיות בת-גלימי שנולד גדל וגידל דור נוסף בת בגיל 38 ובן בגיל 37 היום.נולדתי ב-1942 ועזבתי את בת-גלים ב-1992.
אבל זה לא זה,היו בבת-גלים עוד ענפי ספורט שאפשר להתגאות בהם למשל, מכבי בת-גלים כדור סל ששיחקו בה: גולדברג הלל ז"ל, בלוטרייך עוזי (קוסקא), ידיד עזרא , עמי שפינדל , מולכו משה, רובינשטיין איציק , שלמה , וכ"ו.
כדור-רגל:איציק אנגלנדר, רובי יאנג , חדנס שמואל , ווגי ארד (ווגחה) , ניינונדל יעקב , לפעמים היה מצטרף יוסוף חאואטו (ברגיג), חקלאי עוזי,והשופט היה חיים דומב שהיה ניצול שואה, וכו.
הוקי: כמובן קרומהולץ ארנון שאסף את כל החברה מהסביבה.
אני מצטרף למנחם שכל מי שהיה גר בבת-גלים מוזמן להצטרף לאתר הנהדר הזה ולכתוב את כל מה שזכור לו.
איתן
מיקי
Did you brother Beni ever made the jump from the 3rd? He was my classmate for 8 years in Bat Galim.
ראשית ברצוני לומר שבכל פעם שאני נכנסת לאתר אני מתרגשת מחדש. יישר כוח ליורם מלצר על המיזם הנפלא.
אני ילידת 1950 כך שאני נכללת ברשימת "המיוחסים" של ילידי 35-55.
בצניעות רבה, מנחם, אספר לך שבשנת 1964 זכיתי במקום ראשון בתחרות קרב רב (אתלטיקה קלה, לבתי"ס במחוז חיפה.
הייתי אתלטית פעילה בהפועל חיפה בזמנה של חנה סמוך.
למדתי בבי"ס בת גלים. המורה לחנ"ג שלנו היה אברהם קליין שעד היום אני פוגשת אותו מדי פעם והתאמנתי בא"ק באצטדיון קרית אליעזר עם המאמן איציק מנדלברויט. לפני זמן קצר פגשתי את איציק אנגלנדר שהיה כדורגלן משובח אם אינני טועה בהפועל חיפה.
בננוסף מנחם, אני חושבת שאנחנו מכירים אנשים משותפים.
הזכרונות מהמקום המדהים והמחבק שנקרא בת גלים, אינם משים וכיף שיש לנו אתר שכזה
מה היה שם משפחתך?
חבל שאין דרך להוסיף תמונות באתר הזה. אני מנסה למצוא דרך שנוכל להוסיף תמונות ילדות שלנו, ותמונות עדכניות כך שכניפגש ב-17 לנובמבר, יהיה לנו קצת מושג את מי אנחנו פוגשים!
מנחם
שם משפחתי היה שור. מה יש ב-17 לנובמבר והיכן?
איידע גם את אחי המבוגר ממני ב-3 שנים. אני מתגוררת היום בקרית טבעון . האם ניתן להוסיף פרטים לא ב"פרהסיה"?
Menachem Shalom,
I am very happy that I told you a year ago about this website since you are now probably the most active participant. The list of the athletes that came from Bat Galim is really Unbelievable. I would like to add two names to it: Tzachi or Itzchak Rossines from Shikun Chayalim Meshuchrarim, who broke a very old 100 meter sprint of David Tabbak, 10.6 sec. The new record was 10.5 sec. Tzachi was born around 1944-5.
The other one was not a real athlete but he did something no one could do before him. His name is Roby Shapira Z.L. and he brought the only soccer Championship to Hapoel Haifa (1999). His brother Yossi (Ha'gingi) was born around 1945 and died at young age.
Roby Young, Pinat Gan 4 Bat Galim (THe most beautiful place on Earth)
אחרי בת גלים עברתי לקרית טבעון, ושם הכרתי וגם התחתנתי עם רינה ברנדיס ז"ל. גרתי ברח' השושנים 24 היכן שלאימי היה פנסיון, אך המשכתי את קשרי עם בת גלים בגלל החברים, ושתי חברות שהיו לי – אסתר אשכנזי ואסתר מלכה. הייתי מגיע לבת גלים בנסיעה על אופניים מטבעון כל יום ששי לגנוב חיבוק ונשיקה על ספסל שהיה קיים מאחורי ביה"ס העממי ברח' השרון. אסתר מלכה נעלמה בשנת 1953 או 1954 ומאז נעלמו עקבותיה. אין בת=כלימי ארחד היודע היכן היא. שמעתי קייפטאון, שמעתי ניו-זילנד, אך איש לא יודע.
את המשך ההתכתבות שלא תהיה בפרהסיה אפשר לבצע דרך האימייל האישי שלי שהוא
meless888@hotmail.com
(היי, האתר של יורם מלצר הופך ל-"אתר הכרויות"…
אולי אני כותב הרבה מדי, אך אני גר בפלורידה, פנסיונר, ומרגיש עתה מועקה גדולה כי סיגל בתי ונכדותי דריה ואמי בנות ה-10 וה-7 טסו חזרה לביתם בהוד השרון אחרי שהיו חודש שלם איתנו. אז הכתיבה עוזרת.
כי מלבד זאת, הדברים היחידים שיש לי לעשות זה לשחק טניס, גולף, ודיג עם סירת המפרש הקטנה שלי (אני גר על שפת הים, הדבר הקרוב ביותר לאי-יכולתי לגור בבת-גלים). אז יש לי המון זמן חופשי ולכן אני מקשקש באתר
אני חושב שחשוב מאד שנימצא דרך לשליחת תמונות. מהעבר ומההווה. לאתר זה של יורם אין דרך לשלוח תמונות אלא אם-כן אתה (את) יוצר HTTP )WEB SITE
שלכם, ואז מכניסים את כתובת האתר בתוך מכתב ה-"תגובה". זה לא דבר קשה במיוחד ליצור
HTTP
משלך, אך אני בטוח שלרובכם אין חשק וסבלנות להתחיל ללמוד מחשבים.
אז מצאתי דרך קלה לשליחת תמונות, אך התמונות תהיינה מחוץ לאתר זה של יורם. אולי יש ביניכם מומחה מחשבים היכול להציע דרך אחרת שתשאיר את התמונות כחלק מהאתר הזה של יורם, אך אם לא אשמע ממישהו תוך יומיים-שלושה, אציע דרך משלי לשליחת תמונות.
אז בינתיים נא לבחור את התמונות שתרצו (אולי) לשלוח!
איטה! שכחתי לענות על שאלתך: ב-17 לנובמבר חברי בני ה-70 החלטנו להיפגש בחוף בת גלים בנובמבר (יצחק דקל – יקל, רובי ארווין-רוטשילד-אופיר, שמעון שטיינר, עוזי בק, נורית כץ, אסתר אשכנזי, שלמה קנובל, ואחרים שאנחנו מאתרים מכיתתנו (חבל רק שנעמי ברוט-אדווה לא תהיה איתנו! היא ניפטרה ענייה וערירית בבית מחסה קטן ועלוב ביפו לפני זמן לא רב) . אחרי שהחלטנו על המיפגש, התחילו אנשים מבוגרים וצעירים יותר להתעניין בדבר, וכך ה-17 לנובמבר הפך בלי שתיכננו למין "מיפגש בת-גלימי" ולא סתם "מיפגש בני ה-70". שמואל כהן שמוליק, לא בברוטו…) ואני מארגנים את המפגש. בגדול, ניפגש במסעדה גדולה או במלון בחיפה ב-17 לנובמבר בערך ב-11 בבוקר, נאכל ארוחת צהריים ב-1 או 2)אנחנו משערים שהעסק יעלה כ-100 שקל לאדם), ואז נחליט כיצד להמשיך…
(אולי רחצה בים הקר? אולי נישאר לארוחת ערב איפה שהוא? ת אולי סתם נגיד שלום וניתפזר – הכל פתוח ואנחנו פתוחים להצעות)
זה לא יהיה מיפגש "רשמי" עם תכנית, אך נישמח לראות תמונות עבר, לשמוע ספורים, ולתת לכל אחד הזדמנות (אם ירצה) "לעשות את הדבר שלו".
בקרוב אודיע על מקום ןמחיר, ונצא לדרך!
אגב, מי שמכיר את ביל (וויליאם) גרוס , מהמסיבות "עם ההצמדות" למוסיקת הפלייטרס, הרי שגם הוא יהיה במיפגש
תודה
מנחם
איטה
למדתי שמונה שנים עם אחיך מאיר אנא מסרי לו דרישת שלום ממני
אראלה נבוןבונשטיין בנעורי
שלום מנחם
לכל מי שיש סורק scaner יכול להעביר מהסורק דרך המייל שלו תמונות.
איתן
אם כבר מזכירים עסקני ספורט ומשוגעים לדבר אז איך אפשר בלי שיקי כץ וחיים מבית עולים שבמשך שנים ריכז את הילדים בשנות החמישים וניסה להקנות להם אהבה לכדורגל, חלקם ממשיך לבעוט עד עצם היום הזה
שהיה כדורסלן משכמו ומעלה במכבי חיפה ולימים בנבחרת ישראל איש בתגלים הנמצא בארה'ב ,עד עצם היום הזה כתמי הזיעה שלו מרוחים על האספלט במגרשי השכונה
גם ג'וני הרדי וגרשוני קשורים בעבותות לבת-גלים ושמם יחקק לנצח על כדור הזכרונות
כדור הברזל בידיו החסונות של אורי זוהר האגדי הגיח בשמי השכונה ונחת אי שם בחולות בת-גלים כדוגמה ומופת לספורטאי מעולה ששרת שנים בבסיס חיל הים …איפה ישנם עוד ספורטאים כאלה יהי זכרו מבורך
כמובן שיש לי סורק וכמובן שיש לי תמונות במחשב. השאלה היא איך עושים "אטצ'מנט" של התמונה למסר הזה אליך! לדעתי אין דרך!
האם מישהו יודע אם דני שמילוביץ (שמילו) היה בת גלימי? היכן הוא גר?
אם "מחשיבים" את אורי זוהר לבת-גלימי בגלל ששרת שנים בחיל הים, אז חובה להכניס גם את רלף קליין. אני יודע ששניהם רבצו בבת-גלים בבריכה, בים, ובמגרש האספלט ליד הבריכה. השאלה אם יש צדק בדבר? האם לכלול אותם כ-"בת-גלימים"? אשמח לשמוע תגובות!
למנחם לס בשל היותך איש ספורט מדופלם וכמובן השתיכותך למיי-פלאואר של בת-גלים ומיוזמי המפגש ההיסטורי בנוב' 2007 הנה לך רעיון מקורי לקיים מיני יום ספורט עם היבט היתולי בחוף בת-גלים בקט רגל,כדורסל,רקטות,הוקי,סקטים, בלורות וגולת הכותרת לתפוס גלים כמו בימים ההם עוד בטרם הפכו את חוף בת-גלים לחוף הגלישה האולטימטיבי של מדינת ישראל. ארוע שכזה חופשי ומשוחרר יש בו כדי להחזיר את "הילדודס" לכור מחצבתם האמיתי ולהחיות את הזכרונות לנוכח אמצעי התקשורת שינציחו מאורע יוצא דופן שכזה
אורי זוהר ויבל'א רלף קליין לא רק רבצו בבריכת בת-גלים אלא היו מודל לחיקוי ומופת להרבה בני נוער בבת-גלים אשר זכו לחינוך ספורטיבי במגרש הכדורסל בין הפסים לביה'ס וכמובן עשרות בני השכונה שלמדו אימון גופני מאורי זוהר ז'ל אם הם לא בת-גלימים אז מי כן
ראליהו!
הרעיון ניפלא
נדבר על זה!
נחום: מה עושה את ג'וני הרדי לבת-גלימי?
Hi! Only very few answered my email requesting the names of all sportsmen that you know from your period, or any other period, who you consider "Bat Galimim". I can't do it alone. So please take a few minutes of your time and write me an email. I'm talking swimming, water-polo, soccer, basketball, or any individual sport!
Please include all you know, even if you think I know about them like Yoram Bigger, Uzi Beck, or Roby Young.
אפשר לתת את השמות כאן כ-"תגובה" או באימייל אלי
meless888@hotmail.com
Thanks
Menahem
1. ספורטאי נוסף היה ראובן בונשטיין זל ככדורגלן במכבי חיפה/מכבי גיבור בשנות ה-30 שיחק כמגן כולל במשחקים ביו לאומיים נגד קבוצות כדורגל מהמזרח התיכון.
בתקופת שנות ה20 שיחק כדורגל בקבוצת האוניברסיטה האמריקאית בביירות – לבנון.
2. כמדומני ששמילו היה גר בקרית אליעזר בשיכון לי האצטדיון.
עודד פז היה שחיין גב נחשב ומישי אנוך שנים אחריו שלא לדבר על מיקי הרציג
apart of the sorts champions we have writers too… I have a book with dedication from Ilana mesinger who was married to yehoshua.
a great book from micky margalit with a dedication reminding me of a adventure with him when we were kids. Have ora morag's books…. and I know that menachem less, ytzhak dekel both write but have not had their books, would be nice to know who else had the writing talents….
we certainly have many "story" tellers that have not got it down to writing…
Danny Shmilovich ("Shmilo"), today Rom, live in Kiryat Eliezer near the stadium but did spent a lot of time in Bat-Galim. He played soccer almost every Friday on the mini soccer field near the rail road (" HAPASIM").
Roby Young
To Meir and Raskin,
Shiki Katz lived in Beit Ha'Olim accross Pinat Gan street. His father was the manager of Beit Ha'Olim.
Yoav Katz is a pure Bat Galimi born in 1945-6 and played Basketball with Hapoel, not Maccabee, Haifa as well as a few games with the Israeli National Team.
Roby Young
השימוש במושג "בתגלימי טהור" אינו מוצלח בלשון המעטה אפילו כשנאמר באנגלית ולעצם העניין הבה נכבד כל מי שרואה עצמו כ…בת-גלימי ויש ביכולתו לתרום מידע וחוויות אוטנטיות לצבור הקוראים שהמכנה המשותף הרחב שלהם הוא איך לא …בת -גלים. שבת-שלום מבניה הוותיקים של השכונה הזכורה לטוב
חברה, לא להגזים. אפשר לחשוב שלהיות "בת-גלימי" זוהי מין עטרת קודש שרק למיוחסים יש. ש
לפני כמה ימים הצעתי ש-"בת גלימי" הוא כל מי שטוען שבת גלים היא עיר ילדותו, וזהו. הצעתי שאולי חשוב גם שהילד.נער למד בבית הספר העממי בבת גלים, או ברח' השרון או מאחורי תחנת האוטובוסים. אז בואו נרד מזה!
יש לי קבוצת כתובות אימייל הנקראית "בת גלים" ולשם אני שולח הודעות, וכו'. אם את(ה) מעוניינת להיות ברשימה, אנא שילחי – שלח לי אימייל לכתובת
meless888@hotmail.com
או במסר הבא ל-"תגובות" באתר הזה, אנא הוסיפו את האי-מייל שלכם.
כל אנשי קבוצת האימייל "בת-גלים יודעים (אני מקווה…) שהם בקבוצה.ם"
אגב, שני אימיילים מקבוצת בת גלים חוזרים אליץ האימיילים שחוזרים הם
amnon@dvir.co.il
tova47@walla.com
moragora@walla.com
ziv-send@netvision.net.il
eytan1210@csafe.sa3.bezeqint.net
אז אם אתם קוראים את המסרים באתר הזה, אנא שילחו לי אי-מיין עדכני
תודה
מנחם
מה שהתחיל כרעיון תמים של כתיבת מאמר על ספורטאי בת גלים של העבר, מתחיל להתבשל למשהו יותר רציני. מתגלים לי דברים מדהימים ממש.
למשל, הבוקר גיליתי שהשחיין תנשמת (שהיה אלוף ישראל משך שנים בשחיית 100 מ' חתירה (זמן
דקה ושלוש שניות, שהיום נערות בנות 14 עושות בשחיית גב…)
ושנאמר לי ע"י כמה מאלה ששאלתי אותם שהוא מעולם לא גר בבת-גלים) ם, שלא רק שהוא כן גר בבת גלים, אלא שהיה שכן לדירת הורי מיום הולדתי ועד גיל 5. הורי גרו בקומה הראשונה של "בית כספי" (ביתו של חגי אגם לבן ז"ל) ותנשמת גר אחרי עלייתו ארצה בחדר שנתנה לו משפחת סמסונוב.
אבל הסיבה הראשית לאימייל זה הוא לברר אם למישהו יש מושג היכן אני יכול לרכוש ספר שניכתב ע"י בנו של ימפולסקי (שכחתי את שמו) על תולדות מכבי חיפה, עם חלק די ניכבד על בת-גלים.
אני מוכן לשלם כל כסף עבור הספר, שנאמר לי שהוא ניתן למכירה בבריכת מכבי על הכרמל. אם למישהו יש את הספר, ואם אפשר לשלוח אותו אלי לכמה ימים, אהיה חייב לשולח חוב גדול. כמובן שאשלם את דמי המישלוח וביטוח. אחרי עיון של שבוע אחזירו בדואר אוויר, עם ביטוח.
כתובתי היא
Menahem Less
120 Lakeshore Drive, U-36
North Palm Beach, Florida, 33408
USA
התחלתי עם המאמר עם מחשבה לכתיבת מאמר קטן, אך העסק הופך לפרוייקט ממש.
אותו דבר עם תמונות. אם למישהו תמונות ספורט "חשובות" מבת גלים, מאד אעריך אם אפשר לסרוק אותן ולשלוח לאימייל החדש שיצרתי עבור כולנו והוא
batgalim333333@yahoo.com
and the password is 111111
זה יהיה אימייל של כולנו למשלוח וציפייה בתמונות. אני כבר שלחתי שתיים לשם, אחת אחרי משחק הוקי בו ילדי בת גלים לקחו גביע (התמונה ניתנה לי ע"י ראובן רוביצ'יק) ותמונה שנייה של מצעד מכבי הצעיר ברח' השרון
אז לאלה שלא מרגישים נוח עם מחשבים, כל שעליכם לעשות זה
1. Go to yahoo.com
2. click on "mail"
3. for username write batgalim333333
4. for password write 111111
and just click on any message and picture.
שוב, המטרה היחידה של אימייל זה הוא עבור שליחת תמונות ולא עבור כל דבר אחר. חשוב שנמשיך את ההתכתבות דרך האתר הזה של יורם מלצר
AND PLEASE, HELP ME WITH THE BOOK IF YOU CAN!.
תודה
מנחם
או לשלוח לי אותן בדורק רשום ואני מבטיח לסרקן ולשלחם מיד חזרה לישראל
מה שהחלטתי לעשות למען שיתוף.
I'm sorry that because of the Hebrew/English exchange, the computer mixed up my address.
it is
120 Lakeshore Drive
U-36
North Palm Beach, Florida 33408Thanks
תנשמת גר בחדר אצל משפחת אורלוב, לא סמסונוב. במרתף הדירה של סמסונוב התחיל למעשה מכבי בת-גלים. רודי ריהן – אחד משחקני הכדורמים הטובים בהסטוריה של ישראל – אמר לי שלמעשה בסוף שנות ה-20 היה זה גם "המשרד" של מכבי חיפה!
מגדל הקפיצות.
עוד קופץ נועז לבריכה מהקומה השלישית כמובן
[ אחרת זה לא נחשב] הוא עמירם הולנדר שגר בשיכון חיילים משוחררים.אחותו היא מאירה הולנדר. במפגש מחזור האחרון הוא ספר לנו שהוא נפל על הבטן ונחבל.
כי הבטן מלאה עם כאלה שקפצו מהקומה השלישית אבל קופץ מי שקופץ אחרון, בדבר אחד אין צל של ספק בקפצונים השתמשו כל ילדי בתגלים, נא לא לקבל זאת באופן אישי אם חוזרים לילדות אז עד גלכטר עד הסוף
חיכיתי חודשים לתשובות על 15 שאלותי שתפקידן היה להפריד בין ה-"וותיקים" וה"וותיקים פחות". קבלתי כמה תשובות אך אף אחת לא מ"וותיק" בגילי או מבוגר יותר, דבר שמסביר את התוצאות הבינוניות של העונים.
אז הנה התשובות:
*מי היה "כושי סמבו"?
תשובה: "כושי סמבו" היה שם שנתנו לטיפוס תמהוני ומפחיד (אז, כשהיינו ילדים), אולי אפילו מטורף, שהיה הומלס (גר במערה בכרמל פעם עקבנו אחריו) שערך יום-יום סיבוב בבת-גלים בשנות ה-40 לכל אורכה (בד"כ ברח' השרון אך לעתים ברח' יזרעאל) כשעל גבו שק גדול, והוא בורר בפחי האשפה למצוא מזון ושאר אוצרות. הוא היה זקן, צולע, שחור משחור, זקן ארוך על פניו המפחידות, והוא ממלמל לעצמו הברות מוזרות. היינו אז ילדים איומים: קיללנו אותו, זרקנו עליו אבנים. מה לא. יום אחד כנראה שפגעה בו אבן, ובפעם היחידה מאז שהכרנו אותו הוא הניח את שקו על הכביש ברח' נהלל, והחל לרדוף אחרינו. ברחנו אחוזי אימה, ומאז נידמה לי שעזבנו אותו במנוחה. יצחק דקל יכתוב עליו הרבה יותר בעתיד.
*מי היה קורושנקו?
קורושנקו היה מין "איש ברזל" שביצע ניסים ונפלאות בהופעות על גג הקזינו לעיני הקצינים הבריטים וכמה זונות ואריסטוקרטים יהודים שבילו שם בשבתות בערב. גם זה היה בשנות ה-40. אנחנו היינו מתגנבים לשם (כיצד התגנבנו לגג הקזינו רק אלוהים יודע), וחוזים בו שובר לבנים בידו, קורע שרשרות פלדה, ופעם הוא הרים חמור על כתפיו. תמיד האמנתי שהוא היה מין בונה גוף "מקצוען" נוצרי מאירופה, ורק לאחרונה נודע לי מפיו של יצחק יקל (שהוריו היו בעלי בית הקפה "תמרה" שהיום הוא "מסעדת "דולפין", וששם היה אוהב קורושנקו לאכול) שקורושנקו היה למעשה יהודי הונגרי שעלה לישראל. הוא פעם חיסל סיר מרק שלם שגברת הניה, אמו של יצחק, הכינה לאיזה 20 קליינטים.ם.
ועכשיו הגיע הזמן להתוודות לראשונה ולבקש סליחה ומחילה, ואני מבקש מכל "חולי החתולים" להפסיד לקרוא את הקטע כאן ולעבור לשאלה ה-3: תמיד קראו לי "מנחם הקטן" גם בגלל שמנחם בורר היה מבוגר ממני, אך בעיקר בגלל שתמיד ניסחבתי עם "הגדולים", ותמיד הייתי הכי צעיר מכולם גם בספורט וגם בתעלולים. זה היה דבר מוזר: כמובן בלי שניקבע ככה, כיתתנו (התחלנו עממי ב-1943)היתה מין גבול תחתון של שיכבת דור מסויימת, הדור של חגי אגם לבן, שמוליק כהן, דרורי רוזנפלד, עודד ("טופלה") פז, מיישקה, אברהם סבח, איתן אלבגלי, ושאר ה-"גדולים" ואנחנו – יצחק יקל, רובי ארווין/רוטשילד, עוזי בק, שלמה קנובל, ארנון קרומהולץ, אני- מנחם רוזנברג – אנחנו היינו הצעירים ביותר שנידבקנו אליהם. שנה אחרינו – עוזי בלוטרייך, אריה גוטר, רענן חמדי, ואחרים לא היו חלק מאיתנו. הם כאילו היו השיכבה הבוגרת מתחילי דור חדש. אני תמיד הייתי הצעיר מכולם בגיל, ובגלל העובדה שהורי התגרשו כשהייתי בן 3וחייתי ללא אב כשאימי עבדה יום ולילה, היה לי חופש להתרוצץ עם המבוגרים ממני.
אז "מנחם הקטן" היה שפן הניסיונות של הגדולים, והרבה פעמים "שליח" שלהם. ובכן, בערב שבת אחד על גג הקזינו, "הגדולים" בראשות חגי, שמואליק, איזי רוזנפלד, עודד, ואחרים, אמרו לי שרוצים לעשות "בדיקה" אם חתולים יכולים לשחות. אמרו לי לקחת חתול (הסתובבו שם חתולים מכאן ועד להודעה חדשה) ולזרקו למים מהגג. עשיתי כמצווה עלי. את החתול לא ראינו יותר. עד היום אני מרגיש צביטה בלב כשאני ניזכר באותו מאורע הזכור לי כאילו קרה אתמול.
*איזה בית קפה היה במקום בו נמצא עכשיו "דולפין" ומי היו בעליו?
בעלי הקפה שהיום הוא מסעדת דולפין היו הוריו של יצחק יקל (דקל) ושם המסעדה/בית קפה היה תמרה. המאכל האהוב עלי היה ג'ילה אדום שאימו של יצחק היתה מכינה ליצחק ולי. אגב, יצחק והוריו, ואמי ואני, התגוררנו תקופה מסויימת כולנו בחדר אחד ברח' התכלת 35. לי יש תמונות של יצחק ואני באותה עריסה. יצחק סיפר לי לאחרונה עובדה ששכחתי: בחדר השני של אותה דירה גרה זמן-מה גם משפחת בירנצווייג (האבא, איסר בארי, היה לראש ה-ש"ב כמה שנים אח"כ), כך שעם בנם איתי, היינו שלוש משפחות עם 8 אנשים בדירת 2 חדרים.
*איזה היה השחיין הבת-גלימי היחידי ששחה עבורהפועל חיפה ולא מכבי, וכך נוצר שמו "הבוגד".
השחיין היה צבי סגל, שניצח באליפות ישראל ב-מאה מ' גב, כשהוא שוחה בצורה בלתי אורטודוכסית לחלוטין כשרגליו בועטות במים כאילו נסע על אופניים. משך כל שנות עבודתי הייתי פרופסור לביומכניקה. הלוואי שיכולתי לחקור את ההידרודינמיקה של עבודת רגליו של צבי!.
*איזה חנות היתה להורי בבת-גלים על השדרה ומי קנה אותה מאמי?
להורי עד שהתגרשו היתה חנות צעצועים מצליחה לאורך השדרה. אבי הפסיד את החנות בהימורים עם קצינים בריטיים, ואמי נאלצה למכרה למר ומרת דויטש, שפתחו שם חנות למכשירי כתיבה.
*"מי היה "בברוטו?
בברוטו היה חבר כיתתי. ילד חייכן,שמעולם לא פגע בזבוב, קצת מוזר, איטי, אולי אפילו מפגר. כפי שכתבתי כבר, אולי הוא היה החכם שעבד על כולנו. שמו האמיתי היה שמואל. פעם הוא החל לבנות סולם לשמיים בהשפעת מנחם בורר. פעם שיכנעתי אותו לעלות אחרי בסולם לקומה השלישית לקפיצת "רגליים". הוא עלה, ואז נוצרה בעייה קטנה: לקפוץ הוא פחד, ולרדת בסולם הוא פחד אף יותר. אלה שני סיפורים שהייתי עד להם. ספור אחר ששמעתי ואני לא אחראי לאמיתותו הוא שכשבברוטו היה ש"ג במחנה השריון בבת-גלים, מצוחצח כמו איש מרינס אמריקאי, הוא חשב שהוא בעל התפקיד הצבאי החשוב בצה"ל. אפילו למפקד חיל שריון הוא לא היה נותן להיכנס ללא אישור מתאים. אז הסיפור הוא שפעם, כששמר על המחסום, הגיעו באותו זמן מפקד הבסיס שניכנס למחנה, וסגנו שיצא מהמחנה. בברוטו לא ידע מה לעשות אז הוא הצדיע לשניהם באותו זמן בשתי ידיו.
*מה היה מקצועו של איז'ו?
איז'ו היה הספר שלנו במספרת שדרות בת גלים.
*מה היתה תנועת הנוער היחידה בבת-גלים בשנות ה-40?
התנועה היחידה אז היתה מכבי הצעיר.
*איזו חנות היתה לדודי ודודתי, משפחת ברט, הוריהם של בבה ואבי?
היתה להם חנות לכלי בית צמודה לבית הקפה של בינה.
*מי היו שני האחים היהודים בבת גלים שגרו בבית ערבי ברח' העליה?
שלמה והלל קנובל גרו בבית ערבי כמאתיים מטרים מסוף מחנה הבריטים (חיל הים) ברח' העליה.
*היכן היה מגרש המשחקים שלנו?
המגרש היה מגרש עפר ברח' השרון, כמאה מטרים דרומית מבית הספר, ומול ביתו של שלמה גליקסמן, שלפי עניות דעתי היה הקרבן הבת גלימי האחרון למחלת הפוליו. המגרש היה בבעלות יהודי-אמריקאי עשיר שנתן למשפחת רוזנבלום לטפל בו. משפחת רוזנבלום שהיתה מסורתית, הירשתה לרודי ריהן ומרדכי גרוס (אחיו של שוקי גרוס) לבנות על המיגרש סלי כדורסל. שם שיחקנו גם כדורגל עמודים, והקפות. צמוד למיגרש גר הרב הספרדי של בת-גלים, הרב חמווי (ובנו בן-ציון). גם הרב וגם אדון רוזנבלום אסרו עלינו לשחק שם בשבת.
*מיהו קווינט?
קווינט היה מורנו בבית הספר בבת-גלים. קרח ומפחיד. פעם הוא אמר לאמא שלי שהוא מרחם עליה שיש לה בן כמוני. הוא היה סוטר לנו חופשי. יום אחד בשעת ההפסקה שהוא היה אחראי עליה הוא קרא לארנון קרומהולץ ולי לעברו. כנראה שעשינו משהו שובבי. הוא מחטיף סטירה לארנון, אך ארנון התכופף ואני חטפתי אותה. אגב, ארנון ואברהם סבח נישארו כל כך הרבה כיתות שכשהיינו בכיתה ג' חשבנו שהם מורים בבית הספר.
*היכן היה קפה גינתי?
הבית האחרון בשדרה, מול הקיוסק של גברת פירסט. כל שבת אחה"צ היתה שם מוסיקה לריקודים, והיינו עולים על העצים לחזות בקצינים הבריטיים רוקדים עם נערות ליווי יהודיות וערביות.
*באיזו יום סיידו את הבריכה?
תמיד ביום ששי בבוקר. רק ב-11 בערך היינו מורשים לקפוץ למים שהיו לבנים מסיד.
*היכן היה שדה הקרב בין הכנופיות הערביות והבת-גלימים?
קרבות האבנים התחוללו אחת לכמה שבועות בין "החפירות" שנימצאו היכן שאח"כ ניבנה בית הספר, בין תחנת האוטובוסים מול קפה בינה ומסילת הרכבת. "החפירות" היו מקלט מפני הפצצות האיטלקים במלחמת העולם השנייה. בין החפירות התנהלו קרבות האבנים. אני זוכר את ישראל אורנשטיין, האחים סגל, אפי גרינברג, שוקי כפירי, רודי ריהן, מרדכי גרוס, האחים ביגר ורבים אחרים זורקים את האבנים, ואנחנו – ילדים בני 8 ו-9 אוספים את האבנים הזרוקות ומביאים את "התחמושת" מתחת לחפירות לבת גלימים שהיו אז בני 16 ו-17 (ומבוגרים יותר) שהשתתפו בקרבות. באמצע הקרחת שלי מצוי עד היום חתך ברור מתפרים שתפר הד"ר פרזס אחרי שאבן מזורק ערבי פגעה בראשי בשנת 1946.
הי!
ישנן כבר תמונות נהדרות מבת גלים באימייל שנתתי לכם. אכתבו שוב (הוא של כולנו)ו
אז ככה:
לכו ל
YAHOO.COM
תלחצו
-MAIL
ואז תכתבו
BATGALIM333333
שהוא
ה-ID
ואז את הפסוורד שהוא
111111
יש לכם שם תמונות ממני ומאיתן
למנחם לס הילד הנצחי
קראתי בשקיקה את ספורי מעלליך,מרתק ומקסים.עשית לנו "בית-ספר" גילית סוף סוף מאיפה "משתין הדג" ובתגלימים אמורים להבין בדגים,הצבת סף סיפורת גבוה ועל כך נאמר כל המרבה הרי זה משובח, הוכחת גם שאפשר ועוד איך אפשר להיות סבא שובב וחביב בלי עניבה ועם בגד-ים סליפס, והכי הכי חשוב אחי שזכרונות ילדות קיימים לנצח, המשך לנצח על "התזמורת" כי את המנגינה הזאת אי אפשר להפסיק. תודה לך
אני מצטרף עם כל הלב לדברי קודמי הינוקא ומציע בזאת למנות את מר מנחם לס רוזנברג למוכתר האתר,תפקיד ערכי עם יכולת שפוטית לאכוון וללוות את חיותו ואיכותו של האתר לאורך זמן וזה כמובן באדיבותו ותחת חסותו של מר יורם מלצר שהעניק לכולנו את הפלטפורמה ואולי מוטב להגיד את הרפסודה שתצוף עם גלי הזכרונות ולא תתן לשכחה חלילה לטבוע בתהומות הנשייה.
סבורני כי אין צורך לפרט את תפקיד המוכתר שכן אדם מכובד כמנחם יוכל לצקת תוכן ענייני תרתי משמע עם מינון הולם במעורבותו כמו למשל אמיתותם של ספורים תגובות בעלות רספקט ונועם ובעקר חופש כתיבה ותגובות ללא משוא פנים כמקובל לכל מי אשר חפץ להצטרף לאוטוסטרדת המידע להלן אינטרנט, גם אם הצעתי לא תצא לפועל הרי שמנחם לדידי הוא המוכתר
תיקון פרטים לתשובה על שאלה בחידונו של מנחם. את הבריכה לא סיידו ביום ששי. אלא ביום חמישי בלילה. היו מתחילים להוציא את המים בסוף אחהצ ביום חמישי כאשר הילדים במים נהנו כי יכלו לעמוד בעומק. בלילה סיידו ולכן גם שהיו רחצות לילה זה היה תמיד בימים א-ד בלבד. ורק ביום ששי בבוקר התחילו למלא מים ולכן ביום ששי הבריכה נפתחה מאוחר ולמשכימי קום שבאו לשחות מותר היה רק לשחות בים מהגשר של הבריכה בחוף הים הפרטי.זכור לי כמוכן שבערבי יום חמישי לצורך הסיוד שהיה מבצע הורקת מים ניקוי הבריכה ואחר סיוד שלם עם מטאטאים התחלקו על פיקוח וניהול העבודה שבוע זה ושבוע זה 2 המנהלים של הבריכה הנרי מרגוליס זל ונחום בונשטיין זל. אם ראינו את גברת לילי מרגוליס זל עוברת ברגל מביתה אל הבריכה עם מגש ועליו ארוחת הערב שהכינה לבעלה עם כוס החלב הגדולה ידענו שהערב הוא מפקח על העבודה בבריכה.
כדי לחשוף אתר זה לקהל הבת גלימי עלה בדעתי שניתן לשלוח מיילים לכמות גדולה של אנשים דרך אתר חבר'ה. כל אחד יעשה זאת כראות עיניו
Ita!
What is this web site that you are talking about (ATAR CHEVRE)? (Sunday and Monday I volunteer at Florida Atlantic University and usually I can't write Hebrew from here)
menahem'
hevre is a web site which you can find there people from your elementary school, high school, army & so on.
the adress is: hevre.co.il.
it's amazing!
מרקו פדרמן היה אצלי בכיתה ושיחק כדורסל במכבי בת גלים, אח"כ במכבי חיפה ומוצקין. היו לו ידיים ענקיות. בעצם, הוא היה הראשון, שהצליח להחזיק בשני כדורי-סל ביד אחת! אריה ברזלי, שגם למד בכיתתי התפרסם לימים כשחקן כדור-סל בהפועל חיפה. ברחוב עלייה גרו תמר וגבי וייס. תמר, שהיתה נערה תמירה, גם שיחקה כדור-סל.צבי סגל אימץ לו את סגנון שחיית הגב מספינות השעשועים על נהר המיסיסיפי. אולם, הוא לא היה אלוף. קדם לו דן קופליבצקי, שאת שיאו במאה מ' גב שברתי בגמר אליפות ישראל בהיותי בן 16 (דקה ושמונה עשרה שניות – היום שוחים בזמן זה מאתיים מ'). עלמה יקרה, את יודעת הרבה פרטים (אפילו על כוס החלב!) ואני למרבה הכלימה לא זוכר אותך – אנא עזרי לי! ועוד פרט: משהיו מוציאים את המים, נהגתי ללכת לרוחב הבריכה במים הרדודים, ולהוציא ממנה את המטבעות שאיבדו הרוחצים – היה לי מונופול על זה.ברכות לכולם, מוקה
כל הכבוד מוקה השמת לי את הפזל , שכחתי להזכיר את מרקו ואריה.
יום נעים ,איתן
את שבתאי המציל הזכירו?
איתן
ואני לא ספורטאי…אלא טייל חובב…
חברות וחברים יקרים,
הערת רוני(הנכונה והחכמה), הטייל החובב, מאלצת להזכיר, כי השכונה שלנו הצמיחה גם מדענים, כלכלנים,רופאים,עורכי דין וכיו"ב. למשל, נחמן בנצ'קובסקי, האח של רחל היפה, שנישאה לעמי שפינדל, נמנה עם יועצי קיסינגר בארה"ב; צבי אקסלרוד היה למדען ידוע, גם האח הצעיר כמדומני, גם מיקי הרציג ועוד רבים, ששמותיהם אינם עולים בזכרוני. את שבתאי המציל הזכירו, גם את מנחם בורר. לגבי מנחם ראוי להזכיר שהוא קרא ויודע את כל ספרי אליסטר מקליין כמעט בע"פ. ברכות, מוקה
Moka, Of course Bat Galim produced sceintists, artists, writers, and what not (believe it or not, even uneducated, stupid, and retarded people!) in addition to sportsmen and sportswomen. It is just that in order to create some "action", I started to talk about sportsmen and sportswomen, because that is my hobby, my love, my past profession, and because I still believe that Bat Galim was home to disproportional number of excellent athletes and champions, for a tiny town its size (what? 2,000 people?).
And to one of the stupid Bat Galimim who tried to insult me (he signed his name "EDUCATED" in my email address "meless888@hotmail.com" , in Hebrew, that because "you lived on 31 Tchelet street, right by the water, your lungs inhaled too much salt and therefore all that you have in your brains is sports"), I have a response: yes, I LOVE sports. From a very young age sports was a vehicle to divert my mind from a very difficult family situation (growing without a father from the age of 3), until it became an inseparateable part of my life: I participated competetively in 6 sports (swimmimg and hockey in Bat-Galim, Water-Polo, Basketball, and Ping pong in Hapoel Kiryiat Tivon (where Micha Kanitz and myself created and started a wonderful tradition of Swimming and Water-Polo), and soccer in Hapoel Balfuria. But I also WROTE about sports for 45 years to various Israeli newspapers, covered 4 Olympic games, wrote 5 books in Israel (yes, about sports, but also 3 in the USA on biomechanics), was a professor of Biomechanics (yes, it related to sports!), and coached Adelphi University to the NCAA soccer championship (shit, sports again!). And I want to reveal a secret to the anonymous "EDUCATED" who wrote to me: Believe it or not, I also read literary books once in a while, go to concerts, and shows, and read other sections in newspapers except sports. By the way, right at these moments I volunteer at Florida Atlantic University assisting Ph.D students in various disciplines with their research statistical designes. (Statistics was my second scientific field)
To the rest of you, I am sorry that I got so upset over the stupid email I received.
I'm going to send you an article with all the sportsmen and sportswomen who were Bat Galimim in a couple of days. In the meantime, it would be very interesting to take Moka's advice and mention Bat Galimim in other aspects of life like science, education, art, politics, military, business, and more.
Sorry for the long TGUVA.
בת-גלים היתה חממה לבני אדם בעלי רוח ספורטיבית שהצמיחו משפחות שהפכו לאזרחים חופשים ומשוחררים בארץ ובעולם עם שובת נעורים ואהבה אהבה כל הזמן.
Rochale, you hit the nail on its head: what is the MOST important thing is that Bat Galim was a CHAMAMA for decent people who grew up, produced families who developed to be free people in Israel and the entire world. Of course I'm a little proud of my athletic and academic accomplishments, but I'm proudest to be father to Sigahl (in Hod Ha'Sharon) and Ephrat (in Atlanta), both daughters of my first wife Rina who died so young (33), and my 4 granddaughters, and being a step-father to 2 sons, the children of my second wife Gail, who between them have 9 children, so we are grandparents to 13, and great-grandparents to 2 little ones, 2 months and 4 weeks!
מנחם, אל נא תיפגע מדברי אלמוני. ובאשר לך רוחלה, משפט אחד הספיק לך כדי לתמצת את כל הסיפור – יישר כוחך! ברכות לכולם, מוקה
I was asked what is Great-grandfather.
I don't know if there is a Hebrew word for it, but it means that I have 2 NINIM.
KEN. LE'MENACHEM HA'KATAN YESH 2 NINIM!
הי!
איתן שלח לאי מייל שלנו תמונה מהממת של הבריכה ב-1940 עם שני היציעים מפוצצים עד אין מקום. אסור להחמיצה.
אז אני מזכיר שוב:
I created/opened an email address for the use of ALL BATGALIMIM:
it is
batgalim@yahoo.com
Here is how to open it to receive and/or download pictures:
1. Go to yahoo.com
2, Click on "Mail"
3. Write our ID: batgalim333333
4. Write our PASSWORD: 111111
You will see there GREAT pictures already. One, by Eitan, of the pool in 1940 is magnificent!!!!!
I also inserted 3 pictures, one of them from my cousin Zehave of her KITA BET, with names!!!
Please scan some of your pictures (or maybe you have them already on your computer) and send them by sending an email to batgalim333333@yahoo.com and attach pictures (plus names) to your message!
Thanks
Menachem
In my last message I forgot to add the 333333 after batgalim, so it is of course
batgalim333333@yahoo.com
Just click on it and you are in our email and all you have to do is write our ID and password.
Good luck!
If the click on the blue address doesn't bring you there, you'll have to reach it by going to
yahoo.com
then click mail and write ID and USERNAME
האם גם אתם הייתם עולים אל המנזר הכרמליתי דרך זיתון בשביל המתפתל בתוך ההר
זוכרים את הרקפות? הכלניות הכחולות לבנות ואדומות? זאת הנרקיסים? אז עוד היה מותר לקטוף. דעו לכם שהשביל עדין קיים. והמנזר נותר כשיהיה. גם המיצג המתקתק של הולדת ישו עם הגמלים מהקרטון ומפל המים הפורץ מהסלע הצבוע עדין
נשאר
זיתון היה מקום מאד מאיים
סבא מנחם הקטן בהגיעך לגיל 70 מזל טוב עד 100 כ-20.
איתן
אחת לשבועיים אשלח מסר זה רק להזכירכם שדאבל קליק על הכתובת הכחולה
http://www.yahoo.com
תכניס אותכם לדף הראשי של יאהו, ושם כל מה שעליכם לעשות זה לעשות קליק על
mail
אח"כ בחלון המבקש
id
תכתבו
batgalim333333
ובחלון המבקש סיסמא תכתבו
111111
ואז כמו בכל אימייל רגיל לכו ל-
mail
או ל-
inbox
לחזייה בתמונות שייענינו אותכם.
ואם תכתבו אימייל לעצמנו, ז"א ל-
to: batgalim333333@yahoo.com
תוכלו לעשות
attach
לתמונות שלכם
היה נחמד לראות את כולם בגילים שונים. אז עוד מעט אשלח 3 תמונות שלי מגיל 10, 17 ותמונה עדכנית עם נכדותי מהוד השרון וכמובן גייל.
הערה: הסיבה שאין דרך אחרת לחזייה בתמונות היא שהאתר הזה של יורם מלצר לא נועד לכך. זהו אתר בו הוא כותב מאמרים ואנשים מגיבים. אצלנו התגובות הן מזמן לא למאמרו המקורי. אז אולי יש בינינו איזה מומחה למחשבים שיוכל ליצור אתר בת-גלים מתאים, ואז תהיינה כל מיני אפשרויות שאתרו של מלצר אינו מאפשר. אני כתבתי לו כבר על כך. הוא בעצמו מודע לכך שאתרו לא מיועד לשליחת תמונות וכו' כי נפח האתר שלו לא מספיק גדול, ומלבד "תגובות" הוא לא מאפשר פעולות אחרות.
אם אין הסכמה לאתר בת-גלים, או אין אחד שיודע לעשותו, או שנמשיך ב"תגובות" בלבד באתר הזה, ואז שליחת תמונות בדרך שהצעתי.
אני פעם לימדתי
HTTP
ואני מאמין שהייתי יכול בקלות להקים אתר כזה, אך אני חושש לעשות זאת מכאן כשהאופרייטינג סיסטם הוא
XP
באנגלית.
עדיף לעשות זאת בישראל
מנחם
ל.
מוקה שלום,אני לא בטוח באם הזכירו את אחיך בני,אשמח עם תוכל לתאר פה באיזה ענפי ספורט הוא עסק,ומה קורה איתו היום ,אני יודע שהוא בארה"ב.
תודה, בן
For some reason the
http://www.yahoo.com
doesn't come out BLUE like the
batgalim333333@yahoo.com
so, if you want to see the pictures you will have to write the
http://www.yahoo.com
on your own, in the ADDRESS bar/
שלחתי עכשיו שתי תמונות שלי בגיל 9 ו-16.5
עשיתי טעות ושלחתין מהאאימייל
batgalim333333@yahoo.com
במקום מהאימייל האישי שלי, ולכן שם השולח הוא
batgalim333333
ולא
Mel Less
אז כדי שנזהה מי השולח, או שתוסיפו כמה מילים למסר עם התמונה, או שתשלחו את התמונה מהאימייל הרגיל שלכם.
הנפח של האימייל
batgalim333333@yahoo.com
הוא לא גדול. אז אני אתחיל למחוק תמונות כשאראה שהחומר מתחיל להגיע למקסימום הנפח. אז לא לחכות, ותנו בהן מבט עכשיו.
מנחם
ספורטאי בת-גלים
הסיכום הזה על הסטוריה של הספורט בבת-גלים אינו מיסמך מדעי-אקדמאי. הוא מבוסס על זכרונות וידע של למעלה מעשרים בת-גלימים מכל הגילים וכל התקופות, וזכרונותי אני. זכרונות הם לא תמיד עובדות. עם השנים שמות, מספרים, שיאים, ועובדות מתערפלים, ולעתים מאבדים מדיוקם. והבעייה הגדולה ביותר היא שאין כמעט כל חומר כתוב על ההסטוריה של הספורט בבת-גלים. בעייה נוספת היתה להחליט "מיהו ספורטאי". כאן חייב הייתי להיות יותר סובייקטיבי במקרים שספורטאי זה או אחר אינו בעל שיא, אליפות, או שלא שיחק ברמות העליונות של הספורט הישראלי.
אז למעשה זה הדראפט הראשון, ואזדקק לעזרתכם עם תיקונים, הוספות (כולל שמות פרטיים במקרים שהחמצתי), והבהרות.
קשה לקבוע בוודאות מתי החל ספורט רשמי ופורמלי בבת-גלים. כאן הסתמכתי על זכרונות של וותיקי בת-גלים כשאת התרומה הגדולה ביותר תרם רודי ריהן – אולי שחקן הכדורמים הטוב בתולדות המדינה כשהכדורמים היה עדיין ספורט חובבני – שהוא לא רק בעל זכרון פנומנלי, אלא שברשותו צילומים, תעודות הצטיינות, וחומר כתוב.
התחלת מכבי בת-גלים (וגם מכבי חיפה!) היתה בשנות ה-30 במשרד שהיה למעשה מרתף שאדון סמסונוב תרם בשכירות חינם בקומת הקרקע של בית כספי. מאחר ואני יליד 1937 ודירתנו הראשונה היתה בבית כספי ממש ליד סמסונוב, אז אולי שם ינקתי את טיפות חלב הספורט הראשונות שלי…
מייסדי האגודה היו בן-יעקב וויינצ'יק. היה שם שולחן טניס-שולחן (פינג-פונג), ורודי ריהן ניצח שם את אליפות חיפה. התקיימו שם כמה תחרויות פינג-פונג נגד הפועל ובית"ר חיפה. אפרט את הישגי הבת-גלימים בכיסוי ספורט אחרי ספורט. אתחיל עם כדורמים, אולי "המשחק הבת-גלימי" ביותר.
כדורמים
לפני מלחמת העולם השנייה היתה עלייה של שחקני כדורמים. בן ציון (פרנצי) בק, בש (שהיה גם אלוף הארץ ב-100מ' גב), ארצי, תנשמת (אלוף הארץ ב-100מ' חתירה, אך בינוני בלבד בכדורמים), פאול וואגו (מטובי שחייני הארץ במרחקים ארוכים), ועוד. תמיד חשבתי שהם שחקני הכח וינה המהוללים, עד שרודי אמר לי שהם היו כולם צ'כים. לא רק שהם היו צ'כים, אבל מלבד תנשמת אף אחד מהם לא היה בת-גלימי, כפי שחשבו רבים ששאלתי. הם הכניסו לקבוצה את אפרים ויצחק ביגר שגרו מול הבריכה. יצחק הפך לשוער הכדורמים הטוב במזרח התיכון. ואז הוכנס גם בבה רוזנפלד, הבן של הקונסול. אח"כ גם יורם ביגר הוכנס לקבוצה וכך היו בה שלושה ביגרים. רובינו שכחו את קיומו של מנחם הרמן, אף הוא שחקן מצויין שגר ליד השדרה. רודי ריהן הופיע יום אחד לבריכה ומיד הוכיח שהוא כוכב. אבל וואגו אמר לו בגרמנית "או כדורסל או כדורמים". אז חשבו שאימוני ריצה "מקלקלים" את שרירי השחייה. כמובן שזאת שטות אך ככה חשבו פעם. רודי המשיך לשחק כדורסל בלי שוואגו ידע. גם תנשמת שגר בבית כספי שיחק. ז"א שיצחק, אפרים, ויורם ביגר, וכן בבה רוזנפלד שגרו ממש מול הבריכה, רודי ריהן מרח' התכלת 11, 150 מטר מהבריכה, ותנשמת בבית כספי, 250 מטר מהבריכה, יכלו להרכיב קבוצה משחקנים הגרים פחות מ-250 מהבריכה, ואיתם לקחת את אליפות פלשטינה/א"י! מדהים ממש. אחריהם בא הדור של חגי אגם-לבן, עודד פז, יאיר פולני, ושאול אגררי, ואחריהם הדור של עוזי בק, יצחק יקל (דקל), מיקי הרציק, יורם לוונברג, ומוקה מרגוליס – כולם גרו ברדיוס של מקסימום 400 מ' מהבריכה. כך ש-16 שחקני כדורמים ברמה הישראלית הטובה עד גבוהה ביותר גרו בין 40 עד 400 מטרים מהבריכה. אין לדבר אח ורע בשום יישוב ישראלי בכל ספורט שהוא! כמעט כל ה-16 שיחקו בנבחרות ישראל השונות, במכביות, ובמשחקים בינלאומיים אחרים.
גם אני שיחקתי בנערותי כדורמים, אך מאחר ועזבתי את בת גלים בגיל 12, את התפתחות הכדורמים שלי עשיתי בהפועל קרית טבעון עם מיכה קניץ, יורם שניידר, ועודד רוזנפלד (לא הבת-גלימי!).
אשמח לשמוע על בת-גלימים אחרים ששיחקו כדורמים ברמה דומה.
מנחם הזכיר כמעט את כולם. החברה שבאו מאוסטריה, הגיעו ללא יוצא מן הכלל למכביה, ובתקופת העלייה החמישית, שנפתחה עם עליית הנאצים לשלטון. עמם נמנו גם מאגי רונל ואחרים, שפנו תל אביבה. פרנצי ז"ל, באש ז"ל, וואגו ז"ל ולא לשכוח את הלמוט בק – המורה הנצחי לשחייה – נמנו עם מאמני וזכיתי אפילו לשחק עמם. באשר לרודי, שייבדל לחיים ארוכים, רודי לימד אותי את ה-דופלר, בעת שהיו מוציאים את המים מן הבריכה. לימים הופיעו עמנו בקבוצת מכבי חיפה פרסי בונטמן מדרום-אפריקה ואפילו שחקן צרפתי מאלג'יר בשם סעדה, שהיה חלוץ מרכזי – שחקן אזור ה-2 מטרים – רב פעלולים ותעלולים. מבין הצעירים ראוי להוסיף את במבוש, אחי הצעיר ובעל הכשרון, את מישי אנוך, ששחה גם פרפר, וכמובן את שני האחים פישטה, שהגיעו ארצה במהלך האירועים בהונגריה, ולסוף הטוב את פישטה "הגדול", ששיחק בהפועל חיפה והיה פרחח חמוד, יהי זכרו ברוך. ברכות לכולם, מוקה.
מישהו ניכנס לאימייל שהקמתי עבור משלוח תמונות, ומחק את כולן. נימחקו איזה 25 תמונות.
הצלחתי להחזירן, אך אם זה יקרה שוב, אני יורד מהעניין.
ועוד דבר חשוב,
רוח הספורט נשבה אצלנו, הילדים, בלב.
משהיו מתקיימות אליפויות ישראל, צה"ל או חיל הים, היינו כולנו על הטריבונה ז"ל.
כשעודד היה קופץ למים, היה אחד מאתנו צורח בקול: מי צלח את הלמאנש? וכולם היו עונים בשאגה עווודד! כשעוזי בק קפץ לגמר מאה מ' חתירה היה אחד צורח: מי הגדול מכולם? וכולם היו עונים בחדווה עוווזי! כשטוביה קומפנייץ קפץ למים היה אחד מתוכנו צורח מי מוכר חומוס? וכולם היו שואגים קומפנייץ! מה זה נהננו…
עודד היה שחיין פרפר ושחקן כדור-מים, אך התפרסם כצולח למרחקים ארוכים. עודד היה למשל מבין הראשונים שצלחו את הים מנמל חיפה לראש הנקרה.ברכות לכולם מוקה
shalom everybody
I would love to know if any of you remember me before I will tell you what happened to me since 1969.
shuka
מי יכול לשכוח את שוקה פלגי?
איתן
להזכיר את האחים טיין ששתו את חלב אימם עם מי הבריכה והפכו לשחיינים מעולים
מי זוכר את המורה להתעמלות גד גוטמן
איתן
במקום מגרש חנייה,לבנות מחדש את בריכת השחייה "בת-גלים"י
בזמן פגישת המחזורים בחיפה,אפשר לפנות לכבוד ראש העיר מר יהב,ולהשפיע למען בנייתה של הבריכה מחדש.
עם כל הכבוד להתעסקות בעברה המפואר של בת-גלים על תושביה הנפלאים-העתיד כבר כאן ולמען תימשך המסורת המפאורת עם הדורות הבאים-שווה לנסות ולהצליח
שחייה
תחרויות השחייה הראשונות בבריכת השחייה בבת-גלים קויימו בשנת 1934-1935, שנה אחרי פתיחת הבריכה. אז הנוהג היה ששחו שני פלשטינאים/ישראלים נגד שני "זרים" (מצרים, לבנונים, אנשי צבא בריטים, שחיינים שהגיעו מת"א. המצרים היו כמעט כולם ממשמר המלך פארוק. התחרות הראשונה שמצאתי עליה כמה שורות בעתון "הארץ" היתה בשנת 1935 וניצח אותה מצרי בשם מוסטפה חאייר בזמן 32 שניות. ערבי מחיפה בשם מסעוד שווארי הגיע שני, ואחריו לבנוני, ויהודי בשם ישעיהו בלום הגיע רביעי. לפי הזמן (32 שניות) היה זה כנראה משחה חתירה ל-50 מטרים.
בשנת 1939 הגיעה לארץ אחת הספורטאיות הטובות בעולם – ולא רק בין היהודים – ושמה יהודית דויטש. יהודית דויטש מצאה בית לתקופה מסויימת בבת גלים לפני שהיא ומשפחתה עברו להדר הכרמל, ואז אחרי כמה שנים להרצליה. בשנת 1936 היא אחזה ב-12 שיאי שחייה אוסטריים וניבחרת ל-'ספורטאית השנה, וכמובן לנבחרת האולימפית לאולימפיאדת ברלין. היא כבר אז ידעה מה שהיטלר עושה ליהודים והודיעה רשמית שהיא מסרבת להופיע על אדמת גרמניה. כל שיאיה בוטלו ע"י אוסטריה. ישנו סרט דוקומנטרי ישראלי מצויין על חייה וחיי חברותיה היהודיות בווינה, ושמו "הכח לשחות". זה סרט שחובה על כל בת-גלימי לראות. יש בו חלק ארוך בו היא מתראיינת על סלעי הים, ממש לרגלי ביתי ברח' התכלת 31. היא מיד הוכיחה את עצמה כמובן כשחיינית הטובה בארץ ללא כל תחרות רצינית. היא ניצחה כל משחה שבחרה להשתתף בו. לא מצאתי כל חומר מלבד הסיפור שמצאתי אחרי עבודת חיפוש רצינית בעתון "דואר חדש" בו מצויין שהיא "גרה בבת גלים אחרי עלותה ארצה". לדעתי זה לא מספיק לעשות ממנה "בת-גלימית". הלוואי שכן. בת גלים היתה מתאימה ללוחמת נהדרת כמוה!
העלייה הצ'כית והאוסטרית בשנים 1936-1940- הביאה לחיפה כמה שחיינים שהיו בין הטובים בארץ (וואגו, בש, ארצי) אך רק תנשמת גר בבת-גלים. שיאו, 1:03 דק' החזיק מעמד שנים עד שנישבר ע"י עמירם טאובר מברית מכבים עתיד שהיה לישראלי הראשון לרדת מהדקה (59.7 שנ'). בספרי "חיצים ובונבונים" כתבתי בטעות שעוזי בק היה הראשון. עוזי "שלנו" שבר את שיאו של עמירם (59.6) אך אין לו זכות ראשונים על הירידה מהדקה. רודי ריהן זוכר את התחרות ל-100 מ' בה שבר תנשמת את שיאו, אך הגיע רק שני ללבנוני בשם מחמוד שסיים עם 1:01. שלישי היה מצרי שמנמן בשם עבוץ (1:04) ופרנצי בק היה רביעי עם 1:05.
לפני עוזי בק, ולפני מלחמת השחרור, שחו בת גלימים כיורם ביגר, בבה רוזנפלד, ויאיר פולני בין הגברים, ובין הנשים הצטיינו בת דודתי זהבה (אלופת הארץ ב-100 מ' גב), אחותה פועה, כרמלה קומפנייץ, ועליזה בורנשטיין – כולם בשיכבה הגבוהה של השחייה בארץ.
אבל בנוער ובילדים צמח דור חדש. צבי סגל בשחיית 100 מ' גב, עם סגנון רגליים המזכיר נסיעה באופניים אחורנית, היה לאלוף ישראל ב-100 מ' גב. הוא היה ה-"בוגד" הבת-גלימי היחידי ששחה בהפועל חיפה. עודד גולדשמידט וחגי אגם לבן היו בין טובי שחייני הנוער בישראל למרחקים בינוניים כשיריביהם היו התל-אביביים נחום בוך, ישעיהו אלבוים, ונחום נסט. התל אביביים עלו עליהם בשחייה, אז חגי החליט להתרכז בכדורמים, ועודד הפך לשחיין הישראלי הטוב ביותר לסופר-מרחקים, כגון השחייה מהחוף השקט לראש הניקרה.
בשנת 1947, כשאני בן 10, זכיתי באליפות הארץ לילדים ב-50 מטרים חזה. יצחק יקל היה שלישי או רביעי, אך הוא הגיע שני ב-50 מ' גב ואני הגעתי רביעי או חמישי. האליפות התקיימה בין שני מצופים בכנרת, ובדרך הביתה קנה לנו המאמן איזייה מילק-שייקים!!
מיקי הרציג, הצעיר מאיתנו במקצת, הפך לאחד השחיינים הטובים בארץ בחתירה. הוא השתתף באליפויות ישראל בשחיית חתירה, וייצג את מכבי חיפה במשחי שליחים. גם מוקה מרגוליס ייצג את מכבי חיפה בשחייה. הוא כתב ב-"תגובות" שהוא היה אלוף הארץ ב-100 מ' שחיית גב, עובדה שלא
ידעתי לפני כן.
ן
כשאזכיר את שמו של ד"ר רמזי, ייזכרו כמה בת-גלימים וותיקים בקפצן המצרי ממגדל ה-10 מ' שביצע קפיצות למים בסיום תחרויות השחייה ולפני משחק הכדורמים, קפיצות שהשאירו אותנו פעורי-פה. קפיצות כאלה לא ראינו לפני-כן.יואב רענן, קפצן המים הרציני היחידי שהיה לישראל, עבר להתגורר בבת-גלים בשנה שלפני אולימפיאדת שם ייצג את המדינה כדי להתאמן על מגדל 10 הלסינקי ב-1952 – שם ייצג את המדינה – כדי להתאמן על מגדל 10 המטרים היחיד בארץ. אבל זה לצערי לא עושה ממנו "בת-גלימי
כמה בת-גלימים שלחו לי שמות של שחיינים אחרים אבל ללא פרטים מלבד שהיו "שחיינים טובים": עליזה וישראל בורנשטיין,
האחים טיין, ועוד.
השמות לא מוכרים לי. אשמח אם יכתבו כאן יותר פרטים.
בשנת 1995, כ-57 שנים אחרי שכל שיאיה ואליפויותיה של יהודית דויטש נימחקו כלא היו ע"י וועדת השחייה האוסטרית, הוחזרו לה כל כתרי האליפויות והשיאים.
ם.
טעיתי. שמו הפרטי של נסט היה ארנסט, לא נחום. אגב, שמעתי שהוא לא היה יהודי. הדיעות על כך שנויות במחלוקת. הוא עזב את הארץ לפני כ-55 שנה
הוקי
הספורט השלישי של בת-גלים בו היינו הטובים בארץ היה הוקי. היו אז כמה קבוצות כגון ברית מכבים עתיד ת"א, מכבי צפון ת"א, מכבי רחובות, מכבי נס-ציונה, ומכבי ראש"ל. וותיקי בת גלים כמעט תמיד ניצחו אותם, ואנחנו, בנוער ובילדים, עשינו אותו דבר (ראו תמונות בכתובת היאהו שלנו
הרבה ממשחקי ההוקי נערכו נגד הבריטים: מחנות צבא, משחתות, וכו'.
כמעט כל שחקני הכדורמים הבת-גלימים שיחקו גם הוקי. הביגרים, הרוזנפלדים, רודי ריהן. אליהם הצטרפו אפרי גרינברג, יעקב לטמן, יומי ויוסי כהן, ושמואל סגל. הם שיחקו והתאמנו ברחבה לפני הקזינו, וכשהם סיימו את האימון והמשחק בשבת בבוקר, היו עולים על האספלט חגי אגם לבן, עודד פז, שרגא אפשטיין, שמואל כהן, ראובן רוביצ'יק, דרורי רוזנפלד, יעקב "בגה", ואז הילדים אברהם סבח, מירי שוסניק, איתן אפשטיין, יוסי גרינברג, ארנון קרומהולץ קרן), ידידיה, ואז "התינוקות" מנחם רוזנברג (לס), שלמה קנובל, עוזי בק, ואחרים.
יום אחד הופיע צעיר יהודי, עולה מהודו (שהיתה אז הטובה בהוקי העולמי) בשם אייב כרמל. הוא הפך מיד לגורו ההוקי שלנו, וללא ספק היה שחקן ההוקי הטוב ביותר שגר בבת-גלים, ושחקן ההוקי הטוב במדינת ישראל
ם.
ועכשיו סיפור אנקדוטי שרק מעט יודעים עליו:
מאחר ועזבתי את בת גלים בגיל 12.5 קריירת ההוקי שלי נסתיימה, אך מדי פעם הייתי מופיע בשבת לאימון/משחק הוקי מול הבריכה. "מנחם הקטן" התבגר מוקדם מגילו ובגיל 14 הגעתי למקסימום גובהי ומבנה גופי. כשהייתי נער הייתי ספורטאי די טוב עד טוב כמעט בכל מקצוע (כולל אליפות קרב-רב של מחוז הצפון בכיתה ח', ו-'השחקן המצטיין' באליפות ישראל לבתי הספר במשחק המחניים). יצא לי לשחק נגד חברי הבת-גלימים בכדורסל, כדורגל, שחייה וכדורמים (בעיקר באליפויות צה"ל), וכך שמרתי תמיד קשר עם הבת-גלימים "הגדולים". בשנת 1956, מיד אחרי "מבצע סיני", חליתי בשפעת קשה שהפכה לדלקת ריאות. בקשתי להיות מטופל בבית חולים צבאי שהיה למיטב זכרוני בקרית אליהו או המושבה הגרמנית. בוקר אחד מופיעים בחדר משכבי אייב כרמל וחגי אגם-לבן (אני חושב שגם שמואליק כהן היה איתם) ושואלים אותי אם אני יכול לשחק אחה"צ במגרש הפועל חיפה הוקי נגד משחתת בריטית שאמרו עליה שניצחה כל מיני קבוצות בינלאומיות. "איך אני יכול?", שאלתי
מ"מנחם, אנחנו צריכים אותך. זה רק עניין של שעתיים. החדר שלך נמצא על יד הגדר. איש לא ירגיש שברחת". לי תמיד היתה בעייה פסיכולוגית עם "הגדולים" שתמיד לקחו אותי תחת כנפיהם וחסותם, ואני הפכתי "שפוט" שלהם. הם היו אלילי. ברוב טפשותי וחוסר בגרותי הסכמתי. לא רק שעלול הייתי לחטוף מאסר של 30 יום, הייתי יכול גם לגרום לעצמי קומפליקציה רפואית רצינית. אתה לא הולך לשחק הוקי עם 39 מעלות חום עם מוגלה בריאותיך.
אז ברחתי מבית החולים. שיחקתי טוב. מסרתי כדור לאייבי שכבש שער. ניצחנו 2-1 או 3-2. חזרתי לבית החולים הצבאי, ניכנסתי למיטה והלכתי לישון. זה היה משחק ההוקי האחרון ששיחקתי אי-פעם.
אדית טיין צריכה להיות בת-90 היתה אלופת גרמניה בשנות ה-30, עשרות שנים גידלה ואימנה דורות של שחיינים כולל שני בניה רפי ודני טיין שהיו מוכשרים ביותר בענפי השחייה.
עד לא מזמן ואני מקווה שגם עכשיו היתה מתאמנת ברצינות בסגנון גב וחזה ונחשבה לאלופת עולם לגילאי 90-95. המשפחה התגוררה בשנות החמישים בבת-גלים והיתה מוכרת לכל. זו ההדמנות לאחל לה ולמשפחתה אריכות ימים עם נפש בריאה וגוף בריא.
חברים יקרים,
היום אני מבקש להזכיר ואולי גם להתריע!
לפני שבועות אחדים נפטרה בת"א שושנה ריבנר ז"ל, שהיתה בכירת שחייניות ישראל בשנות ה-50. שושנה היתה חולה מאוד וענייה.
לפני שנים אחדות נפטר יוסף טלקי, מאמן השחייה הדגול ז"ל. גם יוסף חי את שנותיו האחרונות בחוסר כל.
אכן, שניהם לא היו בת גלימיים. אולם הם נחרתו בזכרוננו לעד! לפיכך, אני מבקש מכולנו, אם ישנו מישהו "מאתנו", המתקשה, הבה נרתם!
ברכות לכולם, מוקה
!!!!PLEASE read the whole message carefully because I need to have your email if you plan on attending our Nov 17 reunion!!!!
.
Hi My brother Yitz!
To answer your question, batgalim333333@yahoo.com It is an email account and NOT a web site. There are already some great pictures in there and I'm receiving more. You know that you can take ALL your old pictures to CVS or another large drug store, and either for nothing (if you do it yourself), or for a nominal fee (if they do it for you), put all your picture on a CD, and then send them all to me via internet, and I'll put them in the batgalim333333@yahoo.com (which is not secured!) but also send them to my entire "Bat Galim" hotmail group.
EVERYONE who reads this message can do it as well. If you are a computer novice and need help, I can easily help you.
So, yitz, in order to see the pictures you have to do the following:
1. Open "Yahoo.com"
2. Click on Mail
3. You'll get 2 boxes. On the top one you type your (our) username (ID) which is "batgalim333333", then password which is "111111" (all the above without quotation marks). Then click "inbox" and enjoy all the pictures.
This message goes to Yitz Dekel and the "bat galim" hotmail group that I have for announcements, etc., and I'll attach a copy for Yoram Meltzer site, so anyone who reads this and want to be a part of the "bat galim" group must send me an email to the following address:
meless888@hotmail.com
Please write your "Bat Galim" name, or if different from now, your current name. Also indicate the year you finished AMAMI BAT GALIM.
In about 2 weeks we'll start requesting commitments for our re-union Nov 17th.,and I'll do it only through my "Bat Galim" group. If you are not there, you won't be able to make a commitment because Yoram's site is not an email site. So please spread the words to your old Bat Galim friends as well/
We have already about 100 commitments, and we anticipate 200-250 participants. No one will be able to join in the last minute because we have to make a commitment for a number of people, and leave a deposit. We try to keep the cost for the ULAM and food under 150 Shekels per person. We are checking a number of locations. If you'd like to recommend a place in Haifa, we'll be happy to hear from you!
So in 2-3 weeks you'll get an email with a commitment form. If I don't have your email, you won't get the form.
Eitan, To answer your Question about Gad Gutman everyone at AMAMI BAT-GALIM SCHOOL new him. He was a legend of a sport (P.E.) teacher. He told us that he played on the Israeli National Handball team, better than that, he tought us to love Team Handball, which I teach here in America, every sport class of mine and the students love this game almost as we did. He also started the school tradition of handball chamionship. Gad Gutman's favorit slogen was: "YESH LI MESHEK DAI GADOL, SHNEI BEITZIM VE"TARNEGOL". I did not at that time understand what he meant by this….I simply thought he had a FARM…
Roby Young
כדורסל
כדורסל היה בבת גלים כבר לפני 60 שנה לפחות. הכנסתי לאתר שלנו ביאהו תמונה של רודי ריהן מאמן קבוצת בנים ובנות בני 12-15 בדרכם למשחק כדורסל נגד מכבי זיכרון יעקב בשנות ה-40 המוקדמות.
.
רודי וחבריו, מרדכי ושוקי גרוס (שלמדו מסגרות וריתוך) הקימו 2 סלים במגרש המשחקים שלנו ברח' השרון. רודי הפך מאמן/שחקן של קבוצת בת-גלים ששיחקו בה גם בנימין רוטקייזר (היינו שכנים בבית כספי)), הגרוסים, יעקב לטמן, אפרים ביגר, אפי גרינברג, אברהם יודפרוינט (א(אחד מטייסי ישראל הראשונים להיהרג בתאונת הם הם אפילו שיחקו נגד מכבי ת"א של אז עם אברהם
שניאור שאלתיאל, רוזן, קורמן, ואברהם וויינר
ה
המשחק נגד מכבי ת"א נערך בהדר הכרמל בבית ספר עממי א' ומכבי ת"א "התקשתה לנצח", לפי דבריו של רודי ריהן.ר
רודי גם אימן את קבוצת הילדים שהמצטיינים בה היו עודד רוזנפלד, שמואל שפייזמן (הוריו היו בעלי החנות ליד פינס) משה כרמל, ודב לווין
אז חלה הפסקה של כמה שנים בכדורסל הבת-גלימי עד שהגיע רלף קליין עם העלייה ההונגרית/רומנית והתגורר במחנה חיל הים
אני זוכר ששיחקתי כדורסל על הסלים במגרש החנייה ליד שפת הים מול ביתו של רודי ריהן, עם כל חברי לשחייה, כדורמים, והוקי. מי שהיה "חולה כדורסל" אמיתי היה אבי ויזלטיר החושב באמת ובתמים שבזמנו הוא היה הריבאונדר
הטוב בחיפה.
רוב שחקני ההוקי והכדורמים שיחקו גם כדורסל (עודד פז, חגי, שמואל כהן וכו') ולא אזכיר שוב את שמם.
בשחייה, כדורמים, והוקי, דור הוותיקים ודורינו היה טוב מהדורות שבאו אחרינו. רק בכדורסל {ואח"כ כדורגל) הפך הדור הצעיר שבא אחרינו להיות טוב יותר מכל קודמיו הבת-גלימים. למעשה, עם סגירת הבריכה וסוף ההוקי, הכדורסל הפך למשחק מס' 1 של בת גלים בשנות ה-60
התפתח דור כדורסלנים ששיחקו במכבי בת-גלים, והטובים עברו למכבי חיפה, וכן בהפועל חיפה השחקן הבת-גלימי הטוב ביותר ששיחק בהפועל חיפה היה אריה ברזילי, שכני לדירה ברח' התכלת תשע, אח"כ דירתו של המורה צבי רפאלי.
השחקנים הידועים ביותר לי שהתפתחו בבת גלים היו אריה ברזילי, יואב כץ, הלל גולדברג, עוזי בלוטרייך (קוסקה), גדעון כהן, גבי ווייס, עמי שפינדל, ארי גוטר (שהפך להיות שופט בליגה הלאומית), מאיר (מרקו) פדרמן, משה מולכו, צבי אקסלרוד, רענן חמדי, ואורנשטיין (אחיו ישראל שיחק עם רודי).
אמנם יצחק פיסטינר לא גר בבת גלים אך מעורבותו כמאמן הילדים והנועק של מכבי חיפה בשחייה, ואח"כ מאמן כדורסל (ואחד משופטי הכדורסל הטובים שהולידה ישראל) בבת גלים,
היתה כה גדולה, שהוא הפך ליותר בת גלימי מכמה מהבת-גלימים!
רוב הכדורסל הטוב של בת גלים התפתח כשכבר גרתי בקרית טבעון, השכונה בה הקמתי יחד עם אילן קרייטנר, אפרים שפירא, אריה גורדו, עוזי רוזנברג ואחרים את הכדורסל שם. למעשה נוער בת-גלים ונוער קרית טבעון הפכו ליריבים, אבל תמיד היינו ידידים בלב ונפש, ומשך השנים (עד התבגרותינו וגם אחרי הצבא) אירגנתי מיפגשים בין בת-גלים וקרית טבעון בכדורגל, כדורסל, ומה לא, ואז בערב מסיבה עם מוסיקת הפלייטרס ששלטה אז בכיפה ללא תחרותם, ואת הסיבה יודעים כולנו: "ההצמדות" המפורסמות של שנות ה-50
ה
הקירבה בין קרית טבעון ובת גלים – שאני גאה
שהתפתחה בגלל אהבתי לבת גלים ולקרית טבעון, משם גם באה אשתי רינה ז"ל – היתה אחראית גם לכמה רומנים רציניים. אך זה כבר נושא לסיפור אחר.
ם.
כדורגל
מבחינת כמות, הרי שבכל מקצועות הספורט האחרים פיתחה בת גלים יותתר שחקנים וספורטאים מאשר ענף הכדורגל. אך מבחינת האיכות, בת גלים פיתחה כוכבי כדורגל עליונים בישראל, כג'רי חלדי, רובי יאנג, ודני שמילוביץ (רום), אע"פ שהוא גר בקרית אליעזר. אך את צעדיו הראשונים בכדורגל, וכמובן התפתחותו הראשונה ככדורגלן, נוצרה בת-גלים ב"מגרש הקטן ליד פסי הרכבת"
חלוץ הכדורגל הבת גלימי היה ראובן בונשטיין ששיחק מגן, וכמה משחקים בינלאומיים עם מכבי "גבור" חיפה בשנות השלושים המוקדמות.
אני יודע בוודאות שבשנות ילדותי שיחק בת גלימי שאינני זוכר את שמו (וגם כל אלה ששאלתי לא זכרו) בתור קיצוני שמאלי של הפועל חיפה. אני זוכר אותו במשחקים על מגרש "שבאב אל עראב" כאילו היה זה אתמול.
כשהייתי בכיתה א', ב', ג" ו-ד' הייתי מגיע לביה"ס ברחוב השרון שעה לפני 8, פתיחת הלימודים. שיחקנו כדורגל על מגרש האספלט, והייתי יושב שם יום-יום בתקווה "שהגדולים" יכניסו אותי למשחק. "הגדולים" למדו בכיתות ה' עד ח', וממש מהמם לחשוב שעל המגרש הקטן הזה שיחקו בעת ובעונה אחת במשחק של 5 על חמש, ארבעה שחקנים – אהרון הוכדורף, ג'רי חלדי, שמואל כהן, ואיקה דיאמנט
שהפכו משך השנים לשחקני הליגה העליונה (רוביצ'יק שיחק רק בנוער של הפועל חיפה). ז"א ש-40% מהשחקנים על מגרש האספלט ייפתחו קריירה כדורלנית.
מוזר כיצד רגעים מסויימים נחרטים במוחך לנצח. אני זוכר משחק בוקר אחד, אני יושב על המדרגות ומחכה, כרגיל, שאולי, אולי יכניסו אותי לשחק לכמה דקות אחרונות. פתאום קורא לי שמואליק (שמואל כהן) להיכנס כי "הרגל ניתפסה לו"ו"
בדחילו ורחימו ניכנסתי למשחק. התוצאה היתה שבע-שבע. אני זוכר את התוצאה בוודאות. לפתע מגיע אלי כדור כשאני בצד הימני של השער, ואני מגיע לכדור במלוא המהירות, הכדור "התלבש" טוב על רגלי, ובום, אני כובש את שער הניצחון, ממש עם הצילצול להתחלת הלימודים. ג'רי חלדי ושמוליק באו אלי בריצה וחיבקו אותי כאילו כבשתי את שער הניצחון בגמר המונדיאל. את פריצת האושר מחזי אני זוכר (ואפילו מרגיש) כאילו קרתה אתמול.
ת
שחקן נוסף בן גילי ששיחק עונה או שתיים בהפועל חיפה היה יוסף אטוס הטורקי.
.
התקופה של רובי יאנג היתה כנראה "תקופת הזוהר" של כדורגלני בת-גלים כשדני שמילוביץ, וטיפונת יותר מאוחר רובי, שוקה פלגי, איציק אנגלנדר, ושמואל חדנס, הפכו שחקני מפתח במכבי ובהפועל חיפה. מאחר וג'רי חלדי נחשב לבת-גלימי למרות שגר בקרית אליהו, הרי שעלינו להזכיר גם את ויקטור יאנג, בן דודו של רובי שגר בזייתון כשחקן כדורגל בת גלימי.
שחקן בת גלימי אחר היה ראובן חיון.
אין בידי מידע על שחקני כדורגל בת-גלימיים אחרי התקופה של רובי יאנג, שאותו, אגב, אימנתי כשהייתי מאמנה של אוניברסיטת אדלפי בלונג-איילנד. מאדלפיי הוא ניבחר ע"י הניו-יורק קסמוס המקצוענית לשחק בשורותיה.
אשמח לשמוע על שחקני כדורגל בת גלימים אחרים אחרי התקופה של שמילו-רובי=שוקה- וחדנס.
יאגב, בת גלימי אחר הטביע חותמו על הכדורגל בחיפה (וישראל). הרי הוא רובי שפירא, שהיה בעלה של הפועל חיפה, ושגר בזמנו בשיכון.
אחותי איטה הפנתה את תשומת ליבי לאתר הנוסטלגיה הבת-גלימי שנוצר בלא תכנון מוקדם, כתגובה למאמר מאלף ומעורר נוסטלגיה וגעגועים לתקופה חד פעמית, בשכונה מיוחדת במדינה המתהווה.
נראה לי כי חשוב להקים ולתחזק אתר ממוסד ומאורגן הכולל תכנים מילוליים ותמונות (תמונה כידוע שווה אלף מילים) באופן מקצועי, ממודר לפי נושאים, תקופות וכדומה.
האתר הנוסטלגי יתפתח באופן אבולוציוני ויורכב במשך הזמן כפסיפס רב שכבתי אשר ינציח את מורשת אותם ימי בראשית לבנינו ולנכדינו.
מימון הפרויקט עשוי להיות ע"י מספר ספונסרים נדיבים מ"בוגרי" חממת בת-גלים או וועד פעולה / עמותה שתוקם ותגבה דמי חבר אשר ישמשו להקמה ותפעול שוטף של האתר.
כבת-גלימי יליד בת-גלים/פלשתינה א"י, אשר כל שנות ילדותו ונערותו היו בבת-גלים ומתוך היכרות , ניסיון ומפגשים עם בת-גלימים לדורותיהם במשך השנים שחלפו מאז, ברחבי המדינה וברחבי תבל, אין לי ספק כי ההוויה והמורשת הבת-גלימית הינה חלק בלתי נפרד מאישיותו של כל "בת-גלימי" והשפיעה לא מעט על השקפת עולמו כבוגר בחייו הפרטיים ובהתנהלותו העסקית.
מתוך פרספקטיבה רבת שנים ומפגשים עם אנשים הרואים עצמם "בת-גלימים" אנסה בהמשך להגדיר מיהו "בת-גלימי" לפי השקפתי.
בעשר השנים הראשונות לאחר קום המדינה, בת-גלים היוותה שכונת עוגן לשכונות קריית אליעזר וקריית אליהו הסמוכות.
תלמידי בית הספר היסודי בבת- גלים היו גם מתושבי קריית אליעזר וקריית אליהו והם השתלבו באופן מלא בהווי החיים הבת-גלימי בשעות הלימודים ובשעות הפנאי והחופשות מבית הספר.
חוף הים, הבריכה המפורסמת ומגרשי הספורט (כדורגל וכדורסל) היו בבת-גלים.
רבים מילדי קריית אליעזר וקריית אליהו, שהו מרבית זמנם בשכונה והיו חלק בלתי נפרד מההוויה וחיי החברה בשכונה.
קרבתם הרבה של מגרשי הכדורגל הישנים בקריית אליהו ואחר כך האצטדיון בקריית אליעזר קרבו בת-גלימים רבים למשחק הכדורגל ולאתלטיקה הקלה, הדקו את הקשר עם ילדי ונערי קריית אליעזר והניבו ספורטאים מצטיינים רבים ברמה לאומית.
משחקי הכדורגל והכדורסל המסורתיים בהשתתפות טובי הספורטאים מקבוצות הליגה הלאומית (ה"מקצוענים") היו חלק מהוויית סוף השבוע בשכונה.
בכל יום שישי בשעות אחה"צ (כשתנאי מזג האוויר והמגרש אפשרו) נערך במגרש הכדורגל שליד מסילת הברזל משחק בין שחקני קריית אליעזר לשחקני בת-גלים.
בחודשי האביב והקיץ, בכל שבת בבוקר נערכו משחקי כדורסל (סל אחד) בין שלישיות שהורכבו משחקני בת-גלים וקריית אליעזר ואף אורחים קבועים משכונות אחרות בעיר.
המפגשים הספורטיביים המסורתיים והבלתי רשמיים הנ"ל בהם השתתפו שחקנים "מקצוענים" ו"חובבים", על מגרשי הכדורגל והכדורסל היו לוהטים ומאתגרים לא פחות מהמשחקים הרשמיים בליגה הלאומית, במסגרת קבוצות הפועל ומכבי חיפה, בהם השתתפו "מקצועני" בת-גלים וקריית אליעזר.
יש לציין כי במפגשים אלו בלטו שחקנים "חובבנים" (שהתאימו למגרשים השכונתיים) אשר אתגרו ולעיתים אף תעתעו בשחקנים ה"מקצוענים".
"ענף" ספורט בלתי פורמלי אשר התפתח והגיע בחוף בת-גלים לרמת מיומנות ווירטואוזיות בלתי רגילים הוא משחק הרקטות (מטקות).
"פרטנרים" מבת-גלים, קריית אליעזר וקריית אליהו שיחקו בחוף כמעט בכל ימות השנה, לרבות בחודשי החורף בהתאם לתנאי מזג האוויר.
מכל האמור לעיל נראה לי ש"בת-גלימי" הוא כל מי שמרגיש "בת- גלימי", גם אם לא התגורר ממש בשכונה.
בכל דברי לא נכנסתי לשמות ופרטים שכן הם חלק מאותו פסיפס שכבר החל להיבנות ועוד רבה הדרך להשלמתו, במסגרת אתר מסודר כיאה וכראוי להנצחת מורשת תקופת עבר כה עשירה.
לא אוכל לסיים התייחסותי הנוסטלגית להוויה הבת-גלימית מבלי להזכיר את חברי מילדות זאביק פלקסר ז"ל אשר נפטר בטרם עת בתום ריצה על שפת הים ב"חוף הכרמל".
מנחם היקר,
הראשון ששבר את שיאו של תנשמת היה נחום בוך (הזמן 1.026, אח"כ 1.024). מי שהתקרב לתחום הדקה היה מאוחר יותר יורם מנדלבאום ז"ל מגבעת חיים (1.006). עוזי בק, חברי היקר, שבר את השיא הזה (1.002). זה היה ביום שבת אחר הצהרים. לאחר מכן ביקשו את אבי ז"ל להשאיר את המים בבריכה עוד יום יומיים, כדי לאפשר לעוזי לרדת מן הדקה, לשווא (עונת השחייה נגמרה ואבא היה יקה בן יקה – בלשון המעטה!).
מי שזכה מן ההפקר היה עמירם טראובר, שחזר מאימונים אצל בוב קיפוט בארה"ב. עמירם הציב שיא ישראלי חדש (59.8 שניות). אולם היו לו שני יתרונות. האחד, הוא שחה במסלול מס' 3 שהיה קצר יותר באיזה 2 מטרים; השני, עמירם היה מגולח מכף רגל ועד ראש – יייכככסססט – איזה מגעיל.
באשר לי מנחם יקר, מעולם לא זכיתי באליפות ישראל במאה מ' גב ומעולם לא כתבתי זאת. כל שכתבתי הוא, כי שחיתי בגמר האליפות – ביחד עם 8 חברה – ושברתי את שיאו העתיק של דן קופליבצקי. עשיתי תוצאה של 1.18 וברבות הימים שכללתי את התוצאה ל- 1.14. יורם שניידר, עוזי רוזן, אברהם מלמד ועוד כמה חברה היו מהירים ממני ואני הגעתי באותו גמר למקום השישי. אבל אם הייתם שואלים את האימא שלי, היא היתה אומרת לכם, כי אני הייתי היפה מכולם – זהו.
ברכות לכולם, מוקה
שלום מאיר שור!
לפני כמה ימים הצעתי בדיוק מה שאתה מציע: צלהקים אתר בת גלים שיאפשר השתתפות מלטמידיה מכל הכיוונים.
גם אני הסברתי שאתר זה של יורם איננו אתר בת גלים. הוא פשוט התפתח ממאמר שהוא כתב לפני כמה שנים, ומהתגובות למאמר התפתח מה שהתפתח.
שאלתי אותו על דעתו כי יש לו מין זכות יוצרים, אם כי הוא לא התכוון לאתר כלל וכלל ובודאי לא חלם שממאמרו יתפתח סיפור שלם. בינתיים הוא לא ענה לי.
בקשתי מקוראי התגובות כאן לשלוח לי את האימיילים שלהם כך שאוכל לרכזם בקבוצת אימייל שאני קורא לה "בת גלים" אך בינתיים רק איזה 5 נענו לי מאתר זה. את 40 או 50 כתובות האימייל האחרות שיש לי קיבצתי במיפגש נוסטלגי שהיה לנו במסעדת הקדרים בחוף הכרמל לפני כמה חודשים.
מספיק שיורם יחליט להפסיק את האתר בגלל כמות הנפח שתגובות "בת גלים
ממלאות, ואז איבדנו קשר שלקח שנים לבנות.ת.
לא איכפת לי אם יהיה מתנדב אחר לרכז את כל האימיילים של הבת גלימים להודעות, תמונות, הצעות, החלטות, ומה לא (למשל, הסכמה לתרומות לבניית האתר שאתה מציע)
אך בינתיים הצעתי לכולם לכתוב אלי ל-
meless888@hotmail.com
ואם יהיה מתנדב אחר שירצה להיות איש המחשבים של האתר ולכן גם מחזיק באימיילים של קבוצת "בת גלים"
אני אעביר לו ברצון ובשמחה את הכתובות שכבר יש לי.
אך משום מה אנשים הקוראים את "התגובות" לא עושים זאת ועלינו לסמוך על רצונו הטוב של יורם להמשיך לתפעל את חלק מהאתר שלו בו אנחנו משתמשים לתגובותינו.
האם אתה, מאיר שור, מוכן להיות האדם? אני חושב שעדיף שהכל ייעשה מישראל ולא מפלורידה. כפי שהסברתי, ה-אופרייטינג סיסטם שלי הוא
PX באנגלית
ולכן מתעוררים אצלי מדי פעם קשיים ממשיים בכתיבת מספרים, מרכאות, הכנסת אנגלית בתוך הטקסט העברי, וכו וכו
אין מנוס מקיומו של אתר בת-גלים רשמי חי נושם ויציב שישרוד לאורך זמן.
מאחר ונוסטלגיה זה לא מעט עניין פסיכולוגי חיובי ואילו מורשת הוא בעל ערך אידיאולוגי ראוי לפתוח ולקיים אתר בחסות גוף חי ונושם כמו בית-ספר המהווה מוסד חינוכי מדור לדור.ביה'ס היחידי לדעתי הקיים בבת-גלים הינו ביה'ס עליה שהוא בוודאי המשכו של בתי הספר מהעבר המפואר.
לכן רצוי לפנות להנהלת ביה'ס עליה בבת-גלים בנושא,אגב לא מן הנמנע כי במאה -21 יש להם אתר ואם לאו הגיע הזמן.
האתר הנ'ל יהווה את מה שנאמר ע'י קודמי ובעקר יהיה בעל מימד מורשתי כאבן שואבת ובית לכל הדורות,כניסתם והשתתפותם של צעירים בגיל וברוחם כמונו תהיה ערובה להמשכיות של ממש והעולם כידוע שייך "גם לצעירים"
וכל השאר עוד יסופר
מנחם לס שלום רב!
ריבוי התגובות, מעורבות הכותבים עד כה והפוטנציאל הגלום בקבלת מידע וחומר רב נוסף מבת גלימים רבים וטובים אשר עדיין לא נחשפו לקיומו של האתר מחייבים להקים ולתחזק אתר ממוסד ומאורגן הכולל תכנים מילוליים ותמונות (תמונה כידוע שווה אלף מילים) באופן מקצועי, ממודר לפי נושאים, תקופות וכדומה.
האתר יכלול את כל יכולות המולטימדיה לרבות קול ווידאו.
האתר יכלול מנוע חיפוש פנימי לאיתור נושאים נדרשים וכן פורומים פנימיים לפי קבוצות גיל ו/או נושאים.
האתר הנוסטלגי יתפתח באופן אבולוציוני ויורכב במשך הזמן כפסיפס רב גוני ורב שכבתי אשר ינציח את מורשת אותם ימי בראשית לבנינו ולנכדינו.
מימון הפרויקט עשוי להיות ע"י מספר ספונסרים נדיבים מ"בוגרי" חממת בת-גלים או וועד פעולה / עמותה שתוקם ותגבה דמי חבר אשר ישמשו להקמה ותפעול שוטף של האתר.
הקמת האתר ואחזקתו השוטפת במתכונת המוצעת דורשת טיפול ותפעול שוטף מקצועי ע"י חברה מתמחה.
לא ניתן להשיג את התוצאות המצופות לאורך זמן ע"י הקמה וניהול האתר בהתנדבות.
החברה המתמחה שתקים ותפעיל את האתר תבחר ותונחה ע"י ועד / עמותת "בת גלים" .
מעיון מהיר ובלתי מחייב (ומבלי לפגוע בכותבים הנכבדים האחרים) נראה לי שהבולטים בכותבים הם מנחם לס, רובי יאנג, מיקי מרגלית ואורה מורג וזה יכול להיות הגרעין הראשוני לוועדת ההכנה אשר תטפל בהקמת הוועד / עמותה.
לתת לחיצה על הגוגל לבקש בית-ספר עליה בת -גלים וראה זה פלא ישנו אתר ישנה מנהלת עכשווית ויש פוטנציאל לבית חם כפי שציפיתי, לא נותר אלא לממש את הצעתי בדבר ולשדרג את האתר הקיים או להוסיף לו את פרק "בני המייסדים עוד זוכרים" גם אני סבור כי הבולטים שבכותבים ובעקר מנחם לס יכולים להוות את הוועד המקים המייסד והיוצר לאתר הנ'ל שימשיך לצוף על גלי בת-גלים הנצחיים.
למנחם שלום
אני מציע שנקבל מה שכתב עמיחי.
איתן
באשר לאתר בי"ס עליה, מבלי שנכנסתי אליו וכמי שהייתה מעורבת בנושא אתרי בתי"ס , זה ממש לא המקום לעסוק בו בכל מה שקשור לזכרונות הוותיקים. זהו אתר בית ספרי המיועד לתלמידים הנוכחיים ולהוריהם והתכנים בו מוגדרים.
נפתח כבר אתר בת גלים בעבר ע"י אקי פלקסר אך משום מה לא ניתן להעלותו בימים אלה.
אני מתחברת לרעיון של מאיר בעיקר בעניין המיסוד, העריכה והתמקדות בקטגוריות נוחות לשליפה.
מנחם ושות' מבחינתי קבלו ח.ח (חיזוק חיובי) ליציאה לדרך.
בבת-גלים למדונו כי טוב ציפור אחת ביד מאשר 11 על העץ…
קודם כל שווה לנסות הגם שאתרי בתי-ספר אינם מיועדים ל "וותיקים" אז לא יקרה דבר רע אם יתנו פינה ל"בוגרים" מכל הזמנים, אחרית דבר כפי שבתגלימים לדורותיהם רואים עצמם כזן יחיד ומיוחד ובצדק אולי גם ביה'ס הנוכחי הקיים כבר יובל שנים יוריד את הכפפה ויושיט יד לממוש הרעיון. אבל כל דבר בר מימוש שווה בתנאי ש…יתממש ולא יהפך למצג שווא
אני לא חושב שאני זקוק "להסכמה" כללית כדי לפנות לאתר בי"ס עליה, אך בכ"ז אני מעוניין לקבל פידבק מכמה בת גלימים, ומוועדה קטנה שתקום, לפני שאני פונה לבי"ס עליה שיתנו לנו לינק בת גלימי ושם נעשה מה שנירצה.
אני מעדיף באמת שתהיה מין וועדה של כמה מתנדבים, ואני מוכן לעמוד בראשה, בעיקר בגלל שנראה לי שאני אחד הפנסיונרים היחידים הכותבים די בקביעות.
יש לי את האימיילים של רובי, אורה, ומיקי, ואני מעוניין להוסיף "חבר חשוב" לוועדה והוא איתן, ואם זה מקובל על ידי כמה מכם שיענו למסר זה היום,כשאני חוזר הביתה מהגולף (עכשיו 6 בבוקר ואני לא מאמין שאני כבר על המחשב, אך ב-6:45 אני כבר על מגרש הגולף) אני כותב לכל הארבעה, ואם זה מקובל על אלה שיקראו אימייל זה משך השבוע, ויגיבו, אז אני מקים את הוועדה, וברשותם ובהמלצתם, אני פונה למנהל(ת) בית הספר עליה.
ביי
כל מתנדב יבורך ובמיוחד ה-4 שציינת ועוד דבר קט אתה דוגמה ומופת לפנסיונר השומר על נעורים נצחיים הלוואי על כולנו, חזק ואמץ
במקרה זה אני לא יכול להסכים איתך שאתר בית הספר ברח העליה אינו מתאים למטרתינו. רובינו הרי בוגרי אותו בית ספר (מלבד הוותיקים באמת שלא למדו שם)
אילו אני הייתי מנהל בי"ס שבוגריו לפני יותר מ-50 שנה מעוניינים להשתמש בו למטרות שאנחנו רוצים (אני לא יודע אם מכירה את המושג האמריקאי
ALUMNI
שהם הכח, המסורת, הנוסטלגיה, ולעתים גם מקור לכסף לבית הספר) הייתי קופץ על המציאה. בכל אוניברסיטה או בי"ס אמריקאי יש
LINK
ל-"ALUMNI"
ואם היא תסכים לכך, אנחנו ננהל את הלינק לפי רצוננו ודעתינו. דבר כזה לא יעלה כסף ויענה על כל דרישותינו ומאוויינו!
תודה
מנחם
ש
למנחם,
בהצלחה
http://www.tipo.co.il/zone/index.asp?
zone=42545283415275
זאת הכתובת של אתר מכבי בת גלים אך לדעתי הוא לא מתאים לנו
On Sundays and Mondays I volunteer at FAU in Boca Raton and has no ability to write in Hebrew (only to read).
Yesterday at home I found the Aliya school web site by going to google.co.il and writing in HEBREW "BET SEFER ALIYA". I got it. The name of the principal is Sima something. Now in English I can't find the school web site.
What I need is her name, phone number, and email. I'm sure that if somebody calls the school and explain the request, they'll give you all the information you need, and then please forward it to me at
meless888@hotmail.com
Just to avoid duplications I suggest that the one who volunteer to do it will write in TGUVOT "I'm contacting Aliya school", and then nobody else will contact the school. So go ahead and be FIRST!
לא מזמן התוועדתי לקיומו של האתר הזה
שלחתי למנחם לס את כתובתי האלקטרונית ואשמח לקבל כל אינפורמציה הנוגעת לבת-גלים
גרתי ברחוב השרון. כשהייתי ילדה קטנה טיפסתי לתומי לקומה השלישית במגדל הקפיצה של הבריכה
דוויד מרגוליס פשוט תפס אותי וזרק אותי למים. כך למדתי לשחות. החווייה היתה כה מטלטלת עד כי עוד באותו היום חזרתי עשרות פעמים על פעולת הטיפוס, הקפיצה, והשחייה אל גדת הבריכה. כך נהייתי בת-גלימית . לימים, לימדתי שחייה (קבוצות ילדים שהתקבצו ללימודי שחייה בבריכה בחודשי הקיץ) בצוות שאירגן אברהם קליין, המורה הנפלא שלנו לספורט
אני מוסרת ד"ש לידידי מאז: ארי ברגר, איציק יקל, מוקה מרגוליס,עודד סלע (סלצקי),רובי יאנג, עוזי פלברה, איילה גפני, ועוד רבים שלא הצטרפו עדיין לרשימת הכותבים אבל אולי פותחים מדי פעם את האתר
אשמח לפגוש את כולם ב-17 לנובמבר ולקבל קצת יותר אינפורמציה על מקום המפגש (למה לא בבת-גלים עצמה) ולהעביר הלאה את המידע לבת-גלימים נוספים.
ברכות
חנה
זהבה
מאיזו שנה התמונה הזו מכיתה ג.
איתן
שלום מנחם
בנוגע לאינפורמציה על ספורטאים בבת-גלים, ברצוני להוסיף עוד כמה לרשימתך, הם מהדור הצעיר יותר: אחי – אלוש (אלכס) בורשטיין, שיחק בקבוצת רפי בת-גלים, ובעת שלמד בביה"ס לקציני ים בעכו שיחק בהפועל כפר אתא (האם זה נחשב?). עוזי אברהם שיחק אף הוא ב"רפי בת-גלים" ונהג להצחיק את השחקנים בעת משחק. יענקל'ה ניינודל שיחק בהפועל חיפה. זהו, עד כאן,
להשתמע,
חנה
כל דבר הוא נחשב אם בעיניך הוא כזה…היפה כאן בתגובות שאין "דברים חשובים" כאלה יש למכביר בחיים האפורים,בימים ההם מה שספרת היה שיא החשיבות של חיינו בבת-גלים והרי כולנו מתגעגעים לשם,גב חנה אין כאן בוס ואין חוקים הכל חופשי ומאושר ומי שמרבה בספורים הרי זה משובח. שנה טובה ומלוחה במי בת-גלים אמן
well, I just came back from Israel 8 weeks ago, I went for a 50 year reunion of the second "machsor" of Kzinei Yam.
The school offered us for two days accomodation, meeting rooms, we paid for the school meals, and it certainly was very emotional meeting….
yes I believe that the bat galim school should be suitable, and connection should be made.
I came for a few days only as I flew from Israel to Germany to see my 103 year old mother.
Greetings to Chana Borstein… I enjoy contact with your son Adam in LA.
see you guys in November.
Ari
חנה שלום יש לך אחות בשם יהודית כזכור לי והיא בת גילי. הייתי שמחה לדעת איפה היא היום
אפשר לשלוח לי מייל לכתובת: dolid@013.net
עד עכשיו רק בת דודתי זהבה, איתן, ואני, שלחנו תמונות לאימייל של כולנו ביאהו. בת דודתי שלחה אתמול תמונה מהממת מכיתה ג' עם המורה ליפקין.
, תמונה שלדעתי היא משנת 1942 או 1943 – בקשתי ממנה שתבהיר. הייתי רוצה לדעת אם ישנם הניכנסים ליאהו ואז לאימייל שלנו
batgalim333333@yahoo.com
111111
(נ(ניכנסים לשם ע"י כניסה ל
YAHOO.COM
ואז לוחצים על
MAIL
ואז מכניסים את ה-
BATGALIM333333@YAHOO.COM
ואת ה-
111111
כדי להתבונן (לפחות להתבונן אם לא שולחים תמונות משלכם) או שאין טעם להמשיך. אבקש מאלה שניכנסו וצפו בתמונות להגיב "ראיתי" או משהו אחר שיבהיר שהייתם שם
אחרת חבל על המאמץ.
כל תמונה שתישלחו תיכנס יום אחד לאתר "בת גלים". כל מה שצריך זה סורק, ואם אין סורק, או יש ביניכם כאלה שלא מרגישים בטוחים במחשבים, כל חנות צילום תשים את תמונותיכם ב-
CD
(הדבר עולה מעט מאד כסף. כ(כאן זה עניין של שניים-שלושה דולארים לדיסק שלם)
ואז מכניסים לתוך המחשב את הדיסק למקום שאתם מכניסים את ה-
CD'S
שלכם, ואז שולחים אימייל ל-
BATGALIM333333@YAHOO
עם
ATTACHMENT
של התמונות שאתם מעוניינים שכולם ייראו.
אני לא בא בטענות כמובן, אך בינתיים אף אחד לא התנדב להתקשר לביה"ס ברח, עליה ולשלוח לי את שמה המלא של המנהלת (סימה משהו), את הטלפון שלה, והאי-מייל שלה, כדי שאוכל להסביר לה במה מדובר.
בעוד שבועיים יקבלו כל הנימצאים בקבוצת "בת גלים" שלי פרטים בקשר ל
REUNION
ב-17 לנובמבר.
אני לא עומד לשלוח פרטים כאן במאמר של יורם מלצר, שאיכשהוא הפך לבמת משלוחי סיפורים. לפני כמה ימים בקשתי שמי שרוצה להיות בקבוצת "בת גלים" ולקבל מסרים דרכה, (שאין להם מקום ב-"תגובות")
שישלח לי את האימייל שלהם. רק 5 עשו זאת. אז בינתיים אני כותב ל-32 שבקבוצת "בת גלים", ולהם אמסור פרטים על ה-17 לנובמבר כי אנחנו מקבלים הצעת מחיר, ואז כל מי שרוצה להשתתף באירוע חייב יהיה לשלם למפרע, ללא יוצאים מין הכלל. זה יהיה כמו חתונה שרק מי שישלם למפרע יקבל טאג השתתפות. אחרת אי אפשר כי אחרת לא יהיה לנו מושג אם יבואו 50, או 500
אז שוב, כדי להצטרף לקבוצת בת גלים אנא שילחו לי את האימייל שלכם לכתובת
meless888@hotmail.com
ביי
מנחם
שם המנהלת של בית-ספר עליה הוא שרית סרוסי האתר כנראה הוא aliatar@walla.com
מספר הטלפון של ביה'ס עליה בבת-גלים הוא 04-8522105
חכל.האתר היה נחמד מבדר ומענין ופתאום הפף אפור ומשעמם עם כל ההודעות של אדם אחד בעיקר.
לדעתי הוא צריך לעשות זאת מדואל שלו. עובדה אין כבר מאמרים וסיפורים חדשים זמן רב רק הברבורים שלו ופרסום מאמריו על עצמו ומה שמענין אותו בספורט.טמח ממתין עוד זמן קצר ואראה אם האתר יחזור לקדמותו נפשיל שרוולים ונמשיך כמקודם ולא בצער רב אורידו מהמחשב.
זה קצת מזכיר לי את הקזינו איך היה נראה ואיך הוא נראה היום.יום טוב לכולם
למאוכזב האנונימי, הצלחת להוריד את הרמה אשר התגבשה כאן במשך שנים בסגנון חוצפני ודברי בלע, חזור בך מדבריך הנלוזים. וזו ההזדמנות שלי להודות למר מנחם לס על ספוריו המרתקים והחיאת גיבורי ילדותינו משכבר הימים כמו כן קבל יישר כח על נסיונותיך הבלתי נדלים בהקמת אתר הולם ופגישת המחזורים , אנא ממך אל תתייחס לאמירות אישיות ובלתי ראויות כפי שצצו לפתע, על שכאלה אומרים חבל'ז וממשיכים הלאה. אני מבקשת בהזדמנות זו לאחל שנה-טובה לכל בוגרי בת-גלים בארץ ובעולם
מנחם
ראיתי את התמונות הישנות (והחדשות)פשוט מרגש, בעיקר תמונת הבריכה עם שתי הטריבונות. כמו כן הדפסתי לי את "השובבים" של רובי יאנג ואקרא בו בזמני החופשי.
חנה
מצטער אם פגעתי במישהו באימייל שניקלט ע"י כמה קוראים כתוקפני.
לפחות דבר טוב אחד יצא ממנו: יש לי את השם, הטלפון והאימייל של שרית סרוסיץ
מבטיח שכדי לא להפוך את האתר "לאפור ומשעמם עם כל ההודעות של אדם אחד" כפי שכתב "מאוכזב " אחד, מעתה והלאה הכל ייעשה דרך קבוצת האימייל "בת גלים". למעשה זאת בדיוק הסיבה שבקשתי שמי שמעוניין לקבל הודעות (בעיקר בקשר לרי-יויון ב-17 לנובמבר
ישלח את האימייל האישי שלו כדי שלא אצטרך לנהל עניינים כספיים וכו' דרך אתר זה.
לא תשמעו ממני יותר באתר זה, אלא אם יבוא לי לכתוב איזה סיפור עבר. למעשה התחלתי לכתוב את
זכרונותי על האוניה "חיים ארלוזרוב"
זהו, זה האימייל האחרון שאיננו "סיפור" והדבר היחיד שאעשה כשזה יקרה (אם יקרה)שהוא לא ספור עבר זה לתת כאן את כתובת האתר החדש – אם נצליח להרימו.
העליתי הערב לאימייל שלנו
BATGALIM3333@YAHOO.COM
תמונה מהממת של בת גלים בת שנתיים. אולי תגלו שם את ביתכם.
בתמונה אפילו השדרות עדיין אינן, רק רח' השרון.
ראובן רוביצ'יק שלח תמונה נהדרת של כיתה ד' שלות שלפי חשבוני זה צריך להיות 1943 או 1934
I made a mistake in the email before.
It is 6 times 3 and the password is 6 times 1
I love to read here in the GOLA everything you all write about Bat-Galim, our childhood heaven. I also thought about the special people who are standing out in their unique way and we all or most of us knew. I will write about a few of them but feel free to add others.
1 David Margulis- special unique character, friendly and upbeat.
2 Yossi Bargig (Chawatto, Daggigi)- I can write about him a book.
3 Chayim Domb (Chayim Ha'Meshuga)- He was not crazy just different, loved children, soccer and was a genius in music.
4 Naomi Barrut-Edva- Much ahead of her time in some aspects. Feel free to write more.
Others: Ben Yaakov, Kvint the teacher, Yechezkel HaSandlar, MRs. Kodesh the dentist, Yehoda Chassan and Millo his dog.
Any others to add to the list? Please help.
Roby Young
בזמנו גר בשכנות אלינו בר'ח השרון ילד מקסים ומיוחד בשם פייבל אשר לימים הפך לשחקן תיאטרון וקולנוע נחשב בשם שרגא הרפז ובשנים האחרונות נעלם מהמסך, אמא שלו היתה דמות מיוחדת ונפלאה האם הוא חי בארץ ?
רואים את הארץ, אך לא מגיעים אליה: הסיפור של האוניה 'חיים ארלוזרוב'
חלק ראשון משלושה
לגבי הכל החל ביום שלישי לפנות בוקר. התגוררנו אז אמי ואני בקומה השנייה של הבית ברח' התכלת 9, עם מרפסת וחלון חדרינו היחיד הפונים לים הפתוח. זה הבית בו התגורר שנים אח"כ המורה צבי רפאלי, ובקומה הראשונה ניפתחה מספרה. רק 3 בתים הפרידו בין ביתינו לגדר של מחנה הצי הבריטי (עכשיו חיל הים). אני זוכר עד היום את צרחות החיילים הבריטים שהחלו למלא את החוף. התגוררנו אז בחדר אחד כשאנחנו מתחלקים בחדר האמבטיה ובמטבח עם משפחת ברזילי (הוריו של אריה, שהפך שחקן כדורסל מעולה, ואיש עסקים מצליח כשהוא מנהל את מוסך המכוניות החדשות של וולטר, אביה של נעמי, אשתו).
כמובן שחייב הייתי להיעזר במסמכים הסטוריים כדי לוודע שהרעש האדיר של טנקים ומכוניות משוריינות בריטיות ב-6 בבוקר, קרה ביום שלישי, ה-27 לפברואר, 1947. אמי ואני יצאנו למרפסת לראות מה קורה, וראינו חיילים בריטיים מצביעים לעבר אוניה שהיתה אז כ-3 ק"מ מהחוף, מוקפת בשתי משחתות D-15 ושתי אוניות צי קטנות יותר (את רוב הפרטים מצאתי בארכיון חיל הים שלנו, וכמה מאמרי פליטים, וכן מאמרו של לובה אליאב שהיה מפקד האונייה, אך לא קברניטה). ללא ספק אמי ואני היינו בין הישראלים הראשונים שראו את האוניה.
כמובן שאמי התנגדה אך לא יכולתי להתגבר על היצר לרדת למטה ולראות מה קורה. אני זוכר שגדעון זינגר (שביתו גבל עם הגדר ואחיו שאת שמו שכחתי), שמעון שטיינר ואחיו, רודי ריהן, ועוד כמה ילדים ונערים, התרוצצנו לבריטים בין הרגליים, ואז ראינו ישראלים מבוגרים שלא היו בת-גלימים, מתקרבים לחוף אך הבריטים מגרשים אותם. רק אח"כ הבנתי שהם היו אנשי הגנה שבאו לעזור למעפילים, למקרה והם יגיעו לחוף. לבסוף הבריטים גירשו גם אותנו מהחוף, אך אני (ועוד כמה ילדים) התיישבנו על גדר הבטון של ביתי (היא עדיין קיימת!), והיינו עדים לכל המחזה.
אנחנו ראינו את האוניה מתקרבת בפול ספיד לעבר החוף, עולה על שרטון (למעשה היה זה החול במים שעומקם במקום שהאוניה ניתקעה בו היה בערך 4-5 מטרים), ואנשים קופצים למים. האוניה הגיעה עד כדי 200 מטר מהחוף בקו ישר, אם-כי כשהתחלנו לשחות אליה כעבור כמה ימים, המרחק היה לפחות 400 מטרים אם לא יותר, בגלל הקו האלכסוני שנאלצנו לשחות בגלל גדרות התיל של האנגלים.
כל הקופצים (שכמה מהם היו אנשי פל"ים, ומתנדבים יהודים-אמריקאים שהיו אנשי ים) ניתפשו ואיש לא הגיע לחוף. עובדה זאת גיליתי רק השבוע. כל השנים התרוצצו ספורים על פליטים ששחו עם חגורות הצלה, ונאספו ע"י ההגנה ליד הקזינו. בכל המסמכים שקראתי, המסקנה היתה אחת: אף איש לא הצליח להתחמק מחגורת הבריטים שעטפה את האוניה.
את המבוגרים הבריטים גירשו עד לגדר הבריכה, אך אנחנו הילדים (אני הייתי בן 10) ישבנו על הגדר והחיילים – או שלא שמו לב, או שלא איכפת היה להם – לא זרקו אותנו משם. היינו ילדים ועבורינו היתה זאת ההצגה הגדולה בתבל. עד היום זכורים לי פרטי פרטים מהבוקר ההוא – עד כדי כך היתה השפעת המאורע על מוחי הצעיר.
בחלק השני אכתוב על מסע האוניה מנמל יציאתה – טלבורג שבשוודיה – עד שניתקע בחופינו, ואסיים עם חלק שלישי שיתאר את האוניה חיים ארלוזרוב שמשך שנים היתה עבורינו מגרש המשחקים הנפלא והנהדר בעולם.
לכל הבת גלימים הותיקים
מי זוכר את מגי פינטו והיכן היא נמצאת היום.
איתן
אני זוכר היטב את מגי פינטו. היא היתה בת כיתה שלי, ושל קוראים אחרים במדור זה (יצחק דקל וכו)
גם אני מעוניין מאד למצאה!
ניזכרתי שמגי פינטו מתגוררת בנצרת עילית, ודירתה גובלת עם דירתו של אחיו של שמעון שטיינר. היה לי את ה6אימייל של שטיינר אבל הוא כנראה החליפו כי הוא חלק מקבוצת "בת גלים" ומסרי אליו חוזרים אלי.
רובי כחר בכמה טיפוסים יוצאי דופן מבת גלים וביקש להשלים את התמונה. יכולתי לכתוב על כמה וכמה, אבל ברצוני להשאיר מקום לאחרים שירצו לתרום.
אז אני מוסיף רק שלושה: את שמואל "בברוטו" כהן שכבר כתבתי עליו, שניסה לבנות סולם לשמיים לפי הוראותיו של מנחם בורר, ש-"ניתקע" בקומה השלישית בבריכה כשהוא פוחד לקפוץ אך יותר פוחד לרדת, ושהצדיע בשתי ידיים יחד כשהיה ש.ב ושני מפקדי מחנה הגיעו יחד לשער עליו שמר, אחד ניכנס והשני יצא. הוא היה ילד איטי, כנראה קצת מפגר, חביב ביותר, כשהחיוך לא מש מפניו
שני שאוסיף הוא עודד "טופלה" גולדשמידט (פז) שהיה הילד/נער הנועז ביותר בבת גלים שמעשיו גבלו לעתים עם טרוף ממש. והרבה בהשפעת חגי אגם לבן שטופלה היה "שפוט" שלו, ושפן הנסיונות שלו. הוא היה הראשון שניכנס לחדר המכונות של האוניה "חיים ארלוזרוב" וירד עש לבטן האוניה, הראשון שקפץ מסיפונה השני של האוניה בלי שידענו על בטוח שהוא יצליח לעבור בקפיצתו את גדר הסיפון (אחריו כולנו כמעט עשינו זאת), והראשון שהחליט לשחות מבת גלים לראש הניקרה.
השלישי והאחרון שאזכיר הוא מנחם ("מנחם הגדול") בורר, שהיה ונישאר טיפוס שאין שני לו. אתם מכירים אותו כשהיה מציל בחוף בת-גלים משך שנים על גבי שנים. למנחם היו תיאוריות ופילוסופיות שלאף אחד אחר לא היו. דעותיו בענייני שמש, דגים, תזונה, אוויר, סרטים, ומה לא, היו תמיד אחרות, מסתוריות, מוזרות, אך בכח שיכנועו היו לו המון "שפוטים". מנחם ידע גם את כל סרטי הקאובויס, ואת כל ספורי "פלאש
גורדון" בעל פה, והיינו יושבים לידו והוא היה מספר לנו ספורים מהסרטים.
ן
ש
אני אישית מסכים לבחירתו של רובי, אבל אני חייב להזכיר עוד מישהו שגם היה מציל וזה עוזי חקלאי שגר נדמה לי היום בעכו.
איתן
איזה תענוג לקרוא מאורעות עבר כפי שמנחם לס כתב על חיים ארלוזרוב. בצורת כתיבתו נידמה לך שאתה עצמך היית שם בבוקר
ה-27 לפברואר 1947
יישר כוחך ואנא תמשיך לענג אותנו בכתיבתך המיוחדת!
לכל הבתגלימים באשר הם, שנה טובה ומתוקה, בריאות והצלחה.
מכל הלב, אסתר ואיתן
לבקשתו של רובי יאנג, אני מוסיף עוד שם
שהיה חלק מנערותינו בבת גלים, הרי הוא כושי "סמבו". לא ארחיב את הכתיבה כאן כי יצחק דקל הבטיח לכתוב עליו סיפור שלם, על כושי 'סמבו', ההומלס היחיד שאני מכיר שחי בבת גלים, שחצרות בתינו היו ביתו ומקור לחמו
יום אחד, זמן קצר לאחר מלחמת השחרור, ארי ברגר ועבדכם הנאמן משוטטים בשכונה,ונתקלים בחמור, שאיבד את הדרכון והחליט משום מה לבקש מקלט בבת גלים. קפצנו על המציאה, כלומר, לכדנו את החמור ורכבנו עליו לאורך הפסים עד לגבעת שקמונה, כלומר, עד שממש כאב לנו התחת.
הערב ירד, קשרנו את החמור לעץ, העמדנו לו דלי מלא במים, כמה עשבים, והלכנו לישון.
למחרת השכמתי קום. גם ארי הצטרף במהרה. לחמור לא היה זכר. הסתבר, כי לא קשרנו אותו לעץ, אלא לאחד מענפיו.
הלכנו בעקבות העקבות שהותיר. השכונה היתה עוד מלאה בדרכי עפר, כך שמצאנו אותו לאחר זמן מה.
ושוב, יצאנו ברכיבה למלחמה באינדיאנים פרי הדמיון, אבל הכאבים החמירו עד כדי כך, שהחלטנו להיפטר מן החמור, ומהר.
לא ידענו מה לעשות. החמור עמד נכלם והביע מחאה בקול נעירה.
החלטנו להביא אותו לתחנת המשטרה ליד קלנוע מאי!
רכבנו לשם בבגדי-ים. כך נכנסנו אל התחנה והודענו לו על רצוננו להשיב אבידה לבעליה. הקצין שאל "מה הבאתם?" ארי השיב חמור! הקצין החמיר מבט ונאלצתי להסביר לו שארי לא ביקש לקרוא לו בשמו, אלא שאנו מביאים עמנו חמור.
הקצין מלמל, "לו הייתם מביאים איזה אופנוע או אוטו, אבל חמור?"
ארי התייצב מולו ואמר, "עשינו מאמץ להגיע לכאן ועתה אנו זכאים לגמול הולם על השבת האבידה".
הקצין מילא את הטפסים, הוסיף את שמותנו כאלה שמצאו את האבידה, ופטרנו בשלום – מה זה התביישנו לשרך את דרכנו הביתה בבגדי הים.
מקץ כחודשיים הופיע אצלי ארי ברגר ומסר לי את חלקי במציאה, לירה וחצי. התחלקתי עמך כמו אח עם אחיו, היו דבריו. לירה וחצי,זה היה ים של כסף, אבל אני חושב עד היום הזה שארי דפק אותי… לפחות בחמישה-עשר גרוש!
ולכן, עובר אורח, כי תבוא לבת גלים, ומצאת שם חמור, אל תרכב ללא אוכף, מזרון או שמיכה מקופלת – הטחורים עוד היום מזכירים לי את החמור הזה.
דבר חשוב נוסף: לעולם אל תתן לשותף לחלוק עמך כחלוק אחים – תמיד חצי-חצי!
שנה טובה וברכות חמות לכולם, מוקה
micky,
you forgot to mention that we walked bare feet in our swim suits back to bat galim on the hot pavement… no one offered to pick us up as we looked strange in the middle of the city just swim suit.
as to the 50%….. you may have forgotten… I showed you the receipt for 3 liras. but if you have a bad dream about 15 grushim… when I see you I will give you the extra bonus so you can sleep at night.
you and I did have some other adventures that are stored somewhere in my computer…..
קצת אחרי מלחמת השחרור כמו שמוקה אומר בהיותי בגן ברחוב השרון, "גן שלנו מה נחמד הוא" אני ועוד חבר החלטנו ללכת ל"עיר המכוניות" שהיתה אחרי פסי הרכבת בסמוך לכביש ת'א, היתה זו אטרקציה מדהימה לילדים ,מאות מכוניות מתקופת המלחמה נטושות, להזכיר לדור הצעיר שאז לא הביאו ולא החזירו ילדים מהגן סמכו עלינו, בקיצר חלפנו את בית-עולים שהיה מקום מיוחד במינו,חצינו את הפסים וכמוצאי שלל רב "נפלנו על האטרקציה" במשך שעות נהגנו פירקנו ובילינו שם עד ש…הופיעו שני שוטרים רוכבי סוסים ולקחו אותנו לתחנה ,מסתבר שחיפשונו בכל האזור,נפתח לנו תיק על סיבה לא ברורה והחזירונו להורינו המאושרים, היה זה התיק הראשון שלא נמחק עד עצם היום הזה והשאיר חותם גם אחרי חמישים ושמונה שנים…נעים להיזכר
רוב ילדי בת-גלים למדו לנהוג לא בבתי ספר לנהיגה אלא בסדנת בת-גלים שהיתה סמוכה לביה'ס וברכב המגוייס שהיה מרוכז ברחבת מרגולין ב-56 וזו היתה חגיגת נהיגה מדהימה, אין בתגלימי שלא יודע לעשות צווישן גז בשלמות
ראשית, כשפתחתי כתובת לכל הבת גלימים עבור תמונות ותצוגות פאוור פוינט שהיא
BATGALIM333333@YAHOO.COM
כנראה שלחצתי על חלון לא נכון וכל אלה שיש להם אימיילים שלי
MELESS888@HOTMAIL.COM
קבלו הודעה שהאימייל שלי מהוטמייל הוחלף לאימייל הבת גלימי. כמובן שזה לא נכון. אני נשאר עם ה-888 שלי, ולבת גלימים יש את ה-333333
חסר לי רק שכל המאהבות שלי יתחילו לכתוב לי ל-333333
ולכולכם תהיה מסיבת קריאה……
הכנסתי עכשיו לכתובתנו ביאהו (ה-333333) את אחת המצגות הנהדרות ביותר שראיתי על חיפה ובת גלים. המצגת כוללת מידע חשוב שלא ידעתי על כל כך הרבה דברים כולל מערת אליהו, ובת גלים עצמה.
אל תחמיצו. זה יהיה חימום לב לראש השנה, וזאת
ההזדמנות לאחל לכולם שנה טובה מכל הבחינות!
לאלה שקוראים פעם ראשונה על האימייל הבת גלימי ביאהו, כל מה שעליכם לעשות זה להיכנס ל-
yahoo.com
ללחוץ על
mail
ואז למלא בשני חלונות הכניסה שהם יוזרניים ופסוורד
batgalim333333
111111
האם אתם זוכרים את החמור של יהודה חסן? זו היתה חיית המחמד שלו תקופת מה. נעמי ברוט הסתלבטה עליו כהוגן.
רובי יאנג מזכיר רבות את יוסף הדייג (חווטו). פעם יצאנו (קבוצת ילדים) בבגדי ים לשייט בסירת הדייג של יוסף. חתרנו והגענו עד עכו. היה יום קיץ לוהט. היינו יחפים ולא יכולנו אפילו לטייל קצת בסמטאות עכו כי האספלט שרף את כפות רגלינו. בדרך חזרה השתנתה קצת הרוח ונאלצנו להפעיל את כל כוחותינו להגיע לחוף בת-גלים. הגענו תשושים אך מאושרים. האם מישהו זוכר את החווייה? אינני יכולה להיזכר מי היה איתנו על הסירה ביום ההוא.
חנה
יהודה חסן היה דמות שרמנטית בלתי נשכחת הוא נסע במכוניות פאר כאשר חמורים וסוסים היו כלי תחבורה נפוצים ברחובות העיר.היו לו סיפורי אלף לילה ולילה ומעשיו מומשו לאור היום…הוא חי את פנטזית חייו עד יומו האחרון
עוד על יהודה: היתה לו משקפת טלסקופית והוא היה מזמין אותנו כשהיינו ילדים להסתכל על
בחורות שהוא מצא "מעניינות" במשקפת.
זה היה אחד מההובים שלו משך כל תקופת ילדותי
ביתם מול הבריכה היה תמיד ארמון מהודר בפנטסיה שלנו. רוזנפלד האבא היה קונסול (אני חושב שהיה קומסול כבוד) בלגי בישראל. היינו מוזמנים פנימה לבית המהודר רק לעתים רחוקות, ומאורעות מסויימים.
האם מישהו זוכר את "מכונת ההסרטה" של בבה (או אחיו הצעיר?)
היתה זו מין מכונת הסרטה שהופעלה ידנית ושהעבירה את הפילם בצורה מהירה (אם הוא סובב את המסרטה במין ידית עם גלגל בצורה מהירה ואז הראייה היתה כמעט במהירות הטבעית של הסרט) ואם ידו התעייפה, הוא היה מסובב לאט ואז הכל היה סלו מושיון).
עבורינו היתה זאת הטכניקה הנפלאה ביותר. היו לו כמה סרטונים שחור-לבן, בעיקר קאובויים, וגודל המסך על מכונת ההסרטה היה אולי 10 על 10 ס"מ (המכונה לא הקרינה החוצה, אלא התמונה נראתה על מין מסך זכוכית שהיה חלק מהמכונה). הוא, בן המיליונר הגדול הזה שהיה אז בן 13 או 14
, היה גובה מאיתנו 2-3 מילים – גרושים -לחזות ב"סרטיו".
האם ישנו מישהו שזוכר?
שכחתי לכתוב שהמשקפת טלסקופית של יהודה חסן היתה על גג ביתו עם ראייה מצויינת של כל החוף!
אני זוכרת שנעמי ברוט סרגה ליהודה חסן מחזיק ביצים בצבע סגול.
מינה – םייבל חי בארץ. בתל-אביב. אני בקשר טלפוני איתו מידי פעם.
מצבו לא כל כך מזהיר.
רותי וסלי אשתו הראשונה נפטרה לפני כמה חודשים. תנצב"ה.
גם אני מצטרפת לאיחולי חג שמח ושנה טובה לכל הבתגלימים באשר הם.
יהודה חסן היה מצביע על בחורה מסויימת ונותן לה ציון מ-0 עד 10, עם הסברים ספציפיים לילדים בני 9 ו-10 למה זאת קיבלה 6.5 ולמה זאת קיבלה 9 ובזה לא הסתיים השעור: הוא היה מצביע על בחורה והיה עלינו לתת לה ציון, ואוי היה לנו עם הציון שנתנו לא היה לטעמו!
הסיפור על מלאכת הסריגה של נעמי ליהודה חסן זה בערך כמו להגיד היום שיהודה חסן היה מורה לריתמיקה בשעות הפנאי…אבל ! כל אחד ואחת עם הזכרונות שלהם, מצד שני מה זה חשוב בעצם
מי זוכר את נחום בינה שהיה דמות מיוחדת במינה ואמא שלו שהיתה אגדה והאינטראקציה בינהם? ההצגה הכי טובה בשכונה וממול גב' פלוטניק פלאפל וחנות הכלים של ברט והרומני מהגרעינים ,בגדדי ועוד ועוד
I have a few questions for Professor Menachem Less (Rosenberg)
1. Do you live in Israel now? Whre?
2. What was the last time you visit Bat Galim
3. If you where a journalis, were did you write and when?
4. What was your major work in life and were you worked?
Toda
מי זוכר את חנות המכולת של משפ המבורג בשדרה לא רחק מקפה עליה? ומי זוכר ברח בשרון את המכולת של משפ פישר.
איתן
ומה עם גרזון מהבשר בשם כזה אי אפשר להתבלבל ורוזן שהפך את כל הקליינטיות לנסיכות ועל כך שילמו כפול וטאובר מהמכבסה ודפנאי מבגדי נשים וטיר והוכדוף וצילה כבר אמרתי? היה איז'ו ומסלוב ממחלקת הספרים ואחרון חביב להפעם פיבך שם של חנות ספרים מחברות וכל מה שקשור לענף ואיי ואי איך יצא לי פתאום פיבך
לא להזכיר את חצקל הסנדלר זה כמעט כמו להתהלך יחפים בגיל 65 פלוס ובאשר לחצקל הפנומן הוא היה אוגר מחסן מסמרים בפה מגלגל את חלקם בלשון ומנהל שיחה תוך כדי דפיקות בפטיש או שיוף במכונה ההיא בצד ורושקה היתה יושבת על כסא המלכות בחוץ כאילו אינה שייכת לחגיגה עד היום אני נועלת סנדלים עם סוליות תוצרת חצקל
ולהתעלם ככה בלי להרגיש מיענקל חנות אתא זה ממש לא יפה, חנות שהלבישה את כל ילדי השכונה במכנסי חאקי וחולצה לבנה ,הוא אף לא הוריד את המטר מהצוואר ועפרון קטן על האוזן
חלחה
אפרופו מספרות ומכוני יופי, איפה נהגו נשות בת גלים להסתפר ולהסתלסל בשנות החמישים אינני זוכרת כאלה בשכונה הס מלהזכיר שחי רגלים וכד' שלא היו פופלרים אז
שלום לכולם, אני שרה דנון ממשפחת ריינהרץ, ילידת בת גלים, שנת 1947, קצת יותר צעירה ורובכם, אבל יש לי אחות ילידת 1943, ואני זוכרת הרבה ממה שאתם כותבים. את איילה גפני אני זוכרת מצוין, וכמובן את אמא שלה, שאמי ז"ל הסתפרה אצלה. אני נולדתי ברחוב השרון, ובגיל 6 עברנו לרחוב פינת גן 4, לבית של מילסון, ואם רובי יאנג קורא עכשו, אולי הוא ישכור שאנחנו גרנו בקומה השלישית מעליו, וכמובן שאני זוכרת מצוין את אמא שלו מלוינה ואחיו אביגדור. אני יצאתי מהשכונה בשנת 1978, מפני שהיו לי כבר שני ילדים והשלישי בדרך, והרגשתי שבת גלים כבר לא מה שהיתה בעבר . ולכן גדלתי את 3 בניי ברוממה. לפני שנתיים חזרתי לבדי לשכונה. ויש לי הרבה מה לומר בנושא הזה, בכל אופן להתחלה זה מספיק, אין לכם מושג כמה אני שמחה לפגוש את כולכם ולו גם על המחשב. להתראות בינתיים, חג שמח ושנה טובה לכולכם, שרה ריינהרץ
לבטי המתעניינת ובכן…אצל איז'ו הספר היתה גם ספרית לא רעה בנוסף פה ושם היו כאלה שקבלו בבית אבל המקפידות עלו להדר שם גם החלו לצוץ קוסמטיקאיות כל השאר הלכו עם קוקו וסראפן סתם סתם אבל לשיבחן של הנשים כדאי לזכור כי השמש הים והשיזפון עשו אותן לשם דבר בעיר הגדולה בנוגע לסקס זה כבר סיפור אחר לשיפוטה של ההיסטוריה
Shannah Tova to all of you my Bat Galimim friends.
Sarah Reinhertz-Danon Shalom,
I remember you on the third floor of my house. You entered the appertment when Bilha and Shimshon Arad (Bilha was the oldest doughter of the Milsons) left on a mission To Mexico. Am I correct? Well, it is great to hear from you. I wrote my memories on some 50 pages and gave a copy to Ioram Meltzer and everything I read on this website is mentioned in my papers, Almost everything…
Again, Happy and heathy year to all the writers and readers of this beautiful website. Roby Young
Sarah Rein,
You have mentioned my mether Malvina I am sorry to tell you that she have passed away on June 11, 2007. She was 94 God blassed her.
Avigdor, my brother, died at 60 years old 7 years ago. T.N.Z.B.H.
Roby
מטלבורג, שבדיה, לבת-גלים – ספור האוניה "חיים ארלוזרוב"
חלק שני על חיים ארלוזרוב (הראשון ניכתב והודפס כאן ב-6 לספטמבר)
החומר למאמר זה נאסף מכמה מקורות: העתקים מארכיון חיל הים הישראלי; אתר פל"ים
ZVI.BEN-TZUR@PALYAM.ORG
כתבות שמצאתי באינטרנט מ- "עמותת חיל הים"; "המועצה לשימור אתרים בנתיבי העפל"ה, עבודה סמינריונית של אניטה פרלסמן (שהיתה אחת הפליטות על האונייה) בהדרכת פרופסור לבנה פולת, והחלק האחרון – המאבק על האוניה עם הבריטים ניכתב ע"י גולדה זלדמן בסיפרה "סיפורי גולדה", חלק III סעיף 2, פרק ג' עם הכותרת "הקרב עם האנגלים בבת-גלים".
כפי שכתבתי כאן לפני שבוע בחלק הראשון של שלושה חלקים על האוניה "חיים ארלוזרוב", לפני 60 שנה גרתי ברח' התכלת 9, הבית הרביעי מגדר חיל הים. חלוני פנה לים. בוקר אחד התעוררתי לרעשים של מכוניות משוריינות, חיילים בריטיים צועקים, רעש אזעקה. אמי ואני רצנו לחלון וראינו אונייה מוקפת משחתות בריטיות שטה במה שנראה לי פול-ספיד לעבר החוף, ואנשים קופצים מהאוניה. את זה כבר ראיתי כשאני יושב על גדר הבטון (אני חושב שהיא עדיין קיימת) של חצרי, הפונה לעבר הים, עם גדעון זינגר, השטיינרים, ועוד ילד או שניים שגרו בשכנות. החיילים היו עסוקים מדי מכדי לגרש אותנו, או שהם לא ראו כל צורך לגרשינו. זה היה סוף מסעה. המסע החל בנמל בולטימור שבארה"ב בשנת 1946.
האוניה בת ה-35 שימשה כפריגטה קטנה (700 טון ס"ה) של משמר החופים האמריקאי במלחמת העולם הראשונה, אותו שירתה הפריגטה במלחמת העולם הראשונה. היא נימכרה אחרי המלחמה ובעליה נתנו לה שם "אולואה" והפכוה לאוניית משא קטנה. בשנת 1946 התקיים בבאזל קונגרס ציוני ובו הוחלט על מאמץ מקסימלי לרכישת אוניות בכסף של יהודי ארה"ב שישמשו למאבק על עלייה. המוסד וההגנה ביקשו מהיהודים האמריקאים לקנות אוניות ישנות וקטנות – ולא אוניות נוסעים מפוארות – מחשש שאוניות גדולות ומפוארות תעוררנה חשדות מהרגע שתגענה לכיוון ארץ ישראל.
אחת האוניות שרכשו האמריקאים היתה "אולואה".
הם העלו עליה צוות-ים יהודי בראשות הקפטן ארט ברנסטין וקצין מכונות ראשי בשם בנג'מין היים, ועוד כמה מתנדבים עם נסיון ימי, והם השיטו אותה למרסייל. שם הצטרף אליהם לובה אליאב, שמונה להיות מפקד האוניה, עם אנשי-ים מפלי "ים (גד, עוזי, מירי, ניסן, אפרים, ומוסיק). האוניה היתה זקוקה לשינוי יסודי, כי לא קל להפוך פריגטה קטנה ל-"אוניית נוסעים" שתשיט מאות פליטים לחופי הארץ. הוחלט להשיטה לנמל טלבורג שבשבדיה, מקום שהתמחה בעשיית אובראול כללי לאוניות. התכנית היתה להעמיס בטלבורג כ-600 פליטים ולהעבירם לקפריסין, ומשם יגיעו בסירות קטנות של פלי"ם לכמה קיבוצים שיושבים לאורך הים התיכון. האוניה שהוחלט לקרוא לה חיים ארלוזרוב היתה אמורה לעשות ראונדטריפים מנמלי אירופה השונים לקפריסין, עם 600-700 פליטים למסע. במוסד, אגב, היה כינויה הסודי "סבתא".
מהארץ הטיסו קברניט ישראלי צעיר בשם אפרים צוקר, כשמטרת השייט עדיין לא היתה ידועה לו. בדיעבד הוא עשה עבודה נפלאה בהתחמקויותיו מהצי הבריטי כשהאונייה הגיעה למים הטריטוריאלים בשליטת הבריטים, כ-12 ק"מ מחיפה. עוד נחזור לזה.
בדרך לטלבורג קרתה התקלה הראשונה: ספינת משמר דנית גילתה אוניה "משונה" עם דגל הונדורס, וציוותה על האונייה לעצור כשהם רוצים לדעת מי הם ולאן הם שטים בחורף הקפוא. כשאמר להם לובה ששטים לטלבורג, הדנים אמרו להם שכל המים שם קפואים ואין דרך להגיע לנמל. המפקד הדני רצה לעלות לאוניה ולראות במו עיניו מה הולך שם. לובה מיד הבחין שהדנים יודעים משהו, והציע לדני יין לחימום ליבו. לא היתה ברירה אלא לספר לדני את מטרת השייט, והוא מיד איחל להם הצלחה, וכששאל מה האוניה צריכה, לובה ענה "אוכל, מים, ודלק". הדנים סיפקו להם את הסחורה חינם ואיחלו להם הצלחה.
הסתבר שהאוקינוס בסביבת טלבורג לא היה קפוא כפי שחשבו, והאוניה הגיעה לנמל.
משך חודש ימים הפכו אוניית משא לאונייה שתצטרך לשאת 600-700 פליטים על זקנם וטפם. כשהגיע יום העלאת הנוסעים, העולים הגיעו לנמל ביום ההפלגה ברכבות והשבדים רצו לדעת מה קורה שם בנמל עם מאות גברים, נשים, וילדים, ולאן פניהם מועדות. לובה אמר שהם פליטי מלחמה ושקובה הסכימה להכניסם כמהגרים חדשים. השבדים לא רק ששוכנעו, הם הציעו סירת מנוע ומטוס קל שינווטו את האונייה בין המוקשים שעדיין היו במים.
ב-24 לינואר, 1947, הפליגה האוניה מטלבורג לכיוון מרסייל.
כדי להתארגן עם 664 הנוסעים באוניה שניבנתה עבור 80, לובה וקציניו חילקו את האוניה לגושים, ונאמר לעולים שעליהם להישאר בגושם במעמקי האונייה כדי שמטוסים בריטיים לא יגלו אותם. בכל גוש היו "ראשי גוש" שירדו שלוש פעמים ביום למטבח להביא אוכל ומים לגוש כולו. התפריט היה אחיד: לחם, גבינה, ומים בבוקר, מרק בשר עם ירקות ותה לצהרים, ולארוחת ערב לחם, גבינה, מים, וקוספת סרדינים קטנה. באונייה לא היה רופא אך אחד מהישראלים היה חובש בהגנה, וכולם קראו לו "ד"ר טמפרטשור".
אחד הסיפורים הפיקנטיים של האוניה הוא שללובה לא היו מדי אנשי-ים לבנים, ומדי קצינים. הוא מצא במרסייל חנות לתחפושות, ושם קנה תחפושות של אנשים הרוצים להתחפש למלחים, תפר כוכבים לקצינים, ועשה מהצוות חבורת קציני ים כאילו ירדו זה עתה מה-"קווין מרי" לחופשת חוף.
בדרך למרסיל ניכנס אחד מראשי הגושים עם אישה צעירה בשם טניה למשרדו של לובה לבשר לו שמים ניכנסים לאוניה. טניה ידעה מעט עברית והיא תירגמה ללובה מה שנאמר.
כשלובה הלך לישון באותו לילה הוא לא הפסיק לחשוב על טניה.
בשעת המסע לימדו הישראלים את העולים מילים עיקריות בעברית, שירים, ובערב ששי היתה קבלת שבת.
לובה היה כל הזמן בקשר עם המשרד בפריז, כשהתכנית המקורית היתה להיפגש בים עם אוניה קטנה שתביא את העולים לישראל. לפתע חל שינוי בתכנית. אנשי המוסד החליטו שהם רוצים להעלות עוד כמה מאות נוסעים על "חיים ארלוזרוב", ושבמקום להיפגש עם אוניה קטנה באמצע הים שתעביר את הפליטים לישראל, "חיים ארלוזרוב" תעשה זאת בעצמה כשעליה מעל 1,000 פליטים/עולים. . כשלובה אמר למשרד שהאוניה מפוצצת גם בלי תוספת אנשים הוא קיבל פקודה: "תמצא דרך להסתדר".
במרסיל הבחינו שהאוניה שוקעת כאילו יש עליה מטען עצום של סחורה, ופקידי הנמל לא הירשו לה לצאת. לובה ציווה על כל הפליטים לשבת בשקט מוחלט בגושיהם. לובה ביקש שיביאו את מנהל הנמל. כשעלה על הסיפון לובה אמר לו שבבטן האוניה נמצאים מאות פליטי השואה. מנהל הנמל סרב להאמין שאוניה קטנטונת כזאת נושאת 650 בני אדם, וביקש לרדת לסיפון התחתון ולראות במו עיניו.
כשירד למטה וראה את כל המאות יושבים צפופים כסרדינים כשלכל אחד מזוודונת קטנטנה שם היה כל הרכוש של העולה, ליבו נמס. הוא אמר ללובה שהוא יכול להעלות את הנוסעים על הסיפון לשאוף אוויר, ובנוסף לנתינת אור ירוק לצאת מהנמל, הוא הביא לאוניה דוברה גדולה מלאת אוכל, רפואות, ומה לא. הפליטים עלו לאוויר הצח, פרצו בשירה עברית, ורקדו עד השעות הקטנות של הבוקר. ב-7 בבוקר האונייה הפליגה לדרכה.
בין צרפת וספרד התחוללה סערה רצינית. האונייה טולטלה, הנוסעים חלו והקיאו, ודלק למקרה חירום שנישמר במיכלים מיוחדים החל להישפך על הסיפון. הוחלט להיכנס לנמל באלג'יר עד שוך הסערה, ולתת לחולים צ'אנס להירפא לנוח. מנהל הנמל האלג'ירי רצה לדעת מה יש באוניה. לובה אמר לו שיש שם 650 פליטים מהשואה. מפקד הנמל פרץ בצחוק: "בדוגית הזאת 650 אנשים? אל תעבוד עלי!"! לובה הזמינו לבטן האוניה, ושם הוציא מנהל הנמל – שהיה בשוק ממש למראה כל הפליטים – תמונה קטנה של בנו שנהרג ע"י הגרמנים, ושאל: "מה אתם צריכים? אבל נעשה הכל בשקט כי אתם נמצאים בעיר מוסלמית". הוא דאג שיעמיסו על אונייה באמצע הלילה מים, דלק, פירות, וירקות.
ראשי סניף המוסד באיטליה היו יהודה ארזי, ועדה סירני (אשתו של אנצי סירני). הם ציוו על לובה להגיע לנמל קטן באיטליה להעמיס עוד 700 נוסעים, ביניהם 80 ילדים שרבים מהם היו חולים. העולים משבדיה היו מכניסי אורחים למופת כשהם מטפלים בחולים, ואפילו מנדבים גוש אחד להפכו למעון לילדים.
"חיים ארלוזרוב" היתה מוכנה לפרוץ את המחסום הבריטי, והיא יצאה לדרך.
מסתבר שאנשי המוסד ידעו שאין כל סיכוי לפרוץ את המחסום הבריטי, אך הם פקדו על לובה לגרום לכמה שיותר רעש ובלגן במאבק חסר סיכוי נגד המשחתות הבריטיות, והכל כדי לעורר רעש עולמי שכותרתו תהיה "הצי הבריטי לוחם נגד אוניית מעפילים קטנטונת המאכלסת 1,384 מניצולי השואה שאין להם מקום אחר לגור בו, מלבד ארץ ישראל".
בפורט סעיד גילו המשחתות הבריטיות את האונייה, וניצמדו אליה עד הגעתה למים הטריטוריאלים של "פלשטינה", כשהקצינים היהודים-אמריקאים מזהירים אותם שאם יעצרו את האוניה במים נייטרלים, תהיה להם בעייה רצינית ביותר באומות המאוחדות, ועם ארה"ב. הצי הבריטי ידע שאסור לו לעשות מאומה עד שהאונייה תגיע למרחק של 12 ק"מ מחופי הארץ.
לובה ציווה על כל הפליטים לעלות לסיפון כדי שהמשחתות הבריטיות תראינה ש-"חיים ארלוזרוב" משיטה מאות בני אדם, וכדי להבטיח שהבריטים לא יעשו מעשה נימהר שיטביע את האוניה, ויגרום לסערה עולמית נגד בריטניה. הבריטים ביקשו רשות לעלות על האוניה. לובה הסכים. הוא הלביש ילד בן 12 במדי מלח, וכשהבריטים שעלו על האוניה שאלו מי מפקדה, לובה אמר, "הילד הזה שאתם רואים, שהנאצים שרפו את הוריו בתאי גז". הבריטים אמרו ללובה שכל מה שהם מבקשים הוא שיפנה את האוניה לקפריסין. לובה סרב. הוא אמר להם שביום המחרת הם עוגנים בחיפה.
הפקודה למעפילים היתה לנסות להדוף את הבריטים שבוודאי ינגחו באוניה וינסו לעלות עליה בכח ברגע שתגיע למים הטריטורילים של ארץ ישראל, בכל מה שיש – זריקת קופסאות שימורים, זריקת כל כלי שימצאו, פטישים, פליירים, מברגים, ואפילו ספרים. "הנשק" הרציני היחיד היה התזת מים ודלק על הבריטים.
כדי למנוע מהמשחתות לנגוח באוניה, הרכיבו הקצינים מין קורות עץ גדולות שהזדקרו מהסיפון בזווית מאוזנת לעבר הים, רעיון גאוני שמנע מהבריטים לעצור את האוניה. הבריטים ניסו אז לעצרה ע"י רשתות שהם זרקו על הפרופלורים של האוניה, אך אנשי הצוות חתכו אותן ושיחררו את הפרופלורים, וכך חיים ארלוזרוב התקדמה בכל כח מנועיה לכיוון החוף. כשהבריטים נוכחו שלא יוכלו לנגוח בה, הם הטילו לפתע פצצות גז מדמיע על האוניה. זה היה כשהאוניה היתה כבר כשני קילומטר מהחוף.
הקברניט הצעיר אפרים צוקר וקציניו האמריקאים ואנשי הפל"ים החליטו לעלות את האוניה במהירות מקסימלית על השירטון, או חול הים שיעצרם, בתקווה שזה יהיה קרוב מספיק לחוף ויאפשר למעפילים המסוגלים לעשות זאת לקפוץ ולשחות לחוף.
האוניה נעצרה בחול הים כ-200 מטרים מהחוף. לצידה היו סירות מנוע בריטיות, ושתי משחתות עם חרטום נמוך. הבריטים החלו לעלות על הקורות ומשם לאוניה. כ-20 כבר הגיעו לסיפון כשעשרות פליטים קופצים למים ומתחילים לשחות לעבר החוף. כאן כבר הייתי עד לכל מה שקורה. עוד בריטים עלו על הסיפון. היתה תיגרה גדולה והרבה מעפילים ניפצעו. מלח בריטי אחד נהרג.
הדיעות חלוקות: ישנם מקורות האומרים שאיש לא הצליח להגיע לחוף. שהבריטים "דגו" אותם או במים או מיד כשהגיעו לחוף. ישנם האומרים (כולל מעפילים עצמם) שכמה הגיעו לחוף ואנשי ההגנה מיד אספו אותם והלבישו אותם בבגדי אנשי הגנה ישראלים. אני לא זוכר בדיוק מה שראיתי כי היו על החוף כל כך הרבה אנשים – חיילים, ואנשי הגנה שעברו את המחסום שהבריטים הקימו ממול ביתו של ד"ר פרזס כשהם מגיעים לאזור מאחורנית דרך רח' השרון, ואז רח' נהלל, ואז דרך חצרות הבתים הגיעו לחוף. אני זוכר שראיתי ישראלים המגיעים לאחורי חצר ביתי וחצרו של הבית בו גר רודי ריהן ושמעון שטיינר.
כשרוב המעפילים עצורים באוניה, הביאו הבריטים אוניית כלא מיוחדת שסיפונה גודר ברשתות גבוהות. לובה אומר ברמקול לפליטים: "לא הצלחנו להתחמק לארץ הקודש, אך הצלחנו במשימתינו לגרום לרעש עולמי. אני מבקש מכולם לעבור ללא התנגדות לאוניית הכלא הבריטית. הם יקחו אותנו למחנות מעצר בקפריסין. משם תגיעו לארץ ישראל תוך כמה חודשים".
מסתבר שכשלושים אנשי צוות, כולל כל האמריקאים, הצליחו להיחבא בבטן האוניה ושהו שם עד הלילה הבא. בלילה ירדו בשקט מהאוניה ושחו לעבר הקזינו, שם נאספו ע"י אנשי הגנה. אך את זה קראתי רק במקור אחד.
אגב, לובה וטניה התאהבו אחד בשני והם התחתנו. היום הם גרים בישראל לא רחוק מילדיהם ונכדיהם.
החלק השלישי והאחרון על האונייה חיים ארלוזרוב יתאר כיצד הפכנו – ילדי בת גלים – את האוניה למגרש המשחקים הנהדר בעולם כולו!
Hi!
My name is Judy (yehudit) Holberg, and I lived in Yizrael street in Bat Galim for 7-6 years until my parents left for the U.S in 1952. I'm an old lady now – being 20 year old when Chaiim Arlozerov went ashore, and you can do the Mathematics… – but I can still remember the day of her bursting into shore. I can also still read Hebrew fluently, and even write, if you don't mind my spelling mistakes. An old friend told me about this Web site and I enjoy every Hebrew word written there. Actually, this is the ONLY Hebrew I get to read now.
I just finished reading Less's article on Chaiim Arlozerov. What an amazing story. I knew NOTHING of its history. God bless you Menahem.
Hi Again!
As I wrote to you, my 3rd and last article on Chaii, Arlozerov will be on how she became our beloved playground: the life-belts, the jumps from the top deck, the BZIZOT that we made, taking all kinds of junk home on rafters that we built from a few pieces of wood tied with ropes. I'm sure that everyone has his own unique story. I would love to summarize in the next article all your experiences, and of course give you credit on your story.
I plan to write it in a week. So if you have something to tell, please write to me in Hebrew or English here,
at meless888@hotmail.com or to our email at batgalim333333@yahoo.com
If you prefer, you can, of course, send your story to Yoram's site, but I think that it makes no sense since I'll write about it again in the SIPURAY BAT GALIMIM AL CHAIIM ARLOZEROV
Don't be shy, and don't be lazy, and if you have a story to tell, please tell it to all of us!
Yours
Menachem
הסיפור מדהים הכתיבה נפלאה ושוב ברכות ותודות למנחם ,רק לחשוב על זה שאנו ילדי בת-גלים באותם זמנים הסתובבנו יחפים ומאושרים בפינות החמדה בשכונה ובעקר בחוף הים שהיה משוש חיינו והנה באותה עת אלפים של יהודים ששרדו את התופת חלמו רק להגיע לאותם חופי ארץ מולדת שהיתה עבורם המקום היחיד עלי אדמות לתקווה וחיים חדשים וזה סיפורה של מדינת ישראל אשר בצוק העיתים אט אט נשכח. ולסיום מנחם היקר הצלחת לצקת תוכן מחשבה וערגה כאן בארצינו האהובה בערב ראש השנה תשס'ח שנה -טובה לכל ילדי בת-גלים בארץ ובעולם
שלום לכל הבת-גלימים
שמי בני ואני עוסק בתיעוד היסטורית הכדורמים בישראל לפני ואחרי קום המדינה.
נקלעתי במקרה להתכתבותכם הענפה על בת גלים
וזה ממש מרתק
אכן פיסת היסטוריה של ארץ ישראל היפה.
אשמח באם תוכלו לסייע לי בחומר כתוב,צילומים על פעילות הכדורמים בבת גלים ובכלל
בכדי שאוכל להנציח פעילות זו באתר החדש
WATERPOLO.ISRAEL
האתר חדש ואינו מקצועי אך הוא עשיר בקישורים ובמידע אקטואלי.
כתובת האתרהיא:
http://waterpolo.israel.googlepages.com/home
דרך אגב השימוש בגוגל פייג'ס יכול לענות על הצורך שלכם בהקמת אתר משלכם.
באתר מופיע גם אי מייל למשלוח חומר כתוב ו/או מצולם
שנה טובה ובהצלחה עם המפגש הנוסטלגי הייתי מת להיות שם
כל מה שאני זוכרת מהאוניה חיים ארלוזרוב זה שאבי לקחתני לאוניה בחסקה או סירה, ועזר לי לעלות לאוניה דרך פתח שהיה באחוריה. אני זוכרת עדיין את הריחות שהפיצו עשרות חגורות
ההצלה.
אני זוכרת גם דלתות פלדה כבדות שאבי פתח כשירדנו לירכתי האוניה. אני זוכרת שהיו שם נערים רבים, אבל מה עשו שם אינני יודעת. אני הייתי בת 13 ולא הורשיתי לשחות לאוניה לבדי, אז העלייה לאוניה עם אבי היה ביקורי היחיד ב-"מגרש המשחקים", כפי שמכנה אותה מנחם לס בכתבותיו הניפלאות. יישר כוחך!
כל הכבוד לך על העבודה שאתה עושה!
שלח לי אימייל ל-
MELLESS888@HOTMAIL.COM
ואתן לך טלפונים וכתובות אימייל של וותיקי בת-גלים שמאד יעזרו לך בהסטוריה של הכדורמים מ-1935 ואילך
מנחם לס
למנחם היקר, קראתי גם חלק ב' בנשימה עצור. גם אני ישבתי באותו יום על הגדר – בן ארבע וחצי בגן הילדים. כתלמיד להיסטוריה של עמנו אני מבקש להגיב בשיר: אתה גדול, אתה גדול, אתה גדול!!! ולכן אני מבקש גם לשמח אותך בהיבט קטן: אתה חוזר על השם שמעון שטיינר. קרא לו פשוט – פשוט – Simple, סימפל היה שמו, הלא כן?
לכל החברות והחברים, שנה טובה, בריאות, אושר ושלום על ישראל.
ברכות לכולם, מוקה
מנחם איש יקר הצלחת להעלות מ"המצולות" את האוניה חיים ארלוזרוב לתודעה ולזכרון,זה סיפור חזק מאוד ולך שגורה ברכת חזק ואמץ ושנה טובה אנא המשך לרתק אותנו מי יתן וכתבותיך יצליחו לגרום לרבים וטובים להוציא מהבויידם ספורים וחוויות מבת גלים שלנו
Menachem… you are doing a great job!!!! chaim arlosorov, was a great mark in our lives. I remember it all vividly… my mom went down there and gave her clothes to one of the maapilot, and the british arrested her. that woman was a great swimmer and became later a patient of my dad… dr. berger.
AND MOKA, YES SHIMON STEINER WAS CALLED "SIMPLE"
his dad had the greatest collection of aquariums…
Suzi Straus, got a copy from menachem…. and I look forward to meeting you in November…
SHANA TOVA TO ALL
Ari
מנחם
המייל ששלחתי אליך חזר
כתובת המייל שלי תהיה לצורך ההתכתבות בינינו וקידום העניין
waterpolo.israel@google.com
This report relates to a message you sent with the following header fields:
Your message cannot be delivered to the
אנחנו חייבים להקים אתר "בת גלים" כך שעניינים כאלה של אימיילים שלא מעניינים אף אחד לא יופיעו כאן. בינתיים אין ברירה.
מכתבי חזר אליך כי עשיתי שגיאה באי מייל שלית כפי שתראה באימייל ששלחתי לך ו-ג-ם ה-ו-א ח-ז-ר
הנה האימייל שלי אליך"
Hi!
First, call Rudi Rehan. He was, in my opinion, the best water polo player of Israel
before 1960, and he is an Encyclopedia of ERETZ ISRAEL Water polo, then Israeli waterpolo. His number is
(04)824-4751
He is a very nice person and will be happy to talk to you, and help
yoiu with anything you need.
Write to my cousin Zehava (she was the Israeli champion in 100 m backstroke)
zehavab@verizon.net
She has Yoram Biger's phone number in Haifa. The Biger's family ruled water polo for years.
If you need Micha Kanitz email, I have it.
I hope it will help!
Shana Tova
Menahem
(the email return because instead of meless888 I wrote melless888
גם כתובת האימייל שנתת לי שגוייה:
This is an automatically generated Delivery Status Notification. Delivery to the following recipients failed. waterpolo.israel@google.com
מנחם אתה צודק המייל הוא
aterpolo.israel@gmail.com
שנה טובה
בני
אגב כילד בתל אביב
ישבתי על החומה של בריכת גורדון
(
(כבר לא היו בריטים
לא הייתה מרינה
הגלים התנפצו על חומת הבריכה
ואנחנו הגיבורים ישבנו מול הגלים שהתנפצו
ולא משנו
ומרחוק היה על הסלעים קשה לי להעריך את המרחק
שלד של אוניה על הסלעים
אין לי מושג מה זאת הייתה
אולי אלטלנה
אך תיאוריך על ה"חיים ארלוזרוב" אין ישווה להם. הילדות שחויתם ….. זה משהו
שנה טובה
בני
uupss
כמובן שוב השתבש
waterpolo.israel@gmail.com
הוי כמה אני מתגעגעת בחגים לבת-גלים לאנשים שהיו ואינם לאלה שישנם ונעלמו עם הזמן.לים המשנה את גווניו לגלים ההולכים וגוברים בבוא הסתיו, לקו האופק אליו משייטות הספינות ולפתע נעלמות,לאלה הצצות ומגיחות ו…לשקיעות
כן כן עבר זמנה של בת-גלים הקטנטנה שעבורי נותרה הכי גדולה ויפה בעולם
אצלכם תיכף מתחיל החג. כאן עןד 12 שעות. ניזכרתי שבראש השנה ויום כיפור היינו זורקים זנזלך (מישהו זוכר מה זה?) על מתפללים שיצאו מבית הכנסת לשאוף אוויר, וכן בינינו, אחד על השני.
האם מישהו זוכר מתי ואיך הוצאה חיים ארלוזרוב מהמים? כבר לא גרתי בבת גלים אך הייתי מגיע 2-3 פעמים בשבוע לשכונה ואני זוכר משהו מעורפל כאילו היו צריכים "לחתוך" את האוניה ולהוציאה חלקים-חלקים.
שנה מתוקה לכולכם. כמה אני מקנא בכם שאתם בארץ שלנו!
מנחם
מנחם דחילק הפעם "זלזלת" זנזלך מי זוכר ??? זנזלך היתה ועודנה התחמושת של החגים, הילדים בגרו ונעלמו אבל הזנזלה לעולם נשארת ומבקשת להיכנס לכל כף של ילדה וילד,משם למסלול השיגור והופה נגמר הסיפור זנזלך שמח לכל בעל נפש של ילד. ומי אני ? עוד ילד מדור הזנזלך
ב-9.9 שאלתי אותך לס אם אתה גר בארץ, מה מקצועך ומתי ביקרת בבת גלים בפעם האחרונה. בחרת לא לענות. עכשיו קראתי "כמה אני מקנא בכם שאתם בארץ שלנו".
ז"א שאתה גר בחו"ל, ונראה לי שלא היית בבת גלים הרבה הרבה שנים
אז שאלה קטנה לי אליך? אם אתה כל כך מתגעגע, למה אתה לא חוזר לגור בישראל?
שנה טובה
מה עם השנות טובות בשלל הצבעים הציורים הסיפורים והנצנצים עליהן,הן הוצאו לראווה אצל פיבאך ונחום בינה ופה ושם בדוכנים פיראטים ובאיזה חרדת קודש היו כותבים את הברכות והטקסטים ומשלשלים המעטפות בדאר אצל ברייטל המנג'ר של הפוסטה,ותמיד תמיד היה מישהו שגונב את הבולים מהתיבה זה הזמן שלו לבקש סליחה, היו לנו ימים נהדרים והיום ? שולחים אס אמ אסים ,עד כמה שונה וחבל,אבל זו הקידמה וכל השאר נוסטלגיה "שנה טובה לדוד גיבור אשר על המשמרת, שנה טובה לך אבא שנה טובה לך אמא ש נ ה ט ו ב ה
שמע נא אין בתגלימי אמיתי המעז לשאול שאלות חוצפניות ולחזור עליהן פעמים. שאלות שכאלה שאלו הבלשים הבריטים בקזינו בת-גלים כמחפשי מידע על אישים יהודים בישוב,הם עשו זאת בין דרינג לדרינג וחטפו בחוץ בומבה בפרצוף, הפעם גילית שאחרי כל כך הרבה שנים נותרה הסולידריות הקולגיאליות והחברות לבת-גלימים אוטנטים…יש לך עוד טיפהל'ה זמן לבקש סליחה ולהיעלם בתהום הנשייה. שנה טובה
לפני דקותיים קראתי את מכתבו של שאול הררי. איזו חוצפה זאת! אני מקווה שלא תרד לרמתו ולא תענה לו
אגב, אני אחת מהזקנות ביותר שקוראית אתר זה. אני למדתי שנה מעל בת דודתך שרה (אחותו של יהושע) שגרו איתך ואמך ברח' התכלת 31
אז תעשה חשבון בת כמה אני…
זה לא מכתב זה בסה'כ פקקטה טוקבק של זב חוטם משועמם, תגובותינו לנ'ל היו די והותר ופנינו אל השמש העולה בשמי בת-גלים הנצחיים שיהיו לך שנים טובות וחגים שמחים אמן ואמן
מנחם
תמשיך לעשות את עבודתך הנפלאה.
אני זוכר שהוציאו את האניה אבל לא את השנה. כנראה דני אוסטין זוכר הוא גר ממש ממול לאניה ברח התכלת.
להררי, מנחם לא חייב לגור בארץ בכדי להזכר
ולאהוב את הארץ.
ושוב שנה טובה לכולכם,איתן
I am so happy that friends in Israel told me about this site! The word spread out fast. I'm sorry that I have no Hebrew keyboatd so I can read, but not write Hebrew. I am an "old" Bat-Galimit living for the past 32 years in Toronto. My father was Captain of Zion, one of the first passengers ships in Israel. Since he is craved for any Hebrew word I let him read Less's article on Chaiim Arlozerov. He loved it but had one comment: he rememers the ship very well, and he says that it was a slow cargo ship and not a fast frigate. This is, of course, just a minor comment.
Shana Tova
Sima
אצלכם כבר חג, כאן עוד לא. אבל עד כמה שאני יודע מיום ה' שעבר ועד היום זה מועד "סליחות" וכאן אני מבקש סליחה מכל מי שפגעתי בו,
אבל גם לסלוח לאלה שפגעו בי.
קודם לשאלתה של סימה (או הערתה, יותר נכון) בקשר לחיים ארלוזרוב אם היתה פריגטה או אוניית משא ישנה.
אני לא איש ים ואינני יודע, אך אנא מסרי לאביך שאת החומר אספתי מארכיון חיל הים ועוד מקורות שציינתי בראשית המאמר.
אבל, אם לסמוך על מה שאני ז-ו-כ-ר – ואני זוכר את חיים ארלוזרוב כאילו עלתה על שירטון אתמול. אני עדיין זוכר דלתות שמובילות לסיפון התחתון, לחדר הדגלים, למטבח, ועוד.
ככה זה. כשמגיעים לגילי זוכרים בדיוק מדהים מה שקרה לפני 60 שנה, אך שוכחים מה קרה לפני 6 ימים, וגם שוכחים מה קרה לפני 6 דקות כי רובי יאנג צילצל לפני 6-7 דקות והיה לי משהו
חשוב לומר לו, אך שכחתי
אז מה שאני זוכר בברור הוא שלאוניה היה חרטום גבוה מאד ודק , כמו למשחתות, כדי להשיג מהירות רבתי. אוניות משא לא מחפשות מהירות לפי עניות דעתי, אלא יעילות.
ובקשר לתנועתה האיטית של האונייה, 1350 איש עם מזוודות (אפילו קטנות) הם משקל אובר עבור "הסבתא" שהיתה בת 35 שנים, ושקלה רק 700 טון.!)
אבל יכול להיות שאביך צודק.
שנה טובה מנורת' פאלם ביץ' לסימה מטורונטו (ואביה) ולכל בית ישראל
חככתי בדעתי כמה שעות אם לענות לך, הררי, או להתעלם ממכתבך. לבסוף החלטתי לענות, לא כדי להתנצל ולמצוא תרוץ, אלא כדי לספר לך כמה עובדות. ישנם עשרות בת-גלימים המתגוררים בניכר, ואני בטוח שלכל אחד יש סיפור משלו, אבל אפילו ללא "סיפור", עברו הימים שצריכים להתנצל או להסביר, כי אמריקה האמיתית נמצאת היום בישראל!
אני לא יודע מי אתה. אני זוכר בת גלימי, חבר לשעבר, עם שם דומה – שאול אגררי – אך שאול לעולם לא היה כותב מכתב כזה, למרות שגם הוא גר שנים רבות בבוסטון (והיה מוסיקאי ראשי וגם קומפוזיטור בפילהרמונית של בוסטון) ולא כמוני -בסופו של דבר חזר ארצה.
אז בקיצור נימרץ: עזבתי את ישראל ב-1961 עם אשתי רינה ללימודים. סיימנו את הדוקטורטים
1969 ב-
ועמדנו לחזור ארצה. לי כבר היתה מישרה בווינגייט, ולרינה מישרה בתור פסיכולוגית קלינית בבי"ח בילינסון
לפתע היא חלתה בסרטן דם וניפטרה כעבור שלוש שנים. היו לנו אז שתי בנות בנות 3.5 ו-6.5
למזלי פגשתי די מהר אישה מקסימה שהתגיירה (ה(היום היא נשיאת 'הדסה' של בית הכנסת שלנו ומכריחה אותי ללכת לביה"כ בערב ששי – דבר שאני ניכנע לו פעם בחודש
לה היו שני בנים יותר מבוגרים. היא אימצה את בנותי והפכה להיות אם מסורה ונהדרת עד היום הזה.
אבל היא אמריקאית שהיו לה הורים מבוגרים, אח תאום, אחות, ובכלל, כשהתחתנו לא הוצאתי מילה אחת על חזרה ארצה.
היום יש לה 13 נכדים (כולל ה-4 של סיגל ואפרת, בנותינו) ו-2 נינים, בעוד שלי יש רק 4 נכדות, שתיים בישראל עם בתי סיגל ושתיים באטלנטה עם בתי אפרת. את בניה של גייל לא אימצתי כי היה להם אב והם לא היו יהודים.
וככה נשארתי בארה"ב כל השנים.
אך שנינו מבקרים בארץ פעמיים בשנה קבוע. משך ארבעים וחמש שנה כתבתי ספורט לעתוני ישראל,העברית שלי עדיין ציחה (הוצאתי ספר לפני כמה חודשים), אני די קבוע בגלי צה"ל ובתוכניתו של אריה מליניאק (רדיו , דרך הטלפון)
אז זהו, הררי, אני מרגיש ישראלי לכל דבר, ובכל רמח אברי למרות שאני גר בגולה (באושר)וזה למה אני מתגעגע מאד לישראל אך גר כאן.
אשתי גייל תהיה איתי בארץ למיפגש ב-17 לנובמבר ואשמח להציגה בפני כל מי שירצה להכיר אותה. אנחנו מגיעים ארצה שבועיים לפני, ב-5 לנובמבר להיות עם הנכדות בהוד השרון.
אפילו עכשיו אני מהסס אם ללחוץ "שיגור" כי זה מכתב ששנאתי לכתוב אך חשבתי שאני חייב, לא רק בגללי אלא בשם הרבה ישראלים הגרים כאן כי כך חייהם הובילו אותם.
שנה טובה
מנחם
י.
לכל הבת גלימים באשר הם – שנה טובה
the ship chaim arlosorov was originally a frigate! but was converted by our people to be able to take all the people, so it became like a cargo ship, but not a passenger ship as there were no cabins and people were were in 4 areas that were made to have that great number of people, it looked in the end as a cargo ship, with a hull of a frigate…
Ari
It is almost unbelievable that you have sent such comments to Menachem. the real bat galimim will be forever bat galimim no matter where they live.
The fact is that since many of the best left bat galim for one reason or another (we were born free)Bat Galim has lost its original charm…. possibly by people like you, who could not keep the friendship, the memories in a positive way.
it is people like you that have ruined the spirit of familly, friendship and love we had in our youth.
I live in the USA too, and want you to know that all the bat galimim who left Israel keep in touch and maintain the friendship, the happiness and the sorrows of each other.
if you are from bat galim! you owe menachem a big appology.
SHANA TOVA TO ALL!!!
aRI
בתור מוקסם מהבת גלימים
ביחוד שהיו קשורים לכדורמים
ומעל הכל ילדים חופשיים
אנא התעלמו מהתפוח הרקוב
והמשיכו בהתכתבותכם הפורה
ספרו עוד סיפורים אתם נהדרים
גם בעיניהם של כאלה שלא חוו את מה שאתם חוויתם
שנה טובה ופוריה
בני
ולהזכירכם
האתר
http://waterpolo.israel.googlepages.com/home מחכה לסיפורי הכדורמים שלכם וביחוד לתמונות מהבריכה המיתולוגית
והמייל הנכון שלי הוא
waterpolo.israel@gmail.com
מחכה לכם ומבטיח לפרסם ולהנציח
את הגיבורים שלכם ואתכם
בני קרני
אני לא מכיר אותך, אך בעיני אתה כבר בת גלימי, למרות שנולדת וגדלת בת"א
כל הכבוד לאתר הכדורמים שלך ואני מבטיח לתרום לאתר במה שאוכל. חובה שתצלצל לרודי ריהן!ן!
עודד פז הוא הדור הבא וגם אליו כדאי שתתקשר. אח"כ הדור של עוזי בק ומיקי הרציג, וגם אליהם חשוב שתתקשר, ואז בא הדור האחרון המוכר לי, זה הדור של מוקה מרגוליס, שלדעתי היה אחד הכשרונות הגדולים שקמו בישראל בכדורמים, אך למרבה הצרה הוא לא גדל בדור הנכון כי דורו היה שירת הברבור של כדורמים ישראלי.
יש לי את האימיילים או טלפונים, או דרך להתקשר עם כל אלה, ויותר. אגב, סיפור שנישכח הוא שגם רובי יאנג היה שחקן כדורמים די טוב, אך הכדורגל שלו העפיל על הכדורמים. גם לו יש "ספורי כדורמים"
שוב, שנה טובה
מנחם תעתועי הזכרון, במחשבה לאחור בתעודת הזהות שלי כתוב שנולדתי בחיפה. פרט זה לא עלה בדעתי בעת שקראתי ובלעתי את כל התכתובת שלכם
ואכן גם בת גלים בעצם.
אימי ז"ל ילדה אותי בביה"ח רמב"ם ביוני 1952
ד"ר אהרון פרץ לימים פרופסור פרץ שהיה מנהל מח' נשים ויולדות בביה"ח היה קרוב משפחתנו .
לכן גם אימי הצפינה מתל-אביב כדי ללדת אותי אצלו.
ולכן על פי דין אני בת גלימי. כמובן שכבר אז עמדתי על דעתי וניסיתי להישאר בשכונה
אך הורי ניצלו את חולשתי הזמנית וחסר היכולת לשמור על מיקום ב"סנטר".
גדול גדול
שנה טובה
ובאשר לאתר הייתה חסרה לך בלינק
e קטנה
בסוף
שלחתי לך לינק מתוקן
ואשמח לקבל טל' /מיילים של
מלכי הכדורמים ד'אז
בני
החלטתי להפעיל את תאי המוח הזקן ואני עובד על אתר שקראתי לו
OUR BELOVED BAT GALIM
מקווה לסיים תוך כמה ימים
מנחם
Happy and Healthy New Year to all
Rami
חג-שמח לילדי השכונה משכבר הימים,עפ'י כל הקריטריונים אני בת-גלימי אוטנטי,למרות שעזבתי לפני עשרות בשנים,אבל לא על עצמי לספר רציתי,נכנסתי באקראי לכתבה של מלצר ונסחפתי לתגובות המדהימות אשר באחת החזירוני ל"רחם ילדותי ונעורי" לא עצמתי עין כל הלילה ומחשבותי הפליגו למחוזות הילדות , הבוקר החלטתי לאסוף חלק מנכדי הפזורים ברחבי הארץ וקדימה לבת-גלים מירושלים,אנסה לגעת וללטף בעבר הנהדר ולנסות להנחיל ולוא במעט לדור ההמשך את אשר היה עבורי עולם ומלואו,כמו לרבים מכם מרבית שנותי עשיתי ברחבי העולם אך תמיד תמיד בת-גלים היתה ועודנה לנגד עיניועמוק בליבי,המשיכו לשמר את הנכס הזה המאפשר לכל אוהב בת-גלים לחזור לאהבה הראשונה כפי שנהוג ובצדק לומר "אהבה ראשונה קיימת לעד" שנה-טובה.
כמו שכתבתי כבר קודם לכן, כדור-מים זה משחק משעמם לאללה, כאשר צופים בו מחוץ לבריכה, ומרתק שבעתיים כאשר משחקים אותו במים.
אם הוזכר שמו של שאול אגררי, אני זוכר את שאול אגררי מאז היותי בן ארבע! שאול היה שחקן 2 מטר, כלומר חלוץ מרכזי, בחור תמיר עם שיער חלק ועיניים בורקות. לראות את שאול, כשהוא מתעתע בשוער הקבוצה היריבה היה תאווה לעיניים!
ועוד דבר: כולנו, ילדי השכונה, שחקנו כדורגל, כדור-מים, כדור-סל, הוקי ועוד. אני זוכר, בכל תקופה של ספטמבר-אוקטובר, שהיתה מסיימת את עונת הרחצה ומספר המבקרים בבריכה היה מועט, נהגנו להכניס את השערים למים, להקים שתי קבוצות ולשחק עד שאבא היה שורק במשרוקית המפורסמת, כלומר משעה שתים ועד שש בערב, וכל יום! במשחקים הללו נטלו חלק כל דיכפין ולא משנה אם היה שחקן כדור-מים ידוע או לא.
להבהרה, מספר שמות: מוני ידיד, משה עבאס (סהר), יוסוף חוואטו, מישי אנוך, רובי יאנג, ויקטור יאנג ז"ל, יענקלה אוז'אלבו, במבוש אחי ועבדכם הנאמן. לפעמים היו גם פישטה הגדול (יחיאל מוזס) ואחיו הקטן מצטרפים לחגיגה.
ועוד דבר מפליא: היו בינינו חברה שנקראו לנבחרות הכדור-מים, או במיוחד לנבחרת הכדורגל; החברה האלה לא עלו על שום עץ ולא בחלו מלהופיע עמנו במשחקי הרחוב והבריכה. אני זוכר למשל את חברי היקר רובי יאנג, שהבקיע את השער השני נגד איטליה (משחק שבו הנבחרת הפסידה 4:2). שבוע לאחר המשחק הזה רובי הופיע למגרש הכדורגל ליד הפסים, ושיחק עמנו כאילו לא קרה דבר. אכן, הזמירות נשמעו אחרת באותם ימים אחרים. שנה טובה וברכות לכולם, מוקה.
מנחם, בת גלים היתה שכונה גשמית שקיבלה ערך ערטילאי – ולכן, אין שום תכלית לדברי ביקורת. המשך כך ויישר כוחך!
מוקה שלום,
את פישטה אני מכיר וגם יצא לי לשחק נגדו כאשר שיחק בהפועל קרית טבעון ואח"כ שוב במכבי חיפה.
אגב השנה הזו פישטה חזר לפעילות והקים מחדש את מכבי חיפה שמשחקת בליגה השניה-הארצית.
אגב אני מסכים לחלק מהגדרתך את משחק הכדורמים
אכן חלק גדול מהקהל הרחב לא ימצא בו עניין משום שקשה להתרשם ממשחק שעה ש 90% מהגוף מוסתרים מעין רואה.
אבל מי שנמצא עמוק בפנים תרתי משמע, אוהב גם אוהב את המשחק.
אתר משגע ומרתק עם הרבה זכרונות ורובי הרבה שנים לא היינו בקשר מאז שגרתי במונטריאול ונחמד לשמוע ממך. וזה שהכיר אותי בשכונה תיצור קשר שנה טובה וחג שמח נורית
היום בבית הכנסת (הזקנה עמדה על זה שנלך) בזמן שהרבי (שמו אלון, בחור צעיר מנתניה, רב רפורמי בעל ידע עמוק שעושה עבודה נפלאה, וכצ'ופר הוא אוהב מכבי חיפה כדורגל)ל)
הוביל אותנו
בתפילת "ונקדש את שמך בעולם, כשם שמקדישים אותו בשמי מרום ככתוב על ידי נביאך" וכו' פתאום צץ לי רעיון לעוד "פרוייקט בת-גלים" שיעבוד רק עם הרבה מכם תשתתפו במבצע.
דבר נוסף שמייחד את שכונתינו הם שמות הכינוי שהלבשנו על חברינו. אני מסופק מאד אם ישנה שכונה אחרת עם שמות עסיסיים כ-בברוטו, קוסקה, בגה, טופלה, באשה, ועוד ועוד (יכולתי לכתוב עוד איזה 20 בעצמי אך ברצוני שישתתפו בעסק כמה שרק יותר) ואני ארכיב רשימה לאתר החדש שלנו (תנו לי עוד כמה ימים) שייקרא "שמות כינוי" בו ניכתוב את הזכורים לנו, למי נתנו אותם, ואולי במקרים מסויימים גם נדע איך שם הכינוי נולד.
אגב, נשאלתי באימייל הפרטי שלי איך אני מסוגל לשבת בבית הכנסת, חילוני שכמוני.י.
אני חילוני, אבל גאה במסורתינו ומורשתינו
ואין לי בעייה לשבת בבית הכנסת פעם בחודש
למעשה אני משתמש בזמן בצורה חשובה ביותר: כשליפקין לימד אותנו תנ"ך בביה"ס ברח, השרון, אני חשבתי על כדורמים, כדורסל, כדורגל, חיים ארלוזרוב, והסרט הבא שנראה מענף העץ.
אז היום בבית הכנסת אני ממלא את החסר: בשעה שכולם אוחזים בסידור ומתפללים, אני מחזיק בתנ"ך וקורא פרקים ששכחתי לחלוטין. למשל הבוקר, בשלוש שעות בבית הכנסת למדתי את ספרי דניאל, עזרא, נחמיה, וקראתי שוב את קהלת.
רק עכשיו אני יכול להעריך את אוצר המילים וצורת הכתיבה שכתבו אבותינו לפני…
(לכל אחד דיעה אחרת)
שנה טובה
מנחם זה ספור בשבילך ולכל הבתגלימים שישבו על הברזלים מול קפה עליה עליו השלום, ולהלן המעשייה אפרופו כינויים ושמוש מושכל בזמן. ערב קייצי אחד הופיע מרצה חמור סבר מהטכניון להרצות דווקא בבת-גלים על תורת הקוואנטים הנ'ל מדבר שעה מסיר את משקפיו פונה לקהל המאזינים ואומר רבותי עכשיו הזמן לשאלות,דממה באולם מה אפשר כבר לשאול בנושא שכזה אבל הפרופסור לוחץ,או אז קם אחד הקליברים של השכונה ואומר למרצה " האם אדוני יכול לפרט מה תרומתו של בנצ'יק בנוגע לחור השחור" דממה…המרצה מקמט את מצחו ומתקשה לענות, כעבור דקותיים משיב המרצה שאינו יודע בקול נבוך ואז עונה השואל "בנצ'יק מרחוב סיפורט בשכונה תוקע את אישתך בכל פעם שאתה מרצה על תורת הקוואנטים" …זהו חברים מאז חזרו לדבר בבת-גלים על מה שקרוב לליבם כדור-מים,הוקי,מטקות, ומדי פעם על חורים שחורים בגלקסיה. שתהיה שנה טובה ומצחיקה
נו ? נרגעתם מהמעשייה,יפה ,ועכשיו מה באמת צחוק הגורל? זה ששאל והשכיב את כולם היה שובב ידוע מרח' יזרעאל "אח של" וכיום, דווקא הוא פרופסור בעל שם לאסטורופיזיקה בארה'ב…"איך שגלגל מסתובב לו " אז חברהל'ך אני מציע שבין ארלוזרוב אבא חושי וטבנקין תשחילו פה ושם בדיחות ומעשיות עם גרעין של אמת כדרכינו בקודש כדי שהצעירים יפנימו כי מה שאנחנו אולי שכחנו הם …עוד לא למדו. אומרים כיום שלצברים יש הרבה פילפל אבל לנו הבתגלימים היה הרבה הרבה "מלח ים" על התחת ומליחותו לא תפוג לעולם
נ.ב יאנו נוח בדיחה אחת ודי אם כן, ערב חג בבת-גלים,החנות אצל גרזון הומה באנשים הממתינים לתורם, אחת הגבירות היותר ידועות בחריפותן מתקדמת לאיטה בתור עד שנשמע קולו המצתלצל של גרזון "כן גב' מה בשבילך" עונה לו "תן לי חתיכת פאלש פילה אבל שיהיה יפה, גרזון בזריזות מדהימה מוציא בחטף איזה פשטינקנה פלייש מלמטה,חיש עוטף בנייר עיתון ו…כן גברת מה עוד? אומרת הגבירה נוכח ציבור הממתינים "עכשיו תיגע לי בשדיים" ואי צימיר תדהמה בגישפט, זוקט גרזון מה ? מפטירה לעברו לא מה ולא חואינה שמעת מצויין תיגע לי עכשיו בשדיים ובקול ציווי, גרזון הנבך זועק " אבל למה גוטניו" עונה לו שמע גרזון מיינה טירקה אני אוהבת שלפני שדופקים אותי ממזמזים אותי…מאז גרזון עבר לעופות בלבד.
Nurit, are back home? (Bat Galim) If yes I am jealous.Where is Itzhak? If you are still so beautiful (I know you are)use this email: Robyy11@optonline.net
WATERPOLO- I loved this game. I could not wait for the swimming races to end so Moka,Yoram and me drag the lines out and the goals in during the ALIFUT ISRAEL and the MACCABIA GAMES. We played in the water showing off our tricks until the big guys jumpped in and kick us out.At that point we were mini celebrity sitting among the "simple people" to watch the majic game. Unfortunately the game has changed to the worse. Too many whistles, too many fouls and every 10 seconds stoppage in the flow of the game. YES, BORING. The last time I watched waterpolo game was in the 1968 Olympic Games in Mexico. Our soccer team was eliminated because the Ref picked the "wrong" note from the hat and Bulgaria went to the semi-final!!! We were done so I went to my "other love" the pool.
Menachem Less, Great Idea (Don't you always have another one ready..?) Here is one of many NICK NAMES: Yossi Bargig- That's is his name, "CHAWATTO"- That's his father's real name."DAGGIGI" (small fish)- he loved them and I think THEY loved him.
SHANNAH Tova to you IORAM MELTZER and to all the Bat Galimim where ever they are
Roby Young
אני רואה (לשמחתי) כל הזמן שמות חדשים באתר הזה. אחת הבעיות שישנן – ואולי אין לה פתרון – היא שאם מישהו כותב משהו חשוב (או לא כל כך חשוב) ואחרי מסר זה באים אחרים, והקורא לא חוזר אחורנית למסר האחרון שקרא, אז הרבה מסרים יילכו לאיבוד. למשל, בקשתי שמי שרוצה ישלח שמות כינוי עסיסיים של בת גלים. תוך יומיים שלושה מסר זה ילך לאיבוד אם לא נחזור אחורנית למה שקראנו כמסר אחרון.
אצלנו עדיין ראש השנה, אז שנה טובה
ברצוני לתת לכם את כתובת האתר החדש של בת גלים שאני עובד עליו רק למקרה שאתר זה של יורם ייפסק לפתע מרוה עומס או כל סיבה אחרת. הכתובת של האתר
http://batgalimbatgalim.googlepages.com/home
אנא שימרו עליו אך אל תיכנסו עדיין כי הוא רק בשלבי התחלה
תודה
מנחם
בתגלימים יקרים שלי חג שמח ושנה טובה, קראתי קצת לאחור וראיתי ששאול הררי הרגיז כמה מכם. אני מבקשת מכולם לא להתרגש ממנו, זה לא בת גלימי ותיק, הוא אדם מבוגר שהגיע לשכונה לפני כמה שנים, ואין לו מושג על מה אתם מדברים. כולכם, אלה שגרים בארץ ואלה שמחוץ לארץ, כולם ישראלים, בת גלימים, ואזרחי העולם, והעיקר שאתם חיים בטוב.
לרובי יאנג היקר, קראתי בצער רב על שאמא שלך נפטרה, ואני מקווה שחייה היו טובים עד הסוף. מה שזעזע אותי זאת הידיעה על אביגדור, לא ידעתי שהוא נפטר. וממש קשה לי לעכל זאת.
את אמא שלך מלוינה ראיתי עוד כמה שנים לאחר שעזבתי את בת גלים, נדמה לי שהיא עברה לאחוזה או לכרמל, והיתה מטיילת לפעמים יפה וזקופה, וכך אני זוכרת אותה.
תמשיכו לכתוב, וברכה מיוחדת למנחם לס שאני לא זוכרת אותו, אבל הוא עושה נפלאות, שלום ולהתראות שרה ריינהרץ.,
במחשבה שנייה החלטתי לבטל את בקשתי לא להיכנס לאתר בת גלים שהחלתי להרכיב. למה שלא תיכנסו?
כפי שתראו זה יהיה אתר מאד בסיסי שלא יאפשר הרבה פעולות. אחרת אני צריך לרכוש "שטח" ב
WWW
וזה לא עניין זול.
מי שמעוניין לתרום לבניית האתר (אומנים? אנשי מחשבים מקצועים?) אשמח לתת לו – לה את קוד הכניסה לעבודה על האתר. אחרת אתם יכולים רק להיכנס לאתר, לכתוב בו, לשלוח תמונות (הכל עתידי; אני עובד על זה) אבל לא "לעבוד" עליו.
אז שוב, לחיצה על השורה הכחולה תכניס אותכם ישר לעמוד הראשון של האתר (בינתיים זה כל מה שיש לי) ואפילו אם אינך יודע או יכול לעזור,
אשמח לקבל הצעות לשיפורים תודה מנחם
http://batgalimbatgalim.googlepages.com/home
לאלה שזוכרים אותי ולאלה שאינם זוכרים אותי איחולים מקרב לב לשנה החדשה. שנה טובה לכולם
אני מבטיח להשתדל עד כמה שאפשר לעצור בעצמי עם המסרים הללו. אם אני הייתי את או אתה, היה לי בוודאי נימאס מהמנחם לס הזה. אגב, כולם קוראים לי מל כבר 35 שנה.
מה שרציתי לומר הוא (רק למקרה שכבר ניכנסתם לאתר שאני בונה), שעשיתי שגיאה קולוסאלית כשהתחלתי אותו באנגלית. עוד היום אנסה להפוך אותו לעברית.
שבת שלום
מל
לכל הבתגלימים וילידי חיפה ומהגרים שבאו לשכונה במשך השנים שיש להם תעודת לידה כחולה של א"י המנדטורית
כולנו חייבים להודות ולחבק במחמאות הערכה את
יורם מלצר (שאיננו בת גלימי) שבכתיבתו המעולה על בת גלים היחודית כהיסטוריון וכסופר מוכשר פתח לכולנו הבתגלימים את ארובות השמים הכחולים של בת גלים,פנינת החמד לרגלי מערת אליהו ומנזר סטלה מאריס, השכונה הקטנטונת והאינטימית בה גדלנו ספרטנית באוירה חופשית, ושאין כמוה בתולדות הציונות והמדינה כולל את כל תקופת המנדט. בעקבותיו של יורם מלצר,מנחם פרץ בזריזותו האופיינית והפך אוטומתית לחלוץ המרכזי שהבקיע מיידית את מחסומי השכחה של המיתולוגיה הבת גלימית. מנחם הוא ידידי ואחי לכל זכרונות בת גלים מזה שבעים שנה.מגיל שנה בערך אמותינו הניה יקל ז"ל והדסה רוזנברג ז"ל הובילו אותנו יחד בעגלות תינוק לבדיקות שבועיות
במרפאת טיפת חלב של בת גלים המנדטורית
תודה לאל שמנחם תפס את היוזמה המובילה, הגיב, התכתב והתחיל כחלוץ ובמרץ את התהליך התקשורתי הבינ"ל באינטרנט שכולנו נסחפנו אליו בכייף.כעת נפתחו מחדש ונחשפו לכולנו המעיינות והאוצרות של אגדות בת גלים של עידן הקזינו ובריכת השחיה ושלושת מחנות הצבא הבריטי… .
כידוע כבר לכמה מכם, במגביל לכתיבתו הפורה והמשתוללת להפליא של מנחם, אני עומד לסיים בימים הקרובים ולפני יום כיפור, מספר פרקים קלסיים על דמויות ב"ג מיתולוגיות וכ"כ תוספות לסיפורי אניית המעפילים חיים ארלוזורוב, כושי סמבו, מנחם בורר, אברהם סבח – גלילי, על שלושת הסוסים של בת גלים, על נעמי ברוט-אדוה ז"ל, על הייקים של ב"ג ועל הצגות החולה המדומה ומגילת רות שהיתה לסרט ילדים ועוד ועוד. כל הייקים, כולל סוזי שטראוס, ארי ברגר ומוקה חייבים לכתוב את סיפוריהם הייקים! תודה!אני מבקש בזה מדני ברוט,אחיה של נעמי אדוה ז"ל לכתוב הרבה ובפרטים על בית ילדותו
ועד להתכתבותנו הבאה שנה טובה וגמר חתימה טובה
להתראות בנובמבר!
שלכם יצחק וסטלה דקל יקל !
אני מעוניינת לדעת מה שמו של העץ עליו גדלו הזנזלך ששמשו לנו תחמושת במלחמות הרחובות.
אני כותבת כרגע עוד ספר ילדים שעלילתו מתחילה בשכונת בת גלים בו אני מציינת את העובדה שהיו לנו קרבות בין רחוב יזרעאל לשרון. אודה לכם אם תענו לי באתר. שנה טובה
אורה מורג [ולפיש]
לכל הבתגלימים באשר הם.
בת-גלים היתה פנינה שהפכה לסלמס בשנים האחרונות.ישנם כאלה שהיו רוצים להחזיר עטרה ליושנה ולראות בה שכונה מודרנית תוססת,רציפים,יאכטות, בריכת שחיה,בתי קפה, בתים יפים וכו.כל אילו הנמצאים איתנו וגם שכתבו באתר יכולים להושיט יד, ללחוץ במקומות הנכונים, להשקיע, ולאחר מכן להתפאר בשכונה יפייפיה לעד.
כאחד שלא כותב אלא רק חי את העבר בשכונה כמוני, וגם ישב הרבה בטריבונה בבריכה ומכיר כמעט את כל מה שכתבו חברי בכל ענפי הספורט למיניהם, כמה אפשר עוד לנפח את הכדור?
גם אתר על בת-גלים נחוץ לכתיבה בכל התחומים הקיימים.
שנה טובה ומתוקה שלכם,
איתן
איזדרכת הלא הוא אילן נוי המגדלחם בשדרות ובגנים,פרחיו סגולים וריחנים, ופריו בתי-גלעין המכילים שמן בלתי אכיל.
בבת-גלים היה נפוץ מאוד שם קיבל את השם הגלותי זנזלה
לכל שובבי בת-גלים נכון שהלילה ב-0200 אחרי חצות מזיזים את השעון שעה אחת בלבד אחורה, אבל !!! למען השם אתם לא חייבים לעשות זאת בעת הזו אפשר גם אפשר לעשות זאת בנחת בכל שעה בלי לחץ , מה אתם צוחקים חסר כאלה שעוברים את הסיוט פעמים בשנה בגלל שאמרו ברדיו שמזיזים את השעון בדיוק בשתיים. אז שתהיה לכולכם שעה חדשה מוצלחת ולחברים מעבר לים כל שעה נשמח לשמוע ולקרוא את הגיגכם בנוגע לשעון שלכם קחו את הזמן אתם משוחררים הפעם. שעה טובה שנה טובה עם חתימה אקסטרה טובה
יפה יפה מצגר נתת שוס ובדיוק בזמן,אז קבל משהו מהימים ההם, היה מציל בשם שולץ בחוף בת-גלים וכבר לפי השם אי אפשר להתבלבל מאיזה תפוצה הגיע ארצה לשולץ הלה היה עוזר מציל בשם מזרחי שלא הגיע מאותה תפוצה איש איש ותפוצתו הוא ובכן באותם ימים לאחר שמשו טובע מהמים היו משכיבים אותו על החול בטן למטה ודוחפים צינור מגומי לרקטום מי שרגיש אחזור בי ואומר טוסיק ובנשיפות קצובות גורמים להוצאת המים מריאותיו כאשר כוחו של המציל תש היה מעביר חיש את הצנרת לסגנו וחוזר חלילה עד אשר הטובע הפך לניצול והנה באחד הפעמים לא עלינו נפל בחלקו של מזרחי לבצע החיאה שכזו ראשוןובעודו מעביר את התפקיד לשולץ המציל הבכיר שולף שולצינו את הצינור מהטוסיק של הטובע מחליף את הצד וממשיך בנשיפות נמרצות, לאחר ההצלה חוזרים השנים עייפים אך מרוצים לסוכת המציל ותופסים את מקומם אשר על המשמרת, פונה מזרחי למאסטר ושואל בדחילו ורחימו מדוע הוא הוציא את הצנור מהרקטום והחליף צד, עונה לו שולץ "הא זה לא בריא מפה לפה
ולמי שנותק צינור המחשבה שירגע כי הצליחו" באותו מקרה להציל את הטובע
האם התפוצה של שולץ היא תפוצת "פוצ-לאנד" או שמדובר באיים הבריטים שגם שם היו לא מעט פציינטים פאצס…שטויות העקר הבריאות והתסרוקת למי שנשארה פלומת שיער שאפשר להתפאר בה כמו ביציאה ממי הבריכה אל מול הטריבונה, היו זמנים היו זמנים
כנראה שמה שלא עולה כסף גם אינו שווה.
ניסיתי לעבוד על אתר "בת גלים" דרך
GOOGLEPAGES
שמציעה אותו חינם אין כסף
אך אחרי שעשיתי את הדף הראשון והוספתי כמה דפים לפי נושאים ( תמונות, פאור-פוינט וכו) פתאום קבלתי הודעה שהשגתי את גבול הקיבולת
הניתן חינם והוא 80 מגה-בייט. זאת בדיחה ממש ה-80 מגהבייט.
אז ניסיתי דבר אחר: ניסיתי לעשות מכל בת גלים "משפחה" אחת כשהקמתי קבוצה שקראתי לה
BATGALIMSHELI
ואז אפשר להכניס אימיילים, תמונות, וכו'. אך כבר נראה לי שזה לא יצליח כי בת דודתי זהבה שלחה לה מסר שקיבלה (עשיתי נסיון) שאולי גם כמה מכם קבלתם
אותו, והיא לא ידעה מה לעשות עם המסר. מה שנאמר במסר היה:ר
( MEMBER 1 אני
"Members 2
Description לכל הבת גלימים באשר הם שם
Categories Language : English
Access Anybody can view group content
Only members can view group members list
Anyone can join
Members can create and edit pages
Members can upload files
Only members can post
Group email batgalimsheli@googlegroups.com
Send email to the owner
Feeds Latest 15 messages (RSS) – View all available feeds (RSS and Atom
זה היה עובד אם כל הבת-גלימים היו ניכנסים לקבוצה זאת, כל אחד עם האימייל שלו, אך יש לי רושם ש-א' יש כאלה שלא מוכנים לפרסם את האימייל שלהם בציבור, ואולי יש כאלה שהם ממש טירונים בענייני מחשב ולא יצליחו להסתדר עם מה שגוגל מאפשרת שהוא
GOOGLEGROUP
זה פשוט יסבך את כל העסק. אז פניתי כאן לחברה שבונה
WEB SITES
לשאול כמה יעלה לפתח ווב סייט פשוט ומינימלי ביותר. אם זה לא עסק של מאות דולארים, אעשה זאת בעצמי. אחרת יצטרכו כל הבת גלימים להחליט מה לעשות.
מקווה שהסברי לא סיבך יותר משהסביר.
(פרק שלישי ואחרון על חיים ארלוזרוב)
לפני שבוע בקשתי מכל הקוראים כאן ומכל הבת-גלימים הנמצאים באתר שלי הנקרא "בת גלים" שיתרמו לפרקי ה-3 על חיים ארלוזרוב, כי איני יכול לעשות זאת בעצמי. נסיוני עם "חיים ארלוזרוב" כ-'מגרש משחקים' הוא זכרון של ילד אחד שהיה אז בן 10.
הקצבתי שבוע לשמוע ממי שרוצה לכתוב אך איש לא הציע דבר. החלטתי לסיים את סיפורי על "חיים ארלוזרוב" היום, ואם ישנם כאלה שירצו להוסיף בעתיד, נישמח לשמוע מהם. לדעתי הסיבה העיקרית לחוסר ההשתתפות היא שאני הייתי בין הצעירים ביותר – אם לא הצעיר ביותר – לעלות על "חיים ארלוזרוב" בחודשים הראשונים אחרי שעלתה על שירטון, ואולי אין הרבה בני 70+ הקוראים אתר זה, כך ש"הזקנים" לא מודעים לבקשתי. אבל אף פעם לא מאוחר. אז הנה זכרונותי מהאוניה:
בימים הראשונים אחרי שהאונייה עלתה על חול בת-גלים, החיילים הבריטים שחו אליה מבסיס חיל הים שלהם, ובזזו מה שיכלו. מה שהם בזזו היו דברים קטנים ולא כבדים שחיילים יכולים להחביא במגורים הקבוצתיים שלהם, וכמובן לקחת איתם הביתה כשיעזבו את פלשטינה (הם ידעו כבר אז שהסוף מתקרב).
בימים הראשונים ניסו עודד פז, חגי אגם-לבן, שמוליק כהן, מנחם בורר, אברהם סבח, איתן אלבגלי, דרור ורד (אותם אני זוכר) לשחות לאוניה, ואחריהם כתמיד מזדחל עבדיכם הנאמן, והאנגלים גירשו אותנו בכל פעם. אולי שבועיים אחרי הגעת האוניה התחלנו לעלות אליה ללא הפרעה מצד הבריטים. הרבה ילדים/נערים נשארו על החוף או בגלל שפחדו, או שהוריהם לא הירשו להם לשחות לעבר האונייה, או שמי הים הקרים בחורף הפחידו אותם.
איך עלינו על האוניה? הבריטים קרעו את סולם החבלים, אבל בחרטום האוניה היה חור גדול שדרכו הצליחו "הגדולים" להיכנס, ואז עזרו לנו "הקטנים" לעלות גם כן. ברבות הימים קשרנו חבל בעצמינו שיקל על העלייה. תראו, המרחק לאוניה לא היה גדול, אך הוא היה כ-400-500 מ' (לפי הערכתי) מהחוף שלנו (בקו ישר לחוף, היכן שהיה מחנה הצי, המרחק היה כנראה לא גדול מ-200 מ'), ועם רוח, וגלים חזקים ההמכים על האוניה,העלייה לא היתה פשוטה כלל. אני זוכר ימים שהייתי מגיע לחרטום או היכן שקשרנו חבל, וגלי הים זרקו אותי אל גוף האוניה. היינו צריכים "לכוון" את עצמנו עם בוא הגל כדי להיעזר בו לעלייה על האוניה.
הזכרון של הפעם הראשונה על האוניה נשאר חד במוחי. כל הילדים./נערים התפזרו, כל אחד מנסה למצוא ראשון את אוצרות האוניה. הדברים הראשונים שמצאנו היו חגורות הצלה. אני יכול לדמיין חגורה כזאת כאילו היא ממולי עכשיו: שני צינורות אוויר עשויים מגומיעם ברזנט, כל אחד באורך מטר וחצי, ולכל צינור כזה מחוברת צינורית נשיפה מגומי, כולה שחורה, עם וונטיל בקציה. חגורות אלה שימשו אותנו משך שנים על גבי שנים לתפישת גלים. לכל אחד מאיתנו הראשונים על האוניה היו 3-4 חגורות הצלה כאלה כי לא קל היה לשחות איתן חזרה לחוף. אני זוכר שבוקר אחד מישהו הביא חסקה והעמיס עליה 20-30 חגורות הצלה. לקצר סיפור ארוך, כך או כך לכל בת גלימי כמעט היתה לפחות חגורת הצלה אחת, ואני זוכר שהיינו שומרים עליהן כאילו היו אוצר, ואם סלע חד עשה חס וחלילה חור בגומי, תיקננו את הפנצ'רים בחרדת קודש.
אני זוכר את כניסתי למטבח בגלל דבר אחד שקרה: הצינצנות היחידות הזכורות לי היו צינצנות קצ'ופ. אנחנו לא ידענו מה זה קצ'ופ וחשבנו שהוא מין מאכל עגבניות. אני סיימתי לפחות בקבוק קצ'ופ אחד, אולי יותר. כשאני ניזכר עכשיו במה שעשינו עוברת צמרמורת בגופי: ירדנו עד לירכתי האוניה, ניכנסנו לחדרים סגורים חשוכים, כשדלתות פלדה כבדות הן הפתח היחיד. מה היה קורה לו דלת אחת כזאת היתה ניסגרת בטעות ואחד מאיתנו היה נשאר תקוע בתא קטן בבטן האונייה?
ירדנו לחדרי המכונות כש-"הגדולים" מנדבים את "הידע הימי" שלהם וכל אחד נותן עצה כיצד אפשר להפעיל את מנועי האוניה…התלכלכנו בשמן והיינו חוזרים שחורים הביתה. התחלנו לבנות רפסודות כדי שישמשו אותנו בהבאת "ציוד כבד" מהאוניה. אני לא זוכר מי היו שותפי (אני כמעט בטוח שמנחם בורר היה אחד מהם), ומה שעשינו היה חיבור קרשים שתמיד מצאנו על החוף או בכל מיני חורים אחרים בחבל שזור שהיה מחבר את כל הקרשים יחד, והרפסודות הבסיסיות הללו עזרו לנו ממש בסחיבת "משאות כבדים". מה שזכור לי הוא אברהם סבח שכנראה ניכנס לחדר הדגלים ראשון (לכל אוניה יש הרי דגלי עולם ודגלי ערי נמל), וראיתי אותו חוזר מהאוניה עם ערימה עצומה של דגלים על הרפסודה שלו. מה עשה איתם אינני יודע. הבה ונשאל אותו ב-17 לנובמבר. גם אני מצאתי כמה דגלים והבאתי אותם הביתה. אני זוכר גם סיר ענק שהבאתי הביתה. מה אימי עשתה עם "האוצרות" הללו הוא דבר שנעלם ממני.
אחרי הימים/שבועות ראשונים של בדיקת האוניה מלמעלה ולמטה, התחלנו לשחק עליה כל מיני משחקים. המשחק הפופולרי ביותר היה "מחבואים", וזה היה משחק שאפילו בני 14 ו-15 לא התביישו לשחק. כשיש לך אוניה שלמה להתחבא בה, המשחק הופך למשהו רציני. אני זוכר ימים בחופש הגדול שהייתי מבלה על האונייה שעות על גבי שעות.
אני זוכר שהדייג מהאוניה היה פנטסטי. משום מה דגים אהבו להתחכך עם האוניה, ובמקלות הבמבו הפרימיטיביים שלנו היינו דגים, ואז היתה בעייה כיצד להביא את הדגים הביתה. אחרינו באו דייגים מקצועיים שהאונייה היתה גולת הכותרת של הדייג שלהם באותו יום.
הזכרון האחרון הזכור לי מהאוניה הוא קפיצות מהסיפון הגבוה למים. מהסיפון הראשי לא היתה בעייה לקפוץ. הוא היה אולי בגובה 6-7 מטרים, וקפצנו ישר למים. אך קפיצה מהסיפון הגבוה היה משהו שרובנו לא ניסינו. אני כמעט בטוח שעודד גולדשמידט (פז) היה הראשון. לא הגובה היתה הבעייה (אם-כי הגובה היה בסביבות 10 מטרים) אלא השאלה אם הקופץ יצליח לעבור את גדר הסיפון הראשון. אני לא זוכר מה היה המרחק המאוזן מהסיפון הגבוה לקו המים, אך זה היה בוודאי עניין של כמה מטרים טובים. אני זוכר את כל "הגדולים" עומדים שם, מתווכחים אם "כן" או "לא", עד שעודד – המטורף הבת-גלימי מס' 1 בימים ההם – אמר "על החיים ועל המוות" וקפץ. הפרבולה של קפיצתו העבירה אותו די בקלות מעל גדר הסיפון הראשון לעבר המים. כשראינו שזה לא הדבר המסוכן ביותר בעולם, היו כמה וכמה שקפצו משם. אני זוכר במיוחד את רובי ארווין (אופיר) קופץ לפני, ואז אני אומר לעצמי (מאחר והוא היה בוגר ממני רק בכמה חודשים) "אם רובי קפץ, גם אני קופץ". וקפצתי. עודד גולדשמידט עבר בקפיצתו די בקלות את הסיפון. הוא היה בן 15 או 16. אני זוכר שבקושי עברתי את הסיפון, ויותר לא העזתי לקפוץ משם.
נידמה לי שלא הצליחו אף-פעם להוציא את האוניה בשלמותה מהחול העמוק בו נתקעה. שאלתי כמה חברים אך איש לא זוכר בדיוק, אם-כי רבים חושבים שהיו צריכים ל-"חתוך" את האונייה לכמה חלקים ולהוציא חלק-חלק מהמים.
ידוע לי שהאונייה גרמה לשני חורים עמוקים בחול, דבר שהפך את האזור לאזור מועדף על הצוללנים למיניהם עד היום.
מנחם מל כהרגלך חתמת את סאגת ארלוזורוב בכשרון רב,קבל נושא נוסף אשר מסקרן את הצעירים בגיל אחריך, בגבולה המזרחי של השכונה היתה ועודנה המסילה עליה נסעו רכבות מסוגים שונים ומשונים,כמו שהורגלנו לשמוע את גלי הים כמובן מאליו כך היתה הרכבת חלק בלתי נפרד מהווית חיינו,חלק מהרכבות ההן עצרו מול השיכונים של היום,זכור לי שהמסילה והרכבות היו מגרש משחקים לא פחות אטרקטיבי מהאוניה ההיא,אז אם יש לך או לאחרים לתרום ולספר על תעלולי הראשונים אשמח לשמוע ממני וסרמן הצעיר ממך בסה'כ בארבע שנים ואז זה היה המון
אם אתה צעיר ממני רק ב-4 שנים אז גם אתה מתחיל להיות איש גדול…
שמע, במסילת הרכבת היו תאונות איומות ברח' שמוביל לבי"ח רמב"ם. אני זוכר כמה מהן במעומם. מה שזכור לי הוא שהיינו שמים גרושים על המסילה ואחרי שהרכבת עברה היינו מוצאים את הגרוש פי שניים גדול ופי שניים דק. ליד המסילה גם נערכו קרבות האבנים בינינו לבין הערבים, אך אני וחברי היינו צעירים מדי, והלוחמים כרודי, אפרים ביגר ועוד נתנו לנו רק לאסוף אבנים זרוקות ולהביא להם לתחמושת. רודי ריהן יכול לתרום הרבה לסיפור הזה. ובקשר למגרש המשחקים ליד המסילה, אני אף פעם לא הייתי אפילו עליו. כאן איתן ורובי יאנג יכולים לתרום הרבה
דבר נוסף הזכור לי הוא שהיינו מחכים לרכבות משא כבדות שהיו זוחלות על המסילה, קופצים עליהן, ולוקחים טרמפ עד גבעת שיקמונה
אוקיי. ישנו אתר. קראתי לו
http://batgalimforever.googlepages.com/batgalimforever
כל מה שעליכם לעשות כדי להיכנס אליו זה ללחוץ על הכתובת הכחולה (וכדאי שתשימו אותה ברשימת "הפייבוריטים" כדי שלחיצת כפתור תביא אותך תמיד לשם.
זוהי רק התחלה-התחלה, אך גיליתי שיש לנו
100MB
לכל עמוד, לא לכל האתר. אז כשעמוד אחד יתמלא (
((נניח קראתי לו "פיקטורס ) אז אפתח עמוד שני ואקרא לו "פיקטורס 2" או משהו כזה. בקיצור, זאת בעייה שלי, לא שלכם
כפי שהסברתי, חשבתי שאנחנו זקוקים לאתר בת גלימי שייוכל להתפתח עם הזמן כי שם אפשר להכניס תמונות ולבצע פעולות אחרות שאי אפשר לבצע אצל יורם.
עכשיו זה תלוי בכם. אני לא רוצה להיות מקלקל אתרו של יורם, אז אם אתם מעדיפים לכתוב ישר אליו, אז אעתיק את המסר ואכניסו לאתר שלנו תחת עמוד שאקרא לו מסרים.
אבל כמובן שאפשר לשלוח את המסר ישירות לאתר שלנו ע"י שליחתו ל-
batgalimforever@gmail.com
ואז אני אכניסו לעמוד המסרים. אותו דבר עם תמונות. תשלחו לאימייל
BATGALIMFOREVER@GMAIL.COM
ואני אכניסם לעמוד התמונות.
עד עתה פתחתי שלושה עמודים: עמוד ראשי ובו שני לינקים (קשרים) לעמוד המסרים ולעמוד התמונות.
הכנסתי כמה תמונות שתראו איך זה עובד
וכן כתבתי שני מסרים קצרצרים, ומסר שלישי העתקתי מהאתר של יורם מלצר.
תאמינו לי שהכל הרבה יותר פשוט מאשר אתם חושבים.
אחזור על הדברים העיקריים.
על מנת להיכנס לאתר כל מה שצריך לעשות זה ללחוץ על הכתובת בכחול
http://batgalimforever.googlepages.com/batgalimforever
נא שימו לב: זאת כתובת האתר ולא האימייל של האתר!!!!!!!!!!!
זאת הכתובת לציפייה וקריאה.
על מנת לשלוח מסר או מאמר או תמונה או מה שתירצו שייכנס לאתר, תשלחו מה שאתם רוצים כמו שאתם שולחים אימייל רגיל (עם או בלי "אטצ'מנט" ) לכתובת האימייל של האתר שהיא
batgalimforever@gmail.com
שוב, נא שימו לב: זאת כתובת האימייל של האתר ולא כתובת האתר עצמו.
ואני אכניס מה ששלחתם לאתר שלנו
אני אכניס מסר זה כל יום עד אוקטובר 1 לאלה שניכנסים ולא קוראים את הדואר הקודם. עוד שבועיים (בראשון לאוקטובר) אני מפסיק לכתוב לאתר של יורם ואכתוב רק לאתר שלנו, אבל אמשיך לקראו כדי להעתיק מסרים עד שמי שרוצה, יתרגל לשלוח הכל לאתר שלנו
אני את שלי עשיתי. עכשיו הכל תלוי בכם.
אם למישהו ישנה הצעה בקשר לכל העניין, תשלחו מסר הנה, כמכתב תגובה אצל יורם, או לכתובת האימייל של האתר
batgalimforever@gmail.com
אוקיי
תודה
מנחם
קבל כבוד והערכה אמרת התעקשת ועשית,בואו נקווה ובעקר נעשה אישה ואיש את הדרוש כדי שהאתר החדש יהיה האתר הבתגלימי הנוסטלגי לכל מי שמתגעגע לימים ההם בזמן הזה. אמן ואמן ושוב ברכות לאיש הנפלא מנחם מל לס רוזנברג העושה לנו בית-ספר כמעט בכל תחום
למנחם המציל בנית לנו בריכה מילאת בה מי ים של בת גלים ועכשיו כל שנותר הוא לסחוט את הזכרונות ולהמשיך לשחות ולכתוב ומי שלא אוהב להירטב בפרהסיה תמיד מוזמן לשבת על הטריבונה איך אמרו אז לשנים רבות תיכתבו
אילנה
יפה כתבת נהניתי.
לא רק ישבתי בטריבונה, גם נרטבתי בים ובבריכה.
איתן
מוקה מוקה אין כמוך ואני חשבתי שנגינה על גיטרה היה כשרונך הבולט ועכשיו אני למדה שהיית מכדרר במים
לא ישנתי חצי לילה כי לא רציתי להיות הגורם שאתרו של יורם מלצר יפסיק לתפקד, בזמן שהאתר שבניתי הוא עדיין פרימיטיבי.
אז הנה הצעתי (ואשמח לקבל תגובות):
נמשיך לכתוב לאתר של יורם, ומי שירצה יוכל להעתיק את המסר שכתב ליורם ולשלוח אותו גם לאימייל של האתר
BATGALIMFOREVER@GMAIL.COM
שלשם אפשר גם לצרף תמונות (תוך יום-יומיים-שלושה תהיינה הרבה יותר תמונות באתר)
אם אתם לא תעתיקו, אני אעתיק את המסר ששלחתם לאיתן ואכניסו לאתר.
נמשיך ככה שנה שלמה עד שניווכח שהאתר פועל כמו שצריך, ואז אני אפסיק לכתוב ליורם וכל אלה שיירצו להיכנס לאתר יצטרכו לשלוח את המסר לשם.
אני מנסה ללמוד כיצד אפשר לתכנת את האתר כך שהכותב יישלח את מסרו ותמונתו וכו וכו (פאור-פוינטס למשל)
ישר אל תוך האתר ולא דרך אימייל לאימייל של האתר, שאני צריך להעביר לאתר (לא בעייה גדולה).
אולי תוך שנה אצליח לבנות את האתר בצורה הרבה יותר מקצועית.
לידיעתכם, כל אתר דרך בראוזר מקצועי ורשמי עולה כמה מאות
דולארים להתחלה, פלוס תשלום חודשי של 10-
עד עשרים ותשע דואר לחודש וזה יהיה קשה לארגן, אלא אם מישהו יהיה מוכן לקחת את התשלומים על עצמו (שוב, אשמח לקבל דיעות על כך מכם.
אז בינתיים אני מעתיק לאתר מה שלא נישלח ישר ל-
batgalimforever@gmail.com
להשתמע
מנחם
איתן
כמה מתמונותיך "מסרבות להיכנס" (וכן כמה תמונות מאחרים). אני לא מבין למה. אני עובד על זה. כל התמונות שברשותי ייכנסו לאתר עד סוף השבועך
כבר התעוררה בעייה מספר 1 באתר: כשאני מעביר לאתר דברים כמו "השובבים של בת גלים" או הפאוור-פוינט הנהדרים שאיתן שולח, המסר ניכנס כפי שהוא אך הלינקים הכחולים לדאונלוד
DOWNLOAD
לא עושים מאומה. הם סתם מילים בהעתק לאתר.
אז בינתיים אם רוצים לחזות בפאוור-פוינט או לקרוא את "השובבים מבת גלים" (שכתב רובי יאנג) אז צריך לעשות זאת דרך
BATGALIMFOREVER@GMAIL.COM
ישירות.
אבל תמונות אני כן מצליח להעביר.
אני מנסה לטפל בבעייה כך שהלינקים שבמסר יעבדו, ולא סתם יישבו שם ולא יעשו דבר כשנילחץ עליהם.
בימי ראשון ושני אני מתנדב ב-
FLORIDA ATLANTIC UNIVERSITY
שבבוקה רטון. אין במחשבים שם מקלדות בעברית אז אם אשלח מסר הוא יהיה באנגלית.
יוצא לדרך (בערך 40 מייל מהבית)
ביי
לכל הבתגלימים שלום,
אנו משרד אדריכלים (נילי בר און ועידית שלומי) מכינים בימים אלו תיק תיעוד ושימור למבנה ברציף מרגולין 47.
בהתאם לחומר בעיריית חיפה המבנה נבנה בשנת 1923, ושם הבעלים היה זליגמן או כץ. נתונים אלו אינם בדוקים.
המבנה הוא בית אבן בסגנון ערבי מסורתי, עם מרפסת כניסה מקורה עם עמודים. אם מסתכלים מכיוון הים לשמאלו נמצא בית כתרן.ומימינו בפינת רחוב פינת גן בית בירנצוויג.
אנו מבקשים מכל מי שיודע פרטים על ההיסטוריה של המבנה, או ברשותו תמונה כלשהי של המבנה בעבר -אנא כתבו אלינו. baron-shlomi@013.net
תודה!
לנילי בר-און
פרטים מדוייקים יותר תוכלי כנראה לקבל מרובי יאנג , הוא גדל ברח פינת -גן ממול בית בירנצוויג הוא מכיר היטב את המקום ואם זכרוני אינו מטעה אותי אז גם את רני ועדיה בירנצוויג.
איתן
Please, please, please bear with me. All these crazy messages will stop in a couple of days.
I had to open a new email address (copy it)
foreverbatgalim@gmail.com
this will be the email of all of us so that you can enter it if you want. This site will have all pictures and power points that I can't put in the Bat Galim Website.
I couldn't do it with
batgalimforever@gmail.com
because if I did, any one could enter Bat Galim Website and do whatever he/she wants INCLUDING DELETING THE ENTIRE SITE.
On the other hand, what if I drown on my next sale/fishing trip and my body would be food for all the Sharks in the Atlantic Ocean?
So I decided to give only EITAN the login to batgalimforever@gmail.com
so that he could also do things on our Website (I promised him that he'll be my "partner")
so in a separate email I'll show him how to get INTO our Website to add things, make changes, etc.
I hope you understand my dillema here, and why I had to do it.
Please try to login to foreverbatgalim@gmail.com
by:
1. On your www address write "gmail.com" (no quotation marks of course)
2. Click on "Mail"
3. In the Password write "foreverbatgalim"
and in the login write "12121212" (four times 12)
Send there all the mail and pictures and whatever you want to be in our WEBSITE. If you don't want it to be in the WEB SITE just write "Not for the website").
Please write any question either in Yoram's place or the foreverbatgalim email, or call me on my cell
561-306-7232
Eitan, I am sending the login to batgalimforever@gmail.com to your hotmail site. If you are not sure how to enter the Web, write to me or call me and I'll tell you!
מדובר במשפ' כץ אשר אחד מצאצאיה הוא קובי כץ ר' מועצת מטולה איש יקר ובעל תודעת מורשת מפותחת ביותר , נסי להשיגו בטלפון למטולה ותגלי נפלאות באשר לבקשתך
הי רובי
אני מנסה לשלוח לך מייל ללא הצלחה האם יש לך
מייל אחר שאוכל לשלוח
בברכה נורית
To: Nili Bar-On
I lived at Pinat Gan #4 between 1942 and 1963. The house you are refaring to was the Federman's Family house. Moshe and Leah Federman with children Ayala, Meir (Marco)and itzhak. They lived on the top floor. Stairs up to the right and stairs to the left and a big terrace before entering the appartment. In the lower level of the house facing the Carmel was a small appartment that was rented. during the 50th a small family lived there, Panny, her son Feivel an older son that we didn't see much and Rexy the dog that liked to bite my legs. On the see side of the lower level, wher we were told was a British officer club before 1948, lived for a while the Dannon Family who came from Bulgaria. Parents, Eliezer (Elio) and his sister.
I hope I helpped a little to your project.
Roby Young
Dear Nurit,
My email is: Robyy11@optonline.net
My regular address is:
44 berkley lane
Syosset, N.Y. 11791
U.S.A.
Phone #: usa 1 516 364 3566
Happy New Year
Roby
למנחם היקר – שלום רב!
מנצל אני את הזדמנות זו לאחל לך ולמשפחתך – כ'כ לכל החברים הקרובים והרחוקים – ילדי בת גלים או שהתגוררו ועברו חלק טוב מחייהם – בבת גלים – והעיקר תקופת הנעורים – שנה טובה שנת בריאות שלום ואושר – לכולנו.
מצבנו – של נעמי (לבית לוינברג) ושלי דרור ורד (לבית רוזנפלד-בונשטיין) הוא כה מיוחד – לגבי בת גלים – בזאת שכמדומני נעמי ואני – הזוג היחידי שנולד, גדל והתחנך בשכונה .
נעמי – היא אחותם של יורם ועירית – היפים – שגם גדלו בשכונה – יצאו וחזרו וייצגו אותנו בכבוד (עירית כמלכת יופי – יורם כספורטאי מצוין)
אחי עודד ז'ל – (שנפטר השנה לצערנו) ואני- היינו שזורים בכל פעילות ספורטיבית ברוכה – בבת גלים בנוסף ולמי שלא יודע – ותיקי בת גלים הינם משפחות בונשטיין ורוזנפלד אשר ברוח התקופה של אז – עזבו את מקום הולדתם/מושבתם זכרון יעקב – פתחו משרדים ועסקים בחיפה – בשלהי מלחמת עולם הראשונה (משרד רוזנפלד סחר וספנות – נוסד ע'י דודי אהרון רוזנפלד ז'ל ואבי תאודור רוזנפלד ז'ל בשנת 1919.
הם התגוררו – בינתיים ועד יסוד בת גלים – בשכונה הגרמנית בבתי הטמפלרים.
דודי השני מצד אמי – פסח בונשטיין – שהיה סוחר בקר בינוני בזכרון יעקב – ויליד המושבה – ראה אפשרויות הפתוח והאפשרות לצמוח – וגם עזב את זכרון יעקב בשנות ה-20 ובנה את ביתו בין הראשונים – מייסדי בת גלים – ברחוב השרון – מול בי'ס עממי הישן – ומיד בגמר המלחמה 1918 – נסיגת הטורקים והכיבוש האנגלי – החל לקנות בקר בסוריה, לבנון וירדן – והפך לאיש עשיר. מצב דברים זה ובהיותו איש עסקים נבון ובעל חזון – לחיים אזוריים מלאים – יישם את תכניתו של אז ובנה את הקזינו המפורסם ואת הבריכה האולימפית הראשונה בפלסטיין – כדי לבצע אירועים מעבר לארצנו ובמיוחד לשים את בת גלים – על מפת הארץ והעולם.
יצא לי הכבוד – להכיר ולאהוב את דודי וכמובן גם את ילדיו – בני דודי –
ראובן ז'ל – (אשתו ריי וילדיו עדי ואראלה שיבד'לא) .
שרה בונשטיין בת דודי – שלימים התחתנה עם קצין הבולשת בעל הדרגות הגבוהות – מוניה שבולת – (שעבד גם כסוכן נאמן לההגנה – וילדיהם עו'ד אמנון שבולת – שכיום בין עורכי הדין המצליחים בעולם ובעל נכסים (מקום פעילותו ממשרדיהם הגדולים בניו-יורק) ותמי אחותו .
עליזה בונשטיין בת דודי – ובנותיה – שהתחתנה עם המהנדס ג'ו לחמן ועדיין גרה בבת גלים –
נחום בונשטיין ז'ל – ואשתו נורה שעדיין גרה בבת גלים – ובנותיהם (האחת דלית מנהלת בכירה ב"אלביט")
דוד בונשטיין ז'ל – ואשתו הלי ובניהם- עו'ד עדנה בונשטיין ואחיה מודי – מנהל במשרדה. –כולם החיים – יוכלו לספק לכם תמונות וסיפורים – מדויקים מימי הקזינו והבריכה – העליזים.
בהיותי – בגיל "המתאים" אז – היתה לי הזכות להכניס תמיד את כל חברי הקרובים (הוגבלתי עד 10 מידי פעם…) לאירועים בבריכה ולהופעות של "כרמן מירנדה (זמרת/רקדנית מפורסמת מברזיל) את איש הברזל קורושנקו – ועוד עשרות מפגשים מרגשים – שקצר המקום מלהעלותם.
הקזינו – נוהל – תקופה נוספת על ידי דודי האחר יוסף בונשטיין ז'ל – שהוא ובנו אהוד קנו את הבית שליד מגרש הכדורסל (היכן שגר בגה) – הרסו ובנו מחדש והבית מנוהל עד היום על ידי בן דודי אהוד.
דודי יוסף ז'ל – למד ניהול מלונות בשויץ – ולכן תרומתו להצלחת הקזינו – היתה משמעותית והיה זה עד לקום המדינה – כאשר עבר עם אשתו (ד'ר צילה בונשטיין) שהיתה לה מרפיאת שיניים בבית בו גר גם ד'ר ברגר (צריך להוריד הראש…) – האבא של מיכה ז'ל וארי ברגר – חברי הטוב.
הם עברו ב-1948 לתל אביב רכשו ותפעלו את בית המלון והקפה המפורסם RITZ ולאחר מזאת את הקפה המפורסם של גן- החיות הגדול של תל אביב.
ברשותך – הייתי כולל ברשימה – את אמנון שבולת – שבודאי ישמח לספק לנו תמונות וסיפורים על סבו ומשפחת בונשטיין הגדולה.
ד'א – אימי – פנינה בונשטיין רוזנפלד – שחוגגת בסוכות את שנת 99 לחייה – היא האחרונה לשבט זה של תשעה ילדים –משפחה הפרוסה היטב בארץ ובעולם-
חב' "טבע" – בת דודתי אלשטיין לילי (שגדלה בבת גלים ואביה משה בונשטיין ז'ל היה המנכ'ל הראשון של דאר ישראל) –
משפחת קפלן (אביגדור קפלן נשיא כלל בטוח) יוני קפלן – נציב מס הכנסה לשעבר – ועוד רבים וטובים – ביניהם חקלאים מאושרים – כאן לידינו בזיכרון- כשכולם מצליחים לתפארת מדינת ישראל.
שואל אתה – על ילדי הקונסול רוזנפלד – אכן לבן דודי ישראל (איזי) אח של אריה (בבה – שחיין הפרפר הטוב בזמנו ) ואחיו הבכור צבי (בובי – שגם החליף את שמו לורד) – שהיה נוטר טרום ההגנה ואח'כ הגיע לדרגת ר'ח בצי המסחרי האמריקאי – והיסטוריה מענינת של עליות וירידות בספנות (ספור בפני עצמו…) – היתה מכונת הסרטה – וגם כאן כבן דוד – הייתי אותו אחד – שתאם את ההקרנות ואת המוזמנים – שיכנסו לבית דודי המהודר.
בסיפור קודם – סיפרתי לך- כיצד החרמתי גם את ה"פטיפון" היחידי בשכונה – לטובת השמעת השיר "א אידישה מעמע" לבן דוד אחר – דובל'ה כץ ז'ל.
כדי להוסיף סיפור מענין –
דודי ואבי ז'ל פגשו את המלך בודואן הבלגי – בבקורו בארץ ב-1921 והיה זה המלך שמינה את דודי אהרון לקונסול כללי (כבוד – עד ליום הזה) בפלסטינה – ואח'כ בישראל.
נעמי ואני –התחתננו בבית הכנסת החדש בבת גלים ברחוב יזרעאל(כספי היום) ליד ביתנו ברח' העליה 46 (אני נולדתי ברח' השרון 7 ונעמי ברח יזרעאל 9(כספי)) – אך נושלנו בשנת 1947 – על ידי החיילים הבריטיים. בצמוד אלינו גרו –משפחת אפרי וידידיה גרינברג+סוקרניק – וכך זכיתי להיות בין מקימי קבוצת ההוקי בבת גלים – יחד עם אפרי גרינברג ויעקב לטמן (אחיו של גדעון "אבוארבע") מרח' שרל לוץ/סיפורט.
מלבד משחק ההוקי הפעיל – כזכור שיחקתי גם כדורסל והייתי שחקן טניס מצטיין (אימנתי בזמנו את אביה הוכמן (פרקיס של היום) שבנה הפך להיות אלוף ישראל בטניס (שחר פרקיס). הייתי אלוף מועדוני וינדזור חיפה (קובה ויוקוהמה שביפן וכ'כ בהונג קונג – יחידים וזוגות) היום עדיין משחק אני טניס בזכרון יעקב – אך בעיקר גולפאי פעיל בקיסריה.
נעמי – היתה חניכה שלי בכדורסל (מכבי בת גלים ) אח'כ נו.ב.ג. (נוער בת גלים – בעזרתו האדיבה של פאול גולדשמיט המדהים ז'ל – אביו של עודד (פז). וכ'כ בקבוצת ההוקי הראשונה שהקמנו בבת גלים.
יורם לוינברג – מלבד הצטיינותו בכדור מים ושחיה – עזר לי בתאומים לארגן את אביו אלי לוינברג ז'ל (בעל הטכסי וחברו היקה פיפר) כאשר היינו יוצאים מידי שבועיים או בדומה – למשחקי הוקי נגד קבוצות ברית מכבים עתיד ת'א, ומכבי ראשון לציון ורחובות (האחים כהן – מראשון מי שזוכר).
אייבי כרמל – שנתוסף לקבוצתנו – הפך להיות חברי הטוב ולימים שותפי לעסקים – ובתמורה שידכתי לו את תרצה ניידרמן (אשתו הראשונה ואם כל ילדיו המוצלחים) שהיא בת-דודתי ושרתנו יחד – כקצינים בחיל הים.
כאן – נתקלנו/התחברנו – לרלף קליין יבד'לא – ולאורי זהר ז'ל.
הייתי שחקן הוקי וטניס מצטיין גם ביפן ובהונג קונג – ופעילות זו עזרה לי מאוד בעסקי – כשמלאתי תפקיד כנשיא "צים" במזרח הרחוק (14 שנה ביפן ובהונג קונג – בשתי תקופות שירות).
החלטתי לקטוע המשך הכתיבה – כי אני עדיין עסוק בעסקי ספנות וסחר (מייצג קבוצות יפניות) ולהציע – כי מעתה ועד התכנסותנו – תפעל הועדה שהחלטתם עליה לקבוע לגבי ה-17.11.07:
1) מקום המיפש
2) כיצד יערך המיפגש – כך שמלבד פגישות ו"טפיחות" חיבה על השכם – נוכל לספר ולהרחיב. מי יספר על מה? כדי שזה לא יהפוך לבליל מבולבל – כפי שזה עלול לקרות
3) נ.ב. – א) ברור שבאם בי'ס בת גלים (עליה) מתאים – זה מקום טבעי ואידיאלי
למפגש ה-17.11 אך מאידך – עולה לי בראש לבקש מיולי עופר חברי
משכבר הימים (שיתפנו פעולה כאשר הייתי בהנהלת צים) להסדיר
עם בתו ליאורה ,המנהלת את תיק המלונות שלהם – להפריש לנו
אחד מהמלונות בחוף הכרמל – במחיר הנחה או תרומה .
אני מחפש – ובודאי אמצא – תמונה של הותיקים כמו יואב ויסלר,
יוסי כהן ז'ל, רודי רהאן, אריה אלבגלי, ישראל סגל ולבסוף יולי
עופר וכולם מצולמים עם מקלות הוקי – זו כמדומני היתה קבוצת
המייסדים.
לצערי – יולי מאבד את ראייתו – אך אשתו רותי ודאי תוכל לעזור
לו "לראות" את תמונה זו.
ב) התרגזתי מאוד מצרות המוח של אחד המשוטטים באתר – שירד עליך
בצורה מעליבה ופגומה.
פעולותיך מנחם – בונות ומבורכות – יישר כח!
אני אישית – תמיד אהבתי אותך מאז הכרנו גם בספורט וגם כאשר הבאתי "פתקי אהבה" יומיים לבת דודתך השניה פועה – מבן דודי יוסי בונשטיין ז'ל – שגר בביתנו בבת גלים בימים שלמד בטכנין.
כ'כ לא אשכח את נדיבותך – כאשר עזבתי את הנהלת צים – והתחלתי עסקי הפרטיים – בקרת במשרדי הראשון ברחוב העליה 46 בבת גלים – והצעת לי לייצג את SPEEDO .
שלך בידידות
דרור
ד'ש חמה מנעמי ויורם
Dror Vered
ראשית קבל הרבה תודות על המאמר המאלף,אומנם הפנית אותו למנחם אך באתר בתגלימי פומבי אי אפשר רק להתבונן מהצד, יורם מלצר נתן לפני מס' שנים כותרת הולמת לכתבתו בשם שכבות נחשפות והנה הפעם חשפת בפנינו את "מנהרת הזמן" בטוחני וציינת זאת שיש ביכולתך לתאר להראות ולספר אירועים אנושיים מדהימים ומרתקים בתולדות השכונה שזה בעצם סיפורה של ההתיישבות המתחדשת הציונית בארץ ישראל עם דגש על אנשים נשים וילדים המהווים את תכליתו של כל המפעל הגדול. אנא המשך במלאכת החשיפה ובטוחני כי שכבות על גבי שכבות של גילויים אנושיים יחשפו, כדברי אחד העם "שלשלת אחת ארוכה מחוברת יחד עם כל הדורות" ושוב תודה וברכה
אני ילידת בת גלים שנת 1947, בילדותי גרנו בבית שגר בו רובי יאנג ברחוב פינת גן 4. עזבתי את בת גלים ל- 30 שנה עם שני ילדים, וחזרתי לפני שנתיים. כעת אני גרה בבית ברחוב העליה 46, ליד בית הכנסת, הבית שאתה מזכיר אותו . ואני זוכרת טוב מאד את נעמי, עירית ויורם,
לונברג.
כל הפינה שאתה מדבר עליה: רחוב עליה-נהלל-כספי (שהיה יזרעאל) זאת הסביבה שאני נמצאת בה כל יום. דרך אגב השנה שיפצו את הרחובות האלה, כבישים, מדרכות, נטיעת עצים, ומאד יפה. כדאי לכם לבקר. ועונה זו של השנה, עונת החגים, היא העונה היפה ביותר בבת גלים, גם הים יפה, צבע כחול עמוק, וכבר לא כל כך חם, ויש משהו באוויר, אני בטוחה שכולם יודעים על מה אני מדברת. אפילו השנה הצלחתי להרגיש בחג את האוירה של פעם, כי היה שקט מאד, בלי אוטובוסים, משאיות, ורעש שיש במשך השבוע.
בבקשה ספר קצת על עירית הקטנה והיפה, איפא היא היום? ומה שלומה? שלום ולהתראות שרה ריינהרץ.
גם דורית יליניק הבת של בלונדי המציל האגדי היתה מלכת יופי של ישראל,כנראה שהשמש הרוח המים והמלח גרמו לכ'כ הרבה בתגלימים להיות כה יפים ומוצלחים.
לאחר החשיפה של חלק מהמיי-פלאואר היינו משפחות המיסדים של בת גלים בשנות העשרים כדאי לוודא השלמת הרשימה ולהשתמש בכתבתו של דרור ורד כמסד לאתר העתידי אשר עליו אתה עמל בחזקת כבוד לראשונים והתחלה של יש מאין. ולמר ורד זה נשמע כמו נושא לסרט שושלת בת-גלים
האגדה אומרת שיורם לוינברג המציא את הנסיעה על סקט אחד, מי שהוא יכול להזים זאת ? אבל בדבר אחד אין ספק הוא היה נומרו אונו בסקטים
Hi Dror!
The email that you have sent to me was such an important document that I decided on my own to copy it to Yoram Meltzer site, and you have already received very interesting replies. Somebody suggested to put your article as the "opening" article to the Website that I started. I will certainly do so, unless you want to re-write it, this time not personally to me, but as an opening letter to our site.
PLEASE, ALL BATGALIMIM, go to Yoram site
http://www.notes.co.il/ioram/3578.asp
(just double-click on the blue line and go back quite a few pages to read my stories on Sports in Bat Galim, and my 3 stories on Chaiim Arlozerov, and maybe you can yourself add some things.) because I KNOW that some of you have not been there yet!!!!!
Also, go to our Website that is still very primitive but it will get better. In the meantime, send any picture or article that you want to be in our website to this address:
batgalimforever@gmail.com
Shmulik is back from Germany, and I suggest that Shmulik and Drori will be the ones to decide where our November 17th will take place. I will also call Shmulik today to find out the best way to register or pre-register for our Nov. 17 event. I am open to any suggestion from you.
I also need some ideas what to do Nov 17th in addition to spend 2-3 hours crying when we meet friends we haven't seen in 60 years. So this letter goes to my "GROUP EMAIL" that I call "Bat Galim" and Yoram's readers. Whoever wants to be on the "Bat Galim" group to receive "Bat Galim" emails, should send me an email to meless888@hotmail.com and you'll become a part of this group.
While writing I have decided to copy this letter and insert it in Yoram's place as well, because I need ideas of the best way to do the pre-registration, as well as ideas what else we can do in our MIFGASH in addition to each one introducing himself/herswlf
למוקה שלום
אתה כותב נהדר – אך משום מה כל הזמן שוכח להזכיר את יורם לוינברג בין החבר' ה הטובים – שלקח חלק בכל פעילויות הספורט במיוחד כדור מים , שחיה וקפיצות ראווה מהקומה השלישית בבריכה!!!והוא עדיין כזה…
The last letter was from Neomi Vered, Yoram's Levinberg sister
Both letters, the one above and this one were sent by Neomi Vered(Dror's wife and Yoram Levinberg's sister) to foreverbatgalim@gmail.com:
אם נפתח אתר חדש מה קורה עם כל החומר ששולחים לאתר של יורם מלצר? או שהכל מופיע פעמיים? אז לאן לשלוח לשם התכתבות ובכלל?
נעמי ורד
I was afraid just of this confusion that is raised by Neomi.
Here is what I wrote, and what I mean to do:
1. If you send your letter JUST to Yoram Melzer, it will stay JUST in Yoram Meltzer
2. If you send your letter to
foreverbatgalim@gmail.com please indicate if the letter is ALSO for Yoram, and for the Web Site that I opened. If you do so, I'll copy it to Yoram (unless you do it yourself), AND into our Website. Otherwise it stays only here at foreverbatgalim@gmail.com and only those of you entering this email could read it.
Reminder: Just to send mail or mail and pictures to foreverbatgalim.gmail.com, send them exactly like you send any other email.
But if you want to ENTER foreverbatgalim@gmail.com, you do as I wrote already:
1. go to gmail.com
2. Click "MAIL"
3. Write the log-in name "foreverbatgalim" then the password "12121212".
Unless you want to keep Yoram's site as our site for correspondence, I hope that eventually our Website will be the place for correspondence, but it isn't ready for that yet. So in the meantime send your mail both to Yoram AND foreverbatgalim.gmail.com, unless you want your letter to go to just Yoram.
The moment I find a way for you to write, and write tguva DIRECTLY in our Website, I will stop to use Yoram's site.
Thanks
Mel (Menahem)
My overwhelming number of SHIGURIM to Yoram site, and all my messages, will end soon. But since the new web site
http://batgalimforever.googlepages.com/batgalimforever
Is being constructed, I need to announce different things, therefore the number of messages.
I decided to separate in our Web Site the "Emails, Announcements and Stories" link to 2 links (you will see them only tomorrow) "MESARIM" and "SIPURIM". In SIPURIM's (stories) page I invite you all to write any story that you want to write about Bat Galim. These stories will remain in the web site forever. I already inserted 3 stories from my writing to Yoram:
1. KOMA SHLISHIT
2. BAT GALIM SPORTS (I combined 5 stories), and
3. Chaiim Arlozerov (I combined my 3 stories). If anyone wants to add to these stories I can add your additions at the end on my stories under KORIIM MOSIFIM.
Yomorrow I'll insert Dror Vered story.
So, ANYTHING you want to write to our Web Site in the SIPURIM sections, write to me in foreverbatgalim@gmail.com
This is to Roby Young:
Roby! The Shovavim Shel Bat Galim" that you wrote is too long, but it would be great to divide it into a few shorter stories for our Web. I'll be happy to get it from you. If you want me to do it, send the entire manuscript to foreverbatgalim@gmail.com
Roby also wrote me a suggestion he wants to be inserted in Yoram's site. It is in English, and he asked me to translate it to Hebrew (Roby forgot Hebrew…) and send it to Yoram. I'll do it tomorrow when I'm home with my Hebrew keyboard.
Good night
Mel
ראשית, תודה על המחמאה, הנוגעת לכתיבתי.
לעניין: באחת מן הכתבות הזכרתי את יורם לוינברג ואת ארי ברגר, שהיו מפליאים בקפיצות מן הקומה השנייה של מגדל הקפיצות.
יותר מכך: יורם היה עושה עמידת ידיים על המגדל וקופץ כמו "נר" למים, משמע שכמעט לא הותיר שובל. אני בכל ימי חיי לא הצלחתי לעמוד על ידי, בחיי! יש כאלה המצליחים לעמוד על הידיים ויש כאלה – נעזוב זה.
לגבי הכדור-מים: יורם היה שחקן כדור-מים טוב מאוד והיתה לו שמאלית אדירה. לא הזכרתי את שמו בין החברה הטובים, שהיו מאכלסים באורח קבע את הבריכה משום שהוא פשוט פרח מזכרוני ואני מתנצל על כך.
יורם ואני היינו חברים טובים מאוד. לא שמעתי ממנו זמן רב ואני מבקש לאחל לו ולקרוביו שנה טובה וחתימה טובה. אני גם מקווה לפגוש אותו בין האורחים ב-17 בנובמבר.
אם יש למישהו מידע על האירוע, העומד בפתח, אני מבקש שמות ומספרי טלפון כדי שאוכל להתקשר וגם לסייע.
ברכות לכולם, מוקה
נ.ב. למקים האתר מר יורם מלצר, ולמנחם – לכם זרי הדפנה, יישר כוחכם!!!
נזכרתי ואוסיף: יורם לוינברג היה שחקן הוקי מעולה וגם השכיל לנסוע על סקיט אחד, ובישיבה, את כל הדרך, מן הכניסה הראשית של בסיס חיל הים לאורך רחוב השרון (במיוחד ליד ביתה של חנה מגיד ז"ל)ועד פינת רחוב נחניאלי; דבר גדול! ואולם, היה עוד אחד, שלא נזכר עד כה, ואשר הצטיין אפילו יותר ממנו בנסיעה על סקיט אחד, שאול אוברלנדר, המתגורר כבר שנים רבות בהמבורג ואני בספק אם הוא בכלל יודע על קיום האתר.
באשר לי: אודה ואתוודה, לא ידעתי לנסוע על סקיטים ולכך יש סיבה פשוטה: לא היו לי מעולם!
ליורם היו אופניים "חרש אופן" ונעמי הביאה לו מאמריקה סירנה. כשיורם היה נכנס באופניו לבת גלים ומפעיל את הסירנה, ידעו כולם שיורם נכנס לבת גלים. אכן, היו חברים, שהיו בידיהם כלים כדי להודיע על בואם. אחי למשל, דוד, היה יוצא לשפת הים עם טרנזיסטור בגודל של טרקטור. כשאחי היה יוצא מן הבית ברחוב התכלת 21, ידעו המצילים בשפת הים שדוד עומד להגיע בדיוק בעוד 2,5 דקות. גם לי היתה שיטה: כשדוד היה עומד לצאת, ביקשתי ממנו להודיע שאתאחר.
ברכות לכולם, מוקה
Please go to our site
http://batgalimforever.googlepages.com/batgalimforever
And check the names I gave to the Hockey players. Send corrections to
foreverbatgalim@gmail.com
And if you want, send a picture of you and family
Also, go to "stories" and see how I organize the stories. Send your own stories to
foreverbatgalim@gmail.com
I also changed the "Messages" link and now I will insert last few messages first, etc. In about a week I hope to have a link to "WRITE MESSAGES", and then everything will be quite easy. But in the meantime keep writing to Yoram, or foreverbatgalim@gmail.com
TODA
מיקי זה בני , מקים אתר הכדורמים
אם אפשר, שלח למייל את מס' הטלפון שלך
יש לך מידע וזכרון( כך מסתבר) טוב משל האחרים
ואשמח להיעזר בך אם תוכל
תודה
בני
הטרנזיסטור בישר למצילים את בואו של דויד לחוף.
ובכדי להשלים את התמונה,דאג דויד לידע גם את יתר "תושבי החוף" תוך כדי שהוא לוקח גל,עד לחוף – ושואג לתוכו,את שאגתו האדירה.
ואני מוכרח להוסיף – והמפורסמת.
ואים אני הייתי צריך לבחור שחקן לסרטי "טרזן" הייתי בוחר בו ללא ספק,שני ברשימה אחרי – גואני וויסמילר,שהיה קודם לכל שחיין חתירה מוכשר, והיה הראשון בעולם שירד מהדקה ב-100 חופשי.
איזה גבר יפה (עד היום), הוא, דויד מרגוליס-מרגלית
יש כאן אתר מקסים שוקק חיים וסיפורים,גם אתם הייתם חלק מהיצירה המיוחדת בבת-גלים הזרמתם דם חדש למרות שהגענו רק אחרי המלחמה אז בואו ותנו את חלקכם, בת-גלים היתה שכונה אחת ממרגלות ההר ועד הים וכולם שתו לרוויה את מי הים והבריכה
מוקה יצאת מזה בשכל עם לא מעט כבוד אין חכם כבעל נסיון או כפי שנהוג לומר אין להיגרר לדרך ללא מוצא…
שלום,
כבר מזמן החלטתי לא להכנס לאתר כי רוב הכותבים בו מבוגרים ממני וזה מבאס לקרוא על כל החוויות, לדעת שאתה מכיר את רובן, אך לא להיות חלק מהעניין. כמובן שלא עמדתי בהלטתי ואני מבקרת אתכם כל הזמן.
כילדת בת גלים שנולדה בבת גלים וחיה וגרה שם עד לידת בני הבכור, חשבתי תמיד שלי יש הכי הרבה חוויות והנה אני פתאום "קטנה" לידכם.
אני מכירה את רוב הנפשות הפועלות, את איילה שאמה הייתה הספרית שלי ושל אימי, את משפ' סלצקי הגבוהה והיפה, את משפ' לוינברג היפיפיה (נעמי, אני יודעת שאת בזכרון, אני מבלה שם הרבה),כמובן את רובי יאנג, המרגוליסים ועוד רבים טובים ונפלאים.
אינני יודעת לאילו שכבות גיל אתם מייעדים את המפגש בנובמבר, אך מה שנראה הכי חשוב, לטעמי, שמישהו יוביל וינחה את המפגש הזה ואם לא מישהו מקצועי, נראה לי שמנחם עם כל נסיונו המקצועי, הניסוחי והמידעי מתאים לעשות זאת.
רציתי רק חוב קטן, לאותו איש שיש לשער שאינו בין החיים , שמו היה ברל'ה. הוא חי במעברה ואנחנו הילדים הרשעים היינו מקניטים אותו, קוראים לו בכינויי גנאי, הוא היה רודף אחרינו ואנחנו ברחנו.
אני חושבת שפשוט לא ידענו שהוא פליט שואה. ילדים כמו ילדים יודעים להיות אכזריים.
זוהי אנקדוטה קטנה ולא יפה ובאמת שכל השאר היה מקסים, כייפי, שמח ומדהים.
בברכת שנה טובה וגמר חתימה טובה
תודה על ההערה!
ולאיטה: על אף שאני לא זוכר אותך בבהירות, העובדה שהזכרת את בר'לה, מעידה על כך שאת בעניינים. בר'לה היה ניצול שואה, שעבר שבעת מדורי גהינום, ואנו הילדים התעמרנו בו לא פעם. אני מקווה שהקדוש ברוך הוא יסלח לנו על טיפשות הילדות. ובאשר לבר'לה, תהיה נשמתו צרורה בצרור החיים, אמן.
חברים, היום הזה כבד עלי ולכן אסיים בברכות לכולם ובריאות מלאה לכולם, מוקה
מכל התגובות שקראתי (וקראתי את כולן) הגעתי למסקנה אחת: אנחנו כולנו אוהבים את בת-גלים, גן העדן של ילדותינו. כולנו שונאים לראות את פנינת החמד הזאת מלוכלכת, מוזנחת, ונהרסת, כפי שהיא כיום
הגיע הזמן לעשות משהו בנידון!
יש לנו את הכוח לשנות את מה שקורה שם. בינינו ישנם אנשים עם עבר מרשים מאד: פרופסורים, דוקטורים, סופרים, אתלטים גדולים לשעבר, ואחרים עם השפעה גדולה. יש לנו את הקשרים.
אני מאמין ש-ע-כ-ש-י-ו הוא הזמן להתארגן ולפעול.
צעד ראשון: עלינו להירשם כחברים בעמותה כאן ב-"תגובות" ומספיק שניתן דאטה בסיסית (שם, כתובת, טלפון, אימייל). כשאתה (את) מחליט (ה)תלהצטרף, כל מה שצריך לכתוב זה "חבר בעמותה בת-גלים יפה". ההרשמה היא ללא תשלום.
צעד שני: מכל החברים הנירשמים, חייבים להקים וועדה של 4-5 אנשי מפתח שייבחרו, או שסתם יקבלו המלצות ויסכימו לשרת בוועדה.
צעד שלישי: הוועדה תבקש פגישה עם ראש העיר יונה יהב לשמוע מה הן תכניותיו לעתיד לפיתוח בת גלים. (לי ישנם קשרים אישיים חזקים איתן ועם סגנו רמי לוי
הנה כמה מהפרוייקטים שבת גלים זקוקה להן:
להקים או לסיים את בניית הקזינו שישמש למטרות שייקבעו; להפוך את שטח הבריכה למגרש משחקים לילדים ומבוגרים; להכשיר את מגרש המשחקים ליד הפסים. לפתח את ביקתת הדייגים, ועוד.
אנחנו כותבים וכותבים. הגיע הזמן לקום מהכורסה ו-ל-ע-ש-ו-ת משהו בקשר לשכונתנו האהובה בת גלים.
קבלתי כמה אימיילים מאנשים המתבלבלים בין
BATGALIMFOREVER@GMAIL.COM
לבין
FOREVERBATGALIM@GMAIL.COM
אז ככה:האימייל שמתחיל "בתגליםפוראוור הוא האימייל של האתר שאין כניסה אליו, אלא רק אם ברצונכם לשלוח סיפור או תמונה.
האימייל המתחיל פוראוורבתגלים הוא פתוח לכולנו, והפסוורד הוא ארבע פעמים 12
ז"א
12121212
לשם תוכלו לשלוח מסרים, לקרוא מסרים, וכו'.
אבל מאחר וכולנו בת גלימים ומוחנו ספג יותר מדי מלח משך כל ימי בגרותנו, החלטתי לעשות שינוי, וזה שינוי ס-ו-פ-י:
אז ככה: את
BATGALIM333333@YAHOO.COM
אני סוגר לחלוטין, אך לפני שאני סוגר אני מעביר את כל התמונות והסיפורים ל-
AtarBatGalim@gmail.com
ומשם אני אתפעל את כל התמונות והסיפורים שאתם רוצים להכניס.
את
FOREVERBATGALIM@GMAIL.COM
עם ה-
Password 12121212
לשימוש כללי של כולם
וכמובן שהכתובת השלישית שעליכם לשמור היא כתובת האתר (שאכניסה בתגובה שתבוא מיד אחרי זה (אני לא זוכר אותה בע"פ ואם אכנס אליה אאבד מסר זה)
אני מבקש ממי שרוצה לשלוח תמונות וסיפורים שישלח כמה שיותר מהר.
מה שחסר לאתר (ואני מנסה ללמוד איך עושים זאת; אם מישהו יודע, אנא שלח(י) לי מסר עם הוראות) הוא לינק שיופיע ממש בעמוד השער של האתר, ועמוד זה יהיה מיועד למסרים, תגובות,
וכו וכו שנעשה עכשיו אצל יורם
ולינק זה יהיה פתוח לכל אחד שעושה עליו קליק (זה יחליף את ה-"תגובות" אצל יורם.
כפי שאמרתי שוב ושוב, אני לא רוצה להיות מואשם כזה שחיסל את אתר יורם ששירת אותנו כה יפה. מצד שני רבים מכם טענו שחייבים לפתוח אתר משלנו, ואני עשיתי זאת. אבל הוא (האתר)עדיין אינו מוכן להחליף את אתר יורם. כשהאתר יהיה מוכן, אני מאמין שהזמן והצורך יכוונו אנשים לאתר שבו נשתמש כחבל הקשר שלנו.
כמעט בטוח שהמיפגש שלנו ייערך במלון מרידיאן בחיפה המציע לנו את האולם, רשת הסטריאו, וארוחה מלאה (אני חושב שכולל גם באר) והכל עבור כ-30 דולאר לאדם.
שמוליק כהן הוא הבת גלימי שמטפל בזה איתי, ומחר או מחרתיים נקבל חוזה סופי מהמלון, ואז אכתוב גם כיצד להזמין מקום ולשלם.ם
אז ביי בינתיים
מנחם
מיקי זה בני , מקים אתר הכדורמים
אם אפשר, שלח למייל את מס' הטלפון שלך
waterpolo.israel@gmail.com
יש לך מידע וזכרון( כך מסתבר) טוב משל האחרים
ואשמח להיעזר בך אם תוכל
תודה
בני
דחוף! אני צריך שתשלח לי מסר ל
MELESS888@HOTMAIL.COM
כי משום מה פתאום מסרים שאני שולח לשמך ברשימת הכתובות חוזר ואני מקבל מסר שהכתובת לא נכונה!
על לקיחת היוזמה,.
לדעתי כדי להחזיר עטרה ליושנה, יש לנסות לההזיר כמה מהסממנים הקלאסים של השכונה כמו למשל
בריכת השחיה,המדרכות בסיגנונם הישן,מביטון עם החרורים עלי פניו,וכן לשמר את הבניינים המקורים,עד כמה שהדבר ניתן,ועוד.
כל אלה האם יתממשו, יעוררו מחדש את אשר היה אמור להיות לעד,
Mel or Menachem less
I am still cosider myself very good in the Hebrew language, actually, I can write Hebrew with total Hebrew vocabulary unlike many authors who write in Hebrew but you need an English dictionary next to their book. I like Hebrew but, unfortunately, my stupid computer cannot understand the Bible language. True story: When I coached Beitar Tel Aviv the players had some difficulty understanding my "higher level" Hebrew and they asked for a translator from Hebrew to Hebrew….(1975)
Mel or Menachem less
I am still cosider myself very good in the Hebrew language, actually, I can write Hebrew with total Hebrew vocabulary unlike many authors who write in Hebrew but you need an English dictionary next to their book. I like Hebrew but, unfortunately, my stupid computer cannot understand the Bible language. True story: When I coached Beitar Tel Aviv the players had some difficulty understanding my "higher level" Hebrew and they asked for a translator from Hebrew to Hebrew….(1975)
Please click on this address (Please save it as one of your "favorites" so that you can enter it any time!
I placed Dror's excellent summary of his family's history and the history of Bat Galim
as the first article in the "stories"
section. Just go to
http://batgalimforever.googlepages.com/batgalimforever
and click on STORIES!
Gmar Chatima Tova
Menahem
אני עושה כמיטב יכולתי עם האתר והצלחתי אחרי מאמצים רבים להכניס כמה תמונות (מעכשיו אדע איך "לשמור" עליהן כדי שיהיה יותר קל להכניסן).
אני גם לא יודע בדיוק להסתדר עם השמת התמונות במקום הנכון, אך זה מה יש.
אם לא אשתפר, נצטרך ללכת למקצוען או שנישכח מכל העסק.
אני לא יודע כמה מכם יודעים מה זה
HTML
אך הייתי צריך לחזור אחורה ולחדד את זכרוני עם מה שלימדתי לפני 17-20 שנה.
I"M DOING MY BEST
לכו לאתר
http://batgalimforever.googlepages.com/pictures
בגלל שהמחיר שקבלנו ממרידיאן הוא רק לימי השבוע ולא לששי-שבת, סגרנו איתם סופית על יום חמישי ה-15 בנובמבר שעה 5 (השעה לא סגורה אבל זה יהיה לפנות ערב)
כל פרטי ההרשמה (מחיר ודרך לשלוח את הכסף) יישלחו אל כל קוראי מלצר באחד מימי השבוע הבא
גמר חתימה טובה
מנחם
מנחם לס יקיר בת גלים עושה עבודה נאמנה בדבקותו ובמסירותו הכבירה להעלאת אתר המורשת הבתגלימית.
עם כל הכבוד והערכה נראה לי כי אין מנוס מהקמת אתר מקצועי, מעוצב, מתוכנן ומתוחזק כהלכה כפלטפורמה טכנולוגית לקליטת ומיון התכנים (המסרים, הכתבות והתמונות) שישלחו, סינונם, סיווגם, עריכתם בעת הצורך ושילובם באתר על ידי העורך – מנחם לס.
כפי שכבר הצעתי בעבר עלות הקמת האתר ותחזוקת הפלטפורמה הטכנולוגית שלו אינה כה יקרה וסביר להניח כי אחד או יותר ממשפחות "גבירי" דור המייסדים של השכונה (ראה כתבתו המאלפת של דרור ורד) יאות לאמץ את האתר להנצחת משפחתו / משפחותיהם והמורשת הבתגלימית.
לחילופין ניתן להקים עמותה אשר תאסוף כספים למטרה זו ואשר תנוהל ע"י ועדה בראשות מנחם לס ומתנדבים / נבחרים נוספים – רובי יאנג, מיקי מרגלית, דרור ורד ……..
ואכן שכבות נחשפות ……
נראה לי מתוך אושר החומר הקיים, המגלה אך טפח מהמורשת, רצוי לסווג שכבות גיל דוגמת הקבצות לפי: דור המייסדים ואחריהם בני למעלה מ-70, 65, 60, 55 ו-50 כיום.
חלק גדול מהנושאים הם כלליים ומשותפים, אחרים שלובים בשרשרת בין קבוצות הגיל ה"שכנות" ואחרים ספציפיים ומעניינים את בני השכבה עצמה בלבד.
חלוקה כזו לשכבות וקביעת נציג לכל שכבה, אשר יטפל בהגברת המודעות לקיום האתר שיקום וידרבן חברים במשלוח תכנים רלוונטיים, יניבו במהלך אבולוציוני מתמשך אתר מורשת לתפארת ילדינו ונכדינו.
שנה טובה וגמר חתימה טובה, לכל הבתגלימים בארץ ובתפוצות.
החלטתי לתרום את הכסף לבניית אתר מקצועי, פלוס התשלום החודשי, אך אני אעשה זאת בישראל, עם מתכנת אתר ישראלי.
אני מגיע ב-5 לנובמבר ואני כבר בקשר עם שתי חברות.
בינתיים אני עובד על משהו נוסף שישרת אותנו עד אז, למקרה ואתרו של יורם מתפוצץ מקיבולת.
מנחם לס
אני מקבל את הצעתו של מאיר שור (זה דבר שאני חושב עליו כבר כמה ימים כי האתר שניסיתי לבנות נראה כמו שנראית שכונתנו היום…) והחלטתי לתרום את הכסף שיעלה האתר וכן התשלום החודשי, עד שאהפוך לחולה אלצהיימר. למעשה אני כבר בקשר אם שתי חברות ישראליות שאבקר מיד כשאגיע ארצה ב-5 לנובמבר, ועד פגישתנו ב–15 כבר יהיה אתר שנוכל להיות גאים בו. אני חושב שעדיף להרכיבו בישראל עם
OPERATING SYSTEM
בעברית, וכמובן שיהיה לנו מספר טלפון אם ישנן בעיות.
אבל לא קרה שום אסון בשעות שהשקעתי באתר שבניתי (30? 35? לא דפקתי כרטיס) – במיוחד בלמידה חדשה של
HTML
שהיא שפת ה-ווב והייתי זקוק להיזכר בה כדי לדאוג שבאתרינו יהיה לינק שיאפשר כניסה וכתיבה לכל אחד.
אז את האתר
http://batgalimforever.googlepages.com/batgalimforever
נשמור כ-"אתר למידה ומשחקים" כשאתן לכם את הדרך והסיסמא להיכנס אליו (אעשה זאת ברגע שיהיה לנו אתר מקצועי). בינתיים התמונות שמורות שם, ואני מכניס עוד ועוד תמונות (זה עסק לא פשוט!)
רובי יאנג שולח או שלח 30 תמונות, וחשוב שאחרים ישלחו דרך האימייל תמונות משלהם כדי שהאתר לא יהפוך לאלבום משפחתי של 2-3 אנשים.
עוד היום אשלח דרך אלטרנטיבית להשתמש בה עד שהאתר יהיה מוכן, רק למררה שאתרו של יורם יפסיק לתפעל מרוב קיבולת, ו"יתפוצץ
גמר חתימה טובה
מנחם
תקבלו כאן קובץ של אימייל קבוצתי שייראה לכמה מכם מסובך, אך הוא קל ביותר, ויאפשר לנו שליחת אימיילים, תמונות, שליחת אימיילים לכמה ביחד, בדיוק כמו באימייל רגיל. אנ י אמשיך לקרוא את יורם, אבל אכתוב בו ר-ק דברים הקשורים בפגישת ה-15 לנובמבר. את השאר אני מתחיל לכתוב באתר האימייל הקבוצתי שיצרתי. כשיהיה לנו כבר אתר משלנו, ניצטרך להחליט אם ממשיכים עם האתר הקבוצתי לאימיילים, או שמשתמשים באתר המקצועי החדש לאימיילים.
אז ככה
אנא קראו, שימרו, והדפיסו כדי שלא אצטרך לחזור על מה שאני כותב.
כפי שציינתי לפני כן, אני אדאג שיהיה אתר מקצועי שנוכל להיות גאים בו. אשמח לקבל הצעות מה אתם רוצים שיהיה באתר.
אך עד אז אני מציע לכל מי שרוצה לנסות (זה פשוט מאד!) להיכנס חבר בקבוצה שקראתי לה
.Batgalimbatgalim
זה לא אתר אינטרנט. זהו אתר קבוצתי לשליחת אימיילים. שלא כמו עם האתר החובבני שהכניסה אליו וכתיבת האימיילים היא לא פשוטה, חשבתי על דרך אלטרנטיבית לחילופי אימיילים מאשר דרך יורם, למקרה שאתרו "יתפוצץ" מעומס או שהוא יחליט משום מה לסוגרו (אני חושב שלפני כמה שבועות כשכמה מאיתנו התחילנו לריב על עובדות הסטוריות, הוא איים שאם זה לא ייפסק, הוא ייאלץ להפסיק עם האתר, ואני לא מאשים אותו). אך עם כל הכבוד ליורם (ואני בטוח שבחלומותיו הפרועים ביותר הוא לא תאר לעצמו שממאמר אחד שהוא כתב לעתון "הארץ" תתפתח מין פצצה אטומית כפי שזה עכשיו), הרי רוב הכותבים כנראה אפילו לא יודעים שכל העסק התחיל למעשה עם מאמר שהוא כתב.
נשמור לו זכות עולמים על המצווה שהוא עשה ביודעין או שלא ביודעין. העובדה היא שבגלל מאמרו יהיה לנו בקרוב אתר מדליק, היא למעשה דבר שנוצר בגללו.
אז ככה: אני לא יכול להכריח אף אחד כמובן לצאת מיורם ולהתחיל לכתוב לקבוצת האימייל שהרכבתי. אני מתחיל לכתוב לשם, אך תוך כדי שאני ממשיך לקרוא ולכתוב ליורם, אך יוצא משם בהדרגה.
ישנו כאן תהליך הרשמה שהוא טיפונת לוקח זמן, אך אחרי שנירשמתם ואתם חברים בקבוצה, השאר הוא
Piece of cake!
תהליך ההרשמה
בחרתי שם קבוצה BATGALIMBATGALIM ואלה הם הצעדים לכניסה והרשמה (שוב, אנא "שימרו" והדפיסו)
1. שם האתר שלנו (זהו אתר אימיילי ולא אתר רגיל):
http://groups.google.com/group/batgalimbatgalim?lnk=gcimh
(SAVE THIS ADDRESS IN YOUR "FAVORITE" OR WHEREVER YOU PREFERE)
ליחצו על הכתובת ותקבלו חלון חדש
2. בצד ימין לחצו על "JOIN THE GROUP"
3. למטה כתוב CREATE ACCOUNT NOW ועליכם ללחוץ על זה
4. רשמו את האימייל האישי שלכם, נניח אני כתבתי
Meless888@hotmail.com
והפסוורד הוא פסוורד מיוחד שאתם בוחרים כדי להיכנס לקבוצה והוא צריך להיות לפחות 8 ספרות או אותיות; אם הפסוורד הרגיל שלכם לאימייל שלכם הוא בן לפחות 8 ספרות או אותיות, אני כמעט בטוח שאתם יכולים להשתמש בו גם כפסוורד שלכם לאתר הזה
5. למלא nick name לקבוצה שהוא batgalimbatgalim
6. אחרי שעשיתם "WORD VERIFICATION" ולחצתם "I ACCEPT תקבלו דף חדש המאשר את הרשמתכם, אך עליכם ללחוץ על "ללחוץ כאן להמשך"
7. תקבלו חלון חדש בו יש את האימייל שלכם וצריכים להכניס את הפסוורד שבחרתם
8. תקבלו חלון בו דורשים מכם ללחוץ כדי שיהיה verification. תיכנסו לאימייל הרגיל שלכם ולחצו על האימייל שתקבלו שהוא ה- activation של ה האקאונט (תיק ההרשמה שלכם). אם תלחצו עליו, תיכנסו לאקאונט שלכם בקבוצת "בתגליםבתגלים"
אחרי שנירשמתם ויש לכם ACCOUNT :
1. היכנסו ל-
https://www.google.com/groups/signin
(העתיקו את הכתובת ל"מועדפים" (אני חושב; באנגלית זה ה"פייבוריט" שבראש הדף כשאתם באינטרנט, כך שלחיצת כפתור תכניס אותכם לדף הכניסה)
2. כתבו את האימייל הרגיל שלכם (שלי – meless888@hotmail.com)
ואז את הפסוורד שנתתם כשנירשמתם (או הפסוורד הרגיל שלכם אם בו השתמשתם או בפסוורד החדש שהוא רק להיכנס לקבוצה זאת)
3. תקבלו חלון שיהיה כתוב בו
BATGALIMBATGALIM
(ואם לא כתוב, אז תכתבו בעצמכם במקום שמבקשים את כינוי הקבוצה)
וזהו. כאן אתם מתנהגים ככל שמתנהגים בכל אימייל רגיל, כולל צרוף אטצ'מנטס, תמונות, וכו
תשלחו לי אימייל אם ישנה איזו שהיא בעייה. למעשה יש כמה צעדים ל-ה-י-ר-ש-ם אך אחרי שנירשמים כל מה שיש לעשות זה את שלושת הצעדים למעלה. אני שיחקתי עם זה ונירשמתי באימייל שונים אך אמחוק הכל ואשאר רק עם האימייל הרגיל שלי!
בהצלחה
מנחם
אגב, לרובכם שלא הולכים לבית הכנסת יש את כל יום שבת לשחק עם האימייל הקבוצתי
כתבתי כאן צעד-צעד כשאני למעשה עושה את כל הפעולות בעצמי, וזה עבד מצויין. אז השתמשו בזה:
COMPUTER 101
תוך שעתיים מאז ששלחתי את האימייל בקשר ליצירת קבוצת אימייל שתיקרא
"Batgalimbatgalim"
קבלתי 4 מסרים של אנשים שניתקלו בקשיים. אני יודע שלכמה מכם העסק ברור ופשוט אך ישנם כאלה המתקשים בגלל חוסר נסיון. אז אכתוב הכל שוב, אבל הפעם כאילו אני כותב למתחילים טירונים. אני אכתוב הכל לפי סדר ואם משהו לא עובד אצלכם, תגדידו באיזה שלב (מספר) ניתקלתם בקושי. אז הנה (אנסה לשחק אותה כפרופסור שכבר שכחתי מה זה)
מטרה:
מטרת כל הדבר היא ליצור קבוצת אימייל שכל אחד בקבוצה יוכל לכתוב מסרים, לקבל מסרים, לשלוח תמונות, ולעשות כל דבר שאימייל רגיל עושה. כל אחד יכול להיכנס לאימייל הקבוצתי, אך רק חברים רשומים יכולים לכתוב ולתפעל, ולא רק לקרוא.
בזמן שאני כותב אני גם קשור לאינטרנט ומנסה לרשום את עצמי לקבוצה, אז כל מילה שאני כותב תיעשה אחרי הפעולה. קפיש?
אם נתקלים בבעיה שילחו לי אימייל ל-
Meless888@hotmail.com
ותכתבו לי באיזה מקום נעצרתם
אז ככה: פתחתי אימייל חדש רק למטרת התרגיל, והאימייל שלי הוא
עם פסוורד 5167477453 batgalim1234@yahoo.com
אז ראשון נרשמים לקבוצה:
1. In the "address" write: http://groups.google.com/group/batgalimbatgalim?lnk=gcimh and click "enter" (or "go"). It will be smart to save this address as "favorite" so that you won't have to write it every time you enter the group.
2. You will get the "batgalimbatgalim" home page. Click "join the group" (on right)
3. You are now in the "WELCOME NEW GROUP" page. In the GOOGLE ACCOUNT click "CREATE AN ACCOUNT NOW"
4. You get a new page (Google Account). Re-WRITE your email address (I wrote batgalim1234@yahoo.com and entered password 5167477453 (I chose the same password as in my YAHOO account but you can choose and password with at least 8 characters).
Then in nick name write:" batgalimbatgalim" , then VERIFY the characters they give you, and finally click "I ACCEPT…)
5. You will be in the BATGALIMBATGALIM GOOGLE ACCOUNT, and click "click here to continue"
6. You will be in "WELCOME TO THE NEW GROUP" and under ACCOUNT you'll see your email (in my case BATGALIM1234@YAHOO.COM). Write the PASSWORD: I wrote "5167477453" (which is what I did in #4, but maybe in #4 you chose a different password then in your regular email, so enter it), AND CLICK SIGN IN
7. You will be in the ACCOUNT VERIFICATION, and after your email (in me case batgalim1234@yahoo.com), click CLICK HERE
8. After you click "CLICK HERE" you will get a page saying VERIFICATION EMAIL SENT.
9. Enter your regular email (in my case "batgalim1234@yahoo.com) and you'll have a message about your group account verification. Click on it, than click on the long address that you'll find as a part of your account verification.
THIS IS IT!!! NOW YOU HAVE A BATGALIMBATGALIM GROUP ACCOUNT
(NOW YOU CAN GO TO SLEEP)
——————————————————————————
WHEN YOU WAKE UP AND WANT TO ENTER YOUR BGROUP ACCOUNT AND SEE WHAT IT IS ALL ABOUT:
10. Go to your internet
11. In the address write: https://www.google.com/groups/signin and enter (or "go") . SAVE THIS ADDRESS as a "favorite" BECAUSE FROM NOW ON ALL THAT YOU HAVE TO DO IS GO TO YOUR INTERNET, click "FAVORITE", click on https://www.google.com/groups/signin , and you are in. ALL YOU HAVE TO DO IS WRITE YOUR PASSWORD UNDER BATGALIM!@#$@YAHOO.COM.
SO HERE WE GO AFTER ALL THIS IS DONE:
1. Go to your Internet
2. Click "Favorite" and roll down to find https://www.google.com/groups/signin,
3. enter it and all that you have to do is write down your password.
השעה כאן 3:20 לפנות בוקר. התהפכתי ןהתהפכתי במיטה כי לא אהבתי את ההעתק של "הוראות כניסה לאימייל הקבוצתי" כאן אצל יורם כי בגלל העברית והאנגלית מספרים השתבשו במקום וכן סוגריים וכו'.
אז מצאתי פתרון:
שלחתי העתק של ההוראות כאטצ'מנט לאימייל שפתחתי על מנת להשתמש בו כדוגמא לעבודת צעד-צעד של הכניסה לאימייל הקבוצתי
BATGALIMBATGALIM
אם קראתם את ההוראות שהעתקתי כאן לאתר של יורם, אתם יודעים שפתחתי אימייל להדגמא.
אז זה מה שעליכם לעשות:
להיכנס ל
YAHOO.COM
ללחוץ על
MAIL
להירשם ע"י
ID: BATGALIM1234
PASSWORD: 5167477453
ואז לפתוח
INBOX
ותמצאו את המסר עם האטצ'מנט של ההוראות. זה יהיה הרבה יותר ברור וקל.
חוזר לישון
מנחם
BOKER TOV TO ALL OF YOU
Tonight ,erev yom kippur I will be going to temple and will pray for good year,helthy year and peace for all.
I enjoy reading your comments and at times feel lost since I don't remember many of you .Maybe with time it will come back to me.
shalom
shuka palgi
spelling mistake
Sorry,it should be healthy year
אני מנסה בפעם המאה להיכנס, לאחר שנכשלתי מזה שבועיים. שמי שושי אוילר-שטראוס, ידועה בבת-גלים: סוזי שטראוס עם הנמשים והצחוקים. גם אני נסעתי בקבוצת הסקטים ברח' יזרעאל, שחיתי במכבי בבריכה והגעתי שניה-שלישית מהסוף בגין גובהי הלא כל-כך.. שחקתי הוקי, גם נגד ההודים שהגיעו באנית המלחמה "טיר", שם קבלנו שוקולד "קדבורי" בפעם ראשונה בעת הצנע. גם הייתי בין הילדים שסולקו מהחוף ברובים עם כידונים שלופים בהגיע ה"חיים ארלוזורוב" ואז פנינו לאסוף אוכל ובגדים לפליטים. גם אני בין קורבנותיו של קווינט הארור, אשר הי לי למחנך 4 שנים אחרונות בבי"ס עממי וגם אני הייתי חביבה של רפאלי, אשר קידם את הקריירה שלי בתאטרון. גרתי ברח' יזרעאל 7, ליד נעמי, יורם ועירית לוינברג,(מס' 9) מול חנה קלטר, יורם לקס והגננת לובה(מס' 8) ומול באלכסון מנעמי ברוט (מס' 6)
איש לא הזכיר את גבי לאונציני ז"ל שגר ליד ארנון קרומהולץ וקווינט וגם אילנה פרנקל. אמא לאונציני הייתה קוראת בקול: גאאא ביייי! והוא היה עונה בשאגה: קה קוזה? (באיטלקית: מה יש?) לימים הכרתי את אלמנתו ובנו.
מקווה כי הפעם יכנס מכתבי סוף כל סוף. שנה טובה, חתימה טובה וחג שמח!
סוזי
הי איתןן!
החלטתי לפרסם את האימייל של איתן ותשובתי אליו כי זה קשור לכולנו:
!(אנא קראו מסר זה עד הסוף כי הוא כולל תשובתי לאיתן
הוא שואל בקשר להרשמה ל
GMAIL
ההרשמה ל
GMAIL
היא רק אם אתה רוצה לשנות את האימייל שלך לאימייל של
GMAIL.
אין לזה כל קשר לאימייל הקבוצתי שהקמתי אני חושב שאיתן הגיב בקשר למכתב הבא שקיבל מ-
GMAIL
———————————————————————–
> >> הזמין אותך לפתוח חשבון Gmail .
> >>ללא תשלום
> >> כדי לקבל את ההזמנה ולהירשם לקבלת חשבון, אנא בקר בכתובת
> >> http://mail.google.com/mail/a-2159f6d577-76b8623079-f64c1cf906
> >>
> >> לאחר שתיצור את חשבונך, Mel Less יקבל הודעה המכילה את כתובת הדוא"ל
> >> החדשה שלך כך שתוכלו לשמור על קשר ב-Gmail!
> >>
> >> אם עוד לא שמעת על Gmail, זהו שירות דואר מבוסס-חיפוש באינטרנט, המציע:
> >>
> >> – למעלה מ-2,500 מגהבייט (שני ג'יגהבייט) של שטח אחסון ללא תשלום
> >> – חיפוש Google מובנה המאתר באופן מיידי כל הודעה שאתה מחפש
> >> – סידור אוטומטי של הודעות והתשובות הקשורות אליהן בתוך "שיחות"
> >> – הגנה רבת עוצמה מפני דואר זבל (ספאם) באמצעות הטכנולוגיה של Google
> >> – אין מודעות גדולות ומטרידות – רק מודעות מלל קטנות ודפים קשורים בעלי
> >> רלוונטיות לתוכן ההודעות שלך
> >>
> >> לקבלת מידע נוסף על Gmail לפני ההצטרפות, בקר בכתובת:
> >> http://mail.google.com/mail/help/benefits.html
> >>
> >> בנוסף, כדי לראות כמה קל לעבור לשירות דוא"ל חדש, עיין במדריך המעבר החדש
> >> שלנו: http://mail.google.com/mail/help/switch
> >>
> >> אנו עדיין פועלים לשיפור Gmail, לכן ייתכן שנבקש ממך הערות והצעות מדי
> >> פעם. אנו מקווים שתהיה מרוצה מ-Gmail. באמת. והחוויה רק תלך ותשתפר.
> >>
> >> תודה,
> >>
> >> צוות Gmail
תשובתי לאיתן היא:
אני לא יודע בדיוק למה אתה מתכוון במסר האחרון: כל מה שעשיתי היה לפתוח את הווב-סייט
BATGALIMFOREVER
ופתחתי
GROUP MAIL
הנקרא
http://groups.google.com/group/batgalimbatgalim
וקראתי לאנשים להירשם אליו עד שיהיה וובסייט חדש (אבל גם אחרי
אפשר להשאיר את האימייל הקבוצתי)
אני שלחתי למלצר מסר ארוך איך אפשר להירשם למייל הקבוצתי וכבר כמה נירשמו. אין לזה כל קשר
עם האימייל שלך ואין לך כל צןרך לעבור ל-
GMAIL
לך כמה מסרים אחורה אצל מלצר ותראה איך להירשם (כמה כבר נירשמו)
ואני מקווה שלאט-לאט זה יחליף את מלצר כי האפשרויות שם עולות פי כמה על האפשרויות אצל מלצר). אני כבר שולח מסרי לשם
אם-כי אני לא מפסיק לקרוא את "מלצר", אך אכתוב לשם רק על המיפגש או מכתב חשוב כמו שלך
שחייב להופיע שם כי אתה לא היחיד עם השאלה ששאלתם
——————————————————————————–
>
ברצוני לסכם מה שעשיתי. אין לזה כל קשר להתקשרות למלצר אם ככה אתם רוצים להמשיך, אם-כי רבים כתבו (לכו שבועיים או שלושה אחורה)
1. פתחתי ווב-סייט "בתגלים פוראוור) שאת כתובת האתר כתבתי כבר כעשר פעמים אצל מלצר (לכו אחורה וראו)
וובסייט זה הוא חובבני ביותר אם-כי הוא יכול לעשות מה שכל וובסייט אחר עושה, אך אין לו קיבולת מספיקה ולכן ברצוני לפתוח וובסייט "בת גלים" שיהיה הרבה יותר מקצועי ושנוכל להתגאות בו.
2. פתחתי אימייל קבוצתי. זה אימייל המיועד ל-"משפחות", ואנחנו הרי כולנו משפחה אחת גדולה הנקראית בת-גלים
אימייל זה עולה פי כמה וכמה על הכתיבה למלצר כי ישנן שם כל מיני אפשרויות שאין אצל מלצר. אני כבר משתמש בו בתקווה שעם הזמן הוא יחליף את מלצר.
הוא הרבה יותר יעיל מ-"מלצר" אבל לכן הוא טיפונת יותר
SOPHISTICATED
(מתוחכם?)
אבל התחכום הקטנצ'יק באימייל הקבוצתי דורש שתיכנסו אליו ותשחקו איתו בדיוק כמו שאני עשיתי לפני 4 ימים ואני עדיין עושה.
בינתיים הוא מאפשר אימיילים שכולם קוראים, הוא שומר על כל האימיילים בשורה (כמו כאן) ויש בו מקום לאיזה 100,000 תמונות
אני מנסה עכשיו ליצור "קטגוריות" שיעזרו.
אבל אם אין למישהו חשק להתחיל לשחק עם מקום חדש לאימיילים, וכל מה שהוא (או היא) רוצה זה להמשיך לקרוא ולכתוב מסרים למלצר, שיבואו על הברכה. אני עשיתי ר-ק מה שאנשים הציעו כאן שעלינו לפתוח "אימייל" משלנו, אימייל של משפחת "בת גלים". הסברתי בפרוטרוט כיצד להיכנס אליו, מי שרוצה.
ביי
אם לא היו 17 מאמרים ביום של 80 שורות כל אחד החוזרים על עצמם עם ההסברים לאתר חדש האמינו לי היה עוד הרבה מקום. מלבד זאת מקודם היו קוראים וכותבים רבים על נושאים שונים וכיום מלבד הדישה מחדש 100 פעם על אותו נושא כל כך פשוט ולא נחוץ מוציא את החשק להכנס לאתר כי כבר כמעט אין בו מאומה מלבד הנחיות ושוב הנחיות שברובן מוטעות על איך להכנס לאתר או לשלוח תמונה. באתר מלצר היה וגם כיום כל כך פשוט לכתוב לשלוח תמונות וכל מה שנחוץ לצורך אתר נוסטלגי שכזה. אני מקוה שהנוגעים בדבר יחליטו. זה נהיה ממש גנון עם כל המאמרים על פתיחת אתרים כניסה להם כשלונות והתרשמויות.הכל יכול להיות כל כך פשוט ונחמד כפי שהיה ואם מישהו רוצה להציע אתר תחליפי שיציע ולא יהפוך את אתר מלצר לסדנת לימודים לגיל הרך.
שנה טובה וחתימה טובה וקריאהנחמדה כבמקודם באתר מלצר
אדון נכבד מי שקורא את תגובתך הנזעמת ובלתי מנומסת מצפה בסיפא של הדברים לקבל אולי קנס כספי או רישום עבור ההורים למנהל…ולעצם העניין נעשים נסיונות התנדבותיים להקים אתר אלטרנטיבי שיש בו כדי לאפשר אתר מגוון ופעיל לאורך זמן וזה אדון נכבד לוקח זמן והסברים ,גם באירופה למוצרים בחינם יש מחיר, אז אנא נסה להזדיין בסבלנות ואם יש ביכולתך לתרום באופן מעשי לקידום הנושא זה יתקבל בהרבה ברכה מצד שוחרי בת-גלים
אדם בן 70 לא נעלב כל כך מהר. איי ג'סט דו מיי בסט, אבל אתה כותב שאפשר לשלוח תמונות כאן אצל מלצר. אם אפשר היה, לא הייתי חולם להתחיל משהו שונה
משה מאירופה צודק גם אני זכרתי שעלמה הראתה לנו תמונות מהקזינו חיפשתי בכתובים ומצאתי ב 17/8 שפתחה אתר להעלאת וצפיה בתמונות
http://community.webshots.com/user/batgalim
כל טוב
הכוונה היתה לא לפגוע או להעליב אלא לחסוך הרבה טירדה ועבודה מיותרת שלא לצורך.
בברכה
I just entered Alma's Website and it answers ALL our needs. If I knew about it, I wouldn't spend 40 hours unnecessarily to open a new Website, and a new Group email. In Alma's website EVERYTHING is possible: pictures, messages, categories, etc etc. That is exactly the Website I had in mind when I suggested to open such a website.
I CANNOT BELIEVE NOBODY MENTIONED BEFORE THAT THERE IS ALREADY A BAT GALIM WEBSITE!!!!!!!.
Now, it would be silly to write both to Meltzer AND to Alma's site in the "messages" section, but this is something that everyone – I guess – will decide on his own.
I have about 50-60 pictures to upload. Alma must tell me where and how to send the pictures.
In an hour my wife and I are driving to North Carolina, then Atlanta, to see our 13 grandchildren. I must say that the change of events (Alma's Website)makes me drive to our grandchildren for 10 days with a much lighter heart, as a big load was just lifted off my shoulders.
It is a long story, the 13 grandchildren. I included a picture of the whole CHAMULA, including the 6 adopted children and the story behind it in a section that I meant to open, "MAKOM MISHPACHTI", in the GROUP email that I opened.
If Alma gets in touch with me, I can send her the entire package so she can organize it in her website.
The only thing I'll write here is information about our upcoming get together (it was already changed from Saturday Nov 17 to Thursday, Nov 15, in order to save lots of money)
I'll begin to send messages in Alma's Website, but if I see that only a few go there, I'll come back to Yoram.
So "see" you soon,
Menahem
אני תורמת את האתר לבתגלימים. אנא עשו בו ונהלו אותו כפי שתרצו עם כל ברכותי ואיחולי. אני שמחחה שמשה מאירופה הזכיר לכולם שיש אתר מוכן עבור כולם ובחינם. כה לחי עבודה נעימה ומנחם נסיעה טובה
אני שמח על מה שכתבתי ושהענין הסתיים כפי שקיויתי לטובת ולתועלת כולם.
סוף טוב הכל טוב. בכל אופן הכונה היתה טובה ואני שמח שהתוצאה גם
כתבתי לכם לפני יומיים, בתקווה שמכירים אותי ועדיין לא נמצאים בתכתובת אי-מייל עמי, יופיעו לאות, כי הבת-גלימים לא שכחו אותי. חג שמח! שושי (סוזי) שטראוס המנומשת) 🙂
I did not know that Alma has a web site
what is the address??
I like ioram melcer,column-it is simple to get into it.and very interesting
בת גלים מעבירה אותי כמה עשרות שנים לאחור לזכרונות שלי מדודתי חוה קרמר ז"ל. אישה מדהימה, נפלאה, בעלת אישיות יוצאת דופן. צדיקה גדולה היתה, יפה מאוד חביבה ואשת חיל.
זכורה היא בוודאי לרבים מכם בשל אהבתה הרבה לילדים.
מסירותה לעשבודה היתה מיוחדת במינה, והיא עבדה בחברת אלביט שנים רבות וזכתה להצטיינות.
תמיד אהבתי להגיע לבת גלים לביקור אצלה בביתה החם הנקי והאוהב.
אהבתי לראות אותה עסוקה עם ילדי השכונה של רחוב העליה והיא תמיד הכירה לי אותם.
זיכרונה יהיה איתי תמיד!!!
חבל שהיא כבר לא איתנו…
I stopped with my wife for lunch on the Turnpike and by the time the waitress brought us food, I used the wireless connection in the restaurant and left a message in Alma's site. It is a piece of cake!
איך אפשר לשכוח אותך יש לך מניות יסוד בבת-גלים ובכל תעלולי שנות הארבעים והחמישים אין ספק בדבר היותך חלק מהאתוס, אינני מזדהה לאור העובדה שאני מעט צעיר ממך ושמי לא בהכרח יזכיר לך נשכחות מאידך שמך מוכר וידוע ושייך לקבוצה שהזכרת, לשמות חשיבות משנית הזכרונות והחיאת הסיפורים הן השכבות האמיתיות הנחשפות כאן כדברי המחבר מלצר שעשה עמנו חסד, אז סוזי סוזי בעלת הנמשים קפצי למימי הבריכה והוסיפי את זכרונותיך אשר בוודאי יתקבלו בברכה
לכל הספורטאים ותיקי בת-גלים –
אני מרותקת מההתרפקות על העבר שמזכירה לי את ילדותי הנפלאה בבת-גלים.
רציתי רק הערה קטנה, כבת-גלימית שנולדה בבת-גלים וחיה שם עד גיל 40 ראוי להוסיף ענף ספורט שלא הוזכר כלל – גלישת גלים.
בת-גלים הצמיחה אלופים גם בענף זה.
טל אלקיים שהיה אלוף הארץ ופעמיים אלוף חיפה והצפון ויצג אותנו בתחרויות בחו"ל.
ואלון שמעוני ז"ל שהיה אלוף חיפה והצפון.
אני מבקשת להוסיף אותם בכבוד ל"שכונה של אלופים".
שניהם ילידי בת-גלים.
HOW CAN I READ ALMA`S SITE??????
Roll a few pages up and you'll find it. Somebody inserted it to his message.
http://community.webshots.com/user/batgalim
This website that Alma "gave" us is wonderful. Each one of you can open a similar website of your own, for whatever reason. It is not difficult at all.
Her site makes it EASY to send and read messages, and to upload pictures (I just uploaded a hockey picture and it took 5 seconds). I opened my own album and will place there all my pictures. But you can open Albums for "Sports", "Kita Bet 1948", "Hashovavim Me'Bat Galim" or whatever.
But we need someone to manage this site or it will go wild.
I feel somebody else and not me should manage it (Decide which categories, which "Albums", which "Topic for discussion", or we'll make a BARDAK SHALEM from this nice Bat Galim Website
I just became a member of Alma's Bat Galim site, wrote a message for all to read, and opened my Photos' Album. I can envisions many albums: "Swimming Album", "KITTA GIMEL 1949 ALbum", "Hashovavim Shel Bat Galim" album' and more and more.
But we are going to create BARDAK ECHAD GADOL if anyone could get in the website and do there whatever he (she) wants. All I did was sign for a "membership", start a personal album (I already uploaded a picture), and wrote a message. But I did it in order to learn the site, more than anything.
We must select a "Web Site Manager" who will organize, make decisions, and lead all members on the site.
I think it should be someone else and not me. Somebody younger who will take it upon himself to manage and direct the site.
I think I did enough in the last 3 months, and now is time for someone else to take the leadership!
Good night
Menahem
I didn't see the first message so I wrote another one, the two being almost the same
The problem here that many people read only the last 2-3 messages and have no clue what transpired BEFORE, and I get quite stupid emails (I'm sorry, but there is no other way to describe some of the questions that I get)to my personal email meless888@hotmail.com
So I'll write it once more: Since I found out that there IS a Batgalim website (Alma's), EVERYTHING I TRIED TO DO BEFORE IS NULL AND VOID. Forget about everything else and keep only 2 addresses: Yoram's, and Alma's Bat Galim Website. Erase every other address you have such as batgalim333@yahoo, batgalimforever@yahoo, etc.
I don't bother with any other address or email. Again, for the last time:
As far as I'm concerned, there are only two Websites to consider:
1. Yoram's
2. Batgalim Website (Alma).
That is it! All I did before was try to find a way to include pictures, establish categories, and of course continue with a place for messages (things that many Batgalimim wanted!). Alma's site does it all. Yoram's site allows ONLY messages.
I don't know how to make everybody decide Yoram's or Alma's, so I just leave it as is and I promise you that you won't hear another word from me about Yoram's site or Alma's site.
מעריץ יקר. זה לא הוגן כך להתחבא מאחרי הגיל הצעיר. אני מתכתבת עם בת גלימים צעירים ממני למכביר וכולנו נהנים מאד. האם היית אח של אחת מחברותי או חבריי? אם אינך רוצה להתגלות באתר זה, כתוב לי ל:
pashosh1@netvision.net.il
ושנה טובה עם חג שמח מכל הנמשים! מסוזי-שושי
מעריץ יקר. זה לא הוגן כך להתחבא מאחרי הגיל הצעיר. אני מתכתבת עם בת גלימים צעירים ממני למכביר וכולנו נהנים מאד. האם היית אח של אחת מחברותי או חבריי? אם אינך רוצה להתגלות באתר זה, כתוב לי ל:
pashosh1@netvision.net.il
ושנה טובה עם חג שמח מכל הנמשים! מסוזי-שושי
I promised that I won't write again about Yoram Vs. Alma, but I must say one more thing, with a suggestion:
The reason I wanted a website was that (like other Batgalimim) I wanted a site that we can be proud off, and can serve as a MORESHET for our children and grandchildren, a thing that Yoram's site cannot do. In a website – if well organized – we can include stories on the history of Bat Galim, Chaiim Arlozerov, HAKOMA HA'SHLISHIT, special Characters of the past (Berale, Babaruto, Kushee Sambo, etc), and other stories and pictures that people want to contribute. Yoram's messages cannot do that.
On the other hand, you cannot FORCE anybody to move to Alma's site, and the last thing that I want is to "SEPARATE" the batgalimim into Yoram's Group and Alma's group.
SO HERE IS MY SUGGESTION: NOBODY LEAVES YORAM'S SITE AND WE CONTINUE WRITING THERE LIKE BEFORE. ON THE OTHER HAND, WE KNOW NOW THAT THERE IS A BATGALIM SITE, AND MAYBE SLOWLY PEOPLE WILL BEGIN TO ENTER IT, USE IT, WRITE IN IT, SEND PICTURES TO, AND SLOWLY-SLOWLY IT WOULD BECOME THE MAIN PLACE FOR EXCHANGE OF STORIES, IDIAS, ETC.
SO……I suggest NOT to abandon Yoram's site, but slowly get into Alma's site, and see what the future holds.
What I am going to do is keep reading Yoram's, but send my stories and pictures to the Bat Galim site. This way I don't lose contact with Bat Galimim while slowly build a WEBSITE for generations to come.
I'm an old Bat Galim living for the past 50 years in Australia. I found out about this site about 3 months ago and have been reading it ever since (the only Hebrew I read), but this is the first time for me to write. I just want to applaud Menahem Less for all his efforts, and I believe that his last suggestion is the only way for you guys to continue!
Good luck
John
Thats super. Let`s write to Yoram site and send the pictures to Alma`s site. So all is simple and everybody is happy and all possibilities are for all of us
I second it. GREAT. We get now the best of two worlds. Although Menahem feels we should find someone else to manage the Bat Galim Alma's website, I feel he should be the one because he is so dedicated to anything "Bat Galim", and I also believe that his apparently great computer knowledge will help the Bat Galim Website
בבת-גלים היו וישנם עצי דקל הנישאים לגובה רב גם אז הם לא היו נמוכים, מספרים על דויד מרגוליס שהתנדב כהרגלו לטפס לצמרת כדי לתלוש סכך טרי ורענן לסוכה של החברה,אלא ש…הנשמות הטובות העלימו את סולם החבלים וברחו לים, אבל דויד היה המלך גם אז ניער ונענע את הדקל בשאגות קרב ובשלב מסויים הקפיץ את עצמו מאי שם למעלה ישר למים העמוקים בבריכה וכל השאר היסטוריה
מקום ספורטיבי ימי נוסף -מועדון השייט "זבולון" ששכן ממש לא רחוק מהכניסה לנמל,שהיה אז פתוח וללא שמירה(למיטב זכרוני)איזה פרדוקס.
התחלנו עם חתירה בסירה מסוג "לוייתנית",סירה דיי גדולה,כל משוט סחבו מהמחסן לסירה שני ילדים. ולאחר שנה של חתירה בקצבים שונים,עברו "הבוגרים" למפרשית..וזה היה כבר לבל שונה ויוקרתי. המועדון עבר יותר מאוחר לקישון,
מעניין לדעת.-אם היה כל כך טוב-והיה מעל לכל ספק, אז למה רוב תושביה הוותיקים של בת-גלים עזבו והתפזרו לכל עבר ! ?
אני מבין עשרה, עשרים, חמישים אחוזים,אבל כמעט כולם?
לכשתגדל תבין שזה מסוג השאלות שלא שואלים ומדוע ? כי אין להם תשובה !!! כל אדם עם שקוליו קודש הם ואת זאת למדנו בחופש ובדרור המוחלט שהיה מנת חלקינו בבת-גלים
לא כתבתי-שאלתי, על מנת לפגוע חלילה,אלה מתוך תהייה אמיתית.
ואם אכן גדלת בחופש ובדרור המוחלט,כמו כולנו, אזי אולי אל תפר את "החופש" להתבטא שהיה כאן עד עתה..
בן, שכחת כי ידלדים ונערות/נערים רבים תלויים בהוריהם ולא נשאלים היכן לגור. מכל מקום לא ב"ימינו". לקראת 1955 עברו הורי, בלחץ של אמי ובהשפעת חברים שלהם, לרח' מוריה בכרמל. בכיתי זמן רב ובשנה הראשונה נהגתי לנסוע בשני אוטובוסים, רק על מנת ללחוש לילה טוב לגלי הים, ליד המעקה שממול לקומפנייץ ושמאלה מהקזינו (במבט מולו). מזל שאבי היה נהג אוטובוס ויכולתי לנסוע חינם. אגב, אבי ועוד אחד, היו שני ה"שטראוס" המפורסמים בבת-גלים: שטראוס הנהג (אבי) ושטראוס השומר (אבא של עודד-דדי). לאחר הלימודים עלינו להתגייס ואם אפשר, ללמוד באוניברסיטה וכ'. אך עד היום נותר אותו געגוע לבת-גלים בלב כולנו, שהרי אחרת לא היינו קוראים וכותבים נלהבים בשני אתרי בת-גלים ולא היה נוצר צורך למפגש של כולנו. אני חשה כבת-גלימית שנולדה בים (אניה), גדלה ליד הים ושירתה בחיל-הים)
בת-גלים דהיום עלובה ומעציבה, אך עבורינו ישארו "חיים ארלוזורוב", ה"קומה 3", כושי סמבו, זנזלך ליד בית-הכנסת ועד ועוד.
בן, אינני מכירה אותך,היכן התגוררת בבת-גלים ומתי?
שושי-סוזי 🙂
אני נולדתי בבת גלים, ונשארתי בה עד גיל 30, יצאתי ממנה על אף שהורי ז"ל עדיין היו בחיים וגרו בה. אני יצאתי מפני שהסביבה כבר לא היתה טובה מספיק לילדים שלי. זה לא היה כמו בילדות של כולנו. ולכן בלב כבד עזבתי, לקח לי 10 שנים להתגבר על הדכאון. גרתי ברוממה. מבחינת הילדים זו היתה החלטה טובה מאד, ומבחינתי לא. כיום חלפו כבר שנתיים מאז שחזרתי לבת גלים. בשבילי יש לה קסם, אבל כמו שאמרה סוזי, בת גלים דהיום היא עלובה ומוזנחת. וזה נכון. בצער גדול אנ י אומרת את זה. האוכלוסיה לא מה שהיתה, השכונה מוזנחת גם ויזואלית וגם בכל שטחי החיים. מאד עצוב. כשאני מדברת היום עם תושבים שבאו בשנים האחרונות הם לא מבינים על מה אנ י מקטרת. הם לא מכירים את בת גלים של פעם, שאפשר לקרוא עליה בכל מה שאתם כותבים, ואכן כך היא היתה = קסם של שכונה, זו לא סתם נוסטלגיה כך באמת זה היה. אבל אני עדיין מסתובבת ברחובות הפנימיים ועדיין יכולה לחוש את מה שאתם זוכרים מהעבר הרחוק. אני לא חושבת שיש עוד מקום שאנשים מתרפקים עליו כל כך אחרי עשרות שנים. חג סוכות שמח לכולכם.
כשאתם עזבתם אני הגעתי לכיתה א בביה"ס "בת-גלים", מגן "רחל" או יונתן, אז אולי אנו בגילאים שונים,
אבל בהזדמנות זו אזכיר את שני מנהלי ביה"ס דאז- מר דיין ומר יוסיפון-אנשים משכמם ומעלה
חיי אדם מילים דן אלמגור לחן בני ברמן היה להיט בשנות החמישים שרו אותנו העופרים.
כשברא אלוהים יצורים בעולם,עשרים שנות חיים הוא חילק לכולם :
עשרים שנות חיים ליונק ולעוף,לדג לברווז לאדם ולעוף.
אמר האדם :אלוהים אדירים,אינני רוצה כבר ללמות בן עשרים הוסף לי שנים קצת יותר מכולם,הוסף בחייך היה "בן אדם"
אמר החמור,בחיי אלוהים!הבט על חיי ואמור: זה חיים ?
אם לא די לאדם בעשרים השנה, אתן לו שמונה משלי מתנה.
אמר גם הסוס אלוהים כל יכול,נו מה הם חיי?רק לסחוב ולסבול.יספיקו לי עשר שנים בעולם,
השאר אנדב לטובת האדם.
כך זו אחר זו החיות שם ניגשו,לגרוע שנים מחלקן הן ביקשו,הכלב,הקוף,החזיר, השפנים-תרמו מרצון
למגבית השנים.
ישב אלוהים עירני וקשוב,רשם כל מילה במכונת החישוב,לבסוף הוא לחץ על כפתור המכונה-"נו טוב קח עד מאה ועשרים שנה".
מאז חי חיים משונים:הוא חי כמו אדם את עשרים השנים ואז את חובו הוא מחזיר בלי היסוס.
עובד כמו חמור ומזיע כסוס,כפרד עקשן ורועד כחתול,אוהב כשפן וזוחל כשבלול,רעב הוא ככלב,זולל כחזיר ולבסוף-כמו הקוף נשמתו הוא מחזיר. כשברא אלוהים יצורים בעולם
מי שרוצה לחזור לימי הסיר טוב יעשה אם ישיר ויפנים את מילות השיר. הנוסטלגיה תמיד מתוקה המציאות שונה…"זה לא יחזור כל זה כבר איננו,רק זכרונות רק זכרונות מהלכים על בהונות,עבר זמנה של בת-גלים הקטנטנה"
I just signed to the batgalim website:
http://community.webshots.com/user/batgalim
It took me 2 minutes. Make sure you choose the FREE option. There is a good discussion going there already among the 10-12 members that already write there.
I'm reading and writing to both in the meantime as Dr. Less suggested.
מסר זה שלחתי לאתר בת גלים (לא האתר שאני ניסיתי לפתח אלא האתר המוכן של עלמה,
ל: אך חשבתי שלכולם כדאי לקרוא אותו
מסר זה הוא עבור כל חברי ושאר יושבי חו"ל: אני נמצא עכשיו אצל קני, בנה של אשתי גייל, בצפון קרולינה. רציתי מאד לנסות לכתוב עברית לאתר בת גלים החדש שגילינו, לראות אם אפשר לכתוב שם עברית.
אבל מה עושים כשיש לאפ-טופ ללא אותיות עבריות?
לפתע בא לי רעיון שכולכם (יצחק דקלת רובי, רובי יאנג, שוקה, וכל האחרים ללא קיבורד עברי להשתמש בו: הלכתי לגוגל ובקשתי
HEBREW KEYBOARD
קבלתי. הדפסתי אותו, ואז עם מספריים חתכתי
MASKIN TAPE
לחתיכות קטנות (להדבקה על המקשים לצד האותיות האנגליות, וכתבתי עליהן את כל הא' עד ת' כולל פסיקים, וכל השאר. הדבקתי את חתיכות המסקיהג טייפ על המקש, העברתי את השפה לעברית (עושים זאת דרך
LANGUISHES(
ו…יש עברית להדפסה!
vgcrh, uvtbdkh,
העברית והאנגלית מטמטמים אותי. כמובן
languages
ukt vnhkv vnaubv af,c,h cnxr v
ולא המילה המשונה שכתבתי במסר הקודם
נשאלתי היום 4 פעמים ישירות לאימייל האישי שלי
BATGALIM888@HOTMAIL.COM
כיצד עוברים מאנגלית לעברית, אפילו אם עושים מה שהצעתי בקשר לסימון המקשים באותיות עבריות. מצד שני כבר התבקשתי ע"י אירופאי אחד לא לתת שיעורי מחשב על האתר של יורם.
אז שמעתי בהצעתו והסברתי בדיוק מה לעשות באתר של עלמה במקום באתר הזה.
לאלה שיש להם
XP
כשהאופרייטינג-סיסטם הוא אנגלי כדי לעבור מאנגלית לעברית (ישנם כאלה עם ספורים מוכנים אך ברצונם לכתבם בעברית.
ז(זה בדיוק מה שאני עושה עכשיו: הדבקתי אותיות עבריות למקשי הלאפ-טאפ והעברתי את השפה מאנגלית לעברית ב-וכך אני כותב עכשיו מצפון קרולינה!
היה עוד איזה מסר מוזר באתר של עלמה שחיפשו
את שמה ולא מצאו, והכותב מסיק מסקנה שאין בת גלימית בשם עלמה. הכותב כתב בעילום שם, אז אני רוצה להרגיעו (אם הוא אחד מהקוראים כאן) שהיתה וישנה בת גלימית בשם עלמה ושהיא עשתה לנו שרות מצויין בזה ש-"תרמה" את אתרה לבני בת גלים.
נשאלתי שוב כמה פעמים מה עושים עם
BATGALIMFOREVER
שהוא האתר שניסיתי לפתח בעצמי לפני שידעתי על אתר עלמה, ומה עושים עם
BATGALIMBATGALIM
שהוא
GROUP EMAIL
שפתחתי כאופציה אחרת לאתר
BATGALIMFOREVER
אז אני אומר שוב: ז-י-ר-ק-ו ה-כ-ל
ל-ז-ב-ל כי האתר של עלמה עונה על כל מה שניסיתי לפתח, ותשמרו ר-ק ש-ת-י כ-ת-ו-ב-ו-ת:
זאת של מלצר
וזאת של האתר-
http://COMMUNITY.WEBSHOTS.COM/USER/BATGALIM
אבל כדי להישתמש באתר צריכים להירשם קודם בכתובת
http://daily.webshots.com/signup
תירשמו שם. דבר פשוט ביותר:
לחצו על
JOIN NOW
במקום שכתוב
FREE
ואז כל מה שעליכם לעשות זה להכניס
MEMBER NAME
ו-
PASSWORD.
כשזה נעשה, אתם מוכנים להיכנס לאתר עם לחיצה על
http://COMMUNITY.WEBSHOTS.COM/USER/BATGALIMב
ואז ממלאים את ה-
MEMBER NAME
וה-
PASSWORD
מעתה אענה רק על שאלות ספציפיות מאנשים ספציפים לאימייל האישי שלי.
אני מקווה שעכשיו הכל מובן.
הכתובת
http://COMMUNITY.WEBSHOTS.COM/USER/BATGALIM
ה-י-א ה-י-ח-י-ד-ה ש-ע-ל-י-כ-ם ל-ה-ש-ת-מ-ש ב-ה ב-ע-ת-י-ד
מלבד אתרו של יורם.
ד
עם כל האלטרנטיבות המבורכות לכשעצמן והמחווה היפה של גב' עלמה אני חושב שאין לזנוח את האתר של מלצר המחזיק מעמד מזה 4 שנים ובסה'כ צובר יותר ויותר משתתפים,זה גם מזכיר לי שבבת-גלים מעולם לא החלפנו קרש טוב בתפיסת גלים אפילו שהיו כאלה פה ושם לכן עם בגלישה עסקינן אז נמשיך גם לגלוש פה ובכייף ושוב תודות למנחם על נסיונותיו ועקשנותו הרבה לעלמה הנדיבה וליורם מלצר הנותן לנו בית חם המעצב מחדש את נעורינו הקסומים
1. agree 100% with trhe last email by FOGEL that we shouldn't abandon Yoram's site. Alma's website is just an addition for larger projects such as pictures, elections, blogging, etc. etc. But also a place for messages. I guess only time will dictate how we handle the two addresses.
I have received a number of messages claiming that they signed up according to my instructions, but failed to connect to Atara's website:
http://community.webshots.com/user/batgalim
I guess it is my fault because in my last message I wrote
http://COMMUNITY,WEBSHOTS.COM/USER/BATGALIM
not realizing that
http://community.webshots.com/user/batgalim
is case sensitive and you must be written in small letters.
בתגלימים יקרים!
פתיחת האתר החדש שימחה הרבה לבבות של ילידי המקום,חבל רק שבמרוצת הימים התחילו להתגלות דעות שנויות במחלוקת.
כל תושבי בת גלים מדור לדור שמחו לדעת ולהרגיש ששמורה פינה חמה בלב ובנשמה של כולם!
ההתייחסות של התגובות באתר הייתה בלי לייחס את המיקום של האנשים (בארץ ובעולם) לא לתוארים, לגילאים והיחסים בשושלת המשפחתית…!
רבה היתה השימחה והרצון של החברים להפגש ולפגוש את אנשי השכונה,אבל משום מה התחילה חלוקה לקטיגוריות?!ואם "קבוצה מסוימת" החליטה לסנן את הבאים למפגש הצפוי אז אין צורך לעבוד קשה.
בני 70+ ( עד 120) ייפגשו, אבל גם 50+ ו-60+ לבטח ימצאו את הדרך להתארגן ולהפגש עם כל אלו שזכרונות השכונה ואנשיה קרובים לליבם.
עלמה יקרה!
במידה ואת בת גלימית נשמח לדעת מי את!
האולפן לעברית בבת-גלים היה מוסד חינוכי ציוני אדיר אשר במשך שנים עברו דרכו מאות ואולי אלפי ניצולים ועולים חדשים שם קבלו את כלי השפה הראשונים שהיו אז המפתח העיקרי לקליטה.האם משהו יכול לספר מעט על מפעל חשוב זה שהיה לגבינו "הנייטיבס" מחוץ לתחום משום מה, אולי הגיע הזמן להכנס גם לשם ולחשוף את תרומתו והאם האצולה הבת-גלימית היתה בכלל שותפה לפעילותו ואין בדברי חלילה ביקורת כלשהי כנ'ל אגב בית-עולים
נסה פעם נוספת להגיד את אשר עם ליבך הכבד,עשה זאת מבלי "להקפיץ אלא זרוק ישר לרשת" אולי נצליח לתפוס את תלונותיך המוזרות
ברצוני להסביר את כל תהליך המיפגש. כתבתי הכל בפרוטרוט באתר בת-גלים של עלמה אך אעשה זאת שוב, הפעם כאן:
כל "המיפגש" התחיל כפגישת מחזור של כיתתי יצחק יקל, נעמי ברוט זל וכד') שכולה מגיעה או הגיעה לגיל 70.
ערכנו פגישה ראשונה במסעדת הכדרים (קדרים?) בחוף הכרמל לפני כמה חודשים. בלי שפירסמנו דבר, פתאום הופיעו לפגישה איזה 30-40 איש מעל ומתחת גיל 70.
הדבר תפש תאוצה, ובגלל תקשורת האינטרנט פתאום המיפגש הפך לדבר שכולם רוצים להשתתף בו, וזה נהדר. אך אז באו כמה אנשים עם שאלות קונקרטיות בקשר למיפגש. מה אם יבואו 200? מה אם יבואו 500?
אז הוקמה וועדה שתחליט איך מסתדרים עם העניין.
"מנכ"ל" הוועדה הוא שמוליק כהן (כל הטלפונים והאימיילים ברשימת "בת גלים שפתחתי (כשבקשתי התקשרות לאימייל שלי
MELESS888@HOTMAIL.COM
ברשימה נמצאים עכשיו כ-60 איש. אז כפי שכתבתי הוחלט להקים וועדה שבראשה שמוליק, ויתר החברים הם אני "יוזם ואחראי על חוץ לארץ", ארנון קרן (אחראי על הזמנות), רוביציק (גיזבר), עזי אברהם ("מנחה הערב"), דרור וורד ואריה ציפריס "יועצים ואחראים על התכנית".
הוועדה ניפגשה כמה פעמים ופגישתה הבאה היא מחרתיים (יום ראשון). הוועדה מפוצלת: חצי מחבריה מעדיפים קבוצה קטנה ואינטימית של בני שבעים "פלוס מינוס".
חצי מהוועדה מעדיף לפתוח את המיפגש לכל מי שרוצה לבוא.
כמובן שישנן בעיות לוגיות: היכן להיפגש, איך לדעת מראש כמה יבואו (כדי להזמין אוכל מהקייטרינג וכו)
באתר של עלמה ביקשתי שאנשים יבואו בהצעות, אבל מאחר ורק 14 מכם החליטו להיכנס לאתר, רובכם לא יודע על בקשתי להצעות.
עדיין לא מאוחר: תיכתבו דעתכם כאן או באתר של עלמה, ואני אעביר הכל לידיעת הוועדה שחייבת
להצביע ולהחליט ביום א' הקרוב.
אך בקשה לכל האנשים: שימו עצמכם בנעלי חברי הוועדה שלא רק מדברים על המיפגש אלא חייבים גם להוציאו לפועל, לפני שבאים בהצעות גרנדיוזיות
שבת שלום מצפון קרולינה (הצעה לכל התיירים הישראליים בארה"ב: רובנו מכיר את ניו-יורק, וושינגטון, הגרנד קניון ולאס ווגאס. נסו פעם את הרי הסמוקיס בדרום וצפון קרולינה! לא תתאכזבו!)
מנחם לס
ב
מי זאת עלמה?
אם הזה ששואל כל הזמן "מי זאת עלמה?? היה קורא את מכתבה מ-29.7 ולא היה סתם מפציץ בשאלות בלי לטרוח לעשות מאמץ קל שבקלים לאתר אותה, היה מסתבר לו שהיא ומשפחתה הן אחת ש
מהמייסדות
של השכונה.
הנה העתק של מכתבה:
ת
קזינו בת גליםם
שלום רב לכל הבת-גלימים,
לאחר שקראתי מספר תגובות באתר זה בהקשר לקזינו בת-גלים החלטתי לכתוב כמה מילים על מנת לעדכן אתכם ולהעמיד דברים על דיוקם.
ראשית לקזינו היו שתי תקופות: תקופת הזוהר מאז פתיחתו ב-1934 ועד לאחר תקופת המנדט הבריטי בסוף שנות הארבעים, והתקופה השניה החל מראשית שנות החמישים ועד לסגירתו לאחר שנות גסיסה לא מעטות.
למרבה הצער אנשים מערבבים ומבלבלים בין התקופות וכמובן גם מבחינת גיל הקוראים מרביתכם שהכירו את הקזינו זוכרים אותו כאולם לארועים לפני אולמי תכלת וקולנוע לימות החורף בשנות קיומו של קולנוע גן-ים הפתוח.
הקזינו נבנה ע"י פסח בונשטיין בד בבד עם בנית הבריכה האולימפית והחוף הסגור שנקראו מפעלי חוף ים בת-גלים. מי שמכיר את כל השלושה זוכר שהקזינו הוקם על עמודים בתוך הים כאשר כל קומת הקרקע למעט חזית הקזינו שימשה כמלתחות, מקלחות ושרותים למתרחצי הבריכה ואפילו המרפסת האחורית מעל הים שימשה כמעבר נוסף ממלתחות הגברים לשטח הבריכה. מימין למגדל הקפיצות של הבריכה היו מספר מדרגות לירידה לחוף ים סגור ומסוכך כאשר משם בעזרת גשר שנבנה במים לכוון המים העמוקים המתרחצים יכלו להכנס ומיד לשחות מבלי שיאלצו לדרוך ולהפצע מהקרקע הסלעית.
חישבו לרגע בשנת 1934 בפלשתינה הקטנה נבנה פרויקט שכיום אין רבים כמותו בעולם להוציא אולי את מונטה קרלו.
נפלא לא???
כמנכל הקזינו מונה ושימש ראובן בונשטיין בנו בכורו של פסח בונשטיין.
למרות השם קזינו המקום לא שימש להימורים מעולם. היה זה מועדון לילה/קברט עם תכניות ומופעים ממדרגה עולמית ראשונה כולל מסעדה גסטרונומית דוגמת מקומות מועטים בעולם כגון הלידו בפריז.
מנכל הקזינו ראובן בונשטיין הביא את מיטב אמני העולם להופיע בקזינו ויחד עם זאת איפשר לאמנים מהארץ לנסות את כוחם ולהתחיל את דרכם בקרירה כארטיסטים. בינהם היו פרדי דורה, פרד פלץ(אביו של דני פלץ) תזמורות וקסלר ומנדלבאום ועוד רבים אחרים. אותם אלו שהצליחו זכרו תודה לראובן בונשטיין כל ימי חייהם ובשיחות תמיד הזכירו זאת.
ב-8/9/1936 נערכה החתונה הראשונה בקזינו בה נישאו ריי וראובן בונשטיין . היה זה מאורע מאד סימבולי שהם יזכו להנשא במקום שלמעשה היה ביתם השני. התמונות מארוע זה מזכירות חתונות שרואים היום בנסיכות מונקו ומקומות דומים ומעטים בעולם.
זה היה טבעי שלאחר מספר שנים בנם עדי בימי שבת אחר הצהרים היה מופיע בקזינו בשירה עם הסקספון הקטן שלו בלוית התזמורת כאשר שיר הפתיחה היה עיניים שחורות הידוע בעולם כולו.
המנכל ראובן בונשטיין ניהל את הקזינו ואיפשר ל"הגנה" וארגוני מחתרת יהודיים אחרים להשתמש ולהפוך את הקזינו למרכז מפגש ופעילויות נגד המנדט הבריטי, תוך ניצול נסיבות לשכר ולשקר את הקצונה הבריטית.
המנכל תמרן כבסרטי מתח בין ניהול המקום כיסוי וחיסוי לנוגעים בדבר והסתרת הנשק בשעת חיפושים וסריקות של הבריטים. היו מקרים שהנשק היה מוחבא בתוך סירי האוכל בזמן הבישול.
הרבה יכול לשמש כחומר לתסריטים. בכל השנים המסוכנות הללו הקזינו פעל כקברט ומועדון לילה מפואר עם מסעדת פאר ושימש מרכז מחתרתי יהודי. היו פעמים שהדרגים הגבוהים ביותר משני הצדדים (הצבא הבריטי ואנשי ההגנה, אצל ,לחי) שהו בו זמנית בקזינו מבלי שהבריטים חלמו שאותם אנשי מחתרת שמחפשים אחריהם נמצאים תחת אותה קורת גג איתם.
התקופה הראשונה היתה תקופת הזוהר של הקזינו לאחר 1950 הושכר הקזינו למשפחת לקס שהפכו את המקום לבית קולנוע בחורף ואולם אירועים. כאן החלה הנסיגה וגסיסתו של המקום עד שנסגר סופית לאחר מספר שנים, לא לפני ששינה צורה לגמרי והפך ממקום יחודי ומפואר דוגמת המלונות והמסעדות המפוארים בעולם לאולם אירועים די עלוב.
קשה להאמין כאשר רואים את השלד הרקוב של הקזינו היום, אך אשתדל בקרוב מאד להראות לכם תמונות של פנים הקזינו מתקופת הזוהר ובינתיים אשתדל לתמצת לכם בכמה מילים תאור זה:
בחזית הבנין היו שתי דלתות כניסה כאשר בינהן היתה מלתחה למעילי האורחים.
המדרגות הובילו לקומה הראשונה שם היה האולם המרכזי אשר רצפתו היתה בנויה מאריחי זכוכית עם תאורה צבעונית מלמטה שפעלה ושינתה צכעים לפי הצורך לריקודי האורחים והופעות האמנים שהופיעו על רחבה זו ששימשה גם כבימה.
מסביב היו שולחנות וכסאות לאורחים שצפו בתכנית, אכלו ורקדו לצלילי התזמורת שניגנה מעל במה שגבלה ברחבת הריקודים והיתה בין שתי דלתות הכניסה ממש מעל המלתחה שבקומת הכניסה.
אגב מי ששחה בבריכה והשתמש במלתחות (גרדרובה) ראה שהתקרה היתה למעשה הרצפה המזוגגת של רחבת הריקודים של הקזינו.
ממול לבמת התזמורת לאחר שולחנות האורחים היתה מרפסת עם דלתות זכוכית שהשקיפה על הים ונתנה הרגשה שנמצאים על אנית פאר.
מעל רחבת הריקודים היתה נברשת ענקית מאד מרשימה עם עשרות ויותר נורות ששינו צבעים ועוצמה במופעים ובריקודים ומעליה בתקרה הגבוהה שהיתה בנויה ריבועים ריבועים בכל ריבוע היתה תאורה נוספת.
מיד עם הכניסה לאולם בצידו הימני היה דלפק ומאחוריו המטבח המפורסם ולצד הדלפק על בימה מיוחדת ישב, השקיף וניהל את העסק המנכל ראובן בונשטיין. ממול מצד שמאל של האולם קרוב למרפסת בתוך שקע מיוחד בקיר היה הבר בדומה לנמצא בבתי מלון גדולים.
המדרגות הובילו לקומה השניה שם היתה גלריה עם שולחנות וכסאות לאורחים שהשקיפה על רחבת הריקודים וההופעות ובמת התזמורת, דבר שאיפשר לאורחים לאכול ולחזות במופעים ובריקודים. גם כאן היה בר נוסף ןמרפסת כמו בקומה הראשונה.
המדרגות הובילו לקומה השלישית לגג מרוצף ששימש לאירועים מיוחדים במשך היום או הערב. (חופה תחת כיפת השמים למשל)
הקזינו היה יחיד במינו ותווכחו במה מדובר בדיוק כאשר תצפו בתמונות.
בינתיים להתראות ולהשתמע בקרוב
סליחה על מיקום הנקודות הפסיקים והסוגריים וזאת כתוצאה הממעבר לועזית עברית במחשב והעתקה לאתר זה
עלמה
אז עכשיו אתה יודע מי היא עלמה שנתנה לנו באדיבותה אתר שהיא פיתחה?
I myhself am tired of seeing my name here., so I don't have to do much guessing to know what YOU feel.
I just wanted you to know that I was on the telephone in the past 30 mnutes with a number of committee members, and we do OUR BEST to secure a place that will be large enough to open our MIFGASH to ANYBODY who wants to be a part of it.
Shabat Shalom
מנחם לס שלום
אני עדיין לא יודע מיזו עלמה, גם בת דודתך הגב זהבה לא יודעת.
I have decided to share the letter I just received from Dror Vered:
Dear Menachem Y28/9:
– Any one who pays – will participate!! We estimate 250 peopole. Anyhow – discussed with HAOSIM ET HAAVODA – to prepare name tags – for the ones who will pay/participate – through the Bank Account which Rubichik is opening And which will be sent in this way – by internet to everyone – this Arnonhas to do with Rubichek first thing!! Then there will be a Shomer with one of our group – at the entrance – to varify that all is ok and that the people who paid and who are on the list- will get their tags and enter. . There won't be any problem with seatings – since if it will be in Bat GalBat Galim – we take catering service and they will provide the tables andchairs accordingly. The list should be updated – because Shmuel Cohen's list on that evening wasupdated already and Arnon did not get the right list I think. Aronon !!!!please chek with Shmuel Cohen again – and Aronon should get all the emails with the added names and correct phone numbers and email addresses. Soplease – everyone – send your list to Arnon as soon as possible!!!!. Yizchak Yekel – thanks for your mail – you are right – this should be theway to do things – and we are looking forward to see you here with Stela. ARNON – AND MENACHEM – OUR TELEPHONE NUMBER IS 04-6399896 AND NOT AS ITAPPEARS ON THE LIST. THANK YOU FOR CORRECTING. MOADIM LE SIMCHA TO EVERYONE DROR VERED
This is the list of Bat Galim that I was able to accumulate and send to Arnon Keren, who is in charge of inviting people and sign people for our MIFGASH.
If you can correct some of the data below, and if you can add names that are not on the list please send an email to Arnon Keren and Meless. Our emails are down the list
The CURRENT LIST:
abas moshe
agrari shaul 04-9570987
albagli eitan 04-8247152 054-4247152
albagli zvi
ashkenazi ester 08-859-1556 052-3064702
avraham uzi 04-8360484 050-5475557
avrahamm 04-6377790 50-5475557
beck uzi 04-8439643
bendel
benzkovski
Berger ari ariberger@tx.rr.com
bershkovski
bigger yael 04-8517075
bigger yoram
birenzwieg (Be'eri) itay
bloch (shuster) miriam 04-8525866
blutreich uzi (kuske)
borer menahem 04-8201820
brat bat sheva 04-8254578
bravin benny
chadnes moshe
chass puah 054-5689077
chass zehava 215-5721141
chemdsi ra'anan
chingeri
cipris arie 04-8379932 052-3245704
cohen shmuel and pnina 04-8345498
coopermintz eli 03-9601692
dekelyitzhak and stella 001-818-8844005
eisman aviva
eizenberg
englander itzik
epstein shraga
federman marco
garon israel 04-8338025
geiger (Vagner) zippora 08-9111511
glicksman shlomo
goldber (almog)
goldner yitzhak 04-8251140 050-7404440
goldner yitzhak 04-8251140 050-7404440
guter arie 052-4323311
hertzig mickey mherzig@construct.ac.il
hochman
kaizer uri (kaysari) 04-8707970
kalski (Shalhevet) yitzhak 04-8517075
katz adina 04-8537727
katz nurit 04-8247492 050-5391921
katz yoav
kerem krumholtz arnon 054-4476654 09-8337312
kfiri yehoshua
klein
knobel shlomo 04-8428488 050-7284227
kompanietz amit tuvia 09-774-4295 amit-tuvia@012.net.il
lansman (levine) rina
latman
lax ayala 04-8738343
less menahem and gail 561-6309774 in israel 09-7469946
levenberg yoram
lunivski
maishke
malchinski (marom) eitan 052-2826232 – invite him!
margulis david 052-8396786
margulis mickie 03-5469097 050-7267469
margulis moka
messinger levine
milson menahem
molcho moshe
nagid
ofir roby and michal robofir@aol.com 001-212-2656591
oren teddy 09-7440817 052-3260119
palgi shuka – not coming
pekerman ayala 04-8345973
pinto margalit
prizes
prujanski
refaeli zvi 04-8345440
rehan rudi 04-8244751
remi viseltier avik, o048387474
ribner (martin) miriam 04-8536460
rozenzwieg nitza 04-8241024
rubinstein itzik
rubitchik reuven 04-8525539 054-4944875
sabach galili avram 04-8379511
sabach galili avram 04-8379511
sandler yanon 04-8256659 052-2846225
shalhevet
shemesh
shkolnik liora 04-8375028
shosnik miri
shpindel ami
shtark (Shinhar) ruth
shtraus susi
shvartzbatt
sigalis binyamin and tzila
skortzki
steiner simon (coming)
tzabari
vered neomi and dror 04-6399895
weiss
yakobovski sara 04-8524449
yedid moni
yedidia
zilberfarb (NE'EMAN) sara 04-8524449
Arnon's email is not on the list. it is
keren12@012.net.il
and mine
meless888@hotmail.com
שלום לכולכם,
ברור שהמפגש מיועד לבני 70,שתהיו בריאים וחזקים, ולעוד מיני מקורבים.
זה לגיטימי ונחמד ובכל זאת אם האתר פתוח לכל דיכפין בת גלימי אז למה לנהל את כל נושא המפגש כאן ולא באתר משלכם ובנוסף ליידע אנשים נוספים כמוני ואחרים על כל פעולותיכם באמצעות הדוא"ל?
שיהיה לכולם מפגש נעים ומהנה, תמשיכו להתרפק על הזכרונות בכיף, וזה אכן באמת כיף ואני מקווה שאנחנו "הצעירים" נדע למצוא דרך לעגן בה את מורשתנו.
מועדים לשמחה ובהצלחה
למה לכעוס מה קרה נשברה הקערה? האתר אכן לכל דיכפין כנ'ל המפגש וזה מצויין במפורש,וכל דבר הכתוב בעיתון של שבת מיועד לכולם ? ובכ'ז מעט כבוד לבוגרים המגבשים רעיון מופלא באמצעות האינטרנט,ולצעירים הבה נקווה שנגיע לגילם נוכל ובגיל לזכור את בת-גלים ברמת ערגה ופרוט שכזה
לצעיר לנצח ולוואי שתשאר כזה,
אני ממש לא כועסת ואפילו מפרגנת. פשוט הייתה תחושה ש"הולך" להיות מפגש נוסטלגי של בת גלימים, כאשר בעצם יהיה מין כזה מפגש אך מצומצם וזה בסדר.
א. אני מצרה על כך שה"צעירים" יותר לא נסחפו והרימו גם את הכפפה.
ב. נדע מהיום להתייחס לכתובים עפ"י התוכן.
בסך הכל האתר נפלא ומזמין.
אני חושבת שרוב הבת גלימים לשעבר אינם חשופים אליו מחוסר ידיעה וחבל.
בכל מקרה,מאחלת לכולם שנה טובה, מועדים לשמחה ושכל אחד ייהנה באשר הוא.
ד.א. בעתון של שבת וגם בזה של ימי חול, אני קוראת מתוך בחירה ואלימינציה וכך אעשה גם מהיום לגבי האתר. רק שלא יפסיקו לכתוב. זה באמת נחמד ומהנה
From North Carolina to Georgia, to visit with our daughter Ephrat, and our granddaughters Talia and Shira. By the way, when I was in Israel 3-4 months ago, I read in Yedioth that "Shira" was the most popular baby's name in Israel(female)in 2006. Did you know that?
I have a feeling that people read only the last message or two, and miss what was written 4-5 messages before. So, Ita – and everybody – I just wrote a few messages ago, that the committee decided by a phone conference to open the Nov 15th re-union to EVERYBODY who is or was a Bat Galimi, regardless of age' who register on time. It will not be a "MIFGASH METZUMTZAM". We expect 300-350 people, and we found a hall that can accomodate that many.
The MIFGASH METZUMTZAM will be now an intimate dinner at Dolphin Seafood Restaurant on the SHDEROT, where Itzhak Yekel's parents owned once CAFE TAMARA. This dinner will be only for our classmates, the teachers that are still alive (Zvi Refaeli is "guest of honor")and people like Arnon Krumholtz (Keren) or Avram Sabach, who repeated ("NISH'ARU KITA") classes so many times, that all the young children thought that they were our teachers… (if you ask them "which class were you a member of?", they can easily site our class of 1945, but also the class of 1944 and the class of 1943!
Once price and address for mailing checks would be decided tomorrow, I'll announce it in the Bat Galim WebSite, in the "Bat Galim"'s email group, and here at Yoram's.
I just found out that GRANT became the coach of Chelsie United Football Club. I almost died of surprise!
Ita just wrote about ATAR BAT GALIM. Only 6 people chose to register. I'm waiting for a few more to register.
Advantages of WebSite Bat Galim (I wrote its address at least 10 times before)
1. Easy sent and received messages. Just like here at Yoram
2. Each member can open a PROFILE: a picture, short summary of who you are, all your hobbies, etc. In Yoran when I read "Ita", I have no clue who she is.
3. Each member can open a "private album", plus insert pictures in the "Public Album".
4. Each member can open his (her) own blog.
5. We can open "Categories" of discussions: Such as the Future of Bat Galim, Chof Bat Galim, Tayelet Bat Galim, Old Stories, etc etc.
I can't force anybody to enter and become a member. You do it or you don't do it. If in 30-40 days I will see that there is a little interest in a site that we got free, I'll stop entering there myself.
However, anyone who signs must play around a little bit with the possibilities that the site gives us. I also learned it by "Trial and Error". If you don't do it yourself, it would be impossible to teach you, because there are too many possibilities.
I received an email from Ita that I'd like to share with all, plus my answer to her letter:
הי מנחם,
ראשית ברצוני להבהיר שלא נעלבתי ולא נפגעתי ותודה על ההזמנה. אני באמת בת גלימית בכל רמ"ח גידי ושס"ה אברי ויחד עם זאת נראה לי שאני לא מתאימה לקבוצה ולא חלילה בגלל הגיל. יש לי חברים טובים בני 73. אני פשוט חושבת שמבחינת העניין והחוויות זה לא מתאים ואני באמת מאחלת לכם מעומק ליבי שתהנו, תשמחו ותכייפו. אני יכולה רק לקנא. אני מכירה אחוז גבוה מרשימת המוזמנים כי אצלנו בבית חיו את בת גלים על ספורטיה ואנשיה בכלל. יחד עם זאת לא הוזכר שם איש מסביבת הגיל שלי כך שזה נראה לי לא לעניין להסתנן.
אשמח להיות בקשר ואם אתה בטבעון אני ובעלי , אמיל וייס-לבנת, נשמח לפגוש אותך
איטה
My Answer:
The list that I accumulated the past few months is basically a list of my generation and up. It is natural that a child tends to remember his elders, and prefer to associate with them, while not putting much attention to the young ones – Ha'Tinokot!. Therefore I, and my friends who organize the Mifgash, know who we are, and who are the older Bat Galimim' but we don't know who YOU are, the "youngsters". I have asked a number of times to mail me at
meless888@hotmail.com YOUR emails (you, Ita, did it with another 10-12 people), and very few chose to do it.
Well, therefore my list includes ONLY the ones I know and the ones from Yoram who responded to my email.
In a few days everyone will be invited, young and old. If you want to attend or not – that is, of course, your decision, but I want to assure you that no one, no matter how young or old, will have to LE'HISTANEN. ATEM KULCHEM MUZMANIM.
האם אפשר גם להביא הורים למי שיש כמובן ??? סתם סתם קצת הומור לרצינות שהשתלטה על האתר בשל אם כל המפגשים
For the one who asked SHE'ELAT TAM: You can bring not only your parents but anyone that you wish. You see, we "Old Timers" found a way to make money for ourselves out of you – naiiv "young ones" – for our retirement: we charge 150 Shekel per persopn while the ULAM charges us only 100. So for each one of you, children' we put 50 in our pockets. So,
KOL HA'MARBE HAREI ZE MESHUBACH!!!!!
My name is Shosh (or SHOSHI) today, back then it was:
SUSI STRAUSS (not Shtraus!!!)
Furthemore, my phone: 04-8253050
Please update all of your lists.
This is to all it may concern.
I'm already very excited and looking forward to the meeting' for which I just got a feww free hours from my job (tour guide), for I'm working from Oct. 23th to November 21. My boss let me go to the meeting!
Love you all, Shoshi (Susi) 🙂
מכתב זה מדרור ורד נישלח לכל הרשומים בקבוצת האימייל שלי "בת גלים", אבל החלטתי ליידע גם אותכם:
ידידיי,
אתמול ביקרתי את ידידנו המשותף אריה ציפריס שעבר "תיקון" בריאותי קל ויצא גדול ושאלוהים יתן לו שוב הרבה בריאות ואושר וכמובן דנו בכל הבעיות הקשורות בארגון מוצלח של האירוע ב- 15.11 ולהלן כמה נקודות:
1. אריה – ישמח להכנס לועד המנהל
2. אריה הזמין דרך שמוליק כהן את הועד המנהל להתכנס בביתו (השולט בכל הנוף של מפרץ חיפה) בתאריך 07.10, פרטים אצל שמוליק
3. גם הוא בדעה כי על תשלום ההשתתפות להעשות לא יאוחר מ- 15.10 (רוביצ'ניק – טרם קיבלנו פרטי החשבון – יש להתחיל בגביה ובעשיה) כך המשלמים יבטיחו את מקומם וגם כל ההכנות יעשו בהתאם.
4. על התמונות והפרסומים להגיע עד 15.10 – כך שתוכל להעשות עריכה ומיון בהקדם
5. יש לדאוג לצלם מקצועי כך שיוכלו להשוות את ה- לפני והאחרי
6. אריה מסכים במידה ויאסף חומר מתייחס ובצורה נאותה להדפיס בדפוס "מילניום" שבבעלותו (עם שותפו) הדפסה מקצועית יפה – כך שכל משתתף יוכל לקבל (במחיר עלות שיקבע משנדע את מס' המשתתפים) את "ספר בת גלים" שכל משתתף ישמח לרכוש ושיקשט לשנים רבות את מדף ביתו.
להכנת ספר כזה דרושה עריכה מקצועית ובזמן, באם העריכה תהיה בזמן וצילום הצלם כנ"ל (סעיף 5) ימציא את התמונות ה- 15.11 – מבטיח אריה בזמן סביר לשלוח למשלמים המעוניינים את הספר שיודפס.
נעמי כפי שהודענו יצאה אתמול לאירופה
אני עוזב ב- 05.10
לא נשאר הרבה זמן ולכן כולנו מתבקשים להפשיל שרוולים ולרוץ….
שלכם בברכת מועדים לשמחה
דרור ורד
אני מקווה שיגיע יום ולא אצטרך לבלבל לכולם את המוח עם מסרי. אתר זה אינו מתאים למסרים אך אין לי ברירה מאחר וכה מעטים נירשמו לאתר בת גלים.
בקשתי ואני מבקש שוב: ארנון קרן (קרומהולץ) הוא האחראי על רשימת הבת גלימים – טלפונים ואימייל – ולא אני. אז אנא כל מסר של "שמות" שילחו אליו ולא אלי:
keren12@012.net.il
הכל טוב ויפה ואני כבר מחכה בקוצר רוח למפגש.
אולי מישהו כבר יואיל בטובו להודיע את פרטי המפגש הזה. איפה הוא יערך? מה התשלום לאדם?
אגב, ספר בת-גלים הוא רעיון נפלא .
את הרשימה שלי העברתי לארנון. ועוד ידי נטויה!
For Ayala ane Everybody else:
The final decisions on our "Gala" get-together will be made this coming Sunday, Oct 7th. The reason for the delay is that originally we planned on a "restricted" group of Bat Galimim who are our age (70+-…) and we secured a Hall (ULAM) for 150 people. Now that we basically open the MIFGASH to everybody, we had to find a place that will host 300-350 people. We found it. But the only date that it is available is Monday, November 12th. Sunday, 10 Committee Members will vote on the place, the date, the time, and the $$$. (because we have to add now expenses for a photographer, and a Picture Album that we develop (maybe even a video, and a Photograph Machine-like in Photo shop, so that everyone who is interested could duplicate photographs throughout the evening.
There is no question that the date and place would not convenient us all (so are some weddings we are invited to!), so the Committee vote will be final!
I'll announce the final details here, in Bat Galim Website, and to the Bat Galim Email Group.
לכל הבת גלימים הותיקים שלום.
אני אחותו של שמאי בלוך שהלך לעולמו בשנה האחרונה .
אנחנו מוותיקי בת גלים מאז שנת 1935 .
מאד התרגשתי לקרוא את הכתבות ואת התגובות והייתי שמחה להמשיך ולהתכתב דרך האתר עם בת גלימים ותיקים ולהעלות זכרונות וגם להיפגש .
אני למדתי בבית הספר ברחוב השרון אצל המנהל דר' קודש, והייתי שמחה לשמוע מאד חברים ותיקים שלמדו בו. אני יכולה להמשיך ולהוסיף עוד רבות לסיפורים שקראתי וכתובים פה . אשמח לקבל תגובות .
שמתם לב שכל זה קרה כי פרסמתי טקסט על בת גלים? הרי זה לא אתר על השכונה ותולדותיה, והנה נפגשתם בתגובות (522 עד כה!) לטקסט שהכנסתי כאן בלי לתאר לעצמי מה זה יגרום. ממש ראוי להרצאה על האינטרנט כמחבר בין אנשים.
יופי לראות איך הכל קם לתחיה!
Please read 2-3 messages BEFORE yours and there is an email (Arnon Krumholtz) who collects all emails and telephones of Bat Galimim!
(I'm Menahem Rosenberg, cousin of Zehava and Puah Chass)
האינטראקציה המחודשת בין אנשים אשר יש להם עבר בסיס ומכנה משותף זה דבר מדהים לכשעצמו, ללמדך כי יש תקווה ליחסי רעות בין אנשים גם בעידן בו לא רואים ולא נפגשים איש עם רעהו כפי שהיה פעם ,האינטרנט לא בהכרח דבר קר ומנוכר, אגב מודל דומה שווה לנסות בקיבוצים וישובים שהיו פעם חממה ושמורת טבע אנושית וכיום שייכים הם לעבר
יש מקום להזמין למיפגש המיתולוגי את מחולל הרנסנס הלא הוא מר יורם מלצר אשר הצליח ל"מלא מחדש" את בריכת בת-גלים והשכונה באנשים וסיפורים חיים,אנא מכם לגוף המארגן מצאו דרך עם כל הכבוד הראוי לגרום לכך שיורם יהיה נוכח בחגיגה
הרעיון להזמין את יורם מלצר אפילו שלא גר בבת
גלים הוא נפלא
אני הוא יוזם המיפגש, וכאן אני מזמין אותך, יורם מלצר, למיפגש שיתקיים (כמעט בטוח; ביום א' או ב' הכל יהיה בטוח) ב-12 בנובמבר, כנראה באולם אורנים בכרמל הצרפתי.
ביום א' או ב' אכתוב ס-ו-פ-י-ת את החלטת הוועדה המארגנת (שאליה נוספו גם עוזי בק ומיקי הרציג) בקשר לתאריך, מקום, כסף, ותכנית.
מה שאני יודע כבר למפרע, וכמעט בטוח, הוא שהאולם מכיל 350 מקומות, ויישבו בשולחנות של עשר. אנחנו שומרים מקומות ל-75 איש בני 70 פלוס מינוס שנתיים, שלמעשה כל המיפגש התחיל איתם. שאר המקומות, 275 איש, יינתנו למקדימים להירשם ולשלם בשיטת "משלם ראשון – ניכנס ראשון".
אנחנו מתפללים ש-350 איש יהיה אולם מספיק גדול. אני מניח שכן. הוועדה תחליט מה עושים עם אלה הנירשמים אחרי שהרשימה מלאה. האם יש למישהו (מישהיא) הצעה?
בקשר לדבר הניפלא שנוצר כתוצאה ממאמר "חף מפשע" של יורם, נוצרה במה ניפלאה להתקשרות בינינו, ונשאיר זאת כפי שהוא. אני מקווה רק שיש באתר שלו מספיק מגה-בייט שייאפשר שימוש בן שנים באתר. אני מניח שכן, כי "בכל רע יש גם טוב": המגרעת שכאן היא שאין דרך להכניס כאן תמונות, אבל מצד שני זה טוב כי תמונות לוקחות מגה-בייטים בעשרות מונים יותר מכתיבה.
אני בשקט בשקט עובד עם איתן על האתר שייצרנו, ויום אחד תיכנסו לשם ותיהנו. בינתיים, מי שרוצה ליהנות מתמונות של עודד פז, חגי אגם-לבן, ותמונות נפלאות אחרות מלפני שנים של בריכת בת-גלים והשחקנים הוותיקים (כשנוכחתי שבצלאל בינה שיחק כדורמים כמעט פרחה נפשי: בצלאל? כדורמים? כן, עם וואגו ושות'), אז לכו לאתר שבני קרני פתח (שם האתר וכתובתו – גלגלו אחורה כאן עד שתמצאו).
א
הוועדה המארגנת מורכבת מבני 70 פלוס-מינוס שלוש-ארבע שנים.
הייתי רוצה לצרף גם "צעיר" (צעירה) מהדור שקדם לנו. אם מישהו מוכן להתנדב (הפגישה ביום א' היא חובה!) שיישלח לי אימייל ל-
meless888@hotmail.com
ושוב, כל הקודם זוכה.
לאור נסיוני במפגשים שכאלה להלן כמה טיפים חשובים.
1.מפגש האנשים הוא גולת הכותרת וכדאי לאפשר את הזמן והמרחב היינו מקום מתאים לכך.בפועל היווצרו קבוצות קבוצות שיש להן מכנה משותף וזכרונותיהם "ימריאו"
2.חייב להיות מנחה מיומן ומקצוען שידע לנווט אירוע שכזה הגולש מהמתוכנן ושלא יהפוך עצמו לשחקן ראשי.
3.ציוד הגברה הולם לשנת 2007, לא ישמעו…לא יקשיבו וישתעממו.
4. לאפשר לאנשים לעלות לבמה להקריא ולספר רק אחרי בדיקה ואישור מוקדם של ועדה שתקבע את התאמת המספר והסיפור בהתחשב בלוח זמנים כללי.
5.להימנע מנואמים ונאומים הגוזלים זמן יקר
6.להזמין צוות צילום היודע לצלם לערוך ולשווק את המוצר למי שיחפץ,עברו הזמנים שכל בעל מצלמה הוא מומחה לדבר.
7.אחרון חביב הכנה מוקדמת כפי שנאמר ע'י קודמי היא הערובה לערב מוצלח
ושיהיה לכם באמת מיפגש המפגשים
לתמר פיש, האם את הנערה התמירה, אחותו של גבי, ששיחקה כדור-סל?
ולכל הנערות צ'ופר: אני אחבק את כולכן וגם אנשק אתכן – בכבוד!
אני מציע גם להקריא, להדליק נר זיכרון ולהנציח את שמות האלופים שהלכו מאתנו. בראש, חגי אגם-לבן ז"ל – עוד היום בא לי לבכות עליו!
אני גם מבקש להזמין את עוזי בק, הגר, אם אינני טועה בקריית מוצקין, את מיכה קניץ, מיקי הרציג, עודד פז, דוד תמרי (שוער כדור-מים, שהגן על שערנו!), מישי אנוך, יורם לווינברג, את במבינו (זה במבוש, אחי), את דוד, אחי הבכור, ובמיוחד את רודי ריהן הגדול! כולם, שייבדלו לחיים ארוכים.
אני מבקש להזמין את מרים וייסקופף – כמעט אחותי – זו הבת של אירנה וייסקופף, שהיתה התופרת בבת גלים והאישה הכי ישרה וחכמה שהכרתי מעודי. אירנה היתה בעצם האמא המחנכת שלי.
אני אבוא בליווי דינה, הנכדה של פניה ומאיר פלוטניק ז"ל – תושבי בת גלים מאז קום המדינה -ורעייתי מזה 41 שנים. אני מבקש גם להזמין את יוסף פלוטניק ורעייתו, שייבדלו לחיים ארוכים, גם הם בת גלימים ותיקים.
אני אסיר תודה למר יורם מלצר, שחשף מחדש את כור מחצבתנו! בת גלים אינה מקום, בת גלים היא רעיון וראיון.
ועוד דבר: מאז שנכנסתי, אני מקבל רושם שהאתר הולך ונדרס מחמת העומס – האתר הוא של יורם מלצר והמבין יבין – כמובן, אני מבקש להתריע על כך שדברי נכתבים בשיא האדיבות!
אשמח מאוד לשמוע משמוליק כוהן, אחד המתכננים של המפגש ואשמח גם לסייע.
אני נורא מתרגש לקראת המפגש וראוי שנרבה להיפגש – אם יבואו מספיק גברים, נוכל לחפור, למלא את הבריכה ולשחק כדור-מים. אני לא! אני זקן מידי וחוץ מזה, כדור-מים זה משחק דבילי.
חג שמח, וברכות לכולם, מוקה
כן כן, הייתי ילדה…כשיואב רענן קפץ מהמגדל,כשנחום בוך שחה,כששושנה ריבנר ז'ל היתה המלכה וניצחה פעם אחרי פעם.
הייתי ילדה כששמתם את הכדור ברשת וגם חטפתם בלי חשק…
הייתי ילדה כשכל מה שכתוב כאן קרה, אבל! גם אתם הייתם ילדים חמודים.
ועכשיו,כן עכשיו אני סבתא לנכדים כן יירבו ובליבי נשארתי אותה ילדה…
Moka! I suggest that you contact Avia and Zelig Zak 09-961-0148. Aviva is Chagai Agan lavan's sister, and zelig is still president of Macabi Israel, he is only about 85 years old.
I have been in touch with them all the years, and they will certainly come. they live in herzelia.
let me know…
ari
Does anyone know where Chana Kodesh is? she went to school with me, Naomi vered, jehudit frenkel, shimon lipshitz and more…
I remember that Dr. Kodesh the short and round man, used to leave the toilet blocked after he spent time there… hahaha
I had some friends who originated from a kibutz who where fishermen who rented the house from him when he left.
mishi eismann brother of aviva eismann lives in LA and he was a high ranking pilot in the american airforce, we should find him too.
Chag Sameach!
Ari
אחת הבעיות של האתר היא שאנשים קוראים רק את המסרים מהיום. לו קראתם מסרים קודמים הייתם מגלים שכבר דאגנו למנחה (עוזי אברהם, בת גלימי, מנחה מקצועי), צלם מקצועי, מכונת צילום לשיכפול, הגבלת כל "נאום" ל-5 דק'
מקסימום, הרשמה מוקדמת של אלה הרוצים לדבר ועוד.
מוקה, למה בדיוק התכוונת כשכתבת ש="האתר הולך
ונידרס מחמת העומס – ושהמבין יבין.". אני לא מבין.
מנחם
י
Dear Ari,
Thank you so much for reminding me of Aviva and Zelig sak. unfortunately I have not seen or spoken to them since Chagi's funeral. Nevertheless, I think that we should certainly invite them to the meeting, and I assume, that Aviva has a lot to tell the audience, regarding our neighborhood,
take care, Moka
מוקה, לא צריך להזמין את עוזי ומיקי הרציג. הם הצטרפו לוועדה כפי שכתבתי הבוקר. מי שעוד רוצה להשתתף בוועדה (מיפגש ביום א' זה בהר הכרמל – חובה)
שישלח לי אימייל לכתובתי הכתובה כמה מסרים מעל.בקשר לאנשים כמיכה קניץ (חבר אישי קרוב) תצטרך הוועדה להחליט. אני נגד הזמנת אנשים שאינם בת גלימים מלבד יורם מלצר ובני קרני, כי אז לא יהיה לזה סוף.
י.
אנשים כמיכה יצטרכו לחכות עד שהרשימה תיפסק ואז אפנה לכמה שתציעו אם יישארו מקומות.
מנחם יקר,
אענה לך על כך בעת המפגש, ולא בפרהסיה. ואם כבר פנית, אזי אבקש ממך את מס' הטל. של שמוליק כוהן. אני מבקש להקים עמו קשר כדי לסייע בארגון המפגש.
Do you remember your saying
"coach, how do i smell from up there"
תמר יקרה,
ענית באופן כה נאה, אני מאחל לך ולכל בנות ובני ביתך חיים ארוכים מלאי שמחה ונחת. להתראות, אני בטוח שאכיר אותך.
ברכות לכולם, מוקה
מוקה, בקשתי וביקשתי שישלחו לי אימיילס אישיים כדי שאוכל להרכיב "רשימת בת גלים" ושם
אוכל להתקשר עם אדם מסויים, עם אנשים מסויימים בעניינים מסויימים, או עם כל הקבוצה בעניינים המעניינים את כל הקבוצה (למשל להיכן לשלוח צ'קים). יש ברשימה 46 איש שזה פסיק קטן מהקוראים כאן, ולכן אין לי ברירה לפעמים אלא לכתוב כאן דבר מסויים לאדם מסויים.ולהטריד את כ-ו-ל-ם.
יותר מזה, פתחתי אימייל כללי
FOREVERBATGALIM
כדי שכל אחד יוכל להיכנס, לקרוא, ולכתוב אימיילים (כולל תמונות) כך שהאתר של יורם לא "יידרס מרוב עומס". מה אני יכול לעשות שאנשים בודדים בלבד ניצלו זאת? אני לא יכול להכריח אף אחד לנצל אימייל שהיה יכול להיות גם "ציבורי" וגם "פרטי".
טוב, מספיק כתבתי.
אז בקשר לבקשתך לתת לך את מספר הטלפון של שמוליק, אוכל לעשות זאת רק אם תשלח לי אימייל ל-
meless888@hotmail.com
ואז מספרו לא יפורסם
ב"פרהסיה"
ת
דבר נוסף: מוקה ביקש שנזמין את עוזי בק ועוד למיפגש. שוב, כ-ל הבת-גלימים מוזמנים. אף אחד לא יקבל הזמנה אישית. נפרסם כאן ובקבוצת בת גלים שלי לאן לשלוח כסף וכמה, ואז כל המקדים – זוכה (הקיבולת היא 350
האתר שמנחם לס הפנה אליו בכדי לראות עוד תמונות
http://waterpolo.israel.googlepages.com/home
כמו כן אפשר לגלוש ישירות
לדף היסטורית הכדורמים בישראל
שמתחיל לצבור חומרים
והכל אודות לכם והוא
http://waterpolo.israel.googlepages.com/il.history
תהנו
בני
תודה על המידע שמסרת ,ברצוני לדעת את מספר הטלפון של ארנון קורן (קרומהולץ)-שבילדותי גרנו באותו רחוב.
כמו כן אני חברת ילדות של זהבה וניפגשנו בפעם האחרונה שהיא הייתה בארץ.וגם אני ניפגשת עם אייזיק ברט ולא פעם הוא מזכיר אותך.
בתקווה שניפגש במפגש ונחליף זכרונות…
שלום מרים!
אנא שילחי מסר לארנון לכתובת שמעל, או שילחי לי מסר ל-
MELESS888@HOTMAIL.COM
ואתן לך את מספר הטלפון שלו.
אני בטוח שניפגש במיפגש, שארנון כבר נתן לו שם!
קיבלתי את הטלפון של ארנון היום
מעוזי אברהם, תודה- מרים
לאנשים שעוזרים אי שם!!!
ישנם אנשים שעושים את עצמם עוזרים לחבריהם ולמעשה מקלקלים .
חנה קודש מתגוררת באשדוד ונשואה לצביקה מולר
בן כתתנו
רוצים פרטים אנא צרו איתי קשר
לילי לוסטיג-לשם
Sunday and Monday I'm not home so I must write in English.
This is a copy of a letter I received today from Mickey Hertzig. I guess NO FINAL DECISIONS were made yesterday in the Committee's meeting. So as far as date, place, and $$$, I guess we'll be notified again. Here is the letter:
"ח
08 אוקטובר 2007
שלום רב,
הנידון: כנס ותיקי בת גלים לדורותיהם לציון 85 שנות קיומה
בת גלים היא שכונה מיוחדת במינה שמיקומה הנפלא בין הים לכרמל ובידודה משכו אליה בראשית קיומה אנשים מיוחדים. משכונה זו יצאו רבים, מעבר לכל פרופורציה, שתרמו ותורמים לחברה הישראלית בתחומים רבים. כאן צמחו דורות שהחוויות המשותפות שספגנו בה בצעירותנו הטביעו בנו חותם שממשיך ללוות וללכד אותנו גם בבגרותנו ובזקנתנו. גם כאשר אנחנו פזורים במקומות שונים על פני הגלובוס – אנחנו ממשיכים להיות "בת-גלימים" שגאים בהשתייכותנו לשכונה הנפלאה הזאת וכואבים את מצבה הנוכחי.
בשני מפגשי נוסטלגיה של כשלושים חברים בני 65 ומעלה, שקיימנו לאחרונה בחוף דדו, עלה הרעיון לקיים מפגש נרחב יותר לציון 85 שנות קיומה של בת גלים. הוקם אתר ברשת האינטרנט ותוך זמן קצר נפוצה השמועה על דבר קיומו ומספר המשתתפים בו, מרחבי הארץ והעולם, הלך וגדל מיום ליום. המידע שהצטבר בו עד עתה יכול לשמש מאגר ראשוני נאה למחקר היסטורי ואנתרופולוגי על השכונה ועל ותיקיה. חידוש הקשר בין "ילדי" השכונה לדורותיהם הגביר את ההתרגשות לקראת המפגש והציפייה לאירוע חורגת מן הגבולות שעליהם חשבנו בתחילה שכן מסתבר שחלק מתושבי קריית אליעזר וקירית אליהו, גם הם מגדירים עצמם כ"בת-גלימים".
המפגש אמור להתקיים ביום ה' 15.11.07 ואנחנו צופים שיגיעו למעלה מ-500 משתתפים אולם המספר הסופי אינו ברור לחלוטין היות שחלק מן האנשים יגיעו בודאי ללא הודעה מוקדמת. כדי למנוע עימותים והתנצחויות בכניסה אנו נאלצים לשנות את מקום המפגש ומתכוונים לשכור מקום במרכז הקונגרסים בחיפה בתקווה שמספר החדרים, האולמות ומגרשי החנייה יאפשר לנו היערכות טובה ובטוחה לקליטה מכובדת של כל מי שיגיעו למקום.
אולם, עם כל השמחה שבדבר, הרחבת האירוע מעלה גם את הסכום שיידרש לקיומו (פרסום, תקשורת כיבוד, ציוד אור קולי, צלום, עיצוב המקום, תיעוד מצולם וכתוב, שמירה וסדרנות, איסוף כספים וכו'). כפועל יוצא, דמי ההשתתפות עלולים להגיע ל- 300 – 400 ₪ לזוג. זהו סכום שעלול לסנן מראש חלק מן המשתתפים הפוטנציאלים, ולהגדיר את האירוע כ"מפגש לעשירים בלבד", וזו בודאי אינה כוונתנו.
ניתן כמובן לקיים מפגש נוסטלגי צנוע ומצומצם בלבד אלא שיהיה בכך משום החמצה של אחת ממטרותינו העיקריות לקיום האירוע. שכן, אין מדובר במפגש מחזור נוסטלגי בלבד, אלא בכנס שכונתי לדורותיו שמתכוון גם למשוך את התקשורת כדי לתת תהודה רבה יותר לפוטנציאל ולצרכים של בת גלים העכשווית – ועל כן, אין כנראה מנוס מלקיים את האירוע "בגדול".
מאחר ויש במשפחתך יותר משמץ של קשר לבת גלים, אנו פונים אליך ומזמינים אותך ואת משפחתך להשתתף במפגש ולסייע במימון חלקי לקיומו המכובד של האירוע שיתקיים בשנה ה- 60 לתקומתה של מדינת ישראל.
אנו מודים לך מראש על נכונותך להקדיש מזמנך וממקורותיך לקידום הנושא ומאחלים לך ולמשפחתך
שנה טובה והמשך הצלחות
בברכה
הועדה המארגנת
חברי מהשכונה ,אני מחפש את כתובתיכם ,באשר אתם,המפגש ב2007 .11 15 ,בגן-הקונגרסים הכניסה הדרומית לחיפה, אבקשכם הרשמו בהקדם , באימייל או בפלאפון 0544476654 תמיד לשרותכם. ארנון קרן קרומהולץ
for sure he can and will contribute to our
Meeting/
I think he own the "GAN HAKONGRESSIM"
The letter from Mickey Hertzig to me (2 letters above) was just a copy to be sent to some potential contributors to our GALA Nov 15th. I didn't realize it when I posted it here. I thought it was for everyone and I just wanted to help in its distribution. So my apology to Mickey, and as for you – just ignore it!
Time is getting close to the original promised date…..
however… some of us outside israel, have changed their flight a couple of times… and now again there is an uncertainty as to when? how? how much? and where to send money to.
there are so many weddings with 4-500 people, surely it cannot be such a problem???
the organizers need to open immediately a bank account, decide the amount to send! and arrange the meeting that could be in the morning, lunch or evening!
please let me know who organizes this meeting now? where to send the money!
I am coming with my family on november 14 for the meeting on the 15th. we will be staying in bat galim, I shall later email my local telephone there…. and if no meeting is finalized… anyone that wants to meet myself and my family is welcome.
חברים יקרים ,אנחנו מתראים ב-2007 . 11 .15 בשעה 17.00 ,בגו-הקונגרסים, בכניסה הדרומית של חיפה. על כל יתר הפרטים ,תבוא הודעה
עם יש למישהו שאל או משאלה יש כתובת
ארנון קרן קרומהולץ 0544476654
אימייל keren12@012.net.il
מחכה לכם ברחבה
האתר
http://batgalimforever.googlepages.com/batgalimforever
שהוא האתר שיצרתי (והוא עדיין פרימיטיבי בצורתו) מתחיל לקבל עור וגידים.
את הצורה החיצונית אשפר כשיהיה לי זמן, ובינתיים אני פשוט מכניס חומר. קבלתי אתמול חומר רב מיורם ביגר (בתיווכה של בת דודתי זהבה) שהוא ממש חומר הסטורי חשוב המתאר את ראשוני בת גלים וחייהם. אם תיכנסו לאתר, לחיצה על ה-
HEADLINES תתן לכם את כל ההסטוריה שיורם כתב לי, ותחת המילה "סאגה" עם הקו הכחול, תוכלו לחזות בעץ המשפחתי הנפלא שלהם.
אני עובד עכשיו על אלבום תמונות ששלח לי רובי יאנג.
אם מישהו רוצה לשלוח סיפור, לשלוח תמונות, וכו', אז כפי שפעם כתבתי כאן (למעשה כמה פעמים), כל מה שתרצו להכניס לאתר שילחו באימייל ל-
FOREVERBATGALIM@GMAIL.COM
גם מסרים לאתר אפשר לשלוח עם אימייל ל-
FOREVERBATGALIM@GMAIL.COM
אם שולחים לי תמונות לאתר, אבקש שבתחתית התמונה תדביקו פתק עם שמות האנשים (אנא הדפיסו) בתמונה.
אני סורק כל דבר "ומדביק" באתר, ואם לא תכתבו שמות, התמונה תופיע ללא כל הסבר
בינתיים שמתי את כל התמונות שתוכלו לראות עם קליק על
PICTURES
אך לאט לאט אפריד את התמונות לפי נושאים, או אלבומים (למשל: "אלבומו של רובי יאנג", או "אלבומו של איתן") אך כל דבר גוזל זמן, ומזג האוויר כאן בפלורידה הוא יותר מדי טוב מלוותר על שייט ודייג!
אז אם ברצונכם להשתתף, אני מחכה ב-
FOREVERBATGALIM@GMAIL.COM
א
האמנם "אם המפגשים" גרמה ל "יתמות" האתר ? איפה הסיפורים היכן המעשיות יאללה תתחילו או יותר נכון תמשיכו לשפוך בדחילו ורחימו כולו מפגש ואתם כבר נחנקים עם הפפיונים
שלום חברים !
לנרשמים לכנס, דווחו על רצונכם להשתתף בכנס ,
ע"י משלוח דמי הרשמה ,בסך150 ליחיד עבור כנס ותיקי בת-גלים 2007 , לידי ראובן רוביצ'ק.
לת.ד. מס' 8017 חיפה מיקוד 31080 .
טלפון או מייל לשאלות או משאלות ,קרן ארנון
0544476654. keren12@012.net.il
,מספר מקומות מוגבל,
עשו זאת מיד
הועדה המארגנת
רציתי שכולם יידעו שנשב בשולחנות של 12, אז אם חבורה מסויימת, או בני כיתה אחת רוצים לשבת באותו שולחן, נא הודיעו לארנון מראש וכמה שיותר מוקדם
ארנון מתכנן תצוגת פאוור פוינט שתרוץ כל הערב
.על כמה מסכים, אז יאללה, בואו נלך כולנו לאלבומים הישנים ונימצא תמונות.
הדבר שיקל על מתכנן הפאוור פוינט הוא אם נישלח לו (האימייל יימסר) תמונות דיגיטליות דרך האינטרנט.
אני כמעט בטוח שבישראל ישנן מכונות צילום בעבודה עצמית אליהן אתם מכניסים תמונות רגילות ואז זה נישמר ב
CD
ואז מכניסים את הסי די למחשב ושולחים לאן שצריך. אני שמתי למשל את כל תמונותיו של רובי יאנג (ובני כיתתו) ב-
CD
איזה 25 תמונות, וזה עלה לי
$2.99
I have sent Uzi's email to my "Bat Galim" group, but I thought that you should also know about it:
שלום רב
באם יש לך תמונות מחזור מהכיתה שלך בעממי בת גלים תמונות של בת גלים, הווי , חברה, ועוד נשמח לקבל אותם עוד היום עוד היום
על מנת להכין אותם למצגת לערב הכינוס
הנושא מאוד דחוף לנו ויש להעבירו לידי דב פז 04-8335102 052-2668191
איפה שהוא בסוף שנות החמישים,התרוצץ לו בכל רחבי בת גלים,ובעיקר בחוף הים מול הטיילת,כלב מסוג "אייריש-סטר" יפה תואר בשם: לאסי,בטוח שכולם זוכרים,
אך מכיוון שלאסי הייה עצמאי והתרוצץ לו לבד,לא יודע עד היום למי הוא היה שייך-או שזו רק עוד אגדה
שמי ארז מרגלית ואני הבן של דיויד מרגוליס מי שכבר עושה את החשבון יודע שאני הנכד של הרמן מרגוליס בעל הבריכה.
ישבתי וקראתי את המכתבים שלכם וצללתי במעט לעולם הסיפורים שחלק ממנו שמעתי מאבא שלי ודודים שלי ( מיקי ובמבוש)
אגב מי שמודאג אבא שלי עדיין בחיים נכון שהוא קפץ מהגג של הבריכה עם סדיןועוד שטויות אבל הוא עדיין חי ובועט, אני מניח שחלק מכם זוכר אותו
על אופניים עם רדיו גדול. בקיצור אשמח לשמוע עוד סיפורים ועלילות על בת גלים ועל המשפחה שלי
Today I saw Shuka Palgi, Moishe and Elana Molcho and other friends from Bat Galim and Haifa. I gave Molcho a picture from my visit to the U.S. with the Israeli National Soccer team. In the picture, which was taken on a street in Manhattan, we pose Molcho, myself and Danny Bravin from Bat Galim. I would like to ask your help, MOLCHO AND I WISH TO LOCATE DANNY BRAVIN. Does anyone have any information wher he is? PLEASE< PLEASE HELP.
Thanks, Roby Young
Hi Roby,
You're looking for Dany,
You came to rhe right place,
Your looking for Dany,
Look right in my face,
I was born in Bat Galim
flesh blood and bones
Instead of looking after
you might get him on the phone!
How's 'bout that? are you comin'? and if you do, take mo too.
Morgen Spielen Kessef!
ארז מרגלית – יש מלאן סיפורים מצחיקים על אבא שלך אבל הפעם אני אספר קטע על במבוש.
לסבתא שלך שהיתה אשה יפה ומאד אלגנטית, היתה מזוודה עגולה שהיתה מלאה כובעים.
יום אחד במבוש החליט לירות ברובה טוטו (או אחר) והמזוודה היתה הקורבן והמטרה.
בקיצור הוא חורר את כל הכובעים של סבתא שלך ותאר לך איזה סקנדל שהיה בבית מרגוליס….
במבוש הדוד המתוק שלך היה חלק מקבוצה בת-גלימית (שאני השתייכתי אליה) והיינו משוגעים על מוסיקת ג'ז. אביך שהיה ימאי הפליג פעם לניו אורלינס עיר הבירה של הג'ז העולמי. ביקשנו שיביא לנו משם תקליט. ומה הוא הביא לנו? את פסטיבל סן-רמו עם שירים בצרפתית ובאיטלקית …. לא ידענו אם לבכות או לצחוק.
Moka Shalom,
I just spoke with Molcho and he gave me the bad news about Yoram Levinberg, I was shocked. I am sorry but unlike most of you I still work full time plus plus. If the Bat Galim event was scheduled for all people it would have taken place during one of the holidays so "working Foreigners" would have a chance to join this super celebration. So, where is Danny Bravin???
Do you remember this one?: Ha'Zar Nikolei Pasho-vo-ye-vat, shnei koza-a-kim abut-foy-mat….Did you ever read the "Shovavim Shel Bat- Galim?" Let me tell you my friend, the time we had together at the pool and around it was the best time of my life, read all about it in my paper. So, what is his #? Please Tell everyone that my spirit and thoughts will be with you during the REUNION. Regards to Micky Herzig, Uzi Back, Itzik Dekel, Arnon Krumholtz and everybody else. LOVE YOU ALL. Roby Young
Sorry, I made a mistake. It should have been "TRAY" and not SHNEI Kozakim….Roby
רובינו לא התראינו עשרות שנים. אמנם יהיו תגים על חולצותינו אך בכ"ז להתבונן באדם בן 70 שראית אותו לאחרונה כשהיה בן 12 יכול להיות שוק לא קטן. לכן אני מציע שכל אחד שיהיה בכנס ישלח תמונה מתקופת ילדותו, ותמונה עדכנית.
פתחתח לשם כך אימייל לכולנו הנקרא
tmunot12121212@gmail.com
and the password is
12121212
כך שכל מה שצריך לזכור זה
TMUNOT
וארבע פעמים
12
אני כבר הכנסתי שלוש תמונות: כשהייתי בן תשע, תמונה עדכנית מלפני 3 חודשים, ותמונה עם נכדותי, אף היא בת שלושה חודשים.
יהיה מעניין מאד לראות פרצופים למפרע.
אז שילחו תמונות ל-
tmunot12121212@gmail.com
ותסתכלו עליהן ע"י 3 פעולות:
gmail.com
In USERNAME write tmunot12121212
and in password write 12121212
אז יאללה!
קרן ארנון (קרומהולץ) [אתר] בתאריך 10/13/2007 8:33:01 AM
כנס ותיקי בת-גלים 2007
שלום חברים !
לנרשמים לכנס, דווחו על רצונכם להשתתף בכנס ,
ע"י משלוח דמי הרשמה ,בסך150 ליחיד עבור "כנס ותיקי בת-גלים 2007, .
לת.ד. מס' 8017 חיפה מיקוד 31080 .
טלפון או מייל לשאלות או משאלות ,קרן ארנון
0544476654. keren12@012.net.il
,מספר מקומות מוגבל,
עשו זאת מיד
הועדה המארגנת
Fw: מפגש ותיקי בת-גלים לדורותיהם 2007
From: keren arnon (keren12@012.net.il)
Add contact
Sent:Tue 10/16/07 4:19 PM
To: mel less (meless888@hotmail.com)
Security scan upon download הזמנה לכנ…pdf (672.2 KB), טופס ההרש…pdf (20.7 KB)
—– Original Message —–
From: Shor Meir
To: keren arnon
Sent: Tuesday, October 16, 2007 6:52 PM
Subject: מפגש ותיקי בת-גלים לדורותיהם 2007
שלום רב
מצ"ב הזמנה למפגש ותיקי בת-גלים לדורותיהם 2007
אנא העבירו דוא"ל זה על נספחיו לחבריכם מאותו מחזור, אחיכם או כל בת-גלימי ותיק עמו אתם בקשר
אנא הזדרזו ולהירשם כי הביקוש הצפוי רב
להתראות בכנס
ברכות
מאיר שור
052-2798077
≤∞∞Σ†ÌÈÏ‚†˙·†È˜È˙†˘‚ÙÓφ‰Ó˘¯‰†ÒÙÂË
Íȯ‡˙
∫Ú¯‡·†ÂÈ˙ÂÙ˙˙˘‰†˙‡†ÌÎÈÙφÌ¢¯Ï†Ì΢˜·‡
¯·Ú·†‰ÁÙ˘Ó†Ì˘†††††††††††††††††††††††‰Â‰·†‰ÁÙ˘Ó†Ì˘
‰„Èφ˙˘††††††††††††††††††††††††††††††††††ÈË¯Ù†Ì˘
‚Âʉ†˙·ØÔ·†Ì˘
„˜ÈÓ††††††††††††††††††††††††††††††††††††††††††††††††††††˙·Â˙Î
®©†ÔÂÙψ††††††††††††††††††††††††††††®·©†ÔÂÙÏË
Ï¢‡Â„†˙·Â˙Î
®‚ÂÊφÁ¢˘†≥∞∞©†Á¢˘†±μ∞†≠†„ÈÁÈφ˙ÂÙ˙˙˘‰†ÈÓ„
„·Ï·†‰‡ÁÓ‰·†ÌÂÏ˘˙‰
¯ÙÒÓ†‰‡ÁÓ‰·†¨Á¢˘††††††††††††††††††††††ÍÒ†·¢ˆÓ
Â˙·Â˙΢††††††††††††††††ÛÈÒ†††††††††††††††††††˜·†Ï˘
¢≤∞∞Σ†ÌÈÏ‚†˙·†È˜È˙†˘‚ÙÓ¢†˙„˜Ùφ‰Ó¢¯
≥±∞Π∞†‰ÙÈÁ†Π∞±Σ†Æ„Æ˙†∫‰Ó˘¯‰‰†ÁÙÒ†‰‡ÁÓ‰‰†ÁÂÏ˘Óφ˙·Â˙Ή
Æȯ˘χ†¯‡Â„†Ì˙¢¯·†Ôȇ˘†Íȯ·Á†Ï‡†‰Ê†ÒÙˆڄÈÓ‰†˙‡†˙ÂÙÈÁ„·†ıÈىφ‡
ניסיתי להכניס הנה את טופס ההרשמה לכנס, אך הוא ניכתב ב-"אדובי" ולא הצלחתי להכניסו
..
מי שמעוניין בקריאת התוכנית וקבלת טופס הרישום יצטרך לצלצל לארנון קרן (טלפון ואימייל כמה מסרים אחורה) או לכתוב לי ל
meless888@hotmail.com
ניתן לראות ולהדפי את ההזמנה ואת טופס ההרשמה באתר
gmail.com
In USERNAME write tmunot12121212
and in password write 12121212
כפי שמאיר כתב, הוא שלח טופס הזמנה וטופס רישום לאימייל של כולנו
tmunot12121212@gmail.com
So…
Go to Meir's message in our email.
After you click it, the attachments would be down so you must roll down, then click the attachment.
Because it is in Adobe, when you try to "open" the attachment you'll get a message:
"If there are images in this attachment, they will not be displayed. Download the original attachment"
So just click on "download the original attachment" and you'll get it.
16.10.07
מנחם לס שלום רב
שמי גדעון כהן.נולדתי בבת גלים בשנת 1939 (למעשה בביה"ח בתר בהדר הכרמל),בשנה של פרוץ מלחמת העולם השנייה.בארץ שלטו הבריטים ,מה שנקרא "המנדט הבריטי".
ביתי הראשון היה בשדרות בת גלים 8,היכן שהייתה חנות המכולת של אבי ולידה חנות הספרים והעיתונים של משפחת פיבך.ממול בצד מזרח,היה הבניין בו גרו משפחות אגם לבן,מר כספי הגבאי המיתולוגי של בית הכנסת בבת גלים ואם אינני טועה באותו בניין גר גם אוריאל כספי.(זה מהספנות?). בבית הסמוך בצד דרום גרו משפחות סמסונוב וסורסקי ובבניין נוסף באותה חצר גרו ד"ר ברגר והילדים מיכה וארי,מינה יעקובובסקי ושרה. באותו בנין היה המרתף המפורסם בו התאמנו באיגרוף ואשר שימש כמקלט לסביבה בשנים של מלחמת העולם השנייה. לאחר מספר שנים עברנו לדירה בבניין ברח' השרון 16, מול (בכיוון מערב) הנגרייה של גוטריימן (אחד הילדים היה עדי) והבית של סגל. נראה לי כי הייתי יכול לפרט את שמות רוב המשפחות שגרו באזור, בשדרות בת גלים ברח' השרון ועוד,אך בזאת אסתפק כאן בנושא.
לצערי,רק בימים האחרונים גילו לי את האתר המקסים של בת גלים ונאלצתי לקרוא ב"שלוק" אחד ארוך את כל הדברים (ועדיין לא סיימתי), היפים והמעניינים שאנשים חוו ועברו בשנות ילדותם בשכונה בה גדלו,על שלל המשפחות, הדמויות והסיפורים שהצטברו אצל כל אחד.
אני חייב לומר לך כי למקרא הדברים "חטפתי וויברציה" של התרגשות שאחזה בי.
ברור שהרבה מאד מהדברים שאנשים כתבו גם אני חוויתי,ובאמתחתי יש חוויות רבות נוספות ( אנסה להעביר אותן באתר בהזדמנויות),אך שמתי לב כי רוב הכותבים באתר הינם אנשים ילידי השנים שלפני שנת 1939 או כאלה שהם ילידי השנים המאוחרות יותר –משנת 1945 ואילך.
(למעשה היחידי שלדעתי הוא בן גילי ,זה ארי ברגר.)
מכתבי זה שאני כותב אליך ,מטרתו העיקרית –התייחסות לפרק שלך על הכדורסל בבת גלים.(תוספות ועידכונים).
אני מתנצל על הפתיחה הקצת ארוכה למעלה,אך הדברים פשוט יוצאים לי מאליהם.
השנתון שלי הוא למעשה השנתון שבא אחריך ולמיטב זכרוני הספקנו באיזה שהוא שלב לשחק כדור סל ביחד,שלא לדבר על הוקי ששיחקנו במגרש האספלט ברציף פנחס מרגולין.(אנוכי,ליאון גולדברג, הלל גולדברג ז"ל וכנראה עוד שהיינו הילדים הקטנים יותר ששיחקנו עם המבוגרים.
תקופת הכדור סל עליה דילגת ,למיטב זכרוני,זו התקופת שבין גילאי השחקנים ששיחקו עם רודי ריהן והתקופה של השחקנים שהזכרת- "השחקנים הידועים ביותר לי שהתפתחו בבת גלים היו,אריה ברזילי…….אני מתיחס לקבוצה בה שיחקו –מאיר שוסניק,אחד מהאחים אפשטיין (הצעיר מהמאפיה) אבי ויזלטיר אותו אני זוכר כבעל חוש הומור וליצנות (באמצע משחק היה עושה "פוילע שטיקים" בנוסף לויכוחים וצעקות על החלטות שיפוט) עודד ורד,ידידיה גרינברג,היה בחור נאה בשם גדעון(היה גם מדריך בתנועת הנוער)שגר למיטב זכרוני בשיכון חיילים משוחררים,ראובן רובינצ'ק הג'ינג'י שהיה טיפוס שקט מאוד וקלע בחסד (גם הצטיין בהוקי) ואפוא מוזכר איתי בארי "הענק" תרתי משמע,שהיה פייטר פייטר.
לאחר תקופה זו,מאיר שוסניק ארגן אותנו הקטנים לקבוצת כדורסל והיה המאמן הראשון שלנו.החברה ששיחקו בקבוצה הם אותם אלו שציינת והייתי מוסיף גם את עזרא ידיד הגבוה,עקיבא צוויגורן וילד נוסף שנקרא שלמה שלמרות נכות מסוימת באחת מידיו ,שיחק איתנו.
שוסניק אימן אותנו תקופה מסוימת ולאחריה ,אגודת האם מכבי חיפה שידחה לנו את רלף קליין ששירת באותו זמן בבת גלים.המאמן הבא שלנו היה בחור בשם שלמה שושני שחדל לאמן לדעתי עקב גיוסו לצה"ל.עד כאן כל הפעילות של קבוצת הכדור סל התנהלה במגרש העפר שבר' השרון.
לאחר מכן נבנה המגרש ליד ביה"ס העממי בת-גלים בין מסילת הברזל ושיכון חיילים משוחררים ולשם עברה הקבוצה להתאמן ולשחק.
המאמן הבא שהיה לנו עד לגיוסנו לצבא היה אברהם טאובר,שהיה מדס בחיל הים.גבר בנוי לתלפיות רזה, שחום ושרירי.
התקופה הטובה של מכבי בת גלים בכדורסל,הייתה בזמנו של טאובר.מאמן קשוח שהקדיש המון לנושא הכושר הגופני וקרע לנו את הצורה,אבל הביא אותנו לכושר גופני נהדר.לא ויתר על כלום, היה לוקח אותנו לריצות ארוכות על כביש חיפה לכיוון תל שקמונה,הוא רוכב על האופניים ואנחנו רצים ומזיעים.ובנושא המשחק הטמיע בנו צורת משחק ,תרגילים וכו'.
הקבוצה הייתה טובה והיו לה משחקים טובים .התמודדנו בטורנירים ובליגת מכבי עם קבוצות, כמו מכבי חיפה(בה שיחקו "בודהה" ואיכסי) מכבי קרית מוצקין (עם ליבה'לה-דובדבני ולרמן) מכבי רמת גן,ב.מ.ע (ברית מכבים עתיד בת"א) וקבוצות נוספות באזור חיפה.(ד"א איציק רובינשטיין למיטב ידיעתי וזכרוני,שיחק במכבי חיפה ולא בבת גלים.)
זכור לי שנסיעות ארוכות מחוץ לחיפה (ת"א,ר"ג וכו') הצריכו לקיחת מונית שהייתה כרוכה בהוצאות שלא היה לנו מהיכן לכסות.לצורך זה היינו עושים מגביות בשכונה,עוברים בין הבתים ומסבירים את הצורך שלנו בתרומות.תמיד היו אנשים טובים שתרמו וכך יכולנו לקיים את הנסיעות.
תקופת ילדותי זו נסתיימה כאשר התגייסתי לצהל בשנת 1957,אך היא זכורה לי כאחת התקופות היפות שחוויתי.כיום כשאני קורא את מדורי הספורט בעיתונים אני מחפש ומוצא את השם "מכבי בת גלים",אך אני בטוח שלא אמצא את שמות הילדים/חברים מהעבר.
לאלה הקוראים כאן חשוב מאד שכולנו תמיד נלך
אחורה ונתחיל לקרוא מסרים או מכתבים מהאחרון שקראנו לפני כן. אחרת דברים חשובים הולכים לאיבוד ואנשים שואלים שאלות שהסבר מדוייק להם ניתן למצוא כמה מסרים לפני.
ם
לכל מארגני המפגש שאני מזהה ולא מזהה ובראשם לארנון קרן-קרומהולץ
קודם כל יישר כוחכם על העבודה הקשה ודבקותכם במשימה להרים מפגש בת-גלימי
שעוד לא היה כמוהו בתולדותינו
אני מודע לכל המתחים ולכאבי הראש שהיו לכולכם בשבועות האחרונים ותודה לאל
שסגרתם את כל הפרטים לכנס-מפגש של בת גלימים לדורותיהם מגיל ששים ועד 120
כפי שמנחם לס כתב והסביר לאחרונה בפרטי פרטים (כאחד מארבעתנו שהתחילו עם
רעיון הכנס המקורי והאינטימי יותר רובי אופיר ארנון קרן מנחם לס ואני יצחק דקל-יקל
חשבנו וראינו "שייט נוסטלגי" והיסטורי של כמה מאתנו ב"ספינת טיולים" קטנה וככה זה
התחיל לפני קרוב לשנה ומאז הסיפור פרח התפשט הצמיח כנפיים וגרף בכייף מאות
בת גלימים והפך מ"ספינת טיולים" ל"נושאת מטוסים
שיהיה לכולנו בהצלחה לבריאות ולהתראות בכנס
שלכם יצחק יקל מ"קפה תמרה" ושדרות בת גלים 14"
מאיר שור בתאריך 10/16/2007 8:56:53 PM
ההזמנה וטופס ההרשמה למפגש
ניתן לראות ולהדפיס את ההזמנה ואת טופס ההרשמה באתר
gmail.com
In USERNAME write tmunot12121212
and in password write 12121212
תוספת של מנחם:
כשתיכנסו לאימייל, פיתחו את האימייל שכתב מאיר שור תחת הכותרת:
"מ"מפגש ותיקי בת גלים לדורותיהם 2007
ההזמנה וטופס ההרשמה למפגש נמצאים אחרי האימייל הקצר שלו, ועליכם לגלגל את החץ למטה עד שתראו 2 אטצ'מנטס
כשתלחצו על האטצ,מנט תקבלו גם את תכנית הכנס וגם טופס הרשמה.
תלוי במחשב שלכם וב"אדובי", כמה מכם תקבלו את הטפסים (הם נפלאים!) ללא בעייה.
כמה מכם יקבלו גיבריש אחד גדול. במקרה זה לחצו על השורה האומרת
"DOWNLOAD ORIGINAL DOCUMENT"
ואז כל הגיבריש יהפוך לעברית קריאה
למי שישנה בעייה, נא לכתוב לי ל-
meless888@hotmail.com
ש
It was great reading your note, and it brought lots of memories from our childhood. how is your sister Tami? please contact me through my email ariberger@tx.rr.com and send your telephone numbers. I am coming with my family to the great meeting (my wife Lei and 3 year old daughter Asia) am also trying to bring my son Douglas who is 39 and lives in england.
anyway, waiting to hear from you…
Ari Berger
הי גדעון!
כשקראתי את ספורך המרגש מאתמול ה-16 לאוקטובר, מאד התרגשתי אך קראתי זאת כסיפור מבת גלימי שאיני מכיר. המסר של ארי ברגר פתאום הוריד לי אסימון, וניזכרתי בך. היית צעיר ממני בשנתיים, אך בילינו די הרבה ביחד
להתראות בכנס!
קבלתי כבר 6 מסרים מאנשים שלא מסוגלים לפתוח את דף תכנית הכנס, ודף ההרשמה. אני עכשיו עברתי שוב בעצמי על הכתוב למטה והדבר חייב לעבוד. הנה המסר ששלחתי ל-6 שלא הצליחו לפתוח את האטצ'מנט:
סוזי!
קצת בלבלת עניינים. תשכחי מיאהו. תעשי את הצעדים הבאים:
*write in "ADDRESS" gmail.com
You will get MAIL and you will see two boxes.
In the username box write tmunot12121212
and in the password write 12121212
then go to his message that says
כנס ותיקי בת גלים לדורותיהם 2007
עכשיו הכל תלוי במחשב שלך, בבראוזר שלך, ובעוד דברים כך שאיני יכול לנבא אם האטצ'מנטס של תכנית הכנס וטופס ההרשמה מופיעים למעלה, בתחילת המסר, או למטה (כמו אצלי) עם צורך לגלגל את החץ למטה עד שרואים את שני האטצ'מנטס.
כשתלחצי על האטצ'מנט, או שתקבלי הכל ברור לפני עינייך, או שוב, תלוי בבראוזר שלך ובאדובי שלך,
ייתכן ותתבקשי ללחוץ על השורה
DOWNLOAD ORIGINAL DOCUMENT
(כפי שאני חייב לעשות כדי לקבל את האטצ'מנט בעברית ולא בגיבריש
מאחר והכל נישלח דרך אדובי, אין ביכולתי להעתיק ולשלוח לך העתק. הכל יגיע בגיבריש
אם יהיו רבים כמוך שבשום אופן לא מסוגלים לפתוח את האטצ'מנט, אשוחח עם דב, מאיר, ועוזי, ונחשוב על פתרון.
במקרה הכי גרוע אעתיק את טופס ההרשמה ב-"וורד" ואז לאנשים כמוך יהיה לפחות טופס הרשמה ופרטי משלוח הכסף.
בתקווה שהכל יסתדר
מנחם
שלום לכולם
אני קוראת באדיקות את כל מה שנכתב על בת גלים ועל בתגלימים,אך לא פגשתי כאן את ה"בנות" מהמחזור שלי ילידי 1939, המחזור של גדעון כהן.
הגעתי לבת גלים באוקטובר 1947,אחרי סוכות,לכיתה ג של המורה פנינה ליפובצקי (לימים,ברעם). גרתי בשיכון משוחררי הבריגדה, שבעצם היה השיכון הראשון בארץ ישראל(עוד לפני קום המדינה). הייתי בכיתה עם נעמי לוינברג וחנה קודש,בלה ברנבלט ציונה גרינשפן ועוד. שנותי בבת גלים היו,כמו של רבים אחרים, הטובות ביותר בחיי: היתה מין תחושה של משפחתיות וחוסר פורמליות שמאוד חסרות לי היום. ובכלל, אנשים כיום אינם מבינים את הקשר הבת גלימי הזה!
אני מצפה למפגש הזה בקוצר רוח!
להתראות
ורד
גדעון כהן היקר !
לא השארת טלפון או כל סימן להתקשר איתך.
תיתקשר אלי 054476645 או 098337312
אני מחכה קרן קרומהולץ ארנון
אנשים טוענים שאינם מוצאים את האימייל של מאיר שור בו נמצא טופס ההרשמה ותכנית הערב. נשאלתי כבר שלוש פעמים היכן נמצא האימייל של מאיר שור כשניכנסים ל-
email tmunot12121212@gmail.com
ישנן כבר כ-80 תמונות (הצרה היא ש–90% מהן ע"י שני אנשים בלבד; זה נעלה מבינתי מדוע עוד אנשים לא שולחים לשם תמונות) והאימייל של מאיר שור נמצא למטה למטה. אז כל הניכנס לאימייל הזה (כבר הסברתי 3 פעמים איך) חייב לגלגל את החץ למטה עד שהוא מוצא את מאיר שור באימייל "מפגש ותיקי בת גלים -2007
have not seen shimon lifshitz here, and aviva abramski daughter of captain abramski. does anyone know where they are?
Ari
YEHUDIT AND DAN MARVITZ NEED TO FIND THEM…
In tmunot12121212@gmail.com
שוב, תלוי במחשב שלכם ובקונקשייון שלכם, התמונות תופענה בגדלן הטבעי, או בקטן עם המילה
DOWNLOAD
לצד התמונה. לחצו על הדאונלוד ותקבלו תמונה גדולה.
האם מישהו יודע היכן למצוא (שמות עבר) את אביבה אייסמן, דבורה פיבך, מרגלית פינטו, מרגלית טייטלבוים?
ארנון ויצחק – הוסיפו עוד שמות מהכיתה שאבדו לנו!
גדעון יקר, כאן מוקה!
אני זוכר אותך כאילו כל זה התרחש אתמול!
שכחת את קוסקה – עוזי בלוטרייך;
ושכחת גם להזכיר – אמנם זה מעט אינטימי – אתה היית החבר של נעמי לווינברג, ופרצת בבכי כאשר היא נסעה לארה"ב. מילא, הים גדול ומלא דגים.
כל טוב לך ולמשפחתך. גם לקוראים ברכות, מוקה
איילה שלום רב,
הייתי בניו אורלינס עם דינה ועוד זוג חברים. זה היה לפני כ-4 שנים ובטרם טייפון.
הלכנו ברחוב הראשי.וראינו שלט ענק ועליו כתוב:
today, blues in the park. נכנסנו לגן וראינו להקת בלוז מנגנת והיו שם כ-1200 איש.
אמרתי לחבר שלי ג'ורג', כמה זמן לוקח עד שאני שר בלוז עם החברה האל? ג'ורג' הסתכל עלי כמו על משוגע.
הלכתי אל הבוס – זה היה זקן, שישב בסמוך עם כזה כובע… אמרתי לו הי do you want to find out how they do the hoochie koochie man in Bat Galim? the guy said yes and it took me one minute to be on stage. that was one of my most exciting experiences. they really loved it and I was so proud
הטיול כיסה את כל ה- mid-west ושרתי ונגנתי בכל המועדונים. אני מקווה לראות אותך במפגש ואני אופיע בו ואשיר לכם גם בלוז וגם את הבלדה על "המציל של בת גלים" טוב להיום, ברכות לכולם, מוקה
אני בטוח שרובכם מחכים ליום שבו לא יהיה מכתב ממני. אז יש לכם חופשה של שבוע (לפחות) ממני. הבן של החברה הטובה ביותר של אשתי הוא האסטרונט בשיגור לחלל הבא ביום שלישי הקרוב, ויש לנו כרטיסי וי.איי.פי מה שאומר שנהיה ביציע מיוחד בערך קילומטר וחצי מהשילוח ( המרחק הקרוב ביותר שמרשים לאזרחים להתקרב), ואני כבר מתרגש מאד, כי לא משנה כמה פעמים חזית בשילוח, זו עדיין אחת מהחוויות המרגשות ביותר: הרעש, לחץ האוויר, והאדמה הרועדת כאילו מרעידת אדמה, אלה דברים שקשה להסבירם, ואפילו לחוזים בטלוויזיה אין מושג על גודל העוצמה של השיגור. שיגור הוא לא סתם חללית המועפת לחלל. זה שבוע של קוקטייל פרטיס, פגישות עם האסטרונאוטים, ועוד ועוד. אז גם זה הוא חלק מחיי כאן.
עלי לחזור לאימייל התמונות. אין לי דרך לדעת מי ניכנס לשם, מלבד אלה שהעלו תמונות (4 או 5 אנשים, ורובי יאנג יהיה הבא) אבל ברצוני לומר לכם שתמצאו שם תמונות מאד מיוחדות של העבר. אני החלטתי להעלות לאימייל גם 3 מצגות: אחת על חיפה ובת גלים כשעוד היו מדבר, השנייה על תחילתה של בת-גלים וחיפה (אני לא מבין כיצד יכולה להיות שם תמונה משנת 1800. הרי לא היו אז מצלמות. אולי מישהו מכם יימצא את התשובה.), והשלישית מצגת פרחי הכרמל שבשבתות בבוקר בחודשי הסתיו היינו קוטפים ללא חשבון.
מה שמביא אותי לדבר השלישי שרציתי לומר: אין לי מושג מה קיבולת האימייל
TMUNOT12121212@GMAIL
אך ברור לי שהקייבולת מוגבלת. אני לא יודע מתי יעצרו אותנו. אז אני מציע לכל מי שעדיין רוצה להעלות תמונות לעשות זאת כמה שיותר מהר.
כדי לחזות במה שכבר יש, אסביר פעם שלישית ואחרונה כיצד להיכנס לאימייל (שהוא אימייל של כולנו):
אחד: בשורת הכתובות היכן שאתם כותבים את כתובת האתר אליו אתם רוצים להיכנס כתבו
GMAIL.COM
תקבלו דף דואר עם שני מקומות לכתוב
USERNAME: TMUNOT12121212
ו-PASSWORD: 12121212
ואז אתם באימייל שלנו.
להשתמע עוד כשבוע (הלאפ-טופ יהיה איתי אך אשתמש בו רק למקרי חירום)
מטריד פעם אחרונה
מנחם
נ.ב: אנא אל תכניסו מצגות נוספות אלא אם-כן הן מאד מיוחדות על בת גלים כי כל מצגת בולעת מ-5 עד 8 מגהבייטס
ם
רק להודיע שאחרי המון מאמצים הצלחתי להעלות את ספור משפחת ביגר הניפלא ל
TMUNOT12121212@GMAIL.COM
המספר את תולדות בת גלים מיום בריאתה. קודם לפתוח "דף ראשון" ואז "סאגה" ששם ישנם 10 דפים.
לצופים בתמונות,
VIEW
יתן לכם מראה טוב יותר מלחיצה על
DOWNLOAD
ב-TMUNOT12121212
לא כל ה-
ME
הן תמונות שלי. כל אחד שישלח תמונות מהאימייל שלנו (תמונות) צילומו יופיע ברשימת המשתמשים כ-
ME
שלום רב לכולם
האם יש ילידי 1947 שמגיעים למיפגש
ביחוד מבית ספר עליה
אם כן-נשמח להצטרף
היי
מסר זה הוא רק עבור הבת-גלימים ללא נסיון רב .במחשבים
אגב (כל אלה שלא ניכנסו לאימייל התמונות) אתם לא יודעים מה מפסידים אם לא רואים את
התמונות (כמה מהן אוצרות ממש(
ב-
tmunot12121212@gmail.com
מעתה המסר הוא רק ל-"מתחילים" במחשבים:
מאחר וחבר טוב רצה אמש להכניס תמונות ולא ידע בדיוק כיצד להיכנס לאימייל ןישבנו כחצי שעה לעבור על הפעולות שוב, חשבתי שאולי להרבה "זקנים" כמונו אין ידע או "אומץ" לשחק עם המחשב. אז שוב:
1. go to gmail.com
2. in USERNAME write tmunot12121212
3. In PASSWORD write 12121212
ואתה בפנים לראות את התמונות. כפי שציינתי לוחצים על תמונה שמעניינת וכשהיא תופיע בקטן, מימין התמונה יהיה או דאונלוד או וויו (זה יהיה אצל 90% מכם. כמה מחשבים "יתנהגו" אחרת), לוחצים על
VIEW
ואז התמונה מוגדלת ללא צורך לעשות
DOWNLOAD
כדי לההעלות תמונה אין צורך לעשות זאת מהאימייל של כולנו
tmunot12121212@gmail
אפשר להעלותן מהאימייל האישי שלכם בדיוק כמו שאתם עושים כששולחים תמונות לחברים, אבל לכתובת האימייל שלנו: כותבים "נושא" ואם רוצים כמה מילות הסבר בגוף הדך, ואז לוחצים על
attach a file
וכשלוחצים על
send
התמונה תופיעה באימייל שלנו.ההבדל היחיד בין משלוח מאימייל שלכם או מהאימייל "תמונות12121212"
הוא
שאם תשלחו תמונה מהאימייל האישי שלכם, שמכם יופיע בצד התמונה. אם שולחים דרך האימייל שלנו, אז במקום שמכם יופיע
me
זהו, זזים לכייפ קנדי (שעתיים נסיעה מהבית) לשיגור של יום שלישי. תוכלו לשלוח לי מסרים, אך אני לא אכתוב.
םאגב, אם ישנן שאלות או בעיות, נא לא להתבייש לשלחן ל
meless888@hotmail.com
מנחם
אני ילידת 1947 ומתכוונ ת להגיע למפגש. עד כמה שאני יודעת גם מאיר שור הוא בן השנתון הזה, אני זוכרת שהוא היה בכיתה המקבילה שלי..תזכירי לי מי את, היכן גרת , להתראות שרה ריינהרץ
אני למדתי בבית ספר בת גלים. בבית ספר עליה למדתי שנה אחת בכיתה ד', זו השנה שפתחו את בית הספר, ומכיוון ואנחנו למדנו ב"משמרת שניה" (כולם זוכרים בוודאי מה זה) אז העבירו אותנו לבית ספר עליה. בשנה אחר כך חזרנו לבת גלים. אני נזכרת באנשים בעזרת מקום המגורים שלהם. אני גרתי ברחוב פינת גן 4. מול האולפן.
סוף סוף הגיע גם תורי לצאת לאור (לא מהארון)… ובכן, גדלתי ברחוב יזרעאל 8 מול הלוינברגים, סוזי שטראוס, ליד נעמי אדוה (ברוט)ז"ל, ארנון קרומהולץ יבל"ח, וגבי לאונציני ז"ל.
רציתי רק להוסיף את נוכחותי בצוות הכותב.שבוע טוב יורם
טוב הגיע הזמן שגם מישהו מהדרדסים (ילידת 1953) יגיד מילה. נפלא לקרוא על שכונת ילדותנו.
מנחם שלום
אני מעביר דרכך חומר שכתבתי לאתר.אינני מצליח כרגע להעבירו
אם יש באפשרותך להזרים אותו,אודה לך מאד.
אני אהיה חייב ללמוד את אופציית ההזרמה ישירות לאתר .אני מניח שיקח לי זמן מה.
תודה.
( הערה נוספת-שוש אוילר-שטראוס אותה(אני זוכר היטב
כתבה בתאריך 21.9.07 הערה מאוד לא מתאימה
"גם אני בין קורבנותיו של קווינט הארור……"
מאחר וגדלנו בשכונה שבה כולם הכירו את כולם,אין מקום לנוסח כתיב כזה,
מה עוד שהיום זה כבר הדור השלישי שלנו וגם של בני ונכדי המורה קווינט.
רצוי לדעתי להכניס הערה לאתר בנושא-תרבות כתיבה ודיון
גדעון
ברוך הבא. אם אני זוכרת נכון היתה לך אחות יותר צעירה ממך. אם אני צודקת, תזכיר לי את שמה.
אראלה או אריאלה לקס?פתאום צץ לי השם הזה מנבכי העבר.
זה לא עולם נפלא האינטרנט הזה? גדעון כותב לי מחיפה לקוקו-ביץ' פלורידה (שם אני נמצא לשיגור החללית מחר) כדי שאכניס לאתר בת גלים…
19.10.07
בת-גלים-ביקור בשכונה
לפני מספר ימים,ביקרתי בשכונת בת גלים,כפי שאני עושה במשך שנים.הביקור הפעם היה לאחר זמן די רב שלא ביקרתי בשכונה.
במשך כשעתיים הסתובבתי רגלית ברחובות השכונה,החל מרח' שרל לוץ (שעובר לאורך גדר המחנה), דרך רח' פ.מרגולין,פינת גן, העלייה, שדרות בת-גלים, כספי ( יזרעאלי) ,נהלל,נחליאלי.עברתי גם דרך מתחם בית הספר העממי בת גלים וקצת בשיכון חיילים משוחררים.
התרגשות אחזה בי בכל רחוב ובכל פינה בה הלכתי,הרחובות ,הבתים המקוריים ומיקומם של הבתים המקוריים שהיו אז והיום ואשר יש במקומם בנינים אחרים שנבנו,"המקומות" שחיינו את חיי היום יום ואשר בהם שיחקנו בילדותנו. במקומות רבים הייתי צריך לתאר בדמיון אם במקום זה או השני,עמד הבית של זה או זה ואם הוא היה כאן או מצד זה או זה.
כל השכונה נראתה לי קטנה,הרחובות קצרים,מרחקי ההליכה ממקום למקום היה קצר ומהיר,הבתים היו קרובים מאד האחד לשני והכול כאילו במיניאטורה.(ברור שכשאנחנו קטנים,הכול נראה לנו גדול).
לצערי הרב אני חייב לומר,בת גלים של היום זו לא הבת גלים שאנו הוותיקים שנולדנו בה זוכרים אותה.
את השכונה שלנו,הרסו.החריבו את הבתים המיוחדים שהיו ובנו בתים חדשים ללא תכנון בניה וללא כל ניסיון לשחזור ושימור סגנון הבניה בעבר.כנראה שכל יזם בנה לפי הגחמות שלו, כאשר לא הייתה כל תכנית בניה מסודרת והתחיבות לשימור ובניה שתהיה תואמת את רוח השכונה.(מבחינת צורת בניה) השכונה הפכה לשכונה הבנויה בצפיפות עם בניה מכוערת, חצרות הבניינים מוזנחים ולכלוך לא חסר.(כאן אני חייב לציין שני בנינים יפים עם גינות מטופחות שמצאתי ברח' נהלל).
מספר הבניינים המקוריים שנשארו הם בודדים וניתן לספור אותם ללא כל קושי. הבניין של משפחות סורסקי/סמסונוב/ברגר/ יעקובובסקי. הבית של יצחק יקל,של מיקי הרציג/עוזי ורובי בק,הבית של לקס /קלטר ברח' כספי, הבית של רוזנפלד הקונסול, ששופץ ונראה בדיוק כמו לפני עשרות שנים,הבית של הרב חמאווי על הטיילת,הבית המיוחד עם הצריח שבפינת גן וממש מספר בודד של בנינים מקוריים שעדיין לא נהרסו בשכונה.
בת גלים זיכרונות משנות ה 40 הראשונות
ברצוני להתמקד כאן בחוויותיו וזיכרונותיו של ילד, עד גיל 11 בשנות הארבעים הראשונות,כפי שאני זוכר, בשכונה בה גדלתי-בת גלים. (אנוכי יליד שנת 1939).
התייחסותי הפעם תהיה בנושא גן הילדים ובית הספר העממי (היחידי) בבת גלים.
גן הילדים ובית הספר העממי של בת גלים היו באותו מבנה מיוחד,ברח' השרון,מול ביתם של משפחות פוקס (מוני הבן) בונשטיין ואורלוב.הבניין היה ישן ובנוי בצורה מיוחדת. (בנין כזה, בארץ המכבדת את עברה,אני בטוח שהיה משוחזר ונשמר).
גן הילדים היה בחזית הבניין,הייתה לו מרפסת גדולה על עמודים ומעבר לה בחצר ,היה ארגז החול מתחת לעץ תות גדול.בגן זה היינו איזה זמן לפני שנכנסנו ללמוד בבית הספר.לגננת קראו סבינה ועוזרתה היתה חיה. הילדים שהיו איתנו במחזור זה של הגן היו:אהרון קנטור ז"ל,מיכאל פרנקנשטיין,גדעון כהן,יעקוב גרובלר,חנה קודש,שושנה טיטלבוים,ציונה גרינשפן,עמליה נאמן,יהודית פרנקל,נורה אלינסון,נעמי לוינברג,שמעון ליפשיץ משה פליישר(בן הקצב),צילה סגליס,שיקי כץ,אריה ברגר,יורם לקס,ארי נויפלד וחגי בר שאול ז"ל.
עם סיום שנות הגן,ילדים עברו ישר לכיתה א' בבית הספר.
לבניין ביה"ס היו (עד כמה שזכור לי) שלוש קומות.
לבית הספר הייתה חצר גדולה.הוא גבל מצד צפון ברחוב השרון.לאורך הגדר היו עצי כליל החורש ומתחתם מספר ספסלים. בצד דרום, הבית של משפחת גבריאלי ולידו בית נוסף.(אולי של משפחת טריפון?).באותו צד היה ארגז חול לקפיצה לרוחק ומעברו חורשה קטנה של עצי אורן. בצד מזרח הייתה גדר ובהמשכה קיר ,כאשר בחלק של הגדר מהעבר השני גרה משפחת בורר (אהרון,מנחם והבת) בצריף ארוך שבקצהו היה חדרון קטן-הסנדלרייה של בורר.ממש על הגדר צמח עץ אשל ענק שעליו היינו נוהגים לטפס.
הקטע של החומה גבל בחצר של סמסונוב/סורסקי/ברגר/יעקובובסקי/ופריץ.בצמוד לחומה( בצד חצר בית הספר)היה מבנה ארוך עם גג רעפים,שבתחילה שימש כמחסן לציוד התעמלות ובתקופה מאוחרת יותר היה בו מועדון לילדים,בו עסקו בעבודות יד שונות ומשחקים.בחלקו עמד שולחן פינגפונג לטובתנו הילדים.
את המועדון ניהלה הגב' קלטר.
בצד מערב של בית הספר היה הבית של דאובר .(מיכה ושולי.יתכן שיש אח נוסף ?)
בחצר בצד מזרח היו נדנדות.שתיים גדולות ואחת קטנה .
המנהלים בבית הספר היו דר' קודש ולאחריו דר' יגר.
בין המורים הזכורים לי-פנינה ליפוביץ המחנכת,קווינט המורה לחשבון(באותן שנים לא לימד אותנו),ברפמן,המורה לאנגלית (גם היא לא לימדה אותנו באותה תקופה).
הקיר המזרחי החיצוני של הבניין היה חשוף.זכור לי כי בהפסקות היינו משחקים על הקיר בחימומים-ילד היה זורק כדור טניס לקיר.כל הילדים עמדו מולו מנסים לתפוס אותו.מי שמצליח לתפוס מנסה לפגוע עם הכדור באחד הילדים,כאשר כולם בורחים מפני מחזיק הכדור.זה שנפגע היה אמור להיות זורק הכדור הבא.
זכור לי כי בחצר בית הספר נערי השכונה היו מתאמנים בערבים בקפ"פ (כנראה אומנו ע"י אנשי ההגנה בשכונה).
בבית הספר היתה מסעדה שבה ילדים אכלו צהרים.
מקרה שנחרט בזיכרוני, קרה באחד הערבים כאשר הצעירים התאמנו בקפ"פ
מחוץ לגדר בית הספר עמדו חיילים בריטים שהשעינו את הרובים עליה ועשו כאילו מכוונים אותם לכיוון הנערים שהתאמנו. באותו רגע הגיע מר גולדשמידט (אבא של עודד פז) למקום.כאשר ראה את החיילים מכוונים את הנשק,הוא פתח עליהם בצעקות/שאגות באנגלית, שהביאו אותם לחדול מכך.
עד כאן בשלב זה.
אם הדברים שכתבתי מעניינים את הבת גלימים ואם יהיו משובים חיוביים לנכתב כאן ,אוכל להמשיך לכתוב זיכרונות וחוויות נוספות מעברי ומעבר ילדי השכונה.
לפני כן ,שני זיכרונות ילדות שגם היום אחרי שישים וארבע שנים הם נמצאים איתי.
בתחילת שנות הארבעים, בגיל שלוש/ארבע,בעיצומה של מלחמת העולם לילה אחד נשמעה
עולם האינטרנט כל כך נפלא הוא. אנשים לא מאמינים לי כשאני אומר להם שלימדתי אינטרנט (בראוזרים, סרוויס, HTML, אימיילים, מנועי מנועי חיפוש (הרבה הרבה לפני גוגל) כבר לפני עשרים וארבע שנים ב-1983 באוניברסיטת אדלפיץ(למיטב ידיעתי 2 סטודנטים למחשבים באוניברסיטת וויסקונסין היו הראשונים להשתמש באינטרהט כשיצרו קשר מבניין מגורי סטודנטים אחד לבניין שני ב-1956, ואז הפנטגון גנב מהם את הכלי הפנטסטי הזה, וכולם חושבים היום שהפנטגון הוא "ממציא" האינטרנט!
ברצוני להמליץ לכם פעם שלישית להיכנס לאימייל שלנו ולחזות בתמונות המתחילות להישלח מיותר ויותר אנשים.
כמה מהתמונות הם אוצר ממש.
אז שוב, לאלה הקוראים זאת לראשונה
enter gmail.com
in username write tmunot12121212
in password write 12121212
ואתם בפנים.
כשתלחצו על מסר עם תמונה, ברוב המקרים כל שתצטרכו לעשות זה ללחוץ על
view
ללא צורך ב-
download
היכנסו לשם ותהנו!
ה
י
הסקירה שכתבת מאוד מעניינת ומעוררת זכרונות,היכולת שהפגנת בפרטים אחרי כ'כ הרבה שנים מרגשת שבעתיים,חבל שהכתבה נגדעה בטוח שמנחם יצליח לשלוח שנית בשלמותה. גם אני מצטרף לביקורת בדבר הסגנון הבוטה והלא נימוסי על המורה קווינט גינת ז'ל, מעולם לא למדונו בשום מסגרת בבת-גלים להשתמש בנבזות אודות מורה ומחנך שלימד דורות של ילדים שהלך לעולמו בטוחני כי גם הכותבת הנכבדה עשתה זאת בהיסח הדעת.כקורא וותיק באתר זה מציע לך להמשיך ולכתוב את זכרונותיך גם ללא תגובות והתייחסויות ספציפיות.בת -גלים אכן הפכה לשכונה אחרת בלשון המעטה ,זה קורה להרבה שכונות בארץ ובעולם וחבל,לוא היו נותרים במקום הנפלא הזה עשרה אחוז מהילדים שגדלו בה ומוציאים את עתידם ורצונם במקום או אז הכל היה אחרת,אבל המציאות שונה וכמעט כולם התפזרו בארץ ובעולם ומסתבר שאת זכרונותיהם על השכונה נוצרים הם עמוק עמוק בלב וטוב שכך, ושוב פעם גדעון יישר-כח והמשך לרתק אותנו בסיפוריך היפים
אני חייב לספר ספור על המורה קווינט. פעם באסיפת הורים הוא אמר לאמי "אני מרחם עליך שיש לך בן כמו מנחם, אבל דעי לך שיש לפרחח הזה כשרון כתיבה". אני זוכר זאת כי הייתי יחד איתה בפגישת ההורים. משפט זה נישאר חרוט במוחי שנים רבות. אולי המורה קווינט – יותר מכולם ובלי שהתכוון לכך – דחף אותי לכתיבה, וכך הפכתי עתונאי ספורט משך 45 שנה, וכותב חמישה ספרי ספורט.
מי שקרא אותי יודע שאני השתמשתי במורה קווינט בכל קריירת הכתיבה שלי ("איך לימד אותי המורה שלי קווינט?…" ואז הוספתי איזה דבר "חוכמה". משך שנים על גבי שנים שאלו אותי עורכי עתונים וקוראים (אפילו יאיר לפיד כשהתראיינתי אצלו בתכנית יום ששי שלו!) אם באמת היה לי מורה בשם קווינט או שהוא סתם המצאה שלי כעזר בכתיבתי.י.
אני חייב הרבה למורה הקרח ו"המפחיד" הזה שפעם כל כך פחדנו ממנו, (ושהוא אחראי לכך שלארנון קרומהולץ ישנן אוזניים באורך 10 סנטימטרים), שנתן לי את העוז להתחיל לכתוב. אגב – וזה בכל הרצינות – כשהמנהל קודש היה מושך באוזניים, הוא חייב היה לעמוד על ספסל קטן שאני זוכר עד היום, כשהיה מושך באוזניים של הילדים הגדולים כמו אברם סבאח או שמוליק.
י
כשאחזור הביתה מהשיגור, אשלח לאימייל התמונות שלנו
TMUNOT121212@GMAIL
תמונה שממש תשגע הרבה מהמבוגרים שבינינו: אני אעלה תמונה של המנהל קודש ואמי, הודה'לה (הדסה) אוחזים ידיים או מחובקים. הוא היה "החבר" שלה בתיכון בעיירה ז'אגר שבליטא. אני שמרתי על סוד זה בילדותי כאילו היה סוד אטום. תארו לכם מה היו עושים לי ילדי בת גלים "הגדולים" אילו ידעו שהיה רומן בין הגבר צנום הקומה הזה, ה-מ-נ-ה-ל שלנו מושך האוזניים, לבין אימי…
י
שכחתי מהכל עד לפני כחצי שעה כשמישהו הזכיר את המנהל קודש. אז הנה אני מגלה לכם סוד כמוס לראשונה בחיי.
ה
זכור לי, אלי קופפרברג הוציא את ידית דלת הכיתה, שעה שקווינט שהה בה – קווינט ננעל בכיתה ואת הדפיקות והזעקות שלו שמעו עד לזכרון יעקב. כולם קיבלו כאבי בטן מרוב צחוק.
למחרת קווינט נכנס לכיתה, דפק על השולחן והפליט את האמרה המפורסמת שלו: "ישעיהו לא מרשה את זאת!" – רעדנו מפחד. עד היום אני לא יודע למה.
קווינט היה מורה עצבני, ועם זאת, הוא היה מורה ופעם להיות מורה היה משהו חשוב!
באשר לי, אצלי הוא זכור לטובה. ברכות לכולם מוקה
גם אני למדתי מכתה א בבית ספר בת גלים.בכתה ד העבירו את כל הכתה שלנו לבית ספר עליה,שנפתח אז,ושם סיימנו את כתה ח.
גרתי ברחוב שקמונה פנת העליה-כך שאנחנו מאותה שכונה.
אם תעלי תמונה שלך מן הילדות\נערות בודאי אזכר מי את
עובדה אחת שלא פתרתי עד היום – ואולי מישהו יכול לעזור לי – היא שלמיטב זכרוני קווינט היה המורה לחשבון שלנו (מי יודע? אולי הוא גם נטע בי יסודות "חשבון" טובים? עובדה היא שסטטיסטיקה היתה התמחותי השנייה בדוקטורט שלי!). אז אם כך, כיצד ידע לומר לאמי ש"יש לפרחח הזה כשרון כתיבה?". נכון או לא נכון הכשרון, אך כיצד הוא ידע כלל על יכולת הכתיבה שלי כמורה לחשבון?ן?
אין שאלה שדבריו "אני מרחם עליך שיש לך בן כזה, אבל דעי לך שיש לו כשרון כתיבה" נאמרו כך כמעט מילה במילה. ישנם דברים שקורים לך
כשאתה ילד שנשארים חרוטים במוחך כל ימי חייך!. כך או כך, אני שמח שבצורה מינורית הנצחתי אותו ואת שמו בכתבותי וספרי (כתבתי עליו קטע שלם בשנה שעברה בספרי האחרון "חיצים ובונבונים!). עד היום (אני עדיין כותב באתר הכדורסל הופס קו איל, ובגלובס בערך אחת לחודש) מזכירים את שמו באימיילים אלי וכו'
יהיה זכרו ברוך!!!
יהיה נחמד לשמוע מאחרים ספורים על קווינט. הצרה היא שרוב האנשים בסביבת גילי (ומבוגרים יותר)
לא קוראים או כותבים כאן. אני לא יודע בדיוק עד איזו שנה הוא לימד!
אם כך את גרת קרוב למכולת של סגל נכון?, או בבית האבן שממול, זה ממש קרוב אל בית הורי, אנסה להכניס תמונה , ואולי נתראה במפגש
זה נחמד מאוד אולי להסטלבט על המורה המיתולוגי ולרדת פה ושם לרמה ילדותית אבל !!! הבה נזכור היטב בגילינו המתקדם ובעקר אלה הנמצאים עדיין במעגל העבודה מה מספרים הצעירים בני העשרים ובאיזה תאורים מפליגים הםה על "החטיארים" במשרד,על אחת כמה וכמה מה היו אומרים דרדקים בכיתה ד' ובעקר ז' על מורה קשיש בן 49, כן כן חברים בדיוק מה שאנו סיפרנו על מורינו "המשונים" אז בואו נביט מדי פעם במראת המציאות וברצינות,זה נחמד ומצחיק להשתעשע אך לתת כבוד ולקבלו מדי פעם זה במסגרת הציפיות של כל אחד ואחת מאיתנו,ועוד הצעה לסדר בנושא כבוד יהיה זה מאוד מאוד לא מתאים ומכובד אם במפגש יהיו אמירות נלוזות על מורינו לשעבר שהיו ואינם…אני מורה בפנסיה מזה זמן רב והייתי תלמידו של מר קווינט בעידן בו מורים היו מלמדים ולא שובתים.
מלבד תגובה אחת לא במקום, נראה לי שהאחרים שכתבו על קווינט מכבדים אותו, אפילו שמשך לנו באוזניים. מאירסון, נא להירגע ולקחת דברים יותר בקלות.
אף אחד לא יאמר עליו מילה רעה אחת. להיפך!
אבל בגילנו מותר להשתעשע על ספורי עבר ואנקדוטות מבדחות (אבל כולנו צריכים להיזהר ולדעת שעם הזמן סיפורים מתעצמים ואוספים תאוצה עד שהם הופכים למיטולוגיה, וכאן עלינו להיזהר ולנסות להדחיס הגזמות ואי דיוקים) כי הצעירים של היום עושים בדיוק אותו דבר לנו הזקנים. מה לעשות? כך סובב לו העולם.
ם.
אם מדברים על סיבובי עולם, זה עתה חזרתי
משיגור מאד שיגרתי וללא כל מאורעות מיוחדים. היה זה השיגור האחרון בתכנית ה-"דיסקוברי", והשלב הבא בנאסא הוא המאדים. האסטרונאוט שאנחנו מכירים טוב ושהוזמנו כאורחיו הוא סקוט פרזינסקי, בטיסתו החמישית והאחרונה לחלל. איזה גבר הוא! סיים רפואה, אח"כ שני דוקטורטים בפיזיקה וכלכלה, היה טייס ניסויים, הקומנדור בשני שיגורים, ועוד היה לו זמן להתחרות בלוז'(החלקת עגלה על קרח במהירות-על), כשהוא ושלושת בני זוגו הגיעו במקום רביעי במבחנים האולימפיים לאולימפיאדת החורף בסולט לייק סיטי, כשהוא מחמיץ את השתתפותו באולימפיאדת החורף בגלל פיגור של 2 מאיות השניה.
אעלה צילום או שניים לאימייל התמונות שלנו.
ם
אכן גרתי צמוד למכולת של סגל
I'm a regular reader but a first timer in writing.
I don't know if Qvint was a good or bed teacher. Or good or bed man. All I remember is that i 3 years of teach, he did not smile even once
שלום לך מנחם,
הנה עוד מבט על קווינט. כשהייתי בתיכון למדה בכיתה המגבילה בתו של קווינט, עדה – נערה עדינה ומקסימה. אביה היה זקוק לרענון באיזה נושא במתמטיקה שבדיוק למדנו (במגמה הריאלית) ולא התבייש לבקש עזרה. הזיכרון שלי ממנו חיובי דווקא.
אני מאחל לכם מפגש מסעיר בין ההווה והעבר.
דני ברוט
ארנון שלח שוב הזמנה ותכנית לכנס. אני קבלתי
את ההזמנה כך…(קשה להאמין),
אם גם אצלכם התקבל ככה, נא כיתבו לו (כתובתו באימייל כמה מסרים טובים אחורה)
ىهْé÷é نùëهًن ùىهي !
ن÷ùéله ى÷هى نùëهًن, îٍى îâمى نلّéëن,
لéهي çîéùé 2007 .11 .15 ن' لëٌىه ْùٌ"ç .
éْ÷ééي îôâù هْé÷é لْ-âىéي 2007 .
لâï-ن÷هًâٌّéي, لàهىي éٌîéï
,
îهى ن÷ًéهï لîلهàهْ نمّهîéي ùى çéôن .
لْëًéْ:
17.00 نْëًٌهْ îôâù çلّéي هëéله÷ ÷ى.
20.00 îِâْ ٍى لْ-âىéي àًùéي لْéي هْىîéمéي.
20.30 ملّé àهّçéي ,ههْé÷é لْ âىéي.
22.30 ى÷éًهç- îٌôّé ٌéôهّéي ,àً÷مهèهْ ÷ِّهْ.
له لوîï éنéه îوًهًéي ىàهëى ,
24.00 ôّéمن ٍم ىنهمٍن çمùن ,
ْëًéْ نٍّل لنًçéْ ٍهوé àلّني.
ôّèéي ًهٌôéي :àًّهï ÷ّï (÷ّهîنهىُ).0544476654
098337312 îééى keren12@012.net.il
מלאו שאלון ושלחו דחוף . מזמן קצר .
דני ברוט חומד !! שמחתי לראות שגם אתה נמצא איתנו פה.
חבל שגם במבוש לא משמיע ציוץ.
לי אתם תהיו מאד חסרים במפגש הדרמתי הזה.
לא הגיע הזמן שתקפוץ לבקר דני ???
האם מישהו יודע איפה נמצא עוזי בלוטרייך (קוסקה
עוזי נמצא בהוד השרון .
הטלפון שלו 0524440443
מחפשת דרך להגיע אליך
אם אתה פוקד את האתר – צור קשר
אשמח לדבר אתך
(נעה אילן (רימר
שלום מנחם
אני מעביר אליך שאלות נוספות בנושא בת גלים כפי שאתה עשית בפעם הראשונה.
אם אתה מעוניין,אתה יכול להעביר באתר כשאלון ונראה מה יודעים היידעונים הוותיקים בנושאים.
אפשרות שנייה-להשאיר החומר הזה לקטע של מספרי סיפורים בערב המפגש,אך לא בצורת שאלות ידע,אלא כאנקטודות זיכרון מימים עברו.הכול בהתייחס לזמן שיעמוד לרשות הנושא.
השאלות מתייחסות לאנשים שנולדו וחיו בבת גלים בשנות הארבעים והחמישים.
מנחם,אם אתה בכ"ז מחליט להכניס לאתר,נטרל את הפתיח ,שהוא יותר אישי עבורך.
אני כותב כך,שבחלק הראשון נכתבו רק השאלות ובשני,השאלות עם התשובות.
שאלות לוותיקי בת גלים שנולדו וחיו בשכונה בשנות השלושים והארבעים
1. את מי כינו החבר'ה "נמל'ה פייצ'וצ'ה" ?
2. את מי כינו החבר'ה "זונזי" ?
3. מי עצר כדור הוקי בראשו (מקרה יחיד בלבד),במשחק הוקי ?
4. מי היה השען הכי מפורסם בבת גלים?
5. איך נקרא מחלק הקרח בשכונה?
איזה אמצעי לחלוקה היה לו?
היכן היה בסיס היציאה שלו לחלוקה?
6. הילדים בשכונה הדביקו לאחד הילדים את השם "קורושנקו".מי היה הילד ומדוע?.
7. מי הם שני שחקני הוקי שנהרגו בתאונת דרכים בשנות הארבעים?.
8. מי היה מהנדס עירית חיפה בשנות הארבעים?.
9. מי היה השליש הצבאי של סעדאת כאשר זה הגיע לארץ?.
10. איזו אישיות ביטחונית ידועה הייתה מותיקי בת גלים?.
11. מי היו השחקנים הראשיים בהצגת מגילת רות בסיום של אחת מכיתות ח' בבית הספר העממי בת גלים בשנות החמישים הראשונות?.
12. מי היו סוכני עיתון הארץ בבת גלים והיכן היה הדוכן שלהם?.
13. מה היה שמו של רב השכונה בעת ההכרזה על הקמת המדינה?
באילו נסיבות התמוטט ונפטר?.
שאלות לוותיקי בת גלים שנולדו וחיו בשכונה בשנות השלושים והארבעים
1. את מי כינו החבר'ה בשכונה "נמל'ה פייצ'וצ'ה" ?
החבר'ה בשכונה כינו את נחמן בנצ'קובסקי בכינוי חיבה זה.
2. את מי כינו החבר'ה בשכונה "זונזי" ?
החבר'ה בשכונה כינו את זוהר כץ שגר ברח' נהלל בכינוי חיבה זה).
3. מי עצר כדור הוקי בראשו (מקרה יחיד בלבד),במשחק הוקי של קבוצת מכבי בת גלים ?
אברהם סבח שהיה שוער ההוקי של הקבוצה.
4. מי היה השען הכי מפורסם בבת גלים?
בז'וס-האבא של אשר. הפינה שלו לתיקון שעונים הייתה בחדרון קטן בבנין של בק, מצד שמאל
של חנות הירקות/פירות של ויזילטיר.
5. איך נקרא מחלק הקרח בשכונה?
איזה אמצעי לחלוקה היה לו?
היכן היה הבסיס שלו?
מחלק הקרח נקרא-פוטר.
הייתה לו עגלה סגורה רתומה לסוס איתה חילק קרח בשכונה.
הבסיס שלו היה,אורווה בחורבה שהייתה במגרש פתוח(כיום-מול בית הכנסת הגדול) ששימש חניון לאוטובוסי אגד,מצד מזרח לביתם של ארנון קרומהולץ/ליאונציני/כפירי- משיק לעצי התות.
6. הילדים בשכונה הדביקו לאחד הילדים את השם "קורושנקו".מי היה הילד ומדוע?.
7. הילד היה יענקעל'ה גרשוני. היה ג'ינג'י,נמוך, גוף מוצק ובעל כוח.הוא גר ברח' שרל לוץ בבנין המרפאה של קופ"ח.אם אינני טועה באותו בנין גר דודי ג'יימס.
8. מי הם שני שחקני הוקי שנהרגו בתאונת דרכים בשנות הארבעים?.
יוסי כהן ובן ממשפחת סגל( אח של צבי סגל). הם חזרו על אופנוע ממשחק הוקי באזור תל אביב ונהרגו בתאונת דרכים.
9. מי היה מהנדס עירית חיפה בשנות הארבעים ותושב ותיק בשכונה?.
מר פרושנסקי- אביו של חיים פרושנסקי.המשפחה גרה בפינת גן.
10. מי היה השליש הצבאי של סעדאת כאשר זה הגיע לארץ ואשר היה בן לאחת המשפחות הוותיקות בשכונה?.
אל"מ מנחם מילסון ממשפחה ותיקה בבת גלים.
11. איזו אישיות ביטחונית ידועה הייתה מותיקי בת גלים?.
איסר בארי/ בירנצווייג-אביו של איתי בארי. ביתם היה מאחורי הגדר של מגרש הכדור סל בסוף רח' השרון.ביתם נשק את ביתו של הרב חמאווי.
12. מי היו השחקנים הראשיים בהצגת מגילת רות בסיום של אחת מכיתות ח' בבית הספר העממי בת גלים בשנות החמישים הראשונות?.
שחקן אורח-יצחק דקל ששיחק את תפקיד בועז.
בוגרת המחזור-דליה פלגי ז"ל,שיחקה את תפקיד נעמי.
13. מי היו סוכני עיתון הארץ והג'רוסלם פוסט בבת גלים והיכן היה הדוכן שלהם?.
סוכני עיתון הארץ והג'רוסלם פוסט היו האחים מילס. הם גרו בבנין האחרון בשדרות בת גלים פינת העלייה.(מול הקיוסק של הגב' חדנס בסוף השדרה).
14. מה היה שמו של רב השכונה בעת ההכרזה על הקמת המדינה?
באילו נסיבות התמוטט ?.
רב השכונה היה הרב מולדבי.
באחד הימים לאחר ההכרזה על הקמת המדינה,התאספו תושבי השכונה ברחבה מול הקזינו.
הרב עמד (עם אנשים נוספים) על מרפסת בקזינו ואמר "שהחיינו וקיימנו…"וברגע זה התמוטט.
מה קורה כאן?
שלום, מי כתב את השאלות ואת התשובות על בת גלים
ידעתי את כל התשובות
להתראות במפגש הגדול
יצחק דקל – יקל מהצגות מגילת רות עם דליה פלגי ז"ל והחולה המדומה עם נעמי ברוט-אדווה ז"ל
מנחם לס מוסיף: השאלות והתשובות ע"י גדעון כהן.
ישנה שגיאה קטנה: קורושנקו היה "איש ברזל" מצ'כיה שהיה עושה הצגות כח על גג הקזינו עבור הבריטים, ואנחנו היינו שם, כל "השובבים מבתגלים" – חגי ז"ל, דרורית שמוליק', ארנוןת רובי,ת יצחק מנחם ואחרים.
הוא היה נוהג לאכול צהריים במסעדת תמר של הוריו של יצחק כי הוא אהב בעיקר את המרקים שם
שלום מנחם.
חזרתי במנהרת הזמן……הרבה שנים אחורה.
נדמה לי שהרב של השונה היה הרב טורץ, אם איני טועה. גר ברח' השרון, בבית חד-קומתי, דרך חצרו חצינו את הדרך לבריכה.
כל הכבוד לשאלות.
ציפ
אנשים שולחים לי מסרים אישיים שמקומם אצל יורם כאן, ואצל האתר שבניתי. אז אני מעתיק ושם כאן. הרבה יותר פשוט וקל לכתוב ישר הנה או ל-פוראברבתגלים (באנגלית).
להשתמע
נ.ב לאשתי גייל נולד הבוקר נין נוסף ושמו רומן מייקל. כשתראו אותה במיפגש קשה יהיה לכם להאמין שהיא
GREATGRANDMOTHER
(אמא של סבתא? היש מילה עברית טובה יותר?
קבלתי כמה מסרים השואלים אם גייל יהודיה. אלף, זה לא משנה. ב, היא יהודיה טובה ממני. התגיירה ב-1974 לפני שאימצה את בנותי, היא נשיאת "הדסה" של בית הכנסת שלנו, ומכריחה אותי פעם בחודש ללכת איתה לבית הכנסת בששי בערב.
אבל בניה לא יהודים, כך שיש לנו בחמולה מכל המינים ומכל הסוגים.
מדוע נשלחו התשובות של חידון גדעון,היה מקום לאפשר למשיבים לנסות את בדל זכרונם ואז…להעניק במפגש מגש לזוכים שיהיו בו תאנים וסברס מהסוג הטוב של הערביות שהיו מגיעות לשכונה כדי למכור בכמה מיל הק'ג או לחלופין מנה של קרח מההוא עם העגלה
אתמול התקיימה ישיבה ארוכה של הוועדה המארגנת. יהיה לנו כנס עצום באיכותו!
הצרה היא שעד עתה נירשמו ושילמו רק 120. אני יודע בבטיחות שמספר הבאים יהיה פי 3. אני מבקש מכולם להזיז את הטוסיק ולשלוח טופס הרשמה וכסף עכשיו. אנחנו חייבים לדעת למפרע אם יבואו 150 או 600
תמיד יהיו כאלה שיירשמו ברגע האחרון בכניסה, אך אנא אל תהיה זה אתה או את. אם יבואו 100 ברגע האחרון, כמה מאיתנו יצטרכו לשבת ולהתעסק עם רשימות וכסף במקום ליהנות מחברים שלא ראינו שנים.
אני מבקש גם להפיץ את דבר המיפגש כך שכל בת גלימי יידע על קיומו.
אני לא יכול להכניס כאן את טופס ההרשמה כי הכל ב-"דובי", לכן הכנסנו הכל כמסר לאימייל שלנו שהוא
tmunot12121212@gmail.com
העליתי את מסר טופס ההרשמה לראשית דף המסרים. כשתיכנסו למסר, לחצו על
VIEW
או
DOWNLOAD
כדי לקבל את הטופס בגודל רגיל.
אז שוב:
1. write "gmail.com" as an address and enter
2. in the top box write our username "tmunot12121212"
3. In password write "12121212"
and you are in our email where you can read or write.
הטופס הוא המסר העליון (היום) ויישאר כזה עד שמישהו ישלח תמונה ואז הוא ירד למקום שני, וכו'.
בנוגע לתמונות:
עד עכשיו יש לנו כ-90 תמונות, כמה מהן אוצרות ממש.
אבל מעטים מאד נירתמו להעלאת תמונות (בעיקר איתן, זהבה חס, מנחם לס, נעמי ורד, רובי יאנג ועוד שניים-שלושה.
אני מקווה שמספר גדול יותר יעלה תמונות. אם אין לכם סורק, לכו לחנות צילום ובקשו שיעלה תמונותיכם על
CD
הדבר עולה כמה שקלים בלבד ואז תוכלו לשלוח תמונות.
חלק ממסר זה אני עומד להכניס כל יומיים-שלושה כי אני יודע עובדתית שהרבה ניכנסים, קוראים את שניים-שלושה המסרים האחרונים, וזהו.
אז יאללה, כנסו לאימייל, הדפיסו טופס, שילחו צ'ק, וטלפנו לחברים שלא יודעים על המפגש.
אילה רביב גם היא בין שולחי התמונות
לזהבה ומנחם
המסעדה מוסה דג היום מסעדג אכן שייכת למשפחת שיטרית , היא ניקנתה בזמנו בדמי מפתח.
איתן
נסיון
עם הביסלה תושייה אתה בפנים בלי מתווכים ונטול יועצים,זו הגדולה של אוטוסטרדת המידע כולם נוסעים בכייף מיט הקווצ' על המקלדת
מצטער ששכחתי אותך בין שולחי התמונות
אתמול נישלחו כמה וכמה תמונות והמסר הכולל טופס הרשמה ירד כמה שלבים
כשתיכנסו תראו 6 אטצ'מנטס. זה בגלל שרצינו לכסות את כל אפשרויות הפתיחה
OPEN
אז אם אחד לא "ניפתח" לכו לשני וכו
שוב:
gmail.com
tmunot12121212
12121212
ואתם בפנים
רק למקרה וניסיתם הכל ולא הצלחתם, אז אנא רישמו על דף נייר
תאריך
טלפון בית טלפון נייד
שם פרטי
שם משפחה בהווה ובעבר
שם בן/בת הזוג
כתובת אימייל
צרפו לזה המחאה בסך 150 שקל לאדם, כתבו על ההמחאה
שהיא עבור
מפגש ותיקי בת גלים 2007
ושילחו לת.ד 8017
חיפה, מיקוד 31080
in the email tmunot you can read the program etc.
SPREAD THE WORD!
הגעתי לבת-גלים כילדה בת 9 עם הורי ואחי הקטן ראובן, לאחר נדודים ובריחות מהנאצים, מהרוסים ומהפולנים, שהייה של מספר חודשים בצרפת ועלייה ארצה בשנת 1948 באונייה "נגבה". אבי ז"ל היה פעיל במפלגת "פועלי ציון" בפולין, וכאשר הגיע ארצה היו אנשים שזכרו אותו והציעו עזרה במציאת מקומות מגורים ברחבי הארץ. אותה
עת התגוררנו בבית-העולים באזור נתניה. אני זוכרת את אמי נעה ונדה ברחבי הארץ למצוא מקום מגורים מתאים, וחוזרת מתוסכלת ועייפה.
יום אחד חזרה מאושרת- היא מצאה מקום!! אמנם מקום המגורים לא מי יודע מה,(בלשון המעטה…) אבל "חשוב איפה יגדלו הילדים ועם מי יתחברו". וכך הגענו לרחוב העלייה 10, מחסן ענק שהיה בבעלות הנזירים הכרמליתים, ללא מים ללא חשמל וללא ביוב. אבי, שהחל לעבוד כפועל בפרדסים (לאחר שנבדקו שריריו ושיניו ונמצא כשיר לכך..) ומאוחר יותר כפועל בניין, בנה תקרה חדשה מדיקט שתיתן לדירה מראה ביתי יותר וכן חפר את בור הספיגה והתקין את רשת המים והחשמל. אני סייעתי לו בעמידה על הסולם עם ידיים מושטות למעלה כדי לתמוך בדיקטים. שכנינו היו משפחות: אדלר, מונשיין, (ביתם שפרה כבר מזמן לא בחיים) עמר, קנובלאוך, בלבול- ובבתים הסמוכים שושנה טייטלבוים ומשפחת דוידוביץ'. קיבוץ גלויות בליל שפות ובליל תרבויות.חברינו הראשונים היו ילדי קיבוץ "גשר" אשר הוגלו מהקיבוץ עקב המלחמה ושוכנו במנזר הכרמליתים. לאחר מספר חודשים, עם קום המדינה, חזרו לקיבוץ.
הגעתי לביה"ס העממי "בת-גלים" כששנת הלימודים הייתה כבר בעיצומה ובפי עברית חלשה שהספקתי ללמוד שנה אחת בפולין שלאחר המלחמה בבי"ס עברי. בוודאי יזכרו בני המחזור שלי את הילדה הג'ינג'ית עם הצמות. על הצמות שלי עטו מייד כל חובבי מעשי הקונדס ומשכו על ימין ועל שמאל.. אני הייתי עצורה, שומרת על כללי הנימוס ובולעת את ההצקות. רציתי להיות אחת מהם, כמו בשיר שלימדה אותנו המורה לזמרה איה: "הננו אשר הננו – צברים! יצורים פשוטים בני שמש וישרים"! השתוקקתי להיות אחת מבני האלים האלה, וארבתי לכל הזדמנות.אף שלא ידעתי לשחות כלל הלכתי לים כדי להיות בחברתם והעמדתי פני שחיינית מומחית, ומצאתי את עצמי תמיד בולעת מי מלח ובמצב של כמעט טביעה.. המחנכת הייתה אז הגב' וידה כוכבי. אחריה הגיע להיות מחנך הכיתה יעקב קפלן . אלה היו כבר שנות החמישים ועולים חדשים הגיעו לכיתה- בעיקר מרומניה: משה קוגלר, דוד שיבר, ג'ני פרדוארו, הלל נוימן, דוד גרתי מבולגריה וקבוצת ילדים מקרית אליעזר- רותי מלמוד רחל קופיט, דני ברנשטיין, רחל גורלניק ז"ל, ויסלחו לי אלה שלא נקבתי בשמם.קפלן חינך אותנו ל"עזרה הדדית" ולקבוצת העולים החדשים מינה מעין "חונכים" שיעזרו להם בהכנת השעורים ובקליטה. אחת מהחונכים הייתי אני, וזה כמובן העלה את היוקרה והפופולריות שלי בין ילדי הכיתה הוותיקים. חברי שהיו בקשר איתי בעבר ובחלקם גם בימים אלה: חנה קודש, נעמי לוינברג, ורד לוסטיג,עמליה נאמן, דפנה כרסנטי, לילי לוסטיג,גדעון כהן, גדעון ינקלביץ, דני שיינין, ואני בטוחה שאזכר בעוד חברים לאחר שאשלח את הקובץ הזה. מאוחר יותר הצטרף אחי ללמוד בביה"ס. השגחתי עליו באופן קבוע, כי שני הורי עבדו מהבוקר ועד צאת השמש. בכל הפסקה היו רצים בבהילות ילדים אלי: "אחות של ראובן, בואי תראי.." ומה ראו עיני? ראובן במרכז של מעגל ילדים הולך מכות והשאר מעודדים את הניצים. המורים שאני זוכרת היו קפלן, ד"ר יגר, גב' ברפמן-המורה לאנגלית, מר קווינט- המורה לחשבון והמורה ארנה – לטבע, עם הסיפור
המאד מיוחד של חייה.. אי אפשר לשכוח כמובן את אליהו השמש שהיינו שרים לכבודו: "אליהו השמש, הוא קנה לו הוא קנה לו מטאטא חדש"…
המורה קפלן היה המפיק של "מגילת רות" בכיכובם
של בני הכיתה שלנו, וכוכבים אורחים מכיתות גבוהות יותר: שרה יעקובוביץ' ויצחק יקל, ובבימויה של הגב' הרטה הייקית, שידעה להקפיד על היגוי נכון ומדוייק של שפת המקרא. ואני הובלתי כל בוקר בשעות המאד מאד מוקדמות את הכבש שהיה לנו בחצרנו, שהיה אחד הניצבים בסרט.מישהו ירשה היום לילדה בת 11 ללכת לבדה בבוקר השכם למעלה הר הכרמל, או לכל מקום שהוא? הסרט צולם ע"י אולפני גבע, ועותק ממנו הוסרט ע"י יעקב קפלן בפגישת המחזור שהתקיימה אצלנו בבית. בפגישה הזאת זכינו, לפגוש בחגי בר-שאול ז"ל, חבר ילדות רחוקה ויפה, אשר הלך לעולמו כחודש, או פחות, לאחר המפגש בנסיבות טרגיות.. קשה לשכוח אותו- ילד יפה, גבר יפה, מלא חיים וחיוניות. איך זה קרה לו?..הוא כנראה הגיע למפגש הזה כדי להיפרד.
פגישת המחזור שהתקיימה בביתה של עמליה נאמן הייתה הראשונה והמרגשת יותר, כי התקיימה לאחר שנים רבות מאד שלא נפגשנו.
בת-גלים הייתה מחוז ילדותי שבה נולדתי מחדש. למרות הקשיים הקיומיים, קשיי הקליטה וההסתגלות אלה היו ימים קסומים שאין ולא יהיה דומה להם .
הגעתי לבת-גלים כילדה בת 9 עם הורי ואחי הקטן ראובן, לאחר נדודים ובריחות מהנאצים, מהרוסים ומהפולנים, שהייה של מספר חודשים בצרפת ועלייה ארצה בשנת 1948 באונייה "נגבה". אבי ז"ל היה פעיל במפלגת "פועלי ציון" בפולין, וכאשר הגיע ארצה היו אנשים שזכרו אותו והציעו עזרה במציאת מקומות מגורים ברחבי הארץ. אותה
עת התגוררנו בבית-העולים באזור נתניה. אני זוכרת את אמי נעה ונדה ברחבי הארץ למצוא מקום מגורים מתאים, וחוזרת מתוסכלת ועייפה.
יום אחד חזרה מאושרת- היא מצאה מקום!! אמנם מקום המגורים לא מי יודע מה,(בלשון המעטה…) אבל "חשוב איפה יגדלו הילדים ועם מי יתחברו". וכך הגענו לרחוב העלייה 10, מחסן ענק שהיה בבעלות הנזירים הכרמליתים, ללא מים ללא חשמל וללא ביוב. אבי, שהחל לעבוד כפועל בפרדסים (לאחר שנבדקו שריריו ושיניו ונמצא כשיר לכך..) ומאוחר יותר כפועל בניין, בנה תקרה חדשה מדיקט שתיתן לדירה מראה ביתי יותר וכן חפר את בור הספיגה והתקין את רשת המים והחשמל. אני סייעתי לו בעמידה על הסולם עם ידיים מושטות למעלה כדי לתמוך בדיקטים. שכנינו היו משפחות: אדלר, מונשיין, (ביתם שפרה כבר מזמן לא בחיים) עמר, קנובלאוך, בלבול- ובבתים הסמוכים שושנה טייטלבוים ומשפחת דוידוביץ'. קיבוץ גלויות בליל שפות ובליל תרבויות.חברינו הראשונים היו ילדי קיבוץ "גשר" אשר הוגלו מהקיבוץ עקב המלחמה ושוכנו במנזר הכרמליתים. לאחר מספר חודשים, עם קום המדינה, חזרו לקיבוץ.
הגעתי לביה"ס העממי "בת-גלים" כששנת הלימודים הייתה כבר בעיצומה ובפי עברית חלשה שהספקתי ללמוד שנה אחת בפולין שלאחר המלחמה בבי"ס עברי. בוודאי יזכרו בני המחזור שלי את הילדה הג'ינג'ית עם הצמות. על הצמות שלי עטו מייד כל חובבי מעשי הקונדס ומשכו על ימין ועל שמאל.. אני הייתי עצורה, שומרת על כללי הנימוס ובולעת את ההצקות. רציתי להיות אחת מהם, כמו בשיר שלימדה אותנו המורה לזמרה איה: "הננו אשר הננו – צברים! יצורים פשוטים בני שמש וישרים"! השתוקקתי להיות אחת מבני האלים האלה, וארבתי לכל הזדמנות.אף שלא ידעתי לשחות כלל הלכתי לים כדי להיות בחברתם והעמדתי פני שחיינית מומחית, ומצאתי את עצמי תמיד בולעת מי מלח ובמצב של כמעט טביעה.. המחנכת הייתה אז הגב' וידה כוכבי. אחריה הגיע להיות מחנך הכיתה יעקב קפלן . אלה היו כבר שנות החמישים ועולים חדשים הגיעו לכיתה- בעיקר מרומניה: משה קוגלר, דוד שיבר, ג'ני פרדוארו, הלל נוימן, דוד גרתי מבולגריה וקבוצת ילדים מקרית אליעזר- רותי מלמוד רחל קופיט, דני ברנשטיין, רחל גורלניק ז"ל, ויסלחו לי אלה שלא נקבתי בשמם.קפלן חינך אותנו ל"עזרה הדדית" ולקבוצת העולים החדשים מינה מעין "חונכים" שיעזרו להם בהכנת השעורים ובקליטה. אחת מהחונכים הייתי אני, וזה כמובן העלה את היוקרה והפופולריות שלי בין ילדי הכיתה הוותיקים. חברי שהיו בקשר איתי בעבר ובחלקם גם בימים אלה: חנה קודש, נעמי לוינברג, ורד לוסטיג,עמליה נאמן, דפנה כרסנטי, לילי לוסטיג,גדעון כהן, גדעון ינקלביץ, דני שיינין, ואני בטוחה שאזכר בעוד חברים לאחר שאשלח את הקובץ הזה. מאוחר יותר הצטרף אחי ללמוד בביה"ס. השגחתי עליו באופן קבוע, כי שני הורי עבדו מהבוקר ועד צאת השמש. בכל הפסקה היו רצים בבהילות ילדים אלי: "אחות של ראובן, בואי תראי.." ומה ראו עיני? ראובן במרכז של מעגל ילדים הולך מכות והשאר מעודדים את הניצים. המורים שאני זוכרת היו קפלן, ד"ר יגר, גב' ברפמן-המורה לאנגלית, מר קווינט- המורה לחשבון והמורה ארנה – לטבע, עם הסיפור
המאד מיוחד של חייה.. אי אפשר לשכוח כמובן את אליהו השמש שהיינו שרים לכבודו: "אליהו השמש, הוא קנה לו הוא קנה לו מטאטא חדש"…
המורה קפלן היה המפיק של "מגילת רות" בכיכובם
של בני הכיתה שלנו, וכוכבים אורחים מכיתות גבוהות יותר: שרה יעקובוביץ' ויצחק יקל, ובבימויה של הגב' הרטה הייקית, שידעה להקפיד על היגוי נכון ומדוייק של שפת המקרא. ואני הובלתי כל בוקר בשעות המאד מאד מוקדמות את הכבש שהיה לנו בחצרנו, שהיה אחד הניצבים בסרט.מישהו ירשה היום לילדה בת 11 ללכת לבדה בבוקר השכם למעלה הר הכרמל, או לכל מקום שהוא? הסרט צולם ע"י אולפני גבע, ועותק ממנו הוסרט ע"י יעקב קפלן בפגישת המחזור שהתקיימה אצלנו בבית. בפגישה הזאת זכינו, לפגוש בחגי בר-שאול ז"ל, חבר ילדות רחוקה ויפה, אשר הלך לעולמו כחודש, או פחות, לאחר המפגש בנסיבות טרגיות.. קשה לשכוח אותו- ילד יפה, גבר יפה, מלא חיים וחיוניות. איך זה קרה לו?..הוא כנראה הגיע למפגש הזה כדי להיפרד.
פגישת המחזור שהתקיימה בביתה של עמליה נאמן הייתה הראשונה והמרגשת יותר, כי התקיימה לאחר שנים רבות מאד שלא נפגשנו.
בת-גלים הייתה מחוז ילדותי שבה נולדתי מחדש. למרות הקשיים הקיומיים, קשיי הקליטה וההסתגלות אלה היו ימים קסומים שאין ולא יהיה דומה להם .
הגעתי לבת-גלים כילדה בת 9 עם הורי ואחי הקטן ראובן, לאחר נדודים ובריחות מהנאצים, מהרוסים ומהפולנים, שהייה של מספר חודשים בצרפת ועלייה ארצה בשנת 1948 באונייה "נגבה". אבי ז"ל היה פעיל במפלגת "פועלי ציון" בפולין, וכאשר הגיע ארצה היו אנשים שזכרו אותו והציעו עזרה במציאת מקומות מגורים ברחבי הארץ. אותה
עת התגוררנו בבית-העולים באזור נתניה. אני זוכרת את אמי נעה ונדה ברחבי הארץ למצוא מקום מגורים מתאים, וחוזרת מתוסכלת ועייפה.
יום אחד חזרה מאושרת- היא מצאה מקום!! אמנם מקום המגורים לא מי יודע מה,(בלשון המעטה…) אבל "חשוב איפה יגדלו הילדים ועם מי יתחברו". וכך הגענו לרחוב העלייה 10, מחסן ענק שהיה בבעלות הנזירים הכרמליתים, ללא מים ללא חשמל וללא ביוב. אבי, שהחל לעבוד כפועל בפרדסים (לאחר שנבדקו שריריו ושיניו ונמצא כשיר לכך..) ומאוחר יותר כפועל בניין, בנה תקרה חדשה מדיקט שתיתן לדירה מראה ביתי יותר וכן חפר את בור הספיגה והתקין את רשת המים והחשמל. אני סייעתי לו בעמידה על הסולם עם ידיים מושטות למעלה כדי לתמוך בדיקטים. שכנינו היו משפחות: אדלר, מונשיין, (ביתם שפרה כבר מזמן לא בחיים) עמר, קנובלאוך, בלבול- ובבתים הסמוכים שושנה טייטלבוים ומשפחת דוידוביץ'. קיבוץ גלויות בליל שפות ובליל תרבויות.חברינו הראשונים היו ילדי קיבוץ "גשר" אשר הוגלו מהקיבוץ עקב המלחמה ושוכנו במנזר הכרמליתים. לאחר מספר חודשים, עם קום המדינה, חזרו לקיבוץ.
הגעתי לביה"ס העממי "בת-גלים" כששנת הלימודים הייתה כבר בעיצומה ובפי עברית חלשה שהספקתי ללמוד שנה אחת בפולין שלאחר המלחמה בבי"ס עברי. בוודאי יזכרו בני המחזור שלי את הילדה הג'ינג'ית עם הצמות. על הצמות שלי עטו מייד כל חובבי מעשי הקונדס ומשכו על ימין ועל שמאל.. אני הייתי עצורה, שומרת על כללי הנימוס ובולעת את ההצקות. רציתי להיות אחת מהם, כמו בשיר שלימדה אותנו המורה לזמרה איה: "הננו אשר הננו – צברים! יצורים פשוטים בני שמש וישרים"! השתוקקתי להיות אחת מבני האלים האלה, וארבתי לכל הזדמנות.אף שלא ידעתי לשחות כלל הלכתי לים כדי להיות בחברתם והעמדתי פני שחיינית מומחית, ומצאתי את עצמי תמיד בולעת מי מלח ובמצב של כמעט טביעה.. המחנכת הייתה אז הגב' וידה כוכבי. אחריה הגיע להיות מחנך הכיתה יעקב קפלן . אלה היו כבר שנות החמישים ועולים חדשים הגיעו לכיתה- בעיקר מרומניה: משה קוגלר, דוד שיבר, ג'ני פרדוארו, הלל נוימן, דוד גרתי מבולגריה וקבוצת ילדים מקרית אליעזר- רותי מלמוד רחל קופיט, דני ברנשטיין, רחל גורלניק ז"ל, ויסלחו לי אלה שלא נקבתי בשמם.קפלן חינך אותנו ל"עזרה הדדית" ולקבוצת העולים החדשים מינה מעין "חונכים" שיעזרו להם בהכנת השעורים ובקליטה. אחת מהחונכים הייתי אני, וזה כמובן העלה את היוקרה והפופולריות שלי בין ילדי הכיתה הוותיקים. חברי שהיו בקשר איתי בעבר ובחלקם גם בימים אלה: חנה קודש, נעמי לוינברג, ורד לוסטיג,עמליה נאמן, דפנה כרסנטי, לילי לוסטיג,גדעון כהן, גדעון ינקלביץ, דני שיינין, ואני בטוחה שאזכר בעוד חברים לאחר שאשלח את הקובץ הזה. מאוחר יותר הצטרף אחי ללמוד בביה"ס. השגחתי עליו באופן קבוע, כי שני הורי עבדו מהבוקר ועד צאת השמש. בכל הפסקה היו רצים בבהילות ילדים אלי: "אחות של ראובן, בואי תראי.." ומה ראו עיני? ראובן במרכז של מעגל ילדים הולך מכות והשאר מעודדים את הניצים. המורים שאני זוכרת היו קפלן, ד"ר יגר, גב' ברפמן-המורה לאנגלית, מר קווינט- המורה לחשבון והמורה ארנה – לטבע, עם הסיפור
המאד מיוחד של חייה.. אי אפשר לשכוח כמובן את אליהו השמש שהיינו שרים לכבודו: "אליהו השמש, הוא קנה לו הוא קנה לו מטאטא חדש"…
המורה קפלן היה המפיק של "מגילת רות" בכיכובם
של בני הכיתה שלנו, וכוכבים אורחים מכיתות גבוהות יותר: שרה יעקובוביץ' ויצחק יקל, ובבימויה של הגב' הרטה הייקית, שידעה להקפיד על היגוי נכון ומדוייק של שפת המקרא. ואני הובלתי כל בוקר בשעות המאד מאד מוקדמות את הכבש שהיה לנו בחצרנו, שהיה אחד הניצבים בסרט.מישהו ירשה היום לילדה בת 11 ללכת לבדה בבוקר השכם למעלה הר הכרמל, או לכל מקום שהוא? הסרט צולם ע"י אולפני גבע, ועותק ממנו הוסרט ע"י יעקב קפלן בפגישת המחזור שהתקיימה אצלנו בבית. בפגישה הזאת זכינו, לפגוש בחגי בר-שאול ז"ל, חבר ילדות רחוקה ויפה, אשר הלך לעולמו כחודש, או פחות, לאחר המפגש בנסיבות טרגיות.. קשה לשכוח אותו- ילד יפה, גבר יפה, מלא חיים וחיוניות. איך זה קרה לו?..הוא כנראה הגיע למפגש הזה כדי להיפרד.
פגישת המחזור שהתקיימה בביתה של עמליה נאמן הייתה הראשונה והמרגשת יותר, כי התקיימה לאחר שנים רבות מאד שלא נפגשנו.
בת-גלים הייתה מחוז ילדותי שבה נולדתי מחדש. למרות הקשיים הקיומיים, קשיי הקליטה וההסתגלות אלה היו ימים קסומים שאין ולא יהיה דומה להם .
הגעתי לבת-גלים כילדה בת 9 עם הורי ואחי הקטן ראובן, לאחר נדודים ובריחות מהנאצים, מהרוסים ומהפולנים, שהייה של מספר חודשים בצרפת ועלייה ארצה בשנת 1948 באונייה "נגבה". אבי ז"ל היה פעיל במפלגת "פועלי ציון" בפולין, וכאשר הגיע ארצה היו אנשים שזכרו אותו והציעו עזרה במציאת מקומות מגורים ברחבי הארץ. אותה
עת התגוררנו בבית-העולים באזור נתניה. אני זוכרת את אמי נעה ונדה ברחבי הארץ למצוא מקום מגורים מתאים, וחוזרת מתוסכלת ועייפה.
יום אחד חזרה מאושרת- היא מצאה מקום!! אמנם מקום המגורים לא מי יודע מה,(בלשון המעטה…) אבל "חשוב איפה יגדלו הילדים ועם מי יתחברו". וכך הגענו לרחוב העלייה 10, מחסן ענק שהיה בבעלות הנזירים הכרמליתים, ללא מים ללא חשמל וללא ביוב. אבי, שהחל לעבוד כפועל בפרדסים (לאחר שנבדקו שריריו ושיניו ונמצא כשיר לכך..) ומאוחר יותר כפועל בניין, בנה תקרה חדשה מדיקט שתיתן לדירה מראה ביתי יותר וכן חפר את בור הספיגה והתקין את רשת המים והחשמל. אני סייעתי לו בעמידה על הסולם עם ידיים מושטות למעלה כדי לתמוך בדיקטים. שכנינו היו משפחות: אדלר, מונשיין, (ביתם שפרה כבר מזמן לא בחיים) עמר, קנובלאוך, בלבול- ובבתים הסמוכים שושנה טייטלבוים ומשפחת דוידוביץ'. קיבוץ גלויות בליל שפות ובליל תרבויות.חברינו הראשונים היו ילדי קיבוץ "גשר" אשר הוגלו מהקיבוץ עקב המלחמה ושוכנו במנזר הכרמליתים. לאחר מספר חודשים, עם קום המדינה, חזרו לקיבוץ.
הגעתי לביה"ס העממי "בת-גלים" כששנת הלימודים הייתה כבר בעיצומה ובפי עברית חלשה שהספקתי ללמוד שנה אחת בפולין שלאחר המלחמה בבי"ס עברי. בוודאי יזכרו בני המחזור שלי את הילדה הג'ינג'ית עם הצמות. על הצמות שלי עטו מייד כל חובבי מעשי הקונדס ומשכו על ימין ועל שמאל.. אני הייתי עצורה, שומרת על כללי הנימוס ובולעת את ההצקות. רציתי להיות אחת מהם, כמו בשיר שלימדה אותנו המורה לזמרה איה: "הננו אשר הננו – צברים! יצורים פשוטים בני שמש וישרים"! השתוקקתי להיות אחת מבני האלים האלה, וארבתי לכל הזדמנות.אף שלא ידעתי לשחות כלל הלכתי לים כדי להיות בחברתם והעמדתי פני שחיינית מומחית, ומצאתי את עצמי תמיד בולעת מי מלח ובמצב של כמעט טביעה.. המחנכת הייתה אז הגב' וידה כוכבי. אחריה הגיע להיות מחנך הכיתה יעקב קפלן . אלה היו כבר שנות החמישים ועולים חדשים הגיעו לכיתה- בעיקר מרומניה: משה קוגלר, דוד שיבר, ג'ני פרדוארו, הלל נוימן, דוד גרתי מבולגריה וקבוצת ילדים מקרית אליעזר- רותי מלמוד רחל קופיט, דני ברנשטיין, רחל גורלניק ז"ל, ויסלחו לי אלה שלא נקבתי בשמם.קפלן חינך אותנו ל"עזרה הדדית" ולקבוצת העולים החדשים מינה מעין "חונכים" שיעזרו להם בהכנת השעורים ובקליטה. אחת מהחונכים הייתי אני, וזה כמובן העלה את היוקרה והפופולריות שלי בין ילדי הכיתה הוותיקים. חברי שהיו בקשר איתי בעבר ובחלקם גם בימים אלה: חנה קודש, נעמי לוינברג, ורד לוסטיג,עמליה נאמן, דפנה כרסנטי, לילי לוסטיג,גדעון כהן, גדעון ינקלביץ, דני שיינין, ואני בטוחה שאזכר בעוד חברים לאחר שאשלח את הקובץ הזה. מאוחר יותר הצטרף אחי ללמוד בביה"ס. השגחתי עליו באופן קבוע, כי שני הורי עבדו מהבוקר ועד צאת השמש. בכל הפסקה היו רצים בבהילות ילדים אלי: "אחות של ראובן, בואי תראי.." ומה ראו עיני? ראובן במרכז של מעגל ילדים הולך מכות והשאר מעודדים את הניצים. המורים שאני זוכרת היו קפלן, ד"ר יגר, גב' ברפמן-המורה לאנגלית, מר קווינט- המורה לחשבון והמורה ארנה – לטבע, עם הסיפור
המאד מיוחד של חייה.. אי אפשר לשכוח כמובן את אליהו השמש שהיינו שרים לכבודו: "אליהו השמש, הוא קנה לו הוא קנה לו מטאטא חדש"…
המורה קפלן היה המפיק של "מגילת רות" בכיכובם
של בני הכיתה שלנו, וכוכבים אורחים מכיתות גבוהות יותר: שרה יעקובוביץ' ויצחק יקל, ובבימויה של הגב' הרטה הייקית, שידעה להקפיד על היגוי נכון ומדוייק של שפת המקרא. ואני הובלתי כל בוקר בשעות המאד מאד מוקדמות את הכבש שהיה לנו בחצרנו, שהיה אחד הניצבים בסרט.מישהו ירשה היום לילדה בת 11 ללכת לבדה בבוקר השכם למעלה הר הכרמל, או לכל מקום שהוא? הסרט צולם ע"י אולפני גבע, ועותק ממנו הוסרט ע"י יעקב קפלן בפגישת המחזור שהתקיימה אצלנו בבית. בפגישה הזאת זכינו, לפגוש בחגי בר-שאול ז"ל, חבר ילדות רחוקה ויפה, אשר הלך לעולמו כחודש, או פחות, לאחר המפגש בנסיבות טרגיות.. קשה לשכוח אותו- ילד יפה, גבר יפה, מלא חיים וחיוניות. איך זה קרה לו?..הוא כנראה הגיע למפגש הזה כדי להיפרד.
פגישת המחזור שהתקיימה בביתה של עמליה נאמן הייתה הראשונה והמרגשת יותר, כי התקיימה לאחר שנים רבות מאד שלא נפגשנו.
בת-גלים הייתה מחוז ילדותי שבה נולדתי מחדש. למרות הקשיים הקיומיים, קשיי הקליטה וההסתגלות אלה היו ימים קסומים שאין ולא יהיה דומה להם .
נסיון
ההרשמה נימשכת בקצב הולך וגדל. ביום א' אביא דוגמא של תגי השמות לוועדה המנהלת. מנחם לס במסר קודם ביקש שתזדרזו להירשם כי אנחנו מעדיפים לא להתעסק עם הרשמות וגביית כסף ביום המיפגש.
הוא כמובן לא היה בפגישתנו האחרונה אמש בה הוחלט שרק כאלה עם תגי שם ייכנסו למאורע. אני מצטער להודיע שרק במקרים יוצאים מין הכלל (והכוונה היא למקרים חריגים יוצאים מהכלל, נאפשר הרשמה ברגע האחרון.
אז נא להזדרז ולהירשם
ארי ציפריס
הוועדה המארגנת
נעמי ורד ביקשה שאעזור בהכנסת סיפורה לאתר זה כי היא לא הצליחה. גם אני ניסיתי וניסיתי, ומשום מה הספור לא ניקלט. כך חשבתי כשבדקתי. והנה עכשיו, שעתיים אחרי, הופיע הסיפור 3-4 פעמים.
כתבו לי כמה שהאתר של יורם נעשה ארוך מדי ולוקח עשר דקות להגיע לסופו. זה אם אתם הולכים אחורה עם העכבר.
אבל נא להסתכל ימינה, ובמקום שבו אתם רואים שני חיצים, אחד כלפי מעלה ואחד כלפי מטה, פשוט עשו קליק עם העכבר על המלבן הקטן שבין החץ למעלה לחץ למטה, החזיקו את הלחצן והורידו את המלבן לסוף השורה האנכית (כלפי החץ המכוון מטה, וב-שתי שניות תהיו במסר האחרון.
אני מצטער אם ישנם כאלה שכועסים על ההסברים האלמנטריים האלה, אבל כל מה שאני עושה זה לעזור לאלה שלא יודעים ושואלים.
אשמח מאד אם 2-3 מכם עם נסיון במחשבים ינדבו את האימייל שלהם כך שכל השאלות לא תופננה אלי.
הגעתי לבת-גלים כילדה בת 9 עם הורי ואחי הקטן ראובן, לאחר נדודים ובריחות מהנאצים, מהרוסים ומהפולנים, שהייה של מספר חודשים בצרפת ועלייה ארצה בשנת 1948 באונייה "נגבה". אבי ז"ל היה פעיל במפלגת "פועלי ציון" בפולין, וכאשר הגיע ארצה היו אנשים שזכרו אותו והציעו עזרה במציאת מקומות מגורים ברחבי הארץ. אותה
עת התגוררנו בבית-העולים באזור נתניה. אני זוכרת את אמי נעה ונדה ברחבי הארץ למצוא מקום מגורים מתאים, וחוזרת מתוסכלת ועייפה.
יום אחד חזרה מאושרת- היא מצאה מקום!! אמנם מקום המגורים לא מי יודע מה,(בלשון המעטה…) אבל "חשוב איפה יגדלו הילדים ועם מי יתחברו". וכך הגענו לרחוב העלייה 10, מחסן ענק שהיה בבעלות הנזירים הכרמליתים, ללא מים ללא חשמל וללא ביוב. אבי, שהחל לעבוד כפועל בפרדסים (לאחר שנבדקו שריריו ושיניו ונמצא כשיר לכך..) ומאוחר יותר כפועל בניין, בנה תקרה חדשה מדיקט שתיתן לדירה מראה ביתי יותר וכן חפר את בור הספיגה והתקין את רשת המים והחשמל. אני סייעתי לו בעמידה על הסולם עם ידיים מושטות למעלה כדי לתמוך בדיקטים. שכנינו היו משפחות: אדלר, מונשיין, (ביתם שפרה כבר מזמן לא בחיים) עמר, קנובלאוך, בלבול- ובבתים הסמוכים שושנה טייטלבוים ומשפחת דוידוביץ'. קיבוץ גלויות בליל שפות ובליל תרבויות.חברינו הראשונים היו ילדי קיבוץ "גשר" אשר הוגלו מהקיבוץ עקב המלחמה ושוכנו במנזר הכרמליתים. לאחר מספר חודשים, עם קום המדינה, חזרו לקיבוץ.
הגעתי לביה"ס העממי "בת-גלים" כששנת הלימודים הייתה כבר בעיצומה ובפי עברית חלשה שהספקתי ללמוד שנה אחת בפולין שלאחר המלחמה בבי"ס עברי. בוודאי יזכרו בני המחזור שלי את הילדה הג'ינג'ית עם הצמות. על הצמות שלי עטו מייד כל חובבי מעשי הקונדס ומשכו על ימין ועל שמאל.. אני הייתי עצורה, שומרת על כללי הנימוס ובולעת את ההצקות. רציתי להיות אחת מהם, כמו בשיר שלימדה אותנו המורה לזמרה איה: "הננו אשר הננו – צברים! יצורים פשוטים בני שמש וישרים"! השתוקקתי להיות אחת מבני האלים האלה, וארבתי לכל הזדמנות.אף שלא ידעתי לשחות כלל הלכתי לים כדי להיות בחברתם והעמדתי פני שחיינית מומחית, ומצאתי את עצמי תמיד בולעת מי מלח ובמצב של כמעט טביעה.. המחנכת הייתה אז הגב' וידה כוכבי. אחריה הגיע להיות מחנך הכיתה יעקב קפלן . אלה היו כבר שנות החמישים ועולים חדשים הגיעו לכיתה- בעיקר מרומניה: משה קוגלר, דוד שיבר, ג'ני פרדוארו, הלל נוימן, דוד גרתי מבולגריה וקבוצת ילדים מקרית אליעזר- רותי מלמוד רחל קופיט, דני ברנשטיין, רחל גורלניק ז"ל, ויסלחו לי אלה שלא נקבתי בשמם.קפלן חינך אותנו ל"עזרה הדדית" ולקבוצת העולים החדשים מינה מעין "חונכים" שיעזרו להם בהכנת השעורים ובקליטה. אחת מהחונכים הייתי אני, וזה כמובן העלה את היוקרה והפופולריות שלי בין ילדי הכיתה הוותיקים. חברי שהיו בקשר איתי בעבר ובחלקם גם בימים אלה: חנה קודש, נעמי לוינברג, ורד לוסטיג,עמליה נאמן, דפנה כרסנטי, לילי לוסטיג,גדעון כהן, גדעון ינקלביץ, דני שיינין, ואני בטוחה שאזכר בעוד חברים לאחר שאשלח את הקובץ הזה. מאוחר יותר הצטרף אחי ללמוד בביה"ס. השגחתי עליו באופן קבוע, כי שני הורי עבדו מהבוקר ועד צאת השמש. בכל הפסקה היו רצים בבהילות ילדים אלי: "אחות של ראובן, בואי תראי.." ומה ראו עיני? ראובן במרכז של מעגל ילדים הולך מכות והשאר מעודדים את הניצים. המורים שאני זוכרת היו קפלן, ד"ר יגר, גב' ברפמן-המורה לאנגלית, מר קווינט- המורה לחשבון והמורה ארנה – לטבע, עם הסיפור
המאד מיוחד של חייה.. אי אפשר לשכוח כמובן את אליהו השמש שהיינו שרים לכבודו: "אליהו השמש, הוא קנה לו הוא קנה לו מטאטא חדש"…
המורה קפלן היה המפיק של "מגילת רות" בכיכובם
של בני הכיתה שלנו, וכוכבים אורחים מכיתות גבוהות יותר: שרה יעקובוביץ' ויצחק יקל, ובבימויה של הגב' הרטה הייקית, שידעה להקפיד על היגוי נכון ומדוייק של שפת המקרא. ואני הובלתי כל בוקר בשעות המאד מאד מוקדמות את הכבש שהיה לנו בחצרנו, שהיה אחד הניצבים בסרט.מישהו ירשה היום לילדה בת 11 ללכת לבדה בבוקר השכם למעלה הר הכרמל, או לכל מקום שהוא? הסרט צולם ע"י אולפני גבע, ועותק ממנו הוסרט ע"י יעקב קפלן בפגישת המחזור שהתקיימה אצלנו בבית. בפגישה הזאת זכינו, לפגוש בחגי בר-שאול ז"ל, חבר ילדות רחוקה ויפה, אשר הלך לעולמו כחודש, או פחות, לאחר המפגש בנסיבות טרגיות.. קשה לשכוח אותו- ילד יפה, גבר יפה, מלא חיים וחיוניות. איך זה קרה לו?..הוא כנראה הגיע למפגש הזה כדי להיפרד.
פגישת המחזור שהתקיימה בביתה של עמליה נאמן הייתה הראשונה והמרגשת יותר, כי התקיימה לאחר שנים רבות מאד שלא נפגשנו.
בת-גלים הייתה מחוז ילדותי שבה נולדתי מחדש. למרות הקשיים הקיומיים, קשיי הקליטה וההסתגלות אלה היו ימים קסומים שאין ולא יהיה דומה להם .
אין סוף לחוויות ילדותנו, היו שכונות רבות וחיי חברה וספורט עמוסים כגון אלו בבת גלים חבל שצאצאינו אינם חווים ילדות כילדותנו – מה לעשות זמנים משתים ולאו דווקא לטובה – בבריאות ונועם שתהא לכולם
ברצוני להתנצל בשמה של בלה זמיר. המכתב הראשון שנשלח אודות הילדה בת התשע שהגיעה לבת גלים, וקורותיה בהמשך, הוא המכתב המקורי שנשלח ע"י בלה. שאר המכתבים אינם רלוונטיים וכמובן אינם קשורים לנעמי וורד.
כל טוב לכולם ולהתראות במפגש
משפ' – פינטו. אדטו, פדרמן, שרגא הרפז-זילברשטיין] סמבול, בירנצוייג עדיה ורני, דר' מוסקונה ובנם רוני, פרושנסקי חיים, שושנה ריבנר [שחינית מהוללת], מילסון מנחם, יאנג, שוקי כץ, אורנשטיין, בר שלום, אברמסקי, גבריאלי, יקל, חמדי, כהן אביבה ויקטור וכו', אלבגאלי, כספי, עופרה ביגר, קומפנייץ, שולה מיכה טאובר,יהודית מרוויץ, נוימן, נעמי רוט, נעמי פלגי, שושנה קנטור, אלינה לוין, שרה יעקובובסקי, בתיה יעקב, מכלת פפרקון,אייסמן, בתיה יעקב, נאמן, אורנשטיין,דליה גרזון, מיקי ואסתר ומיקי מלכה, אתי אשכנזי,נעמי ברוט,נירה נאמן, נורית כץ ועוד ועוד רבים וטובים העולים וצפים אך לעזעזאל השמות… אי שם בערפל… יש צורך לאתר את כולם
האם למישהו פרטים על
נעמי קנר
דבורה פיבך
אביבה אייסמן
נירה נאמן
מרים ליפקין
חוה גוטר
אסתר אשכנזי
רות וברכה יגאלי
יוסף אטוס
אסתר מלכה
מרדכי כהן
אריה גוטר
רענן חמדי
מרגלית טייטלבאום
היכן נעלמה בתיה שוורצברג, להוריה היה חנות ירקות-פירות
תקוה מלכה ומשפחתה הענפה
והיכן הסרט שצולם ליד 'מערת אליהו' בכיכובם של צחק יקל כבועז – ורות כמדומני פלגי ? לא זוכר את שמה הפרטי, תנסו לאתר עותק מהסרט הנ"ל
בשדרות בת גלים 15 מעל חנות הפרחיםואיזו הספרגדלו שני אחים למשפחת ברקוביץ.צביקי הבכור ואנוכי מיכה הצעיר.שכנים של משפחת הרציג.שמחתי לשמוע מאיטה על המפגש הקרוב.אני רק תיקווה שיגיעו גם בני מחזור שלנו הצעירים משנת 50 .
להתראות מיכה
אל הבת גלימים באשר הם.
על הדברים שכתבתי מחוויותיי וזיכרונותיי על השכונה, קיבלתי הרושם כי אולי זה עשה משהוא בליבות הקוראים וגילו התעניינות בכתוב,למרות שהיה איזה שהוא אי דיוק, אחד או שניים, בשם של אדם זה או אחר.
על כך אני מתנצל.יחד עם זאת כדאי שניקח בחשבון,כי הזיכרונות מועלים על הכתב שישים שנה לאחר קרותם.כל מה שכתבתי אלו הם דברים שאני עברתי וחוויתי אישית והם עלו וצפו אצלי ברגע שהתחיל כל הסיפור הזה של כנס הותיקים .כל השמות, מיקום בתי המשפחות שהזכרתי, רחובות השכונה,האירועים שקרו,בעלי המקצוע שהזכרתי וכו', אני הכרתי וידעתי אותם כבר בשנות חיי בשכונה וכנראה נצרתי אותם בתוכי עד לרגע התפרצותם בהזדמנות זו של ההכנות למפגש.
כל מה שכתבתי עד עתה,זה לא הכול.יש באמתחתי עוד הרבה דברים לספר שאני בטוח שיזכיר לרבים נשכחות.מידי פעם אמשיך להעלותם באתר.
ברצוני להעלות כאן חוויות שונות הזכורות לי משנות הילדות בשכונה,בנוסף לדברים שכבר כתבתי.
הזיכרון הראשון שלי הוא מגיל 3-4.(שנת 1942/3)
מלחמת העולם השנייה.האיטלקים חוברים לגרמניה .לילה אחד נשמעת אזעקה ורעש מטוסים באוויר.
ביתנו היה בשדרות בת גלים מס' 8 (פינת רח' השרון).ההורים עטפו אותי בשמיכה ורצו לבנין של ד"ר ברגר, הזכור לטוב ,שם היה מרתף ששימש כמקלט, בו ישבו אנשים נוספים.
בחצר משפחות סורסקי/סמסונוב/ברגר/יעקובוסקי,עבד ערבי צעיר בשם סלח.כנראה שהוא היה החצרן של אותם בתים או של אחת המשפחות.סלח זה, לא ברח עם פרוץ המלחמה.הוא נשאר והמשיך לעבוד.
לימים כשכבר הייתי נשוי, באחד מביקורי בשכונה פגשתי אותו.הוא כבר היה די מבוגר.זכרנו האחד את השני ושמחנו על הפגישה. לשאלתי אותו מה הוא עושה והיכן חי,ענה לי,כי הוא חי בעכו ועובד כמואזין במסגד.כנראה ששפר גורלו בזה שלא ברח עם פרוץ המלחמה.
כמה שנים יותר מאוחר.האצל נלחם באנגלים.יום אחד מתפשטת שמועה בשכונה- היה פיצוץ על מסילת הרכבת ליד בת גלים.( מול שיכון חיילים משוחררים) אנחנו הילדים רצנו למקום וראינו קטר גדול ושחור עומד על צידו ומעלה עשן. בדיעבד התברר כי הוטמן מוקש על מסילת הברזל והקטר עלה עליו ופוצץ אותו.
לילה אחד נשמעים פיצוצים עזים בשכונה. כולם בבית התעוררו ונכנסו מיד מתחת לשולחנות על מנת לא להפגע מחלקי טיח או בטון שעשויים ליפול.לא ידענו מה קרה.מאוחר יותר נודע לנו כי הפיצוצים היו במחנה הצבא הבריטי שבאזור רח' שרל לוץ.תמיד חשבתי שפיצוץ המחסן בוצע ע"י האצל.עד היום אינני יודע אם אכן האצל ביצע פעולה במחנה הבריטי.
בתקופת המלחמה התושבים נצטוו להאפיל החלונות.זכור לי כי בשעות האזעקה היו עוברים אנשי ההגא ברחובות וצועקים לתושבים "בלק אאוט".
היה חשש לפלישת הצבא הגרמני מכיוון דרום(מצרים).כל התושבים הגברים (כמובן שגם אנו הילדים יצאנו "לחגוג") התגייסו באחת השבתות לעבודות ביצורים במעבר הדרומי לבת גלים על מסילת הברזל.
בבת גלים היו מספר מחנות של הצבא הבריטי.בין היחידות היו גם הכלניות-החיילים עם כובעי הברט האדומים.חיילים אלה לא היו הכי ידידותיים.מידי פעם היה עובר בשכונה רכב צבאי סגור ,עליו רמקול גדול שבאמצעותו מכריזים על עוצר-משעה עד שעה.
במקביל היו הכלניות מגיעים על רכבים זחליליים שנקראו "ברן קרייר" (נושא מקלע ברן).אלה היו רכבים קטנים וזריזים כשבחזיתם מקלע הברן.באותו זמן מתחו תילי קונצרטינות ברחובות סוגרים אותם ועושים חיפושים בבתים.(את הברן קרייר אפשר לראות היום במוזיאון השריון בלטרון).
ידעתי על מספר מאנשי השכונה שהיו פעילים בהנהגת ההגנה בשכונה ,כמו-מר שוסניק,מר בארי,מר פדרמן ואני מניח שהיו עוד.זכור לי, כילד נתבקשנו פעם ע"י מר שוסניק לחפש על חוף הים ובשכונה כדורי רובה שהיה מצרך יקר ערך עבור ההגנה.
בליל ההצבעה באום כשזו נסתיימה והאו"ם הכריז על הקמת מדינה יהודית,אנשים מיהרו לצאת מהבתים התגודדו ברחוב , וברכו והתחבקו.
התחילה המלחמה עם הערבים.משכונת זייתון (לאורך רח' אלנבי) ירו על בת גלים.(השכונה נמצאת למרגלות הכרמל לאורך רח' אלנבי).
זכור לי כי ההורים הגברים,יצאו בלילות לשמירה.אינני זוכר אם החזיקו נשק או סתם נבוטים. מידי פעם היינו הולכים לבקר את אבא ששמר ליד הקזינו מול קפה קומפנייץ.
בבת גלים הייתה משפחה ותיקה,משפחת בר-שאול.אחד הבנים היה חגי ז"ל שהיה חברי מילדות.
לאביו היו מספר משאיות תובלה.החלה מלחמת השחרור והנסיעה בדרכים הייתה מסוכנת,גם לתחבורה הציבורית.
ברח' השרון בבית שליד ביתו של ,מאיר שוסניק/הלל גולדברג ז"ל/שמעון ליפשיץ וגם הגן של חנה מילגרום היה בית עם חצר גדולה.(בצידו השני היה בית כספי). בבנין זה גרה משפחת ברקוביץ.זכור לי כי למר ברקוביץ הייתה בחצר מסגריה .משאיות/אוטובוסים היו נכנסים לחצר ושם הלבישו עליהם לוחות פלדה וממגנים אותם נגד ירי,גם את המשאיות של בר שאול.אנו כילדים היינו מטפסים על הרכבים משחקים ומסתכלים על העבודה שנעשתה.בזמנים ההם לא הלחימו באמצעות בלוני גז,אלא בחומר שנקרא קרביד והוא היה יוצר את הגז.עם פסולת הקרביד היינו משחקים, שופכים עליו מים ורואים איך שהוא תוסס מעלה בועות ועשן לבן.
במלחמה, בת גלים הייתה מנותקת. בכניסה לשכונה ליד בנין "ספינס" (זכור לי כי בבנין זה גרו יוסי וליאון גולדברג),הוצב מחסום .לשם לא העזנו ללכת. בנוסף, מול הבית של דר' קופיקה קרוב יותר למרכז ולתחנת האוטובוסים (בן משפחת קופיקה הוא דר' שמוליק ארגוב) הוצב מחסום נוסף. היה ניסיון להחדיר מכונית תופת לשכונה.למיטב ידיעתי הניסיון לא צלח והיא נעצרה במחסום הראשון.מה קרה בהמשך אינני יודע.(ד"א,בבית ליד ספינס לכיוון ביה"ח גרה ( אם אינני טועה) בחורה בשם נעמי,שברבות הימים התחתנה עם ג'וני הרדי וזה כנראה הקשר של ג'וני לבת גלים. בנוסף, גרה גם בחורה בשם אתי (לפי זכרוני היא הייתה ילדה יפה),אביה היה נהג מונית.שוב אם זכרוני אינו מטעה אותי,מולכו התחתן עם אחת הבנות במשפחה. (שימו לב איך גלשתי קצת לרכילות,אבל זוהי רכילות חיובית.)
מקרה קשה שזכור לי ועוד היום כשאני נזכר בו עוברת בי צמרמורת.
הימים ימי מלחמה.
עמדתי בחצר ביתנו בשד' בת גלים 8. לפתע מהעבר השני של השדרה ליד הבית של כספי,הולך מר אקרמן החלבן של השכונה וצועק ובוכה מרה.הסתבר כי באותו זמן כנראה, קיבל את ההודעה על נפילת בנו במלחמה .
לאחר שהבריטים עזבו את הארץ החלה העלייה המסיבית של ניצולי המחנות מאירופה והעולים שהוגלו ע"י הבריטים לקפריסין.
בבת גלים היו מספר מחנות של הצבא הבריטי.אנו מכירים את הצריפים הארוכים המסוגלים להכיל מספר רב של אנשים, (לפחות מהמגורים במחנות בהם שרתנו בצהל). באתר מחנה המעפילים בעתלית,אפשר לראות צורה של צריפים כאלה.
במחנה הצבא הבריטי בדרום השכונה (כיום , אחרי פינת גן בדרך ל"יטבתה") ובחלק אחר של המחנה (בדיוק מול הכניסה לפינת גן),שיכנו רבים מהעולים החדשים.זכור לי כי את אחד ממחנות העולים ניהל מר כץ,אביהם של יוכבד ושיקי שגם גרו במבנה עץ בתוך המחנה.
כילדים היינו מסתובבים באזור המחנות ואני חייב לומר כי הזיכרון שיש לי ממראות האנשים היה קשה ונחרט בי עד היום.
אלו היו אנשים וילדים פשוט מסכנים,ממש עלובי החיים, שעלו לארץ בלא כלום.אינני בטוח היום שהם בכלל עבדו או שהמדינה פירנסה אותם.מחנה העולים סיפק את כל מחסורם,כולל מזון.
באותו זמן או קצת אחרי התחילה או הייתה כבר העלייה מרומניה.את העולים האלה שיכנו בזייתון ובוואדי ג'מאל, בבתי הערבים שברחו.זכור לי כי ילדי העולים הגיעו באיזה שלב לבית ספרנו והיה לנו חלק בקליטתם .
אסיים בשני זיכרונות להפעם.
במתחם סורסקי/סמסונוב,היה בנין שסגר צורת "ח" בצד מערב.בחלק הזה גרה משפחת רוזנברג.אבי המשפחה היה פריץ, הייתה לו בקומה הראשונה מעבדה לתיקון מכשירים חשמליים.לאדון פריץ היה אופנוע,כזה כבד אליו הייתה רתומה סירה.
מידי פעם היינו רואים את אדון פריץ רוכב על האופנוע בשכונה,מרכיב משקפי רוח עם עדשות רחבות ולראשו כובע "טייסים" מעור כאשר משתי צידי הכובע משתלשלות שתי רצועות עור המקנות תחושה כי לכובע יש שתי אוזניים המתבדרות ברוח. בדיעבד מראהו היה מאד סוריאליסטי ומזכיר לי את נהגי המכוניות הראשונות מסרטי שנות העשרים ואת כובעי הטייסים היפנים במלחמת העולם כפי שראינו בסרטים .
מאחורי הבית של משפחת רוזנברג הייתה חצר קטנה שחומה הפרידה בינה לבין החורשה של בית הספר העממי.כנראה שבאותו בנין גרו שני בחורים צעירים,אינני יודע אם היו יקים או הונגרים,הם היו ג'ונגלרים (אקרובטים) שהתאמנו באותה חצר-טיפוס על עמוד,עמידה על הכתפיים,סאלטות וכו'.למיטב זכרוני הם גם הופיעו בקזינו.אינני מוכן להישבע,אך אני חושב שארי ברגר היה מידי פעם עושה איתם כל מיני תרגילים.(ארי היה רזה וגמיש וגם בבריכה הוא עשה כל מיני תרגילים עם אנשים מבוגרים,בנוסף לקפיצותיו מהמקפצה.
עד כאן להפעם
קראו ותהנו.
אתה מצליח לשמן את "גלגלי הזכרון" ובעקר מעורר תקווה בקרב הצעירים יותר ש…גם בגיל 70 אין סיבה לשכוח פרטים מעולמם של הילדים בבת-גלים,אנא המשך זה ממש מאלף
ספור ספורט ואהבה למוצ"ש
יש בוודאי התוהים מדוע אני כותב כל כך הרבה והיכן אני מוצא את הזמן לכך. ובכן, נידמה לי שאני אחד הפנסיונרים היחידים הכותבים לאתר זה. אחרים מבוגרים ממני, שיהיו בריאים, כדרור ורד, ארי ציפריס, או ארנון קרומהולץ, מבוגרים ממני בשנה, שנתיים, אך הם עדיין עובדים. השאר – כולכם ילדים עדיין.
אז כשאתה בפנסיה שלמה וההחלטה הגדולה של היום היא איזה סרט לראות או באיזו מסעדה לאכול, יש לך זמן והותר לכתיבה. הפעם – בנוסף לזמן חופשי – אני מנצל את הכתיבה כדי לא לחשוב על תחרות הטניס היום ב-3 אחה"צ כשאני אחד מששת השחקנים המייצגים את אזור פאלם-ביץ' (גילאים 65+) במשחק קובע נגד הזקנים של הבהמאס. מה לעשות? אני מרגיש את אותה עצבנות ופרפרים בבטן כפי שהרגשתי כשהייתי בן 10 לפני משחק הוקי נגד מכבי רחובות. אז הכתיבה מוציאה אותי קצת מהמתח. מה לעשות? אני ילד בן 70 ולא יעזור שום דבר. אז בא לי לכתוב על ספור אהבה וספורט משנות ילדותי בבת גלים כדי להעביר קצת את הזמן.
בת גלים היתה שכונה בורגנית מיסודה. משפחות רוזנפלד, בורשטיין, אגם-לבן וכאלה היו המיליונרים הגדולים, בעלי האדמות בזכרון, עסקי אוניות, ובתים בעיר התחתית. משפחות כחס, דויטש, פיבך, אמי הדסה רוזנברג, דודי אייזיק ברט, הוריו של יצחק יקל, ויזלטיר, קומפנייץ, ועוד רבים היו בעלי העסקים הקטנים: חנות בדים של יוסף ויהודה חס בעיר התחתית, חנויות קטנות, מסעדות קטנות. והרופאים כפרזס וברגר לא עבדו עבור קופ"ח, האמינו לי. אני לא יודע אם היה בת גלימי אחד לרפואה ששר את האינטרנציונל, שעבר בבית חרושת, ואכל במסעדות של "תנובה". גם אנחנו, הילדים, ידענו רק מכבי. גם בספורט וגם במכבי הצעיר עם בן יעקב, פיסטינר וכאלה.
הבוגד היחיד היה צבי סגל ששחה עבור הפועל חיפה, ואפילו זכה באליפות ישראל בשחיית דב. כל האחרים מרודי ריהן ועד עוזי בק ידעו רק מכבי. רק הדור שאחרינו – רובי יאנג, אריה ברזילי, ואחרים לא התביישו להיות חברי הפועל. אז בתקופה ההיא הייתי ילד בורגני טיפוסי שספר כמה שחקני מכבי נגד כמה משחקני ההפועל מייצגים את נבחרת ישראל, כאילו היה זה הדבר החשוב בעולם.
בתקופה ההיא, כשהייתי בן 15 , הייתי מאוהב עד קצה הראש באסתר אשכנזי שגרה ברח' העליה בינת סיפורט \השרון). אבל מה לעשות שהיא היתה חברה ב-"השומר הצעיר"? השומר הצעיר בבת-גלים? עד היום אין לי מושג היכן היה הסניף שלהם. מה שכן ידעתי הוא שאסתר אשכנזי היתה הילדה הכי יפה והכי סקסית שיצרה שכונת בת-גלים. הם היו משפחה ספרדית אצילה (האם מישהו יכול להסביר לי כיצד למשפחה ספרדית שם המשפחה הוא 'אשכנזי'? עוד סוד שרק ליהודים יש). אני זוכר שבביתה היו יסודות צרפתית ולדינו, והמשפחה כולה (כולל אחותה הצעירה אביבה הנשואה למולכו, והגרה כבר עשרות שנים בניו-ג'רסי) היתה משפחה מלאת גאווה וקצת מסתורית.
אז בכיתה י' אסתר אשכנזי אמרה לי שאם אני רוצה להמשיך להתראות איתה בקיץ, אני חייב להצטרף למחנה העבודה שלה. מחנה עבודה? נשמע לי אז כמו איזו קללה סוציאליסטית, אך מה לא עושים עבור אהבה. אז ככה מנחם – מכביסט, בורגניסט, קפיטליסט עד היום הזה – הצטרף למחנה עבודה של "השומר הצעיר" בקיבוץ הראל, אז אחד הקיבוצים השמאלניים יותר בישראל. תארו לכם בן "המכבי הצעיר" במקום כזה! זה היה בקיץ 1952, זמן האולימפיאדה בהלסינקי. בכל בוקר היו תולים את עיתון "על המשמר" בחדר האוכל וחצי קיבוץ בראשות בני אמדורסקי – שנים אחר כך כוכב "הדודאים" – היה מתווכח אתי וצוחק עלי, אז אוהד מכבי וקפיטליסט צעיר כמו כל הבת-גלימים, איך מעז אני לחשוב שהאמריקאים ידפקו בסופו של דבר את האדומים מבריה"מ כששישה ימים מסיום התחרויות הסובייטים מובילים ב-112 נקודות. בתקופה ההיא פרסמו העיתונים ניקוד שהתבסס על 7 נקודות למדליית זהב, 5 לכסף, 4 לארד, 3 למקום רביעי וכו'. בכל בוקר מיהרנו לקרוא את "על המשמר" הננעץ על לוח המודעות בחדר האוכל, עם ניקוד הקומוניסטים נגד הקפיטליסטים באותיות קידוש לבנה בעמוד הראשון.
"נו, מנחם, הגיע הזמן לחשוב בהיגיון…" אפילו אמרו לי ש"האולימפיאדה הזאת מראה את עליונות הסוציאליזם על הקפיטליזם…", ובמשך שלושה שבועות תמימים – "נו, מנחם, אתה עדיין מאמין שהיאנקים ינצחו?"
כן, אני מאמין, אמרתי לעצמי והתפללתי שהאמריקאים ינצחו. אמדורסקי, ושאר הקיבוצניקים בראשות אחד ושמו שייקה, שהיה אחראי על שיבוצנו בעבודה (ואתו הייתה לי התערבות: "האדומים מנצחים – אני עובד בשבת; היאנקים מנצחים – הוא נותן לי יום חופש נוסף"), לא ידעו שהסובייטים מובילים כי אז קיימו את תחרויות השחייה והאתלטיקה הקלה בשבוע האחרון של המשחקים, כשהאדומים אוספים את נקודותיהם בהתעמלות, התאבקות, הרמת משקולות ושאר המקצועות שבהם הצטיינו בשבועיים הראשונים של התחרויות. אבל האם יצליחו האמריקאים להתגבר על הגירעון הגדול? ידעתי שהאמריקאים יפרצו בסוף קדימה, אבל האם הפריצה תספיק?
אני הייתי חולה ספורט כל ימי חיי. אפילו הגעתי מקום שני בתחרות "חידון הספורט" הישראלית. אגב, המנצח היה חיפאי אחר, עתונאי ספורט, אך עד היום אני יודע שלמעשה גנבו לי את הניצחון. מארגן התחרות ששודרה בקול ישראל היה אורי זמרי, וניכשלתי בשאלה "איזה דוכס זכה במדליית זהב אולימפית בשחייה?" אני ידעתי אז בע"פ את כל מנצחי האולימפיאדות משנת 1896 ואילך, ולא היה ביניהם אף דוכס אחד. זמרי הכשילני ואמר שהתשובה היא "דוק" קהנמוקו מהוואי שייצג את ארה"ב. אני ידעתי על אגאוויק"דוק" קהנמוקו, אך ידעתי גם שכינויו "דוק" היה כינוי חיבה כמו ג'ון "דוק" וויין. כשהוכחתי זאת לזמרי אחרי התחרות הוא לא סלח לי על כך, וסבלתי ממנו על כך שנתיים שלמות בוינגייט כשהיה מורה שלי (וכן של מיקי הרציג ומיכה קניץ, כולנו בוגרי מחזור 1959).
אוקיי. נחזור להראל. כל הלילה האחרון לתחרויות לא ישנתי. לאור הנר באוהל מחנה העבודה חישבתי וכלכלתי אפשרויות וסיכויים. היום אין לי מושג מאין אספתי את כל המידע בישראל של אז, אך העובדה היא שבהיותי בן 15 יכולתי לדקלם בעל-פה כל שחיין או רץ אמריקאי בכל התחרויות שנשארו, כולל זמנו או זמנה. מסקנתי הייתה שהאמריקאים ינצחו ביתרון של בערך 10 נקודות, אך שמרתי אותה לעצמי. ביום התחרויות האחרון הפכו האמריקאים את ה-535-512 לחובתם לניצחון 545-551, אבל הדבר לא נודע לאיש עד שבשש בבוקר רצנו כולנו לחדר האוכל לקרוא את "על המשמר", שפתאום החביא את התוצאה הסופית של סיכום האולימפיאדה אי-שם בעמוד 6. אני שומע את אמדורסקי ממלמל, "אסון. אסון ממש!" ואני, "מנחם הקטן" כמו שקראו לי אז, מנסה להסתיר את חיוכי. שייקה נעלם כאילו בלעה אותו האדמה. לא ראיתיו שבוע שלם.
אגב – אולי היא כבר לא זוכרת ואני אשאל אותה בפגישה של ה-15 לנובמבר – אמדורסקי עם שירי המדורה שלו הצליח לשבור את ליבה, ואני כבר לא זוכר אם הפכה להיות חברה שלו או לא, אבל איתי היא "גמרה". רק בצבא חודש הקשר בינינו לכמה ימים כשהייתי בטירונות והיא כבר רב טוראית. אז היכולים אתם לתאר שאמדורסקי עם שירי "פרשים קוזקים", "חולצה כחולה והיא עולה/בלי שום ספק על כל העדיים", או השיר שהכי שנאתי: "עולם ישן עד היסוד נחרימה/את עולמנו האדום אז נקימה/זה יהיה קרב אחרון במלחמת עולם/ עם האינטרנציונל ישגב אדם", הצליח לגנוב אותה ממני?
אני לא מכירה אותך אבל תוך כדי שהייתי קוראת את כמה המסרים פה פתאום קפץ ספורך על "ספורט ואהבה" נגד עיני. אז אני שמחה שאתה פנסיונר עם זמן לכתוב כי במקרה שלך כל המרבה הרי זה משובח. מאוד מאוד נהניתי וצחקתי ממאמר שלך.
I have a question for you: I have been living in NY for the past 35 years. I know Israelis here (like Molcho) who basically forgot Hebrew and could never write a story in Hebrew.
I believe that you live in the USA from 1960 or 1961. How were you able to maintain your excellent Hebrew?
How is your accent? Do you have a touch of America in it?
העליתי לאימייל התמונות שלנו לפני שעה קלה תמונה של המנהל שלמה קודש (באמצע) ואמי הדסה שנייה משמאל ביום חורפי בז'אגר. הם היו חברים רומנטיים בעיירה ז'אגר בליטא
לפני העלייה לישראל ב-1931. אני שמרתי זאת כסוד כמוס עד עכשיו. תארו לעצמכם מה היה עושה לי חגי אגם-לבן ז"ל
אילו ידע שלמנהל הקטן מושך האוזניים היה פעם רומן עם אמי
התבוננתי שוב בתמונה שעלתה בגדול, ועכשיו ראיתי שהראשונה מימין היא שרה ברט, אמן של בת-שבע ברט (בבה) ואבי ברט, שהיתה להם חנות כלי בית צמודה לקפה של בינה.
העליתי עוד תמונה לאימייל התמונות
tmunot12121212@gmail.com
שהוא מכתב אהבה מחבר של אמי הלומד בקוונה בגימנסיה מ-1926 (לא קודש! כנראה שאמי היתה פרפרית לא קטנה!)
שימו לב לכתב היד הנפלא והעברית הצחה שצעירי ליטא היו כה גאים בה.
במקרה זה הוא סוציאליסט (שמו דב) המנסה להשפיע במכתבים אחרים על אמי שעתיד היהדות הוא סוציאליזם ולא ציונות.
היא עלתה לפלשטינה ב-1931 והתיישבה בבת גלים אצל אחותה גיטה חס שבאה כמה שנים לפניה. דב עזב למוסקווה ועקבותיו נעלמו
כדי להיכנס לתמונות
go to gmail.com
username: tmunot12121212
password: 12121212
מי צריך טלוויזיה אם יש את מנחם לס רוזנברג?
האם מישהו יודע היכן אפשר למצוא את אביבה אשכנזי ומולכו מהספור של מנחם כמה מסרים לפני?
לשמחה
רק מנחם יכול להשיג את אילנה אשכנזי ומולכו משה
איתן
בשל היותך בן של בעלי מכולת מאותם זמנים יש להניח כי הכרת לא מעט את רזי הקניה והמכירה של אותם ימים,יהיה מאוד מעניין לקרוא על הרגלי הצריכה ויכולת התשלום של האנשים אז וזאת כדי לקבל פרופורציה מהנעשה בימינו להלן עידן השפע, למרות שהתקבל פה ושם הרושם כי תושבי בת-גלים היו בורגנים ובעלי ממון,אני זוכרת מאמצע שנות הארבעים ואילך יותר אנשים שעבדו מהנץ החמה עד שקיעתה כדי לפרנס ולעיתים בקושי את משפחותיהם,כאמור יהיה מרתק לשמוע על הלבניה החלב ושאר ירקות בשיטת ה"לרשום" וכו' מסתבר שחרף המצוקות גדלנו בריאים ושזופים ,כתיבתך נהדרת
ליוסף לויתן
רענן חמדי חי בתל-אביב ושמו כעת רענן חמד. הוא עוסק בעסקי קוסמטיקה. הקים את careline.
מס' הטלפון שלו:
03-6472795
סיפרתי לו ששאלת עליו.
בבת-גלים רבתי פעלו החל משנות החמישים השישים ואפילו בשבעים,תנועות נוער סוציאליסטיות כלשונך בימים שזו לא היתה מילה גסה,מאות בני נוער התחנכו שם וחלקם הלא מבוטל יצא לגרעיני נח'ל הקים והצטרף לקיבוצים ,היה ועודנו חלק מההתישבות הגאה במדינת ישראל שלא חל עליהם "חוק ההתיישנות" מדובר בקן השומר הצעיר שמיקומו היה בתחנת הכרמל אך חניכיו באו מב'ג,סניף התנועה המאוחדת שהחל בב'ג עבר לקרית אליעזר והיווה בית חם לנוער בתגלימי,היה מחנות עולים תקופה מסויימת והיה כמובן הסניף של הנוער העובד והלומד שהחל בצריף בר'ח השרון בחצר של גולדשמידט במקום שמכבי הצעיר הפסיק את פעילות שנים לא מעטות לפני כן ואח'כ עבר למקום הקבע בשרל לוץ שם פעל שנים רבות וחינך את מיטב הנוער בשכונה,אין בדברי מילת ביקורת על מכבי בבת-גלים להיפך אבל האמת ההיסטורית חייבת להיות ידועה לכלל הציבור ובפרט למי אשר בקיא כ'כ בפרטים על בת-גלים כמו מנחם לס אז איך אמרו אצלינו הסוציאליסטים חזק ואמץ,לעבודה להגנה ולשלום וכמובן עלה נעלה, עלה והגשם
לכל הבת-גלימים שלום
שמחתי לקרוא את הדברים שנכתבו באתר ע"י יוצאי בת גלים.
לא את כולם אנחנו מכירים (אני, אחותי אילה ואחי איציק)
אך ההיסטוריה והשכונה הנהדרת זכורים לנו כמו שנאמר
אין שכונות כאלה היום.
אני שחקתי כדורסל במכבי בת-גלים, מכבי חיפה, ק. חיים
מהליגה הלאומית ועוד מספר קבוצות עד שעברתי לאימון.
גרנו ברציף פנחס מרגולין 47 ליד בית העולים והמחנה
הבריטי והבית בו גרנו עבר מס' תהפוכות ועד היום
המקום שומם.
כל חיינו נסבו סביב הקזינו, בריכת בת-גלים והכיכר המרכזית מול המסעדה עם המרפסת של כץ.
להזכירכם את המשחקים בכיכר: סוס ארוך, ריצה אחרי
חישוק של אופניים, אלה ומקל, 5 מקלות, עמודו, מחניים,
5 אבנים מגבעת שקמונה – משחקים שהיום אינם מוכרים.
התחרויות הארציות והבין לאומיות בבריכת בת-גלים וכל החגיגה סביב זה כולל קפיצות מהמקפצה.
משחקי כדור מים עם בני דודנו ממשפחת ביגר ומוקה מרגוליס חברי.
משחקי הוקי ברחבה של הבריכה, משחקי הכדורסל במגרש החולי ברחוב השרון ליד ביתו של רוביציק ובשבתות ברחבה
ליד הים.
את מדורות הענק בל"ג בעומר בפינת גן שכללה טקס בליווי תיפוף של דני פלץ.
משחקי הכדורגל במגרש ליד ביתי בהשתתפות רובי וויקטור ינג.
אימוני ומשחקי הכדורסל של מכבי בת גלים התקיימו במגרש הכדורסל ליד ביה"ס ולהלן חלק משחקני קבוצת הכדורסל:
מושיק מולכו, מוני ועזרא ידיד, עוזי בלוטרייך, בלל גולדברג ז"ל, איציק רובינשטיין, גדעון כהן, עמי שפונדל, גבי וייס,
זאב ברם, משה שאבי, צביקה אקסלרוד בהדרכתם של בן יעקב,
איתן וגמן, רלף קליין ואברהם טאובר ויסלחו לי אלה שפרחו מזכרוני.
עיקר ההתייחסות של הכותבים היא לקזינו, בית קולנוע
והבריכה שכבודם במקומם אך אי אפשר להתעלם מכמה
מוקדים שהיו חלק מחיי היום יום שלנו כמו:
המסעדה עם המרפסת של כץ מול הכיכר
חנות כלי כתיבה של בינה
הקיוסק בשדרה של צילה אמא של חדנס
הגלידריה של פירסט
המסעדה של קומפניץ
חנות הספרים של פיבך
חנות המכולת של משפחת גדעון כהן
דמויות דומיננתיות מחיי היום יום (שלי לפחות) מאלו שאני זוכר:
• ארנון קרומהולץ – שחקן הוקי
• ויקטור ז"ל ורובי יאנג – לימים הפך לכדורגלן ענק
• מוקה ודוד מרגוליס ואביהם שהיה דמות מיטולוגית עם סיגריה ומכנסי חאקי קצרים
• עוזי בק – אלוף הארץ ב-100 מטר חתירה.
• יוסף ברגיג – הדייג
• חגי אגם לבן ועודד פז (ז"ל)
• מיקי הרציג ושוקה חדנס
• אני עבדכם הנאמן שלימים הייתי שחקן ומאמן בכיר בקבוצות כדורסל מהליגה הלאומית.
ועוד רבים וטוביםכמו שמוליק כהן, עודד שטראוס, אריה ברגר, אבי ויזלטיר,שיקי כץ, יואב כץ, מנחם לס, נעמי ויורם לוינברג, אדוה, יורם לקס, דרורי.
ושוב יסלחו לי אלה שלא הוזכרו מתוך שיכחה או משנתונים
אחרים.
אחד בשם צבי שחר שאל לפני כמה מסרים מהיכן העברית שלי אחרי 46 שנים בגולה. אז אלף, תודה על המחמאה (המורה קווינט בוודאי מתהפך עכשיו בקיברו למרות שהוא היה זה שפעם אמר לאמי שיש לי כשרון כתיבה). בית, כמעט מיום עוזבי את הארץ התחלתי לכתוב, תחילה לחדשות הספורט, אח"כ חדשות, ידיעות אחרונות, מעריב, והארץ , ועכשיו לגלובס מדי פעם (רק את "הצופה" החמצתי, אך אולי גם לשם אגיע יום אחד), אז הכתיבה החזיקה אותי בקשר כתיבת וקשר אורלי
מתמיד עם ישראל. גם דאגתי להגיע ארצה לפחות פעם בשנה ב-46 השנים האחרונות, ועשיתי שלוש שנות שבתון בישראל.
בקשר למבטא, מבטאי הוא כמו של ישראלי שהגיע לארה"ב לפני שבועיים. אבל אף פעם לא ניסיתי לשנותו כי כל הסטודנטיות שלי אמרו לי תמיד שמבטאי הוא "סקסי" ושלא אעיז לשנותו!
אגב, איתן ענה למישהו שרק אני יודע היכן נמצאים אביבה ומולכו. למעשה רובי יאנג יודע טוב ממני כי הוא בקשר חברתי קבוע איתם. הוא קורא מדי פעם מדור זה ואולי הוא יענה לך.
תחרות הטניס התבטלה בגלל גשם שוטף. אולי נארגן מין טורניר טניס קטן (זוגות! רובנו לא יכול לשחק יחידים יותר) כחלק ממיפגשנו? מישהו הציע משחק כדורסל ברחבה ליד הבריכה. מעניין
אם מישהו השומר עדיין את מקל ההוקי שלו.
האם מישהו חשב פעם מאין השגנו מקלות הוקי תוצרת אנגליה כשהיינו בני 10? ומה בקשר למגיני הרגל של אברם סבח? זה עסק שעולה הרבה כסף ואז לא היו חנויות ספורט. מה נגיד ומה נספר? אנחנו בני בת-גלים השגנו הכל.
ו
אני זכרתי שמרקו פדרמן היה גר ברח' פינת גן ?!
משום מה בני המחזור שלי (רק עוזי אברהם) לא נשמעו עדיין.
אדם שוייצר, יעקב פקלר, ינון סנדלר, עמיתי, דינה טאובר, רינה רוזנברג, נורית הופמן , הלני ואבי ולדמן, רינה פליישמן, שרה ריינהרץ, יורם קינברג (הבן של המורה לטבע)…..
מוקה – מחכה תמונה עבורך ב-gmail
אחד בשם אבינועם עדכן את המידע של מנחם לס אחרי שקרא את ספורו המרתק כמה מסרים לפני כן. גם אני סיימתי זה עתה לקרוא מאמר מבדח זה שכתב, וגם לי יש תיקון עבורו: כן, שמעתי שאסתר אשכנזי היתה חתיכה (ואין לי ספק בכך כי את אביבה אחותה הכרתי אני, ובכלל, נידמה לי שאני זוכר גם אותה) אך להגיד שהיא היתה הילדה היפה ביותר והסקסית ביותר שיצרה בת גלים זה למתוח את האמת קצת. בית גלים יצרה יפהפיות נעלות על אסתר אשכנזי, והיריעה קצרה מלהזכיר את כולן!
פנחס, על טעם וריח אין להתווכח, ומלבד זה, אתן לך לשפוט לבדך אם תגיע למיפגש: אסתר (ששמעתי שהיא יפהפיה עד היום, בגיל 70 או 71) תגיע אף היא אם בעלה ירגיש בסדר. הוא חולה והיא הבטיחה לי שאם תוכל – תגיע.
גם אני מחכה לכך בנליון עיניים. מאז נישקתי אותה פעם אחרונה בצבא כשהייתי בן 18 לא ראיתיה יותר!
תגיד מר מנחם בארה"ב אין צינעת הפרט שלא לדבר על חסיון רפואי של בני-אדם, כאן בפלסטינה א"י מאוד משתדלים להקפיד ולחנך ערכים שכאלה
כנראה שאתה דור אחד אחרי ולכן אתה מדבר במלוא האנרגיה על השומר הצעיר, הנוער העובד, ומחנות העולים של בת גלים.
אז דע לך שבת גלים החלה להיות קצת אדומה רק מאז שניבנה שיכון החיילים, ואפילו יותר מאז שקרית אליעזר הפכה כאילו לחלק מבת גלים.
אבל בתקןפתינו לא היה אדום בבת גלים. אילו בצלאל בינה, יהודה חסן, או אבא של עודד גולדשמידט היו רואים דגל אדום באחד במאי הם היו מקבלים חרררה..
מרקו יקירי
כל מה שכתבת נכון, רק נידמה לי שלחדנס קוראים שמוליק.
אני כנראה השנתון שלך רק מהכיתה המקבילה.
איתן
שלמה, לענות על שאלתך על הספור שכתבתי לפני כמה מסרים, הרי זה לא "דוק" (כמו רופא) קהנמוקו. זה "דוק" (כמו המשחק עם המקלות הדקים) קהנמוקו, ולכן חשב אורי זמרי שהוא היה "דוכס"ס
Menachem,
Nice picture of my aunt (your mother) Hadassa, and my aunt Shotzal'e, Beba's mother.
I did not know that Kodesh was so short..I went to another school when I was 9.
People said that he borrowed the title DOCTOR from his wife -who was a dentist??
I remember that my mother told me,that our family got him the position of a principal when the school opened.
When I was released from the army,and looked for a teaching position,Kodesh was the principal of Amami-Aleph in Hadar.
He said to me–"I awe your family a lot! and I am giving you this position.!!"
He left a year after I became a teacher in his school.
Moishik (Moshe) Molcho and Elana Live in New Jersey many years. We are friend since thei we arrived here in 1969. They have a large family-three children: Rani, Tali and Adi. They are all meried with many children. If esti ashkenazi is/was beautiful wait until you see Elana. I once, when I was the lifguard at the Bat Galim beach, declaired Elana the beauty queen of the beach. I am sure the Molcho family has no objection to give you their phone number. Here it is:USA 1 732 229 3996
דומה כי למי שעזב ב-1949 את השכונה יש פער עצום בכל ההוויה של בת-גלים וחבל.
השיכונים בבת-גלים למרות כיעורם בשבירת נוף אחוזות האבן בין פינת-גן ר'ח השרון ונהלל הפכו וגרמו לבת-גלים להיות גדולה יחסית ובעקר הומה בילדים ,שוקקת חיים עם דורות המשך אחרי…49.
לתשומת לב מנחם לס,עד עתה נתנו כבוד באתר זה גם לבתגלימים לשעבר שעברו לטבעון,מחוזות אחרים ולנכר אז כדאי לא לזלזל באנשי בת-גלים שאינם מתביישים במקומות מגוריהם בשיכונים אשר בשכונה.
בריאלי למדו "הצנע לכת" כדאי לאמץ אימרה חשובה באתר חביב שכזה.
Marko Shalom,
I was very happy to see you TEGUVA. I wrote the story of our childhood in Pinat-Gan and Bat-Galim in which you are a big part. From the fire of Lag Baomer and the SUKAH in the Birenzweig's OGRUD, the trip to see the Haarlem Globetrotters and many more. Well, if you plan to attend the big Bat-Galim Reunion I will get you a copy of the story I wrote. My phone # is: USA 1 516 364 3566
Yours, Roby
Someone was mistaken writing that Molcho Moshe and Elana forgot Hebrew. They and myself can speak, write and read Hebrew very well. actually we are still better in Hebrew then English. Most of our friends are Israelis and we speak hebrew all the time, we even tell jokes in hebrew… Roby Young
Dear Ioram,
I really hope you read this message. I hope you plan on attending the event that was created because of you. You have brought many memories of a beautiful childhood back to our lives. You are the reasone for old friends renewing their friendship and I hope you will be the reason for creating a new movement to make Bat-Galim beautiful as it was many years ago. This last one is my personal hope but we all care very much about this place.
Although I had no plans to come to Haifa in the middle of a very busy schedule, a single phone call from Oded Strauss, my friend of 60 years convinced me that, as he said it, "Roby Young, the former Captain of the Israeli National Soccer Team must participate in this event"
Ioram, See you on the 15th. Roby Young
אני עד לכך שהעברית של רובי לא השתבשה אפילו כהוא-זה. אנחנו מדברים בטלפון אחת לכמה שבועות, ולא משנה שהנושא הוא בעיקר כדורגל.
רובי, אני לא יכול להאמין שאחרי הכל אתה מגיע לאירוע ב-15 לנובמבר. עשית לי את היום!
ולעפרה היקרה,
לא אמרתי מילה רעה אחת על השיכון וקרית אליעזר. פשוט ציינתי שהבת-גלימים יושבי השכון וקרית אליעזר גרמו לכך שבנוסף למכבי צעיר, הגיעו תנועות נוער "פועליות" לבת גלים.
רובי, אולי תשכנע גם את שוקה להגיע?ע
היש לך טופס הרשמה? אם לא, הודיע לי ואשלח לך העתק.
ביי
ואם כבר, אז מה עם מולכו ואביבה? אחותה אסתר תגיע , אם תוכל.
Mel, I am trying my best to bring Shuka, ELANA,(NOT AVIVA) and Moishik Molcho as well as other Bat-Galimim. (Yoav Katz, Reuven Berenblatt (brother of Bella) etc.)
Roby Young
רובי הי,
עם לא תזכור מי אני אז אזכיר לך שבזמנו כשהית בשיא הקרירה בכדורגל, אני היתי היחיד שלא דיבר איתך על כדורגל!!
אשמח לפגוש אותך במפגש
אני אגיע עם נורית סמו…זוכר?
בברכה
איציק
I can't believe that there is a chance that Elana might come. Please tell her (I'm not sure that even Shuka knows is about his daughter!) that Gail is coming. Elana (who is younger than one of Gail's grandchildren) and Gail became friends and they are in constant communication via emails!
On Sundays and Mondays I volunteer at Florida At. University and as much as I want to write Hebrew in this site, I cannot from the University computer. But just a second! I just thought of something. I'll write to you and the others who cannot write Hebrew (You, Shuka, Molcho, Shimon, Robbie Ofir and many more) in a little while. I just thought of a solution!
I'll write again,
Mel (that's how "Americans" like Roby call Menahem Less)
מנחם לס
לכל הישראלים בגולה שלא יכולים לכתוב עברית.
אתם יכולים. אני נמצא עכשיו בבוקה רטון באוניברסיטת פלורידה אתלנטיק על מחשב "אנגלי" ואני כותב עברית.
זה הרבה יותר קל משאתם חושבים. הנה מה שעליכם לעשות:
לכו ל-"קונטרול פנל". הקישו על "רג'יונל אנד לנגוויצ'ס" (שפות), ובחלון שייפתח גלגלו מטה עד –
hebrew והוסיפו עברית
עכשיו תפתחו קובץ וורד. או בתחתית העמוד ו למעלה תראו EN. אז לחצו עליו ושנו ל-HEאתם מוכנים להתחיל לכתוב בעברית. אבל אין לכם מקשים בעברית. אז מה שעשיתי לפני רבע שעה, ניכנסתי לגוגול קו איל (גוגל בעברית אם כי אני בטוח שגם בגוגל רגיל תקבלו אותו דבר) ותבקשו "מקשים בעברית". תקבלו כמה אתרים שנותנים לכם תמונות מקשים. הדפיסו אחד. מה שעשיתי עכשיו היה לכתוב את כל האותיות, נקודות, וכו, כמו במקלדת העברית על חתיכות נייר קטנטנות, ועם סקוץ' טייפ הדבקתי את כולן בצד המקשים האנגלים כך שאראה את האותיות העבריות עם האנגליות, ויאללה, אנ י כותב עכשיו עברית. כשתגיעו ארצה תקנו סט מדבקות של אותיות עבריות להדביק קבוע על המחשב בבית, אבל אפילו טוב יותר לקנות מקלדת אנגלית/ישראלית (הערך 80 שקל) שבבית תחברו למחשב. אם אתם מגיעים עם לאפ-טופ, אז אני מצאתי ליד התחנה המרכזית בת"א שני תימנים שיחרטו לכם אותיות עבריות על כל המקשים באנגלית באיזה 100 שקל. הם ברחוב צדדי ויש לי את הטלפון שלהם בבית, ואכתוב אותו ביום שלישי. אבל אני מזהיר אותכם בכל הרצינות: אל תגידו מילה רעה אחת על הפועל ת"א כדורגל. האנשים האלה הם מדרום ת"א והם אוהדים פסיכיים ממש של הפועל ת"א. כשאמרתי להם שב-1974-1977 הייתי מאמן של נימרוד דרייפוס באוניברסיטת אדלפי לפני שחזר ארצה והפך להיות כוכב בהפועל ת"א, הפכתי בשנייה לאליל. לא הסכימו לקחת פרוטה, ועוד הביאו לי תה עם עוגיות. רובי יאנג מכיר את התופעה: לכל הקבוצות אוהדים משוגעים, אך א-י-ן, א-י-ן כמו המטורפים של הפועל ת"א.
מי זוכר את השנה שערכו בצרומניה גדולה – חגיגות 20? או 25? שנה לבת גלים, בשדה חרוש ממול מה"ם חיל הים, בשרה חרוש שגבל בביתה של אסתר אשכנזי, הקימו במת עץ ענקית, והופקה תכנית אמנית עשירה, ריקודים ומסכת כפי שנהוג היה בימים ההם – שותפו ילדי ביה"ס, והגיעו תושבי השכונה ומכובדים רבים מאד, החזרות הרבות ונישנות לא ימושו מזכרונותי, כפי שכל השכונה הנפלאה הזו גרמה מסתבר לכולנו, להתגעגע ולהתרפק לימי תום ועושר בלתי נלאים -ולאו דוקא להעלות על הנס את הספורטאים, עסקנו בנושאים רבים ומגוונים, היכן גדעון רדייבסקי המדריך המדהים… יברכו המשקענים, המארגנים, וההוגים
I must resort back to English because I have already removed the Hebrew letters from the computer that is not mine.
A point of clarification: I tried to explain to all of us who had thought that they cannot write Hebrew how to do it. But I must clarify that after you changed the language to Hebrew in the Control Panel and also on the screen where you see "EN" and changed it to "HE", that you don't have to write the Hebrew in a Word file and then attach it to your email. You can go straight to Yoram's site, and in HOSAFAT TGUVA just write Hebrew, just like you can do on any email that you send..
שרה שלום
את זוכרת את דורית בן אפריים שהייתה גרה בפינת גן 1 ואת היית גרה בפינת גן 4?
We have just received the 107th message to tmunot12121212@gmail.com, but since some messages attach 2-7 pictures in one email, I guess that we have now well over 150 photographs of early Bat Galim, some of thems real gems!
I wrote at least 5 times how to get into tmunot12121212 and see the pictures (as well as adding your own pictures).
MI SHE'LO NICHNAS LE'SHAM – HA'HEFSED KULO SHE'LO!
מיצחק דקל-יקל
בהערכה רבה ובהתרגשות נוסטלגית עם שפע של זכרונות נפלאים לקראת המפגש-הכנס ב-15 לנובמבר
אני מביא בזה לסדר היום של כל המתכתבים ושל מארגני הכנס את ההמלצות וההצעות הבאות:
א.,
להכריז על יורם מלצר כעל אזרח כבוד של בת גלים,
כתודה והערכה מתאימים לתרומתו האדירה להחייאת והנצחת חיי בת גלים ואגדותיה וכל החשיפות והתגליות ההסטוריות שהאתר שלו הוליד
ב.
אני מבקש וממליץ לכל הבתגלימים ש"נולדו מחדש" לכלול מעתה ואילך את האימייל שלהם את עיר וארץ מגוריהם ואת מס הטלפון כדי שנוכל בעתיד ובקלות להתקשר אחד עם השני במהירות פלאי האלקטרוניקה.
אני יליד 1937 והייתי בגן הקטן ובביה"ס העממי
עד סגירתו ברחוב השרון
כשעברנו לביה"ס החדש ליד
השיכוןו"החפירות"לכתות ז' וח'
.
להורי היה שייך קפה תמרה ולימים תנובה ואח"כ קפה דולפין של היום.גרתי בשדרות בת גלים 14 בשכנות לבית סמסונוב שרה יעקובובסקי ומשפחת דר ברגר
אבי ז"ל נפטר ב1957 -אני שרתתי בזמנו בחיל האויר וכעבור ארבע שנים עזבנו את בת גלים להר הכרמל ודירתנו הפכה לסלון ולספריה
ואלה שמות הבנים והבנות שהיו בכיתתי בבת גלים
אלקס שורה אדלמן ז"ל אבי אוורבוך ז"ל שמחה בלנק ז"ל יהושע קולודני מנחם רוזנברג לס רובי רוטשילד אופיר שמעון שטיינר מרדכי "וונו" כהן יוסף אתוס צבי פרל ארנון קרומהולץ-קרן אברהם סבאח-גלילי אברהם חפץ שלמה קנובל הלל גולדברג ז"ל ועוד ובין הבנות היו אביבה אייסמן שהיתה אהבת ילדותי הראשונה אסתר אשכנזי עופרה ביגר נעמי ברוט-אדוה ז"ל מרגלית טייטלבאום מרגלית מנהיים מרגלית פינטו שרה יעקובובסקי התאומות יגאלי נעמי קנר אסתר מלכה חוה גוטר חוה וייסברג מרים ליפקין ועוד
הגננות והמורות החביבות היו סבינה, פנינה ליפובצקי רינה טובה להתעמלות פנינה לטבע וברפמן לאנגלית המנהלים והמורים היו ד"ר שלמה קודש, יעקב יגר המורה קווינט יעקב קפלן שלמה ליפקין והמשפיע ביותר איש הרנסנס וחבר של רבים מאתנו לחיים צבי רפאלי
בקשה אישית דחופה לבלה זמיר הכותבת נפלא ולכל המעונינים אנא התקשרי אתי מיד בלוס אנג'לס למספר
818-884-4005
תודה
כבר המלצתי בחום בכמה התכתבויות אחרות וגם באתר זה שיש לנו חומר מצטבר עצום בתוכן, בהיסטוריה ובסיפורים ואגדות נפלאים המצדיקים יתרה מזאת המחייבים הוצאת אלבום תמונות וספר בת גלים של כמה מאות עמודים פרוייקט שאתמוך בו בכל הלב ובכל הכוחות מרגע שנפגש בכנס
בינתיים יישר כוחם של כל הפעילים והמארגנים של המפגש הגדול בעוד כשלושה שבועות שלכם
יצחק יקל-דקל
Thank you Yitz on your last mail to Yoram. I wrote what I'm putting down now before reading your letter. So here again, CHAVAYIT BAT GALIMIOT!
אמש קראתי כמה מסרים אחורה כדי למצוא את מספר הטלפון של מולכו שרובי כלל במסרו האחרון, וניתקלתי שוב במסר של אחת בשם עופרה "משיכון הבריגדה" (שיכון הבריגדה? אני תמיד חשבתי ששם השיכון הוא "שיכון חיילים משוחררים", אבל מילא זה לא מה שרציתי להבהיר) וקראתי מה שפעם הראשונה החמצתי, כשהיא כתבה שדומה שמי שעזב ב-1949 את השכונה לטבעון, כמו מנחם לס" יש לו "פער עצום בכל ההוויה של בת גלים וחבל".
אז עופרה, לא שאני מתנצל אבל ברצוני ליידע אותך בכמה עובדות: למרות שעזבתי את בת גלים ב-1949, בת גלים היתה ונשארה קרובה לי מהרבה בחינות ובהרבה צורות. ראשית, בבת גלים גרו דודותי, דודי, דודים דור שני, ו-6 בני דודים, ועד סיום הצבא ביליתי בבת גלים לפחות כמו שביליתי בטבעון. לא רק שחברי הטובים ביותר היו והם בת גלימים שראיתים בקביעות, אלא שגם שתי אהבות גדולות שלי בתיכון – אסתר אשכנזי ואסתר מלכה – היו בת גלימיות, ואת אסתר מלכה הייתי רואה כל ששי-שבת בנסיעה באופניים מטבעון לבת גלים וחזרה. גם אחרי שעברתי לטבעון, המשכתי לשחק הוקי בבת גלים. כשעברתי לטבעון וידעתי שאינני יכול להביא את בת גלים איתי, הבאתי את טבעון לבת גלים, ואח"כ את בת גלים לטבעון. אני יצרתי מין קשר מיוחד במינו בין הבת גלימים והטבעונים, קשר שהתבטא משך שנים במסיבות משותפות (היו אלה ימי "ההצמדות" לשירי הפליטרס, והיו תקופות שהמסיבות נערכו בקביעות פעם בבת גלים ושבוע אח"כ בטבעון), ימי ספורט משותפים, ובגללי נוצרו חברויות קרובות ביותר בין בת גלימים וטבעונים, עד היום הזה.
אשתי רינה ז"ל הפכה לחצי בת גלימית בעצמה כשחגי אגם לבן ז"ל ואשתו צפרה, שמוליק ופנינה, יצחק וסטלה, אבי ויזלטיר, אייב ברמל ואשתו, רובי ומיכל, בת דודתי בבה, ועוד רבים רבים אחרים הפכו להיות חברים קרובים ביותר שלנו מכל הבחינות. היום גייל, אשתי הנוכחית, הפכה חצי בת גלימית בעצמה כשכל השמות שהזכרתי – ולהם התווספו זוג חברים יקרים ארנון קרומהולץ ואשתו נילי ז"ל – הפכו להיות גם קרובים מאד אליה. למעשה הקשר עם בת גלים נימשך אפילו בארה"ב כשיצחק וסטלה, ורובי ומיכל, המשיכו להיות בקשר אמיץ ביותר איתנו. יצחק וסטלה גרו בבולטימור כשאשתי ניפטרה בבולטימור, וכשהודיעו לי שרינה גוססת, ואני הייתי בספרינגפילד מסצ'וסטס, נסעתי כמטורף לבולטימור, אך היה כבר מאוחר. מי היה האדם הראשון שחיכה לי כדי להיות איתי ליד מיטתה של רינה ז"ל? כן, יצחק דקל.
עוד לפני מותה של רינה נתתי סטפנדיות כדורגל לרובי יאנג ושוקה פלגי (שוקה מהשיכון, זוכרת?) שהיו שחקני בנבחרת האוניברסיטה, והיו הגורמים הראשיים בכך שאדלפי הפכה למבצר כדורגלני, עד שזכינו באליפות ארה"ב. מי היו חברינו הטובים ביותר בלונג איילנד? צדקת, עופרה, רובי ואשתו יהודית, ושוקה.
משך 45 שנה כל ביקור בישראל כלל עלייה לרגל לבת גלים. משפחתי היתה ענפה שם, ואז באו שנים על גבי שנים שסוכת המציל של מנחם בורר היה אחד המקומות הראשונים שביקרתי.
אז עופרה, צעירה יקרה, אין כל "פער עצום בכל החוויה הבת-גלימית" שלי, האמיני לי, ואין כל צורך שתרגישי שהחמצתי משהו, ועל-כן "החבל" שהוספת.
זהו לא מסר כועס בשום אופן. רציתי רק שתדעי מה שיודעים כל חברי, שלמרות שאמי עזבה לטבעון, אני את בת גלים מעולם לא עזבתי, לעולם ולא אעזוב.
צחוק הגורל, או עצב הגורל, אבל גם זה חלק מהחווייה הבת-גלימית שלי: כפי שיצחק היה האחרון מחברי לראות את רינה ז"ל בחיים, ככה הייתי האחרון מחבריו של ארנון קרומהולץ/קרן לראות את נילי ז"ל בחיים. לפני כמה חודשים נילי הזמינה אותנו לארוחת ערב נהדרת בנתניה ביום חמישי בערב. היא היתה זוהרת ופורחת. פחות מ-12 שעות אח"כ, בנסיעה עם ארנון לגליל ביום ששי, לפתע צנח ראשה על כתפו והיא נירדמה לנצח. אז יש לי המון חוויות בת גלימיות אפילו שגרתי בטבעון מ-1949. כמה שמחות ומאושרות, וכמה עצובות עצובות.
אני לא יודע אם גם זאת חווייה בת גלימית, אך יצחק, ארנון, ואני, שעברנו כל כך הרבה יחד, היינו יוזמי המיפגש שהפך להיות מה שהוא היום.
עופרה, אנא מצאי אותי במיפגש. אני רוצה לחבקך ולומר לך ש-כ-ו-ל-נ-ו בת גלימים!
דורית בן אפרים, אני מחפשת אותך, צרי עמי קשר . מסרתי את מס' הטל' שלי לחברתך בטבעון, סלדסקי
עם כל חביבותך ושנינותך אתה כנראה מניפולטור לא כאן ומעט לוקה בהבנת הנקרא,יחד עם זאת אני מקבלת בלב חפץ ועונג את השימוש שעשית בדברי כדי לפרוס חלק ממסכת חייך המעניינים והמרתקים כמו לרבים אחרים.אין לי כל כוונה להתנצח איתך,גדולתו של אתר חופשי ונהדר זו היא היכולת לכתוב להגיב ולתקן פה ושם אי דיוקים בעבור הקורא,באשר לגיל גם לכך אני מייחסת מחמאה אולם במחוזותינו נהוג כי מגיל 60 ואילך הפערים נעלמים ונותרת השאיפה לחדוות נעורים,אז זה הזמן באמת לאחל לך ולכולם בריאות אריכות ואיכות חיים ושוב לך במיוחד נפש בריאה בגוף בריא
שאלת האם יש בעברית מלה לאמא של סבתא.המלה היא סבתא-רבא.רבא זה גדול בארמיתוזה מקביל למלה באנגלית
תודה לכולכם על הספורים
שוב כתיבה העברית על מחשב שהאותיות העבריות מודבקות על הקיבורד עם סקוץ'=טייפ.
אני מרגיש חייב לכתוב על עוד "חווייה" בת גלימית, ושמה רובי יאנג.
בבת גלים הוא היה מהדור שאחרי ולכן לא הכרתיו טוב. חדנס היה יותר בחבורה איתנו בשנות המסיבות. אגב, היכן הוא? האם הוא גר בארץ?
את רובי הכרתי רק כשנתתי לו סטפנדיה באוניברסיטה (יחד עם שוקה פלגי) בה הייתי פרופסור ומאמן הכדורגל שלה. אז פתאום אני מאמן הכדורגל של רובי, שחקן נבחרת ישראל שהיה קפטן הנבחרת ושיחק בגביע העולמי עם ונגד טובי השחקנים.
פתאום באדלפי הוא משחק עם שחקנים שבארץ לא היו מצליחים לשחק אפילו בליגה ג', עם מאמן שלמעשה היתה זו שנת האימון השנייה בקריירה שלו. משך כל שנותיו באדלפי, משך כל האימונים והמשחקים, הוא אף פעם לא נתן לי הרגשה של מאמן מתחיל. מדי פעם הציע הצעות (ביקשתיו לעשות זאת) אך אף-פעם לא חלק על דעתי או התווכח. הוא התאמן בחום של לונג איילנד ברצינות הכי גבוהה, ואפילו נתן לי מחמאות על צורת האימין שלי ואפילו אמר לי שאימונים קשים כאלה לא היו לו אף-פעם. כששחקנים שגו הוא אף-פעם לא אמר מילה אחת רעה. להיפך. היה מעודדם, ורק אחרי המשחק היה מדבר איתם ומלמד מה היו צריכים לעשות ואיך.
כשאשתי רינה היתה בשנת המחלה האחרונה שלה הייתי צריך להחמיץ אימונים. רובי תמיד מילא מקומי, עד שהחלטתי לתת לו את שרביט האימון עד סיום העונה, וכמובן ששחקני/שחקניו זוכרים אותו עד היום כמאמן גדול. הכרתי טוב גם את אשתו יהודית, וכשהייתי מנהל המחקר של "יומן ריסורסס סהטר" – אחד המוסדות הגדולים בטיפול בנכים, כולל קשר קבוע עם ושינגטון לקביעת חוקים כלפי האדם הנכה, שכרתי אותה כעוזרת לי. היום יהודית היא סגן הנשיא של החברה, והשפעתה על עולם הנכים ממשיכה להיות חשובה ביותר. גם את בניו אני מכיר טוב מאד, ואחד מבניו, עירד, היה סטודנט שלי לתואר מ.א. אגב, היא עושה את הטירמסו הטוב ביותר שטעמתי.
אני חייב גם לומר כמה מילים על רובי ושדוקה כסטודנטים שלי. הם אף פעם לא ניצלו אף כהוא-זה את העובדה שאנחנו בת-גלימים, וחברים. הם אף-פעם לא ביקשו לקחת בחינה בעברית או לכתוב עבודה סימנריונית בעברית. להיפך, הם עבדו פי עשר קשה מכל סטודנט אחר רק כדי למנוע כל אפשרות שאני נותן להם מין "פרוטקציה". אני מאמין שהייתי גם גורם חשוב בעובדה ששוקה המשיך לימודיו עד הדוקטורט.
עוד מילה על רובי: משך כמה קייצים הוא עבד במחנות (קייטנות) הכדורגל שלי. עבד עם ילדים בני 16 וילדים בני 7. תמיד בשיא הרצינות. תמיד היווה דוגמא ומנהיגות לשאר המאמנים בקייטנה. הייתם צריכים לראות את רובי עובד עם ילדים קטנים (אותו דבר נכון לשוקה): הוא מורה עליון ממש. פשוט נולד להוראה. כשכתב את "השובבים של בת גלים" (חובת קריאה) נתן לי את הדראפט לקריאה ואז גיליתי גם את רגישותו הרבה, ואהבתו עד אין קץ לבת גלים.
כשקראתי שהוא מגיע הנה (דברנו לפני שבועיים על נצחון ארה"ב על שווייץ בכדורגל והוא הביע צערו שאינו יכול להשתתף באירוע שלנו), כה שמחתי. וכאן אני חייב לכתוב גם על זה כמה מילים: כלנו הבאים מארה"ב (יצחק, רובי אופיר, שמעון שטיינר ואני) או כבר בפנסיה, או עובדים כעצמאים. כולנו באים עם נשותינו ועשינו חופשה מכל העסק. לא רובי יאנג: הוא עד היום מנהל מחלקה לחינוך גופני בבי"ס באקלי (הריאלי של לונג איילנד), וגם מאמן נבחרת הנשים של קווינס קולג' בכדורגל. אני יכול רק לתאר לעצמי כמה קשה היה לרובי לקחת 3-4 ימי חופשה מביה"ס המאד קפדני שלו. הוא משקיע לפחות $2,500 דולאר כדי להיות איתנו. זה מראה את נאמנותו לבת גלים ולכל חבריו "השובבים". כל הכבוד לו!
Please take a break of sending pictures to tmunot12121212@gmail.com as the email has now well over 180 pictures and we had reached the email's capacity. Wait till I take care of it!
מספרים כיצד מוישה וינטלטור נהג לחולל סביבו רוח והרבה רוח ולהלן דוגמה לאחת ממעשיותיו "תשמעו חברה,אני חוזר עכשיו מתחרות ריצה בין-לאומית,היו שם טובי הרצים ידועי שם,בייחוד אחד תותח-על,משהו משהו בחיים לא התחרתי עם אחד מהיר שכמותו…בקושי השגתי אותו"
נחום – נראה לי שעל כאלה כתבה המשוררת רחל את השיר : "רק על עצמי לספר ידעתי…..
רק "להבדיל אלפי הבדלות" בין רחל הענקית וכוונותיה הכנות והצנועות לבין "גמדים" בארץ גוליבר כשהאגו עולה על גדותיו ולסיום כמו בשיר הידוע של רבי נחמן והעקר והעקר שיהיה מפגש נהדר ושנזכה לסיפורים נהדרים
If you are interested, Tamar Goshen (Puah's daughter; Puah is my cousin from Hatchelet street 31 – today Margolin) sent very old pictures to tmunot12121212, but also a whole saga of the Chass family, something similar to the Bigger's family saga that I inserted before.
Please try to find as many class members of Amami Bat Galim as you can. I was in class with the following children for many years and would like to see many of them at the reunion: Oded Strauss (is coming),Alexander Peretz, Tzachi Rosines, Danny Nexon Natan Novina-Chadashi, Danny Bravin (somewhere in the USA), Gili Grom,Gideon Aptaiker, Rivka Toledo, Nurit Osmi-Semo, Rachel Benchikovski,Idva Shvadron, Edna Grebler Eliahu Gan, Gideo deiak, Edna Eizenberg, Yosi Blayer, Danny Arnon, Chana Liper, Moshe Shumel, Raffi Kelter, Ora Shpeizman, Ilan Noyer, Yrachmiel Hirsch, Michal Katz, Danny Holander and others I don't see in the picture. When we enter %th or 6th grade many new children joined us in Beit Sefer Amami Bat Galim. From Kiryat Eliezer: Dan Eitan, Giora Gafni, Tzvika Mosenznik, Shimshon Gotesfeld, and the beautiful girls: Rachel Amrani, Rachel Hershkowitz, Ofra Peleg, Yehudit Eichorn and from Shikun Baalei Melacha: Aviva DePitshoto, Tamar Pshapiurka, Danny Blattberg, Michael Vertheimer, Dov Bushkanitz Z"L and others that I don't remember right now but will in a few minutes (probably at the moment I will send this message).
Please come to the reunion.
Roby Young
Nechemia Hampel, Yuval Mokotovski anyone else..??Roby
Itzchak Shalom,
If you were the only one who talked to me about any other subject but soccer I surely remember you, (I remember you of 45 -50 years ago). However, it is not necessary true for today…). I saw Nurit and her brother Avi last June in Israel.
I am looking forward to seeing you and Nurit Semo, (today Osmi?) at the reunion. Roby
we had another good sportsman and great friend Gabi Weiss who passed away. he was tall and heavy but was a great basket ball player. went to bet sefer hayami.
yehudit marviz who was one of the classiest beautiful women also passed away.
I just spoke to michael eisman, and have tried to reach aviva eisman who lives in florida, but presently they must be on a trip as there is no reply from her home.
have a little story involving Robi Ofir….
raanan chemdi, gabi weiss and some others found and killed a 2 meter black snake… they were told that women make handbags from the skin. so they knocked on robi's door and his mom opened the door… upon seeing the snake she nearly fainted…. so robi came out and beat all those kids up… they all remember that and that robi was a very strong boy.
a story about chagai bar shaul. we were very good friends…. however on one purim he dressed up like a cowboy, and I was dressed up as an indian. in front of cafe alia he came from behind and tore my lovely shirt that I borrowed from sara yaakubovski. as he run away, I had an axe (like all indians should) and I through it at him. the axe scraped his scalp and blood was flowing out quite fast.
there was a very tall man that caught me and he was very excited and angry… but I told him:" calm down, my dad is doctor berger, and I will take chagai to him"
I took him to my dad who stitched him, and I had to be locked in our toilet for the rest of purim.
years later when I met chagai, he told me " thanks for the brain adjustment you gave me, it made me very sucessful" a pity that he too is among those that are not around any longer.
ari
Just spoke to aviva eisman and her brother michael. unfortunately they cannot come to our meeting.
miri shosnik is in kibutz rosh hanikra.
magi (pinto) now cohen lives in nazeret elit, try and trace her.
אתמול ב-9 בערב שלנו הטלפון מצלצל. ארנון על הקו. אנחנו מדברים שעה תמימה על הסנס עד 4 לפנות בוקר. הבנאדם ישן אולי שעתיים ביום.
הדבר החשוב ביותר שיצא משיחתנו הוא הצעקה הגדולה לצעירים יותר להירשם. ההרשמה זורמת עכשיו בקצב עליון. אנחנו מצאנו אנשים שהוצאנו מהקבר, והשמות שארנון קרא לפני נישמעו לי כמו סימפוניה אדירה שלא שמעתי 50 שנה.
אבל הצרה היא שהמבוגרים יותר מזדרזים ונירשמים בעוד הצעירים יותר משתהים. אני יודע שזאת תכונה אופיינית לאנשים צעירים יותר, אבל הפעם קריאתי היא קריאת אמת: היזדרזו או שתאחרו את ההרשמה. מספר המקומותת שנוכל להכיל הוא מוגבל, וכשנגיע אליו ההרשמה תיסגר.
אז אפילו ללא טופס רשמי, כיתבו שמכם עכשיו ואז, כתובת, טלפון, אימייל, שנת הלידה, וזהו. ושילחו עם המחאה של 150 ש"ח לאדם עבור "מיפגש ותיקי בת גלים 2007," לת.ד 8017 חיפה, מיקוד 31080
ואם ישנן שאלות אז להפנותן לארנון ב-
12@012.net.il
or to his telephones
09-833-7312
054-447-6654
חפשתי את עוזי "קוסקה" בלוטרייך, ולפני כשבועיים מישהו שלח לי את מס הטלפון שלו. אז ככה התנהלה השיחה אחרי שהוא הרים את הטלפון:
-קוסקה?
-"ט"טעות במספר
קוסקה? האם אתה קוסקה?
-"את מי אתה מחפש? לאיזה מספר צלצלת?"
-קוסקה!!!
-"מי אתה"?
-אני מנחם רוזנברג/לס שהיה שכן שלך והאח הגדול שלך!
ואז….
מ"מנחם! מנחם! וואללה שהתבלבלתי, כבר 50 שנה שאף אחד לא פנה אלי עם המילה קוסקה, ולרגע שכחתי…
הוא מגיע כמובן אבל אראה אותו כמה ימים לפני כי הוא גר, כך מסתבר, בהוד השרון ממש בשכנות לבתי סיגל ונכדותי דריה ואמי!
היום קיבלתי שיחת טלפון מרגשת מעוזי אברהם וכתוצאה מכך נכנסתי לאתר בו מצאתי תגובות של רבים מאילו שאני מכיר מעברי בבת גלים,אני גרתי ברחוב רציף פנחס מרגולין 2 בבית השני מהחומה של בסי חיל הים,שכני היו משפחת אייזנברג ופויו,חברי מאותה התקופה היו,אבי אוסמו,דני אייזנברג ,פייבל (שרגא הרפז(שהפך להיות שחקו ברבות הימים,צביקה ברקוביץ שחי היום באוסטריה, בנו,שמשון,אבי כושי ועוד רבים אחרים,אבי עדיין מתגורר בגפו ברחוב פנחס מרגולין 61 בבית הסמוך ליוטבתה בעיר,אני זוכר את יהודה חסן הרווק הנצחי שכבר באותם הימים החליף מכוניות ספורט כמו שמחליפים גרביים,אני זוכר את משפחת מרגולין המפורסמת שאביהם היה הבעלים של בריכת בת גלים בה נערכו תחרויות שחייה אליהם נהרו המונים מכל רחבי הארץ
את הפלאפל הטוב ביותר בעיר אשר נמכר בבודקה של בריכת השחיה,לפני כשנה הוזמנתי לפגישת מחזור בה נטלו חלק מספר תלמידים מבית ספרנו בית ספר בת גלים, מנסיוני אני מציע שכל מי שכותב,יוסיף גם את תמונתו במידה והשם מזכיר מיהו אבל לא זוכרים איך הוא נראה, משיחת הטלפון מהיום הבנתי שמנסים לאתר את כל הבת גלימים על מנת להזמינם לאירוע, ואני מברך על היוזמה הברוכה הזאת
בתוך כל תהליך ההתכתבויות היו מין "התנצחויות" זעירות פה ושם, וכמעט תמיד הן הסתובבו סביב "מי הוא בת-גלימי" וענייני גיל – זקנים וצעירים.
עופרה כתבה שאחרי גיל 60 כל ההבדלים בגיל מצטמצמים, והיא צודקת בהחלט, ואני גם שמח שנידמה לי שכולם הסכימו ש-"בת גלימי" הוא כל אחד שמחשיב את עצמו לבת גלימי, ובזה נסתיים הויכוח.
אבל ישנו נושא אחד שאיש עדיין לא העלה כאן, והוא "בת גלים לפני מלחמת השחרור" ובת גלים בזמן מלחמת השיחרור. אולי העובדה שהזקנים בינינו היו מבוגרים מספיק להבין כבר ב-1946 את בדידותה של בת גלים גרמה לכך שהדור ההוא מרגיש כמין קבוצה "מיוחדת". קראתי את "השובבים של בת גלים" ואני קורא את האנקטודות המבדחות שקרו אחרינו, וברור שלכל דור בת גלימי יש את המיוחדות שלו והספורים שלו.
אז הרשו לי להוסיף כמה מילים על שכונתנו לפני מלחמת השחרור, ובזמן מלחמת השחרור.
בת גלים היתה אטומה אז בין הים למערבה, ושלושה מחנות בריטיים מסביבה. היינו ממש "אי" ניפרד מהדר הכרמל ושאר השכונות היהודיות. במלחמת העולם, כשהיינו כבר בני 6 ויותר, אנחנו זוכרים את ההפצצות האויריות של האיטלקים, ואזעקות הריצה למקלטים. המקלט שלנו היה חדר המדרגות של הבניין בבעלותיו של דודי יוסף ויהודה חס, וזה הבנין בו היתה מסעדת קומפנייץ. המדרגות פנו ישר לעבר הים, ויכולנו לראות את המטוסים באופק ועשן הפצצות ליד המטוסים מירי תותחי ההגנה האווירית הבריטית. למיטב ידיעתי לא נפלה ולו פצצה אחת על בת גלים כי האיטלקים הפחדנים היו מגיעים אלינו, מוריקים את הפצצות בים, וממהרים להסתובב ולחזור הביתה לאיטליה.
היו לנו גם קרבות אבנים די רציניים עם מין שבאב אל ערב שהיה מגיע כל כמה ימים לחפירות (היכן שאח"כ בנו את בי"ס עליה, והיה מתפתח קרב רציני ביותר, האמינו לי. אנחנו היינו צעירים מדי כדי להשתתף בקרבות (היינו בני 6-12)
ולכן כל מה
שעשינו היה לאסוף אבנים ולתת אותם "ללוחמים" – האחים ביגר, הלטמנים, ועוד ועוד.
גם נסיעה להדר היתה כרוכה בסיכון ממשי. פעם שברתי את ידי ודודתי לקחה אותי במונית לאחד הרופאים בהדר הכרמל ומטר אבנים שטף את המונית כשעברנו ליד רח' הגפן. האוטובוסים היו משוריינים בחלקם כי הנסיעה דרך השכונות הערביות – תחנת הכרמל והשכונה הגרמנית – תמיד היו מלוות ביידוי אבנים. כמה מילדי בת גלים "המיוחסים" למדו בבי"ס ריאלי וכל נסיעה לבי"ס, כל בוקר, היתה כרורה בסיכון ממשי.
גם האנגלים של טרום המדינה הוסיפו מין ציויון מיוחד מאד לשכונה. אני זוכרם עד היום עם כומתות אדומות יושבים במסעדת תמרה, או אצל קומפנייץ, אוכלים מעט אך שותים הרבה, ומשך בקרים רבים התעוררתי בביתי ברח' התכלת (רציף מרגולין) 31 , הבית הקטן ליד קומפנייץ, ובצד המדרגות או על הדשא, היה שוכב אנגלי (או יותר מאחד) שתוי, מלא קיא מסביבו ועל בגדיו.ו.
ערב אחד אמי חזרה מהעבודה (הורי היו בעלי חנות הצעצועים שגבלה עם החנות של דויטש) ואנגלי התנפל עליה וניסה לאונסה. היא לחמה בו והוא פצע אותה בצורה רצינית. היא הגיעה הביתה נוטפת דם מראשה, וסיפרה לי שבערב לא ראתה מכונת בטון ליד ביתו של פרזס וכך "ניפתח" ראשה. כמובן שגם הגיעתה של "חיים ארלוזרוב" הוסיפה נידבך חשוב בכל ההווייה הבת גלימית שלנו לפני מלחמת השחרור.
אני מאמין שהחשש מפורעניות בזמן המאורעות, נסיעות אוטובוס מסוכנות, ההפצצות במלחמת העולם, חיים ארלוזרוב, ומאות חיילים וקצינים בבת גלים שלנו, כל אלה גרמו למין קשר מיוחד בינינו, וזאת היתה החוויה הבת גלימית שלנו בתקופה ההיא שהידקה מאד את הקשר בינינו עד עצם היום הזה.
א.
ה
קבלנו ביומיים האחרונים כ-25 תמונות חדשות ל-
TMUNOT12121212@GMAIL.COM
כשליש מהן מוצגות באופן אנכי במקום
HORIZONTAL
שכחתי איך אומרים זאת בעברית
ברגע שהן באתר אין בידי היכולת לסובבן
)ROTATE(
רק אתם יכולים. אז אם לא מתעצלים, שילחו שוב
The children that went to hareali: benyamin and zila segalis. ester and noga rothchild, micha and ari berger. aviva and michael eisman. and possibly some I dont remember.
Yelenik used to be on the bus with us, and each time we passed the railway tracks, he would open the little window and shoot at the corner building where the british police was.
Bat galim had 4 double barreled shotguns, and they were moved from place to place and were shooting so the arabs thought we had many guns. the shooters were moved by car along the outskirts of bat galim.
yelenik was a great fighter, and as a child, he sometimes hid his pistol in my school sachet in case the growups were searched.
had some other adventures with yelenik, but not to be told here.
at the period that the eisman's owned the casino, michael and I were there for most weekend afternoon teas.
but I shall reserve some stories to our meeting, stories about other kids and myself…
this web page should be an opportunity for everyone to tell some stories and not just to be monopolized by a couple of the "kids"
see you soon
Ari
נעמי ברוט היתה הסמל של בת-גלים לא פחות מהספורטאים ועל כן חשתי צורך לספר לכם סיפור על מעלליה, כבר עברו יותר מ-40 שנה וחל על זה חוק התיישנות.
בשנות ה-60 נהננו לשבת בקומפנייץ במרפסת לשתות קפה ולאכול אבטיח קר ממש ליד הים.
כשמשפחת שיטרית קנתה את המקום והפכה אותו ל"מסעדג" הוחלט ע"י הנהלת המסעדה שהמקום יהפוך למסעדה אקסלוסיבית ואין יותר שתיית קפה בלבד אלא ארוחת דגים .
את הבת-גלימים הדבר מאד הרגיז. קשה לשנות הרגלים של שנים….
ואז נעמי ברוט (שהיתה לה השפעה הרסנית עלי) החליטה להתנקם.
היא הלכה לשוק וקנתה מרות של דגים (מרה) והרבה אבקת כביסה ועם כל האספקה הזאת ניגשנו למוסה ז"ל להציע את עזרתנו במטבח.
מוסה כמובן הסכים ואנחנו במלוא המרץ התחלנו לעבוד. מנקות דגים ונעמי מזריקה להם מרות. מערבבות את החומוס ומרק הדגים ושופכות לסירים אבקת כביסה… בכמויות אדירות….
כשסיימנו, נעמי אמרה לי, הערב נשב ונאכל במסעדה, אני רוצה לראות מה יקרה ללקוחות כשיאכלו מה שרקחנו…. אני אראה לו מה זה מסעדה אכסלוסיבית, כל הלקוחות יברחו….
הגענו בערב, התיישבנו לראות מה יקרה.
והפלא ופלא, אנשים אכלו דגים וחומוס ומרק דגים, לא היו תלונות על האוכל.
ונעמי לחשה לי באוזן, תראי מה זה כשהולך לבן-אדם קלף מנצח, שום דבר רע לא מצליח לפגוע בו.
אצל נעמי בבית זכיתי להכיר סלבריטאים עם שם עולמי, כמו הרקדן רודולף נורייב, אלן דילון, סריטה מונטיאל, ג'יימס בראון ועוד…
נעמי היתה עתונאית של "העולם הזה" ומסיבות סילבסטר שערכה בבית מומנו ע"י העתון, היה תמיד שמח שם, אמנים ושחקנים מכל קצוות הארץ הגיעו,אף פעם לא ידעת למה לצפות, תמיד היא שלפה איזו הפתעה. פיצלה ממכבי חיפה היה מספק את המשקאות.
ידידי ארי ברגר שלף אותי פעם מהבית שלה ואמר לי : את ילדה טובה ממשפחה טובה כל זה לא בשבילך ולא יוסיף לך דבר. לא עזר לו כמובן….
אני הייתי בקשר עם נעמי עד שנפטרה בבית אבות, בודדה, ערירית וחסרת כל. כמה עצוב !!!
Eitan Shalom,
I will bring a few copies of the above story I wrote some 10 years ago (In Hebrew), but I would like to ask you to make a few more copies so it will be available for interested friends. I know you put it in the TMUNOT site but I don't see it there anymore.
Thanks, Roby
Hi,Roby
I Done my job,
Your job is to bring Elana&Moishe and Shuka too.
see you Bamifgash
Eitan
צר לשמוע על הסוף הלא מרנין של נעמי
מי יודע מה קורה עם דני ברוט?
נעמי ברוט ז"ל ינקה את לשד החיים כאילו אין מחר כך היא בחרה לחיות….
דני ברוט (יבדל לשנים ארוכות) חי בלוס אנג'לס.
לכל מבקרי אתר התמונות
אתם מתבקשים לא להוציא או להעביר תמונות מהאתר
תבקשו קודם ממנחם.
חסרות תמונות,זה ממש לא יפה.
איתן
אני מבקש לשתף אתכם בשירם של חיים גורי יוסף דן בהלחנתו של סאשה ארגוב "פנס-בודד",השיר הושמע לא מעט בזמנים ההם והיום בטכס הפרידה מפולי ז'ל הגשש,אשר היה נכס צאן ברזל בתרבות ובהוויה הישראלית שנות דור.פולי השתתף בהרכבים השונים מלהקת הנח'ל דרך התרנגולים בואכה הגששים בביצוע שיר נפלא זה.
השיר מוקדש לחברות ולחברים בארץ ומעבר לים,קראו את המילים ו"גלגלו"בראשיכם את המנגינה וחיש תחושו את גלי הערגה והזכרונות גם ממחוז ילדותינו בת-גלים.
אגב,גם השיר מגדלור,יש בו כדי להצית ולהאיר מחדש למי אשר שכח.
אחרית דבר,החיים הם לא בדיוק מה שהובטח לנו בגן בר'ח השרון,לכן חבריא "שימרו על רגעי הזמן כי השעות כנראה…תחלופנה מעצמן"
היה היה פנס בודד בקצה שכונה
והוא האיר את ילדותינו הקטנה
והוא האיר את משחקי המחבואים
ולאורו היו הקדרים באים.
כשהשוטרים סוף סוף תפסו את הגנב
היה קולה של אמא רץ בתחנוניו
"הביתה,בוא לארוחה,כבר מאוחר
כבר זמן לשכב לישון,צריך לקום מחר"
"רק עוד רגע אמא רק שניה,עוד שניה אחת
את תמיד הורסת כשכבר כמעט…
לא הספקנו לשחק מעט אפילו"
אבל,תחנוני לא הואילו.
היה היה פנס בודד בקצה שכונה
ועל ידו גדר ושער וגינה,
ושם אמרתי לה את אשר אומרים כולם
על מפתני כל הבנות שבעולם.
וכשידי,שכבר מיליון עלים תלשה
ללטף ביקשה לה את חלקת ראשה,
אמרה "סליחה יש לי בחינה בסמינר,
כבר זמן לשכב לישון,צריך לקום מחר"
רק עוד רגע רינה,עוד שניה אחת,
לא הספקנו לפטפט מעט אפילו
אבל,תחנוני אז לא הואילו.
היה היה פנס בודד,חלפו שנים
ואור חדש היום מאיר בשיכונים
והשכונות,מצאו מקלט בפזמונים,
אבל אותם קולות ברחוב ובגנים.
וכשפספוס עומד נישען על אופניו
והשכונה כולה מלאה בשריקותיו,
אני יוצא למרפסת וקורא
"שמע ילד ,לך הביתה או שאני ארד"
רק עוד רגע ילד,עוד שניה אחת
לא נורא,שחק עוד קצת,צעק אבל…מעט
רק רציתי להפחיד אותו כאילו-
אבל,לא ירדתי אפילו…
כהרגלך שיגרת חץ ישר ללב ,איזה יופי. מה שלום אמא זהבה האחים רמי אורי ואורלי כמדומני והנכדים הנכדים. הלילה יהיה על מה לחלום. שלום שלום איש יקר
enjoyed reading your note on naomi Barut… my dad told me about her, and her roll in bat galim's history. I would like to hear more interesting stories in general then personal history. stories about the kids in the 50's 60's like dror vered and gideon cohen who write in general about bat galim. this web page is about Bat Galim in general so please give the opportunity to new people to tell their stories. for those that try to monopolize this web page, they should start their own…
There are great kids from Bat Galim like Raanan Chemdi, Ari Guter, Chagai agam lavan ZL, Hilel Goldberg ZL, Gabi weiss who are no longer with us, but friends should write about them. after all you expect 400 people at the meeting…. but the writing here is about 20????
ארי ברגר, מדוע אתה קורא לעצמך "ג'ורג" במסר הקודם?
במסר שלך "לפני 1948" (בערך עשרה מסרים אחורה) אתה כותב שילניק היה יורה דרך פתח קטן באוטובוס המשורין כל בוקר כשעברתם ליד המשטרה הבריטית.
האמנם? והבריטים לא עשו כל דבר בנידון? פשוט נתנו שיירו עליהם?
הרגע פתחתי את מלצר (לראשונה היום) וקראתי שאחד בשם ג'ורג' כותב שיש מישהו שמנסה לעשות מונופול על האתר הזה
TRY TO MANIPULAIZE THIS WEB PAGE
יש לי רושם שהכוונה היא אלי. אין בי כל רצון להשתלט על שום דבר. כל מי שרוצה יכול לכתוב כמה שהוא רוצה ועל מה שהוא רוצה. אז אם לג'ורג' ישנה בעייה איתי, אז פשוט שידלג הלאה כשהוא רואה את שמי.
עכשיו קראתי גם את המסר של ארי ברגר. גם ארי וגם ג'ורג' כותבים
MONOPOLIZE
במקום
MANIPULATE
נשמע קצת מוזר.
אולי שניהם רצו לכתוב "מונופול" ואז
MONOPOLIZE
היא מילה נכונה.
זוכרים אותו ? רובי הדייג ההונגרי מבת-גלים, הדייג התת-מימי הראשון בארץ שסיפק לובסטרים לכל המסעדות הנחשבות בארץ למאכלי ים.
הוא היה מביא לי הביתה לובסטרים, שהיו מטיילים במטבח עד שהיו מתעייפים ואז הייתי מכניסה אותם לסיר.
רובי שחי בישראל 40-50 שנה לא למד עברית כהלכה והיה מדבר בשגיאות מצחיקות.
היתה לי חברה רותי וסלי ז"ל. היא נפטרה לפני חודשים מספר .
כשהיתה רותי בת 15-16 היתה נוהגת לצחוק מרובי ולאמר : איך ההונגרים צוחקים? – אי-חו-חו-חו,
אי-חו-חו-חו.
יום אחד ניגש אלי רובי ואמר לי – אילה, אני רוצה אתה מסדר לי רותי, אני רוצה ד*** אותו.
אמרתי לו : רובי אתה השתגעת? רותי ילדה קטנה ואתה תלך לבית סוהר…
רובי ענה לי : אתה לא מבין אילה, אני רוצה ד*** רותי, מכניס אותו בחריון (הריון) וכשהוא יבוא אלי ויגיד רובי אני בחריון, אני אעשה לו אי-חו-חו-חו אי-חו-חו-חו……
רובי חי כבר שנים רבות בבודפסט, נשוי עם אשה מאד צעירה וכותב ספרים בהונגרית.
מסתבר שבגלל העברית הקלוקלת שלו לא ידענו כמה האיש אינטיליגנטי. רק אלה מאיתנו שדיברו גרמנית, שפה שהוא ידע על בוריה, הכירו את רובי צ'ומוש כפי שהוא.
אני מקווה שארי ברגר לא התכוון אלי כשכתב שמישהו מנסה לעשות מונופול על הכתיבה כאן, אבל אפילו אם התכוון לכך, אני לא כועס כי לא ניסיתי להשתלט על אתר זה אןו כל אתר אחר. פשוט סיקרתי את עבר הספורט בבת-גלים, את סיפורי הקומה השלישית, מה שחיים ארלוזרוב עשתה לנו, וסיימתי עם בת גלים לפני 1948. כל הדברים האחרים שעשיתי עם עשרות מסרים היה נסיון ליצור אתר בת גלימי אקסלוסיבי, אימייל שיכניס כל אחד לאתר ושיוכל להתעסק בו, ולסיום פתחתי אתר (יותר נכון אימייל) של כולם כך שכולנו נוכל להכניס תמונות (יש כבר כ-210 תמונות)
אתר "בת גלים שלי" מת כי הקיבולת בו היתה אפסית, ואותו דבר לגבי אתר
BAT GALIM FOREVER
שהכניסה אליו היתה דרך
BATGALIM333333@YAHOO.COM
הייתי צריך להסביר ולהסביר איך להיכנס וכו ולכן שמי הופיע עשרות פעמים. דבר נוסף שעשיתי יותר מכולם הוא לבקש ולבקש להירשם למיפגש, איך להעתיק את הדפים שניכתבו באדובי, ולבסוף כתבתי שאפשר לשלוח סתם דף נייר עם הפרטים ל-ת.ד 8017 חיפה מיקוד 31080
ואם לא עשיתם זאת עדיין, זה הזמן לעשות.
אם מישהו הוטרד ממסרי הרבים, אני מתנצל, אבל כל מה שעשיתי (ועושה) זה על מנת לשמר את מורשת בת גלים.
לא זכור לי שגם בוש היה בת-גלימי…
סבינה – האם את הבת של אולה וחנן והנכדה של קפטיין סטיב ??
אם מי שכתב הוא ג'ורג', אז אני בוש
Well I have written monopolize, and possibly this Geoerge that I don't know who he is copied from me???? My message was not directed directly at you… but it seems that "al rosh haganav boer hakova!!!" I have talked to a few "kids" from bat galim who expressed to me being upset as they were not mentioned at all when they had an impression on us kids and on bat galim like naomi Barut and others… I realize that you left bat galim very early and were connected with sports only… so you never got to know people one, two three or more years younger.
so have been somewhat limited with telling stories like gideon cohen dror and eitan who had a lot of core historic information for being there.
so please don't take it personally, and anyone is welcome to copy me…
unfortunately I have not the software to type in hebrew, as I am busy working.
I am looking forward to meeting you in bat galim and and chatting with you about the old days and maybe fill some missing information about gabi weiss, raanan chemdi, chagai agam lavan, chagai bar shaul, chana borshtein and rivkale, ari guter dany barute and for sure naomi Barut who ayala wrote so nicely about and robi the hungarian the fisherman who are all a very important part of our history. there is moshe molcho, and there was a kid we called "koroshenko" after the guy that performed in the casino. he was short and stocky "gingi" and was very strong… that was probably after you left.
I appreciate that you were not there and therefore you are restricted with the history of the streets and the jids of the different streets with whom we all played.
I appologize if you took it personally, but if I was aiming at you… I would put your name down.
we are old enough to be grown ups and look positively at our past and history. no competitions any more.
Ari
about yelinek, well they did not always think that the shots came from the bus, and sometimes they shot back at the bus…. he used to open the little window just enough for the gun, and probably only hit the building… we could never look…
Ari
Your story about Robi the Hungarian is great and I remember the lobsters he used to bring in. he was the first ever to bring lobsters. but Chagai Agam Lavan ZL used to go fishing big time with menachem borer and "Rasar" shulman, Shulman was in Cheil hayam, but spent most of his time in Bat Galim and "Mifratz hadayagim". surely we cannot forget Yusuf who used to fish a lot by the casino, and later with a net along the beaches.
Menachem Borer is a big part of our history as a "mazil" and a fisherman. he has many stories to tell but he in not on the Internet.
Many of the fish were sold to Kompanietz, and we had some great meals there. By the way I met my first wife who came from england to the "ulpan" at kompanietz. Tuvia was always a gentleman and a good sportsman… I really wish that these people would write here as they were in bat galim long befor 48 and longer after.
I wish I could write in hebrew and I would tell much more… hopefully there will be time at the meeting for many of us to share their memories of the old days…
Shalom
Ari
עודד
It was nice hearing from you, the words of the song are true reflection of our time.
Your old friend and neighbor from across the street
Regards
Rami
whatever happened to nurit hoffman? she lived in the same building as chana borstein?
I saw her about 10 years ago in bat galim, also has anyone contacted shimon lifshitz? quite a few of the kids worked with his dad and later with him at his electrical shop?
that will be all today…just trying to find the missing names from our old days…
Ari
ארי – אני ראיתי את נורית לאחרונה לפני 6 שנים במרכז המסחרי בקרית אליעזר. אני בטוחה שעוזי אברהם יצר קשר איתה והיא תשתתף בכנס.
לדעתי ולדעת רבים נורית הופמן היתה הילדה הכי יפה בבת-גלים.
החכמה לא מי היתה הכי יפה,שאלת השאלות מי תבחר למלכת הנשף הגדול יענו מפגש המפגשים כמו שאני מכיר את עוזי אברם לא מן הנמנע שהוא יזום איזה גלכטר שכזה, אז כל מועמדת פוטנציאלית חייבת להתכונןבהתאם, גם יבחרו את ספורטאי השנה לפי הקרטריונים של 1952 ומי יהיה השופט הראשי ? יכול להיות רק אחד שיש לו פרופסורה . תאמיני לי אילה שחסר כאן בדיחות של פעם כדי שהרצינות והציניות יתפוגגו
מספרים על דויד מרגוליס שבזמן שרותו בחיל הים יום אחד חייל ניסה להתאבד בתליה על התורן.
דויד צעק לו מלמטה : תרד מיד או שאני עולה אליך… מסתבר שזה עזר כי אותו חייל חי ונושם עד היום.
כי הוא האדם היחיד שצבעי הים המשתנים משתקפים בעיניו, מעטים האנשים שיש להם לב זהב רחב כמו לדויד,ועוד יותר מעטים הבתגלימים כאן ובכלל המכירים את כל יוצאי השכונה כמוהו שלא לדבר על סיפורי אלף לילה ולילה שהוא יודע ,אבל עוד לא חל עליהם חוק ההתישנות,היום המיוחל עוד יגיע אנשאללה, אדם נהדר הראוי לכל שבח
ראשית, תודה לארי על תשובתו. זהו מכתבי הארוך האחרון, ומי שלא מעוניין לקרוא שיעבור הלאה.
אני פשוט רוצה לסגור כמה קצוות, ואלה הדברים האחרונים שיש לי להגיד.
ראשית, אני קצת מבולבל מגודל המיפגש שאת התחלתו יזמנו ארנון, יצחק דקל, רובי אופיר ואני. רצינו מיפגש קטן של בני כיתתנו וחברינו הטובים ביותר. זה הפך לפיצוץ, ואני מאושר על כך כי אראה אנשים שלא ראיתי 50 ו-60 שנה ואני מתרגש מאד. זה עצוב לומר , אבל הסיכוי הוא רב שכמה מהאנשים שניפגוש לא נראה יותר לעולם.
אגב, הקבוצה הקטנה שהתחילה עם רעיון המיפגש לא מוותרת על מיפגש אינטימי נוסף אותו נקיים יום אחרי מיפגשנו הגדול, אבל הפעם בבת גלים במקום שפעם היתה מסעדת תמרה של הורי יצחק
,
מה שעושה ממפגש זה דבר מאד מיוחד במינו.
הוא שדרך ההתכתבויות כבר יצרנו חברויות חדשות (אני לפחות מצאתי חברים חדשים) ונידמה לי שגם אתרו של יורם וגם אתר התמונות שפתחתי קיבלו אנרגיה מחודשת והפכו כלי חשוב ביותר לקומוניקציה בינינו. אבל ישנו דבר אחד שאני רוצה להוסיף, והוא הנושא האחרון שאכתוב עליו. אני רוצה לכתוב על חגי אגם לבן ז"ל.. .
.
ארי ברגר כתב את שמו של חגי אגם לבן ז"ל כאחד שאני לא יודע מספיק עליו והוא ימלא פרטים במיפגש. הוא צודק לגבי שאר השמות, אבל לא חגי. חגי היה חברי הטוב ביותר מהבת גלימים בארץ (יחד עם ארנון ושמוליק).י.
אני מרגיש צורך לכתוב על חגי כי הוא שם שלא הוזכר מספיק, ואני מרגיש חובה לכתוב עליו כמה מילים
חגי אגם לבן
אילו ביקשו ממני לנקוב בשם אחד שמאפיין יותר מכולם את בת גלים, הייתי מצביע על חגי ללא היסוס. הוא היה כל מה שהיא בת גלים: חבר יקר, נאמן לבת גלים עד יומו האחרון, קצת פרחח, אוהב נשים (אבל תוך נאמנות מחלטת לאשתו צפרה), שחקן כדורמים מעולה, שחקן הוקי מעולה, דייג מעולה, שייט מעולה, מת על דגים וסרטנים, אחד הראשיים על "חיים ארלוזרוב", אוהב מסיבות, ומדי פעם לגימת וויסקי.
אני הייתי בקשר הדוק עם חגי מאז ימי בקרית טבעון. הכרתי לו אחת בשם נאורה בה התאהב, וארבעתינו (אני עם רינה) יצאנו, בילינו, חיינו. חגי אהב לחיות: כל שנה היינו ניפגשים בקלוב-מד באכזיב. הוא גם היה חבר נאמן: פעם הבאתי קבוצת פרופסורים מאדלפי, והוא הפך למדריך הראשי שלנו בטיולינו בכל ישראל. קיץ אחר בנותי סיגל ואפרת הגיעו ארצה לבדן. הן היו בנות 13 ו-10. חגי לקח אותן לים, חגי קנה להן גלידות, חגי שמר עליהן.
כל ביקור בישראל חייב היה לכלול את חגי, ופעמיים הוא הגיע אלינו לארה"ב עם אשתו צפרה. היינו חברים כמעט עד יומו האחרון: כמה שבועות לפני פטירתו הוא כאילו "הרגיש" שזאת פגישתנו האחרונה, וניפגשנו במסעדה בכרמל, חגי, שמוליק, אבי ויזלטיר, ארנון, ואני. את החיבוק שנתן לי עם דמעות בעיניים כשניפרדנו, לא אשכח לעולם.
יהי זכרו ברוך
אגב, אחד בשם אהוד השמן כתב שאחד עם פרופסורה יהיה השופט הראשי בבחירת "מלכת היופי". הוא בודאי התכוון אלי כי אני הפרופסור היחיד הכותב כאן (אולי גם מיקי הרציג הוא פרופסור באונ. חיפה)
אז אהוד, פגעת בול במטרה. זה יכול להיות בקלות הדוקטורט השני שלי.
אני מגיע ארצה ביום ד' הקרוב ואשהה אצל בתי בהוד השרון, טלפון 09-746-9946
את מספר הסלולרי שכחתי. לידיעת כולם: "המשלחת" מארה"ב, יצחק וסטלה, רובי ומיכל, שמעון שטיינר ואשתו, ובת דודתי זהבה ובעלה דני ישהו כולם במלון "נוף" החיפאי.
מצטער ששכחתי את רובי יאנג כחלק מהמשלחת האמריקאית. יש לי מין רושם שרובי יפתיע אותנו עם "אמריקאים" אחרים שהוא השפיע עליהם שהם חייבים להגיע.
מצטער ששכחתי דבר אחרון נוסף: ארי, שכתב מכתב חם ששבר את האווירה הקצת קרה בינינו, כתב גם על נעמי ברוט כאחת שאני לא מכיר.
זאת טעות. ראשית, היא היתה בגנון, בגן, ובבית ספר העממי איתי.
אבל הכרתי אותה גם בימי "גדולתה" כשהיתה חלק חשוב מהברנז'ה התל-אביבית. היא כתבה לעולם הזה ואני כתבתי אז לידיעות אחרונות, והיינו ניפגשים ב-"כסית" ובבארים שונים ברחוב הירקון. הייתי מין כתף שהיא נשענה עליה בימיה הטובים והרעים. כמובן שישנם לי עוד ספורים על נעמי, אבל הם קבורים עמוק עמוק בתוכי.
יהי זיכרה ברוך
Aviva Agam Lavan and her husband Selig Zak are still around… Selig is in his 90's and still "nassi Kavod" of macabi israel. Aviva was a famous lawyer.. they live in herzelia and are both in great shape. I hope that connection has been made with them, I know they will come if informed.
Abe Carmel, very important figure in our youth cannot come. he is a gentleman and an officer. Unfortunately he is busy with a new business project…
menachem… thanks for your note, and nice to read your latest stories about the people.
Ari
I can "feel" how Ari's fingers are dying to hit the keyboard and Hebrew letter would appear on the screen.
I explained how to do it before, but I can't find the message. I'm not sure how literate you are in computers, but if you use Microsoft Windows XP (actually, I did it for the past 30 years writing articles in Hebrew from here, on an old Windows program), you can write Hebrew, or about 125 other languages using your computer. I'm sorry I don't know enough about Apple, but I'm almost sure it has the same capability.
The ONLY problem is to stick Hebrew letters on your keyboard. In Israel you should buy a set of stickers in Hebrew, but in the meantime you can go to google.co.il and ask for Hebrew Keyboard. Print it. Then cut tiny pieces of paper, and write on them all Hebrew letters, as well as commas, dots, etc. Now tape them on the side of the English letters with scotch tape.
Now go to your Control Panel, click on "Regions and Languages", and on the window that you get choose the option "Hebrew", and OK it (or "Apply" it, depending what you see).
Now, in some computers you can start typing Hebrew immediately. But in XP you will see a little "ENG" on either the top or the bottom of your screen. So just click on it and choose "HEB", and
יאללה, התחל לכתוב עברית
If you (or another Israeli here in the Land of Uncle Sam) need help, call me after 6pm to
561-630-9774
The reason I say after 6 is because I go to see the movie The Assassination of Jesse James (Brad Pitt directed and plays J.J). The reviews are EXCELLENT. Maybe it is shown already in Israel because
היום ישראל היא אמריקה
(למעשה בגלל הסינים אפשר כבר להתחיל לכתוב כי "היום אמריקה היא ישראל
להשתמע
קבלתי דואר על מפגש וותיקי בת גלים וכך הגעתי לאתר עם סיפורי בת גלים המדהימים. על פניו, נראה שכל המשתתפים בתגובות, או לפחות רובם, נולדו לפני ולא נתקלתי באנשים מהמחזור שלי. אני ילידת 1950 ולמדתי בבי"ס "עליה" ונראה לי שאני מכירה את מאיר, מהצריף שליד תנועת הנוער העובד, שאח"כ גרתי מעליו (כשבנו במקומו בנין בשרל-לוץ, ליד השדה).אני זוכרת את השדה הרחב בין בת גלים וקרית אליעזר, שהייתי עוברת בו פעמים רבות, כשעוד לא היתה תחנת הרכבת ותחנת האוטובוסים המרכזית (לשעבר),ואפילו את הקרקס שהוקם על שדה זה ושנהגנו להתפלח אליו. היום, אני מתגוררת ברמת גן, לאח שנים רבות של נדודים בארץ ובחו"ל.גם אני קראתי בעתון המקומי על מותה של ה"אגדה" נעמי אדווה והיה לי עצוב לשמוע.אשמח להשתתף במפגש ולפגוש אנשי בת גלים שהכרתי.
הרגל שנישאר לי מבת גלים הוא שחייה. פעם הייתי שוחה 400 מטרים לחימום; היום זה המקסימום שלי.
בזמן השחייה מתעוררות אצלי מחשבות ממחשבות שונות. הרבה דברים בחיי קרו בגלל החלטות או רעיונות שצצו בי בזמן השחייה.
אז לפני כחצי שעה כששיחיתי ניזכרתי במנחם בורר, טיפוס נוסף שאני מרגיש חובה לספר עליו משנות ילדותי. אשמח אם תהיינה תוספות לכתיבתי. אגב, אני כותב כה הרבה כי מעטים אחרים כותבים, וחשבתי שיהיה מעניין לדעת כמה שיותר על טיפוסים בת גלימיים מהעבר, לפני מיפגשנו.
אולי המערבון על ג'סי ג'יימס שאני הולך לראות הקפיץ לי את מנחם בורר לראש, אם-כי לאחרונה בת גלים היא בראש מעייני כמעט כל הזמן.
אז נזכרתי בימים שהיינו הולכים עם מנחם בורר לקולנוע עין דור – ארנון, רובי אופיר, יצחק, אני, בברוטו, ועוד – ואחרי הסרט שכיכבו בו
ג'ין אוטרי, רוי רוג'רס, גארי קופר, או ג'ון
וויין מנחם היה מתחיל להסביר לנו מה ראינו ומה לא ראינו. ספוריו על הסרט ומה שקרה לפני ואחרי היו טובים מהסרט עצמו. דבר נוסף שעשה לנו מנחם בורר היה להסביר לנו קומיקס עם פלאש גורדון, כשהוא מטרף את בברוטו לחלוטין עם ספוריו. הוא היה "מנחם הגדול" ואני הייתי "מנחם הקטן". הוא תמיד היה קצת שונה מכולנו. היו לו פילוסופיות חיים שאילו ידעתי יותר עליהן הייתי כותב איתו ספר.
אהבתי לבוא לסוכת המציל שלו אפילו כשהיה לי כבר דוקטורט בביומכניקה ופיזיולוגיה של המאמץ, והנה הוא, מנחם בורר, מלמד אותי על אכילה נכונה, תרגול נכון, שימוש במי הים לחיים ארוכים, היזהרות מהשמש. היו ימים שהוא היה רץ באמצע שעות הצהריים קילומטרים על גבי קילומטרים בשמש החזקה ביותר של הקיץ, ותמיד עם הסבר למה ומדוע.
הוא כמעט תמיד כיבד אותי בדגים מטוגנים, וסוכת המציל שלו היתה מין ארמון שחובת העלייה לרגל אליו חלה על כל הברנשים של בת גלים וחיפה. שם יכולת לשמוע על מלחמות גרעיניות, ,מה יהיה אם, גורל היקום, ועתיד האנושות. היתה (ואני בטוח שעדיין יש לו) שפה מיוחדת במינה, וכשהוא דיבר ראית מין משה רבנו המדבר אל קהילתו או הנביא ישעיהו.
אהבתי את מנחם ואני אוהב אותו, ואני מקווה שאראה אותו במיפגש.ם,
יצא לי לדבר לפני כמה ימים עם פרידה בורר, רעייתו של מנחם שאמרה לי שהוא לא רוצה להגיע למפגש ועדיין מנסים לשכנע אותו.
מנחם,
'ש ל' את האפשרות לכתוב בעבר'ת,
well have the ability to type in hebrew… but until I find the letters I lose my thoughts…. as they move much faster then my searching fingers. possibly if I had as much time as you I would start practicing…
however, thanks for trying to teach me about computers… have been on them since they were invented…
swee you soon and meanwhile I may continue in english…
Ari
MENACHEM,
without any letter sticking, check this out
http://www.gate2home.com/?language=he&sec=2
you can type here and then copy and paste where you want.
I don't like sticky fingers or anything sticking to them….
let me know what you think, its good for whoever lives in a foreign country.
ניכנסתי לפני כשעה לאתר התמונות וראיתי איזה עשרים וחמש תמונות מארי ברגר. הוא ומיכה (אותו לא הכרתי) היו מה זה חתיכים! וכן כל ארבעת נשותיו – חתיכות אמיתיות. ארי, למה 4 נשים? וכמה ילדים טוטאלית יש לך מהן?
תגיד לי, האם אני מגלה כרס קטנה אצלך? אבל אתה עדיין אותו חתיך. אני בשנתיים – שלוש צעירה ממך אבל היה לי עליך קראש רציני
היה אצלנו בחצר עץ תאנה ענק על יד הצד של גדעון כהן. הגדר לכביש היתה מאבן. בניתי מתקן אשר כאשר שחררתי חבל אבן היתה נופלת על קרש שהיה מקפיץ חצץ וחול על העובר.
הזמנתי חבר לעלות על העץ לראות את ההמצאה שלי. זה היה בזמן שאת החלב קבלנו בסירים.
ישבנו על העץ ואמו של מנחם בורר באה עם החלב שלה… אמרתי לחבר שלי לא לזוז…. ושחררתי את החבל….
ישר לתוך החלב!!!!
היא זינקה לחצר ורצה מסביב כמה פעמים….
אמרתי לחבר לא לרדת… כי אמרתי שהיא חכמה…
אבל הוא חשב שהוא חכם וירד ישר לידיה…. היא נתנה לו מכות כאלה!!! והוא אמר לה שתביט על העץ אז היא נתנה לו עוד מכות על זה שאמר לה להביט למעלה….
זה הספור שלי בעברית…
Thanks for the complements…. just a small correction, I am married for the 6th time, and this is the last one.
my "Beten" each time I travel it grows and then I work hard to reduce it. I always loved great looking women, and realized that they get old…hahaha… so I changed models!
my wife now is the last one! she is beautiful and very clever too. she is an international architect and interior designer, and builds 5 star hotels and casinos all over the world.
we are the most happily married couple, and I lost the desire to change….
hope to meet you on the 15th…
by the way, my son Douglas is 39, and came back to london after a visit to eilat where he met Ayala… she can tell you about my douglas.
Ari
אחרי שקראתי את המסר האחרון של הדון-ז'ואן הבת-גלימי ארי ברגר (6 נשואים? אתה רציני?) החלטתי לספור כמה מסרים נישלחו היום ה-1 לדצמבר.
ספרתי 24 מסרים ועכשיו עוד לא 9 בערב. אני משוכנעת שיהיו עוד. זה פנטסטי ממש. אני בטוחה שזה שיא במסרים ליום אחד! מעניין אם זה יימשך כך גם אחרי שניפגש ב-15 לדצמבר, עוד 14 יום!
אגב, האם יהיו משקאות חריפים במיפגש?
אצטרך שתייה או שתיים לפני שיהיה לי עוז לגשת לארי ולהציג את עמצי. אגב, האם גם אשתך מגיעה? מעניין יהיה לראות אותה.
Neli,
My wife Lei and daughter Asia 3 years old are coming with me and possibly my son douglas will join us too he is 39. these are my only children that I know of.
to be married 6 times is not Don Juan…. my marriages gave me a break between each adventurous time.
I lived and live a great life, had all the toys I dreamt about as a child… including a ranch here in Texas, played polo and had thorough breads racing in louisiana.
and many more wonderful events… therefore I had no time to do a PHD in the university… spent my time having a great life.
send a picture to the tmunot 12121212@gmail.com;
HAVE THE DAY OFF TODAY AS WE HAD HALOWEEN YESTERDAY AND PARTIED LIKE CRAZY.
Ari
קראתי בעיון את כל המסרים של חמשת הימים האחרונים. וואללה שזה עדיף על קריאת רומן. בקשר למסרים שאני רוצה להגיב עליהם הם המסרים ממנחם לס על מנחם בורר והמסר של אילה רביב עליו.
זה כל כך טיפוסי למנחם בורר: הוא תמיד היה אדם עם דעות משלו ועקשן כפרד. אם כולם יבואו למיפגש – הוא לא יבוא. אם כולם רצים בבוקר או בערב – הוא רץ בשעות החמות של הצהרים. אילה, עשי מצווה ונסי להביאו. לי היו עשר שנות דיג מאד פוריות איתו
ואגב, ארי ברגר שגם אותך אני מכיר, סחתן על חייך המאושרים אבל אתה כנראה האדם המאושר היחיד בגולה. לי ישנם הרבה חברים שגרים כבר שנים בחו"ל, וליבם עדיין חצוי בין פה לשם. ואי השלמות הזאת תמיד פוגעת בשקט הנפשי.,
ארי, הסתכלתי על התמונות ששלחת. כל הכבוד. ישנה תמונה אחת של אחיך מיכה, הנראה בגיל 5 או 6 בדיוק כפי שאני זוכר אותו בגיל מבוגר.
מתי הוא ניפטר? ממה הוא ניפטר? בזמנו שמעתי כל מיני ספורים על חייו. אין כמובן צורך לענות על שאלותי בקשר למיכה אם כך אתה מעדיף.
לגברת נלי סמדר,לוחשש לאוזני שהמשקאות במפגש יהיו על הבסיס הבא : צוף,גזוז, סודה, מיץ תפוזים ורימונים סחוט ובנוסף יחלקו חופשי קרח גרוס בתור ברד כל זה כדי לנסות להחזירנו עשרות שנים אחורה הלוואי שזה יעזור באשר למשקאות חריפים אז כאן ישנה הנחייה שרק מי שיביא תיק אוכל אוטנטי עם שמו השזור ברקמה ושם גן הילדים שבו ביקר יותר לו או לה להביא בקבוק אחד אבל שטוח או אז נשתה נשתה לחיים
Micha, finished his architecture studies in germany and finished as one of the 100 best students in his field in Germany. he got married whilst a student, and moved to London where I lived. he worked as an architect but always wanted to be an artist. so they moved to south africa. he lived in Durban, Natal.
he divorced there and went to New York and with his friend/partner in life they had a studio and they designed for esti laudere, clinique and all the cosmetic firms their various designs.
he lived in a penthouse in central park west with his partner.
his son Dani, studied in Columbia university, and did his PHD in physics at the age of 25.
Micha and his partners died shortly one after another from Aids.
He is burried in darmstadt germany, at the jewish cemetry where the bergers have a few generations on their section. there is now only one more space on the berger lot and that is for my mom.
so I will be left out of that… but I do not wish to be buried in Germany.
I have been happy in all the countries I lived in, but found the wild west most suitable for my character.
Have a great wife and a beautiful daughter of 3, and we are thinking of maybe bringing our daughter another brother or sister. you gues rigjht…. I still enjoy a healthy full life.
so I am happy to show my family where I came from and why I am not there any longer.
enjoy your dagim my friend (so nice to know who I connect with)
see yah!
another name we have not mentioned…. Rachel Tomashov. her father was a skipper on a fishing trawler, and they had an open house to all her friends. very wonderful people and so was Rachel. I understand that she too passed away long ago… so sad that some of the best are no longer with us…
I am sure that if menachem borer's sister and brother aharon borer will come he will come too.
with so many so smart people involved… surely there will be a way to bring menachem along.
דגים בתל-שיקמונה – אתה כל כך צודק עם מנחם, עקשן כמו פרד, תגיד לו שחור והוא יגיד לבן…
אני מקווה שעם הגיל הוא התרככך והתגמש ונצליח להביא אותו למפגש.
איך לא חשבתי בשיחה שהיתה לי עם אשתו להזכיר שגם דיצה ואהרון מוזמנים.
הייתי מבקשת שתזדהה כי יש לי הרגשה שאנחנו מכירים לא? היה לי קשר לכל הדייגים, גם בעלי אמנון היה דייג שנהג לצאת כל בוקר עם עוזי חקלאי על גבי החסקה בחוף בת-גלים לזרוק רשת.
אני חיה באילת ב-26 שנים האחרונות וכשאני מביטה על הים באילת פלטה חלק בלי גלים ואני נזכרת איך הם היו יוצאים עם החסקה בים סוער ולא פעם התנפצו עך הסלעים ….
נלי – כשפגשתי לראשונה את דאגלס הבן של ארי ברגר, זה ממש החזיר אותי 40 שנה לאחור, הוא כל כך דומה לארי כשהיה בגילו, אבל מודל יותר משופר.
JUST GIVE ME HIS PHONE NUMBER, PLEASE!
אני מסרב להאמין שמנחם הגדול לא רוצה לבוא למיפגשנו. הרי הוא היה בשתי פגישותינו בכדרים (אולי מישהו יגיד לי כבר אם כותבים כדרים או קדרים? ןמה פרוש המילה? אני זוכר ששיחקנו "הקדרים באים" אבל זה כל מה שאני יודע) בהן החלטנו על המיפגש והוא היה אחד הנילהבים ביותר
אגב, כדרים/קדרים מזכיר לי שפעם כיסיתי משחק כדורגל בין מכבי חיפה ל-"צפרירים" חולון" בחולון. בכניסה למשחק, בבית שימוש, בתור לקניית גרעינים, בכל מקום, הצגתי את עצמי כמנחם לס, הכתב מארה"ב, ("אה, אתה מהנבא?") ואמרתי שאני צריך פרוש למילה "צפרירים" למאמר שלי. קבלתי תשובות שכתבתי עליהן קטע שלם (במסגרת למאמר), תשובות שגרמו לי להשתין מצחוק, מ"ציפצופים" ועד ל-"ציפורים קטנות", "קולות שמשמיעה הצפור צפירות", "ציפורי נפש", ו-"ציפורני חתול". היו שהסתכלו עלי כאילו נפלתי מהמאדים כשהם שואלים, "תגיד לי, באת מאמריקה לצפרר אותנו? תן לחיות בשקט".
אז מה זה קדרים ומה זה צפרירים?
ע
menachem borer number 04-820-1820 I am surprised at you Menachem Less that you do not have numbers of such good friends? maybe because you are a professor for sports?
always happy to help you…
menachem,
there are a few virtual hebrew keyboards so there is no need to stick papers with letters… god bless america and israel we have technology that moves fast.
try http://www.mikledet.com/ and make your life simple.
regards
Ari
ארי, אין לי את המספר שלו לא בגלל שאני פרופסור, אלא בגלל שאני פרופסור מפוזר.
חוץ מזה הסניליות מתחילה לחגור, ואם זאת לא סניליות אז, גוואלט, אולי זה אלצהיימר?
אילה, בקשת שאזדהה. אני בטוח שראית תמונותי העכשוויות, אך אולי את זוכרת אותי כנער, אז הכנסתי ל
TMUNOT12121212
תמונה שלי כשהייתי בן 16, וחתיך לא נורמלי
(נא לא לצחוק
קאגב, חזרתי עכשיו משני סרטים מ…הסרטים! סרטים לא נורמליים. עשר כל אחד. כשיגיעו לישראל – אל תחמיצו! לאחד יקראו בוודאי "ההתנקשות בג'סי ג'יימס" (עם ברד פיט ו) והשני שבוודאי יקראו לו "גנגסטר אמריקאי" עם דנזל וושינגטון וראסל קרו
כאן כשאני הולך לקולנוע (לבדי, הסרטים שאני אוהב גייל שונאת) אני הולך במכה אחת לשני סרטים. כאן זה מותר. אם מנחם בורר היה כאן הוא היה יושב בקולנוע מ-9 בבוקר עד 1 לבלילה כי הוא היה חולה אמיתי לסרטים!
אני יודע על קיבורד וירטואלים אך אז צריכים להסתכל על המסך ואני למדתי להדפיס בגלל ספרי ו-40 שנה כתיבת עברית על מקשים והכתיבה מהירה פי עשר
אבי חיים סלצקי ז"ל נהג תרתי משמע לשחות בים מדי יום כמעט כל עונות השנה למעלה מ-60 שנה, לא פעם שמעתיו אומר כי אדם ומציל כמו מנחם בורר עוד לא נולד…והוא ידע היטב על מה הוא מדבר. האיש הוא מותג בתגלימי ויש לעשות כל מאמץ כדי להביאו למפגש.
לכל המחפשים הרבים והמתגעגעים, לאסתר אשכנזי –
כיום אשתו של יהודה לאסקר -מתגוררת בעשרת ליד 08אשדוד – טלפון 8591556
מנחם לס – צפריר הוא סוג של ציפור קטנה.
צפרירים ברבים :))
קדר הוא אמן שעושה עבודות קרמיקה,עציצים, כלי מטבח וכלי נוי.
קדרים ברבים :))
יש תמונה שדני ברוט שלח לי לgmail בן מצולם מנחם עם אמנון בעלי.
מנחם מחייך חיוך רחב, בימי חיי לא ראיתי אותו מחייך כך. פרידה אשתו אמרה לי שעכשיו הוא מחייך לעתים קרובות.
כרגע דיברתי בטלפון עם אשתו של מנחם בורר. היא אומרת שלא תנסו ללחוץ עליו כי אז הוא יפתח אנטי.
מכיוון שהיא מכירה אותו הכי טוב, היא יודעת איך להשפיע עליו.
גם דיצה ואהרון בורר יגיעו.
לצפרירים אין קשר לצפורים.אלה הן קרני האור של תחילתו של הבקר וגם הרוחות הקלילות שמנשבות בתחילת הבקר. לביאליק יש שיר ידוע שנקרא צפרירים.
לגבי קדרים וכדרים זה יותר מסובך.קדר הוא אמנם יוצר כלי חרס אך נראה שאין לזה שום קשר למשחק.בדרך כלל כשמתיחסים למשחק כותבים הכדרים באים ב-כ אבל אין מישהו שנותן הסבר מוסמך.יש הטוענים שזה בכלל שיבוש של הקטרים באים.הסבר אחר הוא שהמקור הוא מן המובן השני של המלה קדרים,ב-ק:קדר הוא בדואי\ערבי\צועני\מכשף \ידעוני.ובמשחק הרעים האלה מנסים לתפוס את הטובים שנמלטים מפניהם,כמו ברבים מהמשחקים שלנו.
הרבינו לשחק גם בשוטרים וגנבים,שלום אדוני המלך,אחת שתים שלש דג מלוח ועוד.
שחקנו גם משחק הניקרא "החבא את המטמון" או משהו כזה. קבוצה אחת מתפזרת עם "מטמון" (בדרך כלל מיל או גרוש) שאותו היא מחביאה אצל אחד הילדים, המנסים להיכנס עם המטמון לעיגול גדול מאד (לפעמים כל העיגול של פינת גן או סוף רח' השרון) בלי שייתפשו. אם נתפשים, המגינים מתחילים לחפש את המטמון בבגדים, נעליים, איפה לא. רובי אופיר היה מכניס את המטבע לאפו, בין האף לגרון, ואפילו שהמגינים ידעו שהוא נושא המטמון הם לא הצליחו לגלותו, אפילו ש"צוו" עליו לנשום ולנשוף דרך האף, להשתעל, לבלוע רוק, ומה לא.
ף
לא מכירה את המשחק הזה-כנראה מפני שאני צעירה בכמה שנים וחלק מהמשחקים השתנו.אצלנו כשהיינו מחביאים משהו היינו משחקים ב חם-קר.
שחקנו בלורות-שנקראו גולות מחוץ למחוזות בת גלים.גם"שלש" מקלות,חמש אבנים,פקקים,ים יבשה.היה משחק שאיני זוכרת את שמו,בו היינו משליכים אולר לתוך עגול משורטט באדמה הלחה וההצלחה נקבעה לפי רמת הדיוק של הנעיצה.
כמה חבל שהיום ילדים כבר כמעט שאינם יודעים לשחק בחוץ-איזה בזבוז
חיים היה משיכמו ומעלה ג'ון ווין של בתגלים כשהוא היה מגיח ממעמקי הים לחוף זה היה מראה מדהים כמו נחתת מרינס. השיר הנהג שלנו חברמן נכתב עליו איזה תקופת חיים היה לנו בבתגלים
למשחק עם האולר (אבל שיחקנו יותר עם מסמר גדול שנעיצתו באדמה הליחה היתה נקודה ולא קו הנוצר ע"י אולר) קראנו "גשרים". המשחק חייב נעיצה (תקיעת מסמר כך שיעמוד ולא ייפול) בתוך העגול "שלך" ששורטט באדמה הליחה (לכן היה זה משחק של סוף הסתיו והחורף), ואז אתה יוצא לכבוש את העגול של חברך (או 3-4 שחקנים עם עיגול כל אחד) ע"י בניית "גשר". את הגשר בונים על ידי נעיצת המסמר ואז יצירת קו החוצה את מקום התקיעה/נעיצה מהעגול שלך לעגול שאתה מנסה "לכבוש", ואז עליך לסיים את בניית הגשר ע"י נעיצה נוספת ומתיחת קו נוסף החוצה את הנעיצה השנייה. מה שניסינו לעשות זה לנעוץ את הנעיצה השנייה ממש על הקו הראשון שנימתח ואז יש לך גשר המורכב מקו אחד, והוא יהיה קשה "לכיבוש" לכשיגיע תוך חברך לנעוץ את המסמר.ואם לא הצלחת ליצור קו אחד, אז כמה שהנעיצה השנייה קרובה לראשונה והקו המקביל צר יותר, כך ייקשה על חברך לכבוש את העיגול שלך שהוא יכול לכבוש ר-ק אם "כבש" את הגשר שלך ע"י תקיעת המסמר על הקו האחד או בין שני הקווים המקבילים), לפני שהוא יכול להגיע למעגל שלך ולכובשו ע"י תקיעת המסמר שלוש פעמים במעגלך. היתה עוד "סטרטגיה": יכולת לשרטט את מעגלך על האדמה בכל גודל שרצית. ככל שמעגלך היה קטן יותר, כך היה קשה ליריבך לתקוע בו את המסמר שלוש פעמים רצופות. אבל אליה וקוץ בה: לפני שאתה יכול להתחיל לבנות גשר, עליך לתקוע את המסמר פעם אחת בתוך העיגול שלך, ואם שירטטה אותו יותר מדי קטן כך שאתה עצמך לא היית מסוגל לתקוע את המסמר בו כדי שתוכל לצאת לדרך ולבנות את הגשר הראשון שלך, הרי שאיבדת את תורך. היתה עוד אסטרטגיה אם שיחקת נגד 2 או 3: הרבה פעמים ניסינו למנוע מכל השלושה לצאת מעיגולם ע"י שתקענו מסמר בין עיגולך לעיגול של עוזי, אבל לפני שסיימת אותו ע"י תקיעה שנייה, החלטת להתחיל בבניית גשר נוסף לעבר עיגולו של ארנון, ואז התחלת בניית גשר לעיגול של יצחק, ואז אתה חוזר ומנסה לתקוע את המסמר פעם שנייה כדי שהגשר יהיה "בנוי", ואם יכולת בנית גשרים "בנויים" לכל העיגולים, ואז כבשת אותם אחד-אחד ע"י תקיעת המסמר בעיגול של ארנון, ואז בעיגול של עוזי ואז בעיגול של יצחק – ניצחת את המצשחק. ברגע שניכשלת בפעולה כל שהיא (כולל מסמר שלא "ניתקע" אלא נופל), אז מגיע תורו של השחקן הבא.
.
נישמע מסובך? לא לנו, ילדי בת גלים, ששיחקנו במשחקים האלה הרבה הרבה לפני משחקי המחשב, ונהנינו מהם הרבה יותר!
ומה עם הקורקונטים שבנינו?
אני הבאתי לשתי נכדותי בהוד השרון
SCOOTERS
מאלומיניום מצוחצח, והן עלו עליהם 3-4 פעמים והם יושבים מאז במחסן.
לנו לא הביאו "סקוטרים" מאמריקה. את שלנו בנינו בעצמנו. מצאנו קרש טוב שיהווה את בסיס הקוקרונט, ואז הרכבנו שני קוגלרים, אחד לפנים ואחד מאחור, ואז הרכבנו "כידון" שנע בקלות מצד אחד לשני.
ראשית, מאין השגנו קוגלטורים טובים? לכל אחד היתה דרך משלו. וכשכבר היו לנו אותם, ציחצחנו אותם, שימננו אותם, ואם חס וחלילה כדורי הפלדה הקטנטנים היו בורחים "מהתל" בו נימצאו כדי ליצור את הקוגלר, לא היינו רצים לרכוש קוגלטור חדש, אלא היינו מנסים להחזיר את כדורי הפלדה הקטנים למקומם. אני זוכר את עצמי עובד על כך שעות על גבי שעות כי כשכמעט כל הכדורים בפנים, אז כשאתה מנסה להכניס כדור אחד, כדור שני שכבר היה במקום, "בורח" החוצה.
ה.
בניית קורקונט היה מבצע ממש. אני לא זוכר ילדים שביקשו מהאבא לבנות להם קורקונט. הכל עשינו בעצמנו תוך כדי שאנחנו לומדים הנדסה, מסגרות, נגרות, ומה לא.
ה
רוגטרות (ככה קראנו לקליעים שיצרנו) היו כלי הנשק שלנו לזריקת אבנים, זנזלך, מה לא. עכשיו זה נישמע רע, אך אחת ממטרות הרוגטרות הראשיות היתה ליצור רוגטקה כה טובה שמתיחתה ושחרור אבן שהוחזק בשתי אצבעות כשיד שמאל אוחזת ב-וי ויד ימין מותחת את שתי הגומיות היתה כה מהירה שהאבן אם פגעה ביונה או ציפור, היתה הורגת על המקום.
ת.
בסיס הרוגטגה היה ענף מעץ זית שנסיונינו לימד אותנו שהוא הטוב והאמין ביותר. היינו מנסרים או חותכים את הענף שמצאנו כך שמה שיישאר הוא צורת האות
Y האנגלית.
את הגומיות קשרנו לשני ידי האות
V
והקשירה היתה אומנות בפני עצמה. את שתי הגומיות היינו מחברים ע"י פיסת עור קטנה ששם שכנה האבן שמוכנה לעוף.
אני זוכר רוגטקות שהעיפו אבנים למרחקים של 100 מטרים ויותר. הכל תלוי היה בטיב הגומי של הרוגטקה, וכח המפעיל למתוח את הגומי כמה שיותר. לי יש בקרקפת איזה 4-5 חתכים, תוצאה של רוקטגות לפני מלחמת השיחרור.
את הגומיות היינו חותכים מטיירים (צמיגים) ישנים, ואז לכולנו היו דוקטורטים בגומי
(הדוקטורטים בגומי עזרו שנים אח"כ בשימוש אחר…..
אני יכול לכתוב ברגע זה על עוד 5-6 משחקים אופיניים לנו, אך ברצוני לתת צ'אנס לאחרים לכתוב
שבת שלום
כמובן רוגטקות ולא רוגטרות
M. Less mentions a boy named Roby Ofir often in his letters. Can somebody remind me who he was? I'm a 1939 boy anf for some reason I remember Roby well, but I also do not remamber him at all.
Interesting, I am a 1939 man, What was your last name? as I do not remember the name simcha.
Robi Ofir lived in rechov alia, in a 1 storey house with spanish tiles. his mom was british, and he always qwore a shirt and tie. he too left Bat Galim very early. his back yard backed to ours, and he used to come over to play. he was a quiet boy and very well mannered.
Ari
רובי אופיר היה נקרא אז רובי ארווין, ואח"כ רובי רוטשילד. ביתו היה בין בית הספר ברח' השרון ורח' עליה, כשביתו של ארי ברגר גובל עם בית הספר מהצד הצפוני. אמו לא היתה בריטית אך מה זה משנה? רובי היה בן כיתה שלי, יצחק יקל, נעמי ברוט. הוא הגיע לארה"ב בשנות ה-60 וסיים לימודיו בפיזיוטרפיה באוניברסיטת ניו-יורק, ואח"כ סיים גם את הדוקטורט. הוא התמחה בשיטת פלדנקרייז, ונחשב לאחד המומחים הגדולים בעולם, אך שיטתו היא לא "פלדנקרייז" מחלטת כי הוא פיתח אותה בדרכו הוא.
הוא גר במנהטן עם אשתו מיכל (הבת המבוגרת קרן גרה במיאמי) והוא מגיע למיפגש.
רובי היה אחד הילדים האמיצים ביותר שאני מכיר. למעשה האומץ שלו גבל לעתים בטרוף כי הוא עשה דברים שאיש לא העז לעשות. (לדוגמא מטבע המיל שדחף לתוך האוזן עד לגבול הגרון)
דבר אחד שאני זוכר עד היום הוא העץ הגדול שהיה בחצר בית הספר העממי ברח' השרון. הריצפה היתה מכוסה אספלט, והיינו משחקים תופסת על העץ הזה. יום אחד כשאני התופס ואני עולה ויורד מענף לענף אחרי רובי, וכמעט תופסו, הוא זזינק כמו טרזן מהענף עליו היה לעבר ענף במרחק של לפחות 2.5 מטר, כששני הענפים במרומי העץ, אולי איזה 6-7 מטרים גובה. אני יכול לדמיין לי את שני הענפים כאילו הם עתה מול עיני.קוטר כל ענף היה בערך קוטר של תפוז רגיל. אז כדי שלא אתפוס אותו הוא החליט לקפוץ מהענף האחד לשני. איך ידע שהענף לא יישבר והוא ינחת על פניו על ריצפת הבטון מסביב העץ? הממזר קפץ כמו טרזן ועשה זאת. אני, עם הכבוד העצמי האידיוטי שלי ועם הגאווה העצמית של אז (הכל הסטוריה, רבותי) אמרתי לעצמי שאם רובי עשה זאת, אז אני עושה זאת.
הפחד שיתק אותי. ישנם דברים מסויימים בחייך שאתה זוכר עד סוף ימיך. אז אני זוכר את הפחד האיום שהיה שווה ודומה לפחדי כשקפצתי ראש מהקומה השלישית בפעם הראשונה. היססתי כמה
שניות ואז זינקתי בעצמי וקפצתי אחריו.
הקפיצה מהענף הראשון לשני הפכה להיות "אות הגבריות" ת
שלנו ואני זוכר כמה וכמה ילדים שהעזו לקפוץ.זה היה טרוף ממש. מישהו יכול היה בקלות להיהרג.
יום אחד כשהגענו לבית הספר הענפים לא היו שם יותר. איזה מבוגר עם קצת שכל בראש ניסר אותם.
ספור אחר שעדיין לא סופר ואתן לרובי או ארנון לספרו היה ספור הקזינו של שניהם. השניים נעלמו מבתיהם והתחבאו בקזינו לפחות יומיים (או אולי אפילו הרבה יותר) כשכולם, כולל המשטרה הבריטית, מחפשים אותם. שניים או שלושה מאיתנו ידעו על כך אך שמרנו זאת בסוד, ופעם או פעמיים התגנבנו פנימה, והם כיבדו אותנו במעדנים שמצאו בבאר שם. הספור מעורפל בראשי
ואשמח אם אחד מהשניים יספר אותו.
ו.
רובי, יצחק דקל, ארנון קרומהולץ, ואני היינו רביעייה בלתי ניתנת להפרדה עד כדי כך שעד היום אנחנו מרגישים כאחים, והיו אלה ארבעתינו שהגינו את רעיון המיפגש…
אחרי שקראתי מה שכתבתי על רובי ראיתי שכתבתי אוזן במקום אף (מטבע המיל שהוא דחף לשם)
עם כל הכבוד אבל נמאס כבר ….
כתבת לפחות 10 פעמים בתגובות קודמות שאתה הוא הגאון שיזם והגה את רעיון המפגש.
נדאג לך למדליה ביום העצמאות !!!
באחת מתגובותיך היום הודית במעט סניליות וגם שאתה פרופסור מפוזר, כנראה שמכך זה נובע…
למי שמעוניין ליצור קשר עם צביקה לזר
מס. הטלפון שלו – 052-2981223 והוא גר בעין- הוד
!!!! כל הכבוד
לאחר כל הרמזים שלא נקלטו….. הבעת הרגשה של רבים… לאחר הולדת הרעיון …
ארנון, עוזי אברהם, שמוליק כהן, אריה ציפריס ועוד, הם המארגניםץ ולא עושים רעש!!!
ראשית שלום לכל החברה שלום רב
בשלב זה אינני יכול לספר לכם דבר על מה שמתחולל מתחת לפני השטח בימים אלו שלפני תחילת הכנס, אך מובטח לכולכם ערב שלא ישכח לעולם !! מה שדרוש לי כרגע ובנוסף לקיים
הוא חברה אשר מעוניינים לספר על בת גלים וכן על החברה ומעלליהם , כל מי שאכן יש לו חומר ומעוניין לספרו, מתבקש לשלוח אלי ובדחיפות חומר שאותו הוא מעונין להקריא או לספר, חומר זה יעבור בדיקה ותישלח תשובה
לאדם המתאים במידה ואכן יוחלט שאכן זה מתאים לכנס !! את החומר תוכלו לשלוח אלי לאי מייל שלי
Theibclub@gmail.com
אנא הזדרזו ומיד !!!!
הנייד שלי : 050-5475557
great that you have zvika lazar, we were good friends, he always had a smile on his face and I hope he still has it. say hello to him from me, and I will try to call him.
you and I certainly know many people of different ages as we grew without prejudice… all were equal… some were not… just think of the good memories and don't worry… I am excited to meet you at Dalia's!!!
ששון – אני לא מתחבאת מאחורי שמות בדויים ומי שמכיר אותי יודע שאני לא מחשבנת ותמיד אומרת מה שאני מרגישה וחושבת, כך הייתי בצעירותי וכך אני גם היום, גם מעט חסרת טקט אני יודעת…
המארגנים האמיתיים עסוקים בעשייה, הם עובדים קשה ואין להם זמן להגיב כאן באתר.
אני מאד מקווה שהחלק במפגש של "מספרי הסיפורים" יהיה מאורגן ומצונזר כמו שצריך אחרת כל המפגש ידפק.
have added some photos to my collection at tmunot12121212; hope you all recognize micha and may parents
אני מבקש שוב מאלה השולחים תמונות, לשלוח רק תמונות הקשורות לבת גלים ובני משפחה, ולהימנע מתמונות שאין להן כל קשר לשכונתנו, וזאת בגלל הקיבולת של
TMUNOT12121212
המוגבלת במגה-בייטס שלה.
ולאילה – לקחתי את מה שכתבת לתשומת לבי.
בשעה האחרונה עברתי על כ-ל המסרים והמכתבים ליורם מלצר מאז 2005. היו שתי תקופות ב-2005 ו-2006 כשדי הרבה בת גלימים כתבו לאתר, אם-כי ברוב המקרים מסרים עובדתיים, שאלות, וכו,.
ואז זה ניגמר עד שעניין המיפגש עורר עניין מחודש. היו כמה שכתבו יותר מכולם: רובי יאנג, מוקה (תקופה מסויימת עד לאחרונה) אילה רביב, ארי ברגר, מנחם לס, יצחק דקל, בני קרני, מאיר שור.היו אחדים שכתבו חוויות וספורים ניפלאים ארוכים, אך בד"כ ספור אחד או שניים לאדם: אירית בונשטיין, דרור ורד, אלמה, גדעון כהן, יצחק דקל, בלה זמיר, ואולי עוד אחד או שניים ששכחתי.
זהו. אולי עשרה שכתבו מאמרים ארוכים ואיזה 30- ששלחו מסר פה מסר שם. שמי, מנחם לס, הופיע בוודאי פי שניים או שלושה מכל שם אחר. אך עברתי על כל מסרי, ולדעתי לפחות 80% מהם (עסקו בדבר אחד: הקמת האתר (הקמתי שניים, והתחלתי גם להשתמש באתר של אלמה). וכדי שיוכלו כולם להיכנס לאתרים, לכתוב, לשלוח תמונות, וכו,ניסיתי כל מיני דברים:
YAHOOת
GMAIL
GROUP MAIL
אימייל לתמונות, ועוד ועוד. אנשים שלחו אלי שאלות באימייל הפרטי שלי ואני עניתי באתר של יורם כי הייתי בטוח שאחרים ייעזרו בכך.
מסתבר שלמרות שמאיר שור כתב פעמיים-שלוש על הצורך בהקמת אתר מקצועי, מלבד 5-6 לא ניכנסו אפילו פעם אחת לאתר שניסיתי להקים בהשקעת של עשרות שעות עבודה שהלכו לביזבוז בגלל חוסר העניין. נראה שרק אתרו של יורם הוא האתר המועדף, והדבר היחיד שעשיתי וסוף-סוף הצליח, היה אתר התמונות
TMUNOT12121212
שהיום יש בו כבר קרוב ל-300 תמונות (אך כולן נישלחו ע"י כעשרה אנשים ס"ה)ה.
אז את רוב כוחי ומאמצי השקעתי בנסיונות שוא ליצור משהו שיישאר לתמיד, וכשראיתי שבניית האתר גדולה עלי, הסכמתי לממן אתר מקצועי.
אבל בגלל ההיענות המינימלית לאתר שפתחתי ולאימייל התמונות, אין טעם לפתיחת אתר שאיש לא ייכנס אליו.
בנוסף לנסיונות השוא שלי בעניינים טכניים, כתבתי כמה מאמרים ארוכים
:
הטיילת שהפכה לחורבה
ספורי הקומה ה-3
חמישה מאמרי ספורט בת גלים ארוכים
שלושה מאמרים ארוכים על ההסטוריה של חיים ארלוזרוב
ספור ספורט ואהבה למוצ"ש
חידון ששלחתי
מאמר ארוך שהתרכז על כל שאלה בשאלון
בת גלים שלפני מלחמת השחרור
רודי ריהן
חגי אגם לבן ז"ל
מנחם בורר
רובי אופיר
ועל המשחקים
קורקונטים
גשרים
חפש את המטמון
רוגטקות
ונדמה לי שזהו.
אילו אחרים היו כותבים יותר, אני הייתי כותב פחות, ונראה לי שאחרי המיפגש אכתוב כפי שכתבתי ב-2005 ו-2006 – פעם בכמה חודשים.
אבל אני רוצה להאמין שעל אף שנסיונותי להקים אתר, אימיילים, וכו' ניכשלו, הם לפחות הגבירו את העניין המחודש בבת גלים, כפי שאני מקווה שתרמו מאמרי. אפילו אם לא השיגו מאמרי כל הישג אחר – הם לפחות תרמו לכתיבת תגובות וכו.
ו
מאחר ולא יכולתי לעזור הרבה בהכנות למיפגש (מלבד מציאת ותרומת איזה 100 אימיילים וטלפונים, אז לפחות קיוויתי שכתיבתי הזרימה אנרגיה שהיא שתעזור למיפגש
אין בי כל כעס על כמה מסרים בעבר שניסו לפגוע בי, כפי שניסו מסרי אילה וששון היום. כמה מהמסרים היו במקום, כמה לא. אך כפי שכתבתי בעבר, אדם בגיל 70 לא ממהר להיעלב או להסמיק, במיוחד כשהוא יודע שכל מה שניסה לעשות היה עם רצון טוב.
אז זהו. למעשה אין לי נושאים אחרים לכתוב עליהם כי בגדול מיציתי את החווייה הבת-גלימית שלי, ומי שלא אהב לקרוא אותי יכול היה בשנייה להתגלגל מטה ולעבור למסר הבא
.
אני מגיע ארצה ביום רביעי מלא מרץ ורצון לעזור לחבורה המארגנת בשמונת הימים שנותרו, ואני מלא אנרגיה וציפייה למיפגש.
אני בטוח שהמיפגש יצליח בגדול. מה שאני לא כל כך בטוח הוא שהאתר של יורם ימשיך לתפקד כפי שתיפקד בחודשים האחרונים, אחרי סיום המיפגש. אני מקווה שכן, אך אני לא כל כך בטוח.
ח.
אז בואו נתחבק ונישמח במיפגש כי ההתנצחויות הקטנות היו אפס אפסים לעומת המאורע הגדול שיהיה ב-15.
מנחם'.
please feel free to send any picture connected with you in bat galim or out, no restriction and when it gets full we can start another one. in the end maybe one can colate and select what they want to copy and save in their computer.
the email I started:
tmunot14141414
pass word 14141414
so its easy for everyone.
menachem I hope it helps you as you seem to be worried about full capacity…
tmunot14141414@gmail.com
ארי, בזמן שכל הישראלים ישנים אנחנו יכולים לקשקש ולהתקשקש באתר הזה כמה שדאנחנו רוצים ללא הפרעה…
הרעיון שלך לפתוח אימייל חדש לתמונות מציל את המצב. ישנן שתי אפשרויות: או שיתחילו לשלוח תמונות ל
TMUNOT14141414
או שימשיכו ל
TMUNOT12121212
עד שהאימייל יגיע לגבול הקיבולת ונקבל מסר "סליחה, עברת את הקווטה המותרת לך"ה
ארי, אני משאיר זאת לטיפולך ומעביר את שרביט התמונות אליך. אגב, כמה מהתמונות של נשותיך נראו כאילו גזרת אותן מאיזה מגזין הוליוודי. סחתן! כטכסני בוודאי שמעת על צ'ארלס וילסון, הסנטור של טכסס בשנות ה-80 ותחילת ה-90
לפני כמה חודשים יצא ספר עליו הניקרא
CHARLIE WILSON'S WAR
שניכתב ע"י ג'ורג' קריל, הפרודוסר של
"60 MINUTES"
אני סיימתי לקרוא את הספר לפני כמה ימים, ובקרוב ייצא הסרט עליו בכיכוב תום האנק וג'וליה רוברטס. למה אני מזכיר אותו? הוא היה
WOMANIZER
מהסרטים. הספר והסרט מסבירים כיצד הוא (ויווני אמריקאי בשם גאסט ניצחו ממש לבדם את המלחמה באפגניסטן וגירשו משם את הסובייטים
לכל פגישה באפגניסטן או פקיסטן הוא היה מביא איתו איזו מלכת יופי חדשה. אחת מהן היתה מלכת היופי של ישראל שהוזכרה בספר, וכשראיתי את ה-
PREVIEW
רואים אותו בישראל מתהולל עם כל הגנרלים שלנו והחתיכות שלהם. הוא היה ידיד ישראל גדול גדול, והדבר שמטרף את הדעת יותר מכל הוא שהוא רצה שישראל תייצר תותחים אנטי הליקופטרים מיוחדים, ומי יקנה אותם? הג'יהאד של בין לאדן.
אז יש בתמונות בספרו הרבה שמזכיר אותך: רכיבה על סוסים, כובעי קאובויס, יפהפיות שלא מהעולם הזה, ודבר נוסף שאני לא יודע אם גם הוא קרוב אליך – שתיית
BOOZE
בגלונים. הוא היה שיכור בסנט, והריץ את ה-
CIA
כשהוא שיכור כלוט.
עכשיו מילה לששון:
לאילה רביב ישנה הזכות המלאה לכתוב מה שהיא רוצה כי היא כותבת, היא מעורבת, היא תורמת היא בעניינים, והיא שולחת תמונות. ואתה? מי אתה? במה היתה תרומתך למיפגש הבת-גלימי או לאתר הזה, מלבד
משפטך
?"הבעת דעה של רבים
anyone knows about naftali podheizer? in the picture of aviva' eisman group?
well I did not booze as I liked to be coherent when I enjoyed myself and know and feel every minute… Abe Carmel visited me a few times… whenever he wanted to refresh his eyes, and go dancing too.
but certainly I enjoyed the women… unfortunately these pictures are only remnances… my 5th wife was very jealous about my past… ( women were still telephoning any time day and night, that she destroyed all she found in my pictures from my past…
but I shall try and find for myself if I can connect with friends from the past who had pictures from me.
I had one wedding on horseback, with about 30 cowboys following my wife and I through the streets of the city to my ranch where we partied. I will go to the library and try to find the copy of tyhe newspaper where we had a color picture on horseback on the way to the ranch….
YOU WERE CRAZY ABOUT SPORT AND i WAS CRAZY ABOUT WOMEN…
I was and am determined to live everyday to the fullest, although I have to be a good boy for my daughter.
but I take your message as a complement…
Just to remind you that to be crazy about sports and to be crazy about women are NOT mutually exclusive, if you know what I mean…
אני לא בת גלימית, אך נשואה לאחד. אני לא מכירה איש או אישה מהכותבים, אך התחלתי לקרוא אתר זה מאז בעלי ביקש שאקרא את קטעיו של לס על האנייה חיים ארלוזרוב. כתיבתו ותיאוריו כה ריתקו אותי שמדי פעם הייתי ניכנסת לאתר זה רק לקרוא את ספוריו של לס.
לס, אני מקווה שאתה לא מתייחס למה שכתבה רביב. ספוריך המרתקים כה עניינו אותי שהתחלתי להבין את אהבתו הגדולה של בעלי לשכונה הזאת. לא כתבת יותר מדי כלל וכלל. למעשה לא כתבת מספיק ואני מקווה שתמשיך לרתק אותנו בכתיבתך מלאת הצבע וההומור. כה לחי
נ.ב: בעלי יהיה במיפגש לבדו. גם הוא לא מכיר אותך כי הוא צעיר בכמה שנים טובות. אבל הוא יודה לך לס על כתיבתך בשמי. אנא אל תיקח ללב את מה שכתבה רביב
אני שייך לדור העכשווי בבת גלים והגעתי לאתר ע"י המלצת דודי.
אני מתפלא מאד שעם כל עשרות או מאות המסרים על ייחודה של בת גלים, איש לא טרח לכתוב
ולספר על היותה אחד המקומות הייחודיים והמצויינים בעולם לגלשני רוח
ם
כתוב כל מה שעולה על דעתך מגלשני רוח עד גליצ'לצ' במגרש המשחקים הישן בפינת גן, כאן לא מתפלאים אלא מפליאים בסיפורים וכל המרבה הרי זה משובח נסה לשכנע את חבריך הצעירים לבוא לכאן ולהכניס רוח נעורים במפרשי האתר לפני שהספינה חלילה תשקע
ספר בלשונך הציורית איך היו לוקחים גלים בבת-גלים בימי הבריטים כשקרש כביסה היה מעץ ולא מפוליקרבונט ,בחיאת מנחם ושו'ת היום קוראים לזה גלשני רוח ואז פשוט לקחו גלים שרק צצו ממרחקים
כל ילדי שיכון חיילים משוחררים (שיכון הבריגדה) הכירו את גב' פינטו, אמא של מגי, אשה חמודה, מיניאטורית, רזה ושחרחורת עם לב חם ואהבה ללא גבול לחיות.
כל כלבלב חולה או פצוע שאמא לא הסכימה להכניסו הביתה הבאנו לגב' פינטו וידענו שאצלה יקבל טיפול טוב ושהיא תמצא לו בית חם כשיבריא.
אני זוכרת שהבאתי לה גור כנעני לבן שגדל אצלה ונשאר בביתה, הוא הפך לכלב ענק ויפה וכשגב' פינטו הקטנה , היתה מוציאה אותו לטייל והוא היה מושך אותה אחריו, אנשים היו אומרים : הנה הכלב (אני לא זוכרת את שמו, יכול להיות סם) הוציא את גב' פינטו לטיול….
גב' פינטו היתה מאד פעילה בצער בעלי חיים .
מה שמזכיר לי גם את גב' אפשטיין מרח' הקלעים,
אלמנה יקית בודדה וערירית עם שיער שיבה , שהיתה כל בוקר מתייצבת אצל הקצב בשד' בת-גלים וקונה ממנו ראשי תרנגולות וכל מיני שיריים, את השלל היתה מכניסה לסל קניות על גלגלים, וכך היא היתה מטיילת בשכונה, מאכילה את החתולים, וטור ארוך של חתולים משתרך אחריה….
גב' אפשטיין היתה מספרת לי על מלחמת העולם השניה, לפני עלייתה לישראל , היא חיה בלונדון והיתה שותפה למאמץ המלחמתי, היא עבדה במיכרות.
כשעברתי לגור באילת, גב' אפשטיין ביקרה אותי והיתה אורחת שלי לשבוע ימים, היו לה אינספור סיפורים שאצרה בליבה במשך שנים רבות.
זמן קצר לאחר מכן היא עזבה את בת-גלים ועברה לבית אבות אקסלוסיבי בכרמל עד שנפטרה.
אני הזכרתי את גלשני הרוח כאן באתר לפני כמה שבועות. תעבור על התגובות שלי ותמצא שגם ציינתי שמות של גולשים מצטיינים.
בגלל שרוב הכותבים חיו בבת-גלים לפני עידן גלשני הרוח נכתב יותר על כדור מים, הוקי, כדורגל וכדורסל.
למי יש סיפורים על גב' פירסט ז"ל
הגננת שושנה שאולי לא היתה גננת מדופלמת אבל דורות של ילדי בת-גלים התישבו על הסיר בידיה האמונות, זוכרים את האמא שלה בקומה ראשונה בבלוק? הנכד להלן הבן של שושנה הגננת פרופסור סופר מדופלם בעל שם עולמי בוונקובר קנדה …אילה את בטוח תוכלי להוסיף כמה אנקדוטות על שושנת בת-גלים
אמא של פייבל האשה שכל כולה לב ענק שגרו שם בצריף ברחוב השרון עם שני כלבים חתולים שהיה מועדון לילדי הרחוב כשהצריף היה בשבילם ארמון, הדמות הכי דומה לה זו אימא קוראז' מהקלסיקה
קראתי היום כמה מסרים מהימים האחרונים, ומאד כעסתי על המסר של אחת בשם אילה המאשימה את מנחם לס בסניליות, ועל זה ששמו מופיע יותר
מדי פעמים באתר. אני שמח שהיום כתבו לפני
אחד בשם ש.כ, אחד "סבא אפרים" ואחד ששמו "תאריך" שלהיפך, רוצים לשמוע מלס הרבה יותר כי זכרונו נראה כשומר פרטי-פרטים, ספוריו על הימים שהיו לפנינו בבת גלים גילו לי עולם שלא ידעתי עליו,והכל בשפתו הציורית המיוחדת (לכן שנים על גבי שנים קראתי את מאמרי הספורט שלו, ועד היום מתגעגעים אוהדי ספורט למאמריו השופעים צבע והומור).כל הכבוד לך שקבלת את כתיבתה של אילה ללא כעס. דע לך שהיא במיעוט קטן ביותר.
ספרי ספרי ל"גרופיס" ש…בבת-גלים שלנו מאז גם לבנות היו גץ, שימי קצוץ והמשיכי לקצוץ כהרגלך בכל בשר חי שמתחיל מדי פעם להסריח…יש לך בכלל ספק מהיכן ולמה מטפטפים חיזוקים או אולי מוטב להגיד מטפטף…רבותי אין מונופול לאף אחד על האתר תכניסו זאת היטב לקופסא, אנשים בוגרים שהם גם מבוגרים יכולים לקבל ביקורת בלי פויילה שטיקים וסנקציות למה מה ?
פייבל זילברשטיין לימים שרגא הרפז השחקן המהולל הכישרוני, אמו נשמה מזהב -פניי זילברשטיין[כובסת?] היתה דמות ידועה בשכונה וספור חייה היה מסעיר ביותר [בנה דוד שנפטר ?] מה הקורות אותם
שרה'לה – אני לא דופקת חשבון כפי שכבר נוכחת לדעת, ובמיוחד לא לבדויים וירטואלים שאין להם אומץ אפילו לכתוב את שמם.
לפגוע במנחם לס – לא זו היתה כוונתי.
פשוט כתבתי מה שהיה על ליבי.
עדיה – לאמא של פייבל קראו אנה ולא פני. על שמה נקראת בתו הבכורה אנלי. אכן היא היתה כובסת הרבה לפני שטאובר פתח את המכבסה שלו.
בנה הבכור אכן התאבד בנסיבות טרגיות .
עם פייבל אני בקשר עד היום. חייו כשחקן לא כל כך מזהירים והוא עובד בעבודות מזדמנות בין הצגה-תסריט בטלויזיה-הצגה. חבל ששחקן כל כך כשרוני מתבזבז…. זוכרת שפייבל קיבל את פרס כינור דוד?
אני זוכרת כשפייבל שיחק בקאמרי בחלום ליל קיץ אני חושבת, והוא ניסה לשנות את הטקסט שלא מצא חן בעיניו, היה אז סקנדל גדול, את הטקסט של ויליאם שייקספיר לשנות ?? :))
היום דיברתי איתו בטלפון. הוא לא בטוח שיצליח להגיע למפגש וחבל!! כל כך רציתי שהוא יבוא.
קראתי לפני כמה דקות מכתב מאחד בשם דוב מקרית אליעזר שמתפלא שלא נעלבתי ולא נפגעתי ממה שכתבו עלי, ושאין בי כעס. אז דוב, הדברים שאני כועס עליהם באמת הם שמחירי הנדל"ן כאן על הפנים, שהכלכלה על הפנים (ככה זה כשהמלחמה בעיראק עולה 60 מיליון דואר ליום), ושישנה לי בעייה רצינית עם שרירי סובבי הכתף (רוטייטר-קאף) שגרמו לי לפרוש מקבוצת הטניס ופגעו קשות במשחק הגולף שלי. אני עומד לעבור ניתוח מיד כשאחזור מישראל.
אימיילים, תגובות, ביקוורת הם כולם דברים חיוביים ועוזרים אם לוקחים מה שניכתב ברצינות לתשומת לב, ומבטלים את השאר, והכל עם חיוך על השפתיים, כי הם מכניסים קצת פילפל לעניינים. פעם כתבתי בעתון ידיעות ש-"כל מי ששונא זבת בים, חתולים, ואת הלוס-אנג'לס לייקרס, לא יכול להיות טיפש או חסר רגשות", ונוני מוזס כמעט פיטר אותי. הוא קיבל אלפי מכתבים – אני לא מגזים – מחולי חתולים שתהו על רמת האינטיליגנציה שלי, על רמת הרגישות שלי, ועל זכותי לחיות. פעם כתבתי ש-"חדרה היא מקום עשר לגור בו אם אתה תחנת דלק", וראש העיר שלח לי מכתב בן 3 עמודים וכל מיני ברושורים על חדרה כדי שאראה שזאת עיר ממש ולא מה שהיה פעם. כשלפני 7 שנים היה לי סרטן בפרוסטטה ונותחתי בבית חולים בלונג-איילנד, הסטודנטים שלחו לי אימיילים למיטת חוליי עם העתקים של מכירות סוף שנה בבתי קברות.
לא, אין בי כל כעס על כל ביקורת שהיא, כל זמן שהיא עניינית ולא באה מתוך שינאה. ולכן איני כועס על אילה כי היא לא מכירה אותי, ולכן גם לא יכולה לשנוא אותי, ואולי היא אפילו צדקה כשהעירה שהזכרתי יותר מדי פעמים שרעיון המיפגש התחיל אתנו, יצחק, ארנון, רובי, ואני..
מצאתי סוף-סוף את מספר הסלולרי שלי בארץ למי שמעוניין:
052-654-6603
גב' פירסט היתה חברה של אמא שלי כשעוד היתה מאופסת.
אשה מסכנה, אמא שלי היתה מספרת לי איזו אשה נפלאה היא היתה פעם.
הילדים של בת-גלים היו נכנסים אליה לקיוסק, ממש התעללות, באים אליה מכל הצדדים, מבלבלים לה את המוח,גונבים ממתקים, עד שהיא היתה צועקת "החוצה" , סוגרת את החנות ואת סורג הברזל החיצוני ונכנסת לחדר הפנימי של החנות להירגע.
היה לי בזמנו בית קפה בשד' בת-גלים, בני הבכור שהיה בכיתה א' גנב לי מהקופה שטר של 50 שקל ישן, והלך לקיוסק של גב' פירסט עם חברים לחגוג. 50 שקל היו אז הרבה כסף וגב' פירסט מיד התקשרה אלי שאבוא אליה. היא מיד הרגישה שזה לא יתכן שלילדים קטנים יהיו סכומים כאלה בידיים.
אני לא יודעת מה קרה איתה אחרי שהיא מכרה את המקום. מה שבטוח שהיה לה יותר שקט נפשי.
לדרורה מהשיכון – בודאי שאני זוכרת את הגננת שושנה אמא של בוריס וגם הכנסתי תמונות שלה בgmail היא היתה גם גננת שלי וגם של בני הבכור שחר אלקיים.
איך אהבנו להרגיז בילדותנו את הסבתא של בוריס, כעסנו עליה כי היא לא איפשרה לנו לשחק בחלקת הדשא שליד המרפסת שלה.
גם בוריס מופיע בתמונות ההם שהכנסתי.
אמי סיפרה לי פעם שבעלה של שושנה ברח ממנה אחרי מלחמת השחרור ולא חזר מעולם.
שושדנה חיכתה לו כל השנים וגידלה לבדה את בוריס לתפארת מדינת ישראל. גם הסבתא עזרה. ידוע לי שבוריס הוא פרופסור ידוע בקנדה, אך אולי תוכלי את לאמר לי פרופסור למה הוא בדיוק.
בת גלים הוציאה מקרבה 4 פרופסורים
1. מיקי הרציג
2. בוריס
3. דני ברוט – פרופ' לפיסיקה גרעינית
4. מנחם לס – פרופסור לספורט.
שרה'לה – פייבל טוען שקראו לאמו גם פני עם דגש ב "פ" – פרוש המילה פני הוא גברת בפולנית.
פנייה – זה גברות ברבים בפולנית.
העמידו אותי על טעותי – למיקי הרציג יש תואר ד"ר – גם כך הוא מביא כבוד לבת-גלימים.
בוריס הוא פרופ' לגנטיקה בעל שם עולמי.
ושכחתי את פרופסור נטע סנדלר, אחות של ינון סנדלר בן-כיתתי.
someone has deleted all the berger picture I have put on 12121212… whoever it was, I would like them to know that Dr. Berger and his family were a well known family, and I would like that person to have the balls to tell me why they did so???
Ari
אם כבר סופרים ומזכירים שמות אז ישנו לפחות עוד אחד רמי סלצקי אח של עודי אורי והבת ששכחתי את שמה, אבל למה לספור הרי כולנו פרופסרים בוגרי האוניבסיטה של החיים הלא היא בת גלים
שמי אקי פלקסר יליד בת גלים .1953
גדלתי ברחוב השרון 9.
היום אני מתגורר בשכונת רוממה בחיפה.
את מרבית זמני הפנוי אני מבלה בשכונה.
אני גולש רוח וקייט.
בשנים האחרונות ניהלנו מאבק ציבורי נגד כוונת עיריית חיפה ליבש את ראש הכרמל ולהקים שם מרינה נדלנית.
לצורך העיניין הקמנו אתר אינטרנט שכתובתו:
www/batbalim.org.il
אנו עוקבים כבר כמה שנים אחרי הסיפורים המעניינים המתפרסמים כאן על בת גלים של פעם.
ההצעה שלי להעביר את המשך הקשר בין תושבי בת גלים לדורותיהם , לפורום שנפתח לצורך כך באתר שלנו,וכמו כן נפתח בו גם גלרית תמונות.
היום משמש האתר פלטפורמה לחובבי ספורט ימי אתגרי מכל הארץ והוא נמצא גם על מפת הגולשים בעולם.
האתר מספר גם את הסטורית המאבק וכולל כמה פורומים לגולשים.
כבר היום קיימת גלרית תמונות ובתוכה אלבום נוסטלגי שמוכן לקלוט את כל התמונות ששיגרתם לtmunot12121212.
הלינק לגלריה הוא :http://www.batgalim.org.il/gallery/main.php/v/Nostalgia/
לצערי בתאריך המפגש לא אהיה בארץ אולם אנחה את חברי ליהיות בקשר עם המארגנים.
שיהיה לכולם ערב מהנה.
ממש בושה וחרפה !!! לכזו רמה נמוכה ירדתם !!
מי שהוריד את התמונות של משפחת ברגר כמובן שלא יזדהה, אבל בחדרי חדרים שיביט בעצמו במראה ירק עליה ויבקש סליחה….
ד"ר ברגר ז"ל שהוציא לי בלורה (ג'ולה) מהאף כשהייתי בת 5. (לא יודעת איך נכנסה לשם מלכתחילה)…. מיכה ברגר ז"ל וארי שיבדל לשנים ארוכות.
משפחת ברגר היתה מהמשפחות המייסדות של בת-גלים, יכולים להוריד את התמונות, אבל לעולם לא את משפחת ברגר מליבנו.
I just arrived to FAU in Boca (by the way, Ayala, I'm not a "professor of sports". There is no Ph.D in sports; my Ph.D is in Biomechanics, but my life is in sports!) and read Ari's message that somebody removed his pictures from Tmunot12121212. I just cannot believe it. Who would want to do something as nasty as that, and for what purpose? Ari can insert them all back in 2 minutes. And besides, if to remove all his pictures than why not go also to his TMUNOT14141414 and remove his pictures from there, and mine?
Eitan have had the same experience when someone entered BATGALIMFOREVER and removed HIS pictures from there. We work and work and do our best to spread the word and knowledge about Bat Galim, and some idiot just destroys our work.
Let's just have our Mifgash and fuck everything else.
I am so pissed that I don't think I'll do one more thing except just showing up for our Mifgash.
Just went to tmunot12121212 and found out that not only Ari's pictures were removed. A-L-L 325 pictures were removed, and then removed from TRASH as well.
It took weeks upon weeks to get these pictures, including scanning, running to photograph stores, and receiving pictures by mail from everywhere. I still remember that package I received from Robbie Ofir with pictures that he spent a lot of money retrieving. Roby Young had sent me Registered Mail with his pictures, and after scanning them for him, I spend a lot of money mailing back to him, Registered and Certifies.
And someone full of jealousy and hatered erased all our work and effort with one click of a botton.
Well, please don't anybody think that we Bat Galimim are different from anybody else. We have the same BNEY ZONOT like anybody else.
מנחם לדעתי אתה כועס סתם ולא בטוח בכלל שמישהו מחק תמונות בכוונה.
סבירות יותר גבוהה שזה קרה בטעות.
זו בדיוק הסיבה מדוע הצעתי את אתר בת גלים
http://www.batgalim.org.il כאתר בית להמשך ההתכתבות של בתגלימים לדורותיהם במסגרת פורום שיהיה לו מנהל שרק הוא יכול לבצע כאלה פעולות של מחיקה.
ואותו מנהל פורום יהיה גם אחראי על ניהול גלריית תמונות .
I"m sorry if I misspelled your name.
Akki, I'll describe here 2 possibilities, and I don't care which way we'll go.
The first possibility is to create a new Web Site that I'll call http://www.TmunotBatGalim.com , and Ari Berger will manage it.
The second possibility is taking Akki's advice and send all our pictures to http://www.batgalim.org.il
I prefer the first possibility because I'd ask people to send Ari pictures of the past AND new digital pictures from the Mifgash. This would mean LOTS AND LOTS OF WORK for the Site Manager, and I'm not sure that in http://www.batgalin.org.il the site manager would have the time OR motivation to handle thousands of pictures that we shall surely have after the Mifgash.
I am so pissed off that I cannot sleep. It is 3:50 am here and I had to go to the computer. Last night Ari Berger called me and I told him that I'm not giving up to the one who erased all the pics (I pray to God that Akki is right and maybe all was erased by a mistake, and not a person, but frankly, I don't think it was a mistake).
So, I'll open a new Web Site and call it TMUNOT BAT GALIM, I'll give only Ari the password to enter the site, he'll become the site manager. I'll ask all people to re-send their pictures to Ari's email address, and only he could add or delete pictures in the site. I am basically too tired and pissed off to do it myself, so Ari will be the Site Manager.
Actually, maybe ME'AZ YATZA MATOK, because with a Tmunot site that I'll create AFTER THE MIFGASH, people could send him pictures that were taken digitally during the MIFGASH, and this site could hold thousands and thousands of pictures for us and for generations to come, both of our past, and present AND future.
But I'll do it all after the Mifgash.
First I said that I don't care which way we go, then 3 sentences later I wrote that I prefer the first possibility.
Actually, http://www.batgalim.org.il also has an advantage, because I believe its volume is unlimited.
We'll wait and see.
Mel
מנחם כדי ליהיות יותר מעשיים אני מציע שאנחנו ניקח על עצמינו את העבודה השחורה להעביר כבר עכשיו את התמונות לגלריה שלנו באתר http://www.batgalim.org.il
כאשר נשלים את העבודה בתוך יום יומיים ניתן לכם אי מייל חדש למשלוח התמונות ואנחנו נעביר אותם לגלרייה .
כמו כן נפתח לכם פורום נוסטלגיה נעביר לשם את כל היסטורית ההתכתבויות עד היום ושם נמשיך לשמור על קשר של הקהילה גם בעתיד.
אני מחכה בעצם להחלטה סופית שלכם שתהווה אישור להוציא את העיניין לפועל.
OK Akkie. Your suggestion is OK with me. But who am I to decide?
Maybe today some people who read the mail here will voice their opinion.
Your suggestion about "practicality" is also logical, because I don't think Google gives much more than 100MB free' which will hardly be enough, and then if I did it, I'd have to add new Websites like http://www.tmunotbatgalim1.com then http://www.tmunotbatgalim2.com etc.
I wish we could "transfer" the pictures to you, but there is nothing to transfer. The pictures are all gone from tmunot12121212, and it would be up to the individual person to re-send the pictures, this time to the email that you'd provide.
If you write here the email to send the pictures, I'll send mine today and tomorrow already.
So Akki, as far as I am concerned, the ball is in your court now – as we say here – and I recommend here to let you be the Bat Galim's Pictures Manager. So, at least for me now, you are the new B.G.P.M!
I believe now that ME'AZ YATZA MATOK, and if others will send you there pictures, http://www.batgalim.org.il will be the Bat Galim Picture Site, and if anything ever happens to this Yoram's site, maybe your site will become the new "Message Site" as well.
I'm more than happy that you came with the idea. Thanks.
The idea to start a Forum Nostalgia is also excellent, and we can begin to write to a proper Forum, and not as TGUVOT to Meltzer's original article. This whole Yoram's site is truly an artificial forum, and his site was not designed for that.
I know he did a huge MITZVA for us, but now that the writings took our communication to a whole new level (2 days ago there were 30 messages or so in a period of 24 hours!), maybe a proper forum is called for.
I tried to do it myself when I opened Google Group email, but only a few wanted to change from Yoram.
My suggestion for now is for each one of us to send our messages to Yoram, copy it, and send the same message to the forum that you'll open for us. It only takes a few seconds, and maybe in 2-3 months the transfer to your forum alone would become natural and acceptable.
This is my thinking, and please, Bat Galimim, voice your opinion as well!
הצעתו של אקי פלקסר לאירוח ותפעול אתר הנוסטלגיה הבתגלימית היא המעשית והיעילה ביותר.
ישר כוח
I just received one of the dearest messages from Danny Baruth.
It says:
Menachem! I found and saved the pictures (in tmunot12121212).
I have no idea how he was able to do it, but he did it, and the happiest fact for me is that there is NO a ZONA BAT GALIMIT, and let's think again of us as something very special…
When Akki will give me an email, I'll ask Danny to transfer all pictures to http://www.batgalim.org.il
Danny, you made my day (But today the Miami Dolphins will lose again, and my day would be destroyed again!)
Mel
Believe me that I hope that this is my last message again.
Ari! I just entered tmunot12121212 and all pictures are there, except the last pictures that you sent in the last 3-4 days.
Maybe it is NOT a ZONA BAT GALIMIT. Maybe it was just a man or a woman jealous of all your babes from the past!
Just re-submit them' or if you prefer, wait till Akki gives us a new email to send our pictures to.
I am sure there are more Professors that came out of Bat-Galim. One of them that you missed is Josh (Shuka, Yehoshua) Palgi. He is a PhD. Professor at Kean University in New Jersey in the areas of sports and physical education. I am trying to have him participate in our reunion but the chances are slim.
As I wrote in a part of my memories of Bat-Galim,"HASHOVAVIM SHEL BAT-GALIM". Panny was the mother of Feivel that his other name was Shraga. She was a heavy set women with a big heart. She and Feivel lived in a small appartment on the first floor of the Federman's house (Ayala, Marko/Meir and Itzik plus parents). Feivel's older brother died young (suicide??). Panny worked hard all her life and Feivel (in one of my pictures in Tmunot12121212) played with us at Pinat Gan "IGUL"-(Circle). They also have a small dog with big teeth name Rexi. This dog got me several times….
אתר בת גלים פתח פורום נוסטלגיה וישמח לארח את כל הכותבים כאן בעבר וכאלה שיצטרפו בעתיד ויחד ניצור את קהילת תושבי בת גלים לדורותיה.
בשלב מאוחר יותר נפתח באתר גם גלריה לאכסון כל התמונות ששלחתם ועוד תשלחו.
אז קדימה חברה תתרגלו עוברים דירה .
כנסו לביתכם החדש לימדו את היתרונות שלו נצלו אותם ותהנו.
http://www.batgalim.org.il
לחצו על כפתור פורום על מנת להגיע למערכת הפורומים ואז על נוסטלגיה
בהצלחה !
שלום לכולם,
ואוווו, אני המום ממה שקראתי כאן.
אחי זאב, שגם הוא כמובן בת גלימי, סיפר לי על האתר הזה רק היום ואני יושב כבר כמה שעות וקורא את הכתוב בו בשקיקה.
מכל השמות שקראתי כאן לא זוכר הרבה אבל את מי שאני זוכר זה את:
ראובן ברנבלט (ויהודית) ודני ברוט שאנחנו בני אותה הכיתה.
שוקה פלגי שהיה שכני במשך הרבה מאוד שנים (גרנו דלת מול דלת).
נורית לוי (נינודל) שהיתה שכנה בשיכון.
רובי יאנג ועוזי אברהם שאותם הכרתי בשכונה והיא עוד כמה שמות של אח או אחות של מי שלמדנו יחד באותה הכיתה.
מה אומר ומה אגיד, איזו התרגשות.
מקווה שעדין לא איחרתי את המועד להרשם למיפגש.
ככל שקרב המפגש דומה כי רטט קצב הלב תופס תאוצה ויש רגעים בהם מחסיר הוא פעימה,רק לא להגזים בבקשה.קיימת סיבה טובה להסיר את "אבק השכחה" ומי שסובל חלילה מסקלרוזה טוב יעשה אם ימרח מעט ולווטה, אז בואו נכנס לאווירה ומה יותר מרענן מ"קפיצה" ישר לבריכת בת-גלים.
אנסה לתאר כמה אנקדוטות ידועות אשר יש בהן אני מקווה כדי ל"הרטיב" את הזכרונות אך לפני כן גילוי נאות, הורי הזכורים לטוב הכירו בתחילת שנות הארבעים בבריכת בת-גלים ואנוכי אחד מארבעת התוצאות מתוך…אלפי נסיונות. מה כבר אמרתי לא בסדר אמא.
הבריכה היתה ללא ספק מרכז חיינו לספורט חדווה וחיי חברה, היו אמנם עוד בריכות ברחבי הארץ אך כולן סטריליות מתקתקות לשחייה רחצה ו…"שיזוף על המדשאה" רחמנא ליצלן.
לנו היתה בריכה אולימפית יחודית, כזאת המשתלבת בים האין סופי ומימיה המלוחים חלחלו לעורקים, עד היום ישנם התוהים איך זה לבלוע מי-ים ולהשאר בחיים ?! נו טוב, לא כולם בת-גלימים.
זוכרים את חגיגות המכביה, אליפות המדינה בשחייה, אליפויות צה'ל העמקים והשפלה, איך איך השכונה צהלה ושמחה. הנה הדגלים מתנופפים ברוח, המים הצלולים "עוברים לדום" חבלי המצופים נקשרים ונוצרים מסלולים לקראת…הרמקולים משמיעים מארשים קצביים, המשאיות עמוסות אנשים חוצות את השכונה, האוטומובילים מביאים מתחרים וקהל אורחים, הטריבונה קולטת את כולם, מכוון הים ניתן להבחין ב"אשכולות אדם" , אנו הילדודס נדבקים למבוגרים ומבקשים "תכניס אותי אדוני בבקשה"…בקשה בנימה של דרישה. האמיצים מדלגים מעל הגדרות, יש המטפסים מהחומות בלי חכמות, למה לקפוץ ? בשלב מסויים מרגוליס הגדול נותן למה שמו בכניסה אישור ואות ו…הסכר נפרץ, נחיל של ילדים מתנחלים כהרף עין בין ובתוך השורות לנוכח מבטי התדהמה של המתגנבים שקבלו עלייק כרטיסים והזמנות מראש…מה אתה צוחק שקולניק, בחיים לא התגנבת, מה שכן היית תמיד "גנוב" .
המתח גואה ברגע בו נשמע הכרוז קורא, שם למטה בשורות הראשונות מסירים המתחרים את המגבות, חימום קצרצר ויאללה למקומות, חריקת שיניים גם לאלה שבפיהם שיני חלב…איזה מתח, המזניק שולף אקדח ו…טררח הם מזנקים וקורעים את המים, ביציעים שאגות, איזה עוצמה של קולות.
ברשותכם אמנע מלהזכיר שמות של נציגינו המובחרים מבת-גלים שמא אפספס מפאת השכחה מי מהסטארים ואחטוף ע'כ סטירה.
הביטו הביטו במאמנים המעודדים הם רצים על המשטח במקביל למסלול כמו משוגעים וההוא מחליק באגן ניקוז והופה נרטב לו העכוז ובכס השופטים יושבים המה חמורי סבר מלאי חשיבות ועיני הקהל אליהם נשואות. אגב שופטים, באחד משעורי התנ'ך דרש ממני המורה קווינט הזכור לטוב לתאר את השופטים, אז תארתי את אלה מהבריכה וחטפתי בצדק "מקלחת חמה" ובחזרה לבריכה, ברגעי המתח הקשים אנו תולשים באצבעותינו "פלומות" מקרש העץ מתחת למושב כדי למצוץ את המלח ולהפיג חשש.
עכשיו טכס חלוקת הגביעים והמדליות מלווה בתשואות רמות, עוד מעט לקראת הסוף ,היהלום שבכתר" משחק הכדור-מים קדימה מוקה הופ הופ זרוק למישי אנוך. באופק אוניות צצות וכאלה הנעלמות והשמים הם הגבול והנה להקת שחפים שתעביר למרחקים את התוצאות…
כן כן היינו ועוד איך על המפה עוד בטרם טל ברודי המציא את האמירה.
לקראת תום התחרויות היינו מפשפשים שם מתחת לטריבונה ומחפשים מציאות כמו, עטיפות מסטיק וקופסאות סיגריות נדירות לאוסף והזריזים המניאקים תמיד הקדימו ולקחו את המטבעות ועשו "קופה" לשנים רבות.
כדי שלא אפליג יתר על המידה בנוסטלגיה סינטמנטלית מוטב שאפנה את הטריבונה ומהר לעוד כותבים, אז תנו לזכרונות להוביל אתכם בניווט חופשי לנתיבי החוויות, ספרו על אהבות שנאות בגידות כל "חומרי החיים" וכמובן על אנשים דמויות וטיפוסים מחגיגת הקיץ ללא הפסקה שהיתה מנת חלקינו הגדושה, זיכרו את בגדי הים שהתאימו לכל גוף ופרצוף עם החריץ הפרטי בישבן כולל "אריזת החבילה" ואיפה איפה הן הנשים והנערות ההן שידעו היטב איך ובעקר מה לחשוף…איפה הימים, היכן הלילות ?
זהו חברס ניסיתי לתרום במעט דוגמית מים הזכרונות המשותפים לכל הגילים במשך שנים, אנא עיזבו מסרים וחיפושי קרובים, המשיכו לדלות ולשתף בסיפורים עסיסים, עיזרו ל "שכבות להיחשף" כפי שמלצר מחולל הנס ביקש…הספירה לאחור כך אומרים החלה אז…להתראות בשמחות
צביקה לזר יליד בת-גלים הוא צייר וחי בעין הוד
למי שמעוניין – להיכנס לגוגל ולהקליד zvi lazar ויש כמה אתרים מעניינים עליו.
אקי – אני לא מצליחה להירשם ולהתחבר לאתר batgalim.org.
הכתובת של האתר היא
http://www.batgalim.org.il
חסר לך .il
בסוף
אם למישהו יש בעיה עם הרישום
שירשום כאן את השם משתמש שהוא רוצה ואני ארשום אותו ידנית ואענה לו כאן
I'm at FAU and not in the mood for taping Hebrew letters on the keyboard.
This is my last letter in this web site. From now on I write only to
http://www.batgalim.org.il
with sometimes copies to Yoram.
I believe that this is the way to go, and I'd make sure that Yoram gets his deserved appreciation and THANK YOU from all of us during the MIFGASH.
The participation in the forum of batgalim.org.il requires registration, but this is a process that you do only once, and it takes just a few seconds to complete.
If there is a link in batgalim.org.il for long stories, I'll copy some of mine, and I encourage everybody to do the same.If not, Akki will make one for us.
I personally feel that with this mail just beforte the MIFGASH, at least me,
ANI SOGER MA'AGAL
I did my best to raise interest (which by nature brings some controversy with it), but all that I did – even if my name was in Yoram's too much and too often – I did in order to strengthen our "Bat Galim Connection", and help spread the word and interest in our Mifgash.
As far as I'm concerned, Yoram's SHCHAVOT did a million times more than it intended to, but as far as I'm concerned it did its job, and now it is high time for a proper Bat Galim Web Site that allows many more functions than Yoram's to replace it.
I have nostalgic feelings for Yoram's site just like everyone else, especially because it was here where I wrote some articles from the bottom of my heart. But as in everything else, we must move with the time, and now make a TZA'AD KADIMA.
As soon as we have a place in http://www.batgalim.org.il for our pictures, and unless there is a problem with anybody, I or Danny or someone will transfer all the pictures there.
I realize that without anybody's appointing me, I took some role of a leadership. Unless there is anyone else, my web leader now is Akki, and I do everything through him. Fron now on I become again "MENACHEM HA'KATAN"
I hope the rest of you realize the new need for a proper BatGalim web site, and here we have one, with a willing manager to accept us and give us space for messages, stories, and pictures. That is exactly what I tried to do in http://www.BatgalimBatgalim and http://www.batgalimforever, but I didn't have the technical knowledge to make them REAL WEB SITES, and therefore they failed (although they still exist).
OK, enough talking. "See" you in http://www.batgalim.org.il or in the Mifgash.
Just to remind whoever needs to contact me that my email is
meless888@hotmail.com
Please send me an email to the above address from your email address.
Ilana and Moshe Molcho are coming to our "mifgash" they will arrive on the 12th november
Ari
A few have registered already at http://www.batgalim.org.il
If you have any questions regarding the registration to the site, joining the forum and how to write messages, read messages, send pictures, etc, please contact Golan or Aki at savebatgalim@gmail.com
Everything is really simple if you follow instructions, but they are there to assist.
Thanks
Mel
I have posted some pictures on Gmail TMUNOT14141414 of the kids born in 1945
ארי תן לאילנה ומולכו את הטלפון או המייל שלי ,
שיתקשרו ,ונרשום אותם וגם אשלם,
ארנון
לכל מי שעדין לא נרשם, ומתנדנד במחשבות להגיע או לא להגיע בגלל …………… סיבות !
יחמיץ מפגש של פעם אחת בחיים , עם שכבות נעורים.
אנחנו הותיקים מחכים, לכולכם,
הרשמו ושלחו טופס הרשמה וכסף מהרץ
בי נשאר עוד מעט מקום רק ליד הגדר.
הזדרזוץ מארנון קרן קרומהולץ
הרישום לאתר הוא פשוט ומהיר
נכנסים לאתר
http://www.batgalim.org.il
יש למעלה כפתור – פורום
לוחצים עליו
עכשיו יש כפתור "הרשם"
לוחצים עליו ועוקבים אחר ההוראות
יש להכניס שם וסיסמא
ודוא"ל
שימו לב שעד שלא מקבלים אימייל עם אישור המשתמש לא פעיל
אם למישהו יש בעיות עם הרישום שישלח לנו אימייל לאתר: savebatgalim@gmail.com
נשאר באתר זה ולא מחליף קרש גלישת גלים ישן נושן אשר משמש אותי בעונג הרבה זמן בגלשן רוח מודרני מהיר זריז ומיוחד ככל שיהיה, מלצר תן לנו הזדמנות להמשיך עם גלי הנוסטלגיה כאן עוד ועוד זמן
מילר מהר מאוד תמצא את עצמך כאן עם אותו קרש גלים קטן …אבל הים יהיה כאן שקט ..הסערות האמיתיות יתחוללו באתר החדש.
שמע מר אקי הנכבד בגילי המתקדם משהו מצפים לסערות נפש במינון סביר אפילו קטן,אבל איש איש עם צרותיו סליחה סערותיו אני מאחל לך ששערותיך ילבינו כמו אצלי הוי כמה תתרפק ותתגעגע לקרש הקטן מעץ ישןנושן שבעזרתו לקחנו גלים בבת-גלים עוד הרבה הרבה לפני שהמציאו את המושג והמילה גלשנים והכוונה גם לגולשי האינטרנט למינהם, לסיום אין לי דבר וחצי דבר נגד כוונותיך הטובות והמובנות,אך נוכח כתבתו של מלצר התרחשה כאןבאופן ספונטני תופעה יחודית ומיוחדת במינה של אכסניה לאנשים שדרכיהם נפרדו לפני עשרות בשנים, עוד רבות ידובר על כך ,אז שיהיה לך ולנוטשי הסירה בהצלחה ביאכטה וכל השאר עוד יסופר…הם ימשיכו לספר כאן את אהבות נעוריהם שחלפו ואם טעיתי אז האמן לי שזו לא טעותי היחידה
נתת ביטוי הולם ובעקר קולע לרחשי ליבי בסוגיה זו אז תודה לך מעומק ליבי, אם מותר לשאול מאיזה שנתון אתה והיכן גרת
תודה תודה אני אפילו מסמיק קימעה האם זה מקובל בימינו ???
אני יליד 43 גרתי עד הצבא ברחוב נהלל, למדתי בריאלי ,התוודיתי לאתר זה ממש לאחרונה וכמו רבים הוא מרתק ,אני שייך לקוראים הפסיבים וככזה כנראה גם אשאר שיהיה לך ולכל המתגעגעים לימים ההם הרבה אושר ונחת בזמן הזה ובימים היפים שעוד יבואו
אני בהחלט מבין אותך ומכבד את דעתך .
רפורמות לא עושים ביום אחד .למעבר מהסוג הזה יש דינמיקה משלו.
מה שאני מציע לך זה בכל זאת לנסות לעשות הרשמה לאתר החדש http://www.batgalim.org.il
ולראות היכן אתה מרגיש יותר טוב???
איזה אתר יותר ידידותי אליך???
כנס לפורום החדש למד את כליו המתקדמים ואין לי ספק שמהר מאוד תתאקלם ותרגיש בו נוח .
במידה ותיתקל בקשיים אתה מוזמן להתקשר אלי 0523715696 .
המשך יום נעים.
אין ספק שכאן זה לא אתר וגם לא מתיימר להיות כזה , אבל הוא הפך לגמרי במקרה ללוח המודעות הישן והכל כך אינטימי שבו אם תסכים לאנלוגיה "הגרפיטי של פעם" משאירים מסר סיפור ידיעה מציצים וממשיכים הלאה,לאתר שלכם ישנם מטרות קהל יעד ועוד ועוד, אגב אפשר גם להתווכח ואפילו להתנגד לחלקם ואין לי חשק להיכנס לעניין
לסיכום אני מאלה הדוגלים באבולוציה ולא ברוולוציה לאט לאט אבל בטוח יום טוב וגלישה נעימה
עם מילר ושלום לך.
כל אמצעי תקשורת הקידמה אתרי חברה וכדומה
לא הצליחו לעשות את הפלא שנולד לגמרי לגמרי
במקרה מהכתבה ההיא של מלצר לפני כמה שנים,
זה דומה לצנצנת הזכוכית שבפיתחה שמנו בד עם
חור באמצע קושרים מסביב ומניחים במים הרדודים
בין הסלעים ומצפים לדגיגונים, זוכרים ? איך לא
והצנצנת הזו של יורם מלצר תפסה הרבה דגיגונים
שהפכו ללוקוסים כרישים ולוויתנים בכל
האוקינוסים בעולם ובארץ כמובן והכל הכל בזכות
הצינצנת הקטנה הזאת…אז לישבור אותה ועוד עכשיו ??? חלילה וחס רק שמלצר ימשיך להיות נדיב ומכניס אורחים כפי שהיה עד עכשיו. להת' במפגש
בימים האחרונים הועברו לאתר מסרים שהם יותר אישיים , אשר לדעתי , מקומם צריך להיות בהתכתבויות ישירות בין האנשים ולא באתר שמטרתו להעלות נושאים של זיכרונות , וחוויות , על מקום בו קבוצת האנשים נולדה , גדלה , וחוותה חוויות שמעניינות את כל הקבוצה בהתאם לגיל .
במקרה שלנו , המשותף הוא שכונת בת גלים .
לצערי , הועברו מסרי התנצחויות , עקיצות בין כותבים , מסרים בעילום שם , ומסרים שאולי יכולים גם להעליב .
לא זאת מטרת הכתיבה לאתר , לדעתי .
בתאריך 31.10.07 כתב " ג'ורג' " , שאינני יודע מיהו וגם לא חשוב לי , דברים נכונים , שמטרתם , להחזיר את הכותבים למסלול כתיבה כללי על הקורות אותנו בתקופת הילדות בשכונה ותקווה שאנשים נוספים ישתתפו ויכתבו באתר . אני מצידי מנסה להעביר במסרי את רוח התקופה ומשתדל לכתוב דברים שיכולים להיות פחות או יותר מוכרים לאנשים מאותה תקופה .
אנא לתשומת ליבכם.
בהתאם לכך , אני מעביר מסר נוסף ואני מקווה שאנשים ימצאו בו עניין.
המסחר הקמעונאי בבת גלים בשנות הארבעים-זיכרונות ילדות
בתאריך 27.10.07 כתבה מינה והציעה לי , כבן לבעלי חנות מכולת , לכתוב על נושא המסחר הקמעונאי בבת גלים בתקופה ילדותנו . (אינני מזהה את מינה , אך לפי הדברים שכתבה אני מניח שהיא מכירה אותי).
אני מקבל את הרעיון ואנסה להעלות על הכתב זיכרונות , אנשים , מצבים ועוד , לא רק בתקופה של שנות הארבעים,אלא אף בתקופת הצנע שהייתה בתחילת שנות החמישים .
בת גלים הייתה (ונשארה) שכונה קטנה.מספר התושבים בה לא היה רב, כולם הכירו את כולם והיחסים בד"כ היו יחסי ידידות בין המשפחות ועל אחת כמה וכמה בין הילדים.
בשכונה היו בעלי עסקים במספרים שלשכונה קטנה כבת גלים הם היו גדולים .
למשל , חנויות מכולת שאני זוכר:
ברח' השרון-מושקוביץ,סגל,מילגרום.
ברח' העליה-שפייזמן,ובצד השני לא רחוק ממחנה העולים עוד שניים.(שמם אינו זכור לי)
ובשדרות בת גלים- המבורג,מילס דינס,כהן.
בשכונה כזו קטנה היו 10 חנויות מכולת וכנראה כולן שרדו ובעליהן הוציאו את פרנסתם מהן.
תושבי השכונה נהגו להיכנס לחנויות המתאימות להם מבחינת המוצא (כך אני זוכר שהיה באזור שד' בת גלים).היקים נכנסו בד"כ לחנויות שבעליהן היו יקים ,הפולנים בהתאם וכו' ובנוסף , הן היו קרובות למקום מגוריהן.
לפי שנראה לי הקונים היו נאמנים לחנות בה קנו ובעלי החנויות עשו הכול בכדי לרצות את הקונים ,לא לאכזבם ולשמור אותם כלקוחותיהם.
תחרות בין החנויות לא הורגשה מעל פני השטח.יתכן שמתחת הייתה תחרות.לי נראה שהיחסים בין בעלי המכולות היו טובים ואפילו היו נעזרים האחד בשני כאשר למישהו היה חסר מצרך מסוים והיה לוקח החסר כהלוואה.
בתקופה ההיא המסחר הקמעונאי לא היה משוכלל כמו היום.למשל-לא היו אריזות סטנדרטיות של ק"ג למוצרים הבסיסיים כמו סוכר,קמח,מלח גס,שמן ועוד . המוצרים סופקו לחנויות בשקי יוטה של 50 ק"ג וכל מכירה בוצעה במילוי בשקית נייר חומה ושקילתה . המשקל לא היה אלקטרוני כמו היום . זה היה משקל מאזניים ששקלו בעזרת משקולות של 50 ג"ר , 100 ג"ר, 250 ג"ר , חצי קילו וקילו. רק בתקופה
מאוחרת יותר החליפו את משקל המאזניים במשקל מכני עם מחוג גדול שהראה את המשקל . (המשקל היה של חב' "מאזני הארץ" .
שמן רגיל לא סופק בבקבוקים.השמן סופק לחנות בחבית גדולה אליה היו מבריגים ברז ובאמצעות משורה (כלי למדידת נוזלים ממתכת) היו ממלאים בקבוקים שהקונה היה מביא מביתו.(כפי שחילקו חלב).זכור לי ששמן זית סופק בקופסאות מתכת צהובות.(גם היום ניתן לראות את אותן אריזות) .
הוכדורף אביו של הבן הכדורגלן וירוחם עבד בזמנו בחברת שמן כמספק סחורה לחנויות.
מוצרים אחרים כמו תוצרת חלב וביצים , הסוכנים היו באים ברכבים ועושים ההזמנות ומספקים במקום.
בנצ'קובסקי,אביהם של נחמן ורוחל'ה , היה סוכן כזה נייד שעבר בין חנויות ומכר גבינות קשות.
אבקות כביסה לא היו כמו שהיום יש , של חברות רבות . היו אריזות של פתיתי סבון כביסה ("אור") וקוביות סבון כביסה גדולות . כמובן הכול תוצרת חברת שמן.
בשנים ההן קפה היה יקר מציאות. היה מוצר שנקרא ציקוריה , תחליף קפה . הוא היה משווק באריזה של אבקה ובאריזה גלילית עם טבליות גדולות ,עגולות.
דגים מלוחים היו באים בחביות עץ גדולות והדג היה נעטף בנייר עיתון.עקרות הבית חיפשו בד"כ דגים עם חלב ולא עם ביצים .
משקאות קלים . לא הכרנו את ההיצע שיש היום . מה שהיה , זה בקבוקי מיץ פז , אשכוליות/תפוזים , סיפוני הזכוכית הידועים , שהיום הם מצרך מזכרת מאותם ימים . והייתה בירה נשר לבנה ובירה מאלט שחורה .
אנשים היו קונים חצי לחם שחור, חצי חבילת חמאה תנובה , או חצי חבילת מרגרינה ,חצי ק"ג סוכר או מלח , צורת קניה בכמויות שאינן מוכרות היום . בדיעבד אם אני חושב על זה היום, אני יכול להסיק אחת משתי המסקנות: א- האנשים הסתפקו במועט וחיו בצמצום . ב- פרנסת האנשים פשוט הייתה קשה והם נאלצו להוציא עבור מצרכי המחיה בהתאם .
זכור לי כי לקראת שבת וחגים הקונים היו מזמינים חלות כבר באמצע השבוע או מספר ימים לפני החג ואבי היה עורך רשימות של כמות החלות למשפחה ומאיזו מאפיה .
בבת גלים היו שתי מאפיות-מאפית נוימן ששכנה ברח' יזרעאל (מול ביה"כ החדש מצד מזרח ומאחורי בית הד"ר קופיקה , דר' שמוליק ארגוב בצד דרום) ומאפית אפשטיין בה עבדו עם אפשטיין האבא-אפרים ואיתן.( זכור לי כי איתן שיחק הוקי בקבוצה) . המאפיה שכנה בהמשך רח' שרל לוץ קרוב למסילת הרכבת.
(ליד המאפיה היה צריף ארוך בו נערכו הפעולות של התנועה המאוחדת ובצריף זה היה גם המועדון של קלוב התעופה . במועדון זה המדריך שלנו היה חיים פרושנסקי . גם השוחט השכונתי גר שם .).
אם "חס וחלילה" ביום שישי נוצר מחסור בחלות , הייתי "טס" על האופניים לאחת המאפיות להביא חלות בכמות החסרה .
ברצוני לספר כאן במספר מילים על הרב חמאווי.היה יהודי יקר , חביב , נמוך קומה , פניו אדמדמים ועטור זקן לבן , חבש כיפה שחורה מלבנית שכיסתה את כל ראשו.(זו לא הייתה הכיפה המוכרת) , העברית שדיבר הייתה עם "ע" ו"ח" מודגשות ובניגון מיוחד של העדה הספרדית . מידי יום שישי היה בא מוקדם בבוקר לחנות לקנות את החלות לשבת . היה עושה "סימפוזיון" עם החלות ובוחר בקפידה,אחת לאחת שתהיה אפויה היטב ושתהיה לה צורה יפה , הרוטינה הזו חזרה מידי יום שישי וערבי חג . בין לבין היה מנהל שיחות בנושאים שונים עם אבי .
פסח היה סיפור אחר. מספר שבועות לפני הפסח צריך היה לעשות רשימת הזמנות של מצות וקמח מצה. הקונים לא מיהרו להזמין והלחץ היה גדול ,צריך היה ללחוץ על הקונים לעשות ההזמנות למפרע , כי לאחר הפסח לא הייתה דרישה למצות , כך שהוזמנו חבילות בהתאם לכמויות המוזמנות ע"י הלקוחות . וכשהמצות כבר הגיעו לחנות , הן תפסו שטח ואז היה צריך ללחוץ על הקונים לקחת את הזמנותיהם .
מספר ימים לפני הפסח היה בא רב השכונה בכדי לקנות את החמץ וכמובן שזה לא נעשה לידי שמיים , שכרו היה בצידו . את מדפי החמץ כיסו בנייר לבן בכדי להפריד מהכשר לפסח .
אמצעי התשלום לא היו כמו היום . לא היו כרטיסי אשראי , אנשים שכירים חיו על משכורת חודשית ששולמה בתחילת חודש . רוב המכירה נעשתה בהקפה (היום קוראים לזה אשראי) . לכל קונה היה כרטיס חוב בו היו נרשמות כל הקניות . במקביל,לקונה היה פנקס בו נרשמו קניותיו ובכתב ידו . אחת לחודש סוכמו הסכומים ונעשתה התאמה בין הרישומים . זכור לי שהיו מקרים שלא הייתה התאמה ואז היו צריכים לבדוק הסכומים אחד מול השני ולראות היכן אי ההתאמה . היו פעמים שכאשר לא הייתה התאמה היה קצת דין ודברים עד שהגיעו להתאמה והסכמה . אמצעי התשלום היה במזומן / בשקים ולא להאמין , גם בשטרות חוב.
המסר הבא יהיה על תקופת הצנע.
rpjt
זהו העתק מהמסר ששלחתי ל
batgalim.org.il
כפי שכתבתי שלפעמים אעשה. אך לפני כן מילה או שתיים למילר: ישנו בעולם הזה דבר הנקרא קידמה. לא צריכים לפחד ממנה כי אחרי שמתרגלים לדברים חדשים הם נעשים טבע שני, ואז לא מבינים כיצד הצלחנו לחיות עד אז בלעדיהם. לחם פרוס בצרכנייה הוא דוגמא אחת. טלפון סלולרי הוא דוגמא שנייה.
איש לא מנסה להרוס את האתר הזה של יורם שעשה מצווה שתישאר לעולם ככוכב במגבעתו של יורם,ם.
אבל אתרו הוא לא אתר, והוא לא מרשה לעשות דבר מלבד שליחת מסרים. אתר מודרני עושה זאת, אך מאפשר עוד עשרות אפשרויות שנכדיך, מילר, לא יכולים בלעדיהן, אך רבים מאיתנו מעדיפים לא לסבך את חיינו ולהמשיך כפי שעשינו כל הזמן.
אז איש לא יכול להכריח אף אחד להתחיל לכתוב לאתר בת גלים, אך זהו האתר בו תישמרנה תמונותינו וסיפורינו, וזה האתר שימשיך לתפקד שנים רבות, הרבה אחרי שאתרו של יורם יפסיק להוות בית להודעות.
כל יום שני אני חוזר בנסיעה מבוקה רטון לבית מגורי בפאלם ביץ'. בד"כ אני עושה את "החושבים" שלי בעת שחייה. הבוקר עשיתי זאת תוך כדי נסיעה.
לפתע הדרך (פלורידה טורנפייק) נראתה לי דומה מאד לקטע של נתניה – בת-גלים גם במרחק וגם בנוף. עצי דקל, שכונות קטנות. ההבדל הגדול הוא שכשנוסעים לבת גלים הים הוא מצד שמאל בכוון מערב, ואילו כאן הים הוא בכוון מזרח.
אבל איזה הבדל בין נסיעה מנתניה לבת גלים לבין בוקה רטון לפאלם ביץ'! בנסיעה מנתניה כל עץ דקל, כל פרדם קטן, מראה פסי הרכבת, וגלי הים – הכל ניראה "שלי". כאן אני נוסע כבר שנים, אוהב את הנוף, מתפעל מהמון דברים, אבל הכל נראה "זר". זהו דבר שאפילו אחרי 46 שנים כאן לא הצלחתי להרגיש אף פעם, על שום דבר, שהוא "שלי". לגבי זה ההבדל הגדול בין מגורים כאן, ואצלכם. אבל איך אומרים החברים שלי מאור יהודה? "זה מה יש". אולי לא כל היורדים מרגישים כך, אך כזאת היא הרגשתי והיא תישאר כזאת עד סוף ימי (ואנא אל תתחילו עם שאלות שטותיות כגון "אז מה מונע ממך לגור בישראל?" אוקיי?)
טוב, הנה מה שחשבתי:
מה דעת אלה שיכולים, להיפגש בשבת הקרובה , העשירי- לנובמבר בשעה 11 בבוקר בשפת הים של בת גלים ליד סוכת המציל שיום אחד חייבים לשים עליה שלט נחושת "כאן שמר על השוחים בצורה נעלה המציל מנחם בורר משנת 19… עד שנת…?. סתם פגישה לא מחייבת של כאלה שמכירים ולא מכירים עדיין. המיפגש ב-15 הוא גדול מדי מכדי להכיר אנשים חדשים, ולקשקש. אז בואו נעשה מין "טרום מיפגש" קטן, ואם השמש תיזרח, אני אפילו ניכנס למים ומנסה לתפוש גל. אין צורך לענות "אני בא" או "אני לא בא". פשוט תגיע(י) אם יש באפשרותכם. אני אגיע מהוד השרון וכבר אהיה שם ב-11: תנסו למצוא מין גוץ שמן, קרח, זקנקן לבן. זה יהיה אני.
אז מה מונע ממך לגור בארץ?
אני לא הצבי סגל המקורי. השחיין. אני ב-25 שנה צעיר יותר. מכתב זה מופנה לאקי, גולן, ומנחם לס.
גם אני בדיעה שהאתר של יורם חייב להימשך כי הוא האתר שהתרגלנו לקרוא, ולכתוב בו דברי נוסטלגיה ואינפורמציה על ידידי עבר וכו'.
מנחם, בזמנו הייתי קורא שפוט של מאמריך. בני היה אחד מאלה שזכו בספר הנבא כשענה נכון על שאלות החידון שלך כשכתבת במעריב. לדעתי אתה האדם ששינה יותר מכל את סגנון כתיבת הספורט בארץ, וכה נהניתי לקרוא אותך עד שכמה ממאמריך עדיין זכורים לי כמעט מילה במילה..
אני זוכר משפט שכתבת לפני שנים שהיה ציטוט לתשובה של יוגי ברה, המנג'ר של היאנקיס (
שהיתה הקבוצה "שלי" כשגרתי 15 שנה בארה"ב) שהוא נתן אחרי ששאלו אותו אם הוא מחליף שחקנים מהקבוצה שהביאה לו שתי אליפויות וורלד סרייס כי הם מזדקנים. אתה כתבת שהוא ענה
DON'T FIX WHAT'S AIN'T BROKEN
בסלנג, "אל תתקן מה שלא שבור", ואותו דבר אני מרגיש כלפי האתר של מלצר
התחלתם יפה, המשכתם נהדר …..ואז, סלחו לי, כמה חברה יקרים ככל שיהיו,מעט היפר אקטיביים עם הפרעות קשב….מה לעשות אז בבית הספר לא אובחנו כולנו ככאלה…..ואז החליטו לקחת את במת התגובות הנהדרות(בין היתר תגובות נהדרות שלהם עצמם)האלה ולהפוך אותה לבמת חוסר יציבות מאפיין את העם היהודי.
1. אז ככה אין שום סיבה שבעולם שדף האינטרנט הזה של יורם ירד כל עוד הוא גורף כל כך הרבה
תגובות
2.האכסניה המשותפת לתמונות מספיקה ואין שום צורך לחבור ולהעביר את התכתבותנו הענפה והמעניינת לאתר שכל מעייניו מאבק,אמנם מוצדק.
3. לאתר בת-גלים יכול כל אחד להצטרף ולרתום עצמו למאבק גלשני הגלים והרוח , אין לו כל שייכות להעלאת הזכרונות והנוסטלגיה האישית שלנו.
4.נמאס כבר שחדשות לבקרים ,אדם פורה מאוד כמו מנחם שיש לו הרבה זמן, מתנועע בחוסר יציבות ולא מסתפק בדף התגובות "שלנו" של יורם.
5.הכי מציק לכמה ותיקים שבזמן האחרון חלק הארי של הטוק בקים בדף האינטרנט שלנו הפך להיות הוראות על גבי הוראות של איך להכנס לפה ואיך להכנס לשם…..וושוב הוראות ופתחנו אתר כזה ומחר נלך לאתר ההוא
יאללה , תנו לנו להישאר פה גם אם יש לנו תוית של פרימיטיבים שלא שואפים לקידמה
ועכשיו בדיחה ששמעתי שמספרים לאבא שלי בבריכה
משהו בסביבות 1952
מגדל תרנגולות נכנס לפאב מקומי והתיישב ליד אישה נאה והזמין כוס שמפניה .
"איזה צרוף מקרים אמרה האישה, כרגע גם אני הזמנתי כוס שמפניה".
"איזה צרוף מקרים, אני היום פשוט חוגג". אמר האיש.
"וואלה" איזה צרוף מקרים, גם אני חוגגת" אמרה האישה.
"מה את חוגגת אם מותר לשאול", שאל האיש.
"הרבה שנים בעלי ואני מנסים להביא ילד לעולם. היום בישר לי הגינקולוג שאני בהריון" השיבה האישה ושאלה "ומה אדוני חוגג"?
השיב האיש "אני מגדל תרנגולות ועד היום הן היו עקרות ולא הטילו ביצים. אחרי מאמצים, כולן החלו היום להטיל ביצים גדולות ויפות".
"מה עשית כדי שהן תהיינה פוריות" שאלה האישה".
"החלפתי את התרנגול" ענה האיש.
"איזה צרוף מקרים" אמרה האישה………..
זהו העתק של המסר שלי לאתר בת גלים
קטע ראשון לגדעון:
אתחיל עם נוסטלגיה. גדעון כהן תאר באומנות ממש ימי עבר שהיו ואינם עוד, והנוסטלגיה שהיתה מנת חלקנו. ברצוני להוסיף כמה משפטים על חנות המכולת של הוריו, ספור שאולי הוא עצמו איננו זוכר או יודע כי כמדומני הוא צעיר ממני בשנתיים-שלוש. מגיל 3 חייתי רק עם אמא. כשהייתי בן 6 עברנו לגור ברח' התכלת 9 ואמי החלה להריץ מין בוטקה קטנה במחנה הצבא הבריטי בטירה אחרי שאבי הביולוגי הפסיד את חנות הצעצועים שהיתה להם ליד דויטש. היתה זו בוטקה למתנות, עתונים, ספרים, וכו'. היא היתה יוצאת מהבית ב-5 בבוקר, ואני הייתי מתעורר, מתכונן לבי"ס (הייתי בכיתה א'), ויוצא לכוון בית הספר כחצי שעה לפני הזמן גם כדי לאכול את הלחמניה והחלב החם שחיכה לי אצל החנות של כהן, וגם להספיק למשחקי הכדורגל על עמודים עם שמוליק, חלדי, ושאר הילדים הגדולים.
אמי עשתה מין סידור עם אימו של גדעון שכל בוקר היתה מוכנה עבורי לחמניה טרייה עם חמאה, וכוס חלב. אני זוכר עד היום את הלחמניה והחמאה. אמו של גדעון יכלה כמובן למרוח שיכבה דקה של חמאה, אבל האמינו לי שהיא שמה שם לפחות רבע חפישת חמאה של תנובה, אם לא יותר. הטעם הניפלא של לחמניה טרייה חמה עם שיכבת חמאה בעובי של סנטימטר עדיין שמור אי שם בתאי מוחי ואני יכול להרגיש את טעם הלחמניה עד היום. עם הלחמניה היתה גם כוס חלב, שהיא תמיד העשירה עם סירופ שוקולד וסוכר ועבורי היה זה המטעם הטוב בעולם.
צהריים הייתי אוכל בבית הספר (מה היה שם המורה לתזונה שלנו שהיתה גם אחראית על ארוחת הצהריים? היא היתה ניפלאה. אני זוכר שכבר אז היא לימדה אותנו על אוכל בריא ולא בריא), ואז ארוחת ערב כשאמי היתה חוזרת מהעבודה ב-7 או 8 בערב.
סידור זה נימשך שנים, גם כשעברנו לרח' סיפורט.
כשאני מספר זאת לבנותי היום, שלאחת בת בת 6 (טלי, באטלנטה) והשנייה, סיגל אמה של אמי בת ה-8 בהוד השרון. קשה להן להאמין לסיפורי. טלי ואמי תינוקות ממש לעומת מה שאנחנו היינו בגילם. אני יודע שזאת סכנה לומר "בזמננו…", אך אני בטוח שאנחנו הבת גלימים של לפני מלחמת השחרור התבגרנו מהר מאד ולמדנו לטפל בעצמנו כשהיה צריך מגיל צעיר ביותר.
לפני שעוברים דירה, כי הגולשים בים למינהם היו רוצים ומבחינתם בצדק רב שחוף בתגלים מרמב'ם עד שקמונה יראה כמו ב-1900 ורצוי עם חולות וזיפזיפ ממורדות הכרמל לים.
בשנים האחרונות מתנהל מאבק מצידם למנוע פיתוח משמעותי בחופים אלה,זהו מאבק עיקש שיש בו צדדים לכאן ולכאן ולכל אחד דעה נחרצת משלו.
בין הכותבים פה מצאתי כמה שמתים לשדרג את בתגלים או לפחות להחזירה לימי זוהרה כפי שביטאו זאת לא אחת כשכונה הבנויה לתלפיות ומודרנית אשר תחיה עוד שנים הרבה ומי יודע אולי גם תמשוך כמה פנסיונרים משכבר הימים לשוב ולהתגורר בכור מחצבתם,מי יודע אולי או הלוואי, יחד עם זה בואו לא נהיה מעורבים קולקטיבית וגם לא פתאים ןפתיונות במאבקים לגיטימים שכאלה,אחרי הכל אנחנו כמהים לכתוב ולקרוא על אותה בתגלים הצרובה בנשמתינו וחלומותינו מבלי לעורר מהפיכות
הרבה תודה היה מאלף, מעניין שאותם מצרכים ומנת האוכל הצנועה שקבלנו מאמא על השולחן לא מנעה מאיתנו להתבגר כהלכה ללדת ילדים לזכות לנכדים ו…להופיע למפגש השכונה אחרי כמעט חצי מאה על בסיס הזיכרונות המשותפים אז גדעון האם זה לא "תיאבון בריא" הראוי לשבח? ולמנחם לס היקר הקידמה ידידי איננה חזות הכל עובדה שאנו כה מלאי געגועים אחורה
חברים יקרים,
ההחלטה היכן לכתוב היא כמובן בידכם.
זו הנוסטלגיה והזכרונות שלכם.
בכל אופן אנו שמחים לארח את אלבומי התמונות שלכם אצלנו באתר.
אני מאמין שבזאת אתם מסכימים שהצפייה שם יותר נוחה
אתר בת גלים –> גלריה –> נוסטלגיה
יום אחד מגיע איש שכונה ידוע עם בנו בן ה10 לד'ר פרזס ומספר לו כי בנו נוהג לעמוד על המקפצה בבריכה של הגדולים ולהשתין לא עלינו פנימה ומוסיף האיש ואומר ואני כ'כ מתבייש כ'כ מתבייש. הד'ר רשם לו רצפט לילד וביקש לחזור אליו אם החרפה תחזור על עצמה.
כעבור חודש נפגשים השנים במכולת של אבא של גדעון האיש מברך את ד'ר פרזס לשלום וממשיך בקניות, הד'ר לוחש לאוזנו "אני מבין שהילד נגמל" איזה נגמל משיב האבא הוא משתין כמו משוגע מהמקפצה , נו מפטיר לעברו דוקטורינו, משיב האבא כן אבל עכשיו אני כבר הפסקתי להתבייש…לחבר מהבדיחה הקודמת שמע, יש אנשים שלא יעזור מאומה הם כבר לא מתביישים בכלום, שיהיו בריאים יש מקום לכולם סביב מדורת השבט הזו
את זה אני לא צריך לכתוב לאתר של בת גלים. אני כותב כאן, ושמי לא "בת גלים". שמי מנחם לס.
ישנם יותר מדי קשיי קריאה שקוראים אתר זה ומגיבים על דברים שאיש לא אמר.
מי דיבר על "הורדת" או "הפסקת" האתר של יורם? אני הצעתי שבחודשיים-שלושה הבאים אנשים הרוצים, יישלחו מה שהם רוצים ליורם, עם העתק לאתר בת גלים. אבל כמובן שכל איש יעשה כהבנתו.
הנה דעתי:
נוסטלגיה היא דבר ניפלא, אבל מהר מאד היא הופכת לסיפור ישן ומעייף. בשלושת החודשים האחרונים היו המון ספורי נוסטלגיה ומציאת חברים מכל העולם באתר הזה, והיה כיף לקרוא ולהשתתף. למעשה זה הביא אותנו עד כאן, למיפגש של ה-15 שהוא בעיקרו מיפגש נוסטלגי, שאולי כמוהו לא יהיה יותר.
איש לא רוצה לשמוע יותר ספורי פלמ"ח. ובקרוב איש לא ירצה יותר לשמוע על הבריכה,והקומה השלישית.
האתר הזה של יורם עשה את שלו, ואיש לא מציע לחסלו. הוא פשוט ימות מוות טבעי עם הזמן, כי אחרי המיפגש ספורי נוסטלגיה לא יהיו יותר ולא יעניינו אף אחד. יהיו כמה ספורים על המיפגש, וזה שפגש את זה, מה נישמע, וזהו. אתר בת גלים מנגד, הוא אתר שיישאר ויתרום – כך אני מקווה – שנים רבות. זה שמכנה את עצמו "בת גלים", בציניות ילדותית וסגנון פרימיטיבי (ש(הוא מודה בו) כותב באירוניה שמי שרוצה להצטרף "למאבק של גלשני רוח וכו'" שייערב לו.
אתר בת גלים הוא לא אתר גלישה. הוא אתר שהאימייל שלו הוא
SAVEBATGALIM
וזה מה שאלה שהתחילו אותו ניסו לעשות: להציל את שכונתנו שלא תהפוך למין טיילת ת"א, ומצד שני לא תיראה כמו כבר נטוש במכסיקו.
תור הנוסטלגיה יסתיים עם סיום המיפגש. אחריו יהיו ספורים פה ושם וזהו. אבל אתר בת גלים הוא אתר שלבנינו ונכדינו יישאר חשוב, אם בת גלים תהיה חשובה להם. לנו הזקנים עתיד בת גלים הוא מין תקווה לעתיד לדור שאחרינו. זה לא דבר שמטריד אותנו כי אנחנו זקנים מדי עבור כך. אותנו מטריד לנשום בבוקר על המראה ולא לראות יותר אדים.
.
רובי יאנג כתב על הצורך להשתמש במיפגש הזה כמין מכשיר להביע את רצוננו לשמר ולשמור את בת גלים בפני אנשי העירייה, ראש העיר, ומי שלא יהיה במיפגש. איש אפילו לא ענה לו על בקשתו לעצות ודעות, וברור שעכשיו זה מאוחר ואולי גם לא מתאים להשתמש במיפגש לכל מטרה אחרת מלבד "מיפגש ותיקים".
אבל גולן ואקי, וצעירים אחרים שאינני מכיר, תרמו את אתרם לנו, עם נכונות לעבוד בשבילנו ולעזור בכל מיני שטחים, כולל נושא אחד שחייב להיות "הצלת שכונת בת גלים". הם לא מנסים לגנוב דבר מיורם, ואם אתה ואחרים מעדיפים להיכנס למה שבוודאי סימנת תחת
FAVORITES
ולחיצת עכבר מכניסה אותך ליורם לכתיבת ספורים ומה לא – תהיה ברוך. אם הכניסה לאתר בת גלים מסובכת מדי עבורך – גם את זה אני מבין.
מה שאני לא מבין זאת המלחמה הזאת באתר שיישאר כאן הרבה שנים אחרי שאתרו של יורם, וכל הסיפורים בו, יישכחו.
אני עצמי לא אפסיק להיכנס ולקרוא לעתים את האתר כאן, אך יותר ויותר אני מכיר בחשיבותו של אתר בת גלים, שהוא הרבה יותר מאתר נוסטלגיה.
יש לי עוד מסר קטן לאחת (או אחד?) בשם דורה, ואז אני סוגר המחשב ומתחיל לארוז.
כנראה שרק בגלל שבקשתי שלא תהיינה שאלות טפשיות כגון "אז למה אתה לא חוזר" אחת (או אחד) בשם דורה שאלה אותה שאלה.
אז דורה, אין לי מענה.
מה שאני מציע זה שבמיפגש תיגשי לאשתי גייל, אשה מבוגרת בת 72, אך מאד סימפטית ועדינה, ותשאלי אותה את השאלה. אני לא יודע בדיוק מה היא תענה לך, אבל אולי היא תציין שיש לה אח תאום ואחות בפלורידה, ולנו שלושה ילדים (בנוסף לסיגל בהוד השרון) הגרים כאן עם 11 נכדים ושני נינים.
זהו. הולך לארוז ולא פותח מחשב עד שאהיה בהוד השרון.
מקווה לראות כמה מכם בשבת בים בבת גלים, ב-11 לפני הצהרים
הנסיון שלך להשיב באופן אישי ומיידי על כל דבר ועניין הופך להיות במקרה הטוב נלעג,בעשרות תגובותיך כאן לא חדלת לספר על עצמך וזה טוב ופה ושם מעניין, אבל יש כאן אנשים לא פחות מכובדים וידענים ממך רק יותר צנועים שיש להם גם יכולת להבין את רזי האינטרנט, בקיאות בהבנת הנקרא וכישרון כתיבה לא מבוטל כמו כן נסיון עשיר על הנעשה מעבר לים,נכון שאנו עוסקים בזכרונות ילדותינו אך מנקודת מבט של מבוגרים לסכום חבר יקר אני מבקש להתנצל על דברי הבוטים אבל הרווחת זאת ביושר ושוב סליחה
חברים יקרים,
אתר בת גלים הוא פרי יוזמה אישית שלי.
אני הקמתי אותו לפני יותר משנתיים
כאשר התעורר מחדש מאבק ציבורי נגד בניית מרינה בשכונה.
האתר שימש אתר מאבק לאוכלוסייה רבה ומגוונת כאשר המרכיב הבולט והצבעוני בה היה הגולשים
(אגב אם תציצו פה באתר של יורם תגלו למעלה הודעה מחודש אוגוסט 2005 בה אנו קוראים לעזרה במאבק)
יורם מלצר אף פירסם מאמר נוסף על הסכנה שבבניית המרינה.
כמובן שאנו רוצים בפיתוח ושיקום השכונה.
חלקנו גרים פה וגם מי שלא גר כאן מבלה שעות רבות במקום.
אנו פשוט מאמינים שלא צריך ליבש את הים ולבנות מגדלים מבטון במקום שבו יש ריף וחיים.
הרי אפשר לשקם ולפתח גם בדרכים אחרות.
אנו מאמינים שהחוף בצורתו הנוכחית הוא הנכס העיקרי של השכונה.
אולם בטח שלא כדאי להיכנס כעת לויכוחים ודיונים בנושא זה שכן כל זה מאחורינו וכרגע יש לכולנו מטרה משותפת והיא החזרת ההדר לבת גלים.
גם לנו חלומות על שיקום הקזינו וחיבור הטיילת לחופים הדרומיים כדוגמת המשך לפארק הכט ההולך ונבנה בימים אלו.
אני ואקי מחפשים כבר שנים אחר פרטנרים לחלומות אלו ומנסים לשכנע כל גורם בעירייה
(ואנו נפגשים עימם רבות)
לשתף עימנו פעולה.
ההחלטה אם לעבור לאתר בת גלים היא לא החשובה
זה סתם עיניין טכני של נוחות.
אנו נמשיך לקדם את הרעיונות שלנו שעיקרם
פיתוח השכונה והחוף ונשמח לשתף פעולה עם כל
גורם.
לדעתי יש לנו הזדמנות גדולה להכיר פה אנשים שיכולים לעזור במטרה זו
ובינתיים אנו נהנים מהתמונות שלכם
שהסכמתם לחלוק עימנו
אני מאד מקווה שכנס ותיקי בת-גלים לא יהפוך לכנס פוליטי, אחרת כל המאמץ הרב של המארגנים והמאמץ של הבת-גלימים המגיעים ממרחקים יאבד את המומנטום.
אני מבקשת מהמארגנים שידאגו לכך שהאדון ראש העיר לא יגיע כדי לשאת נאום פוליטי, שלא יחלקו מינשרים, לא להצלת בת-גלים ולא להיפך לשימור בת-גלים.
תנו למפגש להיות ספונטני ומרגש ואל תרשו שמישהו או איזה גוף כלשהוא יקלקלו אותו.
lets remember that all the part takers here and in Golans web page just want to revive memories from the past. we must all realize that we cannot bring the past back, but we also don't want to become political about any changes. we could not help in the past and cannot help now. the friendly offer to place photos in Golan's page is great, and we should continue to use Yorams facility to chat and to tell stories about the past.
we were one "shchuna", but a few age groups in those days, now the gaps narrowed and we should be happy and excited to meet each other. again the meeting is not to change anyone, just to see how each of us grew and how they spent their years.
I agree with Ayala, we do not want to start with politics…. after the meeting we hope to renew old friendships and possibly make some new ones. I hope that those that have not contributed their stories will start to tell their stories, not just about themselves but about their group activities and what the friends have done together.
as far as I know there will be nomedals given and no "first place" to the best story teller….
for the ones living out of Israel, we don't want to be questioned why we left… I am sure that most of your children have travelled and many stay overseas.
we all had such great close friendships…. lets just revive them.
like a few of you I feel we should continue contributing here old stories.
gideon cohen – you are doing a great job, and while you were a great son and helped your Dad… Rina rosenberg and her sister, together with me… enjoyed the high roof where they lived, and used to throw papar bags with water at the couples sitting on the benches in the shdera, and at times taken the eggs from Menucha rosenberg to throw them too… and she could never understand how her eggs always dissapeared…
there are more stories about bet samsonov… but maybe at another time.
שלחתי לאתר התמונות תמונת כיתה א'1950/51,עם רשימת השמות, ככל שזכרתי.
אחד בשם "בת גלים" (אני לא יודע אם אח"כ הוא הזדהה כהירש או שזה מישהו אחר) שלח ליורם מסר כזה:
"נמאס כבר שחדשות לבקרים ,אדם פורה מאוד כמו מנחם שיש לו הרבה זמן, מתנועע בחוסר יציבות ולא מסתפק בדף התגובות "שלנו" של יורם.
הכי מציק לכמה ותיקים שבזמן האחרון חלק הארי של הטוק בקים בדף האינטרנט שלנו הפך להיות הוראות על גבי הוראות של איך להכנס לפה ואיך להכנס לשם…..וושוב הוראות ופתחנו אתר כזה ומחר נלך לאתר ההוא"
אז אני עונה לו שהוא יכול לקפוץ לי, כי אני לא מדבר אליו, אלא לכל האחרים שע-ו-ש-י-ם, מנסים, ושואלים. אז אני עונה לאלה ששלחו לי מסרים לאימייל הפרטי שלי, ו-"בת גלים" יכול לעבור הלאה:
בעבר ניסיתי כל מיני דברים שניכשלו. תשכחו מהכל. הכל היו נסיונות להגיע למה שיש לנו עכשיו. רק שלושה דברים נישארו: האתר הזה של יורם, אתר
BATGALIM.ORG.IL
ואימייל תמונות(זה לא א-ת-ר כפי שכתב דוד בן אפרים, ששלח תמונה נהדרת!) הנקרא
TMUNOT12121212@GMAIL.COM
האתר של יורם ידוע לכולם. אתר בת גלים של גולן הוא למי שרוצה להשתמש בו למסרים, פורומים, בלוגים, ויצירת אלבומים חדשים אישיים. אי מייל התמונות פתוח לכולם ואפשר להכניס אליו איזה תמונות שרוצים, אבל בגלל הגבלתו ביקשתי להתרכז רק בדברים בת גלימיים.
באלבום האישי באתר בת גלים אפשר להכניס מה שרוצים, מהאקס שלך ועד לחתיכה האחרונה שלך, כי זה אלבום "שלך" ואלא אם כן גולן או מישהו אחר מהאתר יעצור בך, אתה יכול להכניס מה שבא לך. אנשים יראו את תמונותיך ר-ק אם יתחשק להם להיכנס לאלבום שלך. כמה מאיתנו התחלנו ליצור אלבומים אישיים.
באימייל התמונות עדיף להעלות תמונות מהאימייל האישי שלכם ואז שימכם מופיע כזה ששלח את התמונה, ולא
ME
כללי שנירשם לכל מי שמחליט להכניס תמונה כשהוא כבר נימצא ב-
TMUNOT12121212
זהו, הסברתי הכל לשואלים, ואני זז לשדה התעופה. ול-"בת גלים" ואחרים כמוהו אני מציע שבמקום להעליב ולכתוב בסרקסטיות (שלא מזיזה לאף אחד), שיעשו משהו מ-ו-ע-י-ל כפתיחת אלבום, ואז נוכל גם לראות את פרצופם.
אני מצטער אם מכתבי האחרון הזה נישמע קצת פריכי. אולי זה נכון. אולי אני פרופסור אמריקאי, אך נישארתי פריך בת-גלימי שכל מה שהוא ניסה לעשות כאן בחודשים האחרונים זה לעזור.
לס יישר כח. מקווה שעוד תחזור הנה לאתר זה
מכפת לך שאחרי הספיץ' של המורה ממחזור הבוגרים רן ארז ועיני מההסתדרות ידפקו איזה חצי שעה על הפיחות במעמד המורה מאז קום המדינה,מה זה לא מתאים ? עוזי אברם אומר שהצחקת לו את השחי
חלאס עם כל הכבדות כאן תתחילו לחייך ולהכנס לראש,
ההוא אמר זה אמר נעלבתי ואי ואי ואי מספיק ודי
אושרת אני איתך. נעלבת לא נעלבת, הכל היו חבלי לידה למיפגש שיהיה פיצוץ עולמי
שמשום מה לא קיבלה כאן ביטוי ומי אם לא נחום בינה תותח על מהצ'כונה
שבמשך שנים כמעט כולם קנו אצלו מעיפרון ומחק דרך תחפושות פורים ועד עיסוקי נדל'ן לפני שהמציאו את המילה.
תנו לו כבוד כבן בת-גלים וספרו על עלילותיו, לעולם לא אכח כילד איך אימו היתה גוערת בו
כשהיה משתעשע איתנו בקריאה נ ח ו ם והא היה עונה רק רגע אמא,זה לא אני זה הוא, והוא היה אז בן חמישי פלוס, נ ח ו ם
בא לכם להתלבש פראנג'י , יעני, כמו לחתונה?
כי המארגנים מתכוונים ליצור מעגלי ריקודים בסגנון בן לוקח בת ובת לוקחת בן וזה מזכיר לי שכדאי לכן ולכם לנעול נעלי המגפר, אצל יענקל עוד נותרו כמה זוגות….יאללה מכבי בת גלים
אז למה לא עם חולצות רקומות ממסיבת הסיום של עממי בת גלים, נסו לחפש ולמצוא זה בטוח עדיין בבויידם של הזיכרונות ,הוי אני לא מאמינה שאני נכנסת כאן לסיאנס, נכדי יהיו המומים אם אספר זאת להם, באמת אתר מאלף
to amitay gertner,
the pens, papers etc we bought from bezalel Bina. Nachum Bina had the restaurant next to bezalel, in front of "tachanat haotobus"
nachum bina was very funny and he used to spray "Flit" on us just between our legs…hahaha… he was a real character…
Sorry meant nachum and bezalel bina
יליד הארץ ,זכרון יעקוב
1909 חורף
כמה יפה ילדים, לקרוא את הזכרונות ולהתבונן בתמונות
המשיכו כך ילדים
רוביצ'ק
לאור הכנס הקרב,ולמאמץ הרב שחברי ועדת הכנס משקיעה.
אנחנו מחפשים כתובות של חברים וחברות מכל הדורות.
כי אנחנו לא מסימים את הכנס ב-15.11 .זוהי רק ירית הפתיחה להולך לעירוע הבא .
אנחנו חיבים זאת לשכונה.
עיזרו לנו למצוא את חברנו באשר הם!!!
לדוגמה : צבי סגל. היה שחין גב בסגנון מיוחד
גר ברחוב השרון. איפה הוא מי יודע .
תודה.עם תעבירו אלי בקשות או כתובות.
keren12@012.net.il 0544476654
מחכה לקשר. ארנון
לאור הכנס הקרב,ולמאמץ הרב שחברי ועדת הכנס משקיעה.
אנחנו מחפשים כתובות של חברים וחברות מכל הדורות.
כי אנחנו לא מסימים את הכנס ב-15.11 .זוהי רק ירית הפתיחה להולך לעירוע הבא .
אנחנו חיבים זאת לשכונה.
עיזרו לנו למצוא את חברנו באשר הם!!!
לדוגמה : צבי סגל. היה שחין גב בסגנון מיוחד
גר ברחוב השרון. איפה הוא מי יודע .
תודה.עם תעבירו אלי בקשות או כתובות.
keren12@012.net.il 0544476654
מחכה לקשר. ארנון
הבוקר החלו בשעה טובה גשמים בישראל,אין זה אומר כי חורף במולדת אבל מלבד בגדי ים רצוי להביא איזה משהו קל להתראות נשמות טובות
קצת על תקופת הצנע.
בשנות החמישים הראשונות החליטה הממשלה להנהיג משטר של צנע במדינה , עקב מחסור במוצרי יסוד למאכל ובכלל למוצרים אחרים (זכור לי שגם נעליים היו בהקצבה ,ואף בגדים מתוצרת "אתא" ). האזרחים יכלו לרכוש את המוצרים בהקצבה כנגד תלושים שחולקו בפנקסים , כאשר לכל תלוש יש ערך קניה וכל משפחה מקבלת תלושים לפי גודלה.
בעלי החנויות היו צריכים להצהיר על מספר לקוחותיהם ולפי מספר זה , הם קיבלו את ההקצבה למוצרים.
עיקר ההקצבה הייתה למוצרי היסוד כגון, קמח,סוכר,מלח , אורז , שמן , ביצים , חמאה וכו' .
לקוחות היו באים לקניות , התלוש המתאים לפי ערכו היה נגזר, והיו מסדרים אותם בקופסאות לפי ערכם. התלושים היו שווים המון , מאחר ולפי מספר התלושים החנות הייתה מקבלת את כמויות המזון לחודש הבא.
זכור לי כי בסוף כל חודש המשפחה הייתה יושבת ומדביקה את התלושים ע"ג טפסים מיוחדים , לפי ערכי התלושים . בצידו האחורי של התלוש היה דבק וכל תלוש צריך היה להרטיב ולהדביק. (בדיוק כמו בולים) .
את גיליונות הבולים היו מגישים , כנראה , למשרד המסחר והיו מקבלים ההקצבה לחודש הבא.
לזיכרוני , תורכיה הייתה באותן שנים אחת מספקיות המזון .על הביצים התורכיות דיברו שנים אחרי אותה תקופה , ולאו דווקא כמחמאה. מדוע ? איכות הביצים לא הייתה הכי גבוהה וכשהן הגיעו לארץ היו הרבה ביצים לא טריות (מילה יפה יותר לסרוחות) במשלוחים. קרה לנו יום אחד שמצאנו על חוף הים כמויות של ביצים סרוחות , האוויר היה מלא בסירחון.כנראה שאוניה שהובילה הביצים טבעה , או פשוט זרקו לים את הביצים המקולקלות.
היה מחסור בתפוחי אדמה באותן שנים . גם תפוחי האדמה יובאו מתורכיה.
זכור לי כי יום אחד הגיע לשכונה משלוח של תפוחי אדמה.סוחרי השכונה התארגנו בחצר האחורית בבנין כספי/אגם לבן , שהייתה חצר גדולה , שפכו על הרצפה את תפוחי האדמה מהשקים . ושוב , היה באויר ריח חזק של תפוחי אדמה רקובים כי חלק מתפוחי האדמה נרקב בזמן ההובלה.
החלוקה הייתה פשוטה , עם יעה אספו כמות שמו בתוך קופסת מתכת של מלפפונים ועל המשקל . אין בחירה מה שנכנס בקופסא , עולה על המשקל.
גם מוצרי בשר היו בהקצבה . האטליז הכשר בשכונה היה של גרזון. הוא היה בבנין של יהודית פרנקל מול חנות הירקות של ויזילטיר והשעניה של בז'וס . כאשר היתה עוברת שמועה כי באטליז הגיע נקניק לחלוקה-שומו שמיים , האטליז היה פקוק , כמויות של אנשים התגודדו בתוך החנות וגם מחוצה לה . ובשביל מה ? , בשביל המאה-מאתיים גר' נקניק , שבכלל התהלכה דעה שאחוז הבשר בו לא עמד על 100% . אבל איך שלא יהיה , זה היה דליקטס ! .
אלו מקצת הדברים הזכורים לי מתקופת הצנע . אם יש מי שזוכר דברים נוספים ואחרים , זה יהיה מעניין לקרוא.
אסרו על הילדים "שהיה להם" נקניק בבית להביא כריכים פן יעוררו קינאה בקרב הרבים "שלא היה להם" וזה לדידי ערך חינוכי מבורך. בכלל הצנע העלייה ההמונית המעברות ואפילו הקליטה שכה מושמצת היו מפעלי ענק לישוב שמנה בתש'ח חצי מליון נפש ותוך עשור עלה למליון וחצי, אינני רוצה להישמע אנכרוניסטית אבל אם היו מאמצים היום ערכים כפי שהיו אז אולי אולי היה יכול להיות אחרת
יש אצלי עוד כמה צנצנות לבניה מאז שנקנו איך לא אצלכם במכולת,ניסתי להחזירם לא מזמן בסופר ואירנה אמרה כי לא חל עליהם חוק הפיקדון ואי אפשר לקבל עבורם כסף, מה עושים ? זה בצחוק כמובן ניסיתי להזכיר למי ששכח את התקופה והלבניה ,אם היה ברשותי צנצנת אחת שכזאת לא הייתי מחזירה בעד כל הון,מן הון להון יש לי שאלה מה עשו אם בכלל תושבי בת גלים הוותיקים למען העולים החדשים כקהילה וכפרטים
זה גם היה מוסד בשכונה הם הרי לא חזרו לבגדד תנו כבוד תזרקו איזה עצם איזה סיפור
מברשת לפוטלים ברט עליו השלום אמר שזה יחזיק כל החיים ולאחרונה התחילו לצאת השערות מהמברשת מישו יודע מה עושים כי סגרו שם
בזמנו הסתפרתי אצל איז'ו כבר אז סבלתי מנשירת שיער, איז'ו מכר לי שני בקבוקונים עם שמן קיק מהול בתרכיז קוואקיר מיוחד ואמר לי להזליף על הראש טיפה אחת לחודש,אני ממשיך להזליף מתוך הרגל על הקרחת עד עצם היום הזה.
בואי ניגש יחד למזכירות בקאיה-ביץ' ונגיש תלונה
עד היום המכבסה של טאובר במרכז עובדת ולמי שמוציא עכשיו מהגרדרובה לקראת הכנס או חילופי העונות ז'קט או שמלת ערב ומצא איזה כתם זה הזמן לתת לטאובר הבן לעשות את העבודה תגידו שרותי שלחה אתכם ותקבלו הנחה עם אנחת צחוק
בגדדי מול הסדנא היה שנים שלט בית מלון זה היה מלון או בית…עכשיו שהילדים הגיעו לגיל פנסיה מותר לגלות
כשהחליטו להסריט את אקסודוס בארץ היתה כוונה לצלם חלק מהסצינות בבת-גלים, כמה שבועות לפני נכנס איזה ממזר שידע על תכנית הסרט והציע לבגדדי להפוך את שתי הדירות למעלה למלון כדי לארח את הכוכבים,אז לא היה פקס שמקס וכאלה השמנדריק גם לא ידע טוב אנגלית ותקע להם הצעת מחיר מרשימה והתרגום לבת-גלים צלצל יפה שם בהוליווד וקבלו החלטה לעשות דיל,מה רבה היתה אכזבתם כשבאו מלוד ישר לבגדד סליחה בגדדי,זהו וכל השאר היסטוריה ומאז השלט תלוי , אגב מזל שמלון ציון היה פנוי אחרת היו מבטלים את הסרט
ו ק'ג גבס בשביל לתקן את הפיצוץ במטבח, לבגדדי לא היה בדיוק גבס ואסור לוותר על קליינט אז הוא נתן לו קילו קמח של אפשטיין מהמאפיה, ההוא חוזר אחרי שעה כעוס לאחר שגילה את התרמית ושואל את בגדדי הכיצד ? בגדדי עונה לו ,מה אתה צועק אמרת מטבח ? משיב הקליינט כן , ממשיך בגדדי ואומר אתה רואה אז טעיתי רק בדבר אחד למה מה קרה…
רפי
אינני מתלוצץ
צנצנות אלה הינם פריט לאספני נוסטלגיה (כמו סיפון הזכוכית)
אם אני נזכר היום בצנצנות מתגנב ללשון טעם המוצר.
ברצוני להוסיף,כי לזכרוני,הלבן היה בצנצנת נמוכה והלבניה בצנצנת גבוהה,והזכוכית עבה קצת פחות מזכוכית הסיפון.
מה לעשות הנוסטלגיה חוגגת.לפחות כל מה שאנו כותבים,ישאר לנכדים שלנו.
רפי
אינני מתלוצץ
צנצנות אלה הינם פריט לאספני נוסטלגיה (כמו סיפון הזכוכית)
אם אני נזכר היום בצנצנות מתגנב ללשון טעם המוצר.
ברצוני להוסיף,כי לזכרוני,הלבן היה בצנצנת נמוכה והלבניה בצנצנת גבוהה,והזכוכית עבה קצת פחות מזכוכית הסיפון.
מה לעשות הנוסטלגיה חוגגת.לפחות כל מה שאנו כותבים,ישאר לנכדים שלנו.
רפי
אינני מתלוצץ
צנצנות אלה הינם פריט לאספני נוסטלגיה (כמו סיפון הזכוכית)
אם אני נזכר היום בצנצנות מתגנב ללשון טעם המוצר.
ברצוני להוסיף,כי לזכרוני,הלבן היה בצנצנת נמוכה והלבניה בצנצנת גבוהה,והזכוכית עבה קצת פחות מזכוכית הסיפון.
מה לעשות הנוסטלגיה חוגגת.לפחות כל מה שאנו כותבים,ישאר לנכדים שלנו.
during the zena time, a second business developed "Shuk Shachor"… there was a non kosher butcher next to "Hamburger", and both used to supply for an extra cost food products.
The vegetable and fruit shop belonged to Avi Vieseltier's parents, where people waited in long lines to get oranges.
milk was rationed to according to the size of the families.
there was a time when we got "Care" packets from the USA.
despite all that we all grew up to lead a successful life.
My father built an area in our garden where we had chicken, and we had our fresh eggs, we also had rabbits, and I used to invite friends to watch when I put the male with a female… my dad never understood how so many baby rabbits grew… however they produced good meat to eat. the german jews never worried about Kosher.
our neibor who lived above us was mr. glesinger, a very impressive jew, he had during the british mandate a pig farm near the check post. and he used to bring every friday a piglet home and invite my family for dinner. I remember that he had a ring on his finger that was given to him by Theodor Herzel since they were friends. his wife was my savior many times as whenever I tore my clothes or got them dirty I would go to her and she would fix me up so my parents would not know.
on saturdays we used to play ping pong in our yard, we had a mahagony table that my dad brought with him from Germany. in the summer we played outside and in the winter in our celar, lots of people used to play, and our garden had some excellent players like Lulu samsonov who had polio in two legs but moved like a storm and mr. edlstien who lived in the second house in our yard.
thats all for now
היו גם דברים טובים כמו השיר צאנה צאנה צאנה צאנה הבנות וראינה חיילים בשכונה, אל נא אל נא וכו' תתיראנה מבן חיל איש צבא ,צאנה צאנה ואז הזריזים שבילדים הבינו עד כמה אוהבות הבנות חיילים והמשכנו ביתר שאת במשחקי מלחמה בין ילדי רח' השרון לנהלל אלה מהשדרות היו פחדנים, אז הנה לכם אחת הסיבות למלחמות… אז צאנה צאנה הבנות וראינה כבר אמרתי ?
רובי צ'ומוש הדייג ההונגרי גר תקופה אצל בגדדי בחדר שכור בדירתו ליד החוף הפתוח.
הוא סיפר לי אז שבגדדי כל כך קמצן, הוא אינו קונה נייר טואלט אלא גוזר עתונים ישנים למרובעים ותולה אותם על וו ברזל בבית השימוש.
הגעתי ארצה ואחד הצלצולים הראשונים שלי כרגיל הוא לאייזיק ברט, דודי בן ה-93-95 (הוא לא בטוח בעצמו).
צלצלתי להזמין את עצמי לכוס קפה בשבת בבוקר בתשע לפני שאני הולך לים ב-11.
מאשה, כתבת "עליו השלום". אייזיק חי וקיים ובמצב מצויין
היתה גם מכולת של משפ המבורג בהתחלת השדרה
וגם מכולת של משפ פישר ברח השרון.
אילה, פתאום קיבלת תאבון לכתיבה?
איתן
את המכולת של המבורג כבר הזכירו הרבה פעמים.
לשאלתך – קיבלתי תיאבון לכתיבה בגלל שאלות שנשאלות על כל מיני אנשים מבת-גלים…נוסטלגיה.
וגם בגלל דשאתה אף פעם לא זמין במסנג'ר :))
אני מאוד מצטערת ומתנצלת וגם מאוד שמחה לשמוע על אייזיק ברט באמת הוא היה איש יקר וישר מאין כמותו וגם המשפחה שלו נהדרת,אז בבקשה ממך למסור דרישת שלום לאייזיק ושיזכה לאריכות חיים וגם בריאות טובה אמן ואמן
אחרי גרזון מול הבית כנסת הישן,איזה חוויה מדהימה היה ללכת לשם ולבחור מהאמבטיה השטיקל פיש חי ובימים של לפני חגים התור השתרך כמעט עד תנובה וגרזון היה מביט בזעם על התופעה ואני שואל איפה איפה הם הקרפיונים ההם
סיפורים מהסיר והתחת ונקרעים מצחוק ונחת אז המשיכו לנער את המוזה עד המעשייה האחרונה ושנזכה לאחלה או כמו שאמרו אז לאחול מניוקי של מפגש דרך אגב על מה שמו דברתם ? מי מי?. זיבי הוא כבר שנים בתל חסטיזי
איפה נעלם יאיר פרנקל הוא בארץ בחו'ל מי שהוא יודע ? האם יגיע לכנס אהבתי אותו מאוד
לרוביצק
יאיר פרנקל גר באשקלון מס טל 08-6737646
הוא יהיה במפגש
איתן
כפי שכבר נאמר "סיפורי תחת, נקר[א]עים בצחוק בהתרפקות נוסטלגית ונחת, המשיכו לטלטל את המוזה והמעשיה כי זמנכם עלול לחלוף במהרה… ואז רק נחמיץ אחלה של מפגש-חגיגה, בפסגת ההר צפוף למכביר, ורק מי ששרד את אותן הימים – אוץ ירוץ למסיבה,כוון ש'התברך שמו' תיגמל אותו בהאהבה רבה, ולכן יש לספר על כך לכל החבורה, במפגש המרגש שיערך בגן הקונגרסים ב- בחיפה ב 15.11.07, הביאו עמכם סיפורים רבים, ומצב רוח נפלא
איזה שרגא
לבינה היתה מסעדה לפני הנדל'ן הצעצועים והמחברות,ולמסעדה הגיעו סועדים לא מעטים באותם ימים .מגיע אחד ומזמין מרק ירקות אבל שיהיה חם, כעבור זמן מופיע נחום כשבידיו צלחת המרק ומגיש לנל כשהאגודל טובלת בצלחת,הקליינט נדהם ושואל מה זה ? מה קרה משיב נחום. האצבע שלך בתוך המרק שלי זועק האיש, תשמע אדוני עונה נחום "יש לי אפצס באצבע וד'ר ברגר אמר שהאצבע תהיה כל הזמן במקום חם" האיש התרוממם מכסאו ואומר "אז תתדחוף ת'אצבע שלך לתחת" משיב נחום "את זה אני עושה במטבח לא לפני קליינטים"
לבינה היתה מסעדה לפני הנדל'ן הצעצועים והמחברות,ולמסעדה הגיעו סועדים לא מעטים באותם ימים .מגיע אחד ומזמין מרק ירקות אבל שיהיה חם, כעבור זמן מופיע נחום כשבידיו צלחת המרק ומגיש לנל כשהאגודל טובלת בצלחת,הקליינט נדהם ושואל מה זה ? מה קרה משיב נחום. האצבע שלך בתוך המרק שלי זועק האיש, תשמע אדוני עונה נחום "יש לי אפצס באצבע וד'ר ברגר אמר שהאצבע תהיה כל הזמן במקום חם" האיש התרוממם מכסאו ואומר "אז תתדחוף ת'אצבע שלך לתחת" משיב נחום "את זה אני עושה במטבח לא לפני קליינטים"
לבינה היתה מסעדה לפני הנדל'ן הצעצועים והמחברות,ולמסעדה הגיעו סועדים לא מעטים באותם ימים .מגיע אחד ומזמין מרק ירקות אבל שיהיה חם, כעבור זמן מופיע נחום כשבידיו צלחת המרק ומגיש לנל כשהאגודל טובלת בצלחת,הקליינט נדהם ושואל מה זה ? מה קרה משיב נחום. האצבע שלך בתוך המרק שלי זועק האיש, תשמע אדוני עונה נחום "יש לי אפצס באצבע וד'ר ברגר אמר שהאצבע תהיה כל הזמן במקום חם" האיש התרוממם מכסאו ואומר "אז תתדחוף ת'אצבע שלך לתחת" משיב נחום "את זה אני עושה במטבח לא לפני קליינטים"
חוף הים הברכה הקזינו וכל הסובב אותם היוו מרכז בת-גלים היו מרכז חברתי.
לא רק אלה שגדלו וגרו שם גם מי ששרת בחיל הים ומילדות גר בהדר יום יום התייצב בבת-גלים. והזכרונות רבים.
יש לי תמונה של המקפצה בבת-גלים לבריכה בתחרות הרשונה של המכביה הראשונה משנות ה-20
אבי ז"ל היה במכביה הראשונה שחיני מכבי כשהתחרויות התקימו בבריכה וקפצו מעמוד ששימש קודם עמוד חשמל. לשם קפיצות לבריכה.
כל ההוויה מסביב כולל ארי ברגר שנקרא גם "טרזן" ולא רק כושי. הוא היה בלונדיני והבןשל הרופא היקי, נעמי אדוה ועד ובעיקר קבוצת המתעמלים שכל יום מחמש בבוקר היו מגיעם בוקר של קיץ או חורף לא משנה.
אז שמשהוא ירים את הכפפה ויתחיל לאסוף חומר כדי שכל הזכרונות לא יעלמו.
אשמח לשלוח כל חומר שיש לי רק כתבו לאן.
בברכה שרה שי-שמיר .
התחלתי לרכז את מאמרי שניכתבו בחודשים הראשונים באתר הזה לפי נושאים. למשל שלושת המאמרים על חיים ארלוזרוב צרפתי יחדיו למאמר "ספור האונייה חיים ארלוזרוב" (שאותו שלחתי היום בפאקס ללובה אליאב שהיה מפקד האוניה), וכך אעשה עם שאר ספורי (6 מאמרי ספורטאי בת גלים, וכו). אני מרכז הכל באתר בת גלים כדי שיישמרו שם. בינתיים הכל תחת "נוסטלגיה" בפורום, אך זה ישתנה לנושאים-נושאים. הכניסה לאתר היא
http://www.batgalim.org.il
ציפור המכנסיים הקטנה – חנוך לוין
פעם, בעודני ילד, גיליתי במכנסי כפתור,
כאשר פתחתי אותו, ראיתי תחתיו ציפור,
ציפור קטנה רטובת מקור,
"ילד", היא אמרה לי, "אני אביא לך את האושר הכי גדול".
אחר כך נעשיתי נער, וליטפתי בלילות את הציפור,
היא פרשה כנף כל הלילה, רוטטת מכוח עצור,
את כל תקוותי תליתי בציפור,
"נער" ,היא אמרה לי, "אני אביא לך את האושר הגדול".
ציפור מכנסי השבת שלי,
ציפור תחתוני המתוחים,
זמיר מנגינת הלילות שלי,
דרור חלומותיי הנשכחים.
בא היום, נעשיתי גבר, יצאתי בלילות עם הציפור,
והייתי מוצא לה טרף, פה חור וגם שם איזה חור,
והיא ניקרה ללא מעצור,
"גבר" ,היא אמרה לי, "אני אביא לך את האושר הכי גדול".
שנים חלפו, הזדקנתי, היא נעשתה קצת עייפה, הציפור,
פה ושם היה כבר צורך להושיט לה יד ולעזור,
לפעמים היא הייתה מתנמנמת בחור,
"חבר", היא אמרה לי, "תעיר אותי כשיבוא האושר הגדול".
ציפור מכנסי השבת שלי,
ציפור תחתוני המתוחים,
זמיר מנגינת הלילות שלי,
דרור חלומותיי הנשכחים.
עכשיו הכל כבר עבר, ובמכנסי עוד רועדת ציפור,
ציפור קטנה ומצומקת, כל הלילה רועדת מקור,
ודמעה יבשה בקצה המקור,
"סבא", היא לוחשת לי, "טעיתי , אתה יכול לסגור את הכפתור
ציפור המכנסיים הקטנה – חנוך לוין
פעם, בעודני ילד, גיליתי במכנסי כפתור,
כאשר פתחתי אותו, ראיתי תחתיו ציפור,
ציפור קטנה רטובת מקור,
"ילד", היא אמרה לי, "אני אביא לך את האושר הכי גדול".
אחר כך נעשיתי נער, וליטפתי בלילות את הציפור,
היא פרשה כנף כל הלילה, רוטטת מכוח עצור,
את כל תקוותי תליתי בציפור,
"נער" ,היא אמרה לי, "אני אביא לך את האושר הגדול".
ציפור מכנסי השבת שלי,
ציפור תחתוני המתוחים,
זמיר מנגינת הלילות שלי,
דרור חלומותיי הנשכחים.
בא היום, נעשיתי גבר, יצאתי בלילות עם הציפור,
והייתי מוצא לה טרף, פה חור וגם שם איזה חור,
והיא ניקרה ללא מעצור,
"גבר" ,היא אמרה לי, "אני אביא לך את האושר הכי גדול".
שנים חלפו, הזדקנתי, היא נעשתה קצת עייפה, הציפור,
פה ושם היה כבר צורך להושיט לה יד ולעזור,
לפעמים היא הייתה מתנמנמת בחור,
"חבר", היא אמרה לי, "תעיר אותי כשיבוא האושר הגדול".
ציפור מכנסי השבת שלי,
ציפור תחתוני המתוחים,
זמיר מנגינת הלילות שלי,
דרור חלומותיי הנשכחים.
עכשיו הכל כבר עבר, ובמכנסי עוד רועדת ציפור,
ציפור קטנה ומצומקת, כל הלילה רועדת מקור,
ודמעה יבשה בקצה המקור,
"סבא", היא לוחשת לי, "טעיתי , אתה יכול לסגור את הכפתור
פתחתי אלבום חדש באתר בת גלים וקראתי לו "ספורטאי בת גלים בכל הזמנים".
אני צריך עזרה בתמונות. מי שיש לו תמונות ספורט של עצמו או חברים, ומעוניין שיהיו באלבום, אנא שילחו את התמונות ל-
meless888@hotmail.com
ואני אכניסם לאלבום.
סיימתי גם להעלות את ששת הפרקים שכתבתי אצל יורם לפני חודשיים-שלושה תחת הכותרת "ספורטאי בת גלים בכל הזמנים", והכנסתי את כל ה-6 כסיפור אחד. העליתי גם את "ספורי הקומה השלישית", והכל נמצא באתר בת גלים בפורום של "נוסטלגיה".
עכשיו אני לוקח חופש מהעלאת פרקים אחרים עד אחרי המיפגש.
באתר זה אין מקפידים על דיוקים עד קוצו של יוד אבל ! כשמפספסים בגדול צריך לעשות סדר…בסדר ?
אז ככה המכביה הראשונה החלה ב- 1932 בריכת בת-גלים נפתחה באמצע שנות השלושים ומהרגע הראשון היה מגדל קפיצה, בשנות העשרים היה שם כמו בשיר "רק חול וחול" אז יכול להיות שהתבלבת קצת אבל לא נורא
ארי ברגר שוחח איתי בטלפון מדאלאס טקסס. מאוד התרגשנו לשמוע האחד את השני לאחר כל כך הרבה שנות נתק מאולץ. הוא מגיע לארץ ב-14 לחודש והבנתי ממנו כי דליה תארח אותו.
מצאתי תמונה בודדת שלי לאחר שהשאר אבדו עם השנים ובבתים השונים. התמונה על רקע הקזינו כנראה מאמצע שנות החמישים. היא צולמה בכניסה לבית מספר 35. אראה לך אותה כשניפגש בכנס הותיקים.
עכשיו קצת זיכרונות מהבית ברחוב התכלת מספר 35. אל הבית הזה שסגנון בנייתו טמפלר מובהק הגעתי בשנת 1947 בהיותי בן 7 ביחד עם אבי מקס ז"ל אשר התחתן בשנית לאחר שהתאלמן מאימי. באותה תקופה גרה בקומה הראשונה הגברת שטקלר אשר הייתה אז מאוד מבוגרת, בסביבות שנות השמונים לחייה. איתה בדירה התחלקה משפחתו של ארי אשר רק שמו הפרטי זכור לי. בקומה השלישית העליונה גרה עוד משפחה וגם הבעל נקרא ארי. שניהם נפטרו כאשר מחלת הפוליו השתוללה בשכונה. באותה שנה גם הגברת שטקלר הלכה לעולמה. אנו גרנו בחדר יחיד בקומה השנייה. אבי, אשתו, עדה אחותי המבוגרת יותר ואני. בשאר חלקי הדירה גרה משפחת שיינין ועדיין זכור לי שם הבן דני. לימים כאשר משפחת שיינין עזבה, התמקמנו בכל חלקי הדירה. בחצר האחורית היה עוד בית קטן ( ביתן ) ובו גרה משפחת עולים מרומניה. זכור לי כי צריפון השירותים שלהם היה בנפרד ליד הכניסה לביתם. לא ארחיב יותר על הדיירים בזמני וגם הדיירים שלאחר עזיבתי. אוכל רק להוסיף כי ישנם חוטים
שלי השזורים בחלק מהם. איילה את כנראה יודעת למה אני מתכוון.
אכן נפלא אבל מתאים יותר לכנס הגריאטרים שיהיה באולם הקונגרסים שבוע אחרי ומידע אישי מרבית ה"ציפורים" שיהיו במפגש בת גלים ממשיכים "לנדוד בכל החורים" על פני תבל כולה וחוץ מזה ציפור קטנה לחשה לי כי מקור שטבל הרבה במי מלח ממשיך לנקר עד כלות
לשושי התנשמת – ולכל הצעירים הציניים שמעירים פה הערות שאמורות להזיז לנו שערה מבית השחי –
1. אני מאחלת לכולכם שתגיעו לגילנו המופלג ותהיו עדיין בדיעה צלולה כדי להזכיר ולהיזכר בילדות מקסימה שהיתה לכם.
2. מנחם לס כבר כתב פה באחת התגובות שעברנו את הגיל של להסמיק ולהיעלב.
3. אם הקנאה וצרות העין היתה עץ – את לא היית מפסיקה לטפס עליו.
4. ואם כבר לטפס על עץ, אז ברח' שיקמונה 6 יש עץ תות, טפסי עליו, יש בו המון עטלפים ותנשמת כמותך בודאות תוכתר שם כמלכת מעופפי הלילה.
אשמח שתשלחי כל חומר כזה אם זה מסמכים, תמונות או רשימות שונות לכתובת: savebatgalim@org.il .את מוזמנת גם להכנס לאתר בת גלים : http://www.batgalim.org.il ולבקר בפורום נוסטלגיה ובגלריית התמונות.
אקי פלקסר
0523715696
יותר פרטים בנוגע למפגש כמו
לוח זמנים ןלתכנית האם זה במקום פתוח או סגור
בבקשה אם אפשר
הכתובת אימייל היא
savebatgalim@gmail.com
אני זוכרת את קפה עליה כמשהו מאוד מיוחד שחקו שם שח-מט קלפים והיתה אווירה של חו'ל כפי ששמענו מסיפורים.
מעניין יהיה לשמוע על המקום הזה מראשית דרכו,מתי נבנה ומי היו מבקריו בראשית הדרך
עד כמה שזכור לי מימי ילדותי עץ התות היה בשקמונה 4-למעשה היו שניים:האחד הניב תותים לבנים והשני תותים אדומים.בעונה נהגנו לטפס על העצים וישבנו שם שעות,זוללים בלי חשבון.אני שמחה לקרא שהתות עדיין במקומו
באמת נושמת בעורפה של א…מתוך תשוקה להיות המלכה ?
עצי התות אכן גדלו בשיקמונה 4 בגן של מרים. אבל כשגדלו פיתחו נטיה לחצר של שיקמונה 6.
אני גרתי בשיקמונה 6 והיינו נוהגים לעלות על פחי הזבל ולקטוף תותים לבנים.
התותים האדומים היו אמורים להיות תותים שחורים, כאלה שמתיזים ומכתימים את הבגדים, רק שאנחנו לא נתנו להם צ'אנס לקבל את הצבע והיינו קוטפים אותם כשהיו אדומים וחמוצים.
עץ תות קטן היה בחצר ביתנו בפינת השדרה ורחוב השרון ולמיטב זכרוני גם בחצר בית הכנסת הישן אני עדיין נוהג לשוטט כל קיץ ולחפש תותים
למי נשאר מקל הוקי ומי זוכר איך בודקים את שמישותו?
להתראות הכינוס
חבר'ה חבר'ה רגע,רגע מנדל צבינגי ופושקש
משחקים בכדורגל כאן אצלינו במגרש,הם גרשו
משם את נוח לא עזרו הצעקות,בוא נתפוס אותם בכוח
ונתקע להם מכות.
לך ותקרא ותביא את החברה לכאן,צ'וץ נסע לכ"ס
לך ותקרא ותביא את החברה לכאן,עוזי מפחד מאבא
לך ותקרא לג'ים ואודי ארל'ה ושמעון רודי
לך ותקרא ותביא את החבר'ה לכאן…נו שיבואו
תביט ותראה איך שהם הורסים מגרש,עוזי מפחד מאבא
תסתכל עליו מנדל לא מכניס אפילו פנדל,
תביט ותראה איך שהם הורסים מגרש…נו שיבואו
איך שהם חטפו לפני חודשיים,שמע זאת היתה
יופי של פצצה,השמן קיבל פנס בעיניים ועד היום
האף שלו נפוח כמו קציצה
לך ותקרא ותביא את החברה לכאן,לך ותקרא ותקרא ל
גינג'י צביק ויוסי פליק ומוישה שמיר ולגפיר לרפי נוד שיש לו דוד בעין חרוד שם טוב מאוד לאורי קפיץ לראובן שפיץ לך ותביא אותם לכאן
כאן כאן כאן כאן,אן דן דינו סופלה קטינו סופלה
קטי קטו,אליק בליק בום בום בום
איפה החברה הלכו לים,תן סיגרה תהיה בן-אדם
איפה דן הלך לגן,איפה חנה נסעה לרעננה
תגיד מה,מה,תפוח אדמה,תגיד איפה בחיפה תגיד עין
שמע ראיתי איך שגילה מקצרת חצאית,בחיי שהיא התחילה להתלבש כמו דוגמנית
זה מפני שהיא אוהבת את גיורא המדריך,על ידו היא
מסתובבת אם צריך או לא צריך
לא רוצים לישון רוצים להשתגע לא רוצים כאלה מן בנות,לא רוצים לישון רוצים להשתגע ולא רוצים בנות מחורבנות.
את החברה היא שוכחת,רק עם הגדולים תצא
מלפנים היא מתפתחת ולובשת כבר את זה
כל היום היא מצוברחת מחמיצה את הפנים
מסובבת את התחת ושונאת את הבנים.
לא רוצים לישון רוצים להשתגע,תשמע מה שאבי אתמול אמר,לא רוצים לישון רוצים להשתגע שכל הבחורות אותו דבר.
לא רוצים יותר לשמוע על בגדים ותסרוקות
לכולן חסר קצת מוח וכולן מפונדרקות.
כל הדבורות והחנות,הן יודעות רק לרכל
נעזוב את הבננות שילכו לעזאזל.
לא רוצים לישון רוצים להשתגע שכל האנשים לרחוב יצאו,לא רוצים לישון רוצים להשתגע רוצים שהבנות
הודי הודי כושי כוש,בוא תתן לי עשר גרוש
איזה מן טיפוס זה צביק כל היום הוא מעתיק
מי ראה שאת שימל'ה הוא הלך לאמאל'ה,היא אמרה לו בא כבר צוציק תקבל זריקה בטוסיק.
לאדון קוראים פה מר לאישה גברת,מי לקח את הקלמר
מי סחב מחברת,מי קבל בלתי מספיק,דני זיידל הצדיק,קמץ פתח הוא מפיק לא יעזרו הפויילה שטיק
רפי רון בלע סבון,בן גוריון שבר חלון,מי ישיר לנו פה סולו,שירלי טמפל מרקו םולו,לדה גול יש אף גדול,יב תביטו מחזה השמן והרזה,לאחד כזה חזה השנירזה כזה,גנן גדל בגן דגן דגן גדול גדל בגן…
לא רוצים לישון רוצים להשתגע לכו למשטרה להגיש תלונה,לא רוצים לישון רוצים להשתגע
אנחנו נפוצץ את השכונה !!!
היו הרבה שכונות גזעיות בישראל אבל כמו שלנו ת'אמת אין
למה זולגות הדמעות מעצמן…למה ?
תודה על רעיון אדיר שעשה לי כאמור צחוק ודמע
שמי שמשון גוטסמן
התגוררנו ברחוב עליה 66 יחד עם הורי ואחותי חנה בימים ההם חבשתי כיפה מהיותינו דתיים
אני מהדור של דני אייזנברג אוסמי אריה רוזנבלום צביקי ברקוביץ יוסי אורמן פייבל ועוד הרבה הרבה חברים
גולת הכותרת באותם ימים היו משחקי הכדורגל בימי שישי נגד חוואטו ועוזי חקלאי עם ההתערבויות על לירה אחת ואחרי המשחקים שלעולם לא הסתיימו עד שחוואטו ניצחואחרי המשחק שתינו גזוז בתנובה וכן לא יישכחו המפגשים על האבן בקפה עלייה ביחוד בערב יום כיפור כשעוזי אברהם בתפקיד הראשי והקומיקאי הייחודי של בת גלים
לא אהיה נוכח לצערי במפגש עקב נסיעה לארהב
אדאג להתעדכן
נהניתי מהרבה מהכתבות באתר זה ואשר החזירו אותי לתקופות שלעולם לא יחזרו
האתר "בת גלים" שהציע עצמו לקחת חסות על כל הכתוב כאן כולל כל התמונות,ולבלוע לתוכו היסטורית חיים שלא לו. איננו מתאים כלל ועיקר לעניין זה, ולמה,:
מפני שהוא אתר מסחרי לכל דבר ועיניין,מייצג מועדון גלישה מסחרי לחלוטין ,באתר עצמו מופעים פרסומות ונושאים שרלוונטים למועדון גלישה מסחרי בלבד כמו-תחזית גלים,מצב רוח,סלליסליקות רוח,והמאבק ההיסטורי שלהם.להזכיר מה היה אותו מאבק- לשמר את החוף כדי שפרנסת המועדון לא תפגע ותו לא.
אני חושב שהם רצו לקחת טרמפ על משהו שכבד מהם עשרות מונים,וגם זאת לתועלתם המסחרית בלבד
עם באמת רוצים לשמר דבר כה חשוב לרבים,אז רק ע"י בניית אתר מיוחד לעניין הזה בלבד !!!.
סטטיסטיקות רוח
מפגש ותיקי בת גלים 2007
דף מידע
ברוכים הבאים לערב המפגש הנוסטלגי הייחודי,
היקף ההרשמה הנרחב מעיד על ממדי האינטגרציה החברתית והשכבתית שמאפיינת את החממה הייחודית של שכונת הנעורים שלנו, בת גלים.
מספר החברים שהביעו רצונם להשתתף באירוע, הינו רב מן המצופה ונאלצנו לשים סייג לגילאים המשתתפים אתנו בערב חגיגי זה. ואף על פי כן, אנו כבר קרובים מאד להשלמת מספר המשתתפים המותר, לאולם זה, על פי תקנות מכבי האש.
אי לכך, טפסי ההרשמה וההמחאות המצורפות, יתקבלו עד יום ד' 14.11.07 בשעה 12:00, ונסמנם על פי סדר הגעתם אלינו. לצערנו, במידת שנידרש לכך, ניאלץ לדחות את המאחרים ולהחזיר את התשלום במלואו, לנרשמים שמעבר למכסה המותרת. לא תהיה הרשמה במקום האירוע. השתדלו למנוע מאתנו אי נעימות מיותרת.
חברי הועדה עשו כל שביכולתם להצלחת המפגש, תוך שימת דגש על הענקת חוויה נעימה, ככל שאפשר, למשתתפים. העבודה נעשתה בהתלהבות רבה, במסירות ומתוך התנדבות מלאה של כל חבריה.
העיסוק בכספים נעשה ברגישות ראויה ובפיקוח של רואה חשבון מותיקי בת גלים.
אנו מודים מקרב לב לבעלי גן הקונגרסים – דודו, אבי ואלון עדי, אשר בפתיחותם ובנדיבות לבם הרימו תרומה רבה להצלחת המפגש שלנו. יישר כוח.
סדר הכניסה לאולם
1. יש להגיע למגרש החנייה של גן הקונגרסים דרך כביש הגישה ימינה, מיד בקצה המתחם של מרכז הקונגרסים. במידת הצורך הסתייעו בשילוט ההכוונה.
2. הכניסה לאירוע באמצעות תג משתתף בלבד. בכניסה לאולם יש לקבל את תג המשתתף ואת הקבלה עבור תשלום. חלוקת התגים תתבצע לפי האות הראשונה של שם המשפחה הנוכחי.
אנא, פנו לשולחן המתאים והימנעו מהתקהלות באזור הכניסה, כדי לאפשר זרימה שוטפת לאולם.
כאמור, לא תהיה הרשמה במקום האירוע. השתדלו למנוע מאתנו אי נעימות מיותרת.
3. יש לענוד את התג במהלך הערב כולו. התג נועד לזיהוי קל ולהיכרות של החברים במפגש שחל, לעתים, אחרי עשרות שנים של נתק.
4. יתכנו מקרים ספורים של שיבוש בהדפסת השם. ניתן לתקנם בטוש ואפילו להחליף את התג מתוך התליון. חברי הועדה במקום יסייעו בכך. חברי הועדה המארגנת יענדו תגים בצבע שונה, וכך תוכלו לזהותם במקום ולהיעזר בהם.
סדר הזמנים המתוכנן *
17:00 התכנסות וכיבוד (לשימת לבכם: החלטנו להקדים בשעה ולאפשר יותר זמן למפגשים האישיים).
19:45 חלק ראשון של התוכנית.
21:00 ארוחה, מצגת והמשך מפגשים בינאישיים.
22:00 חלק שני של התוכנית.
23:40 סיכום ודברי פרידה
____________________________
* ייתכנו שינויים לא צפויים בלוח זמנים זה.
מכיוון שהזמן המוקצב לערב זה קצר מלהכיל את כל שרצינו בו, אנא קבלו את האילוצים בהבנה וסייעו לנו לקיים את המפגש כמתוכנן.
סדר הערב
בתוכנית הערב שני חלקים. הדוברים בשני חלקי התוכנית נקבעו כמובן מראש ו שמותיהם יופיעו בדף המידע שיחולק במעמד חלוקת התגים. ואולם, בכפוף למגבלת הזמן שיעמוד לרשותנו, יש בכוונתנו לאפשר לחברים ותיקים, נוספים על אלה שכבר רשומים בתכנית, לומר את דברם במהלך חלקה השני. המעוניינים יוכלו להירשם במקום, בעת קבלת התגים ומאוחר יותר אצל עוזי אברהם ואיטה ליבנת וייכללו ברשימת המתנה.
ולסיום
אנו מתכוונים לתעד את האירוע ושוקלים אפשרות להוציא ספר. אי לכך האירוע כולו יתועד וה- DVD, בעריכת דליה טרניו, יכלול את המצגת וצילומים מתוך האירוע. תמונות שתצלמו בודאי במצלמותיכם, במהלך האירוע, ויועברו אלינו על גבי CD כנדרש, ייכללו גם הן ב-DVD שיישלח,לאחר עריכה, לנרשמים שישלמו עבורו מראש, במהלך הערב. הודעה מפורטת על אופן הביצוע תימסר במהלך המפגש.
אלה שעדיין לא הסדירו את הרשמתם מתבקשים לעשות כן בדחיפות.
אנא, הקדימו את הגעתכם כדי לאפשר למצות, ככל שניתן, את הזמן שהוקצה למפגשים הבינאישיים, ולנהל את הערב כמתוכנן.
מאחר שלא כל הרשומים למפגש עוקבים ומתעדכנים אחר ההתפתחויות באתרים שלנו באינטרנט,
הנכם מתבקשים לעדכן את חבריכם בפרטים, בהקדם.
המשיכו לעקוב אחר העדכונים עד המפגש, וכמובן גם בהמשך.
למגיעים מן המרכז. עקב עבודות בכביש ת"א – חיפה עלולים להיווצר פקקי תנועה. היערכו בהתאם.
לבירורים ניתן לפנות אל:
ארנון קרן (קרומהולץ) טלפון: 09-8337312; 054-4476654 דוא"ל keren12@012.net.il
מאיר שור טלפון: 04-8376562; 052-2798077 דוא"ל meirshor@netvision.net.il
מצפים בקוצר רוח ובהתרגשות לקראת המפגש אתכם
חברי הועדה המארגנת
_____________________________________________________________________
מפת התמצאות ניתן לראות בדף המידע אתר:
http://www.batgalim.org.il/forum/viewforum.php?f=5&sid=ac1c23ea7753b026e5e4fc312e8cc1d3
גולן [אתר] בתאריך 11/5/2007 7:42:17 AM
רישום לאתר בת גלים
הרישום לאתר הוא פשוט ומהיר
נכנסים לאתר
http://www.batgalim.org.il
יש למעלה כפתור – פורום
לוחצים עליו
עכשיו יש כפתור "הרשם"
לוחצים עליו ועוקבים אחר ההוראות
יש להכניס שם וסיסמא
ודוא"ל
שימו לב שעד שלא מקבלים אימייל עם אישור המשתמש לא פעיל
אם למישהו יש בעיות עם הרישום שישלח לנו אימייל לאתר: savebatgalim@gmail.com
מפגש ותיקי בת גלים 2007
ביום חמישי 15.11.2007, אולם "יסמין" בגן הקונגרסים, חיפה
דף מידע
ברוכים הבאים לערב המפגש הנוסטלגי הייחודי,
היקף ההרשמה הנרחב מעיד על ממדי האינטגרציה החברתית והשכבתית שמאפיינת את החממה הייחודית של שכונת הנעורים שלנו, בת גלים.
מספר החברים שהביעו רצונם להשתתף באירוע, הינו רב מן המצופה ונאלצנו לשים סייג לגילאים המשתתפים אתנו בערב חגיגי זה. ואף על פי כן, אנו כבר קרובים מאד להשלמת מספר המשתתפים המותר, לאולם זה, על פי תקנות מכבי האש.
אי לכך, טפסי ההרשמה וההמחאות המצורפות, יתקבלו עד יום ד' 14.11.07 בשעה 12:00, ונסמנם על פי סדר הגעתם אלינו. לצערנו, במידת שנידרש לכך, ניאלץ לדחות את המאחרים ולהחזיר את התשלום במלואו, לנרשמים שמעבר למכסה המותרת. לא תהיה הרשמה במקום האירוע. השתדלו למנוע מאתנו אי נעימות מיותרת.
חברי הועדה עשו כל שביכולתם להצלחת המפגש, תוך שימת דגש על הענקת חוויה נעימה, ככל שאפשר, למשתתפים. העבודה נעשתה בהתלהבות רבה, במסירות ומתוך התנדבות מלאה של כל חבריה.
העיסוק בכספים נעשה ברגישות ראויה ובפיקוח של רואה חשבון מותיקי בת גלים.
אנו מודים מקרב לב לבעלי גן הקונגרסים – דודו, אבי ואלון עדי, אשר בפתיחותם ובנדיבות לבם הרימו תרומה רבה להצלחת המפגש שלנו. יישר כוח.
סדר הכניסה לאולם
1. יש להגיע למגרש החנייה של גן הקונגרסים דרך כביש הגישה ימינה, מיד בקצה המתחם של מרכז הקונגרסים. במידת הצורך הסתייעו בשילוט ההכוונה.
2. הכניסה לאירוע באמצעות תג משתתף בלבד. בכניסה לאולם יש לקבל את תג המשתתף ואת הקבלה עבור תשלום. חלוקת התגים תתבצע לפי האות הראשונה של שם המשפחה הנוכחי.
אנא, פנו לשולחן המתאים והימנעו מהתקהלות באזור הכניסה, כדי לאפשר זרימה שוטפת לאולם.
כאמור, לא תהיה הרשמה במקום האירוע. השתדלו למנוע מאתנו אי נעימות מיותרת.
3. יש לענוד את התג במהלך הערב כולו. התג נועד לזיהוי קל ולהיכרות של החברים במפגש שחל, לעתים, אחרי עשרות שנים של נתק.
4. יתכנו מקרים ספורים של שיבוש בהדפסת השם. ניתן לתקנם בטוש ואפילו להחליף את התג מתוך התליון. חברי הועדה במקום יסייעו בכך. חברי הועדה המארגנת יענדו תגים בצבע שונה, וכך תוכלו לזהותם במקום ולהיעזר בהם.
סדר הזמנים המתוכנן *
17:00 התכנסות וכיבוד (לשימת לבכם: החלטנו להקדים בשעה ולאפשר יותר זמן למפגשים האישיים).
19:45 חלק ראשון של התוכנית.
21:00 ארוחה, מצגת והמשך מפגשים בינאישיים.
22:00 חלק שני של התוכנית.
23:40 סיכום ודברי פרידה
____________________________
* ייתכנו שינויים לא צפויים בלוח זמנים זה.
מכיוון שהזמן המוקצב לערב זה קצר מלהכיל את כל שרצינו בו, אנא קבלו את האילוצים בהבנה וסייעו לנו לקיים את המפגש כמתוכנן.
סדר הערב
בתוכנית הערב שני חלקים. הדוברים בשני חלקי התוכנית נקבעו כמובן מראש ו שמותיהם יופיעו בדף המידע שיחולק במעמד חלוקת התגים. ואולם, בכפוף למגבלת הזמן שיעמוד לרשותנו, יש בכוונתנו לאפשר לחברים ותיקים, נוספים על אלה שכבר רשומים בתכנית, לומר את דברם במהלך חלקה השני. המעוניינים יוכלו להירשם במקום, בעת קבלת התגים ומאוחר יותר אצל עוזי אברהם ואיטה ליבנת וייכללו ברשימת המתנה.
ולסיום
אנו מתכוונים לתעד את האירוע ושוקלים אפשרות להוציא ספר. אי לכך האירוע כולו יתועד וה- DVD, בעריכת דליה טרניו, יכלול את המצגת וצילומים מתוך האירוע. תמונות שתצלמו בודאי במצלמותיכם, במהלך האירוע, ויועברו אלינו על גבי CD כנדרש, ייכללו גם הן ב-DVD שיישלח,לאחר עריכה, לנרשמים שישלמו עבורו מראש, במהלך הערב. הודעה מפורטת על אופן הביצוע תימסר במהלך המפגש.
אלה שעדיין לא הסדירו את הרשמתם מתבקשים לעשות כן בדחיפות.
אנא, הקדימו את הגעתכם כדי לאפשר למצות, ככל שניתן, את הזמן שהוקצה למפגשים הבינאישיים, ולנהל את הערב כמתוכנן.
מאחר שלא כל הרשומים למפגש עוקבים ומתעדכנים אחר ההתפתחויות באתרים שלנו באינטרנט,
הנכם מתבקשים לעדכן את חבריכם בפרטים, בהקדם.
המשיכו לעקוב אחר העדכונים עד המפגש, וכמובן גם בהמשך.
למגיעים מן המרכז. עקב עבודות בכביש ת"א – חיפה עלולים להיווצר פקקי תנועה. היערכו בהתאם.
לבירורים ניתן לפנות אל:
ארנון קרן (קרומהולץ) טלפון: 09-8337312; 054-4476654 דוא"ל keren12@012.net.il
מאיר שור טלפון: 04-8376562; 052-2798077 דוא"ל meirshor@netvision.net.il
מצפים בקוצר רוח ובהתרגשות לקראת המפגש אתכם
חברי הועדה המארגנת
______________________________….______________________________
מפת התמצאות ניתן לראות בדף המידע אתר:
http://www.batgalim.org.il/for….1c23ea7753b026e5e4fc312e8cc1d3
מנחם הקטן אכל הבוקר ארוחת בוקר במלון נוף עם מנחם הגדול, שמוליק, יצחק יקל/דקל ואשתו סטלה, זהבה חס ובעלה דני, ושמעון שטיינר ואשתו החמודה.
לפני ארוחת הבוקר מנחם הקטן עשה סיור וחרש את כל בת גלים לאורכה ולרוחבה ושירטט אותה עם שמות כמה מהרחובות ששינו. אחרי ארוחת הבוקר מנחם הקטן נהג שוב לבת גלים ונוסעיא היו מנחם הגדול, שמוליק, ויצחק.
זה היה כמעט החלק הגדול של היום, לחרוש את בת גלים פעם שנייה, ולהיזכר (בעזרת המוחות של מנחם הגדול ושמוליק שהם כמו בור סיד שלא מאבדים טיפה) בכל מי שגר איפה בבת גלים שלפני מלחמת נעצמאות ובמקרים רבים אחריה.
אח"כ ב-11 ניפגשנו בחוף עם בת גלימים ותיקים, והפתעת הבוקר היתה דייוויד מרגוליס שלא השתנה בו דבר גם בפרצוף, ובעיקר בהתנהגות. הוא מותג בת-גלימי בדיוק כמו מנחם הגדול (בורר) וחגי אגם לבן ז"ל.
טוב, ניכנסתי למים ונוכחתי שוב שאין מים כמו מי בת גלים: בכל שנותי בחוץ התרחצתי בלפחות 20 איים קריביים ומסביב כל הוואיי, ואני טוען שוב שיש משהו מיוחד במי הים של בת גלים שאין לאף חוף בעולם. לדוגמא? אחרי רחצה בחוף בת גלים אין צורך להתקלח. אתה מצרגיש כאילו נולדת מחדש ועורך טהור וזח!
אכתוב על רחוב רחוב , אבל לעת עתה רציתי רק שתדעו שאחרי בת גלים נסעתי (מנחם הקטן) לביתו של מנחם הגדול, שהוא עושה את הקפה הטורקי הטוב בארץ ואשתו פרידה את עוגת התמרים הטובה בארץ.
ואתם רוצים לדעת את חדשת היום הנפלאה ביותר: מנחם הקטן מגיע לביתו של מנחם הגדול ביום חמישי בשעה 4 ומביאו למיפגשינו.
כן!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
מנחם בורר בא למיפגשנו!!!
להשתמע
אח"כ אכתוב על מהפך שקורה בבת גלים
מנחם (הקטן) לס
בת גלים היא אחת השכונות היפות בעולם, אבל רק אם אתה מסתכל עליה מסטלה מאריס.
כשאתה נוסע בתוכה אתה מרגיש כאילו אתה בכפר בעיירת דייגים חצי נטושה במכסיקו, על גדות האוקיאנוס הפסיפי.
אבל הרגשתי משהו בבת גלים שכבר שנים לא הרגשתי. כמעט כל שנה ללא הפסק ב-46 השנים האחרונות בקרתי בבת גלים לפחות פעם בשנה. משפחתי עדיין גרה שם, ועדיין גר שם דודי אייזיק ברט, אביה של בבה ואבי, ויהושוע חס
בן
ן דודי שגר היכן שהיום "בעת סקנדינביה
אבל הסיבה העיקרית היתה מנחם בורר המבוגר ממני ב-5 שנים ותמיד היה אחד מהאחים המבוגרים שלי בבת גלים.
מאז שהפסיק לעבוד כמציל ביקורי פחתו.
אבל הבוקר הרגשתי מין התעוררות בת גלימית שלא יכולתי לשים עליה אצבע בדיוק. פשוט הרגשתי שמשהו קורה.
אל תבינו אותי לא נכון: עדיין 90% מהמסתובבים על הטיילת (במיוחד מבית דודי חס ברח' התכלת 31 עד ביקתת הדייגים) מדברים רוסית, ועדיין שליש מהבתים או שהם סגורים או שצרחך לסוגרם.
אך ראיתי פה ושם צעירים צברים, וראיתי נסיונות לשיפור בדירות.
הרגשתי שקורה משהו. ואז שמעתי שביתו של הרב חמאווי סירבה למכור את ביתה ב-600,000 דולאר, ושמעתי שהבית ליד משפחת חס, היכן שגר צ'נגרי הדייג, עומד להימכר ב-700,000 אלף דולאר. גם משפחת חס עומדת לבצע משהו גדול עם ביתם שעכשיו יש עליו שלט "סכנת מפטולת".
גדה יאנג, בן דודו של רובי יאנג, אמר לי שמתחילים לדרוש מיליון דולאר על בית ליד הים.
והכל למה? כי עכשיו ידוע לכל שלא תהיה טיילת חדשה, לא תהיה מרינה חדשה, ולא ייבשו את החוף לבניית בתי דירות גבוהים.
רחוב התכלת/רציף מרגולין יישאר לתמיד הקו האחרון לפני הים, ומלבד בעכו אני לא מכיר עיר ישראלית אחרת שבתיה כה קרובים למי הים.
ישנו גם בי"ס חדש לאומנויות ואופנה (או משהו כזה) וכל הסטודנטים הצעירים מחפשים דירות בבת גלים.
בשיכון הבריגדה אפשר עדיין לקנות דירה ב-40,000 דולאר,
אך מדברים על בניית מחסום-קול לאורך כל פסי הרכבת (היום עוברות שם 130 רכבות ביום!) ואז כל השיכון יקבל צורה חדשה לחלוטין.
אני "מרגיש" שאחרי קו הים מחירי הדירות יתחיל לעלות ברח' השרון (שחציו הצפוני נקרא עכשיו
רח' כספי), אח"כ רח' יזרעאל,
ואח"כ רחוב העליה וכל בת גלים.
תושבי המקום שבאו בבוקר למיפגש 11 בבוקר שלנו סיפרו לי שרואים יותר ויותר עורכי דין, ארכיטקטים, ומשקיעים מסתובבים בבת גלים, מודדים, מצלמים. לדעתי אם יש לכם את הכסף, עכשיו הוא הזמן לקנות בבת גלים. תוך שנתיים-שלוש אני מנבא שהשכונה תתחיל לשנות פרצופה לחלוטין, ותהפוך לאחת מפנינות החן היקרות בחיפה!
בערב אכתוב על פינת-גן, וכל יום אכתוב על פינה אחרת בבת גלים כפי שראיתי היום.
אנא אל תשימו לב לשגיאות כתיב כמו
זח במקום זך, וכו
זה הכל בגלל הספיד והנכדות הקופצות לי על הראש
לפני הסיפורים של התייר בבת-גלים
לקרוא בעיון פרטים חשובים על מפגש בת -גלים שיתקיים ביום חמישי ה-15 לחודש נוב'.
יש במנשר את כל התשובות למי שעדיין לא יודע ומתלבט.
וז הזמן להודות ולחזק את ידי המארגנים שעושים
לילות וימים להוציא לפועל את המפגש המדובר.
אז חיזרו לדף המידע למפגש.
אם אפשר להתאפק בכתיבת מאמרים יהיה זה לטובת הכלל.
מסכים אתך ולא אכתוב יותר עד המיפגש. אז כל הקוראים מסר זה ולא נירשמו עדיין לכו שני מסרים אחורה.
מה שאני לא מבין זאת הציניות של כמה בת גלימים שאיני מכיר: אני לא תייר "שמספר סיפורים". אני יליד בת גלים שקם מוקדם בבוקר לסרוק את כל השכונה ולראות מה קורה בה, אוקיי, מיכה?
.אבל דבר אחד אני חייב לכתוב כי אני לא יכול להתאפק: גיליתי בעזרת בת גלימי ששי עגנון גר תקופה קצרה בבת גלים. אחרי המיפגש אכתוב מה שהוא כתב עלינו (לא מחמיא במיוחד). ואז יצחק יקל גילה לי שנפוליון ביקר במנזר הכרמליסטיות (זאת לא בדיחה!), רק שלא נגלה שדויד המלך עשה אהבה על החוף שלנו!
להת' במיפגש
מיכה, במקום לקשקש כל מה שהיית צריך לעשות זה מה שאני עושה עכשיו
הוועדה המארגנת בתאריך 11/10/2007 11:45:11 AM
דף מידע למפגש 15.11.2007
מפגש ותיקי בת גלים 2007
ביום חמישי 15.11.2007, אולם "יסמין" בגן הקונגרסים, חיפה
דף מידע
ברוכים הבאים לערב המפגש הנוסטלגי הייחודי,
היקף ההרשמה הנרחב מעיד על ממדי האינטגרציה החברתית והשכבתית שמאפיינת את החממה הייחודית של שכונת הנעורים שלנו, בת גלים.
מספר החברים שהביעו רצונם להשתתף באירוע, הינו רב מן המצופה ונאלצנו לשים סייג לגילאים המשתתפים אתנו בערב חגיגי זה. ואף על פי כן, אנו כבר קרובים מאד להשלמת מספר המשתתפים המותר, לאולם זה, על פי תקנות מכבי האש.
אי לכך, טפסי ההרשמה וההמחאות המצורפות, יתקבלו עד יום ד' 14.11.07 בשעה 12:00, ונסמנם על פי סדר הגעתם אלינו. לצערנו, במידת שנידרש לכך, ניאלץ לדחות את המאחרים ולהחזיר את התשלום במלואו, לנרשמים שמעבר למכסה המותרת. לא תהיה הרשמה במקום האירוע. השתדלו למנוע מאתנו אי נעימות מיותרת.
חברי הועדה עשו כל שביכולתם להצלחת המפגש, תוך שימת דגש על הענקת חוויה נעימה, ככל שאפשר, למשתתפים. העבודה נעשתה בהתלהבות רבה, במסירות ומתוך התנדבות מלאה של כל חבריה.
העיסוק בכספים נעשה ברגישות ראויה ובפיקוח של רואה חשבון מותיקי בת גלים.
אנו מודים מקרב לב לבעלי גן הקונגרסים – דודו, אבי ואלון עדי, אשר בפתיחותם ובנדיבות לבם הרימו תרומה רבה להצלחת המפגש שלנו. יישר כוח.
סדר הכניסה לאולם
1. יש להגיע למגרש החנייה של גן הקונגרסים דרך כביש הגישה ימינה, מיד בקצה המתחם של מרכז הקונגרסים. במידת הצורך הסתייעו בשילוט ההכוונה.
2. הכניסה לאירוע באמצעות תג משתתף בלבד. בכניסה לאולם יש לקבל את תג המשתתף ואת הקבלה עבור תשלום. חלוקת התגים תתבצע לפי האות הראשונה של שם המשפחה הנוכחי.
אנא, פנו לשולחן המתאים והימנעו מהתקהלות באזור הכניסה, כדי לאפשר זרימה שוטפת לאולם.
כאמור, לא תהיה הרשמה במקום האירוע. השתדלו למנוע מאתנו אי נעימות מיותרת.
3. יש לענוד את התג במהלך הערב כולו. התג נועד לזיהוי קל ולהיכרות של החברים במפגש שחל, לעתים, אחרי עשרות שנים של נתק.
4. יתכנו מקרים ספורים של שיבוש בהדפסת השם. ניתן לתקנם בטוש ואפילו להחליף את התג מתוך התליון. חברי הועדה במקום יסייעו בכך. חברי הועדה המארגנת יענדו תגים בצבע שונה, וכך תוכלו לזהותם במקום ולהיעזר בהם.
סדר הזמנים המתוכנן *
17:00 התכנסות וכיבוד (לשימת לבכם: החלטנו להקדים בשעה ולאפשר יותר זמן למפגשים האישיים).
19:45 חלק ראשון של התוכנית.
21:00 ארוחה, מצגת והמשך מפגשים בינאישיים.
22:00 חלק שני של התוכנית.
23:40 סיכום ודברי פרידה
____________________________
* ייתכנו שינויים לא צפויים בלוח זמנים זה.
מכיוון שהזמן המוקצב לערב זה קצר מלהכיל את כל שרצינו בו, אנא קבלו את האילוצים בהבנה וסייעו לנו לקיים את המפגש כמתוכנן.
סדר הערב
בתוכנית הערב שני חלקים. הדוברים בשני חלקי התוכנית נקבעו כמובן מראש ו שמותיהם יופיעו בדף המידע שיחולק במעמד חלוקת התגים. ואולם, בכפוף למגבלת הזמן שיעמוד לרשותנו, יש בכוונתנו לאפשר לחברים ותיקים, נוספים על אלה שכבר רשומים בתכנית, לומר את דברם במהלך חלקה השני. המעוניינים יוכלו להירשם במקום, בעת קבלת התגים ומאוחר יותר אצל עוזי אברהם ואיטה ליבנת וייכללו ברשימת המתנה.
ולסיום
אנו מתכוונים לתעד את האירוע ושוקלים אפשרות להוציא ספר. אי לכך האירוע כולו יתועד וה- DVD, בעריכת דליה טרניו, יכלול את המצגת וצילומים מתוך האירוע. תמונות שתצלמו בודאי במצלמותיכם, במהלך האירוע, ויועברו אלינו על גבי CD כנדרש, ייכללו גם הן ב-DVD שיישלח,לאחר עריכה, לנרשמים שישלמו עבורו מראש, במהלך הערב. הודעה מפורטת על אופן הביצוע תימסר במהלך המפגש.
אלה שעדיין לא הסדירו את הרשמתם מתבקשים לעשות כן בדחיפות.
אנא, הקדימו את הגעתכם כדי לאפשר למצות, ככל שניתן, את הזמן שהוקצה למפגשים הבינאישיים, ולנהל את הערב כמתוכנן.
מאחר שלא כל הרשומים למפגש עוקבים ומתעדכנים אחר ההתפתחויות באתרים שלנו באינטרנט,
הנכם מתבקשים לעדכן את חבריכם בפרטים, בהקדם.
המשיכו לעקוב אחר העדכונים עד המפגש, וכמובן גם בהמשך.
למגיעים מן המרכז. עקב עבודות בכביש ת"א – חיפה עלולים להיווצר פקקי תנועה. היערכו בהתאם.
לבירורים ניתן לפנות אל:
ארנון קרן (קרומהולץ) טלפון: 09-8337312; 054-4476654 דוא"ל keren12@012.net.il
מאיר שור טלפון: 04-8376562; 052-2798077 דוא"ל meirshor@netvision.net.il
מצפים בקוצר רוח ובהתרגשות לקראת המפגש אתכם
חברי הועדה המארגנת
______________________________….______________________________
מפת התמצאות ניתן לראות בדף המידע אתר:
http://www.batgalim.org.il/for….1c23ea7753b026e5e4fc312e8cc1d3
מה
מיכה לא מקשקש.
זה אתה שמקשקש לנו עם יומן המסע הלא מעניין שלך ומחירי הנדל"ן בבת-גלים.
הפרט היחיד ששימח אותי לקרוא זה שמנחם בורר ופרידה יגיעו לארוע.
אילה, פרידה לא תגיע.
מה שלא מעניין אותך עלול לעניין אחרים רבים.
אבל בלי להיפגע, עשיתי חושבים והחלטתי שכאן הוא באמת לא המקום לכתוב על בתיה ורחובותיה של בת גלים, ואני לא אכתוב כאן יותר אלא לאתר בת גלים בלבד. שם את תראי את שמי ושם מאמרי ולא תצטרכי לפתוח דבר שאני כותב אם הוא לא מעניין אותך.
ואכתוב שם על מחירי הנדל"ן של בת גלים כי כל בת גלימי גזעי מעוניין לדעת אותם.
מנחם
You are right; some of us are interested in your observations and descriptions,keep writing, you always kept my interest,
Regards
Rami Salomon
Nanuet, NY
כבן ליקית מעולם כתבתי עם שגיאות כתיב
ותמיד כתבתי כפי שבטאנו בד-גלים
חנות הצעצועים של בצלאל הוזכרה
הערבים של בקתת הדיגים נשכחו מי זוכר את סמיר הדייג
ילדים
אפשר ללכת תחת הקזינושפל
דמות ותיקה מאד ומיוחדת מאד היא ירדנה כהן הרקדנית מראשונות המקום והיא בת 97 וזכרונה מדהים. היא עדיין יכולה לספר על תקופותיה הראשונות של בת גלים הטיפוסים והאוירה של אז
לכל הבת גלימים שלום
ממש מרגש להבין גודל המאורע תודה לכל החברה
על המאמץ והזמן להצלחת המפגש האדיר הזה
אילנה ואני מלאי התרגשות לראות את כולם אחרי תקופה של עשרות שנים
אוהבים אותכם קדימה מכבי בת גלים
א.מ.מולכו
לכל הבת גלימים שלום
ממש מרגש להבין גודל המאורע תודה לכל החברה
על המאמץ והזמן להצלחת המפגש האדיר הזה
אילנה ואני מלאי התרגשות לראות את כולם אחרי תקופה של עשרות שנים
אוהבים אותכם קדימה מכבי בת גלים
א.מ.מולכו
You are right we used to pronounce BAD-GALIM.
and samir the fisherman was also a life guard, very friendly guy and always smiling…
since you are a yeke, I am surprised I do not recognize your name??? what age group were you then… since now we are all close!
המיפגש הזה
TOOK OVER MY LIFE
אני מתעורר ב-5 וחושב על המיפגש ומה נותר לעשות.
מאיר שור עשה עבודה נפלאה ממש בעידכון ותיוק כל הבאים. הבוקר הוא שלח לכל אנשי הוועדה את רשימת הנירשמים והמשלמים "אפ טו דייט". נוכחתי שישנם כאלה שאני יודע שהם באים (כולל כמה מבני משפחתי) ששמם אינו ברשימה.
אז אנא, אל תשאלו את חבריכם רק "אתם באים?" . תשאלו גם "שילמתם כבר?"
ואם לא עליהם להתקשר מיד למאיר שור שכתובתו הדו"א שלו והטלפון נמצאים במה ששלח אתמול. לכו כמה מסרים אחורה.
ת
אפשר אולי לדעת מה תהיה תוכנית בשביל הערב
למוטי דיסקין שלום
סוף סוף עלית על הגל הבתגלימי, אני מקווה שאתה גם בא למפגש, דני קלצקו גם יגיע?תעזור להביא אותו.
בידידות,איתן
אם תעבירי כמה מסרים לאחור, מאיר שור כתב את תכנית הערב. בגדול, 75% מהזמן הוא ללא תכנית. סתם חיבוקים ופגישות אחרי 50 שנה.
ברוכים הבאים
תוכל להצעיד אותנו שמאל ימין ברחובות בתג-גלים
מעט מאוד השתנה שם, רק חלפו 48 שנים…אלוהים אדירים
קוראים לו ליפא העגלון
והוא אולי האחרון
שיש לו עוד פלטפורמה ישנה.
איני מבין בשום פנים
לאן כולם ממהרים
ריצה לקראת השד יודע מה !
אז ליפא העגלון אומר,
שקצת פחות זה קצת יותר,
צריך למתוח המושכה
ו…קצת לקחת חזרה.
היה פעם קפה תמר,קומפנייץ
עליה,גינתי גם
היום יש פיצה סושי ואוסו בוקו חם
גם לעגלון פשוט מובן,
שיש ללכת עם הזמן,ללכת מילא למה למהר
אז ליפא העגלון אומר…
שיחת רעים,מילה חמה,
היום כמעט כבר לא תשמע
כל איש נושא נאום
ולא אומר…שום כלום
פגישה חברותא, איי סח ווס
גלישה באינטרנט, דו סי דוס
אז ליפא העגלון אומר…
אז מה אני אומר רעי,
לא כדאי לרוץ יותר מדי
אפשר ב"עגלה" לתפוס שלווה.
אם נרוץ מהר מהר,
אז כל העסק ישבר…
על כן כדאי גם להקשיב. מה ?
מה שליפא העגלון אמר.
כתבתי מסר דומה לזה לפני יותר מחצי שנה, אך נראה לי שמספר הקוראים אתר זה ואתר בת גלים גדל לפחות פי עשר מאז, אז זהו נסיוני האחרון.
אחד הדברים המתסכלים בחיים הוא חוסר סגירת מעגלים. לי זה קרה עם אהבה גדולה שלי מהתיכון, אסתר מלכה.
היינו מתראים כל יום בין ההפסקות (היא בחוגים, אני במקצועי של הטכניון, וכל ערב ששי הייתי מגיע אליה באופניים מקרית טבעון.
יום ששי אחד הגעתי וביתה, מאחורי בית לטמן ברח' סיפורט, היה סגור ומסוגר.
מאז איש לא שמע ממנה או מאחיה מיקי (לדעתי בן 65-66 היום).
לי נידמה שמאחר והיתה כזאת שרופה של השומר הצעיר היא התביישה מהירידה מישראל ולא סיפרה לאיש ומאז אבדו עקבותיה. היא נעלמה בשנת
1953
מישהו הציע לי פעם להתקשר לבני דודיה שגרו מול בית כספי. אין לי מושג היכן הם.
קשה להאמין שבעולם הגלובלי של היום שהפך כפר, אדם יכול להיעלם ככה 54 שנה.
האם למישהו יש מושג כלשהי עליה? אפילו שם עיר ומדינה יעזור עם הגוגל של היום.
אפשר להגיע הנה מכל מקום בעולם תוך יום וחצי. תארו לכם שאני מצליח להשיגה והיא עולה על מטוס?
אני אמות!
תודה
מנחם
סיפור מרגש ונוגע ללב…
פעם שמעתי בנסיבות דומות אימרה שיש בה מחשבה
עדיף לזיכור אהבה
מאשר לפגוש אכזבה.
זה לנוגע לרבים רבים אשר רמת צפיותיהן מרקיעות שחקים. טוב להיזכר אך טוב יותר לראות את הבאות.
אינני מכירה אותך אך אתה איש יקר מלא חיוניות ובעל לב חם. כל טוב
בן שניידר אני רוצה להעמיד אותך על כמה טעויות בדברים שכתבת.
אתר בת גלים הוא אינו אתר מסחרי לא היה אף פעם ולא יהיה .
האתר הוקם ע"י גולן פרי כאמצעי למאבק הציבורי שהובילו הגולשים כנגד כוונת העירייה לייבש את החוף באיזור ראש הכרמל.
הוא מופעל ומתוחזק ע"י גולן ועוד 4 חברים טובים שעוזרים, כולם עושים את המלאכה בהתנדבות.
אין לאתר ולא היה שום קשר ואינטרס משותף עם אף מועדון גלישה כזה או אחר.
ההפך הוא הנכון. האתר משמש כלי ציבורי ללחוץ על היזם לעמוד בהתחיבויותיו כלפי מכרז שפירסמה עיריית חיפה לקיום פעילות ספורט ימי אתגרי בחוף הגולשים.
מעט הפירסומות שמפורסמות באתר הם ספונסרים שתומכים במאבק ובפעילות הציבורית שלנו.
אני כפעיל באתר כבת-גלימי לשעבר וכמי שעקב באדיקות אחר ההתכתבות הנוסטלגית הצעתי את עזרתינו באחסון בכלי משוכלל יותר שיש בו אפשרויות טובות להמשך הקשר ושמירה באלבומים מסודרים על התמונות ששלחו הותיקים.
ולסיום אם וכאשר יום אחד בכל זאת מישהו מהותיקים כאן ירים את הכפפה ויבנה אתר מיוחד להמשך הקשר הנוסטלגי אנו נשחרר את החומר לטובת האתר שיקום ונשאיר אצלינו באתר לינק בלבד.
אקי פלקסר
0523715696
בן שניידר אני רוצה להעמיד אותך על כמה טעויות בדברים שכתבת.
אתר בת גלים הוא אינו אתר מסחרי לא היה אף פעם ולא יהיה .
האתר הוקם ע"י גולן פרי כאמצעי למאבק הציבורי שהובילו הגולשים כנגד כוונת העירייה לייבש את החוף באיזור ראש הכרמל.
הוא מופעל ומתוחזק ע"י גולן ועוד 4 חברים טובים שעוזרים, כולם עושים את המלאכה בהתנדבות.
אין לאתר ולא היה שום קשר ואינטרס משותף עם אף מועדון גלישה כזה או אחר.
ההפך הוא הנכון. האתר משמש כלי ציבורי ללחוץ על היזם לעמוד בהתחיבויותיו כלפי מכרז שפירסמה עיריית חיפה לקיום פעילות ספורט ימי אתגרי בחוף הגולשים.
מעט הפירסומות שמפורסמות באתר הם ספונסרים שתומכים במאבק ובפעילות הציבורית שלנו.
אני כפעיל באתר כבת-גלימי לשעבר וכמי שעקב באדיקות אחר ההתכתבות הנוסטלגית הצעתי את עזרתינו באחסון בכלי משוכלל יותר שיש בו אפשרויות טובות להמשך הקשר ושמירה באלבומים מסודרים על התמונות ששלחו הותיקים.
ולסיום אם וכאשר יום אחד בכל זאת מישהו מהותיקים כאן ירים את הכפפה ויבנה אתר מיוחד להמשך הקשר הנוסטלגי אנו נשחרר את החומר לטובת האתר שיקום ונשאיר אצלינו באתר לינק בלבד.
אקי פלקסר
0523715696
סליחה על הכפילות .
סליחה על הכפילות .
תראו את זה:
ותמונות נוספות:
http://www.batgalim.org.il/forum/viewtopic.php?t=3615
תודה לך! זאת אימרה שאף פעם לא שמעתי, ואני רושם אותה כאחת הראשונות באימרות כל השנים שלי.
יכול מאד להיות שהאימרה צודקת.
אבל בכל זאת…
לוז מי חופ מיט דה בובקס
,את המהפיכות והמחאות שלנו עשינו
כיום אנו מחפשים את מעט מהמחמאות שנותרו לנו
אנא חפשו לוחמים בשדות אחרים.
לחשוב שעירית חיפה רוצה רק להרוס ולקלקל זה בגדר אפסורד, אפשר לחשוב שהשכונה היום זה פאר היצירה שיש לשומרה ולטפחה, נו מילא.
במשך שנים הפכו את בת גלים לסלמס פרקסלנס עם או בלי כוונת זדון זה לא משנה, העובדה קיימת.אתה חושב שזה רק יד המקרה שכל מי שחי שם עזב ונטש ?
אגב גם תיזמון המתקפות שלכם כאן מעורר לא אחת תחושה לא נוחה,תנו להתרגש ולחגוג את מפגש המפגשים של הוותיקים ולחלום על בת גלים שלנו ממחצית המאה שעברה
יהודה חסן הזכור לטוב נהג לשחק בחוף ליד החומה עם כלבו האימתני.
באזור ההוא הדייגים היו זורקים מקל לתפוס דגים.
בוקר אחד אחמד הדייג המהולל יוצא מהסלעים ומקלל לעצמו.
שואל אותו יהודה: אש יא אחמד שו-פי-מאפי,יאנו מה הענינים מה קרה ?
עונה אחמד: מקסראת אלבמבוק ובתרגום נשברה החכה.
יהודה מפשיל את מכנסיו ואומר "קח את שלי יא אחמד"
משיב אחמד: חוואג'ה חסן יא עיני עם שלך אפשר לתפוס רק לוקוסים ואני פה היום בשביל סרגוסים
יאללה מכבי בת גלים עוד 4 ימים יא מניאק.
מר אייזנקרנץ אנחנו לא מחפשים לוחמים
ולא נטריד אתכם .
אנחנו כאן רק כדי לעזור.
נכון במציאות שלנו קשה להאמין .
אני אמנם ינוקא לידך אבל גם אני אוהב את השכונה הזו לא פחות ממך ויש לי משם זכרונות ילדות יקרים בני 54 שנה.
אקי פלקסר
0523715696
אתה צודק אין אנו מקיימים תחרות על אהבת בת-גלים.
אני מכבד את זיכרונות ילדותך ומבינם היטב ואפילו את מאבקכם הלגיטימי. אלא ש..מי שלא מתגורר שנים בבת-גלים אינו רשאי להביע דעה אובייקטיבית או להיות מעורב בנושא.
שיהיה לך ולכל תושבי בת-גלים הרבה אושר.
האם יהודה חסן אימץ לחיקו חמור או אתון הרבה שנים אחרי שהיה דון ג'ואן דה לשמאטה
שהיה מעבר לפסים ולרגלי ההר במקום שבו נמצא היום כמדומני מוזיאון חיל הים,החברה משם היו מסתובבים הרבה בשכונה ואת חלקם אני זוכר כחברים למשחקים ובים.
עד כמה שזכור לי זה ניקרא: זייתון. תקנו אותי אם טעיתי. תודה.
כן בהחלט לשכונה לרגלי ההר שתיפסנו למנזר קראו שכונת זיתון ולשכונה בדרך לים לאחר מערת אליהו קראו וואדי ג'מאל
כפר סמיר
איזור בתי הקברות והחופים באיזור חוף הכרמל ניקרא כפר סמיר.
אנחנו קראנו לאיזור הזה מפרץ הדייגים ויותר הלאה שיקמונה.
ואדי ג'מאל זה בחליסה.
.מנחם שלום.
???קשה להבין כיצד נותנים לאהבה חיים לברוח
?נו מילא אולי פשוט נמאס לה
. יאללה מנחם העיקר הבריאות
להתראות במפגש כל טוב
מולכו
כל=ם העיקר הבריאות להתראות במפגש.
הלילה ההוא ב-31 אוק' 1956 כשאברהים אל אוול התקרבה למפרץ וירתה 250 פגזים על נמל חיפה וסביבתו,באותו לילה שהתה המשחת הצרפתית קרסנט בקרבת הנמל,היא הבחינה ראשונה במשחת המצרית ופתחה עליה באש,אברהים אל-אוול נסוגה ללב ים,אותרה ע'י אחי אילת ויפו ונפגעה קשה בדו קרב הימי,חיל הים ביקש סיוע אווירי וכעבור שעה תקפו אותה שני אורגנים והסבו לה נזקים כבדים,בשבע בבוקר הועלה דגל לבן על ראש התורן של המשחתת המצרית. 150 מלחיה נלקחו בשבי,חלקם נמשו מהים,המשחתת נגררה לנמל חיפה שופצה וצורפה לכוח הימי של חיל הים.
ולנו הילדים היתה זו חגיגה שלמה כמעט בכל התהליך שתואר כאן מבלי להבין בדיוק מי נגד מי,וברציף מרגולין מול הבריכה היו עשרות כלי רכב מגוייסים עליהם חגגנו כמו גדולים
הוא קרא נורה או ניורה ובטח היתה לכך סיבה
אני חושב שטעית באשר למיקום של ואדי ג'מאל אבל הנושא יבדק
מיכאל קנדל הוא היה גר באזור פינת גן והיה מאכר לא קטן במובן החיובי כמובן להרבה נושאים
יכול להיות שאני טועה לגבי ואדי ג'מאל.
הזכרון בוגד בי לפעמים.
בכל אופן בחליסה אם אינני טועה היה עוד ואדי רושמייה ויתכן שזה הואדי שבחליסה או שניהם.
לאלה ששאלו על יהודה חסן ועל החמור ניורה, תעשו הילוך ברוורס ויש סיפור קטן שכתבתי על שניהם.
למוטי דיסקין – אני זוכרת מצויין את סמיר. הוא נהג לדוג במפרץ הדייגים הרבה לפני שהפך למציל וכשהייתי בת 12 הוא לימד אותי איך לאכול את בשר הצדפות הדבוקות על הסלעים. בעזרת סכין חדה ושטיפה במי הים. אכלנו אותם חיים. וזה מאד טעים.
כשבגרתי לימדתי את סוד הצדפות לילדי וגם לנכדתי. כולנו חושבים שזה מעדן.
לכל המתענינים. ואדי ג'מאל כיום עין-הים.
היום כנראה נחצה את 1000 התגובות וזו סיבה טובה לאלף נשיקות לכל הילדים מבת-גלים שהפכו לאנשים שהתקבצו מכל רחבי עולם והטביעו את חותמם דווקא כאן,לא יאומן.
מכתבה מעניינת של יורם מלצר אשר בלי משים נתן לה כותרת "נבואית" שכבות נחשפות,נחשפו אט אט החל מ-28 לנוב' 2003 מאות אנשים עם סיפורים מדהימים על שכונה קטנה שמידותיה אלפיים מ' אורך וחמש מאות מ' רוחבה הלא היא שכונת ילדותינו המופלאה.
מרבית האנשים ואני בתוכם לא מתגוררים בבת-גלים עשרות בשנים אבל מעולם לא חדלנו לחלום על זה המקום והנה החלומות הפכו למציאות בחזקת חלומות המגשימים את עצמם,לא יאומן.
לחשוב על כך שהגיל הממוצע להערכתי של הכותבים מתקרב לפנסיה,ללמדכם כי עברנו כברת דרך, חוויות אישיות,משפחות ילדים נכדים,חצינו ימים וארצות ומן הסתם חווינו לא מעט חוויות וכמו גוזלים חזרנו לקן, כן כן ובמשך ארבע שנים משתעשעים בסיפורים,צ'יזבאטים,חיפושי קרובים במלוא העוצמה ועם חדוות נעורים.לא יאומן
אז בואו נמשיך את המסורת שהתגבשה ולא נפסיק לעלות את בת-גלים על ראש שמחתינו ונתן דרור לזכרונותינו ושיהיה בהצלחה לקראת ה-1000 הבא וכל השאר עוד יסופר
אנחנו הרי מכירים את צאננו הבת גלימים, וידענו שעם העבר שלכם שהרגילכם להתגנב לבריכה, יהיו כמה שיחשבו ש-"גן הכנסים" הוא כמו הבריכה.
אז יש לי חדשות בשבילכם: כ-ל ניכנס חייב לעבור דרך דייויד מרגוליס. אתם רוצים להתעסק איתו?
BE MY GUESTS!
אמרתי לו, "דוד, תכניס למוחך שאתה שומר על שער הכניסה לבריכה של אביך וכל הממזרים הבת גלימים רוצים להתגנב ולקחת מאביך את פת לחמו"
זה כל מה שהייתי צריך לומר לו
).
ראיתי שעיניו מתלקחות. הוא אמר לי "מל, תביא לי מבוט". אמרתי לו "ויהי כן". פתאום הוא אומר לי, "לא מבוט. אני רוצה שוט". אמרתי לו "שוט יהיה". אז זה המצב רבותי, חברי, וחברותי הבת גלימים: הראשון שתפגשנה עיניכם יהיה דייויד.
ועוד חדשה לי אליכם: שום דבר לא השתנה אצל דייויד. הוא אותו דייויד מלפני 55 שנה!
ידידים וידידות, ניפגש ביום חמישי ויהיה לנו יום שלא נישכח לעד!
הבוקר קיבלו כמה מאיתנו אימייל זה מזאב ארגוב. חשבתי שכולם ירצו לראות אותו:
למאיר שלום,
תודה על דף המידע ששלחת לי.
מצ"ב תמונה אותנטית של ה"חיים ארלוזורוב" שצולמה ביום הגעתה לחוף בת-גלים (מול ביתי) – ביום ששי, 28 בפברואר 1947 בשעה 10:30.
הבטחתי למיקי הרציג לשגר לכם אותה.
אשמח אם תמצאו דרך (יש עוד שלושה ימים) להקרין אותה על-פני המסך.
מאחל לכם הצלחה מלאה במפגש המרגש, הצפויה להיות כזאת – אם להתרשם מדף המידע והתוכנית שגבשתם.
כל הכבוד על היוזמה והארגון – כיאה לבני בת-גלים.
בידידות,
זאב אלמוג (ליכטשין).
ולא זאב ארגוב
דויד מרגוליס אינו שומר שוט גם לא שומר ראש אפילו לא שומר סף.דויד היחיד שמכיר את כולם וכולם מכירים ומוקירים אותו,דויד יקבל את פני האורחים עם חיוך רחב ולב זהב. אוהבים אותך מר נשמה יתרה יאללה מכבי בת גלים כיפאק
אמנם רובנו עזבו את בת-גלים במשך השנים – אך כפי שנאמר – אמנם נתתשה פנינת היופי מלאת החוויות הנוסטלגיים היפים – אך שכונת בת גלים לא יצאה ותצא מנפשנו לעד
והשאר יסופר עוד רבות לדורות הבאים [כמובן באם ירצו לשמוע בכלל !] על תולדות המקום טרם קום המדינה ב-48 מפקדות הצבא הבריטי שקיטרו מסביב את השכונה – הכלניות העוצר – הקזינו הבריכה ביה"ס שתפס מקום מרכזי וחינוכי בזמננו – אוי הגעגועים – ניפגש ונעלה זיכרנות
מרוב התלהבות וחיפזון – כתבתי קיטרו במקום כיתרו – עמכם הסליחה
ובבנית ארצנו ושקט ננוחם
אני מקווה שהבנת שרק התבדחתי בקשר לדויד מרגוליס. הוא אמנם יקבל את כולם, אך עם חיבוק ולא שוט. דויד היה, והוא, נשמה טובה!
יצרתי מצגת על בת גלים, האם יש לכם עניין להציגה בכנס?
אלף תשואות ליורם מלצר שהדליק את לפיד האש וגרם לנס באתר האיטרנט שהפך למדורת השבט של בוגרי בת-גלים יישר כח והמשך לתת לנו בית חם
מתגעגעים וחושבים עליך כל הזמן,הלוואי שתפתיע ותבוא למפגש, מחבקים אותך חזק חזק
השכונה לרגלי ההר נקראה ואדי גמאל ולימים הפכה להיות עין הים -ממערת אליהו ודרומה.המעטים שגרו שם למדו אתנו בבת גלים כי שם לא היה אז בית ספר.
בואו נקח את המספר 60 מספר שנות המדינה כמספר בסיס,נכפילו ב-50 שזה בערך ממוצע בוגרי עממי ב'ג בשנה קיבלנו 3000 נכון, עכשיו הבה נכפיל מספר זה ב-2 המייצג בני ובנות זוג ,יש להניח שכ'א חווה זאת לפחות…פעם אחת,וקבלנו 6000 נוריד כמו שלימדונו בסטטיסטיקה פחת ונשארנו עם 5000. בוא נכפיל ב-3 שהוא ממוצע ילדים וקבלנו15000 הוסיפו בבקשה עוד 5000 נכדים להלן צאצאים והנה אנחנו כבר …20000 ובמילים עשרים אלף הנושאים את גן בת-גלים בגופם ונפשם. מספר זה מתאים לעיר עיירה או לפחות קריה נאמנה,אז הנה זרקתי רעיון לרכז את כולם במפגש הבא באיצטדיון קרית אליעזר וכפי שאמרו קודמי יאללה מכבי בת -גלים
ש…בני ובנות הזוג אינם נושאים את הגן אז כמו שאומרים בני דודנו שישתה את מי הים בבת גלים
שני בתגלימים וותיקים נפגשו לא מזמן בקניון חיפה.אהלן אהלן אתה מגיע למפגש שואל א' את ז' ודאי ודאי משיב ואתה ,איך לא , עונה לו,פה שם,שם פה שואל ז' את א',תגיד הכסאות באולם יהיו מרופדים,א' מרים גבה במבוכה ואומר א'נלא יודע למה זה כ'כ חשוב, "כי אני סובל מטחורים" משיב, או אז שואל א' ואתה יודע אולי מה יהיה בתפריט,ז'מביע פליאה ,ממשיך א' יהיה בשרי,חלבי,דל שומן,כשר לא כשר,ז' מאבד את סבלנותו ואומר "ממתי הפכת לכזה אנין טעם" משיב א', איזה טעם ואיזה נעליים "אני בסה'כ רוצה לדעת איזו מערכת שיניים לשים בפה"…
של המורה לפסנתר שגרה בשיכון בבלוק מול ביה'ס בקומה ראשונה,היו לה שני בנים בגילאים שלנו
אנא ממכ איתרו ובמהרה הייקונים
חנה גבריאלי, יצחק רוסו, מיכה לב
גדליה ואורי אסולין
חיים פרושנסקי
מנחם וניצה מילסון
עפרה ויעל ביגר
דליה גרזון, רינה מנחמי
אביבה מילסון, נעמי רוט? היתה חברה של חגי אגם לבן ז"ל
פנו במהרה לועדה המארגנת וכל מי שקשור עמם יעזור לאתרפ
אביבה אפשטיין רח' עליה מאחורי בית הספר הראשון
וממש ממול ביה"ס השני, לימדה המורה המופלאה שרה – אימו של דויד שהנו מכוון פסתנרים בימנו המתגורר עם [דליה] דדה, בסביוני דניה
איזה עליתות ואינטליגנציה תרבותית חברתית רכשה השכונה האיכותית בת-גלים, ממש בחרו כל תושב ותושב – קרה זה ערב תקומת המדינה… ולאחר מכן היתווספו שיכון החיילים – יוצאי הבריגה – שהווה גם חומר אנושי נפלא
ניצה מילסון נשואה לאפרים קהת ומתגוררת בחיפה
מנחם גר בירושלים
ננסה לסייע
היכן מתגוררת מאירה הולנדר אחות של עמי וצביה
את מתכוונת לשרה קמרמן, אמא של דוד ובני קמרמן. לאחרונה היא גרה בהתחלת רח' הרחף.
בבית בודד שהיה לו שער שהיה מוטבע בו מפתח סול.
היא היתה המורה הראשונה שלי לפסנתר .
בוקר טוב לכל החברים
דף המידע הופץ באתר" מלצר" (ללא תרשים) ובאתר "בת-גלים" במלואו
ברכות
מאיר
הראש שלך ממש ממש לא מחליד,את מכירה את זה שיושב בדל של זיכרון ואת לא מצליחה להוריד את האסימון,המשיכי מתוקה לתפוס ראש טוב כמו אז גם עכשיו וכמובן לעד
עד כמה שידוע לי יש כבר מצגת שתוצג במפגש.
אם אתה רוצה אתה יכול לשלוח את המצגת לכתובת savebatgalim.org.il ואנו נשים אותה באתר בת גלים כך שכל אחד יוכל לצפות בה.
אקי פלקסר
0523715696
http://www.batgalim.org.il
מי זוכר את תחרויות הורדת הידיים בימי שישי בערב על המעקה של קפה כץ, בין היתר בין מוקה מרגוליס ואגם לבן.
לו ידעתי על האתר הייתי כותב מזמן. לפני המפגש הקרב אני רוצה לפרגן למנחם לס שהדליק אותנו על ה-נ.ב.א. עוד לפני עידן הטלויזיה 1960-1961 בכתבותיו הציוריות בעיתון הספורט דאז . מנחם תיאר משחקים רבים, ובין היתר את קרבות הענקים בין ווילט צמברלין וביל רסל . אהבנו את כתבותיך מנחם, נשמח להכירך.
אנחנו מכירות ? את לא צילה מאוטנר במקרה ?
הראש שלי לא מחליד אלא מלבין :))
אני מוכרחה לספר לך קטע עם גב' שרה קמרמן.
לפני 5 שנים הלכתי לי בטיילת בבת-גלים, לפתע אני שומעת : אילה זו את ?? זו היתה שרה קמרמן שבטח היתה כבר למעלה מ-80 והיא זכרה אותי.
ואנחנו מדברות על ראש שלא מחליד….
מחכה לפגוש את כולכם בכליון עינים
נראה שיהיה מאוד שמיח….
יעל בריטמן – הבת של ד"ר לוי – רופא הילדים .
הביקוש להשתתפות במפגש עלה מעבר לציפיותינו.
מאחר ומספר הנרשמים עד כה הגיע למכסה המרבית המותרת באולם ההתכנסות אנו מצטערים להודיע על סגירת ההרשמה באופן מיידי. (יום ב' 23:00).
בשום אופן לא תתקיים הרשמה בערב המפגש.
אנו מבקשים בכל לשון של בקשה מאנשים שלא נרשמו, לקבל בהבנה את החלטתנו ולא להגיע למקום האירוע ביום חמישי בערב, כדי למנוע מכולנו אי נעימות.
בברכה,
הוועדה המארגנת
יורם לוינברג שולח המון ד'שים ונשיקות -ושכולם יהנו בערב הנהדר – יחכה לתמונות ולדווחים
בשכונה כה קטנה היו ארבעה דוקטורים ענקים
כמעט רופא על כל רחוב.
ד'ר לוי
ד'ר פרזס
ד'ר אבלוף
ד'ר ברגר
אז מה הפלא שנשארנו "ילדים בריאים" אז…שנהיה בריאים עוד הרבה שנים
לא להיסחף ולאבד פרופציות חברים יקרים
לקראת הכנס העומד להתרחש בשמחה וששון לאלה
ששרדו עד הלום
עדיף לזכור אהבה – מ א ש ר ל פ ג ו ש
א כ ז כ ה
למי שישנה אהבה אהבה כל הזמן אינה מתרגשת מ"פיגעי הזמן"
אין לי זמן הרבה להתברבר,
אבל היו עוד כמה,
ד'ר רוטשילד רופא שיניים ברח' השרון
ד'ר קודש ואשתו ברחוב נהלל .
שלום לכולם אני כבר באולם מחכה .
ארנון
לפני כ-3 שנים הופעת עם נעמי אחותך בבית ההורים בבת-גלים כדי לנחם.
במשך שעות עד מחצית הלילה כמו שנאמר בהגדה ישבת והפלאת בסיפורים על ימי בת-גלים העליזים, היה מרתק להווכח ביכולת המדהימה שלך לזכור פרטים על אנשים ואירועים למרות שכמו כולנו כבר שנים אינך נוסע על הסקט הבודד ברחובות השכונה.
שמעתי שלא תגיע למפגש, אל חשש יהיו עוד פגישות אינשה אללה וכמו בשיר הנפלא "עוד תראה עוד תראה כמה טוב יהיה"
נשיקות מכולנו ילד חמד בת-גלים
תודה תודה לעודד סלצקי על המילים החמות! אכן עוד תהיינה פגישות אינשללה! שנתראה בבריאות טובה
יורם
ניצה מילסון (קהת) תגיע למפגש. מנחם מילסון בחו"ל ולא יגיע. T
יש שם גרדרובה או להשאיר את הפולובר באוטו ?
קדימה מכבי בת גלים מחר כבר תגידו מחר
קרומהולץ אתה גדול גדול
כך קראנו לגלישת גלים אז 1959-1972 אנחנו ילידי 1947. שיחקנו בגלים עד החשכה . גלישת גוף קלאסית בלי סנפירים ובלי בוגי בורד. העזנו בני ה16 לפגוש גלים עד גובה 2.5 מטר פחות או יותר. מעל גובה זה העיזו מעטים ובינהם יאיר פרנקל בעצמו 2.02 מטר. יאיר היה יורד גם עם 4 מטר למצהלותינו. ילדות מופלאה היתה לנו.
דרך אגב לא הפסקתי לגלוש מעולם, היום זה בודי סרפינג עם סנפירים ולמרחקים יותר ארוכים 50-60 מטר.
ילידי 47 צריכים לשים מגן על המפשעת
לאריה ידידי וכן אילה אישם בגולה,
השכונה שנמצאת למרגלות הר הכרמל לכוון שכונת בת-גלים ,נקראה זיתון,
וזאת לידיעתכם
לילה טוב ארנון.
נקראה כל השכונה הערבית נוצרית ממפרץ הדייגים בואכה שקמונה מצידו המזרחי של הכביש שעד עצם היום הזה היא קיימת
ואדי ג'אמל כיום עין הים
עמי שלום,
מטבע בדברים אנחנו, אתה ואני לא מכירים אחד את השני היות ואני יליד 1940 ואני גם לא נוהג להגרר לצ'טים באינטרנט אבל הרגשתי בדבריך נימה של געגועים של זקנים,בצחוק,לכן אני רוצה להוסיף דבריך, כדי שתתעודד שאתה לא כל כך זקן, שהדור שלי כשהינו שחיינים במכבי חיפה והתאמנו בברכת בת גלים, אחרי האימון הינו תופסים גלים עם יד אחת על קרש של פיגום של בניין בקטע שבין הברכה לחוף הרחצה של היום. 1 9 5 1 – 1 9 5 2 ואני מדבר על שנת
השנים שאני מדבר עליהם – 1951-1952
סליחה מראש על ההתערבות אבל אין כאן צ'אטים ושטיקים זו "חממת התקשורת" האינטרנטית אשר גרמה למאות אנשים מהאולד דייז בבתגלים לחדש סיפוריהם והכרותיהם מקדם,אז תן לעצמך תחושה ביתית וספר בחופשיות כל מה שעולה בדעתך שיש בו כדי לזכור ולהיזכר
מה יכול להיות שכולם ב…
במספרה,קוסמטיקאית,מוניקור פודיקור ומנורת שיזוף ? כולה מפגש וכולם באטרף
קדימה מכבי בת גלים שימו עליכם רק חיוך וכל השאר יבוא בכייף ,סעו לשלום המפתחות בפנים
יצחק שלום,
הגעגועים הם לא לגלישה ,כי כאמור עדיין אני גולש, אלא שהזמן עמד לרשותנו למכביר והראש התעסק בפחות דברים. בקיצור הדיסק היה פחות עמוס, אבל רק שימשיך כמו עכשו. אשמח להכירך.
רבכן, רגע לפני………….עולה ומתנגן במוחי ומי שזוכר ? את המשך הבתים שיצטרף
יוסיף מילים
למרחקים, מפליגים הלימודים
חבר מורים הופכים למשוגעים
קודש/יגר מלמטה וקווינטר מעל
'ככה… בונים כאן – 'בית בלומנטל
שאו בת גלימה נס ודגל – כאן בארץ חמדת אבות
תתגשמנה כל התקוות, פה נחיה ופה נמות
חיי אושר חיי דרור , כאן תיכון התקווה תמיד…שירו – שיר, שיר, שיר. עוד יבוא אינשאאללה ימים טובים
היום היום הזה ממש
אני כל כך,כל כך נרגש
כי יש לנו מפגש
אני יודע…
היום אני אולי נרגש
אני אוהב פתאום לחיות
אני אולי נרגש
אתה שומע היום.
תן לנו לחיות היום מהתחלה
תנו לנו מהתחלה ועד הסוף
ואז תראה איך שאני הולך
יפה בתלם והולך
והולך והולך והולך.
היום ביום הזה ממש
אני אומר תפילת תודה
אמרי שאין זו אגדה
אמרי בשקט היום.
היום אני אולי נרגש
אני אוהב פתאום לחיות
אני אוהב פתאום לחיות
אתה שומע היום.
תן לנו לחיות מהתחלה…
תנו לנו לחיות היום את ההתחלה
תודה ליורם מלצר
שעזר להתחיל את הקשר
שהביא לבנית גשר
עליו עוברים היום דורות של בת גלימים
כבדרכם לבית הספר
כשבליבם גואה המסר
בת גלים שלנו
וכל אחד מאתנו – הוא נצר
http://www.notes.co.il/ioram/38427.asp
לא נולדתי או גדלתי בחיפה, אבל גרתי בה שנתיים יפות, והרשימה שלך על בת גלים לכדה בתיאוריה חלק גדול ממה שלדעתי מיוחד ויפה בחיפה ובחופים שלה, חסר כל כך בערים אחרות בארץ וגורם לי לחזור לבקר בה שוב ושוב.
מברוכ
אפרתי
ולפעמים
החגיגה נגמרת
כיבוי אורות
שלום לכינורות
אשמורת ראשונה נושקת לשלישית-
לקום מחר בבוקר ולהתחיל מבראשית.
לקום מחר בבוקר עם שיר חדש בלב
לשיר אותו בכח,לשיר אותו בכאב
לשמוע חלילים ברוח החופשית
ולהתחיל מבראשית.
מבראשית
את עולמך בבוקר תמיד לברוא:
האדמה,העשב וכל המאורות
ואז מן העפר,בצלם אנשים
לקום מחר בבוקר ולהתחיל מבראשית.
לקום מחר בבוקר…
גם אצלך החגיגה נגמרת
ובחצות
הביתה את הדרך
קשה לך למצוא
מתוך החשיכה אנוחנו מבקשים-
לקום מחר בבוקר ולהתחיל מבראשית.
לקום מחר בבוקר…
ולהבין כי החגיגה נגמרה
רציתי להודות ליורם מלצר ולכל המארגנים על המפגש המרגש. היה פצצה.קמתי בבוקר אחוזת התרגשות אני הולכת לפגוש את חברות ילדותי לקפה, כייף גדול. אז שיהיה לכל הבת-גלימים באשר הם יום נפלא.
שלום חברים
המסיבה נגמרה האורות כבו, אך הזכרונות הזכרונות…..לעולם יישמרו.
שלכם,איתן
רובי בוקר טוב!
לא אומר שקראתי את הסיפור שלך מא' עד ת' מילה במילה אבל "סרקתי" את כולו כלשון איש מחשבים אני חייב לציין שנהנאתי מאד , מאד, מאד
אני אמנם לא מוזכר וזה טבעי כי מעולם לא אהבתי להופיע באור הזרקורים אבל אני בהחלט
לקחתי חלק בהרבה אירועים ופעילויות שאתה כותב
אבל מצד שני אני כנראה הראשון שמודה לך על הכתיבה ועל האפשרות להזכר בכל הדברים היפים שלנו באותם ימים. בברכה
איציק
היה נפלא, היה מרגש !
תודה רבה למארגנים !!!
רציתי להודות לועדה המארגנת על ההתכנסות הנהדרת והמרגשת והנוסטלגיה ששררה באולם עצמו.
זה היה כמו חלום שהיה ונעלם.
כן ירבו כמוכם
בברכה
לילי לשם-לוסטיג
תודה למארגנים
היה מרגש מעניין וחשוב
כשהייתי קטנה, בבת גלים, נהגתי ללכת עם אבא למכור מרגרינה אותה קיבל מדי חודש מבית חרושת בלו בנד בה עבד. את חבילות המרגרינה קיבלו הפועלים כ- 'מנה לעובדים' ועליה נכתב באותיות ענקיות : לא למכירה!
זהו גם שמה של חוברת זכרונות שכתבתי
מימי ילדותי בשיכון 'חיילים משוחררים'. החוברת איננה ניתנת למכירה היא אישית ויחודית והודפסה בכמות קטנה. המעוניינים לקבלה ממני במייל, יכתבו אלי ויקבלו אותה במייל החוזר.
אורה ולפיש מורג
נורית קלסקי שלחי נא לי מייל.
מי שמכיר או יודע את כתבתה של נורית מתבקש להודיע לי או לה.
כתבתי
moragora@walla.com
עוזי אברהם
אפוא לא חיפשתי את הדיסק שלך , בכל מקום אמרו לי כי ההפקה הרביעית האחרונה שלך ,
אזלה מהשוק ולא יודעים מתי תצא החמישית.
בחור, הביצועים שלך-משהו משהו ,השירה רומנטית לאללה,לחבק ולרקוד (אפשר גם לעצום עיניים ) .
לוועדה המארגנת , אנא שלבו השירים בדיסק המתוכנן. בסה"כ המבצע הוא משלנו.
נהניתי מכל שיר שביצעת !
בהצלחה בהמשך.
גדעון
אולי מרים קלסקי
למארגני ומשתתףי המפגש, שלום.
ראשית ברצוני להביע את תודתי על ארגון, ובעיקר על הראיון, של המפגש הזה.
לפגוש את בני דורי (אני יליד 40), ואת הבוגרים ממני שהיו לנו הצעירי גיבורי הילדות. היתה חוויה אדירה.
כמו כולם, היו שהכרוני מיד וכאלה שלא, ו כך גם אני.
אך בכל מקרה היה זה מאלף לראות, איך בגרנו.
בברכה לכולם,
פרום אריאל,
(אגב רבים נוטים לזכור אותנו כצמד רינה ואריאל פרום)
לאראל היקר,לא צריך יותר לפחד ממני ,
היתה צריך במעמד ורעש ,כמו שהיה ,פשוט
כמו בשכונה,לחבק אותי מאחור,
מאוד רצית לראות אותך ולשמוע מה עבר עליך ,
מיום שנפרדו דרכינו,אני אישית שמח בשבילך
שיכולתי
אפילו ליום להחזיר אותך לשכונה,ולהפגיש אותך עם בני כיתתך,
האהבה מארנון.
לאראל היקר,לא צריך יותר לפחד ממני ,
היתה צריך במעמד ורעש ,כמו שהיה ,פשוט
כמו בשכונה,לחבק אותי מאחור,
מאוד רצית לראות אותך ולשמוע מה עבר עליך ,
מיום שנפרדו דרכינו,אני אישית שמח בשבילך
שיכולתי
אפילו ליום להחזיר אותך לשכונה,ולהפגיש אותך עם בני כיתתך,
האהבה מארנון.
לפני שאני מתחיל, ברצוני לומר לכם שמאד קיויתי שלא אצטרך לכתוב יותר לאתר זה או אתר בת גלים, דבר, מלבד מדי פעם מין מכתב חווייות. אני עצמי התעייפתי מכל מסרי העבר בנסיונות לפתח אתר , אתר תמונות, או אימייל קבוצתי, וכן הסברים כדי להיכנס למקומות השונים.
לפני כמה ימים כתבתי שמכל הבלגן של העבר נשארו 3 דברים: אתרו של יורם, אתר
BATGALIM.ORG.IL
ואימייל התמונות
TMUNOT12121212@GMAIL.COM
ניכנסתי הבוקר לאי מייל התמונות ברצון להכניס לשם כמה תמונות מהמיפגש, והאימייל היה ריק מאיזה 150 תמונות שהיו בו. אני יודע עכשיו שזה לא נימחק בזדון, ואולי זה עדיין קיים, ואם אתה, דני ברוט, יודע כיצד להחזיר את התמונות, אנא עשה זאת.
עד אז אנא שימרו על התמונות במחשב שלכם ואני מקווה עוד היום לפתוח חשבון תמונות ב-
BASTGALIM.ORG.IL
שייקרא
"תמונות מיפגש ותיקי בת גלים 2007"
וזה יהיה המקום לשליחת תמונות אלה. ניבחר את אלה שייכנסו ל-
DVD
העתידי.
אז אנא, שימרו תמונותיכם בינתיים וחכו עד שאשלח מסר נוסף עם הוראות צעד-צעד כאילו כולנו בכתה א' כדי שיהיה ברור לחלוטין מה לעשות גם לאלה עם נסיון מועט בעסקי מחשב.
לסיום רציתי רק להוסיף כמה מילים בקשר למיפגש: התעוררתי בבוקר ללא כל רגשי ריקנות, דבר הקורא לי אחרי דברים גדולים שלפתע נגמרים: שיחרור מהצבא; חתונת הבת הראשונה; קבלת הדוקטורט.
אני יודע מדוע אין בי רגשות ריקנות הפעם: כי אני מרגיש מאושר. מאושר שהיה זה מיפגש שייזכר לעד, מיפגש מוצלח ביותר מכל הבחינות, שכולנו – אתם ואנחנו אנשי הוועדה – עשיתם אותו כזה.
היו כל כך הרבה אפשרויות לכשלון: גשם שוטף, בעיות חנייה, דחיפות, מחסור באוכל ושתייה, בעיות אור-קוליות, חוסר יכולת לשלוט ב-670 איש שרבים לא ראו אחד את השני עשרות שנים, ועוד ועוד ועוד.
היה לנו גם מזל וגם שכל והכל עבר בשלום. לא רק שעבר בשלום, אלא שעבר בדיוק של שעון שוויצרי כשהכל זורם חלק כאילו היינו במשטח החלקה על קרח.
דודי אייזיק ברט שנישאר עד הסוף אמר לי היום שהמיפגש הוסיף 10 שנים לחייו (הוא בן 94…). שמעתי דברים דומים מאנשים אחרים. אני חושב שכולנו ללא יוצא מין הכלל יכולים לתפוח לעצמנו על השכם ולומר
WELL DONE!
אני כמעט בטוח שמאורעות המיפגש ואפיזודות ממנו יהפכו עם הזמן למיטולוגיה בת גלימית. אני מאמין שכולנו כתבנו פרק חשוב בסאגה של בת גלים, שכונה יחידה במינה, שאין אחרת כמוה במדינת ישראל.
אני נושק לכולכם (אפילו לאלה שלא רוצים לקבל נשיקה ממני…), מנחם
אז היינו שם ביחד, איזה מעמד, איזו שמחה…
תודה לכם, שמוליק, מיקי, ארנון,עוזי, אריה נעמי, דרור,וכל השאר; תודה מיוחדת למר יורם מלצר שבוודאי לא ידע את מה שעמד לחולל; תודע לכל המשתתפים – חברות וחברים יקרים, זה היה אחד הימים החשובים והיפים שבחיי ולעולם לא אשכח!!!
אני סבור שאמשיך לכתוב באתר וכבר יש לי סיפור קטן: ובכן, אני עומד לעבוד על ארנון, כדי שיצטרף אלי לטיול בארה"ב. החשבון שלי כזה: אם נעבור ונחנה – כאורחים – אצל כל אחד מן הבת גלימים היקרים שהשתתפו בחתונה הנהדרת הזאת, נאמר שבוע, שבועיים עד שנה, אזי ישנו סיכוי סביר שאיזה ערוץ מטומטם יתפנה אלינו ואז עוד נצליח להוציא את הוצאות המסע. שוב – אלפי תודות. ברכות לכולם, מוקה (אני מת עליכם!)
עשינו דיל!
אני מוכן לארח אתכם משבוע עד שלושה שבועות. אם אתה מוכן להשאיר את אשתך דינה מאחור, אז היא יכולה להתארח עד שנה. אולי שנתיים.
אני שולח כבר מסר נוסף, מאד חשוב.
אני עומד להעתיק מסר זה ולשלחו כאן יום-יום עד יום שבת הבאה, יום חזרתי לארה"ב (עד פסח)
כל התמונות באימייל
TMUNOT12121212@GMAIL.COM
נימחקו ואינן. אם דני ברוט לא יצליח להחזירן הן אבדו לנצח (אבל אני לא מוותר ומתקשר לגוגל לראות אם אפשר לעשות דבר כל שהוא)
אבל שוב, אולי מעז יצא מתוק.
ממש עכשיו פתחנו באתר
BATGALIM.ORG.IL
אתר משנה שאנחנו קוראים לו
"מיפגש נוסטלגיה 2007"
ושם תישמרנה כל התמונות שתרצו לשמר שם. אפילו אם תגענה תמונות לאימייל תמונות12121212 אז אני אעבירן לשם, אבל אני פוחד שהן ילכו לאיבוד.
אז סיכמתי עם הצעירים הנחמדים המריצים את אתר בת גלים שכל התמונות יישלחו אליהם, ואני אארגן את התמונות בעתיד לפי נושאים וכו,. אז מעתה ואילך אנא שילחו תמונות מהמיפגש (וכן תמונות אחרות) לכתובת
savebatgalim@gmail.com
כאן התמונות תישארנה בלי שתהיה אפשרות למחקן בטעות או במזיד.
אנא המשיכו לשלוח את האימיילים הנהדרים שלכם לאתר זה של יורם, אך בימים הבאים אפתח באתר בת גלים עוד שלוחה ל-"סיפורי מיפגש 2007" ולשם תוכלו לשלוח סיפורים ארוכים על חוויותכם מהמיפגש. כמובן שאתם יכולים לשלוח את הסיפורים גם לאתר זה של יורם וגם העתק לאתר בת גלים.
אבל חשיבות מסר זה הן התמונות. שילחו אותן,
שוב, ל כתובת
savebatgalim@gmail.com
ושם הן תישמרנה, וכל הרוצה לחזות בהן ייכנס ל-
batgalim.org.il
ואז ילחץ על
"מיפגש נוסטלגיה 2007".
תודה שהקשבתם
מנחם
–
לכל המעונינים!!!!
מחר 18.11 בערוץ HOT 3
בשעה 18:10
תהיה סקירה של הערוץ שהיה והקליט בערב המפגש הנפלא שהיה לנו – כדאי לא להחמיץ!
לכל החברה האהובים כל-כך מבת-גלים. כה התלהבתי לקראת המפגש ולמרות זאת לא יכולתי להגיע. אף כי שילמתי, שלחתי תמונות ומיילים ואפילו השתתפתי בפגישת הכנה אחת במלון "מרידיאן מחר, יום א', ה-18.11.07 ינתחו אותי בבית החולים תל-השומר, כי מצאו גוש 'לא נחמד' בריאה הימנית שלי. כשעתיים לפני המפגש קפצה עלי רוח של הסתגרות מוחלטת, שהיום אני מצטערת על כך,אך מה לעשות, מאוחר מדי. ארנון, ארי עוזי, לילי ואחרים – סלחו לי שכך פתאום התחבאתי. זה לא מטבעי, אך גם לא מטבעי לשאת סרטן קטן בגופי. מקווה שלאחר הניתוח וההחלמה, אשוב להיות שובבה ג'ינג'ית כרגיל ואשמח להיפגש עם כל אחד ואחת מכם המעוניין בכך. חברי ממינכן בטוח יראו אותי בשנה הבאה ובאשר לארה"ב: בני, החי בבוסטון, עומד להיות אבא בעוד כשונה חודשים וכך שבלי נדר ובתנאי שאחלים היטב – אבוא גם לארצות הברית ואהיה בקשר עם חברי בתגלימים שם. בינתיים יתאפשר לשמוע ממני בטלפון הנייד, מיום שני בערב במס': 052-2424058".
אנא, אל תשכחוני, גם אם לא הייתי בכנס. אולי מישהו שמר לי חומר אשר חולק למשתתפים?
אשמח לשמוע פרטים על מה שהיה, אלא שהמחשב יינתק, אז צלצלו אלי, אולי מיום ג' או ד' או מה שתרצו. באהבה בתגלימית שלכם שושי-סוזי שטראוס 🙂
לכל החברה האהובים כל-כך מבת-גלים. כה התלהבתי לקראת המפגש ולמרות זאת לא יכולתי להגיע. אף כי שילמתי, שלחתי תמונות ומיילים ואפילו השתתפתי בפגישת הכנה אחת במלון "מרידיאן מחר, יום א', ה-18.11.07 ינתחו אותי בבית החולים תל-השומר, כי מצאו גוש 'לא נחמד' בריאה הימנית שלי. כשעתיים לפני המפגש קפצה עלי רוח של הסתגרות מוחלטת, שהיום אני מצטערת על כך,אך מה לעשות, מאוחר מדי. ארנון, ארי עוזי, לילי ואחרים – סלחו לי שכך פתאום התחבאתי. זה לא מטבעי, אך גם לא מטבעי לשאת סרטן קטן בגופי. מקווה שלאחר הניתוח וההחלמה, אשוב להיות שובבה ג'ינג'ית כרגיל ואשמח להיפגש עם כל אחד ואחת מכם המעוניין בכך. חברי ממינכן בטוח יראו אותי בשנה הבאה ובאשר לארה"ב: בני, החי בבוסטון, עומד להיות אבא בעוד כשונה חודשים וכך שבלי נדר ובתנאי שאחלים היטב – אבוא גם לארצות הברית ואהיה בקשר עם חברי בתגלימים שם. בינתיים יתאפשר לשמוע ממני בטלפון הנייד, מיום שני בערב במס': 052-2424058".
אנא, אל תשכחוני, גם אם לא הייתי בכנס. אולי מישהו שמר לי חומר אשר חולק למשתתפים?
אשמח לשמוע פרטים על מה שהיה, אלא שהמחשב יינתק, אז צלצלו אלי, אולי מיום ג' או ד' או מה שתרצו. באהבה בתגלימית שלכם שושי-סוזי שטראוס 🙂
לכל החברה האהובים כל-כך מבת-גלים. כה התלהבתי לקראת המפגש ולמרות זאת לא יכולתי להגיע. אף כי שילמתי, שלחתי תמונות ומיילים ואפילו השתתפתי בפגישת הכנה אחת במלון "מרידיאן מחר, יום א', ה-18.11.07 ינתחו אותי בבית החולים תל-השומר, כי מצאו גוש 'לא נחמד' בריאה הימנית שלי. כשעתיים לפני המפגש קפצה עלי רוח של הסתגרות מוחלטת, שהיום אני מצטערת על כך,אך מה לעשות, מאוחר מדי. ארנון, ארי עוזי, לילי ואחרים – סלחו לי שכך פתאום התחבאתי. זה לא מטבעי, אך גם לא מטבעי לשאת סרטן קטן בגופי. מקווה שלאחר הניתוח וההחלמה, אשוב להיות שובבה ג'ינג'ית כרגיל ואשמח להיפגש עם כל אחד ואחת מכם המעוניין בכך. חברי ממינכן בטוח יראו אותי בשנה הבאה ובאשר לארה"ב: בני, החי בבוסטון, עומד להיות אבא בעוד כשונה חודשים וכך שבלי נדר ובתנאי שאחלים היטב – אבוא גם לארצות הברית ואהיה בקשר עם חברי בתגלימים שם. בינתיים יתאפשר לשמוע ממני בטלפון הנייד, מיום שני בערב במס': 052-2424058".
אנא, אל תשכחוני, גם אם לא הייתי בכנס. אולי מישהו שמר לי חומר אשר חולק למשתתפים?
אשמח לשמוע פרטים על מה שהיה, אלא שהמחשב יינתק, אז צלצלו אלי, אולי מיום ג' או ד' או מה שתרצו. באהבה בתגלימית שלכם שושי-סוזי שטראוס 🙂
לכל החברה האהובים כל-כך מבת-גלים. כה התלהבתי לקראת המפגש ולמרות זאת לא יכולתי להגיע. אף כי שילמתי, שלחתי תמונות ומיילים ואפילו השתתפתי בפגישת הכנה אחת במלון "מרידיאן מחר, יום א', ה-18.11.07 ינתחו אותי בבית החולים תל-השומר, כי מצאו גוש 'לא נחמד' בריאה הימנית שלי. כשעתיים לפני המפגש קפצה עלי רוח של הסתגרות מוחלטת, שהיום אני מצטערת על כך,אך מה לעשות, מאוחר מדי. ארנון, ארי עוזי, לילי ואחרים – סלחו לי שכך פתאום התחבאתי. זה לא מטבעי, אך גם לא מטבעי לשאת סרטן קטן בגופי. מקווה שלאחר הניתוח וההחלמה, אשוב להיות שובבה ג'ינג'ית כרגיל ואשמח להיפגש עם כל אחד ואחת מכם המעוניין בכך. חברי ממינכן בטוח יראו אותי בשנה הבאה ובאשר לארה"ב: בני, החי בבוסטון, עומד להיות אבא בעוד כשונה חודשים וכך שבלי נדר ובתנאי שאחלים היטב – אבוא גם לארצות הברית ואהיה בקשר עם חברי בתגלימים שם. בינתיים יתאפשר לשמוע ממני בטלפון הנייד, מיום שני בערב במס': 052-2424058".
אנא, אל תשכחוני, גם אם לא הייתי בכנס. אולי מישהו שמר לי חומר אשר חולק למשתתפים?
אשמח לשמוע פרטים על מה שהיה, אלא שהמחשב יינתק, אז צלצלו אלי, אולי מיום ג' או ד' או מה שתרצו. באהבה בתגלימית שלכם שושי-סוזי שטראוס 🙂
סוזי יקרה,
החלמה שלמה ומלאה! חסרת לנו.
שכחתי להוסיף שאלה השולחים תמונות ל-
savebatgalim@gmail.com
יכללו שמות של המצולמים.
לכל המארגנים ולכל מי שטרח ונטל חלק בהרמת ערב נפלא ומרשים שכזה המון תודות.הערב היה מרגש ולפגוש כל כל הרבה אנשים ששנים לא נפגשנו פשוט היתה חוויה.הערב הזה ילווה אותי ואני בטוחה שאת כלנו לאורך זמן,יישר כח.
לכל המארגנים והעושים במלאכה. זה היה ערב מהמם. לא תספיק היריעה להודות ולברך את כל העושים והעוזרים שהביאו להרמת ערב מרגש זה. שלא נוכל לישכוח. היה נהדר מסודר להפליא. רואים שהמארגנים השקיעו הרבה מחשבה ואנרגיה דבר שהביא להצלחת הער. כה לחי. ויישר כח למארגנים ולכל המשתתפים . ונאחל לכלם הרבה בריאות ושניזכה לעוד הרבה מיפגשים.
מעליזה(סביליה)ויאיר(וודובוז) גבעון.
לסוזי שטראוס היקרה!!
מאחלים לך החלמה מהירה ושלמה – אנחנו איתך!!
שלך
נעמי ודרורי
אני שולחת לך החלמה מהירה ובריאות טובה
לילי
אני שולחת לך החלמה מהירה ובריאות טובה
לילי
היה מרשים. לארוע כזה זוכים פעם בחיים. ברכות למארגנים ובריאות לסוזי
את המפגש הבא אני מציע לארגן ברוח אוירת ספורט המים. משחה עממי ממפרץ הדיגים עד סוכת המציל. פתוח לכל גיל כולל ילדים ונכדים מה דעתכם על סוכות 2008
פתחתי אתר תמונות הנקרא
MIFGASH NOSTALGIA NOV 2007
הנה הוראות כניסה לצפייה בתמונות (הכנסתי כבר היום 12 תמונות ששלח ארנון)
הכנסו ל-
batgalim.org.il
בחרו "גלריה" ואז תקבלו
ALBUM-NEIGHBORHOOD – NOSTALGIA
לחצו על המכונית השחורה
ואז תבחרו
ALBUM-MIFGASH NOSTALGIA NOVEMBER 2007
אם אתם רוצים לשלוח תמונות, שילחו אותן ל-
tmunotbatgalim@gmail.com
ואני אכניסן לאלבום המיפגש.
אנא הוסיפו שמות ושילחו תמונות שהאנשים בהן אנכיים ולא מאוזנים
(הסתכלו על תמונת הבובה של ארנון. אני לא מצליח לסובבה בינתיים. אולי אמצא דרך
הייתי צריך להקים אימייל תמונות חדש שהפסוורד ידוע רק לי כדי שלא תהיינה בעיות בעתיד.
אגב, אפשר לשלוח גם תמונות כלליות של בת גלים. תמונות אישיות שלא מהמיפגש, אני מעדיף שתכניסו לאלבום אישי כפי שעשו אילה, תמר, איתן, ועוד
גולן הסביר לכם כיצד יוצרים אלבום, אך אם שכחתם או לא הבנתם, שילחו לי אימייל ל-
meless888@hotmail.com
ואסביר לכם שוב כיצד לעשות זאת.
אני מנסה ששמי יופיע כמה שפחות מעתה ואילך באתרו של יורם, ולכן אני מעדיף התכתבות אישית ואז אוכל להסביר בלי להטריד את כל החמולה.
לילה טוב
עברו כ- 48 שעות מאז המפגש וההתרגשות עדיין בעיצומה. קשה לחזור לשגרה אחרי ערב חוויתי שכזה בו פגשנו את כל העבר שלנו שכל כך אהבנו . המון תודות לכל אלה שהתאמצו התקשרו התרוצצו כתבו הלחינו שרו הקריאו ועשו הכל
על מנת שהערב הזה יצליח.
כל הכבוד.
לפתע חשבתי ששוב בילבלתי אתכם.
לפני כמה מסרים בקשתי לשלוח תמונות ל-
SAVEBATGALIM@GMAIL.COM
ובמסר האחרון בקשתי לשלחן ל-
TMUNOTBATGALIM@GMAIL.COM
אפשר לשלוח את התמונות לכל אחד משני האימיילים, אך מוטב ל-
TMUNOTBATGALIM
כי
SAVEBATGALIM
הוא אימייל לכל האתר והן עלולות ללכת לאיבוד בעוד ש-
TMUNOTBATGALIM@GMAIL.COM
הוא האימייל באתר שרק אני מקבלו ורק אני יכול לפתוח אותו, ורק אני יכול להעלות את התמונות ממנו, כך שמאומה לא יילך לאיבוד.
ו
מוקה שלום
אני בן כתה של דינה מבית ספר אליאנס (במקור אני בת-גלימי) והייתי רוצה לשלוח לה תמונה מעניינת. בקש מדינה לשלוח לי אי מייל. תודה
ניתן עכשיו להיכנס ל
BATGALIM.ORG.IL
ולהגיע עד אלבום "מיפגש" ולהכניס אליו תמונות ללא צורך לשלחן קודם אלי!
אני עובד כבר שעתיים בנסיון לאפשר לכל אחד לשלוח תמונות ישירות ל-"מיפגש" ב-
BATGALIM.ORG.IL
ולא הצלחתי.
בגלל שאני יצרתי את
MIFGASH NOSTALGIA 2007
אז אני נחשב ע"י התכנה ל-
OWNER
שלו, ואז רק אני יכול להיכנס לשם להכניס תמונות, להוציא תמונות, ולעשות
EDITING
מצטער, אך זה המצב.
כך שחוזרים לשלושה-ארבעה מסרים אחורה בהם ביקשתי שתשלחו תמונות המיפגש (ויכולים גם תמונות אחרות כלליות על בת גלים) ואני אכניסם לאתר.
זאת עבודה לא קלה כי כל תמונה שאתם שולחים אני חייב קודם כל לשמור
SAVE
ורק אח"כ אני יכול להעלותה. זה עסק שגוזל המון זמן (ישנן תמונות שלוקח לי 5 דקות לשמרן ולהעלותן על המסך) כך שאם ישנו מתנדב הרוצה להחליפני, אהפכו ל-
OWNER
ואז כל האחריות תיפול עליו.
בינתיים, שילחו תמונותיכם ל-
TMUNOTBATGALIM@GMAIL.COM
כפי שציינתי, תמונות אישיות כגון תמונת כיתה ב' מ-1949 תוכלו להעלות רק אם תיפתחו באתר אלבום אישי שלכם.
זה המצב. אני מקווה שכולכם יודעים שאני לא יושב 24 שעות על המחשב. ישנם לי חיים גם כאן וגם ב]פלורידה, ולכן אתחיל מאד בקרוב להיכנס פחות, אז אם אתם שולחים תמונות, אל תתפלאו אם לוקח לי עד שבוע להעלותם.
אני יכול לכתוב סיפור שלם תחת כל תמונה, אז אם תכתבו אותו יחד עם שליחת התמונה, אעתיק מה שכתבתם ואוסיף לתמונה.
תאמינו לי שהייתי מעדיף עכשיו ללכת לים, אך ברצוני לעזוב את ישראל כשאני יודע שעשיתי כל מה שיכולתי כדי להמשיך את מורשת בת גלים בצורה הקלה ביותר.
אגב, אם ברצונכם לכתוב ספורים ארוכים שאין להם מקום כאן אצל מלצר (כגון סיפור ה-3,000 מילה שלי על חיים ארלוזרוב) אז שילחו לי אותם ואני עובד עכשיו על הקמת מקום באתר שאקרא לו "סיפורי בת גלים".
אם מישהו רוצה לצלצל אלי עם שאלות או כל דבר אחר, אני ב-
052-654-6603
עד שבת, ואז חזרה לפאלם-ביץ'. שיהיה לכולנו שבוע טוב
(וואללה שנהניתי אתמול מהמשחק. סוף-סוף יש לנו קבוצה צעירה, מהירה, חזקה, שלא פוחדת ולא עושה חשבון לאף אחד. הערב מכבי ת"א – הפועל י"ם כדורסל. אם במשחק יזרקו עלי רימון, אז להתראות יום אחד בשמיים)
אתה עושה לנו בית-ספר כמעט בכל תחום
ב…להיות בן 70 מלא חיוניות חן ושמחת חיים
ב…התמדה ,נחישות,וסבלנות אין קץ
על אנשים טובים כמוך אומרים,האדם הנכון במקום הנכון, על כל אלה ועוד תבורך והמשך להיות המוכתר של האתר.
אני שייך לקול השקט שקורא בשקיקה את הסיפורים התגובות המסרים וההלצות,אני מניח שכמוני ישנם עוד רבים ושקטים.
אני יודע שכמה כתבו לי שאני מנדנד וכותב כל דבר פעמיים וחוזר על עצמי ומה לא. אני מקווה שהכרתם אותי מיפגש ושאתם יודעים שאני לא איזה מין יורם מנדנד.
הבעייה היא שבין רובכם המכירים את דרכי המחשב ישנם כאלה שעד עתה ידעו רק לקרוא את מלצר ולעשות שיגור, וכל דבר נוסף הוא בעייה שאני צריך לעזור להם בה. חשבתי שאוכל לעשות זאת באופן אינדיבידואלי אך קבלתי יותר מדי בקשות לעזרה, ועלי לחזור על מה שכתבתי שוב, והפעם בצורה מאד ברורה עם מסר ניפרד לכל פעולה ניפרדת, ובעתיד כשאשאל, אשלח את השואל ל-"מסר 1000"
או "מסר 1001" ואז לא אצטרך להסביר הכל פעם נוספת
מי שמעוניין לפתוח אלבום אישי באתר בת גלים
batgalim.org.il
חייב לבקש זאת ממני או מגולן. במסר כתבו את שם האלבום (לדוגמא – "אלבום ארנון קרן") שאתם מבקשים, וכיתבו
USERNAME
ו-
PASSWORD
שיהיו רק שלכם. אני וגולן מבטיחים לכם לא להיכנס לאלבומים שלכם מלבד לצפות בתמונותיכם, אך אם אתם רוצים פרטיות מלאה, אחרי שניפתח לכם את האלבום עם היוזרניים והפסוורד שביקשתם, תוכלו לשנות את הפסוורד שלכם בעצמכם.
אני מציע להכניס לאלבום זה תמונות אישיות הקשורות לכם, אך אתם כמובן חופשיים להכניס מה שאתם רוצים לאלבומכם. אני פתחתי שני אלבומים, אחד "אלבום ספורט" ואחד "אלבום מיפגש 2007" שם תוכלו להעלות תמונות ספורט או תמונות מיפגש. אם תכניסו תמונות מיפגש לאלבום האישי שלכם איש לא יידע זאת אלא את תכתבו באתר של יורם שהכנסתם תמונות מיפגש לאלבום האישי שלכם, ולא לאלבום המיפגש.
אם ישנן שאלות, כיתבו לי מסר ל-
tmunotbatgalim@gmail.com
וכיתבו: יש לי שאלה בקשר למסר 1000, ואז תשאלו את השאלה.
אם ברצונכם לפתוח אלבום אישי, שילחו לי מסר לכתובת שזה נתתי, או ל-
savebatgalim@gmail.com
וכמו שכבר כתבתי, תנו שם אלבום רצוי, יוזרניים מבוקש, ופסוורד מבוקש.
קפיש?????
אחרי שניפתח אלבום על שימכם ואתם רוצים להוסיף תמונוץ, להוריד תמונות, או למחוק את האלבום:
(אני אכתוב הכל באנגלית(
go to batgalim.org.il
click "galeria"
click "album Neighborhood…"
click your own album
on the top right you will see "login"
write your username and password and you are in your album ready to do whatever you want.
This was an unbelievable event! The organization was excellent and it was evident that a lot of hard work was put into it.
I would like to take this opportunity to thank to all the organizers and part takers in the event.
I have brought my family with me on their first visit to Israel… My wife is so impressed with BatGalim and Israel, specially with Dalia Jordan whose guests we were. enjoying every beakfast looking out of the window directly at the sea, 20 meters away…
We are leaving on Tuesday but plan to visit soon for a longer stay.
my email for whoever wants to connect with us arilei@tx.rr.om
wishing all good health and continuance to the next gathering.
Ari & Family
שילחו את התמונות ל-
tmunotbatgalim@gmail.com (עדיף עם הסבר( ואני אכניסם לאלבום המיפגש
כל הכבוד למארגני הכנס
–
כדי לצפות בתמונות האלבומים עשו מה שכתוב ב
1001
בלי
LOGIN
אלא סתם עשו קליק באיזה אלבום שאתם רוצים לבחון.
זהו. יותר מזאת אין ביכולתי לעשות. הלוואי שלא תצטרכו לשמוע ממני יותר אלא בסתם סיפורים.
ממש מצטער על ההטרדה אבל יותר מזה אין לי מה להוסיף או להסביר, ולכן גם לא יהיו מסרים נוספים בהקשר לתמונות, אלבומים, וכו.
ב-
זה עתה קראתי מסרים 1000 עד 1003
אני חושב שעכשיו אוכל לתפאל ללא עזרתך. אני התחלתי בקומפיוטרים רק לפני שבועיים. לא התרדת אותי. רק עזרתה לי.
סליחה על שגיאות
מכל הכותבנים אף אחד לא הזכיר את המאפיה הגדולה שהייתה לנו ברח' שרל-לוץ (מאפית אפשטיין) עם כל הנילווים מסביב.
לסוזי שטראוס
ברכות להחלמה מהירה!!!
דינה ומיקי מרגלית
ליהודה, צלצל 8040578 – 054 ואתן לך כתובת אלקטרונית. בברכה, מיקי.
חברים יקרים,
אני עוד לא נרגעתי!
ברכות לכולם, מוקה
Shalom Aliza,
I am happy to see that a Bat Galim classmate participated in the historic re-union, unfortunately I had other commitments and could not travel to Israel, I have placed a picture (ARI13) of our Bat Galim class in Ari Berger’s album, you are sitting in the first row next to Ruth. (see מנחם (הקטן) לס
instructions how to open the album).
Hope to hear from you regards
Rami
איך היה אתמול המשחק החברה בפרברים רותים לדעת ממקור ראשון ועל דעת מומחה.
שאבי, עוד אחזור אליך עם כדורסל. תן לשתות כוס קפה.
קבלתי מסר מבת דודתי זהבה שאני עומד לתרגם, ומעניין לדעת אם בכך שברה משפחתי "שיא מיפגש
"ספרתי 13 איש ממשפחתנו במיפגש הנפלא: דודנו אייזיק ברט, ילדיו בת שבע (בבה) ברט-רייס ואבי ברט, בת דודתנו שרה חס-יזרעאלי וילדיה יהודה וחיים (אחיה יהושע ואשתו ד"ר אירקה היו אמורים להגיע אך שניהם חלו יחד), בן דודנו אמיר חס, אחותי פועה חס-בלומשטיין ובתה תמי בלומשטיין-גושן. אני, זהבה חס- בלקמן ובעלי דני שהגענו מפילדלפיה, וכמובן בן דודי מנחם לס עם אשתו גייל שהגעתם מפאלס ביץ', פלורידה. למעשה הרגשתי כאילו אני ברי-יוניון משפחתי "י
האם הצבנו "שיא מיפגש משפחתי?י?
אם אתה או את לא מתעניינים בכדורסל, נא לעבור למסר הבא
זאת הפעם הראשונה והאחרונה שאני עושה זאת כאן, אך אני עדיין ביופוריה של המיפגש וכך אני נענה לבקשתו של שאבי "מהפרברים" וכותב, כפי שביקש, את דעתי ורשמי על המשחק בין מכבי ת"א והפועל י"ם (96-85 למכבי
.יש לי שעה חופשית הבוקר לפני שאני הופך נהג מונית לחוגים של דריה (בת 11) -התעמלות קרקע, ג'אז, וצופות ואמי (בת ה-8)8 להתעמלות קרקע, ג'אז, וחוג ציור –
, אז החלטתי לכתוב כאילו היום הוא 19.11.1992
ואמש הוטל עלי ע"י העורך שלי מידיעות אחרונות, איתן עמית, לכתוב "מאמר צבע" כפי שהוא קרא למאמרי, על משחק מכבי ת"א – הפועל י"ם.
המאמר
הורדתי את מסיכת הגאז מהבוידום, הלכתי לבנק והוצאתי מהכספת את הצוואה הישראלית שלי (יש לי שתיים; אחת ישראלית ואחת אמריקאית, ואין כל קשר בין שתיהן, הכל תלוי היכן מתפוצץ לי רימון עשן בראש), הלבשתי את הקסדה, והיידה, הלכתי לראות 'הופס' ישראלי, לראשונה העונה.
קהל האוהדים היה עדין הפעם. מלבד "פניני מת" ו-"מכבי בתחת" לא היה כל מאורע שכדאי לכתוב עליו הביתה. אותו דבר המשחק עצמו: משחק כדורסל ישראלי טיפוסי בו מכבי מובילה לכל האורך, והפועל – סגניתה הישראלית ביכולת, כסף, והופלה – ניסתה וניסתה ולא הגיעה. הזכיר לי גבר הלוקח את החתיכה שלו לדינר, קונה לה שמפניה, רוקד איתה, נותן לה צמיד יהלומים לפני שהוא חושב שהוא עולה לדירתה רק לשמוע אותה אומרת: "תודה. היה ערב ניפלא. אני מתה מעייפות וחייבת ללכת לישון כי מחר אני משכימה קום לעבודה ב-6 בבוקר".
במילים אחרות, אין חדש תחת השמש.
לפני המשחק אמרו לי כל החברים שלי שמרקוס פייזר "נורא מאכזב" עד עתה. פייזר מאכזב? אני זוכר אותו כששיחק באיובה סטייט, קלע 22.8 נק' בממוצע נגד כל קבוצות ה-"ביג 10" המעולות, ושהיה ידוע בשם כינויו
"THE SLASHER"
הוא היה חיית כדורסל ואם מכבי יידעו כיצד להשתמש בו, הוא יישאר כזה. כשהוא נולד אימו תקעה בו מבט אחד ולא ידעה אם להביאו הביתה או לקחתו לגן החיות. הוא השחקן "הישראלי" המזכיר את צ'ארלס בארקלי יותר מכל אחד ששיחק כאן בארבעים השנים האחרונות.
אז מה הבעייה? למה עד אמש הוא היווה "אכזבה"? התשובה היא שמכבי לא ידעה עד אמש כיצד להשתמש בו, או, שידעה אבל לא יכלה, בגלל שאין לה פוינט-גארד אוטנטי.
פייזר, למרות שהוא רק 2.03 (משום מה ביציע 2 של "המכובדים" כולם אומרים לי שהוא 2.06) הוא שחקן שעל מצחו כתוב "אני שחקן של 'עמידה גבית לסל' ורק ככה עליכם להשתמש בי"י
י
לפי מה שקראתי בעתונים ליאור אליהו הוא הסנטר של מכבי, ופיזר הוא מס' 4, הפאוור-פורוורד שלה. נכון, יש לו ג'אמפ מדוייק (עם יציאת כדור מהירה המזכירה את קרל מלון) מ-3-5 מטרים, אך באיובה סטייט הוא שיחק כסנטר נמוך, העושה שמות כצ'ארלס בארקלי תחת הסל בגלל המסה הגדולה שלו, כתפיו הרחבות, וניתורו המהיר. הוא קלע באיובה 22.8 נק' לסל, וכמעט הכל תחת הסל. ב-נבא היתה לו בעייה לשחק עם גב לסל בגלל קומתו הנמוכה, ובפאוור-פורוורד הוא היה רק בינוני בגלל חוסר קליעת ג'אמפ מעולה מרחוק, ויכולת בינונית בכניסה לסל מהצד.
בכל זאת הוא ניבחר 4 בדראפט של 2000 ע"י השיקגו בולס, ונתן שם עונה מאד לגיטימית של 12.6 נק' למשחק.
הוא ניבחר לחמישיית הרוקיס השנייה בנבא, והיה חבר בקבוצת מדליית הזהב האמריקאית במשחקי השלום. הוא שיחק 289 משחקים בנבא עם 35 עליות בחמישייה, והוא מחזיק בשיא הקעקועים של הנבא עם 32 טאטוס, מישו הנצרתי ועד סטפניה, ה-
GODESS
הפרואנית.
אז אתם מספרים לי שהוא "מאכזב"?ב
אם הוא מאכזב זה בגלל שלמכבי אין פוינט-גארד שיפעילו תחת הסל. אמש עשו זאת יותם הלפרין
וקמינגס כי הגנת י"ם לקחה דיי-אוף מהרגע הראשון של המשחק, כך שאפילו הסבתא שלי, יוכבד חס, היתה מצליחה להכניס לו כדורים. הלפרין וקמינגס אינם פוינט-גארדים. תנו לפיזר פוינט גארד כ…בליילוק (לא זה מהפועל י"ם; זה מהנבא) ויש לכם תוצרת של 30-פלוס כל משחק.
אז מה היה הבידור הגדול של הערב? הבידור הגדול היה בעתון שלנו, ביום המחרת, כשעתונאי אחד הכותב מ-"היציע הצהוב" מהלל את המשטרה ש-"עבודתם בחוץ היתה כה מדויקת, כה נינוחה, וכה איכותית" כשחמישה סנטימטר ממנו כותב עתונאי מ-ה"היציע האדום" ש-"המשטרה לא למדה לקח. מי שחשב אתמול שכחולי המדים ערכו בדיקה קפדנית, טועה. הבדיקה בכניסה היתה רשלנית"..
אז אני מציע שגם כל היו-יו על פיזר ייפסק, ואני מקווה שעודד קטש למד אתמול שמה שהוא צריך היום במכבי זה פוינט גארד כמוהו כדי שפיזר יביאם רחוק ביורוליג.
.
ם
אלה היו 50 [במילים חמישים} שורות של הגדול מכולם מנחם הקטן המצליח בכתבה אחת להעניק חווית משחק וכל זאת בסגנון של דמון רניון,מנחם לס הבאת לתודעה בישראל את האן.בי.אי הראשון ושוב הוכחת שאתה קנון,אז שחק אותה למענינו במקלדת ושפוך מילים לאלה שזוכרים עוד את מכבי בת-גלים
מבטיח לרדת מעט מהאתר עד שאחזור לארה"ב ה בתחילת השבוע הבא, אך פתאום ניכנס לי רעיון לראש, דברתי עם ההוצאה לאור, והם הסכימו לדרישתי לתת ליוצאי בת גלים "מתנת חנוכה" לנכדיהם או בניהם.
אני לא יודע אם אתם יודעים שלפני שנה הוצאתי ספר בשם "חיצים ובונבונים" בהוצאת גלורי. הספר זכה להצלחה רבה לשמחתי. הספר הוא למעשה קובץ מאמרי הטובים ביותר מ-1961 עד שהפסקתי לכתוב ב-שנת 2000
ישנם שם 5 מאמרים חדשים, שאחד מהם "גאון, פיסיקאי, שחקן בייסבול מקצועני, ומרגל" ראה אור לראשונה בספר כי היה ארוך מדי למאמר בעתון. זהו מאמר על מו ברג, שחקן בייסבול מקצועני 19 שנה, מדבר 26 שפות, ידיד איינשטיין, שריגל את סודות האטום של גרמניה הנאצית, וב-1932, בפסח, צלח את הכנרת וישן לילה אחד במלון "ציון" בחיפה. אפרו מפוזר בהר הצופים
בקיצור, מחיר הספר בחנויות הוא בין 85 ל-95 שקלים, והצלחתי לשכנע את ההוצאה לאור למכור
אותו במחיר הקרן (הוצאת הספר עצמו) ומחיר משלוח הדואר הביתה, והכל ב-49 שקלים. איש לא עושה מכך פרוטה, ולי יהיה הכבוד שבניכם, בנותכם ונכדיכם יקראו אותי ואולי אפילו יהנו.
המעוניינים נא לצלצל יום יום לפני השעה 3 להוצאת "גלורי" ב-
04-954-1756
ר
אנא פרסם את שמי גם במקום שהוא כי אני אחד מותיקי בת גלים אולי הותיק ביותר שהיה במפגש הגעתי לבת גלים בתחילת 1937 הרבה מחברי לילדות היה לי העונג לפגוש במפגש. אשמח אם תזכיר את שמי במקום שהו ואני בטוח שאוכל לתרום למספר לא קטן של חברי ילדות בזכרת אירועים שונים לפני 60 שנה. תודה לך אליהו
eli4x4@intercall.co.il
כבר אפשר לראות שישנה ירידה במספר הכותבים (ובודאי הקוראים) באתר זה, וככל שיעבור יותר זמן, הכניסה הנה תיפחת ותיפחת. זה ברור, וזה טבעי.
אז הצעתי היא שכולנו ניפתח מדי פעם אתר זה, וכן אתר בת גלים אורג. איל. וניקרא מסרים קודמים כדי לא לאבד קשר.
ברור שמיפגש כזה אי אפשר לקיים יותר מאחת לעשר שנים, כי כמות האנרגיה להרים דבר כזה היא עצומה, ובשנים הבאות הקרובות לא יהיה מספיק עניין להיפגש שוב במסות כאלה.
אז מה שאני מציע (לפני שנאבד את רוב הקוראים)לשמירת קשר היא פגישה חד-שנתית נניח בחודש ספטמבר או אוקטובר בחוף בת-גלים. ניפגשים נניח בשבת בבוקר ב-11, מביאים כסאות ים ושמיכות, מביאים אוכל פיקניקי למשפחה, וסתם יושבים ומקשקשים, ואולי אפילו תופשים גלים. פגישה כזאת אינה מחייבת, והיא תהיה מוצלחת אם יבואו 10 או מאה. הצלחתה לא תלויה במספר האנשים, היא לא עולה כסף, ואין צורך לארגן עבורה דבר מלבד הודעה או שתיים כאן ובאתר בת גלים.
אני אתכנן את ביקורי ארצה לפי מיפגש זה, ואני בטוח שיהיו אחרים שיבואו מחו"ל, וכמובן אתם הישראלים.
אשמח לשמוע הצעות בנידון עכשיו או בעתיד.
שלכם
מנחם
Hi Rami,
It's good to hear from you after so many years. We are still very exited about this outstanding meeting and it's a pity you couldn't take part in it. I saw the photos you put in the album and you were right – I seat in the first row in both photos. I recognized you and all the other children. It was amazing how they look today. Some of them haven't change much. I've met Orna Tzur, Ora Grebler, Doron Prezes, Dita Katz, Ora Ridelnik, Malca maslov, Moshe Rimer, Micha Margalit, Bentzi Margalit, Beni Kamerman and more. In the next few days there will be photos from the meeting in our album. Keep in touch Rami and shalom.
Aliza
מנחם, הרעיון שלך על מיפגש שנתי בלתי מחייב בחוף בת גלים הוא אדיר. אבל החושב אתה שיגיעו מחו'ל עבור יום בים? ולמה לחכות עשר שנים לכנס הבא אם כולם ללא יוצא מין הכלל לפחות לפי המכתבים כאן, כה נהנו
להלן מכתב הערכה חם ומרגש שנכתב ע"י זאב אלמוג:
לשמוליק, מיקי ומאיר היקרים שלום רב,
בעקבות שיחתי הטלפונית עם שמוליק ומיקי בבוקר שלמחרת המפגש המרגש שארגנתם לרגל מלאת שמונים וחמש שנה לייסוד שכונת בת-גלים, אני חש צורך לסכם שוב את רשמיי מן המפגש הזה ולהודות לכם מקרב-לב על יוזמתכם ועל הצלחתכם הגדולה בקיומו. לרבים מוותיקי השכונה, כמוני, גרמתם התרגשות וספוק רק מעצם ההזדמנות לפגוש את בני דורנו, אך אתם עוד הגדלתם לעשות.
בתוך חודשיים ימים בלבד מיום לידת הרעיון ועד קיום הכנס, הצלחתכם ליצור קשר ולהביא 670 איש מכל קצווי תבל.
לא שכחתם שום פרט בדף המידע וההסבר, בארגון ורישום באי הכנס ואפילו בהענקת תמונת ה"חיים ארלוזורב" ביציאה ממנו. גם ארגון התשלומים והקבלות עבורם נוהלו למופת. זאת חרף המורכבות הנובעת מן הנסיבות.
גיוס האולם והקצאת מקומות החניה על-ידי הבעלים, והארוחה הטעימה שהוגשה – נעשו ב"מחשבה תחילה", ולוח הזמנים הלם להפליא את הציפיות ממפגש מן הסוג הזה.
למרות שלא נעזרתם בפרסום באמצעי התקשורת הוכחתם, כי גם בשיטה של "חבר מביא חבר" אפשר להגיע למספר שיא במניין האנשים שהגיעו, ומספרם היה אף מעבר לציפיות שלכם.
תוכנית הערב נבנתה ברגישות ובמינון נכון, והוגשה בסבלנות אין-קץ על-ידי מיקי הרציג, איתה ואברהם – זאת חרף "רעש ההתרגשות" שהיה קשה לריסון.
ויתרתם בתבונה על תיבול המפגש בהופעות של אמנים מבחוץ. ההתרגשות הגדולה שאחזה בקרב הבאים למפגש והתחושה שזו אולי השעה האחרונה לקיום מפגש שכזה, היה בה די והותר כדי למלא את התכנים של הערב. וההחלטה אכן הצדיקה את עצמה, וזכתה להערכה רבה.
כששקע אבק ההתרגשות בתוכי שאלתי את עצמי, מה גרם להיענות הבלתי רגילה של רבים כל-כך לקריאתכם לבוא אל המפגש הזה, ומניין צמח הצוות שנרתם בכזאת התלהבות וכשרון לארגן את הערב.
אני סבור, שהתשובה נעוצה בייחודה של שכונת-ילדותנו בת-גלים ובאופיים המיוחד של תושביה מאותם הימים. "אדם הוא תבנית נוף מולדתו" אמרתי במפגש ולא פֵרַשתי, ואכן, בת-גלים, הכלואה גיאוגרפית בין ההר והים, הייתה אז נתונה בין פטיש הערבים לבין סדן הבריטים ולא פעם מצאה עצמה במצור אמיתי. "אחדות הגורל" זו ליכדה את תושבי השכונה ויצרה הוויה של קהילה – כפי שאני בעיני ילד זוכר אותה – ייחודית, תוססת ופעלתנית, שיש בה שיתוף פעולה, ועזרה הדדית איש לרעהו. לא הייתה בה מחיצה בין עניים ועשירים, בין דתיים וחופשיים ובין ספרדים ואשכנזים והספורט היה לגורם מלַכּד ומְשַתף של כולנו. לא בִּכדִי הצטיין דורנו בתחומים רבים ומגוונים בכל ענפי הספורט השונים ולא רק באלה הקשורים לים ולבריכה – כדור-מים, שחיה או צלילה מן המגדל – אלא גם בכדורגל, הוקי ועוד. קבוצות הספורט של השכונה הגיעו לרמה כלל-לאומית ובינלאומית אף שהיינו מעטים יחסית; שכֵּן הספורט יָצר מכנה משותף ומלַכֵּד והעניק שוויון הזדמנויות לכולם, אשר חתרו למצוינות והביאו לנו גאווה רבה. האווירה הספורטיבית וההישגים הפיחו בנו תחושות של גאווה, מסירות ומחויבות לקהילה. אין זה פלא, שאתם, הצוות המארגן של המפגש המוצלח הזה, שחוויתם והפנמתם את אותה תחושה של חתירה לשלמות, יישמתם אותה במפגש זה.
אני גא בכם ובשכונת ילדותי בת-גלים, שבה גם גדלו שני בניי גל ועוז, ואני מודה לכם מקרב לב על הזכות שהענקתם לי, לשאת דברים בערב זה. תודה לכל חברי "הועדה המארגנת" שהיו פעילים בארגון המפגש הזה, על הערב הנפלא שהענקתם לנו.
שלכם בידידות חמה,
זאב אלמוג (ליכטשין)
להלן תשובתו של מיקי בשם הוועדה המארגנת:
בקר טוב זאב,
לאחר ההתרגשות שעוררת כשהעברת אלינו את תמונתה המיוחדת של החיים ארלוזורוב,
אתה עושה זאת שנית במלות הסיכום שמצאת לנכון לכתוב לנו, בשעת לילה מאוחרת, שלושה ימים לאחר המפגש.
העיתוי, ובודאי התוכן ובחירת המלים, מצביעים על כך, שגם אתה כמונו, עדיין חווה את ההתרגשות שהיתה מנת חלקנו
לאורך כל הדרך, והגיעה לשיאה בערב המפגש. אין ספק שסיפוריך, והאופן שבו סיפרת אותם, רתקו את המשתתפים
והעצימו את תחושות העבר, ובכך תרמת להצלחת הערב.
אין ספק שרבים מהמשתתפים מודים לנו בלבם ובמחשבתם, אך אתה גם מצאת לנכון להעלות את הדברים על הכתב.
תודה על המלים החמות לסיכום מפורט ורגיש של המפגש. בהסכמתך, כך אני מקווה, אני מעביר את המייל שלך לשאר
חברי הועדה, שכתובותיהם אינן בידך ובהמשך, ברשותך, גם לאתר שלנו.
בידידות
מיקי
קודם תשובה ליורם: מי אני שאדע או אחליט? אננא כורדי. פשוט הבעתי דעתי שאחרי מיפגש כזה כולם זקוקים לכמה שנות החזרת חשק. גם חשבתי שלבטח יהיה מיפגש עצום ב-100 שנה לבת גלים, והשאלה היא אם יש מקום למיפגש נוסף קודם.
כך או כך, זוהי ההחלטה של הדור הבא אחרינו. אנחנו נהיה בענייני אולכוס ואקסנשוס. דור הותיקים שהעלה מיפגש זה הוא דור שמתחיל להפסיק לקנות בננות ירוקות. אז הכדור הולך למגרש הבאים אחרינו.
ניפתחו כבר 16 אלבומים: מאיר שור, ארי ברגר, מנחם לס, מיפגש בת גלים, ספורט, אקי פלקסר, דוד בן אפרים, תמר גושן, זהבה בלקמן, זאב אלמוג, איתן מרום, ארנון קרן, יאיר גיבון, וזה עתה פתחתי אלבום לדרור ורד שייכנס לדף האלבומים היום.
ישנן תמונות ניפלאות, אבל תמונות מיפגש מעורבבות בין אלבום המיפגש והאלבומים האישיים.
יאללה, נא לא להתעצל ולפתוח אלבומים חדשים.
והיכנסו מדי פעם לפעם ל-"פורום" של
BATGALIM.ORG.IL
כדי לראות מה קורה שם.
תודה שהקשבתם
כששלחתי את המסר האחרון לא ידעתי שישנו מכתב ארוך מזאב אלמוג. הוא הגיע ממש בזמן הכתיבה של "אלבומים ותשובות" ולכן הוא המסר האחרון.
אילו ידעתי שישנו מסר מזאב אלמוג לא הייתי שולח את המסר כך שמסר זאב אלמוג יהיה האחרון להיום.
אז אנא לכו 2 מסרים אחורה וקראו את מכתבו!
מנחם
האם ישנה אפשרות ליצור קשר טלפוני עם יורם? ואם כן, מה מספרו?
בת גלימים יקרים!!!
אחרי מכתבו של זאב אלמוג אין יותר מה להוסיף.
אני גאה על היותי בתגלימי , מאושר יותר שגם גידלתי את שני ילדי בשכונה הקטנה הזו לתפארת מדינתינו.
שלכם, איתן מרום (מילצינסקי).
אל תחמיצו את מכתבו של זאב אלמוג 4 או 5 מסרים למעלה.
הסבר להעלאת תמונות תמונות:
אחרי שפתחנו לכם אלבום ב-
BATGALIM.ORG.IL
, יש לכם
USERNAME
וגם
PASSWORD
בגלריה , שניתנו לכם ע"י גולן או אקי
. זוהי כתובת שונה מהכתובת שנתתם לעצמכם בפורום
אם יש לכם את הפסוורד ויוזרניים, קל מאד להעלות תמונות, אך אם אתם מתקשים, נעשה זאת עבורכם.
אם אתם שולחים תמונות ל-
TMUNOTBATGALIM
ואין לי את היוזרניים שלכם או את הפסוורד, אין באפשרותי להעלותן. במקרה זה תצטרכו לשלחן ל
SAVEBATGALIM@GMAIL.COM
ותכתבו להם מי אתם, ואם אתם רוצים שהתמונות תיכנסנה לאלבום האישי שלכם, או לאלבום "מפגש"
האם מישהו יכול לכתוב לי כיצד פותחים אלבום? יש לי מעל 120 תמונות מהמפגש. תודה
If you were not lazy, you should go a few messages before and read Les' MESER 1000 – PTICHAT ALBUM
קראתי את מכתבו של זאב אלמוג, קראתי גם את תשובת מיקי הרציג בשם הוועדה שארגנה את יום החג הזה. יישר כוחכם! ואני מאושר שיש לי כאלה חברה, זוהי ממש זכות.
כן – לשאלה אם אפשר להתקשר ליורם – מאחר והוא עדיין בבית חולים – אפשר להתקשר אליו בין השעות 17:00 עד 19:00 כל יום – לטלפון בגרמניה מספר
0049-1633150886
יורם מאוד ישמח לדבר עם כל החברים – הוא כמובן מודע למיפגש בהתהוותו וכן כל מה שקשור לאותו ערב נפלא – ועכשיו מתחיל לקבל גם תמונות
תודה לכולם
נעמי
שלום לכולם
עוזי אברהם פרסת את "המנון" המפגש: "שיר לבת גלים" באתר בת גלים
http://www.batgalim.org.il
להנאתכם.
To Yaakov,
There are no Hebrew letters on my lap top so I will write in English.
I remember very well the Epstien bakery for their fine LECHEM SHACHOR, but mostly for it was the place my brother Yehuda and myself earned our "first living".
We used to stop there, many days, on the way home from our Bat Galim elementry school. There was a manuel grinding machine in the bakery. We had to feed old hard dried buns (LACHMANIOT YEVESHOT)into the machine and turn the handle (MANUELA)in turns.
The end product of this half an hour or so PUMPING IRON task was… lots of bread crumbs (PERUREI LECHEM).
Yehuda and myself pay were… the Epstien's LECHEM SHACHOR, a loaf to each.
Yaakov, this is the story and it is worth telling!
How are you related to the Epstiens ?
TODA LA MEARGENIM VE KOL HA KAVOD!
What is wrong with him?
שגם בארה'ב עניינים רפואים הם פרטיים ולא נדונים בפרהסיה הגם שהאינטרנט הוא כל כך אינטימי…
יש לי איזה 40 תמונות מיפגש שאני ניסיתי להכניס לאלבום "מיפגש" באתא בת גלים, ומשום מה אינני מצליחה. מדוע? מה עלי לעשות?
תודה
תמי
לאחר קריאת מכתבו המדהים של זאב אלמוגבאמת אין מה להוסיף כל הכבוד לך והמון תודות .אך לי אישית קשה מאוד לעבור לסדר יום בלי לומר תודה מכל הלב ליורם מלצר וכמובן לכל החברה שהיגדשו זמן יקר להצלחת המפגש המרגש . אילנה ואני נישואים כבר 45 שנים ותודה לאל היו לנו המון שמחות שלושה ילדים נישואים רני טלי ועדי עם תוספת נפלאה של 9 נכדים מהנכדה הגדולה בת 18 ועד הנכד הקטן שהוא בן 12 .אך לסל השמחות שלנו אנו מצרפים בשמחה ובאהבה את כל הבת גלימים ואיך אפשר בלי לסיים קדימה מכבי בת גלים .
התשובה לשאלתך נמצאת במסר 1002
לותיקי בת גלים ולכל המשוטטים באתר זה.
הוספתי 64 תמונות מהמיפגש המהמם שאי אפשר להירגע מההתרגשות .
התמונות נוספו לאלבום נוסטלגיה 2007.
(תודה לאקי על עזרתו בהבאת התמונות לאתר)
יאיר.
הי מוישיק ואילנה
שמחים שהגעתם בריאים ושלמים
אודה לך מוישיק באם תשלח לי בחוזר את כתובת ה-EMAIL שלך –
באם אתה לא רוצה באתר אז לכתובת שלי
DVKLINEIL@GATEAST.CO.IL
המון תודה
היה יופי להתראות – כולנו עברנו את אותה חויה נהדרת – ונקווה שלא יעברו שוב כל כך הרבה שנים – לפני ששוב נתראה בבריאות טובה!
would love to see the pictures at the bat galim web. could you please send the password?
ariberger@tx.rr.com
Thanks
Ari
נעמי ודרור שלום! ו לצערי לא יצא לנו להפרד מאף אחד אילנה לא
הרגישה בטוב ולכן החלטנו לחזור הביתה
אין מקום לדאגה הכל אייצי באן
כמובן שאשמח לקבל email mmolcho@yahoo.com
קראתי מכתבך ליאיר גבעון. לשם חזייה בתמונות אין צורך בפסוורד. עקוב אחרי ההוראות במסרים 1001 ו-1003
ל
שלמה, אולי יותר אנשים ירצו לשמוע תשובתי אליך על "התמונות הקטנות".
התמונות אינן קטנות ולא צריך לשמרן לפני שמגדילים אותן.
פשוט תילחץ פעמיים מהירות בעכבר השמאלי על תמונה, והיא תופיע מוגדלת.
רק לאלבום זה נדרשת ססמה כדי לצפות בתמונות.לא ברור מדוע.בכל אפן,מה הססמה
האלבום של יאיר גבעון
Yair and Aliza
I have the same access problem, your album is password protected.
Regards
Rami
לכל המתענינים . התמונות שהוספתי לא נימצאות בספריה שלי. הן נימצאות בספריה נוסטלגיה 2007 יחד עם תמונות שהיו מקודם בספריה זו.
יאיר.
בהמשך להודעה קודמת:
התמונות נימצאות באלבום בשם: מפגש נוסטלגיה בת גלים נובמבר 2007.
ולא בספריה שלי.
יאיר.
Rami Shalom,
The Photos are not in our album library but in Nostalgy meeting Bat-Galim 2007.
Hoping you'l find it.
how is your Hebrew by the way ? In case you cannot find it, please send us your email and I'll explain you everything.
Hope to hear from you soon.
Aliza
אנגליה הפסידה לקרואטיה במשחק שהאנגלים לא ישכחו לעולם. עכשיו חצות ועוד 45 דקות מתחיל המשחק בין ברזיל ואורוגאווי, אז החלטתי לנסות לתת הסבר נוסף עד שהמשחק יתחיל.
מקריאת חמש-שש המסרים האחרונים אני מבין שעדיין יש בלבול באלבומי התמונות לכמה אנשים. אז אני חוזר להיות מורה ומנסה להסביר את כל העסק בצורה ציורית. מי שיודע את עניין האלבומים והתמונות יכול לעבור הלאה.
בואו נחשוב על
BATGALIM.ORG.IL
כעל חודש מחודשים רבים (החודשים האחרים הם
NBA.COM. GOOGLE.COM
ושאר מיליוני האתרים באינטרנט
לחודש "בת גלים" ישנם ימים כ-פורום", "גלריה" ועוד.
ליום הנקרא "גלריה" ישנן שעות שהן
THE WAR
WINDSURF
BAT GALIM NEIGHBORHOOD- NOSTALGIA
MAAVAK
ועוד
לשעה
BAT GALIM NEIGHBORHOOD NOSTALGIA
ישנן דקות שהם האלבומים שלנו כגון
MIFGASH BAT GALIM, ALBUM MEIR SHORE, ALBUM AYALA RAVIV,
ועוד.
לכל דקה (אלבום) ישנן שניות שהן התמונות שאנחנו מכניסים.
כדי להגיע לתמונות לא צריכים כל
PASSWORD
אלא סתם להיכנס לחודש, ליום, לשעה, לדקה, ולשנייה.
ז"א:
BATGALIM.ORG.IL
GALERIA
BAT GALIM NEIGHBORHOOD – NOSTALGIA
עכשיו נניח ניכנס לדקה הנקראית "מיפגש בת גלים 2007"
ואז נחזה בשניות שלה (תמונות
רק מנהלי האתר גולן ואקי יכולים "לנהל"את הימים, השעות, והדקות
מעכשיו אדבר דוגרי:
מי שרוצה לפתוח אלבום חדש, עליו להתקשר לגולן או אקי ב-
SAVEBATGALIM@GMAIL
ולבקש פתיחת אלבום (שאתם נותנים לו שם.)ם).
הוא יפתח לכם אלבום ויתן לכם
USERNAME AND PASSWORD
זה עושה אתכם ל-"בעלי או מנהלי האלבום" ורק אתם יכולים להיכנס לאלבום, להוסיף אליו תמונות, לעדכן, או להוציא תמונות.
אבל כ-ל א-ח-ד יכול להיכנס לאלבום שלכם לשם ציפייה בתמונות.
אני מנהל האלבום שלי, אלבום הספורט, ואלבום הפגישה (אם ישנו מתנדב אחר לנהל את אלבום הספורט או אלבום הפגישה, אשמח לתת לו או לה את הניהול). ז"א שאם אתם רוצים להכניס תמונות ל-"מיפגש" עליכם לשלוח אותן אלי ל-
TMUNOTBATGALIM@GMAIL.COM
או לגולן או לאקי שגם הם יכולים להכניס את התמונות לאלבום המיפגש או כל אלבום אחר.
כדי להיכנס לאלבום שלכם לממש עבודה (להוסיף תמונות) עליכם לעשות
LOGIN
לאלבום שלכם עם ה-
USERNAME AND PASSWORD
שקבלתם, ואז בצד שמאל של התמונות יופיעו כל מיני דברים שאתם יכולים לבצע
(להוסיף תמונות, להוציא תמונות, לעדכן כיתוביות וכו)
עליכם לשחק עם זה מעט עד שהכל יהיה מובן ופשוט להפעלה.
כל הדקות (האלבומים) הקיימים עד עכשיו תחת
NEIGHBORHOOD-NOSTALGIA
הם:
דוד בן אפרים
תמר גושן
זהבה בלקמן
מאיר שור
זאב אלמוג
איתן מרום
ארנון קרן
יאיר גבעון
דרור ורד
נירה סנדומיר
השובבים של בת גלים (רובי יאנג)
אקי פלסקר
ספורט
מיפגש בת גלים 2007
מנחם לס
אילה רביב
ארי ברגר
קראתי את האלבום של רובי יאנג. מאחר וגרתי בפינת גן 1 – הרי כל ילדותי הופיעה מול עיני. כאילו חזרתי את כל השנים אחורנית. מדהים| אין מילים בפי.
תודה לך מנחם לס על העבודה שאתה משקיע כדי להקל עלינו המבוגרים, שלא גדלנו על המחשב כמו הצעירים. ההסבר הציורי שלך של חודשים, ימים, שעות וכו, סוף-סוף סידר לי את התמונה הכללית בראש ולראשונה הצלחתי להגיע לתמונות באלבומים השונים.
חן-חן לך
שמתי לב שכמה מיוצרי האלבומים לחצו (אני כמעט בטוח שבטעות!) על
PASSWORD PROTECTED
ואלא אם-כן יתנו לך אותו (או לכל מסתכל אחר) לא תוכלו להסתכל על תמונותיהם.
אלא אם-כן הם רוצים את התמונות רק בשבילם, דבר שאני מטיל ספק גדול בו, הם יצטרכו לעשות אחד משני דברים: או לבטל את המיגננה פרוטקשיון) או לתת לך את הפסוורד.
כל האלבומים האחרים (הרוב הגדול) הם פתוחים לציפייה.
אני הכנסתי לאלבום התמונות שלי העתק מלא של כל מה שיצא מהמאמר של יורם מלצר, ז"א כל
המסרים, סיפורים וכו' עד היום ה-22.11.2007
עשיתי זאת רק למקרה אסון ויקרה משהו לאתרו של יורם. אז עכשיו ישנו העתק שמור באלבומי.
במקרה זה החלטתי לעשות את קובץ יורם
PASSWORD PROTECTED
אבל לכל הקוראים כאן הרוצים בהווה או בעתיד להיכנס לאתרו של מלצר באלבום התמונות שלי, הפסוורד המוגן הוא
11111111
כשתגיעו לתמונה (קובץ( ותתחילו ללחוץ על
TUMBNAILS
תתבקשו אחרי פעמיים להכניס נוסחה ואז תכתבו
11111111
ואז יהיה לכם קו כחול שיאמר
DOWNLOAD FILE
תלחצו עליו, ויש לכם את כל הקובץ של יורם מלצר.
ם
well, I have entered a long message to all of you, but somehow it did not get through?
First we the Bergers want to thank the organizers, and specially to Arnon Keren,Micki Herzig, Arieh Zipris whom we had the opportunity to meet privately too, aand who presented the most wonderful meal.
Most of all we want to thank Dalia Jordan, who invited us to stay with her in Bat Galim on the beach at Rezif Pinchas Margulin, so my wife and child will get the feeling of the view of the sea, the sound of the waves and the smell of the sea air.
On our last night we had a meeting in Herzelia with micky and Dina margalit, Tuvia kompanietz, Arnon krumholz and sara shai.
we had a great evening near the beach down there. it was wonderful to wonder back to our childhood and also see what all the kids are like today.
the bergers hope to come to Israel for a longer visit, closer to the summer, probably after our visit to China to my wifes family.
For my wife it was most amazing to watch the emotional meetings amongs friends, and she fell in love with Israel.
anyone of you is welcome to contact us via our email arilei@tx.rr.com
hope to meet all our friend again soon
Ari and family
We are now in Germany, visiting my 103 years old mother, who recognized us and loves Asia our daughter. my mother is exactly 100 years older then Asia!!!
We spoke to Yoram Loewenberg, unfortunately kids are not allowed to visit him, so we stay for 2 days in Darmstadt and then fly home to Dallas Texas.
to suzi straus, we wish you quick recovery, and we will call you from Dallas.
Shalom
Ari
שבת שלום לכולם!
מחר אנחנו חוזרים הביתה. היה כיף לפגוש אתכם, לראות אתכם, לשוחח אתכם, ולהתכתב אתכם.
אני כבר בדיפרסיה רצינית, בעיקר בגלל הפרידה מהנכדות דריה ואמי בנות ה-11 ו-8 שכל פעם הורגת אותנו מחדש.
אבל אני לימדתי את עצמי להסתכל תמיד קדימה וליהנות ממה שיש. אין כמו ישראל, ועל זה אין כלל ויכוח, אך בבית ישנם 11 נכדים, 2 נינים, חנוכה באטלנטה עם בתי אפרת ונכדותנו טלי ושירה, טניס, סירה, שייט ודייג, וזה יספיק עד הביקור הבא בפסח.
אז שלום לכולכם, ולהתראות בקרוב
מנחם
מל מיסטר מל סע לשלום המפתחות בפנים…רק אל תשכח לשלוח חבילות של מלל לנייטיבס במולדת
אני מצטרפת לאושרת באיחולים לנסיעה טובה, וחזור אלינו במהרה.
אני מאמינה שכתבותיך, מכתביך, מסריך, ונסיונותך ללמד אותנו, הנייטיבס, את תורת המחשבים, היו גורם חשוב ביותר לסערה שהתעצמה באתר זה, ועזרו מאד ביצירת ההתלהבות הגדולה למיפגש.
אל תפסיק לכתוב!
חן-חן ולהתראות בקיץ בחוף בת גלים, כפי שהצעת.
ערוץ הטלויזיה בכבלים הוט 3 ישדר כתבה שהפיקו על המפגש, היום יום ו' 22.11.2007 בתוכניתם המתחילה בשעה 18:10 ומחר יום שבת באותה השעה.
אנא העבירו ידיעה זו גם לחבריכם כדי שיוכלו לצפות ולהקליט.
שבת שלום בתגלימים.
מאיר שלום.
האם זו כתבה זהה לזו ששודרה בערוץ זה ביום ראשון?
כמוכן היום זה 23.11
ולא כרשום 22.11
ובהזדמנות זו אני רוצה להודות לך ולכל שאר העושים במלאכה ניפלאה זו. אין מילים לתאר זאת. אבל בכל פינה יש הדים לערב מרגש זה..
יאיר.
חרף זאת שאתה חי בגלות, נפשך ונשימתך אתנו בארץ חמדת אבות, הידלקת לכולנו את מדורת השבט, בהתנהגות, הדרכה, סבלנות וסובלנות שאינה מצויה במחוזותנו לדאבוני, 'אתה תותח' והוכחת זאת ביוזמתם הברוכה של ארנון קרומלץ ושמוליק כהן, רובי יאנג, מיכה,דוויד מרגוליס, וכו' וכו' היקרים שהרמתם ערב מדהים שלא ישכח גם בדורות הבאים,חלילה לך לחשוב שהתשת אותנו ברשימותיך, נהפכו – עלית מדרגה, בחברות, תשומת לב אישית שניחנתה בהם עוד מילדותך, אתה חלק מהותי מחיינו למרות הקילומטרים האדירים המפרידים יש לך לב נשמה ויכולות – ישר כוח לך ולכל החבריא הנפלאה שהרימה ערב מדהים ומהמם בלתי נשכח לשכונה ראויה ונפלאה -בת-גלים- ותושביה המיוחדים שחיו בעברה – כל טוב ובשמחות רבות ושוב חן,חן[איך היה המפגש עם אתי אשכנזי? ספר]י
היום(שישי 23.11.2007) יש בעיתון כלבו בעמוד 72 כתבה על ערב הנוסטלגיה. ע"י העיתונאי מותיקי בת-גלים מיכה מרגלית.
יאיר.
בהמשך לידיעה הקודמת.
גם בעמוד 46 יש מאמר על המיפגש.
יאיר
לכל אלה שנכחו במפגש ותהו היתכן ששכונה כל כך יחודית ופוטוגנית לא תקבל את התיעוד הספרותי הראוי, ברצוני להרגיע ולהסיר דאגה
יצאו לאור מספר ספרי נוער שהעלילה מתרחשת בבת גלים- בשיכון החיילים, בשדרה, בקזינו, במנזר הכרמליתים ברחוב יזרעאל השרון במגדל הקפיצות בבריכה, בשפת הים ועוד ועוד.
הספרים הם פרי עטי , ספרי מתח וריגול הסטוריים המתרחשים בין השנים 1942-1950 – המאבק בבריטים, המרגלים הגרמנים שחדרו לארץ בצוללת, ועוד. שמות הספרים: החטיפה מן המנזר, 'המרגל שבא מן הים' [פרס אקו"ם] 'אניגמה – סוד הצופן הגורלי', 'הפנים שפרצו מן הדף' [תאור הקפיצה מקומה שלישית]
מי שמעוניין לקבל פרטים נוספים מזמן לשלוח לי מייל. כמו כן אני שבה ומציעה את חוברת הזכרונות שכתבתי ושמה: "הולכים למכור מרגרינה" שלחו לי מייל ואשלח לכל מבקש .
אורה מורג: MORAGORA@WALLA.COM
גרמת לי להסמיק עם מחמאותיך. תודה. בקשר לאתי אשכנזי, קשה להחליט. נראה לי שאולי זכרוני
-OR THE WISHFUL THINKING-
כמו שאומרים אצלנו, היה הרבה יותר חזק משלה. אולי גם אני נשארתי ילד,אבל היא כבר ילדה גדולה.
שבת שלום לכולם
מנחם
ה.
חגגנו אירוע משותף אשר סחף את כולנו בגלי הנוסטלגיה והחברויות הישנות.
גלי התגובות והרגשת כולנו היא כי החוויה האדירה עדיין לא פגה.
בימים אלה אנו שוקדים על עריכת DVD אשר יתעד את המפגש וישחזר במעט את החוויה הייחודית והחד פעמית שחווינו יחדיו ויכלול את המצגת שהוקרנה במהלך המפגש, תיעוד וידאו של המפגשים האישיים ושל התוכנית המונחית באולם "יסמין" וכן תמונות סטילס מהמפגש שצולמו ע"י המשתתפים ונשלחו אלינו.
אנו מקווים כי בעוד כשבוע ימים תסתיים עריכת ה- DVD ונוכל להודיעכם אודותיו.
הודעות הועדה יועבר באמצעות פורום הנוסטלגיה של אתר "בת גלים" שכתובתו:
http://www.batgalim.org.il/forum/viewforum.php?f=5&sid=ac1c23ea7753b026e5e4fc312e8cc1d3
אנא צרו "קיצור דרך" לאתר זה ב "שולחן העבודה" על מסך המחשב שלכם ובדקו בכל סוף שבוע את הודעות הוועדה המארגנת, כשתופענה.
יאיר ועליזה גבעון
I was able to see pictures in your album; I love to chat about the good old days and of
course the present great days,
My E-mail address is
ramisalo@aol.com
Regards
Rami
אתה תותח
זכור!!! עדיף ליזכור אהבה, מאשר לפגוש אכזבה wishful thinking י"תקוות מהרהורי הלב" – או "חלמות בעלמא שנגנזו" או "תמונות ילדות המבליחות בתודעה שעבר עלהם הקלח" או"החלום ושיברו"י
ככלל:- התיזמון זה הכל בחיים והזכרונות
,נפלאות להוציאן כנחמה רק בשעת צורך כשכבד הלב
אריכות ואיכות חיים רבה וטובה לכולנו!!!י
ובבניה נסיקה ושלווה בארצנו… ננוחם'
להתראות ולהשתמע אר ורק בשמחות ועליזות
נילי, הנכבדה!
לידיעתך,המפגש האחרון של תושבי בת-גלים לדורותיהם שהתקיים בגני הקונגרסים היה קטן מלהכיל את כל אילו שרצו להגיע למפגש.
מכאן ההוכחה שימי הילדות והנעורים השאירו אצל כולם את כל אותן הרגשות והזכרונות בכדי לקיים את המפגש המרגש הזה לאחר הרבה שנים!!!
כן, נילי,ימי הילדות והנעורים מלאי חוויות שונות שעזרו לכל אחד ואחת לבנות את חייהם בכל התחומים…
אלה ימים ושנים שלא יחזרו עוד, אבל ייזכרו לעד , כולל התמונות של אותם הימים…!!!
חבל נילי הנכבדה,
שתקופה זו זוכה אצלך לחוסר הערכה ואולי לא מעט זלזול?
ליבם של כל הנוכחים לא היה כבד לחלוטין ההפך הוא הנכון.
הזכרונות והתמונות אשר רצו על המסך העלו הרבה התרגשות צחוק וזכרונות נפלאים.
ותחיה הנוסטלגיה.
זיכרונות מבת גלים
לצערי הרב היה עלי להעדר מן הארץ ביום ההתכנסות של הבת-גלימים ואני מעביר את ברכותיי לכל בני בת גלים בדרך האינטרנט.
אני מבקש לנצל הזדמנות זאת ולספר לכם על מפגש מסוים שהשתתפתי בו, ודרך סיפור המפגש – להעלות פרק מחייה של השכונה ומחוויות הילדות שלנו. הדבר היה לפני שלושים שנה, בזמן ביקורו של הנשיא סאדאת בארץ. באותן שנים הייתי בחופשה ללא תשלום מן האוניברסיטה העברית בירושלים ושרתי בצבא כיועץ לענייני ערבים באזור יהודה ושומרון, דהיינו ראש המחלקה לענייני ערבים במפקדת האזור. ביום רביעי, 16 בנובמבר 1977, התקשר אלי תא"ל אפרים פורן, המזכיר הצבאי של רה"מ מנחם בגין, והודיע לי שהממשלה מינתה אותי לשמש כשליש לנשיא האורח אנוור סאדאת. לא אתאר כאן את ההכנות הקדחתניות ואף לא את קבלת הפנים בנמל התעופה; הדברים תועדו במצלמות הטלוויזיה ובספרי ההיסטוריה. אני רוצה לספר על אותו מפגש המתקשר באופן מפתיע לזיכרונות ולחוויות מבת גלים של ילדותנו.
בבוקר היום השני לביקור סאדאת, ישבתי בארוחת הבוקר במלון המלך דוד בחברת כמה מעורכי העיתונים המצריים שנלוו לנשיא סאדאת. ישבו איתי לשולחן אניס מנצור (עורך כתב העת "אוקטובר"), אמינה סעיד (חברת הפרלמנט המצרי והעורכת הראשית של כתב העת "אל-הלאל") ועוד שניים או שלושה עורכים. זה היה לאחר שהשיא הדרמטי של הביקור – נאומו של סאדאת בכנסת – כבר היה מאחורינו, ואפשר היה לשוחח באופן רגוע יותר על כל מיני דברים. האורחים המצרים, שכבר שמעו אותי מדבר ערבית, התעניינו לדעת מאיפה ידיעת הערבית. כשעניתי שלמדתי ערבית בבית הספר בחיפה, ציין אחד הנוכחים, עורך הירחון "אל-מוצוור", שהוא ביקר בעבר הרחוק בחיפה. לשאלתי מתי ובאילו נסיבות ביקר בחיפה, השיב: "בעצם לא ביקרתי ממש בחיפה אלא בשכונה קטנה ליד הים – בת גלים. הייתי בנבחרת השחייה של הצבא המצרי ובאנו לתחרויות בברכה של בת גלים".
תוכלו לשער כמה התרגשתי, כאשר בתוך האווירה המרוממת של ביקור סאדאת, עלה זכרה של בת גלים, שכונת ילדותי האהובה. אמרתי מייד: "אני מבת גלים, זאת השכונה שבה נולדתי ובה גדלתי ושם נמצא הבית של משפחתי; ואני זוכר היטב את התחרויות שבהן השתתפה הנבחרת שלכם".
מי מאיתנו (הכוונה למי שהיה מעל גיל חמש במחצית שנות הארבעים של המאה הקודמת) אינו זוכר את התחרויות "הבינלאומיות" הללו; אלה היו אירועים חגיגיים שמשכו קהל רב. היינו מתכנסים ותופסים מקומות על הטריבונות; בני מזל ישבו בטריבונה שעם הגב לים (כך שהשמש של אחה"צ הייתה מאחריו) ומי שהיה פחות בר מזל ישב בטריבונה שמול הים, והשמש בעיניו. בעת ההמתנה לקראת פתיחת התחרות ובהפסקות שבין המשחים למשחק הכדורמים, היה הרמקול משמיע מארשים מעל גבי תקליטים. התקליטים היו מעט שרוטים מרוב שימוש והמבחר היה מצומצם; ידעתי כבר בעל פה כמה מארשים של סוסה ואת מארש רדצקי של שטראוס (אף שלא ידעתי כמובן את שמות המלחינים).
העורך המצרי אמר: "אולי תיזכר בשמי – מֻרְסִי שַאפִעִי – הייתי הקפטן של נבחרת הכדורמים של הצבא המצרי והאלוף בקפיצה למים. עלי להודות ששמו לא היה חקוק בזיכרוני, אך כאשר אמר את שמו, נזכרתי. לעומת זאת זכרתי היטב את שמו של שחיין מצרי אחר – גמאל ח'ליפה. הוא היה בחור גבה קומה, שחום עור ויפה תואר, ונוסף להצטיינותו בשחייה, עשה רושם רב על הבנות. אמרתי למֻרְסִי שַאפִעִי שאני זוכר את שמו של האלוף המצרי בשחיית גב, גמאל ח'ליפה, ושאלתי עליו. מֻרְסִי שַאפִעִי ענה שגמאל ח'ליפה נהרג בקרב בפלוג'ה בשנת 1948.
עתה שאל מרסי: "היה לכם שוער יוצא מן הכלל, שבלם כל כדור. מה איתו?"
היה ברור שהשוער עשה עליו רושם עז. הוא התכוון כמובן ליצחק ביגר ז"ל, שהיה השוער האגדי של נבחרת הכדורמים. בדרך כלל שיחקו בנבחרת הכדורמים של מכבי חיפה לפחות עוד שניים מבני משפחת ביגר נוסף על יצחק, כך שהנבחרת הייתה ברובה בת-גלימית.
עניתי שיצחק ביגר, נפל במלחמת העצמאות.
תשובתי היתה פרופר למנחם לס [ ראה כמה תגובות
מעלה] כוון שהלה התבטא באנגלית פשוט תרגמתי לעברית. בין זה לכנס המדהים הנוסטלגי שחגגנו יזמו טרחו בכדי להביא את כולנו מותתקי בת-גלים [בארץ ובחו"ל] האחת והיחידה בארץ חמדת אבות – ובתבל כולה, בית ספרנו הוציא הצגות שחזו בהם ילדי ביה"ס בחיפה וסביבותיה כגון "החולה המדומה" משל מוליר בבימוי רפאלי ואשתו. הסרטת הסרט באורך מלא ליד מערת אליהו "מגילת רות" בהשתתפות תלמידים בלבד, איזה כשרונות ותרבות רחשה השכונה – בימי ששי נסענו לקולנוע "ארמון" להאזין ל"פילרמונית" בקונצרטים לנוער – רק בשכונה כשלנו השקיעו בספורט תרבות וטיפוח ילדים ונוער -מלח[כי] – הארץ היו תושבי השכונה – אי אפשר לשכוח
את ערוגות ילדותנו המהממות – ויבאו המארגנם על הברכה בחום ואהבה – ישר כוחם גם בעתיד
Upon visiting with Ruta Rosenberg, I was reminded that they had a relative from Kfar Neter, his name was Moshe Dayagi.
shortly after the british left, I told him that while the British got drunk and fell asleep in the shdera, I used to get up after midnight, go to the shdera andtry to steel their weapons. I got one night a pistol which I gave to Jelinek,after I stole it I wrapped it with an oily rag, and hid it under the Csino, I told jelinek where to get it.
Then I stole a "Sten-gun" and hid it under the casino. I could not cover it with an oily rag so it rusted quickly before it could have been picked up.
So this sten-gun Moshe and I found all rusted.
upon my next attempt, an officer woke up… I ran away… into our yard and he shot at me but hit the wrought iron fence, there are still today two markings from bullets… The M.P.'s were called and they knocked on our door as well as others. I was long in my bed pretending to be asleep, my dad who was deaf, did not understand what they wanted…. they looked into micha and my room and left… after that I stopped my nightly visits to the shdera, as jelinek told me that they will trap me.
There were other tricks that I did with moshe dayagi, and also during the british mandate which I might tell at a later stage.
מי שעדיין לא ראה את הכתבה בערוץ 3 אודות המפגש ההיסטורי של ותיקי שכונת בת גלים מוזמן להיכנס לאתר בת גלים לפורום נוסטלגיה .
http://www.batgalim.org.il/forum/viewtopic.php?t=3714
בקרוב באתר בת גלים:www.batgalim.org.il
השיר שחובר עבור המפגש בביצוע הזמר הבת גלימי של כל הזמנים עוזי אברהם.
ניכנסתי לענייני מחשב רק בגלל האתר הזה של מלצר, וסוף-סוף החלטנו בעלי ואני לקנות מחשב.
האם מישהו יכול להסביר לי את ההבדל בין "פורום" לבין "מסרים"? קבלנו את המחשב עם "משרד 2007". האם מישהו יודע את ההבדל בין אקסס ואקסל?
תודה
מאירה
נ.ב: המיפגש היה מרגש וניפלא
לוותיקי בת גלים,
המפגש שהתקיים ביום ה' 15.11.07 היה מרגש מאד ולרבים מאתנו – חוויה בלתי נשכחת.
יחד עם זאת, עולם כמנהגו נוהג ובקרוב נחזור כולנו לשגרת יומנו. אולם בינתיים, אנחנו, חברי הועדה המארגנת, ממשיכים לפעול כצוות, ומקווים למשוך עוד קצת את המומנטום.
בקרוב ננסה לרגש אתכם שוב באמצעות דיסקט ה DVD שבהכנתו עוסק בימים אלה הצוות המקצועי. הדיסקט יכלול את המצגת שהוקרנה בעת המפגש, תמונות מן המפגש שצולמו ע"י דליה וצוותה, וכן תמונות שצולמו במצלמותיכם הפרטיות ויועברו על גבי CD, במעטפה מוגנת, עד 1.12.07 אל: דב פז, רח' אביגדור המאירי 7, חיפה, 35500.
המעוניינים בDVD ישלחו בקשה בכתב בציון שם פרטי, משפחה, כתובת דואר אלקטרוני, כתובת למשלוח, טלפון סלולרי ובבית. לבקשה יש לצרף המחאה ע"ס 25 ₪ לפקודת דליה טרניו.
הבקשה תישלח אל: דליה טרניו, רח' לאה ,15 חיפה, 34403.
אנא הקפידו על מסירת כתובת הדואר האלקטרוני שלכם. אשור הגעת ההזמנה לדליה טרניו יהיה באמצעות הדוא"ל.
הדיסקט והקבלה יישלחו לכתובת שתצוין במכתבכם.
בשלב זה, נמשיך לקיים אתכם קשר באמצעות אתר "בת גלים":
http://www.batgalim.org.il/forum/viewforum.php?f=5&sid=ac1c23ea7753b026e5e4fc312e8cc1d3
אנו שוקדים על עדכון רשימת ותיקי השכונה, אשר תשמש אותנו לפעילויות משותפות עתידיות.
נשמח לקבל מכם שמות חברים שלא השתתפו במפגש עם פרטים מלאים ככל שניתן, כדלקמן: שם פרטי, שם משפחה נוכחי ושם נעורים, כתובת, טלפונים, פקס, דוא"ל, שנת לידה, תקופה בה גרו בבת גלים.
בשבועות הקרובים נפרסם באתר הודעות בתדירות גבוהה יחסית.
אנא בדקו באתר, והתעדכנו בסוף כל שבוע ויידעו גם את חבריכם שאינם עושים שימוש במחשב.
סביר להניח שבמשך הזמן תפחת התדירות של הודעותינו באתר ולכן אנו ממליצים שתעשו לכם הרגל, להיכנס לאתר לכל הפחות במהלך השבוע האחרון של כל חודש. (ייתכן שנציע פעילות נוספת לקראת האביב/קיץ).
במקביל, אנו בודקים אפשרות להקים אתר מקצועי של בת גלים עם פונקציות רבות ומגוונות כולל תיעוד, מנוע חיפוש וקשר שוטף בין בת גלימים ובענייני בת גלים – אז ועתה ולעתיד.
ולבסוף, במהלך הערב נמצאה סיכה בדמות רקדנית. בעלת הסיכה תוכל לקבלה כנגד סימנים מזהים.
לפנות אל: מיקי הרציג 04-8247525 .
הועדה המארגנת
כה לחי הוועדה המארגנת. כל הכבוד על המשך העבודה!
מה רע באתר
batgalim.org.il
למה להוסיף ולבלבל?
מה יוכל האתר החדש לתרום שהאתר "בת גלים" לא יכול לעשות?
א
האם את המאירה מכתתי? היית במיפגש ולא באת לומר שלום?
בקשר לבקשתך ממישהו להסביר את ההבדל בין
EXCEL
ו-
ACCESS
הרי שאני לימדתי סימסטר שלם (28 שעות) כל אחד מהם. אבל אם תתני לי את האימייל האישי שלך, אסביר בגדול, מבלי להטריד כאן את האחרים.
ההבדל בין "מסרים" ל-"פורום" הוא שמסרים הם על כל נושא ומופיעים בצורה כרונולוגית. בפורום מעלים נושא, ואלה שניכנסים לנושא (נניח "סיפורי הקומה ה-3) מגיבים על הנושא המסויים
נורית לדאבונינו הרב לא יצא לנו להיפרד ממך לאחר המפגש המרגש ממש היה כייף לראות אותך לאחר תקופ]ה כה ארוכה נורית בואי נעשה מאמץ לשמור על קשר אילנה ומושיק מולכו
הכנסתי היום לאתר בת גלים, גלריה, ספורט בת גלים איזה 30 תמונות. זה כל מה שיש לי. אני לא יכול לעשות אלבום ספורט בת גלימי ללא עזרתכם. אז אנא שילחו תמונותץ ספורט עם הסברים אלי ל
TMUNOTBATGALIM@GMAIL.COM
נורית אני מצרף את מספר הטלפון וכן את האימייל כמובן שנשמח לשמוע מכל חברינו מהעבר הטלפון שלנו
732 229 3996
mmolcho@yahoo.com
Mr. Molcho, Mel-Les, Young, and Berger,
My E-mail adress: di-mi@internet-zahav.net
Please send me your adresses; I would like to send you some pictures, shot during and after the meeting.
stay well!
Micky Margalith
http://www.notes.co.il/ioram/37594.asp
מצאתי תמונה של "איש הברזל" קורושנקו בקזינו בת גלים. תסתכלו בגלריה של אתר בת גלים.
גלריה ואז היכנסו לספורט
מגלריה ניכנסים לספורט דרך נוסטלגיה
אני עובד עכשיו די קשה על יצירת אלבום ספורט בת גלים באתר
batgalim.org.il
עד עתה 90% מהתמונות הן עבודה שלי, ורק שניים שלחו תמונות עד עתה. אני לא יכול לעשות זאת לבדי. ישבתי אמש שעות על האינטרנט בנסיון למצוא תמונות על יואב רענן, הביגרים, אליפויות ישראל בשחייה בבת גלים, ומצאתי מעט ביותר.
התברר לי משני אימיילים שישנם כאלה שרוצים לעזור אבל אין להם סורק.
אז ישנן שתי אפשרויות:
לכו עם תמונות הקשורות לספורט בת גלים לכל חנות צילום ועבור כמה שקלים הם יעלו את התמונות על
C.D
ואז תוכלו לשלוח לי דרך האינטרנט
או, אם ישנו מישהו מכם עם סורק המוכן להתנדב לעשות את הסריקה, אנא כיתבו כאן לאן לשלוח את התמונות בדואר, ואני מבקש מהמתנדב להתחייב להחזיר את התמונות בדואר תוך כמה ימים.
למעשה קיימת אפשרות שלישית: שילחו את התמונות אלי ואני אחזיר אותן מיד. לשלוח דואר לארה"ב זה דבר בטוח לפחות כמו שליחת דואר בישראל, אלא שזה ייקח כ-3 שבועות להלוך וחזור.
אז אם מישהו מעדיף לשלוח אלי, אז לכתובת
Mel Less
120 Lake Shore Drive, Unit T-36
North Palm Beach, Florida 33408
USA
אז שוב, אם ישנו(ה) מתנדב, נא לשים את כתובתכם כאן, ולציין שזו הכתובת למשלוח תמונות ספורט לסריקה.
אם לא נעשה זאת, כל שנה יילכו יותר ויותר אוצרות בת גלים לאבדון, ובואו ננסה לשמר זאת.
דבר נוסף: אני גם ה-
OWNER
של אלבום נוסטלגיה, וגם לשם חייבים אנו להוסיף תמונות. אז הפרוצדורה שווה לאלבום הספורט או אלבום הנוסטלגיה (ואני מציע שאנשים נוספים ייפתחו אלבומים משלהם. היחידים שיכולים לפתוח לכם אלבום הם אקי וגולן, מנהלי אתר בת גלים.
תודה
מנחם
ן
בגלל האנגלית-עברית ה-120 ניכנס למקום הלא נכון. הכתובת היא
120 Lake Shore Drive
Unit T-36
120 LAKE SHORE DRIVE
מאה ועשרים לייק שור דרייב
לאן לשלוח תמונות ספורט?
לזה שכתב "לאן לשלוח תמונות" – גלגל אחורה ותמצא איך 5 פעמים
מיקי! הכנסתי 6-7 תמונות שלך, אחיך בני, חגי אגם לבן, ווקסללר בנבחרת ישראל כדורמים ב-
batgalim.org.il
ובחר
גלריה
נוסטלגיה
ספורט בת גלים
שלח תמונות שאין לי!
לחקר והבאת העובדות
אירוע המקובע עמוק בתוכי – הוא התאריך היום לפני 60, בבתינו היה מכשיר רדין [לרובם עדין לא היה] ולאחר חצות הליל העירו אותנו הורינו בכדי שלא נחמיץ לפי דבריהם "אירוע היסטורי" החיי עמנו, הבית המה וגדש משכנים שבאו להאזין לספירת הקולות בא"ום, כולם הקשיבו ברטט ורשמו רשימות [לא הבנו מה לנו בענין הנ"ל עדין רדומות] ואז החלו נישוקים חיבוקים ושמחת קורעת לב דמעות, כולם כאחד כיסו עצמם במעילים, ורצו לחגוג ברחבת הקזינו איזו חגיגה זו היתה, רב השכונה מולדבי ביקש להתייצב למחרת לתפילת "שהחיינו" ואכן הגיעו תושבים רבים ושמחים, והלה החל בתפילתו ולפתע התמוטט צנח ומת, כך שהשמחה הפכה גם לאבל מרוב התרגשות וגודל המאמץ. ביום זה 60 שנה אחרי יש לזכור ולהזכיר את עשרות מתושבי השכונה שפעלו במסגרת הש"י, השכונה עוטרה במחנות צבא בריטי וגוייוסו כפי הנוהג באותן ימים "כל העם צבא" ואיש איש על משמרתו,נזכור את טובי בננו שהלכן במלחמות ישראל. ותפילה ובקשה שישבו במהרה השבויים, וידע על כל הנעדרים
אנא ממכם עיזרו לי לדעת באיזו שנה הופיעה בארץ בקזינו בת גלים – הזמרת המהוללת האמריקאית-צרפתיה ג'ופיין בייקר היה זה אירוע ממש כמו בהוליווד – באיזה שנה זה היה ? אשמח למידע
TO RUTH
I remember that same night,when our parents woke ua up,to listen to the voting in United nation about the establishment of the state of Israel.
very few people had a radio then.many of our neibours did not have a radio then…They came to our house to listen to the voting-the same as in your home, We lived in Hatchelet 31.
what is your last name?
אולי מישהו יכול לאמר לי מדוע אינני מצליחה להיכנס הערב לאתר נוסטלגיה בפורום בת-גלים ??
It isn't just you. Nobody can connect to Forum because of a critical error in the site. I'm sure Aki and Golan are aware of it!
You are not the only one. Something is wrong BA'ATAR
I know that it isn't easy for non-athletes to send sports' pictures because you probably have none.
But yoiu can send pictures of SPORTAAYI BAT GALIM even if not on the basketball court or pool.
And how about you, Federman, Molcho, Kuske, Shpindel, Ezra, Arie Barsilai, and all your generation in basketball? IF YOU WERE BASKETBALL PLAYERS, YOU MUST SHOW EVIDENCE IN PICTURES!!!!!
If you are in any kind of touch with x-sportsmen who don't read Yoram, please let them know.
This is our opportunity to preserve whatever is left from our sports' days. If we don't do it now, it would be lost forever.
Thanks to Dany Baruth, Meir Shore, Benny Karni, Aki, and Golan who sent pictures. Roby Young has promised lots of pictures in a couple of days.
We have had such a rich history in Hockey, and all I have so far is ONE picture only!
And how about our past is swimming and waterpolo?
I will not ask you often to send pictures, so take this message as one of the last ones' asking for help in preserving our history in sports.
Send pics to
tmunotbatgalim@gmail.com
Toda
Menachem (sorry for the double message to Ayala; I thought the first one didn't go through)
אני זקוק לתמונות הוקי בת גלים.
תמי גושן, בתה של בת דודתי פועה, שלחה מפת משפחות שגרו בשכונה ב-1929. הכל נעשה לפי זכרונה של פועה חס. הכנסתי את המפה גם לגלריה, לספורט, עד שאפתח אלבום נוסף "תמונות עבר של בת גלים" ששם תהביינה תמונות ללא נושא מסויים.
המפה יותר ברורה ב-"פורום", ואם ישנן שגיאות, או דרושות תוספות, נא שילחו לי מסר.
שבת שלום
אם למישהו יש תמונות ואין לו סורק שייצור איתי קשר בטלפון 0523715696 נתאם בנינו איך מגיעות אלי התמונות ואני כמובן מתחייב להחזירם מייד לאחר כמה ימים .
Can any body get from all the speakers a copy of their speach,and publish it in IORAM melcer site
—
IT was a bit noisy in the room—I like to read and enjoy.(could not hear clearly everything that was said by the speakers)
>
> ראשית שלום לכל החברה
>
> אני שמח להופיע כאן ובקצת על אף שאני מרגיש שאני ממש נבלע כאן מאוסף
> התגובות,אך עם כל זאת אני מוכן להתמודד משום שאני מאמין שכל אחד מכם ממתין
> ובכיליון עיניים לקרוא את מילות השיר המקסים ששרתי באותו ערב של הכנס הגדול
> מכולם, שלא ישכח לעד.
>
> רציתי להוסיף כאן מספר מילים אודות הערב וזאת מצידו השני של המתרס והכוונה
> היא כאחד מחברי הוועדה אשר יזמה וארגנה את *_"מפגש וותיקי בת גלים 2007_*."
>
> קשה לתאר במילים את כל מה שהושקע מבחינת כולנו להצלחתו של הערב, ואין צורך
> להרבות במילים כי אני מאמין שכולם ראו , שמעו ואף הרגישו, ועל כך אני מרגיש
> חובה אישית להודות לכל חברי בוועדה ומקרב לב על הניהול המקצועי, על
> הדייקנות וירידה לפרטי פרטים בעת ישיבותנו הרבות שנערכו מספר פעמים בשבוע,
> ועל הדבקות במטרה וזאת ובכדי שנוכל לבוא ולומר שעשינו את כל זה, ואף הצלחנו
> בגדול!
>
> משום שאיש לא האמין שאפשרי להרים ערב שכזה בחודש וחצי בלבד ! איש לא האמין
> שהיענות שכזאת תהיה !, ואיש לא האמין שיוכל להגיע ובערב אחד לראות ולהיפגש
> פנים מול פנים עם כה רבים מחבריו לכיתה, חבריו לרחוב, וחבריו לשכונה,נוסיף
> אל כל זה גם את כל אותם מפורסמים של אותם ימים מיוחדים ומלהיבים. והרי לך
> שמחה גדולה של ילדי שכונה שעוד לא היתה כדוגמתה מעולם בעולם !
>
> אני פשוט גאה בכל אחד מכם ואוהב את כולכם!!
>
> שם השיר : שיר לבת-גלים שלי
>
> מילים: מושיק גולדשטיין
>
> מבצע השיר : עוזי אברהם
>
> אני מביט מהכרמל אלייך
>
> ואל מראות הנוף המתגלים
>
> ואת תחתי פרושה על קו המים
>
> קורצת וקוראת לי בת גלים
>
> ובראשי חולפות תמונות
>
> של אנשים ומקומות
>
> כשאת פנינת הכתר של חיפה.
>
> מוצף מבול של זיכרונות
>
> ממלחמות בין השכונות
>
> ועד לנעמי ברוט היפה
>
> פזמון
>
> היית שכונה כה נהדרת
>
> עם שפע ילדים בכל מחזור
>
> גם עם נהיית שונה וכה אחרת
>
> אוהב אני אלייך לחזור
>
> מול קצף הגלים על פני המים
>
> והקזינו הנישא בזה
>
> אני נושא עיני אל השמים
>
> האם אני רואה או רק הוזה
>
> את הבריכה והשדרה
>
> את הכיכר העטורה
>
> והקולנוע הניצב בצד
>
> את הרחובות השוקקים
>
> בילדים משחקים
>
> והפשטות אשר אבדה לעד
>
> פזמון
>
> היית שכונה כה נהדרת…….
>
> אני צועד בדרך המוכרת
>
> מוקף מראות זכורים מן העבר
>
> והנוסטלגיה את הלב דוקרת
>
> האם באמת כל זה פשוט נגמר
>
> אין בינה מכשירי כתיבה
>
> ואין קפה עליה
>
> גם לא יחזקאל בסנדלריה
>
> וברט כבר לא מוכר כלים
>
> ופיבך הוא כבר אגדה
>
> גם קומפנייץ הפך למסעדג
>
> וכך לאורך כל הדרך
>
> הולך אני ושר לך שיר מזמור
>
> גם אם הינך היום כל כך אחרת
>
> אוהב אני אלייך לחזור
>
Can you make a tape of the beautiful Bat- Galim song?
Is ther a way, that we can have some thing like—-
YOUR TUBE
where people can sing a song on the computer?
Go to google
Type: YOU TUBE
There you will get information how to
broadcast yourself.
Then every one will be able to watch you sing the BAT-GALIM song.
Sorry about the mistake I made
in the last 2 messages:
MOSHIK GOLDSHTEIN wrote the songs!!!!
UZI AVRAHAM SANG THE THE SONGS!!!!
שלום
מחפשת כל חומר תיעודי,קטעי סרטים,תמונות,מאמרים על הקזינו בבת גלים
אכן שיר לבת-גלים שלי בביצועו של עוזי אברם ומילותיו של מושיק גולדשטיין הוא מקסים ביותר.
אבל !!! כדאי גם להזכיר כי הלחן של שיר זה הוא של סטיב גודמן לשיר הידוע "שלום לך ארץ נהדרת" מילים אילן גולדהירש וביצוע הזמר הלאומי יהורם גאון.
ברכות ותודות לכל מבצעי ואוהבי השיר באשר הם וכמובן…לא נפסיק לשיר
להלן כתובות אתרי "בת גלים":
אתר התמונות http://www.batgalim.org.il/gallery/main.php/v/neigbourhood_nost/
אתר הפורום http://www.batgalim.org.il/forum/viewforum.php?f=5&sid=ac1c23ea7753b026e5e4fc312e8cc1d3
אתר "מלצר" שהפך ל"מדורת השבט" הבתגלימי http://www.notes.co.il/ioram/3578.asp
התייחסות מלצר למפגש: http://www.notes.co.il/ioram/38427.asp
כתבתו של מיכה מרגלית על המפגש: http://www.batgalim.org.il/forum/viewtopic.php?t=3702&sid=a90dae6bd9c36760699c5c088deb25d6
השיר לבת גלים בביצוע של עוזי אברהם:
http://www.batgalim.org.il/audio/uzi_avraham_song.wma
כתבת חדשות הוט על המפגש מהשבוע שחלף:
http://www.batgalim.org.il/mifgash_nostalgia_nov_2007.html
נשארו כמה ספרים שלי במחסן ההוצאה לאור (כנראה לא תהיה הוצאה שנייה). כתבתי לפני כמה שבועות שסיכמתי עם בעלי ההוצאה למכור לבת גלימים את הספר בחצי מחיר, וכך התשלום כולל שליחת הספר בדואר הוא 49 שקלים. לדעתי זאת מתנת חנוכה על הכיפאק לילדיכם ונכדיכם האוהבים ספורט, ובעיקר נבא. לקניית הספר אנא צלצלו לאמיר
0546272734
ואימרו לו שאתם מקבוצת בת גלים.
ישנן די הרבה תמונות חדשות באתר התמונות באלבום "ספורט בת גלים". אבל אני מחכה לעוד תמונות. איפה שחקני הכדורסל המפורסמים מהדור שאחרינו (אני מדבר על הדור של מולכו, גדעון כהן, קוסקה, מאיר פדרמן, וכו. אילו אני התבקשתי לשלוח תמונות על ימי הכדורסל שלי בקרית טבעון הייתי יכול לשלוח מאה לפחות. אז יאללה, תתרמו לאללבום! שוב, שילחו ל-
tmunotbatgalim@gmail.com
רובי יאנג! אתה שם? היכן התמונות שהבטחת? מיקי מרגלית! היכן התמונות שלך? אמרת שיש 56 או משהו כזה. אם זה קשור למיפגש אשים זאת באלבום המיפגש. אם זה ספורט – אשים בספורט!
חג חנוכה שמח
אנא גלגלו אחורה 2 מסרים והעתיקו את הכתובות החשובות שמאיר שור הכניס במסר שלו!
Toda to Mair Shore,for broadcasting the BAT-Galim song in ioram melcer mail.I enjoyed the song.
To my cousin MENACHEM LESS and his childhood friend- ITZCHAK DEKEL:
Please let me read the speech you gave in The Mifgash.
I was very excited during the Mifgas hand could not hear your speeches,can you please send it to ioram.
Toda
Zehava
אם אנשים לא יתחילו לשלוח סיפורים על חוויות, זכרונות וכו האתר הזה יגווע מוות טבעי, כמו שמנחם לס כתב לפני כמה שבועות.
אז בואו נתאמץ להיזכר בקטנות ולכתוב אותן כאן
זהבה, לא שמרתי העתק של מה שנאמתי במיפגש. סורי.
האם אתה צבי סגל השחיין?
אוהב לשחות אבל לא הייתי תחרותי אף פעם.
זרוק קצת חנוכה מעיישס
וויינר, אתה רוצה "חנוכה מעיישס"? אז יש לי ספור חנוכה שכבר קפץ לי לראש (כשסיפרתי אותו לפני שבועיים בארץ לנכדותי דריה בת ה-11 ואמי בת ה-8, בתי סיגל רצתה לתלות אותי!). אז זה ספורי: בכתה ג' או ד' בבית הספר העממי ברחוב השרון המורה לזימרה (לא זוכר את שמו או שמה, או אולי היה זה אפילו מורה הכתה) בחר בי לחלל בחליל בהצגה שהכנו לחנוכה. לא רציתי לחלל בחליל. רציתי לשחק הוקי או כדורגל. היו איתי עוד שניים-שלושה שלא רצו לחלל (אני לא זוכר מי היו אך אם עלי לנחש, אז הייתי מנחש שהיו אלה ארנון קרומהולץ, רובי ארווין, ויצחק יקל, כשאברהם סבח בכיתה מעלינו, "משפיע" עלינו לעשות זאת או אפילו נותן לנו את הרעיון). בקיצור, החלטנו בתוו מסויים לזייף ביחד. עשינו זאת פעמיים-שלוש עד שהמורה הבין שאנחנו עושים זאת בכוונה, ושלח אותנו למנהל שלמה קודש. מה היה אח"כ אינני זוכר, אבל מה שכן זכור לי שהוציאו אותנו מההצגה, ואמי הדסה כעסה עלי מאד..
אני יודע שזה לא סיפור מהמם מהסוג של כד השמן, אך זה ספור שזכור לי.
ן
לפני עשרות שנים בהיותי ילד חמוד ותמים כמו כולנו,ישבתי לתומי על הברזלים בקפה עליה, על צווארי היתה שרשרת זהב עם מגן דוד,לפתע הופיע אחד השובבים ושאל אם אני רוצה לראות קסם,לא הספקתי להשיב ובצ'יק הוא תלש את השרשרת ובלע אותה,הייתי המום ודמעות זלגו לבושתי מעיני, או אז אמר השובבניו "אל תדאג לשרשר הוא יוחזר" המשכתי לאחוז באי נוחות בברזלים ולא ידעתי את נפשי מרוב צער, הנ'ל המשיך להשתעשע ומדי פעם זרק לי "אל תדאג " נו מה יכולתי לעשות עד ש…הבולע הנבזה תפס בידי ואמר "בא איתי" לקיוסק של פלוטניק מעבר לכביש וממשיך כצפוי "הקסם יגיע אל דאגה" באנו לפלוטניק ותור של ילדים השתרך לפלאפל שם, אך מיודענו קפץ בראש התור, נטל סופגניה חמה מתוקה וגדולה מבלי לשלם כמובן,הגיש אותה לי ואמר "יאללה תרביץ ביס ואל תדאג לשרשרת", נו מה יכולתי לעשות חוץ מצפייה לנס חנוכה, הרבצתי ביס מלא זעם. ומה יצא ??? שפריץ של ריבה !!! לא שרשרת ולא מגן דוד,רק …שפריץ של ריבה,מאז הפסקתי להאמין בניסים.
חנוכה שמח עם הרבה הרבה סופגניות
תמיד נעים לקרוא את ספוריך, מנחם, אבל כנראה שהיית שובב גדול, ולא חשבת על הנחת או חוסר הנחת שאתה גרמת לאמך הדסה (אני זוכרת אותה: אישה קטנה, נמוכה, שמנמנה, תמיד עם חיוך על פניה)
ואני זוכר איך ישבנו על המדרגה אצל פיבך ושיחקנו עם סביבון מעופרת יצוקה אמיתית נישט גנץ הלב ופוט רק שאינני מצליח להיזכר על מה שיחקנו כי כסף לא היה ומי שקבל דמי חנוכה ידע גם שאסור להמר על האוצר אז איפה הקונץ ?
לא שמעתי אולי 55 שנים,הסיפור מקסים ולו בשביל המילה קונץ שעשתה לי את זה
נורית שכתבה "ואיפה הנחת" צדקה במאה אחוזים. אני מקווה רק שהבקורת לא באה מנורית כץ ידידתי האהובה כבר מכתה א' שתמיד ביקרה קשות את התנהגותי, ובצדק מלא.
!
אז זה הסיפור: ישנו קו דקיק מאד המפריד בין "שובבים" ל-"פרחחים". רובי יאנג יצא עם המונח "שובבים" שהוא לבבי, חמוד, ומחמם לב. אך אנחנו היינו לפעמים פרחחים ולא "שובבים". היינו חבורה של איזה 8-10 ילדים ללא אבות. גרושין (אני היחיד! ב-1940 לא הירבו להתגרש), מוות
טבעי או ב"מאורעות", ומלחמת השחרור, ושרות בבריגדה ואח"כ בהגנה, וכך גדלנו בפיקוח והשגחה של אמא עובדת שאותה ראינו רק בבוקר ובערב, ומשך היום דאגנו אחד לשני כאילו היינו אחים. לכן הקשר המיוחד במינו בינינו עד היום הזה.
אבל בגיל 6 עד 12, כשאין אבא בבית ואנחנו עושים למעשה כל מה שבא לנו, השובבות התערבבה הרבה פעמים עם פרחחות. דוגמא אחת מרבות? ארנון קרומהולץ ורובי אופיר (ארווין; רוטשילד) התחבאו בקזינו יומיים או שלושה כשכל חיפה מחפשת אותם, ואח"כ עברו למחבוא במחסן המזרונים של בית העולים לעוד יומיים. כמה מאיתנו ידעו היכן הם והבאנו להם אוכל ומים. אבל למה שאני אדבר על זה יותר מדי? הבה ניתן לארנון או רובי את רשות הדיבור (הכתיבה) כך שיוכלו לכתוב בגוף ראשון.
רק בבגרותינו הבננו שלא תמיד היינו שובבים חמודים. שהרבה פעמים מיררנו לאמותינו את החיים. איך היית מרגישה אמא כמוך אם מורה היה אומר לך (כפי שאמר לאמי) שהוא "מרחם עליך שיש לך בן כזה, אבל לפחות יש לו כשרון כתיבה"
"ה
בגלל שתמיד ידעתי שאני יכול להיות תלמיד טוב אך הייתי מלך העצלנים שקיבל "מספיק" ו-"כמעט טוב" משך כל קריירת הלימודים שלו עד סיום בסמ"ת, החלטתי לפצות את אמי על כל שנות המרירות, והצלחתי להתקבל ל-"עתודה האקדמאית". סיימתי שנה בטכניון אך מבצע סיני החזירנו לצבא ואז החלטתי לסיים את השרות ולהמשיך לימודי.
טוב, ההנדסה התחלפה בחנ"ג ואח"כ ביומכניקה, אך עדיין אני זוכר את אמי בוכה כילדה קטנה כשרינה ז"ל, אשתי לשעבר, ואני, עומדים עם גלימות שחורות ומקבלים את הדוקטורטים מפנסילבניה סטייט יוניברסיטי. אגב, רובי אופיר – אחד מראשי הפרחחים – הוא היום דוקטור לפיזיו-טרפיה בניו-יורק.
ומילה על משחק חנוכה שאולי יסביר את "הקונץ" שבמשחק הסביבון כשאין כסף. אנחנו שיחקנו על אגוזים. גם בסביבון, וגם במשחק המעניין הרבה יותר בו אתה מגלגל אגוז מקרש נטוי באלכסון, והאגוז מתגלגל מטה עד שנוחת לו. אז מגיע תור השני, ואז השלישי, וכו'. כשאגוז של אחד המגלגלים היה פוגע באגוז על האדמה, המגלגל היה לוקח לכיסו את כל האגוזים.
שובבות היא ההגדרה הנכונה להתנהגות ילדים הפועלים בהשפעת דמיון יצירתי בלתי מרוסן.
פרחחות היא ביטוי למעשים מגונים ומזיקים שיש בהם זדון ופשע, בעידן "המודרני" ישנן דוגמאות לרוב.
החממה בבת-גלים הצמיחה ילדים לתפארת וזאת אפשר לקבוע גם שישים שנה אחרי,אין להתעלם מהקשיים הכלכלים בבית ובתי הספר שלא ידעו להתמודד עם ילדים חריגים.
הלוואי היום שובבות כמו שהיתה פעם.
אוי סבתא יוכבד…..
כמה הייתי רוצה לשמוע על יוכבד בינה. מה שלומה היום ואיך היא מרגישה….
ניצה – אם את נקלעת לאתר לפעמים, ספרי לי בבקשה.
פתחתי אלבום חדש הנקרא "בת גלים – עבר והווה" שהוא אלבום שישמש לתמונות ישנות של השכונה, ה קזינו, תמונות עדכניות. בקיצור – אלבום של התפתחות השכונה מאז ועד היום. בינתיים האלבום הוא בתוך האלבום שלי אך הוא יועבר להיות אלבום שהכניסה אליו היא לא דרך האלבום שלי. הכנסני כבר שתי תמונות של בת גלים כשהיתה שיכבת חול בשנות ה-1800 ובת גלים בת שנתיים. לדעתי יש מקום באלבום זה להכניס תמונות גם על חיפה העתיקה, הנמל בהיווצרותו, וכו.
שוב, אם אתם רוצים לפתוח אתר משלכם, קראו את המסר מאקי שאכניס במסר הבא. אם אתם רוצים לעזור בתמונות מהמיפגש או תמונות ספורט, שילחו אותם אלי או ל
tmunotbatgalim@gmail.com
חברים יקרים,
אתר בת גלים ישמח לארח את כל התמונות שלכם בצורה מסודרת בגלריה.
מעתה שילחו את התמונות ל savebatgalim@gmail.com
אני אסדר אותם לפי שם השולח ובתוך מספר ימים כל אחד יוכל לעלות
את התמונות שלו בצורה עצמאית לגלריה.
יש כבר חלק גדול מהתמונות של מנחם, אילה וארי ברגר
אתם יכולים לראות בינתיים את הגלריה שלנו ע"י לחיצה על כפתור "גלריה"
בראש העמוד
תוספת של מנחם:
לאקי, בכתובת שנתן, שילחו תמונות אישיות שלכם ובני כתתכם אם ברצונכם לפתוח אלבום שהוא אלבום ש-ל-כ-ם.
תמונות אלי או לתמונותבתגלים הן תמונות כלליות שלדעתכם מקומן באלבום נוסטלגיה-מפגש, אלבום הספורט, או האלבום החדש "בת גלים אז ועכשיו"
נא לא לערבב בבקשה.
אלה אתרים של בת-גלים. לא במקום ולא לעניין להכניס תמונות של חיפה העתיקה, הנמל בהיווצרותו וכו'.
כל מה שלא קשור לבת-גלים אין לו מקום באתרים האלה.
לא צריך להיסחף !!!
במחשבה שנייה, את צודקת. רק בת גלים
בכל הכתובים קראתי שבת גלים נוסדה ב-1922. הכנסתי תמונה לאלבום החדש "בת גלים בעבר ובהווה" של בת גלים בשנת 1915. אולי התמונה היא משנה אחרת אך כך כתוב שם!
בצער רב וביגון כודר נפרדנו אתמול מצילה ז"ל.
שהלכה לעולמה בשיבה טובה ,כשמישפחתה,
ונציגי חברי הועדה ,נותנים לה את הכבוד האחרון.
היית לנו לאבן פינה במרכז השדרה,
תהיא נשמתך צרורה בצרור החיים
אמן
צילה חדנס ???
משתתף בצערך ובאבלך הכבד. הנחמה היחידה היא שהיא חייתה חיים מלאים וניפטרה בשיבה טובה.
מנחם
לשמואליק חדנס וחינה – אני איתכם באבלכם.
מי יתן שלא תדעו יותר צער.
צילה לא רק היתה אבן הפינה בשדרה ,
אלא אחת מאבני היסוד של בת-גלים.
הכנסתי איזה 30 תמונות לאלבום "בת גלים אז ועתה" (הרוב מהאינטרנט) ובזה מיציתי את מה שיש לי. אם לא אקבל עזרה מכם אז בזה ייעצר האלבום. יכול להיות שעשיתי שגיאה אחת או שתיים. האם התמונה שכתבתי "שדרה" היא באמת השדרה? והאם התמונה של "מסעדת דולפין" היא באמת המסעדה?
אותו דבר לגבי אלבום הספורט. 90% ממנו הוא עבודה שלי, ואם לא אקבל תמונות, זה סוף הסיפור. מצאתי תמונה מצויינת של יוחנן וולאך לספורט. האם היה בת גלימי?
שוב פעם, שמואליק, אני אתך בצערך!
מנחם
לחינה ושמוליק היקרים
קבלו את תנחומי למות אמכם צילה .
שלא תדעו עוד צער
ממני מילצינסקי (מרום) איתן.
אתכם באבלכם הכבד – תמיד נזכור את צילה את החיוך העדין שלה עם מילה טובה לכל ילד שחיכה בתור לארטיק או סוכריה…שלא תדעו יותר צער
נעמי (לוינברג) ודרור ורד
שמואליק חדנס יאהב את זה: רובי (יאנג)ת בתור מאמן עבר שלך אני ממנה אותך קפטן של נבחרת מגרש השיכון ע"י פסי הרכבת. מי הם ה-11 הראשונים שלך בכל הזמנים?
מחכה לתמונות!
Shmulik and family,
I am so sorry for the loss of your Mom Zila. The most wonderful big hearted woman… I had a special arrangement with her that whenever I was short of money…. she lent me what I needed, and of course I always repaid her… having the kiosk in the Shdera, the spine of Bat Galim, she was there to assist anyone, a heart of gold and wonderful soul…
We, the remaining Bergers share with you your loss of the mother.
Ari
תמונות ומאמרי כדורמים ושחייה ששלח מיכה קניץ
חינה ושמוליק, אתכם בצערכם עם הליכתה של אמכם , האשה המיוחדת לבית עולמה. ניחומכם יהא בכך שתמיד תדעו שהייתה לכם אם מיוחדת במינה שהייתה אהודה ואהובה לפחות על כל ילדי בת גלים
קבל את תנחומי במות אמך היקרה
צילה חדנס. היא זכורה לי כאשה ענוה ואצילית
מי יתן ולא תדעו עוד צער.
לילי (לוסטיג) לשם
! חינה ושמוליק יקרים
כולי כאב על מות אמכם היקרה צילה שאותה כל כך אהבתי שלא תדעו צער אוהב אותכם מושיק מולכו
בענין יוכבד בינה: היא ממש נהדרת, כמובן שהזדקנה, אבל צלולה, חריפה ומקסימה. תשמעי סיפור קטן: כשהגעתי לבת גלים לפני כשנתיים, לאחר שלא הייתי כאן 30 שנה, ויוכבד לא ראתה אותי לפחות 40 שנה, פגשתי בסופר את ניצה, אחותה יוקי (יעל) ואת יוכבד, לניצה ויוקי לקח זמן לזהות אותי, ויוכבד? היא הסתכלה עלי ואמרה: זאת מלכה להזכירך מלכה זאת אחותי הגדולה.היא מטיילת כל יום בבת גלים.
את זוכרת שבקשתי אותך לשים תמונות של אמא שלך באתר? אני מחכה.
קוקוריקו תרנגול מה זה נדם קולך פתאום
לבקשתך שלחתי לאתר של בת-גלים עוד הרבה תמונות לאלבום שלי, גם של אמא שלי.
תהיי נחמדה ואם תראי את יוכבד בינה מסרי לה את אהבתי טוב? וכמובן למלכה אחותך.
בימים אלו אני בארה"ב מטעם חברת ההנדסה בה אני עובד. שוכב לי פה בערבים עם כתבותיכם קורא ונהנה !
אגלה לכם סוד, מבת גלים יצאו גם אלופי קליעה למטרה. בבה"ד חיל הים היה מועדון גדנ"ע קליעה עם מטווח 25 מטר. מדובר בשנות ה50 וה60.
הצטרפתי למועדון ב1961 בהיותי בן 14. אחדים מאיתנו הגיעו לנבחרת ישראל וייצגו אותנו בחו"ל הרבה סיפורים וקוריוזים ומעללים סופרו כבר בהרבה פגישות שהתקיימו ומתקיימות לעיתים בין יוצאי ובוגרי המועדון.
לפתיחה אזכיר כמה מהשמות של חברה בת גלימים שהיו בין חברי המועדון והם : הדו, דני ברוט, במבוש מרגוליס, יענקלה ניינודל, אלכס קנדל, ועוד.
נספר עוד סיפורים
להתראות בינתיים.
היו עוד מדריכי קליעה לפניו ואחריו, אבל כמוהו לא היה.שילוב של בחור חמד,משכנען, מקצוען ושובב. אז ב 1961 היה כבן 26 . עזב לצערנו לארה"ב ב1963. לאחרונה הגיע לארץ לסדרת פגישות נוסטלגיה שאירגנו עבורו, והיה המום מרוב החיבה שהורעפה עליו.
בבת גלים עוזי הניח את אחדות מאבני היסוד של ענף הקליעה בישראל.
לאן הוא נעלם ? האם ידוע למישהו
Boker tov to all the nice people
I am going to try to get on the path and be an active BAT-GALIM'S member.I want to say shalom to everybody and mosha molco(spelling),i love you
shuka palgi
שלום אילה
כהסתכלתי בתמונות שבאתר שלך – פתאום הובהר לי שאת כנראה קרובה של מרים הגננת מפינת גן (???) כי אמך והיא ממש דומות ואת גם כן מזכירה אותה. הבת שלנו ליאת היתה אצלה בגן והיינו בקשר איתה עד לפני כמה שנים ואחרי שבעלה נפטר – אני חושבת שהיא עזבה את בת גלים? אם את בקשר איתה – אנא מסרי לה ד'ש חם מאוד מנעמי ודרור ורד ההורים של ליאת. תודה. היא ממש נהדרת ואנחנו אוהבים אותה – האם היא היתה גם כן במפגש? כי אני לא זוכרת שראיתי אותה.
תמונות יפות הכנסת לאתר שלך
ביי נעמי
מרים גולן הגננת היתה דודתי אחות אמי, היא תמיד טענה שאנחנו דומות.
מרים ז"ל נפטרה לפני שנה.
שני בניה לא הגיעו למפגש.
עופר הבן הצעיר חי כמוני באילת
דורון הבן הגדול הצטער מאד שלא יכול היה להגיע כי הוא נסע לארה"ב שבוע לפני, שם הוא חי ב-25 שנה האחרונות.
איזה תמונות מקסימות שלחת לנו, שימחת אותנו מאד.מעלה נשכחות . אמסור ליוכבד בינה דרישת שלום חמה ממך. להתראות שרה..
אורי טיר היה הבן של גב' טיר מהפרפומריה.
אני לא יודעת מה איתו היום.
תודה אילה
מאוד הצטערתי לשמוע שמרים נפטרה – יש לנו זכרונות מאוד טובים ממנה – אישה נהדרת וככזאת תשאר עבורנו לתמיד.
כל טוב לך ולמשפחתך
נעמי
כזכור הייתה בזמנו מאפיה מצויינת ברחוב שרל לוץ, היא מאפיית אפשטיין.
יהודה אחי, ואנוכי הרווחנו את לחמנו הראשון שם. והמעשה שהיה כך היה. היינו כבני 12, ובדרך הביתה, מבית הספר היסודי "בת גלים", היינו עוצרים אצל אפשטיין. הייתה שם בכניסה תחת סככה,מכונת טחינה שחורה וכבדה מברזל יצוק. במשך כחצי שעה סובבנו את ה"מנואלה" האדירה טוחנים וטוחנים וטוחנים….. לחמניות יבשות וקשות ל…פירורי לחם.
בסוף אותה משימה, שנינו מזיעים כהוגן, למרות הקור החורפי, קיבלנו את שכרנו.. . ככר לחם שחור גדול וחם, ישר מן התנור. יהודה ככר ואני ככר.
במאפיית אפשטיין הזכורה לברכה אפו לחם אחיד לבן ושחור, אבל כל לחם, לחם, טעים טעים, ושם גם הרווחנו את לחמנו הראשון, תרתי משמע.
דרך אגב, עד שהגענו הביתה לחם אחד היה בשלב חיסול סופי.
דודתי מרים הגננת היתה מרח' שיקמונה ולא מפינת-גן, שם היה ביתה וגם הגן שלה.
בשנותי האחרונות בבת-גלים גם אני גרתי ברח' שיקמונה בבית בודד קטן שהיה צמוד לבית של מרים.
שחר בני הבכור יליד 1970 גם הוא היה בגן של מרים.
מאפיית נוימן נאמן מול הדאר הישן במרכז השכונה שהיתה שם דבר בכל העיר ואיזה משפחה היתה זו אגב בתי הצעירה למדה סימסטר שלם באוניברסיטת באר-שבע בראשות ד'ר גאולה נוימן נאמן היום ג'ול
נכון – טעיתי – כמובן שקמונה – את יודעת שהחגיגות של מרים בגן – היו שם דבר – בזמנו הסרטתי כמעט את כל החגיגות שהיו – וגם נתתי לה העתק אחרי שנים רבות כשחזרנו מיפן וכשליאת ביקרה את מרים יחד עם בתה הגדולה – כמה היא שמחה לראות את הסרטים שהזכירו לה את החגיגות הנהדרות שהיא הפיקה לילדים. היא באמת היתה אישה מיוחדת מאוד גננת למופת שפשוט אהבה כל ילד וילד במשך כל השנים. כמו שכבר אמרתי – יש לה מקום מיוחד בליבנו! .
מה היה שמם שם בקונדיטורה באזור שלפני בית עולים ברחוב עליה, משפחה שלמה ניהלה את העסק
הקונדיטוריה המשפחתית היא של משפחת שפירו. אחד הבנים שחקן . בעיקר באידיש.
הבן השני שלהם היה שמנמן ונהגנו לקרוא לו פונצ'קה – שזה באידיש סופגניה.
כולנו כמעט גלשנו, או תפסנו גלים איך שקראנו לזה אז בשנות ה60. המצילים בדרך כלל גלשו או ניסו לתפוס גלים עם החסקה. מעטים מהם עשו זאת טוב. הבעייה בדרך כלל הייתה ש לסטארט היה צריך הרבה כח וכושר, כדי להשוות את מהירות החסקה עם הגל. היה צריך לחתור חזק, מהר יחסית, והרבה כדי לתפוס את הגל.
מי שעשה זאת במקצוענות היו בין היתר רובי יאנג שכייף היה לפגשו במפגש ולראות שכמעט לא השתנה מאז כדרוריו הסוחפים בהפועל חיפה.
השני היה אורי זוהר ז"ל אלוף הארץ שנים רבות בהדיפת כדור ברזל.
רובי ואורי שאם אני לא טועה היו גם חברים, היו יורדים עם גלי עומק ענקיים של 4 מטר. אנחנו הצעירים יותר, ילידי 1947, היינו עומדים מול החוף הקטן וצוהלים על כל ביצוע.
"הטריק" של שניהם היה שהם פשוט היו חזקים ובעלי גוף. לאורי היה גוף אתלטי אדיר .
והכי חשוב לשניהם היו גם "ביצים"
אז רובי , כל הכבוד גם על זה, וגם כמובן על העבודה הרבה שהשקעת בכתבותיך המענינות שמופיעות באלבום שלך.
סוף סוף אני יכול לכתוב בעברית עם המקלדת שקיבלתי במתנה מעודד שטראוס
לשמוליק חדנס משתתף בצערך על פםירתה של אמך צילה שבילדותי "המתיקה" לי את החיים עם הרבה ממתקים.ת.נ.צ.ב.ה. מתגעגע אל כולכם. רובי יאנג
מול פיבך היתה כמדומני וילה נדיה גרה שם משפחה מרוסיה הבת היתה ילדה ונערה מאוד מרשימה אני לא מצליח להיזכר בשמה למרות שדמותה מבצבצת בזיכרוני
שלום
אתה מתכוון לאנה ליסבונה?
איזה יופי שחוזרים לחיים וממשיכים לספר. צר היה לי לשמוע על פטירתה של מרים, אשה מקסימה. אם אני לא טועה היא הייתה גם ציירת. בנה המקסים דורון שיחק עם גילה אלמגור בעודו ילד בהצגת "פיטר פן" בתיאטרון חיפה. איילה, לא ידעתי שיש קשר משפחתי ביניכן.
יעקב, בנו של של שפירו ז"ל מהסופגניות והגלידה הכי טובות בשכונה, היה במפגש.
הבית מול פיבך קיים וגרו בו משפחות רבות. עד כמה שאני זוכרת, פסלים שונים מפארים אותו מבחוץ מזה שנים רבות.
יפה יפה זכרתי משהו עם סבון…סתם סתם
חנה לסבונה היתה גרה ברחוב יזרעאל 9 (כספי היום) שכנה שלנו הרבה שנים – הם היו קרובים של משפחת ביריגובסקי ברחוב השרון מול פיבך – להם היו שתי בנות אחת בשם אסיה – אבא שלהם עבד בחברת צים בזמנו. חנה לסבונה היתה בקשר או אולי עדיין עם בתיה יעקב (אקרמן) – זה למען הסדר הטוב ולמי שמעונין….
נעמי
מבלי לפגוע כמובן בגברות הנ'ל היום ואיפה איפה הן הבחורות ההן
חנה ליסבונה גרה ביזרעאל 9 בבית של משפחת לוינברג בקומה ראשונה. היא היתה חברה שלי.
לכן אין פלא שאת זוכרת אותה נעמי.
אחרי שהיתה נשואה תקופה קצרה לסמי אח של הנרי מ"מולן רוז' היא גרה ברח השדון ליד מוני ידיד מול פיבך.
אם זכרוני אינו מטעני, לחנה נולדה בת וקראו לה אסיה, או אלכסנדרה, משהו כזה.
אתם זוכרים ששם גם גרו הנזירות ? שעשו שם עבודות מיסיון וגרמו לתרעומת רבה בבת גלים.
מוטי – כל דור והיפיפיות שלו. להזכירך – אירית לוינברג ודורית ילינק למשל…
איטה – בשנות ה-60 עבדתי בתיאטרון העירוני בחיפה כמזכירתו של יוסף מילוא ז"ל הבמאי.
כשנודע לי שעומדים לערוך אודישנים להצגה "פיטר פן", הזעקתי את 2 הבני דודים שלי
ושניהם נבחרו לשחק את ג'ון ומייקל אחיה של וונדי.
דודתי מרים היתה ציירת מוכשרת מאד . היו לה הרבה תערוכות והיא גם היתה במשך זמן רב יו"ר אגודת הפסלים והציירים בחיפה.
היא היתה גם זמרת מוכשרת עם קול נפלא – היא לא התפתחה בכוון הזה, אבל זה מאד עזר לה בעבודתה כגננת.
אגב, דורון גם עוסק באמנות כבר שנים רבות, הוא צייר ופיסל והיו לו תערוכות בחו"ל, היום הוא עושה סרטים.
בגלריה שלי באתר בת גלים בעמוד 2 למטה, הכנסתי תמונה של דיירי רחוב שיקמונה.
בתמונה – עופר ודורון גולדשטיין, עופר מחזיק את בני שחר, אחותי איריס ואני במרכז וכורעת עופרה ז"ל (הבת של חוה ההונגריה).
אילה
וק ואווה יכול לדעת היכן נמצאת אנה ליסבונה.
הוא הדוד שלה.
לך תדע איפה ואווה נמצא עכשיו.
אני זוכרת אותו. ואת אמא של חנה ואת סבתה כאילו זה היה אתמול.
כמה קשה לכתוב את השם vova בעברית.
ההודעה לרובי מבקש כי יתקשר לדואל שלי יש לי עדכונים
כתובת הדואל שלי Roby Young ההודעה ל
blayer@013.net
I am sure my class mate Meir Epstien would love to hear that you have "made a showing"
in this site.
Correct me if I am worng, weren't you teaching on the side private lessons in BAT GALIM in the 60's ?
I think that Meir was one of your students in the SHIKON. He still mentions you here and there. Meir was born in 1947.
לחינה ולשמוליק,
אמכם זכורה לטובה ולברכה על ידי כל ילדי בת גלים. גם אני זוכר!
שלא תדעו צער ודאבה;
יהי דכרה ברוך
עמי צור איתי קשר שאתה חוזר לארץ.
0523715696
מוזר שנזכרתם בחנה ליסבונה, שכחתי עליה לגמרי, ופתאום היא עולה מן העבר, אני זוכרת טוב מאד איך היא נראתה, היא היתה בלונדית ואלגנטית כזו נכון?, מה איתה היום, היא חיה בארץ?. הנזירות שגרו בבית הקטן מול פיבך ברחוב השרון , גרות היום בזכרון לציון, זאת קבוצה של נוצרים מגרמניה, לאם שלהם קראו אמה ברגר, ונכון שבבת גלים היתה תרעומת גדולה, ואני חושבת שזה ללא סיבה, היום בודאי שזה לא היה קורה. אז היו יותר רגישים . לקבוצה של אמה ברגר יש מפעל בזכרון שהם עושים שם את מסיכות הגומי שהשתמשנו בהן במלחמת המפרץ.דרך אגב הבית הקטן שלהן נהרס (חבל הוא היה מאד יפה לטעמי) וכעת בנו שם בית גדול , ואני חושבת שזה עדיין בבעלות הקבוצה הזו.
יוסי בלייר, בן כתתי בעממי בת-גלים באת אלינו מתחנת הכרמל ביחד עם שובבים אחרים כמו נחמיה המפל, אמנון קנר, יובל מוקוטובסקי ואחרים. עברו "רק" 50 שנים ויתכן שלא כל הפרטים נשארו לי בראש אז מאד אשמח אם תוסיף, תגרע, תשנה או תזכיר לי עוד ועוד. חבל שלא ראיתי אותך במיפגש הנפלא שהיה לנו. שלך רובי יאנג
מוקה יקר, כתבת באתר זה על רעיון נפלא שבא לך ושבו אתה וארנון קרן תבואו ל"סיבוב" בין כל החברה שהיו במיפגש ובכן הדלת שלי פתוחה…. כפי שהדלת שלך בגרמניה היתה פתוחה לפני כ-30 שנה. צלצל בפעמון וכנס…רובי
מנחם לס ביקש ואני לא מםרב למאמן שלי באדלפי יוניברסיטי אבל בתנאי אחד, שאף אחד לא יכעם עלי אם אשכח מישהו. ראשית כל קבוצה המכבדת את עצמה צריכה משקיע-בעל קבוצה ובכן רובי שפירא ז"ל הוא שלנו.צריך מאמן-עסקן ומי אם לא שיקי כץ ועוזרו חיים דומב. השחקנים:
שמואליק חדנס- מכבי חיפה
-איציק אנגלנדר- הפועל חיפה
שוקה פלגי- הפועל חיפה
מרדכי מרטין- מכבי והפועל חיפה
קרול רוטנר- מכבי חיפה
אורח כבוד- דני שמילו-רום
אורח נוסף- ויקטור יאנג
רובי יאנג- הפועל חיפה
שוערים: ליבורניק ויוסי שפירא ז"ל
יורם לקס-הפועל כפר-אתא
כשרונות נוםפים-ינון סנדלר, שקולניק,אבי אוסמי
ואחרון חביב-כתב ספורט-מנחס לס
נחמד היה לדבר איתך בזמנו. האם קראת את השובבים של רובי יאנג? כל ההיסוריה של רח פינת גן בפנים. תענוג לקרוא.
תיצרי קשר.
רובי, יפה שהרמת את הכפפה ואכן הרכת נבחרת מעולה.
לכל נבחרת יש קפטן ונראה לי כי כל ותיקי בת גלים היו בוחרים בך פה אחד כקפטן הקבוצה של כל הזמנים.
לאורחים הקבועים במגרש הייתי מוסיף את גידי גולדברג ז"ל, ירוחם הוכדורף ז"ל ואת נתן הירש יבדל לחיים ארוכים.
לכשרונות הנוספים הייתי מוסיף את דובי לינד, פינקי שוורצברד, מאיר אפשטיין, יעקב ניינודל, צביקי ברקוביץ, דני אייזנברג …..
באותה תקופה נפלאה, קבוצות הליגה הלאומית בכדורגל היו מבוססות על שחקנים מקומיים שהיו מוכרים מאז ילדותם ונאמנים לאורך זמן לקבוצותיהם ולאוהדיהם, הייתה נהוגה גם ליגת "מילואים" סדירה, אשר התנהלה במקביל לליגה הלאומית, במסגרת משחקים מוקדמים לפני המשחק המרכזי בליגה באותה שבת.
מתוך רשימת האורחים והכישרונות הנוספים ניתן כמובן להרכיב נבחרת "מילואים" שכונתית מעולה.
אינני יודע באיזה קטגוריה לסווג את יוסי ברגיג ועוזי חקלאי אשר היו הרוח החיה מאחורי קיום משחק הכדורגל השבועי המסורתי, בכל יום שישי וכמעט בכל תנאי מזג אוויר.
כמו כן יש להזכיר את השחקן, האוהד ולימים שופט הכדורגל גבי וקסברגר ז"ל.
ואחרון אחרון חביב, בכיר שופטי הכדורגל, אשר הביא כבוד ויוקרה בינלאומית, אברהם קליין.
הוא היה "חולה כדורגל" אמיתי למרות שלא היה שחקן דגול,גם אנחנו לא…היו לו כמה וכמה יתרונות בספורט הנ"ל, ראשית בחצר ביתו בבית כספי לכוון השרון היה "מגרש" על ממש שמשך את ילדי הסביבה כמו דבורים ודבש למורת רוחם של השכנים, אבל חגי אגם לבן נתן הכשר ודגל לבן לטורנירים שם,בנוסף היה לגבי כדור משלו וזה עשה אותו בכלל למר כדורגל קראנו לו חודרוב מה הפך אותו למלך הרחוב,חוץ מזה אביו שהיה ימאי פיצה את משפחתו ואותנו כמובן בשוקולדים שלא היו כמותם בנמצא ומסטיק בבלגם מקורי לפני שהבזוקה הרס להם את השם,גבי בחושיו המחודדים תפס שהוא מחזיק נכסים של ממש. לימים פגשתיו באקראי ומהר מאוד נוכחתי כי בקיאותו בכדורגל יוצאת דופן ומרשימה, הוא התייחס להיותו שופט כדורגל ואיש משטרה ברצינות ובכבוד הראוי יהי זכרו ברוך ושמור לעד
בהמשך לדבריו של מוטי
איך זה שלמעטים בשכונה היה כדור וכמעט כולם שחקו כדור-רגל וסל, איך זה שלבודדים היו אופניים ולא מוכר לי בתגלימי אחד שלא יודע לרכב, לכמה היו מטקות וכמה הפגיזו עם רקטות בים ??? !!! בסה'כ למען האמת ההיסטורית כוכבים בכדור-רגל סל ומים היו מתי מספר, אבל ! וזה הפלא הגדול כולם התמכרו לעיסוקים הספורטיביים האלה במשך כל ילדותם ובגרותם, אפילו היום חמישים שישים שנה אחרי מסתבר שלא נגמלו וטוב שכך
קדימה מבכי בת-גלים
רובי
ג'רי חלדי (האם יצא לכם לשחק יחד בנבחרת או שהוא היה כבר זקן מדי כששיחקת?) למד בעממי בבת גלים ברחוב השרון, והוא היה מין "אח-מאמן" שלי כל בוקר כשהיינו משחקים שעה לפני פתיחת הלימודים, ואני לרוב יושב "על הספסל" כי כולם היו בני 9-12 ואילו
אני הייתי בן 7
שחקנים אחרים שאיני יודע לאן לסווג ואשאיר זאת לך, הם שמוליק כהן שהיה שוער מס' 1 של הבוגרים בהפועל חיפה, ואיקה דיאמנט ז"ל, ששיחק בהפועל חיפה הרבה בהרכב הראשון, בד"כ רץ ימני או קיצוני ימני..
ומה איתי, מנחם הקטן? אפילו לא שמת אותי כעוזר מאמן? כמאמן לקחתי עם אדלפי את אליפות המכללות דיביזיה שנייה) בארה"ב, ופעמיים מקום שלישי, ופעמיים נבחרתי ל-"מאמן השנה" במכללות בארה"ב.
גם כשחקן אני מאמין שיש לי מקום בקבוצת המילואים. הרי שחקתי בנוער של הפועל בלפוריה כשהיו בליגה הלאומית (ליגת-העל אז), ופעמיים או שלוש עליתי בהרכב הראשון של הבוגרים נגד מכבי נתניה, הפועל ת"א ומשחק שלישי שאינני זוכר
(רובי! אני מחכה לתמונות ספורט ממך. אם תסתכל באלבום הספורט של האתר בת גלים תראה שפה ושם מצאתי תמונה מסכנה שלך. אני צריך תמונות שלך ושל שוקה מהפועל חיפה, ממגרש המשחקים, ואם יש לך מאדלפי. אני תרמתי את מאות התמונות שהיו לי מאדלפי למחלקת הספורט של האומיברסיטה.
וזאת קריאה אחרונה לתמונות ספורט. חברים, הייתי אומר ש-90% לפחות מתמונות הספורט הם לקט שלי שהשגתי מכל מקום. אבל חסר המון. יש לי רושם שספורטאי העבר של בת גלים לא מסתכלים על אתר זה. הרי כולנו היינו אנאלפבתים, ובמקרה כמה מאיתנו – כמוך רובי, מוקה, רוביצ'יק, ארנון, יצחק, שוקה, גדעון כהן ועוד כמה – יצאנו מזה ולמדנו לקרוא
אז הנה בקשתי לכל קוראי מדור זה:
אני כמעט בטוח שכל אחד מכם מכיר ספורטאי עבר בת גלימי. אנא אל תתעצלו והרימו טלפון. הציעו עזרתכם במשלוח התמונות אם ישנם כאלה עם תמונות שלא יודעים כיצד לשלחן.
זוהי ההזדמנות האחרונה. כל שנה הולכות לאיבוד תמונות יקרות-ערך. הבה ונשמר אותן לדורות הבאים אחרינו באלבום בת גלים. אז יאללה, הרימו טלפונים!
שבת שלום
ן
להזכירכם, האימייל למשלוח התמונות הוא או האימייל שלי
meless888@hotmail.com
או לאימייל מיוחד שפתחתי עבור מטרה זאת והוא
tmunotbatgalim@gmail.com
כשהם חטפו 10 אפס אתה שיחקת אז בקבוצה או שזה היה לפניך, השוער היה רוטשילד הגדול שהלך לעולמו לפני שבועיים
זה היה בזמני כשהייתי נער שם. צר לי על רוטשילד. למרות ה-10-0 הוא היה שוער גדול בלי קבוצה!
מעניין כיצד דברים שברחו לך לחלוטין מהראש חוזרים אליך עם הזכרה קטנה, הערה, או מילה.
מכתבו של רובי על הכדורגלנים הטובים ביותר שצמחו בבת גלים הזכיר לי טיפוס בת-גלימי שהיה בהרבה דברים אחד מאיתנו, אך גם שונה מכל אחד מאיתנו.
אני מדבר על "כושי". לא "כושי סמבו", אלא "כושי" שהגיע מיוגוסלביה (שכחתי את שמו או שם משפחתו. אני זוכר ששם משפחתו הסתיים ב-"יץ'" (מרקוביץ?). הוא תמיד היה שחור, משהו מהסוג של ארי ברגר. צעיר יפה תואר – שחור משחור עם עיניים כחולות ככחול הרקיע. עישן כקיטור. שתה וויסקי לפני שאנחנו למדנו לשתות. הוא היה קוסם עם הכדור. בעל שליטה מהממת מהסוג שמצלמים כשרוצים להראות "קוסם כדורגל". אבל כושי היה אדם מוזר ביותר. אני הייתי בין חבריו הטובים ביותר (יחד עם אבי ויזלטיר, שמוליק, חגי אגם לבן ואיקה ז"ל) והתחננתי אליו שיירשם להפועל או מכבי חיפה. רק פעם אחת הסכים לשחק כשאירגנתי משחק בין "בת גלים" ל-"קרית טבעון" והוא היה שם, לא רצה לשחק, אך כשבת גלים ניפצעה והיתה חייבת להוסיף שחקן, הוא עשה "טובה" שניכנס ובנעליים רגילות הוא היה פנטסטי ממש.
תראו, אני יודע בדיוק כמו כל אחד מכם שזכרונות הופכים עם הזמן לנוסטלגיה ואפילו מיתולוגיה, אבל אני מנסה לחשוב על "כושי" בצורה האובייקטיבית ביותר, ואני עדיין חושב שהוא היה כשרון כדורגל עילאי שבוזבז.
גם חייו בוזבזו.
הוא היה שתיין עוד לפני שהיו שכורים בת גלימיים. הוא נתן לנו סליבוביץ' ושאר משקאות מיוגוסלביה והבלקן, והיינו משתכרים יחד על חוף בת גלים.
אבל אנחנו היינו מקיאים וממשיכים בחיים. אבל כושי המשיך לשתות ולעשן.
הוא היה מגיע בבקרים לחנות המסגרייה של איקה דיאמנט ברח' יפו, ולעתים הייתי שם איתם. שניהם – איקה וכושי – היו בעלי דיעות פוליטיות ופילוסופיות חיים שונה מכולם. הם דיברו על מות היקום והגזע האנושי, ולדעתם כל ראש ממשלה ישראלי היה סוכן ערבי מושתל. וכשהאלכוהול המשיך לחגוג משך היום, הדיעות היו מוסיפות להרקיע שחקים כשכל מיני טיפוסים מהעיר היו באים לחנות המסגרייה, שותים, מעשנים חשיש, ומדברים על הפועל קרית אתא, "הקבוצה הפוטנציאלית הטובה בישראל".
אנחנו התבגרנו והפסקנו לשתות בכמויות, אך לא כושי. הוא היה גבר יפה-תואר וכל החתיכות תמיד קירקרו מסביבו. הוא היה דון ז'ואן אמיתי עם "בווז" (אלכוהול), סיגריות, ונשים.
לילה אחד הוא השתכר עם איזה רוסיה בדירה קטנה שהוא שכר ממש מתחת למלון "דביר" (אני לא בטוח אם הוא עדיין קיים) וכך נירדם. אבל לפני שהלכו לישון כנראה פתחו את תנור הגאז להרתיח קפה ושכחו לסגור את צינור הגאז. בבוקר – כמנהגו הרגיל שאני זוכר היטב – הוא ניכנס למטבח לעשות קפה, ולעשן סיגריה. המטבח היה מלא גאז שהוא כנראה לא הריח אפילו. הסיגריה שלו גרמה לפיצוץ אדיר, ואני זוכר שכמה חודשים אח"כ כשגייל ואני שהינו בדביר, ראינו את דירתו השכורה מול העיניים, עם חור עצום בקיר החיצוני, ממנו כושי הועף החוצה. הרוסיה נהרגה על המקום אך הוא איכשהו נשאר בחיים, שרוף לחלוטין. שמוליק וחגי ביקרו אותו וסיפרו לי על מצבו האיום (אני הייתי בארה"ב כשזה קרה). איזה יומיים או שלושה אחרי שהובא לרמב"ם הוא כנראה נחנק מקיאו (כך נאמר לי) והוא נפח נשמתו. מעניין אם אחרים זוכרים אותו.
ג'רי חלדי שיחק במכבי חיפה בתקופה שרובי יאנג שיחק בהפועל חיפה.
לא זכור לי שהוא שיחק בנבחרת ישראל, אולי משחק או שניים.
זה ממש מוזר שככל שהייתי מעורה בכדורגל באותה תקופה, ממש לא ידעתי שג'רי חלדי היה בת-גלימי.
אני בעצם מתכוונת לג'וני הארדי. ואולי אלה 2 אנשים שונים.
ג'וני הרדי לא שיחק בנבחרת ולא היה בת גלימי. ג'רי חלדי היה שחקן מרכזי בנבחרת, צמד-חמד עם נחום סטלמך, אך אז הוא כבר גר בפתח תקווה. כשלמד בבת גלים הוא גר בקרית אליהו, וכבר אז היו בו ניצוצות של כוכב. הכנסתי תמונתו באלבום הספורט, אך אולי את צעירה מדי מכדי להכירו!
בין טום וג'רי כל אחד לחוד שונה וביחד צמד חמד.
קראתי את כל מה שכתב רובי יאנג על השובבים ורחוב פינת גן. מדהים איך שהוא זוכר לפרטי פרטים את כל הקורות אותו, ומתאר בכשרון. הרגשתי כאילו אני צופה בסרט על ילדותינו.
כתבי לי את כתובת האימייל שלך.
ספורך על "כושי" החזירני שנים אחורה כשהוזהרנו כילדים לא להתעסק איתו כי הוא היה נער מאד אגרסיבי (ומתוסבך?). אך כיצד זאת שהוא היה חברך ואינך זוכר את שמו?
אגב, זכרונך גם בגד בך בקשר לג'וני הרדי: למיטב זכרוני היו לו כמה משחקים בנבחרת ישראל.
היי, נתן, כמעט כולנו הבת גלימים קצת דפוקים בראש. יותר מדי סיד במוח מהבריכה של מרגוליס ויותר מדי שמש על הראש!
כולנו מתוסבכים. זה הכל עניין של מידה. כושי היה כנראה מתוסבך יותר מרובינו: חבר טוב שלא ידענו דבר על משפחתו, היכן הוא גר, אם יש לו או אין לו אחים ואחיות. הוא היה ישן אצלי בקרית טבעון שבועות על גבי שבועות כשהוא מחוסר פרוטה, ואז חוזר לבת גלים.
הסיבה שאינני זוכר את שמו היא שגם את שמו שמר בסוד. לקח לי דקותיים להיזכר שקראו לו משה מוסקוביץ (או משהו כזה). הוא התבייש בשמו וענה רק ל-"כושי". אבל זה טבעי שאנחנו שוכחים שמות. הנה לקח לי זמן להיזכר שאיקה דיאמנט הוא ובגה הוא יעקב.
בקשר להרדי, הוא אף-פעם לא שיחק בנבחרת ישראל במשחק רשמי. היחידים ממכבי חיפה בנבחרת היו מנצ'ל ויעקב (נדמה לי שזה שמו. אולי אברהם?) אמר. אני זוכר שנבחרת ישראל שיחקה משחק ידידותי נגד איזו קבוצה בינלאומית וכל חיפה השתגעה כי "היו 5 שחקני מכבי חיפה בנבחרת" (מנצ'ל, אמר, זכריה בן-צבי, אשר אלמני, וג'והני הרדי) – אך הם היו בסגל הנבחרת ואולי שיחקו כמה דקות, אך בשום פנים ואופן לא במשחק רשמי. היחיד שיכול לפסוק על כך הוא רובי יאנג שברשותו הספר הרשמי של התאחדות הכדורגל.
אני משתגע איך דברים טריוויאלים כאלה כמו בן-צבי בסגל הנבחרת זכורים לי בבהירות, אבל אני לא מסוגל לזכור את שמות הילדים של בני דודי השניים.
ץ
מיטב זיכרונך לקוי בקשר לג'וני הרדי, תוכל לברר זאת בלחיצונת בגוגל על ג'וני הרדי ותווכח בריזומה המרשים שלו שלא כלל משחקים בנבחרת ישראל, באשר לכושי הערתך לוקה בחוסר טעם סגנוני אבל כל אחד וטעמו הוא
סליחה, אהרון אמר, ולא יעקב או אברהם. אגב, לדעתי השחקן המוכשר ביותר שהיה אי-פעם לישראל. אילו היתה לו את המוטיבציה של רובי יאנג, הוא היה הופך לכוכב בינלאומי.
איתן שלח לי זה עתה תמונת בול של ג'רי חלדי. קצת מפליא אותי שיש בול על שמו, אבל עובדה. הכנסתי התמונה לאלבום הספורט שלנו. מעניין אם ישנו בת גלימי אחר שעל שמו ופניו ישנו בול.
ראשית אני חייב להתנצל לשיקי כץ, ברגע זה חל חילוף מאמנים של נבחרת בת גלים כמו בכל הקבוצות הגדולות בעולם,אתה בחוץ-תודה על השרות, ומנחס לס בפנים, (מתלוצץ כמובן).וכמה תיקונים ברשותכם,"כושי" הוא משה מוסקוביץ שגר באיזה חור על יד פינת גן ומה שמנחם לס כתב עליו בכל הקשור לכשרונו בכדורגל זה נכון פלוס פלוס…שמוליק כהן הסליחה אתך, נכנסת להרכב כשוער ראשון. איקה דיאמנט ז"ל הוכנס גם כן להרכב ע"י המאמן החדש של נבחרת בת גליס, משה גרי חלדי שיחק בנבחרת ישראל 11 משחקים עד ש נסע לאוסםרליה לשחק כמקצועני. ג"וני הרדי לא שיחק רשמית בנבחרת, אשר אלמני שיחק בשני משחקים. אהרון אמר היה כשרון גדול, שיחק ב-14 משחקים עד שנפצע קשה בעבודתו בנמל וסיים את הקריירה שלו.
מנחם, תמונות תוך שבועיים אגב, אתה מפוטר מתפקידך הרם של הכתב הרשמי של נבחרת בת גלים כדי שתוכל לאמן אותה ללא כל הפרעה…. שלכם, רובי
יש לי בארנק בול אמיתי בערך של 37 סנט עם התמונה של הנכד שלי אדם. ובכן כאן בארצות הברית זה אפשרי, עולה קצת יותר אבל זה ממש מהמם לקבל מכתב עם בול תמונה של יקירך.
HOW CAN I GET A STAMP WITH A PICTURE OF MY GRAND CHILDREN ON THEM?????
סתם כדי לספק את סקרנותי, עם מי מהשמות המוזכרים לעל (מלבד שוקה, חדנס, שמילוביץ, אנגלנדר ובן דודך ויקטור) יצא לך לשחק איתם או נגדם?
אני כבר לא זוכר אם יצא לך לשחק בנבחרת עם ג'רי חלדי או שהיית צעיר מדי. ומה בקשר
לשחקני מכבי הוותיקים כמו מנצל, אלמני, הרדי ואמר? יצא לך לשחק נגדם (או איתם בנבחרת חיפה)?
לילה טוב
י
סקרנים? אז אגלה לכם. דב בס (היום פז) ואני. היינו אלופי בית הספר היסודי "בת גלים" ב… זריקת הוקי. זוכרים? היה מקצוע כזה בשיעור הספורט. המטרה היתה כזכור לזרוק כדור הוקי כמה שיותר רחוק.
,קו ההתחלה היה קצהו המערבי של מגרש הכדורסל ושדה הזריקה היה השטח בין המגרשים והמשכו מגרש הכדורגל המפורסם של השכונה.
הפחות טובים, היגיעו לסביבות השער המזרחי של המגרש. זריקה של בערך… 30 מטר. הטובים הגיעו לאמצע המגרש וקצת יותר… בערך 50-55 מטר. דב ואני, שהיתה בינינו תחרות קשה ו"נואשת", הטסנו את הכדור מרחק נכבד מעבר לשער המערבי . שיאנו היה 72 מטר.
היה זה בגיל 13-14, 1960-1. זרקנו ממש בכל כוחנו ועם כל הלב, עד שחשבתי לעיתים שיד ימין שלי הולכת לעוף אחרי הכדור.
יצגנו את בית הספר באליפוית הצפון והגענו בדרך כלל למקומות שני, שלישי אם אני לא טועה. ראשון היה תמיד "חיה רעה אחת" מכפר בגליל אחד שזרק 75 מטר.
אינני יודע איפה דב למד לזרוק כלכך טוב. לגבי אספר לכם. עד גיל שש גרנו בשכונת מקור חיים בירושלים. זה היה כמה שנים אחרי קום המדינה .היינו עולים חדשים. כל השכונה בעצם עולים: מבולגריה, הונגריה ויוגוסלביה -אנחנו-. בקיצור אנחנו ילדי העולים במלחמה ללא סוף כנגד ילדי הערבים שנשארו,נגד הדוסים ונגד כל מה שזז ולא זז.
בקיצור, כל יום שעות של "אימונים" ומלחמות על באמת. את גיל 3-6 אני זוכר כ"תקופת האבן" שלי. אז דב, אתה מבין עכשו נגד איזה מקצוען התחרת ? ועוד השתוות ! אז כל הכבוד!
להתראות עד הסיפור הבא,
עמי
להלן איפורמציה הזכורה לי וחלקה לקוח מספר התאחדות הכדורגל בישראל.
עם חלדי הייתי בסגל הנבחרת אבל לא שיחקתי עדיין. הוא כאמור נסע לשחק באוסטרליה עם רפי לוי ודני שמילו בשנת 1959. משחקי הראשון בנארצי) היה ב-1961 נגד חבש) במסגרת הליגה שיחקתי נגד חלדי כמה פעמים כשהוא שיחק בהפועל פתח תקוה. עם אברהם מנצל שיחקתי כ-10 משחקים בנבחרת ישראל ובנבחרת חיפה. עם אשר אלמני 2 משחקים בנבחרת וכמה נוספים עם נבחרת חיפה. עם גוני הרדי גם כן בנבחרת חיפה נגד כל הנ"ל שחקתי במשחקי הליגה. חוץ מאהרוןאמר שנפצע ב-1959-
לי היה ממש כייף לשחק אתם ונגדם שכן הם היו ספורטאים הוגנים ונפלאים אחד אחד שלא מוצאים כמוהם היום.
לדוגמא גוני הרדי כבש שער בידו א-ל-מרדונה כל צופים ראו את הבקעת השער ביד, 22 השחקנים ראו זאת רק השופטים לא ראו ואישרו את השער. פנה גוני לשופט והודה על "חטאו" למרות רוחו של מאמנו.
לאיזה שחקן של היום יש את היושר, האומץ והרוח הספורטיבית לעשות מעשה נעלה כזה.
מנחם, תמונות בקרוב. יש לי את חלדי ואותי בתמונת אקשן אי שם באחד האלבומים.
אני הרגשתי אותו הדבר בקשר לכתבה.
כתובתי zivedna@bezeqint.net
רובי בראשית דברי ,תודה שבאת ,יש לי הרבה תמונות עבורך , ממוקה ובכלל,
לצערי הרב דיברתי והזמנתי את ג'רי חלדי לכנס בת גלים ,והיתי איתו בקשר יומי ,בגלל מצב בריאותו,ביקשתי שלא יבוא ,ושיחלים אביא לו את הקלטת , ואמסור לו ד"ש ממך,
אני לו מבין מה מתקנים אותך על איפה שיחקת ומתי ועם מי ? שישאלו את שיקי כץ האינציקלופדיה ,
ובקשר אלי ולכדורגל : את חדרי בצבע חילקתי עם נחום סטלמך והתאמנתי להנאתי איתם בפ"ת וגרתי אצלו ,
ולשכונה חזרתי מהצבא כל יום שישי ,
קופץ מהרכבת ליד המגרש ,נכנס לשחק ולעשות פאולים עם הנעלים הצבאיות,
שמח לשמוע ממך ,והיה לי העונג לחבק אותך ליד הקזינו ,
לא שכחתי לשאול על מצב בריאותך ,
מאחר אלא ועוד דברים פרטיים ,כתובת האימייל
keren12@012.net.il שמור על עצמך
מחברך ארנון
בת גלימים יקרים שלום!
שמעתי על האירוע הנהדר שארגנתם בחיפה.
לא ידעתי על קיומו של האתר הנהדר הזה, קראתי אותו והגעגועים גברו עלי.לצערי לא אוכל להגיע לארץ אני חיי כ-40 שנה בלאס ואגס.
חברים וידידים מבת גלים מספרים לי על מה שנעשה היום בשכונה שהיתה פנינה ושכל כך אהבתי.
מעניין שארנון מכנה את הילד המפגר שבקושי ידע להחזיק כדור ולכתוב את שמו אינציקלופדיה.
האדם הזה שנוא על כל הבתגלימים כולל שכניו שמפחדים לומר לו, ומכנים אותו חלאת המין האנושי.
אז אנשים נחמדים תמשיכו לעשות חייל ,תמשיכו לכתוב ולספר את כל הדברים הנפלאים שעברנו בילדותינו הנהדרת.
עלי להפסיק ולהמשיך בעסקי, אז כל טוב לכם. אולי נתראה מי יודע.
שלכם באהבה, גדי.
שלא כל הילדים החמודים נאשרו כאלה גם בבגרותם, מה לעשות החיים הם לא בדיוק מה שהבטיחו בגן של רחוב השרון.
ואתה מר גדי המשך את עיסוקיך והפסק באמת להטריד אותנו עם מילים וסגנון שמתאים יותר לאל. איי עליק
לאס ואגס כמובן איזה טעות קשה קבל התנצלות
מי זה האידיוט הזה גדי?
כיצד יכול היה לכתוב
מ"מעניין שארנון מכנה את הילד המפגר שבקושי ידע להחזיק כדור ולכתוב את שמו אינציקלופדיה
טוב שאנשים כאלה גרים בלאס וגאס ולא ישראל
שמתם לב שהוא היה חייב לחתוך את המסר שלו אחרי 30 שניות כי לא יכול היה להקדיש דקה
נוספת בגלל "עסקיו" החשובים
הוא כותב "לצערי לא אוכל לבקר בארץ". איט איז אוקיי וויז אס!
כל תופעה שלא הורגלנו לה כאן ולצערינו קיימת במדיום הזה לא מן הנמנע שנזכה פה ושם לביקורים הזויים שכאלה והדרך הנכונה היא להתעלם ולא לשחק לידיו של החריג באשר הוא.
בעקבות מקרה שכזה כדאי אולי להזכיר לכל החבורה הנורמלית המופיעה כאן לשמחת הכלל לשמור על כללי כתיבה נאותים ידידותיים ותרבותיים תוך הקפדה ראויה על צנעת הפרט,בואו נקווה כי תרבות הטוקבקים השלילית הקיימת כיום לא תחלחל חלילה לדבר הנוסטלגי המדהים שנוצר כאן במשך שנים ושיהיה לכולנו שבוע מקסים
יפה אמרת ! כל מילה פנינה !!!
ברשות מאמן נבחרת בת גלים בכדורגל, מנחם לס, אני ממליץ על צרוף מספר כשרונות "צעירים" לקבוצה שלדעתי יכלה להיות בצמרת הליגה העילית.דובי לינד, יענקלה ניינדל, פיני שוורצברד, מאיר אפשטיין, יעקב אייזנברג, צביקה ברקוביץ, ועוד שלשה קרית אליעזרים ששרצו במגרש ע"י הפסים, ולצערי אינם איתנו יותר: נתן הירש, ירוחם הוכדורף וגודי גולדברג ת.נ.צ.ב.ה.
DEAR ZEHAVA,
IT IS VERY SIMPLE. GO TO- PHOTO.STEMPS.COM
AND YOU GET ALL THE INFO YOU NEED. IF YOU NEED FURTHER HELP EMAIL ME TO; ROBYY11@OPTONLINE.NET
שוב תודה על כל מה שעשית ביחד עם שאר חברי הועדה המארגנת של המיפגש המדהים. היו לי עשרות חויות מרגשות בחיים, כולל חויות ספורט מרגשות ביותר, אבל זאת האחרונה היתה מעל ומעבר לכולן.
נחום סטלמך היה וישאר לעד האליל שלי ולך היה המזל לחיות איתו בצבא, ממש מזל של בת גלימי. אבל להרגיז אותך קצת אני שיחקתי איתו, עברתי מחנות אימונים ונביעות לחו"ל. אני יכול לכתוב עליו ספר שלם…
שלך רובי יאנג
רובי יאנג הציע לי לאמן את מכבי בת-גלים.
(אבל הוא כבר הודיע לי שמשכורתי לא תהיה 309 מיליון דולאר כפי שהשבוע חתם שחקן הבייסבול אלכס רודריגז – "איירוד" – ל-10- שנים עם הניו-יורק יאנקיס שהיא משכורת מקוממת שיום אחד משכורתו, ואלה שיבואו אחריו יהרסו לחלוטין את עולם הספורט כפי שאנחנו מכירים אותו).
ובכן, אחרי התלבטויות רבות וחשבון נפש, החלטתי לקבל את ההצעה בענווה רבה ובג'נטלמניות מחלטת.
אז מרגע זה אני המאמן הראשי של מכבי בת גלים.
רובי, בקשה לי אליך: אל תגלה לשחקנים איזה עינויים הם עומדים לעבור עד שיגיעו לכושר הגופני הרצוי לי כמאמן!
אני זקוק ליומיים-שלושה של מחשבה והתעלות, ואז אודיע על ההרכב הפותח. אבל כפי שרובי יודע אני לא מודיע לשחקנים באסיפת קבוצה מי עולה ומי יושב על הספסל. הם מגלים זאת בעצמם כשהם מגיעים לחדר ההלבשה ודף מאיר עיניים מגלה את ההרכב הפותח.
אני ממשיך במנהגי כפי שעשיתי בעשר שנותי כמאמן כדורגל (כדורסל אימנתי כבר מגיל 16 ואחת מהשחקניות בנות ה-13 לא פסקה לקשקש ולהתלחש עם חברותיה כשהיא מעצבנת אותי ומעלה את לחץ הדם שלי לשחקים, עד שנישאתי לה), וכשישראל תתעורר ביום רביעי ה-16 לדצמבר, ההרכב הפותח יהיה כבר באלבום הספורט של אתר בת גלים.
Yours with a whip שוט)ט)
Professor/Coach Mel Less
WHERE CAN I FIND-PHOTO. STEMPS.com
WILL GO TO GOOGLE?
WILL WRITE TO YOU IF I HAVE ANY MORE
QUESTIONS.
TODAH ROBy.
ZEHAVA
אנחנו כותבים על בת גלים, אבל אם תרשו לי, מי מאתנו הבת גלימים לא עבר פעמים רבות את פסי הרכבת ומיהר לעבר "האחות הצעירה" והחביבה – שכונת קירית אליעזר וכמובן לעבר איצטדיון הכדורגל, זה למשחק וזה לאימון..
השנה היא 1959, זלטקו צ'ייקובסקי, היוגוסלבי הקטן, אשף הולכת הכדור, ראיית המשחק ואמן הפנדלים -תמיד שטוח חזק ומדויק, סנטימטר מן הקורה ופנים- הוא המאמן שחקן של הפועל חיפה- הקבוצה שלי.
בהרכב של הפועל : אברהם גינזבורג – המבקיע בנגיחות מחץ איומות, מישל פורטל השוער החתולי קצוץ האצבע, יצחק אשכנזי סוס עבודה בלתי נלאה, קיוביק הארמני, בעל הראש האדיר המתנשא ל 195 ס"מ, סימנדיריס היווני, שלמה לוי המבקיע בבעיטות המיספרת , ועוד משלנו..
בהרכב היריבה…. מכבי חיפה, כן, כן… הולך פה להיות דרבי ועוד איזה!! אז איפה הפסקתי? אה כן, בהרכב מכבי: אברהם מנצ'ל הרומני האלגנטי- הכדור כדבוק לרגליו, ג'וני הרדי – הקטן בעל רגלי ה-או ,אהרון אמר- הכשרון ,אשר אלמני-מכדרר בחסד, חיים לוין השוער- חזק ומשופשף, ועוד ירוקים.
התפאורה מוכנה, ולי כרגיל אין כסף לכרטיס. להורינו, שלי ושל אחי יהודה, היו דברים חשובים יותר על מה להוציא את כסף המשפחה שלא היה בשפע, מאשר על כרטיס למשחק כדורגל.
מה עושים? כרגיל, מנסים להתפלח. בדרך כלל בטיפוס מעל החומה, תוך הסתבכות בלתי נמנעת בחוטי התיל וקריעת המכנסיים ו/או החולצה, פלוס אי אילו שריטות קרב למזכרת..
אבל הפעם תהליך ההתפלחות הסטנדרטי התפתח בכיוון בלתי צפוי לחלוטין. בדרכנו לעבר החומה הצפון מערבית – מקומנו ה"שמור" והקבוע לטיפוס, הבחנו, אנחנו "כתת קומנדו החומה", ב…מכסה שוחת מי ניקוז מורם במקצת. הרמנו את המכסה והזזנוהו. התגלתה שוחה חדשה ויבשה. הערכה מהירה של כיוון תוואי הצינור קבעה ללא כל צל של ספק, הצינור תחילתו היכן שאנחנו עומדים, כשבעה מטרים מן החומה , וקצהו אי שם בתוך שטח האיצסדיון.
"מפקד כתת הקומנדו" קופץ קלילות לתוך השוחה ובלי היסוס אומר "חברה יש אור בקצה הצינור -אחרי" . הלב קצת הולם – זה עוד לא עשינו – אבל אין זמן , עוד נפסיד גול בטוח ממצחו השטוח והאימתני של גינזבורג, אפשרות איומה כזאת מסיטה הצידה כל פחד וחשש .
"הכתה" ששה מספרנו, אחד בעקבות האחר על ברכינו כבר בתוך הצינור, שקוטרו.. חברה, לא יותר מחצי מטר . לפני שניים, אני השלישי ומאחורי שלושה. זוחלים אנחנו בדופק מואץ, קצת מפחד וקצת מעליזות שובבית . הצינור תחתיתו שכבת אבק לבנה. ואנחנו זוחלים ומשתעלים, אבל אין דרך חזרה. קדימה לעבר היעד – קצה הצינור הפתוח בתוך האיצטדיון. המרחק כ25 מטר. עוד מטר ועוד מטר ומפקדנו כבר מוציא ראשו החוצה כפריסקופ, מסתכל אנה ואנה . "אין שומרים" הוא מודיע לנו הנושמים בכבדות והעטופים עדיין בענן האבק בצינור.
בזריזות נערית –בני 12-14 אנחנו- משתלחים אנו החוצה , בדיוק לשטח מת, כאילו הוכן מראש עבורנו.
צוהלים ברחש, חיוך גדול של אושר עילאי מרוח על פנינו, מתפזרים בריצה זהירה לכיוון הטריבונות. הדרבי עומד להתחיל תוך דקות ואני בפנים! ואיזו התפלחות מסמרת שיער זאת היתה ! מחר בכתה- בבית הספר בת גלים- יהיה מה לספר לחברה! הלב הולם עכשו שוב אבל זאת כבר התרגשות הצפייה לתחילת המשחק.
להתראות,
עמי
רציתי להקדיש ברשותכם מעט על האמהות,כן כן האמהות שלנו שחלקן הגדול כבר אינן.
את ההשראה קבלתי מהמשפט הנפלא מהשיר "פנס בודד" אשר הוזכר כאן ובו נאמר בין השאר "רק עוד רגע אמא ,רק עוד רגע קט וכ'ו וכ'ו "
תחשבו על זה שהן הגיעו לבת-גלים צעירות ויפות בגיל הצעיר מבנותינו הקטנות, הן באו מארצות אחרות,תרבות אחרת,מזג-אויר שונה,שפה זרה במרבית המקרים ללא הורים ובלי משפחה, הן באו לשכונה של ים שמש וחופש, בימים קשים של לפני מלחה'ע השניה תוך כדי מלחמה אחריה וטרח מלחמת השחרור ולאחר מכן.
במציאות הזו של דירות קטנות,פרנסה במשורה מעט מאוד רכוש וכסף,בלי כרטיסי אשראי ואובר-דרפט בימים של צנע ואי ודאות היתה להן החובה להיות אמהות,עקרות בית,רעיות ולהתאים את עצמן להוויה שנכפתה עליהן ובעקר לשגיותינו גחמותינו וצריכנו הבלתי מתחשבים… איך הן עשו זאת ?כיצד עמדו בכל העומסים הללו, הלא גם להן היו חלומות ורצונות, תחשבו על כך שבאותן שנים הן קבלו את הבשורות האיומות על מה שארע שם בארצות מהן באו, אנו הילדים ברוב המקרים לא השתתפנו במצוקותיהן כי היינו שקועים מעל הראש ובצדק בכל השעשועים והמשחקים המרתקים שהוזכרו ומועלים על נס כאן באתר.
לימים גדלנו בגרנו ונטשנו את בת-גלים שלנו וגם אותן למחוזות אחרים וארצות רחוקות והן כנראה היו מביטות מחוף הים לאופק למקום בו נפגשים הים והשמים ומתפללות "עוף גוזל חתוך את השמים…רק אל תשכח יש נשר,,,עוף לאן שבא לך" עוד הרבה בטרם נכתב שיר מקסים זה.
זהו חבריא אינני רוצה להיות יתר על המידה מלודרמטי, רק רציתי מילה של כבוד וגעגוע לדמות האלוהית שנקראית אמא,אמאלה…הי חברה מותר להזיל דמעות זה רק עושה טוב.
רק עוד רגע אמא,רק עוד רגע קט
כמה שאתה צודק – אכן יש מה לספר על האמהות שמגיע להן כל הכבוד! – ולך על המחשבה אותה העלית בכתב בצורה כל כך עדינה יפה ונוגעת ללב. אפשר להזכיר לכל הפחות תקופה אחת קשה אותה הן עברו – סוף מלחמת העולם ותחילת מלחמת העצמאות – אותנו הילדים עזבו בבית ב"האפלה" והן התנדבו לעבודת קודש – מגן דוד אדום – ותמיד בלילות הן היו בתורנות – ובמשך היום המשיכו בעבודות הבית והחינוך – בלי להתלונן..
אכן – תמיד נזכור אותן בחום ובאהבה ובגעגועים רבים!!
שני המסרים האחרונים כל כך נגעו ללבי שנזכרתי באמי האהובה ז"ל, הדסה לס.
להורי היתה חנות צעצועים – למעשה חצי חנות, הם התחלקו עם דויטש ומכשירי הכתיבה שלו עם קו אמצע המפריד בין שתי "החנויות".
אבי הביולוגי, אהרון רוזנברג היה טיפוס מאד לא חיובי. אלף, הוא לא דיבר איתי מילה אחת עברית. רק הגרמנית שלו. בזמן שאמי היתה מטפלת בחנות הוא היה מבלה עם הקצינים הבריטים שהיו חבריו הטובים ביותר (בני משפחה סיפרו לי שהוא החשיב את הישראלים כ-"נייטיבס חסרי תרבות"). הוא היה יושב שעות על גבי שעות בקפה של קומפנייץ, שותה, מתבדח עם הבריטים ומשחק איתם קלפים. אמי סיפרה לי שהוא היה לוקח צעצועים יקרים מהחנות ונותן "מתנות" לקצינים הבריטיים שיישלחו לילדיהם. הכל כדי ללקק להם בתחת.
דודי סיפרו לי שאבי הרס את החנות גם בזה שחילק מתנות, שהיה מביא בריטים לחנות ונותן להם מה שרצו "על החשבון", וגם כסף רב שהפסיד בקלפים. הבריטים אף פעם לא שילמו את חובותיהם. הם אהבו לעשות זאת לפני שעזבו את חיפה.
אמי היתה אשה קטנה, אולי 1.50 ס"מ, תמיד עם חיוך על פניה ותמיד חשבת שהיא מאושרת.
אחרי שהפסידה את החנות היא התגרשה סוף-סוף מאבי כשהייתי בן 3, ופתחה מין קיוסק בביה"ח הצבאי בקרית אליהו (או השכונה הגרמנית) ואח"כ עוד קיוסק במחנה המצבאי בטירה.
את אבי כמעט שלא ראיתי יותר. כשהייתי כבר בן 5 והייתי יודע שהוא מגיע לבת גלים לבלות איתי באיזה שהוא בית קפה, הייתי בורח. מגיל 5 עד גיל 12 הייתי איתו אולי שלוש פעמים. כשאמי הכירה גבר אחר אבי המוג-לב ברח ומאז לא ראיתי, לא שמעתי, אם-כי פועה בת דודתי היתה מספרת לי שהוא מסתובב ברח בן יהודה עם חבריו היאקים הזקנים לכוס קפה.
אני לא זוכר הרבה מאז, אך מה שאני כן זוכר זה את אמי הולכת עם חבילת עתונים, וציוד חדש לקיוסק שלה. היא שכרה בחור צעיר שהריץ את את הקיוסק בטירה, ואז הם התחלפו – היא בטירה, והוא בקרית אליהו. אני זוכר שכשהייתי בן 9 ו-עשר והייתי הולך איתה ביום חופש לחנות, היא היתה מבקשת ממני "לשים לב שלא יגנבו". החייליםן הבריטים גנבו לנו מצלמות, עטי פרקר, מה לא.
אותי היא סידרה שאוכל בבוקר לחמניה וחמאה וכוס חלב מחנות המכולת של הוריו של גדעון כהן (אימו תמיד היתה נותנת לי דבר נוסף – ממתק, חתיכת שוקולד, חינם כמובן., צהריים אכלתי בבי"ס. כשאמי היתה מאחרת לחזור אכלתי ארוחת ערב אצל דודותי או חברי
היא אף פעם לא התלוננה ודאגה שיהיה לי כל מה שלכל הבת גלימים "העשירים" יש, כלומר זוג אופניים, סקטים, וכל מה שבקשתי. הייתי בן יחיד וכנראה שעשתה הכל כדי להקל עלי לחיות ללא אבא כי ב-1940 לא היו הרבה שהתגרשו.
אני בטפשותי לאגרמתי לה הרבה נחת בילדותי. כל מה שרציתי היה לשחק במשחקים שלנו. את הסיפור עם קווינט כבר ספרתי. אני מודה לאלוהים שקצת פיציתי אותה על הצרות שעשיתי לה כשהטסתי אותה ליום קבלת הדוקטורטים (רינה ואני).
ב-1949 אביו של אריה ברזילי הפגיש אותה עם נהג משאית דלק, יקה גם הוא, יוחנן קראו לו, גבוה, שזוף, חזק, אבל בעל נשמה עדינה. הם נישאו ועברנו לקרית טבעון. לעתים הייתי נוסע איתו לחלק דלק בדרום הארץ ואני זוכר שבגיל 12 ו-13 נתן לי לנהוג בואדי מילק. צערי הגדול ביותר הוא שהוא אף פעם לא למד עברית, ואני עשיתי מין בלקאאוט של שפת ילדותי עד גיל שלוש וחצי שהיתה גרמנית, וכך היה קשה לקיים שיחות של ממש עם האדם היקר הזה.
הם קנו בית בקרית טבעון, אך כנראה שמשכורתו היתה נמוכה מדי מכדי לפרנסנו (אני למדתי בבסמ"ת עם נסיעות לחיפה, ארוחות בחיפה, וכו)
אז אמי בעלת התושיה פתחה בביתינו הקטן את "פנסיון שושנים" שהיה אחד הראשונים בקרית טבעון והיא הריצה את הפנסיון כמה שנים.
יוחנן לס עישן כקיטור. כשבתנו סיגל נולדה החלטתי להביאם לארה"ב. זה היה ב-1967. אמי סיפרה לי שחלומו הגדול ביותר היה לבדר באמריקה ולראות את כל המקומות עם השמות המסתוריים כמו מיסיסיפי, וויסקונסין, מסצ'וסטס וכל השאר. ארה"ב היתה עבורו חלום. שבוע לפני הטיסה הוא חטף התקף לב וניפטר שלושה ימים אחרי.
לאמי היה קצת נחת כשהבאתי אותה לעתים להיות עם הנכדות, אבל גם צער כי הייתי זקוק לה – לעתים לחודשיים-שלושה – כשרינה חלתה בסרטן דם וטופלה בג'ון הופקינס בבולטימור בעוד שאני והבנות מגיעים פעם בשבוע לבולטימור מלונג איילנד.
אמי היתה אתנו בבולטימור כשרינה נפטרה ב-1973.
סיגל היתה אז בת 6.5 ואפרת בת 3.5. סיגל זוכרת פרטי פרטים מאז (ואפילו מגיל 4 – יש לה זכרון פנומנלי) ואפרת טוענת שגם היא זוכרת את "אמא".
שנה אח"כ הבאתי את אמי הנה שוב, אבל הפעם לאירוע שמח – חתונתי עם גייל. אמי התאהבה בה במבט ראשון והיו בין שתיהן יחסי חום שקשה להסבירם.
ב-1983 אני מקבל טלפון מבת דודתי בת-שבע ברט שאמי חטפה שטף דם במוח והיא במצב קריטי. טסתי מיד לארה"ב והייתי איתה כל הזמן עד שניפטרה כשלושה שבועות אח"כ.
אמי היתה משוררת חובבנית, ושיריה על חיל האוויר שלנו, על תלמידותיה האתיופיות ועוד, התפרסמו בכל מיני עלונים.
כל חברי זוכרים אותה, ואני זוכר את אמותיהם. הן היו נשים חזקות ואמיצות ומלאות אהבה.
כשאמי חלתה טסתי כמובן מארה"ב לישראל, ולא מישראל לארה"ב כפי שכתבתי בטעות.
איו לי הרבה מילים להוסיף ,היות והאמהות שלהם היו גם האמהות שלנו ,במידה והיינו צריכים לינוק יכולנו לינוק מכל אמא .
ולכן קוראים לנו הבתגלימים ,
כך גם אז וכך גם היום ,חבר נשאר חבר ,
לא הגיל ,לא הצבע ,ולא איפה היתה עד היום,
ההוכחה הטובה ביותר היתה ב-2007 .11 .15
שמחנו שרובם הגיעו גם מעבר לים ,
וזה סוד ההצלחה שאנחנו מאותה שכונה .
אני חנוק מלומר שאני מתגעגע לכל ההורים שכה אהבו אותנו, ולכן נתנו ונותנים להם כבוד גם היום יהי זכרם ברוך .
מחברכם קרומהולץ קרן ארנון
זה כה נוגע ללב וכל כך נכון כל מה שכתבת ברגישות וכנות מדהימה .
בשם כל אלה המתגעגעים לאמא תבורך
מרקו יקר לא רק שאתה נראה מקסים אתה גם כותב כך כל הכבוד ממש מרגש ונכון
ןלך עמי אלטרץ אהלן
רק רוצה לומר לך שבאליפות מכבי בזריקת כדור הוקי מקום ראשון עם תוצאה מרשימה מאוד זכה חברי הטוב יורם לוינברג 72 מטר ובמקום השני זכה אחד שקוראים לו מולכו עם 67 מטר יש לי תעודות הצטינות להוכחה
ולך גדי עשה לי טובה לך לקזינו לשולחן הרולטה והמר את כל כספכך על מספר 0 כי כך אתה נשמע
חיפשתי ומצאתי שני שירים שכתבה, אחד לתלמידותיה האיטיופיות (לימדה בהדנדבות כמובן) ואחד לבתי סיגל ביום השנה הראשונה להולדתה:
מ"מוקדש לתלמידותי ברמת הדסה, אמהות שבגיל עשרים ושלושים ועד ארבעים- לא ידעו קרוא וכתוב והגיעו עד לרמת קריאת עתון"
הדסה לס
קרית טבעון 1969
מדממה עמוקה נחלצתי היום,
ואשיר הללויה לגואל!
ואשיר לבדי ואבחר במילים
בהברות שנוצרו בלבי!
התביני אחות? הדמעה הנגרת
אוכל במלים לבטא!
והאושר שממלא את לבי הדווי-
!אוכל בצלילים לשזר
ממזרח, מערב, עד חוף השנהב
אהדהד – רק קריאה וכתיבה!
ואחבק העולם במלים הספורות,
באושרי העובר על גדותיו!
לאן שאפנה קורצים השלטים,
מודעות על לוחות מקרן זווית,
ודובב סביבי עולם הפלאות
כן,כן, אני קוראת עברית!
"ליום ההולדת של סיגל"
לסיגלי נכדתי
אזמר היום שירי,
איך אני בישראל
מחכה לך יום וליל
אמך כתבה לי באגרת
שאת כבר ילדה גדולה!
חיש מהר – בעוד חודשיים
תהיי כבר בת שנה!
ואביך כתב לי אמש
(כל לבו בישראל)
הוא אורז כבר בובותייך,
השפנפן והדובון,
כבר פתחתי את השער,
לרווחה את כל ביתי –
כי אני, רק האגרת
כאן לוחצת ללבי!
Now it is obvious were you received your talent in writing. Your mother must be a special woman.
אני מחזק את ידיו של יהודה בהתייחסותו להדסה לס. מגיע להורינו – הבת גלימים הראשונים – שנהיה גאים במה שבנו ויצרו, אם בעבודה, אם בשירה, ואם בהגנת המולדת.
הכנסתי תמונות חדשות באלבום הספורט, בעיקר כדורמים עם חגי, עוזי, מוקה, ובני – בנבחרת ישראל
!שוקה יקר שלנו
מזל טוב להולדת הנכד הראשון שלך שתראה רק נחת וכן ירבו . כמו כן אני שולח לך כרטים חבר במועדון הזקנים
אוהבים אותך אילנה ומושיק
Go to google.com and where it indicate google search print:PHOTO.STEMPS.COM
Click on GO and follow the instructions.
Good luck, Roby
לשוקה מזל טוב והרבה נחת להולדת הנכד.
מידידיך יאיר.( ישנו בפנימיה בחדר משותף. ושרתנו בחשמליה בסדנא). אני מקוה שניזכרת.
שלחתי תמונות מהמיפגש למולכו ואם אתה לא ניכנת עדיין לאתר התמונות תיכתוב לי את המייל שלך ואשלח לך.
בכתבה הקודמת רשמתי ניכנת. צריך להיות : ניכנסת.
מחר, באתר בת גלים, אודיע את רשימת "11 הגדולים בכדורגל בבת גלים בכל הזמנים" עם הסברים למה ומדוע (אם-כי כמאמן אין לי צורך להסביר למה ומדוע) .מתחילה להיבנות קבוצה שלדעתי היתה יכולה לשחק היום בליגת העל
היה נחמד אילו אחד מהצעירים יותר היה מרכיב את "חמישיית הכדורסל הטובה אי-פעם בבת גלים"
להשתמע בכתובים מחר
מנחם
ה(אני לא מפרסם את הרשימה עם הכתבה כאן כדי לא להטריד את אלה שלא מתעניינים בכדורגל)
עתה קראתי את המסר של יאיר גבעון לשוקה. מדובר על שליחת תמונות המיפגש. אלא אם-כן יש לכם תמונות פרטיות שאין ברצונכם לפרסם, אני לא מבין מדוע אנשים לא שולחים לי העתקים כדי שאוכל להכניס התמונות לאתר התמונות, לאלבום "המיפגש"
אבל אני כמובן לא יכול להכריח אף אחד.
אהלן רובי
לצערי לא השתתפתי במיפגש כי הייתי בארצות הברית אצל בני נדב גוטסמן שסיים תואר שני בפרלי דיקנסון ניו גירסי ושיחק שם כדורגל במהלך התואר הראשון היה קפטן וזכה באול אמריקן פעמיים
אם תצליח לזכור ביקרתי אותך ואת שוקה פלגי ב 1970 באדלפיי
אחותי חנה השתתפה במיפגש
לדעתי תכניס את יענקלה אייזנברג הגדול להרכב למרות שהיה גר בקרית אליעזר היתה לו שליטה מצוינת בכדור
כמו כן תברר עם שוקה פלגי את השמועה שכשהוא נפצע שהוא הצליח לצעוק רק לא דננברג
כל פציעה שהיתה דננברג היה רץ עם השמן ועושה מסאז
מקווה שאוכל לבקר אותך שוב בניו יורק
שמשון גוטסמן
מנחם, לדעתי עליך לנסות לפרסם את השיר שכתבה אמך לטכס הסיום של כיתתה האתיופית שהיתה אנאלפבתית והגיעה לרמה של קריאת עתון
אני מצטרפת לדעתו של גדליה שהשיר על האתיופיות שווה שיפורסם
מנחם, למה שלא תכתוב את המאמר על ה-11 הניבחרים גם כאן ולא רק באתר בת גלים? מי שלא מתעניין בכדורגל ולא מעוניין, יכול לעבור למסר הבא
אני מקווה מנחם שלא שכחת שיוסף אטוס שיחק בהרכב הראשון של הפועל חיפה בסוף שנות ה-50 ואולי גם ב-60 ו-61
אמנם הוא לא גר בבת גלים אבל הוא היה תלמיד איתנו בבית הספר ברחוב השרון וזה עושה אותו כשר לרשימת ה-11
אין ספק שהיצוא הטוב ביותר שבת גלים הוציאה בספורט הוא חברי הטוב רובי
אך לא רק בספורט מדובר גם באדם וחבר נפלא
כשהיה מגיע זמן הדרבי החיפאי ואנו החברה בבת גלים הינו מתפלגים לשני מחנות מכבי והפועל
רובי כשחקן מפתח בהפועל לא שכח את חבריו מהשכונה והיה נותן לנו כרטסי כניסה למגרש
בידיעה ברורה שחלק גדול מאיתנו מריע למכבי
אך זהו רובי שחקן גדול וחבר נפלא
מנחם היקר.
כל התמונות שלי נימצאות באלבום נוסטלגיה תחת שמי.
לחלק מידידי שלא הצליחו להיכנס לאתר התמונות למרות השקעתך הרבה בהדרכה כיצד להיכנס יש המיתקשים. לחלק מידידי תוך ישיבה מול המחשב באותו זמן הקראתי להם צעד צעד עד שהצליחו. ויש כאלה שלא מצליחים ואז אני שולח להם תמונות במייל אשר נימצאות כאמור באלבום.
ושוב אני רוצה להודות לך על המעורבות שלך באתר וחבל שאין רבים כמוך כי רק ככה יש חיים לאתר זה.בידידות יאיר.
ספר איך היית מצעיד את החיילים ברחובות בת-גלים ומה היו השיקולים במסלולי ההליכה בשירים וכל השטיקים האחרים, לנו זו היתה חגיגה,תשמע אחרי כמעט חמישים שנה זה כבר לא סוד צבאי
הי מושיק
דווחתי ליורם הערב שכתבת על ההשגים שלו בזריקת כדור הוקי – והוא ממש התמוגג! עשה לו טוב על הלב וכמובן הרחיב על הנושא ושמח להכנס לנוסטלגיה…
הוא שמח עם כל שיחה אתך – ושל כל יתר החברים הטובים! המשיכו ככה!
וד'ש לאילנה בברכה בת גלימית
נעמי ודרורי
מוישיק אתה די צודק בקשר לכרטיסי חינם לכדורגל. הנה סיפור קצר על יוסי דגיגי, חוואטו הדייג שהוא אוהד מכבי מושבע ואולי יותר מזאת, שונא הפועל קיצוני. כשקיבל ממני כרטיס לדרבי ורק אחרי שהכרטיס היה בתוך ידו היה פונה אלי עם חיוכו הממזרי ואומר לי בפנים: רובי, הלוואי שתפסידו! לא יכולתי לכעוס עליו שכן אז, אז, אז ברוב המשחקים ניצחנו…וממש חיבבתי את הממזר-קונדס הזה שגר בבית העולים קרוב לביתי בפינת גן ומדי פעם היה מכניס כמה דגים טריים למקרר שלנו.
מאחר ובבת גלים קמו שחקנים גדולים בכדורמים הספורט השני הכי האהוב עלי)ובכדורסל הרי שמין הראוי "להקים" גם נבחרות בענפי ספורט אלה ולפרסם את "הטובים ביותר" . ובכן, קדימה מרקו ומולכו-בכדורסל, ומוקה ומיקי הרציג בכדורמים. סתם בשביל הכייף, אל תשכחו מאמנים , עסקנים ושאר אנשים שהיו קשורים לספורט. בהצלחה
כפי שהבטחתי, כשתתעוררו בבוקר מאמרי "נבחרת הכדורגל הגדולה של בת גלים בכל הזמנים" תהיה כבר באתר בת גלים.
להזכירכם:
היכנסו לאתר
לחצו על "פורום"
לחצו על נוסטלגיה
וכל המאמרים (כולל שלי) יהיו שם.
אני כמעט בטוח שלכמה מכם תהיינה תגובות, אבל למרבית הצער אתה/את יכולים להגיב רק אם נרשמתם לאתר (לקרוא יכולים כולם)
אז אם אתם לא רשומים, אני מציע להירשם (דבר קל ביותר), אבל אם ישנו מי שהוא שמתעצל, שלחו תגובה לאימייל שלי
meless888@hotmail.com
ואני אכניס תגובתכם ל-"תגובות" שאפשר להוסיף למאמרי (זהו הרי מטרתו של כל פורום
מקווה שתהנו
הנה הולכת להבנות לנו קבוצת כדור רגל הטובה ביותר בכל הזמנים אך יש לי בעיה עם בחירת המאמן
הרי אין יותר צורך לאימונים פיזים כי חלק גדול מאותם שחקנים כבר בקושי הולכים לכן לדעתי מנחם לס הוא לא הבחירה הנכונה לאמן את הנבחרת
אין ספק ששיקי כץ הוא האדם הנכון מכיר את כולם ואפילו ניסה לשחק קצת מדי פעם
מנחם אין ספק שלפני כ50 שנה היתי ממליץ עליך לאמן
אך לעכשיו הקבוצה זקוקה לאפסנאי מה רע בזה
חברה קצת הומור לעת זיקנה לא מזיק אוהב את כולכם יאללה ביי
זה עתה קראתי את הרכב הנבחרת. מאד התפלאתי שהכנסת את נתן הירש, ג'רי חלדי וארה'לה פרנקפוטר. לא ידעתי שהם בת-גלימים
נהניתי מאד מהכתבה מלאת ההומור שלך על נבחרת בת גלים בכדורגל, אבל אני לא מבין את סרובך להכניס את המאמר גם לכאן. הרי ישנם רבים שלא ניכנסים לאתר בת גלים, ואפילו אם ניכנסים, לא יודעים בדיוק מה לעשות. אם היית מכניס את המאמר כאן היו ניפתרות כל הבעיות
אני לא "חבר" באתר בת גלים לכן אני כותב תגובותי כאן. אני לא מבין כיצד יכולת לא להכניס את אהרון הוכדורף, אחד משחקני הפועל הטובים ביותר, להרכב הראשון שלך.
ששון היקר אין כאן עניין של הבנה זו קביעה ואיתה צריך להביא תוצאה, ספורט זה ספורט וזה uרק ספורט והכל יבחן בתוצאה,מכסימום נחליף ת'מאמן
יש לי חברים שלא יודעים קומפיוטרים ולא יודעים מאתר בת גלים גם אם החיים שלהם טלויים בזה. הם רק יודעים כדורגל ואיך ליכנס לאתר יורם. הם מאד רוצים לקרוא כתבתו של לס. האם מישהו מתנגד שמאמרו יפורסם פה? הוא כתב שהוא לא רוצה להתריד את כולם, אז אם מישהו מותרד שיכתוב פה היום או מחר. בסדר?
ו
זאת הפעם הראשונה והאחרונה שאני מגיב כאן על שאלה בקשר למאמרי על נבחרת הכדורגל של בת גלים. מעתה אענה רק לתגובות שאפשר להכניס בתחתית המאמר שלי באתר בת גלים, שוב, כדי למנוע הטרדות מאלה שלא מתעניינים בכדורגל.
אז ששון, הנה תשובתי לשאלתך בקשר לחלדי, פרנקפוטר, והירש.
שוב, הכל תלוי בהגדרתנו "מיהו בת גלימי?". אני חושב שהסכמנו שכל אחד שלמד בבית ספר בבת גלים, או שיחק במגרשי הבמשחקים שלנו ומרגיש כאחד מאיתנו, אז אפילו אם הוא מקרית אליעזר הוא בת גלימי.
אז כך: ג'רי חלדי (אז קראנו לו יונתן חלדי) וארה,לה פרנקפוטר למדו בבית הספר העממי ברח השרון. נתן הירש (כמו שמילו) הוא מהשיכון או קרית אליעזר, ששיפשף הרבה אדמה וגרם להרבה אבק במגרש הכדורגל ליד פסי הרכבת.
מנחם בוקר טוב לך
אני קורא פה כמה תגובות בקשר להרכב חלק מסכים וחלק לא אך ככה היה וישאר תמיד 3 יהודים ו4 דעות ואין מה לעשות
אין פה צודק או לא צודק
אך חבל מאוד שאתה מתעקש לא לפרסם את הכתבה באתר מלצר שהוא למעשה האתר שהתחיל את כל הדבר הנפלא הזה ואתה החלק הגדול ממנו
לכן אנא ממך תן לכולם אפשרות להמשיך לקרוא את מאמריך ומי שלא רוצה יש לו אופציה לדלג
לפני כמה ימים כתבת על "כושי" (משה מוסקוביץ) שהיה "עילוי" כדורסל. רובי יאנג ענה שכל מה שכתבת על כושי הוא נכון, פלוס+פלוס.
אז אם הוא כזה עילוי איך הוא לא ב-11?
אני מצטרף לבקשתו של מולכו שתכניס את המאמר הנה, בנוסף לאתר בת גלים. כפי שהוא כתב, לכל אחד ישנה האופציה לדלג עליו.
מולכו כבר איים עלי שהוא עומד לפטרני ממעמדי כמאמן מכבי בת גלים, אז מי אני שלא אקשיב לו?
ברצינות עכשיו, זאת לא היתה עקשנות, מולכו. פשוט חשבתי שאתר בת גלים הוא המתאים יותר למאמרים כאלה.
אבל מצד שני אתה צודק: מי שלא מעוניין יכול לדלג הלאה.
אני מקווה רק שהתגובות תהיינה בעיקר באתר בת גלים כי זה באמת יכול להטריד יותר מדי קוראים כאן.
וששון, בקשר לכושי, ישנם הרבה "עילויים" שבפוטנציה היו יכולים להיות גדולים, אבל מסיבות השמורות רק להם (פחד להיכשל?) הם אף-פעם לא שמים את גאוניותם במבחן. כושי היה אחד מהם. מי יודע? אולי הוא היה אשף רק על מגרש קטן, אבל אם תשים אותו על מגרש גדול עם מדי קבוצה ודרישה לרוץ ולתקל, ולשמור, אולי הוא היה נכשל קשות? הוא כנראה לא רצה לדעת מה יקרה לו שיחק כדורגל של ממש על מגרש גדול, 11 על 11
נבחרת הכדורגל של בת גלים בכל הזמנים
מנחם לס
פאלם ביץ', פלורידה, דצמבר 18, 2007
בימים של אהרון (ארה'לה פרנקפוטר, טיבי נוימן, מרדכי מרטין, ואהרון הוכדורף, שיחקו בשיטת "דבליו-אם", ז"א שני מגינים, שלושה רצים, וחמישה חלוצים (קיצוני ימני, מקשר ימני, חלוץ מרכזי, מקשר שמאלי וקיצוני שמאלי). אילו שיחקו ככה היום הייתי מעמיד חמישיית חלוצים כמרדכי מרטין – קיצוני ימני, נתן הירש – מקשר ימני, דני שמילוביץ – חלוץ מרכזי, אהרון הוכדורף מקשר שמאלי, ורובי יאנג קיצוני שמאלי. הרצים היו ג'רי חלדי, יצחק אנגלנדר, ושוקה פלגי, והמגינים קרול רוטנר ושמואל חדנס.
אבל היום לא משחקים ככה. היום משחקים עם מקסימום שני חלוצים תוקפים. אז כמאמן עלי לשנות כמה תפקידים, ואילו היה לי את כל סגל ה-בת-גלימים מאז ומעולם, הייתי משחק 4-4-2 עם השחקנים הבאים, עם הסברים אח"כ.
אז זוהי נבחרת בת גלים בכדורגל בכל הזמנים:
שוער: שמוליק כהן. מגינים: קרול רוטנר, מרדכי מרטין, שמואל חדנס, ואהרון פרנקפוטר. מרכז שדה: יצחק אנגלנדר, ג'רי חלדי, שוקה פלגי, ורובי יאנג, והחלוצים התוקפים דני שמילוביץ ונתן הירש. מחליף ראשון הוא איקה דיאמנט, מחליף שני אהרון הוכדורף, ומחליף שלישי ויקטור יאנג.
יהיו שלא יסכימו עם בחירתי. יהיו כאלה שיודיעו שאין לי מושג ושגיתי בכל בתפקידים. היי, גיב מי א ברייק. אפילו שעון מקולקל שעומד עם שני מחוגיו ללא נוע צודק פעמיים ביממה. אבל אני מוכן להתווכח עם כל אחד כי את כולם ראיתי, על כולם כתבתי (אפילו על שני האהרונים, הוכדורף ופרנקפוטר), ואפילו אם לא תסכימו איתי, אלא ה-11 שפותחים בשבוע הבא במשחק.
עומד בפנינו שבוע קשה. תשאלו את רובי ושוקה. נתחיל להתאמן ב-8 בבוקר כשהחימום הראשון הוא ריצה קלה לסטלה מאריס. מי שמאחר בדקה נישלח לחדר ההלבשה. נתעמל על שפת הים, נשחק עם כדור על שפת הים, כשאחרי הצהריים מוקדשים לטקטיקה ודברים טכניים על המגרש עצמו.
כולם ניכנסים לכושר עילאי, צעירים כזקנים. אני כמאמן מתחיל להתרגש כי הפוטנציאל מתחיל להיראות על המגרש.. וואללה שהייתי מעמיד קבוצה זאת נגד כל קבוצה בליגת-העל היום. ההתרגשות גוברת…מחר המשחק.
הלילה כבר לא אשן…הצ'אלנג' והדרמה – כפי שרובי יאנג ושוקה פלגי יעידו – הם האינסולין שלי. האדרנלין בדמי. קו החמצן של חיי. אני תמיד ידעתי שלאמן זה קל. מה שקשה הוא לנצח, ונצחון זה כל מה שאני מבקש מהבחורים. מתפלל לנצחון מחר.
אוקיי. כמה מילים על כל אחד מהניבחרים.
שמואל כהן: שוער
שמוליק היה השוער הנמוך והרזה בכל ההסטוריה של הליגה הלאומית בישראל. הוא היה חייב לנתר כשהיה צריך לשלשל מכתב בתיבת הדואר, ולפיג'מה שלו היו רק שני פסים. אני לא יודע אם היה זה מיקום עילאי או הרבה מזל, אבל שמוליק ידע בדיוק לאן יגיע הכדור, והיו לו רפלקסים של חתול בר. לחיפה תמיד היו שוערים גדולים: חיים לוין, אבי רן, גרשוני, אוואט, דוידוביץ'…לא הייתי שם את שמוליק ברמתם, אך לתקופה ההיא הוא היה שוער מצויין של הפועל חיפה, נגד שחקני מכבי חיפה כיצחק צבי, דניאל אסנין,יגאל יעבץ, זכריה בן-צבי, מנצ'ל, הרדי, ועלמני.
מגן: קרול רוטנר
קרול "ליקה" רוטנר היה משך שנים מגן ימני טיפוסי במכבי חיפה. לדעתי הוא תמיד היה אחד השחקנים ה-UNDERRATED ביותר במכבי, כפי שהיה שוקה בהפועל. מכבי חיפה תמיד סבלה מהגנה לקוייה. זה היה סימן הזיהוי שלה אפילו בימיה הגדולים. עד שהגיע קרול היה יותר קל לשבור את הגנת מכבי משלשבור ביסקוויט. הוא היה גורם חשוב בשינוי אדרתה של מכבי שהיתה ידועה כקבוצה שבירה, וחלשה פיזית. והיו שאמרו גם "קבוצה ללא אופי". הוא היה מגן חסון עם טאקל מצויין. הוא היווה את אחד היסודות החשובים – יחד עם ישעיהו שוואגר, אהר'לה גרשגורן, יצחק שיטריט, נתן הירש, דוד גוזלן, שמואל חסון, יואב לוי, חסן בוסטני, גבי בליטי,ומוטי לוצקי – בהחלפת "דור הזהב" של מנצ'ל-אמר-עלמני-הרדי-הלד-שלום וואנו-שפירא-ובן-צבי. הצעירים הללו השתלבו מצויין עם הכוכב הצעיר של מכבי דני שמילוביץ. זה קרה מיד אחרי שהמאמן אוטו שלפנברג התפטר, והמאמן החדש הבולגרי ספאסוב החליט להעמיד קבוצה צעירה בלי לעשות חשבון לאף אחד!
מגן: מרדכי מרטין
מרדכי מרטין – מותג כדורגל חיפני הגר עד היום בבת-גלים – הוא אחד משחקני העבר הנערצים ביותר כי הוא שיחק גם בהפועל חיפה (בעיקר בתפקידים התקפיים) וגם במכבי חיפה (בעיקר בתפקידים הגנתיים). אלי פוקס היה מאמן/שחקן במכבי חיפה כשמרטין הגיע, ומאחר והיתה לו התקפה מצויינת עם עלמני, שלמה לוי, וישעיהו הלד, הוא העביר אעת מרטין להגנה שם הפך כוכב מיידי. מי שמכיר את ג'ון הבליצ'ק ששיחק בסלטיקס שידע ועשה כל דבר שביקשו ממנו על המגרש (מלבד מכירת בוטנים) אז מרטין היה מאותו זן בהתקפה של הפועל ובהגנה של מכבי.
מגן: שמואל חדנס
שמואל חדנס הוא בנשמה שחקן מרכז שדה אך הוא שחקן קשוח עם טאקל מצויין. הייתי עושה ממנו מגן מעולה. הוא עלה לראשונה במדי מכבי חיפה ב-1960 והיה שותף חשוב לנצחון מכבי 4-3, באחד המשחקים הנחשבים עד היום לאחד הטובים בדרבי. למכבי הבקיעו הלד (2), יצחק שפירא, וג'וני הרדי. להפועל ישעיהו אלון, נתן פרסלני, והאגדה היוגוסלווית זלטקו צ'ייקובסקי. אני זוכר עדיין את המשחק. אז גרתי כבר בקרית טבעון וחדנס היה "הילד הקטן של הקיוסק", והנה הוא משחק כאחד הטובים, עם טאקלים ללא כל רגשי נחיתות על צ'ייקובסקי, ושמירה מצויינת. אני זוכר שזלטקו טפח לו על הראש בסיום המשחק. הוא נשאר שחקן שדה קבוע של מכבי משך שנים רבות.
מגן: אהרון פרנקפוטר
אהרון (ארה'לה) פרנקפוטר היה אחד השחקנים הוותיקים שרובכם אולי לא זוכרים. הוא שיחק בתקופה של אברהם גינזבורג, "מלך השערים" של הפועל, שמוליק, איקה דיאמנט, יצחק בן-זאב, ראקוצ'י, לדרמן, טיבי נוימן, וסימון. הוא היה שחקן חזק ביותר, שטאקלים אדירים היו כרטיס האוכל שלו. הוא היה לוחם עם לב של סוס מרוץ אבל גוף של פרד. אחרת היה מסיים את הקריירה כאחד הגדולים. הוא היה טנק המזכיר שחקנים כלבקוביץ' מהפועל ת"א, כי בתקופה ההיא נתנו לשחקנים הגדולים בגופם לשחק בהגנה.
מרכז שדה: יצחק אנגלנדר
לצערי לא ראיתי את השחקן הנפלא הזה יותר מפעמיים-שלוש. אך בפעמים המעטות שחזיתי בו, מיד הוקסמתי מהאלגנטיות שבמשחקו, בראיית המשחק הנהדרת, ובהבנת המשחק שלו. אני בטוח שאילו היה גר בת"א ומשחק במכבי או הפועל ת"א הוא היה גם שחקן נבחרת ידוע ומעולה. הוא היה מין מיכלאנג'לו של הפועל חיפה, ולא מפתיע כשהוא ניבחר לנבחרת העשור של הפועל חיפה של שנות ה-70. הוא יליד הונגריה שהיה אחד מכוכבי נבחרת הנוער של ישראל איתה שיחק 25 פעם וזכה בשלוש אליפויות אסיה רצופות. ב-1963 עלה לבוגרים שם שיחק עד 1977. עם הפועל זכה בשני גביעי מדינה, ובשנות ה-90 שימש גם כיו"ר האגודה. אנגלנדר הדובר ערבית קיבל את ה-M.A שלו במזרחנות. מעט זוכרים שבשנות 1977-8 הוא שיחק ב…מכבי חיפה.
מרכז שדה: ג'רי חלדי
ג'רי המבוגר ממני בשלוש שנים שימש כמה שנים כאחי הגדול "ומאמני" במגרש המשחקים של בית הספר העממי שלנו בבת גלים וברור שהפכתי לאחד מאוהדיו הגדולים. ג'רי הוא אחד השחקנים המעולים ששיחקו בישראל. אז זה היה משחק אחר ואין דרך להשוות את ג'רי לנמני למשל. תקופה אחרת. כדורגל אחר. אבל ג'רי היה יהלום כדורגלני. יחד עם נחום סטלמך הם היו צמד הכוכבים של הפועל פ"ת בשנות האליפות שלהם, כשהם שלטו בכדורגל הישראלי. הוא לא היה מהיר במיוחד, אך הוא היווה גנרל במרכז השדה. למעשה, משחקו של אנגלנדר דמה למשחקו. בגיל 16 עבר לפ"ת, וכמעט מיד רכש את החולצה מס' 4 שהיתה "שלו" עד 1961. הבה וניתן למספרים לדבר: 191 הופעות ליגה. בגיל 21 הוזמן לנבחרת איתה שיחק 11 פעם (אך אז הנבחרת לא הירבתה לשחק). ב-1961 הוא ורפי לוי התמו כמקצוענים באוסטרליה, שם שהה ג'רי עד שחזר לישראל ב-1997.
מרכז שדה: שוקה פלגי
ב-1970 הצעתי לשוקה פלגי ורובי יאנג (וכן לאמנון אהרונסקינד ממכבי ת"א וכמה משחקי נבחרת) סטפנדייה לאוניברסיטת אדלפי בלונג-איילנד. זה היה אחד הצעדים החכמים ביותר שעשיתי כמאמן. עד בואם אדלפי היתה מין קבוצה אוניברסיטאית אפורה שאיש לא שמע עליה. תוך עונה אחת הפכנו להיות מס' 5 בדרוג הארצי, ושוקה היה אחד הגורמים החשובים שעזרו לאדלפי לנצח את אליפות המכללות, ופעמיים לקחת מקום שלישי. את שוקה הכרתי בקושי אך רובי אמר לי שלא אצטער. מה אגיד לכם? שוקה (עם רובי) היו לשחקנים הטובים בתולדות האוניברסיטה, יחד עם נימרוד דרייפוס שהבאתי כמה שנים אח"כ, ועוד 3-4 שחקנים. שוקה היתה הכפית שהאכילה את רובי. הוא ידע בדיוק לאן לשלוח את רובי, באיזה ספיד לתת את המסירה, וכן הפך למרכז ההגנה. הוא השחקן הפחות מוערך שאני מכיר. רובי – חברו הטוב ביותר של שוקה – יודע זאת בדיוק כמוני. גם בהפועל חיפה הוא היה העוזר של רובי כשהשניים צמד-חמד. אני יודע שהוא ידוע בעיקר בגלל שכבש את השער היחיד בנצחון הפועל על מכבי חיפה 1-0 בחצי גמר הגביע. אך שוקה שווה הרבה יותר, האמינו לי. הוא סיים במחלקתי את ה-B.A בפיזיולוגיה של המאמץ ואז המשיך לדוקטורט באוניברסיטת קולומביה שבמנהטן.
מרכז שדה: רובי יאנג
רובי הוא לא רק השחקן הטוב ביותר שגדל בהפועל חיפה (לא סתם ניתן לו "גביע המילניום" מהפועל חיפה); הוא בין 2-3 השחקנים הטובים ביותר שצמחו בחיפה, ובישראל. אילו היו משחקים עדיין עם קיצוני שמאלי, רובי היה משחק בהפועל חיפה עד היום! הוא הגיע לאדלפיי עם רזומה שכלל 283 משחקי ליגה עם הפועל חיפה ו-78 שערים, וזכה עם הפועל בשני גביעי מדינה ב-1963 ו-1966. למיטב זכרוני לרובי גם 30 הופעות בנבחרת ישראל, כשהוא הקפטן החיפאי הראשון להתמנות כקפטן הנבחרת. בזמנו הפועל פרחה עם שחקנים ישראלים מצויינים אחרים כאנגלנדר, יוחנן וולאך, אבא גינדין, ושוקה. מיהו בדיוק רובי למדתי בשנותיו באדלפי כשאף פעם לא חלק על דעתי, לא התווכח איתי, וקיבל אותי כמאמן לכל דבר. כמובן שלעתים הייתי מתייעץ איתו, אך רובי – שזה עתה חזר מהמונדיאל במכסיקו ב-1970 – ועתה בגיל 32 הוא רץ ומתאמן אימונים פיזיים קשים ביותר עם ילדים בני 18 עם נסיון מינימלי בכדורגל, ואף-פעם ללא טרוניה או טענה. התיחסותו אלי היתה כהתיחסות טבעית של שחקן למאמן, ללא כל קשר לעברינו המשותף בבת גלים. גם כסטודנטים הוא ושוקה אף-פעם לא ביקשו "טובה" או "הקלה" (למשל, לקחת את הבחינות בעברית, שפת האם שלהם, שזכותם היתה לדרוש). כשאשתי רינה חלתה, העברתי אליו את שרביט האימון לעונה אחת. קצר המצע מלספר את כל הישגיו כשחקן ומאמן. אבל חובה להזכיר את היותו שחקן מקצועני בניו-יורק קוסמוס, שנה או שנתיים לפני הגעת פלה. גם רובי, כשוקה, המשיך בלימודיו האקדמאים עד שרכש תואר MA במדעי הבריאות.
אז תשאלו, אם רובי קיצוני שמאלי כזה נהדר, כיצד תשתמש בו כשחקן מרכז שדה? איך? הדבר רק יאפשר לו מרחב גדול יותר לפעולה ולפריצה, כשקריצה קטנה לשוקה (המחפה על עלייתו של רובי להתקפה), והשניים יודעים בדיוק מה לעשות.
.
חלוץ: נתן הירש
נתן הירש הוא עוד שחקן שאני מחשיבו ל-UNDERRATED שלא קיבל מספיק קרדיט כמבקיע שערים ראשי בזמנו, במכבי חיפה (מלך השערים ב-1969-70). מדוע הוא אף פעם לא קיבל את הקרדיט המגיע לו? כי בחיפה נהגו לומר ש-"כל מה שהירש יודע זה להבקיע שערים". זה כמו לומר שכל מה שבטהובן ידע זה לכתוב סימפוניות. מאמנו אז היה אדמונד שמילוביץ שהכיר את כושר ההבקעה שלו ולא הטיל עליו תפקידי הגנה מיוחדים.
חלוץ: דני שמילוביץ
קיים עדיין ויכוח מי היה החלוץ המסוכן ביותר בתולדות מכבי חיפה, שלמה לוי או דני שמילוביץ? הבה ניתן למספרים לדבר: דני שמילוביץ מלך השערים מ-1962 עד 1969 כשהוא מחמיץ רק את שנת 1965. כבר בגיל 17 הוכנס להרכב הראשון של מכבי, כשהוא מהווה את הפאזל שחסרו רקדני הבלט של מכבי כמנצ'ל או עלמני. הם שיחקו כגאונים עד פי השער ואז נאדה. הם הכינו את הארוחה, לקחו את חברתם להצגה, ואז לפני שהם מקווים לעלות לחדרה, היא אומרת להם "לילה טוב". דני שמילוביץ היה הלילה הטוב של מכבי חיפה והנבחרת, אליה הוכנס בגיל 19 והפך בה לחלוץ המרכזי האופטימלי.
לאהרון הוכדורף יש בן שאף הוא שיחק בהפועל חיפה. שכחתי את שמו.
תבורך מנחם. מאמר נפלא ומלא הומור. פשוט תענוג לקרוא אותך. אבל ישנה שגיאה שלא מעלה ולא מורידה מהמאמר, אך רצוי לתקנה.
אם רובי יאנג היה בן 32 כשהבאת אותו לאדלפי ב-1970
אז היום הוא בן 69…
אולי טעית? נדמה לי שאתה היית אז בן 32
: הספירה בנויה מ-3 מרכיבים
הגיל הכרונולוגי
הגיל הבריאותי גנטי
הגיל המנטלי- שהוא החשוב ביותר.
קחו לדוגמה תותח -על כמו מנחם העושה לכולם בית-ספר ובכל תחום, נסו להשוות את גילו הכרונולוגי לאחרים בני אותו גיל,מנחם הוא ההוכחה שאפשר גם אפשר לנצח את הגיל ולהשאר עם הרבה שמחה וגיל.
אהובה, תודה על המחמאה שנתת לי. אולי את רואה את הסמקתי ממרחק של 9,000 ק"מ מישראל.
אבל אני לא עושה בי"ס לאף אחד. פשוט נולדתי כנראה עם כשרון מסויים לכתיבה, אני אוהב לכתוב, והכי חשוב – אני פנסיונר עם המון זמן חופשי להיכנס לקומפיוטר – בעוד שרוב הכותבים האחרים הם צעירים יותר, עובדים קשה, ואין להם זמן לשטויות הקטנות שאני מתעסק בהן כגון לכתוב על "נבחרת הכדורגל הטובה בכל הזמנים של בת-גלים:.
אבל בכ"ז תודה על המחמאה!
כתבתי מתוך הכרות עמוקה ומקצועית בנושא .
זה מופנה לכל האנשים המוטרדים מהגיל המתקדם.
החשיפה האישית שלך כפי שבאה לידי ביטוי בכתיבתך היפה והאינטנסיבית באתר היא עבורי דוגמה שיכולה להוות גם מחמאה,למה לא בעצם.
הזמן הוא משאב מוגבל שכל אדם חייב למצוא את הדרך האישית כיצד להתאימו לעצמו.
אחרון חביב מנחם,בית-ספר הוא מושג ומוסד שבו כולנו מבקרים ולומדים כל יום מחדש.
מי שעדיין סומק עולה על פניו מוכיח כי דם בריא זורם בכל נימיו.
המשך להשתעשע
שוב תודה לך אהובה.
היא הורתה לי להמשיך להשתעשע, אז אני ממשיך:
קבלתי מסר המודיע לי שעשיתי שגיאה שלא כללתי את גרשוני, שמעון שלפנברג, ומוני אדלר (כולם שחקני מכבי מהתקופה של חדנס ואפילו אחריו) ב-11 הראשונים.
אז ככה: אם גרשוני הוא מהקריה ושיחק על מגרש המשחקים ליד פסי הרכבת, אז אני מחליף את שמוליק אחרי 5 דקות משחק (למעשה, לא מעלה אותו אלא את גרשוני). שלפנברג ואדלר, אם גם הם מהשיכון או הקריה, אז הם יושבים טוב על הספסל עם הוכדורף, איקה דיאמנט, ויקטור יאנג, ועכשיו גם שלפנברג ואדלר.
אם יודיעו לי אחרים ששיחקו על המגרש של חוואט שגרשוני הוא "כשר" לעמוד בשער הבת גלימי, אז אכניסו רשמית להרכב הראשון.
אגב, מצאתי קטע פנטסטי על המגרש ליד הפסים. אני לא מצליח להעתיקו בגלל
ENCODING
מוזר.
אז אני זז לחנות לקנות דיו למדפסת, אדפיס את המאמר, אסרוק אותו, ואכניסו גם הנה וגם לאתר בת גלים.
(אם אתם באמת חושבים שאני יושב על המחשב כל היום, אז עלי להודיעכם שכבר ב-7 בבוקר שיחקתי טניס ואז חדר כושר, והערב ב-7 אני יוצא עם חברים לאוקיאנוס לדייג לילי
במקום להעתיק ולסרוק ולשלוח, פשוט היכנסו לכתובת הבאה:
http://www.mhaifa.co.il/Fanzone/Columns.asp?col=22&id=1035
ותגלגלו עד הסוף כי הסיפורים על המגרש הם במסגרות בתוך המאמר
תודה על כל מה שאתה עושה עבור אתר זה. הכנסת ואתה מכניס בו הרבה חיים!
האם מישהו מכיר את זה שכתב את המסגרות על הכדורגל בשכון הבריגדה (זה שבאתר שלס שלח 2 מסרים למעלה
כתבו לי אימיילים עם עוד שמות שחקני בת גלים ששיחקו בלאומית:
חיים אלקיים – מכבי חיפה
מוני אדלר – מכבי חיפה (ונבחרת ישראל? אני לא שמעתי על כך דבר. משנות הששים
דב לינד – הפועל חיפה
האמנם? האם למישהו יש מקום ב-11? על הספסל?
ם
קיבלתי לפני שבוע חומר רציני עם תכנית של מהנדס ותכנית תקציבית לשיפוץ שלשת המגרשים שע"י הפסים- המגרשים שכולנו נהנינו לשחק עליהם: כדורגל, כדורסל ומגרש משחקים לילדים קטנים. העלות היא יקרה אבל אני בטוח שהמוני ילדים ובני נוער יהנו ממנו ומי יודע כמה אלופים חדשים יתפתחו בו. אני זקוק לעזרה בנושא זה ולרעיונות איך למצוא משקיע(ים( שהמגרש כמובן יקרא על שמו-שמם.
קניתי לוטו היום והבטחתי לעצמי שאם אזכה ב-160 מליון דולר או חלק מסכום זה אסדר את המגרש הזה שבו צמחו אלופים לחממה שעוד לא ראיתם כמוה. מחכה לרעיונות רציניים
שלכם, רובי יאנג
מכיר את הבחור הרבה שנים ואם הוא בן 69 אז מנחם לס בן 100! ובכן לפי מערכת הגילאים שאהובה הציעה גילו הכרונולוגי הוא 65 (כשהגיע לאדלפיי היה בן 27 ) גילו הבריאותי- גנטי הוא 40 וגילו המנטלי הוא לפעמים 15 ולפעמים 65 כי הוא עובד עם ילדים והם דואגים שישאר צעיר בלב ובנפש.
למנחם לס הכתבן "הצעיר" הבלתי נלאה
מנחם, בערב ההיסטורי, המדהים והמהנה ב15 בנובמבר 2007, הצגתי את עצמי בפניך והבעתי ההערכה לפועלך בזמנו, 1960-61, בסיקורים המרתקים מארה"ב של משחקי הנ.ב.א. היינו שרופים על תאוריך הציוריים של משחקים רבים, וקרבות הענקים בין ווילט צמברלין- שכמדומני עדיין לא נשבר שיאו של 100 נקודות למשחק- ובין שחקן ההגנה הטוב ביותר בזמנו, ביל ראסל.
באופן טבעי לא יצא לנו לדבר הרבה באותו ערב מופלא. אני צעיר ממך בעשר שנים יליד 1947. ולא הכרנו קודם. בכל אופן גרמת לנו- החברה בכתה בבית הספר היסודי "בת גלים", להתאהב ב-נ.ב.א. אז תודה וכל הכבוד בשנית לגבי הפרק הזה.
לגבי ההווה, אתה ממשיך להדהים בחיוניות והרעננות בסיפוריך ורעיונותיך המהנים באתר. כתבה אהובה שיקחו דוגמא ממך לחיוניות בגיל מעל 70 ואני מסכים עם כל מילה, וגם הזכרון המופלא שלך, כל הכבוד! תמשיך כך.
דרך אגב, הגעתי לארה"ב ב1973 וחייתי בה 25 שנה. בין היתר משנת 1979 ועד 1995 בנפלס פלורידה. בני איתן 204ס"מ גדל בנפלס היה הסנטר המצטיין של "נפלס היי" ואחר כך שיחק בקולג' בנבחרת הרוורד.
בזמנו בשנות השבעים, כאשר גרתי בקווינס, הקמנו הונגרי בשם ג'ורג' בקאס, ואנוכי קבוצת כדורמים בפלאשינג ניו יורק. בארץ, בין הקליעה למטרה שהייתה ה"מקצוע", גם שחיתי ושיחקתי כדורמים וכדורסל הכל ב"הפועל חיפה".
יום אחד אני ב1978 או 79 אני פוגש ברחוב בקווינס את נימרוד דרייפוס, ועוד שחקן כדורמים ידוע מקיבוץ גבעת חיים, ג'ינג' בשם יואל משהו. "סחבתי" אותם לבריכה שלנו, והם הראו לשחקנים הצעירים שלנו כמה טריקים ומהלכים. אגב, נימרוד דרייפוס היה שחקן כדורמים מהמעולים ששיחקו אי פעם בישראל. עבר לכדורגל בגלל הכסף כנראה?
מנחם, אולי תרכיב גם את נבחרת הכדורמים ?! עד שנת 1973. תתייעץ עם מוקה מרגוליס וגבי השנים היותר מאוחרות. נראה לי שארבעה בטוחים שאני הייתי שם הם: מיכה קניץ, חגי אגם לבן ז"ל, מוקה ונימרוד.
מנחם, אשמח לפגוש אותך שוב. בחודשים אלו אני בין ישראל ובין פלורידה במסגרת עבודתי בחברת הנדסה.
אז להתראות בינתיים,
עמי
מנחם היי
! תודה
אחרי שמנחם הצ'יף של שבט בת גלים בכניסה קודמת לאתר, וגם מאיר שור בן כתתנו המקבילה ביסודי ת גלים במאמר באתר בת גלים, הגדירו מי הוא בתגלימי .
אני מרגיש שאני יכול ל"התוודות" . למדתי ביסודי בת גלים -זה רישמי, ו"נשבע" לכם ש18 שעות מכל יממה ביליתי בבת גלים: אם בחוף אם במגרש הכדורסל או בבה"ד בקליעה, או כצופה בקרבות במגרש הכדורגל, או סתם מפצח גרעינים וממלא טוטו במרכז.
רק מאוחר באישון הליל, הייתי עובר את הפסים ורץ שפוף בשביל בשדה התירס שלא יראו שאני מתגנב בחזרה לקירית אליעזר לישון. מה לעשות שהורינו קנו שם דירה.
נשבע לכם שרק ישנתי שם, לישון הרי זה לא נחשב.
אז עכשו שהתוודתי , והוקל לי אני מבקש שלא "תגרשו" אותי. ואל תספרו לאף אחד אחר, מבטיחים!?
טוב נו, חברה הכל בלצון כמובן.
מיהו בתגלימי ?! בתגלימי הוא כל מי שמרגיש בתגלימי, וההיסטוריה שלו איתו.
שלכם
עמי
יש בתגלימי עפ'י דורון פרזס
מי שחי ונשאר.
יש מי שהיה שם כשכל מה שסופר באתר נוצר.
אין בודקים בציציות ובחזיות.
כל מי שיש לו מה לספר וזה קרוב לאמת
וגם מעורר זכרונות לכלל יבורך.
חופש הבעה וכבוד הדדי זו האמנה.
אני שמחה שמישהו נזכר בחיים אלקיים גיסי האהוב.
אני הזכרתי אותו ואת קרול רוטנר באתר הזה לפני יותר מחודש ימים.
גם רוטנר שייך למשפחה שלי מקשרי נישואין.
איילה,
ע(זהו עוד מסר ארוך שרק השליש הראשון בו שייך לבת גלים, אז כשאתחיל לדבר על נושא אחר, גלגלו הלאה אם עייפתם מלקרוא)
אז איילה,
האם חיים אלקיים שיחק בבוגרים של מכבי? אם כן, באיזה שנים?
אני שואל שוב על מוני אדלר. כתבו לי ששיחק במכבי חיפה ואפילו כמה משחקים בנבחרת ישראל. לי לא זכור דבר כזה.
עמי, תודה על המחמאות. כן, הנבא היתה חלק מחיי, וממשיכה למלא חלק די חשוב כי אני הולך למשחקים של מיאמי היט (לשקיל או'ניל ניגמר הקיטור, וכל ההיט על הפנים) ואפילו לאורלנדו מג'יק (ס"ה שעה וחצי נסיעה). למעשה אני גם כותב מדי פעם לאתר
hoops.co.il
שם יש לי בלוג אישי, ומהשבוע אני מתחיל מבצע של שנה שלמה: אתה בוודאי יודע שביובל הנבא בחרו את "50 הגדולים". חוץ מממיקן, הענק הלבן, ששיחק במיניאפוליס לייקרס (אח"כ לוס אנג'לס לייקרס) בשנות ה-50 ופרש לפני שהגעתי לארה"ב, ראיתי את כולם, והכרתי את כולם (בעיקר משיחות קצרות בחדר ההלבשה של הניקס משך 40 שנה)
אז השבוע אני מתחיל סידרה שתתפרסם אחת לשבוע – חמישים שבועות – כשכל שבוע אני כותב על אחד מהחמישים, ומנסה להשוות (עד כמה שאפשר) שחקן עכשווי המזכיר יותר מכולם את זה מה-50.
סוף החלק הבת-גלימי אז מי שלא מעוניין, נא לגלגל מטה למסר הבא:
בקשר לנימרוד דרייפוס, ברור שאני יודע שהיה אחד מגדולי שחקני הכדורמים אי-פעם. אחרי תקופה קצרה בהפועל ת"א, נתתי לו סטפנדית כדורגל והוא למד אצלי מ-1974-1978
והיה "השחקן המצטיין" של הפלייאוף ב-1974 כשזכינו באליפות ארה"ב.
אח"כ חזר ארצה והיו לו כמה שנים טובות בהפועל ת"א כשהיתה בגדולתה בסוף שנות ה-70 ובשנות השמונים- הוא גם הכיר את אשתו הראשונה באדלפיי לה נישא, ואיתה חזר ארצה. הם פתחו את מכון הכושר "דרייפוס נאוטילוס". היא היתה אישה יפהפיה וסקסית ביותר שהבראנז'ה הטבלואידית של ת"א לא ירדה ממנה, ועשו ממנה מין פלייגרל המזדיינת עם כולם.
למעשה הכרתי אותה לנעמי ברוט ובקשתי ממנה עזרה בהפסקת הרכילויות האיומות. היא ניסתה, ואפילו כתבה
עליה מאמר חשוב, אך דבר לא עזר דבר.
מתנת החתונה של הוריה (אביה היה מנתח מח מפורסם) היתה סט של 38 מכשירי נאוטילוס, שאז היו הראשונים בישראל.כשהיא ניכנעה לרכילויות הרעות, הם התגרשו והיא חזרה לארה"ב ועמדה לקחת איתה את כל המכשירים. כאן אני ניכנסתי לתמונה, קניתי ממנה את כל 38 מכשירי הנאוטילוס, והפכתי שותף מלא של נימרוד
.
שכרנו אולם ענק במרתף ברח' בן יהודה (ממש מול הקונסוליה האמריקאית ברח' הירקון) ופתחנו מכון שאילו היה לנו אותו היום, היינו הופכים למיליונרים. אך זה היה בשנות ה-80 המוקדמות כשמכוני כושר עדיין לא היו (מלבדנו ומכון הכושר של בריכת בן-גוריון) ולאנשים לא היתה את התודעה והמודעות לתרגול שקיימת היום בישראל.
משום מה רק ה-ווי איי פיס של ת"א נירשמו למכון (אולי בגלל העלות הגבוהה) והיה קשה להחזיקו.
. גם חברת אשטרום בעלת הבניין רצתה להיפטר מאיתנו (הם בנו מגדל עצום מהבית בו היינו; אחד הגבוהים בת"א) ועשתה לנו בעיות, פלוס שכר דירה של עשרות אלפי שקלים בחודש, ונאלצנו לסגור בהפסד כספי משמעותי ביותר. אגב, ישראל זה ישראל עם כל הקנאה והכל, וכשהשמועה התפשטה שאנחנו סוגרים, קבלנו הצעות מעליבות ממש לקניית הנאוטילוסים. אמרתי לנימי שאני אמכור את המכשירים לבית החרושת של שטיין ביפו עבור הפלדה שהוא יתיך לפני שאני מוכר את הנאוטילוסים במחירים המצחיקים ב\שהציעו לנו
.
הסוף היה סוד בזמנו: ערבים מרמאללה התקשרו אלינו ואמרו שהם מוכנים לקנות את הנאוטוליסים כי הם פותחים את מכון הכושר הערבי הראשון. הם הגיעו באישון הלילה עם 5 משאיות ואיזה 50 סבלים, ועד הבוקר האולם היה ריק.
אגב, נימי נישא בשנית, והיום יש לו חברה המציעה ניהול מכוני כושר במפעלים גדולים, והוא גם מנהל המכון של רמת אביב ג'. הוא הפך לאחד מרצי המרתון הטובים בארץ, והוא משתתף קבוע במרתון של ניו-יורק. השנה הוא הביא קבוצה של 20 ישראלים שכולם השתתפו במרתון של ניו-יורק.
ולעמי, כשאתה בפלורידה צלצל
5616309774 או לסלולרי 5613063272
יהי מנחם
יחזקאל גרשוני גר בביתנו בבת גלים כחמש שנים. הוא גם שרת בחיל הים
בבת גלים, יחד עם דני בן צבי אשר גם שיחק כדורגל במכבי חיפה (אם זכרוני
אינו מטעני). הוריו ואחותו הצעירה גרו על הר הכרמל (אביו היה רופא מכובד).
דני
זה ממני:
אם אנחנו מסכימים שמה שכתב דני ברוט עושה מיחזקאל גרשוני בת גלימי (ואת דני בן צבי אני מושיב בכבוד על ספסל המילואים של נבחרת בת גלים()
ואז גרשוני ניכנס לשער במקום שמוליק כהן הנישלח לספסל, ויש לנו קבוצה שיכולה לשחק היום בליגת-העל
עמי
למרות שנימרוד דרייפוס ומיכה קניץ – השניים שבחרת יחד עם מוקה וחגי אגם לבן ל-נבחרת כל הזמנים, ואני מסכים אתך – הם חברים אישיים קרובים מאד עד עצם היום הזה, אני מבקש שמוקה, סופר לא קטן ממני, ירכיב את נבחרת כל הזמנים.
אבל עמי, אם זאת "נבחרת בת גלים של כל הזמנים" אז גם מיכה וגם נימי בחוץ.
בני קרני (הטוען שאף הוא בת גלימי כי נולד ברמב"ם וגר בשכונה כמה משנותיו הראשונות) פתח כפי שזכור לכמה מכם אתר כדורמים נפלא. נכס ממש:
http://waterpolo.israel.googlepages.com/home
מיכה קניץ זה עתה כתב שלושה פרקים ארוכים מדהימים על תולדות הכדורסל מיום ששיחק לראשונה עד פרישתו. לכל חובב כדורמים זאת קריאת חובה. אגב, לקחתי משם איזה 20 תמונות כדורמים בהן יש לפחות בת גלימי אחד, והכנסתי לאלבום התמונות שלנו באתר בת גלים
קראו את מיכה ותהנו
אז אני אספר לכם מעט על כדורגל. זה משחק דומה לכדורמים, גם בו שני שערים וגולים, אבל המשחק מאלף בערך פי 1488736!
ואתחיל בחבר ותיק, רובי,
ובכן, הואיל וחייתי את מרבית ימי בגרמניה-מינכן, היה לי במזל לראות את באיירן מן היום הראשון, שבו מיודענו צ'יק צ'ייקובסקי – כפי שגילה את רובי – גילה את פרנצל, זאפ, גרד, ריינר, מוקי, שורש, בולה וכל השאר. נזדמן לי לראות, כל שבועיים את הכדורגל הכי טוב ששיחקו באירופה אי פעם! ואני יכול לספר לכם על גמרי אליפויות אירופה ועולם, בהם הייתי במקום כשזה קרה.
ואני אומר לכם, זו דעתי האישית וכל אחד רשאי לחלוק עליה: רובי היה היייחחחיייד, השחקן הישראלי היחיד, שהיה לו את זה, ובגדול. רובי יכל לשחק באירופה כמו כלום. הבנת המשחק, כוח הפריצה האימתני והכושר הגופני – אלה תכונות שבהן ניחן, ואין אצלנו שחקן ולא היה אצלנו מעולם שחקן שיכול לשחק באירופה, לא רוני, לא אייל ולא יוסי. לו רובי היה היום בן 25 ולא בגילי, 65 – 15 למאי 1942, אזי כל היוסלך הללו היו דבוקים לספסל, ורובי היה גורף, כמה חבל! כשאני משוחח עם רובי, נחמתו היחידה היא שנולד בבת גלים, ולא בפתח-תקווה או בראש העין. תארו לכם, פגישת יובל של יוצאי ראש העין. לסיכום וכמובן, כל מה שרובי יודע וידע בכדורגל, הוא למד כששיחק עמנו כדור-מים, ככה זה. ברכות לכולם, מוקה
הקריאה באתר זה, והרבה בגלל כתבותיו של מנחם לס, הפכה למין נוסטלגיה המעורבת עם קריאה מהנה עד שהפכתי לשפוטת קריאה כאן, ואני פןתחת את האתר כל בוקר לפני אפילו שאני קוראת את ידיעות.
המשיכו כולכם לכתוב. ההנאה של כולנו מלאה.
אין מקום לויכוח גרשוני הוא בת גלימי ועוד איך
כמו שדני מציין הוא חי בביתם תקופה ארוכה ונוסף לזה גמר את בית הספר המקצועי בבת גלים וחוץ מזה גרשוני היה חלק מנוף בת גלים לכן מנחם יש לנו שוער
כמה מילים על יחזקאל הוא היה בחור גבוה עם כף יד ענקית ולב זהב למדנו ביחד באותה כיתה במקצועי נכון אביו היה רופא
והוא היה אחלה חבר תמיד אזכור אותו לטובה
גיסי חיים אלקיים הגיע למכבי חיפה ושיחק בקבוצת הבוגרים כמה שנים. בערך בסביבות 1968-9הוא התחיל לשחק במכבי והיה שחקן בולט, קיצוני ימני – מס. 7.
למכבי הוא הגיע מבית"ר חיפה שם הוא שיחק לצד ג'וני הארדי ונסים ששון שגם הם היו בעבר במכבי חיפה.
ואם נתתם לגרשוני ודני בן-צבי אזרחות כבוד של בת-גלים, אז אני רוצה גם להוסיף את ניסים ששון שהיה חבר שלי במשך 4 שנים ובילינו את זמננו עם החבורה הבת-גלימית של נורית ניינודל ודני בן-צבי אזרח הכבוד.
אני בנעורי הייתי מבריזה מהלימודים ומבלה בבית מכבי ובהצגות יומיות בחורף(בקיץ זה היה החוף הפתוח ליד החומה) גרשוני ז"ל היה מספק לי באופן קבוע אישורי מחלה של ד"ר גרשוני עד שיום אחד ההורים שלי עלו על זה ועשו לזה ולי סוף.
אגב, חיים אלקיים גר עד היום בבת-גלים. וגם הוא היה בין שחקני הכדורגל של המגרש ליד פסי הרכבת לפחות עד שנת 1981 שאז עברתי להתגורר באילת.
עוד סיפור על גרשוני –
הוא היה חבר מאד טוב שלי ושל בעלי.
אני זוכרת כשקנינו פלטת גז גדולה, הראשונה שלנו, גרשוני התנדב לחבר לנו אותה לקיר וכך קרה שהפלטה היתה כל כך גבוהה שאני הייתי מבשלת בה כשאני עומדת על שרפרף.
היו לו ידיים ענקיות ולאצבעות היו חיים משלהן, הוא היה מזיז את האצבעות לכל הכיוונים בגמישות כזאת שהיה נראה כאילו אין לו עצמות בכף היד.
אני נזכרת באיזה משחק כשמכבי הפסידה והיושבים ביציעים צעקו וקיללו, גרשוני וזכריה בן-צבי הורידו את המכנסיים ,הסתובבו לקהל עם הישבן החשוף.
אילה
יש לי רושם חזק שאת יכולה להרכיב נבחרת בעצמך המרכבת מבני משפחתך ומאהביך מהעבר. אז יאללה, תני לנו את "נבחרת אילה מכל הזמנים".
אוקיי אילה. היכנסת את חיים אלקיים ונסים ששון לרשימה, אבל לצערי בינתיים הם מחממים את הספסל. שמו של נסים ששון זכור לי. יש לנו כבר ששה שחקני ספסל, שזה מותר בכמה ליגות בעולם אבל אני לא בטוח שישראל היא אחת מהמשחקום עם 6 שחקני ספסל ולא ארבעה)
(דני בן צבי, נסים ששון, אהרהלה הוכדורף, שמוליק כהן, איקה דיאמנט, וחיים אלקים
(מ(מוני אדלר ודב לינד צריכים עדיין לקבל ממישהו אישור שהם היו שחקני כדורגל מבת גלים) אז בזה נגמרת ונסגרת הרשימה, אלא אם-כן מישהו יכתוב פתאום ששייע גלזר היה אף-הוא בת גלימי…
שכחתי את שלפנברג המצויין, שאף הוא שחקן ספסל. אז עכשיו ישנם 7. צריך לנפות אחד. עלי לעשות חושבים.
רק שתבינו באיזה שטויות מתעסקים הפנסיונרים…
אגב, אמש יצאנו לים אך משמר החופים ציווה עלינו לחזור למרינה בגלל ים סוער מהרגיל.
טוב, אז אם כבר הזכרתי "במה מתעסקים פנסיונרים", רציתי להודיע לכל המעוניינים שמחר אני מכניס לאתר בת גלים, ב-"פורום", מאמר מאד מיוחד שיהיה לכם כיף לקרוא בששי אחה"צ (נכדתי צילצלה ואמרה שקר בארץ). כותרתו היא
"גאון בבייסבול, גאון בפיסיקה, גאון בריגול, וקבור בישראל".
זהו ספור מהמם שלא ידוע בארץ. כתבתי אותו כבר בשנות ה-60 המאוחרות לחדשות הספורט אך הוא היה ארוך מדי מכדי להיכנס לעתון. כשכתבתי בידיעות, חשבתי שהוא יהיה מאמר מצויין ל-"7 ימים" אך העורכים אמרו לי לקצר חצי ממנו, דבר שלא הסכמתי לו(הוא לא עד כדי כך ארוך). אותו ספור היה לי במעריב כשכתבתי שם ולא רצו להכניסו ל-"סופשבוע". כשתקראו אותו רק תבינו איזה מטומטמים הם עורכי העתונים שלנו. הם מעדיפים ספורים של 5 עמודים על איזה ילדה בת עשרים ושלוש 23 שהיא דוגמנית "ויש לה ספור מעניין לספר".
אך מעז יצא מתוק. מאחר והמאמר לא פורסם, הכנסתיו לספרי "על חיצים ובונבונים" כאחד מהפרקים, ואז כולם (ידיעות ומעריב עם עורכים חדשים שלא ידעו שפעם קודמיהם סרבו לי) פתאום ביקשו רשות להעתיקו.
הפעם אני סרבתי כי רציתי שהמאמר יופיע רק בספרי.
אז מה הקשר לבת גלים? מו ברג, גבור הסיפור, ביקר בישראל ב-1932, לן במלון "ציון" (ז(זוכרים? לא רחוק מקולנוע מאי) והיה קופץ לבת גלים להתרחץ בים, לבקר בקזינו, והוא זכר אפילו בית קפה ליד הקזינו ממש על שפת הים "שהיתה לו בירה גולדסטאר טובה מאד". הוא גם סיפר לי שבבת גלים פגש את אחד משחקני הקריקט הטובים ביותר של אנגליה, וזה דיבר על קריקט וזה על בייסבול.
אני יודע שזהו קשר מלאכותי מאד לבת-גלים, אך הסיפור כה מהמם, שהחלטתי שיהיה לכם כיף לקרוא אותו מחר אחה"צ.
מולכו! הפעם באמת שאין בכוונתי להכניס את הסיפור כאן. שייכותו לבת גלים לא מצדיקה שייכנס לאתר זה, והוא גם ארוך מדי לכאן. באתר בת גלים יכול כל אחד לכתוב כל מה שבא לו ב-"פורום" ואם מישהו לא רוצה לקרוא, הוא לא פותח את המאמר.ל
בפורום יש גם מקום לתגובת על המאמר ואשמח לשמוע כמה תגובות.
שיהיה לכולנו סוף שבוע טוב ושבת שלום
מנחם
ש
היות שצפוף מאוד בצמרת ,מה לעשות ככה זה שישנה פירמידה,למה לא לפתוח סגל ב' וקבוצת נוער כדי שאף אחד ואחת לא יצאו מקופחים,זה רק חסר לנו קיפוח בבת גלים
יאללה מכבי בת-גלים מתי הדרבי נגד שיכון וותיקים
מנחם היקר, חברים יקרים,
ארים את הכפפה, ואמנה את נבחרת הכדור-מים של כל הזמנים, תפקיד לגמרי לא קל, שכן הכדורמים ששיחקו בשנות ה-40 – 50 אינו זהה לזה ששיחקנו אנו משנות ה-50 ואילך:
שוערים: שוער מספר אחד, יצחק ביגר ז"ל, השוער ה"אגדי"; שוער שני, מיכה קניץ, שייבדל לחיים ארוכים אמן… לדעתי, מיכה היה שוער ענק שעמד בצל מיתוס שנרקם סביב דמותו של יצחק ז"ל.
מגינים: באש ז"ל, חגי אגם-לבן "אלוף האלופים" ז"ל, רודי ריהן, שייבדל לחיים ארוכים אמן…
שחקני מרכז השדה: אפרים ביגר ז"ל, שחקן חכם, תחבולן ובעל "יד הזהב", פרסי בונטמן
(בחור דרום-אפריקאי, ששיחק עמנו במכבי חיפה שתי עונות), מיקי הרציג, עד מאה ועשרים אמן…
חלוצים: בראש ובראשונה פרנצי בק "האגדי" ז"ל; לידו שאול אגררי (הזכרתי אותו באחד מסיפורי, איך בתור ילדון הייתי מתלהב ממנו), אני מקווה שעודו עמנו עד מאה ועשרים.
יהיו כאלה שיגידו שמוקה שייך לסגל הזה; אולי אזכה פעם בכבוד, לשחק עם החברה האלה בגן-עדן.
אני מבקש להזכיר גם את עוזי בק ואת יורם לוינברג. כל חלוץ, שנהנה מתמיכה כה משכנעת של שחקני עבר שהזכרתי, חזקה עליו, שיהיה טוב.
יאללה, באות לי הדמעות, ברכות לכולם מוקה
מוקה יקר, מה אתה מבלבל במוח ש-"אולי אזכה פעם בכבוד" להיות בנבחרת. ראיתי אותך מספיק פעמים לכתוב נחרצות שאם לך אין מקום בנבחרת הכדורמים של בת גלים, אז גם לרובי יאנג אין מקום בנבחרת השכונה בכדורגל!
נעשה לי ענוו הבחור!
נדמה לי שהזכרתי זאת פעם, אך אם לא ידעתם, שאול – שמוקה בחר לנבחרת, והוא היה אחד הכוכבים שלה לו באמת הוקמה – הפך למוסיקאי בעל שם. אולי אפילו שם עולמי. אני יודע שהוא ניגן ב"תזמורת הטיילת" של בוסטון המפורסמת, אבל אני חושב שאולי הוא אפילו היה כמה שנים מנהל התזמורת והמנצח שלה. אם רובי אופיר קורא כאן, אז הוא יידע לאמת את העובדות (רובי גר בבית של אגררי, ממש מאחורי בית הספר ברחוב השרון)
גם טוביה קומפנייץ יודע פרטים על שאול, אז יאללה, עדכנו אותנו.
רעיון יפה בקשר למגרש המשולב ליד פסי הרכבת – לפני יומיים קנה יהודי קנדי מיליארדר בשם אלכס שניידר את מכבי תל אביב מלוני הירצקוביץ – אולי יש לו ענין גם לעזור עם המגרש הזה שודאי ההשקעה לא כל כך גדולה כמו לקנות את מכבי תל אביב – איך להגיע אליו אנחנו לא יודעים – אבל ישנם מספיק ספורטאים בת גלימים שקוראים את האתר הזה – ויוכלו לעזור בענין. – כל טוב בהצלחה! ולהשתמע!
דב (דובי לינד, חברי ובן כתתי ביסודי בת גלים, הוא בתגלימי עם אישורים. גדל בבת גלים, היה עם קובי שמיר אלוף הכיתה בריצת 60 מטר- 8.2 ש'(אגב, אברהם קליין, מורה ההתעמלות שלנו, ואחר כך השופט המפורסם גמע את המרחק ב7.8 ש'- מדדנו).דובי היה שחקן טכני ומהיר אבל קצת עדין לליגה הלאומית הקאסחיסטית של אז.
שיחק בנוער והבוגרים של הפועל חיפה. שיחק מטקות מצויין ואחר כך הרבה שנים טניס. גר בחיפה עד היום. מהנדס בחברת חשמל. היה במפגש ונהנה. דרך אגב, דובי בין הבודדים שיורד בחורף, כמעט כל יום, לחוף בת גלים ומרביץ שחיה של 20 דקות בין השוברים.
מנחם, דובי גם היה מהחברה שנהנו מכתבותיך מאמריקה על הנ.ב.א. אה כן, שיחק כמו כולם גם שנים בימי שישי במגרש העפר ליד הפסים. אני זוכר שאלו היו משחקים עם להט מדהים. החברה לקחו את העסק ברצינות תהומית אז!
מנחם, תכניס את דובי להרכב ! יש אישור.
דרך אגב, עוד כמה מהחברה שלנו משנתון 1947 ששיחקו בנוער והבוגרים של הפועל חיפה היו: יענקלה ניינודל, פינקי שברצברד ומאיר אפשטיין.
אני זוכר משחק אחד במיוחד בערך ב1963 או 64. יענקלה, תמיד על הווספה (אני חושב שגם ישן איתה) מרכיב אותי מאחור, ונוסעים לכפר סבא למשחק נוער- הפועל חיפה נגד הפועל כפר סבא. יענקלה שהיה קטנצ'יק עד גיל 15 לערך, היה אז בשלב צמיחה מואצת (היום הוא 190ס"מ) ממש "הרגשתי" שהוא "מתארך וצומח" תוך כדי הקרטוע על הווספה, שבקושי סחבה אותנו – אני הייתי כבר אז 196 ס"מ.
יענקלה, מאיר(מרלה) ופינקי בהרכב. אפס אפס עד כמעט הסוף. בעיטת עונשין לזכותנו, בדיוק מהפינה הימנית של מלבן ה16 .
מאיר אפשטיין, הבועט הקבוע (שחקן טכני אבל לא מהיר בעל רגליים ארוכות וחזקות) ניגש, מסתכל על הכדור, מסתכל על שער כפר סבא, שוב מסתכל על הכדור ושוב בוחן את מיקומו של השוער, הזווית להרמה, מאיר, שני צעדים אחורה, מניף את ה"בום" השמאלי שלו והכדור… במסלול בננה… בפינה הקרובה בין החיבורים!!. שקט שקט ותדהמה במגרש.
הסוף 0:1 להפועל. זה היה "השער" בקריירה של "מרלה".
ובכן, יש ברשותי את ספר ההתאחדות לכדורגל וכשצריך לבדוק עובדות מאד חשובות, כמו נבחרת בת גלים הספר הזה יכול לעזור. ובכן, מוני אדלר היה חלוץ "טנק" במכבי אבל לא שיחק בנבחרת. אינני יודע אם היה בת גלימי, צריך לשאול אותו אם הוא מרגיש בת גלימי….
דובי לינד שיחק מעט אחרי בבוגרים של הפועל אחרי שנות נוער והוא בת גלימי איך אומרים…בדם
חיים אלקיים היה ונשאר בת גלימי ושיחק שנים במכבי כקיצוני סופה עם כדרור נפלא וכסקורר רציני. גרשוני ז"ל היה השוער של מכבי הרבה שנים והבת גלימיות שלו קשורה לנעמי ברוט-אדווה אצלה גר כמה שנים טובות. דני בן-צבי גם כן היה שוער במכבי והבת גלימיות שלו נעוצה בעובדה שכבחור יפהפה וחתיך חיזר אחרי בנות בת גלים היפות עוד יותר כמו נורית ניינדל. דני גם היה אחד המצילים הראשונים בחוף הכרמל הפתוח, היום חוף דדו. היינו מתחרים-משויצים בתפישת גלים על החסקה.
מנחם, מזל שאני לא המאמן, יש לך בעייה טובה, יותר מדי שחקנים טובים וקשה להחליט העיקר שנהייה מוכנים למשחק הראשון… מתי?
ולבסוף תודות למוקה על כל המחמאות באחת הכתבות הקודמות… מוקה, הצק בדרך….שלכם באהבה, רובי
שמשון , אני זוכר את ביקורך באדלפיי בערך לפני 100 שנים…. ככה זה נראה לי עכשיו, אתה מוזמן שוב… שאלה, האם מאמן פרלי דיקנסון בניו גרזי היה סס רולנד? כי הוא שיחק ואחר כך אימן את קבוצת ארה"ב למכביות שבה השתתפו גם בני עירד וטמיר. האם בנך נדב עדיין בארה"ב? שלך רובי
נראה לי שיש לי 11 להרכבת קבוצה שנייה. הם לא ברמת הראשונה, אך במיפגש פנים אל פנים היה יכול להיות קרב די רציני. בקרוב תפורסם קבוצת ב'.
רובי אהלן
רעיון ממש פצצה לבנות ליד פסי הרכבת את המגרשים
כידוע לך יצאתי לגימלאות לפני כשנה אחרי תקופה של 40 שנות עבודה בבנית מגרשי ספורט למינהם כגון מגרשי כדור רגל ביסבול המון מגרשי טניס וכדור סל ולפני כשנה מכרתי את הציוד ויצאתי לפנסיה
אך נתת לי חומר למחשבה
קנה לי בבקשה שני כרטסי טיסה במחלקת עסקים לי ולאילנה ואני אריץ לך את העבודה בלי כל בעיות ולפי חשבון מאוד זהיר אני מאמין שישאר לך עודף מה 150 מיליון גובות והיות ואני מכיר אותך טוב אני משוכנע שעל השלט יהיה כתוב
נתרם על ידי הנדיב מנחם לס
מוקה יקר
ראשית אני בתור מומחה לכדורמים מכניס אותך לקבוצת כל הזמנים של בת גלים בכדורמים. אני לא מחזיר טובה פשוט ראיתי אותך משחק הרבה פעמים ואת הטךיקים שהיית עושה עם הכדור רונלדיניו לא יכול לעשות עם כדורגל ובלי מים. למעשה תרגיל אחד שלימדת אותי, כשאתה מקבל כדור עם הגב לשער, הופך את כף היד ומשחיל לשער אחורית מפתיעה,ובכן כשמישהו מרגיז אותי עם איזה תרגיל שוויץ אני "קורא עליו תגר" עם התרגיל שלך. היית עומד מחוץ לבריכה, מחזיק כדור בהיפוך יד לפניך ואז מקפיץ אותו באויר ותופס אותו בכף היד השניה כשהיא גם הפוכה. האמין לי אפילו אשפי כדורסל לא מצליחים.
ראיתי גם את נימי דרייפוס, שהיה שחקן גדול בכדורמים אבל אהב יותר כדורגל. הבעיה שלו ושל אחרים שהזכרת היא שהם לא בת גלימים ובמתכונת זאת הם לא מענינים אותנו.
אז מוקה, אני מתחיל מההתחלה ואתה בעזרת מיקי הרציג, אם בא לו, תמשיכו: נבחרת כל הזמנים של בת גלים בכדורמים: חגי אגם-לבן, מיכאל מרגלית….. נא להמשיך, תודה
כפי שהבטחתי, הכנסתי את המאמר על הגאון היהודי שביקר בקזינו ושתה בירה אצל קומפנייץ, באתר בת גלים, ב-"פורום". אם אמנם קר בארץ כפי שאמרה לי נכדתי, אז היכנסו למיטה אחה"צ, התכרבלו בשמיכה, ואני מאמין שתיהנו מקריאת המאמר על האדם המדהים הזה ששמו מו ברג.
שבת שלום
במעריב של היום מספרים בין השאר ע'כ שסמי עופר הנדבן הידוע זכה לכך שפרוייקט ענק ברמב'ם יקרא על שמו ואיצטדיון חדש יוקם בחיפה בתרומתו למיטב ידיעתי סמי עופר קשור לבת-גלים ובוודאי למשפחות הוותיקים , הנה הזדמנות אמיתית ולא וירטואלית להרים את הכפפה ולגרום לכך שסמי עופר יסייע בהקמת כמה פרוייקטים זוטרים שחלקם הוזכרו כאן כמו מגרשי ספורט לדור ההמשך בבת-גלים ואולי גם הבריכה גאוות שכונתינו שהפכה לדאבונינו מברכה לקללה תקום לתחיה, לעולם לא מאוחר,תושבי ב"ג כיום אינם מסוגלים לקבל מגרש משחקים לגיל הרך,אז הנה לך מר דרור ורד ועוד הזדמנות פז מעשית לחולל את הרנסנס ולאחינו בתפוצות שכל כך מתגעגעים לימים ההם בזמן הזה, שם המשחק כמו אצלכם הוא כסף יזמות מעוף חוצפה וקשרים אז…יאללה מכבי בת-גלים
האם אנחנו מכירים? אנא הזדהה
מי שכותב באתר מוכר מן הסתם לכל מי שקורא מדי פעם, אני בסה'כ אלי ילד נצחי כמו כולם שגר שם ומדי פעם מבקר ובוכה על שכונת פאר שהפכה לצ'כונה עלובה שלא באשמתה.
זכותך להשאר בעלום שם
זכותך להשאר בעלום שם
שמי הוא אלי מזה 66 שנה,אלי אלי שלא יגמר לעולם ,לא עלום ולא עלומים שיהיה לכולנו ולך כל טוב לעולמים.
חבל שאתה נכנס בי שוב, הרי לפני כחודש שלחת לי באי-מייל ענף מעץ הזית לא? ביקשת להתחיל דף חדש נכון ? אמרת שבסוף עוד נהיה חברים?!
תפסיק עם הציניות המגעילה כשאתה פונה אלי.
אם הספקת בגילך המופלג לשכוח, הריני להזכירך כי לנערה בת 18 אין מאהבים אלא חברים.
תשאל את בנותיך ונכדותיך….
אני מבקשת שלא תפנה אלי שוב בעתיד.
בכיתה שלי למד דב לונייבסקי (ליבנה) ז"ל.
היה לו אח גדול, אני חושבת שקראו לו אלי.
האם למישהו יש מושג איפה הוא היום ? האם הוא היה במפגש ?
היי איילה, מאד צרם לי מה שכתב מנחם לס עליך. את צודקת לגמרי.
למנחם, עצה קטנה, תמיד אחרי שאתה גומר לכתוב, כדאי שתעשה הגהה על מילותיך, תספור עד עשר ואז תלחץ על ה"שלח". כך תחסוך להרבה אנשים עגמת נפש. . ישנם כבר לא מעט אנשים שנפגעו ממך, אז בבקשה, עם כל הקרדיט של הארגון, בבקשה לא להרגיז את החברים היקרים שלנו.. בברכת שבת שלום לכולם.
בחיים לא הייתי מנסה לפגוע בך. להיפך. מיד אחרי ששלחתי את המסר ידעתי שהחסרתי מילה, "בני משפחתך, חבריך, ומאהביך". מה פתאום שאנסה לפגוע בך? להיפך! חשבתי שתשמחי לעשות לנו נבחרת שתקראי לה "נבחרת הכדורגל של איילה" ותכניסי לשם כל שחקן כדורגל שהיה חלק מחייך.
אם ניפגעת, איתך הסליחה. לא היתה במסר כל כוונה רעה או צינית.
אז יאללה, עשי לך נבחרת!
שבת שלום
מבטיח שמעתה אעשה הגהה על כל מסר, אבל, ברצינות, מה צרם לך כשכתבתי לאיילה "בני משפחתך ומאהביך"? להיפך. מי צריך להתבייש במאהבותיו או במאהבותיה?
אני בעצמי כתבתי כאן על מאהבותי אסתר מלכה, אתי אשכנזי, ונורית כץ.
אני ממש לא מבין, אבל שוב – אם פגעתי עם כולם הסליחה.
מנחם
נ.ב: אסתר, אתי, ונורית היו מאהבותי, אבל אף אחת מהשלושה לא נתנה לי יותר מלנשק אותה, מקסימום!
יש לי כבר מספיק בת גלימים ששיחקו בלךאומית.
גרשוני, שמוליק כהן, קרול רוטנר, מרדכי להרכבת שתי קבוצות, ואני צריך עוד 5 ששיחקו כדי להעמיד 3 קבוצות:
מרטין, שמואל חדנס, אהרון פרנקפוטר, יצחק אנגלנדר, ג'רי חלדי, שוקה פלגי, רובי יאנג, דני שמילוביץ, נתן הירש, איקה דיאמנט,
אהרון הוכדורף
ויקטור יאנג, חיים אלקיים, מוני אדלר, דב לינד, משה מוסקוביץ (לנסיון!), דני בן-צבי, שלפנברג, ניסים ששון, יענקלה ניינודל, פינקי שוורצברד, מאיר אפשטיין, ויוסף אטוס. יש לי מאמן לבקוצה ב' – שיקי כץ. יש גם פיזיוטרפיסט – רובי אופיר, ושני דוקטורים לשתי הקבוצות – ד"ר ברגר רופא קבוצה א' וד"ר פרזס רופא קבוצה ב'.
אני זקור לעוד חמישה שמות להרכבת קבוצה שלישית (יש לי כבר מאמן בשבילהם)
אז יאללה, עשו חושבים ועזרו במה שאתם יכולים.
שבת שלום
אשרי האיש והאישה היודעים לבקש סליחה הגם אם אין רבב במעשיהם כוונותיהם ודבריהם.
שבת-שלום
קראתי פעמיים את המסר שלך לאילה וניבצר ממני להבין ממה ניפגעה, ועוד יותר קשה לי להבין מה צרם לשרה.
היא שרה כותבת "צרם לי מה שמנחם כתב עליך".
שרה, "מה" כתב מנחם על אילה?
זה עתה סיימתי לקרוא את מאמרו של מנחם על המרגל. זהו ספור מהמם ממש. למעשה הוא אפילו נשמע קצת בדיוני ומוגזם, אז ניכנסתי לאינטנט, ונוכחתי שהיה אדם גאון כזה.
ושכל הכתוב עליו אכן היה וקרה.
מה שאני לא מבינה זה איך אדם כזה שעשה כה הרבה לבנות הברית וליהודים (עזר מאד בהפצצות על טוקיו, גילה את סודות האטום של גרמניה, ועזר לשכנע מדענים גרמנים להיכנע לאמריקאים ולא לרוסים, ולנו היהודים, הוא עזר להפיץ את השמועות על מחנות הריכוז וניסה לשכנע את האפיפיור שיעזור) הוא אדם בלתי ידוע לחלוטין בישראל, עד שכתבת עליו.
שולם שולם לעולם ברוגז ברוגז אף פעם
באמת חברה נסו לקחת את הדברים יותר עם הומור
הרי מטרת האתר הזה הוא לתת לכל אחד אפשרות להביע את דעתו ולספר את סיפוריו בלי לפגוע ברגשותיו של השני
איילה המשיכי לכתוב נהנה לקרוא את מאמריך
ולא כדאי להתרגז שבת שלום לך
מנחם המשיך לכתוב לנו ולספר לנו עם קצת יותר אחריות לרגשות הזולת
בקיצור חבל על הזמן אוהב את כולכם שבת שלום ומבורך לכם
ויאללה קדימה מכבי בת גלים
מנחם יש לי עוד שם בשבילך: מרדכי כהן
האם מישהו יודע מה עלה בגורלו של בני ברווין? בזמננו היה "ילד טוב ירושלים" עם פוטנציאל גדול למוסיקה.
אני רואה שהפכת חבר מן המנין באתר הזה. אז יש לנו נבחרת כדורגל ונבחרת כדורמים. חסרה רק נבחרת כדורסל.
אז לדרך: תן לנו את החמישייה הגדולה של בת גלים עם 7 (או אם תרצה יותר) שחקני ספסל
יאללה קדימה מכבי בת גלים
לרובי ומוקה,
נהנה לקרוא את הכתבות שלכם על כדורמים ובכלל. נכון נימרוד דרייפוס- באמת שחקן מצויין- אבל לא בהרכב של בת גלים.
מוקה, אני הבחור הגבוה שמייד בכניסה למפגש הזכרתי לך וחייכת חיוך רחב, שלמדתי ממך את הטריק הבא:
שוחים לכיוון שער היריב מזווית – כמו קיצוני בכדורגל – בקרבת השער מיישרים קו, שוחים מקביל לשער ופונים פתאום החוצה כאילו חזרה – השוער כבר רגוע – ואז, עדיין בתנועה עם הגב לשער נותנים בק הנד לחיבורים.
ששיחקתי בניו יורק השתמשתי בתרגיל ותמיד נזכרתי בביצועיך.
חברה, להתראות אני בפלורידה אבל בעוד שעה אני בשדה התעופה בדרך לארץ.
עמי
לרובי ומוקה,
נהנה לקרוא את הכתבות שלכם על כדורמים ובכלל. נכון נימרוד דרייפוס- באמת שחקן מצויין- אבל לא בהרכב של בת גלים.
מוקה, אני הבחור הגבוה שמייד בכניסה למפגש הזכרתי לך וחייכת חיוך רחב, שלמדתי ממך את הטריק הבא:
שוחים לכיוון שער היריב מזווית – כמו קיצוני בכדורגל – בקרבת השער מיישרים קו, שוחים מקביל לשער ופונים פתאום החוצה כאילו חזרה – השוער כבר רגוע – ואז, עדיין בתנועה עם הגב לשער נותנים בק הנד לחיבורים.
ששיחקתי בניו יורק השתמשתי בתרגיל ותמיד נזכרתי בביצועיך.
חברה, להתראות אני בפלורידה אבל בעוד שעה אני בשדה התעופה בדרך לארץ.
עמי
נא להתחיל עם יואב כץ גדול השחקנים שקמו לבת-גלים מכאן והלאה הכדור שלכם ויש תודה לאל רבים וטובים. היידה מכבי בת-גלים רק להיזכר שרס'ל רלף קליין אימן אותנו במגרש אחרי ביה'ס ליד הפסים כבר אז הוא היה קטר
הכל זה ענין של פרספקטיבה.
מספיק שכמה אנשים מצאו טעם לפגם במה שהיה כתוב.
מר מנחם לס – פרופסור לספורט – כן התכוון לפגוע. וגם כשהוא מבקש סליחה אפשר לקרוא בין השורות לעג נסתר.
אתן תקראו עוד 10 פעמים ולא תמצאו את זה.
אולי זה פשוט ענין של חוסר רגישות….
רק לחברים שלי אני מרשה להציע לי להרכיב מחברים או "מאהבים" (שיהיה) לשעבר קבוצת כדורגל או חטיבה צבאית ומנחם לס הוא לא חבר שלי.
שבת שלום !!
אין שום סיכיו שאני לוקח את מלוא האחריות על הרכב הנבחרת אך מוכן להמליץ
לדעתי מס 1 עמי שפינדל
מס 2 צביקה אקסלרוד
מס 3 מרקו פדרמן
מס 4 גבי וייס זל
מס 5 עוזי בלוטריך
קשה מאוד להחליט אך זו היא החמישה שלי
עמי היה רכז טוב מאוד וגם המנהיג תמיד עודד וידע להשליט סדר
צביקה שיחק תמיד עם המון תבונה וקליעה טובה מאוד ממרחקים קצרים 3 עד 4 מטר
מרקו סוס העבודה של הקבוצה חזק מאוד פיזית עם קליעה טובה והבנת המשחק
גבי זל היה איש עם הרבה כח שידע לתפוס כדורים חוזרים ריבנדר טו מאוד
עוזי קוסקה קלעי לא נורמלי ממרחקים ארוכים יד זהב
ודאי יהיו ותיקים ממני שיחלקו על הבחירה שלי אך לצערי הגעתי לבת גלים בגיל 11
לכן איתכם הסליחה
אין שום סיכיו שאני לוקח את מלוא האחריות על הרכב הנבחרת אך מוכן להמליץ
לדעתי מס 1 עמי שפינדל
מס 2 צביקה אקסלרוד
מס 3 מרקו פדרמן
מס 4 גבי וייס זל
מס 5 עוזי בלוטריך
קשה מאוד להחליט אך זו היא החמישה שלי
עמי היה רכז טוב מאוד וגם המנהיג תמיד עודד וידע להשליט סדר
צביקה שיחק תמיד עם המון תבונה וקליעה טובה מאוד ממרחקים קצרים 3 עד 4 מטר
מרקו סוס העבודה של הקבוצה חזק מאוד פיזית עם קליעה טובה והבנת המשחק
גבי זל היה איש עם הרבה כח שידע לתפוס כדורים חוזרים ריבנדר טו מאוד
עוזי קוסקה קלעי לא נורמלי ממרחקים ארוכים יד זהב
ודאי יהיו ותיקים ממני שיחלקו על הבחירה שלי אך לצערי הגעתי לבת גלים בגיל 11
לכן איתכם הסליחה
משום מה כשמדברים על כדורסל, תמיד שוכחים את אריה ברזילי שהיה הסנטר הפותח (אז – פיבוט) של הפועל חיפה.
כמה שנים טובות.
היי מנחם. זה עתה קראתי את מה שכתבת על הגאון הספורטאי היהודי שריגל במלמחת העולם ה-2. ספור מדהים וכתבת אותו בצורה מרתקת ביותר. שאלה לי אליך: האם מו ברג חבר בארמון התהילה של הספורטאים היהודים הגדולים בכל הזמנים?ם
לידיה לזרוף היא ממשפחת בעלי והיא בארמון התהילה. מעניין בקשר למו ברג
תודה
לאיזה אתר אתה מציע להיכנס אם רוצים ללמוד יותר על מו ברג?
תודה
שבת שלום לכולם. כבר מזמן איבדתי את הרצף עם כל המידע העצום שהצטבר כאן על השכונה הבת גלימים הספורטאית המצטיינת (גם אני הייתי כזו כפי שכבר כתבתי בעבר), אך לא במשחקי הכדור.
בעצם מה שרציתי להוסיף כאן למידע העצום הוא שמשום מה לא הוזכר כאן מי שאני זוכרת אותו היטב כשופט משחקי הכדורגל שהתנהלו כמדומני בימי ששי בצהריים, במגרש ליד פסי הרכבת. זהו הוא ולא אחר מאשר מר שמש ז"ל מרח' קל"ח שהיה אביהם של יוסי וזיזי שמש (בת כיתתי).
תמשיכו להתרפק ולהנות ויהיה נחמד אם תספרו קצת חוויות מן המפגש שנקווה שלא ישכח במהרה.
אילנה, מו ברג ניבחר ל-"היכל התהילה" (לא ארמון התהילה) של הספורטאים היהודים (שמרכזו בוינגייט) ב-1982 או 1083. אני זוכר את לידיה לזרוב. כתובת האתר בקשר להרג אכניס לתגובות בסוף המאמר שלי באתר בת גלים. תודה על המחמאה.
איטה, מה קורה? שמח לשמוע ממך. אולי תתחילי כאן לכתוב על הספורטאיות של בת גלים? אנחנו הגברים התלבשנו על נושא הספורט, אבל אני בטוח שלבת גלימיות ישנו חלק רעניין. כמובן שתגובות וחוויות מהפורום הוא רעיון מצויין.
שכחתם בין שחקני הכדורגל הבת-גלימיים את משה סילם שהיה כדורגלן במכבי חיפה ובית"ר חיפה ןנהג לשחק בימי שישי במגרש הבת-גלימי.
משה סילם עד היום גר בבת-גלים.
בחמשיר החביב של דורון פרזס היא מספרת ומציינת רשימה מכובדת של תושבי בת גלים דהיום של נטשו את השכונה וזה יפה ומעודד,היה מעניין לדעת על החיים היומיומיים שם כיום בהיבט של חינוך בתי ספר תרבות הפנאי ים ספורט וכיו'ב משוש חיים והאם ישנה אותה יחודיות שאנו חושבים שהיתה בזמנים בהם השכונה היתה ביתנו,אותי לפחות זה מעניין כבן המקום.
ובכן לצערי הרב שני ברי מזל מ"תיז-אל-נאבי" אי שם בארה"ב זכו ב-168 מליון דולר ויותר מצערת זאת העובדה שאין להם שום קשר לבת גלים. אני מצידי אמשיך לנסות את מזלי והבטחתי בעינה עומדת, אם אזכה -יש מגרש חדש לתפארת לילדי בת גלים.
בהזדמנות זאת אני פונה דרך האתר לסמי עופר, שקראתי עליו באחת התגובות הקודמות, שעד שאזכה בלוטו אולי הוא יכול להירתם למשימה כה נעלה ויחסים לא יקרה .
כאמור יש ברשותי את כל התכנית לשקום המגרשים ,הצעת התקציב ותמונות המגרשים כפי שהם נראים היום. מיותר לציין את חשיבות המגרשים לתושבי ובעיקר לילדי בת גלים. מגרשים אלה יביאו שמחה רבה לילדי השכונה ויעבירו אותם מהרחוב למגרש המשחקים. אם ידוע למישהו איך מגיעים אל סמי עופר אנא ידעו אותי על כך.
כל כך חבל שלא זכיתה .
אני כבר ישבתי על הפקלך
רובי לעצם הענין נראה לי שאתה רציני יש לי טייפ קטן
לפני כשלושה שבועות בערך הופיעה כתבה בידיעות על עשרת האנשים העשירים ביותר בארץ וכמות הכספים שהם תורמים אגב מר עופר מוביל את רשימת המופלאים הזו
לכל אחד מהנדבנים האלה יש אדם שהוא אחראי על מתן התרומה
רובי אני אישית חושב שרק דרך עירית חיפה אפשר יהיה להגיע לאדם הנכון
אחד הוזמן דחוף למס הכנסה,אומר לו פקיד השומה ת'שמע חבוב נודע לנו שאתה נוסע בקדילק,רכשת וילה בבת גלים,ואתה מתעניין ברכישת הקזינו ועד כה לא הצהרת על שום הכנסה ! עונה לו האיש, שמע סיפור אמיתי "אבי עליו השלום הופיעה אצלי בחלום ואמר לי ,בני היקר רוץ מהר ומלא את הלוטו לפני שיסגרו אצל בינה, רצתי אצתי מילאתי ותודה לאל הרווחתי את הפרס הגדול…הפקיד שואל ואתה יכול להוכיח זאת ? בודאי משיב "הנה, פקט שזה עובדה הקדילק הוילה והקזינו " בואו נתפלל כולנו שלפני הפרס הגדול בלוטוטוטופיס יקימו מגרש חדש לילדי בת-גלים אמן ואמן
אהלן רובי
שמחתי שזכרת את הביקור שלי באדלפיי
הגעתי ברכבת וחיכית לי בתחנה זה באמת כמו לפני 100 שנה
הבן שלי נדב עדיין בניו גרסי והמאמן בשמונה השנים האחרונות באוניברסיטה הוא אכן סט רולנד
נדב היה עוזר מאמן בשנה האחרונה כשלמד עדיין לתואר שני
מחכה לראותך בביקורך הבא בארץ
שמשון
אהלן רובי
כתבת שעשית מין תכנית כללית למגרשי המשחקים ליד פסי הרכבת. האם אתה יכול לעשות חשבון בגדול, כמה כסף זה יעלה אם נלך על מינימום שבמינימום
אם קשה לך בהיותך "אמריקאי" אולי תוכל להיעזר בישראלי שהוא קצת במקצוע? אז אם ישנו מתנדב המרגיש שהוא יכול לעזור לרובי, שיענה כאן, או ישירות לרובי כי זכור לי שרובי שם באחד המסרים הקודמים את האימייל האישי שלו.
תודה
רובי יאנג ואני סיימנו זה עתה שיחה ארוכה, וחשבנו על כמה רעיונות להזזת עניין בניית מגרשי המשחקים (ועוד) במקום שהיו המגרשים ליד פסי הרכבת..
עכשיו הזמן לעשות זאת כל זמן שההתלהבות מהמיפגש היא עדיין בוערת בתוכנו, וכן ישנם עוד כמה דברים שהם פועל יוצא מהמיפגש כגון "וועדה", "חשבון בנק" ועוד שנשארו עדיין "בחיים" ואולי אפשר להשתמש בהם ולא נצטרך להמציא את הגלגל מחדש..
לפני שאני מתחיל אני רוצה שיהיה ברור לכולם שיוזם כל העסק הזה והרוח החיה ברעיון חידוש מגרשי המשחקים הוא רובי יאנג. אני מצטרף רק עכשיו אליו כעוזר. רובי עשה כבר עבודה רבה ביותר בעניין, כגון פגישות עם הקרן של עיריית חיפה, פגישות עם מהנדס העירייה, וישנם כבר תכניות משורטטות עם תמונות, רעיונות, ותקציב.
אני לא יודע אם רובי רוצה שכבר אנקוב בכמה $$ מדובר אז אשאיר זאת לו לעשות כשיחליט.
הסכום הכולל הוא גדול מדי מכדי שנוכל לאספו בינינו, ולכן אנחנו זקוקים לבעלי הון עם אהבה לבת גלים שישקיעו את הכסף.
אבל גם רובי וגם אני יודעים, ובוודאי יצחק דקל שעסק בתרומות כמקצוע, שתמיד קל יותר להשיג תרומה אם התורם יודע שאלה המתרימים עושים גם הם מאמץ אישי להשגת המטרה.
ז"א שאם נצליח לאסוף בינינו סכום מסויים – והוא לא חייב להיות גדול במיוחד – ונוכל לבוא לסמי או יואב כץ, או אנשים אמידים אחרים, עם הוכחה שגם אנחנו, הבת גלימים שרוצים בפיתוח מגרשי המשחקים, תרמנו כל איש כיכולתו ורצונו, אז קל הרבה מאד לבקש תרומה. התורם נעשה בכך "אחד מאיתנו" אך תרומתו מספיק גדולה כדי שיזכה שעל שמו ייקרא מגרש מסויים או מבנה מסויים. .
רובי ואני חשבנו שאם כל משפחה שהיתה במיפגש ואולי גם אחרים) תתרום עד 500 שקל למשפחה – וכמובן שמי שיכול יתרום יותר – אז תהיה לנו פתיחה משמעותית להתחלת איסוף והתרמת הכספים מבעלי הון.
אפשר לעשות זאת בעילום שם או לפרסם את שם התורם. מאחר ורובי, ועכשיו אני, העלנו את הרעיון, ואנחנו רוצים להזיז את הרעיון ולהפכו להתחלת מעשה, כל אחד מאיתנו (רובי ואני) מתחייב לתרום $500 כסיפתח.
אין שאלה שרובי צריך להיות יושב הראש של כל וועדה שתקום, ואני מתנדב להיות חבר וועדה. מה שאנחנו צריכים עכשיו אלה מתנדבים להקמת ו"וועדה להקמת פרק ומגרשי משחקים בבת גלים" (או משהו כזה).
הלוואי וחברי הוועדה של המיפגש יסכימו להיות חברים בוועדה החדשה כי אז יש לנו כבר התחלה ונסיון בפגישות, תפקידים, חשבון בנק, איש כספים, והעיקר תפוצת הרעיון בין כל מי שהיה או הוא בת גלימי.
רובי ואני החלטנו לפרסם זאת לכולם כי הקמת וועדה כזאת היא מין תהליך דמוקרטי, ואם רוב אנשי הוועדה של המיפגש יהיו מוכנים לשרת גם בוועדה החדשה, אז אולי ישנם גם אחרים בעלי יכולת וידע הרוצים להצטרף.
או, כמובן, שיכולה לקום וועדה חדשה לחלוטין. כל אחד צריך להביע דעתו ואני מאמין שנוכל לקרוא את התגובות ולהבין מה בני השכונה רוצים שיהיה.
זאת למעשה הסיבה שאני כותב מסר זה לכולם כך שמי שרוצה יביע דעתו, וכך עם כל המסרים והרעיונות, אולי יתפתח באופן טבעי מין דבר כפי שקרה ב-"מיפגש" כשפתאום נוצרה וועדה בעצמה, ללא "בחירות", אלא ע"י התנדבויות נטו.
אני אוהב את האתר של יורם וכמובן שאני לא יכול להחליט מה לעשות, אך הנה דוגמא לנושא התפור ל-"פורום" של אתר בת גלים בו אני פותח עוד מעט נושא חדש לפורום, עם ההודעה הראשונה שתהיה העתק של מסר זה, ואז בפורום נוכל להתרכז ר-ק בנושא האחד שהוא מגרשי המשחקים של בת גלים.
להיכנס לפורום קל בדיוק כמו להיכנס ליורם. פשוט תשימו ככתובת פייבוריטית את
batgalim.org.il
ואז לחיצה על הכתובת תכניס אותכם לשם, ואז קליק על "פורום" ואתם בפנים.
אז אני שם מסר זה שם, ופותח את הבמה לכל מי שרוצה להביע דעתו או להשתתף.
אני קורא גם לכל חברי הוועדה של המיפגש להתנדב לוועדה החדשה, כי וועדת המיפגש היתה וועדה עם כימיה טובה, אך במקרה זה נצטרך לעוד מתנדבים.
אז הכל הוא באופן כללי ביותר, אך ככה גם התחיל רעיון המיפגש שבתחילה היה רעיון קטן ולא יותר, וכולנו יודעים כיצד העסק ניגמר!
תודה
מנחם
נ.ב: אני לא בטוח אם חייבים להירשם לאתר בת גלים כדי שתהיה אפשרות לכתוב ולא רק לקרוא. אקי יענה לנו. אבל אם חובה להירשם, זה עניין של 20 שניות.
ו
שכחתי לציין שאחרי שניכנסים לפורום, צריכים ללחוץ על "נוסטלגיה"
ההרשמה לבת גלים קלה אך אם ישנה בעייה, נא להתקשר לאקי (הוא ביקש שאכניס כתתובתו)
savebatgalim@gmail.com
איטה שלום
בהקשר למר שמש שהיה אוהד הפועל מושבע והיתה לו קריאה מסוימת שהיה צועק אותה באיצטדיון או לחילופין בימי שישי במגרש ליד הפסים
תו לו ימינה בשמאל
אפילו את רובי הוא היה מתדרך כך
השיפוט שלו היה תמיד נוטה לקבוצה עם יותר שחקנים המזוהים כאוהדי הפועל
בינתיים דש לאחיך מויני
שמשון
השם הרשמי של המגרש ליד פסי הרכבת הוא: "פארק פעילות וספורט-בת גלים". לדעתי האישית שם מעניין ומושך יותר הוא:"מגרשי האלופים". להלן הסבר קצר על התכנית שקיבלתי משמואל פרופר-מנהל אדמיניסטרטיבי של עירית חיפה. במכתבו מסביר מר פרופר את הרכב המגרשים שיכללו מתקני משחקים, מגרש כדורגל, מגרש כדורסל ופינת שעשועים. מצורף למכתב קיבלתי גם את המפה האדריכלית של אדריכל אמיר בלום ואומדן עבודות הפיתוח.
התכנית כוללת פינות ישיבה, תאורה, גינון והשקייה. המפה נראית נפלא והיא משתרעת לאורך של למעלה ממטר. לדעתי מגרש דשא עם השקייה וטיפול בדשא לא יחזיק מעמד יותר משנה אי לכך הייתי ממליץ על דשא סינטטני שמאד פופולרי היום בארה"ב. העלות הכוללת של התכנית המקורית היא $700.000. אני נמצא כבר בשלב החשוב ביותר של תכנית זאת והוא חיפוש ומציאת משקיע(ים). כאשר שוחחתי הבוקר עם מנחם לס על הנושא, הוא בא עם רעיון שאנחנו הבת גלימים צריכים להתחיל בתרומות ואם כל משפחה שהשתתפה במיפגש פלוס אחרים שלא הגיעו מכל סיבה שהיא למפגש יתרמו כיכולתם, יהיה קל יותר למצוא תורם רציני.
החלטתי לעבור מדיבורים למעשים ואני מצהיר כאן שתרומתי בסך $500 תעבור לחשבון הבנק בישראל ברגע שאדע מהו.
לסכום זה יהיה מבצע עצום לחדש את "מגרש האלופים" ולתת לדור הצעיר מקום נפלא לפתח את כשרונותיו.
מי שרוצה את האימייל שלי הריהו: ROBYY11@OPTONLINE.NET
מנחם לס הציע שאני אשרת בתפקיד חשוב בועדה לשפוץ מגרשי הספורט והשעשועים בבת גלים. אני מוכן לעזור בכל האפשר אבל בודאי לא להיות יושב ראש או כל תפקיד אחר. חברי הוועדה, אם תקום, חייבים להיות מקומיים ולא לגור בארה"ב. אעזור בכל מה שאוכל. רעיון יותר טוב הוא שהועדה הקיימת מהמיפגש או חלק ממנה תירתם למבצע עצום זה.
רובי יאנג
רובי
אני מעביר את שני מסריך האחרונים לפורום כדי ששם יתפתח מדור שיתעסק ב-100% ב-"פארק הפעילות וספורט-בת גלים", כך שמסרים חמודים ומלאי הומור כמו המסר האחרון של שמעון גוטסמן ימשיכו להיכנס הנה, וכל חילופי דברים, הצעות, דעות, ויכוחים ומה לא, המתייחסים לפארק הפעילות יתרכזו רק בפורום.
ב
אין ספק מר שמש "זל היה אוהד שרוף של הפועל חיפה
אך דבר אחד בטוח הוא אף פעם לא נטה לשום צד
אותנו ילדי השכונה הוא אהב בלי הבדל
אני אומר זאת מנסיון כשחקן כדור סל במכבי חיפה בעבר ואוהד מושבע של קבוצת הכדור רגל היתי ממש בן בית אצל משפחת שמש שגרו לידינו בשיכון
באותה הזדמנות אני רוצה לומר לזיזי שהיה ממש מרגש לפגוש אותך ושאת דומה לאמא איבון שתי טיפות מים
קחי זאת כמחמאה וכל טוב
1. אכן נולדתי ברמב"ם -בתגלים אך שהותי שם הסתכמה בכמה חודשים קצרים. כך שמובן מאליו שאיני זוכר מאומה.רצוני להשתייך ל"בת גלימים" גדול , אך איני עומד בקריטוריונים אפילו הלא מחמירים
2. אלבומו של מיכה קניץ התפרסם אכן באתר כדורמים בישראל
http://waterpolo.israel.googlepages.com/home
באתר קישור לאלבום המחולק ל3 חלקים כשבסוף כל חלק יש קישור לחלק הבא.
בגדול האלבום מאוד אישי ,אך נותן תמונה יפה על ספורט הכדורמים במשך 3 עשורים מתחילת שנות החמישים ומוזכרים בו הרבה "בת גלימים" ששירתו את הנבחרת הלאומית
הרבה תמונות והרבה צילומי כתבות מהשנים
ש"כדורמים" היה אייטם תקשורתי
3. נמרוד דרייפוס
אחד מגדולי הכשרונות בכדורמים הישראלי,אך בגילאי הבוגרים לא מיצה את עצמו משום שפנה לכדורגל.
מאחר ובספורט אנחנו לא עוסקים ב"אילו" ו "אם" ואין לנו כלים לחזות איך הכשרון היה מתפתח יש בכדורמים הישראלי לפני ואחרי נמרוד כשרונות רבים שגם מיצו את עצמם וגם שיחקו בליגות מהטובות בעולם.
די אם נזכיר את רוני קרן מקרית טבעון , טל סנונית מגבעת חיים ואח"כ מכבי קרית אונו , זוהר רהב גבעת חיים ואח"כ אסא תל אביב
ועוד היד נטויה
מאחר ואני מודע לכדורמים החל מאמצע שנות השישים , הרי שנזקקתי לאנשים טובים ,שחקני כדורמים בעבר הקודם לכך בכדי שיעזרו לי לתעד את ההיסטוריה של הענף.
אנשים טובים כמו מוקה מרגלית ,רודי ריהן ,מיכה קניץ עזרו לי כפי יכולתם
גם מנחם היטה כתף ועזר לי בקשר אל האנשים ועוד ממשיך ועוזר.
עכשיו אני מבקש מכל מי שיש לו חומר בכתובים בסיפורים ובתמונות על אנשי הכדורמים בבת גלים ובחיפה שישלח אלי למייל או שיצור עימי קשר ונקבע פגישה. המטרה ליצור אלבום או כל מתכונת אחרת להנצחת אנשים יקרים לכם כמו יצחק ביגר ז"ל כמו אפריים ביגר ז"ל כמו חגי אגם לבן ז"ל ועוד אחרים שאיני מודע ויודע את פועלם בכדורמים. דורות רבים של שחקני כדורמים ובכללם אני לא ידעו מאומה על אנשים אלה
ככל שהזמן עובר כך השכחה גוברת. האינטרנט הוא הזדמנות לתקן את העוול , על כן אנא שתפו פעולה
ולבסוף מי יתן ובפרוייקט השיקום ומגרשי הספורט תכלל גם בריכה…..מה זה כמה מיליוני דולרים בשביל הטייקונים שהזכרתם פה
המייל של האתר
waterpolo.israel@gmail.com
Good morning to all of you ,good people.It is great to read what each of you have to say .I feel a little out of place since I don't remember all of you by your names only ,but i hope to improve my memory in the coming year.Just one more thing about the BAT GALIM'S TEAM.My best part of being a soccer player was to play with Roby youngHe was a special player.Molco,I love you
shuka
חברות וחברים יקרים,
אחת התמונות הכי מרגשות שחוויתי בעת המפגש הגדול התרחשה כך:
אחי דוד הופיע לידי בחברת בחור ואמר, נא להכיר, דני האילם. כולנו זוכרים את דני האילם, שהיה אהוד ואהוב בכל השכונה. ובכן, חיבקתי את דני בחוזקה, נישקתי אותו על לחיו והובלתי אותו אל מויישיק מולכו. מויישיק כל כך התרגש, שהוא חיבק את דני, נישק אותו ובכה כמו ילד קטן – זו היתה תמונה יפה וטהורה, אחת היפות שראיתי מעודי. צילמתי את התמונה ושלחתיה דרך ארנון למויישיק. אני אוהב אתכם חברים. ברכות לכולם מוקה
הי מוקה
גם אני זוכרת את דני האילם הוא גר בשיכון חיילים משוחררי והיה משתתף במשחקים הפרועים שלנו בסמטאות ובדשאים. אחותו ,רותי, היתה תמיד לצידו ושמעתי שהיא משמשת במתורגמנית לשפת הסימנים בבתי משפט. היכן אוכל לראות את התמונה? כמו כן צלמת גם תמונות בשולחן שלנו האם הכנסת אותם לאתר בת גלים. אם דני קורא את השורות הללו אני מוסרת לו שלום חם וזוכרת אותו כילד נחמד, נאה ותוסס. אורה מורג
רותי האילמת לא היתה אחותו של דני.
רותי גרה בדב הוז 5 בקומה שלישית מעל משפ' הולנדר והיה לה אח אחד שהיה שומע.
דני האילם היה גר בכניסה ליד משה מולכו ועד כמה שזכור לי היה בן יחיד.
גם אני מאד התרגשתי לפגוש את דני, הוא הכיר לי את אשתו ולקח את מספר הטלפון שלי. כמה טפשי שלא ביקשתי ממנו את האימייל שלו.
גם רותי היתה במפגש.
צודקת ומדייקת אילה.
דני קלצ'קו היה גר בסימטת כ"ג 9. ובכניסה זו גר גם מוטי דיסקין ומשפחתו. ומשפחת פרסר. וגם אני שעדיין בקשר עם דני.ואף דאגתי שיכניסו אותו למיפגש מאחר שהוא לא נירשם מראש. בעזרתו של נגיד התאפשר לדני ורעיתו גאולה לשלם ולהשתתף במיפגש זה. שגרם לו וכמובן גם לי ולרבים אחרים להתרגשות רבה בהזדמנות זו מזל טוב לגאולה שחגגה יום הולדת בימים אלה.
היה מרגש גם ליפגוש אותך אילה וגם אותך מוקה. להזכירך ליפני שנים ביקרתי אותך בעסק במינכן עם רעיתי עליזה. ועיכבת אותנו עם עוד קפה ועוד קפה כדי שנמתין ליורם שהיה בדרכו לחופשה . לצערנו לא פגשנו אותו. אך תוך כדי קיבלת טלפון מרובי מארה"ב להזכיר לך שהוא מגיע אליך לגרמניה.בספריה שלי בנוסטלגיה המיפגש תחת השם yair givon לשעבר וודובוז. יש תמונות גם שלך מוקה וגם שלך איילה ואחרים.
בספריה השניה שלי בתמונת השער רואעם אותי ליד בובת שלג בחורף 1950. בספריה זו יש תמונה שלי עם דני. עוזי חקלי ומיכה פרסר. סליחה על כתבה ארוכה זו. אך אני מקוה שיש תשובות לכולם.
בידידות,
יאיר..
במקום המילה: רואעם צריך להיות: רואים.
רותי היא הבת הכורה של משפחת לוין שם האח מאיר והיתה עוד אחות צעירה יותר,האח מאיר היה שומע מצויין ועדיין משמיע דברי חכמה ,אפשר היה לראותו ולשמעו במפגש, אילה צודקת באשר למקום מגוריהם הישן, כמה טוב להיזכר בכל הילדים הנפלאים
דני קלצ'קו ואני היינו חברים טובים בילדות ובילינו המון ביחד. גם מחוץ לבת-גלים.
אמותינו היו חברות והוא היה נוסע איתנו לכל מיני מקומות, כמו למשל לבקר את סבי….
גם לי היו כמה תמונות שלו בילדות. הפכתי את הארכיון שלי בבית ולא מצאתי אף אחת.
בהתרגשות הפגישה לא שאלתי את דני שאלות כמו מה הוא עושה היום ואם יש לו ילדים וכמה.שאלות בנאליות….
זכור לי שהוא עבד ב"צים" ושהוא למד ב"בסמת" או משהו כזה.
יאיר – תמסור לו בבקשה את האימייל שלי
ayala@eilati.co.il תודה.
יאיר אהלן
כמו שכבר הזכרתי לצערי עזבנו את הארץ מיד לאחר המפגש ולא יצא לנו להפגש עם אף אחד
יאיר במידה ויש לך אפשרות להעביר לי את האיי מייל של דני אודהלך מאוד מוישיק
אהלן אילה,מוקה, מוישיק, יאיר וכל מי שרצה את האי מייל של דני קלצקו.
klache6@walla.com
טל ביתי-048345237.
.מוישיק תמסור שלום לבת כיתתי אילנה
היידה מכבי בת-גלים .
שלכם תמיד,מסמטת קל"ח 11 קומה ראשונה.
איתן
יום אחד בסוף שנות ה-60 או אולי אפילו מאוחר יותר, ביקרתי את ידידי משכבר הימים, עודד שטראוס והוא בתמימות שאל אותי אם יש לי 10 לירות (כיום השובי הוא כ-40 ש"ח). מאחר וביני ובין עודד אף פעם לא היו חשבונות של כספים שלפתי מיד את השטר שביקש ונתתי לו. כתמורה הוציא עודד פנקס, תלש דף ונתן לי אותו. לא הבנתי במה המדובר עד שהצצתי בפיסת הנייר שבידי וקראתי: "תרומה למאמץ העליה לליגה הלאומית". זה היה טריק זול, חייכתי ושמחתי שידידי נתן לי הזדמנות לעזור ליריבה הערונית שנפלה לליגה השניה מאחר והרבה חברים שלי משחקים בה.
נפרדתי מעודד ושמתי את הקבלה בארנקי ובכל הזדמנות שאיזה אוהד מכבי הטריד אותי הוצאתי את הארנק והראיתי לו את הקבלה. ברוב המקרים התנצל, במבוכת מה, אוהד מכבי ונפרדנו בלחיצת יד.
תודה עודד על שנתת לי את ההזדמנות לעזור ולקבל מנת כבוד מאוהדי מכבי. אגב, אתה עדיין חייב לי….. מתלוצץ ידידי
אסיים בקדימה מכבי, קדימה הפועל, קדימה בת גלים.
יום אחד בסוף שנות ה-60 או אולי אפילו מאוחר יותר, ביקרתי את ידידי משכבר הימים, עודד שטראוס והוא בתמימות שאל אותי אם יש לי 10 לירות (כיום השובי הוא כ-40 ש"ח). מאחר וביני ובין עודד אף פעם לא היו חשבונות של כספים שלפתי מיד את השטר שביקש ונתתי לו. כתמורה הוציא עודד פנקס, תלש דף ונתן לי אותו. לא הבנתי במה המדובר עד שהצצתי בפיסת הנייר שבידי וקראתי: "תרומה למאמץ העליה לליגה הלאומית". זה היה טריק זול, חייכתי ושמחתי שידידי נתן לי הזדמנות לעזור ליריבה הערונית שנפלה לליגה השניה מאחר והרבה חברים שלי משחקים בה.
נפרדתי מעודד ושמתי את הקבלה בארנקי ובכל הזדמנות שאיזה אוהד מכבי הטריד אותי הוצאתי את הארנק והראיתי לו את הקבלה. ברוב המקרים התנצל, במבוכת מה, אוהד מכבי ונפרדנו בלחיצת יד.
תודה עודד על שנתת לי את ההזדמנות לעזור ולקבל מנת כבוד מאוהדי מכבי. אגב, אתה עדיין חייב לי….. מתלוצץ ידידי
אסיים בקדימה מכבי, קדימה הפועל, קדימה בת גלים.
אני בטוח שהבנתם בכתבה הקודמת שמדובר בקבוצת מכבי חיפה אשר בשנה המדוברת נפלה לליגה השניה.
רובי יאנג
מחר אעביר לאתר בת גלים תמונה שמוכיחה שהדודנים יאנג היו תקופה קצרה במדי מכבי !!!! רובי
משה מולכו
אני קורא את המסרים שלך ביחס לקבוצת הכדור סל של מכבי בת גלים. התקופה המדוברת היא תקופתו של המאמן שלנו אברהם טאובר שהיה אחלה גבר ואחלה מאמן.
אתה ומאיר פדרמן הייתם מהצעירים בקבוצה (הילדים שלנו) , יתכן ומשום כך שכחת את הלל גולדברג ז"ל וגדעון כהן. אתה ומאיר התחלתם לשחק למיטב זכרוני,מספר שנים אחרי שהקבוצה כבר שיחקה עם טאובר ויתכן כי קורות הקבוצה בשנים האלו אינן ידועות לך. בעיקרון היינו שישייה או שביעייה שהייתה מעמודי התווך של הקבוצה ושלקחה על כתפיה את מירב המעמסה במשחקי הקבוצה ושותפה במרביתם.
למיטב זכרוני,עמי שפינדל שיחק בעיקר באזור הצבע (אז זה נקרא הפיבוט).עמי היה גבוה וחזק.(עמי היה "המצפון" שלנו, המפשר והמרגיע)
מרכז בד"כ היה גדעון.
צביקה אקסלרוד,קלע פינתי מצד אחד ומצד שני עוזי בלוטרייך עליו תמיד השלכנו את יהבנו ושהיה קלעי בחסד עם קליעה קצת משונה , מצד הראש, אבל באחוזים גבוהים. גבי וייס ז"ל שהיה גם גדול ותפס נפח מקום,שיחק מתחת לסל ומרקו שגם הוא היה מרכז וקולע. אתה למיטב זכרוני שיחקת גם כן בחצי פינה והיית קלעי טוב.
המשחקים המעניינים והטובים נערכו נגד קבוצות בפריפריה,כמו נגד מכבי קריית מוצקין,עם לייבל'ה דובדבני ולרמן,נגד מכבי חיפה עם "בודהה" ואיכסי,נגד קבוצות מהפועל חיפה והפועל קריית חיים וגם קבוצה מקיבוץ יגור.
אנחנו גם נסענו למשחקי חוץ נגד ברית מכבים עתיד במגרשם שבצפון ת"א,בה שיחק מחרובסקי , נגד מכבי רמת גן,אצלם שיחק לנגווייל (שמאוחר יותר הפך לשחקן כדור יד).
כנראה שבתקופה הזו עדיין לא שיחקת איתנו.
אני למעשה הפסקתי לשחק עם גיוסי לצהל בחודש אוגוסט 1957.
אותך מולכו לא ראיתי משנת 1957. אינני יודע איך אתה נראה היום,אך אני חייב לציין שהיית ילד יפה,רזה,קצת גבוה,תמיד מחייך ולא אגזים אם אומר שהיה לך גם חוש הומור. באמצע אימון עם כל הרצינות היית יכול לעשות או לומר משהוא וכולם היו פורצים בצחוק.
אשמח אם תכתוב יותר על הזיכרונות שלך מאותה תקופה,כי הייתה לנו תקופה יפה בבת גלים וגם בפעילות הספורטיבית שלנו.
גדעון שלום.
האם אתה גדעון שהיתה לכם מכולת בשד' בת-גלים פינת השרון. ואם כן יש לך אחות תמי. אנו אוספים פרטים לגבי בני המחזור של תמי.. אין לנו פרטים של תמי. יהיה נחמד אם תוכל לרשום את כתובתה .טלפונים והמייל שלה.
תודה.
גדעון אתה יכול להיכנס לאלבומים שבאתר בת-גלים נוסטלגיה. ושם יש תמונות שצילמו משתתפי הכנס ויש למולכו תמונות רבות.
יאיר.
גדעון אהלן
מאוד שמחתי לקרוא את תגובתך למכתבי ואיתך הצדק שכחתי כמה חברה קבל את התנצלותי
אין ספק הלל זל, ואתה גדעון שתהיה לנו בריא עברו מאז ששיחקנו יחד 50 שנה חתיכת תקופה חביבי
אך לשכוח אותך אי אפשר נכון הייתה רכז וקליעה ביד שמאל
מסכים איתך בקשר לאברהם טאובר מאמן טוב שמאוד אהב את כולנו ואם זיכרוניאינו מטעה אותי הוא הזמין את כל הקבוצה לחתונתו
נכון מרקו ואני היינו שני הילדים של מכבי בת גלים ומשם המשכנו כולנו למכבי חיפה
גדעון מודה לך על המחמאות אך כולנו ללא יוצא מין הכלל נראינו יפים וחזקים
אך דברים השתנו מאז יותר משקל יותר שיבה ויותר סבלנות אך ככה זה היום אני צופה במשחקי הכדור סל כדור רגל טניס של כל נכדי להתראות עד הפעם הבאה וכל טוב
נא לא לדאוג, לא שכחתי ולא אשכח את מגרשי הספורט על יד פסי הרכבת, (רחוב החייל, בת גלים). אגיע בשבוע הבא לארץ להשתתף בחגיגת 80 שנה להפועל חיפה ולהוצאת הספר על הסטוריית האגודה ואפגש עם מיקי הרציג, נציג העיריה, מהנדס ואולי עוד חברים מועדת מיפגש ותיקי בת גלים. אם בא למישהו מהקוראים, שאיכפת לו מנושא זה, רעיון מבריק איך לאסוף מיליון דולר או מי יכול -יכולים לתרום למטרה נעלה זאת, אנא השמיעו את קולכם. תודה, רובי יאנג
ולשאול אותו איך הוא מתכוון לעשות זאת לטובת השכונה,רק אם יובן ממנו שאין כוונה לכך אז מחפשים מקורות איסוף,לא מומלץ להקל על ראש העיר בעניין אלמנטרי שכזה בנוסף הוא ורק הוא יודע מי בוחש בעניינים איזה תוכניות בקנה מתי והיכן,רצוי לרתום לכך אחד מוותיקי בת-גלים החי בשכונה ומכיר את הנפשות כיום אחרי הכל התושבים הנוכחים חייבים להיות חלק ממימוש הרעיון המבורך.
!רובי יקר
רובי כל הכבוד לך
המון הצלחה לך במשימה לא כל כך קלה
תמיד אשמח להיות לך לעזר
שנה טובה לכם ד"ש חמה ליהודית
אוהב אותך מוישיק
הערה לרובי,
אם תבוא, הפעם אתה אצלי! ולכך יש סיבה:
ארנון קרומהולץ ואנוכי מתכננים טיול בארה"ב, שלא יעלה לנו הרבה, חוץ מטיסות, רכב שכור ודלק, מכיוון שאנו מתכוננים ללון אצל כל החברים שהיו במפגש; כלשון מדן ועד אילת, מניו-יורק ללוס אנגלס, כולל דאלאס-טכסאס; האו אבאאוט זאט?
שאלה לך ולאוהדי הכדורגל:
מה עם משה פלדשטיין? האם לא היה בת גלימי, לפחות חלקית?
ברכות לכולם, מוקה
הערה למוקה
מדן ועד אילת מניו גרסי ניו יורק וכו וכו וכו וכוווווווווווווווווווווווווווווווווו
שנה טובה לכולם מתגעגים אילנה ומוישיק
It is unbelieveable!!!
I TYPED IN GOOGLE MY NAME:
ZEHAVA HAAS BLACKMAN
ALL MY PICTURES THAT I SEND TO THE ALBUM OF
BAT-GALIM, APPEARED THERE!!!!
IF YOU HAVE AN ALBUM,TRY TO DO THE SAME.
IT IS AMAZING!
I wrote TAMAR GOSHEN–who is my niece,her album appeared-
The same with MY COUSIN: MENACHEM LESS.
VERY SIMPLE ,
if you have an album type your name in GOOGLE (and press search) and you will see all the picture in your Album.
אני בא, אבל אהיה בחיפה. מבטיח שבפעם הבאה אני אצלך ומאיים שלא תוכל להפטר ממני…. כפי שכתבתי בעבר הבית שלי פתוח, רק שתדע שכל האורחים שלי חייבים לגזום את הדשא ולהוציא את הזבל לכביש פעמיים בשבוע.
אגב, משה פלדשטיין ,עליו השלום, לא היה בת גלימי כמייטב ידיעתי
רובי שלום מחכה לך כל היום ,הכנו עצים ,לשתול לאורך הפסים ,שהכדורים לא יעופו מעבר לפסים ,
לגבי מוקה ,הוא לא מפחד להוריד את הזבל , מאחר ואני בא איתו , מחכים בשכונה . ארנון
ארנון, אולי לא תאמין אבל הקימו חומה גבוהה בין המגרש שעל יד הפסים לבין פסי הרכבת. אני חושב שהחומה הוקמה לאו דוקא כדי להגן על התושבים שגרים בשיכון מרעש הרכבות העוברות כל חצי שעה, אלא ובעיקר למנוע משחקנים ללא מיומנות (בלי להזכיר שמות-מוקה, מולכו, וארנון) מלפגוע במכוניות שעוברות בכביש הראשי…. רק מתלוצץ. שלך רובי
היי רובי !
אין לי את הפלאפון שלך ? שלי מ0544476654
להתראות ארנון
לכל הבת גלימים באשר הם
מאחלים לכם שנת בריאות וכל טוב
אוהבים אותכם אילנה ומוישיק מולכו
הלילה בחצות תצפורנה כל האניות בנמל ובמפרץ חיפה כדי לבשר את בואה של השנה החדשה 2008 .
בת-גלים תקלוט בשמחה את את התרועות ותעביר אותן לכל חבלי הארץ והעולם בתקווה וכמיהה לשנה נהדרת שתהיה שנה ירוקה עם בריאות ואושר לכל הילדים בגיל ובנפש.
ותיקי בת-גלים היקרים,
מפגש ותיקי בת גלים שהתקיים ביום ה' 15.11.2007 היה מרגש מאד ולרבים מאתנו – חוויה בלתי נשכחת.
האירוע המשותף סחף את כולנו בגלי הנוסטלגיה והחברויות הישנות. גלי התגובות והרגשת כולנו היא כי החוויה האדירה עדיין לא פגה.
בקרוב ננסה לרגש אתכם שוב באמצעות תקליטור ה- DVD שיכלול את המצגת שהוקרנה במהלך המפגש ותיעוד מצולם בוידאו של המפגשים האישיים והתוכנית באולם "יסמין".
בימים אלה אנו מסיימים את עריכתו והפקתו הסופית של התקליטור ע"י ציוותה של דליה טרניו, לקראת הפצתו למזמינים מראש.
מאחר ותהליך הפקת עותקי התקליטורים מבוצע במהדורה ובמהלך חד-פעמי, כמות העותקים שיופקו מותנית בכמות העותקים שיוזמנו מראש על ידכם.
מאחר והגענו לישורת האחרונה בתהליך העריכה, המעוניינים בתקליטור, מתבקשים לשלוח מיידית בקשת הזמנה בכתב, בציון שם פרטי, משפחה,
כתובת דואר אלקטרוני, כתובת למשלוח וכן מספרי הטלפון הנייד והקווי בבית.
לבקשה יש לצרף המחאה ע"ס 25 ₪ לפקודת דליה טרניו.
הבקשה תישלח אל: דליה טרניו, רח' לאה ,15 חיפה, 34403.
אנא הקפידו על ציון כתובת הדואר האלקטרוני שלכם בהזמנה. אשור הגעת ההזמנה לדליה טרניו יהיה באמצעות הדוא"ל.
מיד עם גמר ההפקה ישלחו התקליטור והקבלה על התשלום לכתובת שתצוין במכתבכם.
בברכה אמיצה
הוועדה המארגנת
ותיקי בת-גלים היקרים,
מפגש ותיקי בת גלים שהתקיים ביום ה' 15.11.2007 היה מרגש מאד ולרבים מאתנו – חוויה בלתי נשכחת.
האירוע המשותף סחף את כולנו בגלי הנוסטלגיה והחברויות הישנות.
גלי התגובות והרגשת כולנו היא כי החוויה האדירה עדיין לא פגה.
בקרוב ננסה לרגש אתכם שוב באמצעות תקליטור ה- DVD שיכלול את המצגת שהוקרנה במהלך המפגש ותיעוד מצולם בוידאו של המפגשים האישיים והתוכנית באולם "יסמין".
בימים אלה אנו מסיימים את עריכתו והפקתו הסופית של התקליטור ע"י ציוותה של דליה טרניו, לקראת הפצתו למזמינים מראש.
מאחר ותהליך הפקת עותקי התקליטורים מבוצע במהדורה ובמהלך חד-פעמי, כמות העותקים שיופקו מותנית בכמות העותקים שיוזמנו מראש על ידכם.
מאחר והגענו לישורת האחרונה בתהליך העריכה, המעוניינים בתקליטור, מתבקשים לשלוח מיידית בקשת הזמנה בכתב, בציון שם פרטי, שם משפחה, כתובת דואר אלקטרוני, כתובת למשלוח וכן מספרי הטלפון הנייד והקווי בבית.
לבקשה יש לצרף המחאה ע"ס 25 ₪ לפקודת דליה טרניו.
הבקשה תישלח אל: דליה טרניו, רח' לאה ,15 חיפה, 34403.
אנא הקפידו על ציון כתובת הדואר האלקטרוני שלכם בהזמנה. אשור הגעת ההזמנה לדליה טרניו יהיה באמצעות הדוא"ל.
מיד עם גמר ההפקה ישלחו התקליטור והקבלה על התשלום לכתובת שתצוין במכתבכם.
בברכה אמיצה
הוועדה המארגנת
רובי יקר, אתה טועה ובגדול!
החומה נועדה למנוע משיקי מלקפוץ מן הרכבת ולהצטרף אל החברה המשחקים!
רובי יקר,
חבל שלא קראתי את תשובתך מלכתחילה, מילא. ודרך אגב, אתה עוד לא יודע מה האורחים שלי חייבים לעשות!
לכל הבת גלימים!
שתהיה לכם שנה טובה ומבורכת; עם שופר, בלי שופר, העיקר לתק… (עזוב זה!ברכות לכולם, מוקה.
To all our friends in Bat Galim and from Bat galim We wish Healthy and Happy New Year!!!
Enjoy life and your families….
Ari, Lei and Asia
ותודה על המפגש הנהדר ועל היוזמה הברוכה
I have some free time away from home so I have had time to write an article that I wanted to write a long time ago, about a period in Roby's and Shuka's lives that only a few of you are familiar with. I's sorry that it is in English. It is in Batgalim.org.il
I found lots and lots of very old pictures about sports in Bat Galim and I'll put them in the Bat Galim sports' album when I return home towards the end of the week. Roby also sent me a whole bunch of sports' pictures which will be inserted as well.
Very very few (maybe 5-6) sent me any kind of sports' pictures. 95% of all the pictures there are mine, pictures that I found digging into any source that I could.
I just cannot believe that with all the basketball players in Bat Galim, nobody (excepy Gideon Cohen with 2-3 old gymnastic pictures) has pictures to send. The oldest basketball pictures I have are those of Rudi Rehan coaching the Bat Galim girls in their game in Zichron.
Could it be that Bat Galim's Basketball of the 60's and 70's was just an illusion?
Well, now I have a few more haters. That's OK.
I want to join all those who wished us a happy new year with my own blessing for PEACE, HEALTH, and HAPPINESS.
By the way, why is New Year called "Sylvester" in Israel?
YESH!!! Bat Galim Second and Third Soccer Teams, in Batgalim.org.il
וידידי העמותה לתולדות חיפה
הסיור הקרוב יתקיים ביום ששי ה-11 בינואר 2008.
שם הסיור: "בת-גלים בעקבות סופרים ומשוררים".
המדריך: הסופר ג'ק קנו.
מקום ושעת המפגש: 09:30 ליד "יטבתה בעיר" (תחנת רכבל).
כולכם מוזמנים
You did not write that the e-mail you got
–
was from your cousin Zehava Haas Blackman?
גלידת תל חנן עוד נמצאת?
כבר הכנסתי, ואני ממשיך להכניס, תמונות ספורט של בת גלים. אני פונה פעם אחרונה לכל שחקני הכדורסל ששיחקו מ-1950 ומעלה. אין לי אף תמונה מכם.
זה לא מצחיק שישנן לי תמונות של בנות בת גלים כדורסל מ-1933 אבל אין לי אף תמונה מכל החבורה של שפינדל-מולכו-פדרמן ועוד ועוד?
זאת הפעם האחרונה שאני פונה לכדורסלנים. אם לא תשלחו לי תמונות, חתיכת הסטוריה של 15 שנות כדורסל בבת-גלים-חיפה תיעלם.
באנגלית אומרים
It is your call.
געגוע!
היום נתקלתי בפעם הראשונה במאמר על בת גלים דבר אשר העלה דמעות בעיני.
אומנם אני צעיר מרוב הכותבים אך גם אני נולדתי ,גדלתי ועברתי את מרבית חיי בבת גלים ובערך לפני 10 שנים עזבתי את השכונה המופלאה הזאת (היום אני בין 35).המון זיכרונות ותמונות ילדות יש לי מהמקום הזה, גרנו משפחתי ואני בשדרות בת גלים(הרחוב היפה ביותר לדעתי) ועד היום אני זובר את עצי הוושינגטוניה שהיו מתנדנדים מצד על צד ותמיד היינו בטוחים שהם ייפלו. הקיזנו היה חלק בלתי נפרד מילדותי והוא היה נשקף מסלון ביתי כך שיש לי הרבה שעות תצפית על המבנה המדהים הזה. ריח הים ואוו! עד היום הריח הזה עולה לאפי בעיקר בקיץ שהאצות היו עולות והריח היה חריף ביותר. אולמי בת גל המפורסמים.וגם אני הספקתי עוד להינות מבריכת השחייה עד שהיא נסגרה בצער רב זמן קצר שצביקה ז"ל שגר בית מולנו והיה בן בית אצלנו טבע ונפטר(סיבה ששנים חשבתי שהיתה לסגירתה של הבריכה).
זוכר את המשחקים שהיינו משחקים בבריכה הריקה וכמובן במגרש הכדורסל(העקום) בצמוד עליה. זוכר במובן את הטיילת שרק נבנת ש"בזכותה" ריסקתי את רגלי לאחר שהתיישבתי על אחד הבטונדות שקבעו את הספסלים(בל בת גלימי יודע על מה אני מדבר). זוכר כמובן את ה"ביצים של גוראל" שהם רק נבנו איך קיבלנו נסיעת מבחן הרבה לפני כולם.
זוכר כמובן את המכולת הקטנה והמדהימה של רוזן שבמקום עודף היה נותן בזוקות,וחנות לידו את פרדי(עם השפם) שהיינו קונים ממנו תחפושות.
וכמובן גלידת תל חנן המפורסמת מול הקזינו.
ויש עוד המון המון זכרונות ואין ספק שזו היתה תקופה יפה וכיף להיזכר בה ולדעתי בת גלים היתה ואני מקווה שעוד תהיה השכונה היפה ביותר בחיפה ואולי בארץ כולה ומי יודע אולי ביום מן הימים אני ומשפחתי הצעירה עוד נחזור לשם.
ולסיום ליורם מלצר, אין לי מושג מי אתה אבל הצלחת לדגש אותי מאוד מאוד מאוד בכתבה זו ואף שחלפו הרבה שנים היא עדיין מעוררת הדים תודה לך. ולכל הבת גלימים באשר הם שאו ברכה ושנה אזרחית טובה לכולכם.
אשמח לקבל עוד פרטים על השכונה ותגובות.
בברכה עופר
הערב סיימתי עבודה של עשרות על גבי עשרות שעות בחיפוש תמונות, העתקתן, וכו'. ס"ה יש לנו עכשיו 192 תמונות ספורט, אך הייתי אומר שלפחות 95% מהן הן אחרי שנת 1960.
כל מה שנותר לי לעשות זה להכניס את תמונות רובי יאנג שהוא שלח אלי בסי.די שעדיין לא הגיע.
סוף-סוף מצאתי תמונת כדורסל אחת של מכבי חיפה עם מולכו.
אם מישהו רוצה להכניס תמונות בעתיד, כתבתי לפחות עשר פעמים לאן לשלחן.
תוכלו לעזור גם אם תצלצלו או תכתבו אימייל לספורטאי עבר שלא קוראים את מלצר ואין להם מושג מה הולך, ואולי דרככם הם יוכלו לשלוח תמונותיהם.
זהו. אני את שלי עשיתי.
תשעים וחמישה אחוז מהתמונות הן לא אחרי 1960. הן ל-פ-נ-י 1960
מה זה "ביצים של גוראל" הנ'ל חידה לקשישים שבחבורה.
סוף סוף אחרי שנים הסנונית הצעירה הראשונה מופיעה החורף הלוואי ורבים נוספים יבואו לכאן. ברוך הבא מר עופר
הרכבל
הרכבל ממסעדת יוטבטה עד למעלה בואכה סטלה מאריס נקרא על שמו של מר גוראל ז"ל ראש עירית חיפה.
איתן
ואיך נקרא הרכבל מהמסעדה למעלה בואכה מפרץ הדייגים ?
שהוזכרה כאן על ידי עופר.מה קורה עם הבת סלויה?
איזה כיף לקרוא מסרים של דור הצעירים!
אתם בת-גלימים בדיוק כמונו עם חוויות לא קטנות משלנו, אז יאללה, המשיכו לכתוב, ואל תשכחו להיכנס גם לאתר בת גלים
batgalim.org.il
לאלי ולמנחם
תודה לכם על הברכות ואני ישמח תמיד לשמוע עוד פרטים על בת גלים כמו למשל שזכור לי בילדותי שצילמו סרט בקיזנו(אבא שלי היה אחד הנציבים) ופיצצו אותו או משהו כזה ידוע למישהו משהו על זה?
אני ישמח לשמוע פרטים
שיתנו ספורים רעננים כדי שתהיה רוח גבית לגולשים באתר הזה,לא שספורי העבר הרחוק אינם מרתקים להיפך אבל צריך המשכיות כמו בים,גלים חדשים מביאים תקווה וחיים,יאללה בתגלימים קפצו למים יש מקום לכולם,עם או בלי בגד ים,אין מבחני כניסה כל ספור ומעשיה יתקבלו בברכה
אתמול בערב היה לי העונג לפגוש את חברי הוועדה המארגנת של ותיקי בת-גלים. היה מרגש מאוד לקבל את מגן ההוקרה ואת המזכרות הנוגעות ללב מהאירוע. חברי הוועדה נתנו לי גם תצלום של אוניית המעפילים "חיים ארלוזורוב" ולא ידעו שאני "קשור" אליה אישית, שכן היא האונייה ULUA שנרשמה בהונדורס, ע"ש אחד הנהרות הגדולים במדינה. ואני את ילדותי ביליתי בהונדורס.
בכל אופן, תודה רבה ושתמשיכו להיות מקסימים ופעילים
יורם
אכן היה ממש כיף לפגוש את הזוג מלצר אתמול בערב – ובפרט לדעת שאכן קיים יורם מלצר כי עד עכשיו לא פגשנו אותו אלא רק נהננו מחסדיו באינטרנט! פגשנו יורם מקסים מענין ומלא ידיעות כרימון – ובאמת היתה הרגשה שכולנו כבר מכירים מזמן…. מקוים שתהיינה עוד פגישות נוספות וכמובן נשמור על קשר הדוק.
תודה לך יורם – ובברכה בת גלימית – להתראות!
I wish I could be in the "get-together" of the Organizing Committee with Yoram Meltzer. I would have loved to meet him. Maybe in my next trip to Israel.
Happy New Year
p.s: I was happy to read Yoram's note that he also knows that Chaiim Arlozerov was originally named ULUA (before she was purchased by the American Coast Guard), just like I wrote in my second article on Haiim Arlozerov. I read it in one place only when I researched the history of the ship for my article, and I'm glad that now I have somebody who 'seconed" this fact!
בשנות ה-70 צילמו בקזינו סרט על פיגוע הטרור במלון "סבוי" תל-אביב.
בין השחקנים ששיחקו בסרט היתה חנה לסלאו.
מאיזו שהיא סיבה הסרט הזה לא הגיע לאקרנים.
אני זוכרת שהניצבים והשחקנים הסתובבו בבת-גלים בפיג'מות בלילה. באותו לילה צילמו את הפיגוע שנערך במלון "סבוי" בלילה ואורחי המלון התעוררו מהשינה בזמן הפיגוע.
מלון סבוי בתל-אביב היה ליד הים. כך שהקזינו היה מקום אידיאלי לצילומי הסרט.
שנים אחרי זה היה נראה הקזינו כמצבה שחוללה, שרוף והרוס.
למה הקזינו נאחס אחרי נאחס למרות שהיה נכס במשך הרבה שנים לפני שהפך לעזובה
שייע גלזר גיבור החלומות והילדות של רבים הגיע לגבורות ומגיע לו הרבה ברכות ומזל-טוב, מה זה קשור לבת-גלים ? אצלי זה מתקשר עם ימי הילדות,לרעיון הנפלא בהקמת מגרש בשכונה יש לשייע מניית יסוד בהנחלת האהבה לכדורגל,מנחם תן קצת במשיכת קולמוסך על הענק הזה, קדימה מכבי בת-גלים
עופר שלום, להשלמת התמונה: סילביה הבת של רוזן מהמכולת היא בת כיתתי מבית הספר היסודי, והיא גרה בבת גלים. היא מעולם לא עזבה את השכונה. כמובן שהמכולת כבר לא קיימת וגם האדון והגב' רוזן לא איתנו. בקשר לגלידת תל חנן עדיין נמצאת ומופעלת רק בקיץ. אבל ממול ליד מסעדג יש גלידה מאד נחמדה נוספת, ועכשו סיימו לשפץ שם חנות גדולה ויפה, שכוללת גם את השטח של בית המרקחת שהיה לפני שנים רבות וגם את החנות של פירסט , שאולי אתה צעיר מכדי לזכור אותם. בכל אופן עשו שם פינה ממש חמודה עם מקומות ישיבה בפנים, וכמובן בימים יפים גם בחוץ.
תחיה היתה גרה ברחוב העליה ארבעים ומשהו.מאיזה צד בדיוק היא משתייכת למשפחת רוזנפלד?האם היא היתה בפגישה בנובמבר?
בקשר לשייע גלזר, אני לא יודע כיצד בדיוק לשייך אותו למגרש המשחקים החדש שכמה מאיתנו מנסים להרים. אגב, כשכתבתי לעתון "חדשות" בשנות ה-80 המוקדמות, עשיתי איתו ראיון ענק שהתפרסם על ארבע עמודים. הוא היה גבור הכדורגל שלי (יחד עם אלי פוקס) בשנות ה-50. אגב, הוא היה השחקן הישראלי המקצועני הראשון בכל ספורט שהוא כששיחק בפרנבחצ'ה כמקצוען ושיגע את כל טורקיה!
בהזדמנות זאת אני רוצה לפנות לצעירים מאיתנו. אני התרכזתי די הרבה בספורט גם בכתבותי כאן וגם באלבומי התמונות. אבל הבת-גלימי האחרונים שאני יודע ששחו, שיחקו כדורמים, כדורגל, או כדורסל הם היום בני ששים. האם מישהו מכם היה ספורטאי (נניח לפחות בליגה ב') באיזה שהוא מקצוע?
ואני חושב שהגיע גם הזמן שאקי או מישהו אחר יספר לנו על הבת גלימים הגדולים ביותר בכל ענייני הגלים, הרוח, והים. זהו דור בלתי ידוע לרוב הזקנים שבינינו, ומאחר ואנחנו היו אלה שהתחלנו עם סרפינג (בשימוש חסקות וחגורות ההצלה של "חיים ארלוזרוב") הרי שזהו שטח ספורט שמעניין אם כולנו (אני עשיתי סרפינג וגלשני רוח כאן בפלורידה די ברציפות עד לפני 5 שנים. מאז ניסיתי פעמיים או שלוש אך אינני יכול יותר. שרירי הרגליים לא מחזיקים אותי יותר כשאני דורש מהם להחזיק את הגוף ולהניע אותו לכוון הדרוש).
שבת שלום
אם למישהו מהצעירים ישנן תמונות ספורט עם קשר בת גלימי, אנא שילחו אלי ל-
TMUNOTBATGALIM@GMAIL.COM
אקי, ישנן באלבום הספורט 3-4 תמונות מחוף הגלישה בדרום בת גלים. הרגיש חופשי להכניס עוד כמה בהשתתפות בת-גלימים!
ט
בו בקיאים הצעירים של היום זה להביט בטי.וי ולגלוש באינטרנט…סתם סתם, כתבתי זאת כדי לנסות לזרוק להם כדור להנחתה,אך לדאבונינו הם לא נראים וגם לא נשמעים, גם כשמדברים על יוזמות כאלה ואחרות באשר לבת-גלים לא נתקלתי ולוא במחווה איכפתי אחד, אז כנראה שצריך להתבשל כמה וכמה עשרות בשנים כדי להצטרף לקלאב הנוסטלגיה, תקנו אותי אם אני טועה,אין בדברי אלה ביקורת זו רק תמיהה
אפשר אולי להביא את העדר לשוקת אבל לא ניתן להכריח אותו לשתות.
מסקנה,כל הבא ברוך הבא ולא פחות חשוב ,ברוכים הנמצאים. זה אתר שכולו געגועים לבתגלים שהיתה וכנראה כבר מזמן איננה,בואו נזכיר ונזכר בכייף מבלי שום יומרות נוספות,את העבר אי אפשר להחזיר וכל אחת ואחד יודעים זאת במבט חטוף במראה. שבוע טוב ושנה נפלאה לכל ילידי בתגלים באשר הם. מסבתא רוחלה שלא שוכחת את ערש ילדותה
לאילה ושרה תודה על האינפורמציה ,את ג"ב פירסט נדמה לי שאני זוכר כי הייתי קונה שם די הרבה בילדותי ויש לי אפילו זיכרונות עמומים לחלוטין איך הטיילת היתה נראית עוד לפני שהיא היתה טיילת.
בילדותי עד תקופת הצבא הייתי מסתפר אצל הספר שהמספרה שלו היתה נמצאת מול הכניסה לחוף הים מול קופת חולים(עדיין נמצאת באותו מקום?( אם מישהו זוכר את שמו של הספר ואת סיפורו אני ישמח לשמוע.
כמו שציינתי כבר כנראה שאני צעיר הכותבים אז אם מישהו רוצה קצת אינפורמציה על תקופתי הוא מוזמן איך עליי לציין שלא הייתי ספורטאי מצטיין כך שלגבי פרטים על ספורט בתקופתי אין ביכולתי לעזור יותר מידי.
אם אתה שאלת על תחיה רוזנפלד ז'ל- אחותי – הרי שהיא נפטרה לפני שנתיים – חיתה כל השנים בחיפה על הכרמל – ואחר כך בזיכרון יעקב. חברתה הטובה רינה רוזנברג היתה בקשר איתה כל השנים – גם אחרי שחלתה – עד שנפטרה לצערנו. לפי הגיל אתה הרבה יותר צעיר – אז אולי משהו אחר שאל על תחיה – על כל פנים תודה על ההתענינות היא מאוד אהבה את בת גלים – כמו כולנו.
גנן קטן קומה עם נפש גדולה שעבד שנים בבת גלים,האם מי מכם זוכר את שמו ואהבותיו לחי לצומח ולבני האדם כמובן, איפה הוא היום
אני הייתי בת-כיתתה של אחותך תחיה ורד ז"ל וגם של רינה רוזנברג שתיבדל לשנים ארוכות.
אני זוכרת את תחיה כנערה רזה וחמודה מאין כמוה.
לא טעיתי שתחיה ורד זו תחיה רוזנפלד?
זכור לי גם שבסרט שצולם בקזינו, שיחקה שחקנית אמריקאית שמאד מפורסמת היום, אז היא עוד לא היתה ידועה.
שכחתי את שמה, אבל הסרט שהיא כיכבה בו ופירסם אותה היה "הנוסע השמיני".
מנחם לס, הספורים שלך על בת גלים חסרים לנו כאן מאד. לאן נעלמת לנו? אנא חזור אלינו עם ספוריך המאלפים!
שמי ריקה הון (בקי קופילוביץ בעבר) וקראתי את התגובה ששלחו לפני כחודש
בקשר לבית ברחוב השרון 36, הבית שנקרא בעבר "וילה נדיה".
אכן גרה שם בשנות החמישים המאוחרות ועד אמצע שנות ה-60 משפחה רוסית
שהגיעה מסין, משפחת ביריגובסקי ושתי בנותיה, אסיה ואלכסנדרה (סנקה).
אנחנו , מש' קופילוביץ הגענו אתם מסין, שנחאי, ולאחר שעזבו את הארץ, עברנו לגור בוילה נדיה בקיץ 1965 והתגוררנו אני ומשפחתי עד תחילת שנות ה-70.
הבית נהרס על ידי הנוצרים הגרמנים שגרו וכנראה גרים שם עד היום? נשארו לי
זכרונות מדהימים מתקופה זו (הגעתי בגיל 16 ) ומאז חקוקה השכונה בלבי – לעד!
באם ישנה בידי מישהוא תמונה של הבית המקורי עם המרפסת בעלת העמודים –
או כל תמונה הכוללת את הבית אפילו ברקע – אנא צרו קשר איתי באמצעות אי-מייל זה: orhon@bezeqint.net
בברכה ובהמשך התכתבויות נפלאות – בקי.
שגר בפינת גן, יליד 42 והיה לו קשר משפחתי עם המשפחה שגרה בוילה נאדיה בהתחלה וגם הוא נעלם מהאופק
האם מישהו זוכר את הקולנוע הקייצי שהיה היכם שאולמי בת גל?
היתה לי חברה שגרה מעל בית המרקחת שמהרפסת שלה צפינו בסרטים. ההנאה היתה כפולה. גם בחינם וגם יכולנו לצפות בסרטים של מבוגרים בלבד. והרי מים גנובים ימתקו.
נדמה לי שלחברה קראו רותי והיתה לה אחות תאומה . לא בטוח.
ישנם כותבים שאינם מזדהים עם שמות משפחה (בפרט שם קודם) נעים יותר לתקשר כשיודעים עם מי..
הי רובי,
אני מקווה שאתה נהנה ומבלה בארץ. הלוואי עלי. תודה שפתחת אלבום משלך ותודה על הכנסת תמונות חדשות לאלבום הספורט. אך עדיף שלכל תמונה תוסיף הסבר קטן. אני יכול לעשות זאת עבורך ברוב התמונות אך לא בכולן. אנא כתוב אם אתה מתכונן להכניס הסברים או שאתה מעדיף שאני אעשה זאת.
בכוונה כתבתי כאן ולא אישית לאימייל שלך כי רציתי שכל הקוראים את יורם יידעו שיש "אלבום רובי יאנג" חדש, ושיש הרבה תמונות ספורט חדשות שהכנסת!
תודה
לזה שביקש ממני לכתוב לכתוב ספורי בת גלים חדשים, תשובתי היא שאני עושה זאת לעתים אבל האתר בת גלים ולא כאן. האתר הזה של יורם הופך לאט-לאט לאתר של אינפורמציה, שאלות, והערות קצרות, וזהו המקום לדעתי לעשות זאת. אך "סיפורים" צריכים להיכנס ל-"פורום" של אתר בת גלים.
אני עובד על ספור חדש על כושי סמבו. הצעירים אולי לא יודעים על מה אני מדבר, אז בקרוב הם ילמדו על הטיפוס הבת גלימי המסתורי ביותר בתולדות השכונה. אני מבקש רק שאנשים עם אינפורמציה וחוויות עם "כושי סמבו" יכתבו לי אותן ל
meless888@hotmail.com
ואני כמובן אתן להם קרדיט על מה שיכתבו.
אז שוב, כדי להיכנס לפורום ולגלריה (אתר התמונות) אין צורך לעשות מאומה מלבד להיכנס ל
batgalim.org.il
נוסטלגיה וללחוץ על פורום או גלריה ואז "נוסטלגיה"
אבל כדי להוסיף תגובות למאמר או לכתוב מאמר חדש (או לפתוח אלבום חדש), צריכים להיות "חברים" באתר והפרוצדורה להרשמה פשוטה מאדץ
כתבו ל-
savebatgalim@gmail.com
והוא ידריכם.
מחכה לחוויות על כושי סמבו
שבוע נעים
ו
לס קראתי את תגובתך להודעה של אקי בפורום שרובי הכניס תמונות לאלבום הספורט "שלך" האומרת שזהו לא האלבום שלך אלא של כולנו, ואתה רק המארגן אותו. סבאבבה. בתגובתך ראיתי תמונה שלך עם מלצרים עם פפיונים ברקע. מה זה הסיפור הזה?
הכנסתי לאלבום "בת גלים בעבר ובהווה" תמונה שמצאתי על מפגש שהתקיים (כלל לא ידעתי עליו) להנצחת 65 שנה לבת גלים.
האם למישהיא/מישהו תמונות מהמיפגש ההוא?
כדאי לשמר אותו
אשמח לקבלן
meless888@hotmail.com
סתם מתוך סקרנות: כמה היו במיפגש? היכן נערך? זכרונות מיוחדים מהמיפגש?
אני יודע שהסכויים שואפים לאפס. אבל אני מצאתי תמונה של קורושנקו, אז אולי למישהו יש כןשי סמבו?
אני מכניסו בקרוב כספור בפורום של בת גלים רק כדי לשמר את הטיפוס המיסטי, מסתורי, המפחיד הזה, שמשך שנים על גבי שנים היה חלק חשוב ביותר מהחווייה הבת גלימית שלנו.
תודה
ת.
ותיקי בת-גלים היקרים,
המפגש הנוסטלגי של ותיקי השכונה שהתקיים ביום ה' 15.11.2007 היה מרגש מאד ולרבים מאתנו – חוויה בלתי נשכחת.
האירוע המשותף סחף את כולנו בגלי הנוסטלגיה והחברויות הישנות.
גלי התגובות והרגשת כולנו היא כי החוויה האדירה עדיין לא פגה.
אנו פועלים לשחזר את המפגש ולרגש אתכם שוב באמצעות תקליטור ה- DVD שיכלול את המצגת שהוקרנה במהלך המפגש ותיעוד מצולם בוידאו של המפגשים האישיים והתוכנית באולם "יסמין".
בימים אלה אנו מסיימים את עריכתו והפקתו הסופית של התקליטור ע"י ציוותה המקצועי של דליה טרניו, לקראת הפצתו למזמינים מראש.
מאחר ותהליך הפקת עותקי התקליטורים מבוצע במהדורה ובמהלך חד-פעמי, כמות העותקים שיופקו מותנית בכמות העותקים שיוזמנו מראש.
מאחר והגענו לישורת האחרונה בתהליך העריכה, המעוניינים בתקליטור, מתבקשים לשלוח מיידית בקשת הזמנה בכתב, בציון שם פרטי, משפחה,
כתובת דואר אלקטרוני, כתובת למשלוח וכן מספרי הטלפון הנייד והקווי בבית.
לבקשה יש לצרף המחאה ע"ס 25 ₪ לפקודת דליה טרניו.
הבקשה תישלח אל: דליה טרניו, רח' לאה ,15 חיפה, 34403.
אנא הקפידו על ציון כתובת הדואר האלקטרוני שלכם בהזמנה. אשור הגעת ההזמנה לדליה טרניו יהיה באמצעות הדוא"ל.
הזמנות יתקבלו עד לתאריך 25.01.2008 בלבד.
לאחר צריבת התקליטורים במהדורה אחת בלבד לא ניתן יהיה להזמין את התקליטור.
מיד עם גמר ההפקה וצריבת התקליטורים ישלחו התקליטורים המוזמנים בצרוף הקבלות על התשלום לכתובות שתצויינה במכתביכם.
בברכה אמיצה
הוועדה המארגנת
הגעתי לישראל בשבוע הראשון של ינואר 2008 והיו לי חויות שלא מהעולם הזה. ראשית הכנס של שמונים שנים להפועל חיפה שנערך באודיטוריום במרכז הכרמל ושבו השתתפו למעלה מאלף אנשים. פגשתי ספורטאים מכל ענפי הםפורט ומכל הדורות. וכמובן השקת הספר עליו עבדו ארבעה אנשים כ-חמש שנים. החוויה השניה קשורה באתר בת גלים. נפגשתי עם אקי פלקסר וגולן מאתר "בת גלים" ומסרתי להם דיסקים עם תמונות ילדות מבת גלים וחלק קטן של תמונות מקריירת הכדורגל שלי ובעיקר תמונות הכוללות בת גלימים אחרים. למשל, נבחרת חיפה בכדורגל שבה נראים לא פחות מחמישה בת גלימים!! החוויה הנוספת היתה מפגש על יד המגרשים ע"י פסי הרכבת, מגרשים שהרבה מאתנו בילו ושיחקו במקום לשבת בבית ולעשות שיעורי בית… הפגישה הייתה חשובה מאד שכן זאת אולי הפגישה שתתחיל מבצע ענק לשיקום מגרשי הספורט. בפגישה נוככו מיקי הרציג, שהיה מראשי הוועדה שאירגנה בהצלחה מירבית את מיפגש ותיקי בת גלים. אני תקווה שמיקי, ארנון קרן ואחרים מהוועדה ירתמו למבצע ענק זה. נוכחו בפגישה גם שמואל פרופר מקרן חיפה, האדריכל שתיכנן את כל הקומפלקס ושני נציגי העיריה. שלכם באיחולי שנה אזרחית טובה, רובי יאנג
אנחנו היינו במפגש הזה בבת גלים ושהתקיים באולמי בת גל – במקום הקולנוע הקיצי… היו הרבה אנשים – היה צפוף מאוד והמפגש גם היה מרגש – רק שהיתה תכנית ארוכה ולא רלוונטית ולאנשים לא היתה הזדמנות ממש לשוחח. היה גם ד'ר קודש המנהל- ובתמונה שהכנסת מנחם – השמאלית רואים את ד'ר קודש ז'ל לוחץ את ידה של נעמי לוינברג (ורד) ולידה עומדת בתיה יעקב (אקרמן)
לא הגעת עם גורג דבליו לירושלים כנציג הבתגלימים בצפון אמריקה,אל תעשה לנו את זה כשהקלינטונים יבואו לביקור
אין סיכוי שהקלינטונים יבואו לביקור, אלא אם-כן לביקור פרטי, כי להילרי אין כל סכוי בבחירות לנשיאות. משום מה אנשים לא אוהבים אותה (למרות שניצחה בניו-המפשייר)
.
ולבוא לפגוש את
ג'ורג' דבליו?
האם אתה יודע שהוא הכניס את ארה"ב לחוב של 69 טריליון דולאר? ז"א שכל אמריקאי חייב לממשלה 400,000 דולאר
אומרים שכל מה שארה"ב תוכל לעשות בעשר השנים הבאות זה רק לשלם ריבית על ה-69 טריליון. ארה"ב בדרך להפוך למדינת עולם שלישי!
אבל מה??? ג'ורג' הוא טוב ליהודים. לא מתוך אהבת יהדות אלא בגלל שהוא זקוק לישראל חזקה, אני לא יודע אם המלחמה בעיראק
טובה לנו או לא. אם היא טובה לנו, אז זאת תרומתו היחידה של בוש
תגיד לי, אתה יודע שאובמה הוא חצי מוסלמי?
אוקיי, די עם פוליטיקה, אבל ניקו גרר אותי לשם!
כולו שאלתי שאלת תם וקבלנו משנה פוליטית סדורה,איש לא גורר אותך חלילה וחס, התייחסותך לגיטמית לחלוטין,תמשיך להרגיש בנוח עם חופש כתיבה בכל תחום כפי שהפגנת מזה 4 שנים פלוס,אגב פוליטיקה וספורט זהים לחלוטין רק שאחד מהם גם עלול להזיק,בישראל פרשני ספורט אקטואליה ופוליטיקה מככבים על אותו מגרש ומסך,לכן טבעי היה בעיני להפנות אליך שאילתה בנושא שמילא את מסכינו כל היום
סתם התלוצצתי ש-"גררת אותי לשם". ספורט ופוליטיקה באמת שווים בהרבה מאד דברים: בשני התחומים ישנם מנצחים ומפסידים ברורים. בשני התחומים מבלפים ומשקרים. ויש עוד הרבה!
רק רגע רק רגע עצרו את גלגל הפוליטקה
זה לא המקום המתאים האתר המקסים הזה מיועד לנו הבת גלימים להעלות זיכרונות עבר ולהנות ממה שאנו קוראים
לכן אנא בבקשה ממכם כל הכלכלנים ומגלי העתידות עצרו את הגלגל והתמקדו בבת גלים
למוישיק מולכו היקר!
נחזור קצת לכדור סל, אולי זה יעזור.החמישיה שאתה ייצגת נהדרת אין עוררין עליה. שכחת להוסיף כמה שחקנים אפילו שהם לא בחמישיה הפותחת, והם עקיבא, עזרא, שלמה, ואיציק.
שלך,איתן
איתן, כיצד אתה מסביר את העובדה שישנן לי כשלוש מאות- תמונות ספורט מכל ענפי הספורט של בת גלים (כולל כדורסל משנות ה-30)
אבל א-ף א-ח-ת משנות הכדורסל שאתם מדברים עליהן?
למנחם
אני כמעט בטוח שלמוישיק יש תמונות ובמידה שלא אז הוא בוודאי יודע למי מהחברה שלו יש להם תמונות. לי אין.
איתן
צודק מנחם באמת לא יפה יאללה באו נתחיל לחפור באלבומים
מצאתי כבר שלוש תמונות אשלח אותם בהקדם למנחם
אני מקוה שמרקו וצביקה וגדעון וכל שאר החברה גם יחפרו באלבומי ההיסטוריה
שבת שלום לכם ממולכו
מנחם,
אשמח מאד לכתוב משפט המתאר את תמונות הספורט ואת תמונות הילדות. תודה, רובי
רובי ציפצי בינה
ברוך הבא רובי ואיחולי על הבחירה הנכונה של אוהדי קבוצת הפועל חיפה מגיע לך
להתראות בקרוב דרישת שלום ליהודית
גארה אידא
רובי, אני אתקשר ושנינו נהיה יחד על המחשב ונכניס כותרות. מולכו, מחכה לתמונות.
ולכולם – הכנסתי הערב לאתר בת גלים את ספורם של ששה מאיתנו על הדמות המסתורית והמסטית כושי סמבו, שאיתו גדלנו והוא היה חלק מהשכונה משך כל שנות ילדותנו
אמש חשבתי שהכנסתי את מאמר כושי סמבו לאתר בת גלים, אך שכחתי ללחוץ "שלח". אז עכשיו הוא בפנים, בפורום של אתר בת גלים
batgalim.org.il
ממליצה מאד לקרוא את המאמר של כמה בת גלימים ותיקים על כושי סמבו. אני נהניתי מאד מאד
זה עתה סיימתי לקרוא את המאמר על כושי סמבו. לא ידעתח שלאריה ציפריס יש כזה כשרון כתיבה פיוטי!
שלום מנחם ולכל "אחי ואחיותי" הבתגלימים
תודה למנחם עבור הליקוט והעריכה של סיפורי "כושי סמבו" האומלל שחידת הופעתו והיעלמו מקשטים בדוק של
חיוך עצוב את אגדות ילדותנו בבת גלים הקטנטונת. במבט לאחור, המיתולוגיה המצטברת והנחשפת של בת גלים
מדהימה במגוון ובעושר סיפוריה המקוריים שכנראה אין להם מתחרים בתולדות א"י הקטנה, של המדינה בדרך
ובערך עד השנים 1955-60
באותה גישה ומסירות, אני מתחייב מצדי לשלוח עוד קטעים וסיפורים הקשורים בחורבה, במערת אליהו, בסטלה
מאריס, בגבעת שקמונה, בחפירות, ובדמויות אגדתיות כמו נעמי ברוט-אדווה ז"ל, יהודה חסן ז"ל ודייגים מסוימים וכ
ברכות לשנת 2008
שלכם יצחק דקל – יקל משדרות בת גלים 14 והיום בלוס אנג'לס
אם יש למי שהוא קטע להוסיף על כושי סמבו, הכניסו אותו כאן או ל-"תגובות" למאמר בפורום, ואני אכניס את התוספת לגוף המאמר.
כמה שהייתי רוצה שאחד הותיקים מהדור של רודי ריהן או יורם ביגר, או כפירי, יוסיפו לסיפור, אך אני לא יודע אם הם קוראים כאן, ולי אין את כתובת האימיילים שלהם. אם מישדהו יכול לעזור – תבורך ידו/ידה
Rudi Rehan, Yoram Bigger Shuki Kfiri,
do not have a computer.
I can send you their Phone number or their addresses.
Shuki Kfiri has a coputer,but he uses it only for his various buisnesses.
my cousin Menachem—I Have to get a Hebrew computer,writing in Engish,drives me crazy-even though I live in a Philadephia suburb-more years that I lived in Israel.
13.1.08כושי סמבו-דמות בת גלמית החרוטה בזיכרוננו
פספסתי את מה שכתב אריה ציפריס על כושי סמבו.אשמח אם מישהו יכתוב באתר היכן אוכל לקרוא את הדברים.
גם אני זוכר את כושי סמבו.הדברים שכתבו מנחם לס ויצחק דקל,הינם תיאורים מדויקים של הדמות הזו כפי שאני זוכר משנות ילדותי ,קראתי אותם ממש בשקיקה והזדהות.
אני רוצה להוסיף קצת לדברים מזיכרון של ילד בן 8 עד 10 לערך.
אם אני עושה הערכה נכונה,ההופעה של כושי סמבו היכן שאני ראיתי אותו הייתה בשנים האחרונות של שנות הארבעים ואולי תחילת שנות החמישים.
אינני יודע היכן ואיך ראו ילדים אחרים את כושי סמבו.אנחנו הילדים שמרכז המשחקים שלהם היה בפינת שדרות בת גלים/רח' השרון,בדיוק מול חנות הספרים של פיבאך וחנות המכולת של הורי,כאשר ממול היה בית פינתי נוסף בו גרו זוג יקים –חיים וגרטה. חיים היה צלם ואם אינני טועה,הצלם היחידי בשכונה באותן שנים.(אם מישהו היה יכול לאתר מי מצאצאיו אני בטוח שהיינו זוכים להרבה תמונות היסטוריות).
ובכן,כושי סמבו זה (לא אחזור על תיאורו, כי מה שנכתב עליו אלו הם דברים אוטנטיים לחלוטין) היה לו מסלול קבוע מידי יום.לפני הצהריים ,יותר קרוב לשעות הבוקר המאוחרות, היה צועד ברח' השרון מכיוון מזרח (מהצד של חיל הים בסוף רח' השרון) לכיוון סוף רח' השרון. (לצד מערב).
אנחנו הילדים קצת פחדנו ממנו היינו מתגרים בו ומשליכים עליו דברים ובורחים ממנו . הוא לא הגיב רק המשיך בדרכו,כאשר ראשו היה עושה תנועה בלתי רצונית ("תיקים") מלמטה לכיוון מעלה.
בשעות אחה"צ המאוחרות היינו רואים אותו עושה את הדרך בכיוון ההפוך.
אף פעם לא התענינו מהיכן הוא בא ולהיכן הולך,אך פעם אחת אני זוכר, מישהו מהיותר גדולים (אני לא מתחייב,אבל אולי היה זה מנחם בורר) שלקח אותנו איתו והתברר שהתחנה האחרונה שלו הייתה בפינת גן. שם הוא קבע את מושבו מתחת לאיזה עץ למשך היום.
באחת ההזדמנויות עשינו לו מארב לפני שהגיע. מעל המקום שהיה אמור לשבת תלינו שקית מלאה בחול באיזו שהיא צורה שניתנת לשחרור ,הילדים התחבאו וברגע שכושי סמבו הגיע והתיישב על הקרקע,שחררנו השקית ותכולתה נשפכה על ראשו. ושוב למיטב זכרוני ,לא הייתה מצידו כל תגובה.
אנו הילדים ברחנו מהמקום כהרף עין.
יותר מכך לא זכורים מקרים נוספים הקשורים לכושי סמבו.הרוטינה שלו הייתה קבועה מידי יום כפי שתיארתי
כדי לקרוא את המאמר כל מה שעליך לעשות זה להיכנס ל-
batgalim.co.il
ואז ללחוץ על פורום.
אם תעשה זאת, תימצא גם את מה שאתה כתבת במאמר
.
דבר אחד חובה לתקן: כולנו (חוץ ממך, גדעון) זוכרים שהוא נעלם לפני מלחמת השיחרור, וכולנו בטוחים כמעט ב-100% שזה היה ב-1947. אילו היה בבת גלים עד שנות ה-50 המוקדמות, אנשים כמו רובי יאנג או מיקי מרגוליס היו זוכרים אותו
לראשית, עשיתי טעות בכתובת האתר כפי שתראה למטה. לא הבנתי מה הקושי שלך לקרוא את המאמר ומסתבר ששכחתי צעד אחד
batgalim.org.il (NOT batgalim.co.il)
ואז ללחוץ על "נוסטלגיה"
ורק אז ללחןץ על "פורום"
הדרך היחידה לבדוק את סוגית כושי סמבו זה לעשות סיאנס בקאיה-ביץ' שם ישנם רבים הזוכרים מה היה בכ'ט בנובמבר 1947
I do not know why i did not see or hear about KUSHI SAMBO–i lived in Bat-Galim at that time-and crossed Hashron st,a few times a day.
Also –why the police did not interfere?
he could have gotten all the children infected with deseases.
אני ראיתי את כושי סמבו אוסף ואוכל עשבי ים בחוף הדרומי לקזינו, במקום שהיו הרי עשבי ים. הוא היה בורר בהם ואוסף מה שכנראה נראה לו "אכיל". אני זוכר אותו כאילו היה זה אתמול.
פועה! איזו הפתעה! לא ידעתי שאת ניכנסת לאתר הזה. האם את ניכנסת גם לאתר בת גלים? באלבום הספורט ישנה תמונה טובה שלך ושל זהבה.
בקשר לכושי סמבו, אין כאן כל "סוגייה". פשוט אספתי דיעות של כמה בת גלימים בקשר למקום לינתו. שהוא נעלם ב-1947 כולנו בטוחים. מה זה "סיאנס בקיאט ביץ'"? אני אעשה הכל כדי להשיג עוד פרטים.
אגב, בני גילך חיו עם כושי סמבו כשהייתם "ילדים גדולים" בני 13-17. אנחנו
היינו בני 6-12
אני לא זוכר שאי-פעם עצרתם בנו מההתעללות על המסכן. בכלל, היה מעניין לשמוע את דיעות וסיפורי בני דורך!
נשיקות
מנחם
שייע גלזר היה שחקן אדיר, אם היה משחק היום הרבה קבוצות מאירופה היו רצות אחריו. כשהייתי ילד אספתי תמונות ספורט ושייע וחודורוב היו שוות הון במערכת מסחר התמונות של אז. מה אם כך עושה לי גורלי אחרי כמה שנים? הוא מביא אותי לנבחרת לשחת לצד אלילי… ובכן, פרט פיקנטי, משחקי הראשון עם נבחרת ישראל היה נגד חבש,היום אתיופיה,וזה היה לצערי הרב משחקו האחרון של גלזר בנבחרת. עם חודורוב שיחקתי משחקים נוספים.
כשהגעתי לראשונה לנבחרת הייתי בן 17 ושיחקתי כקיצוני שמאלי כמו שייע גלזר. שאל אותו איזה כתב ספורט: שייע, מה דעתך על יאנג? שייע שהיה בדחן טבעי ענה ללא שהות
HE IS TOO YOUNG
היה כיף לשמוע מרובי יאנג שהיה ילד קטן כ-200 מטר מביתי. רובי, נהניתי מאד לקרוא את מאמרו של מנחם עליך ועל שוקה באתר פורופ בת גלים. חבל רק שהוא כתב אותו באנגלית. בקש ממנו לתרגם כי למרות שמבינים אנגלית, זו שפה שהמוח צריך לתרגם
הייתי חברה של דליה ז"ל אחותו של שוקה.
קראתי בשקיקה את המאמר על כושי סמבו באתר בת גלים. הכתיבה שם היא ממש עברית ספרותית. כל הכבוד. קראתי את הקטע של גדעון וזריקת החול על סמבו אבל נרגעתי כשקראתי בתגובה שאף פעם לא זרקו עליו אבנים גדולות כדי לפגוע בו ולפצוע בו.
אני זוכרת אותו במעורפל. האם מישהו מכם חשב שאולי הוא היה קדוש מעונה?
איך נכנסות התמונות "היפיפיות" לאתר פורום בת גלים.. ממש לא לענין.
הכוונה כמובן לתמונות הפורנו.
מרגלית, היה כיף לפגשך במיפגש. נראית מצויין.
אני מבקש ממך ומכל הקוראים שבעתיד, אם יש לכם תגובה על מאמר זה או אחר ב-פורום של בת גלים, שהתגובה תופיע אחרי המאמר עליו מדובר בחלון התגובות. זה לא הגיוני להגיב כאן על מה שקראת שם.
הרי יהיו קוראים כאן שלא קראו את המאמר שם, ואז התגובה לא אומרת להם שום דבר.
ואם לא הצלחת להגיב שם כי את לא רשומה, אז כל מה שעליך לעשות כדי להירשם ולהיות מסוגלת להגיב (או להתחיל "נושא חדש") זה לכתוב
יוזרניים ופסוורד. הפעם אכניס את תגובתך למאמר כושי סמבו עצמו, אך לא אעשה זאת יותר.
כי לצד התגובה יופיע שמי ותמונתי ויחשבו שזאת תגובה שלי.
רובי, לא רק שייע וחודורוב היו משחקים באירופה. לדעתי גם אתה היית אירופאי אם היית היום כפי שהיית כשהיית בן 28. מוקה מרגוליס כבר כתב על כח הפריצה שלך. אולי בגלל שהיום לא משחקים עם קיצונים, אין היום הרבה שחקנים ששיחקו בסגנון שלך.
אבל…היית צריך לקחת את שוקה אתך כדי שיתן לך כדורים ברגע הנכון ובמקום הנכון. רבל גם לשחק ב-"קוסמוס" הוא כבוד שלא הולך ברגל.
לזה או זאת שביקשו שאתרגם את המאמר על רובי ושוקה באדלפי, אולי אעשה זאת בעתיד. אני פשוט לא יודע אם זה הכרכי
עדנה, על איזה תמונות פורנו באתר בת גלים את מדברת? איפה מצאת אותן?
מה קורה כאן??
זו בדיחה???
זו לא בדיחה. באתר הפורום – נוסטלגיה היו 3 מאמרים כביכול ובכל השלושה היו תמונות פורנו אמיתיות. באותו יום שכתבתי לאתר לאחר זמן מה הם הורדו לפתע ונעלמו.
גם אני חשבתי שזאת היתה בדיחה. אבל אני סומך על אקי שיידע לשמור על נקיון אתרו.
אגב, אקי, אם מישהו (או מישהו) הצליח להכניס תמונות לפורום של נוסטלגיה, אתה יכול בקלות לדעת מי הוא/היא כי עליהם היה קודם להירשם כחברים באתר, לא?א
זאת היתה פריצה של האקרים לאתר.
זה קורה לנו גם באתר האילתי.רק שאצלנו זה לא מסתכם בתמונות אלא משבש לנו את האתר ולוקח לנו חצי יום לטפל בזה.
בכל פעם שאני רואה דבר כזה באתר בת-גלים-נוסטלגיה, אני מתקשרת לאקי בטלפון והוא מטפל בזה.
ותיקי בת-גלים היקרים,
המפגש הנוסטלגי של ותיקי השכונה שהתקיים ביום ה' 15.11.2007 היה מרגש מאד ולרבים מאתנו – חוויה בלתי נשכחת.
האירוע המשותף סחף את כולנו בגלי הנוסטלגיה והחברויות הישנות.
גלי התגובות והרגשת כולנו היא כי החוויה האדירה עדיין לא פגה.
אנו פועלים לשחזר את המפגש ולרגש אתכם שוב באמצעות תקליטור ה- DVD שיכלול את המצגת שהוקרנה במהלך המפגש ותיעוד מצולם בוידאו של המפגשים האישיים והתוכנית באולם "יסמין".
בימים אלה אנו מסיימים את עריכתו והפקתו הסופית של התקליטור ע"י ציוותה המקצועי של דליה טרניו, לקראת הפצתו למזמינים מראש.
מאחר ותהליך הפקת עותקי התקליטורים מבוצע במהדורה ובמהלך חד-פעמי, כמות העותקים שיופקו מותנית בכמות העותקים שיוזמנו מראש.
מאחר והגענו לישורת האחרונה בתהליך העריכה, המעוניינים בתקליטור, מתבקשים לשלוח מיידית בקשת הזמנה בכתב, בציון שם פרטי, משפחה,
כתובת דואר אלקטרוני, כתובת למשלוח וכן מספרי הטלפון הנייד והקווי בבית.
לבקשה יש לצרף המחאה ע"ס 25 ₪ לפקודת דליה טרניו.
הבקשה תישלח אל: דליה טרניו, רח' לאה ,15 חיפה, 34403.
אנא הקפידו על ציון כתובת הדואר האלקטרוני שלכם בהזמנה. אשור הגעת ההזמנה לדליה טרניו יהיה באמצעות הדוא"ל.
הזמנות יתקבלו עד לתאריך 25.01.2008 בלבד.
לאחר צריבת התקליטורים במהדורה אחת בלבד לא ניתן יהיה להזמין את התקליטור.
מיד עם גמר ההפקה וצריבת התקליטורים ישלחו התקליטורים המוזמנים בצרוף הקבלות על התשלום לכתובות שתצויינה במכתביכם.
אנא העבירו ידיעה זו לחבריכם שאינם גולשים באינטרנט כדי שלא יחמיצו את ההזדמנות להזמין את התקליטור.
בברכה אמיצה
הוועדה המארגנת
חחחח
חחחח
חחחח
DOES ANY ONE KNOW WHO WERT THE FIRST FAMILIES WHO SETTLED IN BAT-GALIM?
—– Original Message —–
Does anybody know the names of the first families who settled in Bat-Galim?
My grandfather Eliahu Haas,left Lithuania in 1895 without his wife and children,(they had 3 children,Lea yehuda and Yosef (my father.) and went to Johannesburg South -Africa to establish him self.He was a grain merchant.
His wife Lea-was a Zionist.She heard Theodor Herzl speaking about a Jewish state-and decided to move to Palestine. She embarked a ship in Turkey, that was sailing to Jaffa.(Palestine was under Turkish rule then)
There was a storm in the sea-the captain took them to Haifa instead.-they settled in the Arab shook.
Saba Eliyahu Haas joined his wife and Children .
When the Bat -Galim was started,they bought 2 lots on the beach–which later was called Hof-Hatchelt( 29,and 31)
on 31 they build their home.–the grandparents had the middle part.
my father Yesef-had 3 children Yakov,Pua and Zehava. His brother Yehuda had 2 children-Sara and Yehoshua.
The name of the street was later changed to( Ratsif Pinhas) 31 is now a HURBAH!
I found an old document-about the businesses in Haifa in 1921,There are 5 Bat Galim people who are listed there:
1. Yaakov (zilberman) KASPI
2. Pesach Bonshtein
3. David Bigger
4 .Gavrieli Avshalom
5.Haas and sons
לכל מי שתהה, עדיין אפשר להגיב פה
האויר יצא מהכדור,הרוח אינה ממלאית את המפרשים,הגלים זה לא מה שהיה פעם, הנוסטלגיה אט אט שוקעת בתהומות השכחה,אפילו קפטיין מנחם נטש את הספינה
לא נטשתי שום ספינה, ואני עדיין כאן, חי ונושם
קשה כמעט להאמין שמה שאני עושה הלילה הוא לקרוא את הרשימה של יורם על בת גלים, על 1500 תגובותיה. עקבתי בדריכות אחר הסיפורים, נשמתי לרווחה על כך שהשמועה על מוות טרגי בבריכה של אחד מבניו של הנרי מרגוליס הינה בלתי נכונה, ולבי נצבט על הריסת הקזינו של בת גלים. בעיקר מרגש אף מסער הוא הסיפור שסיפר מנחם מילסון דרך יורם מלצר.
גם קשה להאמין ואפילו אני כמעט שכחתי, אך גם בי יש שמץ של בת גלימיות, למרות שאני בעיקר ירושלמי. מלבד זה שהייתי במשך 3 שנים חיפאי, אך לא בבת גלים אלא בפנמ"צ, גם ביליתי כמה חודשים משירותי הצבאי בחיל הים, בבסיס בבת גלים בקורס. זכור לי ערב אחד שבו אנו, חניכי קורס אחד, הזמנו פיצה לש.ג. והכנסנו אותה למרות שזה היה לא מותר לפי חוקי הבסיס. אלא שאז בדיוק הייתה הקפצת "אמת" שהתברר שמטרתה הייתה אך ורק גניבת הפיצה שלנו על ידי חניכי הקורס השכנים.
MY COUSIN Menachem will send you my story about the first settlers in Bat-Galim.
Toda Menachem for correcting my mistakes
My grandmother -Lea Haas,Had a brother in Lithuania,His name was Nisan Trubik.
Nisan had 3 daughters and 2 sons son.He was a Zionist as well.
After Gita(my mother) married Yosef my father Yosef Haas,
Nisan trubik sent his second daughter – Hodale`to his sisters -Lea Haas in Bat Galim .
She was business woman,and immediately opened a store in the Shderot (across the street form the Samsonov house).she was selling newspapers,magazines, toys etc-the store was like a mini
Kol- Bo .
She married a man who arrived from Germany who was hanging around her store and was supposed to be helping her. He was a BIG spender -rented a very expensive apartment in KASPI
house and gambled her money playing cards with the British officers stationed in the camps surrounding Bat -Galim.
We called her Hadassah–She was Menachem Rosenberg Less` Mother.
After the divorce,she and little Menachem,who was about 2-3 years old ,The cutest boy !!! came to us. Pua and Zehava shared the a room with little Menachem and his Ima for a few months-We enjoyed having Menchem, who was like a young brother to us-till they moved their own apartment.
Nisan Trubik wanted to get his youngest daughter Sara out of Europe.
The British closed the gates of Palestine to new immigrants.All the HAAS family was helping.
A man from a Kibbutz was hired ,He went to back to Lithuania,married Sara,and being a wife, she was allowed to enter the country.Fictitious marriage.
She met A new immigrant from Poland–ISAAC BRAT– and they fell in love. my parents Yosef and Gita Haas, gave them a room which was my grandmother`s kitchen–so they can marry .
So many people living in the same house! It is on Ratsif Pinhas 31 -(which is a Churba now)
Isaac Bratt opened a small store-(you could buy any thing you wanted there) next to cafe`Bina.Everyone in Bat Galim remembers my uncle ISAAC Bratt ,he is 93 years now.
And every one knows his daughter Bat-Sheva Brat,and his son Brat.
SABA NISAN TRUBICK DID NOT LEAVE EUROPE ON TIME. HE AND HIS WIFE AND 2 SONS WERE PERISHED IN THE HOLOCAUST.
אתמול לקחתי את בני בן ה-3 לראות את השכונה בה נולדתי וגדלתי ולא הייתי בה תקופה ארוכה ואני חייב לציין שהייתי די המום מההזנחה של השכונה ו"מהעליבות" שלה.
לא יודע הרגשתי שמשהו מת בשכונה הזאת וזה צבט לי מאוד חזק בלב.
הסתובבתי ברחוב שבו גדלתי (ש"ד בת גלים) וחוץ ממסעדת דולפין שעוד עובדת הכול נראה מוזנח. עשיתי סיבוב ברחוב המקביל מול הבית כנסת ופתאום עלו לי זיכרונות מהחייט שהיה צמוד למסעדת דולפין ומהסנדלר שהיה נמצא מול הבית כנסת (משיהו זוכר את שמם) המשכתי להסתובב עד שהגעתי לחנות של הירקן שמאוד אהבתי (יעקב) וראיתי שהחנות שלו פשוט "נעלמה" וזה ממש שבר אותי.
אח"כ המשכנו לטיילת וגם גם כן נהיה לי עצוב הכול מוזנח ונראה רע (מה קרה למסעדת הדגים בכניסה?) עלו לי זכרונות מהמכולת של ג"ב פייביש ועוד המון זיכרונות על הימים היפים יותר של השכונה שכה אהבתי.
בקיצור מה אני יגיד די התאכזבתי ואני יודע שאנשים עכשיו יגידו מה הוא מקשקש וגם הוא עזב את השכונה אבל תאמינו לי שבכיף הייתי מוכן לחזור לשם אבל עכשיו אחרי הביקור של אתמול נהיה לי קצת טעם מר בפה וחבל.
Four generations of Bat -Galim early settlers
From: Zehava Blackman (zehavab@verizon.net)
Sent: Sun 1/27/08 6:03 AM
Reply-to: Zehava Blackman (zehavab@verizon.net)
To: mel less (meless888@hotmail.com)
The last story about our family.
My father Yosef Haas,had a brother whose name was Yehuda.
Yehuda also married a cousin who came from Lithuania -her name was Hava.
They lived in Half of the building of Ratsif Pinhas 31(Hof hatcheltwas the first name of our street)
They had a daughter Sarah Hass,She married Israel Izraeli .They lived on the Sharon st.
They have 2 children Haim Izraeli and Yehuda Izraeli.(named after his grandfather)
Yehuda Haas had also a son-Yehoshua Haas.
He married a doctor ,who worked in Rambam Hospital.He was a patient there-it was during the war of independence.
Her name is Dr.Irka Munis-Haas.She is retired now. Their children are:Amir Haas ,and a daughter
Dr .Idit Matot-A well known doctor in Haddassah Hospital in Yerushalaim.
At the end I have to mention the children of Yosef and Gita Haas
A son -my brother Yaakov -2 daughters :Sharon Haas and Leora Frucht.
My sister Pua Blumenstein(her daughter isTamar Goshen, you can see her Bat Galim album).
And Me -Zehava Haas Blackman,Who wrote all these letters-lives in Philadelphia.
Four generations of a family.
sorry i skipped the name of ISAAC BRAT-son .His name is Avi
Todah to my cousin Menachem, for sending my family story to IORAM Melcer column.
the story is LONG..and I did not know if I can fit it all in this little box …
I miss Israel and Bat-Galim and also miss my family there.
לסנדלר קראו יחזקאל וצאצאיו עדייו גרים בבת-גלים.
לחייט קראו שמחה. כשהוא הזדקן הוא סגר את החנות וקיבל תיקונים בביתו. הוא היה גר מעל מסעדת דולפין. כבר כמה שנים שלא ראיתי אותו.
אני לא יודעת לאיזו מסעדת דגים התכוונת, שכן מסעדג מול הקזינו עדיין עומדת על תילה.
ובעלי הבניין בו שוכנת מסעדת מסעדג הם משפחת חס, שזהבה (שהיא חלק מהבעלים) כתבה על קורותם.
לכשתהיה צבי תבין שהחיים הם לא בדיוק לקוחים מהסרט במבי,העולם משתנה, החיים משונים מומלץ להביט על החיים כהוויתם ולהנות כל יום מחדש בכל מקום אשר הינך נמצא, בטוחני, אם תשאל את אנשי השכונה דהיום רובם יספרו לך ניסים נפלאות וחוויות למכביר ,לא פחות מאשר היו פעם ובוודאי בעולמם של ילדים המצויים בחממה אצל אמא אבא משפחה וחברים,לנוסטלגיה יש מקום מכובד וערך רב בחיי אדם אבל! מי שחי את העבר מפספס את ההווה, מי יתן ויהיה לך ולכולנו עתיד יפה ומאושר וגם…זכרונות מתוקים מבת-גלים.
שמחתי לקבל את הערתך ואני חושב שאני די קרוב להיות צבי , כך אני לפחות מקווה ומאמין, וממש טוב לי במקום שבו אני נמצא אך מה שהתכוונתי במה שכתבתי זה שחבל לי שלבת גלים שלדעתי היא מקום שמבחינה אסטרטגית ורוחנית(החיבור של הים וההר) יש פונטיציאל להיות שכונה כ"כ יפה ומושקעת כמו עוד הרבה מקומות אשר דומים לה ברחבי העולם, ובמקום זאת היא הופכת להיות שכונה מוזנחת ולדעתי האישית בלבד לא ממש מושקעת.
אין לי ספק שגם היום אנשים חיים טוב בשכונה ושאסור תמיד לחיות בעבר אבל שוב אני חוזר וכותב שבלי קשר לעבר יש מקום להשקיע קצת יותר בבת גלים.בכל מקרה אני מודה לך על התגובה.
לאילה תודה שהזכרת לי את שמותהם של הסנדלר והחייט ולגבי מסעדג אז כמו שציינתי קודם אתמול טיילתי בטיילת וראיתי שהיא סגורה ואף שרופה האם אני טועה? אם כן אז סליחה.
את צודקת בהיבט הפילוסופי אין על כך עוררין,יחד עם זאת גם אני מקבל את תחושת ההחמצה בביקורי בבת גלים מהיותה מוזנחת
זה משהו כמו "החלום ושיברו " אולי מוטב רק להתמוגג מכל הסיפורים היפים של פעם כפי שתוארו
באתר בכשרון ונאמנות למקור. זכותם של התושבים הנוכחים לחיות עפ'י רצונם,אגב כנראה שזה לא מקרה שכמעט ואין השתתפות של אנשי השכונה כאן באתר למרות שדורון פרזס נתנה רשימה ארוכה ומכובדת של וותיקים החיים באושר בין הים להר
היתה לי חווייה מיוחדת היום. יש לי בעייה קשה בכתף והאורטופד שלי נתן לי 2 ברירות: להפסיק לשחק טניס ולחיות עם הכאב (שהוא לא נורא אם אינני מותח את הכתף חזק מדי) או לעשות החלפת כתף מלאכותית טוטאלית. החלטתי להפסיק עם הטניס ולנסות ללמוד לשחק ביד שמאל, אבל רציתי "דיעה שנייה". מישהו המליץ על ד"ר ווינר, מומחה לכתפיים. כשניכנסתי למשרדו ראיתי ששם אחד משותפיו האורטופדים
"חיים ארלוזרוב"
ניכנסתי למשרדו, ואכן הוא ישראלי, נכד של חיים ארלוזרוב.
אחרי הביקור עם וויינר מהרתי הביתה וחזרתי עם המאמר שכתבתי כאן ובאתר בת גלים על האונייה הנושאת את שם סבו
הוא מאד התרגש.
בקשר לכתף – ווינר אמר לי שאלא אם יש לי כאבים שאינני יכול לסבול מדלקת הפרקים החמורה שיש לי בכתף, לא לעשות דבר וליהנות מחיים בלי טניס.
מנחם שלום!
תהיה מבסוט חביבי זה רק טניס!
אין ספק שתמצא עיסוק אחר.
נכנסנו לתקופת חיים שונה ממה שאנו רגילים ,אך זה המצב,כל עוד יש חלקי חילוף אז הכל בסדר.
הרגיש טוב.
מספרים על אחד השחיינים הידועים שישב על הטריבונה בבריכה והמתין לתורו,לפתע נעקץ לא עלינו ע'י דבור בבולבול שהתנפח מיד לממדי ענק, הבהילו אותו לד'ר ברגר בקליניקה, הנ'ל התפתל מכאבים ואמר " ד'ר תוציא את הכאבים רק תשאיר את הנפיחות" גם חלקי חילוף יכולים לקבל שידרוג
תודה, מולכו, על המשפט "כל עוד יש חלקי חילוף…", אז, לידיעתך, מולכו, גם לבולבול יש חלקי חילוף, אם – ומתי – יגיע הזמן!
מנחם, אני צריך בולבול חדש, כמה שיותר מהר. כתבת שישנם חלקי חילוף. היכן אני משיג אותם? אני משוכנע שאני לא היחידי בין הותיקים!
צבי צבי, הפוץ וי די,נא לא לקבל זאת באופן אישי
המלצה חשובה, לא צריך חלקי חילוף פשוט יותר להתייחס לחלקי הליטוף, כל איש ולטיפתו הלא היא אשת חיקו
זוכרים שאתמול כתבתי שבמקרה פגשתי את ד"ר חיים ארלוזרוב, שהוא חבר בקליניקה של רופא הכתף שלי, ד"ר ווינר?ר
אז הבוקר אני מקבל אימייל מדרור ורד שאותו חיים ארלוזרוב הוא החבר הטוב ביותר של בן אחיו של דרור (בנו של עודד ז"ל ששמו ד"ר רוני ורד והוא גר באורגון)
ועוד מספר לי דרור שחיים היה פעם אחד משחקני הנוער הטובים בישראל בטניס!!!
אז ד"ר ווינר אמר לי שלא אשחק יותר טניס ושאני אצטרך יום אחד כתף חדשה מלאכותית. אז מה אם אמר? מה עשיתי הבוקר? השתמשתי בראש הבת-גלימי שלי שמזמן התייבש מרוב מלח בים, והלכתי לשחק טניס, והיה לי משחק טוב מהרגיל!!!
אני ממשיך לשחק טניס וזהו.
בקשר לבולבול, שמחתי ששמוליק ענה לצבי אם כי אני לא מבין בדיוק מה זה "הפוץ וי די", אך אני בטוח שזאת תשובה מספקת.
ואם לא, אז אני מציע לך צבי ללכת לגוגול ולחפש "דרוש בולבול תחליפי". ביי
ותשתמש בבולבול במקום המחבט לטניס ,יש גבול לכל תעלול,יאללה פנסיונרים כמה טוב לצחוק קצת ,בסופו של דבר זה התחליף האידיאלי לרצינות יתר,שנהיה בריאים וחזקים עם כל מה שיש לנו ולאסתי המלטפת כמה שאת צודקת
לא ידעתי לאן להכניס את התמונה של הבולבול שצבי רוצה שיהיה לו (אקי לא מרשה דברים כאלה אצלו) אז פתחתי רק למען התמונה אימייל כדי שצבי יוכל להיכנס ולראות אם זה מה שהוא מחפש.
אז צבי:
לך ל-
bulbul88888@gmail.com
(and the password is):
batgalim
אני מקווה שהתחליף יספק רצונך (ןרצון שאר הזקנים)
מרוב התלהבות התבלבתי. צבי, לך ל-
gmail.com
ואז תכניס ל-
username: bulbul88888
password: batgalim
–
אחלה תמונה מנחם. מלאת הומור ולא פוגעת. הלוואי עלי
לקראת חגיגות ה-60 למדינה החליטו לבחור את הציפור הלאומית.
לגמר הגיעו סיקסק שחרור פשוש דוכיפת שלדג חוחית ותנשמת.
ועכשיו ההפתעה, מי נפל בשיא ? הבולבול שאיכזב גם הפעם!!! רבים שאלו על שום מה ולמה והתשובה היתה כי לבולבול ישנם תחליפים מרשימים הרבה יותר. אז נא לא להתבלבל חברים ולהוריד ציפיות
האתר כבר היה בפירפורי שתיקה עד ש בולבול קטן ומושתן הצליח להרים את המורל.
מסקנה מתבקשת,כל זמן שהבולבול קיים יש הרבה אויר וחמצן מכאן אפשר להמשיך ולהתגלגל מצחוק ,לשחק במשחקי כדור וירטואלים,רק תכניסו גולים טובים,העיקר לכתוב עוד ועוד
תודה למנחם שחקר, חיפש, ומצא בולבול לצבי שכה חיפש תחליף לשלו. התמונה בבולבול88888
מספרת הכל.
עכשיו, ציפי יקירתי, את כותבת ש-"יש תחליפים מרשימים הרבה יותר לבולבול".
אז הלכתי וחיפשתי בכל מנועי החיפוש ולדאבוני לא מצאתי תחליף לבולבול. זה עדיין הנשק החזק שלנו הגברים, (ואולי היחיד)ד!
במנועי חיפוש צריך לעשות באופן דחוף אוברול כללי וזה עניין מאוד רציני
אשתי גייל שלחה לי אימייל עם הפרסומת שזכתה במקום ראשון באירופה השנה. במקרה זה על קונדומים, ולמה כדאי להשתמש בהם לכיסוי הבולבול. אם היא שלחה, אז אתם בוודאי יודעים שזה לא גס, ועם טעם.
אז אם בא לכם לראות את הפרסומת הנהדרת לשימוש בקונדום, לכו לאימייל שפתחתי עבור בולבולים
gmail.com
bulbul88888
batgalim
ותלחצו על המסר מגייל לס.
אני חושב שמנחם עשה שוב דבר חשוב שיוכל להוסיף חיוך על פנינו, במיילים הכוללים תמונות ופרזנטציות. מאחר ואין להם מקום כאן, ואתר בת גלים הוא אתר רצינית אז בואו נשתמש כולנו בבולבול88888
לדברים יותר מבדחים
נ.ב: לקחתי את כל הצעותיכם בקשר לחילוף בולבול ואחליט מה הכי טוב לי!
מכל שמות התואר בחרתם בכינוי הכי לא בתגלימי של המה שמו,נו מילא כדאי ללבוש בגדי-ים ולחזור לים לבריכה וגם לקחת גלים העונה במיטבה,אגב מישהו יודע האם החלו בבנית המגרש ?
בזמני הכינוי הנפוץ אצלנו היה שמוק. אח"כ גזר. אח"כ "קטן" (ללא קשר לגודלו) ואני זוכרת "זרג", "דיק" ועוד (כמובן שעל זין לא מדברים). לא יודעת מהו הכינוי "הבת גלימי" הנכון של המה שמו!
עד כאן!!!!
באמת עד כאן. חבל לדרדר ככה את האתר. אמנם אומרים שבשלב מסוים חוזרים להיות ילדים, אך יש גבול לכל תעלול. בואו נחדש ימינו כקדם
חברים יקרים!!!- מדוע שלא נשמע מאלה שנכנסים לאתר- אפילו רק להציץ ולקרוא "מה הולך" -על המשכיות לכנס – האם היו פגישות מחזורים ?- פגישות מחודשות של חברים חברות מהכיתה מהתנועה – שכנים וכו'? – זה יכול להיות גם מענין וגם מרגש לשמוע וגם יקרב שוב את כולם – לנושא המשותף – לאלה כמובן שמעונינים להשאר בקשר – פיזית או באתר או טלפונית – אולי ישנם כאלה שלא הספיקו לדבר ולהפגש שוב עם חברים שחפשו אותם בערב הכנס ולא מצאו -ורוצים לחדש את הקשר – לחברי הועדה יש את התקשורת הנחוצה למי רוצה – ואפשר דרך האתר – ואז ניצור קשר ונעזור. כמובן שגם קצת הומור נקי תמיד טוב – אבל באמת צריך לשמור על גבול הטעם הטוב – מה דעתכם????? שבת שלום לכולכם
תמיד טוב להיזכר עם הרבה צחוק בריא ושובבי מבלי לפגוע חלילה באיש,יחליט הקורא מה נקי לטעמו ומה תפל, תודה לאל אנשים מבוגרים אנו המסוגלים לספוג את שלל הסגנונות והנושאים, פלורליזם וחופש לכל זה מה שנצרב בנו מבת-גלמים לעולמים ,זו גדולתו של האינטרנט בכל אתר ואתר על אחת כמה וכמה כשמדובר באתר השכונה כאן,שתהיה שבת נהדרת לאחינו בארץ ובתפוצות
בזמנו היה מבנה עגול בצורה של פילבוקס כזה בחוף הים לכוון החומה ותקופה קצרה בתחילת שנות החמישים נפתח כקיוסק,כמובן שהיה זה מבנה בריטי,למה הוא שמש במקור
כל כך שמחתי להיפגש איתך במפגש. אך הפגישה נמשכה דקות ספורות וגררו אותי לפגישות מרגשות נוספות.
אני מצטערת שלא יצא לנו לשוחח יותר. אנא צרי איתי קשר. ayala@eilati.co.il
בחיי יש לי כמה תמונות בו אני יושבת וברקע המבנה הזה מלקקת אסקימו,למה הרסו אותו ומתי ? חוץ מזה מה שלומך מתוקה
אני מקווה שזה יעבור את הצנזורה של נעמי ורד, אך ניזכרתי שהמורה קווינט היה אומר לנו לפני תחילת השעור "לרוקן את הפשושים (בולבולים)" כי כשהשעור מתחיל "אף פשוש לא יפריע לי את השעור".
To-Day,
Before a lesson starts,The teacher says to the students:
ME ROTZE LALACHET EL-HASHERUTIM.
Menachem,you told that you will teach me how to write in Hebrew,on an English type writer.
Please do,
TODA,zehava
In November,when I came to Mifgash Bat-Galim
went to Bat-Galim beach.It was a hot day.
Was shocked to hear only the Russion language spoken.The women in the dressing room and those in the water did not speak or understand Hebrew when asked them a question.
Wondered-where are all the Bat Galim people?
The only one was my uncle ISAAC BRAT (93 years old)who goes there ,when the weather is warm.
המדברים רוסית הם אותם ישראלים חדשים שדברו גרמנית פולנית אידיש וערבית בשנים ההן של בתגלים, מליון עולים שכאלה באו לשמחתינו לישראל והם אנשים נפלאים,ילדיהם בצבא ובכל ענפי המשק והכלכלה ,כמה טוב שבאים לארץ עולים חדשים הממלאים את השורות מהיורדים שעזבו ברבות השנים…
מוישיק מולכו עבר השבוע ניתוח השתלת מפרק הברך. אני רוצה לאחל לו החלמה מהירה בשם כל הכותבים והקוראים של אתר זה. ובימים אלה שהנושא העיקרי בכתבות שלכם הוא ה"ציפור" הבולבול) של מנחם כדאי לציין שמולכו ביקש ממנתחו שכשהוא בהרדמה אם יוכל לעורר מתרדמתה את ה"ציפור" שלו…תהיה לי בריא מוישיק
ניקו שלום
שאלת אם משהו התקדם עם בניית -שיפוץ המגרש על יד הפסים. ובכן אני עדיין בתהליך חיפוש תורם רציני ועדיין מחכה לאות מידיד בארץ שיהיה מוכן לארגן ועדה שתטפל בנושא מחיפה ולא מארצות הברית. ראינו תכנית של שיפוץ כל הרצועה לאורך פסי הרכבת שכללה מגרשי שעשועים לילדים, מגרשי קט רגל, כדורסל,פינת כושר ושטח מוצל למנוחה וכינוס. ממש נפלא. בשלב זה אנחנו צריכים שני דברים: תורם ונציג שיפעיל צוות ושיהיה בקשר עם העיריה. יש למישהו איזה רעיון גאוני??
יש רעיון שנאמר באחד המסרים והוא למצוא דרך וקשר עם משפחת יולי עופר הנדיבה המכירה היטב את בת גלים ומורשתה,הם גם רכשו את שטח האיצטדיון בקרית אליעזר ומקימים חדש במבואות חיפה כלומר זה לא בלתי סביר שהם יעתרו לעוד מחווה בהקמת מיגרשון אצלינו בשכונה, הלוואי ונזכה לכך ולך הרבה ברכות על ההתמדה
יהיה אשר יהיה ונקווה שאכן יבנה בית המגרש בימינו יש לשתף נציגות של תושבי בת גלים הנוכחים ולא לפטור אותם מחובתם בהתלבטויות ובמציאת הפתרונות,בלעדיהם המאמץ מיותר.גם אני תוהה לא פעם איפה הם,אפילו כאן השתתפותם מינורית וזה מוזר וחבל.
אני מבקש בזאת להצטרף בהערכה רבה לרובי יאנג המשתדל לטובת המטרה המקודשת.
מול הבית של ד'ר ברגר בסמוך לבית כספי בשדרה גרו זוג אחיות תאומות מבוגרות בבית בודד על שטח גדול יחסית,מי הן היו ומה סיפורן,כילדה הן נראו לי מוזרות המסתירות סוד כלשהו,אבל זו כמובן אסוציאציה של ילדה שאינה מבוססת
Every time i use Google
On the very top of the page appear the words
bulbul 8888.
How can I get rid of those words?
Those two twin sisters were called Diamant. They came to palestine, were patients of my father Dr. Berger… but no one knew exactly how they landed there.
Shimon Lipshitz and I used to pester them as whenever we lost a ball to their yard it was always hard to get it back. they never allowed a child or adult to step in there.
Ari Berger
Menachem,my cousin,
please get rid of bulbul 88888
that appears on top of the page when i
have to use google.
How long is it going to stay there?
IT BOTHERS ME A LOT!
המבנה בחוף ליד בית אוסטין אכן היה מבנה בריטי אשר שמש כעמדת זרקור לאיתור כלי שיט חשודים לכוון תותחי החוף שהיו מוצבים בסמוך.
העמדה פעלה בלילות ,חומת האבן אותה הזכרת נבנתה שנים מאוחר יותר על על תוואי גדר צבאית שהיתה ממוקמת שם.
אם כבר חומות אז זה הזמן לפריצת הזכרונות.
הרבה בנות ובנים בודאי
זוכרים את החומה על החוף
כמרבץ הרומנטי שבו
נפרצו חלומותיהם הרטובים
לקראת השלמה והגשמה
של החיים האמיתיים.
הוי יו יוי איפה איפה הן החומות והחוכמס ההם.
איזה מזל שהאנגלים לקחו איתם את הפרוז'קטורים
והשאירו לנו את הלילות בצל החומה
"זרועים בכוכבים"
והנה לכם השיר של אז:
היה זה בחצות הליל בחולות
כשזוג יצא לו לטייל בחולות
ולא צריך להיות נביא האיש
ההוא היה אבי פהפרמפם בחולות.
זוכרים ועוד איך זוכרים
הבוקר שמעתי על קיומו של יום המשפחה ביום
הזה ממש,יפה יפה ואז נזכרתי ביום האם בזמננו,למען האמת זה ריגש אותי יותר.
לכל האמהות של אז וכמובן לאלה של היום ועכשיו
קבלו הרבה הרבה ברכות של אהבה, הו אמא אמא לעולם אותך לא נשכח.
גרמת לכך שהדמעות זולגות מהעיניים והן מלוחות כמו פעם,כמה מתוק להיזכר בדבר הנפלא שכתבת
לעוזי אברהם היקר!
קבל את ברכותינו הלבביות ליום הולדתך.
עד מאה כ-20.
איתן
גם אנחנו מצטרפים לברכות – רק בבריאות עד 120 עוזי !!!! כל פעם נהנים מחדש מהשירה לך – בפרט יורם – כל כך נהנה ועושה לו טוב על הנשמה (ציטוט מדבריו!!) תמשיך ככה – בידידות רבה נעמי ודרורי
אני אפילו לא יודע אם כותבים קורי או כורי, אבל הרעיון ברור: חייבים למנוע שאתר זה יעלה קורי עכביש, אז חייבים מדי פעם לצייץ ולהשמיע קול, אפילו אם מה שכותבים יכול להיות מוגדר כשטויות, או שחלק "בת גלים" מאתר יורם ישבוק חיים
אז היום אני עושה את שלי בתרימת דם: כולנו יודעים שארנון קרן (בימי בת גלים העליזים – קרומהולץ) היה אחד מהכוחות החשובים בקיום המיפגש.
ארנון! אתה ובניך קוראים לעצמכם "קרן". אז
לפני ש-"קרומהולץ" יהפוך לשם משפחה הסטורי
הגיעה ישועה מבי"ס "בנימין", 300 מטר מביתי: אחד מתלמידי ביה"ס התיכון המעולה הזה זה עתה ניצח את אליפות הנוער בטניס, ומנבאים לילד היהודי הזה עתיד גדול בטניס. שמו? זאק קרומהולץ!
מסוגל יהיה לשחק הוקי כפי שקרומהולץ הגדול להלן ארנון שיחק ברחבה בתחילת שנות ה-50 של המאה הקודמת, למנחם אומרים וכותבים קורי עכביש בדיוק כמו קרומהולץ וקרן בקופ
היתה נערה חמודה בשכונה שמה עליזה שם יפה לכל הדעות כשהיו שואלים אותה האם כותבים את שמה ב…ז' או..ס היא תמיד אמרה רק בעיפרון .
מסכים עם מנחם אם לא ישפכו מילים למדורה היא פשוט תכבה,גם עשן לבן לא יצית מחדש את האש
פייבל (שרגא הרפז) סיפר לי שפעם כתבת עליו קמא .
אני מבקשת שתפרסם אותה כאן באתר או יותר טוב באתר בת-גלים-נוסטלגיה.
לפני עשור אולי יותר,כתבתי אודות פייבל לבנותיו ומשפחתו כדי לספר להם:
על החממה בה גדל אביהם בבת-גלים.
על פאני אנקה אימו וסבתם האישה הענקית
בעלת הנשמה היתרה.
על חברותנו האמיצה.
הדברים נכתבו בימים לא קלים לפייבל בנסיון
לעודד את רוחו ולגרום לבנותיו לשמור עליו
מכל משמר.
פייבל לימים שרגא הרפז היה ילד בת גלים מקסים,
שחקן תיאטרון וקולנוע נחשב ומוכשר כבוגר,
מהבולטים בישראל,הלוואי וימשיך כך.
לא הצלחתי לאתר את אשר כתבתי בזמנו כדי להעתר
לבקשתך אילה,למיטב זכרוני אלה עיקרי הדברים.
פייבל היה ולעולם ישאר עבורי ה"דולפין פליפר" מבת-גלים. שלום שלום לך ולחברים.
כנסו לפורום הנוסטלגיה באתר בת גלים כדי לקרוא את הסיפור המדהים הזה של רוביח יאנג שהיציל מטביעה אישה שרופא קבע את מותה הקליני.
http://www.batgalim.org.il/forum/viewtopic.php?t=4296
קבלו ים של זכרונות מלאי אהבה
מכל המאוהבים בעבר ובהווה,שיהיה גם עתיד של אושר ואהבה
Valentine Day
יום האהבה
אוהב כל מי שאי פעם חי בבת גלים. מתגעגע לאלה שאינם איתנו יותר, ובמיוחד לחגי אגם לבן – שהיה פעם "המדריך" לכל מעשה שובבות רע
שעשיתי – והפך לחברי הטוב ביותר.
ורק למקרה שאסתר מלכה קוראת זאת, רציתי שתדעי שמאז נעלמת מבת גלים וממני ב-1954 בלי לומר דבר ומבלי לגלות זאת לאיש, אני עדיין חושב עליך ועדיין אוהב אותך!
מאז נעלמת מהאופק כבר 54 שנים בלי שאיש יצליח לאתר אותך – דבר בלתי יאומן ממש בעולם הגלובלי שלנו שהפך כפר קטן- את עדיין במחשבתי לעתים כי המעגל אף פעם לא ניסגר.
אז רק למקרה שאת קוראת זה – ואני יודע שהסכויים שואפים לאפס אך לך תדע! – אז הגיע הזמן להופיע מחדש ולומר שלום לי ולחברותיך הטובות ביותר מהתיכון, עממי, והשומר הצעיר
.
אני יודע בבטחון שהסיבה לשתיקה הארוכה הזאת משך 54 שנים היא הבושה האיומה שהרגשת אז, שרופת השומר הצעיר, כאחת מה-"יורדות" הראשונות, אז תדעי לך שהרבה מאיתנו ירדו בגלל סיבה זאת או אחרת, ובכלל, את הייתי בת 16.5 ומה יכולת לעשות בנידון כשאמך החליטה מה שהחליטה עם בן זוגה האנגלו-סקסי.
אז ביום אהבה זה אני שולח לך נשיקה ופרח מפלורידה הרחוקה, ואני עושה זאת לכל הבת-גלימים והבת גלימיות.
שיהיה רק טוב לכולנו!
ר
אהבתי מאד את המסר שזה עתה קראתי. כמדומני יש לך כבר 2 נינים, נכון?
אז כל הכבוד ויישר כח ל-"זקן כמוך" הכותב (ונראה) צעיר הרבה מגילו.
אהבה ראשונה אינה מתה אף פעם,היא רק מתעצמת ומשתבחת עם הזמן,כל זאת בתנאי שהיא נשארת רק בזכרונות ובחלומות,מי שמעז ומתעורר אליה יחטוף מפח נפש עמוק,תמשיכו לאהוב יקירי זה עושה רק טוב
הוא שר שם…
מה צריך בסך הכל בן-אדם בשביל לחיות ?
מה צריך בסה'כ בן אדם
ככר אחת שללחם,
כד אחד של יין
ואהבה אהבה כל הזמן
ואהבה כל הזמן
כמובן שאני יודע רוחה'לה למה שאת מתכוונת, וכמובן שאם אי-פעם אפגוש את אסתר מלכה היא תהיה בוודאי מקומטת עם שער לבן וקצת שמנה (היא תתפלא איזה חתיך אני נשארתי…) אבל אני ריאלי ולא חושב לשנייה שכשאראה אותה אני פתאום אדלק, אבל בכ"ז יהיה כיף לחבק אותה, לאמצה אל לבי, ולהזכיר לה את הספסל מאחורי הבית הקטן שישב בתוך חצר בית הספר ברחוב השרון (האם היה זה חדר המלאכה שלנו? מישהו זוכר?) שם התחבקנו, התנשקנו, וטיפונת טיפונת התמזמזנו (אני הורשיתי לגעת וללטף רק את החלק העליון של הציצים שלה)
את צודקת. כיף להיזכר באהבה ראשונה, במיוחד שעכשיו אני נשוי לאשה נפלאה, גייל, אוהב אותה מאד אפילו אחרי 34 שנות נשואין, שבגיל 72 (היא) וגיל 70 (אני) עדיין אוהבים להסתובב לאורך החוף כאן בפלורידה, להחזיק ידיים, ולהודות לאלוהים על חלקינו!
ז
זה מה שחשבתי שאתה: חרמן זקן
!
המכתב האחרון הראה לי שיש בך רגישות ויכולת לאהוב ולהביע אהבתך ללא בושה. כל הכבוד לך
ליאורה
כל אחד שמגיע לגיל 70 הוא חרמן זקן. הסוד הוא איך אתה מסתדר עם זה!
האם מישהו-מישהיא זוכר את השם של בנו של צ'נגרי הדייג?
יוסוף חואטו ברגיג דייג הדיגים,יש אצלו מוזיאון דיג נייד,הוא גם יוכל לבדוק אצל הדגים המגיעים לחוף ממעמקי הים. איזה דייג ענק הוא חואטו דייג שחבל'ז
שלום מנחם
בנו של צ'נגרי הדייג נקרא היום מרדכי אלון
והוא היה במפגש.הוא מאד חולה כנראה עבר ארוע מוחי ויש לנו קשר רחוק.
למיטב זכרוני בבת גלים שחקו מטקות ברמה יוצאת מהכלל , מעטים המקומות בעולם ששחקו אם בכלל מטקות.אנא נסו להחיות כאן ועכשיו שמות של זוגות שחקנים ושחקניות שהיו שם דבר בחוף,לעולם לא אשכח את הבומבות של הכדור וזה לא מנע והפריע לאיש לשבת ולהשתזף במטווח הנ'ל.
אגב תוך כדי נזכרתי גם בכדור הכח הגדול והכבד שהיה עף מעל ראשינו, חוף הים של אותם זמנים היה קרניבל מדהים של פעילויות ספורט ושעשועים, חוץ ממה שהיה בים עצמו שהפך את כולנו לבני-גלים
לאחר פגרה של שלושה שבועות (ניתוח ברך)אני חוזר לאתר וקצת נדהם.
יש לי הרגשה שחלק זעיר מאתנו ירד מהפסים.
איפה הפרטיות?
מנחם אני חייב לומר לך שאני מאוד מעריך את רוב הכתבות שלך ,אין ספק שיש לך כישרון כתיבה יפה.
אך כל בילבולי הב….ם שלך עברו את גבול הטעם הטוב.
אין סיבה להזכיר שמות ואפילו שזה "קרה" לפני שנים רבות.
מענין היה לראות אותך נפגש עם בעלה של ג"ב אסתר מלכה,הוא רק 6.9 255 פונט לא נעים בכלל מנחם!!
באו נמשיך לאהוב אין דבר יפה ונקי מזה.
אולי באותו זמן שעשית ניתוח ברך, יכולת לעשות גם ניתוח מח. אני מזמין את כולם לקרוא את מה שכתבתי על אסתר מלכה ב-"יום האהבה" כמה מסרים למעלה, ולהסביר לי ממה "נדהם" מולכו
אתה גר בארה"ב ו"נדהמת" שמנחם לס כתב בבדיחות על הציצים של החברה שלו כשהיו יושבים על ספסל בבת גלים כשהיו בני 15? נו, באמת
כפי שלצנזורה אין כאן מקום,גם החינוך כבר מזמן מיותר. איש איש סגנונו,כתיבתו,אהבותיו וזכרונותיו והעקר חופש וכבוד הדדי לכל.
לא כל המסרים באתר הם עגנון אבל כולם נשלחו ע'י בתגלימים טובים ויקרים.
כתבתו של מנחם על האהבה הראשונה נחמדה אבל עדיף לקרא "רק את החלק העליון"-פרוט היתר רק פוגם בטעם הטוב.הרי הרעיון הכללי ברור גם בלי זה.
אז מנחם,המשך לכתוב כדי שניהנה מספוריך אך זכור תמיד שלכל אחד יש דברים שלא היה רוצה שיהפכו לנחלת הכלל-כנראה שאפילו לך.ובמיוחד אם מדובר במישהו שאהבת,אפילו אם זה היה לפני המון שנים.לא כל מידע אינטימי צריך "לספר לחבר"ה" גם אם הוא אמיתי )או שמא זכרונות העבר הרחוק קצת מתערפלים ומתערבים עם החלומות והפנטזיות).כיף לקרא על אהבתך לאשתך-המשיכו להיות מאושרים
כדאי גם להיות מסוגל לקבל בקורת בונה ולא לדבר על ניתוחי מוח.יש גם אנשים אחרים בעולם שמבינים דבר או שניים.כיון שהתרשמותי הכללית היא שאתה אדם טוב ונחמד בטח תקח זאת לתשומת לבך ותתיחס בצורה חיובית ואפילו תתאפק לפעמים
כתשובה לזאת שכתבה "מולכו צודק" (ואולי גם לכולם), אני חושב שהבעייה היא שלעתים אני כותב במין הומור שאנשים לוקחים ברצינות. אותה בעייה היתה לי כשהייתי כתב ספורט. פעם כתבתי שהעיירה המפסטד (בלונג איילנד שם נולד שחקן כדורסל אדיר, ד"ר ג'יי) היא כמו קרית מוצקין: מקום נפלא לגור בו אם אתה תחנת דלק. אין לכם מושג איזה מכתב קבלתי מאחד מראשי דקרית מוצקין שבחמישה עמודים ניסה להסביר לי את חשיבותה ותרומתה של קרית מוצקין. אותו דבר כאן: אילולא היה מולכו מכר קרוב לא הייתי מעז לכתוב "ניתוח מח". איתו הרגשתי חופשי לכתוב כך.
אז אולי עלי להיזהר יותר בכתיבה בעתיד
תהיה משהו אחר ולא אתה, מעטים כותבים בכישרון רהיטות והומור כמוך,מישהו פעם כתב פה ובצדק שאתה דמון רניון מבת גלים, המשך לתת לנו להנות מכתיבתך הקולחת,אין אדם שלא חוטא מדי פעם בפליטת קולמוס, בארץ אומרים על זה הצעירים "למה מה קרה" יאללה בתגלימים בואו נמשיך לאהוב את ילדותינו הרחוקה ולספר לכל מי שמתגעגע
It is obvious that there is no censorship here, and anyone can write about themselves whatever they wish. I have a problem when in the stories names of the other party are mentioned without them knowing or agreeing. the lady in question has a family and grand children who can read here and read about their grandmother.
some of the humor appearing here belongs to the gutters.It would be a good idea not to mentionnames on "supposed" intimate events…
There are guys from bat galim with much more experience on those intimate matters but who are gentlemen and keep the names and details to themselves.
many from bat galim are well educated… not all have CLASS!!!!
מנחם שלום!
אני מבטיח לך שזו תהיה התגובה האחרונה שלי בנדון.
ראשית אני מאוד מודה לך בקשר לניתוח המח.
המלצה מאוד קלסית שתואמת את אישיותך,אתה מתימר להיות אדם משכיל,אך לשם האמת אתה אדם קטן גם בקומה וגם בצורת ההתנהגות שלך.
הגיע הזמן להבגר קצת מנחמקה!!
After a long time I had the pleasure of meeting alma, who reminded me who she was… we exchanged great memories form our youth…
as a gentleman I shall not go into all the details, however I commended her for her great memories and her wonderful writings here on this web page.
Alma! you are wonderful and I look to meet you this year face to face again…
all the best
Ari
שלום לך ארי ברגר
אני עדיין נפעמת וכולי מתרגשת מהפגישה הוירטואלית שהיתה לנו היום.
ממש לא יאומן איך מצאנו מחדש אחד את השניה ונזכרנו בחוויות העבר שאין להעלותן על הנייר בינתיים.
אשמח להיות בקשר עם כל מי שיגיע אלי כפי שארי הצליח לעשות היום לאחר פעולת איתור מסובכת וממושכת.
שלום לכל החברה עלמה
זה מה שכתבת אתמול, וברור שהתכוונת אלי:
"There are guys from bat galim with much more experience on those intimate matters but who are gentlemen and keep the names and details to themselves.
many from bat galim are well educated… not all have CLASS"
אז נניח אפילו שיש לך "יותר" נסיון בעניינים אינטימיים, מה שמצחיק הוא שאתה כותב שהאנשים "עם יותר נסיון" שומרים פרטים ושמות לעצמם.
יא חתיכת יקה פוץ, מה עשית משך כל המפגש מלבד להראות את תמונות כל החתיכות שלך, ומה שיותר גרוע – הראית בגאווה את תמונות ששת הנשים שנישאת אליהן.!!!
נולדת יקה פוץ, ונשארת יקה פוץ.
אני לא מאמין לאן שמכתב תמים ממני המביע געגועי ב-"יום האהבה" לזאת שנעלמה בגיל 16 ומאז אבדו עקבותיה הגיע, ומה הוא גרם לאניני הנפש ארי ברגר ומולכו.
.
אני חושב שהכי טוב לכמה מכם ולי שפשוט אעלם מהאתר הזה ואשמור על קשר רק עם אתר בת גלים של אקי.
זה מה שכתבת אתמול, וברור שהתכוונת אלי:
"There are guys from bat galim with much more experience on those intimate matters but who are gentlemen and keep the names and details to themselves.
many from bat galim are well educated… not all have CLASS"
אז נניח אפילו שיש לך "יותר" נסיון בעניינים אינטימיים, מה שמצחיק הוא שאתה כותב שהאנשים "עם יותר נסיון" שומרים פרטים ושמות לעצמם.
יא חתיכת יקה פוץ, מה עשית משך כל המפגש מלבד להראות את תמונות כל החתיכות שלך, ומה שיותר גרוע – הראית בגאווה את תמונות ששת הנשים שנישאת אליהן.!!!
נולדת יקה פוץ, ונשארת יקה פוץ.
אני לא מאמין לאן שמכתב תמים ממני המביע געגועי ב-"יום האהבה" לזאת שנעלמה בגיל 16 ומאז אבדו עקבותיה הגיע, ומה הוא גרם לאניני הנפש ארי ברגר ומולכו.
.
אני חושב שהכי טוב לכמה מכם ולי שפשוט אעלם מהאתר הזה ואשמור על קשר רק עם אתר בת גלים של אקי.
אתה כותב (והכוונה אלי) את המילים הבאות:
"There are guys from bat galim with much more experience on those intimate matters but who are gentlemen and keep the names and details to themselves.
many from bat galim are well educated… not all have CLASS"
כל הכבוד לנסיון הגדול שלך, אך בקשר לאינטימיות, מה עשית משך כל המיפגש? רק הראית תמונות של כל החתיכות שלך בביקיני, וששת הנשים אליהן היית נשוי. זה מראה קלאס!
ארי, נולדת יקה פוץ ונשארת יקה פוץ!
קשה לי להאמין מה המכתב התמים שלי בקשר לאסתר שנעלמה בגיל 16 ביום האהבה גרם. אני שוב מתנצל בפני אניני הטעם ארי ברגר ומולכו.
אני חושב שהדבר הכי טוב שאעשה הוא שאעלם מאתר זה ואתרכז באתר בת גלים של אקי כי כנראה שאני גורם ליותר מדי חורים בכביש.
כל הכבוד לך. הבעת מה שהרבה מאיתנו המכירים את ארי הרגשנו
מציעה שתפסיקו מיד את הריב הילדותי הזה שאין לו מקום באתר
"יום האהבה" החזיר גם אותי אחורנית וניזכרתי בעוזי בלוטרייך. האם למישהו יש טלפון או אימייל שלו?
כמבוגר יותר מכל אלה שהתבטאו לגבי האימייל הקשורים לנושא יום האהבה – ועם כל הסבריך הנוספים – צר לי אך אני מסכים עם עמדות שבקשו ממך מולכו וארי ברגר באשר לצנעת הפרט – וכמו כן עמדה של אחת הכותבות שאיני מכיר אותה – אנא תפסיקו עם כל ההשתלחויות הבלתי נבונות והמורידות את רמת – כל המשתתפים באתר זה באם זה יימשך – גם אני ארד מהשתתפותי או ממעקב באתר זה -. גם אני הייתי בין חבריו הטובים ביותר של חגי אגם לבן ז'ל- ואם הוא היה חי – בטוחני שגם הוא היה מבקשך לשמור על צנעת הפרט ולהמשיך בדברים הגדולים והיפים כמורשת בת גלים – ולא מעבר לכך. אני דור שני למייסדי השכונה – ומרשה לעצמי לבקש מכולכם את הרמה הנאותה.
שלך דרור
האם זו את סוזי? מאוד שמחה אם כן שחזרת אלינו בכתיבה – ובמעקב – מה שלומך? האם את כבר בביתך בכרמל? לא ענית לי על המייל האחרון שלי – מאחלים לך הרבה בריאות טובה – ושמרי על קשר – נשיקות דרורי ונעמי
בקשר לעוזי בלוטרייך ודאי ארנון קרומהולץ יודע –
אני המומה מהמכתב של לס על ארי ברגר.אני באמת חושבת שטוב שיחיליף אתר כיהוא לא עושה חורים בכביש אלא כבר אין כביש בגלל התגובות שלו.
אני מכירה את ארי הרבה שנים ןאני חושבת שמנחם חייב להתנצל בפניו לפני שיעלם מהאתר.
חבל שדר ברגר אבא של ארי נפטר אחרת הייתי פונה אליו ומבקשת שיתן למנחם תרופה לאזן את נפשו.
אני הפסקתי לקרוא באתר זה מספר חודשים בגלל מנחם לס שעייף אותי וכמה צדקתי אתמול חזרתי ובינגו שוב הוא פה עם התגובות.
אז מנחם כל טוב ודרך צלחה לאתר השני
uzi blutreich's numbers: 09-744-2642 home;
052-444-0443
enjoy
Ari
אני הייתי בין אלה שניגעלו מספוריו של ארי ברגר ומההצגה הגדולה שעשה במיפגש!
Uzi (Kuske!) Blutriech's phone number is 0524440443
In the Mifgash I hugged him and said "Kuske!" and he was shocked. Nobody called him Kuske in more than 50 years and he forgot his nickname…
כשקראתי ייקה פוץ זה הזכיר לי נישכחות והיזכיר לי מוסג שכבר 50 שנים לא שמעתי
אוקיי, יורד מהאתר לתמיד. אלה מילותי האטחרונות כאן.
מנחם ערב טוב ומבורך
אנא ממך תמשיך לבקר באתר ותכתוב כל מה שעובר
ברוחך החוש הומור שלך מקנה מצב רוח ונוסטלגיה מהעבר ותתיחס פחות ולא להיות כל כך פגוע.
במפגש עשית רושם של איש קשוח ובטחון עצמי.
שלום מנחם
אני מצטרפת ללילי בבקשתה שתמשיך לבקר באתר. הוא לא יהיה מה שהוא בלעדיך.
אני לא מבינה את עלמה. האם זאת לא היא שפתחה אתר בת גלים ואתה כה המלצת לנו להיכנס אליו ולהשתתף בו? אולי אני טועה וזאת היתה מישהי אחרת.
לילה טוב
הסיבה העקרית שאתה חייב להמשיך היא שאף אחד לא מסולק מאתר השכונה על לא עוול, לא היתה לעניות דעתי שום כוונת זדון,היתה אולי התחלקות לשונית וזה קורה לכל אחד ואחת,לכל בתגלימי באשר הוא בארץ ובעולם ישנה הזכות לשתף ולהשתתף בדבר הנפלא שקם כאן באתר במשך שנים ואתה מנחם תרמת רבות לכך,המדהים הוא שכל המהומה פרצה על רקע יום חג האהבה,זה לא נאה ולא יאה לנו,בטוחני שלכל אדם יש את היכולת להתנצל מראש על דבריו שמא פוגעים או פגעו במי מהחברים,בואו ונמשיך בחיוך אהבה ורצון טוב להשתכשך במי בת גלים שהיו ויהיו תמיד מים טהורים ומלוחים
אני חוזר לאתר אחרי היעדרות של 5 שעות עם מצב רוח הכי מרומם שיכול להיות: לפני כחצי שעה נודע לנו שלגייל ולי יהיה נכד(ה) מספר 15 בשבוע השלישי של ספטמבר!
בנוסף יש לנו שני נינים.
שמות הנכדים (לפי הגיל): מייקל, כריסי, ג'סי, אלי, מיה, ג'יימס, דריה, שייאן, אמי, לרקין, דומיניק, ניקולוס, טליה, ושירה
שמות הנינים ברוק ורומן. חצי מהפנסיה הולכת למתנות חנוכה וחג המולד לשבט שלם!
שמחים אתכם על הידיעה להולדת הנכד ה 15 וכן ירבו – רק בבריאות טובה.
DEAR GAIL – WE WANT TO WISH YOU IN YOUR OWN LANGUAGE – ALL THE VERY BEST TO THE FORTHCOMING BIRTH OF YOUR 15TH GRANDCHILD – AND JOIN YOU IN YOUR JOY – ENJOY IN GOOD HEALTHֱֱֱ
שתמיד נקרא בשורות טובות באתר זה – באוירה טובה ונינוחה
שלכם דרורי ונעמי
כשיהיה מותר לי לספר על הנכד(ה) החדש – למי, היכן ואיפה וכו' – תהיו ראשונים לדעת. ישנה איזו בדיקה חדשנית שעושים בשבוע
ה-12 ורק אח"כ אקבל "רשות" לתת פרטים
אגב, אובמה זה עתה דרס את הילרי בוויסקונסין. הוא במומנטום אדיר לרוץ עד נשיאות ארה"ב..
בת דודתי שלחה לי מאמר מצויין שיורם מלצר כתב היום על התפטרותו של קסטרו
למעוניינים:
http://www.notes.co.il/ioram/41345.asp
ו
אולי תסביר לי, מנחם, כיצד יש לך 15 נכדים ושני נינים? ראיתי אותך במיפגש וקשה ממש להאמין שיש לך חמולה כזאת גדולה בגיל כל כך צעיר
ראשית, התנצלות על המסר בו העתקתי את מקום מציאתו של מאמר יורם על קסטרו. לא שמתי לב שכל מאמריו מופיעים בצד ימין כשניכנסים ל-"בת גלים".
בקצרה אענה על שאלתך: לי יש רק 4 נכדות ביולוגיות, בנותיהן של סיגל בהוד השרון (דריה ואמי) ובנותיה של אפרת באטלנטה (טלי ושירה). כל השאר הם למעשה נכדים של גייל. כמובן שארבעת הנכדות שלי הן גם נכדותיה כי היא אימצה את סיגל ואפרת כשהן היו בנות 6 ו-3 והיא האמא שלהן.
אך לשני בניה של גייל יש אבא (אפילו שם קרובים אלי הרבה יותר מאשר לאביהם) והם לא בני.
לג'סי המבוגר יש בן, וזה הנכד מס' 5 של גייל. לקני הצעיר יש בן ובת (לשניהם יש תינוק והם-הם הנינים) אז זה נכדים מס' 6 ו-7. לפני 4-5 שנים קני ואשתו אימצו 6 ילדים (בנים ובנות של אותה אמא, נרקומנית וזונה ברינו, נוואדה, אך לא יודעים מי האבות). זה מביא אותנו ל-13 נכדים. מס' 14 יכול להיחשב גם לנכד או לנין. הוא הבן של ניקול שהתחתנה עם מייקל (בנו של גייל), וכשהתחתנה עם מייקל, דומיניק היה כבר בן 3. עכשיו שלמייקל יש בן עם ניקול (נין לגייל) אז אולי לגייל ישנם רק 13 נכדים ונכדות, אבל אז יש לה 3 נינים…
זה הספור.
תודה שהקשבת
מנחם
ל
אם תקרא את מה שאני כותבת אז שתדע (כתבת פעם שאתה מדפדף על התגובות שלי) שלדעתי טוב שלא החלטת לפרוש מהאתר הזה. אתה סיפרת לנו המון סיפורים מעניינים שלא הייתי מסכימה לוותר עליהם.
האתר הוא של כל מי שמרגיש שהוא בת-גלימי, אפילו אלה שעזבו את השכונה בגיל 12.
אני גם מציעה שכשגובר עליך יצר הרע, תספור עד 10 (אני בטוחה שאתה לא נוהג כך בדרך כלל)ואז תשלח את התגובה, כך תימנע מלפגוע באנשים שאם זכור לך גם אני הייתי ביניהם לא פעם ולא פעמיים.
זה שכתב על ארי ברגר בלי שם, ברור שיש בו קנאה רבה לארי ברגר. תתבייש לך !
אבי – אני לא מבינה על איזה הצגות של ארי במפגש התכוונת בדיוק. אני הגעתי איתו למפגש והייתי בחברתו רוב הזמן. הוא לא עשה הצגות ולא דיבר על נשותיו לשעבר. הוא הגיע למפגש עם אשתו החמודה ובתו המתוקה, ואם למישהו יצא להכיר מקרוב את לאי (אשתו של ארי) נוכח שארי הוא גבר בר מזל שיש לו בחייו אשה כזאת.ושימותו הקנאים!
מולכו אני אוהבת אותך ואת הרגישות שלך….
גם לא יזיק להרבה חברים באתר הזה אם יבקרו גם באתר בת-גלים ויראו נוכחות.
סליחה. כתבתי
הוא הבן של ניקול שהתחתנה עם מייקל (בנו של גייל). מייקל כמובן הוא בנו של קני, נכד של גייל ולא בנה
י
זהו המסר הנחמד ביותר שכתבת לי אי-פעם. תודה. בואי נחזור להיות חברים!
היי לכול הבתגלימים
אז זהו גם אני כותב לאתר זוהי הפעם הראשונה שאני נכנכס לאתר כפי שאתם רואים אני חיי ונושם בת גלים מזה חודש פרשתי לגמלאות ואניחיי בבתגלים ברגע שאהיהיותר מיון ברזי המחשב אכתוב יותר ואספר סיפורי בתגלים
אז שלום להפעם
מימני דויוד מרגוליס
היי לכול הבתגלימים
אז זהו גם אני כותב לאתר זוהי הפעם הראשונה שאני נכנכס לאתר כפי שאתם רואים אני חיי ונושם בת גלים מזה חודש פרשתי לגמלאות ואניחיי בבתגלים ברגע שאהיהיותר מיון ברזי המחשב אכתוב יותר ואספר סיפורי בתגלים
אז שלום להפעם
מימני דויוד מרגוליס
כניסתך לאתר הוא הדבר הטוב ביותר שקרה לנו! וולקם
(אבל ישנם דברים שאסור לספר!!!!!!!!(
אני בטוח שכניסתך תביא משב רוח מרענן לאתר הזה. עכשיו רק צריך לשכנע את מנחם בורר שלהשתמש במחשבים זו לא בושה
לדויד מרגוליס אחי היקר!!!
ברוך בואך לאתר, יש לך הזדמנות נהדרת לכתוב על כל מה שבא לך על בת-גלים.
אז, קדימה מכבי בתגלים.
שלך,איתן
לסבא מנחם!
תמשיך לכתוב ,אתה ממלא את האתר בפנינים.
איתן
ברכות על פרישתך שיהיה לך לא פחות טוב ממה שהיה לך בעשרות שנים של עבודה על הים בצהל על ההגה ועוד ועוד. אתה איש יקר והכי הכי בתגלימי שאני מכיר יאללה אחי שפוך סיפורים מכל ימיה של בת-גלים,אל תדפוק חשבון אפילו אם תסתבך פה ושם במקלדת עלה-פטה דה ליאון, אין שום "רזי מחשב" אין צורך שתהיה מתכנת,גם זה לא משימה בלתי אפשרית עבורך. האמן לי,לנהוג על רכב כבד פלוס גרר בגיל 66 כפי שאתה נהגת שנים הרבה הרבה יותר קשה,מי שמתגעגע לים שלנו יביט בעיניו הכחולות של דויד וישקע בכייף במצולות החלומות והזכרונות האוטנטים.
דויד עשית לי את היום ובטוחני שרבים רבים שמחים כמוני. קבל את אהבתי חבר יקר
ארי,שלום
אני עדיין מחכה לתשובתך.
מי זו עלמה ואיפא היא גרה בבת-גלים.
איתן
איזה כיף שהאתר תפש תאוצה חדשה! קדימה בת גלים!
אני עם ברוך, המברך על התאוצה החדשה באתר. מה שיקרה לדעתי הוא מה שקרה בשבועות האחרונים: הרבה יכתבו ויהיה כאן שמח, ואז לאט לאט מספר המסרים יירד עד שיהיה שקט, וזה טבעי.
מה שחשוב הוא שנעשה מין מנהג שכל כמה ימים ניכנס לאתר לראות מה חדש ואיזו מדורה חדשה נידלקה (אני בגימלאות; יושב לי על כסא נוח על שפת הים וכל מה שאני עושה זה להסתכל איך הגלים מתפוצצים על החול. אפילו לקרוא אני מתעצל. רק רוצה להסתכל על הגלים – או לראות כיצד הדשא צומח. לי יש זמן להיכנס לאתר כמה פעמים ביום!)
אז כשנגיע לתקופות שקט באתר, תמיד הוא יידלק בצורה זו או אחרת (לדוגמא: הצטרפותו של דייויד) וחשוב שניזכור לבקר מדי פעם, אפילו כששקט באתר.
מנחם זה עתה קראתי את המסר האחרון שלך בו אתה כותב שכל מה שאתה עושה כל הזמן זה להסתכל על גלי הים המתפוצצים )אפילו שאני זוכרת שנולדת וגרת על שפת הים) קשה לי להאמין שזה כל מה שאתה עושה. אני לא מכירה אותך אישית (אם-כי דברנו במיפגש) אבל לפי כתיבתך והדברים עליהם אתה כותב, אני כמעט בטוחה שיש לך אישיות
A
ואתה מלא אנרגיה כרימון. יש לי רושם שההסתכלות על הגלים "כל היום" היא סתם חלק מההומור המיוחד שלך בכתיבה. האם אני טועה?
ערדי סלע יקרי
שמחתי מאדלקבל את תגובתך למכתבי הראשון במחשב
ותדה אל האיחולים מאחר וכרגע אין לי דרך אחרת לתקשר איתך אני שומר לעצמי לתקשר בדרך הנוכחית
להלן מספר הניד שלי 0522795071 ובבית0774245886
להתראות ולהשתמע
דיוד מרגוליס
ערדי סלע יקרי
שמחתי מאדלקבל את תגובתך למכתבי הראשון במחשב
ותדה אל האיחולים מאחר וכרגע אין לי דרך אחרת לתקשר איתך אני שומר לעצמי לתקשר בדרך הנוכחית
להלן מספר הניד שלי 0522795071 ובבית0774245886
להתראות ולהשתמע
דיוד מרגוליס
אני מקווה מנחם שלא תקבל מסר זה כביקורת כל שהיא על שאתה ובת גלימים אחרים מתגוררים בארה"ב. אני חושבת שלפני כמה חודשים מישהו כבר שאל על זה והיה דו-שיח מעניין עם כמה מכם, הבת-גלימים בגולה.
אני שואלת זאת אך ורק מתוך סקרנות גרידא.
אני חייבת לציין כשקראתי שכל מה שאתה עושה זה לשבת על הים ולהסתכל על הגלים, הרגשתי צביטה בלב. ברור שאני לא מאמינה לרגע שזה כל מה שאתה עושה, אבל בכל זאת הרגשתי מין עצב כלפי מלח ויליד בת גלימי בן 70 הגר בגולה עם אשתו אבל ללא משפחה קרובה, ויושב לבדו בים.
בארץ ישיבה על החוף כוללת רעש מטקות, רמ-קולי מצילים, רעש והמולה. הרגשתי מין עצב כשדימינתי אותך יושב שם לבד על החוף.
מתבונן בגלים. אז הנה שאלתי (שוב! סקרנות בלבד! יש לי אחות בסקרמנטו שגם היא בגימלאות ובניה גרים עם הנכדים ביו-יורק אבל יש לי רושם שהיא לא מספרת לי את האמת על איך זמנה עובר)
אז מנחם, הכתיבה באה לך בקלות כפי שפעם כתבת, אז התוכל לספר לנו כיצד בת גלימי שנולד וחי על רציף מרגולין ותפש גלים עם חגורות הצלה מהאניה חיים ארלוזרוב
מצליח לחיות ולשרוד בארץ זרה כגימלאי? שוב, זוהי סקרנות בלבד. אני מאמינה שרוב הקוראים כאן סקרנים באותה מידה.
אם אין ברצונך לענות, כמובן שאבין.
בדיוק עבור שאלתך, ותשובתי, ואח"כ אנשים יכולים להתערב בדו-שיח, יש לנו את ה-"פורום" באתר בת גלים. בול בשביל זה. אילו הפנית שאלתך כ-"נושא חדש" של "כיצד מבלים גימלאי בת גלים את זמנם בגולה" בפורום של אתר בת גלים, אולי גם ארי ברגר (אני לא יודע אם הוא גמלאי), יצחק דקל (לצערי הוא עדיין לא גמלאי) שמעון, זהבה ועוד, היו עונים, ולא רק אני.
אז כשאתפנה הערב אענה על שאלתך אבל היא תופיע כנושא בפורום שאקרא לו "גמלאי בת גלים בגולה" ואולי יהיה גם אחרים שירצו להשתתף.
עכשיו לעניין אחר: דויד מרגוליס! כל מסר שלך הוא אוצר שלא יסולא בפז. וואללה שאם הייתי אתה, הייתי כותב ספר "הבן של מרגוליס", וכותב הכל לבדי ללא עריכה וללא תיקון שגיאות כתיב או שגיאות דקדוקיות. זה היה הופך לבסט-סלר אוטנטי שאיש לא יכול
TO FAKE
דויד, בחיי שאני מסכים עם מנחם שהייתה יכול לכתוב ספר על חייך בלי עריכה ובלי כלום. אולי היו נימכרים 250,000 העתקים ואם הייתה מרויח עשר דולאר לספר, היית יכול לבנות מחדש את הברכה
ברוך הבא לאתר – נקווה שאחריך יבואו עוד ועוד – זו מטרת האתר – לחזק ולקרב את הקשר בין הבתגלימים במיוחד אחרי המפגש שודאי וודאי השאיר משקעים נעימים בכל אחד ואחד מאתנו – עברו מספיק שנים שעליהן אפשר לגשר – על ידי אינפורמציה אמיתית ונעימה – שודאי תענין כל אחד. הרעיון של מנחם לפתוח נושא על "גימלאים בגולה" הוא טוב – אך גם הגימלאים המקומיים יוכלו להוסיף מהרגשותיהם ונסיונם ומעשיהם… אז עלו והתחילו….
It was a pleasure talking to you today on the phone, and wishing you continued good health during your retirement.
As to myself, you have met my family at Dalia Jordan, you realize that I should not retire… have to stay young in my mind and body the best I can.
I enjoy overseeing the activities of my construction company, spending time with Asia my daughter, and naturally with my wife. Lei is presently in Mexico City starting a new Ritz-Carlton hotel, she will be back in 2 days. we all travel a lot to different countries, but always enjoy coming back to our home here in Dallas. There has been a question about how one feels about living away from bat Galim, specially as a retired person. My father rest his soul always told me that one should never retire. as he worked until at his 80th birthday I brought him to england… so I do not plan on retiring and vegetating… I owe it to my wife and daughter to continue being active.
as to missing Bat Galim…. Have been there over the years… and last time when we came to the "Mifgash", and were the guests of Dalia Jordan at "rezif Pinchas Margulin" listening at night to the waves… having breakfast looking at the waves… certaily brought up memories and emotion… however I realized that we cannot slip back to the past. There really is no going back in life. Bat Galim will never again be the same, as homes are built and the people change. Yes some stayed there all those years and thats great. I believe that those of us that left, wanted to explore the world… and landed where they made a home and a good life for themselves. There is no better or worse, not a question of loyalty or no loyalty. our loyalty is to our family wherever we are. and we are where our families enjoy their life and friends. I do not see a big difference between myself and those that moved to Jerusalem, Eilat or Tel Aviv… anyone that does not live in Bat Galim has in effect left bat galim. and same as being in Jerusalem, Miami, Tel Aviv or Dallas means being away from our childhood.
Yes my roots were in Bat Galim and I had wonderful years there, but I have a wonderful life here in Dallas and thats what I and my family know. we enjoy the way of life, mentality and opportunities here for us and our kids.
It is sad sometimes when I look back into the childhood in Bat Galim, because I know it could not be the same as it was. So we are happy with what we got.
My wife being from Shanghai, How can i impress on her that my place of childhood is more important then hers?
Bottom line… I do not feel the wish to move back to bat galim and start to re-adjust my life again, get into a rat race in a new place.
All I can do is keep the big love to the memories of the childhood in Bat Galim and hope that the new generations will have all that we had as kids.
Ari
דויוד, זהו מכתב אישי אליך אך רציתי שהוא יהיה ידע כללי עבור תגובות, עצות, וכו'.
מעתה אני מציע שכל הקשור בהצעתי יהיה כתוב בפורום של אתר בת גלים, שם כבר כתבתי נושא חדש "הבן הגדול של מרגוליס". אז דויד, זה מכתבי אליך:
זה קרה לי לא פעם ולא פעמיים שפתאום ניכנס לי לראש רעיון והוא לא עוזב אותי. כמה פעמים מימשתי את הרעיון שלבש לאט לאט עור וגידים, וכמה מרעיונותי אפילו הכניסו לי כמה גרושים. אז בוא "נאשים" את גלי הים בהם חזיתי כשהם מתפוצצים על החוף שמתחת ביתי, כי אז לפתע צץ בי הרעיון להציע לך לכתוב ספר!ר.
אני הרי מכיר אותך ויודע שלא קבלת "מצויין" בדקדוק, ואולי דוקא כאן יימצא החן המיוחד של הספר. שני המסרים הקצרים שכתבת הדליקו אותי.
\י.
אילו כתבת ספר (אני בטוח שיותר ממורה אחד מעממי בת גלים מתהפך עכשיו בקיברו!) ללא עריכה של ממש, עם המילים שלך, השגיאות שלך, הסגנון שלך, היה לדעתי יוצא משהו מיוחד במינו שאף סופר מקצועי לא יכול היה להעתיק
TO FAKE
זה חייב להיות אוטנטי ורק ממך. אז עכשיו אתה בפנסיה, אז למה שלא תתחיל לכתוב?
מין ספר ביוגרפי מילדותך ועד עתה, אבל ספר שיכול לכלול הרבה יותר מסתם ספור חייך, כי אולי תוכל לגלות דברים חדשים על הבריכה, כיצד העסק עבד, מי ניהל את הכספים, האם אביך התעשר מזה, כל הבעיות עם האנגלים והערבים והמצילים ומה לא.
לספר כזה יכול אפילו להיות ערך הסטורי.
וככה תמשיך עד היום כי ידוע לי שהיו לך חיים מאד מאד מיוחדים, ואתה נפש מאד מאד מיוחדת.
אני בטוח שהצעתי באה לך כשוק, אז אל תהיה קומפולסיבי כמוני ואל תחליט מיד, אלא תעשה חושבים, תתיעץ עם אחיך, עם חברים
וכו וכו, וכמובן "עם עצמך" כי אתה היחיד היודע אם תהיה לך ההתמדה לעמוד בזה.
אני מוכן להיות עורך הספר חינם-אין-כסף כשתרומתי תהיה בהצעות, רעיונות, קצת באירגון הפרקים והספר, וכו'. אולי גם אחיך יסכים לעזור באיזו שהיא צורה, אבל זה יהיה ספרך ורק ספרך, ובמדיה יוכלו לפרסם את הספר כ-"ספר של סלח שבתי האשכנזי"…
אני מוכן להתחייב למצוא מממן לכל ההוצאות של הוצאת הספר, אבל כדי למצוא כזה, חייבים קודם כל בדראפט של כמה פרקים.
אז מה דעתך דויד?
תאר לך איזה "נה באוזן" תוכל לעשות לאלפי בת גלימים שלא היו מאמינים!!!
(אני בטוח שאם חגי אגם-לבן ז"ל מסתכל עלינו ממעל אז הוא חושב שהשתגענו!ם
אולי כמה תגובות יכולות להיעשות כאן, אך אך ההמשך חייב להיות בפורום של בת גלים.
דויד, כתבת שאתה לא מומחה למחשבים אך העסק פשוט משאתה חושב: היכנס ל-
BATGALIM.ORG.IL
תילחץ על "פורום"
ואז תילחץ על "נוסטלגיה" ותוכל כבר לקרוא את כל הספורים שם כולל מה שאני כתבתי על "הבן הגדול של מרגוליס".
אבל כדי לכתוב שם אתה צריך יוזרניים ופסוורד, ואם נגיע לזה, אתן ליקי את מספר הטלפון שלך והוא יסדר לך הכל.
אז יאללה, דויד, תתחיל לחשוב על עצמך כסופר. אני לא מתבדח. זה יכול לתת לך כמה שנים נפלאות בגימלאות!
עניתי לשאלתך באתר בת גלים תחת הכותרת "גימלאי בת גלימי בארה"ב" (או משדהו כזה, כבר שכחתי)
אהלן חברה מה הענינים
כאן בבת גלים כולם מתרגשים תחרות גלישת גלים בגדדימוציא דגים והזקנים בים חיל הים יורה בגליםואנחנו הפנסיונרים נהנים מהחיים בבתגלים
וכעתתודה גדולה לכל המגיבים
מימנידיוד מרגוליס
מנחם היקר שלום
קראתי בעיון רב את תגובתך אז נכוןשהיו שגיאות כתיב אךזן הפעפ הראשונה שאני יושב מול מחשב ואנני מיומן מספיק אך אני בטוח שזה ישתפר בהמשך לגבי כתיבת ספר אל בת גלים זוהי בהחלט אופציה
שלך דיוד
התעוררתי באמצע הלילה להשתין (עכשיו 3 לפנות בוקר) וקפצתי למחשב לראות אם ענית. איזו הפתעה נעימה! עשית לי את היום. עוד נתכתב ונדבר בטלפון.
אל תתנצל על שגיאות כתיב ודקדוק פה ןשם. זה מה שמייחד כל כך את כתיבתך. לא כתבתם עליהן בזלזול. כתבתי עליהן באהבה גדולה
חוזר לישון
שלך
מנחם הקטן
יפה כתבת לדיויד הוא ודאי יקח את דבריך ברצינות – וכולנו נצא נשכרים!! קראנו גם את שכתבת בפורום – וכך אפשר לצאת לפנסיה!! עדיין מלא עיסוקים מענינים ובפרט ספורט – שזה הדבר החשוב ביותר – והמהנה ביותר. נושא זה בפורום יכול להיות מענין לכולם – אבל גם אם יכתבו באתר – כמו שארי ברגר עשה – וכתב גם הוא יפה מאוד – כולם יהנו.
כל טוב לכולם – וכתיבה מהנה!!
לנעמי ודרוד ורד
שלום שמחתי לקבל את תגובתכם עלכניסתילאתר אני בודאי אקבל עוד תגובותוכוכל שיבוא לי אכתוב סיפורי בת גלים אז בנתים להתראות ולהשתמע ממני דיוד
לנעמי ודרוד ורד
שלום שמחתי לקבל את תגובתכם עלכניסתילאתר אני בודאי אקבל עוד תגובותוכוכל שיבוא לי אכתוב סיפורי בת גלים אז בנתים להתראות ולהשתמע ממני דיוד
לנעמי ודרוד ורד
שלום שמחתי לקבל את תגובתכם עלכניסתילאתר אני בודאי אקבל עוד תגובותוכוכל שיבוא לי אכתוב סיפורי בת גלים אז בנתים להתראות ולהשתמע ממני דיוד
יופי דיויד – מאוד נשמח לקרוא כשתחליט לכתוב – וודאי תסחוף גם חברים נוספים – עם סיפוריך המענינים והדווחים על מה שקורה בבת גלים
כל הכבוד!!
להתראות ולהתשתמע
דרורי ונעמי
החלטתי לכתוב אחרי טניס במקום לרוץ לחדר הכושר (מי שקרא באתר על "גימלאי" יודע על מה אני מדבר. אגב, כמו שדרור כתב, יהיה פנטסטי אם גימלאים אחרים יעשו אותו דבר. שמעון שטיינר למשל, הגר על אי בודד במדינת וושינגטון בצפון מערב ארה"ב)
אז דיויד, ללא ספק כבר הבאת ועוד תביא רוח חדשה ואנרגיה חדשה לספורי בת גלים. אבל שאלה לי אליך: למה מסריך נישלחים פעמיים? כאן זה מקרה של "טוב האחד מהשניים".
הרעיון של דרור ורד שתכתוב כאן כמה סיפורים מהעבר שלך הוא פנטסטי. לך זה יהיה "חימום" מצויין לפני כתיבת הספר, ואולי זה גם יתן לך ולנו מושג אם ספר כזה הוא ריאלי.
אז כשיבוא לך – כתוב להנאתך.
דיויד, זאת לא "בחינה" או "שעורי בית". כשאתה שומע "שעורי בית" אתה בורח לקרית אליהו, וכשאתה שומע "בחינה", אתה בורח לנווה שאנן. זאת סתם כתיבה בכיף כשיבוא לך, אם יבוא לך.
פתאום באו לי שני רעיונות נוספים:
בלי קשר לספר שיום אחד יכתוב (או לא יכתוב) דיויד מרגוליס: חשבתי שיש לנו כאן באתר, ובנוסף באתר בת גלים, מספיק חומר לספר "מורשת בת גלים". (יש לנו אלפי מסרים אצל יורם) מישהו יצטרך לערוך אותו לפי סדר פרקים הגיוני, וכו
למשל פרק "מי גר שם?" או "ספורי הקומה השלישית" (כחמישה או ששה מאיתנו כתבו על כך, והעורך יצטרך לעשות מזה פרק אחד.
הוצאת ספר כזה עם תמונות שחור לבן הוא עניין של 20,000 דולאר. יש לי מושג כי אני יודע כמה עלתה הוצאת ספרי שהוא בן 470 עמודים עם המון תמונות שחור-לבן, כשהוא מודפס על נייר משובח. נמצא משקיע שיסכים להשקיע כסף זה כתרומה למורשת בת גלים, ואם לא, אני משוכנע שאם רק בת גלימים ייקנו ספר זה, נוכל להגיע לסביבות עשרים אלף דולאר – מחיר ההשקעה. אחרי המיפגש, "אלפי דולארים" כבר לא מפחידים אותנו!
אפשרות שנייה היא ליצור מין עלון או משהו כזה בהוצאה מינימלית, דבר שיודפס בבית הדפוס של אריה ציפריס, ואם אפילו חצי ממשתתפי המיפגש ייקנו אותו – נחזיר לאריה את הוצאת פרסום הספר.
הרעיון השני הוא ליצור ספר חדש, "מורשת בת גלים" שייכתב על ידי 12-20 מאיתנו. כל אחד מהכותבים יהיה אחראי על פרק. נניח דרורי ורד יהיה אחראי על פרק "ראשוני המתיישבים". הוא ייקח מה שכבר ניכתב, יוסיף לזה, אולי אפילו יעשה קצת מחקר, ואחרים יתנדבו לכתוב פרקים כגון "ספורי הקזינו", "הוקי – המשחק שהיה ואיננו", "קורות האניה 'חיים ארלוזרוב' (אבל הפעם עם ראיונות) ", "משפחת ביגר", "כושי סמבו", "משחקי הרחוב שלנו","משפחת בורנשטיין" ועוד ועוד. ההבדל בין ספר זה לרעיון הקודם הוא שהרעיון הקודם סתם יצרף כתבות ומסרים שכבר ניכתבו אצל יורם ואתר בת גלים. כאן, כל כותב פרק כותב הכל מחדש. כמובן שהוא יוכל לקחת את כל מה שניכתב על "הבריכה", ולהוסיף לפרק זה דברים חדשים, ראיונות עם אנשים, קצת מחקר, וכו' ואז לשכתבו מחדש. שוב – אפשר לעשות מזה ספר יפהפה שימומן, או מין עלון מפואר שנוציא בעצמנו.
אז לסיכום, לדעתי ישנם 3 פרוייקטים עתידיים ברי ביצוע: ספרו של דיויד (בעזרתנו), קובץ מאמרים מיורם ובת גלים, או ספר עם פרקים חדשים שעורך כל פרק יוכל לעשות איתו מה שלדעתו – דעתה הוא הדבר היעיל ביותר.
אני אפילו לא מבקש מתנדבים עכשיו. אבל אנא הביעו דעתכם בלי בושה, ואיש לא ייפגע (בגילאי ששים – שמונים אתה ניפגע רק אם פתאום מגלים אצלך אולכוס, הרסנשוס, או אקסנשוס
באהבה
מנחם
זה עתה קראתי את המסר האחרון שלך. אני לא כל כך בטוחה בקשר לספר ע"י דוד מרגוליס, אך שני הרעיונות האחרים מצויינים במידה שווה.
ועכשיו דבר נוסף: בגילנו אנחנו חוששים מ-"
"אולכוס, הרסנשוס, ואקסנשוס
אבל גם ממיניסקוס!
הצעתי היא שאם דויד מוכן לכתוב ספר על חייו, שיכתוב אותו יחד אתך. דבר נפוץ מאד הוא שאדם מפורסם זה או אחר (שחקן קולנוע, ספורטאי) כותב ספור חיים עם עזרת סופר או עתונאי. ז"א שזה ייראה כך:
מאת דויד מרגוליס
עם מנחם לס
משהו כזה
ני מציעה שאם דויד יהיה מוכן לכתוב ספר על חייו, הוא יעשה זאת אתך. נהוג שהרבה וי.איי.פיס כגון פוליטיקאים, אמנים, ספורטאים, כותבים ספר קורות חיים בעזרת סופר או עתונאי. בד"כ זה נראה כך:
מאת דויד מרגוליס כפי שסופר ל… או
מאת דויד מרגוליס
עם…
הכל תלוי בדיויד.
הצעתי היא שהוא יתייעץ עם אחיו מוקה (אני לא יודע אם הוא מודע כלל למסרים האחרונים) ועוד חברים, יישב על הרעיון כמה שבועות, ואז יחליט
גם אני מצטרף לשמחה על בואו של דויד יפה עיניים, אבל! תנו לאיש לעכל ולהתבשל בקצב שלו.
למנחם ישנה עוד מחלה לא נעימה המושפעת מיתר לחץ וזה פרוסטטה, בלי שום קשר הרעיונות שלך כרגיל מבריקים,אני חושב שאפילו כאן באתר מלצר ישנו מאגר אדיר שיכול להזין כמה וכמה ספרים נחמדים,יש צורך כמובן בעריכה והפקה ע'י משוגע לדבר במובן החיובי ובעל נסיון לכך וזה פרוייקט עם סיכוי סביר יותר למימוש מהשניים הנוספים שציינת.יהיה אשר יהיה הלוואי ועוד ועוד כותבים ישאירו את חותמם כאן ותמיד ברוח טובה וספורטיבית כמובן
מצטער, אבל פרוסטטה הוא הדבר היחיד שאני לא מוכן להתבדח עליו. ניקו (אין לי מושג מי אתה) אין לי לחץ בפרוסטטה כי אין לי פרוסטטה. בשנת 2001 גילו אצלי סרטן בפרוסטטה והחלטתי ב- על ניתוח רדיקלי, והוציאו לי את הפרוסטטה. הסרטן יחזור באחד הימים אך איש לא יודע מתי.
בו נדבדח על דברים אחרים, אוקיי?
יוצאים בשבת לאטלנטה ואז צפון קרולינה, ואשתדל בשבועיים הבאים לא לכתוב, ולתת לכם לנשום
ביי
ראשית קבל התנצלות שנית הכוונה היתה שבנוסף לתחלואים אותם הזכרת ישנה גם זו מבלי להתייחס אליך אישית הפעם,אפשר לחשוב שאולקוס זה תענוג איך שלא יהיה תהנה באטלנטה וצפון קרולינה.
ועוד משהו גם לי אין שמץ של מושג מי אתה,למרות שקשה לא להכירך אחרי מאות תגובות וכו' אבל המכנה המשותף של כולנו הוא בת-גלים ואני אחד מרבים מזה כ-65 שנים ועוד משהו אחרי 1949 מאז שעזבת החיים בבת גלים המשיכו להיות מאוד מאוד תוססים . בריאות טובה לכולם
Have sent you an email but it got kicked back. anyway, I was asked by alma not to disclose her information, so I think you need to do your own research.
regards
Ari
גם אני שותפה להצעתך שהיא ברת ביצוע אך מהשצריך כדי להגשימה זה מו"ל מוציא לאור אולי יש אחד כזה בפורום הנכבד הזה.
ד"ש לפנינה הילדים והנכדים
מתנצל. לא חשבתי שאמרת פרוסטטה כהמשך לכל התחלואים שהזכרתי ותו לא רק בגלל החרוזאולכוס, אקסנשוס, מיניסקוס וכו') כי זה לא מתחרז בדיוק איתם
איי לאב יו, ולא משנה מי אתה
אגב, הרופא שלי (חוקר מדופלם מאוניברסיטת מיאמי) אמר לי שכל גבר בעולם – אם יחיה מספיק שנים – יחטוף סרטן בפרוסטטה. העסק הוא שאנחנו מתים לפני זה ממחלות אחרות
\אז ניקו, מאחל לך סרטן בפרוסטטה בגיל 120!
הערב אחרי התפילות (אצלנו בית הכנסת ביום ששי מתחיל ב-7 וניגמר ב-8:30 כדי שלא יהרוס את הערב…) אני מראה את הסרט בופור שסיגל שלחה לי מהארץ. לפני הסרט אדבר על מה שקדם לסרט באופן כללי מ-1982 עד הנסיגה הסופית ב-2000. יש לנו קהילה אוהדת ישראל מאד (רב ישראלי, אלון הורביץ מנתניה).
האם ישנם איזה דברים חשובים על הסרט עצמו שחשוב לי לדעת (אני יודע שהוא מועמד לאוסקאר) למשל איך התקבל בארץ וכו'?
תודה ושבת שלום
המוטו של הסרט הוא בהתמודדות של קצין צעיר לפקד תוך דוגמה אישית לחייליו בתנאים קשים מנשוא ובזה גדולתו.
כל נסיון להכנס להסברים מדינים בטחונים על שהייה של 18 שנים בלבנון יהיה מיותר .
הסרט היה קשה לצפייה בארץ בעקר בגלל העיתוי של אחרי מלחמת לבנון השניה אשר שנויה במחלוקת.
כדאי שידעו כי העול המונח על כתפיו של מפקד צעיר כזה היה קיים מאז מלחמת השחרור ובכל מלחמות ישראל,מציאות קשה אבל לא בלתי אפשרית…עובדה. בטוח שתוכל לייצג כראוי את הקונפליקט
הסרט בופור מראה עד כמה מלחמה היא טמטום.
אבל !!! האלטרנטיבה באזור הזה גרועה הרבה יותר.
עדיף להיות מטומטם חי
מאשר חכם נאור ומת.
אהובה הצליחה כדרכה למצות את הסרט המדובר. המשחק הצילומים הסאונד הפירוטכניקה ברמה בין-לאומית בכלל הסרטים בארץ עלו מדרגה מאז אופנת הבורקס.גם אני הייתי נמנע מהסברים על 18 שנים מיותרות בלבנון.
חשבתי בתחילה לדבר על הרקע לכל העסק מ-1982 אבל מקבל ב-100% את דעתכם לא להתעסק עם מלחמת לבנון ולהתרכז רק בסרט עצמו.
אבל רק דבר אחד אם אשאל עליו: עד כמה שזכור לי הנסיגה הגדולה מלבנון קרתה 4-5 שנים אחרי הפלישה. אז מה קרה? ישראל עזבה את לבנון ונישארה רק כמה קילומטרים מהגבול, ובופור מספר על הנסיגה הסופית? ואם כן, אז למה לא עשינו זאת קודם?
תודה
נ.ב: כמובן שזה רק ביניכם וביני, אבל חבר טוב שלי, אלכס, אמר לי שכמה משחקני הסרט הראשיים היו מין משתמטי צה"ל. לדעתי אין קשר בין אחד לשני, אבל סתם מתוך סקרנות מעניין אותי אישית אם זה נכון
אני חזיתי בסרט פעמיים, וכל הכבוד לתעשיית הסרטים הישראלית שהצליחה להנפיק סרט כזה. אבל שאלה אחרונה למקרה שאשאל: מה מרחק המבצר מהגבול הישראלי?
תודה ושבת שלום
בסרט יש כמובן תרגום אנגלי. כל פעם לפני נחיתת פצצה, שמעתי אזהרה בעברית שלא קלטתי אותה בדיוק. באנגלית היה כתוב
INCOMING…INCOMING…
מה היתה האזהרה בעברית? שוב, סקרנות אישית כי השמיעה התחילה לרדת כמו שאר חלקי הגוף…
(גם אלון ואשתו גלי לא קלטו בדיוק את מילת או מילות האזהרה)
For all the Bat-Galimim that live overseas, at any age, including pensioners… this is the best opportunity to get amazing assistance from the government in Israel.
Check it out, if you really want to go back or just talk about it!!!
ביום ג' ה – 6.11.07 , פורסם בשעה 18:00 (שעון ישראל) באתר המשרד לקליטת העלייה, המבצע לעידוד
חזרתם של ישראלים השוהים בחו"ל לרגל שנת ה – 60 למדינת ישראל.
כל הפרטים הרלוונטים אודות ההצטרפות למבצע וההטבות נמצאים באתר המבצע: http://www.moia.gov.il/Moia_he/ReturningHomeProject/HomePage60.htm
אתם מוזמנים להיכנס, להתרשם, לקרוא ולהירשם.
במידה ויש לכם שאלות נוספות ניתן להתקשר למרכז המידע המיוחד לנושא תושבים חוזרים שפועל בימים א'-ה' 24 שעות ביממה, טל' 972-3-9733333
כמו כן, ניתן לפנות במייל או טלפונית לרכזי הבתים הישראלים בצפון אמריקה ובפריז, ע"פ הרשימה המופיעה באתר.
בכל מקרה יודגש כי עובדי המשרד ישמחו למסור מידע רלוונטי אך אין מדובר בייעוץ אישי ו/או בטיפול פרטני.
במקרה של שאלות ספציפיות, תועבר פנייתכם לגורם המקצועי הרלוונטי במשרד שיבדוק וישיבכם.
שיהיה בהצלחה,
בברכה,
אגף תושבים חוזרים
אהלן חברה בתגלימים
רק לפני יומים נכנסתי למחשב בפעפ הראשונה נחיי אז תגלו כצאת סבלנות אד שאלוט ברזי המחשבולהלן סיפור קטן
כאן בבת גלים כולם מתרגשים תחרות גלישת גלים בגדדי מוציא דגים והזקנים בים שוחים חיל היםיורה בגלים ואנחנו הפנסונריםבוהים בים והגלים ונהנים מה חיים בבתגלים שלנו
שלכם דויד מרגוליס
במציאות הנסיגה, לא היה הבופור כמוצב מאוייש כפי שמתקבל הרושם בסרט,הוא אמור לייצג קו שלם של מוצבים . הסיפור של המחבר רון לשם הוא דמיוני ונקרא בשם אחר ,רק הסרט נקרא בופור,המוצב הצלבני בופור קיים על קו הגבול עם לבנון ובתחילת מלחמת לבנון הראשונה נכבש ע'י סיירת גולני שהקיזה דם בכיבושו,בזמנו התמקמו שם מחבלים שירו על כוחותינו,אגב יש אומרים שהלחימה לכיבושו של הבופור אז היתה משגה ומיותרת. שני שחקנים לפחות בתוכם זה המשחק בכשרון רב כמפקד המוצב,לא שרתו בצבא מטעמים רפואיים בלבד ולא השתמטות,אין הדבר פוסל אותם להיות שחקנים מעולים. כדאי לקרוא את הספר המקורי שזכה להוקרה ופרסים והוא לא פחות טוב מהסרט אולי יותר. שבת שלום ומבורך
שם הספר הוא "אם יש גן עדן" כאמור נכתב ע'י רון לשם שהיה שותף גם ךכתיבת התסריט של הסרט בופור.
מוטי, אני מודה לך מאד שהסבריך מבאירים לי שהבופור היה רק מין משל לתאור מה שקרה בשאר המוצבים לפני הנסיגה הסופית ולא ספור אמיתי על מוצד אחד, אחרון. לא אסביר זאת לקהילה כי אין צורך. המשל מסביר את הכל.
ולך, דייויד מרגוליס, דע לך שכל מסר שלך הוא אוצר! אם פעם באמת ייצא ספר "מורשת בת גלים" שיהיה מין סיכום כל אלפי המסרים אצל יורם, אני בטוח שעורך הספר (יהיה הוא מי שיהיה) יקדיש פרק מיוחד למסריך האוטנטים, אבל כמובן שאתה צריך להמשיך לכתוב כדי שיהיה מספיק חומר!
ת
אחד הסרטים המתחרים בבופור לפרס "הסרט הזר" הוא סרט שאם אני יוצר הסרט בופור, הייתי בטוח שיש לי מתחרה אחד פחות.
אני לא יודע אם הסרט הגיע כבר ארצה. זה סרט ברזילאי שחלק משמו יהיה "ההורים יוצאים לחופשה" (,"החופשה" היתה בריחה של זוג הורים – רק האבא יהודי – לוחמי מחתרת במשטר הצבאי
בבראזיל ב 1970
האומרים לבן שהם יוצאים לחופשה ומשאירים אותו ליד דלת סגורה של סבו האורטודוכסי בסאן-פאולו
בלי לדעת שהסב ניפטר כמה ימים קודם לכן. כל הסרט מתאר כיצד הקהילה האורטודוכסית היהודית "מאמצת" את הילד. לדעתי סרט מוזר ביותר שבופור שם אותו בכיס הקטן, אך לך תדע
!
בשבוע הבא ניפתח סרט שכבר ראיתי (בהצגה
מיוחדת לעתונאים) הנקרא "חצי מקצועני". ספור של קבוצת כדורסל חצי מקצוענית בעיר שדה. אם
יוצא לכם קצת שתן כשאתם מ-ת-פ-ו-צ-צ-י-ם מצחוק אז ראו – הוזהרתם!
ם
רובי יאנג תיאר יופי את חוף המציל איפה שהוא הציל אישה. לדעתי החלק הדרומי של הקזינו (לא איפה שהיום גולשים אלא מהקזינו עד פינת גן הוא מוזנך ומישהו המודע לחוף הזה, יאללה, כתוב או כתבי
כל מה שאני זוכרת על חלק החוף הזה הוא שהיו בו כמה "בריכות" כאילו עגולות, והסבתא שלי עם עוד נשים היו מתרחצות שם על ידי ישיבה "בבריכות" הטבעיות, שעד כמה שאני זוכרת לא היו בחוף איפה שרובי ומנחם בורר היו מצילים
מה שלי זכור מהחוף הדרומי היו כמויות עשבי הים האדירות שהתווספו שם
מה שלי זכור (בנוסף למה שכבר נאמר) מהחוף הדרומי היא כמות הסרטנים הגדולה שהיתה שם בגלל הסלעים.
זו הסיטואציה שלי מהחוף הדרומי של בת גלים בילדותי הרחוקה.
סוף העולם שמאלה הוא שמו של סרט ישראלי,אפרופו סרטים,של אבי נשר על עיירה שכוחת אל בנגב של סוף שנות השישים, כאמור זו היתה התחושה כשהלכתי כילד בשביל המפחיד דרומה כשחוף הים המוזנח לצידו מלוכלך ורווי בירוקת של עשב ים כפי שנאמר וצנורות ביוב שפכו את תוכנם לים.
בשלב מסויים המדרכה היתה נגמרת ושמאלה בית-עולים שזה כבר סיפור אחר.
אני נידלקתי על שאלתו של צבי כי נידמה לי שאני אחד הבת גלימים היחידים שזכו לחיות משני צידי הקזינו: גרתי בחוף התכלת 31 (היום רציף מרגולין, הבית הנטוש ליד מוסהדג) וגרתי ברח' התכלת 9 היכן שאחרינו גר המורה צבי רפאלי(בטיול הבת גלימי שעשינו למחרת המיפגש נידמה לי שראיתי שלט "אהרון רוזנפלד)"
אז נזכרתי בדבר נוסף שייחד את החוף הדרומי
(סוף העולם שמאלה כפי שכינה אותו שטרייכר):
בחוף הדרומי הרבה פעמים גלים היו מתפוצצים פעמיים או שלוש עד שהגיעו לחוף. אני זוכר גלים שהתפוצצו אולי חצי קילומטר מהחול. בחוף הצפוני לא זכור לי דבר כזה.
י
נידמה לי גם שבחוף הדרומי גרו משפחות ניכבדות ומפורסמות (ועשירות) יותר משבחוף הצפוני. בחוף הצפוני אני יכול לחשוב רק על מש, רוזנפלד, יהודה חסן, והרופא פרזס. אני כבר לא זוכר את סדר הבתים אחרי בית קומפנייץ, אח"כ בית משפחת חס, ואח"כ הבית בו גר צ'נגרי. (לא שצ'נגרי הוא מהמשפחות הותיקות אבל אני פשוט זוכר שגר לילי. אני זוכר כמה משפחות מאד מפורסמות שגרו אחרי צ'נגרי דרומה, ואני זוכר
בערך היכן גרו, אך אני לא זוכר כבר את הסדר המדוייק.
נראה לי שאילה היא המומחית שלנו והיא בוודאי תצליח לזכור את המשך הבתים ואיזה משפחות גרו שם דרומה אחרי צ'נגרי.
מה שניסיתי לומר במסר הקודם הוא שהחוף הדרומי היה לדעתי יותר אריסטוקרטי מהחוף הצפוני.
את השקיעות המקסימות אי שם באופק
את המית הגלים המתנפצים על החומה
את צבעי הבראשית כל עונות השנה
את משב הרוחות עם מלח מתוק של אהבה
הוי כמה חבל שכל זה נגוז…
בחוף הדרומי גרה משפחת כספי, הרב חמוויי, משפחת בארי (ראש השב"כ), משפחת אלבגלי, משפחת חס, וליד פינת גן עוד שתי משפחות אריסטוקרטיות ששכחתי את שמן
בפינת השדרות יזרעאל היתה תנובה, בשנות החמישים ניהלה אותה משפחה עם שתי בנות , מי זוכר ויודע מה היו השמות ומה עלה בגורלן. אולי עלמה תדע בגלל השכנות הצמודה ממול
לאראלה
אכן בצד הדרומי של הקזינו לאורך הטיילת המוזנחת מאד כיום, גרו משפחות מאד ארסטוקרטיות כשם שברובה של שכונת בת גלים, יש להודות כי רק משפחות ממש, ממש אכותיות "התקבלו" לדור בשכונה יוקרתית זו ערב מלחמת העצמאות/השחרור המקום רחש "מרגלים" ישראליים רבים כי אז כל העם היה צבא ועיתרו את השכונה – מפקדות הצבא הבריטי,איזה יצוג שכונתי מדהים, כגון. משפ' פרושנסקי משפ'מילסון משפ' שר שלום, כץ מבית עולים, משפ'מוניה ברינצוויג קפטן אברמסקי נחום גבריאלי משפ' כהן נעמי העניפה, דר' מוסקונה הבולגרי, משפ' אדטו ועוד רבים, שעדין לא נחשפו בשמותיהם ובמעשייהם מההגנה, אצל, לח"י כן המקום רחש חברי שירות הביטחון היהודיים, טרם הקמת המדינה
כן, רסטוקרטיה ללא מרחאות ומצינעי לכת, כולם כאחד הצניעו מעמדם, איזה דור של נפילים – יהיה זכרם לעד
האם את אראלה בונשטייןל(לשעבר).הסיפור שלך על הברכות הטבעיות הזכיר נשכחות ויוכלתי לראות בעיני רוחי את הגברות עם בגדי הים שהתנפחות בתוך המים ונראו כמו שמלה..
אגב, מישהו יודע מה קורה עם התאומות עירית ורביבה שר שלום?
מבלי לפגוע כמובן ראוי היה אולי להגדירם כאבות המייסדים,הוותיקים,דור הראשונים וכך לזכור אותם בכבוד המתאים לעד.
בבת-גלים של כל הזמנים לא היתה למיטב זכרוני אצולה וגם לא אריסטוקרטיה ,כולם נראו בבגדי ים מכובדים שזופים ובריאים.
אני אומרת זאת ממרום גילי המתקרב לשבעים כבת בת-גלים. תמשיכו לזכור ולספר. נשיקות לכולם
באזור הדרומי בשכנות עם מרדכי צ'נגרי ומשפחת פייל שהיה שוטר בזמנו גרנו בהתכלת 33 בהמשך היתה גרה משפחת סמבול שושנה ואחיה יעקב ז"ל ומשפחת אלבגלי
אני כן חושב שהיתה מין "אריסטוקרטיה" בבת גלים הישנה. אולי המקום הטוב ביותר לגלותה היה בית הכנסת הישן, הקטן. בעיקר בחגים. בשורות הראשונות ישבו כל המיוחסים והעשירים ששילמו הרבה כסף עבור מושביהם השמורים. כמובן שלא כולם גרו בחוף הדרומי של בת גלים (כמו , משפחות אגם-לבן, רוזנפלד, כספי, בונשטיין)אבל הרבה מהם היו מהחוף הדרומי. אגב, במחשבה שנייה, נידמה לי שכספי כן גר על החוף הדרומי אך אולי טעות בידי.
דבר נוסף המייחד את החוף הדרומי מהצפוני היתה הדגה. רוב הדייגים היו תמיד בצד הדרומי של החוף.
הסרט בופור התקבל נהדר. בסיומו הקהילה כולה (איזה 350 איש) עמדה ומחאה כף. איזה צרוף מקרים! גם הסרט "ביקור התזמורת" החל להציג כאן בבתי הקולנוע. אני לא יודע אם זה נכון, אך יש בעתון מיאמי שלנו מבקר סרטים מאד ידוע (הרב אפשטיין) ובעתון של הבוקר הוא כתב ש-"ביקור התזמורת" ולר "בופור" היה המועמד הישראלי הראשון לאוסקאר, אבל בגלל ריבוי האנגלית שבו הוא לא התקבל כ-"סרט זר".
שתהיה לכם שבת נפלאה.
י
ביקור התזמורת היה מועמד ונפסל מהסיבה בציינת.
אבל אלה צרות של עשירים,בזמן האחרון סרטים ישראלים זוכים להערכה רבה בארופה בקהילה הבין-לאומית ובכלל קפיצת מדרגה למה שהיה פעם אסקופה נדרסת יאנו מרמס לכל כמפתן שהכל דורכים עליו בקיצר שווים לתחת ואי ואי עוד פליטת קולמוס לא מתוכננת סליחה לאריסטוקרטיה הלשונית,שיהיה שבוע עם בשורות טובות
אני מרשה לעצמי מסר ארוך אחרון כי מחר נוסעים לנכדים ולנינים ולא אכתוב כמה זמן.
חשבתי על 2 הבדלים אחרונים שאני יכול לחשוב עליהם בין החוף הצפוני והדרומי.
בגלל הבריכה ומגרש החנייה, החוף הצפוני היה הרבה יותר מסחרי ו-"עסוק": יכולת לקנות פלפל ותירס בדוכן של הבריכה אפילו אם עמדת מחוץ לבריכה, ובמדרכה עד הבית של פרזס הסתובבו רוכלים עם סברס על עגלות, תירס על עגלות, אבטיחים,וכל מיני מעדנים אחרים של רוכלים. בחוף הדרומי לא היה כל דבר כזה (רק עכשיו ניפתחו שם פאבים וכו)
הבדל אחרון שאני יכול לחשוב עליו הן השקיעות שלדעתי היו שונות בשני החופים. אולי זה נשמע בלתי הגיוני כי מה צריך בשקיעה מלבד אופק ים ושמש, אך בכל זאת אני זוכר שהשקיעות היו שונות, כששקיעות החוף הדרומי דראמטיות יותר. כשגרתי בתכלת 31 היתה לנו מרפסת גדולה פונה לים, וכמעט כל לפנות ערב היינו יושבים בני המשפחה ושותים תה עם ממתקים שהביא דודי יוסף חס מהעיר (לו ולאחיו יהודה היתה חנות בדים ברח" יפו ממש ליד השוק) ומסתכלים על השקיעה. אולי בגלל הצל של סטלה מאריס או גורם אחר שאני לא מודע לו, השקיעות שם היו מהממות ביותר.ת.
פה בפלורידה אנשים נוסעים לקי-ווסט – מרחק של מאתיים ק"מ לראות שקיעות כאלה.
כשגרתי בתכלת 9 (היום התכלת 31 זה "רציף מרגולין" ותכלת 9 זה "רציף אהרון רוזנפלד") חלון חדרי היה מול הים. אני לא זוכר שהשקיעות שם השאירו בי רושם או טעם מיוחד.
או, נזכרתי בעוד הבדל: מהחוף הצפוני התגנבנו לבריכה ע"י קפיצה מעל הגדר או שחייה לגשר. ההתגנבויות לבריכה – בעיקר בזמני מכביות ותחרויות שחיה – היו דרך חדר ההלבשה של הבריכה שהיה בקומה הראשונה של הקזינו הפונה דרומה.
אגב, עכשיו אני גר בין חוף האוקיאנוס והאינטרקוסטל בקומה ה-12, וכל בוקר לפני טניס אני יושב מ-6 עם כוס קפה ועתון וחוזה בזריחות שמש מהממות ממש. חזיתי גם בזריחות ממצדה כשהשמש עולה מהרי אדום ואלה זריחות מטרפות,אך הן שונות מזריחות על חוף הים כשהשמש שולחת קרניים על המים בשלל צבעים, כשכל בוקר הצבעים אחרים, כנראה בגלל האטמוספירה והעננים.
דבר נוסף שניזכרתי בו מהישיבה על המרפסת בחוף התכלת 31 היא המוסיקה. כמעט בכל ימות השבוע שמענו מוסיקה מהקזינו, בעיקר כשהיו מסיבות או נשפים על הגג. בימי שבת אחה"צ המוסיקה היתה מוסיקה סלונית שהגיעה מהגן של קפה גינתי שם היו רוקדים הקצינים הבריטיים עם יפהפיות שמצאו בחיפה ושהסכימו להצטרף אליהם. אבל המוסיקה הנהדרת ביותר שאני עדיין זוכר ויכול לזמזם לעצמי, היא מוסיקת המארשים מהבריכה לפני תחרויות שחייה חשובות. שם למדנו את כל המארשים של המרינס האמריקאי, חיל הים, חיל האוויר, והצבא האמריקאי (מארשים כמו "דה בלאד אוף דה גרין ברטס", "ארמי גוז רולינג", "סטארס אנד סטרייפס פוראוור", והמארשים הבריטיים כמו "פלוגין מולי", "דרופקיק מרפי", או "קולונל בוגי".
כן, היו ימים.
תודה לך מנחם על כתיבתך כשכמעט כל ספור מחזיר אותנו הוותיקים והוותיקות לנוסטלג'יה ששכחנו על קיומה. כתיבתך זורמת כמו שירה.
אחת כתבה לפני כמה ימים שהיא נעלמה מהאתר כי התעייפה מהספורים שלך. לנו השאר – הרוב הגדול – ספוריך הם אוצרות. אם יום אחד יתממש רעיון הספר של המסרים אצל יורם באמת, לך יהיה חלק גדול בו.
תחסר לנו בימים שלא תכתוב!
תודה על המחמאה, מרגלית. בקשר לאלה ש-"התעייפו" מכתיבתי, כל מה שעליהם לעשות כשרואים הם את שמי זה לעבור הלאה.
מדי פעם אתה מגלה את נפשך הרומנטית וזה משובב נפש, קבל שיר הולם, אינני זווכרת ברגע זה את שם המחבר.
סוסי שקיעה.
הם מחכים אהובתי
סוסי שקיעה, מעבר להר
הם מחכים,אהובתי
סוסי מחר,מעבר להר
.
בואי אלי נהיה ביחד
גם בליבי תחושה של פחד
כמו נחייה,כמו נחייה.
הן מחכות אהובתי,אהובתי
זהב זריחות,מעבר להר
הן מחכות אהובתי
זהב שקיעות מעבר להר.
המילים נכתבו ע'י דודו ויזר והלחן של אילן וירצברג
מנחם, עלי לתקן טעות: הבית שגרת בו (חוף התכלת 31 שגובל עם קפה קומפנייץ) אינו "נטוש". הוא מוזנח, כן, והעירייה שמה שם שלט "מפולת" אך יום אחד בקרוב בני ובנות דודיך ובני ובנות דודתיך יהפכו אותו לארמון.
עלי לתקן את "תיקון הטעות" שכתב עלום השם. אלה לא יהיו בני דודי ובני (ובנות) דודותי. אלה יהיו הבנים והבנות של בני הדודים (ובכמה מקרים אפילו נכדיהם) שאני מקווה שיחזירו העטרה לישנה
האם את רוח'לה בינצ'קובסקי? לשעבר? נעים לדעת למי עונים – על כל פנים למי שהיתה שייכת תנובה – זה למשפחת גולדפישר שהיו להם שתי בנות אחת מהן יעל – שהיתה גרה בכרמל – יותר אין לנו ידיעות עליהן אבל אולי היו במפגש? בין המאות שהיו. רצינו גם להוסיף שחוץ מהגלים, הברכות הטבעיות בחוף הדרומי – היה ריח חזק של אצות הים – שערב לחיקנו מאוד – לא חשוב באיזה מקום בעולם אנחנו נמצאים כשעולה באפנו ריח אצות ים ליד איזה שהוא חוף – אנחנו נזכרים בהרבה נוסטלגיה וגעגועים – כמובן לבת גלים – ואז עולים הזכרונות – ואנחנו נזכרים בהרבה רגעים יפים שחווינו בילדותנו – זה כמובן נעים – ששנינו ילידי בת גלים – ולכן הזכרונות מאוד משותפים – ומהנים!! המשיכו בכתיבה הטובה – וחזור בשלום למחשב מנחם – נסיעה טובה ומהנה וד'ש לגייל
אני רוחל'ה פליישר לש… [כנראה מאותה תפוצה] ילידת אמצע שנות הארבעים החולמת בלילות על בת-גלים עזבתי באמצע שנות השישים חיה בלהבים ומגדלת שמונה נכדים כן יירבו
בכל פעם שאני חושב שזהו, מיציתי הכל ואין יותר מה לכתוב ולספר, אני קורא מסר שעושה אסוסיאציה לרגעי עבר. המסר של נעמי ודרורי עשה זאת הפעם.
אני לא יודע אם מה שהתאסף בחוף הדרומי ליד קיר המדרכה בסביבת פינת גן היו אצות או עשבי ים (אני גם לא בטוח שאני יודע את ההבדל) אבל זכור לי דבר לא יפה שעשינו.
היה לנו חבר כיתה בשם בברוטו (שמואל כהן, אבל לא שמואל כהן של פנינה, החבר של חגי ז"ל). הוא היה ילד איטי בזמנו ועכשיו כמובן שישנן רגשות חרטה על דברים שעשינו. בקיצור ולעניין שכנענו אותו לקפוץ מהמדרכה לתוך ערימת עשבי הים והבטחנו שנעשה זאת אחריו. הוא קפץ, התמלא כולו עשב עם הריח המיוחד, וכמובן שאנחנו מצאנו תרוץ לא לקפוץ אחריו.)
היום יש אנשים שאוכלים דברים כאלה
נכון מאוד – וזה בריא מאוד לאכול אצות ים – מאחר ושהינו 14 שנה במזרח הרחוק ובפרט ביפן – נשמנו הרבה מאוד ריח של אצות ים – ומה זה התגעגענו לחוף והדרומי של בת גלים…. אבל האצות שאוכלים עבר עיבוד – אבל בעצם אלה עשבי הים שאנחנו מכירים כאן – וכמובן הריח אותו ריח….מי שעדיין לא התנסה באוכל יפני – זה מומלץ!!.
קראתי בסקרנות על סיפורי השקיעות בבת גלים וברצוני להםביר לכותבים מדוע הם לא זוכרים במדוייק את ה"שקיעות הנפלאות" בחופי בת גלים. היה לי העונג לעבוד כמציל בשני קייצים בחוף בת גלים וב-1965 העיריה פתחה את החוף העירוני אחרי חוף כייט-ביץ ושם הוצבתי כמציל על ידי מירובסקי, האחראי על החופים מטעם העיריה. בחוף זה עבדתי ביחד עם אמנון צרנוביצקי, יוסף שהין, דני בן-צבי ואחרים שהצטרפו במשך השנים הבאות. חוף הכרמל הפתוח משתרע כמעט בדיוק מצפון לדרום ובגלל עובדה זאת השמש של הקייץ החם והתוסס "דפקה" לנו ישר בעיניים כל אחרי צהריים וככל שהיא ירדה קשה היה עלינו המצילים לראות את המתרחצים בגלל סנוור קרני השמש. לפעמים היינו צריכים להזיז את המתרחצים ימינה או שמאלה בכדי שנוכל לזהות אותם. אבל הפצוי על "סבל קרני השמש" בא לנו כל ערב בצורת שקיעה מהממת.
לעומת זאת בבת גלים לא היתה כל בעיית סינוור כי השמש זרחה בצד ימין מאחורי מחנה חייל הים ושקעה בצד שמאל שלנו מכוון סטלה מאריס. חוף בת גלים לא בנוי מכוון צפון- דרום אלא יותר מזרח-מערב ולכן בבקרים זרחה לה השמש בצד ימין ושקעה בצד שמאל של מגדל המצילים.
רובי יאנג
קראתי בסקרנות על סיפורי השקיעות בבת גלים וברצוני להםביר לכותבים מדוע הם לא זוכרים במדוייק את ה"שקיעות הנפלאות" בחופי בת גלים. היה לי העונג לעבוד כמציל בשני קייצים בחוף בת גלים וב-1965 העיריה פתחה את החוף העירוני אחרי חוף כייט-ביץ ושם הוצבתי כמציל על ידי מירובסקי, האחראי על החופים מטעם העיריה. בחוף זה עבדתי ביחד עם אמנון צרנוביצקי, יוסף שהין, דני בן-צבי ואחרים שהצטרפו במשך השנים הבאות. חוף הכרמל הפתוח משתרע כמעט בדיוק מצפון לדרום ובגלל עובדה זאת השמש של הקייץ החם והתוסס "דפקה" לנו ישר בעיניים כל אחרי צהריים וככל שהיא ירדה קשה היה עלינו המצילים לראות את המתרחצים בגלל סנוור קרני השמש. לפעמים היינו צריכים להזיז את המתרחצים ימינה או שמאלה בכדי שנוכל לזהות אותם. אבל הפצוי על "סבל קרני השמש" בא לנו כל ערב בצורת שקיעה מהממת.
לעומת זאת בבת גלים לא היתה כל בעיית סינוור כי השמש זרחה בצד ימין מאחורי מחנה חייל הים ושקעה בצד שמאל שלנו מכוון סטלה מאריס. חוף בת גלים לא בנוי מכוון צפון- דרום אלא יותר מזרח-מערב ולכן בבקרים זרחה לה השמש בצד ימין ושקעה בצד שמאל של מגדל המצילים.
רובי יאנג
קראתי בסקרנות על סיפורי השקיעות בבת גלים וברצוני להםביר לכותבים מדוע הם לא זוכרים במדוייק את ה"שקיעות הנפלאות" בחופי בת גלים. היה לי העונג לעבוד כמציל בשני קייצים בחוף בת גלים וב-1965 העיריה פתחה את החוף העירוני אחרי חוף כייט-ביץ ושם הוצבתי כמציל על ידי מירובסקי, האחראי על החופים מטעם העיריה. בחוף זה עבדתי ביחד עם אמנון צרנוביצקי, יוסף שהין, דני בן-צבי ואחרים שהצטרפו במשך השנים הבאות. חוף הכרמל הפתוח משתרע כמעט בדיוק מצפון לדרום ובגלל עובדה זאת השמש של הקייץ החם והתוסס "דפקה" לנו ישר בעיניים כל אחרי צהריים וככל שהיא ירדה קשה היה עלינו המצילים לראות את המתרחצים בגלל סנוור קרני השמש. לפעמים היינו צריכים להזיז את המתרחצים ימינה או שמאלה בכדי שנוכל לזהות אותם. אבל הפצוי על "סבל קרני השמש" בא לנו כל ערב בצורת שקיעה מהממת.
לעומת זאת בבת גלים לא היתה כל בעיית סינוור כי השמש זרחה בצד ימין מאחורי מחנה חייל הים ושקעה בצד שמאל שלנו מכוון סטלה מאריס. חוף בת גלים לא בנוי מכוון צפון- דרום אלא יותר מזרח-מערב ולכן בבקרים זרחה לה השמש בצד ימין ושקעה בצד שמאל של מגדל המצילים.
רובי יאנג
רובי אתה זוכר את השקיעות באופן פרקטי מקצועי וטוב שכך,פעם מציל תמיד מציל.
כל השאר דולים ממצולות הזכרונות את השקיעות הרומנטיות. בשני המקרים היו אלה שקיעות נפלאות ומהממות.
ברחצות הלילה בחצות הליל במי הים החמים של יולי אוג' ערומים ומאושרים עד אין קץ.
הירח שט לו מעל הכרמל במסלול נצחי,השמים זרועים בכוכבים מחייכים,המגדלור של סטלה מריס מלטף את פנינו הזורחים.
במים מרצדים ומשתקפים פיסות של כסף וזהב מאדוות הגלים.
בין לבין ערימה של חבר'ס על הסלעים הדוקרנים.
ואללה בחיי היו ימים ועוד יותר לילות
יצאנו לבקר נכדים ונינים אך החלטתי לקחת את הלאפ-טופ שלי, אז לא תיפטרו ממני כל כך מהר.
רובי, וולקאם בק.
(רובי ואני לא דברנו לאחרונה כי לא היה כדורגל ששווה דיבור)
לדעתי האמת בין צפון-דרום למזרח-מערב נמצאת איפה שהוא באמצע. אם החוף היה מזרח-מערב אז השמש היתה שוקעת מצפון לחוף "הצפוני", איפה שהוא לכוון קרית טבעון. אז אני חושב שהחוף למעשה הולך מדרום מזרח לצפון מערב, וכולם צודקים חלקית!
אגב, רובי, מצב השמש שאתה מתאר הוא בחודשי הקיץ. בחורף השמש חייבת לצאת איפה שהוא מכוון סטלה מאריס, ולשקוע מצד שמאל של הקזינו אם אתה עומד בשדרה והקזינו מולך. ז"א אם אתה מול הקזינו והבריכה מימינך, השמש תשקע בצידו השמאלי של הקזינו ולכן זה היה ממש מול מרפסת ביתי בחוף התכלת 31 בכל חודשי החורף, הזמן בו השקיעה הכי יפה, כי בקיץ זכור לי שכמעט תמיד היתה אביכות ומין עננים נמוכים במערב, היכן שהשמש שקעה.
מה אגיד לכם?
טוב שיש בת גלים ואנחנו מדברים על שקיעות וזריחות ולא על הכלכלה הדפוקה, השטפונות בנגב, ו-3 החיילים שניפצעו במחנה צבאי במרכז הארץ!
!ן
שניכם כנראה מנסים לבדוק אם המסר ששלחתם עבר כראוי, וכשאתם לא רואים אותו, אתם שולחים אותו שוב. לכן מסריכם מופיעים פעמיים-שלוש.
היי, סבלנות. תנו לעולם האלקטרוניקה טיפונת זמן, ואז תראו שהמסר עבר כבר בפעם הראשונה!
כמה שאלו אותי היכן למצוא את כתבותי העכשוויות. אני כותב ר-ק כדורסל (עכשיו אני כותב על "50 האגדות" שניבחרו ב-1997 ע"י הנבא, וכותב כל שבוע על אחד אחר, כדי שהצעירים של היום יידעו שהיה ג'רי ווסט ואוסקאר רוברטסון לפני קובי בריאנט וכריס פאול.
אז אני כותב אחת לשבוע ל-
hoops.co.il
ברחוב שיקמונה בבית הפינתי הגובל עם רציף פנחס מרגולין גרו משפחת כהן ההורים של אביבה כהן שהיתה חברה של אייבי כמדומני, קצין חיל הים יפה תואר. אביבה נישאה לשחיין קנדי שאותו הכירה באחת המכביות שהיו בבריכת בת-גלים. לאביה של אביבה היה כינוי שהוענק לו ע"י ערביי חיפה, קראו לו תנעמי כהן,זה היה שם מכובד שאיני יודעת את פירושו.
החוף הצפוני -בית רוזנפלד, יהודה חסן, משפחת מרגוליס,אחרי הבית של ד"ר פרזס, גרו משפחת בגדדי, הלאה משפחת כהן (בעלי הקיוסק של חוף הים הפתוח),שדמי ומריאן היפיפיה, ולילי אוסטין התופרת. עם בניה בני ודני.
יעל גולדפישר היתה בכיתה שלי והיתגוררה עם משפחתה בשד' בת-גלים, מול הקיוסק של צילה חדנס.
מעל המספרה של איז'ו ורגינה.
בקפה פינתי לא בילו רק אנגלים, הורי היו נוהגים לקחת אותי לבלות שם כל מוצ"ש אחה"צ.
אם אנחנו מדברים על אותו אייבי, אז הוא היה אולי שחקן ההוקי הטוב בינינו כי למד את המשחק בילדותו בהודו. אני נשארתי בקשר איתו כמה שנים. ב-1961 רינה אשתי ז"ל, אייבי, ואשתו הראשונה (שאני מתבייש לומר ששכחתי את שמה; היא גרה היום בזכרון יעקב) נסענו מאוהיו, אספנו אותו ואת אשתו בלואיביל קנטקי שם הוא למד, ונסענו עד מיאמי. בדרך חזרה נתקענו בסערת קרח/שלג איומה שעצרה את כל התנועה. איך שהוא הגענו לעיירה בשם ויינה, ג'ורג'יה, והיינו תקועים שם שבוע שלם. זאת היתה תקופת האפלייה הגזעית הגדולה ביותר, והיינו בעיר גזענית ביותר. למדנו שם המון על פחד הלבנים מהשחורים. אירחה אותנו משפחה נפלאה, ופגשנו את היהודי היחיד בעיר, שופט בבית המשפט. הם, בדרום העמוק הזה, ממש האמינו שליהודים יש קרניים. רינה אשתי היתה מקסימה ביופיה וכן היתה אישתו של אייב, וגם שנינו היינו שזופים וחתיכים, והם סרבו להאמין שישנם יהודים כאלה. באו אנשים מעיירות אחרות לתת בנו מבט. זאת היתה חווייה לדורות. מזל הגורל: אני עובר ליד ויינה 4 פעמים בשנה כשאני נוסע לביתי אפרת באטלנטה כמו עכשיו, אך היא נמצאת כ-שלושים ק"מ מהכביש המהיר 75 ותמיד התעצלתי לתת לשם קפיצה
אייבי עשה את המ.א בבית ספר לביזנס של האווארד היקרתי ביותר, והתעשר מאד בשנות ה-70 המאוחרות ושנות ה-80 המאוחרות. עסק בעסקי הנפט בגדול.
אח"כ בא המשבר הכלכלי הגדול בנפט שפגע בו מאד.
היום הוא חי בבירה וושינגטון עם אשתו שאף היא ממוצא אסייני כמו אשתו של ארי ברגר. יש לה סלון יקרתי ליופי והרבה מהוי איי פיס של הבירה מתייפות ומסתרקות אצלה. לי היה קשר רצוף איתו (וגם עם בנו שפתח עסק לניקוי שטיחים בלונג-איילנד והייתי קליינט שלו) עד שנותק. אני כמעט בטוח שארי ברגר נמצא עדיין בקשר איתו..
שם אשתו הרשונה של איבי הוא תירצה לבית ניידרמן ילידת זיכרון יעקב – היא בת דודה של דרור ורד והוא היה השדכן בין איבי ותרצה -והיא גרה בחיפה
אילה העלתה את סיפור חברותם של אביבה כהן נעמי ואייבי, שיצא עמה, היא השתגעה אחריו, והוא כהרגלו בקודש התייחס אלה כסטוץ ולא חשב על נשואים וכו' ומה שהיה כך היה, אביבה המתגוררת בקנדה והסתכסכה עם אחייה בענין ירושת ההורים, הגיע בזמנו לאייבי,[שגר אצל משפ' נוימן[נירה] ברח' השרון, בדמעות תנין ובתחנונים ודמע שישא אותה לאשה. אף הביאה מכתב מאותו ספורטאי קנדי שהגיע למכביה, ובמידה ואייבי יסרב להצעת נשואייה היא תעקור לקנדה כבררית מחדל ותנשא לאותו שחיין – וכך קרה שאייבי סרב להצעתה, והגב' כהן באין ברירה נסעה לקנדה ונישאה לאותו שחיין
חגי אגם לבןז"ל, שמר קשרים עמה, וכל חייה בקנדה לא שכחה ואף נפגשה "הקדושה" עם אייבי, כי אהבה אותו מאד מאד למרות נשואייה לקנדי לא "צלחו" חייה ילדיה יצאו לתרבות…וכפי שנאמר הפוסל במומו פוסל – ואת כל כעסייה על חייה והתרחקותה מבת גלים, שהביאה לסיכסוך רציני אל אחייה – זה הסיפור ללא שיפוצים – היו בריאים מי שגרם להעלותם מנבכי העבר
איפה כל אבירי הצניעות,צנעת הפרט,שמירה על מידות טובות,שפה נקיה,זכרונות ילדות עליכ ואותך מנחם כמעט לעסו אכלו בלעו ושתו על כמה מילים תמימות שכתבת.
הפעם הגזמתם בגדול,כדאי ומהר לחזור לדברים הקטנים היפים והאמיתיים המהווים מכנה משותף לכל,לא כדאי לרדת לרמה צהובה נלוזה בפומבי
אני לא מכירה אותך ולא יודעת מאיפה הבאת לפה את ההשמצות האלה.
זו לא היתה כוונתי. לא היית צריכה להצהיב לי את ההודעה.
ממה שאני זוכרת זה רק שאביבה כהן שהיתה הרבה מבוגרת ממני היתה בחורה יפיפיה ובודאי לאור זאת עוררה את קינאתן של הרבה נערות.
אם זכרוני אינו מטעה אותי, היתה לה אחות בשם דיטה, ו2 אחים, בובה ועוד אחד.(יכול להיות ויקטור?)ועוד אחות חורגת בשם ז'ונטי שחיה בכרמל בזמנו ןלא בבת גלים והיתה אמו של החבר הראשון שלי – קובי בן אברהם – מולכו אתה זוכר אותו ? הייתם חברים ולמדתם יחד בבי"ס מקצועי בת-גלים.
מי שנכווה ברותחיין יזהר מאד מאד בצוננים
כל הפוסל במומו פוסל,נאמרו דברים פסולים שאין להם מקום באתר. מותר אולי להכנס לדו שיח פולמוסי עם כל אחד ואחת היכולים להשיב ולענות אבל להוציא מהבוידם לכלוך וזוהמה על גברת שאיש אינו ידע מה עלה בגורלה זו נבזות לשמה.
בואו נלמד את הלקח ונקח לתשומת לבנו איך לשמור על כבוד האישה והאדם באשר הם. תודה רבה
חכמתו של האדם הינה מוגבלת,אמנם לעיתים היא מעניינת,עמוקה וקולעת אל המטרה,אולם עליה להיות כפופה לביקורת. חכמה ללא גבולות,ללא סייגים עלולה לגלוש אל תחומי הטעות וחוסר הדיוק.הסייג המשמעותי ביותר של האדם החכם הוא יכולתו לשתוק,לעצור מעט ולהתבונן,לעצור ולחשוש שמא טעה.
כוחה של השתיקה הינו כה משמעותי עד שכבר נאמר "גם אוויל מחריש-חכם ייחשב"
השקט שבין המילים,השתיקה בינות לדיבורים,בונים הם אט אט את היכלי החכמה.
אולי אצליח להוריד במעט את המתח שנוצר בגלל ספורי הרכילות על אביבה כהן ואייבי עם הודעה מאושרת ביותר לי: זוכרים שלפני כמה ימים גיליתי על נכד מס' 14 (בנוסף לשני הנינים)?
חייב הייתי לחכות עד 3 חודשים להריון שסוף-סוף הגיעו. הנכד הבא – אח או אחות לדריה ואמי – יוולד אי"ה בסוף אוגוסט בהוד השרון!!!!!!!!!!!
לכן גייל ואני דוחים את הטיסה ארצה שאמורה היתה להיות במאי לאוגוסט, ונישאר בארץ כמה חודשים טובים!
בתי סיגל כבר בת 42 ויש לה בנות בנות 11 ו-8 אך פתאום היא – וכמה חברות בגילה בארץ- החליטו להיכנס להריון, אם כי בתחילה גייל חשבה שזה טרוף ומסוכן!
גייל תיקנה אותי שזה נכד מס 15, לא 14!
•
ו 13:22 | 01/02/07
נמצא כי תערובת של דבש וקינמון מרפאות את רוב המחלות.
דבש מיוצר ברוב הארצות בעולם.
המדענים של היום אומרים שלמרות שדבש הוא מתוק, כשנילקח במינון הנכון כתרופה, לא מזיק אפילו לחולי סכרת.
מגזין מקנדה WEEKLY WORLD NEWS מנה את הרשימה הבאה של מחלות שניתנות לריפוי ע"י דבש וקינמון כפי שנחקרו ע"י מדענים מהמערב:
מחלות לב: הכן משחה מדבש וקינמון ומרח על לחם, פיתה או לחם אחר במקום ריבה ואכול באופן קבוע לארוחת הבוקר. זה מוריד את הכולסטרול בעורקים ומונע התקפי לב. גם אלה שכבר קיבלו התקפת לב שישתמשו בעצה זו ישמרו הרחק מהתקפת הלב הבאה.
שימוש קבוע של התהליך הנ"ל מקל על קוצר נשימה ומחזק את הדופק. בארה"ב ובקנדה, כמה בתי סיעוד טיפלו בחולים בהצלחה ומצאו שעם הגיל העורקים והורידים מאבדים מגמישותם ומתאבנים. דבש וקינמון משיב לתחייה את העורקים והורידים.
עקיצות חרקים: קח מנה אחת של דבש שתי מנות של מים פושרים והוסף כפית קטנה של אבקת קינמון ערבב למשחה ומרח על החלק הכואב שבגוף באיטיות. שים לב שהכאב חולף תוך דקה או שתיים.
דלקת פרקים: חולי דלקת פרקים יכולים לקחת כל יום בוקר וערב ספל של מים חמים עם שתי כפות דבש וכפית קטנה של אבקת קינמון. אם נלקח בקביעות אפילו חולי דלקת פרקים כרוניים יכולים להירפא.
במחקר שנערך לאחרונה באוניברסיטת קופנהגן נימצא שכשרופאים טיפלו בחוליהם בתערובת של כף אחת דבש וחצי כפית קינמון לפני ארוחת הבוקר, נמצא שתוך שבוע מתוך 200 מטופלים שטופלו כך, 73 חולים הרגישו הקלה, ותוך חודש רוב החולים שלא יכלו ללכת או להסתובב בגלל דלקת הפרקים, התחילו ללכת ללא כאבים.
נשירת שיער: אלה הסובלים מנשירת שיער או קרחת, יכולים להכין משחה משמן זית חם, כף אחת של דבש, כפית אחת של אבקת קינמון, לפני המקלחת למרוח על השיער למשך כ 15 דקות ואז לחפוף. זה נמצא יעיל גם בטיפול שארך 5 דקות בלבד.
דלקת שלפוחית השתן: קח 2 כפיות של אבקת קינמון וכפית אחת של דבש בכוס מלאה במים פושרים. ערבב ושתה. זה משמיד את החיידקים בשלפוחית.
כאב שיניים: הכן משחה מכפית אחת של אבקת קינמון וחמש כפיות של דבש. מרח על השן הכואבת. אפשר לחזור על התהליך 3 פעמים ביום עד שהשן מפסיקה לכאוב.
כולסטרול: שתי כפות של דבש ושלוש כפיות של אבקת קינמון מעורבות ב 16 אוז של תה שניתנות לחולה כולסטרול מורידים את רמת הכולסטרול בדם ב 10% בשעתיים. כפי שצויין עבור חולי דלקת הפרקים, אם נלקח 3 פעמים ביום, כל חולי הכולטרול הכרוניים נירפאים. כפי שנאמר במאמר הנ"ל דבש טהור הנלקח עם מזון יום יום מוריד את התלונות על כולסטרול.
הצטננות: אלה הסובלים מהצטננות לעיתים קרובות צריכים לקחת כף אחת של דבש פושר עם רבע כף אבקת קינמון כל יום במשך 3 ימים. זה ירפא כל שיעול כרוני, הצטננות וינקה את הסינוסים.
עקרות: Yunani & Ayurvedic (רפואה הודית מסורתית) השתמשו בדבש במשך אלפי שנים לחזק את הזירמה של אימפוטנטים. אם אימפוטנטים לוקחים בקביעות שתי כפות של דבש לפני השינה הבעיה שלהם תיפתר. בסין, יפן ומדינות המזרח הרחוק, נשים שלא הרות ורוצות לחזק את רחמן לקחו אבקת קינמון. נשים שלא יכלו להרות יכולות לקחת קמצוץ אבקת קינמון בחצי כפית דבש ולמרוח בחניכיים תכופות במשך היום כך שיתערבב עם הרוק ויחדור לגוף.
קלקול קיבה: דבש שנלקח עם אבקת קינמון מרפא כאבי בטן ומנקה אולקוס מהשורש.
לפי מחקרים שנעשו בהודו וביפן דבש שנלקח עם קינמון משחרר הקיבה מגזים.
מערכת החיסונית: לקיחה יומיומית של דבש ואבקת קינמון מחזקת את המערכת החיסונית ושומר על הגוף מחיידקים והתקפות וירליות. מדענים גילו שדבש מכיל מספר ויטמינים וברזל בכמות גדולה. שימוש קבוע מחזק את כדוריות הדם הלבנות שנלחמות בחיידקים ומחלות וירליות.
קשיי עיכול: אבקת קינמון מפוזרת על שתי כפות של דבש שנלקחות לפני הארוחה, משחרר את החומציות ומעכל היטב את הארוחות הכי כבדות.
שפעת: מדען ספרדי הוכיח שדבש שמכיל מרכיב טבעי, הורג את החיידקי השפעת ושומר על החולה משפעת.
אריכות ימים: תה שמכיל דבש וקינמון שנצרך בקביעות, עוצר את הנזקים של תהליך ההזדקנות. קח 4 כפות של דבש כף אחת של אבקת קינמון ושלוש כוסות מים והרתח כמו תה.שתה רבע כוס 3 פעמים ביום. זה שומר על עור רענן ורך ומעוצר את התליך ההזדקנות. החיים מתארכים ואפילו בני ה 100 מתחילים לבצע את מטלות בני ה 20.
פצעון: הכן משחה מ 3 כפות של דבש וכפית אחת של אבקת קינמון. מרח משחה זו על הפצעון לפני שינה ורחץ בבוקר במים חמים. תהליך זה אם יבוצע יוםיום במשך שבועיים ירפא הפצעון מהשורש.
דלקת בעור: מריחת דבש ואבקת קינמון בחלקים שווים על האזור הנגוע מרפא אקזמה, גזזת, וכל סוגי הדלקות בעור.
ירידה במשקל: בכל יום בבוקר חצי שעה לפני ארוחת הבוקר על קיבה ריקה ובלילה לפני השינה, שתה דבש עם אבקת קינמון מורתחים בכוס מים. תהליך זה מוריד משקל אפילו מאנשים שמנים מאד. תהליך זה מונע השמנה גם מאנשים שצורכים קלוריות רבות מאד.
סרטן: מחקרים חדשים ביפן ובאוסטרליה גילו שסרטן מתקדם של הקיבה והעצמות נירפא בהצלחה. חולים שסובלים מסוג כזה של סרטן צריכים לקחת כף אחת של דבש עם כפית אחת של אבקת קינמון במשח חודש 3 פעמים ביום.
עייפות: מחקרים חדשים הראו שתכולת הסוכר בדבש מועילה יותר ממזיקה לחוזק הגוף. קשישים שלוקחים דבש וקינמון בחלקים שווים יותר ערניים וגמישים.
ד"ר מילטון שחקר את הנושא שחצי כף דבש בכוס מים מזולף באבקת קינמון שנלקח יומיומית אחרי הציחצוח ואחה"צ ב 3:00 כשחיוניות הגוף מתחילה לרדת, מעלה את חיות הגוף בתוך שבוע.
ריח רע מהפה: אנשים מדרום אמריקה, דבר ראשון בבוקר מגרגרים עם כפית דבש ואבקת קינמון מעורבים בכוס מים חמים. כך נשמרת נשימתם רעננה.
איבוד שמיעה: צריכה יומיומית בוקר וערב של חלקים שווים של דבש ואבקת קינמון מחזירים השמיעה.
נסה זאת – זה יכול לעבוד בשבילך. לא ידועות השפעות לוואי.
רק ודא תחילה, ליתר ביטחון, שאינך אלרגי לדבש.
well, I have kept in touch with both all the years and we are still in contact and we meet sometimes.
Both have very successful kids ( now grown ups) and all of them make their parents proud of them.
Yes they were very good looking and they have maintained their friendship until now.
aviva's daughter is married to the actor from the movie "The Piano Player" and aviva has lovely grand children.
there is no need to be jealous and negative about either of them. they would certainly not appreciate anyone talking about them by name.
Please try and maintain some discretion when talking about other people…. it can bounce back on you.
a number of people have stopped writing here or even opening Melzers page, as they are not interested in gossip.
you can tell about yourself stories and mention your name, but please do not write about other people by mentioning their name.
please keep a healthy mind and a healthy body, and tell about your own adventures and your own stories.
Thanks
למרות שאיני מכירה אותך אישית מנחם, ממכתביך הרבים (והמאד מעניינים!) אני מרגישה כאילו אני מכירה את משפחתך.
אז איחולים לנכד(ה) החדש בקרוב בהוד השרון.
בקשר לגילה של סיגל (42), כיום בישראל המון נשים בגיל זה (ואפילו יותר מבוגרות) ניכנסות להריון, במיוחד כשיש להן כבר בנים גדולים. הביקורות על הוולדים היום כה יעילות שהרופאים יודעים בדיוק מה מצב העובר ומה מצב האמא.
סתם מתוך סקרנות, ואין כמובן חובה לענות, מה עושה סיגל בארץ? ומה היא עושה ללא משפחה כשאתם ואחותה גרים בארה"ה?
שוב, איחולים מכל הלב לנולד החדש. זאת מצווה לעשות ילדים במדינה הקטנה שלנו
אראלה, אענה לך בהזדמנות אחרת.
נקלע לידי מאמר ששנאתי על הסרט בופור שניקשרתי אליו רגשית. אני מכיר את הבני הזה שכתב אותו בהארץ. יכול להיות שזה כבר "חדשות ישנות" אצלכם ואז אני מתנצל ועברו הלאה, אבל אם לא קראתם ואתם רוצים עוד הוכחה ל-"ארץ אוכלת יושביה" אז קראו את המאמר
(הסיבה היחידה שאני מעלה זאת כאן היא שדברנו על בופור באתר זה כמה פעמים.
http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/958219.html
אז בני ציפר כתב ,זו לא ארץ אוכלת יושביה בגלל דעתו אשר למיטב הכרתי היא במעוט מבוטל,ישנן לא מעט סיבות אחרות כדי שהמשפט הקשה שתארת תאמת כביכול את ההוכחה לטעון כך,זה מזמן לא תקשורת מגוייסת כפי שהיתה פעם,היא מנסה להיות רב-גונית ופלורליסטית יש החושבים אפילו שהיא עויינת,לעצם הענין רוב התקשורת והציבור הרחב אהבו את הסרט ושמחו בהיותו מועמד לאוסקר.
שלום אריה ברגר!
נדהמתי לקרוא את המתכונים המאלפים שכתבת ויש הרבה רעיונות שבאמת כדאי לנסות.
בקשר לנשירת שיער מה הכמות לגבי שמן זית
כתבת כף אחת של דבש,כפית אחת של אבקת קנמון.
ומה לגבי שמן זית?
בתודה לילי
אהלן חברה זוכרים אותי כאן דיוד
מזההשלושה ימים אני מנסה להכניס כתבה ארוכה על בת גלים ולא מצליח ולכן זהו ניסיון בכל זאת לשגר כתבה זו
דיוד
תתחיל עם כתבה קצרה אולי זה יצליח.
אל תתיאש עשן כנסת שש ושנקבל ממך הרבה כניסות טובות אמן
אהלן חברה זוכרים אותי כאן דיוד
ושוב חזרתי לאתר לאחר שבימים האחרונים קראתי בעיון רב את כול הכתבות ותגובות של מנחם רובי ואילה וכול השאר האם באמת חשוב למי שהוא היום היכן בדיוק שוקעת השמש אם בצידו השמאלי של הקזינו או יותר קרוב לביצים של גוראל הרכבל הירד מסטלה לבת גלים מה שבאמת חשוב שינן שקיאות מהממות הן בקיץ והן בחורף
לגבי הטילת הישנהוהקטנה שהשתרעה דרומית לקזינו ועד בגתת הדיגים על סלעיה והמיפרצונים הקטניםופיסת החול הצרה היתה אכן מקום רחצה לנשים מבוגרות ולנו הילדים מקום לחפש סרטנים שבלולים ושאר מיני דגים קטנים שישמשו אותנו לפיתיון לדיג
והיו לחוף עוד שימושים שלא אזכירם כאן
שלכם דיוד מרגוליס
אהלן חברה
והרי לכם חברה עוד סיפור קטן ומדליק מימיבת גלים בשלהי שנות השישים באחת החופשות שלי בארץ בין הפלגה להפלגה ירדתי לצלולעם בקבוקי חמצן בדרך חזרה גיליתי חוט דיג ארוך עליתי על פני המים לראות לאן מוביל החוט וגליתי כי על קצה הגשרבחוף של הברכה עומד בגדדיומחזיק בידו את הקצה השני צלךתי חזרה והיגעתי לקצה החוט נתתי לו משיכה קלה ועוד אחת חזקה בגדדי לתומו חשב כי העלה דג גדול בחכתו תוך כדי משיכה עליתי כמעט על פני מים והשפרצתי ע ם הספירים כאן נעצרתי כמעה בגדדי הזעיק את כל משפחתו וכולם משו אתי מהים יצאתי מהמים ושאלתי את בגדדי מה קרה והוא ענה חושבני כי תפסתי דג גדול אמרתי לו קדחת הנב החכה עם הפתיון ביד שלי
שלכם דיוד מרגוליס
For hair loss, as you asked, mix 2 spoons of olive oil with the honey and cinamon…
most important is to do it regularly, I take honey and cinamon a few times a day, and have healthy blood presure, excellent cholesterol level, and as I suffered from COPD, (I was a very heavy smoker in my youth)
The effect of the honey and cinamon has been so good that I do not take anymore any medicine, my lungs are clean and clear, and I work out daily at the gym. I feel much better since I started with this shortly after we came back from the Mifgash. have lost the little stomach that I had when I visited Israel.
I recomend the honey and cinamon to every one just to add health and imunity to yourself.
Ari
שלום אריה!
ראשית תודה על תשובתך. לא כל כך ברור לי לגבי התערובת האם צריכים למרוח אותה 5 פעמים ביום?
האם יש באפשרותך לכתוב לי בעברית במידה וניתן.
בברכה לילי
בת דודתי זהבה כתבה לי זה עתה שספרו החדש של רודי ריהן "אלה הם חיי" התפרסם
לאלא שלא יודעים מיהו רודי ריהן, לכו איזה אלף מסרים אחורה ותגלו.
למי מכם שיש עדיין חלום לחזור פעם לבת גלים קראו היום 28.2.08 בידיעות אחרונות כתבה גדולה על שכונות עם פוטנציאל נדל"ני בישראל.
כנסו לפורום נוסטלגיה של אתר בת גלים לקרוא מה נכתב על בת גלים.
http://www.batgalim.org.il/forum/viewtopic.php?t=4417
צריך יזם נדל'ני שירים את הכפפה !!! רק ש…כזה יזם נדל'ני ממאן להגיע ולהשקיע מתחילת שנות השישים והם כנראה יודעים גם למה,קח בחשבון שאין להם סינטמנטים אחרת לא היו המה יזמי נדל'ן,היתה תכנית להפוך את בת-גלים לחזית הקידמה אבל גלצ'ני הגלים למינהם סיכלו כל נסיון לכך וזה יותר מחבל.
גלצ'ני הגלים למינהם מיתגו את בת גלים ומיקמו אותה במקום של כבוד בו היא נמצאת היום.
שכונת נווה צדק בת"א הפכה לפנינה נדל"נית בזכות כאלה שאהבו אותה כמו שהיא וכך תיהיה גם בת גלים בזכות הגולשים שכל כך אוהבים אותה בחזית הים ולא מוסתרת ע"י ביניינים מכוערים ומרינה שתזהם את חופיה.
בונים מיזם ענק בנמל חיפה,מבנה מפלצתי של משרד הבטחון שיסתיר את הנמל לכל מי שצופה מן ההר.
בנוגע לבתגלים מסכים עם קודמי,המקום היחיד בארץ הנושק את הים הפך לשכונה זניחה ללא עתיד,לפחות עברה נותר מפואר כפי שמסופר למכביר באתר. אבל זה כנראה מה שקורה במדינה של עשרים ואחד קמ'ר עם שבעה מליון אזרחים הרוצה להיות ירוקה ופורחת וגם מתקדמת כמו במדינות המערב, על זה אמרו "לבי במזרח ואני במערב" בינתיים יש כאן באמת צרות גדולות יותר בחזקת איום קיומי.
please send me your telephone number to my email ariberger@tx.rr.com and I will call you and talk to you about your questions
ari
הדבר האחרון ששכונת בת גלים צריכה היא כרישי נדל"ן.
נהפוך הוא,צריך לשמר את הקיים לשפץ את אשר מצריך זאת,ולשמור על הנקיון.
אקי פלסר!
כפי שאתם לא רציתם להפוך את ימה של בת גלים לפנינה נדלנית. כך אל תבוא אלינו בהצעות לגבי פיתוח נדלני על חופיה !
האם ידעתם? לי זאת חדשה מפתיעה!
Nadav Man Published: 02.15.08, 19:05 / Israel Travel
In 1927, during the Passover holiday, members of four kibbutzim – Ma'abarot, Merhavia, Mishmar Haemek and Ein Shemer – met in a shed at the kibbutzim camp in Bat Galim, at the foot of Mount Carmel, and decided to found a pioneering settlement organization named "Hashomer Hatzair and The Kibbutz Artzi".
אמש קבלתי משימה להיות שמרטף על חלק מנכדי שיהיו בריאים. על בסיס האימרה כשנכנס אדר מרבים בשמחה,החלטתי הפעם להיות אחלה סבא ולספר להם ספורי פורים מבת גלים.הכנתי ראשי פרקים והתייצבתי נרגש בבית הילדים.
אחרי הסברים מפורטים מה לעשות וממה להימנע נותרתי לבד עם השובבים. נסיתי את כוחי בישיבה מזרחית על השטיח ופצחתי בשיר "חג פורים חג פורים" זה לא הלהיב אותם,המשכתי ב"שושנת יעקב צהלה ושמחה" גם זה לא הצחיק איש,או אז ויתרתי על מחרוזת השירים והתחלתי בסיפורי פורים כשלסיום תכננתי פורים שפיל,אך הפעם הם איבדו את סבלנותם והותירו אותי מובס על השטיח ואילו הם חזרו לעסוקיהם מי במחשב ומי בטלפון הנייד, התיישבתי סובל על הפוטל ובהיתי בטלביזיה מבלי לשמוע מאומה כי ברקע עלו רעשי משחקי המחשב והרטיטו את הבית.כדי לא להיות מבואס לגמרי חשבתי לחלוק אתכם את זכרונותי במגרש הביתי עם מסכות רעשנים שמחה לילדים,אז הבה נרעישה רש רש רש ברעשנים…אתם זוכרים את ההכנות חודשיים מראש,לא היה קרטון ארגז או סמרטוט של שותפו בחגיגה, היו המשקיענים המקוריים שבנו תחפושות דקורטיביות עם קונסטרוקציות בממדי ענק כמו,קופסת קק"ל,מנוף של נמל,עוג מלך הבשן או המכבש הטיפש. היו כאלה שהוציאו מהבויידם מלבושים כובעים ומגפים שהגיעו מאירופה עם ההורים והיו והיו, מלכת אסתר אחשוורוש מרדכי ודמויות מהמקרא. אבל הרוב היו אינדיאנים קאובויים עלי באבה והשודדים מצויידים בחרבות קשתות חיצים,רובים,אקדחים רוגטקות,קפצונים פקקים,אבק שריפה בתוך מפתח עם חוט…איזה פיצוץ. שדות המערכה והקרב השתרעו ברחובות,ליד הפסים,בשלולית הגדולה ליד מאפיית אפשטיין ובין סלעי הים. בפורים פתחו את הקזינו לקהל הילדים,הופיעו קוסם,ליצן וההוא עם האקורדיון בסוף, תחרות תחפושות ויאללה לרחובות.שבועיים אחרי הפרצופים היו אדומים ורודים וחרושי קמטים וצלקות מנסיונות האיפור הפרימטיבים.
לא אלאה אתכם בהמשך הספורים המוכרים,הינכם מוזמנים לחגיגת הזכרונות מפורים של ילדותינו בבת-גלים. ידעתי שאתם לפחות תבינו אותי
איך אפשר שלא להבין אותך,איזה כשרון איזה יופי,הצלחת לעלות בת צחוק במכלול החדשות הקשות מאשקלון ושדרות. תבורך ושיהיה לנכדינו ולנו באשר הם פורים שמח.
תרנגולי הודו כשהיו שואלים אותם מתי פורים,מתי פורים ? זוכרים? זה היה בזמנים בהם היו בבת גלים פה ושם תרנגולי הודו, היום גם בהודו כבר מזמן אכלו אותם.
למוטי, הסיפור שלך מתוק מתוק
כלם חולים בשפעת אז חזרנו הביתה כמה ימים מוקדם יותר, ל-26 מעלות ושמיים כחולים.
מכתבו של מוטי העלה חיוך והזכיר נשכחות. אני חושב שזאת פעם ראשונה ב-60 שנה שאני נזכר במפתחות עם אבק השריפה והחוט. אני ניזכר שהיו לי בבית עשרות כדורי רובה מהם הוצאתי את אבק השריפה למפתח. איזה בומבות הצלחנו לעשות.
אבל יש לי שאלה: מהיכן היה אז לילד בן 7 ו-8 ו-9 כדורי רובה?
מהיכן השגנו אותם?ה
אני מתחיל לתת השבוע סט של 12 הרצאות במסגרת "חינוך למבוגרים" באוניברסיטת פלורידה אטלנטיק (בעיקר פנסיונרים יהודים, אבל ביניהם אנשים כבדים שעבר – נשיא אוניברסיטה, עורך עתון בסינסינטי, כמה עורכי דין ורופאים – אנשים אינטיליגנטיים בעלי ידע כללי, אני בטוח). נושא הקורס הוא "תולדות הקיבוץ בישראל"
אני קצת יודע על חיי הקיבוץ. היתה לי אחות בגבת שגרושין ומלחמת עולם אילצו לשימה בקיבוץ כבר מגיל 4 ( אולי אתם זוכרים את התאונה האיומה לפני 14 שנים על כביש נהלל כששתי צועדות בוקר נפגעו ע"י מכונית שטסה במהירות של 140 קמ"ש שניקבע לפי המרחק שאחותי ניזרקה – כ-60 מטר – והיא נהרגה על המקום. החברה השנייה לא ניפגעה כלל). אז כבר מגיל צעיר הייתי מבקר בגבת וזוכר את בתי הילדים וכו'. אגב, בעלה לשעבר ושתי בנותיה התאומות שרון ודלית עדיין גרות בגבת. בת אחות אחרת, ענת, גרה עם משפחתה ביגור, ושני ילדים אחרים עברו העירה. נסיוני עם קיבוצים נימשך כשעשיתי מחנה עבודה של השומר הצעיר בהראל, ומגיל 16 עד הצבא עבדתי בבריכות הדיג של קבוץ יד-מרדכי וגרתי שם כל הקיץ. בשנות 1959 ו-1960 הייתי מורה להתעמלות ומאמן כדורסל בשער העמקים. וכמובן שישנו "גוגול" לעזור.
הרצאה מס' 5 לפי התכנית שלי תהיה על האידיאולוגיה הסוציאליסטית-ציונית של חלוצי העלייה השנייה. עד היום אני זוכר ויכוחים סוערים בגבת שהייתי עד להם כשאחותי לקחה אותי איתה לחדר האוכל. ויכוחים סוערים עד אור הבוקר. על מה? אידיאולוגיה. אז לא הבנתי הרבה, אך זכור לי טוב טוב שכמה מהקיבוצניקים מגבת ורמת-דוד עזבו בגלל אידיאולוגיה והקימו קיבוץ חדש – יפעת. אני יודע שאותו דבר קרה בגבעת חיים שהתפקרה לשניים – גבעת חיים איחוד, וגבעת חיים מאוחד. אני יודע שזה קרה בדי הרבה קיבוצים.
מה שאני לא יודע ולא הצלחתי למצוא היה על מה בדיוק התווכחו? מה היו ההבדלים האידיאולוגיים בין הקבוץ הארצי, המאוחד, ואיחוד הקיבוצים? זה חלק שאני רוצה להתמקד עליו כי בשנים ההם (וזה חזיתי בקבוץ הראל, הסוציאליזם היה להם ראשון והציונות תפשה מקום שני.
אז אם מישהו יכול לעזור לי שאבין את הבדלי וויכוחי האידיאולוגיה של חברי הקיבוצים בני העלייה השנייה שהיו כה עזים עד שחברי קיבוץ עזבו את ביתם- אודה לכם מקרב לב!
מנחם שימוש בגוגל יפנה אותך לחומר רב וגדוש בנושא זה, הכנס ערך הקרע בתנועה הקיבוצית או הקרע בקיבוץ המאוחד, ישנו מאמר של יחיעם וויץ בנושא, "התנועה הקיבוצית בין אוטופיה לפוליטיקה" שיוכל להפוך אותך לקיבוצניק או למומחה לכך, אגב עד היום ישנם כאלה הסוחבים צלקות מהטרוף האידאולוגי הנ'ל. שמע אתה בוחר נושאים מורכבים לא פחות מכדור-סל,שיהיה בהצלחה
תודה מוטי! כשניכנסתי לגוגול לא ידעתי אפילו מה לחפש. הכנסתי את המאמר שהמלצת עליו "התנועה הקיבוצית בין אוטופיה לפוליטיקה" והבנתי שהרבה משם מבוסס על הספר של דויד זית "חלוצים במבוך הפוליטי: התנועה הקיבוצית 1927-1948
העתקתי את המאמר וכבר הזמנתי את הספר באמזון. תודה לך מוטי!
0אגב, כל עניין האידיאולוגיה הקיבוצית זה דבר קצת יותר מסובך מכדורסל. כמו שמישהו אמר על התנ"ך שהוא "ואהבת לרעך כמוך" וכל השאר זה אינטרפטציה, כך אמר פעם "רד" אורבך, מאמנה היהודי הידוע של הסלטיקס: "כדורסל זה דבר אחד: להכניס את הכדור בחור. כל השאר זה בולשיט"
עצם העובדה שביקשתי עזרה ממישהו שיסביר לי את ההבדלים האידיאולוגיים (וכן הבדלים מעשיים ופוליטיים) מראה איזה נאיב הייתי בכל הבנת "התנועה הקיבוצית". זה עתה סיימתי לקרוא את מאמרו של יחיעם ווייץ שהומלץ ע"י מוטי, ואני עכשיו מבולבל יותר משהייתי קודם. עסק התנועה הקיבוצית והבדלי האידיאולוגיה בין זרמיה השונים, הוא עניין מסובך יותר מאנרגיה אטומית.
אנסה להוציא את העיקר עבור הרצעתי.
שוב, תודה מוטי!
אגב, אתמול כתבתי שלבת גלים חלק חשוב בסאגה של "התנועה הקיבוצית" כי נציגי 4 קיבוצים התאספו במחנה העולים בסוף רח העלייה בשנת 1927 והקימו שם את זרם "הקיבוץ הארצי
אני לא יודע מהיכן אתם השגתם כדורי רובה,אבל אנחנו הילדים של שנות ה-50,אם ניתן לכנות זאת כך,השאלנו אותם ישירות מהמחנה הסמוך לביה"ס "בת גלים" שם חנו ליד לגדר,משאיות שלל מצריות,שלל ממלחמת סיני,ובתוכם התגוללו להם כדורי רובים אמיתיים.
נותן הרצאות ללא ידעת החומר?
ועוד לאנשים כבדים מענין איך אתה עושה זאת?
אולי היה רציו שמוטי יתן את ההרצאה ואתה תשב עם שאר הכבדים ותלמד על התנועה הקיבוצית ואולי גם איך להתנהג ולהפסיק להתרברב שאתה יודע הכל.
בהצלחה עם ההרצאות.
לאנונימוס ללא נושא אתה באמת לא שווה תגובה
אז כדאי לזכור שהיינו ממלאים את המפתח מחומר הבעירה של הגפרורים שגם זה דבר מסוכן להחריד,אבק השריפה שהוזכר מכדורים וכ'ו שימש ל"שעשועים" אחרים כמו צריבת שמות על המדרכה מול פיבך אבוקות למינהן, בקיצר מעשים חמורים שלא כדאי שנכדינו יאמצו אותם.
הי מוטי אהבתי את אשר כתבת על פורים בבת גלים ועוד יותר על האינטראקציה עם הנכדים,חשבתי שרק אני שלומיאל בכל הנוגע לשובבים והנה אני לא היחיד,המקרה שלך סייע בידי לקבל חנינה מרעייתי על "שנים של אשמות שווא" סתם סתם
אני מציעה לאנונימוס שכתב למנחם שקודם כל יקח כמה שעורים בכתיבת עברית נכונה
לאילנה ומשה מולכו שלום
מאחר ןאין לי דרך אחרת לתקשר אתכם בחרתי באתר הנוחכימי תוך תקוה שתקראו ידיעה זו אצרך כאן את מספרי הטלפון שלי בבית 0774245886 והניד שלי0522795071 וכמו כן אצרף את הדואאר האלקטרני שליdoris mar @013.net
אני מקוה לשמוע מכם בקרוב מחרתים אני טס לארצות הברית לאחי במבוש למספר ימים
שלכם דיוד מרגוליס
?דייויד, האם תגיע לפלורידה
למנחם ידידי שלום
לא אנני מגיע לפלורידה הפעם הפעם זהו ביקור קצר
ואני חוזר לארץ אגב באחד העילעולים בשכבות נחשפות
קראתי הצעה של דני ארנון שאם אנני טועה הוא נכדו של מר יעקב כספי המנוח הוא מציע לכיים משחה בת גלים לדעתי רעיון נפלא וצריך לחשוב על כך
שלך דיוד מרגוליס
למנחם ידידי שלום
לא אנני מגיע לפלורידה הפעם הפעם זהו ביקור קצר
ואני חוזר לארץ אגב באחד העילעולים בשכבות נחשפות
קראתי הצעה של דני ארנון שאם אנני טועה הוא נכדו של מר יעקב כספי המנוח הוא מציע לכיים משחה בת גלים לדעתי רעיון נפלא וצריך לחשוב על כך
שלך דיוד מרגוליס
רוצה להזכיר לך למסור את אהבתי לבמבוש. ותבדוק מה הסיבה שהוא אינו שותף כאן עם כל הבת-גלימים לזכרונות ולחוויות.
כבר הצעתי בעבר שאם פתאום יש קצר בכתיבה, שמישהו מדי פעם יכניס משהו כדי שהאתר לא ימות.
אז הנה זריקת החמצן הקטנה שלי (שניתנת לכם בשעה 2:30 אחר חצות, ולמה באמצע הלילה אתם כבר יודעים):
האם מישהו מכם חשב אי-פעם כיצד יצקו בטון בתוך המים כדי ליצור יסוד חזק מספיק לעמודים שהחזיקו את הקזינו? הקזינו היה בניין כבד וגדול שחייב יסוד בניין גדול תחת האדמה.
אז איך עשו זאת בתוך המים?
ם
כנס לערך עמודי בטון במי-ים ותמצא כתבה נהדרת של רונית סבירסקי הנקראית "חלום רטוב" תמצא שם תשובה לשאלתך וסיפור על מבנים דומים שנבנו בטיילת ת'א כולל הנמל בשנים בהן נבנה בערך הקזינו אמצע שנות ה30. אגב הרומאים שהיו הראשונים שהמציאו והשתמשו בבטון עשו זאת באופן מרשים הרבה יותר לפני למעלה מאלפיים שנה.
מנחם שאלה יהיו דאגותיך ותמשיך להיות המאושר באדם,בינתיים כאן, הנבלות יורים ופוגעים בגגות בטון בשדרות ואשקלון,גורמים לנפגעים והרקטות חודרות פנימה למבנים, אבל ! עברנו את פרעה נעבור גם את זה
תודה על ההמלצה לקרוא את רונית סבירסקי. כתבתי על עמודי הבטון סת…ם אבל תשובתך גירתה את מוחי והחלטתי ללמוד כיצד שופכים בטון אם חופרים במים חור גדול, אבל למרבה הצרה הוא מלא מים.
גם כאן אנחנו עוקבים בחרדה על מה שקורה בשדרות ואשקלון. יש לי משפחה באשקלון עם שתי בנות,בנות שנתיים ו-5
לכמה מכם ששאלו, מאמר השבוע ב-
HOOPS.CO.IL
הוא על "הציפור" לארי בירד. יופיע ביום ששי. הוא ומייקל ג'ורדן הם גאוני הכדורסל. כמו שהיה רק מיכלאנג'לו אחד, כך היה ויהיה רק לארי בירד אחד.
כבר מצאתי את "חלום רטוב" של רונית סבירסקי. כמה חבל שבגילי "חלום רטוב" הוא רק שם של ספר…ל
קראתי את כל המאמר המצויין שלה, אבל היא לא מסבירה כיצד יוצקים מלט בתוך הים. טוב, אם יש בין הבת גלימים מהנדס בניין, שיתרום תשובתו. אחרת בואו נעבור לדברים יותר חשובים (מתנצל שבכלל התחלתי עם זה)
שיהיה יום נהדר לכולנו.
גו-גו ארסנל! איזה משחק אדיר נגד מילנו!!!!!
This morning I entered meless888@hotmail.com and ALL my contacts were gone. I have no idea how it happened. I trust GMAIL better anyhow, so I have decided to start a new email and start all over again from scratch.
My new email is mel.less3@gmail.com
So please remember that I no longer have your email unless you send me a love letter to
mel.less3@gmail.com
היום נבחרה הציפור הלאומית ומי אם לא הפשוש.
במקום השני דוכיפת והבולבול… עוד פעם נדפק רק מקום רביעי.
מקום עשירי ואחרון שלדג לבן חזה.
אז לכל הבולבולים המאוכזבים גם מקום רביעי זה לא נורא בתנאי שלא תפול …רוחכם ותמשיכו לעמוד בגאון על כל שיח ועץ מדן ועד הדרום.
רק שלא יתחיל שוב פסטיבל הבולבול כפי שהיה לאחרונה,ראו הוזהרתם. קדימה מכבי בת-גלים
מה קרה? ניגמרו הנחליאלים בעולם? (איך אני? זוכר נחליאל אחרי 50 שנה!).
ציפי'לה, אני לא רוצה להתחיל "פסבטיבל בולבולים" חדש, אבל ישנה לי שאלה אליך? איך בוחרים את "הצפור הלאומית"? לפי גודל הבולבול?ל?
אכן הפשוש נבחר אבל !!! רק בבחירות מקדימות בביה'ס בליך בר'ג המהוות אינדקציה לבחירות בד'כ,רק ביום העצמאות תוכרז הצפור הלאומית והבחירה הסופית עדיין לפנינו,אז גם הבולבולים שציפי ציינה יכולים עדיין להזדיין בסבלנות כי הכל פתוח והסכויים טובים לכולם. לא שאני חלילה נגד הפשוש או להבדיל בעד הבולבול,מה רע למשל ביונק הדבש או סיקסק מצוי ? ציפי אל תכעסי הכל ברוח טובה וצחוק בריא והעקר שיפסיקו להתעופף קאסמים על ערינו ויישובינו
את הבשורה שמעתי באחת התחנות ברדיו בזמן נסיעה ויתכן שלא הבנתי כהלכה,על טעות כזאת סולחים נכון ? למנחם היקר לשאלתך מבלי לבדוק אצל הגורמים המוסמכים להערכתי
הקביעה עפ'י גודל הביצים, זהו מנחמקה שאלת קבלת.ניקו אני מצפה בבוא האביב שאתה הוא זה שתבשר לאתר מי הציפור הלאומית כדי שלא אתבזה שנית
ציפי הזכירה לי צפורים ואז ניזכרתי ברוגטגות. כיצד היינו הורגים צפורים שנחו על חוטי החשמל לאורך כל השדרה. אני עכשיו כואב על זה, כמו שאני כואב על הרבה דברים שעשינו, בעיקר לכושי סמבו ובברוטו?
שמע דבר חשוב אשר לבטח תדע להעריך זאת,הפשוש אמנם צפור קטנה ועדינה אך היא מגיעה לבגרות מינית אחרי שלושה חודשים בלבד,מה שעושה אותה בין השאר לכל כך אטרקטיבית אגב זה בדוק ולא בדיחה,אבל עזוב ת'שטויות תראה לי עוד מדינה בעולם הנמצאית במציאות בטחונית כה קשה המוצאית זמן ושפע של אהבה כדי לבחור את הצפור הלאומית,זה ייחודינו בין השאר ושלא נחדל לעולם לחפש ולמצוא את הדברים היפים והנורמלים בכאוס הזה סביבנו
הפוליטיקה:
ניקו! המציאות הבטחונית של ישראל מטרידה גם אותנו,
הישראלים בגולה. הרי נכדותינו (אולי השלישי יהיה בן! אדע בשבוע הבא) בהוד השרון תהיינה בצבא עוד 7 שנים!
ובכלל, רובנו (טוב, אדבר על עצמי) נשארנו ישראלים בלב ונפש. הייתי עכשיו בארוחת צהריים עם חברי הטניסאים (100% יהודים) והם כולם דיברו בשנאה ממש על בוש. אמרתי להם שאם בעוד 100 שנה יהיה שלום ותהיינה מדינות דמוקרטיות סביבנו, בוש עוד ייכנס להסטוריה כחלוץ שפתח את הדלת. ואז אמרתי גם שבוש אוהב ישראל. לא יודע אם בפנים הוא לא אנטישמי, אבל הוא נותן לישראל יותר משנתן כל נשיא אחר.
אז תקפו אותי, "אתה אמריקאי או ישראלי?"
אמרתי שאני אזרח שתי המדינות, אוהב את שתיהן, גר בארה"ב, אך אנימרגיש ישראלי יותר מאמריקאי. הצהרתי לא התקבלה באהדה גדולה, האמינו לי
צפורים:
על שפת פרת והחידקל
ט-ל-ל-ל-לה (שכחתי) יושב לו דקל
ובדקל בין ענפיו
תשב לה דוכיפת זהב
פוליטיקה וצפורים
תגידו אתם, הייתי יכול לבוא עם שיר כזה אמריקאי? אני בקושי יודע כאן שם של ציפור או שתיים. אז עכשיו אתם מבינים למה אני מרגיש ישראלי קודם ורק אח"כ אמריקאי. בלונג איילנד גרתי 33 שנים – בבת גלים רק 12 – ובכל זאת אין לי כל עניין וחשק לבקר את לונג איילנד, ובת גלים היא עדיין בראש מעייני .
פגישה
הנה אני כבר מתחיל לתכנן פגישה נוספת בבת גלים – לא בומבסטית אלא סתם פגישה על שפת הים בבת גלים. איך נראה לכם שניפגש בחוף בת גלים בשבת-13 לספטמבר בשעה 10? כל אחד יביא מה שבא לו לאכול ולשתות – צידנית עם אוכל, קוקה קולה, מים, וודקה, כלום,
מה שבא.
אף אחד לא צריך להודיע לאף אחד אם מגיעים או לא ב-13 לספטמבר. אני אהיה שם, ועוד כמה מחברי יבואו על בטוח, ואני מקווה שכל אחד שבא לו ושמתאים לו, יצטרף אף הוא. אין כל חובה לשום דבר מלבד לשים איזה שהוא תג עם שם ושנה, ואלה שיהיו עם בגדי ים חצי ערומים, שידביקו מדבקה על העור, או יכתבו עם מג'יק מרקר!
אני אהיה בארץ 3 חודשים מסוף אוגוסט, ללידה של הנכד(ה) ויהיה כיף להסתלבט על החוף ללא כל תכנית או הכנה.!
חזרה לצפורים ולשיר
גייל ואנימנסים כל יום לצלצל לנכדות בישראל והיום שרתי להן את השיר "על נהר פרת…"ושאלתי אם שרים אותו עדיין בארץ (אני מדבר איתן רק אנגלית לבקשת סיגל. הן צבריות וכמובן עם עברית מושלמת לגילן, אך סיגל מדברת איתן ר-ק אנגלית ומבקשת ממני שאעשה אותו דבר. ליאור, בעלה, שוכח ומערבב אנגלית עם עברית
בקיצור, דריה עונה לי
ARE YOU NUTS, GRANDPA? THESE SONGS ARE CHALUTZIM SONGS
חלוצים חלוצים, אבל היום אני בעניין צפורים ופתאום נזכרתי בשיר ובציפור דוכיפת. איזה שמות עסיסיים נתנו אבות אבותינו, הא? גם עשר וועדות לשון לא תצלחנה היום לבוא עם מילים כאלה!
ואז שאלתי את עצמי עוד שאלת תם, כמו שאלת היסוד של הקזינו: איך שם כמו דוכיפת או נחליאל התקבל בפלשטינה כשם צפורים? מי המציא? החליט? איפה זה היה כתוב? איך השם התפשט בכל הארץ?
יש לי עוד קצת לכתוב, אך בפעם אחרת.
ציפי, חיסלת אותי עם העדפת ביצים על בולבול בתחרות "הצפור הישראלית". ביצים אפשר לשקול. בולבול זה עניין סובייקטיבי יותר. כל הכבוד לך!
חזרתי הערב מהופעה בתל-אביב ,הופיעה שם זמרת ידועה שספרה בין היתר שהיא מקבוץ שער העמקים ואז בהופ האונה השמאלית החלה להציק לי עם שם של שחיין מאמצע שנות החמישים,לא הצלחתי להיזכר בשמו עד רגע זה, אנא ממך נסה להפיל לי את האסימון נדמה לי שהוא היה אלוף הארץ בגב או משהו אחר .אהבתי את הדו שיח על הצפרים אל תפסיקו לצייץ,האלטרנטיבה גרועה הרבה יותר
שם משפחתו היה רוזן
עד כמה שזכור לי. אני מתבייש להודות ששכחתי שמות תלמידי!
היה אלוף הארץ בגב עד שיורם שניידר מקרית טבעון החל לשבור את שיאיו
זאת עובדה ידועה בארץ שהנשים היפות ביותר הן חיפאיות אבל האם חשבתם לרגע שהיפות שביפות באו מבת גלים? ובכן בביקורי האחרון בארץ בינואר פגשתי שלש נשים, שגם השתתפו בכנס ותיקי בת גלים, וכל אחת יפה (או הייתה יפה) יותר מחברתה וכולן בת גלימיות. חשבתי שמבלי לפגוע באף אחת וכמו שבחרנו את הספורטאים המצטיינים של בת גלים, נוכל להזכיר את "יפהפיות בת גלים" ובכן הייתי רוצה להתחיל ומקווה שאתם תמשיכו סתם בשביל הכייף. שלש הנשים שפגשתי בכינוס היו: אילנה אשכנזי-מולכו, נורית ניינדל-לוי ועירית לוינברג-לביא, שנבחרה למלכת היופי של ישראל והייתה גם תלמידה שלי בבית הספר עליה. הייתי מוסיף את דונה פלקון-פורליט לקבוצה זאת וכן נורית הופמן-לוין. האם יש לכם מעמדות נוספות? אני בטוח שכן, אז קדימה…
אחרת זה לא פוליטיקל-קורקט ובבת גלים המציאו את שוויון המינים עוד לפני שחשבו על זה בעולם הגדול. המועמדים שלי הם : יורם לוינברג, ארי ברגר, חגי אגם לבן
השחיין משער העמקים שהיה אלוף הארץ בגב הוא אברהם מלמד. מקווה שהפלתי לך את האסימון. בברכה
מגיל שישים ואילך יודעים היטב ומכירים בכך שיופי אנושי הוא מדד סובייקטיבי מובהק, אך לא אני בגילי המתקדם אשבית את שמחת התחרות.
אגב,מה קורה עם הדי וי די של המפגש?מישהו יודע
הוא כרגע בצריבה ואוטו-טוט יישלח לכל מי שהזמין – עוד קצת סבלנות – כדאי!!!
בהצלחה לכל מלכי/מלכות הצפורים – הגברים היפים – והיפות של בת גלים!!!
אברהם מלמד היה מכפר מכבי
אברהם מלמד היה מכפר מכבי ושחה עבור גוש זבולון. כך זכור לי (ואני זוכר ספורט יותר מתאריכי הלידה של נכדי ונכדותי. אני לא מתגאה בזה, אבל זה מה יש)
אגב האם מישהו יכול להשלים לי את המילים
,על נהר פרת והחידקל
\דקל—————-
\ובדקל בין ענפיו
תשב לה דוכיפת זהב
(או משהו כזה; הבטחתי לנכדתי דריה שאשלח לה את כל המילים של הבית הזה של השיר (נחמן ביאליק?)
–
רובי, אמש שוחחנו בטלפון ושכחתי לשאול אותך אם ראית רומא – ריאל מדריד. עוד משחק מהמם
עכשיו לעניין יופי הנשים.
מה שאתה אומר על בת גלים (ואני מסכים אתך, )
אומרים גם על קרית טבעון. מאחר ואני "בן" שני המקומות, רציתי להזכירך ששתי מלכות יופי היו מקרית טבעון, רינה ז"ל אשתי – שאת יופיה אתה זוכר – היתה סגנית "מלכת החן" או משהו כשה בשנות ה-50 המוקדמות, ונאורה – חברתו של חגי ז"ל שאני "שידכתי" ביניהם – היתה יפהפיה נוספת.
רוחלה, חגי אגם לבן היה חברי הטוב ביותר והיה לו מין פרצוף גברי-קשה, אך חתיכי? היה לו אף שפנה ימינה ב-30 מעלות, כנראה כתוצאה מאגרוף מעודד גולדשמידט באחד הקרבות הפתוחים שלהם ברחוב השרון!
בין נהר פרת ונהר חידקל
על ההר מיתמר דקל
ובדקל בין עפאיו
תשכון לה דוכיפת זהב.
ציפור זהב עופי חוגי
צאי ובקשי לי בן -זוגי
-ובאשר תמצאיהו
כפתי אותו והביאיהו
אך אם אין לך חוט השני
דברי שלום אל חתני
מה תגידי לו ? הגידי
נפשי יוצאת אל ידידי
אמרי לו הגן פורח
נעול הוא ואין פותח
רימון פז שם יש בין עליו
אך אין מי שיברך עליו
אין בודקים במד-מעלות יופיו של אדם
הגם שהוא כבר איננו מזמן
בטרם תבקש לדעת מה הפרוש של עפאיו קבל את אבן שושן לנ'ל : עפי,עפיא בארמית פרושו ענף,בד ובתהילים "עוף שמים ישכון מבין עפאים יתנו-קול"
איזה יופי! בנוסף לכתיבה לחברים וקבלת מכתבים מחברים, האתר הזה משמש (לפחות לי) גם כבית
ספר. מוטי לימדני דברים חשובים על הקולנוע, שטרייכר לימד אותי הנדסת בניין, ועכשיו "חיים נחמן ביאליק" (רוחלה?) נתנה לי שעור בעברית ו בספרות.
רוחלה גם כתבה לי שלא בודקים אדם במד מעלות ואני מסכים איתה בהחלט, ולכן כל "הבחירות" שלנו על "היפים והיפות" הן סתם בחירות סובייקטיביות. אני למשל תמיד הרגשתי שברברה סטרייסנד היא אישה יפה ביותר. אחרים חושבים שהיא שיא הכיעור.
אז ההחלטות שלנן על מי יפה ומי לא, הן סתם זכרונות עבר של ילדים של "הוא הכי יפה בכיתה" ו-"היא הכי יפה בכיתה". אז באותו מסלול, ניזכרתי בעוד שני גברים שנחשבו ל-"יפים": אייבי כרמל, וכושי. על כושע כבר כתבתי. הוא היה חבר טוב בקבוצת גילי שהגיע מיוגוסלביה ומייד "התקבל" כאחד מאיתנו. הוא היה תמיד שזוף עם תווי בתים קלאסיים ועם עיניים כחולות-כחולות. זה לא עזר לו כשהוא השתכר עם רוסיה, שכח לסגור תנור גאז, הדליק בבוקר סיגריה, והפיצוץ זרק אותו דרך קיר, שאת החור שעשה ראיתי כששהיתי עם גייל במלון "דביר". זה קרה בבית מגורים ממש מתחת לדביר. י
מלמד היה שחיין פרפר בסוף שנות ה-60,וקבע שיא ישראלי חדש במשחה 100 פרפר באולימפידת מקסיקו 1968
()מעולם לא שחה בתחריות בסגנון גב
בתשובה לשאלתך-השם נחליאלי ניתן לו מאחר והוא מרבה לחיות ליד נחלים.השם העברי
היפה הזה דוקא לא נהגה בפלשתינה.יוצרו הוא הסופר מנדלי מוכר ספרים,במאה ה-19.ולגבי הדוכיפת,היא כנראה נקראה כך בגלל שהציצית שלה נראית כמו דו-כיפה והצליל דומה לשמה המקורי בהודית.
אצלנו בנוער העובד כל הקבוצות נקראו על שמות צפרים:שחף,דרור,זמיר,סנונית,יסעור וכולי.
סוף שבוע נעים-
הצטערתי לקרא כאן באתר שתחיה נפטרה.הכרתי אותה כשהייתי באה לביתכם להתאמן בנגינה בפסנתר.לנו לא היה פסנתר בבית והאמהות רקחו איזושהי עיסקת חליפין
מאחלת לכם בריאות רבה
אם בשמות ציפורים עסקינן אז אולי סוף סוף תפתר סוגיית השם של הבולבול ומדוע הוא מזוהה כל כך עם ה"בול קליעה" הא מתוך בלבול גרידא,אנא ממך השלימי את המלאכה וגלי לנו האם אצלכם בנוער העובד היתה גם חבורה או קבוצת בולבול ותבוא עליך ברכה.
מקור השם העברי, כמו האנגלי, במילה הערבית "בולבול" (بلبل), שמשמעה זמיר. השם המדעי של המין (xanthopygos), הוא הרכבה של שתי מלים יווניות: xantos שמשמעה צהוב, ו-pygos שמשמעה שת (אזור החיבור של הבטן והזנב) – וביחד "צהוב שת".
בן שניידר! בזמן שאתה כותב על עניינים ברומו של עולם (במה שנראה לי כידע לונגיסטי רציני ביותר) אני מתעסק עם שטויות (ועוד בשעה 3 לפנות בוקר כשפתאום נפל לי אסימון!)
שם אלוף הארץ ב-100 מ' גב משער העמקים היה עזי רוזן. רוזן זכרתי; עזי פתאום נזכרתי)
אש שתהיה לכולנו שבת שקטה, וביחוד בדרום הארץ.
חוזר לישון.
ביי
ר
אז במשהו צדקתי אכן היה שחיין משער העמקים אלוף הארץ ב-100 מ' גב. אז טעיתי בשם,נכון שאינני אשם ? אפרופו שמות, למה הדביקו את שמו של הזמיר הלא הוא בולבול אחד המועמדים לציפור הלאומית ל…האם זה סתם בילבול או יש לכך משמעות אינסטרומטלית ? אהבתי גם את ההסבר ל"אזור החיבור בין הבטן לזנב, אולי זו הסיבה המלומדת. שבת שלום על כל עם ישראל ואמרו אמן
ולא להפסיק לחייך ולצחוק כמו פעם על חוף הים
תארי לך שבאמת היתה בסניף של הנוער עובד
קבוצה בשם בולבול ואז המדריכים שם היו אומרים "מבקשים מכל הבולבולים לא לעמוד כל הזמן לפני הבנות ולהציק להן" אבל אולי אילנה תפתיע,נהניתי מאוד מהסיפורים המבדחים שלכם באתר,כל הכבוד לדור הראשונים
קודם כל ברוך הבא,אתה נשמע כמו אדם צעיר עם חוש הומר העומד על דעתו,
האם בבת-גלים משחקים עמודו או שזה כבר פאסה
אבל ,כיום ישנם משחקי מחשב כלומר תוכנה המהווה משחק ומקיימת אינטראקציה מתמדת עם השחקן,סוג של משחק וידיאו המופעל ע'ג מחשב אישי ונשלט באמצעות ממשקים מתאימים כגון מקלדת עכבר ועוד,יש להניח שגם בבתגלים משחקים בזה או פלייסטיישן דור שלישי
בין האחים שנפר מי היה יותר שופע בהישגיו בשחייה ראובן או גרשון
ראובן היה יותר דומיננטי בשחייה הישראלית בזמנו מאחיו גרשון, אך הישגיו של גרשון ביחס לרמה העולמית בשחייה היו טובים בהרבה.
עכשיו ספור על ראובן: שנינו היינו בנבחרת השריון בשחייה וכדורמים. אני הייתי שחיין לא רע בבת גלים (אלוף הילדים ב-50 חזה בגילאי 10
ומטה) אך כשעברתי לקרית טבעון שיחקתי קצת כדורמים וזהו. אבל בשריון לא היו מספיק שחיינים באליפות צה"ל בשחייה (בבת גלים!!! 1956-7)
והתנדבתי לשחות 100 גב ולהשתתף ב-4 פעמים 200 חתירה במשחה שליחים). בגב לקחתי מקום שלישי (לא מבין איך עד היום, אך יש לי תעודה להוכחה. אולי היו רק שלושה שחיינים) והגיע הזמן ל-200 כפול 4 חתירה. נבחרת חיל הים היתה נקודה לפני שריון, והיינו ח-י-י-ב-י-ם מקום ראשון לנצחון (כי ידענו שיש רק שני יריבים – חיל הים ושריון ב-200 כפול 4). היו לנו שני קיבוצניקים ששחו תחרותית פה ושם, שנפר, ועבדכם הנאנן. אז כבר הייתי חבר קרוב של ראובן והוא ידע שאין לי כוח לגמור 200. הוא החליט שאשחה שלישי (עשינו חשבון שאני אקפוץ שלישי ביתרון של כ-10 מטרים שיתנו לי שני הקיבוצניקים לפני, אז הוא אמר לי: "מנחם, רק תן לי לא יותר מ-12 מטר פיגור". אמרתי לו "נו פרובלם". וכך היה: קבלתי כ-10-12 מטרים יתרון אחרי ה-400 של שני הראשונים, ואני יוצא לדרך ל-200מ' חתירה ה ראשונים בחיי. את ה-100 הראשונים סיימתי באותו יתרון שקבלתי: 12 מטרים. אך אחרי 300 מטרים חיל הים (איזה קבוצניק מרמת יוחנן) כבר השתווה אלי. עכשיו באו ה-100 הקשים בחיי: "רק לא לשבוק! רק לא לשבוק!". ב-350 הייתי איזה 3 מטרים מאחורי הרמת יוחנני. ואז באו ה-50 האחרונים שאת התעללותם בי לא אשכח לעולם: ראשי סחרחר, אין לי אוויר. אני מתחיל לחשוב "אסתר מלכה". " אתה שחקן הוקי בת גלים!". "זאת הבריכה 'שלך' ו'לא תתן לאיזה קבוצניק מרמת יוחנן שכל מה שהוא יודע זה לחלוב פרות, לקרקס אותך ולתת לאחרון שחייני חיל הים יתרון של יותר מ-12 מטרים". בכוחותי האחרונים, חצי מעולף, הגעתי לקיר. לא יודע אם הפיגור היה 10 מטרים או 30 מטרים. הייתי קומפליטלי "אאווט". כל מה שאני זוכר זה שראובן שנפר הגיע לצד הבריכה שם אחזתי במעקה חצי מעולף, חיבק אותי, ואמר "מנחם, ניצחת לנו את האליפות!". איך ניצחתי? קבלתי יתרון של 10-12 מטרים, וכשהגעתי לקיר אחרי 200 מטרים, נתתי לראובן שפע חסרון של לא יותר מ-8-10 מטרים, שהוא חיסל כבר במאה הראשונים.
אז איך ניצחתי באליפות צה"ל ומדליית זהב ב-200 כפול ארבע? בזה שלא פיגרתי יותר מ-18-20 מטרים אחרי יריבי במקצה ה-200 שלי!
כל הכבוד, מנחם לס!!!!!!!!!!!!!!!!!
ר
מעניין שאותו ראובן שנפר לימים שפע מקיבוץ גבעת חיים הוא אביו של הכדורסלן הנחשב דורון שפע והמשפחה הקיבוצניקית הזו הקימה את רשת בתי הקפה ארומה
ואת דורון שפע "כיסיתי" משך כל שנותיו ביוקון, והמבין יבין.
ביי
נ.ב: אני לא מתכוון להפוך אתר זה לאתר ספורט, אך "הכל קשור לבת-גלים"
MENACHEM,MY COUSIN,
SO….FUNNY HOW YOU WON THE CHAMPIONSHIP FOR YOUR TEAM!!!!
KOL-AKAVOD,SO MANY YEARS AGO..
Zehava
רק הערב גיליתי את האתר ועכשיו כבר אחרי 3 בלילה וזה עתה סיימתי לקרוא!
זה לא עוזר לנו בשום דבר אם את כותבת "נאווה" בלי להזדהות מי את!
אני נאווה עוז (אז נוימן) ולמדתי בעממי בת גלים בשנים 1940-1944
האם אתה השחיין?
אני לא צבי סגל שאני מבין שהיה שחיין. אני לא למדתי בבת גלים אבל גרתי בשכונה בשנות ה-50 ולמדתי באליאנס
בשבת קיצית זו של 30 מעלות לקחתי את הנכדים ונסענו לחוף בת-גלים,החוף היה מלא והים הומה באנשים,הים חלק כמו "תחת של תינוק" בצבע כסוף,חגיגת קיץ. לא הכרתי איש ,בגללי כמובן,אך זה לא הפריע לי לשחות לעומק להתבונן בנוף הכל כך מוכר ואפילו להזיל דמעות מלוחות מפרץ הזכרונות על תקופת חיים שחלפה,אפילו הגוף התנהג כמו ברחם הילדות בעונג ואושר ,כעבור זמן יצאתי החוצה,הגישו לי מגבת,אמרתי כי אצלינו בים לא מתנגבים…רק הזרים,אבל סבא אמר נכדי אתה לא מפה ! לא השבתי בתוכי חשבתי שאולי הוא צודק אך התקשיתי להסכים, זהו חברים יתכן שהכל שונה רק הים נשאר אותו דבר ,הוא נצחי
אלי אלי הצלחת לתת לי צביטה של נוסטלגיה רטובה
פתחתי אימייל חדש
MEL.LESS3@GMAIL.COM
וישנה לי בעייה ב-
FORWARD
בהוטמייל כשאתה רוצה
TO FORWARD AN EMAIL
אתה בוחר
FORWARD
ןאז ב-
SEND
אתה לוחץ ומקבל את כל השמות בקונטקט ליסט, ופשוט בוחר למי לשלוח את המסר.
ב-
GMAIL
אני לא מצליח לעשות זאת.
ברגע שאני לוחץ על
FORWARD
ואז הולך ל
SEND TO…)נניח BBC
אני לא מקבל דבר.
ואם אני חוחץ על ה-
CONTACT
אני מקבל את כל הרשימה שלי, אבל המסר שאני רוצה להעביר, נעלם.
האם מישהו יודע כיצד עושים זאת ב-
GMAIL?
אני כבר שעתיים מנסה ולא מצליח.
תודה
אני כמעט בטוח (99%) שב-
GMAIL
אין אפשרות לעשות פורוורד של
מסר מסויים לאנשים בקונטקט ליסט שלך מבלי לכתוב את כתובתם אחד אחד.
מי שמראה לי איך, אני מזמין אותו לארוחת דגים בדולפין בבת גלים!
התגוררה בזמנו בשיכון משפחת צרפתי,מה עלה בגורלם
השבוע לפני שלושים שנה התרחש הפיגוע הנורא בכביש החוף בסמוך למעגן מיכאל בו נרצחו 35 בני-אדם בינהם חברנו דב בושקניץ ז'ל ובתגלימים נוספים מאגד בחזרתם מטיול במערת הנטיפים בבית שמש.יהי זכרם ברוך. ללמדנו כי מאומה לא השתנה אצל שונאינו המרצחים השפלים.
דובי בושקניץ ז"ל היה בן כיתתי בעממי בת גלים. כתבתי עליו קטע קצר בזכרונות הילדות שלי "השובבים של בת גלים" ,סיפור שמופיע במלואו באתר בת גלים. מי שמעונין לקרוא קטע זה ואחרים) יכול בקלות להכנס לאתר בת גלים ולמצוא את הכתוב בכמה פעולות פשוטות
1. כנס לאתר: http://www.batgalim.org.il
2. לחץ על: גלריה
3. לחץ על תמונת הקזינו (באמצע המסך
4. לחץ על תמונת דף ירוק
5. הכתבה על דובי היא בעמוד 35
מקווה שתהנו מהקריאה.
לפני כשלוש שעות נכנסתי לאתר לאחר העדרות של כחודש וחצי. קראתי ברצף את כל הכתבות והתגובות מפברואר השנה ועד היום. כאחד שהיה מעורב בעבר גם בכתיבה באתר, היה מרענן מאד להיות בפנים שוב. נהניתי מאד לקרוא את הדו- שיח המתקיים באתר וזה אני חושב יחודו של אתר זה. צחקתי, קיבלתי אינפורמציה ישנה (חדשה לי) פה ושם, ואפילו העלתי חיוכים בעקבות כתבות הרכילות והירידות אחד על השני. בסך הכל כולנו בני אדם, עם יתרונותינו וחולשותינו. מה שמאחד אותנו פה, זה אהבתנו לארצנו ולבת גלים. שם בילינו שנים יפות מאד מילדותינו ונערותינו.
לא מזמן, דויד מרגוליס, מיודענו, התחיל לתקתק במחשב ונכנס לאתר. רבים מכם המכירים אותו טוב התלהבתם ובצדק (עודד סלצקי, כל הכבוד על מילותיך היפות להכנסו של דויד לאתר). דויד יכול לתרום המון בסיפורים קטנים, או יותר ארוכים, מאלף ואחד הרפתקאותיו וזכרונותיו.
לאחרונה דויד מרגוליס כתב את סיפורו הראשון והמהנה על הצלילה שלו בחוף בת גלים והיתולו בבגדדי הדייג. תחפשו ותמצאו. דויד יש לך בוודאי עוד ספורים קטנים ומהנים רבים כאלו. תמשיך ותכתוב!
להתראות לכולם בינתיים,
עמי
לפני כשלוש שעות נכנסתי לאתר לאחר העדרות של כחודש וחצי. קראתי ברצף את כל הכתבות והתגובות מפברואר השנה ועד היום. כאחד שהיה מעורב בעבר גם בכתיבה באתר, היה מרענן מאד להיות בפנים שוב. נהניתי מאד לקרוא את הדו- שיח המתקיים באתר וזה אני חושב יחודו של אתר זה. צחקתי, קיבלתי אינפורמציה ישנה (חדשה לי) פה ושם, ואפילו העלתי חיוכים בעקבות כתבות הרכילות והירידות אחד על השני. בסך הכל כולנו בני אדם, עם יתרונותינו וחולשותינו. מה שמאחד אותנו פה, זה אהבתנו לארצנו ולבת גלים. שם בילינו שנים יפות מאד מילדותינו ונערותינו.
לא מזמן, דויד מרגוליס, מיודענו, התחיל לתקתק במחשב ונכנס לאתר. רבים מכם המכירים אותו טוב התלהבתם ובצדק (עודד סלצקי, כל הכבוד על מילותיך היפות להכנסו של דויד לאתר). דויד יכול לתרום המון בסיפורים קטנים, או יותר ארוכים, מאלף ואחד הרפתקאותיו וזכרונותיו.
לאחרונה דויד מרגוליס כתב את סיפורו הראשון והמהנה על הצלילה שלו בחוף בת גלים והיתולו בבגדדי הדייג. תחפשו ותמצאו. דויד יש לך בוודאי עוד ספורים קטנים ומהנים רבים כאלו. תמשיך ותכתוב!
להתראות לכולם בינתיים,
עמי
לפני כשלוש שעות נכנסתי לאתר לאחר העדרות של כחודש וחצי. קראתי ברצף את כל הכתבות והתגובות מפברואר השנה ועד היום. כאחד שהיה מעורב בעבר גם בכתיבה באתר, היה מרענן מאד להיות בפנים שוב. נהניתי מאד לקרוא את הדו- שיח המתקיים באתר וזה אני חושב יחודו של אתר זה. צחקתי, קיבלתי אינפורמציה ישנה (חדשה לי) פה ושם, ואפילו העלתי חיוכים בעקבות כתבות הרכילות והירידות אחד על השני. בסך הכל כולנו בני אדם, עם יתרונותינו וחולשותינו. מה שמאחד אותנו פה, זה אהבתנו לארצנו ולבת גלים. שם בילינו שנים יפות מאד מילדותינו ונערותינו.
לא מזמן, דויד מרגוליס, מיודענו, התחיל לתקתק במחשב ונכנס לאתר. רבים מכם המכירים אותו טוב התלהבתם ובצדק (עודד סלצקי, כל הכבוד על מילותיך היפות להכנסו של דויד לאתר). דויד יכול לתרום המון בסיפורים קטנים, או יותר ארוכים, מאלף ואחד הרפתקאותיו וזכרונותיו.
לאחרונה דויד מרגוליס כתב את סיפורו הראשון והמהנה על הצלילה שלו בחוף בת גלים והיתולו בבגדדי הדייג. תחפשו ותמצאו. דויד יש לך בוודאי עוד ספורים קטנים ומהנים רבים כאלו. תמשיך ותכתוב!
להתראות לכולם בינתיים,
עמי
שאתם שולחים כתבה, לוקח זמן לפעמים עד שהיא נכנסת. גם אני חשבתי ששלי האחרונה לא נכנסה. והנה היא פה שלוש פעמים. איתכם הסליחה.
עמי
בנוגע למשפ צרפתי שגרה בסמטת קלח 7 קומה ראשונה.
לצערי אהרון ונחמן זכרונם לברכה.
יצחק גר בקרית-אתא, ויהודית גרה בחיפה טל מס-04-8335701.
כתבתי כאן שאני פותח אימייל חדש כי כל הכתובות שהיו לי ב-
meless888@hotmail.com
נימחקו.
אז פתחתי אימייל חדש
mel.less3@gmail.com
אבל גיליתי דבר מדהים: ב-
GMAIL
הם לא נותנים לך אפשרות לעשות
FORWARD
לאנשים ניבחרים מה-
CONTACT LIST
שלך. נניח אני מקבל פאוור פוינט מאיתן ורוצה להעבירו לאנשים מסויימים מהרשימה אינני יכול אלא אם-כן אני כותב אימייל אחרי אימייל מחדש. לכן הצעתי למי שיכול לעזור לי בפתירת הבעייה שאני מזמין אותו(ה) לדינר
זה פשוט מ-ד-ה-י-ם שחברה מגה-ביליונרית כגוגול עושה פאשלה כזאת. אתמול לקח לי 4 שעות להשיג סוף-סוף את "שרות הלקוחות" שלהם (זה לא יאומן כמה שזה קשה. הם פשוט לא רוצים לדבר איתך אישית) וענתה לי בחורה חמודה מבנגלדש, והיא אמרה שהיא מודעת לבעייה ואין לה כל פתרון עכשווי.
אז הייתי חייב לפתוח אימייל חדש שיאפשר זאת, ופתחתי
mel.less3@yahoo.com
ישנן לי כמה בקשות:
1. אימייל אישי נא להמשיך לשלוח לכתובתי בהוטמייל
2. אימייל הכולל אטצ'מנט של פאוור פוינט וכו וכו שהוא לא אישי, נא לשלוח לכתובתי החדשה ביאהו
3. שלחתי אימייל מיאהו לכל הכתובות שהצלחתי לדוג פה ושם. אם אתה(את) הייתם ברשימה שלי שקיבלה את הפאור-פוינט וכו', ולא קבלת מסר ממני לאימייל האישי שלכם, ז"א שאין לי יותר את האימייל שלכם.
4. אנא שילחו לי מסר עם האימייל שלכם אם אתם מעוניינים להיות ברשימת האנשים שלי ב-'קונטקט גרופ'.
5. זה יהיה לי גם סימן טוב אם אתם רוצים שאמשיך לשלוח לכם דואר כללי (אני קודם בוחר ומברר ורק אז אני שולח לאנשים שאני מאמין שפאור פוינט וכו' זה או אחר מעניין אותם). אם לא תישלחו לי אימייל ליאהו עם כתובתכם
אז הרי ממילא לא אוכל לשלוח לכם מאומה.
תודה על הסבלנות, ומקווה לא להטריד יותר
מנחם
תרביץ פנדל, קנה את גוגל ותעשה שם סדר,גם אני סבור שהם תפסו תחת
לכל הבתגלימים שלום
זה אתה חזרתי מביקור קצר אצל אחי במבוש בארצות הברית ואחרי טיסה ארוכה בת ארבע עשרה שעות ועוד לפני שאלך לישון בדקתי מה חדש באתר בקרוב יבואו עוד סיפורים על בת גלים והימים היפים בשכונה שלנו
שלכם דיוד מרגוליס
ברוך החוזר – מקוים שנהנית ושאחיך בקו הבריאות. כמובן שנשמח לקרוא מחוויותיך השונות – להשתמע!
Wellcome back,
Ami from the USA until PESACH
שלום בתגלימים
עד שדויד יתחיל עם סיפורים רציניים,סיפור קצר על האחים צרפתי-איציק וארל'ה שהיו דייגי "חוט" מהמעולים שבת גלים ידעה,טוב סלוניקאים או לא
איציק שכונה לפעמים כושי היה מראשוני השכונה שדגמן מכנסי "דון גריז" ככה מקופלים טיפ טופ בקצהם התחתון, בשדרה
עם אביו של איציק יצאנו לנמל לדייג בורי ענק במשיכה,ג'רג'רה עם משולשת גדולה וללא פיתיון,על קצה מזח העץ של מועדון הסירות "זבולון" אביו של איציק זרק בתנופה אדירה את החוט,ולאחר מכן אסף אותו אליו בתנועות משיכה חזקות,כאשר בסיום איסוף החוט היה על המשולש דג בורי של 2-3 קילו
הדגים היו נקיים מנפט כי לא היה יותר מידי אוניות בנמל,חוץ משתי אוניות ושתי הצוללות החדשות "תנין ורהב",שחנו בסמוך במעגן של חיל הים, לא היה כלום בנמל,הזמן סוף שנות ה-50
הכניסה לנמל חופשי ללא שום בעייה
לפני הכניסה לנמל על החול צמחו להם שיחי סברס מן המעולים שבהם כתומים כירוקים עסיסיים ומתוקים יעני דבש
בשער הכניסה עצמו ישב בבודקה איש מכס,לא יחידה קרבית כדהיום,ועם כמה נפנופי ידיים והסבר קצר לאן פנינו מועדות,בדרך כלל אמרנו שאנו הולכים למועדון השייט,ולעיתים זה היה אף נכון,נתן לנו איש המכס להכנס לנמל,נו טוב כולה המדינה הייתה בת 10 אבל מי פחד ממחבלים בתוך המדינה,כן היו ימים גאים ואמיצים,לעומת חוסר הישע הגמגום והפחדנות של האלה למעלה
אחרי השער חול עד לים עצמו משהו כמו 100 מטר,ובתווך מבנה מפח של מועדון "זבולון" עם משוטים ענקיים תלויים על ווים,להרים משוט כזה נדרשו שני ילדים,בגיל 9-10 בערך,הסירה מסוג "לוייתנית" נראתה לנו ממש בגודל של לוייתן תיקני,ובה חתרנו בקצב של 4 -איטי,וקצב 3 המהיר עד לפתח הנמל,כמה תרגולים נוספים וחזרה למעגן העץ,הכוונה הייתה להגיע בסופו של תהליך לשייט מפרשית מקצועי,שבסופו של זה ,שייט של מספר מפרשיות עם הבוגרים הגאים מאוד, וליווי רציני של משמר החופים לקפריסין
לא פלא שכמה מבוגרים אלה הפכו בבגרותם לקפטנים אמיתים באוניות הסוחר של צי"ם,ובמקרים אחרים בוגרים של בתי הספר לקציני ים,כמו בעכו ומכמורת,ולאחר מכן קצינים חובלים במדי חיל הים הישראלי י
אהלן חברה מה הענינים
אחרי סופות שלגים ברקים ורעמים חזרנו לבת גלים אחרי טיסה ארוכה ומיגעת הגעתי לאחי במבוש שבודאי כולם זוכרים ולכל המתעינים שלומו נהדר הוא מנהל סטודיו לצילום וגרפיקה ביחד עם אישתומביתם כארבעים מיל מזרחית לקליולנד בתוך שמורת טבע לא מין העולם
שהיא למעשה יער עצים עבות שבהן חיות הבר מסתובות חופשי כגון אילות סנאים ועשרות מיני צפורים וגם אוזי בר החים כמו באגדות בתקופה שהיתי שם ירדו שלגים בכל האזור ולא ניתן לנסוע הרבה עקב השלגיםאבל למי איכפת העיקר המשפחה החמה שלו אנסה בקרוב להכניס צילומים מהאזור וכך חזרתי לארץ מלא חויות מהביקור במבוש נארה מצוין אל עף גילו המתקדם 63 אבל חסון כבעבר טוב לא אלאה אתכם בכול הסיפורים ואסתפק להפעם
שלכם דיוד מרגוליס
רק שמרוב עצים בקליבלנד לא תשכח חלילה את חוף בת-גלים. מצפים לסיפורים בלשונך הנפלאה והמיוחדת.
יש לי זכרון די חד מדויד מרגוליס בפורים של איפה שהוא שנות החמישים כשהנ'ל התחפש לאינדיאני והצליח לגנוב את ההצגה בבית הספר,אמנם היתה זו תחפושת נפוצה באותם ימים אך דויד לקח את זה הכי רחוק שאפשר והופיע בגוף כמעט ערום בצבעי מלחמה נוצות על ראשו ובידו החסונה כלי מאיים,אחרי הכל זה לא מספיק רק להתחפש צריך להיות טיפוס המתאים לכך ודויד עשה זאת בכשרון רב.
שנה אחרי הוא התחפש לקאובוי וגם במקרה הזה הוא הרשים כאילו יצא זה עתה מהקולנוע הקייצי,שיהיה לכולנו פורים שמח ולך דויד יישר כח.
לרוחלה ובינדר
תהרגו אותי אם אניזוכר אתכם ולכן לאור התגובות שאני מקבל על הכתבות הקצרות מסיפורי בתגלים שהן מאד חיוביות היתי רוצה לדעת מי המגיבים כדי שאדע אם מי אני מתכב לאור כך אני מפרסם כאן את מספרי הטלפון שלי הן בבית והן הניד בבית 0774245886 והניד 0522795071 כדי שכולם ידעו כיצד ניתן להתקשר אלי ואז נוכל אולי יחד להזכר בעוד סיפורי בת גלים שלנווהאמינו לי יש לי המון סיפורים רק אני זקוק אחד לקצת זמן כדי להעלות את הכל על הכתב מה גם שרק לפנימספר לא קטן התודיטתי לרזי המחשב לאחר פרישתי לגילמלאות ואני יודע כיפה ושם יש שגיאות כתיב שנובאות מחוסר מימנות ברזי המחשב אך תאמינו לי אני מנסה וכל פעם שיצוץ לי סיפור אכניס אותו לאתרבקרוב אכניס רשמי מסע לאחי במבוש בארהב וכך אסים להפעם היו בריאים
ממני דיוד מרגוליסv
האם משהוא זוכר את המורה להתעמלות גד גוטמן מה קורה איתו היום והיכן הוא נמצא.
גד גוטמן היה מורה להתעמלות בבית הספר בבת גלים ואם יש למישהו מידע שישתף אותנו בסוד האמור לי אין ולכן אניפונה אלכם חברי הבת גלימים
שלכם דיוד מרגוליס p
כתבה זו מכובנת לכל מי שאיכפת בעיקבות כתבה של דני ארנון נכדו שליעקוב כספי הידוע הרני מרים את הכפפה ומחכה לתגובות הרמנו כינוס של ותיקי בתגלים בואו נראה אתכם נרתמים להרים ארוע כזה בחגים בבת גלים לציון שישים שנה למדינה ושמונים שנה לת גלים
אני מחכה לתגובות מכל הבת גלימים כולל דני ארנון שבכתבה הקודמת פרסמתי את מספרי הטלפון שלי אני מוכן להרתם לנושא וביחד אם עוד חברה להרים את הדבר
מה דעתכם הא נרים או לא וכמו שאני מכיר את הבת גלימים תן להם יוזמה והפעולה תגיע לבד מה אתם אומרים נרים ררוע כזה או לא נראה אותכם חברי הנה נתני לכם משימה ילה קדימה לביצוע
שלכם דיוד מרגוליס
הי מנחם כאן דיוד מרגוליס
אתה ידוע כה אחד שאוהב משימות בוא תעזור לי במסימה שזה עכשו העלתי בכתב הזה ממתין לתגובתך הא מנחם יש מסימה בוא נעשה את זה יחדו קונה או לא
דיוד מרגוליס
תודה על הפנייה אלי. זה מחמיא לי מאד. אבל אני מכאן לא אוכל לעזור הרבה. הייתי אמור להיות בארץ בתחילת מאי, אך דחינו את הטיסה לאמצע אוגוסט, כי בתי סיגל (מהוד השרון) עומדת ללדת באמצע ספטמבר.
אני מציע שתפנה לארנון קרומהולץ (קרן) שהוא כח עבודה אדיר, וכן יש לו רשימת שמות וטלפונים של איזה 700 בת גלימיים עוד מהמפגש, או אולי ישנו אחד מהצעירים שמוכן להשתתף. אני מציע שתארגן וועדה של 5 (לא יותר!) כי דבר כזה גדול מדי על בנאדם אחד. אני מציע כאן שאתה תהיה יו"ר הוועדה, ונחכה כאן (או ישירות אליך כי לכולם יש את הטלפון שלך) למתנדבים. אילו גרתי בארץ הייתי קופץ על הצעתך, אבל מכאן כל מה שאני יכול להציע לך זה שאהיה מין יועץ, אם תרצה בייעוץ שלי.
בהצלחה
ידידך מנחם
ר
ראה נא דויד,פעם וזה היה די מזמן,פער השנים בינינו היה אולי שנתיים וזה היה המון, אתה היית הבן של…המהולל ואני סתם ילד מר'ח נהלל.
הפרטים האישים חסרי משמעות לדעתי,מה שחשוב הוא חוויות מהזכרון הקולקטיבי שיש בהם כדי להעלות ערגה וחיוך.
בטוחני שאם היינו יושבים אחד ליד השני בטיסה ארוכה לארה'ב או אוסטרליה שם התגוררתי שנים רבות היינו מוצאים נושאים משותפים ל-14 שעות לפחות על בת-גלים.
תמיד כדאי לזכור כי לעבר בד'כ טעם מתוק, בהווה יש מגוון של טעמים ועתיד מי יודע ?
יש לי בכ'ז בקשה אישית ממך,הבנתי שאתה מתגורר בבת-גלים וזה נדיר ונהדר,ספר פעם בסיפוריך מה היא בת-גלים כיום מההיבט האנושי,הים ישאר תמיד אותו הים.
למנחם לס היקר
ידעתי כית כי תקפוץ על הרעיוןברור לי כי לבד לא אוכל להרים נושא כזה בהחלט מקובלת עלי דעטכה כי צריךגוף מארגן אני מתכוון לפנות לעוד בת גלימים וליצור ועדה מארגנת הכונה לערוך את המשחה בתקופת החגים כרגע זה רק רעיון שאני מגלגל בינתים רק אתה הגבתה ואני בהחלט אפנה לארנון קרן ולמיקי הרציג בנושא ונראה מה יצא מהרעיוןכי ברור לי שצריך גוף מארגן אולי בעזרת פורום בת גלים מחלקת הספורט בעיריה ועוד גורמיםונראה מהיצא מהרעיון
שלך דיוד מרגוליסk
לגדעון כהן שלום.
בעיקבות המיפגש המרגש של ותיקי בת גלים. מתארגן מיפגש של בוגרי כיתה ח בשנת 1958.
אם תוכל לישלוח לי במייל את הפרטים של אחותך תמי.
תודה
יאיר. givon60@gmail.com
למנחם שלום
כאן דוד מרגוליס כמו שהינך רואה איני נח וכאשר אני מפתח רעיון אני פועל ללא לאות. להגשמתו כבר דיברתי עם ארנון קרן (קרומהולץ) לגבי הרעיון והוא קנה אותו כבר בימים הקרובים אצור קשר עם גורמים הרלונטים לענין בהם ראש העיר שהיום פגשתי במקרה בעיר התחתית בעת סיור שגם אליו אפנה בנושא המדובר ועוד גורמים שונים כגון פורום בת גלים ועוד גופים שיכולים לסייע להרים אירוע כזה ונראה מה מתפתח, כי בארוע מן הסוג הזה הדבר מצריך לצערנו גם אבטחה במקום ועוד מספר הכנות שלא כעת אפרט כעת בימים הקרובים אצור קשר עם כל הגורמים ונראה כיצד העניין מתגלגל ואז אחזור לאתר לדווח על התקדמות העניין בהקשר לארוע שלדעתי צריך להתקיים בחול המועד סוכות בחוף הים של בת גלים.
מכתבי אומנם מופנה למנחם לס אבל אני ממתין לתגובות מכם בת גלימים באשר הינכם ולראיה אני מפרסם כאן את מספרי
הטלפון שלי הן בבית והן הניד. בבית00774245886 והניד0522795071 אני ממתין לתגובות לגבי הרעיון בכללותו קדימה בת גלימים בואו נרים ארוע בחוף הים של
בת גלים כי אם אפשר להרים אליפות עולם בגלישה בבת גלים אפשר להרים ארוע כזה מי נותן יד לדבר אני כאן
שלכם דוד מרגוליס
האם אתה יכול להגדיר ולפרט את רעיון המשחה כפי שציינת עלמנת שתהיה יכולת להגיב למימושו של הרעיון.בקיצור מה מתגבש אצלך בראש
לבינדר שלום
על אף שאנני זוכר אותך הרעיון שמתגלגל לי בראש הוא לקיים פקניק המוני של ותיקי בתגלים על נשיהם וטפם בחוף הים בבת גלים בחסות מחלקת התרבות והספורט של עריית חיפה ופורום בת גלים איפה שהוא באזור החגים קרוב לסוכות זה הרעיון כמובןשאני הולך לבדוק אם הגורמים שהזכרתי עד כמה שאפשר להעזר בהם ואחרי זה נקים צוות הקמה ונריץ את הענין
שלך דיוד מרגוליס
when you get an email that you want to forward its very simple…. you open that email. on the email screen on the right there is a little box that reads "reply"! click on the triangle on the right of the word reply. and you have a number of options including "reply to all"; forward; filter messages;print and more.
Hope this info will solve the gmail problems.
Ari
Can somebody advise me where to find "save address" in yahoo email. I used to do it all the time, and now I just cannot find it.
Toda
I probably drive you crazy. I'm returning to meless888@hotmail.com because in the address mel.less3@yahoo in Yahoo I can send a message to only 5 people at a time in BCC
Please forward this email to me at meless888@hotmail so that I can save your address. Of course I don't need help anymore in Yahoo.
Since I'm here, watch this (it has been around for 2 weeks but only now I got to it):
דיויד הצלחת לרגש אותי בשיחה שלנו היום… הרעיון גדול .
לך על זה .
אין כמו ארוע מהסוג הזה ליצור עוד מעגל שיחזיר אותנו עשרות שנים אחורה לימיה הגדולים של בת גלים.
אני כבר מדמיין מאות בת גלימים לשעבר וכאלה שגרים בשכונה גם היום , מסיימים את המשחה בחוף האגדי שלנו (הבק דור) ויחד עם ילדים , נכדים ונינים מפקנקים בחוף ומעלים זכרונות .
לבן שניידר
האם אתה בני שניידר שלמד בבי"ס בת גלים, יליד 1950?
מחפשים אותך לפגישת מחזור.
איטה שלום,כל הכבוד לחוש הבלשי שלך,זה אני ואשמח מאוד לקבל פרטים בהקשר לפגישה המיועדת
האימייל שלי
spi006@hotmail.com
דוד מרגוליס
יישר כוח על הרעיון והיוזמה.
אם תצליח לשכנע את אנשי אגף הספורט לרעיון והם ירימו את הכפפה, ההצלחה מובטחת.
אין ספק שההשתתפות תהיה המונית ותקיף בת גלימים נוכחיים וותיקים על משפחותיהם, מכל חלקי הארץ וקצוות תבל.
יהיה זה הפנינג ייחודי ומודל לחיקוי.
ברכות
מאיר
בצער רב אנו מודיעים על פטירתה בשיבה טובה
של אמנו וסבתנו היקרה
פנינה סנדלר (ורד) ז"ל
בשנת ה- 100 לחייה – ילידת המושבה זכרון יעקב
לבית משפחת בונשטיין (ממייסדי המושבה)
ההלוויה תתקיים היום 17.03.08
בשעה 16:00 בבית הקברות בזכרון יעקב
יושבים שבעה בבית המנוחה,
ברח' האורנים 6 ק"ב, זכרון יעקב
(טלפונים: 04-6399551, 04-6397018 )
המשפחה האבלה
קבלו את תנחומינו הכנים עם פטירתה של אם המשפחה, מאחרוני נפילי ומקימי שכונת ילדותנו, בת-גלים.
אשריה שזכתה לאריכות ימים בחיק משפחתה האוהבת ואף להשתתף כמובילת הרשימה בכנס הנוסטלגי של ותיקי בת-גלים.
שלא תדעו צער ומקווים להתראות בשמחות
יהודית ומאיר שור
שלום חברים,
קודם כל, אני מברך את אחי הגדול, דוד, על כניסתו לאתר: ברוך הבא! אתה כותב ממש חמוד ועוד תשתפר!
מנחם לס צודק לגבי עוזי רוזן ואברהם מלמד ויש לי כאן סיפור קטן וחשוב:
עוזי רוזן משער העמקים היה אלוף הארץ ב-100 מטר גב. שיאו היה דקה ועשר פסיק שש שניות.
יורם שניידר, איש טבעון, היה מי ששבר את השיא הזה והיה לימים שליט משחה ה-100 מטר גב.
ועתה, לגבי אברהם מלמד:
אברהם מלמד, שיבדל לחיים ארוכים, לן עם נרצחי מינכןוקפץ מן הקומה השנייה ברח' קונולי, בעת שהמחבלים תקפו את אנשי המשלחת – כך הוא ניצל!
ולסיום: אילנה של מויישיק, נורית לוי, אירית לוינברג הן נשים יפות עד היום הזה! אולם היפה מכולן היתה האמא שלי (גם של דוד ובמבוש)!!!
ברכות לכולם, מוקה
לנעמי ולדרור ורד,
הלוך הלכה אישה דגולה!
אני מבקש להביע תנחומי,
יהי זכרה ברוך
לדור נעמי לכל משפחת ורד
קבלו את תנחומי העמוקים במות האם והספטאה שניפתרה בשיבה טובה מי יתן ולא תדעו צער
שלכם באבלכם דיוד מרגוליס
לדרור ונעמי ורד,
אנא קבלו את תנחומי ממרחקים.
שלכם, רובי
לנעמי דרור ןשארמשפ ורד
אתמולעקב התדהמה עלמות אמכם וסבתכם נפלו מספר שגיאות כתיבהן בגלל המהירות ולא ערכתי הגעה אל הכתוב ולכן אני משגר באמצאות האתר תוכן מתוקן
קבלו את תנחומי העמוקים ביותר את האמא והסבתא אני עוד זוכר מימי ילדותי בבת גלים ולשיחות לא מעטות שהיו לי אתה ולסיום אין הרבה מילים שאפשר להגיד במעמד זה רק שלא תדעו עוד צער
שלכם דיוד מרגוליסw
Drori, please accept TANCHUMAI. I had such a nice talk with your mother during the Mifgash!
Take care
Menachem
לדרור ונעמי ורד
בצער רב קבלתי את הידיעה במות האם והסבתא היקרה
מי יתן ולא תדעו דאבה עוד.
מוקה יקר הצדק איתך .
אימך היתה אישה יפה ומקסימה .
וכמובן שגם אילנה יפה ומקסימה .
כל אחת והדור שלה.
האמת היא שכולם בבת גלים יפים וכל אחד בדרכו.
שלחתי לך איימל למה אתה לא עונה?
ד"ש חמה לדינה.
למשה מולכו ומוקה שלום
אנני רוצה לעורר ויכח על נשים יפות בבת גלים תמיד היו נשים יפות ולרעיה נשותיכם כולל אמי היפה מנוחתה עדן ולך משה ברצוני להוסיף בהזדמנות הזו כנס לאתר הנוככי ותראה כתבה שכתבתי כערך לפני שבועים לפני נסעתי לארצות הברית לאחי במבוש תוך ציון מספרי הטלפון שלי וכעת אצרך גם כתובת דואר אלקטרוני
doris mar@013.net
כך אולי נוכל לשמור על איזה שהוא קשר מה דעתך קונה או לא
להפעם אסיים בתקוה לשמוע מכם בקרוב
שלכם דיויד מרגוליס
שחייני העבר משער העמקים
אם כבר מזכירים את אלופי השחיה בעבר- שכולם התחרו באליפיות הארץ הרבות והבלתי נשכחות בבריכת בת גלים – אז היו עוד כמה מקיבוץ שער העמקים חוץ מעוזי רוזן.
עמית לובן , אלוף הארץ לשעבר ב100 מטר חתירה. ודני (שטרן) שרון ב400 מטר חתירה. דני חי כבר שנים במיקרונזיה ונשוי לסינית.
כ- 40 שנה מאז שעזבתי את בת גלים. בשנים הראשונות עדיין בקרתי שם – כי הורי גרו שם אך אחרי שאמי הלכה לעולמה אבי עזב. וכך שנים לא בקרתי בה. הגעתי בשעת השקיעה – שהיתה מדהימה. הטיילת יפה – אך כל השאר היתה אכזבה אמיתית.
הזמן כאילו עמד ללכת. מעבר למספר בתים חדשים פה ושם, הכל כפי שהיה לפני 40 שנה. ואם הזמן עמד מלכת הרי שזו נסיגה. בכל מקום אחר בעולם שכונה כזאת ששוכנת לחוף ים היתה מתפתחות ואילו כאן הכל נעצר. מוזר.ממש בא לבכות. שכונה עם כזאת פוטנציאל ונראית נורא.
הכל נעצר ברגע שאחרון הבת גלימים עזב,כי השכונה הייתה הבבואה שלהם.
ולעצם עניין פיתוח הוא לא תמיד דבר טוב,שמירה על הקיים לעומת זאת אף פעם לא הזיקה!
זה נכון שלפעמים פיתוח גם הוא לא דבר טוב.
כדי לשמר את הקיים צריך גם להשקיע – ואם אין השקעה אז קיימת נסיגה.
צריך למצוא אולי את שביל הזהב בין פיתוח לבין שימור.
כל פעם שאני פותח את האתר הזה, לוקח כמה שניות טובות עד שכל החומר "יורד" עש שאפשר להגיע עם הקורסר למסר האחרון.
אבל בשניות האלה אני תמיד קורא את תחילת מאמרו של מלצר (בוודאי כבר כמה מאות פעמים): "שכונת בת גלים תופשת את קצה-קצהו של חצי האי של הר הכרמל וחיפה". על איזה חצי אי בדיוק הוא מדבר? איזה שטח אדמה לדעתו הוא "חצי אי"? . אני לא יודע על אף "חצי אי" בכל אזורינו.
עכשיו לשחייה: נכון עמי, היה עמית לובן בשער העמקים (100 מ' חתירה הגיע ל-58.5-59.0
והיה לו חבר כיתה (הייתי מורה ההתעמלות של שניהם) ששבר את שיאי השחייה ב-200 מ' חזה של נסט ושל שנפר ושכחתי את שמו. רמי "משהו" כך נידמה לי. עמי, אם לא תיזכר אשאל את מיכה קניץ!
מנחם, אם תתבונן במפה של ארצינו הקדושה, תבחין בקלות בכרמל היוצר ראש בולט וחודר לים שמאחוריו מפרץ, לזאת התכוון המחבר שעה שהגדיר את הטופוגרפיה כחצי אי להבדיל מאי המוקף כולו בים. נכון שזו הגדרה יוצאת דופן אך היא לא בלתי מדוייקת.
חצי אי הוא שטח יבשה המוקף משלושת צדדיו במים ומצידו האחר ביבשה.
פלורידה למשל מוגדרת כחצי אי וחצי האי סיני כמובן או יוקטן במקסיקו,חצי האי קרים ועוד ועוד
אז באמריקה ישנו נהר המיסיספי או האמזונס בדרומה ולנו יש "חצי מנה פלאפל" עם נהר הירדן,כל ארץ עם מה שהטבע העניק לה , אז מלצר עם דמיונו השופע נתן לנו בתפריט את החצי אי שלו,שיבורך. פורים שמח
I don't know who started to write about Sha'ar Ha'amakim's swimmers. I think it was Ami Alteraz or maybe myself.
anyway, driving my car, all of a sudden I remembered Rami's last name: Yehudaii.
Rami Yehudaii, aluf ha'aretz ve'baal hasee in 200 meters breast stroke! (I was his teacher as well Amit Loven), and during my gym exercises I was trying to tell them about the problem with socialism. I guess I succeeded! Half of this class are big time businessmen (and women) today.
That is it. No more Sha'ar Ha'amakim' only Bat Galim.
OK, I accept Yoav and Popay explanation, but only if they talk ONLY about BIKTAT HA'DAYAGIM, where the surfing club operates today!
One more time about Shaar Haamakim swimmers. The main reason I mentioned them is their and other famous past swimmers association with Bat Galim during the national swim meets. So, I think it is “Kosher and legal” for this site. There is another reason I know details about Shaar Haamakim, I lived there, 1954 to 1958, at the age 7 to 11. I was in Kvutzat Nir with Amit Loven my class mate. Menachem, I don’t remember Rammi Yehudahi in our class, I think he was younger (Amit and myself are 60 – 61 now). Amit was for years a physical education teacher, and he lives in kefar Maccabi near Kiriat Ata. I met him and many others in June 2006 in Shaar Haamakim during the 75 years anniversary celabration for the Kibbutz establishment. Amit looked in great shape, as though he was ready to jump in the Bat Galim pool for a race.
I moved to Kiriat Eliezer in 1959 (1958 we lived on the Carmel). The reason I consider my self a Bat Galimi is simple. When we ( Yhhuda Greenberger – my stepbrother, and myself ) were to register for Kita Vav , all of Kiriat Eliezer schools were already full. The only school that still had openings was across the railway track, and it was … Bat Galim Elementry. So, my brother and myself consider ourselves lucky, because then and there in 1959 started our love affair with Bat Galim, and we remained faithful to this “sleeping beauty” ever since.
In addition, both of us studied in Miktzoei Bat Galim as well. Miktzoei Bat Galim later moved to Kiriat Shprintzak , by the sea. In 1961 when we were freshmen, the Sadnaoth (workshops) were still in Bat Galim. Yoseph Chauato, the famous fisherman, used to get a permanent permission from our teacher to sharpen his spear fishing tips on the grinding stone in our shop. He used to pop in suddenly, unannounced, with a big grin out of the sea, half nude and dripping salt water. It was fun for us, since it broke the routine. I think our teacher used to get some fish from Chaoutao — this was the deal.
Lhetraoth in Pesach in Israel,
Ami Altaratz in Nebraska, USA, working as Quality Control Manager in the construction of an Ethanol Plant (Ethanol, for those who don’t know, is Alcohol that is to be produced from corn – in our plant). Ethanol is being produce from sugar cane in Brazil.
Today Ethanol is already being mixed with gasoline in USA, at the ratio of 10-15% Ethanol and 85-90% gasoline, without having to change the car engines construction.
Bye again from the vast and open spaces of Nebraska corn & cowboy country.
Ami
One more time about Shaar Haamakim swimmers. The main reason I mentioned them is their and other famous past swimmers association with Bat Galim during the national swim meets. So, I think it is “Kosher and legal” for this site. There is another reason I know details about Shaar Haamakim, I lived there, 1954 to 1958, at the age 7 to 11. I was in Kvutzat Nir with Amit Loven my class mate. Menachem, I don’t remember Rammi Yehudahi in our class, I think he was younger (Amit and myself are 60 – 61 now). Amit was for years a physical education teacher, and he lives in kefar Maccabi near Kiriat Ata. I met him and many others in June 2006 in Shaar Haamakim during the 75 years anniversary celabration for the Kibbutz establishment. Amit looked in great shape, as though he was ready to jump in the Bat Galim pool for a race.
I moved to Kiriat Eliezer in 1959 (1958 we lived on the Carmel). The reason I consider my self a Bat Galimi is simple. When we ( Yhhuda Greenberger – my stepbrother, and myself ) were to register for Kita Vav , all of Kiriat Eliezer schools were already full. The only school that still had openings was across the railway track, and it was … Bat Galim Elementry. So, my brother and myself consider ourselves lucky, because then and there in 1959 started our love affair with Bat Galim, and we remained faithful to this “sleeping beauty” ever since.
In addition, both of us studied in Miktzoei Bat Galim as well. Miktzoei Bat Galim later moved to Kiriat Shprintzak , by the sea. In 1961 when we were freshmen, the Sadnaoth (workshops) were still in Bat Galim. Yoseph Chauato, the famous fisherman, used to get a permanent permission from our teacher to sharpen his spear fishing tips on the grinding stone in our shop. He used to pop in suddenly, unannounced, with a big grin out of the sea, half nude and dripping salt water. It was fun for us, since it broke the routine. I think our teacher used to get some fish from Chaoutao — this was the deal.
Lhetraoth in Pesach in Israel,
Ami Altaratz in Nebraska, USA, working as Quality Control Manager in the construction of an Ethanol Plant (Ethanol, for those who don’t know, is Alcohol that is to be produced from corn – in our plant). Ethanol is being produce from sugar cane in Brazil.
Today Ethanol is already being mixed with gasoline in USA, at the ratio of 10-15% Ethanol and 85-90% gasoline, without having to change the car engines construction.
Bye again from the vast and open spaces of Nebraska corn & cowboy country.
Ami
אני משתייך לרוב הדומם אשר מציץ באתר מדי פעם ומתעדכן, הפעם לאחר שקראתי את ההתיחסויות לשחיינים ראובן וגרשון שפע הגיע הזמן לעשות דבר:
את ראובן הכרתי לפני מספר שנים, איך לא? בשחיות הבוקר המוקדמות שלי בבריכת נווה אילן.
כשפניתי אליו לראשונה ספרתי לו כמובן כי אני זוכר אותו מככב כשחיין ושחקן כדור מים בבריכת בת גלים.
התקשרתי אליו הבוקר וספרתי לו על האתר ועל מה שכתב מנחם לס וגם הזמנתי אותו להתחבר לאתר ולכתוב את דברו הוא מאוד שמח ואמר שיש לו בהחלט זיכרונות יפים להעלות (כמו יום החתונה של מנחם), אז הלינק נשלח אליו ואני אדאג שהוא יעמוד בהבטחתו! שבת שלום.
For those who complained about the time it takes to scroll all the way down to the end of this page use :
CTRL+End (simultaneously)
end you'll get there instantly……..
ברצוני להשתתף בצער משפחת ורד דרור במות עליך אימך .
מי יתן ולא תדע עוד צער .
חברים יקרים
קצת באיחור אך סוף סוף יצאה לאוויר העולם קלטת ה-DVD המתעדת את המפגש הנוסטלגי המרגש של וותיקי בת-גלים.
במהלך הימים הקרובים, כל החברים שהזמינו ושילמו עבור הקלטת מבעוד מועד, יקבלו אותה לביתם בהתאם לכתובת שמסרו בהזמנתם.
ברכות לדליה טרניו, נתי, דב פז וכל השותפים בהכנת הקלטת.
כאמור הבלורות חוזרות בגדול ובינתיים זה קורה באנגליה,זה עניין של זמן וגם כאן הטרנד יחזור לכל חור,מיותר להזכיר כי בבת-גלים זה היה אחד העיסוקים הכי מרתקים עם חלנגיות ופרפריות ואפילו פצוצות פיצחו את כל מה שעמד מולן,אז מי שיכול לתרום לתרבות הבלורה בזכרונות סיפורים ושמות המשחקים מוזמן לקלוע לג'ורה
קבלו חידה מתרבות הבלורה, מה זה מידה ? עם חיריק וצירה כמובן ,מידה כמו בידא למי ששכח ותפס "תחת"
אני זוכרת ראסית צלפית פשוטות קטנה גדולה מור בננה ומור משולש,מידה היה תרגיל מלוכלך של אלה שהיו מתקרבים כמה צעדים כשתורם הגיע,הא הופתעתם מהידע ? ללמדכם שגם בנות היו בקטע באותם זמנים,אגב איציק הסיכוי שבלורות יחזרו אצל הילדים לאופנה זה בערך כמו שהבלוריות אצל המבוגרים ימלאו את הקרחת על הפדחת או שיחזרו למחבואי קופסא,ילדים בימינו רואים חצרות ורחובות רק שמסיעים אותם לחוגים
לכל חברי הועדה המארגנת.
תודה עבור הקלטת הנהדרת שהוצאתם ,אמנם באיחור אבל עשיתם עבודה נפלאה יישר כוכחם. מי ייתן והמזכרת הזו תהדהד בליבינו עוד הרבה שנים.
תודה נוספת לעוזי אברהם חברי היקר שהצליח לרגש אותי פעם נוספת.
שלכם באהבה איתן(מילצינסקי) מרום.
ברצוני להודות לכל ידידי שניחמו אותנו מעל גבי האתר – במיילים – ובביקור אבלים בבית אימי פנינה ז'ל – אנחנו מתנחמים בזאת שהיו לאימי ז'ל חיים טובים ומלאים – זכתה לילדים – נכדים ונינים אוהבים – וזכתה גם להיות יחד עם כולנו במפגש בת גלים האחרון והמרגש – יהי זיכרה ברוך
בשדרה היה בשעתו מכון איגרוף מה שנקרא אז בוקס,אנחנו הילדים היינו תלויים על האשנבים בחוץ ומביטים שעות על הספורט הנוראי הזה,האם מישהו זוכר ויודע יותר פרטים מי ומה היה שם והאם גם בתגלימים התפתחו בכוון והפכו לשם דבר בענף האיגרוף
כולנו שיחקנו, והחוכמה היתה לזכות בבלורות במשחק, ולא לקנות. אחד האלופים היה דני איזנברג. כיסיו היו תמיד מפוצצים בבלורות.
מדהים איך שהזכרון מוציא חוויות מלפני חמישים שנה.
כעשר שנים לפני שיורם מלצר "זיעזע" אותנו הבת גלימים בכתבתו ש"חשפה שכבות" מהעבר כתבתי את זכרונותי מילדותי הבת גלימית "השובבים של בת גלים" ולשמחתי היא מפורסמת במלואה באתר בת גלים. בעמוד 5 של הסיפור ישנו קטע קצר על משחקי הבלורות. לא הזכרתי את ה"מידה" אבל עד כמה שזכור לי זאת תופעה לא חוקית במשחק כאשר השחקן שמחזיק את ה"ראשית" (הבלורה בה הוא משחק) וכדי לקבל תאוצה הוא מניע את ידו עם הבלורה (או גולה כפי שקראו לה חלק מהמשחקים) בתנופה לא חוקית קדימה. השחקן אי לכך נענש בהתרחקות ממטרתו לפני נסיונו הבא.
אני בהחלט לא צופה חזרת הבלורות לאופנה. בעידן המחשבים אין למשחק חברתי, יצירתי, דמיוני כזה סיכוי לחזור לאופנה.
אם יש לכם מעט זמן להזכר בכל משחקי הילדות היכנסו לאתר :batgalim.org.il
לחצו על: גלריה
לחצו על תמונת הקזינו וחפסו דף ירקרק מודפס. בטוח שתזכרו ותהנו.
רובי
בנוגע לציפור הלאומית אז הסיכויים של הדוכיפת מרקיעי שחקים,רק אל תגידו "מה איכפת לא איכפת מה לי נפקמינא עם הדוכיפת"
היו גם כאלה שפיתחו חוש מסחרי ממכירת בלורות ,כדי לקנות כרטיס למערבון בקולנוע בת-גלים החדש בסך 42.5 גרוש, הייתי צריך להרוויח דיי הרבה בלורות שנמכרו לאחר מכן במחירים כדלהלן- 3 "פצוצות" ב-5 גרוש,או שתי יפות בחמישה גרוש ו- "ראסית" אחת באותו המחיר.
הרווח הכי מהיר היה במשחק "הדארם" ילד מול ילד ממרחק גדול היינו מפצלחים אחד את הבלורה של רעהו,אבל….. זה היה משחק רק "לצלפים",והמגרש הכי מקצועי ומהיר היה מסדרון ביה"ס בת גלים,הזמן הכי נוח…כאשר שאר התלמידים לא הפריעו כי היו בכיתה כמו ילדים טובים, עם המנהל מר דיין,או מר יוספון זה היה סיפור שונה לחלוטין,שנגמר כך,באם הכיר את הפרחח היה אומר "לו" לעוף מהמקום,אך אם לא הכיר, סחב את המסכן באוזנו למשרדו,נו ושם… אתם בוודאי יודעים את ההמשך
ממשחקי הבלורות זה יבלת בקצה האגודל שהיתה מטילה בשוס חזק את הראסית לאחיותיה החלנגיות שהיו מסתתרות במטווחי הבלורות מול פיבך ובין עצי האקליפטוס בביה'ס.
הערה לרובי יאנג : מי שהשתמש בכינוי גולה לבלורה הגיע מחוץ לאזור חיפה רבתי ואלה בד'כ לא ידעו את כל רזי הבלורות כמו בבת-גלים.
אגב נהוג לומר כי באופניים ובבלורות לא שוכחים להשתמש כהלכה לעולם,יש לי חדשות בשבילכם ניסיתי לא מזמן להפגין את כשרונותי בבלורות ולצערי הפגנתי יכולת עלובה למדי לעומת זאת ברכיבה על אופנים הצלחתי לשמור על כבודי ומעמדי.
בשד' בת גלים בבית של ארי ברגר בקומת המרתף, התאמן המתאגרף חיים עובד שהיה כמדומני אלוף ישראל בזמנו.
המקום לא היה מועדון איגרוף אלא היה מושכר באופן פרטי ע"י עובד לצורך אימוניו והוא היה היחידי שהתאמן שם.
למעשה היו שני מתאגרפים שהתאמנו במרתף וכל אחד מהם היה אלוף ישראל.
דוד עובד וחיים וייספיש (שפיר).
בשנות החמישים המכון היה הומה במתאמנים הרבה מעבר לשניים שהוזכרו,אני זוכר כילד את החוויה דרך הצצה מהחלונות בחוץ,משפ' ברגר גרה בבית הסמוך אך באותו מתחם, כנראה באמת שארי ברגר בגלל גילו המתקדם יותר יוכל לתרום מזכרונו מה ומי היו שם והאם היה זה מכון איגרוף אישי כפי שנאמר או מוסד ספורטיבי פתוח לכל בעל אגרופים.
ברשותכם מעבר חד מאגרוף לזכרון אישי גורף.
תמיד אזכור בחום ואהבה את הספריה הקטנה בקומת הקרקע בבלוק הראשון בשיכון של השכונה.
היו אלה ימים של צנע וגם ארון הספרים הביתי היה דל וברוב המקרים לא קיים,אותה ספרית ילדים קטנה פתחה צוהר ענק וקרן אור לכל ילדה וילד לאהבת הספר ולפריצת הידע והדמיון.
לא אשכח את ניחוח הספרים,את ההתרגשות בהחלפה ובחירת ספר והקריאה כמובן שעוררה בי יצר סקרנות אין קץ.לא פעם בגילי המתקדם אני מצליחה לשחזר את הסיפורים והעלילות מאותם ספרים אשר שפר מזלי וזכיתי לקרוא ולהפנים בשחר ילדותי בזכות אותה ספריה קטנה בבת-גלים.
אמנם בקשו להזיז את השעון לשעון קיץ היינו שעה אחת קדימה בשתים אחרי חצות, אבל !!! מותר גם לעשות זאת עכשיו לפני הפיפי ולישון.כל מי שמתעקש כמובן יוכל לכוון את השעון המעורר לשטוף פנים להניח על החוטם את המשקפיים ולהתחיל במלאכת הזזה עד הזריחה.
אז בשעה טובה ומוצלחת שיהיה לכולנו שעון קיץ נעים ואל תשכחו לרגע להמשיך ולנצל את הדקות עד תום כי השעות תחלופנה "מעצמן"מהר מאוד.
אני לא בטוח אם גם הצעירים השתמשו באותו שם, אך אנחנו קראנו לבורות הקטנטנים ששימשו אותנו למשחק – ג'ורות.
במרתף שכתבתם ששימש לאגרוף, נוסדה אגודת מכבי חיפה, וזה היה מרכזה כמה שנים.
אתם העברתם לנו את השם הערבי ואנחנו השתמשנו בו וגם בשם "בור",כמו גם במור- משולש- קו- עם הרבה בלורות עליו ומקו אחר ירינו לפי התור כמה שפגעת… לקחת..משחק כסחיסתי שלעיתים השתתפו בו ילדים קטנים יותר והם היו בוכים כי הפסידו במשחק "המסוכן", הזה את כל הבלורות שלהם בתוך דקות ספורות.
בדרך כלל הבלורות הוחזרו לקטנים
לדאבוני לא הספקתי להזיז את השעונים בבית כפי שהודיעו, האם זה עדיין רלוונטי או שאין אפשרות לכך ? שאלה נוספת מה לעשות בנוגע לשעונים שנעמדו ? ואחרון אחרון חביב,למה בכלל צריך להזיז כל פעם את השעון,מה רע בשעה של אתמול ?
קבלו בכ'ז בדיחה שקשורה לזה : אחד הגיע לד'ר פרזס ולחש לאוזנו כי כל בוקר פונקט בשעה 0600 יש לו יציאה, הדוקטור עונה לו " נו זה ממש יופי בשבילך דבר בריא שכזה" האיש משיב גם כן בלחישה " כן ד'ר אבל אני מתעורר רק בשעה שבע בבוקר" יאללה מכבי בת-גלים שיהיו לכם עוד הרבה שעות טובות ומצחיקות
נכון בלורות היה השם בבת גלים לכדורי הזכוכית הקטנים והצבעוניים וגם למשחק שהיה משמעותי מאד בילדותנו מלאת ההרפתקאות בבת גלים. גולות וג'ולות היו באמת שמות שהובאו מחוץ לשכונה.
היו אלופי צליפה שהיו מסוגלים לצלוף ממרחק וממצב כריעה , זאת אומרת שהבלורה נורית מגובה של כ 60 סנטימטר מן הקרקע, כאשר זה היה פוגע בעוצמה, לעיתים בלורת המטרה היתה מתפצחת. או אז אתה היית מקבל כבוד של אלוף אולימפי. בילינו הרבה שעות במשחק תחרותי ומותח זה. הבלורות שהרווחת היו באמת גם מטבע והיתה סקלת החלפות מה שווה מה. רק שחקנים גרועים קנו כל הזמן בלורות. הסיבה היתה שהם הפסידו אותם במשחק .
דרך אגב לבתי בת כמעט השש יש "מלא" בלורות, ואנחנו משחקים על השטיח בסלון. עדיין אני צלף טוב ובתי מלאה התפעלות אבל מתוסכלת שהיא עדיין לא ברמה.
להתראות בינתיים , עמי
Friends,
The documentary "Fitna", by Geert Wilders (http://en.wikipedia.org/wiki/Geert_Wilders), is now posted online
http://www.liveleak.com/view?i=7d9_1206624103
It is short (15 min), to the point, but not pretty. Also it is not coming soon to a theater near you.
The Dutch government, fearing violent reactions, did its best to suppress the movie
http://www.radionetherlands.nl/currentaffairs/region/netherlands/080327-fitna-online-wilders
http://www.radionetherlands.nl/currentaffairs/region/netherlands/080324-fitna-wilders-egypt-mc
http://www.radionetherlands.nl/currentaffairs/region/netherlands/080322-fitna-foretold-mc
Best,
לשחק בדמיון בלורות מאשר עיסוק בתרחישי אימה של האיסלאם, המציאות הישראלית רוויה יום יום שעה שעה [גם כשמחליפים לשעון קיץ] בטרוף האיסלאמי,אין אחד שלא חווה זאת ,זה מלווה אותנו בעצימות משתנה מאז ומתמיד,קשה להגיד למדנו לחיות עם זה אבל העובדה היא שאנו חיים ולומדים כל יום מחדש עם מי ומה יש לנו עסק.
חרף כל הקושי זו הארץ והמדינה הכי בטוחה שקיימת עלי אדמות למי שרוצה לחיות כיהודי גאה בארצו,לפני למעלה ממאה עשרים שנה זה היה חלום דמיוני הזוי וכיום זו מציאות מופלאה ולא קלה אך האלטרנטיבות גרועות הרבה יותר. אז ברשותכם נמשיך לשחק בלורות
המפתח בשלולית
בוודאי הרבה זוכרים את שלוליות הענק שהיו ניקוות בשכונה לאחר ימים של גשם. בשטח האדמה הפתוח בין מאפיית אפשטיין והסדנא (בסיס חיל החימוש) היה ניקווה ממש "אגם", משהו כמו חצי בריכת בת גלים גודלו, וכמטר ויותר עומקו. בדרך הביתה אחרי הלימודים (גיל 13, 1960) היינו מתאספים ליד ה"אגם". קרשים תמיד היו בנמצא, וגם חבלים ומסמרים ואבנים ששימשו כפטישים וכסכינים. בנינו רפסודות ממש, כאלו ששניים שלושה ילדים יכלו לעמוד עליהן ולשייט לאורך ורוחב האגם. היינו דוחפים את עצמנו ב"סנדות",(מוטות חזקים באורך של כשלושה מטר עשויים מענפי אקליפטוס).
יום אחד, חורפי וגשום לפרקים, שייטנו כדרכנו ולהנאתנו על פני האגם, יהודה אחי ואני ועוד כמה ליצים כמונו. באופן רגיל מפתח הבית היה תלוי על צווארנו, קשור לחוט חזק בצורת לולאה ארוכה, כענק. זאת הייתה מצוות הורינו, כי אחרת נאבד את המפתחות. במבט לאחור היה בזה מן ההיגיון והניסיון. הצרה היתה , שהיינו מסובבים לעיתים את לולאת המפתח על האצבע ככה בשביל הכייף , מן משחק ידוע כזה.
אז כך אנו משייטים , צוהלים, ומסובבים את לולאות המפתחות. פתאום, "הנורא מכל" קרה, המפתח שלי עף לו מאצבעי בקשת גדולה ונאה ו…פלוף נחת לו בלב האגם. מיד ידעתי שאני בצרה, לאבד את מפתח ביתנו הדל היה אחד הטאבויים שאסור לעבור עליהם.
הגעתי בעצבנות הביתה, יהודה מודאג גם הוא שמא יחטוף קצת על חשבוני. המפתח בשלולית אמרתי,וסיפרתי מה קרה. כצפוי "ירדו עלי רצח" על חוסר האחריות , ויותר מכל ההורים היו מודאגים מאד שמישהו ימצא את המפתח ויבוא לדירה ויוריק אותה מתוכן. לא כלכך הגיוני, אבל הגיון לא שיחק פה. השעה הייתה כבר בין הערביים. נשלחתי מייד בחזרה לשלולית הענקית. "תמצא את המפתח" היתה הפקודה. ידעתי, פה אין מה להתווכח.
בריצה מקרית אליעזר בחזרה לבת גלים לשלולית הענקית הגעתי מתנשף. עליתי על רפסודת קונטיקי שלנו, דוחף את עצמי עם הסנדה, אנה ואנה, תוקע מדי פעם את הסנדה בבוץ שהיה למכביר מתחת למים, ומרים …בוץ. אני במרכז השלולית בעיקר, כי ראיתי פחות או יותר לאן עף המפתח. ידעתי שהסיכוי שאדוג אותו שואף לאפס. אבל פחד ההורים משוד ביתם עמד לנגד עיני. מלעמלה נפתחו פתאום ארובות השמיים, ככה כדי להוסיף לתפאורה, וגשם זלעפות ניתח. אני רטוב לשד עצמותי, רעב ועייף ממשיך לשוט ולתקוע את המוט בתחתית השלולית ודג בוץ ורק בוץ. ואז … בתקיעה והרמה מספר שמונה עשר לערך, לתדהמתי ! ללולאת המפתח , מכוסה בבוץ נוטף, תלוייה לה על קצה הסנדה, ובקצה הלולאה , לא זה לא פטה מורגנה, מתנדד לו מפתח הבית שלנו !
חברה, גם זכיה בטוטו 12,של אז, לא יכלה לשמח אותי יותר. בזהירות בזהירות משכתי את קצה המוט אלי והסרתי את לולאת המפתח ממנו. חזרתי בגשם הסוחף הביתה, רטוב רטוב, רעב, עייף אבל שמח וגאה בהשגי.
להתראות בפסח בארץ,
עמי מערבות נברסקה בארה"ב
עמי…עם יד על הלב..תגיד,איזה אגם יותר יפה בעינך,גם היום,זה של אז ליד הסדנא,או אחד מהאגמים הכי יפים של נבראסקה? אני חי בקליפורניה,ועד היום לא מצאתי אגם יפה יותר,גם אני הייתי שייט שם באגם,אבל מדופלם,כי הייתי גם במעודון "זבולון" בנמל,לא יודע איך אבל הבאנו למקום אדני רכבת כבדים ופשוט חיברנו 2,3 מהם יחד עם קרשים ומסמרים חלודים לרפסודה כמעט תיקנית למרות שהנעליים תמיד היו איך שהוא בתוך המים,והרי ידוע לכולם פה שנעליים לא קונים מהר,אלה במקרה הטוב מביאים לחסקל לשפץ,אז כל אחד והפחדים שלו מהוריו.היו גם הראשנים,אבל זה סיפור אחר
בן, נחמד לשמוע ממך. יהודה אחי ואני גם היינו במועדון זבולון בנמל. הצטרפנו ב1959.אחרי שנה וחצי בליוותניות והתחלת שייט המפרשים בהם עברתי לקליעה למטרה, במועדון גדנ"ע קליעה שהיה בבה"ד חיל הים. יהודה המשיך שנים בזבולון והגיע להישגים נאים ב420. האם אתם מכירים ?
חייתי 25 שנים בארה"ב עד 1998. עכשיו אני בנבראסקה לתקופה מוגבלת לצרכי עבודה. אני חי בישראל שלנו.
בן, "אגם השלולית" ליד הסדנא היה אגם החוויות וההרפתקאות שלנו, כך שאין לו תחליף בזכרנו את ילדותנו.
דרך אגב, שמי הפרטי המלא הוא בן עמי. בארה"ב האמריקאים קוראים לי בן.
עוד נספר חוויות מהפעילות בנמל בזבולון,
להתראות
עמי
האזור מבקתת הדייגים לגבעת שקמונה היה קסום בעיני רוחי אז וגם היום. הבתים הגדולים לצד הדרך והכנסיה שהשקיפה לים,דייגים שהשליכו רשת,הרכבות שהיו חולפות ונעלמות כהרף במושגי הזמן של אז וגבעת שקמונה לימים אתר ארכיאולוגי שבו הזמן עצר מלכת מזה אלפיים שנה,ככל שחפרת נחשפו שכבות שנתנו דרור לדמיון,היינו נוטלים אבני מוזאיקה כדי לשחק חמש אבנים,היו באזור משטחי שדות חומוס ואבטיחים בעונות השנה ועפ'י למודי התנ'ך של המורה קווינט ניתן היתר ליטול מפאת השדה פה ושם דברי מאכל, מי שהעז וחצה את הפסים והכביש פגש בערי אהלים של העולים החדשים ששוכנו במחנה דוד ובשער עליה מראות קשים ובלתי ברורים לילדה שהגיעה מחממת בת-גלים למרות שגם אצלינו היה בית-עולים אשר התגוררו בהם להבדיל בצריפי הבריטים שננטשו, כל מסע שכזה צרב את הזכרון והתודעה ושמש מקור השראה והשוואה להרבה הרבה ארועים ומצבים בהמשך השנים.
דבר אחד בכל זאת נשגב מבינתי כיום,איך אפשרו הורינו טיולים שכאלה לילדיהם בתחילת שנות החמישים,מצד שני אני לא כל כך בטוחה ששתפנו אותם בהרפתקאות שכאלה.
ראשית תודה לקודמי ובעקר לרוחלה שהובילונו למחוזות הילדות הבלתי נשכחים,כהרגלי אני פותח את השבת עם סריקה וסקירה מה חדש באתר וכל פעם מגלים מציאות שלא נס ליחם ויש בהם תמריץ לצלול לתהומות השכחה ולדוג עוד חוויה שהיתה ואיננה עוד בנמצא , רוחלה הזכירה את המשחק חמש אבנים,זה היה משחק שתפס אותנו כל ימות השנה להבדיל ממשחקי העונות,באיזה זריזות היינו מקפיצים את האבנים,שלוב האצבעות קיפולן הצבת הגשר וכ'ו היו מעשי וירטואוזיות לשמה,מתחת כל עץ זנזלך רענן על המדרכות ובצידי הדרך שם ישבנו והקפצנו את חמשת האבנים,צדקה רוחלה , אבני המוזייקה היו חלנגיות של ממש אחריהן אלה שלוטשו וגורדו בעיצוב אישי ולבסוף הקנויות מעופרת יצוקה ,מעניין מי מסוגל היום להפעיל את אצבעותיו ולבצע את מהלכי המשחק,על זה אומרים בערבית חמסה חמסה עליכ שבת שלום
טור או יאס שהיה בחזקת "מטבע העובר לסוחר" ושימש שפת משחק והתערבות לכל דבר עניין באוספים של עטיפות מסטיק קופסאות סיגריות ובכלל. גם משחקי קלס של החנונים,חבל ארוך ועכשיו נזכרתי ב"חוט" כלומר לולאת חוט צמר שהיו משחקים בשתי ידיים בזוגות איך זה נקרא ?בחיי ששכחתי וסימני דרך חמור ארוך עמודו מחבואים בוורסיות השונות ועוד כהנה המצאות כיד הדמיון הטובה,זה מזכיר לי שאתמול שוחחתי עם נכדתי בטלפון והיא אמרה לי שהיא מאוד מבואסת שאלתי על שום מה ולמה? היא השיבה כי אין לה מה לעשות בגלל שהמחשב דפוק, תארו לעצמכם איך היתה מגיבה לוא הייתי מציע לה לשחק את אחד המשחקים שהוזכרו כאן…
אתם מזכירים משחקים נחמדים ואפילו חביבים
אבל היו גם משחקים באש כלומר מלחמות בין רחוב השרון לפינת גן ויזרעאל האמל'ח כלומר אמצעי הלחימה היו אבנים קשתות רובי קשת חיצים כסויי פחי אשפה ועוד כאלה שעדיין חל עליהם חסיון מחלט.
בני אוסטין ז'ל היה מצביא רב פעלים ותעלולים שהתמחה בביצוע פעולות תגמול נועזות, באזור פסי הרכבת התחוללו קרבות עזים,עד היום ישנם כאלה עם צלקת המבצבצת בקרחת.
המעניין הוא שבין המלחמות היו הפסקות אש עם משחקי הוקי כדורגל ידידותיים והים היה באזור של שלום וכללי משחק אחרים לחלוטין מה שאומר שהיו אלה משחקי מלחמה ולא חלילה שנאה לשמה.
כמו שציינה הגברת רוחל'ה גם אני תוהה איפה היו המבוגרים היינו ההורים בכל המלחמות הללו,אפילו דוקטור ברגר שתפר וחבש הרבה פצועים מעולם לא הסגיר לוחמים והוא ידע הכל. הצחיק אותי סבא מוטי כמדומני בדו שיח עם נכדתו,מעניין מה היו אומרים הפדגוגים ויועצי החינוך למינהם אם היית מספר לנכדיך את ספורי המלחמות של ילדותינו בבת גלים.
על אף כל שעשועי המלחמות לא זכורה לי בשכונה אלימות,שכרות סמים וכיו'ב מסימני דור השפע והחכמולוגים אשפי המחשב של העידן המודרני בימינו כאן ועכשיו.
על משחקי אהבה בגיל ההתבגרות ולא רק משחקי מלחמה
או שזה עדיין סוביודיצה ? סתם סתם ,אני נהנית
מכל הסיפורים היצירתים המעיפים אותי לזמנים ההם
איזה יופי, אין ספק כי חוויות הילדות הן המסד והבסיס לכל החיים ומי שזכה כמונו באושר חוויתי שכזה מן הסתם קבל את הכלים הנכונים להתמודדות עם החיים עצמם וזה מביא אותי לאמרתו של גון לנון שאמר "החיים האמיתיים מתרחשים כשאתה עסוק בהבלי היום יום" וצדק. תמשיכו לספר
לבנות טיארה מה שקראו אח'כ עפיפון
החומרים הדרושים : מקלות במבוק צעירים,נייר פרגמנט,חוט שפגט ואיי ואי איך יצא לי בשלוף שפגט ,קישוטים וזנב ארוך ומושקע וקבלת אחלה טיארה, עכשיו צריך רק רוח טובה ומתאימה להתמקם בחוף הים לא רחוק מהחומה וקדימה למעלה מתוך שאיפה שגם השמים הם לא הגבול וממשת את אחד הכייפים של ילד בת-גלים חופשי ומשוחרר
המשחק ששאלת עליו נקרא "סבתא סורגת"-אלו זכרונות
שכחת משום מה להזכיר את הכלי הכי הכי גזעי וזה רוגטקה יאנו מקלעת ולמי שלא יודע במה מדובר להלן המתכון : בחירת עץ משובח בד'כ בחצרות שהיו מחוץ לתחום לפחדנים,הורדת ענף מאזור צמרת האילן,גרירת הענף בנון שלנטיות משער האחוזה.
איתור וי מתאים ביחס של שניים לאחד בין ידית הבסיס לזרועות.
לבחור את הטייר האיכותי מאלה שצפים להנאתם בים שהגיעו כנראה מהדר כי בת גלימים לא צפו עם אמצעי עזר. לחתוך פסי גומי באורך של פי4 מהרוגטקה.
לגשת לחצקל הסנדלר ולהרים חתיכת עור אמיתית רצוי מהלשון של נעל בוסטר גבוהה,כל זה שחצקל מסתובב לרגע למכונת השיוף שם בצד.
לקשור עם חוט ברזל דק כמוהו יש רק בסדנת החימוש מול בית ספר.
ללכת לחוף הדרומי בזמן שפל ולמצוא חלוקי אבנים לתחמושת.
לתקוע את הרוגטקה במכנסים הקצרים כשהגומי משתחל לו החוצה,למלא את הכיסים בתחמושת למען יראו וייראו ולבסוף להתאמן על מטרות דוממות ולא על בני-אנוש ובעלי חיים.
שחררתם לי את החוט מהסקלרוזה, "סבתא סורגת" כמובן,ידעתי כי בחברתכם שום חוויה ומשחק לא ילכו לאיבוד. עכשיו אגש לסבתה של נכדי שהיא גם רעייתי אשת חיקי הנצחית,אעיר אותה משינת היופי של צהרי שבת המלכה ואלחש באוזנה את שם המשחק "סבתא סורגת" בשעות הבוקר אמרה לי כי אינה יודעת על קיום משחק שכזה מכאן שגם שמו אינו מוכר לה,נו לך ותתווכח עם עולים חדשים מאמריקה הנמצאים בארץ רק ארבעים וחמש שנה על משחק פופולרי כמו סבתא סורגת שהיה אצלינו משחק חובה. שימו לב כמה פעמים חזרתי על סבתא סורגת שלא אשכח עוד 35 שנים לפחות. אז עד 120 לכולכם
אני עדיין זוכר בדיוק את כמעט כל המהלכים הראשונים של המשחק. כאשר היינו לוקחים ומעבירים לידנו את החוט הלפוף בצורה יחודית בין אצבעות שתי הידיים של הפרטנר למשחק. מעבר לשבע או שמונה ההעברות הראשונות רק מומחים ממש ידעו לקחת את מערכת החוט, שהייתה משנה את צורתה בכל העברה
זה היה משחק מהנה מאד,שהצריך זכרון כדי לדעת בדיוק איך להכניס את אצבעות ידיך בין אצבעות החבר/ה למשחק כדי לקחת ממנו את החוט הלפוף. למרות שהמהלכים והצורות המשתנות היו ידועים לכל, לפעמים בטעות היית יוצר צורה חדשה. היצירתיות היתה להגיע למהלך האחרון הידוע, שהיה מעל 10 אם אני לא טועה, ולהמציא מהלך/צורה חדשה לא ידועה. זאת היתה טריטוריה לגאונים בלבד.
אני חושב שהמשחק "יובא" ממזרח אירופה.
שמשחק כל כך מיוחד ומהנה נעלם מן העולם המודרני שבו אנו חיים ?
ההסבר שלי הוא שכולם כיום בטוחים שרק הם המציאו את הגלגל וכל מה שעבר פאסה וזו הפארסה.
אני מתמוגג מכל הזכרונות כאן ולא יכול להשתחרר מהמועקה שכל זה כבר לא קיים.
מעניין מה יזכרו הדורות של הצעירים היום בעוד חצי מאה ממשחקי ילדותם ??? אלא אם כן גם הזכרונות יהיו סתם פאטה מורגנה שאין להתרפק עליהם.
אהלן חברלך בת גלימים
כאן כותכ הפעם דיויד מרגוליס מרגלית
לרוחלה עמי בן וכול שאר בכותבים באתר ראו כתבה בנושא גם בפורום בת גלים באתר הרישמי של בת גלים חפשו בפורום קראתי בעיון רב את הכתבות האחרונת באתר על משחקי בת גלים הבלורות חמישה אבנים מלחמות הרחוב בין רחובות השרון יזרעאל השיכון הבריטי שליד בית הספר בת גלים והשלולית הגדולה ליד מאפית אפשטין לבין הסדנא של חיל חימוש שיוטי הרפסודות למיניהם ועוד עשרות המשחקים שהיו בדימיונו הפורה אז ושל ילדותנו בשכונה ןאנני מזכיר את משחקי הקיץ בברכה של אבא שלי בקיץ כגון הכדרים באים תופסת במים משחקי הכדור למיניהם ועוד כהנה וכהנהומחוץ לברכה רכיבות האופנים שכללו עמידה על הכסא והכידון עמידת ידיים על הכידוןועוד
וכאן להזכירכם היתה עוד שלולית מים יחסית עמוקה וגדולה יותר שהיתה מעבר לפסי הרכבת בואכה קרית אליעזר היכן שהיום ממוקמת התחנה המרכזית של בת גלים בעלת המבנה הגבוה והרציפים שהובילו לכל הארץ אך היום היא מוזנחת ומלוכלכת ונטושהכאבן שאין לה הופכין אבל נחזור לעיינו ולימי השדות המוריקים בהן שדות זרועי חומוס אבטיחים ושאר ירקות שדות שהיו בבעלות ערבי תושב חיפה שהיה גר ברחוב אלנבי של היום ששמו היה עם זכרוני אינו מטעה אותי היה גורג מחמוד שדודת בהן הינו בונים רפסודות מעדני הרכבת שהיו מונחים לצד המסילה ואשר בהן ערכנו קרבות ימיים של הפגזות אבנים שלא פעם פגעו בראשי המשחקים כולל עבדכם הנאמן שרואשו פוצח לא מעט פעמיםאלו היו משחקי חורף ובקיץ משחקי הוף שכללו קט רגל בחוף מטקותועוד כגון גלישת גלים עם קרשים מבינין בהקמתו או כל דבר שהיה צף ובלילות מעקב אחרי זוגות נאהבים על החוף תוך זחילה בחולות עם פנס יד או לאור ירח מלא ועם לא בחוף בשדרות בת גלים בעלת שתי שורות הצמחים בצידה והשביל באמצע ובו הספסלים לזוגות הנאהבים ואנו הילדים הינו מציצים בינות השיחים עד שבגרנו מעט ןגם אנו לקחנו את חברותינו לספסלים לחיבוק ראשון ואולי לנשיקה הראשונה ואיך אשכח את ערבי הכיתה שהיו בערבי שישי שהיו מתחילים בכיכר המרכזית בשכונה על הדשא במרכז השכונה וגולשים לרחכבת הקזינו לרקודי מעגלים ומשחקי חברה שהמצאנו במקוםו כולם נהנו ועם משהו היה חפץ בממתק והפרוטה היתה בכיסו פשוט היה נגש למיזנון של משפחת פירסט וקנה ככול העולה על רוחו ועם הזמן בגרנו מעט ואז נסיעות האופניים והסקטים להדר הכרמל לאזורגאולה שם היה שבט הצופים גאולה עם בנות החןהכי יפות שם גם הקרתי את חברתי הראשונה ששמה היה אילנה שוורצמן שלאחר זמן מה נותקו הקשרים ואז התגלית הראשונה גלינו את בנות המין היפה בקרית אליעזר ורדפנו אותן מעוד שמרביתן למדו איתנו בבית הספר בבת גלים ואם כבר הזכרתי את השדות מעבר לפסי הרכבת מי זוכר את השאלת האבטיחים לזמן בלתי מוגבל וצמחי החומוס הירוקים טרום תקופת הסמים והאלכוהול של היוםוכול שאר הטכנולוגיות שקימות היום אז הינו צעירים ומלאי חיים עליצות שובבות בקיצור הינו שמחים מה דעדתכםנכון או לו
שלכם דיויד מרגוליס מרגליתj
לטוביה, חשבתי על מה שכתבת,אני מניחה שגם הדורות הבאים יזכרו בערגה והערכה את ימי ילדותם,חכמת הזקנה היא היכולת והתבונה להבין את הצעירים ולא לשלול ולבקר את עולמם,אני בטוחה שגם הדור של הורינו היו המומים מכל התופעות שהומצאו על ידינו,רק לחשוב מהיכן הם באו חלקם נותרו מבולבלים בלשון המעטה עד יומם האחרון. טוב להיזכר ולמצוא אוזן קשבת וכזו המבינה ממה היה מורכב עולמנו,אך בל נניח שלילדים כיום יש חלילה חסך
עמי שמי המלא הוא בני,ועל פי אשר כתבת למעלה אז אני צעיר ממך בשנתיים בערך,ואם יהודה אחיך בערך בגילי יתכן "ושרתנו" יחד במועדון "זבולון" אני לא הגעתי למפרשית כי המועדון עבר לצד השני של הנמל ליד הקישון,ונדמה לי שעד היום הוא נמצא שם בשם אחר,את מועדון הקליעה אני זוכר, ובגלל "שהקבוצה" שלנו הייתה ממוקמת לא פחות ולא יותר במחנה חיל הים, חלק מהפעולות שלנו היה לנסות למצוא כדור חי בין כל תרמילי רובי הטוטו שהיו שם,אני זוכר שהיינו נוכחים לפעמים בתרגיליו של אורי זוהר הענק שהיה אז חייל במחנה כשהוא מטיל את כדור הברזל למרחק
דויד בהחלט נכון האגם שנוצר לאורך מסילת הברזל היה עמוק עם מים צלולים ועם הרבה צמחי מים והמון ראשנים שחורים שאותם תפסנו בכופסאות אבל לא ידענו מה לעשות איתם אחרי זה,ולערבי עם הטרקטור הגדול והירוק עם הכלב לידו קראו באמת אבו ג'ורג',והחבר היה מוכר לנו חבילת חומוס ירוק בחמישה גרוש,
בקצה השדה קרוב למועדון היה מעין מבנה מפח עם דלתות גדולות מעץ(איך אני יודע?..התגנבתי לשם) ומסביב לו בצורת ח עצי אקליפטוס ענקיים,הכל היה סגור ומסוגר, לא יודע למי המחסן המסתורי היה שייך,אך כמו הרבה דברים אחרים הוא נעלם ואיתו עצי האקליפטוס הגדולים
Sorry for the English, but I'm in Atlanta with our daughter Ephrat and granddaughters Talia and Shira. No Hebrew on the keyboard here.
I just wanted you to know that we – the generation prior to you – played ALL these games as well. But the problem is that just like our grandchildren who grew up with computers, many in my generation (and older) don't come even close to a computer, therefore all the games that you write about are written by "youngsters", while the older generation is also 'the quite generation". Too bad!!!
I can think of 3-4 other games that we play but I find it strange writing about HAKAFOT in English (baseball?…) or "SIMANAY DERECH". So I'll wait till I can write Hebrew before I write about them (if you don't remind us of those games before!).
By the way, in ATAR BAT GALIM I wrote a whole chapter that I called "MISCHAKAY BAT GALIM".
מאחורי הפסים צמח גם הטורמוס , לא רק חומוס.
שם טעמתי לראשונה טורמוס והתמכרתי.
בשנות ה-70 בפינת הרחובות שרל לוץ-השרון היתה סוכת אבטיחים. זוכרים ? עוד בזמנים שהיו מוכרים אבטיחים על הסכין.
המוכר היה חותח פלח עסיסי ונותן לנו לטעום. לא היה פספוס. כל אבטיח היה סו-כר !!
לפעמים היינו גונבים אבטיח או שדניים בלילה כשהמוכר היה ישן.
זה נקרא "סחיבה" ולא גניבה ועל סחיבה סולחים,מה עוד שמדובר באבטיחים ולא יהלומים למרות שטעמם הולם שבעתיים.
חוץ מזה מי שמקים סוכה אבטיחים בין שרל לוץ לשרון חייב לקחת בחשבון שיעשו לו איזה קונץ, הא מתי שמעת לאחרונה את המילה קונץ ?
אנא המשיכי לשתף אותנו בתעלולי שנות השבעים כי קשה להיות שבעים מכל גודש הסיפורים.
מועדון ימי "זבולון"- סיפור ראשון
בן, שלום שוב, יהודה גרינברגר – אחי (החורג) הוא בן גילי, 60 . אם אתה בן 58-59 אז קרוב לוודאי שאתם מכירים (אשאל את יהודה). מועדון "זבולון" היה החלק המשמעותי ביותר בחייו של יהודה בתקופת בית הספר התיכון/מקצועי "בת גלים", ששנינו למדנו בו – ושאחר כך שונה שמו ל "בית הספר התיכוני/מקצועי על שם שוב", לאחר שהוא עבר מבת גלים לקירית שפרינצק. יהודה בילה ב"זבולון" שעות וימים , וכאמור הגיע מאוחר יותר להישגים נאים בתחרויות שייט ב420.
דרך אגב, תרמילי הטוטו שאתם נברתם בהם כדי למצוא כדור חי היו אלה שאנחנו ירינו במועדון הקליעה "בת גלים" בבה"ד חיל הים. אני המשכתי לירות באופן רציני עד גיל 25 (1973) מועד "נסיעתי" לארה"ב, שנמשכה 25 שנה. הייתי קלעי בהפועל חיפה וחבר נבחרת ישראל.
הסירות, ששימשו– את כל האגודות הימיות– ללימוד חתירה והיו מוסבות גם לשייט מפרשים, נקראו "ליוויתניות". ה"ליוויתניות" נקראו כך מאחר, אם אני לא טועה, סירות במודל זהה שימשו כסירות לצייד ליוויתנים. סירות כאלה הורדו למים מספינת האם. כשמונה מלחים חותרים איישו כל אחת מהן, בנוסף כמובן מפקד/מכוון הסירה ויורה הצלצל.
יהודה ואני (בני ה11) קמים היינו מוקדם בכל שבת בבוקר, מכינים לעצמנו סנדוויצ'ים מפרוסות חלה, מרוחות בחמאה, נקניק ומלפפון ולימונדה מלימונים סחוטים. יוצאים מהבית בהתלהבות ועושים דרכנו רגלית במהירות לכוון הנמל, להרפתקאות המצפות שם .היינו נכנסים דרך השער בסמוך לבי"ח רמב"ם. המועדון שכן בסככת פח ישנה בחלקו המערבי של נמל חיפה. כל האיזור היה זרוע סירות עץ ישנות, על חלק מהן תמיד עבדו שייטים ותיקים, מתקנים, משפצים, וצובעים את סירותיהם ותמיד עסוקים באטימת הרווחים בין לוחות העץ של גוף הסירה. הריח באויר היה תמיד חזק ואופיני מאד, ריח נמל של אז, והריח הזכור לי כריח של
המועדון: תערובת של אויר ים מלוח ,מפרשי כותנה, קרשים ישנים, זפת (לאטימה), צבע שמן, טמפרטין, שקי יוטה ועוד ועוד.
במועדון, שתמיד היה בקשיים כספיים, והוחזק על ידי "משוגעים לדבר"- בדרך כלל מבוגרי המועדון- היו כ3 עד 4 ליוותניות כבדות וחזקות. כל סירת עץ כזאת הייתה כ 6-7 מטר אורכה וכ 2 מטר רוחבה (במרכזה). כזכור לי, היינו שמונה חניכים חותרים בכל סירה. ארבעה ספסלים רוחביים היו בסירה, שניים ישובים על כל ספסל זה לצד חברו. בראש הסירה עם הגב לכיוון השייט, ישב, או עמד, המדריך נותן קצב החתירה. לכל אחד מאיתנו משוט. כל משוט כשלושה מטר אורכו ו 7-9 סנטימטר קוטרו (המקסימלי). לחברה במרכז הסירה היו משוטים קשיחים יותר מאלו שבקצוות, שלהם משוטים גמישים. זאת משום שהחותרים במרכז היו גם החזקים יותר. הנתונים הטכניים הם לאלו הלא מכירים את הליוויתניות.
היינו יוצאים בקצב חתירה מסודר מזרחה לעומק הנמל, במקביל למזח הראשי ובסמוך לאוניות המסחר שעגנו שם. בתקופה ההיא (1959-60) לא היתה פעילות מי יודע מה בנמל כך שהשייט לא היה מסוכן. האניות הבודדות שהיו שם הרשימו אותנו, הנערים, מאד. היינו מגיעים עם הסירה למרחק נגיעה מן האוניות. אנחנו למטה קטנטנים, והן מעלינו מאפילות עלינו. המלחים, בדרך כלל זרים, שעונים על מעקה הסיפון מחייכים ומנופפים אלינו, ואנחנו בחזרה אליהם. אחרי כשני סבובים בנמל, שחלקם היה במהירות המירבית שיכולנו, כהכנה לתחרויות, עשינו דרכנו בחזרה לאיטנו בחתירת שיחרור. עייפים, רטובים, שזופים ומרוצים מאד . החתירה בחזרה היתה במקביל לשובר הגלים כאשר הוא מימיננו. היינו נעצרים תמיד להתבונן בצוללות חיל הים, "תנין" ו"רהב". אלו היו הצוללות הראשונות של חיל הים שנרכשו מאנגליה כשנה לפני כן.
נשאיר משהו לסיפורים הבאים, על ההעליה לאוניות והכניסה לצוללות בהזמנת אנשי הים. "חוויות מסעירות" לילדים בני 11-12. להתראות, עמי מערבות צפון נבראסקה.
אז ככה…נכון לעכשיו גברו סיכוייה של החוחית להעפיל לראש הטבלה אולם טרם נפלה החלטה וההכרעה תהיה תוך ימים ספורים שהרי ביום העצמאות הבעל'ט 60 למדינה יש לבחור את הציפור הלאומית,אז אנא החזיקו אצבעות אפשר גם להחזיק חזק בבולבול שלא ישתולל לקראת הגמר,אגב גם סיכוייו אינם נופלים מכל השאר,ימים יגידו.
כמה מילים על החוחית. החוחיות הן מהיפת והצבעוניות בציפורי השיר של ישראל פניהן צבועות באדום עז,כנפיהן השחורות מקושטות בפסים זהובים ואת זמנן הן מבלות בלהקות השרות שירה עליזה ופטפטנית.
לאחינו מעבר לים,ראו עם מה מתעסקים בארץ המולדת ביו קאסם לקאסם! אכן זהו אחד מסודות קיומינו "והעקר והעקר לא לפחד כלל"
I am going to have a new granddaughter in Hod Ha'Sharon, a sister to Daria (12) and Emmy (9). She'll be born around September 15, and Sigahl (my daughter) named her ROMI
(Reysh, Vav, Mem, Yod)
Only God knows the origin of these new names…I guess that what counts is to have A DIFFERENT NAME! Be ORIGINAL! BE CREATIVE!!!
What's wrtong with our girl friends' names in Bat Galim – Esther, Neomi, Ilana, Margalit, Tova, Chana, Chava, Ofra, Sara? I guess these are SHEMOT GALUTIIM that people are embarrassed today to name their children with! Too bad! (Can you imagine parents who name their son MENACHEM? He will kill himself of shame – or his parents for naming him Menachem – when he gets to be 15!)
Who were my best friends in Bat Galim?
Shmuel
Avraham
Yitzchak
Reuven
Yaakov
Chagai
Moshe
Menachem (Borer)
Yedidya
Eitan
Only "UZI" HAYA OVER HA'YOM – VE'GAM ZE RAK ULAY!
I forgot
Shlomo (Knobel)
David (Etya)
Tuvia (Kompanietz)
Zeev (Segal)
Arie (Cipris)
and I'm sure there are more!
Yoram (Biger)
Eliezer (Shimshi)
Shaul (forgot his last name)
Yirmiyahu (from KIRYAT ELIYAHU – good soccer player)
Michael (Diamant)
Shaul (Agrari)
Ben Zion (the violin player)
Gidon (Cohen)
Amichai (Shpindel)
Hiller (Goldberg)
Elisha (Yaakov)
Arie (Barzilay)
Netan'el (itay)
Mordechai (Cohen)
Yosef (Etos)
Bezalel (Bina)
Yeuda (Chasan)
Yehoshua (Chass)
Matityahu (Mati) from kiryat eliyahu
Elimelech (Grotzki)
Sason (basketball)
Zion (Segal)
That's it. Goint to take my granddaughter Shira in Atlants to the zoo!
Bye
Tikva Malka
Malka Borer
Zehava Chass
Puah Chass
Bat Sheva Brat
Meira Cohen
Tzofia (forgot her last name)
Ayala
Tzipora (Tzippi)
Miriam Shuster
Rachel (Rochale)
Bracha Klein
Pinchas – boy
Orah Morag
Miriam Schuster
Oded Rosenfeld
Reuven Rubitchik
Alma
Meir (Friend of Niki)
Ahuva (she wrote here)
Shulamit (she wrote here)
Rivka Viess
Aharon Rosenberg (mt father)
Hadassa (my mother)
MENACHEM,
You will get 1000 t`guvot to the mail about
names that you just wrote….
from your cousin
zehava
היה רעיון לנסות ולעשות כאן איזה מעשה קונדס עפ'י המסורת של שובבי בת-גלים אבל החלטתי להימנע,לעומת זאת זו סיבה טובה לשמוע חוויות של אחד באפריל מכם
There is an UNBELIEVABLE true sports' story that I wrote to Yedioth years ago. But since it has nothing to do with Bat Galim, I decided to put it in the batgalim999@yahoo.com
address.
If you are interested:
1. Go to Yahoo.com
in "mail" write
username: batgalim999
password: 178178
(you might have to Encode the article).
It is the BEST April 1 story ever told!
(thougfht of another SHEM GALUTI in Bat Galim: BRACHA)
To the ones who sent me emails asking about the story in the previous message: I put it there yesterday because it is the VERY BEST APRIL 1 STORY EVER TOLD!
Did you know that the chass-trubik family has a GENI family tree?125 people registered already.Amir chass,Avi Brat.Tammy wrote 20 names.
i registered your mother,haddassa,you,and Rina z`l.
I sent you e-mails, called you on the phone,can not get you…then i got the billiant idea to find you at ioram melcer!!!!
I AM SURE NOW THAT I WILL FIND YOU HERE-YOUR FAVORITE PLACE.
Zehava – I'm in Atlanta with Ephrat & granddaughters.
What I remember about Pessach in Bat Galim are 2 things:
1. After the SEDER we, the children, used to go out and meet by the Casino or the SHDERA
2. The "Big event" was to walk to "HAIIR" and eat Chumus and Pita in an Arab Restaurant…
מקור מיימיה מבאר של מים טבעיים מזכיר משהו?…ההבדל הוא ששם קוראים לבריכה.. אוצר וכך שומרים עליו שנים רבות ואצלנו..טוב בכייה לדורות
http://www.austin360.com/news/content/multimedia/players/brightcove.html
אוקיי-כדי לראות את הבריכה המיוחדת…לחצו על רוכב האופניים,יפתחו מספר תמונות,זהו הבריכה בצד ימין,לחצו עליה כמובן
לאור ההתעניינות הגבוהה כאן בצפרים,להלן 10 המועמדים לבחירת הציפור הלאומית מתוך 200 הקיימות בישראל:
נשר מקראי,חוחית, שלדג לבן-חזה,בולבול,סיקסק,תנשמת,בז אדום,צופית,פשוש דוכיפת.
אנא עופו להצביע
כנראה שמנחם והבת דודה זהבה הצליחו להבהיל ולגרש את כל הציפורים הבת גלימיות מהאתר.
ומאוד חבל!
באמת את מי זה מענין? כל השמות האלו?
התקשרו אחד עם השני באופן פרטי.
ולשאר הציפורים מבת גלים חיזרו לשיר ולצייץ
והחזירו את האתר לחיים.
בדברי קודמי להלן האנונימוס הרי שתגובה בעילום שם שווה כקליפת השום וגם מותירה טעם תפל,רק פחדן מעביר בקורת מבלי להזדהות,אבל תמיד רצוי וטוב להפיח חיים ושמחת נעורים בדבר הנפלא שהתגבש כאן במשך שנים.
אני לא מוכן להתייחס אפילו למסר שכתבת 2 מסרים מעל אלא אם-כן תזדהה, ותספר לנו מה היתה ת-ר-ו-מ-ת-ך לאתר (או למיפגש בת גלים) מלבד קיטורך.
קראתי השבוע באטלנטה ספר מקסים
LAND OF DREAMS
ע"י מרדכי שטרייכך, שהוא סיפור על ילדותו בחיפה (נולד ב-1939) וחזרתו העירה בשנת 2003
לא רציתי להכניסו כאן כי הוא כתוב באנגלית. אז צרפתי אותו כאטצ'מנט למסר
"POOL"
יש לו שני עמודים על בריכת בת גלים וחוף בת גלים שיעלו דמעה בעיניכם. לאלה המעוניינים:
לכו ל-
yahoo.com
click "mail"
then username: batgalim88888
password:178179
מבטיח לכם הנאה מתוקה אבל גם קצת עצובה
חג שמח
מנחם
את מטווחי הירי של תותחי החוף למינהם ממחנה חיל הים למטרות צפות אי שם בים,זה היה חזיון שגרתי מבלי שזה מפריע לאיש מהמתרחצים.
לכל אחינו השותפים לאלפיים התגובות מאז 28 נוב' 2003 שעה 1507 קבלו לא פחות מ-2000 ברכות.
הלוואי ונמשיך להשתעשע ולכתוב חוויות וזכרונות מחממת ילדותנו המופלאה.
ליורם מלצר מחולל הפלא המעניק לנו בית נוסטלגי חם קבל בחום והערכה אלפי תודות.
לאיזה רופא היו שולחים ד"ר ברגר וד"ר פרזס למקרים יותר קשים? לי זה קרה פעמיים!
גם אני זוכרת את כושי סמבו שהיה אוכל מפחי הזבל ולא היה מוכן לאכול אוכל מתוך צלחות .
אמא שלי היתה מגלגלת את האוכל בתוך נייר עיתון ומשאירה לו את זה כך .
יש לי תמונה שלו עומד ברחוב
מי שמעוניין שאשלח לו את התמונה שיכתוב לי לאתר ואני אשלח לו את התמונה לכתובת המייל שימסור
לד"ר פייזר בהדר (נאורולוג ומנתח שאז היתה לו רפיוטציה של "הטוב בארץ"). לי זה קרה פעמיים: פעם אחת שיחקנו "תופסת" על הסוכה הארוכה, זאת שעל החול בדרך ל-"גשר" של הבריכה, ונפלתי. זרועי נישברה בצורה מאד קשה, ורצתי לבדי לפרזס. הוא קשר אותה איך שהוא בתחבושת ומייד צילצל לפייזר ודודתי גיטה לקחה אותי במונית אליו), ופעם שנייה נפלתי מקפיצת "הטרזן)שהיינו מבצעים מענף לענף על
העץ שבביה"ס ברח' השרון. משום מה ידי לא "תפשו" את הענף אליו זינקתי (עשיתי זאת כמה וכמה פעמים לפני בלי בעיות) ונחתתי על ספסל וברכי הימנית ניפתחה עד העצם ממש. לקחו אותי לד"ר ברגר שחבש את ברכי כעזרה ראשונה, וגם הוא שלח אותי מייד לד"ר פייזר במונית.
מעניין אם גם אחרים זוכרים את ד"ר פייזר
חיפשתי בנרות תמונה של כושי סמבו לאתר בת גלים ולאיש לא היתה. אעריך זאת מאד אם תשימי את התמונה באתר בת גלים, אך אם את לא רשומה שם, שילחי אותה אלי ל-
meless888@hotmail.com
ואני אכניסה
תודה תודה תודה!!!!!
בקופת חולים הישנה שאינני זוכר את שמה אבל דומני שלא היה ילד בשכונה שחטף פצע חתך או חבטה עזה שלא קבל טיפול מסור מידיה ובעקר הרגעה מטוב ליבה,אני חושב שבאותם זמנים היא לקחה על עצמה משימות וטיפולים מעל ומעבר לסמכותה הרפואית הרשמית ובכך היתה בין השאר גדולתה, אולי אילה בעלת הזכרון המדהים תספר עוד בשבחה וכמובן את שמה שהיה כאמור "שם דבר" באותה קופ'ח היה כמובן במשך שנים דוקטור לוי הזכור לטוב. שתהיה לכולם בריאות טובה
האחיות שאני הכרתי בבת-גלים היו לוניה ורנר, אסתר זבנר ופאולה כמובן היו עודץ
איתן
כשהיינו ילדים וד"ר שלמה קודש (מהיכן קיבל את הדוקטורט כשהגיע מז'אגר שבליטא שנה אחרי אימי ב-1929?) אגב, ספרתי כבר לכם שבתיכון הוא ואימי היו "לאברס". באלבום התמונות שלי באתר בת גלים יש תמונה של שניהם מחובקים תחת עץ בודד באיזה יער ליד ז'אגר. אשתו היתה "רופאת השיניים" שלנו גם בבית הספר העממי וגם בביתם
אבל כמו האחות שמוטי דיבר עליה שעשתה דברים שאולי היה אסור לה לעשות – אני מקווה שלא ביצעה ניתוחי מח – כך גם אשתו של קודש שאיש לא היה בטוח אם היתה "רופאת שיניים" או "מטפלת שיניים", אבל היא עשתה הכל: סתימות, עיקורי שן, ומה לא. אולי הצעירים לא יודעים על מה אני מדבר. שלמה קודש (אולי 1.50 מ' גובה) היה המנהל שלנו בעממי בת גלים וכשהוא רצה למשוך לארנון קרן באוזניים (לכן אוזניו של ארנון כל כך ארוכות) הוא היה מביא ספסל קטן, נעמד עליו, ומושך באוזנינו!
מנחם, תענוג לקרוא כל דבר שאתה כותב. כמעט ללא יוצא מין הכלל אתה מעלה אצלי חיוך ארוך ארוך!
אני זוכרת את "גברת קודש". הייתי ילדה קטנה אבל אני יודעת שטיפלה בשיני.
רופאת השנים או מטפלת השנים כמו שמנחם מזכיר היתה פחד חיי כילד.
אני זוכר כאילו זה היה אתמול איך הושיבה אותי על כסא הפחד וללא הרדמה התחילה לזעזע לי את הפה עם קדיחת אחת משני הקטנות.
לברוח אי אפשר היה ברגע שהתישבתי על כסא הפחד.
היות וג"ב קודש היתה מניחה את החלק העליון שלה על הפנים ובזה נגמר הסיפור, אני חייב להיכנע לה.
אך לזכותה אגיד שלומרות המכשרים הישנים והתנאים הגרועים הצליחה ד"ר קודש לעזור לנו לשמור על השנים ,ולהוריד מהורינו הוצאה כספית.
להחליף את הרופאים של היום ברופאים של אז בתנאי אחד !!! לקבל בחזרה את הבריאות והאושר של אז …זה אפשרי ???
שנהיה בריאים וחזקים אמן ואמן
אני ממש לא זוכרת את האחיות והרופאים מקופת החולים. כנראה שהייתי ילדה בריאה שלא ביקרה הרבה במרפאה. :))
אני רק זוכרת שמרפאת קופת חולים אז היתה ממוקמת ברח' שרל לוץ 4 ושני בתים ממנה גרה ד"ר אבלוב רופאת הילדים.
אני זוכרת כשבני הבכור שחר נולד, היה לנו סידור פרטי עם ד"ר אבלוב, היינו משלמים לה סכום חודשי והיא היתה מגיעה פעם בשבוע לביקורת בביתי.
זה היה סידור נוח מאד מאחר ואני הייתי אמא טרייה, חסרת בטחון ועל כל פיפס הייתי רצה עם התינוק לרופא.
אם אני לא טועה, האחות פאולה היא גב פאולה ז"ל שהיתה גרה ברחוב פינת גן.
אם אני לא טועה, האחות פאולה היא גב פאולה ז"ל שהיתה גרה ברחוב פינת גן.
שלום לכל חברי ומכרי הבת גלימים.
בעוד מספר ימים נחגוג כולנו את חג הפסח או כפי שהוא נקרא גם חג החרות על שום מה זכר ליציאת בני
ישראל ממצרים. וכפי שמוזכרבהגדה של פסח והיגדתה
לבני ביתך זכר ליציאת מצרים מעבדות. לחרות.
אך איזה חרות ואיזה נעלים אנו עדין עבדים אך הפעם
לעצמנו עם בעבודה או בבית.
והרי לכם עוד סיפור קטןמימי בת גלים הרחוקים.
מי זוכראת החצר הגדולהמול בית הכנסת הקטן(שבחזיתו
היה בית זקניםקטן)באותה חצר התגורור משפחתגולדנר
בעלי חנות הדגים ברחוב יונתן. משפחת ווזוס
השען ומשפחת כנדל.ובכן בחצר זו היו עורכים
הגעלת כלים לפסח והופכים אותם כשרים לפסח
היו מעמידים שני דודי מים גדוליםשל מים אחד מים קרים ואחד על אש שבערה בתחתיתו
ובהם היו מטבילים את הכלים קודם במים החמים ואחר כך בקרים ואנו ילדי בת גלים הינו צופים
בנעשה ומזה נהנים זוכרים הא. אז שיהיה לנו
חג פסח שמח וכשר וללא תמץ כמצוות התורה
אפשר להתאפק שבוע ללא חמץ.
שלכם דיויד(מרגוילס)מרגלית.us
מה היה שמו של המנהל הראשון בביה'ס עממי ב'ת שנפתח ב-1948 ליד שיכון הבריגדה אם זכרוני לא בגד בי הרי שמו היה ייגר.
באתו ביה'ס למד אותנו המורה טוהר,מה היה שמו הפרטי ומה עלה בגורלו בהמשך הדרך ?
הוי היו זמנים היו זמנים.
מנהל ביה"ס היה יגר ואחריו דיין.
שמו הפרטי של טוהר היה בינימין.
איתן
ואת דיין החליף יוסיפון
אהלן חברה.
צודקים כולם במתן השמות של מנהלי בית הספר בת גלים אך שיבשתם את הסדר לחלוטין. ראשון היה ד"ר
קודש. ואחרו היה יגר.אחרי יגר היה דיין. ואחרו
היה יוסיפון ואחרו כבר בת הספר עליה היה מודענו
מ"ר קפלן מעבר לכך אנני זוכר כי סימתי את לימודי
בבית הספר ועברתי למקצועי בת גלים שהיה בסוף מחנה
העולים
שלכם דיויד(מרגוליס)מרגלית.
בשנות 50-60 האחות 'שחבשה' לכולנו הייתה "האחות נחמה" שגרה כמדומני בשיכון חיילים משוחררים
המנהל הראשון של בית הספר העממי בבת גלים לא היה קודש. אחד הוותיקים (או הוותיקות) כתבו עליו לפני כמה מאות מסרים. שכחתי את שמו. אולי דרור ורד זוכר. הוא היה המנהל הראשון כשביה"ס עוד לא היה ברחוב השרון אלא באיזה שהוא בית פרטי
הדיסקוסים על העממי הזכירו לי את מורת התזונה שלנו (והטבחית לארוחות הצהריים) שכבר אז לימדה אותנו להימנע מלאכול שומן יתר, להימנע מטיגונים כמה שאפשר, ולאכות הרבה ירקות. ניזכרתי כמה פעמים בחיי בעיקר כשמזון בריא היה נושא השיחה. מדהים שהיא דיברה על כך ב-1943. שכחתי את שמה. היא היתה טיפוס מאד מאד חיובי בבית הספר
אז היה אוכל אורגני מבלי שכונה כך כלומר אכלו ירקות רק בעונה מהשדה לירקן ומשם לפה בקיץ וכן הלאה, טרי בריא ובכמות מדודה,הוסף לזה שמן דגים שמן קיק ועוד מרכיבים בסיסים, המתוק היה מסברס בעונה,אבטיח עם אחלה גרעינים ובחורף תפוזים שהיו אז סמל המדינה וכל זה עם מלח ים על הגוף מבלי להתרחץ אח'כ בבית או להתנגב והנה לכם המתכון לבריאות ואריכות ימים אנשאללה
איך עשינו פצצות סרחון מקארביד זה היה ממש להיט עד היום מחזיקי הסוד לא מוכנים לגלות אז…אולי בכל זאת לקראת חגיגות השישים לשחרר את "התפריט" מבטיח לא לגלות לנכדים.
תודה למר שניידר שפתר עבורי את שמה של האחות הרחמניה אכן כן נחמה שהיתה מיוחדת במסירותה.
שלום מנחם
שמה של המורה לתזונה היה חדוה
השואל עורר בי זכרונות ,הנה לך הטריק קומפלט.
חופרים ג'ורה קטנה באדמה בקוטר של קופסת שימורים,מכניסים לבור חתיכת קארביד ושופכים מים אח'כ מכסים את הבור עם הקופסה מהצד הפתוח,בצד השני הסגור עושים חור קטן מהדקים את החול סביב הקופסה מחכים כמה דקות ואז הקארביד
הופך לגז אצטילן שהיה מתחיל לצאת דרך החור בקופסה,מתקרבים בשכיבה עם לפיד או משהו
והתוצאה הגרוייסה בומבה והקופסה טסה למעלה.
משחק מאוד מסוכן ולא מומלץ אז ועכשיו
אבל בבת-גלים עשינו הרבה מעשים מסוכנים ואפילו פרחחים משהו,אז קבלת מוטי את פתרון החידה רק
דיר בלאק לא לנסות אפילו בשביל הנוסטלגיה
כל הכבוד לבן שניידר על הזיכרון , אכן זו היתה האחות נחמה.
חג שמח לכולם.
איתן
האם אני יכולה לקבל את כתובת אתר בת גלים
ואיך אני יכולה להרשם אליו
אני אוכל להכניס את תמונת כושי סמבו
ועוד תמונות שיש לי
לוקח לי קצת זמן לקרוא ולענות על מכתבים כיוון שאין לי כרגע מחשב זמין .
למרים (שוסטר)בלוך.
למרות שאנני יודע עם מי אני מתכב ברגע זה
כל שעליך לעשות הוא להיכנס לגוגל ולהקליד את שם הנושא המבוקש כפי שצינתי בכותרת ואז יפתח לך האתר
באתר הנל תמצאי את מבוקשך הן בנוסטלגיה והן בפורום בת גלים מקווה שפתרתי לך את הבעיה
שלך דיויד(מרגוליס)מרגלית.l
אבל קורקינט בעבודה עצמית לא מיובא מהדוד באמריקה,זה היה כלי מאוד יוקרתי שהיה נבנה ממשטח עץ טוב ש"הושאל" מהנגר מהמבנה הערבי ברחוב נהלל, מחברים קוגלגרים או גלגלים,חתיכת צמיג משומש מהסדנא לצורך ברקס טוב וקדימה בגלישה מהעליה ביזרעאל או בשרון למעלה בסמוך לשער חיל הים. יש לזכור כי כלי רכב ותחבורה בשנות החמישים לא מלאו את הכבישים מכאן שאפשר היה להשתולל עם סכונים מועטים.
רק אח'כ באו הסקטים שהיו לטרנד נפוץ ואופניים למי שהיה,גם לאלה שלא היה,לא היתה בעיה לקבל סיבוב עם או בלי רשות מהמעטים שזכו לקבל כמתנת בר-מצווה ומצווה היתה להם לתת לכל מי שבקש
אגב מי זוכר מה היה שמו של הנגר
בן צבי שם הנגר היה גוטריימן
איתן
סיפור שקרה לי השבוע שיש בו כדי להוכיח את כוחו של הזכרון.
אני בטיסה חזרה ארצה ולפתע נשפך עלי כוס היין כתגובה ספונטנית יצא לי מהפה "לא נורא טאובר יפתור את הבעיה" מיד לאחר מכן שברתי את הראש מה זה ומי זה הטאובר הזה שיצא לי מהפה.
האסימון נפל אחרי יומיים כשנזכרתי בניקוי יבש טאובר בבת-גלים,נכון שהיתה חנות שכזו שם במרכז ? רק להזכיר כי עזבתי את בת-גלים באמצע שנות השישים מאז חייתי בכמה יבשות,עשרות פעמים לפחות הכתמתי את בגדי ומעולם לא חשבתי על טאובר ניקוי יבש והנה אחרי למעלה מ-40 שנה קופץ הפקק מהראש אי שם בין ניו יורק לנתב'ג.
ללמדך שזכרונות מבת-גלים אינם נמחקים לעולמים.
בכל זאת השאלה המתבקשת האם ישנו עדיין בשכונה השרות הנפלא של טאובר ניקוי יבש ?
עד לפני כשנה וחצי "טאובר מכבסה וניקוי יבש" עדיין קיימת במקומה בבנין הפינתי היפה,שמתחיל להתפורר,ואני מקווה (כמוכם( שלא יהרסו חלילה את המבנה בעל קומה אחת,לטובת בניין "גרנדיוזי" אחר.פיתוח במקרה דנן:הוא לשמור על הקיים ובצורה תקינה
ספור יפה מה שמוכיח הוא ככל שהגיל מתקדם הזכרונות גולשים אחורה,ראה איך מנחם
נזכר ומספר על חוויותיו מגיל שלוש,אז שתזכה
לשנים רבות עם הרבה זכרונות טובים ונעימים
רוחל'ה, לא זכור לי שכתבתי חוויות מגיל 3. לצערי הזכרון היחיד שיש לי מגיל זה הוא אבי מכה את אימי. הזכרון היחיד שיש לי מגיל 4 הוא
בנות דודותי זורקות אותי לעומק בבריכה בבת גלים.מגיל 4.5 ואילך אני זוכר יותר ויותר דברים..
אני זוכרת את אביך הביולוגי. אדם נמוך וממושקף שתמיד ישב בקפה קומפנייץ והתרועע עם קצינים בריטיים
מעניין מתי הוא נעלם מחייך ומחיי אמך הדסה שגם אותה אני זוכרת היטב.
כמובן שכוונתי היתה גיל שלוש כמשל ומתן דוגמה חיובית ליכולת הזכרון ולא חלילה לפגוע או לעורר בך זכרונות מרים,אחרי הכל המכנה המשותף לכולנו באתר זה הוא זכרונות ממחוזות ילדותינו ואתה מצליח להפתיע כל פעם מחדש בצלילה עמוקה לשם ועל כך תבורך, אנא המשך לספר ולרתק אותנו בסגנונך המיוחד וכפי שכתוב בהגדת פסח כל המרבה הרי זה משובח, פסח שמח לכולם
כמובן שאני יודע שלא התכוונת לפגוע! אני מאד מעריך את מסריך. האם אנחנו מכירים?
הסיבה שעניתי ל-"גיל שלוש" היא שלמרות שכולנו בת גלימים וכולנו (כמעט) חברים, ישנם כמה שונאים כאן שהיו מתנפלים "רק מנחם זוכר דברים מגיל 3".
LOVE
הפרוש לכך הוא : כל בת-גלימי חבר
ואם תרצה אז: כולנו בני תקופת חופש.
האם אנו מכירים ? איך אפשר שלא להכיר איש את רעהו אחרי למעלה מאלפיים מסרים
הזכרתי כבר כאן את מנהגנו (לפחות אנחנו הזקנים) להתאסף בשדרה (לרוב קרוב לקזינו)אחרי הסדר. מה ששכחתי לציין אז זה שהיינו מתאספים ומשוויצים מי שתה יותר יין. חגי אגם לבן ז"ל שהיה קצת מסטול כבר מגיל עשר היה המנצח הקבוע.
מדי פעם הוא ועודד גולדשמידט (אולי גם אחרים) היו "גונבים" בקבוק ומביא החוצה ל-"כוס חמישית", וכוס ששית, וכוס שביע… והיינו ממשיכים ב-"סדר" שלנו.
ותמיד – כל פסח – היינו הולכים כמה מאיתנו לתחנת הכרמל (אני לא יודע אם כך קוראים עדיין למקום איזה 200 מטר לפני הפנייה ימינה לבית חולים רמב"ם. היום ישנן שם שתי מסעדות דגים אם אני לא טועה, כשבאחת זה "אכול כמה דגים שתרצה")
ובשקט בשקט היינו אוכלים חומוס ופלפל, כשאנחנו מרגישים כמו "פושעים" קטנים.
עד היום אני לא אוכל לחם ופיתה בפסח בגלל ההרגשה הרעה שנוצרה בי אז בשבירת האיסור על לחם שקבלתי בזמנו כשהייתי בן 10 או משהו כזה!
ה
כל זמן שעשיתם זאת מחוץ לבתגלים זה לא
נחשב לחמץ,זה בסה'כ מעשה חמוץ מתוק.שנים אח'כ
בזמנים שלנו היינו יושבים באותה שדרה אולי אפילו באותו מקום ומשוויצים למי יש "יין" יותר גדול, בכ'ז דברים משתנים עם הזמן,מה שמשגע אותי שאני לא יכול להיזכר מי היה המנצח
חיים שניאורסון שני ז"ל מחללי הצוללת דקר
בשנות השישים המאוחרות הצטלבו דרכנו שלי ושל חיים ז"ל
חיים התגורר בשכונת משוחררי הבריגדה /שיכון חיילים משוחררים נער שקט , מוכשר וחבר טוב.שלןשים וחמש שנים אחרי האסון הכרתי קרובי משפחה של מפקד הצוללת התרשמתי משתי עןבדות , הראשונה מהאסון ,שניה, מהפגיעה עד שורשי נשמתם של קרובי משפחת מפקד ה-דקר על כך שחלק מחבריו של מפקד הדקר ציירו אותו כהרפתקן ,שאת פקודות הממונים אינו ממלא ככתבם ולשונם.בדיעבד התברר שלא רק שלא היו דברים מעולם , הצוללת טבעה בדיוק במסלול המתוכנן, ולסיכום חיים שניאורסון שני ז"ל בת גלימי גאה ,התנדב לשרת בצוללות , גאוות שכונת בת גלים של שנות השישים המאוחרות .
אנחנו מאחלים לכל הבתגלימים היקרים באשר הם – חג פסח שמח ונעים – אין מה לעשות בחג הזה כולנו צוללים לתוך ים של זיכרונות מהעבר – של סדרים רבים עם אהובים רבים שאינם עוד אתנו – ומצד שני עם משפחות חדשות – ילדים נכדים ונינים – שכולם יתראו ויהנו בבריאות טובה!!!!
אמן!!!!
נעמי ודרור ורד
אילנה ואני רוצים להודות לועדה המארגנת על הפקת הדיקס הנפלא.
תודה לכם ושוב תודה,הכל נעשה בטוב טעם עם המון רגש וחם.
ולכם יקרים ולכל משפחת בת גלים באשר הם חג שמח ובריאות.
במורה לזמרה בביה'ס בת גלים שהיה מארגן גם את המקהלה ובפסח חג האביב והחרות על אחת כמה וכמה
אלא מה ? שכחתי את שמו,אולי מישהו זוכר ויוכל להוסיף דברים בשבחו
פסח שמח לכל חברינו מעבר לים ובישראל רבתי
צבי טננבוים הוא שמו של המורה לזימרה שגם היה מורה לחלילית ביסודי . וגם מורה ומנצח על על תיזמורת כלי מיתר בתיזמורת העירונית.. אשר היתה מופיע במקומות שונים. כמו בתי אבות וכו'. כמובן ללא תשלום. וכן בבמות בידור
יאיר הזכיר חליליות.
פתאום קפץ לי אסימון לסיפור על זימרה.
אני לא זוכר אם זה היה טננבוים או מורה לפניו, אך מה שאני כן זוכר זה שניבחרתי גם למקהלה וגם לחליליות של מקהלת בית הספר. כמובן שאז "מאצ'ו מנחם" וחבריו חשבו שזה "מתחת לכבודם" לחלל. איזה 2-3 מאיתנו (לא זוכר כבר מי) שרצינו שיוציאו אותנו מהמקהלה החלטנו לזייף ולקלקל בכוונה. אני לא זוכר אם זה היה בפסח או חנוכה – נידמה לי חנוכה – שהיינו צריכים לשיר "מי ימלל" עם 2 או 3 קבוצות. אנחנו התחלנו פעמיים או שלוש ב-"מי ימלל" בזמן הלא נכון, והמורה זרק אותנו מהמקהלה (והחליליות).
אמי היתה אז גרושה, אשה העובדת קשה במחנה בריאים ע"י קייט ביץ' (היא הריצה מין קיוסק לכל, אבל לא לאוכל, רק שוקולד וממתקים) ואני כמעט בטוח שאני הייתי אחד מגורמי האושר היחידים בחייה (עד שמצאה אדם נפלא – יוחנן לס – יקה שלא דיבר עברית אחרי 20 שנה בארץ). כל פעם כשאני בהוד השרון רואה את נכדותי דריה ואמי מתאמנות בכזאת רצינות בחליל ומתכוננות בכיף (וקצת פחד) להופעה בבית ספר, אני ניזכר באמי ועיניה הבוכיות האומרת לי"למה אתה עושה דברים רעים כאלה, מנחם?"ם
םקשה היום להאמין איזה פרחחים מטומטמים היינו פעם, אם-כי למזלנו שום אסון רציני לא ניגרם על ידינו.
אם רק יכולתי לסובב את הגלגל אחורנית ולתת לאמי קצת הנאה בלראות את מנחם המחלל כל כך יפה!!!ו
שירה של לאה גולדברג והלחן של דוד זהבי,שיר החליל הנצחי, מוקדש למנחם שהצליח להביא אותי לידי דמעות ולמורה טננבאום שהיה איש מופלא,
.לכל ילדי התקופה שהיתה ואיננה עוד
.
החליל הוא פשוט ועדין
וקולו כמו קול של הלב
החליל
כשכשוך הפלגים
כמו שיר ילדים
כמשק הרוחות בפרדס מלבלב
החליל,החליל
מנגינת החליל,לאילן,לענן
מנגינת החליל,למרבץ עדרים
מנגינת החליל,לאחי הקטן
מנגינת החליל,להרים להרים
החליל.
המקשיב לו יודע
ידוע היטב,
הוא יעיר את הדמי
הוא ירון לו בחליל
כמשק הרוחות
בפרדס מלבלב
החליל…
מרוב חיפזון שכחתי לאחל
חג חרות שמח עם הרבה אהבה בלב
אם מדובר בחליליות – הרי שאי אפשר שלא להזכיר את המורה קלטר = אבא של חנה ורפי קלטר מרחוב יזרעאל – הוא היה מורה מאוד קפדן – יקה כמובן – וכשהיית מזייף היה לו מקל דק וארוך כזה – ומיד היית חוטף מכה על היד – ואחרי זה תאמינו לי שכבר לא היו זיופים – על מה שכן עפנו מהשעור היה כשאחד התחיל לצחוק – כלם נשפו צחוקים לתוך החלילית…… וזה היה כבר הסוף – הביתה עם נזיפה רצינית!!!! ואתם חושבים שלא חזרנו? ועוד איך.. כנראה בכל זאת אהבנו את השעורים..
גם אני הרגשתי צביטה עצובה בלב כמו אהובה כשקראתי את זכרונותיך מתקופת המקהלה. אני מאד אוהבת לקרוא אותך כי תמיד כתיבתך מלאה הומור. אבל גם כמעט תמיד אני מגלה שההומור שלך מהול בקצת עצב.
אני בטוחה שלא רק מיללת את חיי אמך אלא הבאת לה גם הרבה אושר, ואחרי מה שקראתי על אביך (רוזנברג?) ומה שעשה לה, אני מקווה שעם בעלה השני (יוחנן לס) היא מצאה סוף-סוף את אושרה.
בפסח חג חרותינו ראוי לזכור כי בסוף מלחמת העולם השנייה היישוב מנה אז כחצי מליון יהודים בפלסטינה א'י הלא היא ארץ ישראל, כיום ישנם למעלה מ-6 מליון כן יירבו.
מרבית תושביה היהודים של הארץ היו עולים חדשים ופליטים שזה מכבר באו מארצות העולם איש איש ושפת אימו ובבתי הספר ובגני הילדים כאן מלמדים עברית רק עברית !!! שפה עתיקה חדשה אשר החלה להתחדש כמה עשרות שנים קודם ע'י "משוגעים לדבר" בן יהודה וחבריו החלוצים ובשפה הזו אנו מדברים לומדים שרים חולמים אוהבים ומשחקים בבת-גלים כמובן מאליו.
רק בחלוף השנים ובגילי המתקדם אני מצליחה אולי להבין ולעלות על נס את הפלא האדיר הזה.
אשרינו שזכינו לכך.
הצלחתן לבטא כיאות את רגשותי ומחשבותי,ממש היום נקלעתי לגמרי במקרה למקום שבו נשמעו שירי אביב ופסח עבריים מגן ילדים סמוך.
התיישבתי מהופנטת על ספסל קרוב ובמשך שעה קלה האזנתי חשבתי ונזכרתי בעונג רב באותם שירים עם אותם זיופים ששרנו אנו בגן ברחוב השרון לפני עשרות עשרות שנים.
שיהיה חג שמח לכל הבתגלימים והצאצאים,לא לשכוח לפתוח את הדלת לאליהו הנביא
(כשהתחלתי לכתוב תשובתי לטובה לא חלמתי שהמסר הזה יהיה כל כך ארוך. פשוט דבר גרר דבר משך כתיבתי. אני יודע שישנם כמה מעטים הטוענים שמסרי הרבים והארוכים "מבריחים" הרבה בת גלימים מהאתר. אז כל מה שהם צריכים לעשות ברגע זה הוא לעבור למסר הבא. אני כותב לאלה שלא איכפת להם שאני כותב)
טובה, אני מקווה שבסופו של דבר אימי מצאה את אושרה. ראיתי זאת בעיניה הגאות בעת קבלת תואר הדוקטורטים (רינה ז"ל ואני) כשאמי בפנסילבניה סטייט יוניברסיטי מחזיקה את התינוקת אפרת בת הכמה חודשים על זרועה, וסיגל בת ה-3.5 מרקדת סביבה
והיא סבתא כה גאה!
אחרי שאבי החורג ניפטר (עישן 2 חפיסות לפחות ביום) הזמננו רינה ואני את אמי לבוא לגור איתנו. אך היא סרבה באומרה שיש לה תעסוקה חשובה בקרית טבעון והיא תבוא רק לביקורים קצרים."תעסוקתה" הפכה למשוש חייה: היא החלה ללמד בהתנדבות עולות חדשות מאיטיופיה ששוכנו ברמת הדסה הקרובה לטבעון. לאמי ואבי החורג היה פנסיון (פנסיון שושנים, אחד הראשונים בקרית טבעון) שהם הרחיבו כשקיבל תשלומים מגרמניה, וזה הפך ל-"בית הספר לחיים" שהיא הריצה בהתנדבות. כל בוקר היה מגיע אוטובוס עם איזה שלושים אטיופיות שרק הגיעו ארצה, והיא היתה מארחת אותן מ-9 עד 1 (כמה חברות החלו לבוא ולעזור לאימי), כולל ארוחת צהריים. היא לימדה אותן ה-כ-ל, החל מעברית ועד שימוש במכונת כביסה, וכן מהו "אוכל ישראלי ויהודי". כל כמה חודשים היא היתה מקבלת קבוצה חדשה של אטיופיות, וזה הפך למשאת נפשה והדבר החשוב לה בעולם. לכן סירבה לגור בארה"ב והעדיפה את ביתה בטבעון שהפך מין "מעון אטיופי".
אמי כתבה גם שירים (כמה מהם התפרסמו) ומצאתי שיר שכתבה לתלמידותיה האטיופיות:
שירת האנאלפבטים
(מוקדש לתלמידותי, אמהות שבגיל 20-30 לא ידעו קרוא וכתוב והגיעו עד רמת קריאת עתון
מדממה עמוקה נחלצתי היום,
ואשיר הללויה לגואל!
ואשיר לבדי, ואבחר במילים,
בהברות שנוצרו בלבי!
התביני אחות? הדמעה הניגרת
אוכל במילים לבטא!
והגיל שמציף את לבי הדווי –
אוכל בצלילים לשזר!
ממזרח ומערב – עד חוף השנהב
אהדהד – רק כתיבה וקריאה!
ואחבק העולם במילים הספורות,
באושרי העולה על גדותיו!
מקרן זווית קורצים השלטים-
מודעות על לוחות – ניכתבו עבורי,
ודובב מסביבי עולם הפלאות,
בכתב עברי, והכל עבורי!
י
בענייני פסח מצה מרור ו…קניידאלך גפילטה פיש חזרת ושאר ירקות.את
הטעמים של המאכלים הללו לא הצלחתי לשחזר בשום מקום בלשון המעטה כמו אלה שהיו בבית אמא ואבא בבת-גלים.
האם זה סתם התרפקות אל העבר,או שבאמת הם היו יוצאי דופן בטעמם המשובח.
אמי היתה ליטאית. אמה של רינה היא גליצינרית (בת 97 שעד היום מריצה את הבינגו בבית האבות בקרית טבעון וצועדת כל בוקר 2 קילומטרים)
תמיד היה ויכוח מי עושה גפילטה פיש טוב יותר: הרוסים? הליטאים? האוקראינים? הגליציאנרים מפולניה?
אני טעמתי הכל, ואיש לא יצליח לשנות את דעתי: הגפילטה פיש הטעימים ביותר הם "סגנון גליציה" המוסיף מין מתיקות לדג הממולא.
כשהיינו באים לביקורים בארץ, גולת הכותרת של ערב ששי היה הראש (כולל עיניים) של הגפילטה פיש שאימה של רינה היתה שומרת עבורי. וואללה, עדיף על סטייק "שטובריאנד".
נכון שאומרים על טעם וריח לא מתווכחים אבל ! אתה צודק מאה אחוז הוצאת לי את החריימה במקרה שלי מהפה ,אין בעולם כמו החלב והאוכל של אמא בפסח ובכלל,אני בטוח שילדי אומרים זאת על אשתי ונכדי יגידו זאת על בנותי בבוא העת.
שיהיה סדר פסח טעים ושמח אצל כל האידישה מאמא'ס
הלוואי שמה שאתה אומר על נכדיך, וכיצד יתפעלו מהאוכל שמכינות בנותיך, יתקיים.
אבל כמו כל הדברים האחרים – נו צ'אנס. הבנות שלנו כבר קונות 75% מהאוכל בבית מוכן, והנכדות שלנו? הבישול בבית ישאוף לאפס. אז אני בכל זאת מאמין שזכינו, ושלדורות אחרינו לא יהיה מושג על מה אנחנו מדברים!
גם אוכל מוכן המוגש ע'י אמא כל אמא הוא מעדן
וזו גדולתה של הדמות הכי משמעותית בחייו של אדם
מבלי לפגוע בדמות השניה שחשיבותה משנית לחלוטין בטיפול המסור של הילד ובחוויות אותן סוחב הבוגר כל חייו, לאם אין תחליף
כמה טוב להיזכר בו איש יקר
גם לשמו היה צליל ענוג ט נ נ ב א ו ם, באיזו רצינות עמוקה הוא היה מייחס לשעורי זימרה ולמקהלה
והשירים היו שירי מולדת כל שיר סיפור ורטט
והמנגינות אי יא יי "את המנגינה הזו אי אפשר להפסיק" מחיאות כפיים למורה לזמרה צבי טננבאום גם טננבוים כפי שנכתב נשמע מצויין
אחד הזכרונות המתוקים שלי מפסח בבת-גלים היתה התקופה שלאמי היה קיוסק במחנה הצבאי ליד קייט ביץ' והיתה עוזבת את הבית ב-5:30 – 6:0 (אף פעם לא שאלתי אותה איך בכלל הגיעה לשם יום-יום כל כך מוקדם)
אני יודע שהייתי אז ילד קטן (לפי השנים) בגיל 5,6, ו-7
אני זוכר שכל בוקר הייתי מתעורר, מצחצח שיניים (אני חושב!) והולך לחנות המכולת של אימו של גדעון כהן בהצטלבות השדרה ורחוב השרון,(איתה אימי עשתה מין סידור לאוכל בימי הפסח) היא תמיד היתה מכינה לי "סנדוויץ'" של שתי מצות ובתוכן חמאה (אני עדיין יכול לטעום את טעם החמאה. היא בוודאי שמה רבע חפיסה כל פעם!) ועל החמאה פרוסות דקות של מלפפון.
עבורי זה היה המטעם הטוב בעולם.
בשנות החמישים המוקדמות חל שיפור במעדן הנ'ל היו מורחים מנה של ריבה ומי שהצליח לאכול את זה מבלי לחטוף שפריץ היה מבסוט.
נכון שהמצה היתה אז במתכונת של דיקט אבל לא ידענו משהו אחר,אגב מצה הלכתי היום לסופר לקנות חבילה מצות ומרוב מבחר יצאתי מבולבל, מצה דאייט, מצה בטעמים כאלה ואחרים,כולה מצה ועושים לנו מזה מציאס,אבל מצד שני למה להתלונן כל זמן שהמצה כשרה לפסח דיינו שיאכלו ויהנו והעקר שיהיה חג שמח
שנתי נדדה הלילה בגלל זכרונות של קולות לפני שישים פלוס שנים מבת-גלים.באחד המסרים כאן דברו על הגיל שבו ניתן לזכור,איש אינו יודע מה הוא באמת זוכר ,ממתי ומה הוא רק סיפור שהוא באמת חווה וזוכר. דבר אחד בטוח קולות נצרבים מגיל אפס וכיום יודעים כי העובר שומע ברחם אימו.
רציתי לשתף אתכם בקולות שהיו מנת חלקינו אי שם בראשית הדרך.
לים היו קולות משלו בכל ימות השנה ובעקר בעונות ,גאות ושפל,גלים סערות ואפילו לים שקט היה קול מיוחד.
הבריכה היתה מקור קונצרטים יחודי, המארשים בתחרויות,קולות המציל ודויד מרגוליס שהיה מבעבע במים וקולו נשמע ברחבי השכונה.
קולות צפירת הרכבת הישנה שהיתה עוצרת ומורידה פועלים כמעט בכל שעות היממה,היו גם קולות נקישת הפטישים על המסילה לחזוק האדנים וקול חריקת הקרונית שהיתה נעה בין לבין הרכבות.
היו הקולות של מאפית נוימן ואפשטיין שעבדו כל הלילה לספק לחם לרעבים בזמן.
היו קולות צפירת האוניות שנכנסו ויצאו את הנמל,היו גם הסטר'ים ספינות הטורפדו שקרעו את הים ותרמו את חלקם.
היו הדייגים הערבים שיצאו ממפרץ הדייגים או שבו עם שלל ובטאו זאת בקולות רמים.
היו הקולות של עגלות הקרח והנפט שהשאירו חותם.
שריקת הרוחות בין ענפי הדקלים הענקים שהיו גורמות לעצים להתפלל ולהשאר תמיד זקופים.
היו קולות האוטובוסים והשסונים המגיעים לתחנה ומאיצים במעגל של מרכז השכונה,היה גם קול חריקת הבלמים של המכוניות המפוארות של יהודה חסן בימים שבהם היה הפלייבוי היחידי.
היו הקולות של בעלי המלאכה המסגר האינסטלטור הנגר החשמלאי שתרמו לסימפונית הקולות מנה גדושה.קולות הילדים בכביש,בחצרות בביה'ס בגנים ובכל פינה שוקקת חיים.
כן כן חברים יקרים אלה רק מקצת הקולות המופלאים אותם שמענו ואליהם מתגעגעים כל החיים.
שנמשיך לשמוע בשורות טובות וקולות טובים עוד הרבה הרבה שנים מבת-גלים האהובה שלנו.
חג- שמח ותמשיכו להשמיע קול קוקוריקו תרנגול, זוכרים ?
עדיין קיימת מכבסת טאובר במרכז. האבא היה י' טאובר והשלט שלו עדיין מתנוסס על החזית. עכשו מפעיל את המכבסה בנו דני טאובר , הוא פותח כל יום לשעות ספורות בבוקר.
לנושא אחר, מישהוא הזכיר את המורה לזמרה צבי טננבאום, וצמרמורת עברה בי. באיזו התלהבות הוא ניצח על שירתנו. שכחתי אותו לגמרי, ופתאום אני ממש רואה אותו מול עיני.
חג שמח לכל החברים היקרים מבת גלים. זו תקופה נהדרת בשכונה, עם ריחות של הפרחים האופייניים לעונה זו, ולפני שהקיץ החם מגיע אלינו. ובשורה טובה – נולד לי נכד השבוע שאביו הוא יליד בת גלים, אבל היום לא מתגורר בשכונה. בכל זאת זה נכד בת גלימי.
ברכות להולדת הנכד אם היתה לי אפשרות נוספת להוולד ולשוב לעולם הילדות הייתי מאושר לגדול בבת-גלים .שתזכי להרבה נחת מהנכד חמד.
באשר לטאובר נדמה לי שהיתה להם בת שהיא פחות או יותר בת גילי ואני אוטוטו 65.
מורה נוסף צץ במוחי והוא המורה לציור גם כן השאיר חותם בצבעים נפלאים מה היה שמו ?
פסח כשר ושמח
Hi Ben Zvi
Sorry that I must say it in English (Thursday and Friday I teach part time in FAU and no Hebrew on their computers!) because I could express my appreciation for your piece much better in Hebrew than English (even though I had lived only 23 years in a Hebrew speaking country, and 47 years in an English speaking country!)
Your piece was written so wonderfully! It brought back memories in such a vivid way!All that I can say is that it was "Poetry in Words"!
Thank you. It was a great little gift for Passover!
Continue writing!
Chag Sameach to you all
Menachem
p.s: I know that for you if you have to drive for the Seder from Tel Aviv to Afula for instance(what? 60 miles?) it is a "big deal". A "big trip" (although I do remember a bumper-to-bumper traffic after the Seder! 2 years ago it took me 2.5 hours to drive From Hod Ha'Sharon to Kiriat Tivon, and 2.5 hours to drive back after the Seder!) There was a huge PKAK from Zichron (we took Vadi Milek from Tivon) on the freeway, so in Hadera I went West to KVISH 4, and the traffic was even worse!
But…I have to drive tomorrow 650 miles to Atlants to my daughter for the Seder. So remember this when you are stuck in traffic!……….
גם אני רוצה להביע את התפעלותי מהמקוריות ומן ההד הרגשי מכתבתו של בן צבי אודות הקולות הקולקטיבים של הימים ההם,להלן חלקי הצנוע-
קולותיהם של החיילים שהיו רצים או צועדים בקבוצות וקראו קריאות ושירים ברחובות בת-גלים שנתנו תחושת בטחון וגאוה לכל הילדים ולנערות חלומות רטובים ולהבדיל
הרוכלים הערבים שהיו מוכרים תאנים סברס ועוד הפתעות ומכריזים בקולי קולות את דבר המציאות.
Another voice that I'll never gorget is
"Alte Zachen"!…"Alte Zachen"…
נכון הוא היה צועק "אלטא זאכן אלטא שיך קוייפן"
וגם זה בחוף הים עם האסקימו וזה שהיה מוכר תירס מול הקולנוע הקייצי היה לו קול עמוק וחם כמו לתירס שמכר.
מנחם מה היה שמו של הכרוז האגדתי בתחרויות השחייה בבריכה
Moti, I don't remember him.
Another sound (but only the old-timers will remember) were the lous sirens when the Italians pilots came to bomb Haifa (but usually dropped their bombs 3-4 kilometers from the beach and made a u-turn, just to avoid the British anti air-craft defense.
Another sound that stuck with me is the Arab near the Swimming pool with his full cart yelling: "SABRES KAR, SABRES KAR"!
And: "MASHCHIZ SAKINIM, MASHCHIZ SAKINIM"!
למוטי
שמו של הכרוז האגדי בבריכת בת גלים היה וואגו
כמו גם שמו של מוכר הסברסים מול הכניסה לבריכה היה מיכה
וקוריוז קטן מאותו וואגו האגדי
פעם הוא הקריא את שמות שחקני ההרכב של קרית טבעון בכדורמים והראשון היה רוני ניקה נמ טו לובגו
אנחנו חשבנו שאלה כל השחקנים אבל התברר שזה רק שם השוער ההונגרי שלהם
חג שמח לכולם
שמשון
אין חידה ללא פתרון אצל חדי הזכרון תודה לשמשון
But Vaggo was the announcer during your period. I remembered him since I came with Kiryat Tivon a number of times. I was thinking that you were talking about an earlier period, when Vaggo was one of the best waterpolo players, and the best swimmer in Palestine-Israel in 400 m and 1500 m (today's ladies would have beaten him by about 250-300 m in 1500 m freestyle!)
There was a good KAROZ then too. I forgot his name!
Too bad that Dror Vered, Zehava Chass, and myself are the only people from the wonderful period of 1940-1948 in Bat Galim who enter this site and write. I'm sure that much stuff and good memories are dying because the ZKENIM don't like the computers!
אני מזמין בזאת באופן וירטואלי לאתר זה לחגיגת חד גדיא את כל הבתגלימים משכבר הימים אחרי שתית ארבע כוסות לפחות בסדר פסח כטוב ליבכם ביין ואחרי אליהו הנביא ולהביא חוויות מכל הימים הטובים ההם לזמן הזה,אפשר להגיע בלי ג'י.פי.אס וללא מצפן כל הבא ברוך הבא
הרעיון קפץ בראשי אחרי הקריאה המוצדקת של מנחם לס הילד הנצחי ל "זקנים" לתרום את חלקם לשימור המורשת .
לדוד מרגוליס, ביקשת זמן ללמוד את "רזי המחשב", אז דע לך שזמנך עבר ומצפים שתזרים סיפורים בלי בבל'ת ותרוצים.
חג שמח לכל מכבי בת גלים
טרפת את כל הקלפים, לא נותר אלא לשחק ולהשתעשע אחלה רעיון בתנאי שמנחם ינהל את המשחק
Many remenber VAGGO-water polo player and swimmer,Also Tinshemet and the Bigger brothers.
Any body remember ISYA the girls swimmers trainer?
When he was training me,in breast stroke and back stroke,he walked on the edge of the pool-Showing the right motions.
I never saw ISIA in the water,
All his instructions he gave from out side.
תודה מקרב לב על הברכות. למשפחת טאובר יש 2 ילדים, דניאל הוא הצעיר והוא המפעיל את המכבסה. הבכורה היא דינה טאובר, היא גרה באיזור המרכז. האמא גב' טאובר חיה . הם גרו בבית שבו אני גדלתי ברחוב פינת גן 4.
אהלן חברלך כאן דיוד מרגוליס.
בימים האחרונים קראתי באתר את אשר כתבתם בקשר למחבסה. והיום בעת טיול של בוקר בחוף דדו פגשתי
לו אחר מאשר את דני טאובר שמנהל כיום את מכבסת
אביו המנוח ונכון כפי שכתבה שרה דנוך אחד הוא עדין גר בבת גלים.ובהזדמנות זו הוא מוסר חג שמח
ל כ ו ל ם.
והרי תשובה לרבי אליעזר אומנם לוקח זמן ללמוד את
רזי המחשב אבל עם תכנס לאתר הרשמי של חוף בת גלים הן בנוסטלגיה והן בפורום בת גלים השכונה
תמצא מספר כתבות שכבר כתבתי.
ומאחר שאנו בערב חג הפסח הבא עלינו לטובה
הרני מוסיף את ברכת החג . חג שמח וכשר לכל בית
ישראל ו ל כ ו ם
ממני דיוד(מרגוליס)מרגלית
כולה 4 כוסות ואינכם מסוגלים ללחוץ על המקלדת,כבר אמרו חז'ל "אפשר להביא את הבאר לגמל אך לא להכריח אותו לשתות"
נו טוב, נתראה במימונה אולי שם תקבלו "תיאבון
להעלות חוויות" למרות שהמימונה לא היה בדיוק חג החגים של בת-גלים
לילה טוב חברים יקרים וחג שמח עם הילדים והנכדים, שאלה אחת בכ'ז מסקרנת ,מי גנב את האפיקומן
אני מנסה מידי פעם לכתוב משהו באתר ולא כל כך מצליח לי,אני מאוד נהנית לקרואאת כל מה שכותביםאנשים שאת חלקם אני זוכרת כילדים וחלקם זכורים כשמות בלבד. לאחרונה נוצר קשר חדש בין מספר אנשים מכל רחבי הארץ והעולם בזכות מאמצים שעושה בן כיתה ח1 ממחזור טו בבית ספר בת גלים(יוסי בלייר) אני מקווה לעוד שמות ואנשים שיצטרפו לרשימה.אגב מישהו שאל על המורה לתזונה-שמה או ליתר דיוק שם משפחתה שבדרון,אמא של בת כיתתנו אדווה,שיהי לכולנו חג פסח שמח ומאושר.ממנימלכה שטייף או מיה אליגון איך שמישהו זוכר.
אביה של אדווה שבדרון מאוד השתדל לדבר בשפה עברית משובחת,עד כדי כך שהיה אומר "אדווה תניחי את נעלי ביתך בחדרך" שזו שגיאה שהרי לבית אין נעליים,אבל אלה סתם סיפורי נעליים מהבויידם, אחרון חביב אולי את זוכרת מיה, מה היה שמו של המורה לציור
אורה גרבלר שלום. ניתקלתי בשמך באחת הכתבות ומאוד שמח אם את קוראת ו או כותבת עדיין באתר ניפלא זה ,הגיבי ואשמח ליצור קשר.תי , אני מאוד רוצה לשמוע מעדנה אחותך ,היינו חברות טובות.ולך אורה דרישת שלום מאחותי טובה שאם אינני טועה למדה איתך בכיתה,
ucשוב ניראה לי שלא הצלחתי בהעברת הודעתי, אז בעצם שאלתי אותך אלי אם אתה אלי הלדמן???למורה לציור קראו בן-חיים,איש גבוה ןרזה.האם יוסי בלייר יצר איתך קשר????
אכן בן-חיים כפי שציינת ותארת,הוא הטמיע בי את אהבת הציור ונכדי מגלים כשרון הלוואי.
אינני מי ששאלת אבל למדתי עם אחותו באוניברסיטה שמה רחל והיא מאוד מוכשרת בתחומי עיסוקיה .
אני שמחה שעזרתי לך ובכל זאת כנראה שנולדתי סקרנית ולכן אני שואלת איזה אלי אתה כן,ובאיזה מחזור סיימת?????האם אתה בתגלימי או מקרית אליעזר?
לכל הבת גלימים היקרים שמכירים אותי ואלה שאינם זוכרים אותי כול כך. ברצוני לאחל לכם חג פסח כשר ושמח עם משפחותיכם הילדים הנכדים ואולי גם הנינים.
ולך זהבה בלקמן היקרה בהזדמנות ראשונה אשלח לך תמונות מתקופת ילדותינו.
מרים
Glad you remember me.
Will be very happy to receive from you
pictures from a long time ago,
לרשימת הקולות יש להוסיף את פעמון העגלה שהסתובבה בשכונה כדי למכור קרח
המורה לציור בן-חיים נהג לזרוק על ילדים מפריעים גירים ומטליות מאובקות (לניקוי הלוח) ואיזה צלף הוא היה ……
בביה'ס בר'ח השרון ואח'כ בעממי בת-גלים היה פעמון צלצול ידני ואליהו הנביא [לא סתם זה פשוט מצלצל לא רע] השמש עם הגולה בפדחת היה אחראי לצלצול חמש דקות יותר עשר פחות מי בדק ? לימים כשעידן החשמל בא לשכונה אז היה קווצ'ר בחדר מורים והצליל הגואל החזיר לנו את הצבע לפנים כל סוף שעה ובסיום היום חגיגה
צייר אוהב גירים על ילדים מופרעים ומטליות על הבנות , שנים אחרי כן הגשש לקחו את משחק המילים ועשו מזה "דייג אוהב דגים" וכ'ו
ממש מחמם את הלב נעים ואפילו משעשע שלכל שם שמזכירים יש מי שמוצא סיפור או משהו נחמד בהקשר, איזה יופי!!!!!!!!!!!!1מי זוכר מה לימדה המורה קינברג? שוב חג שמח,,,
אבל !!! כולם זוכרים לאן בדיוק היא השפילה את מבטה
יש לי הצעה ,כדאי לכתוב גם את שם המשפחה וכך אפשר יהיה לדעת אם השם מצלצל מוכר או אפילו מוכר באמת,נראה לי שזה יהיה יותר נחמד,
מרים קינברג והיא לימדה תנ'ך מולדת וחשבון כל מה שדרוש לילד כדי להיות נער עברי משכיל במדינת ישראל של שנות החמישים והיא עשתה זאת בכשרון ולהט רב,נכון שמבטה כפי שהוזכר עורר גיחוך אצל השובבים אבל גם הם יודעים אחרי שנים כי אינם מושלמים.
אני חושב שהמורים של אז היו לא פחות טובים מאלה של היום ואולי פה ושם גם יכולים לשמש דוגמה ומופת.
במידה וזכרוני אינו מטעה אותי אז המורה מרים
קינברג לימדה ספרות וגרה ברח קל"ח 9 קומה שניה
לבנה קראו יורם.
חג אביב שמח,איתן
למלכה ולאיציק
המורה קינברג לימדה טבע. את המורה בן חיים אני פוגשת לעתים. הוא גר בחיפה, ועדיין רזה כשהיה.
בבקורי ב"סטימצקי", בערב החג,נתקלתי בספרה של אורה מורג "המרגל שבא מן הים", ושקראתי את ההקדשה לילדי שכון משוחררי הבריגדה – רכשתי את הספר.
אגב, אורה, לא דני היה האילם, אלא רותי.
מורה בעממי בוגר סימנר היה מסוגל ללמד את כל המקצועות מלבד אנגלית התעמלות תזונה וחקלאות שהיו יוצאי דופן. לכן ישנם הזוכרים את פלוני מלמד דבר מה ואלמונית משהו אחר בתקופתם,יש להניח שכל מורה שכזו לימדה לפחות 20 שנה. אני סומכת את שתי ידי על דבריו של שטרייכר על כושרם ואיכותם של מורינו.
יש לזכור שמעמדו של המורה היה אז מכובד יותר ושכר לא היווה מרכיב מעמדי.
לורד
גם דני קלצקו משיכון הבריגדה אילם.
איתן
חלק לא מבוטל של ילדי בת-גלים היו בתזמורת חיפה מי בתופים מי בכלי נשיפה וכיו'ב כלי נגינ,
מי שזכה להתקבל וגם שרד שם היה מושא לקנאה ,לא אני לצערי נפסלתי על הסף,אבל במסגרת הקולות זה היה חלק מהפולקור השכונתי הבלתי נשכח,אולי ימצא משהו או מישהי היכולים לספר יותר על הסרנדה ומצעדי הראווה זה יהיה בהחלט מעניין
עד כמה ילדים יכולים להיות אכזרים.
על אליהו השמש הינו שרים אליהו השמש הוא קנה לו הוא קנה לו הוא קנה לו מטאטא חדש.
וכל זאת לפי מנגינת אליהו הנביא.
בקשר למורה לתזונה (בישול)גברת שבדרון איך אפשר לשכוח אותה?
ללא ספק המורה היפה ביותר של בית הספר.
ומי זוכר את העוזרת במטבח ???
ברוריה היה שמה ותמיד נתנה לכל הילדים תוספת של כדורי מרציפן או משהו דומה בטעם.
ולכולם כולם חג שמח לכם.
האם אתם זוכרים את שיעורי החקלאות שנעשו בזמנו בכפר גלים. איזה כף זה היה.
יש לי סיפור על מר דיין, ומעשה שהיה כך היה. באחד השיעורים הפרעתי לו בשיעור תנך (בזמנו הוא היה גם מנהל וגם מורה לתנך)והוא הזהיר אותי שבפעם הבאה אני בחוץ. וכך היה. כמובן שלא ספרתי בבית, אך בסופו של ענין הייתי צריכה ליסוע אליו הביתה לקרית חיים להבחן אצלו כדי שיהיה ציון בתעודה. נסעתי עם אבי במוניות ואוטובוסים (למי היה אז רכב?) הגענו אליו הביתה והוא בחן אותי בתנך. הייתם מאמינים שהיום יכול להיות מקרה שכזה.
נכון, אז נסענו לכפר-גלים היתה לנו מדריכה בשם סופי ושרנו סופי סופי ממטרה.
גם למדה איתנו מירקין רחל שגרה בכפר -גלים.
איתן
נכון נכון,מוישיק הגברת שבדרון היתה באמת יפיפיה,,היתה עוד מורה מדהימה שלימדה אותנו בכיתה ה או ו ושמה יפה וינשטיין,זוכרים אותה?????? ובעיניין כפר גלים-איך אפשר לשכוח במיוחד את אמנון המורה לחקלאות,באוצרות שלי יש ספר זיכרונות שבו כתובים כל ה"זיכרונות" :הכמוס לפרה ולסוס ו"על החלון ישבתי וזיכרון לך כתבתי " ועוד כהנה וכהנה, כנראה שפסח הוא גם חג הנוסטלגיה אחרת איך נסביר את מה שקורה לנו? שוב חג שמח.
בכל דור ודור חייב אדם
לראות עצמו כאילו הוא
חוזר לבת-גלים
בפסח חג חרותינו על אחת כמה וכמה
לאן נעלמת ככה פתאום? השלום לך
רחל האם את גם פנינה,נעמי,יוסף ו-שכחתי,אזי אני שכנך ממרפסת המטבח המשותפת.חיובי אזי אשלח כתובת אי מייל. כל טוב וחג שמח.
Hi Moti!
Everything is GREAT. We spend the Pessach with my daughter Ephrat and granddaughters Talia and Shira in Atlanta. Ephrat's husband Jason, is the Sports' Editor of CNN. So our life here is 60% sports and 40% family (don't forget that the Atlanta Hawks are in the NBA playoffs, and there is playoffs in Ice Hockey, and the Baseball season is into full gear!)
הודיעו הערב ששיא החום בעונה זו נשבר בחיפה מאז 1959, נניח שזה נכון,אז מי מכם זוכר ומסוגל לספר על החום ההוא,או שילדי בגלים לא הבחינו אז בין חום יולי אוגוסט לזה של אפריל
מצד שני את הטרמומטר פעם היו מכניסים לבית השחי או ל…אף אחד לא חשב שחום בארץ ישראל זו תופעת טבע.
צלילי המוסיקה היפה של אז..שנות ה-50 שבקעו מכל בית והוו רקע מקסים לחיים בבת גלים,
היו שירים ונעימות שהיו כאבני דרך בחיינו בתקופה ההיא…אני מצרף שיר אחד שלדעתי היה להיט ונשמע כל הזמן והוא:The Four Aces – Love Is a Many Splendored Thing
של ארבעת האסים…אתם מוזמנים להוסיף שירים
לשמוע את ארבעת האסים הקליקו כאן-
לבן שניידר
באיזה סרט נשמע ברקע השיר הראשון רמה שמות השחקנים.
דרך אגב הסרט הוקרן בקולנוע גן-ים.
Rosental wrote about how hot it is in Israel now.
Well, in 2 days we are flying to Phoenix (I hope the Phoenix Suns are still alive. Doesn't De'Antony see that Steve Nash CANNOT guard Tony Parker?) to visit Gail's family. So let me tell you about "heat".
The temperature there is now around 119 Faranhite. If KVINT taught me correctly, to figure out what it is in Celsious you do the following:
Deduct 32 from 119
Then multiply it by 5/9
What do you get? So I just cannot feel sorry for you…
Take care
זה עומד לי על קצה הלשון…אבל מדובר בחייל שהבטיח לאהובתו שיפגשו בסוף המלחמה פה..על הגבעה
נו תענה במקומי…ואני לא זוכר עם הוא חזר..או נהרג
William Holden…??????
Mouline Rouge!
ME ZOCHER AT HA`ZAMERET YAFAH-YARKONI,
WHO WAS THE MOST POPULAR SINGER DURING THE WAR OF INDEPENDECE? RAK HA`ZKENIM ..ZOCHRIM.
SHOSHNAH -DAMARI???
PERHAPS,YOUR MOTHERS,OR YOUR SAVTOT WILL REMEMBER THE SONGS-KALANIOT OR SHCHARCHORET?
Maybe we don't talk about the same things. Did you mean "Love is a Many Splendid Things" or "Love is a very Many SPLENDORED Things?
"Love is a Many Splendored Thing"
was a movie by that name. It won 3 Oscars. William Holded and the beautiful Jennifer jones played main charaters. The main story was not a soldier but a widowed doctor of both Chinese and European descent that falls in love with a married American correspondent in Hong Kong during China's Communist revolution.
Maybe we talk about two different things!
The song
"love is a many splendid things" was sang (I think!) in the movie "Mouline Rouge"
Since we talk about old songs and old movies, let's see if you remember:
About 10 years ago "People's Magazine" chose the "10 Best Love Songs of All Time". They asked people and VIP's in the movies, in the music business, etc. The no 1 song was
"Play it again, Sam!"
Do you remember the movie? (I do)
The name of the song is NOT "Play it again Sam". The best song is the song that a very famous actress asked Sam to play for her:
As Times Go By"
מנחם צדקת..ושם הסרט משנת 1955 הוא כשמו של שיר הנושא…עם וויליאם הולדן וגניפר גונס
http://home.hiwaay.net/~oliver/splendored.html
קזבלנקה..עם המפרי בוגרט ו..אינגריד ברגמן
להנאתכם…
מנחם אכן צדק בשמות השחקנים בסרט הראשון , שמו של הסרט בעברית היה גבעת האהבה.
שעשו לנו את זה אז איך אפשר בלי הסרט "בצהרי-היום" עם גרי קופר גרייס קלי ועוד שזכה באוסקר עם השיר והנעימה שהיו ההימנון של כל ילד מתבגר
"אל תעזבי אותי,הו יקירתי"
באנגלית זה נשמע משכנע יותר,הסרט הוצג בגן-ים כמה פעמים ולראשונה בשנת 1955 כשלוש שנים אחרי הקרנתו לראשונה בעולם.
להיות גרי קופר במשחקי מלחמות הילדים בין השרון ליזרעאל היתה זכות גדולה שרק מעטים זכו לה.
איך אפשר לשכוח את היומנים כמו "פוקס"
"כרמל הרצליה" ו"גבע".
היינו נכנסים לקולנוע מצד המדרגות של הגב פירסט ודרך החלון לשירותי הגברים , היינו מציצים מבעד לוילון וכשהדרך היתה פנויה היינו נכנסים ויושבים בשורה.
הבוקר הכנתי לנכדי מצה מרוחה במשהו,הילד החמיץ פניו ואמר "אוף סבא מתי כבר נאכל לחם איזה באסה" נתתי לו תשובה של טמבל וזכרונות צצו בראשי,איך אנחנו בגילו אחרי שבוע של הא לחמא עניה כלומר לחם עוני או מצה עפ'י חז"ל היינו מגיעים לקו הגמר מותשים ורעבים,מתייצבים בשש בבוקר במכולת של כהן כדי לזכות בלחם הטרי, התור היה ארוך ומהר מאוד אזלה הנגלה הראשונה ומי שלא שפר מזלו "אכל אותה " וחזר להא לחמא עניה. בדרך הביתה הייתי נועץ את שיני הבודות שהיו בפה ישר בנשיקה ומכרסם עד מחצית הכיכר,אי אפשר היה לעמוד בפיתוי,קולות הלעיסה של הלחם הראשון מהדהדים בראשי עד עכשיו,עד עכשיו,אפילו דמעה גולשת על הלחי משום מה.
מי שלא היה מהמהדרין והפרוטה היתה בכיסו "שבר את הרעב" בהשטיקל מנה פלאפל בהדר או בעיר והכריז זאת בחוצות השכונה.
ללמדכם כשרעבים או צמאים באמת,חולמים רק על לחם ומים,אין חיים תרתי משמע בלי הדברים הבסיסיים.
השיר הנפלא של חלפי ושמעון ישראלי מוקדש לכל הצאצאים של הסבתות והסבים הבתגלימים באשר הם.
משתבלת הקמה-לחם,הו לחם
וצוהלת החמה-לחם,הו לחם
לוחשות השיבולים-לחם,הו לחם
באוזני הגבעולים-לחם,הו לחם
משתפכת החיטה-לחם,הו לחם
ובוקעת שירתה-לחם,הו לחם
ועונה הד הדגן-לחם ,הו לחם
אל יאוש,אל דאגה-לחם,הו לחם
שרה שרה אמא אדמה-לחם,הו לחם
והלחם על שכמה-לחם,הו לחם
לחם,לחם,לחם
שלום עליכם,עליכם שלום
הי
לצורך סרט תיעודי העוסק בקזינו בת גלים אני מחפש חומרים מוסרטים מכל התקופות והגלגוליפ השונים של הקזינו
ליצירת קשר:
רועי שר
roysher@walla.com
052-6817788
תודה וחג שמח
אחד הזמרים הפופלארים והגדולים של שנות החמישים היה פרנקי ליין זוכרים ?
הוא שר שירי אהבה ומערבונים ובכלל היה אחד שנכנס ללב ולנשמה,אחד מאלה שעצבו לדעתי רת הרפרטואר העולמי שלנו.
הוא הלך לעולמו לפני כשנה בגיל 93 אך שיריו ישארו לנצח בלב כל האוהבים והנאהבים.
my little one
פול רובסון הזמר האגדי שקולו העמוק בס בריטון
נשמע מכמה דירות בשכונה שהחזיקו את תקליטיו הנדירים
את שמשון בר-נוי,ישראל יצחקי,צדוק סביר,חנה הנדל,גאולה גיל,סולימן הגדול ועוד קולות שהיו בוקעים מהרדיו למי שהיה,אפרופו רדיו ולהבדיל אלפי הבדלים ,זוכרים את המדור לחיפוש קרובים שהיה רעיון גאוני בעיתוי שבו הסתובבו אלפי אלפי ניצולים פליטים שחיפשו זיק של קשר ותקווה לאתר קרובי משפחה משארית הפליטה,רק שנים אחרי הצלחנו להבין במקצת את גודל הטרגדיה של השואה ובשבוע הבא יציינו 63 שנים אחרי ועדיין מתקשים להבין.
"ככל ש "השנים מתקצרות הנוסטלגיה מתארכת
שתזכו לאריכות ימים ,לשנים טובות
והרבה הרבה נוסטלגיה משובחת זה אתר מדהים
יש כאן חומר לכמה וכמה ספרים,לא רק על בת-גלים
אלא על ילדי ארץ ישראל בראשיתה של המדינה.
חג שמח
והפרוש הוא :שתזכו תרוויחו ותצליחו בשנה הזו ובחיים בכלל,אמן
לרגל המימונה חג נפלא שחודש במדינה כולה והפך לחג לאומי, חג בסימן של הכנסת אורחים איחוד לבבות ואהבה אהבה כל הזמן, שיהיה בשמחה
Somebody mentioned High Noon ((with Gary Cooper), Remember
Come back, Shane!
Shane! Come back! (Glenn Ford?)
"Tell Laura I love her,
Tell Laura I need her!
Tell Laura not to cry,
My love for her, will never die!"
And all the Platers songs, the BEST SONGS FOR HATZMADOT!!!!!!!!!!!!!!!!!?
שלום לכם כותבים חביבים וחג שמח,תיקון טעות קטנה ,מיכלסון הזמרת הנהדרת שאליה התכוונת היאנחמה הנדל אשר לימים שינתה את שמה להלנה הנדל,,הדסה בליך -אהתי לקרוא את מה שכתבת… חג שמח לכולם.מיה.
Theme song:
"Do not Forsake me O' My Darlin'"
Which movie?
http://www.imdb.com/video/screenplay/vi2041381145/
גרי קופר…אין צורך להכביר מילים
חכו קצת בסבלנות עד שהפרסומת תגמר..ואז קצת על בצהרי היום
בצהרי היום…ווי ווי..איזה מערבון
אני גר בדיוק במקום שצלמו(אחד המקומות) את הסרט "בצהרי היום" ועוד מערבונים,והוא נקרא "אגורה הילס" אלה הגבעות היפות ועצי האלון הענקיים שניתן לראותם בהרבה מערבונים,ולא רחוק נמצאת העיירה של "פרמונט" ששמשה את המערבונים האלה, והיא קיימת עד היום. אגורה הילס נמצאת מרחק נסיעה של כ-40 דקות מלוס אנג'לס,קליפורניה
שהשמיע קולות היה משחיז הסכינים בעל האופניים המצחיקות שקשר אטב כביסה בשולי המכנסיים והיה מופיע בשכונה ועושה קופה איזו דמות.אם כבר בסכינים אז יש גם מקום כבוד למוכרי האבטיחים על הסכין שהיו עושים להטוטים והאבטיח עצמו היה מלא בגרעינים ומתוק מתוק אפילו עתה הרוק נדבק לחיכי,אחרון אחרון חביב בנושא קולות הלא הן השריקות היו אלה המשפחתיות שהיקס הביאו מדורי דורות זו היתה שריקה הלקוחה מיצירה קלאסית כמובן,היו השריקות של הילדים עם שתי ידים ואצבעות ועוד קומבינציות יצירתיות ועבודת שפתיים ולשון כאשר ההשראה לשריקה כזו או אחרת באה מהסרטים והמערבונים שחלקם הוזכר כאן,אני מסכים כי המכנה המשותף כפי שנאמר הגדול ביותר של ילדי בת גלים היו באמת שלל הקולות צלילים והרעשים שחדרו לראשינו בבת גלים.
אני זוכר כמו היום איך היינו נפגשים אצל שמוליק חדנס בבית ומקשיבים לתקליטי טנסי ארני פורד פרנקי ליין ועוד.
חייב לציין לחדנס היה אוסף מרשים.
ולך בני שניידר תודה על המאמץ,
החזרתה אותנו הביתה לבת גלים ולו רק ל3.45דקות.
תודה באמת יפה.
אני זוכר כמו היום איך היינו נפגשים אצל שמוליק חדנס בבית ומקשיבים לתקליטי טנסי ארני פורד פרנקי ליין ועוד.
חייב לציין לחדנס היה אוסף מרשים.
ולך בני שניידר תודה על המאמץ,
החזרתה אותנו הביתה לבת גלים ולו רק ל3.45דקות.
תודה באמת יפה.
לפתוח את השבת עם המעיישס שכאן מחמם את הנשמה
לעצם העניין,אלוף הלהטוטנים והקולות בכל הזמנים בבת-גלים היה חצקל הסנדלר לשבת אצלו בגישפט ולחכות לסנדל שיהיה מוכן היה קונצרט אדיר,מה שהוא היה מכניס ושולף בצ'יק מהפה ממסמרים דבק רוק ועוד זה פשוט וירטואוזיות ותוך כדי הוא היה גם מדבר ומספר בדיחות כשהידים לא מפסיקות לרגע עם דפיקות פטישים שופינים והמכונות שכל אחת מעשה מחשבת,הוא היה תוקע לכולם וכולם נהנו מזה.חצקל חצקל האיש והנעל
אני רוצה לשלוח לכם תמונות למייל ואני לא יודעת האם אתם מקבלים במייל את הכתוב בעיברית או שאני צריכה לשלוח לכם באנגלית . תענו לי בכדי שאוכל לשלוח לכם . בכל מקרה אני שולחת תמונה של כושי סמבו מהמייל שלי במידה וקיבלתם נא אשרו לי
You can write to me (and I think to Zehava) in Hebrew. I didn't get any mail from you. Have you sent it to
meless888@hotmail.com
Thanks
נבצר ממני להגיע לפגשך בדקה ה-90 קבל התנצלותי
אני מבקש לאחל לך בריאות בריאות ולבריאות ד'ש מרמי הנמצא בקרוז באנטרטיקה.
חזק ואמץ שלך עודד
לדעתי הסרט שבו הרבה ילדים וילדות איבדו את תמימותם במובן הטהור היה מעתה ועד עולם שיצא נדמה לי ב1953 והגיע אלינו באמצע שנות החמישים, הקטע בו ברט לנקסטר "משתכשך" בגלי החוף עם דבורה קר הבהיר לחלק גדול מאתנו כי הים קיים לא רק בשביל לתפוס גלים,איזה סרט איזה סיפור ואיי.
גם חופי הכרך עם מרלון ברנדו היה שוס שלא ישכח,אני חושב שלסרטים אז היה כח והשפעה יותר
מספרים ואני הייתי צרכן אובססיבי של הספריה בשכון הבריגדה.
ואני אהבתי את תום וג'רי שהיו נותנים קצת
לפני הסרט ואחרי היומן זה נתן טעם של עוד
מיקי מאוס ופופי גם. אתם עלהכיפק פה בספורים.
I got Hebrew letters to put them on the
copmputer board then I will write in Hebrew-soon(Menachem told me how to paste them on the English letters)
Did not get the picture yet
my address is
ZEHAVAB@ verizon.net.
איזה כיף לכתוב בעברית!
\אוקיי. מדברים קולנוע ן-"מעתה ועד עולם".
לפני כ-25 שנה חליתי בשפעת והייתי במיטה עם חום גבוה. בקשתי מבנותי אפרת וסיגל ללכת לבלוקבאסטר ולשכור לי כמה סרטים ישנים. מה שקרה הוא שהצעתי ל-"7-ימים" של ידיעות (כשהייתי כתב שלהם לכתוב מאמר מגזיני גדול על "סצינות האהבה הגדולות של הקולנוע". כמובן שההחלטה היתה שלי ולטעמי והם אמרו לי להפתעתי הרבה (כי הייתי כתב ספורט אחרי הכל…) "לך על זה"
ו"בוודאי יהיו מכתבי קוראים על המאמר הזה יותר מכל מאמר אחר בהסטוריה של העתון"
(הם לא היו רחוקים מהאמת!)
".
כדי לא לעשות צחוק מעצמי החלטתי לראות מחדש סרטים שכבר ראיתי בעבר. כתבתי את הקרטריונים שלי וכיצד אני מחליט מה עושה "סצינת אהבה" לסצינה מרגשת. אעשה הכל כדי למצוא את המאמר (שמרתי כמה מאות מאמרים ניבחרים ונידמה לי ששמרתי גם אותו.
אני כבר לא זוכר פרטים אך אני זוכר בברור שסצינת האהבה מס' 1 שבחרתי היתה הסצינה מ-"חלף עם הרוח" כשקלארק גייבל לוקח בכוח את סקרלט למיטה והיא מכה אותו בכל כוחה וצורחת "לא! לא!" אך בכל צרחה נוספת "ידעת" שהיא אומרת "כן…כן…
והסצינה האירוטית (הסברתי שאירוטי לא חייב להיות ערום) השנייה שבחרתי היתה ברט לנקסטר ודבורה קר על החוף במעתה ועד עולם (אני חושב שאז, כשהייתי בן 14 כשראיתי את הסרט התאהבתי בה עד כלות!), ואני זוכר שהסיבה שלדעתי הסצינה היתה כה אירוטית היתה שהיא היתה נשואה לקצין במרינס, והוא היה סרג'נט, ולפי קוד המארינס של אז (נשמע מוגזם, אך אתם מוזמנים לבדוק!) אילו היה ניתפש עם אשת קצין, עונשו היה עונש מוות. והוא עדיין הסכים לקחת צ'אנס!
(את האמת? כשהייתי בן 14 הייתי גם אני אז מוכן לקחת את הצ'אנס. (היתה לי תמונה של דבורה קר חשופת רגליים על הקיר משך שנים. הייתי מטורף אחריה!).
אנסה להזכר בשאר הסצינות אם לא אמצא את המאמר.
"ל-"
אצלך חביבי אין אפס.
כל הכבוד לך.
אולי לבן שניידר יש קטעים מגבעה 24 אינה עונה,משהו כחול לבן לקראת יוה"ע הבעל"ט
אני לא רוצה להרוס את החגיגה אבל נסו להראות את הקטע הרומנטי של מעתה ועד עולם עכשיו לאיזה נציגות צעירה ותקבלו תגובה כפי שזכיתי לה כאן אצלי בעבודה, הם שאלו ברצינות האם זה קטע פרסומת להנשמה מפה לפה לקראת הקיץ לקשישים, נפלתי מהכסא, מה שאומר כנראה שכל גיל והתרגיל שלו, אבל אנחנו לא נכנע ,לא נכנע לתכתיבי צו האופנה וסלוגן הדבילי כי העולם שייך רק לצעירים לא חל על בוגרי בת גלים הצעירים ברוחם וב…זיכרונם, קדימה מכבי בת גלים
אין שום אינפורמציה על הסרט "גבעה 24 אינה עונה" סרט ישראלי מ-1955 עם במאי אנגלי
http://www.showbizdata.com/review/31231
לפחות אנו זוכרים כי הסרט הזה העלה אצל הנערים
בני גילנו את זקיפות הקומה הלאומית שעה שסרטי גבורה ממלחמת העולם השניה הפכו למושא הערצה וגבעה 24 עם אריק לביא שושנה דמארי ועוד שם אותנו על המפה,מזל שספרי חסמבה של מוסינזון החלו לכבוש את דמיונינו החל משנת חמישים בספר הראשון מתוך עשרות.אפרופו סרטים, אקסודוס שיצא בסוף שנות החמישים נחשב לסרט שהצליח לעורר תעמולה ובעקר הערצה לעניין היהודי ישראלי יותר מכל קמפיין אחר שהיה אי פעם במלחמה על דעת הקהל העולמי.
מזכירים זקיפות קומה לאומית ואקסודוס, זה בדיוק הזמן להעלות על נס ולהצדיע למפקד אקסודוס יוסקה הראל שהלך לעולמו בגיל 90 ומובא לקבורות היום, יהי זכרו ברוך
הוא היה באמת משכמו ומעלה יחיד ומיוחד מפקד ולוחם עשוי ללא חת מדור תש'ח אשר פיקד על ספינות מעפילים והעלה עשרות אלפים מהם ארצה.
האיש היה רב פעלים וברוך עשייה שהתייצב בכל הצמתים המשמעותיים של המדינה בדרך וראשית תקומתה.
מילה אחרונה על הסרט אקסודוס פול ניומן הזכור לטוב גילם את דמותו של יוסי הראל ועשה זאת בכשרון רב.
לנעמי.אירית. יורם.ודרור.
אמש נערך בביתכם ערב הצדעה ליורם חברנו משכבר הימים לרגל החלמתו.
היה זה מפגש נוסטלגיהב בזעיר ענפין לימיה הטובים
של שכונתנו בתגלים העלנו זכרונות מן העבר ובעצם
התיצבותינו הראנו לכולםעד כמה אנו הבת גלימים
קשורים אחד לשני בעבותות של א ה בה חברות כנה ואמיתית.ולך יורם אומנם לא היתראנו שנים רבות
עקב מקום מושבך הנוככי כיהינך במינכן ואני בארץ
אך אין מילים בפי לתאר את גודל השמחה והאושר שהערב הזה העניק לי ובודאי גם לך.
יכולנו לשבת עוד מספר לא מבוטל של שעות ולספר
על העבר אבל אנו דניםבהווה לדאבוני ואיננו יכולים לצפות את העתיד כי עדין הנבואה אינהבידינו. וכאן לו נותר לי הרבה מה להוסף
פרט לכך שהחלמתך רק תימשך ושעוד יהיו הרבה מפגשים כאלו בעתיד.
ואסים במספר מילים עוד מתנועת הנוער
ח ז ק. ח ז ק. ו א מ ץ.
שלך דיויד (מרגוליס)מרגלית.
יורם! איחולים ל
REMISSION!
מי כמוני יודע על המחלה הארורה הזאת שהמיתה את רינה, אשה יפהפיה בת 33!
מאחל שהרמישיון יישאר להרבה הרבה זמן, והלוואי לעולמים!
בקשר לדבורה קאר, אם הסתכלתם על היוטוב של נתינת האוסקאר, אנא הסתכלו על פניה בתמונה האחרונה.
היא מסתכלת עלי, ורק עלי (ושימותו הקנאים)
!)
נ.ב: אילו חזרתי להיות בן 14-15, אתם יודעים ב-ד-י-ו-ק מה הייתי עושה עכשיו כשפניה האלוהיות מתבוננות בי…
I do not think that Ioram Melcer Column-Bat-Galim,
Is the place to discuss movies and sexy movie stars,unless the movie stars spent some time of their life in Bat-Galim.
I do not think that Ioram Melcer Column-Bat-Galim,
Is the place to discuss movies and sexy movie stars,unless the movie stars spent some time of their life in Bat-Galim.
I do not think that Ioram Melcer Column-Bat-Galim,
Is the place to discuss movies and sexy movie stars,unless the movie stars spent some time of their life in Bat-Galim.
נזכרתי בעוד מהכתבה:
קזבלנקה
דירטי דנס
RYAN'S DAUGHTER
AFRICAN QUEEN
CHARLOTTE GRAY
והסרט עם הגלדיאטורים (שהביאו להם נשים לפני הקרב) ששכחתי את שמו!
ל"תפוש את הגנב" עם גרייס קלי וקרי גראנט!
מנחם הזיקנה מונעת מחלק מאיתנו להבין למה בדיוק אתה מתכוון ???????
כשאתה אומר ב-ד-י-ו-ק.
נסה לפרט קצת יותר לעומק.
אולי בכל זאת חלק מאיתנו יצליח לרענן את הזיכרון.
מנחם הזיקנה מונעת מחלק מאיתנו להבין למה בדיוק אתה מתכוון ???????
כשאתה אומר ב-ד-י-ו-ק.
נסה לפרט קצת יותר לעומק.
אולי בכל זאת חלק מאיתנו יצליח לרענן את הזיכרון.
לסרט יש מעבר לקשר היהודי..גם קשר ישיר לבת גלים,המשאיות שהובאו לצורך ההסרטה בארץ ואשר לקחו חלק פעיל בו…תאמינו או לא..שוכנו במגרש הכדורגל של מחנה חיל הים.ואנחנו הצלחנו להתניע משאית אחת ע"י חיבור שני חוטי חשמל שהיו מתחת להגה,אל תשאלו אותי איך.. ידענו לעשות זאת.. טוב נסעתי קצת עם משאית כזאת ולפתע נפל עלי פחד כי…ניחשתם לא ידעתי כיצד לעצור….
נו בת גלימי כמו בת גלימי(ששקל אז כולה 30 קילו) לחצתי בכל הכח עם הרגל על הבלם…והחנקתי את המנוע…סיפור אמיתי,יש עדים לכך
מרוב קיקנה אתה לא זוכר איך ב-ד-י-ו-ק עושים את זה או איך ב-ד-י-ו-ק קוראים לזה? (אנחנו מתבדחים אבל במוקדם או במאוחר מישהו כבר יעלה עלינו כמו שעלו עלינו "הרציניים" בעניין הבולבול)ל
תודה על המילים החמות – והן הדדיות – מאוד אשמח להפגש עם כולם בפעם הבאה בעזרת השם – כשאבוא שוב לביקור מולדת. אמנם אני גר במינכן הקרה – אך ליבי בבת גלים החמה – ועם כולכם. להתראות בבריאות טובה – שלכם יורם
הצטערתי מאוד שלא הצלחת להגיע לקבלת הפנים שערכה לי אחותי נעמי – נקווה שבפעם הבאה תצליח להגיע ונתראה בשמחה ובבריאות טובה – דרישת שלום חמה לרמי – שלך יורם
כפי שאתם מבינים – הגעתי בשלום ארצה ואחותי נעמי עשתה לי קבלת פנים למופת עם כל החבר'ה – לדוגמא – ארנון- יורם לקס- מוקה -דוד מרגוליס- עוזי אברהם- מוני -ועוד ועוד – היה ערב משגע וחבל שלא הייתם גם – אולי בפעם הבאה נתאם את זה יותר טוב. מרגיש טוב ומקווה שאצלכם הכל בסדר – אני גם מקווה שהברך מוישיק כבר בסדר – נשיקות שלכם תמיד יורם
נ.ב. – ביום שלישי בצהריים אנחנו שוב החבר'ה יפגשים בקדרים בחוף הכרמל – יאללה מושיק קח את המטוס…..\!
יורם יקר שלנו שלום!
כייף לשמוע ממך ולדעת שאתה נהנה ועושה חיים.
מגיע לך לטעום קצת מין המתוק המתוק הזה.
שמור על עצמך השגיח מין הגלים הגבוהים אולי היה רציו שתיקח את החסקה.
ד"ש חמה חמה לכל משפחתך ולכל משפחת בת גלים.
חיבוק ונשיקות מאילנה וממני .
יורם אתה האייצי בן שלי.
אני גר ממש על שפת הים כאן, ושומע את רעש הגלים המתפוצצים על שובר הגלים במרינה שלפני הבית.
זה הזכיר לי שלושה מיני רעשי גלים בבת גלים הישנה:
1. אם אתם זוכרים את בית הקפה בבריכה, מאחוריו היו סלעים גדולים מאד, ותמיד אהבתי לעמוד שם כילד, לראות את הגלים הגדולים "מתפוצצים" בקול רעש גדול על הסלעים הללו שהגנו על הצד המערבי של הבריכה
2. כשהיינו בני 8-10 היתה לנו קבוצה ייחודית שקראנו לה "נשר". קבוצה "סודית", מין 'גאנג' של ילדים בלי נשק, אבל סודיות מחלטת, כשהגורו של "נשר" הוא אברהם סבח (גלילי בבוא הימים שמשום מה סרב לבוא למיפגש)שהיה מבוגר מאיתנו בשנתיים-שלוש. אחד הדברים שהיינו עושים זה לקיים את פגישות "נשר" הסודיות מתחת לקזינו. בנינו רפסודות (שהיו לא יותר מכמה קרשים שחיברנו בחבלים ומסמרים) שיכלו להחזיק משקל של ילד או 2 בגילאים שהיינו. היינו יושבים על הרפסודות ומנהלים "שיחות קרב" ושיחות "הישרדות" ומה לא. כשאתה תחת הקזינו על המים, הגלים הבאים "מרימים" את כל מסוף המים, וכשהם מגיעים לעמודים שהחזיקו את הקזינו, הם היו משמיעים מין קול כזה עם הד, קול הזכור לי עד היום. אגב, הבורים והסרגוסים (הדגים) אהבו להיות תחת הקזינו ןהם היו שם בכמות גדולה. המים תחת הקזינו היו צלולים מאד ויכולנו לראות אותם שוחים, ואלה שיצאו מהמחבוא – הסיכוי היה די גדול שצ'נגרי ידוג אותם
3. רעש וקול שלישי הזכור לי היו הגלים המתפוצצים משני צידיה של האוניה "חיים ארלוזרוב" שהיתה מגרש המשחקים שלנו משך כמה שנים.
את תאור ההד הנשמע מתחת לקזינו,אני חושב שכל ילד ובכל הזמנים אשר העז לשהות שם חווה את ה"בלופ" הזה,מי שהצליח להתגבר על הפחד זוכר זאת כחוויה בונה ומעצבת. "צלילות" המים שם היתה בזמני נדירה כי מי השופכין מהמלתחות נזלו למטה וצינור הביוב הגדול בחומה היה נפתח מעת לעת ושופך טונות של מים עכורים שלא לומר חרא ,אבל מי אני שאעכיר לך את תמונת הזכרונות אי שם בין עמודי הקזינו האיתנים
סליחה סליחה הכוונה ל"פלופ" ולא כפי שאפשר אולי להבין בטעות
משך זמן רב (שנה. שנתיים?) קבוצת "נשר" היתה סוד כמוס. כשפגשתי את רובי רוטשילד למשל, אף-פעם לא אמרתי "שלום", אלא אך ורק ,"נשר". היו לנו מקומות מחבוא לפגישות ולתכנון המלחמה הבאה (בתחילה זה היה "הכנות" לפלישת הנאצים (אם היינו בני 8 או משהו כזה זה כבר לקראת סוף המלחמה) ואח"כ למלחמה נגד הערבים.
היו כמה קריטריונים ל-"חברות", ורובן ככולן עסקו במבחני "אומץ". למשל לקפוץ מענף אחד לשני בחצר בית הספר ברח' השרון, לקפוץ מהקומה השלישית בבריכה, והדבר המפחיד ביותר – לשחות תחת הקזינו. להיכנס בצד אחד ולצאת מהצד השני. אין לכם מושג כמה ילדים – שחיינים טובים במכבי – לא העזו לעשות זאת!
אני זוכר שאחד הדברים שהפחידו ביותר היו השמועות שחיים תחת הקזינו מין מפלצות ים מוזרות
אני גם זוכר שידעתי שאין שם מפלצות, אך שחייה תחת הקזינו תמיד היתה מבצע לא נעים ומפחיד כשכל נגיעה של משהו ברגל היתה מרתיעה ביותר.
האם עדיין יש מים תחת מה שנישאר מהקזינו?
אני עדיין מחכה שארנון קרומהולץ (קרן) או רובי רוטשילד (אופיר) יכתבו את ספור היעלמותם לכמה ימים (ארנון טוען שזה היה שבועיים) בהם הם שהו לסירוגין בקזינו ובבית העולים במין מחסן של מזרונים. הקזינו היה סגור אז אבל אני זוכר שהיינו מתגנבים, ורובי וארנון נתנו לנו "מטעמים" שמעולם לפני כן לא טעמנו, מהמטבח של הקזינו. טעם אחד לא אשכח לעולם: כשהם פתחו בקבוק קטשופ והיתה לי זאת הפעם הראשונה בחיים לטעום קטשופ.
הייתי יכול לכתוב עוד קצת פרטים על היעלמותם, אך אני מעדיף (ומקווה) שאחד משניהם יכתוב לנו פעם על חוויית היעלמותם לשבועיים ימים. איך זה יכול היה להיות? מה סיפרו להוריהם? או שגם הוריהם לא ידעו בדיוק?
היינו שובבים גדולים, וכמה מאיתנו (רובי, ארנון) היינו בעלי אומץ (או טפשות?) שהיום ילדים לא היו מבינים דברים שעשינו ובצענו. דבר אחד שעזר לנו בדברים הנועזים שעשינו היתה העובדה שבחבורה שלנו כמעט שלא היו אבות, אך זה כבר ספור אחר.
קבל שיר המדבר בעד עצמו. מילים חמוטל בן-זאב
ביצוע בועז שרעבי.
לתת
לתת את הנשמה ואת הלב
לתת,לתת כשאתה אוהב
ואיך מוצאים את ההבדל
שבין לקחת ולקבל
עוד תלמד לתת לתת
לגלות סודות בסתר
להתיר את סבך הקשר
כשהלב בך נצבט
מכל חיוך מכל מבט.
אתה נזהר אתה יודע
וחוץ ממך איש לא שומע
בוסע בין הדקויות
וממלא שעות פנויות
לתת את הנשמה…
אתה לומד עם השנים
לבנות ביחד בניינים
לחיות את כל השינויים
לרקום איתם סיפור חיים
ולעבור ימים קשים
במצוקות וריגושים
תמיד לדעת לוותר
ואת הטעם לשמר
לתת את הנשמה…
לראות בתוך הנפילה
שיש מקום למחילה
תמיד אפשר שוב להתחיל
כמו יום חדש כמו כרגיל
לתת
מעריצה וותיקה תודה על השיר – אשמח גם לדעת מי את????
יורם אין הרבה מה להוסיף לאחר קריאת המילים של השיר הנפלא הזה.
מה אגיד לך אחי השיר הזה מתלבש עליך כמו חליפה חדשה לחג.
השאר בקשר .
בבצועו המקורי זה ממש קורע את הנשמה ואת הלב
מומלץ
קראתי לא מזמן כי בית עולים בבת גלים הוקם
כמחנה עולים ב 1923 היזום הראשון בארץ בשטח של כ 7 דונם ושימש כמחנה עולים עד 1928 לאחר מכן היה בית מרגוע ומסוף שנות ה-30 מחנה צבאי בריטי,רק לאחר עזיבתם ב 1948 הפך לבית עולים במתכונתו עד אמצע שנות ה 50.
נזכרתי בכך בגלל יום השואה והגבורה שיחול השבוע , באותו בית עולים פגשתי כילד לראשונה את אותם עולים ניצולי השואה מבלי לדעת מה עלה בגורלם.
ZVI WROTE THAT IN THE 50TH
BEIT HA`OLIM WAS ….WHAT IS THERE NOW?
תודה רבה לחבר'ה – מוקה, מיקי הרציג, ארנון דוד מרגוליס, מאיר שור, שיקי כץ -מוני – יהודה כהן – עוזי אברהם – משה עבאס -(סהר) אבי זגול
שבאו לפגוש אותי בקדרים – כמו בימים הטובים היה כיף ועד לפעם הבאה – טפיחה לכל אחד מכם על הכתף וחג עצמאות שמח
מוישיק – נראה שפספסת את המטוס……
שלכם יורם –
כאשר הבוגרים בינינו השתכשכו במי הים
של בת -גלים באושר אין קץ.
שם… הגיע הקץ ל-6 מליון יהודים.
שעה שהתהלכנו בעונג יחפים ומשחקים במחבואים,
הם הסתתרו והתחבאו ביערות ומרתפים רעבים ויחפים
מבלי לראות את אור השמש.
חלק מאתנו שכל קרובים ומשפחות שלמות,
כולנו אבדנו בשואה את העם היהודי שנכחד.
יהי זכרם ברוך
שיר זה שרנו בביה'ס כל שנה ביום הזה.
אל נא תאמר הנה דרכי האחרונה
את אור היום הסתירו שמי העננה
זה יום נכספנו לו עוד יעל ויבוא
ומצעדינו עוד ירעים אנחנו פה.
מארץ התמר עד ירכתי כפוריפ
אנחנו פה במכאובים ויסורים
ובאשר טיפת דמנו שם נגרה
הלא ינוב עוד עוז רוחנו בגבורה.
עמוד השחר על יומנו אור יהל
עם הצורר יחלוף מולנו כמו צל
אך אם חלילה יאחר לבוא האור
כמו סיסמא יהא השיר מדור לדור.
בכתב הדם והעופרת הוא נכתב
הוא לא שירת ציפור הדרור והמרחב
כי בין קירות נופלים שרוהו כל העם
יחדיו שרוהו ואבנים בידם.
על כן אל נא תאמר דרכי האחרונה…
לאברם גראנט ברכות ,ניצחון גדול.
לאור השמועות שצלסי לא מעונינת להאריך לגראנט את החוזה לשנה הבאה,אני ממליץ למאמן של מכבי בת גלים בכל הזמנים לבקש את שירותו של גראנט להיות עוזר מאמן.
Moyshik!
IM KOL HA'ZNIUT, I'm the "Bat Galim All Time Soccer Coach" (only Roby, the coach of Beitar Tel Aviv gives me some kind of competetion. I'll take him' and not GRANT as my assistant.
You know that in Sports there is an expression: HEM NITZCHU LA'MROT HA'MEAMEN!
Lets go Manchester United!
ההחלטה לא קלה לנו הישראלים,מצד אחד אנו אוהדים את manchester united אך יהיה מאוד יפה שצלסי ואברם יקחו את כל החבילה.
ולכל האנטישמים האנגלים שונאי ישראל שיראו מי דפק להם את הצורה.
בקשר לעוזר מאמן ההחלטה היא שלך.
אולי שלמה שרף??,הוא גם לא חסיד של אברם.
התחת של אברם שרף לשרף את הפה להרבה הרבה זמן
והפה הגדול זה הדבר היחידי שהיה לו, אברם גרנט הוא סיפור הצלחה ישראלי בכל קנה מידה ו…שימותו הקנאים כאן ובבריטניה הגדולה שנשארה עדיין גדולה בכדורגל אבל בכל השאר היא הופכת ליותר ויותר קטנה,ככה זה, אימפריות היו ונעלמו ועם ישראל חי
אני מסכים בהחלט שמגיע לגרנט שייכנס להסטוריית הספורט הישראלית בגלל הישגיו בצ'לסי – אם בגללו ואם למרותו – כי הרי הצלחותיו בנבחרת ישראל היו נדירות ביותר.
אבל אני גם מסכים ב-100% במה שניכתב על שרף (אגב, הוא טוען לשורשים בת-גלימיים!). קראתם את ספרו האחרון? הוא וולגרי, בומבסטי, כותב כמו ילד בעממי (וזה אחרי שספרו עבר עריכה!), וקורע כל דבר הקשור בכדורגל הישראלי בשפה צ'חצ'חית שקשה להאמין שזו שפתו של מאמן נבחרת ישראל לשעבר. הוא גם עולה ומדבר רעות על ברקוביץ'. אבל קרה משהו, מין סולחה, וברקוביץ' כתב הקדמה חיובית על שרף המאמן.
אמרתי קצת בצחוק שאני "המאמן הגדול בכל הזמנים בכדורגל שהוא בת-גלימי" כי כל מה שאני עשיתי היה לאמן את אוניברסיטת אדלפי לנצחון באליפות המכללות של 1974-5.
רובי יאנג, מנגד, הגיע מארה"ב לביתר ת"א כשהם היו על הפנים,
והוא הציל אותם מירידה! אז התואר מגיע לו! (אבל אולי אני "שחקן הכדורגל מס' 1 שצמח בבת-גלים"?…)
בנוגע לגרנט מדובר בהצלחה הנוכחית ולא בריזומה העבר נאחל לו עתיד מזהיר.
שלמה שרף זה בדיחה וולגרית לא מוצלחת אשר מתגאה בסגנון הבוטה שלו ולכן נותנים לו להחזיק מיקרופון, אחרי הכל לא עושים "מבחנים פסיכוטנים" לשכמותו, בתרבות הרייטינג כנראה שיש לו "בית כיסא" של כבוד,באשר לשורשיו הבת-גלימים נו מילא גם לעשב שוטה ישנם שורשים ובבת גלים צמחו כמה כאלה שנעלמו עם חולןת הים.
בנוגע להומור שלך אני חייב לציין שהוא מצויין וגם מוסיף חיים כאן,שנחיה ונהיה בריאים
להחזיק אצבעות למכבי בפיינל-פור כי הם הולכים לקחת הפעם ולא בפעם הראשונה את אליפות אירופה
קדימה מכבי בת-גלים
חג העצמאות קרב ובא ואי אפשר שלא לחוש את ההכנות לחגיגה הקרבה,הדגלים מתנוססים,שירים של פעם מושמעים,יש משהו מתקתק באויר.
נזכרתי הבוקר באירועים המכוננים שחווינו בראשית המדינה,ביה'ס הנחיל לנו את המושגים של עצמאות קוממיות חופש חרות והוקדשה לכך תשומת לב רבה,אח'כ היו הקומזיצים בים על הכרמל ומתחת לכל עץ רענן,מצעדי המחולות בהדר והכל תמים יפה וכחול לבן בלי פטישים וללא תרסיסים לא יאומן, גולת הכותרת היו מצעדי צה'ל אשר צעדו בחיפה ממש ממש אצלינו בפאתי השכונה כביש ת'א חיפה זה ארע ב-53 חמש שנים למדינה ובשלטי החוצות של אז כתבו "רוני וצהלי חיפה בבוא צה'ל בשערייך"
ב-56 שמונה למדינה נוכח קהל אלפים השתתפו גם 12 מטוסי קרב אוראגן במטס אווירי מרשים תוך כדי המצעד. זכינו לכך גם ב-60 ו-63 האחרון בחיפה היה ב-66 בשבעים ושלוש החליטו להפסיק את מסורת המצעדים.
הזכרונות האישים שלי מאותם מצעדים הינם של עייפות קשה אחרי לילה נטול שינה והתייצבות על שולי המסלול שעות לפני כדי לתפוס מקום כך היה הז'רגון ובעת המצעד עצמו נעמדו הצופים על רגליהם ומי שהיה פחות ממטר שישים הבחין במקרה הטוב בראשים ובד'כ בישבני המתקהלים,אבל זה לא העיב על השמחה,שנים אח'כ ב-60 זכיתי לצעוד כחייל עברי צנחן בקורס מכי'ם או משהו כזה עם מבט קשוח אוחז את העוזי ומתעלם מקריאות העידוד של הורי שמחאו כף לאידישה סולדט נציג המשפחה, הוי הורי היקרים כמה אני מתגעגע אליכם ואל אותם זמנים
היו זמנים היו זמנים
חג עצמאות שמח חברים ,הייתם מאמינים שעברו שישים שנים ?!
לכל קוראי האתר שלום.
אך אתמול הזכרנו את שואת עמינו באירופהעם עלית שלטונו של צורר היהודים היטלר ימח שמו בגרמניה
הזכרנו לדורות הצעירים שאינם דור שני.שלישיץ או אפילו רביעי לשואה וראו איזה סמל של מדינת ישראל
מיצג את המדינה ביום הזה באוושויץ לו אחר מאשר
ראש המטההכללי של צבא ההגנה של ישראל.ושל מאמן הכדור רגל שלצלסי. הלו הוא אברם גרנט ואשר לו מגיע שפו גדול הן על ניצחותו בזמן האחרון והן על
ענידת הסרט השחור עם הטלאי הצהוב.ונסיעתו מיד אחרי המשחק לאושויץ. לאברם אני מאחל עוד הרבה ניצחונות ןשימשיך לפאר את מדינת ישראל במהלכו.
אנני יודע עם הוא קורא באתר אבל מנני דיויד מרגוליס כו לחיעלה והצלח.ולתפארת מדינת ישראל,
ואולי בשנה הבאה ביום העצמאות נראה אותו מדליק
משואהבערב יום העצמאות ה-61 בהר הרצלבהחלט מגיע לו.לתפארת מדינת ישראל.
הזכירו כמה כותבים לפניאת מצעדי יום העצמאות
שצעדו בחיפה עירנו לי היה הכבודלצעוד בשנים אחד בחיפה ואחד בירושלים בירתנו.
ואם לא שתם לב עברתיביעףלעבר יום העצמאות ה-60
למדינתו.אך עוד קודם נזכור את לוחמינו אשר חרפו
נפשם למען המדינה במלחמת השחרור. מבצע סיני.
מלחמת ששת הימים.מלחמת יום הכיפורים. שלום הגליל. מלחמתלבנון השניה וכל אותם שנהרגו בפעולות האיבה מצד אובינו ופעולות המחתרות בזמנם. ולכן אני מרכיןראש לכולם.ופרטאחרי שאניעצמי עברתי שתי מלחמות בצבא הקבע ביום הכיפורים בתעלת סואץ.ומלחמחת שלום הגליל.
ואי לכךלו נותר לי לאחל לכל בית ישראליום עצמאות שמח ומי יתןושלום אמת ישרור על אדמודינו לעולמי עד.
חג ע צ מ א ו ת שמח לכל בית ישראל
ממני דיויד(מרגוליס)מרגלית.
שלום לכם אחי בנכר.
מקריאה רצופה באתר אני קורא את כל הכתבות של משה
בפגשתי האחונה עם יורם לונבנברג הבנתי כי גם אתה משה עברתה סוג של ניתוח בברך. אז קודם כל תן לי לאחל לך החלמה מהירה ושתמשיך לרוץ כמו שרצת בנעוריך. שמחתי לפגוש אותך ואת אילנה בת כיתי באותו ערב נוסטלגיה באולמי הקונקרסים ואלו לדקות
ספורות כי מיד נמשכתה לעוד בת גלימים גאים באותו
ערב.אני מאוד מקווה כי בקרוב תשובו לביקור בישראל
ואז אולי נוכל להפגש יותר ולהעלות זכרונות נשכחים מן העבר הרחוק.בכתבה הקודמת צינתי את מצעדי יום העצמאות זכורני כיצד הצעדתה אותנו
ברחובות בת גלים לקראת אותו מצעד בשנות השישים
כאשר צעדתי בראש הטור כמתופף.
ועד כאן להפעם ממני שוב החלמה מהירה ואשמח לשמוע ממך בקרוב ולצורך כך אני מצרף את מספרי הטלפון שלי הן בבית והן הניד. בבית0074245886
והניד0522795071 והדואר האלקטרני הוא כדלקמן
doris mar @013.net
ועד הפעם הבאה שנפגש היו שלום וחג עצמאות שמח
ממנידיויד(מרגוליס)מרגלית.
.
פרץ נוסטלגי חזק, רציתי רק להוסיף לאותה תמימות כחול לבן אותה תאר יפה בן-צבי איך היו מקשטים באמצעים הדלים של אז את המרפסות למי שהיה ואת חזיתות הבתים ביצירתיות רבה עם תמונות, זרי פרחים דגלים ודגלונים שנעשו במלאכת יד ותפירה במעין חרדת קודש,טוב אני כמובן מדברת על השנים הראשונות כאשר שום דבר לאומי ממלכתי לא היה מובן מאליו והכל נראה בחזקת נס גדול היה לנו פה ועוד משהו שלפתע נזכרתי,על ההופעה החגיגית בבית הספר, חוייבנו בתלבושת אחידה שכללה לבנות חצאיות פליסה כחולות לבנים מכנסי חאקי אתא עם חולצות לבנות מעומלנות והיינו מאושרים ובטוחים כי השיר שנכתב ע'י אלתרמן "מגש הכסף" היה עלינו,נכון שהיום המצב שונה וטוב שכך אבל איש בימינו לא יבין בדיוק את ההתרגשות שהיתה מנת חלקינו, אז שלום שלום וחג-שמח
המתוח והתזזיתי של מכבי בחרתי למצוא מרגוע כאן ולשמחתי כצפוי הובלתם אותי למחוזות מופלאים,הלוואי שכך יהיה גם במשחק.
אני למשל זוכר את המושג ילדי תש"ח היינו אלה שנולדו ב-48 ובעקר המאושרים והמעטים שיצאו לאויר העולם בדיוק עם הכרזת המדינה ה' באייר תש"ח.
ילדים אלה למרות היותם צעירים במקצת מבני גילי קבלו יחס מיוחד באירועים ואיזכורים שהפכו אותם לנחלת הכלל.
עכשיו הילדים הללו מתקבלים בכבוד רב למועדון השישים המורכב מבני שישים ומעלה אם תרצו "הקשישים" היי היי זה לא נורא, אל בהלה, אז מה נאחל לכם ? שתראו קצת יותר טוב מהמדינה ותכנסו לעידן הזיקנה ללא פחד ומורא בנפש חפצה עם חיוניות נעורים כמו,כמו בבת-גלים
ידעתי שהאתר של מכבי בת-גלים יביא את המזל והוא הגיע ב ג ד ו ל אז עכשיו לגמר הגדול ביום ראשון עם הנצחון.
קדימה מכבי בת-גלים
אתה הרי מבין לא קטן בכדורסל ומשמש נציג ופרשן מומחה בעניין, זה אמנם לא אן.בי.איי אבל דוקטורט באירופה כן. הלא כן ?
שלום לכם ידידי.
לא יעזור לכם דבר אבל הגענו לתודעת העולם בספורט
וראו מתי ידידי בין יום השואה וגבורה לבין יום עצמאותנו ה-60 נצחונו של אברם גרנט וצלסי ערב יום השואה וניצחונו הגדול של צביקה שרף הערב בפנלי פור בספרד ונקוה כי ביום ראשון בסמוךליום העצמאות
מכבי שלנו מכבי תל אביב תביא את גביע אירופה בחזרה לתל אביב וכולנו נצא לכיכרות לרקוד עוד ניצחון וזו משאלת לב אישית מה אומרים ידידי הד"ר
לספורט מנחם לס ורובי ינג ועוד ספורטאי ישראל. באשר הם. ננצח או לו ננצח או לו כניצח דוד את
גולית.אז עד אחרי יום ראשון החזיקו אצבעות
והלוי יהיהלנו חג עצמאות שמח באמת
שלכם דיויד(_מרגוליס) מרגלית.
.
אהלן ידידי.
עכשו כבר ברור מי תהיה המתמודדת הבאה של מכבי
תל-אביב בגמר סל הארופי הלוא היה צסק"א מוסקבה
והאם גם הפעם נוכל לשיר הו הא מה קרה צסק"א אכלה
אותה אני מאד מקווה כי מכבי תל-אביב תעשה זאת
ותביא את הגביע לתל-אביב פעם נוספת לכבוד יום עצמעותנוה-60.אנני יודע מה יגדו הד"ר לספורט
מנחם לס או רובי ינג אבל לי לא איכפת אני ישראלי
ואני רוצה גביע בבית.ופרט ביום העצמאותה-60
למדינתנו ואז נירקוד שבעתים בככרותו ואז בפה מלא
נוכל להגיד כדברי טל ברודי אנחנו על המפה ונשארים על המפה כפי שהכריז ב-1977 במשחק הגמר
המפוסםאז מצטרפים לדעתי ועם כן אז בואו ונחזיק
אצבעות להמאמן הקבוצה ולשחקניו שיביאו את הגביע הביתה עלו והצליחו כדברי המשורריםונזכה חעוד ניצחון של דוד על גולית ערב יום עצמאותנו
עלו והצליחו כדברי המשורר חזק חזק ואמץ.
ןזה הכל להפעם.
שלכם דיויד (מרגוליס) מרגלית.
כל הכבוד למכבי תל-אביב ולמאמן צביקה שרף.
מי היה מאמין בתחילת העונה שמכבי ת-א תעפיל לגמר הארופאי.?
בהצלחה ביום ראשון.
חברים,
לפני שבוע נוכחנו במסיבה נהדרת, שערכו נעמי ודרור לכבוד יורם.
ימים ספורים לאחר מכן בילינו יחדיובמסעדת הכדרים על שפת הים.
לך יורם אנו מאחלים המשך החלמה מהירה ושתחזור לאיתנך מהר!
ואני עדיין מרוגז,
אם ראיתם איך הרוסים קרעו לקבוצה שלי, באיירן מינכן, את הצורה, תבינו מדוע.
ועם זאת, החיים יפים. ברכות לכולם, מוקה
במסגרת העבודה נקלעתי למפגש בו דובר על אפשרות של הנחת דשא מלאכותי בפרוייקט מסויים, מן הון להון, דשא פה דשא שם, יוצא לדבר על תולדות הדשא בארצינו ואז סופר לי כי רק בשנות החמישים שתלו {ככה זה נקרא אז} דשא באיצטדיון קרית אליעזר וראש העיר דאז אבא חושי דרש כי ישתלו דשא בככר חדשה שנבנתה מחדש בבת גלים וזו אותה כיכר ירוקה במרכז השכונה הזכורה לטוב,רובנו נתקלנו לראשונה בפלא הדשא בכיכר,אותה כיכר שביום העצמאות כל שנה היתה במוקד החגיגות ובימי שישי ערבי כיתה וכו,אלה היו 60 שניות לטובת הדשא הירוק מלפני כמעט 60 שנה. חג שמח וירוק
אני כותה קבוע באתר נחמד הנקרא
HOOPS.CO.IL
אני שמח לתרום שם כי האתר הוקם ע"י שני צעירים בעלי משפחות בהשקעה די גדולה, אבל בכ"ז עשו זאת מאהבת כדורסל.
אז אתמול כתבתי מאמר שקראתי לו
"מדוע אני שונא את הספארס" וניסיתי לתת לצעירי מבט קצת יותר אקדמאי על הגורמים לאדם לאהוד קבוצה מסויימת. ניסיתי לתרגם לעברית כמה מושגים וקראתי להם (לסיבות לאהדת קבוצה) "נושאי הדגל", "אחוות אחים", "אשרי יתום אני" וכו וכו.
אוקיי. עכשיו אגיע לעיקר:
קבלתי עשרות תגובות. ביניהן תגובות של שונאי מכבי ת"א שהנצחון אכל אותם (גם אני לא אוהב אותם במיוחד, אבל זה משהו אישי כבר)
אבל מכאן ועד להתאבל שניצחו? לצעוק ש-שמעון מזרחי יתאבד? שמישהו מירושלים (בוודאי בית"רי. ?זוכרים מה הם עשו פעם לזהיר ערמאלי?) יכתוב ש-"כל ת"א תישרף" (כי מכבי ת"א ולא הפועל י"ם – כך אני מניח – ניצחו ועלו לגמר אליפות אירופה?)
ברור שכמה מהכותבים הם צעירים, אך השנאה והקנאה הזאת! ממש לא להאמין.
אז בהזדמנות זאת אני שולח שיר שקבלתי שחימם לי את הלב אחרי הקללות "שמעון מזרחי – נאצי מלוכלך. שתישרף עם כל מכבי העיליסטית והסנובית שהורסת את כל הכדורסל הישראלי"
אז הנה הוא השיר:
י
ישראל – אני "חולה" עלייך!
ישראל בת שישים
דייויד סלע
בימים בהם אנו מהלכים עם הראש מורכן,
כשצרות נופלות עלינו – מכאן ומכאן,
בימים בהם אוחז בנו מן ייאוש,
ועמישראל נראה פתאום – קצת חלוש,
בימים כאלה – אספר אודות נפלאותייך –
מדינת ישראל – אני "חולה" עלייך!!!
בזמן שהעיתונות צועקת "שחיתות",
והטלוויזיה מיד אחריה צווחת ברהיטות,
ש – "ברור שאיבדנו את הכיוון –
כולם גנבים ואין אף פוליטיקאי הגון ",
בימים כאלה – אספר סיפור אהבה –
ביני – סתם אזרח פשוט – ובין המדינה.
כי המדינה הזאת – כמו אישה מופלאה,
לעיתים מסתורית, לעיתים פרועה,
היא יפה ומאתגרת, היא מריחה נפלא,
וכשצריך – אוספת היא אותי אליה בחמלה,
היא מגלה בי דברים שאפילו אני אינני מכיר –
והסקס איתה – גם בגיל שישים – הוא פשוט אדיר!
כי המדינה הזאת היא גם תושביה,
אלה שבאו מכול פינות העולם – דווקא אליה,
אמנם מעט רעים, כמו בכל מקום, אכן,
אך בכל יום ויום אני אומר שיתכן –
שבגלל חלק מאלה שפה – אלה הטובים,
שווה לחיות פה – לעולמי עולמים!!!
כי המדינה הזאת היא גם נופים,
איפה בעולם אחווה עוד כאלה חוויות וריגושים,
כמו לרדת לים המלח ביום אביב,
או לצפות מהגולן בכינרת – זה ממש מגניב,
או ליהנות מהזריחה מעל פסגת הר הצופים,
מכל מקום שאביט – נופים ועוד נופים.
כי המדינה הזאת היא גם ריחות,
היש עוד מקום בו כה נפלאות הפריחות,
וריח הפרדסים בשעת בקיעת ניצת התפוז,
כמה נפלא! מי בכלל ירצה מפה לזוז?
וריח המלוח, וריחו הנפלא של הירדן,
האמינו לי – ממש אין על מה להתלונן.
כי המדינה הזאת היא גם קולות,
איפה בעולם יש עוד בליל כזה של מקהלות,
בכל השפות והסלנג שרק אפשר,
וכל זה יהיה פה – גם מחר,
וזה עושה את החיים פה כה מעניינים,
זה מוכר, זה שלי, זה נעים!
כי המדינה הזאת היא גם סמלים בליבי,
ואני רוצה להודות לך, אלי,
שנתת לי לחיות במקום כה נפלא –
בו יש סיבה לחיות, בהחלט יש על מה,
שבו שירת ההמנון, הדגל, חזרה מחו"ל ועוד –
מעלים לחלוחית בעיניי, ואני נרגש מאוד!
כי המדינה הזאת היא גם חברים,
איפה יש עוד בעולם כאלה אנשים,
רק בנכר אתה לומד להעריך את העוצמה,
של חברות ישראלית, חבר אמיתי, חברה,
חברים שאוהבים אותך, אוהבים מאוד,
אנשים שאיתם אתה רוצה להיות – עוד ועוד.
כי המדינה הזאת היא כל כך הרבה,
שאם רק אבחר – אראה גם אראה,
שזה המקום הכי נפלא בעולם, למרות –
שחיתות, מרמה, גניבות ומריבות.
ולכן ישראל אהובתי – אל נא תעלבי ממשנאייך-
אני, אזרח פשוט – פשוט חולה עלייך!!!
איזה שיר מדהים ומחמם את הלב.
ממש תגובה לכל שונאינו.
יישר כוח.
כולנו כאן בארץ מרגישים וחווים את מילות השיר יום-יום, אך רק מעטים מאיתנו יודעים להביע זאת במילים.
לא שמעתי על כותב השיר. האם אתה יודע פרטים
ןאל תתרגש מאוהדי כדורסל שמתפללים ששמעון מזרחי יתאבד ושמכבי ת"א יחד עם כל ת"א תישרף. אלה בעיקר צעירים חמומי מוח, אבל כשיגיע היום והם בצבא – הם יגנו עליך בגופם ונפשם.?
שיר כזה גורם לצביטה רצינית בלב לכל ישראלי החי בגולה כי כך התגלגל גורל חייו, ועכשיו כבר אי אפשר לשנות את הקיים. שיר כזה מוציא את העוקץ מ-"ששמעון מזרחי יישרף עם כל מכבי", ו"מכבי הורסת את הכדורסל הישראלי" כי כולנו מכירים את הדרק שבארץ, אבל דרק כזה (ויותר) קיים היום בכל מדינה בעולם. אבל בארץ יש את החברים, הריחות, והרעשים (וואללה רעש הגלים הפוגעים בעמודי הקזינו!) שמחפים על כל העוונות!
חג עצמאות שמח.
אני גר בדרום פלורידה, באזור פאלם-ביץ', והאוכלוסיה כאן היא לפחות 30% יהודים (לא כל כך הרבה ישראלים: הישראלים גרים בהמונם בצפון מיאמי, מיאמי ביץ', דייוי, הלנדל, הוליווד, ופורט לוטרדייל שם להרבה מהם עסקים בשוקי פישפשים, חנויות "חוף, (בגדי ים, סקי) ויהלומים) וגם כאן ישנן השבוע חגיגות יום העצמאות מכאן ועד להודעה חדשה: קרנבלים, פסטיבלים, אוכל ישראלי, אומנים מהארץ, ומה לא. אבל למי יש חשק להשתתף בחגיגות יום ההולדת של ישראל במקום כמו עירי, צפון פאלם-ביץ'?
אז תשמחו ותהנו, והסיבה היחידה שאני לא בארץ עכשיו היא שסיגל בתי עומדת ללדת בת בהוד השרון בסוף אוגוסט, ודחינו את הטיסה ב-3 חודשים!
LET'S GO MACCABBI TEL-AVIV!!!!!!!!!!!!!!!ב
איזו תבוסה – חבל…..
לא נורא באמת לא נורא ואני גם לא הייתי אומר תבוסה.
כמו כל דבר בחיים צריך להתמקד בחיובי ובאמת.
והאמת הרוסים יותר טובים יותר מלוטשים בקיצור כמו שאומרים היום הם יותר טובים ומגיע להם .וזה לצערינו מה יש!!
עונה טובה למכבי באירופה כל הכבוד להם.
יאללה בת גלים חג שמח לכם.
של משחק גמר לאליפות אירופה כשמכבי ת'א מישראל מגיעה למקום שני בכדורסל.
לפני 63 שנים הייתם מספרים כי קבוצה של מדינת ישראל תהיה מקום שני בגמר אירופה איש לא היה מאמין. שלא לדבר על הפתעות וניסים הרבה הרבה יותר מדהימים שהוכחנו לאירופה ולעולם כולו שאותנו לא מנצחים. בסופו של דבר איך אומרים בשיר הזה "זה רק ספורט"
חג עצמאות שמח.
חברה, הרבה מאיתנו הם עכברי ספורט חולים. אני בוודאי עכבר ספורט גוסס. אולי אפילו כבר מתתי. אבל יש לי רושם ש-90% מהקוראים כאן לא יודעים בדיוק על מה אנחנו מדברים (אם-כי בארץ אני יודע מה 'קורה: כל המדינה – דודות וסבתות והכל – הם בעניין המשחק לשעתיים בלי להבין בדיוק מה משמעות המשחק)
אז בואו ניזהר לא להפוך מדור נפלא זה למדור ספורט.
אבל אם כבר דברתם על צ'סק"א, אז אני יודע די הרבה על הקבוצה. היא היחידה באירופה המנוהלת בסטייל של
NBA
עם באדג'ט של נבא, ושחקנים ברמה של "כמעט" נבא. גם המשכורות שם ענקיות כי הקבוצה (שפעם היתה קבוצת "הצבא האדום") היא בבעלות מאפיונר רוסי, ביליונר, חבר של דויד סטרן הקומישיונר של הנבא, ששלח את מנהל הקבוצה לבלות עונה שלמה עם קבוצות נבא כדי להעתיק את כל דרכי השיווק, הפירסום, וכו'. צ'סק"א תהיה הקבוצה הראשונה באירופה להרוויח כסף. כל האחרות (כולל מכבי) מוציאות יותר מההכנסות, אפילו שיד אליהו מפוצץ כל משחק בינלאומי
.
אז כשמדברים על צ'סק,א ומכבי ת"א מדברים על שני דברים שונים, ולדעתי מכבי השיגה הישג נהדר בהגיעה לגמר, אם-כי במשחק הגמר עצמו היא היתה צריכה מחצית שנייה כמו מחצית ראשונה
.
זהו.
אנסה להפסיק לדסקס ספורט כאן, אלא אם-כן מוקמת קבוצת הוקי חדשה בבת גלים!
ק
שלום חברה.
אנני מבין גדול במשחק הכדור סל אבל הפסד בגמר היורוליג ולהגיע למקום השני בארופה זהו הישג לו מבוטל ופרטת לאור העובדה שמכבי תל-אביב עברה עונה
לו קלה עם הרבה שחקנים שנפצעו. ולמרות הכל היגיעו
לגמר ולדעתי למקום מאד מכובד בכדור סל הארופי.
ולכן מגיע לקבוצה.לשחקנים.למאמן.ולהנהלת הקבוצה
כל הכבוד.
וערב יום העצמאות ה-60 למדינתו בו נשמח בך.
וצודק מנחם לס אין האתר הזה אתר לפרשנות ספורט.
ושוב חג שמח לכולם ממני.
דיויד(מרגוליס) מרגלית.
מה משתוללים כולם? מכבי ת"א זאת קבוצה ישראלית? משחקים בה 2 ישראלים על הפארקט רק בגלל "חוק הרוסים" אחרת הקבוצה כולה היתה 100% שחורים אמריקאים נושאי דגל המכבים! הירגעו. אין בין זה לבין "הישג ישראלי" שום דבר מהמשותף
צבי, אני לא מבין מה קרה לך. האם חטפת מכת שמש כמעט פטאלית על שפת הים בבת גלים, או אולי ניכנס לך יותר מדי מלח לראש ממי הים, אחרת אני לא יכול להאמין שכתבת מה שכתבת.
הבטחתי שלא אכתוב יותר ספורט, אך תגובתו של חברי הטוב צבי (אחרי שייקרא תגובה זאת אני בטוח שהוא לא יהיה יותר חבר שלי!) קוממה אותי מאד. צבי מבין ספורט (סליחה, עד תגובתו חשבתי שהוא מבין ספורט), אז אני כותב אליו מכתב פתוח:
צבי? מה קרה? איבדת את הצפון? מה עניין מספר הזרים במכבי להיותה אלופת ישראל ונציגת המדינה עם שחקנים שהם בעיקר אמריקאים שחורים.
אז צבי, פעם אמרת לי שהכדורגל היחיד שאתה אוהב זה הכדורגל האנגלי. אז לך לאתר של "ארסנל פוטבול קלוב" ויתברר לך מהר מאד שבכל ה-11 אין אפילו אנגלי אחד.
וכמה שחקני הבוסטון סלטיקס נולדו, או חיו, או אפילו ביקרו בבוסטון, לפני שבוסטון בחרה בהם?
היום הספורט הוא מקצועי. רק אם היתה מתפתחת היום קבוצת הוקי בת-גלים, רוב הילדים בה יהיו בת גלימיים. כמעט שאין יותר :"תוצרת בית" (כמה משחקני מכבי חיפה גדלו במוידון?. רק בקבוצות חובבניות או קבוצות ילדים רוב המשתתפים הם בני המקום.
ומלבד זאת, שמת לב כיצד ביינום ושארפ ואמריקאים אחרים לחמו על המגרש ונתנו נפשם? ז"א שרוח ומסורת המכבים ניכנסה אליהם,
והם מייצגים את מכבי ת"א ואת המדינה בדיוק כאילו נולדו ליד מגרש מכבי ת"א הישן ברח' המלך ג'ורג'!
תגיד לי, האם אתה צבי סגל או צבי שוברט? אני בטוח ששוברט כי עם סגל איבדנו קשר מזמן ומה שלא עשינו למצאו למיפגש – לא עזר. אגב, לאלה שלא יודעים (אם איכפת לכם) צבי סגל היה הבוגד היחיד מכל שחייני בת גלים ששחה בהפועל חיפה ולמיטב ידיעתי – אפילו היה אלוף ישראל ומחזיק השיא תקופה מסויימת ב-100 מ' גב
אוקיי, צבי, חייב הייתי להכניס עוד כמה מילים:
אם אתה שוברט, אז אני חולה כדורגל אנגלי לא פחות ממך. קורא יום-יום לפחות צהובון אחד
לשמוע את הרכילויות האחרונות. אז אחרי שצ'לסי ניצחה את ליברפול במשחק השני, הדיילי מירור יצא בכותרת ענק על עמוד שלם,
ALL- ENGLAND EURO FINAL
(אגב, הם יכלו לצאת באותה כותרת עוד לפני המשחק הראשון בין ליברפול וצ'לסי) כי בגמר הרי תשחקנה מנצ'סטר יונייטד נגד צ'לסי. אז סתם 'מישן כיף' ניכנסתי לאתרים שלהם (מה עוד יכול פנסיונר כמוני לעשות ביום שהזהירו אותנו מלהיכנס למים כי כמה סירות טלפנו שראו להקת כרישים לא רחוק מהחוף שלנו בפאלם ביץ') וספרתי את מספר האנגלים בקבוצות:
1. מאמנים – 0 (ישראלי ואירי)
2. שחקנים אנגלים – במקרה הטוב 7 (כמה מהם יכולים להיות וולשים, סקוטים, או אירים – לא בדקתי). ז"א שקצת מיותר משני שליש השחקנים ב-"אול =אינגלנד פיינל" אינם אנגלים כלל וכלל!
.
צבישלום!
מסכים איתך בקשר לשחקני מכבי הלא ישראלים.
אך מנחם צודק היום הספורט הוא כלל עולמי .
בקיצור כסף מדבר פה בספורט הרבה כסף.
לא גאוה ולא אבטיחים
כמובן שאני יכול לצלצל אליו ולשאול, אך אני מעדיף שהוא יקבל את המסר מכאן!
לארי ברגר ברכות חמות לך ליום ההולדת עד 120!!!!
השאר בקשר .
אילנה ומוישיק מולכו
את השמחה הזאת יש לכבד בזכרון לחללי צ.ה.ל
בבתי הקברות ישנם נופלים מב-גלים יהי זכרם ברוך.
לארי ברגר – איחולים וברכות ליום ההולדת !!!
לכל חללי צה"ל ולא רק לנופלים מבת-גלים – יהי זכרם ברוך.
לחללי פעולות האיבה – השם ינקום דמם !!!
חג עצמאות שמח לכל חברינו בני בת גלים באשר הם.
מכבי תל אביב", יש שם זרים ויש שם ישראלים- דרך אגב דרק שארפ נשוי מזמן לישראלית – החשוב הוא שזאת קבוצה ישראלית ואלפי אוהדים מגיעים עם דגלי ישראל לאירופה והדגלים מתנופפים ביציאים, שם באדמה היכן שנרצחו בני עמנו. זהו הנצחון האמיתי !!
חג שמח לכל עם ישראל.
ארי ברגר ידידי.
רק הבוקר קראתי את ברכתו של משה מולכו ליום הולדתך. אז קבל ממני צרור ברכות ואני מאחל לך עוד הרבה שנים טובותובעיקר בריאות אז עד מאה ועשרים כמו אחד בן עשרים.
שלך כתמיד חברך. דיויד(מרגוליס)מרגלית.
נאוה ואהרון יקרים,
כאן ממש "פתחתם את הדלת" להרבה סיפורים על תפיסת גלים ובאמתחתי סיפורים רבים. ראשית הדרך החלה עם "נחיתת" חיים ארלוזרוב בחוף בת גלים. כל בת גלימי גאה רכב על חגורת ההצלה מאניה זאת במשך שנים עד שאחרוני החגורות נעלמו כלא היו. אלה היו חגורות בצבע חאקי בצורת שני צנורות אויר מחוברים באורך כמטר ובקוטר של כ-10 ס"מ. אפשר היה לנפח בפה דרך צינורית שחורה שהסתיימה בשסתום. תפיסת הגל נעשתה ע"י צפייה לגל במקום במים בו הגל מתחיל בתהליך התנפצותו. היינו שוכבים על הבטן וכשהגל התקרב התחלנו לחתור בידיים ולהכות ברגליים על מנת לקבל תאוצה שתביא אותנו למורד הגל. את השאר הנחנו לגל לעשות עבורנו. הכייף הגדול ביותר היה להרגיש שהגל תפס אותנו ולרדת אל תחתית הגל וללוותו עד החוף.
כשנעלמו החגורות השתמשנו בקרשים שטוחים אותם החזקנו בשתי ידיים. כדי לקבל תאוצה בעטנו ברגליים בסגנון חתירה וחתרנו ביד אחת עד שהגל תפס אותנו ואז אחזנו את הקרש בשתי הידיים. אם היה ברשותך זוג סנפירים זה עזר שבעתיים לתפוס את הגל.
במרוצת הזמן למדנו לתפוס גלים ללא שום אמצעי עזר, פשוט בתזמון נכון שחינו במהירות וכשהרגשנו שהגל מושך אותנו איתו הצמדנו את הידיים לצדי הגוף וכך ירדנו במורד הגל. זה היה עבורי הכייף הגדול ביותר.
אלופי החסקות והגלים-סיפורים מופלאים בקרוב כאן
רובי יאנג
נתבקשתי ביחד עם דני משיח על ידי נאוה, אקי וגולן מאתר "בת גלים" לספר חוויות תפיסת גלים מהעבר. הסיפור בקטע הקודם הועבר לאתרו של יורם מלצר היום וסיפורים נוספים יועברו בקרוב. בינתיים איחולי מזל טוב ליום הולדתך, ארי ברגר וכמובן גם לך ידידי היקר מוישיק מולכו שנולד בחמישי למאי לפני עשרות שנים.
פורסם: שלישי אפר' 08, 2008 6:42 am נושא ההודעה: סיפור מספר 2 -"חסקה-צוללת ושמעון שלפנברג
——————————————————————————–
שירתתי בסדנא בבת גלים כששיחקתי בהפועל חיפה ושמעון שלפנברג שירת בחיל הים והוא שיחק במכבי חיפה. עובדה זאת לא מנעה מאיתנו להיות חברים טובים ולהשתתף בהרפתקאות משותפות. ובכן, בהרבה הפסקות צהרים בצבא יצאנו כל אחד מהמחנה שלו ל"שאוף אויר ים" כמובן בחוף בת גלים הפתוח. כך שב-12:01 כבר ניצבנו בחוף שם היתה בבעלותי איזו חסקה עתיקה שנראתה כמו קרש גדול משהו כמו שלשה מטר אורך על מטר רוחב ושטוחה כמו החזה של טויגי הדוגמנית הראשונה בהיסטוריה. לא רק שהחסקה היתה שטוחה היא גם "אהבה" לשתות מים, בעיקר מים מלוחים! להערכתי היא יכלה לשאת עומס של שני חיילים בריאים לא יותר מחצי שעה. ובכן, לשמעון ולי עובדה זאת לא הפריעה כלל, מה כבר יכול לקרות לשני חיילי צ"הל. וכך יצאנו תכופות לטיולי חסקה מהנים. היינו מגיעים לחוף, חולצים נעליים משחררים את החסקה מהשרשרת שנעלה אותה (מי בכלל חשב לגנוב אותה?), לוקחים את המשוט ויוצאים לים. בדקות הראשונות עמדנו עליה בגאווה, שמעון בחלקה הקדמי ואני חותר בחלק האחורי. כשהגענו לעומק החסקה כבר הפכה לצוללת! אם פלוני היה מגיע לחוף באותה שעה הוא היה יכול לראות שני חיילים במדים "עומדים על המים" עם משוט בידיו של אחד מהם ולפליאתו הם מתקדמים לעבר החוף והגלים שוטפים את רגליהם היחפות…
יום אחד היו גלים די גבוהים. יצאנו ללא בעיות וכשעברנו את הגלים אמרתי לשמעון להיות מוכן!! הוא שאל: להיות מוכן למה? אבל זה כבר היה מאוחר שכן אני כבר ראיתי את הגל מתרומם מאחורי. ידעתי בודאות שלחסקה-צוללת מלאת מים כזאת הסיכוי לתפוס גל הוא קטן מהסיכויים של מכבי תל אביב לזכות באליפות הכדורגל השנה.במרץ עצום חתרתי, שמעון עמד המום בחלק הקדמי של ה"צוללת". צעקתי אליו שיתקרב אלי כדי שהחרטום יציץ מעל המים. למרבה הפלא התחלנו לרדת במורד הגל ואז קרה מה שפחדתי שיקרה ומה ששמעון לא ידע שעלול לקרות. החרטום נכנס למים והתחיל לרדת יותר ויותר עד שנתקע בקרקע. עפנו באויר ונחתנו במי החורף הקרים של הים והחסקה מאחורינו מאימת לנחות עלינו. למזלנו היא בקושי התרוממה בגלל המים שבתוכה. יצאנו מהים מרוצים אבל רטובים עד לשד עצמותינו. באותו יום החלטתי למכור את ה"צוללת" אבל כמובן שלא היו הרבה קופצים על המציאה. השארתי אותה על החוף לא נעולה…לשמחתי לא ראיתי אותה יותר. שמעון ואני המשכנו לבוא לחוף ל"שאוף אויר ים" אבל דאגנו שתמיד יהיה איתנו כדורגל…
הכתבה הבאה נכתבה על ידי דני משיח לאתר "בת גלים" אני מקווה שאין לו התנגדות שגם קוראי יורם מלצר יהנו מהכתבה.
פורסם: שלישי אפר' 08, 2008 7:32 pm נושא ההודעה:
——————————————————————————–
תגובה מועתקת של דניאל משיח:
פורסם: שבת אפר' 05, 2008 7:28 pm נושא ההודעה: תפיסת גלים
——————————————————————————–
תפיסת גלים
אהלן אקי הזכרתי אותי בנשימה אחת עם רובי יאנג הגדול – תודה!
רובי עבד כמציל בתחנת ההצלה שהייתה ממוקמת ליד הטיילת הישנה ליד הבית של משפחת כהן מהקיוסק. כן היה חוף רחב ויפה עד "שגדולי האומה" החליפו את החול באספלט.
רובי אז היה מושא להערצה גם כשחקן וגם כמציל במיוחד עם סיפור ההצלה שלו בו הוא החיה אישה מבוגרת גם לאחר שהחליטו שהיא בר-מינן! סיפור שאני מספר תמיד לדור המצילים החדשים.
אנחנו כנערים היינו בין אלה שעשו צרות ,היינו נכנסים למים ותופסים גלים עם קרש הצמוד לחזה גם בדגל שחור למורת רוחם של המצילים כמדומני שהמצילים היו אז רובי דני בארוט היום פרופסור לפיזיקה גרעינית בארה"ב ועוזי חקלאי פנסיונר ודייג .
לאחר מכן בנינו בן דודי שמשון משיח ואני חסקה שהייתה עשויה מעצים שונים ומשונים מצופים בברזנט [פיברגלס היה משהו דמיוני] את הברזנט ציפינו בזפת שאותה מצאנו כגושים ליד הקזינו זפת שהמסנו על מדורה ואותה היינו מורחים על הברזנט כדי שלא יחדרו מים. את מסמרי הנחושת לחיזוק הברזנט לעצים היינו קונים בחנות לחומרי בניין של בגדדי מול הסדנה. כמובן שבגדדי שקל לנו את המסמרים על קרטון כדי להרוויח כמה גר'…
דגם נוסף של "סירה" הייתה פיילה מן ארגז מצעים ממתכת שהייתה נכנסת מתחת למיטה עם גלגלים ואותה היינו משיטים בעזרת מוט ארוך כמו גונדולה מתחת לקזינו.
לימים כשרובי היה בשיא תהילתו כשחקן ואנחנו היינו דור המצילים החדש היינו מחכים לים סוער כדי לתפוס גלים עם החסקה ממרחק עצום הים היה מתרומם כשהיינו בתחתית הגל כשהגל שלפנינו היה מסתיר את הבתים של בת-גלים וזו הייתה חגיגה בשבילנו.וכשהיינו תופסים את הגל מבלי ל"הכניס חרטום" ומגיעים עד לחוף החזה היה עומד להתפוצץ מרוב גאווה ! ומה לעשות שאותם "גדולי האומה" החליטו שהאספלט לא מספיק והם בנו לנו את שובר הגלים ששבר לנו את האפשרות והכף בתפיסת הגלים כמו פעם.
כן היו ימים במערב ( בים ).
_________________
פורסם: שני אפר' 14, 2008 4:30 am נושא ההודעה: חופי בת גלים של אז… לפני 40 שנה ויותר
——————————————————————————–
ביקשתם מידע על חופי בת גלים של אז, אנסה לתאר לכם את שאני זוכר. נא להשתמש בדמיונכם. ובכן במקום בו נמצאת היום "יוטבתה בעיר" והרכבל לסטלה היה "חוף הדייגים", חוף רומנטי ביותר בו זוגות מאוהבים "הביעו" את אהבתם זה לזו בערבים רומנטיים של בת גלים.
בהמשך החוף צפונה (למעשה יותר מזרחה) היה בית העולים ולפני כן מחנה צבאי בריטי, חוף זה היה עזוב ומוזנח במשך שנים רבות. ממקום זה למעשה התחילה המדרכה שהייתה ברוחב שני מטרים ונמשכה עד קפה קומפנייץ (היום מסעדג). שם הייתה רחבה של כ-10 מטרים לכוון הים ועד הקזינו. ברחבה זאת התמקמו כל יום דייגי החכות כשמתחתם מתנפצים הגלים בחומת הרחבה. אחרי שחצית את סוף שדרת בת גלים המשיכה המדרכה עד סופו של החוף הפתוח. הקזינו עמד לו על עמודים כשהגלים נכנסים מתחתיו. אחרי הקזינו באה רחבת הכניסה לבריכה כשהמלתחות ממש מתחתיו. אחרי הבריכה נמצא השטח החולי שלה שהיה ברוחב כעשרים מטרים ובאורך של כמאה מטרים. באמצע שטח החול היה בנוי מזח אל תוך הים שאפשר לאנשים להכנס ישירות למים עמוקים. שטח החול היה מוצל בהרבה סככות ובסופי שבוע כלומר בשבתות הוא היה עמוס במתרחצים. בין החול והים היתה בנויה גדר בטון שעצרה את הגלים. מסביב לכל שטח הבריכה וחוף הבריכה היתה בנויה גדר גבוהה שמטרתה היתה למנוע התפלחויות אל הבריכה. מעבר לשטח הבריכה התחיל החוף העירוני הפתוח כשהגדר הגבוהה מפרידה ביניהם. החוף הפתוח היה רחב והתחיל מהמדרכה של הבתים כשלשים מטרים עד הים ואורכו נמשך עד חומת חיל הים. החול היה מין זיפזיף לא כל כך נעים לרגליים יחפות.
הגלים היו ישרים וארוכים ונמשכו מחומת חיל הים, שם פנה החוף לכוון החוף השקט. בצד הדרומי התנפצו הגלים בחומת חוף הבריכה ובהמשך דרומה בחומת הבריכה עצמה. בין שטח הבריכה והמדרכה היה כביש מהשדרה עד החוף הפתוח שהסתיים במגרש כדורסל. לא היו שוברי גלים כלל בנמצא ולא היה חוף דתיים.
פורסם: רביעי אפר' 16, 2008 5:30 am נושא ההודעה: סיפור מספר 3 – מוני ידיד, החסקה ואני בבת גלים
——————————————————————————–
אנחנו על החסקה, מוני ידיד ואני מה אגיד לכם כשמוני הכניס את המשוט למים החסקה זינקה קדימה. מוני היה כל כך חזק שלא פעם ולא פעמיים הודענו לישראל מירובסקי, האחראי מטעם העיריה על החופים, להביא משוטים חדשים!! המשוטים שהיו עשויים מעץ לא תמיד עמדו נגד העוצמה של מוני (שנתיים מאוחר יותר כבר קיבלנו משוטים מאלומיניום). מכל מקום אנחנו יוצאים נגד הגלים הגבוהים שהגיעו לבת גלים באותו יום. דגל שחור מונף על מגדל המציל, הכנסנו בבוקר את המגדל הנייד כעשרים מטרים מהחוף. אסור למתרחצים לעבור את קו המגדל. מוני חותר בחזית החסקה ואני מאחוריו, הגלים מתנפצים-נשברים בכח עצום כ-200 מטרים מהחוף. אנו מחכים ל"שטיל", מין רגיעה קלה של כמה שניות בהתנפצות הגלים. מוני צועק "קדימה" ואנחנו חותרים בכח איימים לעומק, גלים ענקיים לפנינו מתחילים להתרומם, אנחנו חייבים לצאת לעומק לפני שהם נשברים עלינו ומעיפים אותנו "קיביני-מט" מהחסקה. אנחנו עולים ויורדים על הגלים העצומים שעדיין לא נשברו. אנחנו כבר "רואים את האור בסוף המנהרה" כלומר מגיעים לעומק ללא "נזק" כשמוני צורח: "מהר! חזק" ואז אני מבין, הגל האחרון שעברנו ושהסתיר בגודלו את הגל הבא גילה לנו מה שלא רצינו לראות: גל ענק שעומד תוך 3-4 שניות להשבר עלינו!!! מייד הבנו שהדבר היחיד שיכול להציל אותנו ממבוכה גדולה זאת מהירות החסקה בכניסה לגל. חתרנו בכל הכח שנשאר בנו, החסקה התחילה לטפס על הגל אבל הוא כבר בקשת מאיימת של הר מים מעלינו. זינקנו קדימה והשתטחנו על החסקה!! הגל הענק שטף אותנו בכח איימים אבל תאוצת החסקה וגופנו השטוחים על משטח הסירה היצילו אותנו. קמנו וחתרנו לעומק לאזור בו הגלים לא נשברים. אלוהים היה בעזרנו הפעם.
אז מה עושים עכשיו? איך חוזרים לחוף? העפנו מבט לחוף וראינו עשרות אנשים מחכים לראות מה נעשה. אין ברירה הדרך היחידה לחזור היא לתפוס גל (או לחכות כמה ימים עד שהגלים העצומים האלה ירגעו….) הסתובבנו בהרמת משוט והירכתיים הפכו לחרטום ומוני מאחורי. החסקה עמדה באלכסון כדי שנוכל לראות את הגלים המתקרבים. בחרנו את הגל הבא, גם כן מפלצת של גל. "קדימה" צעק מוני ואנחנו חותרים שוב, הפעם לכוון החוף. הגל התקרב יותר ויותר, החסקה מתרוממת ואז בא הרגע הגדול, החרטום למטה והירכתיים למעלה ואנחנו בירידה והגל "מאמץ" אותנו אליו. הרגע הקריטי ביותר מגיע, הגל מתקמר מאחורינו ומעלינו ועומד להשבר עלינו בעוצמה אדירה. המשוט של מוני כבר מאחורנית מכוון את הסירה, שלי כבר על רצפת החסקה ושנינו מכופפים רגליים לשווי משקל. הגל מתנפץ בעוצמה ומעיף את החסקה קדימה,שנייה, שתיים, שלוש ושנינו עדיין עומדים על הסירה. הצלחנו!! אנו מתקרבים בשלווה לחוף כשלפתע מוני צועק לי:"רובי, הזהר!" החסקה מתקרבת לחוף אבל בדיוק לכוון המגדל הנייד שנמצא במים. רצוי להבין שרוחב עמודי המגדל הם כרוחב החסקה וגובהו כחצי מטר מעל החסקה. מוני מכוון לאמצע המגדל, החרטום מתקרב, שנינו משתטחים שוב על החסקה, נכנסים מתחת למגדל ועוברים בשלום. הגענו לחוף מבטחים לקול מחיאות כפיים סוערות של הקהל שחזה באירוע שרק סופר שוויצרים בת גלימים (מיומנים כמובן) מסוגלים לעשות.
בנוסף לזה דומני שלא היה ילד שלא ינק את חווית תפיסת הגלים בבת-גלים בקומבינציות השונות ושיאה של החוויה באמת זו אותה שניה של תפיסה או פספוס הגל.
אז בנימה נוסטלגית זו נזכרתי בשיר "לי כל גל נושא מזכרת מהבית מן החוף,מן העצים יפי צמרת מזהב שלכת בת חלוף,הנשאי ספינה ושוטי מה רבים הכיסופים, לי נערה ושמה רותי המחכה באלה החופים" ועוד ועוד
חוויה מרגשת היתה לי היום במסעדת הקדרים בחיפה … פגשתי כמה בת גלימים ותיקים .
הסיפור בפורום נוסטלגיה באתר בת גלים.
http://www.batgalim.org.il/forum/viewtopic.php?t=4869
יום העצמאות עבר ,לפנינו לג בעומר שאותו נחגוג עם הילדים והנכדים,חיפשתי בבכתובים,לראות אם מי מהכותבים זוכר או כתב על "איך חגגו ימים אלה בבת גלים? עד כמה שזכור לי כמעט תמיד זה היה על שפת הים,סביב מדורות,גם ביום העצמאות,נכון?תמיד התחרנו מי יישאר עד שעה יור מאוחרת,בעיקר בלג בעומר.ספרו משהו,,,,,,שיהיו החגים שמחים תמיד,
בשנות החמישים היתה בסוף או התחלת ר'ח השרון לכוון דרום במגרש ריק אשר לימים הפך להיות בנוי והרס לנו את ה"המדורה",איך שלא יהיה באותו מגרש היו מרימים מדורת ענק שהיתה לשם דבר,סביבה היו מדורונות לילדים שקבלו השראה ומוטיבציה לאש התמיד, אכן אחרי שהמגרש הנ'ל שינה את יעודו החלו לצוץ מדורות בכל מקום, חוף הים לרומנטיקנים,באזור הפסים לחבורות הנוער שגרו באזור,בסופו של לילה אש ותמרות עשן, היינו מסתובבים בשכונה ועושים השכמה למי שנבך היה צריך לצאת ליום עבודה והיו כאלה רבים ,נקודה ראויה לציון היא שלא זכור לי שריפות ולא עלינו אסונות כתוצאה מהבעירה בשכונה כפי ששומעים כיום ברחבי ישראל בכל ל'ג בעומר,נקודה נוספת, אז הורינו לא היו מעורבים ונתנו לנו חופש מלא גם בזה ולא מעלנו באמון,כיום ילדי צמודים לנכדי אולי בצדק אבל מקיימים מצוות ל'ג בעומר בצורה אחרת לחלוטין,אחרון חביב, זכור לי שבל'ג בעומר ,איך לא, היתה עונת הקשת וחץ ו…חצים התעופפו חופשי באויר . לא נותרר לי אלא לאחל ל'ג שמח
פורסם: שבת מאי 10, 2008 10:52 pm נושא ההודעה: החסקה ואמנות תפיסת הגלים
——————————————————————————–
החסקה בנויה היום מפיבר גלאס עובדה העושה אותה קלה יחסית לחסקות העץ ומהירה עשרת מונים. היא גם בנויה היום בסגנון "בננה" כשהחרטום והירכתיים מורמים קמעה עובדה העוזרת רבות הן בכניסה לים גלי (החרטום המורם עוזר לדלג מעל קצף הגלים שנשברו) והן בתפיסת הגלים עצמם (הסיכוי לכניסת החרטום למים,פחדו של כל תופס גלים,יורד פלאים). מציל אחראי ימקם את החסקה על שני "חמורים" במים רדודים כך שבמקרה חירום הוא ירים את הירכתיים ויחליק את הסירה למים, יקפוץ עליה, ירים את המשוט שהיה מונח עליה והוא כבר בתנופה ליעדו. אם אין "חמורים" בנמצא על המציל למקם את החסקה ממש בקרבת המים ללא סיכוי שהגלים יסחפו אותה. במקרה חירום הוא ירים את הירכתיים ויחליק את החסקה בריצה למים עד שהיא תצוף, יקפוץ עליה ויתחיל לחתור.
בבת גלים של לפני 40 שנה לא טבעו אנשים, לא יכלו לטבוע אפילו רצו!! בים סוער ביותר לא הותר למתרחצים לצאת לעומק, כך שהחסקה נותרה משועממת ברוב שעות היום. המצילים עלו על החסקה מכמה סיבות: 1.להראות נוכחות. 2.לעשות רושם על כמה "חתיכות" שהגיעו לחוף.3. לתפוס גלים לצורך העלאת הכושר ויותר מכך עבור סיבה מספר 2 ….
תפיסת גלים בסיסית
יש לצאת לעומק לאזור בו הגלים לא נשברים. יש לעבור לירכתיים בהרמת המשוט אלכסונית,שחרור יד אחת, מעבר תחתיו ופנייה לכוון החוף. עכשיו הגלים באים מאחוריך, בחר את הגל הרצוי (נסיון, נסיון, נסיון) והתחיל לחתור לכוון החוף. יש לווסת את כח החתירה ומהירות הסירה לפי התרוממות הגל. אם הזימון (טיימינג) טוב הגל יאמץ את החסקה למהירותו והסירה תתחיל לרדת במורד הגל. אם הגל "כמעט" תופס אותך אתה יכול "לעזור" לו על ידי כמה צעדים מהירים קדימה לכוון החרטום ועצירה פתאומית! בכך תדחוף את הסירה קדימה ותעזור לה לתפוס את הגל. עליך לוודא גם שהחרטום לא יכנס למים שכן זהו הסיוט של תופסי הגלים עם חסקות. במידה והחרטום נכנס למים עליך מיד ללחוץ עם כל משקל גופך על הירכתיים כדי להוציאו. אם לא הצלחת, עליך להתחיל להתפלל שכן החרטום ירד יותר ויותר ולבסוף יתקע בקרקעית הים. אתה תתפוס טיסת חינם של כמה מטרים טובים והחסקה בעקבותיך. כשהתענוג הזה קרה לי הייתי מתכווץ מתחת למים, לופת את ראשי בידי ומתפלל! אם כל זה לא קרה והחסקה יורדת לה בניחותא במורדות הגל, על החותר לשלשל את המשוט אל מאחורי החסקה כדי שישמש כהגה כוון (ולפעמים כעזרה ליצוב שווי המשקל שהתערער!!). השלב הבא הוא הקריטי ביותר, זהו המומנט בו הגל נשבר על החסקה, מטיסה קדימה במהירות ומערער את שווי המשקל. אם עברת שלב זה בהצלחה עמדת במבחן.
כאשר שני חותרים עומדים על הסירה עליהם לחתור בקצב שווה על מנת למנוע מהמשוטים להתקל אחד בשני. עליהם לאורך כל השיוט לעבוד בתיאום מוחלט אם ביציאה נגד הגלים המאיימים, בחילוף העמדות ובתפיסת הגלים.
תפיסות גלים "מיוחדות" בכתבה הבאה
[/b]
הלב נקרע לגזרים, אני אוהד מנצסטר יוניטד מאז אסון המטוס הגדול ב-1956 אבל גם רוצה שידידי אברהם גרנט יצליח .מה לעשות? יש למישהו עצה?איך לנצח ולא להפסיד באותה מידה
צץ לי פתאום פתרון לדילמה: אחת תיקח את האליפות מחר והשניה את גביע אירופה… גדול
רובי חברי היקר!
ראשית תודה על הברכות ליום הולדתי+ שיחת הטלפון.
לפני שאתן לך עצה בקשר למשחק בין צלסי ויוניטד הרשה לי לאחל לך גם כן יום הולדת שמח .
(5-15) וכך כולם ידעו עד כמה זקן צעיר אתה.
בקשר למשחק + גמר גביע אירופה דעתי היא.
גרנט גרנט ועוד פעם גרנט.
בשבילו ולתפארת מדינת ישראל!!!!!!!
אבי סיפר לי שנים על גבי שנים על תפישות הגלים והחסקות של בני זמנו. החלטתי להיכנס לאתר זה ולכתוב לכם הותיקים שעם כל הכבוד לכם הותיקים על ספורי "תפישות הגלים" והחסקות, הייתי רוצה שתגיעו פעם לאזור גלשני הרוח של היום, ואז יתברר לכם שמה שעשיתם אז היה משחק של ילדים חובבנים לעומת מה שאנחנו הנערים עושים היום. עם כל הכבוד לנוסטלג'יה, חשבתי שכאן המקום להזכיר זאת כי נראה לי שהרבה מהוותיקים עדיין לא ניכנסו לאתר בת גלים ולא ראו או יודעים מה הן גלישות של היום במהירויות שעולות פי עשר על המהירויות שאתם אי פעם הגעתם אליה המבוצעות ע"י ילדי בת גלים והשיכון החדשים. בואו ואני מבטיח שתהנו
אבי גם לא מפסיק לספר על על הכדורגל הנפלא של מכבי חיפה לפני 30 ו-40 שנים ועל שחקנים כמו מנצ'ל, אלמני, הרדי, ובן-צבי ששיחקו כדורגל שהיום אף שחקן ואף קבוצה לא מסוגלים לשחק. שוב, עם כל הכבוד, השחקנים שהם בינוניים ואלמונים עבורכם הותיקים, שמשחקים היום במכבי חיפה, היו מנצחים את קבוצות מכבי של אז בקלות רבה.
אין בעייה שתיזכרו בעבר אך אולי אתם צריכים שצעיר כמוני יזכיר לכם שאתם מדברים על עולם אחר
שגיא יקר שלום!
בין חברי היקרים היה גם אהוד מנור ז"ל .
אשר כתב והלחין מאות שירים מדהימים ואחד משיריו,יתן לך תשובה למה שאביך מנסה לומר לך.
השיר נקרא דור.
המשיך לגלוש חביבי הקשיב היטב לסיפורי אבא כך שיום אחד תוכל לספר זאת לילדך.
אשריך שזכית לשמוע מאביך סיפורים מרתקים על העבר בבת-גלים פלוס,יחד עם זה יתכן שהוא עשה חצי מלאכה ,נסה לבקש ממנו עוד קצת עלמנת שתדע גם להעריך את העבר בנוסף מומלץ לקרוא לעיין ולהבין את 2252 הסיפורים אשר נכתבו כאן וזה אולי יאזן לך את התמונה,לסיום אל תגלה לאיש אבל חלק לא קטן מאתנו ה"זקנים" מבת-גלים מכירים פה שם מנפלאות וחידושי ההווה ולמרות זאת מתדפקים ונהנים להיזכר ולספר על ימי נעורינו המופלאים,מי יתן ותזכה להגיע בבריאות טובה והומור הולם לגיל שבו תספר לצאצאיך את שיאי חוויותך מגיל 14…ד"ש לאבאלה
רציתי לשחזר תמונה של אחותי וחברותיה משנות ה-60 בחוף הרחצה.
לצערי יש כמה הבדלים בין התמונות.
אתם מוזמנים למצוא את ההבדלים ולרשום אותם .
רציתי לשחזר תמונה של אחותי וחברותיה משנות ה-60 בחוף בת גלים.
לצערי השחזור לא כל כך מדוייק ויש כמה הבדלים.
כנסו ללינק והכינו רשימת הבדלים.
רציתי לשחזר תמונה של אחותי וחברותיה משנות ה-60 בחוף בת גלים.
לצערי השחזור לא כל כך מדוייק ויש כמה הבדלים.
כנסו ללינק והכינו רשימת הבדלים.
http://www.batgalim.org.il/forum/viewtopic.php?t=4875
ראשית לכל אני שמחה שסוף סוף יש לנו כאן ינוקא נציג הדור הצעיר וזה לכשעצמו שינוי מרענן,ומשפט עידוד ותקווה אנא נסה לרתום את חבריך על עגלת הנוסטלגיה למען ההמשכיות וגם לקרוא ולדעת איך חיים הצעירים כיום בבת-גלים שהרי מרביתנו רחוקים רחוקים בקילומטרים ושנים וסקרנים מה ומי קורה בבת גלים.
שלום בת גלימים.
גלישת גלים בימה של בת-גלים,לו היתה רק נחלתם של
המצילים. על חסקות.חושבני כי אין ילד או ילדה
בבת-גלים שרזי השחיה היו בעורקיהם וקצת אומץ שלא
ידעו לגלוש גלים. החל מחגורות ההצלה של אונית
המעפילים,"חיים-ארלוזורוב".ועד לכל קרש שצף על המים, ובמה לו השתמשנו בימים ההם החל מקרש בנין ההולך ונבנה דרך קרשים ללמוד שחיה ואפילו פלטות
שולחן.אז נכון כתב רובי ינג על גלישת הגליםעם חסקה אבל תענוג זה היה שמור למצילים בלבד ולשויצרים שבהםכמו מידענו רובי.או מוני ידיד.סמיר
עוזי חקלאיועוד כמוהם.
והרי לכם סיפור על גלישת גלים שלי באחד מימי הקיץהיתי אז בן 14-15 היוגלים מאד גבוהים והדגל
השחור התנוסס בחוף הים הערוני והן בחוף הים הצמוד לבריכה והמצילים לא נתנו לאיש להכנס למים
אז עבדכם הנאמן עם הקרש שלו היה גדול כמו בקי היום. נכנס ךמים מהצד הדרומי של הקזינו לידבית הקפה של משפחת קומפנייץ ושחה לעומק על מנת לגלוש לפתע הבחינו בי המצילים מנחם בורר.שבתאי לוי ז"ל שמעון כהן אבי המנוחונחום בונשטיןז"ל
וכולם החלו לשרוק במשרוקיותהם שאצא מהים גם סירת משמר החופים גויסה למאמץ ואני בשלי ממשיך
לגלוש היום כולם מחכים לגלים גבוהים על מנת לגלוש.לבסוף עיפתי ויצאתי הים באותה דרך בה נכנסתי למים והלכתי לביתי. העונש מאבי לואחר לבוא שבועים לא להכנס לבריכה אבל מי צריך הריכה כשיש גלים בים
שלכם דיויד(מרגוליס)מרגלית.
רק פרחיה רימר ואחותך נשארו עם נאמנות למקור,כל השאר ממקורות אחרים,ישנה גם נחמה פורתא "כל גיל עם היופי שלו"
אני לא כתבתי כדי להוריד מהישגכם על הגלים ועל כל הספורים המרטקים שלכם. כל מה שניסיתי לגיד הוא שאתם כותבים כאילו המצאתם את הגלגל וכאילו שכשתם עזבתם ניגמרה בת גלים.
אני לא גר בבת גלים יותר אבל מגיע פעם בכמה זמן מהכקרמל לגלוש וכו, ורק רציתי שתדעו שהיום בים החוויות לא ניגמרו, הם רק השתנו, ובגלל המיכשור הגלישות שלכם כמו התאורים של יאנג ומרגוליס היו מצחיקות ביחס למה שאנחנו עושים היום. רציתי רק שתדעו שהחיים ממשיכים בים של בת גלים ולנו יהיו את הספורים שלנו
בת גלים ממשיכה לתפקד ואני אבקש מכמה מחברי הבת גלימים לכנס הנה לאתר ולכתוב על חוויות בת גלים של היום
ראשית, אני שמח שכתבת. לדעתי אתה הצעיר ביותר שאי-פעם כתב כאן, וכמו שאחרים ציינו, הלוואי ויהיה לזה המשך וצעירים אחרים ייכנסו ויספרו לנו מחוויותכם.
אני לא חושב שאף אחד מאיתנו מרגיש שכאילו "בת גלים ניגמרה" אחרינו. אני בטוח שישנה "בת גלים חדשה" עם צעירים חדשים המבצעים מבצעים מצמררי שיער שאנחנו לא התנסינו בהם.
אבל זה ספור העולם: כל דור והספורים שלו.
לי התמזל המזל ועברתי לגור לפלורידה כשהייתי בן 60, צעיר מספיק ללמוד את הטכניקות החדשות עם הציוד החדש (למשל גלשני רוח). ברור שהמהירויות אחרות לחלוטין, אבל אם אני הצלחתי ללמוד לגלוש בגיל 60, אני מבטיח לך שרובי יאנג, דייויד מרגוליס, או מנחם בורר היו לומדים זאת בגיל 17, אבל ההבדל הוא ציוד וטכניקות חדשות שאז פשוט לא היו קיימות.
גם ההשוואה למכבי של אז היא רק תיאורטית. אני כותב עכשיו סידרת מאמרים על "50 אגדות הנבא" לאתר הופס.קו.איל
אז בוא ניקח את אוסקאר רוברטסון ("ביג
O"
של אז)
בשמנו הוא היה כוכב עליון. אגדה. שחקן שהביא חידושים ועשה דברים שאיש לא עשה לפניו, אך היום לברון ג'יימס וקובי בריאנט עושים דברים שביג O
לא עשה כי אז פשוט לא עשו דברים כאלה, וגם אז (לפני 50 שנה) לא היו האתלטים של היום עם התזונה של היום ושיטות האימון של היום.
אני בטוח שלמנצ'ל, אלמני, הרדי, או בן צבי (אלה שציינת) אין היום מקום ב-11 של מכבי חיפה.
אבל הדבר היחיד שאפשר להשוות הוא איך הם היו בהשוואה לאחרים בשנות ה-60, לא בהשוואה לשנות ה-2000
אז בהשוואה לקבוצות האחרות בארץ בסוף שנות ה-50 וה-60, אלה שציינת בתוספת אהרון עמר, דני שמילוביץ' ואחרים שיחקו כדורגל נעלה יותר מכל קבוצה אחרת.
והדבר האחרון שגיא (ואני מקווה שלא תיעלב): כל הכבוד לגלישות הרוח שלך ולסרפינג שלך, אך אולי כדאי שתשקיע קצת פחות זמן על גלי בת גלים, וקצת יותר זמן בשנינת איות עברי נכון (אבל נא לא לדאוג: אני הייתי ב-ד-י-ו-ק כמוך כשהייתי בגילך!)
אהבתי את תגובתך לשגיא. מילים כדרבנות. אני בגילי בערך בינך לבין שגיא (קצת קרוב יותר אליך; אני בן 48) ואני מסכים עם כמעט כל מה שכתבת (כולל האיות של ידידנו שגיא שממש זקוק לשיפור)
הדבר היחיד שאני לא מסכים איתו היא מסקנתך שמנצ'ל או אהרון אמר לא היו משתלבים בהרכב מכבי היום, לפי יכולתם בשנות ה-60 המוקדמות. ראיתי סרטונים. יש לשניהם מקום בכל 11 של מכבי חיפה בכל שנה שהיא, ואני לא מדבר על יכולת יחסית. אני מדבר על יכולת אבסולוטית!
ישנו עוד הבדל בין "אז" להיום. הצעירים של היום (אפילו שזה קרה כבר לפני 25 שנים!) "גילו" את החוף הדרומי-מערבי שם יש את מכון הגלישה (או משהו כזה) שעבורינו הוא היה בעולם אחר. אצלנו מה שהיה צפונית – מערבית
לקזינו היה הים היחיד שהכרנו, והמקום שהוגדר לפני כמה שנים כאחד מחופי הגלישה הטובים ביותר בעולם, לא היה כלל בראש שלנו.
מנצ'ל ואמר וסטלמך ושפיגלר, ואפילו רובי יאנג שלנו, לא היו משתלבים היום בשום רקבוצה מהליגה העליונה. היום המהירות היא אחרת, כושר גופני אחר, שליטה בכדור נעלה על כל מה שהיה פעם, וגודל פיזי של שחקנים אחר.
ממש ברגע זה מתחיל המשחק בין צ'לסי לבולטון. פתח טלוויזיה. תראה שחקנים רצים 90 דקות ללא הפסק עם ספרינטים של 30-50 מטר, טאקלים קשים ביותר. למנצ'ל היה זמן להחזיק כדור באמצע המגרש ולהשתמש בערמומיות שלו לבצע מהלך זה או אחר. מנצ'ל כזה היום? ברגע שהיה מחזיק כדור במרכז המגרש, איזה שחור מחוף השנהב בגובה 1.90 ומשקל 95 ק"ג (5% שומן ס"ה) היה ניכנס בו במהירות של מכונית מרוץ, והיה מעיף את מנצ'ל עד ליציע העליון.
שוב, מבחינה י-ח-ס-י-ת ? כן.
אך מבחינה אבסולוטית? הם היו אפרוחים בעולם של תרנגולי קרב עם טילי פלדה בקצות אצבעותיהם.
קח את הלל גולדברג ז"ל, "הסנטר" של הבוגרים במכבי חיפה. היום כל פוינט-גארד בנוער גבוה
ממנו, מנתר פי שניים ממנו, מהיר פי שניים ממנו, וקלעי טוב פי שניים ממנו. זה פשוט עולם אחר.
ו
Way to go, Manchster United!!
Manchester United Forever
We are…Manchester United!
בלי כל קשר לגרנט!
בכ"ק =בלי כל קשר
בקקט = גרנט
יוצא מזה שגרנט= האידישה מנג'ר
אבל !!! כמו שאמרת בלי שום קשר
זה מזכיר לי שהמורה קווינט הזכור לטוב אמר להרבה אמהות בשכונה "הבן שלך נהדר" ואז נשאלה השאלה "האם יעלה כיתה" השיב המלמד " כן אך לא בבית ספרנו"
השאלה מה תעשינה הנשמות הטובות לאברם גרנט בשבועות הקרובים על היותו אברם מישראל ? נסה לתת סטייטמנט הצהרה בשפת הקודש לאור נסיונך הבן-לאומי
יש לגרנט עוד הזדמנות אחת.
אם לא ינצח אז הוא יחזור לאמן את הפועל טבריה, אבל עם כמה מיליוני יורו בכיסו כך שאין מה לדאוג לו!
אהלן בת-גלימים.
בימים האחרונים כאשר אני נכנס לאתר שליורם מלצר
אני מקבל תחושה שנכנסתי לערוץ ספורט בין לאומי.
מה קרה כבר אין אל מה לכתוב,תביעו דעות על התחממות הגלובלית של כדור הארץ ועל איך למנוע את זה וכל אחד ברמת האינטליגציה שלו. ספרו סיפורי ילדות וחויות מהשכונה חויות מבית הספר ואחרות
מהחייםבארץ שלנו שרק כעת חגגה 60 שנה להקמתה.
ולך מנחם לס ידוע כי אתה אוהדאת קבוצת הכדור רגל
שלמנצסטריונדט אך לו יזיק לפרגן למאמן ישראלי ראשון שהגיע לטוף של הכדור-רגל האנגלי ולו צריך
לשלוח ממקום שני בליגה האנגלית לאמן את הפועל טבריה גם עם יש לו כמה לירות שטרלינג בכים
והלואי שינצח בגמר הגביע.
שלכם דיויד(מרגוליס)מרגלית.
כתוב אתה ובהרחבה על השפעת קרני השמש על קרני התיש בימים קשים אלה כשכולם מחוררים את האטמוספירה
ורק אל-גור צועק וזועק כי המלך הוא עירום ואם לא יעשה דבר לא יהיו כאלה שיקראו את הזכרונות
נילי יקרה!
אני יודע שישנה התחממות גלובאלית ואני יודע שאל גור מזהיר מפני סוף העולם.
אך אני עוד לא שמעתי על הוכחה אחת שחימום האטמוספירה הוא מעשה ידי אדם, ולא חלק מהגלגל
הטבעי הגלובלי של 520 שנות קור ואחריהן 520 שנות חום!
דבר אחד בטוח: ככל שהעולם יתחמם יותר, הגלים בחוף בת גלים יהיו גבוהים יותר לגלישה!
לכל קוראי האתר שלום.
נילי יקרתי למרות שאנני יודע מי את תגובתך המהירה
הדליקה אצלינורה אדומה ולהל"ן התשובה בכתבה האחרונה הכוונה היתה לרדת מהעץ שנקרא ספורט היום זהו ביזנס כשלעצמו.
ולכתוב על דברים יותר רציניים שמעסיקיםאת העולם בו אנו חיים, כמו הרעבים באפריקה. פגועי הציקלון האחרון במיארמר(בורמה לשעבר). גלישת הקרחונים בדרום אמריקה(בפטגוניה) המסת הקרחונים בקוטב הצפוני, ואפשרות של הכחדתם של מאות ואולי אלפי חיות הן בצפון והן בדרום אשר חיות שם עלית פני
הימים,פגעי מזג אויר כתוצה מההתחממות כדוגמה אל ניניו, סופתטורנדו, הוריקנים וכדומה שהם לדעתי תוצאה ישירה למה שקורה סביבנו ואנני ד"ר
או פרופסור להבין זאת מספיק לצפות הטלויזיה בסרטי הטב השונים כדי להבין מהקורה בעולמנו
אז בואוונעשה מעשה וטוב שעה אחת קודם.ממתין לתגובות מכם ואולי נקים עמות ישראלית לעולם טוב
יותר מה דעתכם.
שלכם דיויד(מרגוליס)מרגלית.
באתר נפלא זה כל אחת ואחד כותבים מה שהם רוצים שיש לו זיקה לבת-גלים ולא רק,בחופש הבעה,בהומור ובתרבות נאותה,בתנאי שאין פוגעים בזולת,האמנה הזו נשמרת זה שנים וכך נקווה תשאר
הנושאים צצים ועולים באופן ספונטני כל אדם עם הגיגיו וערגותיו,את המנגינה הזו אי אפשר להפסיק.שוב תודה וברכה למלצר המאפשר לנו "קורת גג" חמה ונעימה
שמח לקרוא את התגובות שלך כל הכבוד .
אני עדיין רואה אותך דוד מסתובב על חוף הים,עם גוף מדהים,ורדיו גדול על הכתף.
שזוף טוב טוב ולא שם קצוץ על כל העולם .
והנה 50 שנה אחרי מה קרה????????????
אלפי תודות לזכריה קוורטלר שערך בביתו חיפושים ארכיאלוגים ומצא עבורינו תמונות באמת מיחודות ממגרש הכדרוגל המיתולוגי של בת גלים.
התמונות בחסות פורום נוסטלגיה באתר בת גלים.
כנסו ללינק :
http://www.batgalim.org.il/forum/viewtopic.php?t=4893
מי שמעוניין להרשם בפורום שלנו אנא צרו איתי קשר בטלפון 0523715696 או באי מייל המצויין למעלה.
דיויד, לפני שהולכים על העולם, בוא נעזור קודם לאקי במלחמתו המתמדת לשמירת חוף בת גלים.
אקי! קצת הזנחתי את הכתיבה באתר בת גלים. אפילו שכחתי את היוזרניים ופסוורד לכניסה. אנא שלח לי אותם ל-
sefersheli@hotmail.com
עוררה בי נשכחות, הוא היה אדם טוב ומיוחד,נסינותיו להיות מעורב בשכבות גיל שונות בנושא כ'כ מרתק כמו כדורגל בקרב הילדים היו לשם דבר,אינני יודע בדיעבד עד כמה הוא באמת הבין וידע אבל עצם העובדה שאדם מבוגר היה אתנו על המגרש וניסה להכניס אותנו למסגרת ראויה לציון בפנתיאון הספורט לילדים בבת גלים,בשעות הערב הוא היה מופיע מבית-עולים לבוש במיטב בגדיו ותוך כדי הויכוחים על גולים פאולים ופנדלים,הוא היה מדהים אותנו בידע הרחב שלו במוסיקה קלאסית עם חיקויים שריקות וסיפורים מעולמות אחרים.
את אשר עבר בשואה האיומה לא סיפר ולא שיתף,שנים אחרי כאשר נחשפנו לזוועות שהיו שם הבנו והערכנו יותר את חיים המאמן האיש המצחיק והעצוב הזה.
תמונה אחת שווה אלף מילים מתאים ביותר לתמונה הנהדרת של חיים כדורגל עם הילדים.
האם משהו יודע בוודאות מה עלה בגורלו
בנוסף למה שתאר קודמי זכור לי שהוא היה מעשן כל הזמן,נו טוב אז ספורט ועישון הלכו יחד.
במסגרת מספרי הספורים יש לך פרוייקט מאלף על חיים המאמן שחלק מהילדים כינו אותו שלא בצדק ב"מ" אחר וזו הזדמנות נאותה לבקש ממנו סליחה.
שיקי כץ יכול בשלוף לתת אלף מילים בזכותו של חיים כדורגל האיש והאגדה.
אנא ממך דוד כאחד שגר שם קבל על עצמך את האתגר ותבוא על הברכה .
לכל חברי כיתתנו היקרים שלום, בשבוע האחרון של חודש מאי מגיע לארץ בני בלברג מסינגפור לכמה ימים. אנחנו ניפגש איתו ביום 27 לחודש מאי 2008, בבת גלים במסעדת הדגים שליד הקזינו מסעדג, בשעה 18.00. בבקשה להגיע- . מחכים לכם בכליון עיניים. להתראות שרה ריינהרץ.
המעוניינים לקרוא קטע על חיים דומב יכולים למצוא את שכתבתי עליו ב"שובבים של בת גלים" שנמצא באתר בת גלים.
אקי, האם אתה יכול להעביר את עמוד 14 לאתר זה?
מי שמעוניין עליו להכנס ל-batgalim.org.il
ללחוץ על "גלריה" ללחוץ על התמונה של הקזינו ולרדת לעמוד ירקרק מודפס ולמצוא עמוד 14
בהצלחה
מקווה שלא הברחתם את שגיא מן האתר.
שגיא, מכירים בהישגיכם בגלישת קייט . לא מזמן זה היה גלישת רוח. היום העפיפונים האלו דוחקים גם אותה הצידה. וזה ברור למה. מהירות , ביצועים, מחיר, וגם קל כל כך לשאת את הציוד לחוף לעומת גלשן רוח, שאם אין לך איחסון ליד המים אתה צריך רכב.
כל הכבוד לכם. אבל בילדותינו המקסימום שהיה זה "לונג בורדס"- גלשני גלים באורך של כ-3 מטר. זכור לי שפעם בתחילת שנות השישים הגיע לחוף בת גלים אמריקני אחד ועל החיפושית – היה רכב כזה פעם – היו קשורים כמה לונג בורדס. הסתכלנו עליהם בהערצה. לתדהמתנו הבחור ניסה למכור לנו מהם. כאשר התאוששנו, הסברנו לו באנגלית הבסיסית שלנו דאז שהוא התבלבל בחוף, ובטח הוא מחפש את חוף הרצליה פיתוח. פה זה חוף התפרנים, שגולשים על מזרוני ים, קלקרים וסתם בודי סרפינג, את האחרון הוא דווקא הבין. על גלישה על מזרוני ים הוא לא שמע, אבל אמר בנימוס אמריקאי, שזה נשמע מעניין ויחודי מאד. כולנו צחקנו.
ככה זה היה שגיא, וכך העולם מגלגל לו. בעוד חמישים שנה הצעירים בני ה14 יחייכו אליך בסלחנות כאשר תספר להם על הקייטס שלכם משנות
טיכו, מתחילת המאה . הם יעופו באויר מהחוף שלכם ליד יטבתה מעל בת גלים , מגדל רמב"ם וינחתו בגלישה בחוף השקט, ואתה מה תגיד אז?
בינתיים , חמוד, תמשיך להתעופף עם הקייט שלך ובטוח שאתה שוקד גם קצת על העברית.
שגיא תשמיע קול וספר מה קורה .
כמובן צריך להיות , בכתבה הקודמת.
רובי , אני זוכר שהיית גולש בחסקה גם עם אורי זוהר ז"ל – אלוף הארץ שנים רבות בהדיפת כדור ברזל.
התיאורים שלך בנושא מאלפים.
תמיד התרשמנו מהמצילים שבאמת ידעו לגלוש עם ה"פלטה" הכבדה הזאת.
כבר כתבתי שרוב הרעיונות החדשים באים לי בעת שאני שט לבדי בסירת המפרש, די רחוק מהחוף, והראש נקי לחלוטין.אז היום חשבתי שבעבר כתבנו על כל מיני דמויות אוטנטיות ומיוחדות בבת גלים. יכול להיות שהזכרתכם את חיים (שאני לא
חושב שאני מכירו כלל) הפילה אסימון
וחשבתי שעדיין איש לא כתב על אחת מהדמויות המקוריות והאוטנטיות ביותר שגדלו בשכונתנו, והיא נעמי ברוט (אדווה יעני).
אני כתבתי כבר על כמה וכמה דמויות בת גלימיות (חגי אגם-לבן ז"ל, בברוטו, כושי סמבו, מנחם בורר, ועוד כמה), ואני לא יודע אם אני האדם המתאים לעשות זאת.ו.
אני הייתי בן כיתה שלה עד כתה ז' והיינו די קרובים. אח"כ כשעברתי לקרית טבעון היינו ניפגשים לעתים בגיל תיכון, אך את שיחות הנפש הרציניות ביותר איתה עשיתי כשהיא כתבה ל'עולם הזה' ואני כתבתי ל'חדשות', ואח"כ ידיעות, והיינו ניפגשים בבית העתונאים, ויוצאים מדי פעם לכוסית וויסקי.
אך אני לא מתיימר לרגע להיות לאדם הקרוב אליה ביותר מהבת גלימים, ומוכן לעזור בספור עליה, אך לא להיות הכתב הראשי.
אני לא יודע מי היה קרוב אליה מספיק ומוכן לכתוב (אילה?), אך חייבים לכתוב עליה ולשמר את זכרונה.
אני מאמין שאתר בת גלים הוא המקום הנכון לכתיבה עליה, כפי שעשינו עם האחרים.ר
נעמי היתה הבוהמיינית הראשונה עוד לפני שהמציאו את המילה.
היא היתה חדת שכל ולשון מקורית ויצירתית בכל מעשיה.
היא היתה ונשארה כל חייה ילדה בת-גלימית יחפה וחופשיה.
כמי שזכתה להכיר אותה לא אשכח את נעמי לעולם.
הכרתי מקרוב את משפ. ברוט , האם ארנה , האבא עדי , והבן דני. כמו כן באמצע שנות השישים , נעמי התחתנה עם בוסי, ולמיטב זכרוני החתונה נערכה ב-"דיסקוטק" הראשון (ואולי האחרון) בבת גלים הדיסקוטק שכן בבית הפינתי מול הקזינו .האם ארנה ז"ל , נפטרה בסוף שנות השישים (סיבוך רפואי משריטת חתול , דיירי קבע בדירה)זמן לא רב אח"כ נפטר האב עדי.הבן,ד"ר דני ברוט מתגורר בארה"ב נעמי היתה בין יתר התכונות והכשרון גם בעלת לב זהב. חבל מאוד שלא תעלה את כישרונה הגדול בכתיבה לתחום העיתונות והספרות הפעם האחרונה ששוחחתי עם נעמי היה לפני כשנתיים כאשר התגוררה בת"א ואיך לא, הבית היה מלא חתולים .
בלי שטיקים ללא פוילה שטיקים ואמיתית,מי שנכנס אצלה לפוקוס חטף ישר נוק אוט.
היא מעולם לא ניסתה להיות השיינה מיידלה או להבדיל צפיחית בדבש.
היא היתה מהבודדים לדעת מאיפה בדיוק משתין הדג ואת זה היא כנראה למדה בבת-גלים.
כולנו מתבשמים מזיכרונות הנוסטלגיה מימי בת-גלים של ימי טרום המדינה ועד כמעט שני העשורים הראשונים לתקומתה.
הנסיגה שחלה במצב השכונה נובעת מחוסר מתן תשומת הלב המיוחדת שנדרשה מצד הרשויות, ברמה העירונית והממשלתית לשימור וטיפוח הפוטנציאל הטבעי הגלום בה.
בת גלים, על כל יתרונותיה הטופוגרפיים והפוטנציאל הטבעי הגלום בה, כדי להיות שכונת מגורים, בילוי וקייט אטרקטיבית, הפכה לשכונת מגורים מוזנחת, עם רמת ביטחון אישי נמוכה ובלתי אטרקטיבית למגורים.
בשכונה ממוקמים מתקנים ומוקדי שירות ציבוריים עירוניים וממלכתיים גדולים, אשר התרחבו והתפתחו במהלך השנים ואשר במקום להוות אבן שואבת לקליטת אוכלוסיות חזקות ושיפור מצב השכונה רק דרדרו את מצבה, בגלל חוסר השקעת תשומת לב נאותה, בתכנון והקצאת משאבים כספיים, עירוניים וממשלתיים.
המרכז הרפואי האדיר רמב"ם (ועוד היד נתוניה בפיתוחו……), "מזרים" לשכונה מדי יום עשרות אלפי רופאים ואנשי צוות רפואי ומנהלי, עשרות אלפי חולים, נבדקים ומבקרים בני משפחות המאושפזים.
בית הספר לרפואה "מזרים" לשכונה מדי יום אלפי סטודנטים לרפואה ואנשי סגל.
בבה"ד חיל הים משרתים חיילים רבים השוהים דרך קבע בשכונה בנוסף לעובדים ומבקרים רבים, המגיעים אליו מדי יום.
אל חוף הרחצה העירוני מגיעים מדי יום ובעקר בעונת הרחצה, אלפי אזרחים מכל חלקי העיר.
שמן הטוב של מסעדות הדגים ("אבו-זייד", "מסעדג", "דולפין", "נפטון"), "יוטבתה" והרכבל יצא למרחוק ומביא לכניסת מבקרים ותיירים רבים לבת-גלים מדי יום.
מצב השכונה הנוכחי מונע מאוכלוסיות חזקות פוטנציאליות מלקבוע את מקום מגוריהן בשכונה, לגדל בה את ילדיהן ולהביא לשגשוגה.
אילו הייתה התשתית הסביבתית והחינוכית מטופחת, היו מתבצעות השקעות מתאימות על ידי יזמים פרטיים, להקמת פרויקטי מגורים איכותיים שיתאימו לקליטת אוכלוסיות חזקות, דוגמת משפחות רופאי המרכז הרפואי רמב"ם הצעירים על ילדיהם, סטודנטים לרפואה הנמנעים כיום מלהתגורר בשכונה בגלל מצבה, משפחות אנשי הייטק צעירים (המועסקים באזור מת"מ) חובבי ים וגלישה וכד'.
התייחסות נאותה, תכנון ועידוד משקיעים, היו גורמים לשינוי רדיקלי של פני קו החוף הכולל את מבנה הקזינו אתר הבריכה המוזנחים, ואיזור הטיילת על מכלול המבנים המוזנחים לאורכה.
ראש עיריית ת"א שלמה להט "צ'יץ'" השקיע בזמנו סכומי עתק בפיתוח עירו, חשף את קופתו לגירעונות עתק ודרש מהמדינה את חלקה בכיסוי ההוצאות העירוניות הנ"ל, בטענה הצודקת כי לת"א נכנסים מדי יום למעלה ממיליון "מבקרים", המקבלים שירותים עירוניים למרות שאינם תושבי העיר.
כך גם בת-גלים, משרתת אלפי "אורחים" חיפאיים ואחרים, השוהים בשכונה במהלך היום, למרות שאינם תושביה.
מדוע מרבית ילידי בת-גלים חיים במחוזות אחרים ומדוע עיקר גאוותה של השכונה הוא בעברה.
הפיכתה של בת-גלים לחצר האחורית של חיפה במשך עשרות בשנים היא עובדה שיצרה נזק בלתי הפיך,אבל! העולם גדוש באין ספור של דוגמאות כאלה ואחרות,אזורים חדשים קמים וישנים מתפוררים,שם המשחק בעולם חופשי ומודרני הוא יזמות ויזמים יודעים לזהות הזדמנויות ,השפעתו של ראש עיר כזה או אחר היא מינורית בלבד,בקושי הוא מסוגל להחזיק ולתחזק את הקיים ואין בכוחו להשפיע על העתיד הרחוק קדימה. בבניין הארץ ננוחם
לפייטון פלייס, מה יצא מהרעיון הנפלא והגרנדיוזי לגרום לכך שיהיה איזה מגרש ספורט מתאים לילדים ? הייתי שם לא מזמן ,כדי להתפאר בפני אורחי על ערש נעורי וממש התביישתי מההרס ההזנחה הלכלוך וחוסר האיכפתיות של האנשים וקודמי חולם על שינוי רדיקלי
רק שהמציאות הקשה שם לא תשבש את זכרונותינו הנהדרים כפי שמובאים כאן בסיפורים.
There is an article in Yediot-haifa,to-day
about the developement of Bat-Galim.
The BAHAD(navy trainig camp)will be moved.
A huge project which was approved.
It will start from the Rambam Hospital.
15 stories apartment houses,with underground parking,beautiful parks,
The whole beach will be developed till the Casino.It will help the whole city of Haifa.
I live in Philadelphia–no body knows about it in Israel??
If you know,please write more details in Ioram Melcer Column.
ישנה משפחת עופר שהם טייקונים המכירים את בת גלים מימיה הטובים,הם משקיעים בכל דבר ועניין שיש בו פוטנציאל,הנה עוד הוכחה לחוסר עניין של
משקיע המסוגל לראות את הנולד
צר לי אבל הוא כנראה גם צודק.
שמחתי שקבלת את התמונות.גם אני לא מזהה את הבחור שעומד לידינו,אני לומדת עכשו להשתמש במחשב לכן יש לי בקשה אולי תוכלי להעביר למנחם לס את התמונה של כושי סמבו, אני הבטחתי לו מזמן שאשלח לו אבל לא הצלחי.על הפרויקט שקראת בעיתון בנוגע לבניה לא ממש שמעתי אבל יש שמועות על יזמים שמתענינים בבת גלים.ולכן מחירי הדירות עולות,חבל מאד שלא הצלחנו להפגש כאשר היית בארץ,ואני גרה באותו בית של יוחנן פרזס,אולי בפעם הבאה:
אני חושב שדויד צודק במאת האחוזים אלא מה…הבעיה ב-ה' הידיעה היא שאנשים לא לוקחים את העניין החשוב הזה ברצינות,ולכן גם לא נעשה כלום בנושא,זהו דבר שלא נראה במיידי ביום יום ולכן אין כאילו איום ישיר ועכשוי..ומפה גם הזלזול.
מי שבאמת מתייחס לכך ברצינות מראה שהוא אדם יוצא מהכלל גם חכם וגם אכפתי.
אני מצביע עם או עבור הצעתו של דויד,להקים עמותה בת גלימית ויוצאיה למען שמירה על כדור הארץ. איך לעשות וכיצד, ישנם כאן מספיק אנשי מקצוע שיורו וידריכו.
דויד…כל הכבוד!י
עמי, אני לא חושב שאני מכיר אותך אבל תודה על המחמאה. ה"פלטה הכבדה" כלומר החסקה זה כל שהיה לנו אז לצורך גלישת גלים. האמת היא שלדור הנוכחי יש גם את האפשרות של העבר וגם את כל ההמצאות של ההווה. ישנה בעיירה הקרובה למקום מגורי הנוכחי ,הנטינגטון שמה, מסעדה בסגנון הוואי ושם על כעשרה מסכי ענק מראים וידאו של תפיסות הגלים הגדולים ביותר בעולם, מעל 30 פיט עשרה מטרים). אני יושב ומסתכל ללא לאות גל (אחרי גל והגולשים נמשכים עם איזו סירת מרוץ עד שהם מתחילים בירידה של הגל הענק הגודל ומתעצם ובאותו זמן הגולש מתגמד ונעשה קטנטן. רק כאשר הגולש מגיע לתחתית הגל אפשר באמת לראות את גודלו ועוצמתו של הגל המתנשא לגובה של פי 7-8 מגובה הגולש, ממש מרהיב ומפחיד כאחד. ואני מנסה לתאר את עצמי שם בתחתית המפלצת הזאת שתתקמר ותתנפץ בכח אימים בעוד שניות מעטות וחושב שאת האומץ הנצרך לבצע זאת השארתי לפני הרבה שנים בחופי חיפה. מעניין מה יגידו בני הדור הנוכחי על ההמצאות שתבאנה לדור הבא?
לקראת ל'ג בעומר חטפתי ל'ג באוזן
השבוע קניתי אדני עץ כדי לחדש את גג המוסך לקראת חום יולי אוגוסט,כשהטנדר הגיע לפרוק את העצים ביקש המוביל לדעת לאן מכניסים,שאלתי כהרגלי את אשתי והיא השיבה מיידית רק לא בבית,גם הפעם נכנעתי,למחרת חזרתי מהעבודה וכצפוי העצים קבלו רגליים ואני פיק ברכיים.
חשבתי להודיע למשטרה אך חזרתי בי,האישה שלא גדלה בבת-גלים הציעה לתלות שלט בסגנון,המוצא הישר וכד' יבוא על שכרו,הפעם אני זה שהחלטתי לא להיות פראייר פעמיים בשבוע אחד ואז נזכרתי מאירוע של ל'ג בעומר מלפני למעלה מחמישים שנה בבת-גלים,בני אוסטין הזכור לטוב אירגן חבורת ילדים למבצע סודי בהחלט,אני מקווה שהחסיון הוסר,בקיצר יצאנו במחצית הלילה חבורת ילדים למפגש פסי הרכבת עם הכביש,בני שלח אותנו בזוגות להביא אדני רכבת שהיו מונחים לצד המסילה,משם הובלנו בעגלה מתאימה על קוגלרים את הסחורה ליד חוף הדייגים,עפ'י הנחיותיו קשרנו בחוט תיל את אדני העץ ויצרנו רפסודה כמו באוהל הדוד תום,בני הביא חבית בנזין מחוררת שהוכנה מראש והונחה קשורה על הרפסודה,מלאנו בה גזרי עץ ושקי יוטה מהמכולת של כהן,המטרה היתה להדליק את החבית ולשגרה לים בל'ג בעומר למען האטרקציה בשכונה. כך אכן היה,הרפסודה המושקעת הושקה במים וכמה מאתנו נשלחו לעורר את תשומת ליבם של שאר הילדים, אלא ש…נפטון אל הים התעורר מרבצו במעמקים,נשף במים ועשה אותם לגלים אשר חיש כהרף עין הפכו את הרפסודה על-פיה ואנו מילאנו מתדהמה את פינו במי ים מלוחים.
ולהלן המסקנות
אחד: על ראש הגנב בוער הכובע ללא הגבלת זמן ולא חל על כך חוק ההתיישנות.
שניים : מי שסבור שרק אנו ילדי בת-גלים היינו שובבים אינו נותן קרדיט לילדים מכל הזמנים.
שיהיה לכם ל'ג בעומר מדליק עם הרבה הרבה קרטושקלאך
I WROTE, A FEW MESSAGES BEFORE-ABOUT THE NEW PLANS FOR BAT GALIM DEVELOPEMENT, WHAT BAT-GALIM NEEDS.
MEIR SHORE WROTE THE SAME–NO-BODY REACTED,
NOT EVEN MY COUSIN MENACHEM LES.
חזרתי לפני שעתיים מתחרות פרה-אולימפית קפיצות למים עם כל הקופצים הטובים בעולם (כולל הסינים) בפורט-לוטרדייל.
בין לבין היו קפיצות ראווה של ילדים וילדות בני 6-9 ממגדל 10 מטרים. פשוט קשה להאמין מה הילדים האלה מסוגלים לעשות (ילד אחד ביצע 4.5 סלטות עם בורג!). נזכרתי בנו באותו גיל בקומה השלישית שלנו בשנות ה-40 המאוחרות…
מה יש להוסיף? זה פשוט עולם אחר עכשיו.
שלום בת – גלימים
אז נכון אנני פוליטקאי ומעולם לא היתי כזה אך לאור כתבתו של מאיר שור שאותה קראתי בעיון רב חושבני כיהיגע הזמן שבני בת-גלים אלה הגרים כיום בשכונה ואלה מחוצה לה אנו מתקרבים לבחירות לראשות העיר ולכן חושבני כי עכשו היגע הזמן להשמיע את כולנו בת -לים היא כיום שכונה שהזנחה קשות בשנים האחרונות בכל האמור בפיתוח אזיופי החליפו מצספר צינורות מים בשכונה ובנו גדרות סביב מגרש הכדור סל בחוף הים העקום שבו לא ניתן לשחק ופרקו את מתקני השעשועים בגן העטלף הצמוד לחוף שלנו וכולם שותקים איפה הזעקה להחזרה המיתקנים לרוחתם של ילדינו ונכדינו ואנני מדבר על הקזינו ובריכת השחיה עליהם השלום ואין איש פוצה פה או מניד עפעף אז איפה אתם בת גלימים גאים שנולדתם בשכונה ומתרפקים על גלי הנוסטלגיה חושבני כי היגע הזמן שנרכז מוחות כמו במועצת השבט בהישרדות ונרכז את כוחותינו ונפנה למעומדים לראשות העיר בין עם זה יונה יהב שגדל בקרית אליעזר או ניצב בורוסקי שהיגע לקרית אליעזר בגיל עשר לדברוואשר מחריז במסע הבחירות שלו על כונתו לעשות למען בת גלים ורק לאחרונה ביום שישי האחרון ברעיון ברדיו חיפה 1075 ולכן חושבניכי צריך בהרה לכנס את פורום בת גלים כולל הועדולכל מי שאיכפת לו ולבנות מסר חזק וברור למתמודידים כי במי נתמוך בבחירותאכן יקיים את הבטחויתו בכתב וגם עם צריך להפגש עימו במתנס השכונתיולשטוח את בקשותינו וזאת כי בתגלים זו שכונתו שבא גדלנו ובעורקנו זורם אומנם דם ומי ים מהחוף הנפלא שלנו שלא לדבר על הנוסטלגיה של שכונתנו ושלא זכתה כבר זמן רב לפיתוח וכל שנעשה עד כה זה בבלט אז בואו בת גלימים ונרים פרויקט לשפר את חיי שכונתינו שהיא היום סליחה עם אני פוגע במישהו מייושביה ברובה מעולים ממסך הברזל שקרס מבוקרים ועוד אז תתעורור תורידו את האבק המכסה את עיניכם ונרתם למשימה להעמדת השכונה המובילה הן ביופיה והן בתוכנה לעמן ילדינו ונכדינו ושאר עם ישראל ונראה לכולם אפשר לנצח יהאמינו לי לי כיום בשנתי ה67 לחיי ושכל חיי עברו בבת גלים אני מאמין כי בכוחות משותפים אפשר לנצח כנצח דוד א גולית ולו אוסיף עוד
ממתין לתגובות כתבה זו תתפרסם הן באתר הרשמי של חוף בת גלים והן בפורום של השכונה
נב ממתין לתגובות ומהר
שלכם דיויד(מרגוליס) מרגלית o
שלום בת – גלימים
אז נכון אנני פוליטקאי ומעולם לא היתי כזה אך לאור כתבתו של מאיר שור שאותה קראתי בעיון רב חושבני כיהיגע הזמן שבני בת-גלים אלה הגרים כיום בשכונה ואלה מחוצה לה אנו מתקרבים לבחירות לראשות העיר ולכן חושבני כי עכשו היגע הזמן להשמיע את כולנו בת -לים היא כיום שכונה שהזנחה קשות בשנים האחרונות בכל האמור בפיתוח אזיופי החליפו מצספר צינורות מים בשכונה ובנו גדרות סביב מגרש הכדור סל בחוף הים העקום שבו לא ניתן לשחק ופרקו את מתקני השעשועים בגן העטלף הצמוד לחוף שלנו וכולם שותקים איפה הזעקה להחזרה המיתקנים לרוחתם של ילדינו ונכדינו ואנני מדבר על הקזינו ובריכת השחיה עליהם השלום ואין איש פוצה פה או מניד עפעף אז איפה אתם בת גלימים גאים שנולדתם בשכונה ומתרפקים על גלי הנוסטלגיה חושבני כי היגע הזמן שנרכז מוחות כמו במועצת השבט בהישרדות ונרכז את כוחותינו ונפנה למעומדים לראשות העיר בין עם זה יונה יהב שגדל בקרית אליעזר או ניצב בורוסקי שהיגע לקרית אליעזר בגיל עשר לדברוואשר מחריז במסע הבחירות שלו על כונתו לעשות למען בת גלים ורק לאחרונה ביום שישי האחרון ברעיון ברדיו חיפה 1075 ולכן חושבניכי צריך בהרה לכנס את פורום בת גלים כולל הועדולכל מי שאיכפת לו ולבנות מסר חזק וברור למתמודידים כי במי נתמוך בבחירותאכן יקיים את הבטחויתו בכתב וגם עם צריך להפגש עימו במתנס השכונתיולשטוח את בקשותינו וזאת כי בתגלים זו שכונתו שבא גדלנו ובעורקנו זורם אומנם דם ומי ים מהחוף הנפלא שלנו שלא לדבר על הנוסטלגיה של שכונתנו ושלא זכתה כבר זמן רב לפיתוח וכל שנעשה עד כה זה בבלט אז בואו בת גלימים ונרים פרויקט לשפר את חיי שכונתינו שהיא היום סליחה עם אני פוגע במישהו מייושביה ברובה מעולים ממסך הברזל שקרס מבוקרים ועוד אז תתעורור תורידו את האבק המכסה את עיניכם ונרתם למשימה להעמדת השכונה המובילה הן ביופיה והן בתוכנה לעמן ילדינו ונכדינו ושאר עם ישראל ונראה לכולם אפשר לנצח יהאמינו לי לי כיום בשנתי ה67 לחיי ושכל חיי עברו בבת גלים אני מאמין כי בכוחות משותפים אפשר לנצח כנצח דוד א גולית ולו אוסיף עוד
ממתין לתגובות כתבה זו תתפרסם הן באתר הרשמי של חוף בת גלים והן בפורום של השכונה
נב ממתין לתגובות ומהר
שלכם דיויד(מרגוליס) מרגלית o
שלום בת – גלימים
אז נכון אנני פוליטקאי ומעולם לא היתי כזה אך לאור כתבתו של מאיר שור שאותה קראתי בעיון רב חושבני כיהיגע הזמן שבני בת-גלים אלה הגרים כיום בשכונה ואלה מחוצה לה אנו מתקרבים לבחירות לראשות העיר ולכן חושבני כי עכשו היגע הזמן להשמיע את כולנו בת -לים היא כיום שכונה שהזנחה קשות בשנים האחרונות בכל האמור בפיתוח אזיופי החליפו מצספר צינורות מים בשכונה ובנו גדרות סביב מגרש הכדור סל בחוף הים העקום שבו לא ניתן לשחק ופרקו את מתקני השעשועים בגן העטלף הצמוד לחוף שלנו וכולם שותקים איפה הזעקה להחזרה המיתקנים לרוחתם של ילדינו ונכדינו ואנני מדבר על הקזינו ובריכת השחיה עליהם השלום ואין איש פוצה פה או מניד עפעף אז איפה אתם בת גלימים גאים שנולדתם בשכונה ומתרפקים על גלי הנוסטלגיה חושבני כי היגע הזמן שנרכז מוחות כמו במועצת השבט בהישרדות ונרכז את כוחותינו ונפנה למעומדים לראשות העיר בין עם זה יונה יהב שגדל בקרית אליעזר או ניצב בורוסקי שהיגע לקרית אליעזר בגיל עשר לדברוואשר מחריז במסע הבחירות שלו על כונתו לעשות למען בת גלים ורק לאחרונה ביום שישי האחרון ברעיון ברדיו חיפה 1075 ולכן חושבניכי צריך בהרה לכנס את פורום בת גלים כולל הועדולכל מי שאיכפת לו ולבנות מסר חזק וברור למתמודידים כי במי נתמוך בבחירותאכן יקיים את הבטחויתו בכתב וגם עם צריך להפגש עימו במתנס השכונתיולשטוח את בקשותינו וזאת כי בתגלים זו שכונתו שבא גדלנו ובעורקנו זורם אומנם דם ומי ים מהחוף הנפלא שלנו שלא לדבר על הנוסטלגיה של שכונתנו ושלא זכתה כבר זמן רב לפיתוח וכל שנעשה עד כה זה בבלט אז בואו בת גלימים ונרים פרויקט לשפר את חיי שכונתינו שהיא היום סליחה עם אני פוגע במישהו מייושביה ברובה מעולים ממסך הברזל שקרס מבוקרים ועוד אז תתעורור תורידו את האבק המכסה את עיניכם ונרתם למשימה להעמדת השכונה המובילה הן ביופיה והן בתוכנה לעמן ילדינו ונכדינו ושאר עם ישראל ונראה לכולם אפשר לנצח יהאמינו לי לי כיום בשנתי ה67 לחיי ושכל חיי עברו בבת גלים אני מאמין כי בכוחות משותפים אפשר לנצח כנצח דוד א גולית ולו אוסיף עוד
ממתין לתגובות כתבה זו תתפרסם הן באתר הרשמי של חוף בת גלים והן בפורום של השכונה
נב ממתין לתגובות ומהר
שלכם דיויד(מרגוליס) מרגלית o
שלום בת – גלימים
אז נכון אנני פוליטקאי ומעולם לא היתי כזה אך לאור כתבתו של מאיר שור שאותה קראתי בעיון רב חושבני כיהיגע הזמן שבני בת-גלים אלה הגרים כיום בשכונה ואלה מחוצה לה אנו מתקרבים לבחירות לראשות העיר ולכן חושבני כי עכשו היגע הזמן להשמיע את כולנו בת -לים היא כיום שכונה שהזנחה קשות בשנים האחרונות בכל האמור בפיתוח אזיופי החליפו מצספר צינורות מים בשכונה ובנו גדרות סביב מגרש הכדור סל בחוף הים העקום שבו לא ניתן לשחק ופרקו את מתקני השעשועים בגן העטלף הצמוד לחוף שלנו וכולם שותקים איפה הזעקה להחזרה המיתקנים לרוחתם של ילדינו ונכדינו ואנני מדבר על הקזינו ובריכת השחיה עליהם השלום ואין איש פוצה פה או מניד עפעף אז איפה אתם בת גלימים גאים שנולדתם בשכונה ומתרפקים על גלי הנוסטלגיה חושבני כי היגע הזמן שנרכז מוחות כמו במועצת השבט בהישרדות ונרכז את כוחותינו ונפנה למעומדים לראשות העיר בין עם זה יונה יהב שגדל בקרית אליעזר או ניצב בורוסקי שהיגע לקרית אליעזר בגיל עשר לדברוואשר מחריז במסע הבחירות שלו על כונתו לעשות למען בת גלים ורק לאחרונה ביום שישי האחרון ברעיון ברדיו חיפה 1075 ולכן חושבניכי צריך בהרה לכנס את פורום בת גלים כולל הועדולכל מי שאיכפת לו ולבנות מסר חזק וברור למתמודידים כי במי נתמוך בבחירותאכן יקיים את הבטחויתו בכתב וגם עם צריך להפגש עימו במתנס השכונתיולשטוח את בקשותינו וזאת כי בתגלים זו שכונתו שבא גדלנו ובעורקנו זורם אומנם דם ומי ים מהחוף הנפלא שלנו שלא לדבר על הנוסטלגיה של שכונתנו ושלא זכתה כבר זמן רב לפיתוח וכל שנעשה עד כה זה בבלט אז בואו בת גלימים ונרים פרויקט לשפר את חיי שכונתינו שהיא היום סליחה עם אני פוגע במישהו מייושביה ברובה מעולים ממסך הברזל שקרס מבוקרים ועוד אז תתעורור תורידו את האבק המכסה את עיניכם ונרתם למשימה להעמדת השכונה המובילה הן ביופיה והן בתוכנה לעמן ילדינו ונכדינו ושאר עם ישראל ונראה לכולם אפשר לנצח יהאמינו לי לי כיום בשנתי ה67 לחיי ושכל חיי עברו בבת גלים אני מאמין כי בכוחות משותפים אפשר לנצח כנצח דוד א גולית ולו אוסיף עוד
ממתין לתגובות כתבה זו תתפרסם הן באתר הרשמי של חוף בת גלים והן בפורום של השכונה
נב ממתין לתגובות ומהר
שלכם דיויד(מרגוליס) מרגלית o
כל הכבוד דיויד – מילים ומחשבות כדורבנות – וכל הכבוד על היוזמה – כולנו מאחוריך!!! ובאמת יפה שעה אחת קודם
כבר כתבתי לך מה שאני עומד לכתוב, אך כנראה שכחת. הסיבה שמכתבך הארוך מופיע ארבע פעמים היא שאתה מקיש על "שיגור" ואז אתה רוצה לראות אם התגובה שוגרה, ומאחר ואתה לא רואה אותה, אתה משגר הכל שוב.
הדרך הבטוחה ביותר לראות את השיגור אמנם שוגר היא לצאת לכמה שניות מהאתר ע"י לחיצה על ה-
X
בצד ימין למעלה של המסך, ואז להיכנס ליורם שוב, ואז תראה שהשיגור נישלח בהצלחה.
י
אחרי שאתה "משגר" תסתכל למטה ותראה כיצד
מלבנים ירוקים קטנטנים ממלאים את המלבן הלבן הריק. זה מראה לך שהמאמר משוגר. חכה עד שהמלבן הארוך יתמלא בירוק (כמה שניות למכתב ארוך כשלך) ואז בדוק אם המכתב הודפס. אבל ליתר בטחון אני תמיד הולך ל-
X
ואז ניכנס שוב, וב-100% מהמקרים השיגור עבר בהצלחה
ם
מנחנם ידידי שלום
האמת לא שמתילב כי הכתבה האחרונה עברה ארבע פעמים אחד כי היתי כבר מאד עיף אחרי יום עמוס עם נכדי משפחתי ועוד אורחים כולל בר ביקיו מעולה בדירתי ואתך הסליחה להבא אעשה כדבריך אך לא חשוב כמה פעמים נכנסה הכתבה העיקר הראיון שלדעתי הוא פיגוז .
שלכך דיויד(מרגוליס)מרגלית.
דיויד(מרגוליס) מרגלית,אתה אדם יקר הכואב את כאבה של בת גלים, ישר כוחך,חזק ואמץ.
אני שוקלת לקנות דירה בבת גלים ותוהה מה המקומיים חושבים על עתידה. האם המקום יתפתח? ישתפר? האם יש תוכניות אקטואליות? האם יש תחושה של שינוי או שהמצב אותו דבר שנים?אשמח לשמוע מכם
תודה, אילנה
אם אני במקומך, ואם יש לי כסף, אני קונה דירה בבת גלים מ-י-ד.
קראת על שכונת היוקרה שעומדים לבנות היכן שבסיס חיל הים? זה יהיה ה-
SPARK PLUG
שבת גלים היתה זקוקה לו.
לדעתי, כאיש נדל"ן חובב, זה הזמן לקנות בבת גלים!
אילנה יקרתי
אנני יודע מי עומדת מאחורי השם אילנה אך קראתי את הגיגי לבך בהקשר לקנית דירה בבת-גלים. אנני יודע עד כמה הינך מכירה את השכונה הן בעברה והן בהווה אז נוכונה תגובתו של מנחם לס על תוכניותלפנוי בסיסחיל הים בשכונהובנית בניני מגורים אך לאיש אין את הידעמתי בדיוק הדבר יצא אל הפועל ולכן היתי ממליץ לך לעשות סיור מקדים בשכונה בליוית משהו שמכיר את השכונה אני יליד השכונה ועדין גר בה כיוםובהחלט היתי מנדב עצמי לסיור כזה ואל מנת שתוכלי להתקשר אלי במידה ותרצי סיור כזה הרי מספרי הטלפון שלי בבית 0774245886 והניד 0522795071
להתראו ולהשמע בקרוב דיויד מרגוליס מרגלית
חברות וחברים, שלום רב!
רק שתדעו, דוד מרגוליס זה אחי הגדול!
דוד, אתה תותח!
כדי שבת גלים תהפוך לאטרקציה נדל'נית צריכם להתקיים כמה תנאים.
א. הריסת מבנים ובנייה מחדש,במדינת ישראל עדיין לא השכילו לעשות זאת כמו בסין ומקומות אחרים בעולם.
ב.הפוטנציאל הגלום בשינוי יעוד שטחי חיל הים הוא מאוד מפתה אבל!!! שואף לאפס בעשור הקרוב.
ג. כאשר פינו את בסיס החימוש הקימו מייד "שיכונים מודרנים" בבניה רוויה במחיר זול ולא דירות יוקרה כיאה לשכונת החלומות.
ד. בבת-גלים אין ולא יהיו שטחים פנויים וריקים לבניה,אלא אם ייבשו את הים,תכנית שלא תעבור את סף הירוקים האדומים והכחולים בעידן הקרוב.
ה. שטחה של בת-גלים הוא זעיר יחסית ובעתיד הנראה לעין לא יאפשרו בנייה משמעותית לגובה שתפגע בנכסי הטופוגרפיה,הטבע והים.
ו. אלה חלק מהסיבות שיזמים נטשו את בת-גלים מזמן.
ז. זה בדיוק מה שקבלו התמימים במשך עשרות שנות הבטחות ורעיונות ממרינה דרך טיילת עבור לייבוש החוף החיאת הקזינו בריכה וכד' התוצאה נותרה עגומה בלשון המעטה.
דברים אלה אינם אמורים חלילה לפגוע בנוסטלגיה המפוארת של בת-גלים מכל הזמנים.
הדברים של מרקוביץ (שחושבני שאינני מכירו) הם נכונים ביותר. בואו נשתדל לעסוק בדברים שנוכל ליישם ובעיקר נשמור על קשר הילדות לזכר הימים הטובים יחד.
זרוק הימור מה יהיה גורלו של גרנט בעוד יומיים לאור ההפסד למנצ'סטר,זה מעניין להבין את הראש של מקבלי ההחלטות ומה השיקולים המקצועיים אם בכלל ישנם כאלה. אחרי הכל עם נסיונך הרב מי כמוך מכיר את הזירה
לכל הבת-גלימים שלום
כאן דיויד(מרגוליס)מרגלית. במקומם לפרגן לאברהם גרנט מאמן הכדור-רגל של צל"סי ולמתוח ביקורות אנני זוכר אף מאמן כדור-רגל שהגיע לטופ של הכדור-רגל האנגלי ועוד למקום השני בליגה האנגלית ולגמר הצמפיונס ליג אז נכון שהחלקה של שחקן החטיאה את השער ומנצסטר זכתה בגביע
גם כאן בארץ שלנו קרא אותו דבר כאשר דגו מהפועל ת"א החטיא כדורמאחד עשרה מטר והגביע היגע לבית"ר ירושלים.
לו שאני מבין גדול בכדור- רגל ,אך לו זכור לי מאמן כדור-רגל שהיגע לאן שאברהם גרנט הגיע ולכן לדעתי מגיע לו שפו גדול
וקצת פרגון מאיתנו הישראלים ושימותו הקנאים .
לדעתי מאמן כדור –רגל שניצב על מרגש הכדור-רגל ערב יום השואה והגבורה של עם ישראל במשחק גמר הליגה האנגלית הקשה ומיד אחרי המשחק טס לטכס התייחדות עם קורבנות השואה כאשר הוא בעצמו בן לניצול שואה שווה
יחס מיוחד ומעט פרגון ולהגיע לגמר הצפיוס ליג שלעצמו דבר גדול. גם הפועל ת"א הפסידה גביע בגלל החטאה של כדור מאחד עשר מטר אז חברה תהיו קצת ישראלים ותפרגנו כאומר הכתוב אחד לכולם וכולם לאחד לדעתי אברהם גרנט הביא המון כבוד למדינתנו בשנתה ה-60.
וכפי שכבר הזכרתי שימותו הקנאים.
שלכם דיויד(מרגוליס) מרגלית.
v
בגלל החטאה של כדור קבוצות נופלות ואחרות קמות
בגלל עשירית שניה מקבלים שחיינים כבוד לנצח
בגלל מסמר קטן אוטו גדול חוטף פנצ'ר ונשכב על הג'נטים כאבן שאין לה הופכין.
פירגון אינו שם המשחק הכל מתחיל ונגמר במבחן התוצאה.
אין ספק שאברם גרנט הסב כבוד רב לאוהביו והם אינם מעטים.
שמשון! קראתי בעיון מה שכתבת על בת גלים. יש לי רק משפט אחד עבורך: אם אתה בין הצעירים שבנו, יום אחד עוד תקלל על עצמך שלא קנית עכשיו בבת גלים!
שלומי! בקשר לגרנט איש לא יודע. אבל עם כל הכבוד לו, נידמה לי שמלכתחילה היה שם משהו עם בעל הקבוצה היהודי-רוסי המטורף בהתמנותו למאמן. לכן לך תדע מה הרוסי הזה יעשה (אני לא יודע אם אתם יודעים שהוא קנה כמה פאבים ליד האיצטדיון, קישט אותם בתמונות מהימים האדומים, ובבאר מציעים וודקה רוסית במחיר רבע מכוס בירה.)
שמעתי גם שבמגרש משמיעים מוזיקת מארשים אדומים מימי הצבא האדום. הבנאדם דפוק על כל הראש (אבל…ביליונר גדול, מה לעשות?
עכשיו לכל הבת גלימים: עברתי כמה עשרות או מאות מסרים אחורה. אני לא יודע מה קרה לכל הכותבים הוותיקים שכל כך התלהבו מהאתר בזמנו ומה שהוא עושה, ושהבטיחו לכתוב ספורים וכו וכו, ומאז נעלמו לחלוטין מהאופק
פורסם: שבת מאי 24, 2008 3:39 am נושא ההודעה: תפיסות גלים "לא מהעולם הזה" עם החסקה- סיפור מספר 5
——————————————————————————–
הקטעים הבאים עלולים לשעמם את הקוראים הצעירים שהיום "מרחפים" במהירות עצומה עם ונגד הגלים בעזרת התפתחות ענף הגלישה. לפני 40-50 שנה היו לנו קרשים, חגורות הצלה, הגוף שלנו ולמצילים את החסקה. אז התחיל להיות משעמם לתפוס סתם איזה גל ומסיבה זאת וכמובן לא לשכוח שהיינו קצת שויצרים ושמספר לא מבוטל של יפהפיות (כמו אילנה אשכנזי, אירית לוינברג, נורית ניינדל) ישבו להן בניחותא על החוף וצפו בנו. וכך התחלנו לתפוס גלים בצורות כלל לא אורתודוכסיות. להלן כמה דוגמאות:
1. עם הגב אל החוף
תפיסת הגל בצורה זאת נעשית כשפניך מופנות אל הגל המתקרב ואתה חותר אחורנית!! גבך לכוון החוף. כשהגל מרים אותך בירכתי הסירה והיא יורדת עם הגל עליך ללחוץ מטה כדי לא להכניס חרטום ולשלשל את המשוט אל מאחורי החסקה לצורך כוון ובעיקר לעזרה בשמירת שווי המשקל. שמירת שווי המשקל קשה ביותר בעיקר בזמן התנפצות הגל. מודה ומתוודה ש"עפתי" מהסירה מספר פעמים עד שלמדתי מהנסיון.
2. בישיבה
מאד קשה לחתור בישיבה ולקבל תאוצה מספקת בכדי לתפוס את הגל, שרירי הבטן עובדים "שעות נוספות". הבעייה השניה היא מניעת כניסת החרטום המסוכנת למים, כשהסירה מתחילה בירידתה הייתי קופץ מעלה ומטה על ישבני כדי ליצור משקל על ירכתי החסקה. אם עברת את השלב הזה בשלום הצלחת .
3. עמידת ראש על החסקה
כנראה שהייתי באמת שוויצר ונצלתי מיומנות שרכשתי אצל גד גוטמן ובוינגייט. ובכן ברגע שתפסתי את הגל והחסקה צמודה לגל בניחותא, הנחתי את המשוט אלכסונית על הסירה (כדי שיהיה מקום לראש), אחזתי בשתי ידי את צידי החסקה, הנחתי את ראשי מעט קדימה והרמתי את רגלי מעלה !! מזל שהיו לי הרבה יותר שערות אז מאשר היום !! ממש משוגע
הסיפור האחרון שאני קורא לו "ההכשלה של שמואליק גורביץ" יבוא בקרוב, כדאי לא להחמיץ.
Shimshon Berkovitz wrote "a little reality" (in Hebrew PROPORTZIA) when I wqrote about real estate in Bat Galim now.
It is a little strange to write to you (and inform you!!!) about how wrong he is from Park Lane, North Carolina, 20 miles from an Indian Reservations in the Blue Ridge Mountains, where my son and 6 grandchildren live.
Well, there was a story yesterday (with a huge picture) about the Naval Base which already begun to be evacuated, and that a
a SHCHUNA SHEL BATAI YOKRA was APPROVED by Haifa Municipality, and that
MECHIRAY HADIROT BE'BAT GALIM MATCHILIM LA'ALOT
Go to:tohttp://bl113w.blu113.mail.live.com/att/GetAttachment.aspx?tnail=0&messageId=09f3bd17-0ee7-4d6b-bce4-43fe646ec492&Aux=4|0|8CA8BF2E26E4540|
and find out by yourself!
In case you are interested in this article but cannot open it, I'm forwarding it to AKI in his Bat Galim Web Site and ask him to open it and print it
I tried to forward to your site the article about the evacuation of BASIS CHEIL HAYAM and the start construction of an Upscale Apartment Buildings but I cannot. I'm using my Blackberry to send these messages and for some reason your address id cut in the middle.
Can you send here a message with your
email in the Batgalim Web Site?
ביקשת שאכתוב על נעמי ברוט וכך עשיתי.
באתר של בת-גלים לפני כשבוע.
חבל שבת גלימים לא נכנסים יותר לאתר הזה ומגיבים בו.
חוששני כי הערך הנוסטלגי העצום שנוצר כאן עלול לרדת מנכסיו.
הלוואי ובת-גלים תהיה ה-שכונה בחיפה ובישראל בכלל, למה לא יש לה פוטנציאל, אבל !!! מה לנו ולכל זה ברצינות, זה קצת דומה לנסיונות להכניס כאן פוליטיקה ובחירות מונציפאליות חלילה, אם כל האמפטיה לא ראיתי השתתפות משמעותית של דיירי השכונה ובעליה הנוכחים,בטוח כי הם אוהבים חושבים ומייחלים לשגשוגה של שכונתם לא פחות מוותיקיה באשר הם,אך בפועל יש להם כנראה במות וערוצי תקשורת אחרים ובצדק,אשר על כן בואו נשאיר פינה נוסטלגית יקרה זו ללא יומרות עכשוויות.מאידך, זכותו ורצונו של כל אחד להעלות ולכתוב את כל העולה על רוחו,אני מתנצל מראש אם דברי יכעיסו מישהו,אין כוונתי לפגוע באיש,קבלו זאת כהבעת דיעה של קורא נאמן השייך לרוב השקט והדומם בדר כלל.
שבוע טוב לכל הבת-גלימים
Thanks! You did a MITZVA! I second you in asking Bat Galimim to enter the Batgalim web site to read longer articles.
I will read your story about Neomi as soon as I return home. I probably could do it using the Blackberry but it will take too much time.
I was the one who started to write about Bat Galim's Real Estate (NADLAN), and I'm not insulted at all by your Tguva.
But we write here much more than just Nostalgia. If you go a few messages back you'll see that we write and argue even about AVRAM GRANT!!! (I don't know how it all started…), and MANY articles about BULBULIM SHEL TZIPORIM, and more.
So for sure, a letter telling you that i just received a very recent article about the Evacuation of BASIS CHEIL HA'YAM in Bat Galim and the beginning of upscale building in its place, can be announced here, especially when I get this article on my tiny Blackberry (cellphone with Internet) here, in the Blue Ridge Mountains of North Carolina…
I thought it was unique to tell you what was published yesterday in a Haifa Mekomon when I'm 20 minutes from an Indian Reservation, and I don't believe that letters like this "YORID ET HA'ATAR MI'NECHASAV".
Again, Chanan, I was not insulted at all. Just wanted to express my feelings about what I had written!
I TRIED TO WRITE 3 TIME ABOUT THE NEWS OF BASIS CHEIL HA~YAM MOVING.
COULD NOT SEND THE LETTR.
GLAD YOU WROTE SO NICELY,ALSO ALL THE DETAILS.HOPE TO MOVE BACK TO BAT-GALIM,WHEN THE PLAN WILL BE COMPLETED.
TODAH RABAH,
FROM YOUR COUSIN
הייתי כמה כיתות אחריך אז אני יודעת בת כמה את. אי לכך לא הייתי מציעה לך לחכות עד שהשכונה החדשה תיבנה אם את רצינית בקשר לעשות עלייה ולגור בבת גלים. עד 120!
תופענה הצעות למכירת דירות בהזדמנות ?????
חאלס ,מספיק עם האופנה החדשה שרק מבריחה קוראים וכותבים.
אחד הדברים שהכי מכערים את בת גלים אלה החורבות הנטושות על שפת הים. אחת מהן שייכת לך ולמשפחתך. אז במקום לקנות דירה יקרתית איפה שתהיה השכונה החדשה, למה שלא תשפצו את הבית הקים (רציף מרגולין 33?) ותהיה לך דירה במקום הכי יפה בבת גלים?
אני לא רוצה להיכנס לעסק הזה בכלל, אך כאחד מהחוץ מבחינת ירושה (ועדיין חלק מהמשפחה) אני חייב להגן על זהבה. ואני די מתפלא עליך צבי על המסר האחרון.
אני בטוח שלכל חורבה על חוף התכלת יש סיפור ארוך משלה עם דיירים שגרו שם בדמי מפתח משך 60 ויותר שנים ("והמפתח" עובר בירושה) ועד
ירושות, ומה לא.
במקרה של משפחת חס שהם דודי (וביתם במס' 31, לא 33) הבית היה בבעלות שני אחים עם שתי משפחות, וכשהם ניפטרו היו 5 ילדים פזורים בכל רחבי העולם, ולהם ילדים, כך שלא קל להגיע להחלטה משותפת כשישנם כל כך הרבה יורשים.
אני בטוח שהנכדים ימצאו כבר דרך להפוך את הבית, וכן הבנין הגדול היכן שנמצאת מסעדת מוסהדג (שגם הוא בבעלותם), לארמונות ביום מין הימים (או שהעירייה תכריח אותם).
סתם להגנת זהבה שהיא אחת מיני יורשים רבים (אני לצערי לא אחד מהם…)
טוב להיות בבית ולכתוב עברית.
אני מסכים עם אלה שכתבו שמספיק נדל"ן (ואני מתנצל שהתחלתי עם זה) ונעבור חזרה לימי העבר.
אני זוכר שכמה כתבו על הקולות והרעשים המיוחדים שהם זוכרים מילדותם.
אני רוצה לתרום רעשים הזכורים לי
*"סברס קר!!" (צעקוצת הערבי המוכר סברס ליד הבריכה)
* הרעש וההד המיוחדים לאלה שהעיזו להיכנס בשחייה או עם כלי ציפה זה או אחר, תחת הקזינו. אני זוכר שכמה ילדים פחדו כי סיפרו על שדים ורוחות שם. לנו היתה "קבוצת נשר" – מין קבוצה 'חשאית' ומדי פעם ערכנו את פגישות "ההיערכות וההגנה" שם כדי שאיש לא יוכל להפריע לנו (אברהם סבח היה המנהיג). כשהגלים ניכנסים תחת הקזינו ופוגעים בעמודים מצופי הזבה היה שם רעש/הד כל כך מיוחד הזכור לי עד היום.
*גלי הים הפוגעים בדפנות האוניה 'חיים ארלוזרוב' כשהיינו משחקים עליה.
* גלי הים הפוגעים בסלעים הגדולים ששימשו כשובר גלים בצד הבריכה הפונה לים, בעיקר מאחורי בית הקפה הקטן שהיה שם
*הפצצות שטייסי חיל האוויר האיטלקי היו זורקים לים במקום להתקיף את חיפה, מרוב פחד. המקלט שלנו היה חדר המדרגות של הבית שבו היה קפה קומפנייץ, ומשם יכולנו לראות מין ברק כשהפצצה פגעה במים והתפוצצה, ואחרי איזה 5-6-7 שניות היה נישמע הרעם..
I JUST FINISHED WRITING A LOOONG! LETTER BUT MY LETTER DID NOT GET IN.
THE RENTER OF MISADAG,PAYS $150 A MONTH RENT FOR BOTH THE RESTURANT AND FOR AN APARTMENT IN RATZIF PINHAS 29.
$150 A MONTH FOR BOTH OF THEM,BECAUSE OF THE KEY MONEY,AS MENACHEM WROTE.
I JUST FINISHED WRITING A LOOONG! LETTER BUT MY LETTER DID NOT GET IN.
THE RENTER OF MISADAG,PAYS $150 A MONTH RENT FOR BOTH THE RESTURANT AND FOR AN APARTMENT IN RATZIF PINHAS 29.
$150 A MONTH FOR BOTH OF THEM,BECAUSE OF THE KEY MONEY,AS MENACHEM WROTE.
למרות הויכוח שהיה לי עם מנחם, אני לא מסכים עם אלה המתלוננים שכותבים פה על נדל"ן. לא כותבים פה על נדל"ן. כותבים פה על הסיבות להטפוררות בת גלים. כל הבתים הסגורים הם שמכלקלים את כל החוף ונותנים לשכונה מין מבט של שכונת עוני. אני יודע על בית מסויים ברחוב השרון שהוא סגור בגלל שהדיירים היו כולם בדמי מפתח ששילמו לבעל הנחס 50 דולאר לחודש שכר דירה. אז הוא הפסיק לטפל בבית והדיירים בדמי המפתח בסוף עזבו אבל הוא (הוא כבר ז"ל) לא יכול לעשות דבר לפני שהוא משלם פיצויים לאלה שגרו שם בדמי מפתח. זה חוק מנדט שהרס את הדר ועוד שכונות יהודיות ותיקות.
לא הגבתי עד עתה כי למרות שקראתי את כתבתך עליה באתר בת גלים, הייתי בצפון קרולינה אצל הבן והנכדים ולא רציתי להגיב באנגלית.
אז הגבתי הבוקר בעברית.
אני ממליץ לבת גלימים להיכנס גם לאתר בת גלים אם ברצונם לקרוא כתבות מסוג אחר לחלוטין מהמסרים שכאן!
KOTEVET OD PA`AM:
Mr,Shitrit who rents the Misadag Restaurant
and also an apartment on the second floor
on Ratzif Margolin 29,
he pays pays 25 dollars for both.
is it correct to pay small rent?
He pays one hundred and fifty dollars for both,
ילידי 1953 אשר היו בגן ברחוב השרון ולאחר מכן בבית ספר בת גלים מקיימים ב14.6.08 פגישת מחזור במתנס בשכונה.
אנחנו מחפשים 4 שעדיין אין לנו מושג היכן הם.
שושי הרשקו היום היא ( שרון ).לפני כמה שנים עוד הייתי רואה אותה בבת גלים, היתה לה גם חנות שם והיא התגוררה בטבעון.כנראה היום היא בארה"ב.
משה ברגר התגורר בילדותו ברחוב עליה מול שיכון הבריגדה.
אסתר קסלר ילדה חמודה שהיתה איתנו בכיתות נמוכות ואם איני טועה הוריה היו הבעלים או המפעילים של קולנוע תכלת.
ואחרון חביב ברוך ויטנברג שגדל בבית האבן ברחוב השרון 31.
אודה לכם אם תתנו לנו קצוות חוט כדי שנכול לאתרם.
היום נכנסתי בפעם הראשונה לאתר זה ונדהמתי. נשאבתי לשעתיים ארוכות וקראתי בשקיקה הרבה מהכתבות.כבת גלימי לשעבר אך לנצח בלב שמחתי לגלות את המעורבות של האנשים כאן. בהזדמנות אתרום את חלקי להיסטוריה אשר כאן נהפכת להווה וגם לעתיד.
תוכרז הצפור הלאומית שנבחרה ע'י הקהל הרחב.
ההכרזה הרשמית תהיה ע'י נשיא המדינה בטכס רב רושם.
אז אנא מכם "תחזיקו אצבעות חזק על הבולבול" שלא יברח דווקא עכשיו כי סכוייו גדולים,אבל שלא תתבלבלו גם שאר המועמדים מרימים ראש ומצפים לפרוץ בגאון החוצה ולזכות בתואר .
פרטים בהמשך
נשר, תנשמת, הבז האדום, דוכיפת, פשוש, חוחית, סיקסק, שלדג,צופית, בולבול
בשעה 1200 שעון ישראל יפול הגורל לבחירת הציפור הלאומית, בינתיים הביצים משקשקות בקן ואומרות סחטן "נמשיך לצפצף עליכם בכייף"
ה ד ו כ י פ ת נבחרה לצפור הלאומית של ישראל,היא גרפה את מירה הקולות בתחרות ארצית רבת משתתפים כך הכריז נשיא המדינה בטכס חגיגי.
מאה חמישים וחמשה אלף איש הצביעו בחודשים האחרונים עבור הציפור האהובה עליהם.
אפילו כאן באתר בת-גלים המקום בו יודעים העמיתים לציין את הדברים החשובים באמת קבל האירוע סיקור רציני ומשעשע.
תם ונשלם אבל !!! אי אפשר מבלי להזכיר את הבולבול מחמד ליבנו ,רק זאת אומר הבולבול נפל בגלל הציבור המבולבל שחשב כי עם שם כזה עוד יהיה סקנדל.
הרעיון הבא לבחור את הדג הלאומי,יוסוף חואטו יהיה היו'ר של חבר השופטים ומה שמרגיז שגם דג הלוקוס בעל שם לא כ'כ חביב.
טוב שם משמן טוב
הבולבול אמנם נפל אך הוא עוד יקום ויתרומם ועוד איך,הוא ממש ממש כמו נחום תקום איש לא יצליח להפילו כי הקטן הזה עוד גדול יהיה,חסר לו שלא.
הרעיון על בחירת הדג הוא נפלא,מי כמונו ילידי בת-גלים יודעים את ההבדל בין בורי לקרפיון אני למשל מצביעה בלי היסוס לסרדין דגיגון כסוף חי בלהקות מעופף מעל הגלים ומציץ במפרצונים על פני החופים.
אני בוחר בסרגוס
יש בו מראה ייחודי אפילו מלכותי,אפשר בהחלט להסיר את הכובע בפניו או בפניה,לדעתי זה הדג הכי בתגלימי כמי שעמד שעות על סלעי החוף או בטרסה הקטנה של הקזינו עם מקל במבוק וזרק חכה לקראת הלא נודע,גם בצלילות עם השנורקל והמסיכה הסרגוס היה חולף ומותיר את רשומו העז,השלוב של כסף וזהב על גופו החלקלק מעורר כבוד רב.
הצביעו לסרגוס
אגב רעיון מקסים שיש בו כדי להתניע מחדש זכרונות רחוקים מימינו הרחוקים והמשותפים,יאללה הצטרפו לחגיגה.
דג זאב הים הינו הבחירה שלי
דג חזק וחמקמק בנוי לתלפיות בצבעי קרב,הוא היה מופיע כבודד בלי חשש ומשאיר שובל והתפעלות בקרב הצופים על החומה. חוץ מזה הוא לא היה דג מאכל והושלך מיד חזרה למים בכל עת שנתפס במקרה.
הראיה למיוחדותו היא בכך שלא מעט מהפופאים הקשוחים החיל הים ובצי כונו זאב הים.
אז הפעם החלטתי להצביע כדי להשפיע
קצת מוזר לכתוב על סרגוסים מהמקום בו אני נמצא עכשיו – לייק בואנה ויסטה בדיסני-וורל כאן מתקיים מחנה האימון שנקרא "טרום דראפט" ונמצאים כאן טובי שחקני המכללות כגון דרק רוז ומייקל ביזלי (עוד שנה – שמות דבר בנבא) וכן כמה אירופאים.
אז במקרה ניכנסתי ליורם ונידלקתי! איזה רעיון אדיר הוא לבחור את "הדג הלאומי". לדעתי אין שאלה שבבת גלים הסרגוס ינצח את הבורי כי הוא קטן יותר, הבולבול שלו קטן יותר, והעיקר – יותר קל לדוג אוןתו והוא יותר טעים מהבורי.
אבל…וכאן בא "האבל" הגדול: כשאני ביפו או בעכו ורוצה להזמין סרגוסים, אפילו מסעדות הדגים הטובות לא יודעות על מה אני מדבר.
אז מה? הסרגוס הוא דג "בת גלימי"? נטו?
אני לא יודע אם המסעדה עדיין קיימת, אבל היא מין מסעדת דגים שלא יותר גדולה מאיזה חדר ילדים, והיא נמצאת במין רחוב צדדי ב-"תחנת הכרמל". שם זה "אכול כמה שתרצה" ושם אכלתי שנים על גבי שנים 10-15 סרגוסים במכה.
לא יודע אם המסעדה עדיין קיימת, ולא יודע אם האזור עדיין ניקרא "תחנת הכרמל" (זה אזור קטנטן בערך 200 מטר כשיוצאים מבת גלים ופונים שמאלה בדרככם העירה
היום זה אזור של גרעינים ושווארמה
האם זה היה ביאליק שכתב "על נהר פרת, והחידקל…על הדקל…בין ענפיו…דוכיפת זהב
(לא זוכר את כל המילים)
אחד הדברים שתמיד היו מאד "אינטריגיים" (מעניינים? מסתוריים?) עבורי היו מילים עבריות חדשות. הדוכיפת חייב להיות שם הציפור כבר איזה 100 שנה. אותי זה ממש מפליא כיצד באו עם השם הזה, כיצד הוא "נידבק" והפך לשם הרשמי של הציפור.
מה השורש של דוכיפת? מה זה דוכיפת?
מנחם כל הכבוד על הציטות משירו של ביאליק.
כיוונת לדעת גדולים.
הנשיא פרס בהכריזו על הציפור הזוכה השתמש בציטות מילות שירו זה של משוררנו הלאומי.
רק בורי, לא צריך לתאר אותו הרבה ולעשות לו קמפיין גדול, הוא מספר אחד במים ובצלחת ובכי חשוב שהוא הבולבול של כל הדגים ,גם ארוך גם קשיח ואפילו גמיש כשצריך, אז מה צריך בסך הכל בן-אדם כדי לבחור את דג הדגים.
למנחם מדברים על הדג הלאומי לא על דג גורמה
מה רע בדגיגון הקטון והשקוף שלימים נקרא דגיגון ניאון,אלה אותם חברס שהיינו תופסים עם צנצנת זכוכית בד לבן עם חור בפתח ומפזרים עליו קמצוץ קמח זוכרים ? יפה,אז הנה לכם מועמד שקוף חמוד ובלי פלברות שכל ילד מבת-גלים של אז זוכר אותו כחבר נאמן, אז קדימה מכבי בת-גלים לבחור את הדג המתאים
עזוב, אבי, כל הבורים במסעדות עכשיו הם מבריכות דגים, ללא כל טעם, ואפילו לימדו אותם לחיות ולהתרבות במים מתוקים. לאן נעלם הבורי שפעם ידענו?
את הסרגוס לא היית מלמד לחיות במים מתוקים אפילו אם היית מכניס אליהם מלח
(מה שפעם עשו בקיבוץ ששכחתי את שמו, ע"י שפיים (בין שפיים למכון וינגייט), שיש בו מגרש לחבטות גולף:
פעם אמרו לנו שיש מעיינות מינרלים חמים בקיבוץ. נסענו לשם, שילמנו איזה 100 שקל לאדם, היינו ב-"מעיינות המים החמים" וכמה ימים אחרי זה קראנו בעתונים שהיה להם תנור עצום שאליו היו מוסיפים מין מינרלים שיסריחו כמו בים המלח, ויאללה, שפכו הכל לבריכה בה שיקשקו כל הסאקרים כמוני)
קיבוץ געש
אולי זה ישפוך מעט אור על הציפור הנבחרת של ישראל
http://www.sviva.gov.il/bin/en.jsp?enPage=BlankPage&enDisplay=view&enDispWhat=Object&enDispWho=Articalsl4980&enZone=bird_month
אפשר בקלה,לקרדה או טונה ??? סתם סתם לדעתי הקרפיון הוא ןלא אחר הדג הלאומי הגם שהוא גדל בבריכות דגים אין לקפחו שהרי גפילטה פיש רודף אחרינו מימי הגולה ועד עתה ולא קיים בית יהודי שאינו משתבח בו בחגים ומועדים וכאלה יש תודה לאל הרבה וכן ירבו אמן.
חוץ מזה להזכיר לכל ילד בתגלימי עברי מימי בת-גלים הקטנה את הקרפיון שהיה תופס מקום של כבוד באמבטיה למי שהיתה אחרי שהיה נבחר ברוב כבוד והדר בחנות הדגים הקטנה בשכונה.
קרפיון במקום הראשון
מנחם,המסעדה קיימת עדיין במתקונה הישן הדג הפופולרי שמוגש שם היום הוא הברבוניה
דגים:פארידה,כסופה ואדומה,מרמיר,מוסר,לוקוס דאור אדום,לוקוס לבן,עראס,פלמידה,בורי.ובוראס
מה שאנו קוראים-בורי שחור)ברבוניה,אינטיאס,והלואיז זהו הדג הכסוף הקטן שנמצא בלהקות ענק ליד הסלעים ושלצערנו כמעט נעלם לחלוטין.
וזה הדג ששמעון כינה פה ניאון
עם פסים צהובים לאורכו וכשאוחזים אותו ביד הוא צורח קוא קוא ועל כשרון שכזה מגיע לו מקום ראשון
מזכיר בכמה מתכונותיו את הישראלי בעל קרס,עקשן וחזק…כשהוא לא רוצה שיוציאו אותו מהסלע פותח את זימיו החזקים ונאחז בו,יפה,(הבת גלימים יעידו על כך מנסיונם וסיפוריהם)י ויכול להשמין למשקל יתר,מה עוד, תראו ותחיליטו
דג חזק מאוד בעל עור עבה וחזק בצבע אדום , חי באזורים סלעיים,בתוך כוכים ומערות(ריפים,שוברי גלים),אורב לטרף(בד"כ דגים קטנים)במארב ובולע את טרפו בקלות הודות לפיו הרחב,משתמש בטכניקה נוספת לציד,על ידיי זינוק מעבר לפני המים ובליעת דגים קטנים(בד"כ נצפה מזנק על "לואיזות") .ניחן בכוח רב ביותר,ל"נעול" את עצמו בסלעים,בעת סכנה,על ידיי פתיחת הזימים לרוחב בתוך כוך צר, בשרו לבן וטעים.
גודל-אורך מקסימאלי כ-150 ס"מ,משקל מרבי כ-60 ק"ג.
אם הוא צורח קו קו אז הוא אולי זה תרנגול ולא דג,איך שלא יהיה קוראים לדג הכסוף הזה עם פסי הזהב לאורך גופו…סולבי
"טוב ציפור אחת ביד מאשר עשר על העץ"
אז בואו נאמץ את הכלל גם בנוגע לדגים שזה לכשעצמו רעיון מבריק,כדי שלא נגלוש לכל הימים האגמים והבריכות עלי אדמות בואו נתרכז בדגים אותם חווינו ואהבנו בחלקת הים הקטנה והמבורכת בה שרצנו בהיותנו ילדי ים מובהקים, מלוחים וממולחים.
כי אז נחזור לאינטרפטציות של הבולבול שמוצו עד תום,אבל להשאר רק עם דגי קסקסים בלשון העם וכאלה שבית הגידול שלהם הוא בין שקמונה לעכו בדומה לדברי שטרייכר.
העם יש לו גם שם עברי ? מכל מקום הוא הבחירה שלי לתואר הד הלאומי
בוודאי שי לסרגוס שם עברי והוא :ורדית שישנית
שם לועזי :COMMON PANDORA
שם עממי : גרבידה
עדיף שישאר סרגוס כי שמו באמת שט לפניו.
מה שלומך יקירה ולאן נעלמת לאחרונה
שטרייכר הציע להתרכז רק בדגה של בת גלים. אוקיי. מדוזות עוברות את הביקורת.
האם ישנו בת גלימי שאכל אי-פעם מדוזה? אני אכלתי. לא בבת גלים, אבל אכלתי!
בביקורך הקרוב ארצה תוכל לקבל ליד המדוזה תמנון מטוגן ברוטב יוד עם מלפפון-ים חמוץ מתוק, ישנו אחד בואדי ניסנאס שמתמחה בנ'ל
המאכל עליו אתה מדבר נקרא קאלאמרי הנעשה מדיונון,שמו בגלל שובל הדיו שהוא משאיר ואילו התמנון הוא בן משפחה שלו, טעם הקאלאמרי ממש מעולה, בסין ותאילנד זה גורמה.
ההוא בואדי ניסנס סגר מזמן עכשיו ישנה שם פיצריה
בנוגע לדג הלאומי אני מצביע לסרגוס
הפעם הגזמת. אני מודה שממש נגעלתי מהמחשבה לאכול מדוזה. הרי היא כולה ג'ילה כחול. מה בדיוק אוכלים שם? "שותים" נשמע לי הגיוני יותר, אבל גם זה וגם זה הם גועל נפש גדול (אלא אם-כן סתם התבדחת)
הי יהודית!
אני לא מכיר אותך ואני מצטער שמעט ניגעלת מהמחשבה של אכילת מדוזה. זה באמת נשמע מגעיל במיוחד כשאתה חוזה בהן מתות על החול בחוף בת גלים.
אבל מדוזה זה לא רק "ג'ילךה כחול". מדוזה היא ייצור חי עם גוף ומי יודע מה נמצא בו. "גוף" קטן במרכז הג'ילה.
בשנת 1998 נשלחתי לסקר את אליפות העולם בכדורסל בטורונטו. גיליתי (להפתעתי) שלטורונטו יש
CHINA TOWN
גדול אפילו מזה של ניו-יורק או סן פרנציסקו. ניכנסתי עם חבר מהעתון בוסטון גלוב למסעדה סינית שם, ולתדהמתי ראיתי
JELLYFISH!
מדוזה!
שאלתי את המלצר אם זה באמת מדוזה או סתם שם של מאכל ים. כמובן שהוא לא ידע מילה עברית, אז בקשתי שיקראו לטבח. הוא ידע אנגלית והבטיח לי שזאת אכן מדוזה ושהוא מזמין עבורי מדוזה על חשבונו.
כעבור 5 דקות מופיע המלצר עם מין צלחת קטנה (המדוזה היתה אפטייזר, לא מנה ראשית) וראיתי בה מין רצועות מטוגנות שהראו כמו מין בצל מטוגן.
אמרתי כפי שלמדתי בבת גלים "על החיים ועל המוות", ותקעתי ביס.
אמנם היה לזה מין טעם של קלמרי מטוגן או בצל מטוגן. יכול להיות שהייתי נהנה אילולא ידעתי שאני אוכל מדוזה. אז תקעתי עוד ביס או שניים, ובזה סיימתי את ארוחתי!~
NEVER AGAIN!
שהמלצר הסיני לא ידע עברית כולנו יודעים. סליחה על הטעות. מעכשיו אקרא לפני שאני משגר!
האם קלמרי ואוקטיפוס זה אותו דבר?
שאלת שאלה של תם לכן אל תצפי לקבל ממני תשובות של טיפש.
ובכל זאת זה בערך כמו הקשר בין קלמר לקולרבי
קבלי זאת ברוח טובה את נהדרת אני זה שסובל מחוסר הומור.
יש לי הרושם שהשמש שוקעת במערב בת גלים!
שמש, מרגלית לא שאלה שאלת תם. היא שאלה שאלה מאד אינטיליגנטית ואני מתפלא עליך שאינך יודע את התשובה.
קלמרי ואוקטיפוס? זה אותו דבר. לחיית הים קוראים אוקטיפוס ("מרבה רגליים? תמנון? משהו " כזה), וכשקוצצים את "רגליה" ומטגנים אותם (יותר טעים לאכול
BROIL – על האש
אז במסעדות קוראים לזה קלמרי.
אתה חייב התנצלות למרגלית, או שהשמש לא תזרח מחר!
למרות נסיונך העשיר בכתיבה יש לי רושם שאתה לוקה מעט בהבנת הנקרא,נו מילא
באשר להתנצלות אני עושה זאת שלוש פעמים ביום פלוס התנצלות רטרואקטיבית אחת לחודש,באשר לאי זריחת השמש, אפילו במקרה הזה אני מאחל לך ולשכמותך שקיעות נעימות ורגועות
שבוע טוב
נו פרובלם. מנסה להבין אך לא יודע מה בדיוק מה עלי להבין.
נבר מיינד.
דרך אגב, אכלת פעם אוקטיפוס בחומץ?
דליקטס!
מצאתי קצת זמן לתרום לויכוחים השונים מנקודת מבט שונה. ראשית אני מבין שהמאכל הטעים של קלמארי בא מיצור ימי הנקרא דיונון שהוא באנגלית נקרא "סקוויד" ובזמן סכנה הוא מפריש יוד להסוואה. התמנון הוא יצור שלו כמדומני שמונה שלוחות הפרוסות סביב גופו.
ועכשיו לנושא "דג ישראל" ומנקודת ראות שונה לחלוטין. לדעתי לדג הקרוי על ידי הדייגים הערבים אבו נפחא אין מתחרים כלל שכן הוא ממש מאפיין את הישראלי הצברי המצוי. ומשום מה? ובכן כאשר הישראלי הצברי מותקף הוא מגיב מיד בהתקפת נגד או בהגנה טוטלית. כמו פרי הצבר כך גם הישראלי מקיף עצמו במערכת הגנתית של קוצים ודורבנות כשבתוכו עדיין נשמרת המתיקות…
כך גם נוהג הדג אבו נפחא. הדג, בשעת סכנה, מנפח את עצמו לכעין כדור ומקיף את עורו במערכת דורבנות-קוצים ואף אחד לא מעיז להתקרב. עוד לא אכלתי דג כזה אבל לפי התאוריה הצברית תוכו צריך להיות טעים ביותר.
האם מישהו יודע מה השם העברי של הדג "אבו נפחא" ??
הנפוחיתים מצויים בדרך כלל באזורים טרופיים ובים סוף כמובן,פה ושם גם בים התיכון,קיימים כ-120 מינים ממשפחה זו.
יכול להיות מאוד שהוא מתאים לתואר מהסיבות שהוזכרו אבל !!! וזה אבל גדול מי שהחליט לקרוא לו "נפוחית" עשה לו כנראה עוול גדול, מה לעשות עוד נפיחה של האקדמיה ללשון…
אגב יש המכנים אותו "כדורנון" וזה כבר בהחלט שם מחמיא
בולבול נפוחית וחמור הלכו אצל הבהמות הלא הוא ההיפופוטם אי שם בביצה כדי לקבל עצה כיצד לשרוד עם שמותיהם.
הבהבמות זקף את אוזניו הקשיב בקשב רב וענה :
חברהל'ך דחיל רבקום אלמלא שמותיכם הפרובוקטיבים מי היה סופר או זוכר אתכם בג'ונגל האין סופי ??? ענה,שאל וצלל לתחתית.
הפריחו החבריא נפיחה בצוותא צורמת לאטמוספירה והמשיכו הלאה.
ילינק המכונה בלונדי היה במשך שנים המציל בבריכה נדמה לי שהוא גם עבד כמלצר בקזינו
איך שלא יהיה הוא היה אדם מעניין,אני זוכר אותו בהיותי ילד,האם מישהו מוכן להרחיב ולספר על בלונדי המציל
I am sure that many BatGalimim will be interested to know,that my family in Bat-Galim,got many offers to buy the Churba-Ratzif Pinchas31-where we were born-Yacov,Pua,Zehava and on the other part Yeoshua and Sara –All the Chass family.
The offers started to come,since the new plans to revive the Bat Galim came out.
On Ratzif Pinhas 29-where Mis-A-Dag is located,the bidding on the properties is going on.
I hope to come back and live there soon
To me it is the nicest place in the world to
watch the sea,the ships sailings,and the sunsets.
I am sure that many BatGalimim will be interested to know,that my family in Bat-Galim,got many offers to buy the Churba-Ratzif Pinchas31-where we were born-Yacov,Pua,Zehava and on the other part Yeoshua and Sara –All the Chass family.
The offers started to come,since the new plans to revive the Bat Galim came out.
On Ratzif Pinhas 29-where Mis-A-Dag is located,the bidding on the properties is going on.
I hope to come back and live there soon
To me it is the nicest place in the world to
watch the sea,the ships sailings,and the sunsets.
שהוא באמת נסיך ים טרופי בצבע ורוד עז עם פסי זהב וחוץ מזה יש לו גם שם שאפשר לזכור ואין בו כל רבב, רק המילה ברבוניה מעלה ריר בפה. ברבוניה כבר אמרתי ?
ילינק היה מלצר באולמי בת גל (קולנוע תכלת לשעבר) ובתו דורית ילינק נבחרה כמלכת יופי או מלכת ישראל שזה היינו הך.
קלמרי זו החיה הימית הנקראת דיונון ובעברית-ערבית?! סבידה.
נוטים לבלבל אותו עם התמנון והטעם שלהם מאד דומה.
מאד נעלבתי כשמסעדת דולפין נפתחה, הזמנתי קלמרי וקיבלתי תמנון. בתור אשת דייג זה היה מעליב.
הטעם היה כמעט זהה אבל המחיר לא אמור היה להיות מחיר של קלמרי. את התמנונים שנלכדו ברשת, היו מביאים לי נקיים והייתי מכינה מהם מעדנים.
תמנונים היו מחולקים חינם אין כסף באותה תקופה.
דניאל משיח אכל אצלי את מעדן התמנון הראשון שלו. הוא ליקק את האצבעות עד שסיפרתי לו מה היה בצלחת….
לי יש טראומה מדג הבורי.
בבת גלים כשהיית קונה בורי זה היה הימור. שהבורי יסריח מנפט או שלא. את הריח אפשר היה לגלות רק כשמנקים אותו ופותחים לו את הקרביים.
אחר כך לימדו אותי להסתכל בזימים. אם צבעם היה שחור הוא היה עם נפט.
אגב, ריח הנפט היה לדגים משהותם בנמל חיפה ומהפסולת של האניות.
ויתרתי על הרעיון ועל הבורי וכך התאהבתי בארסים שלהם אני שומרת אמונים עד עצם היום הזה.
שהרעיון לבחור את הדג הלאומי ולא את דג הצלחת שגם זה לכשעצמו דבר חביב, איך שלא יהיה קולי לטובת הסרגוס בשל יופיו ותפוצתו הרבה עדיין בחופי בת-גלים ומהטעם הנוסטלגי .
המכונה מושט ישנם כמה סוגים הגליל הירדן ואמנון מצוי,מגדלים אותו במאמץ רב ובהצלחה לא מבוטלת בבריכות, כמו כן בתי הגידול שלו בכנרת ובשפכי נחלים לים באותם מקומות שאין זיהום.
לסכום כאמור האמנון הוא ישראלי יפה ואפילו טעים.
קלאמרי הוא סקוויד באנגלית והוא דיונון בעברית. הוא חי בלהקות גדולות והוא מאכל תאווה לליוויתנים שבולעים מאות מהם בביס אחד. הוא גם פתיון מצויין לדייג בחכות בפלורידה – בה גרתי שנים רבות.
תמנון בעברית על שום מה ? על שום שמונה הזרועות שלו, מהמילה מתומן . באנגלית – אוקטופוס. מתומן שווה אוקטגון שזה גוף גאומטרי בעל שמונה צלעות.
אני בוחר בתמנון שהוא בעל חיים חכם מאד שמשפריץ, גם הוא, עננים של דיו שחור כאשר הוא מותקף, הן כהסוואה והן כהפחדה. הדיו לא מזיק
צדתי אותם לא פעם בדייג תת מימי בריף השטוח מול הטיילת בבת גלים שם הם שרצו תמיד בחודש מאי כל שנה.
הערבים היו מכים את התמנון הניצוד "ארבעים" פעם בסלע כדי לרכך את בשרו . אם לא אז "אתה אוכל גומי".
באחת ממסעותי באיים הקריביים פגשתי ספרדי שלימד אותי טריק פשוט. מקפיאים את התמנון לשבועיים בפריזר מה ש"שובר " או מרכך את סיבי בשרו.
אחרי ההפשרה מאדים באיטיות את כל התמנון ביין אדום. חותכים לאצבעות ומטגנים קלות בשמן זית ושום . מאכל תאווה למשוגעים בלבד . בספרד ופורטוגל כמעט כולם משוגעים על תמנונים.
אז תמנון בת גלימי- שדרך אגב גם מחליף צבעים כזיקית, שוב להסוואה, ומגיע לגדלים של כמטר וחצי מקצה של זרוע לקצה של זרוע נגדית – הוא הזוכה שלי.
הטעימים הם כמובן הקטנים יותר .
מהנקרא למעלה אני מבין שישנם דייגים (ומבשלות דגים כמו אילה) מעולים ממני, אז אני לא בטוח אם מה שאני כותב הוא נכון. למעשב אני שואל כאן שאלה.
.
זוכרים את הדגיגים שהיינו דגים כשהיינו ילדים עם צנצנת שאת פיתחה סגרנו עם חתיכת בד עם חור קטן, והיינו שמים קמח או חתיכות לחם קטנטנות, וכעבור כמה דקות היו בצנצנת דגיגים למכביר?
ואז היינו מחזירים אותם למים??
כאן בפלורידה יש לי מקל ארוך ובראשו שקית מרשת לתפיסת מוסולס
אצלנו – MUSCLES
. אני מדי פעם הולך למקומות בהם אני יודע שמצויים דגיגים קטנים (2-3 ס"מ) והיכן הם נמצאים, ודג איזה 150-200 דגיגים כאלה
.
כאן הם נקראים
MARITHES או PICAREL
אבל השם הפופולרי הוא "סמלטס"
SMELTS
כי זה השם שנותנים להם במסעדות דגים (במיוחד יווניות וסיניות).
אני טובל אותם בקמח דגים, ואז שם בתוך מחבט עם שמן זית, בבעירה חלשה, ומטגן אותם עד שנעשים קצת חומים.
כמובן שאוכלים אותם עם העצמות והראש והכל כי כולו הדג אולי 2-3 ס"מ, וטעמו טעם גן-עדן!
מ.
האם הדגיגים בבת גלים גם הם דגי "סמלטס" שיכולנו לטגן כשהיינו ילדים, אילו רק ידענו ופיספסנו??
ס"
או הדגיגונים מהצנצנת עם הבד קמח וחור היו מסוג לואיז מה שכונה שנים אח'כ דגיגי ניאון,הדבר היחיד שאפשר היה לאכול מהדיג הנפלא הזה הוא…הקמח שנשאר בתיק ,הדיג עצמו בשיטה הנ'ל היתה חווית ילדות,מצד שני יכול להיות שמנחם צודק,לא קל להתמודד עם זכרונותיו המדהימים
אומרים ובצדק כי אכילת דגים יש בה כדי לסייע בבריאות טובה,לכתוב בכזו התמדה עם הומור שובבי על הדגים מבת-גלים זו סגולה מיוחדת במינה על אחת כמה וכמה המומלצת לכל המבוגרים המשתוקקים לחיות לצד הילדות הנצחית, כל הכבוד חיזקו ואימצו,המשיכו להשתכשך במים עוד הרבה הרבה שנים,כל פעם אני מופתעת מחדש לנוכח היצירתיות והחדשנות בתכתובת הפורה כאן.
ההמלצה שלי היא, סרדין קטן המצליח לשרוד בים הגדול יחד עם ענקי הדגה.
חייתי ובקרתי בלא מעט מקומות בעולם, ראיתי צורות שונות ומשונות בדיג, בגלשנים ותפיסת גלים וכן הלאה וכן הלאה , מה שלא פגשתי אף פעם זה משחקי רקטות או מטקות בלשון בת-גלים כפי שהיו משחקים אצלינו בחוף בכשרון עונג וחבטות תותח, איך אפשר להסביר את התופעה החריגה בכך שזה לא הפך לטרנד בין-לאומי, תקנו אותי אם אני טועה.
והבחירה שלי היא לוקוס בגלל ערמומיתו עוצמתו ושמו המצ'ואיסטי
שהוא כידוע חג מתן תורה,חג הביכורים,חג הקציר,חג העצרת ו…חג הגבינות התבקשתי לעבור בסופר ולקנות "גבינות" אמרתי כן, איך לא ומצאתי עצמי חסר אונים אל מול מחלקת הגבינות.
שאלתי את הגב' איזה גבינות קונים לשבועות היא התגלגלה מצחוק ואני חייכתי מבוייש,התקשרתי לרעייתי כדי לקבל הנחיות ברורות.
ולמה אני מספר כל זאת ? כי בבת-גלים של שנות החמישים אמי היתה שולחת אותי למכולת של כהן להביא גבינה לבנה וחצי לחם שחור,כהן היה נוטל את הכף ומרביץ על נייר הפרגמנט חופן או שניים מסובב קושר ושואל מה עוד, למיטב זיכרוני היה אז רק גבינה לבנה וצהובה והמוכר החליט בשביל הקליינט כמה ולמה היו זמנים היו זמנים.
לעומת זאת דומני כי בכל הקשור לביכורים עם סלינו על כתפינו ראשינו עטורים וכ'ו לא חל שינוי דרסטי כמו בגבינות וילדים עדיין לבושים לגן בלבן עם זר על הראש וסלסלות כל טוב מקושטות ובביה'ס מעלים ברחבה את מגילת רות.
אז חבר'ס שיהיה חג שבועות שמח ואל תגזימו עם הגבינות
מצא חן בעיני סיפורו של בן צבי אולם למען חידוד הזכרון בואו נזכיר למי ששכח מה ההסבר המסורתי לשמות החג העתיק והחשוב הזה ליהודים.
שבועות-על שם שבעת השבועות שסופרים מיום הנפת העומר עד חג זה.
יום החמישים-מבטא את תאריך החג שבעה שבועות ועוד יום היינו חמישים ימים ממוצאי פסח ראשון.
עצרת-מופיע בתלמוד בלשון חז"ל
מתן תורה-עפ'י המסורת ביום זה נערך מעמד הר סיני.
יום הקהל-ביום מתן תורה הצטווה משה להקהיל את כל העם לפני הר סיני.
ביכורים-הבאת הביכורים לירושלים בחג שהוא אחד משלושת הרגלים, אגב רגל כלומר פעם,חוץ מזה יש להניח שהעליה לירושלים מכל קצות הארץ נעשתה גם רגלית.
אני מקווה שלא הגזמתי בפרוט יתר אבל למי שיש נכדים שלא יהיה חלילה מובך אם ישאל,אפשר כמובן גם לספר מעט.
חג-שמח לכולכם.
תמנון ודיונון הם לא אותו יצור למרות ששניהם שייכים לאותה משפחה ןאילו קלמרי זהו מין אחד מסוים של דיונון מתוך מינים רבים.בתאבון!
שלום לכל קוראי האתר
זהו כתבנו על כדור רגל כתבנו על נדלך בחרנו את הציפור הלאומית ומטבע הדברים עם בוא הקיץ מדברים על הים הדגים שבו אך לצערי הדגה לאורך חפינו הולכת ומתדלדלת וזאת עקב דיג בלתי מבוקר לאורך שניםולכן גם קשה למצוא דגים בים אך בכול זאת ניתן לראות פה ושם איזה ארס או סרגוס או בורי או מרמור בדרך כלל קטנים מאד אני אישית מעדיף דגי ים על דגי הברכות בשל טעמם
נכון כתב אילוש לגבי התמנון דיונון וקלמרי שהם מאותה משפחה וכולם טעימים רק צריך לדעת כיצד להכין אותם כיאות
ועם נגענו בגבינות ומאכלי חג השבועות הבא עלינו לטובה אז קבלו חג שמח ממני
שלכםדיויד מרגוליס מרגלית
אולי משהו יודע ויסביר מדוע באמת חג השבועות הוא חג הגבינות ולא חג הפירות והירקות ? הרי את הטנא ממלאים בכל טוב פירות וירקות מתנובת הארץ הזו ויש בסמליות הזו הגיון נכון,ממתי הפכנו למעצמת גבינות ? לא שאין כאן זבת חלב ודבש בוודאי שכן אבל האם זה סמל החג ? מה שהביא אותי למחשבה שניה בעניין נובע גם אצלי מזכרון הילדות בבת-גלים המהווה לדעתי את המודל בהתחדשות החגיגות והמסורות בארץ ישראל אחרי אלפיים שנות עם הקמת המדינה,בבית בביה'ס ובשכונה שהיתה חילונית וציונית מובהקת ספגנו שמחה וערכים לרוב בלי "שגעון הגבינות" אלא אם כן יש הסבורים אחרת.
שיהיה לכולנו חג פורה צומח ושמח
שיר שכתב אבי צבי עליו השלום שהיום יום פטירתו
טיילת בת גלים
בחיפה העיר בשכונת בת-גלים
מתפתלת לה טיילת להנאת התושבים
צרה היא דחוקה לחוצה מכל עבר
אל מול הצוקים ים זעף סבר
לא יזוז הכרמל לא יסוג הים
כי כך הם פני הדברים מעולם
מטיילים בה כל בני גזע ודת
מבית הקזינו עד הרכבל ינועו לאט
כתך בכתך יגעו מרפק במרפק יתקעו
בברכת נועם איש את רעהו יברכו
הטף בעגלות הקשישים במנוחה
הנוער על אופניים העלם לצידו העלמה
בן גל לוקח בת
יוצאים השניים במחול
ימי חביבי אל נא בזעפך
שטפני ברסיסים ואשתפך
בזהב של חול
על הטיילת יד ביד חבוקים השניים
על ספסל האבן לשירת קונכיות מאזינים
עליהם מאיר פנס כדורי כגודל ירח טבעי
טווים בפלך האגדה חוטי זהב לעתיד אביבי
שנים עוברות ושוב נפגשים השניים
על הטיילת בבגדי כלולות זוהרים
אל פני השמש האדומה שוקעת במצולות
תמונה צבעונית מזכרת לדורות
גדל העלם לצידו העלמה
שנייהם הגיעו לגיל שיבה
על גלי הים הנכד ירחף
ובידיו ינופף
הסב על גלי האור לרקיע
בכנפיו יעופף.
שיר מעורר מחשבה עם ערגה
לכל מי אשר זכה
בבת גלים לחיות את החוויה
יהי זכרו של הכותב ברוך.
הבוקר הובלתי את נכדתי לחגיגת הביכורים בגן הילדים,התרגשתי יותר ממנה עד שנוכחתי כי חלק מהילדודס עוטרו בזר פרחי פלסטיק על הראש ובטנא היו פירות העונה מתוצרת סין מפלסיק סינטטי, נטלתי מהטנא של נכדתי תפוח עסיסי אמיתי התיישבתי על הספסל ונגסתי בתפוח כדי שהטעם של פעם לא יפוג לעולם גם בעידן הפלסטיק הסינטטי.
אז חג שמח לכם
אל תתרגש ובל תתיאש גם אני חזרתי עכשיו מהגן וכמעט כמוך לא עמדתי בפיתוי והוצאתי מהסל עגבניה אדומה ובשלה ואחרי הביס הראשון חשתי בטעם הפלסטי שאותו תארת,חזרתי הביתה מיוזע ומצאתי נחמה במזגן המפוצל 4.5 כ"ס שזה היה עבורי כמו צלילה למעמקים בים של בת גלים, אם בפעם עסקינן אז פעם החום היה הנאה כיום זה עינוי, ללמדך שיש פה ושם יתרונות לקדמה, קדימה מכבי בת גלים
אוכל אורגני,פעילות גופנית,חברתית ומתן מענה לסקרנות אנטלקטואלית הם ארבעת העמודים עליהם עומד החוסן לחיים שלמים ומלאים
זכור לי מלפני הרבה הרבה שנים ששבועות הוא חג "מתן תורה". אז מה הקשר לביכורים?
היום ב-6 לפנות ערב שעון ניו-יורק, מתקיים מרוץ הסוסים הנקרא "בלמונט", בבלמונט שבלונג-איילנד. זוהי "הצלע השלישית" של ה-"טריפל קראון" שהשניים הקודמים לו הם הקנטקי דרני, והפריקנס סבבולטימור.
משך כל שנות היותי כתב ספורט לא החמצתי אף "בלמונט" אחד, בשנים שגרתי בלונג-איילנד. אני הייתי שם כשהסוס "סקרטריאט" זכה במרוץ, וב-" ואת הטריפל קראון" (ז"א שניצח גם את הקנטקי דרבי ואת הפריקנס. אגב, שלושת המרוצים מתקיימים בתוך 5 שבועות).
רק 5 סוסים בהסטוריה זכו ב-"טריפל קראון". האחרון היה הסוס הנפלא "אפירם" לפני 20 שנה.
סקרטריאט ניצח את הבלמונט ב-32 "אורכים" (אורכי סוס, ככה מודדים במרוצי סוסים את ההפרש, עם שיא שמאז 1973 אף סוס אפילו לא התקרב אליו. אגב, סקרטריאט קבע גם בקנטקי דרבי וגם בפריקנס שיאים שעדיין עומדים, 35 שנה אחרי. כתבתי על סקרטריאט פרק שלם בספרי.
כל זה מביא אותי לסיבה שאני כותב זאת לכם: הסוס שזכה בקנטקי דרבי ופריקנס נקרא "ביג בראון". אם ינצח היום, הוא ייכנס להסטוריה של מרוצי הסוסים כשני רק לסקרטריאט, כי גם ההפרשים שבהם ניצח היו גדולים מאד, וזמני הדהירה נופלים רק מזה של סקרטריאט!
נדמה לי שמשדרים את המרוץ ב-ESPN
סתם, רציתי שתדעו שהיום הוא יום הסטורי במרוצי סוסים.
אגב, המרוץ הוא לסוסים וסוסות בני שלוש. היו כמה סוסות שזכו בקנטקי דרבי, בפריקנס, ובבלמונט, אך אף סוסה לא זכתה בטריפל-קראון.
כבר הודיעו שאם ביג-בראון מנצח היום, הוא יימכר עבור 50 מיליון דולאר לבסעלי חוות סוסים בקנטקי למטרות הרבעה.
סקרטריאט נימכר מיד אחרי הנצחון בבלמונט ב-40 מיליון דולאר (בוודאי משהו כמו 100 מיליון היום) להרבעה. אז נתנו לממזר את היפות והחתיכות שבין כל הסוסות, ובארבע השנים הראשונות הוא לא הצליח להכניס אף סוסה להריון. מומחי סוסים מסבירים שהמרוצים בהם ניצח בהפרשים שנראים דמיוניים, היו מאמץ קשה מדי לגופו, וספירת הזרע שלו היתה מאד נמוכה.
התחילו לכנות את "הסוס של אלוהים" (זאת היתה הכותרת של הפרק שלי עליו),
DUD AT STUD
("ש(שלומיאל בהרבעה)
בעלי סקרטריאט יצאו מדעתם: שילמו עבורו 40 מיליון רק כדי לתת לו כמה שנים של תענוגות עם הטובות והיפות שבסוסות, והוא לא יצר אפילו צאצא מכובד אחד?
אבל אחרי השנה ה-5 הוא התחיל לא רק להתענג, אלא גם להביא תוצאות: כמה מצאצאיו הפכו לסוסי מרוץ טובים ואפילו מצויינים (אחד זכה בקנטקי דרבי), אבל "סקרטריאט שני" הוא לא הצליח לייצר!
מנחם היקר שלום
חג השבועות נקרא אחד חג מתן תורה על שום מה ביום ההוא ירד משה רבנו מהר סיני כמו כן נ קרא התחג חג הביכורים מאחר ועם תוםהחג מתחילים בקציר הראשון לאחר החורף ובאיסוף הירקות הראשונים והפרות הראשונים שפרחו בתום החורף והשם בכורים בא מלשון בכור בנוסף חוגגים החג השבועות את שמחת בית השואבה בעיקר השכבות הדתיות בעם ישראל
מקווה שהאשרתי את הידע שלך וגם הזכרתי מספר דבריםהנוגעים לחג השבועות
שלך דיויד מרגוליס מרגלית
כל כך נהניתי מהמאמר על מרוץ הסוסים היום. הלוואי ויראו אותו בשידור בארץ, אבל אני מסופקת!
האם "סקרטריאט" הוא הסוס המכוער והנמוך שהפליא בנצחונותיו בימי המפולת בוול סטריט ושעשו עליו סרט מצויין?
אני חושב שבלבלת בין "סקרטריאט" והסוס "המכוער"
SEA BISCUIT
שלפני כמה שנים היה עליו סרט נפלא, שהסיום שלו היה נצחונו האדיר על הסוס האציל
"MAN O' WAR"
כשכל ההיי סוסייטי של ארה"ב "אימצו" אותו כסוס האצולה, וכל מחוסרי העבודה עשו מסיביקיט "הסוס של האדם הקטן.
סקרטריאט היה הסוס הגבוה, היפהפה, והמושלם. ככה התחלתי את הפרק עליו בספרי "חיצים ובנובונים":
0 רץ 1970 , עשר דקות אחרי חצות, כרע הווארדN 3 גנטרי, מנהל חוות סוסי המרוץ 'מדו סטאדס', לצידה של יאנגרויאל. הסוסה גנחה והתפתלה מכאבים. היה זה לילה קר. ערפל סמיך כיסה את כל הערבה וענן כבד נח לו מעל החווה בדרום מערב וירג'יניה.
זמן הלידה הגיע. סוסת ההרבעה היקרה התעברה 11 חודשים לפני כן על ידי סוס המרוץ האגדי בולד רולר, המתגאה באילן יוחסין שאין שני לו. במהלך 20 השנה בהם הוא מנהל את חוות ההרבעה היקרתית של כריסטופר שנרי, יילד גנטרי מאות סייחים באותה אורווה. הייחוס של הסייח העומד להיוולד גרם לו להתרגש כמו שלא התרגש מעולם. "לא בכל יום נולד סייח להורים כאלה. כשרגליו הקדמיות יצאו ראשונות מהרחם זרקתי מבט חטוף וראיתי חיטוב כמו שלא ראיתי מעולם. בלעתי את הרוק מהתרגשות", יספר אחרי אותה לידה.
לאור מנורה עמומה של 60 וואט ראה גנטרי סימטריות מבנה מושלמת: שרירים ארוכים, עור ערמוני , הקרסול הימני לבן כגרב מושלגת, השמאלי – שחור משחור. כעת יאנגרויאל דוחפת החוצה את עוברה, גונחת, נושמת בכבדות ודוחפת שוב. הראש נגלה סופסוף. כתמים לבנים מותזים לאורך האף ומסביב הצוואר והכתפיים. "איזה סייח גדול", חשב גנטרי, והתפלל שאגן האם רחב דיו בכדי לעבור את הלידה בשלום.
הסוסה דחפה עוד, גנחה מכאבים, כי סייחה הגיח אל אוויר העולם בדיוק כמו שיגדל ויתפתח – בכוח, בתעוזה, ובחוסר סבלנות מדהים.
לעיני גנטרי התגלה סייח שכמוהו לא ראה לפני כן. קרסוליו האחוריים, כמו הקרסול הימני הקדמי, לבנים ובוהקים – מבליטים את הקרסול השמאלי הקדמי השחור. שלושה קרסולים בצבע אחד ורביעי בצבע אחר הוא מקרה נדיר ביותר. גנטרי חש שאולי נולד זה עתה סייח מזן מאד מיוחד. שריריו המושלמים עטפו מבנה שלד ארוך וגבוה מאד, אך עם זאת קומפקטי. עור קטיפה. סייח ללא כל מום. חיה מושלמת. "הבטתי אל התקרה", יאמר גנטרי שנים אחר כך, "וחשבתי שאולי גם לי תתגלה הילה. אתם יודעים, כמו בלידת ישו בבית לחם". הוא חתך את חבל הטבור, והאמא החלה מלקקת את הוולד. גנטרי אמנם לא ידע באותן שניות שאכן זה עתה עזר להביא לעולם את הסוס המהיר בהיסטוריה, אבל הוא ידע שקרה שם באותו ערב קר ארוע מאד מיוחד
ן".
סקרטריאט היה הסוס הגבוה והמושלם מכולם. ככה התחלתי את הפרק עליו בספרי:
קטע מרתק! תודה!
שמעתי שהיפנים שלחו סוס עם סכוי גדול לנצח את ביג בראון'!
הנה סרט על המרוץ בבלמונט שאתה כותב עליו. נחשב למרוץ המהיר אי פים עם שיא של סקרטרייט שלא יישבר!
מנחם – תסתכל עד הסוף: מראים בהילוך איטי את דהירתו שלא היתה לאף http://www.youtube.com/watch?v=6zHvR7K1btQ&feature=related
סוס או סוסה!
באמצע המרוץ ידע הרכב שלביג-בראון לא היה את זה. הוא האט וסיים אחרון. אולי נדע בקרוב מה קרה. חיכינו 30 שנה לטריפל-בראון. ממשיכים לחכות.
בקזחסטן ארץ הסוסים משחר ההיסטוריה חלב סוסים נחשב למעדן.
במערב חלב סוסים נועד לשימוש קוסמטי להבהרת עור הפנים.
בארץ הוא פסול בכל קומבינציה.
המסקנה היא שמנהגים הם פונקציה של גיאוגרפיה
מומלץ לנסוע למרכז אסיה כדי לראות מה זה תרבות של סוסים בכל המובנים.
אני זוכר לפחות 4 סוסים בבת גלים, אבל אני לא זוכר שום אורווה. היכן היה פוטר ןחבריו משכיבים את הסוסים לישון?
היו פה ושם בהמות משא שסחבו עגלות עם שקי קמח,אלטא-זאכן ועוד , אבל !!! היו גם היו סוסים מדהימים בקולנוע הקיצי אשר דהרו בדמיוננו ונתנו דרור לחלומתינו ,עד עצם היום הזה מספיק לעצום עיניים ולראותם מסתובבים חופשי בשכונה,עם ובלי אוכפים כולם העשירו את מאוויינו וגרמו לנו להיות מאושרים.
אתה צודק. אולי בהמות המשא בבת גלים לא היו
THOROUGHBRED HORSES
כמו אתמול בבלמונט
ואני לא בטוח בדיוק מה הם היו (פרדים? חמורים? סוסים שמנים גדולים ואיטיים למשאות)
אבל מה שלא היו, הם חייבים היו לישון איפשהו, ולי לא זכורה א-ף אורווה
(אולי בחורבה שברחוב נהלל שהיתה שייכת כמדומני למשפחת גולדשמידט – אביו של עודד פז?)
אורוות הסוסים לשהיית הלילה היו כנראה באזור ואדי ג'מאל, חוף הכרמל או תחנת הכרמל, הסמוכים לבת-גלים.
בוודאות ידענו איפה חירבנו הסוסים – ברחובות בת-גלים ואנו כילדים רצנו אחריהם (זכור במיוחד סוסו של שיפר) כדי לאסוף את "התוצרת" כדשן לגינותינו.
אם אתה רוכב מרחוב השרון בכוון למעלה לפני השער של חיל הים בר'ח סי-4 פנה שמאלה ותן לסוס להוביל הוא כבר יגיע לאורווה שם לבד.
אח'כ מומלץ לך לחזור לקפה עטרה מאחור, קשור את הסוס וכנס פנימה להרביץ איזה בירה טובה רק אל תאבד את הזמן כי אוטוטו נכנס העוצר.
מר גולדשמידט בתור השריף של השכונה לא כ'כ אהב את הסוסים והרוכבים שהיו פוקדים את השכונה ומשאירים "חבילות" לאורך הדרך.
עכשיו ברצינות מי כמוך יודע שהרוכבים למינהם על סוסים פרדות וחמורים הגיעו מוואדי ג'מל עין זיתון תחנת הכרמל ומשדות החומוס מעבר לפסים כשמר גולדשמידט הלך לדבר עם הסרג'נט הבריטי במחסום, הפרשים הרשו לעצמם לרחוץ את הבהמות בחוף הים.
מנחם שתהיה בריא וחזק ותמשיך להעלות את הדברים הרציניים באמת כגון אלה, אגב ספורט הרכיבה התפתח לא רע בשנים האחרונות פה בארץ האבות ועוד מעט אני לוקח את הנכדים לטכס הביכורים בקבוץ יפעת בעמק ומשם לתחרות סוסים בשדות תל עדשים בלפוריה, אתה מוזמן וקח את הזמן בניחותא כי תודה לאל ביטלו כבר מזמן את העוצר.
איך אפשר שלא להזכיר את אליהו הנביא
לפני שעלה בסערה השמימה הוא לבטח הגיע עם
מרכבת הסוסים למערת אליהו וקפץ לבדיקת גלגלים
למרכבה בבת-גלים.
הכובשים למינהם וסוגיהם לאורך כל ההיסטוריה
חצו את בת-גלים לאורכה ורוחבה אין ספור פעמים
עם גמלים,סוסים וחמורים.
בשנת 1761 דאהר אל עומר שליט הגליל בימי השלטון העות'מני הרס את חיפה העתיקה ובנה אותה
מחדש כאשר סוסיו רעו על אדמות בת-גלים.
במהלך המאה ה-18 מה שהיה אז נמל חיפה הותקף ע'י פיראטים שעגנו בבת-גלים ומשם דהרו בחרוף נפש ליעד הקרוב.
התורכים עם הדליג'נטים ופרשיהם הפכו כל אבן בבת-גלים ואפילו הציבו כוחות ארטילריה כדי
לשמור על מפרץ חיפה מפני נחיתת הצבא הבריטי.
הטמפלרים קטפו כלניות וליקטו פטריות במורדות הכרמל בואכה בת-גלים עם סוסיהם.
האנגלים חרשו את אדמת בת-גלים חריש עמוק בטרם
הקימו את מחנות הצבא שם.
ללמדכם כי לפני היותה של בת-גלים היה זה נתיב
הבהמות העקרי ולוא יכלו עקבותיהם לדבר זה היה
יכול להיות ספר מרתק.
הכוונה היתה כמובן לקפה תמרה ולא מה שכתבתי בטעות בשל התקופה הירושלמית שלי .
אחרי הסקירה המלומדת של קודמי מר בן צבי אולי
כדאי יהיה להציע לפרנסי העיר להקים במקום בסיס חיל הים היפודרום ואז תהיה סיבה טובה לחדש את הקזינו עלמנת שהמהמרים יוכלו להפסיד את הכסף שירוויחו ממרוצי הסוסים ,מצד שני הירוקים לא יאהבו את ענני האבק ,אז מוטב שישאר כך
תמו להם חגי תשס"ח למשך כמעט ארבעה חודשים
עד תשס"ט הבעל"ט אך מאידך מתחילה "חגיגת קיץ"
אחת גדולה עם חופש גדול לילדים ותעסוקה להורים
הצעירים המצפים לסיוע מסיבי שלנו הסבתות והסבים
המוכנים בכל עת להתייצב לכל קריאה.
שנהיה בריאים לקראת המשימות המגוונות.
בעניני-דיומא אפרופו משימות מגוונות שהזכירה אהובה, אני הכי אוהב שנכדי דורשים שאשכב ואעצום את עיני הם מטפסים על גבי וצועקים דיו לחמור והחמור בשארית כוחותיו והסחוס השחוק בברכיו מתקדם אט אט בעוד החבריא למעלה בועטים בצלעותיו "דיו דיו חמור, מהר יותר ואל תעצור".
והוריהם הצעירים והחסונים יושבים בצד ומתכננים את מסלול הנסיעה שלהם לחו'ל לקראת יולי אוג' הקרב ובא, האמת עם סבא חמור שכזה גם אני הייתי אולי מצטרף. יאללה מכבי בת גלים שיגיעו כבר החגים
הכנסתי תמונות ספורט חדשות לאתר בת גלים, נוסטלגיה, ספורט, שקבלתי מאוריאל ילין, גיסו של טלקי.
יותר מאוחר אבחן תמונה תמונה ואנסה לזהות את הבת גלימים,
אשמח לכל עזרה שאקבל
בין התמונות שהכנסתי לגלריה באתר בת גלים (ספורט) ישנה תמונה מס' 5 שהיא בדף האחרון של תמונות ספורט בת גלים (יש ברוך השם 7-8 עמודים וזאת הסטוריית ספורט שלמה של בת גלים.
תמונה 5 היא של 50 שחיינים ושחקני כדורמים. אני זקוק לעזרה בזיהויים
לאור התעסקותך במגוון ענפי ספורט במשך עשרות שנים,מהן המלצותיך באשר לפעילות ספורט בגיל ה-3 היינו מ-65 והלאה מלבד הפעלת האצבעות על המקלדת והשתלטות על השלט שזה אולי מסייע לספורט המוחי, אודה לך אם תתייחס לשאלתי
אני אאריך מעט למען האחרים בגילנו 65+.
אני רגיל הייתי לעשות ג'וגינג של 4 מייל ליום בארבעים השנים האחרונות כמעט בלי להחסיר יום. ואני בנוסף משחק טניס כאן משנת 2000 ברמה תחרותית.
בשנה האחרונה כל גופי החל לצעוק "יותר מדי!". ראשית מצאו אצלי מין מחלה הנקראית "מיאסטניה גראביס" שהיא
SELF IMMUNE
ז"א "מחלה של הגנה עצמית". מאחר ואני יותר מדי מטומטם לדעת מה מוגזם לאדם בגילי (70+) הגוף עשה את העבודה בשבילי. התחלתי להרגיש עייפות גדולה אחרי הליכה של מאה מטרים, והדיאגנוזה היתה המחלה הזאת שישנה תרופה העוזרת למעבר האימפולס בין העצב והשריר.
מה קורה בתנועה? המח מתחיל בריאקציה כימית היוצרת מה שנקרא
ACTION POTENTIAL
זהו מין "גל עצבי" הזורם מהמח לסיבי העצב, עד שהאימפולס מגיע לסוף סיב העצב. בין סוף סיב העצה והתחלת סיב השריר ישנו מרווח הנקראSYNAPSE
ובמצב רגיל, באותה שנייה הגוף יוצר כימיקל הנקרא "אצטילקולין" המופרש באותה מיליונית השנייה, והכמיקל הזה "מעביר" את האימפולס מהעצב לשריר, ואז קורה כיווץ שריר.
אבל הגוף זקוק לדפנס מכניזם כי אחרת היינו יכולים להניע את עצמנו עד מוות. במקרים רגילים הגוף יוצר כימיקל הנקרא "לקטיק אסיד" העוצר את מעבר האימפולס מהעצב לשריר בעת עייפות רבה, והלקטיק אסיד גורם "לעייפות" שאנחנו מרגישים בשריר. במקרים קיצוניים הגוף גם מתנגד ליצירת מספיק אצטילקולין כך שהאימפולס מהעצב לא יגיע לשריר.
יש תרופה שעוזרת ליצירת האציטלקולין, ואני מרגיש עכשיו 95% כפי שהייתי.
אבל…הוזהרתי להקטין את כל כמות האימון הגופני. במ'קום טניס תחרותי אני משחק עם זקנים כמוני בקלוב. במקום לרוץ 4 מייל, אני הולך 2 מייל במהירות שלא עולה על 5.5 קמ"ש. בחדר הכושר במקום לנסות להרים משקולות של 100 קג עשר פעמים, אני מרים משקולות של 30 ק"ג.
אז אחרי הקדמה כזאת ארוכה, הנה מסקנתי (לפחות לגבי): עשה מה שהגוף מרשה לך לעשות ללא כאבים מיותרים וללא עייפות מיותרת, ובגלל דלקת הפרקים במפרק השכם (וקצת בירך) אני משתדל להימנע מ-"קפיצות" (לכן "סטר מאסטר" עדיף על ריצה), ומאחר ומים מבטלים את כח משיכת האדמה, התחלתי גם לשחות כ-400 מטרים ביום.
אני מתחיל להרגיש טוב יותר ויותר, ועכשיו כל מה שנותר לי לעשות זה לשכנע את מוחי המפגר שאפילו שאני מרגיש טוב, אני כבר לא בן 25 – הגיל שחשבתי שנעצרתי בו עד לפני שנה.
מיכלסון! הקשב לגופך. זאת ההמלצה החשובה ביותר שיש לי אליך!
קדימה מכבי בת גלים. קדימה סלטיקס (אחרי הפסד אמש אני מתחיל לחשוש…)
ד
יש בתשובתך הגיון וטעם רב. המשך בתהליך ההבראה וחלוק עמנו את נסיון חייך המרשים,אתה בהחלט דוגמה ומופת להתמודדות מרשימה עם הגיל בגיל שמחה ותעסוקה מועילה. תבורך גם על הנחישות וההשקעה המרעננת באתר הזה .
צחוק צחוק אבל מה שהתחיל כאן כהלצה בנושא ה"דג הלאומי" אחרי שנבחרה הצפור הלאומית בטכס רב רושם, מופיעה היום כתבה בידיעות אחרונות בהצעה לבחור בדג הלאומי ומועלית האפשרות להכתיר את דג "הלגיון הנודד" הידוע בשם "אבו נפחא" אותו כמדומני הציע כאן אצלינו רובי יאנג.
בקצור בת -גלים כמו בעבר מכתיב ומוביל טרנד,מי אמר שאין פה יצירתיות בתגלימית.
אז…קדימה מכבי בת-גלים
באתר
HOOPS.CO.IL
הכנסתי היום כתבה המרכבת מ-4 ספורים על מג'יק ג'ונסון. הסיבה שאני מספר זאת כאן היא שהכתבה צריכה לעניין גם כאלה שלא חובבים ספורט (או כדורסל) במיוחד, כי לפחות חצי מהספור מתרכז בנגיף ה-HIV שנמצא בגופו
ועל מחלת האיידס עליה בינתיים הוא מתגבר.
מחזור כ"ב של בית הספר בת גלים,
ילידי 1953 שסיימו את בית הספר ב-1967 ,נפגשו את אתמול במתנ"ס השכונתי הצמוד לבית הספר. היתה זו חוויה מיוחדת לכולם ונפרדנו עם המון טעם טוב ליצירת קשרים מחודשים.
את הכנס יזם והפיק אורי סלצקי (היום סלע) שהיה נוכח במפגש ההיסטורי הגדול ונשטף בגל צונמי של נוסטלגיה.
אתם מוזמנים להכנס לראות בנתיים 3 תמונות קבוצתיות שצילמנו במהלך סיור שעשינו ברחובות וסימטאות הילדות.
http://www.batgalim.org.il/forum/viewtopic.php?t=5070
לכל אחי הבת גלימים יום אב שמח לכם .
התמונות מקסימות.
מזכרת נהדרת
התמונות מקסימות.
מזכרת נהדרת
תמונות נהדרות
אנא הוסיפו שמות בהתאמה כדי שנוכל או ננסה לזהות לפחות חלק מהאנשים
היכן צולמה התמונה האמצעית?להתראות בת גלים
רואים שהבת גלימים אנשים מאושרים גם אחרי כל כך הרבה שנים.
בלון ביד וכל אחד נראה ילד שמח.
כל הכבוד!
אנא ספר ותאר מה קורה ביום האב אצלכם,כאן הדבר היחיד שקשור לאב זה תשעה באב…סתם סתם.
אני למשל לא ידעתי על קיומו של יום האב ונדמה לי שרבים אחרים היו רוצים לדעת. תודה למפרע
תמונות חדשות בגלריה של ארי ברגר באתר בת גלים.
כנסו ותהנו
http://www.batgalim.org.il/gallery/main.php/v/neigbourhood_nost/Ari/?g2_page=2
הודעה בפורום נוסטלגיה באתר בת גלים בדבר פגישת מחזור של ילידי 1944 אשר סיימו כיתה ח ב 1958.
http://www.batgalim.org.il/forum/viewtopic.php?t=5084
כמו שיש יום האם יש גם יום האב ממש אותו סיפור.
נפגשים כל בני המשפחה הולכים לאכול ולהנות ביחד.
ואנו האבות והסבים ממשיכים לשלם ולשלם ול…..
והעיקר שכולנו נהיה בריאים ושנמשיך לש…..
יאללה קדימה מכבי בת-גלים
מצפים לקרוא בסגנונך המושחז חוויות אוטנטיות מהאן.בי.איי, למכבי בת-גלים אין הרבה נציגים בגולה עם נסיון כמו שלך, אז קדימה זרוק ת'כדור לנייטיבס
SAHLOM TO ALL OF YOU
Mr.Molco ,I hope your father day was full of pleasure.I think father day should be every day
פורסם: חמישי יונ' 19, 2008 4:05 am נושא ההודעה: "ההכשלה" של שמואליק גורביץ על החסקה…
——————————————————————————–
הבטחתי סיפור נוסף ואחרון ואני מקיים את הבטחתי, מקווה שתהנו. ובכן, בשנת 1967-8 פתחה עירית חיפה לראשונה את חוף דדו. עד אותו זמן חוף כייאט-ביץ היה חוף העילית של חיפה והצפון עם קבינות פרטיות לאצולה ולעשירי חיפה. החוף העירוני החדש היה שמם והמבנה היחיד שהזדקר מעל החולות האינסופיים היה הצריף של אליהו שהיום יש לכל בן שלו מסעדה על החוף שהתפתח במרוצת השנים לחוף היפה ביותר בארץ.
מירובסקי, האחראי על החופים מטעם העיריה, הביא שני מגדלי מצילים ניידים ומינה שני צוותים של מצילים, אחד על כל מגדל. ממול הצריף של אליהו, על המגדל ישבו דני בן-צבי, שהיה שוער שני במכבי חיפה, פיני שיטהולץ, שהפך לפזיוטרפיסט האגדי של מכבי חיפה וכאחראי על הצוות הזה מונה שמואליק גורביץ שבמקורו הוא מנתניה. את המגדל השני הציב מירובסקי כשלוש מאות מטרים דרומה, ממש במדבר…על מגדל זה ישבו אמנון צרנוביצקי, אחד מ"שלושת המוסקטרים" של חייל הים (אורי זוהר, סיסו ואמנון) שכשחצו את רחובות בת גלים לבושים בחולצות הטי-שירט הצמודות לגוף, כל הבנות והנשים התחילו לדמיין כל מיני דברים רומנטיים…המציל השני היה יוסף שהין ידידי הערבי ואנוכי.
בהפסקות צהריים היינו נפגשים מידי פעם אצל אליהו עם המצילים מהמגדל הצפוני והשיחות היו בדרך כלל על נושא הכדורגל המשותף לכולם חוץ מאשר לגורביץ, ובים סוער דיברנו גם על תפיסת גלים.
כניראה שדני ופיני, שידעו על היכולת שלי בתפיסת גלים עם החסקה, התגרו לא מעט בשמואליק גורביץ שכן לא הבנתי מדוע יום אחד הוא "הזמין " אותי לצאת איתו "לסיבוב" על החסקה !! רצוי להבין שאנחנו, במגדל הדרומי, היינו תופסים גלים בשטח שלנו והם היו יוצאים עם החסקה בשטח שלהם. לקחתי את ההזמנה כמחמאה גדולה לצאת עם גורביץ החתיך, היפה והאציל מנתניה לשיוט על החסקה. האמת היא שכשהיסתכלתי לים וראיתי את הגלים הענקים, שאמנם היו מסודרים וחלקים, לא הבנתי מדוע גורביץ בחר דווקא את אותו יום לצאת איתי על החסקה.
עלינו על הסירה והוא תפס את העמדה הקדמית ואמר לי להיות מאחוריו. כשהיגענו לכמחצית הדרך המתנו לרגע הנכון, וכשהגלים היו במין רגיעת ביניים הכנסנו להילוך מהיר. המשימה שלנו היא לעבור את הגלים המתקרבים לפני שהם נשברים עלינו. זה כמעט בטוח שאם גלים עם עצמה כמו של אלה שבאו היום, נשברים עלינו אנחנו "קבורים" מתחתם והחסקה תעוף "קיביני-מט". חישבתי מייד שנצליח במשימה אבל התפלאתי שגורביץ, לעניות דעתי, לא התאמץ מספיק. נותרו עוד שני גלים לעבור לפני שאנחנו מגיעים למים בטוחים. את הראשון עברנו או-טו-טו כשהחסקה עולה ועולה והגל מתנפץ מייד אחרינו. כדי לעבור בשלום את הגל הבא לשטח מבטחים היה עלינו לחתור בעוצמה. הגל התקרב והתרומם מעלה מעלה, היה לו קימור מרתיע, שתיים-שלוש חתירות ואנחנו בעניינים. פתאום ללא כל התראה אני רואה את גורביץ מתקדם במהירות לחרטום הסירה, זורק את המשוט למים, שם רגל על החרטום וקופץ לים !!! אלוהים! מה הוא עושה? כשהוא קפץ למים הוא לא רק השאיר אותי לבד להלחם בגל המאיים, אלה הוא גם בקפיצתו דחף את החסקה לכוון החוף !!
הגל המשיך להתקרב ועכשיו הוא ענק וקשתי ועומד להתנפץ עלי, להעיף אותי ואת הסירה לכל הרוחות…לא ויתרתי, במאמץ אדיר הכנסתי במשוט כל שריר בגוף כדי לקבל תאוצה מחודשת. החרטום עלה ונכנס לגל ואני נעתי קדימה לעימות ישיר עם הגל, שבנקודה זאת היה כבר מעלי. איכשהו הגל עבר מעלי ומשך אותי ואת החסקה לכוון החוף, אבל כנראה שהתאוצה האחרונה "חתחה" אותו והשאירה אותי שכוב על הסירה מעבר לגל שהמשיך לכוון החוף, תודה אלוהים על העזרה. נעמדתי על הסירה וחתרתי ליתר בטחון לכוון העומק לשטח שליו. התחלתי לעקל מה בעצם קרה כאן כשלפתע שמעתי את קולו של גורביץ מבקש שאאסוף אותו ואת המשוט שאיתו. חייכתי אליו כשעברתי במרחק סביר ממנו, איחלתי לו שחיה ארוכה ונעימה לחוף. תפסתי את הגל הבא וכשהגעתי למגדל המצילים דני ופיני לא יכלו להפסיק לצחוק:"כל הכבוד רובי ההכשלה הגדולה של גורביץ התהפכה עליו…"
חזרה למעלה
מנוסח כהלכה ומרגש,אם מותר להציע לכותב הייתי משנה את הכותרת ל "לי כל גל נושא מזכרת" כמו בשיר מהימים ההם
זובור כלומר טכס חניכה משפיל וחטף מבלי שתכנן וחשב את הזמבור, זובור זה תהליך זמבור זה תוצאה
המשך לזבר זיבורים
בהליכת הבוקר על חוף הים שמעתי ברדיו כי ראש עירית אשדוד מתכוון להפוך את אשדוד לעיר הגלישות בישראל,לדבריו הוא עצמו גלשן חובב כנ'ל ילדיו ונכדיו,עד כאן נהדר ואז נזכרתי בחוף בת-גלים שהוא מס' אחד במזה'ז ובארץ בשל מיקומו הגיאוגרפי,הפוטנציאל הגלום בו ומסורת הגלישות לסוגיהן מזה 70 שנה ויותר כאשר אשדוד היתה אתר ארכיאלוגי מכוסה חולות,ללמדכם שוב כי כדי למנף פרוייקט טבע ספורט עם הרבה ירוק צריך ראש טוב כמו…באשדוד.
זה לא המקום לסיפורי נבא.
אבל אם אתה רוצה לקרוא היכן שאני כותב, היכנס ל-
HOOP.CO.IL
תודה לאל שהראש עדיין עובד ואנו זוכרים את תקופת הילדות המקסימה שלנו.
בתנועה המאוחדת יצאנו למסע מים לים אני זוכר שחלק מהחברה רצו לנוח קצת. אך המדריך לא הסכים,ופקד עלינו להמשיך לצעוד.דבר שלא הסתדר כל כך למיכל כץ ,שרמזה לנו שאין מה לדאוג .
בנגיעה קטנה באף ומיד האף מתחיל לדמם.
ואנו נחים עד שהגינגית החברמנית של העדה מחליטה להמשיך. איפה את מיכל ? השמעי קול.
לפסגת הר התבור,אחד הנערים [שלא אזכיר את שמו גם אחרי יובל שנים] נעלם באותו מסע לילי מפרך,אז לא היו בנמצא מסוקים להזנקה וי'ח הצלה,המדריך עצר את השיירה,לקח כמה מהבנים החסונים,הותיר את הקבוצה עם שתי מדריכות וקדימה חוזרים על עקבותינו תוך שבירת הכללים ע'י צעקות וסריקות,לגמרי במקרה כעבור זמן מצאנו את הבן האובד בכפל קרקע ליד עץ אלה מעניף כשהוא בריא שלם רק שלא עלינו עשה במכנסים,ההסבר שלו היה כי היו לו שתי אפשרויות או להיות הקאקר של הקבוצה או ללכת בקקט היינו לאיבוד וזו היתה בחירתו,כמובן שכעסנו ולא הבנו את מניעיו, אך ברבות השנים עלי לציין בהכנעה שהחלטתו היתה אמיצה למרות הכל,אם הוא קורא ונזכר באירוע אז קבל התנצלות וכמו שלימדונו אז ,חזק ואמץ
נכדי הגדול בן-15 סיים השבוע את חטיבת הביינים
ומחר עם בוקר ייצא לעבודה שסידר בעבורו אביו
הערב הבעתי בפניו את הערכתי על נכונותו לעבוד
בחופש וספרתי על יומי הראשון בעבודה בגילו כיצד חזרתי הביתה מותש ועל ההתנפלות הנרגשת של אמי ואחותי והקושיות שהרעיפו עלי, איך מה מי ולמה ? השבתי בנון שלנטיות שהיה בסדר,אבל
הן דרשו פרטים מלאים והובילוני בסגנון של "באת נו ומה שאלו" טוב השבתי, באתי שאלו איך קוראים לי ?
או אז קפצו שתיהן "אז מה ענית ?!
הו כמה שמחתי שהנכד תפס את הפויינטה מיד
שיהיה לכולכם שבוע חמים ונעים
לפני כמה חודשים ובוודאי כמה מאות מסרים אחורה, כתבתי את "סיפורי הקומה השלישית" בבריכה. כיצד עלינו על סולם אנך שכמה משלביו אכולים עד חציים מהמים והמלח, איך שהסולם היה קשור למעלה בחוטי ברזל, וכיצד כולו התנדנד בעלייה למעלה (והיה עוד יותר מפחיד לרדת למטה
היום התקיימו מבחני הקפיצות למים האמריקאיות לאולימפיאדה. הראו בהטיווי לפני התחרות כיצד עולים לקומת ה-10 מטרים, ומה יש שם. ובכן, אתה עולה במעלית ב-2.7 שניות מלמטה עד למעלה. אתה מגיע למין חדר שקירותיו עץ, עם סאונה קטנה למקרה שהקפצן רוצה "להרטיב" את עצמו ולהתחמם לפני קפיצתו. על הקיר תלוייה טלוויזיה קטנה כך שהקופץ יכול לראות כיצד עשה קודמו.
וכשמגיע תורך אתה יוצא "מחדר ההמתנה" של הקומה השלישית לקומה של ה-10 מטרים (שבאולם הסגור נראית ממש נמוכה, משהו הנראה בגובה שבין הקומה השנייה והשלישית שלנו)
!
יחי ההבדל "הקטן"!
ה
אני זוכרת את העגלות והסוסים בשכונה בשנות 1940, כאשר האורוות היו ברחוב נהלל בחורבה ישנה ליד הבית של משפ. כפירי. אנחנו היינו מחכים להם כאשר הם היו חוזרים אחר הצהרים כדי לקפוץ על העגלה מאחור לקחת טרמפ
ולך משה מולכו אני לא בטוחה שאתה תזכור אותי,אנחנו גרנו מולכם ברחוב דב הוז והייתי מאד מיודדת עם אמך, האתר הזה מעלה לי זכרונות וזה כף לי להיכנס אליו ולקרוא את הסיפורים שלכם.
מול חצקל הסנדלר היה גן עירוני. מענין שבכל
התכתובות לא דברו על כך. אני לפחות הייתי בגן זה בשנים 1951-1952. אם אני לא טועה קראו לגננת רחל.
מרים יקרה,אני מנסה לזכור אבל זה לא הולך לי.
ואיתך הסליחה.
תודה על שהזכרת את ידידותך לאמי ז"ל ,אליה אני כה מתגעגע.
נדמה לי שקראו לו גם "גן יונתן" ושמה של הגננת הנחמדה קראו רחל,אני הייתי בגן הזה בשנת 54וזוכר היטב את המבנה מעץ שהיה צבוע ירוק עם גג רעפים אדום,נדמה לי שזה היה "צריף שוודי" שכמותו היו גם בקיבוצים.
זוכר את טעמה של דייסת האורז המתוקה עם הקינמון שחולקה לילדים מידי יום
לא דובר בו כי החברה מהשנים האלה לא הכי פעילים בפורום פה.
בהקשר לגן רחל/יונתן
שהיה לא רחוק משם בבית ישן שאיננו כבר מול ביתם של משפ' חיון
לבן
אתה צודק. זה היה גן יונתן. יש לי משם תמונות
מחג חנוכה ומחג פורים.
הזכרון שלי מהגן הוא – שמאחר והייתיא כלנית גרועה ואיטית הגננת או העוזרת הכניסה לי את הסלק לתוך המרק. ומאז אינני יכולה להסתכל אפילו על בורשט.
אגב, מחינת גיל החברה – אני לפחות ילידת 1947.
סליחה על שגיאות הכתיב.
הכוונה כמובן לאכלנית ולא לכלנית.
אתה צודק. זה היה באמת צריף שבדי.
יש בידי שתי תמונות מהגן מחג פורים ומחג חנוכה.
אני בכל זאת מוצאת באתר כתובות של ילידי 1947.
תארתי לי שלא תזכור אותי, אולי אתה זוכר את דניאלה שהיתה גרה בקומה שלישית ברח.כ"ג מעליכם, ובכן אני הדודה שלה.אבל כל זה לא כל כך חשוב אני בכל זאת שמחה לשמוע מכלכם באתר.
קראתי בשקיקה את כתובתיך והתרשמתי עמוקות מבקיאותך ברזי הים,כל הכבוד.
קבל ספור אמיתי טרי מהיום, הלכתי כהרגלי לים
ובעונה הזו יש יותר מדוזות מים אבל למדנו לחיות
עם התופעה,היום בלכתי למלתחות צמוד לשרותים
פנה אלי אב צעיר ומבוהל וביקש ברצינות שאעזור לו במתן שתן דחוף לבנו שנפגע ונכווה ממדוזה.
הייתי די נבוך ואמרתי לו שלצערי הטלתי את מימי בים ואין ברשותי מאומה ספייר.
הנ'ל הצליח לאתר מתנדב אחר שעזר לילד הסובל.
מתברר אכן כי שתן רווי באמוניאק הוא ולא אחר התרופה המיידית הדרושה והבדוקה נגד כווית מדוזה. אשמח לשמוע האם הדבר היה ידוע בעידן החסקה בימים ההם.
הכוונה היתה לאמוניה ולא כפי שנכתב בטעות
אמוניאק= NH3 = אמוניה
אמוניה בעברית שזו תרכובת כימית ובאמת מרכיב בשתן לקוח ממלח אמוניום כלורי ובלועזית קרוי אמוניאק.
אולי בעקבות התגלית אפשר יהיה למכור בקבוקי שתן
בחוף כי מכת המדוזות בשנים האחרונות היא בלתינסבלת ובממדי ענק.
ממש חבל על ההוצאה הכספית הגדולה עבור הבקבוקים.
היות ואנו פנסיונרים שלא עסוקים במיוחד. וחוץ מזה מאוד אוהבים את הים וכל הקשור בו.
אני מציע שנמכור את המצרך (פיפי נשמע יותר יפה)
ישר "מהצינור" לפני שזה יטפטף בבגד הים.
יש מתנדבים???????????
סוף סוף מתחילים לדבר בתגלימית צחה…
רק העיתוי העיתוי,פעם וזה היה די מזמן היינו נעמדים על המדרכה בחוף ומתיזים בקשת למים ועכשיו נבך כמו שאמרת מטפטפים על המכנסיים ,אך למה לפרט,שנהיה בריאים עוד נתגעגע גם לזה
יאללה מכבי בת-גלים לשלוף צנרת וקדימה לחופים.
shalom to everyone
I love reading about things that happened 40 years ago and maybe more.I don't remember a lot but i love reading about it.Maybe with time I will remember more.I molce,roby yound and mell less.Once again,anybody remember me?????
shalom to everyone
I love reading about things that happened 40 years ago and maybe more.I don't remember a lot but i love reading about it.Maybe with time I will remember more.I molce,roby yound and mell less.Once again,anybody remember me?????
שוקה פלגי היקר, כולם בבת גלים צריכים לזכור אותך ! הרי אתה ועוד כמה טמבלים (ינון, שיקי, רובי, יואב כץ ועוד כמה) הייתם היחידים שמשום מה הגיעו מבת גלים המכביסטית להפועל חיפה. חוץ מזה את השער היחיד בקריירה שלך בהפועל הבקעת בדרבי שנערך בבלומפילד!!! ושהיה השער היחיד במשחק. זה שנעלמת באמריקה וששכחת לבקר את בת גלים האהובה לא הוסיף במיוחד לזכור אותך, אבל אני זוכר אותך ….אז שוקה, בוא נבקר בארץ ביחד ותראה כמה בת גלימים עדיין זוכרים אותך.
שמש שלום, לא זוכר אותך לצערי, בטח היית עם "הקטנים" כשאנחנו למדנו את רזי הכדורגל במגרש על יד פסי הרכבת או שיחקנו כדורמים בבריכה עם מוקה, יורם, מיקי הרציג ואחרים. בים של בת גלים השתובבנו בתפיסת גלים ובשחיות לעומק. כן אני זוכר את המדוזות ש"ביקרו" כל שנה בחוף וכשהרגישו יחס עוין מצידנו פשוט נעלבו ועזבו עד השנה הבאה. חלק מהן ניסו את מזלן ביציאה מהמים לחול אבל שם הן הצטמקו אט אט עד שנעלמו. האמת היא שלא זכורה לי שיטת הרפוי מצריבת המדוזות בשתן. אנחנו היינו "מחממים" את המים הקרים בתחילת העונה בשיטה זאת… אני מבין עכשיו שזאת שיטה בדוקה ולכן אנסה להשתמש בה בפעם הבאה שאיזו מדוזה תתלבש עלי. בדבר אחד אתה יכול להיות בטוח בגילינו יש תמיד רזרבה של "הנוזל" המרפא צריבות של מדוזות…
הכמות הגודל וההשתלטות של המדוזות על חופי ישראל זה בערך כמו ההבדל בין החסקה והקרש של
הימים ההם לאמצעי השיט והגלישה הקיימים כיום,עד כדי כך שישנם ימים לא מעטים שאי אפשר להכנס לים,לא אתפלא אם יוכח באמת שהשתן וההאמוניה שהוזכר כאן כגורם משפיע על צריבות וכ'ד מועיל שיזרימו באישור וכוונת מכוון את מי הביוב הרווים בשתן ועוד כדי להתגבר על מכת המדוזות כברירת מחדל,אז יסריח עוד קצת מעבר לסירחון הלאומי שנפל עלינו בעת האחרונה.
הכמות הגודל וההשתלטות של המדוזות על חופי ישראל זה בערך כמו ההבדל בין החסקה והקרש של
הימים ההם לאמצעי השיט והגלישה הקיימים כיום,עד כדי כך שישנם ימים לא מעטים שאי אפשר להכנס לים,לא אתפלא אם יוכח באמת שהשתן וההאמוניה שהוזכר כאן כגורם משפיע על צריבות וכ'ד מועיל שיזרימו באישור וכוונת מכוון את מי הביוב הרווים בשתן ועוד כדי להתגבר על מכת המדוזות כברירת מחדל,אז יסריח עוד קצת מעבר לסירחון הלאומי שנפל עלינו בעת האחרונה.
לבת גלימים שלא זוכרים את שוקה אנסה לרענן את הזיכרון.
ובכן שוקה היה נער יפה תואר (ונשאר) .
היה מהלך כמו פילון.ותמיד צמוד לחברו הטוב אינון.
עכשיו אתם זוכרים?? במידה ולא אתן לכם רמז נוסף הוא היה השחקן הכי איטי של הפועל חיפה.
בקיצור שוקה אילנה ואני אוהבים אותך שמור על קשר.
שלום לכולם
איו חדש תחת השמש כמידי שנה אנו מותקפים בתחילת הקיץ במכה שנקראת המדוזות ופרט בין החודשים יוני יולי ולאחר מכן כאשר המים מתחממים המדוזות נעלמות אבל מי שבכול זאת רוצה לרחוץ הים המקום הטוב ביותר הוא הלגונה בבת גלים וזאת בזכות השובר גלים וזרימת הים מדרו לצפון בחודשים הללו ןעם מישהו נפגע ממדוזה התרופה הטובה ביותר היא לשים מעט חומץ על מקום הצריבה ותשאירו את הפיפי לשרותים ותאמינו לי אני מדבר מתוך נסיון לא פעם ולא פעמים נפגשתי אם מדוזה בשחיה בים
שלכם דיוד מרגוליס מרגלית
לפני איזה שבועיים-שלושה כתבתי כאן שאכלתי מדוזה במסעדה סינית בצ'איינה טאון בטורונטו, הסברתי צורת טיגונה, ושאלתי אם אני הבת גלימי היחידי שאי-פעם אכל מדוזה.
אז שמעו: לא הייתי מעדיף מדוזה על סטייק טוב, אבל המדוזה היא די "אכילה", אז אפשר להפוך את "מכת המדוזות" לחגיגת אוכל!
בקשר להערתו של מולכו ששוקה היה השחקן האיטי ביותר בהפועל חיפה: אני הייתי מאמנו באוניברסיטת אדלפי, ויש לי חדשה עבורכם: שוקה רק נראה איטי. זה בגלל צעדו הארוך.אבל הוא לא איטי כלל וכלל. בקשר ליופי תוארו זה כבר ספור אחר…
ועוד דבר, מולכו: לדעתי חלק מהתהילה של רובי כשחקן "שייכת" לשוקה שתמיד ידע בדיוק כיצד, מתי, ולאן להאכיל את רובי בכדורים מגן העדן!
ת,"
המצרכים הדרושים-מדוזה טריה מסוג כחול עמוק,אפרסק,בננה,דובדבנים,אננס,אגוזי מלך טחונים,צימוקים.אופן הכנה-להקפיא את המדוזה כראוי,לחתוך את הפירות ולהניח בעדינות על חצי כיפת המדוזה,אפשר גם קצפת מעל ו…אוכל,קדימה אוכל. אחרי אכילת הפירות וכל השאר להחזיר את המדוזה לים הגדול.
אחלה מתכון !
כתבתי כב פעמים וכנראה שאני לא מקליה נכון את קוד הכניסה .השבוע קראתי את סיפורך על מיכל כץ בהקשר לחוויות מהתנועה.בצרוף מקרים מעניין דוקא השבוע סיפרה לי רחל אלטמן שפגשה אותה .היא חיה בקנדה וכרגע נימצאת בארץלצורך גישושים ואפשרות חזרה.אם אתה רוצה יותר פרטים אשמח לנסות למצוא עבורך..מוישיק ,אני אותך זוכרת גם את אילנה,למדתי איתךבכיתה(אולי בשניה).אני מהקבוצה של הקריית אליעזרים,מהחבחברה של רחל אלטמן,עפרה פלג,רותי צולינגר,עדנה איזנברג ו….אלה עלו לי כרגע בראש.מסור דש לאילנה גם אותה אני זוכרת היטב.בינתיים שבת שלום….
כתבתי כב פעמים וכנראה שאני לא מקליה נכון את קוד הכניסה .השבוע קראתי את סיפורך על מיכל כץ בהקשר לחוויות מהתנועה.בצרוף מקרים מעניין דוקא השבוע סיפרה לי רחל אלטמן שפגשה אותה .היא חיה בקנדה וכרגע נימצאת בארץלצורך גישושים ואפשרות חזרה.אם אתה רוצה יותר פרטים אשמח לנסות למצוא עבורך..מוישיק ,אני אותך זוכרת גם את אילנה,למדתי איתךבכיתה(אולי בשניה).אני מהקבוצה של הקריית אליעזרים,מהחבחברה של רחל אלטמן,עפרה פלג,רותי צולינגר,עדנה איזנברג ו….אלה עלו לי כרגע בראש.מסור דש לאילנה גם אותה אני זוכרת היטב.בינתיים שבת שלום….
מלכה במכה אחת החזרת אותי אחורה ב-55 שנים….
עם כל השמות של החברה הנפלאים.
אני מצרף את הכתובת האלקטרונית שלי.
mmolcho@yahoo.com
תודה על התשובה שמרי על הקשר.
שבת שלום לכם.
קראתי את הרשימה של ילדי קריית אליעזר שחצו את פסי הרכבת כל יום לבוא לעממי בת גלים והחלטתי להשלים את הרשימה. כל השמות הבאים "קפצו" לי מיד לראש: צביקה מוסנזניק, שמשון גוטספלד הגאון של הכיתה, דן איתן, גיורא גפני, יהודית אייכהורן, מיכאל גינטר עם כלב הזאב שלו, רחל עמרני, שאביה היה הנהג הנצחי של אבא חושי ושהיתה החברה הראשונה שלי (כך לפחות אני חשבתי…) רחל הרשקוביץ הג"ינג"ית ,
אז את מי שכחתי??
רובי
שמחתי לקרוא את תגובתך להתכתבות של מוישיק ושלי ו,הזכרת עוד כמה שמות,ואני ניכרתי גם בירוחם הוכדורף שהיה שכן שלי ובטח אתה זוכר אותו מהכדורגל. לאחרונה יוסי בלייר מנסה ליצור קשר עם חברה מהכיתה שלנו ומהכיתה השניה,נקווה שיצליח.יגאל בעלי אומר שהכיר אותך ב"שמן",גם הוא ע"עבר"שם בצעירותו.. אנחנו גרנו בזמנו בכרמל הצרפתי והשכן שלנו היה אורי וינברג.ומידי פעם יצא לדבר על הצלחותיך.מקווה שאתה עושה חייל גם עכשיו..העיקר חברים יקרים ,כמה נחמד להיזכר בתקופה של ימי בת גלים העליזים,והעיקר שנמשיך ככה.
שנשארו צעירים ברוחם היוצאים לחופש הגדול מי בפועל ומי בחלומות ,שתהיה אחלה חופשה בקיטנות בים בבריכת בת-גלים,על הסקטים,בכדורגל במגרש של השיכון,בכדורסל,במטקות על חוף הים,על הגלים,על החסקה, בקולנוע הקייצי עם גרי קופר וארול פלין,על הרחבה עם טנגו אצל קומפנייץ,על הברזלים בקפה עליה,על הסברס, תאנים אבטיח על הסכין, והכל שיהיה דבש עם מכבי בת גלים שתעלה סוף סוף לגמר
והכי חשוב קחו את החוברות לחופש שקניתם אצל פיבך ובינה ותדחפו אותם ל…
אלה היו 60 שניות של חזרה לילדות למי שחלילה שכח,ספרו לנכדים שלא הם המציאו את הגלגל
יש לי 2 סטלמך ועוד שייע גלזר מי מוכן להחליף בעד בני טבק אחד .חוץ מזה קבלו בפיבך פרפריות חדשות 10 בשביל 2 גרוש.
אני חושב שהתכוונת לדוד טבק האצן האגדי שהחזיק בשיאים ישראלים 100 ו-200 מ' ריצה, הוא השתתף במשחקים האולימפים בהלסינקי ב-1952.
בנו בני טבק הוא כדורגלן שעוד לא היה בתכנון כאשר אנחנו אספנו את התמונות של גדולי הספורט בארץ. בנוגע להחלפות מה קרה לך הפכת למיידלה עוד מעט תזמין אותנו למשחקי קלאס, אין החלפות חביבי תבוא ונשחק על כל החבילה שלך טור או יאס, נשיקות לחווהל'ה
שלום לכולם
אני מפיק סרט תיעודי על בתגלים . יש לי קשר אישי לבת גלים – כיליד קריית אליעזר
. מחפש אנשים שיסכימו לתרום מהידע שלהם על
בת גלים של פעם
אשמח לקבל כל עזרה בצורה של מידע , תמונות , וגם מוכנות להשתתף בסרט .
מחכה לתשובתכם
יוסי : bongo@netvision.net.il
שלום יוסי.האם אתה יוסי בלייר???????יוסי אחר.אםאפשר הוסף משהו לזיהוי ,אני בטוחה שתהיה הענות.
בשנות החמישים למד בביה"ס היסודי בבת גלים .,בשנת 56 בגיל שש עשרה שיחק כדורגל -שוער במכבי חיפה אשמח לקבל מידע לגבי פרק זה בנערותו .
ליוסי,
אם תקרא את התגובות הקודמות באתר זה יהיה לך חומר לשלשה סרטים על בת גלים ואם זה לא מספיק תקרא את סיפור הילדות שלי בבת גלים אשר נמצא באתר batgalim.org.il
שם תלחץ על "פורום" ושוב תלחץ על תמונת הקזינו ותחפש דפים ירוקים של הסיפור "השובבים של בת גלים"
מקווה שתהנה. רובי
במקום ללחוץ על פורום תלחץ עלגלריה השאר כפי שכתבתי קודם. רובי
כל ילד בבת-גלים וגם ילדות חוו והתנסו בחמור ארוך לכל המומחים לספורט בקרבנו מדוע חמור ארוך נעלם מהאופנה ?
בנוגע לכוונה להכין סרט תיעודי,המלצתי למפיק לעשות סרט עלילתי וכפי שנאמר ובצדק ישנם כאן מאות תסריטים ונושאים לנ'ל, עלילותיהם של ילדי בת-גלים משכבר הימים הם הסיפור האמיתי של המדינה בדרך וראשית קיומה,נסה לאתר צעירים מוכשרים המסוגלים לשחק את הדמויות המקוריות שרשומם העז לא ימחה לעולם.
אינני רוצה להרפות חלילה את יוזמתו המבורכת של המפיק,כאמור הייחוד והמיוחדות הינם של ילדי השמש והחופש שזכו להיות שם באותם זמנים.
הגיעו למסקנה שחמור ארוך מפצח את האשכים
אין שום קשר נסיבתי בין חמור לאורך "הפיצוח"
העובדה שבני דורנו ידע ופה ושם יודע וייטיב לדעת איך לעשות שמוש יעיל בנ"ל למרות ריבוי שעות פעילות וירטואוזית על החמור הארוך.
תודה על העצות . אכן יצרתי כבר קשר עם כמה אנשים נפלאים מבת גלים ששמחו לעזור .
אני ממש שמח לראות איך הקשר בין "בוגרי בת גלים" עדיין נמשך גם אם מפרידים אוקיינוסים . בהצלחה
יוסי
מצטער אבל אני לא יוסי ששאלת… מקווה שלא איכזבתי אותך . כיליד קריית אליעזר ,הקשר שלי לבת גלים עובר דרך זכרונות הילדות
והחברים
שהיו ועדיין יש לי בבת גלים
לכל הבת -גלימים שלום.
לפני ימים מספר נכנסתי לאתר הנוככי ומצאתי כתבה
ופניה לבת- גלימים לעזור בעריכת סרט על שכונתנו
כמו כן קראתי מספר תגובות הן מהארץ והן מחו"ל
כמובן שכבת- גלימי גאה מיד הגבתי כעצמי לכתבה
בדואר אלקטרני שהושאר והיום הוקם קשר ראשוני עם
אותו יוסי ובעוד מספר ימים נפגש ואז אראה כיצד אני יוכל לסיע בעריכת הסרט האמור בכונתי לערוך סיור מקדים בשכונה עם עורכי הסרטולעבור דרך המקומות שמאפינים את השכונה על בנינה ואתרים אחרים בשכונה דהיום ועל עברה ובמידה ויש למישהו
רעיונות נוספים אשמח לשמוע מכם אי לכך אני מפרסם כאןאת מספרי הטלפון שלי לאלו שירצו להקים איתי קשר בבית0774245886 ובניד 0522795071
כמו כן אני מצרף דואר אלקטרוני שהוא
doris mar@013.net
ואכן אני ממתין לתגובות.
שלכם דיוד(מרגוליס)מרגלית.
אני מציע בזאת כי דמותך המרשימה תלווה ותופיעה בסרט הנ'ל כאחד שהיה ונשאר בתגלימי כל השנים כמו כן בטוחני כי המסך יקבל אותך בשמחה ואהבה כמונו ישנם לא מעט בתגלימים אוטנטים אבל אין הרבה כמוך, שיהיה בהצלחה דויד מלך השכונה
הי דיויד – גם הועדה המארגנת של כנס בת גלים התקשרה ליוסי והציעה לו חומר כולל סרטונים על בת גלים – הוא ודאי עידכן אותך – על כל פנים – במידה ואתה/הוא תצטרכו עזרה או חומר – היה רצוי לפרסם כאן באתר – וגם לפנות לאחד מחברי הועדה – איש הקשר בדרך כלל הוא ארנון קרומהולץ/קרן או מיקי הרציג – וכולנו נשמח להיות לעזר. כמו שגם שמש אמר – הרעיון שאתה תהיה מוליך הסרט – הוא נהדר – ואתה ודאיתעשה עבודה מצוינת! – כל טוב ובהצלחה – נעמי ודרורי
מי שמתבונן בעיניו של דויד רואה ים,צבע עורו השזוף הוא שמש במיטבה ושערו המתבדר ברוח מזכיר בריזה נעימה, יחד עם כל זה לב זהב לאיש היקר
במשחק הגמר טניס וימבלדון גברים – היה נדמה לנו כי ראינו את מוקה (מיקי מרגוליס) ? האם זה נכון? היית נרגש מאוד כמו כולם – ודי התרגשנו גם אנחנו לראות אותך באם היית אתה???
ד'ש חמה
נעמי ודרורי
עוד כתבה על חיים כדורגל באתר בת גלים .
מאת עוזי אברהם.
http://www.batgalim.org.il/forum/viewtopic.php?t=5237
כתבה על סקציית רפי בת גלים
באתר בת גלים
מאת עוזי אברהם
http://www.batgalim.org.il/forum/viewtopic.php?t=5236
לילדי הקזינו
לא תאמינו! התקשר אלי הרגע מר דוד דרש [איש חיל הים לשעבר] ובישר לי שהוא קנה את הקזינו ומתכוון לשפצוולהפכו
?!למלון ומסעדה. מאמינים?!
לשמחתי דוד מתלהב לא פחות מאתנו ומתכוון לשפצו בדיוק כפי שהיה בימי ילדותנו. לשם כך הוא מבקש לקבל תמונות של הקזינו בימי תפארתו. כל מי שיש לו תמונות שכאלה[ בפנים ובחוץ] מתבקש לשלוח לו במייל . המייל נמצא אצלי וכן הטלפונים שלו. במכתב הבא אפרסמם . אני כבר רואה בעיני רוחי את החגיגה הגדולה שכולנו נחגוג לנו שם עם הפתיחה. איזה יופי!!!
דוד דרש ישר כוח!!
המייל של דוד דרש – בעל הקזינו החדש המתכוון לשפצו. הוא ממתין לתמונות וכן לתיאור המתבסס על הזכרונות האישיים.austis@barak.net.il
איש עסקים רציני אינו מחפש בד'כ "חיינדלאך נוסטלגים של החברס" ומה שדרוש באמת לבת-גלים וחיפה רבתי וכו' זה אנשי עסקים רציניים ואמיתיים המוכנים להשקיע את כספם בעבור פרוייקטים אשר יניבו עוד ועוד כסף זה שם המשחק וכל השאר משחקי חסמב'ה,לעצם העניין לקזינו דרושה בנייה מחדש ולא שיפוץ !!! אני מציין זאת כדי לא להתאכזב פעם נוספת מני רבות בהן אוטוטו חיפה ובת-גלים על המפה,מצד שני אם יש ממש בבשורה אז כה לחי
הי שמואל
בוא נחשוב חיובי. האיש נשמע רציני ונלהב. הוא שרת בחיל הים והתאהב בבת גלים.
חס וחלילה וחלילה וחלילה. לא להרוס את הקזינו ולא לבנות מחדש. רק ל ש פ ץ!! ולהשאירו בדיוק כפי שהיה אז בימי האנגלים. מה אתה רוצה אולמי רסיטל? כל כך התלהבתי מרצונו למצוא תמונות כדי לשמר את הבית כפי שהיה. בואו נעודד אותו ונעזור לו ככל יכלתנו. בבקשה. לא לייאש. הקזינו בעצם חצי משופץ אין צורך להרוס ולבנות. רק לסיים את המעטפת ברוח הזמן ההוא. אני מאמינה שעוד שנה נראה אותו ניצב מול הים במלוא הדרו.
דחילאק שמואל!" היא אמרה לו / ככה היא אמרה
www,batgalim.org.IL
click on Galeria.Bat-Galim Album
get the page with the casino
click on this picture.
You will find pictuers of the Casino-in the good times—from inside and from out side.
רבותי במידה וזה באמת נכון בקשר לקזינו
היה כדאי להכניס את היד לכיס, ולקנות בחזרה
את בתי הורינו.
ואז נוכל כולנו ביחד להריע.
יאללה קדימה מכבי בת גלים.
בהצלחה רבה לך דוד דרש.
My cousin Menachem Less will get for you pictures of the Casino —in the daytime, in the night.The dancing hall..
Many people are sending pictures to the album of BAT-Galim.
Hope they read ORA WALFISH letter–AND ADDRESS TO WHERE THEY CAN SEND PICTURES OF THE CASINO–read 3 messages before.
שמחנו מאוד לקרוא על דוד דרש – וכוונתו לשפץ את הקזינו – אכן חגיגה גדולה באם זה יתקיים!! היה רצוי להתקשר עם משפחת בונשטיין שעדיין גרה בבת גלים ושהסבא בנה את הבריכה ואת הקזינו – דלית ועדנה בונשטיין שגם נתנו נאום יפה במפגש בת גלים בנובמבר – להם ודאי יש הרבה חומר שיוכל לסייע לשיפוץ מחדש של הקזינו – רק איפה יהיו חדרי המלון? כי מלון זה לא היה…!!!??? נחיה ונראה…!!
כל תמונות הקזינו שהיו לי העברתי לאתר בת גלים
והן נמצאות שם. את האורגינליות ממילא לא היו לי.
לי
נ.ב: אם עושים סרט תעודי על בת גלים, אני מבקש לשחק את "המאהב הגדול"!
כיף לכם שהייתם בוימבלדון ואם ראיתם את משחק הגמר, הוא היה המשחק הגדול בכל הזמנים (גם לדעת ג'ון מקנרו וכל מי שכתב על כך!). אני הייתי בוימבלדון פעמיים בחיי ונהניתי ביותר.
מאחר ואתה שחקן טניס, אולי תסכים איתי שלפדרר אין בקהנד!
הבקהנד שלו נראה כמו הבקהנד של סמפרס בזמנו שהוא מין "צליפת שוט" בבקהנד. לכן כשהוא חובט מהקו נגד נדאל, אין לו ברירה אלא לעמוד בצד השמאלי של המגרש. בגלל הבקהנד סמפרס היה מפסיד לעתים לאגסי, שהיה שחקן פחות טוב ממנו.
לדעתי זה פלא ממש שפדרר הגיע לרמת "השחקן הטוב בכל הזמנים" (לדעת רבים) עם בקהנד בזרוע אחת כזה. אני משוכנע שנדאל יתפוש את מקומו כ-"גדול בכל הזמנים" (ואל תתחילו, קוראים אחרים, להביא לי דוגמאות כרוד לבר או בורג כי כלם היו שחקני "סרב אנד וולי" שהיום, בגלל מהירות הסרב והחבטות, הסרב אנד וולי הוא התאבדות!
אני נאלצתי לקחת הפסקה מטניס. גם לי היה בקהנד דומה לזה של פדרר (להבדיל אלף אלפי הבדלות) וכתוצאה של 45 שנות משחק עם בקהנד דפוק כזה, מפרק הכתף הרוס לחלוטין ועלי להחליט אם לעשות ניתןח לכתף חדשה, או לוותר על הטניס שאני כה אוהב!"
הוספה קטנה לאלה העומדים להפציץ אותי עם "היום רקטת הטניס היא סיפור אחר לחלוטין מאז". אני יודע. בכ"ז לדעתי לא היו שלושה ברמה של 1. נדאל 2. סמפראס 3. פדרר
האם נסיון של שנים במשחקי רקטות יענו מטקות אגרסיבים בחוף בת גלים, כולל פינג פונג שולחן ופינג פונג כיס בחצר של גולדשמידט נותן פור למי שמעוניין להתחיל ללכלך את ידיו בספורט הלבן טניס.
הרבה אלופי עולם פוטנציאלים בטניס שרפו את עצמם בחוף בת-גלים עם מטקות
אגב, מטקות הוא משחק פנטסטי לכל הדיעות. יש בו הכל _כושר גופני, זמן תגובה,עין-כדור קואודינציה, ואם תחשבו על זה, זה המשחק היחיד בעולם בו אתה משחק עם ונגד הפרטנר שלך באותו זמן: אתה מנסה לחבוט חזק כמה שיותר להקשות עליו את החזרת הכדור, אבל אם הפרטנר נופל נניח לרגע, אתתה נותן לו כדור רך גבוה כדי שיהיה לו זמן להתאושש.
רק בברוטו לא הבין את המשחק וכשהייתי משחק איתו, הוא היה חובט את הכדור לקיביני-מאט!
עכשיו שאלה שחשבתי עליה המון: מדוע המשחק לא תפש באף מקום אחר בעולם? אוסטרליה וניו-זילנד הם החופים העיקריים שלא הייתי בהם אז אין לי מושג. אבל בכל אמריקה הצפונית, אמריקה הדרומית (כולל קופהקבנה בריו, בכל האיים הקריביים, בברמודה, באירופה, ובתאילנד והונג-קונג, לא משחקים מטקות.
כאן בפלורידה הדרומית תראה פה ושם יהודים אמריקאים מנסים לשחק את המשחק שראו בישראל, והם קוראים לו "קדימה". אך כמובן שזה לא רציני ורק טיפה בים.
אם היו ממציאים את המשחק בקוני איילנד שבברוקלין, זה היה משחק עולמי לדעתי.
שלום לכל קוראי האתר.
הבוקר קראתי מספר כתבות בהקשר לאדם שרכש את הקזינו ומחפש עזרה בהכרת המקום ותמונות נלות
עצם הדבר העמיד אותי מיד על הרגלים האחוריות
כי מי כמוני מכיר את הקזינו מבחוץ ומי בהפנים
מיד שגרתי לאותו אדם את פרטי כדי שהוא יצור איתי קשר ואני תקווה שכך יעשה בימים הקרובים
ואולי בעתיד נוכל אנו הבת-גלימים להנות שוב
מאותו בנין מענין שהיה בעבר
שלכם דיוד(מרגוליס)מרגלית
נסה לשכנע אותו שיאפשר לראות בשרותים תוך כדי ישיבה או עמידה את מי הים בזרימתם, זו תהיה אטרקציה לשמה, בלי שום קשר לצורך בהקמת אינסטלציה ראויה שלא יהיה זהום סביבתי
תקנו אותי אם אני טועה. בנין הקזינו העכשוי הוא לא הבנין המקורי.כאשר המשקיע הקודם רכש את שטח הבריכה והקזינו הוא הרס \ עקר את הבריכה והרס את הקזינו המקורי – לפחות מה שמעל המים. אני הייתי באותו זמן באמריקה ולא ראיתי את העבודות. אבל ממראה עיניים מבחוץ, נראה שכל הבנין העכשוי הוא בעצם בניה חדשה או יציקה חדשה אם תרצו, באותו תבנון ארכטקטוני כבנין הקזינו המקורי. אם זה באמת כך, אז המשקיע צריך לראות אם הוא יכול להתאים את מה שיש עכשיו למה שהוא רוצה שיהיה.
לסיום, מקווה שהסיפור אמיתי ולא בדיחה.
מי שסומך תרתי משמע על מי ומה שבנה ה"מהמר" האחרון של הקזינו חי בסרט.העובדה שהמבנה הבלתי גמור הנ'ל מונח נטוש כאבן שאין לה הופכין במשך שנים במי הים נוכח התנפצות הגלים המלוחים זה פשוטה של ההגדרה "משענת קנה רצוץ". את המבנה הנוכחי יש להרוס עד היסוד ולבנות דבר חדש אמין ותקין בקריטריונים של המאה -21 בכל צורה שתבחר כולל מה שהיה בעבר. לא קיימים בעולם המערבי הרבה מקרי חלם כדוגמת הפיל הלבן הזה שיש לדאבוני כאלה הסבורים שאפשר בצ'יק להפיח בו רוח חיים ולהשיב עטרה ליושנה.
It is the same casino
All the yesodot are in the same place.
It still stands firmly on the water.
The previous investor just patched the outside of the building.
I sent the new investor 4 pictures of the Casino-when it was the nicest place in Israel. my sister Pua Bluminstein and my brother Yaakov Chass had their married ceremony there,more than 50 years ago.
בוקר טוב לכל קוראיהאתר.
אכן נפלה פצצה יש אדם אשר בכונתו לרכוש את מבנה
אך הדברים ממש בתחילת הדרך ולכן כל הכותבים
והמלעיזים שמרו לכם על דעותיכם ותמתינו בסבלנות
כפי שאנו הבת- גלימים יודעים.
ואגב אני היחידי שהיתי נוכך ביום שבו הרסו את המבנה הישן ואכן בכיתי לו מעט באותו מעמד לאחר מכןעקבתי בדקדקנות אחרי הקמתו מחדש נכון שהיזם
שקנה בעבר את הקזינו הסתבך ואנני יודע במה עוד
אך כיום ישנה אפשרות שהדבר יצליח.
אני עצמי כבר יצרתי קשר ראשוני עם הרוכש הפוטנצלי
הוא נשמע מאד נלהב וכבר היום הוא אמור להפגש עם
מנכ"ל העיריה ומחר עם ראש העיר וזאת לבדוק
מספר אלמנטים חיונים כגון תוספות בניה ועוד
וכן שהעיריה לא תפריע בהקמת הפרויקט יתכן ואני
אישית כבנו של בעל הקזינו בעבר אהיה מעורב בסיוע ויעוץ ולכן ידידי תמתינו בסבלנות להתפחיות ועיזבו את הסקפטיות. והלואי שביום מין הימיםשוב נוכל לראות את מבנה הקזינועל כל התוספות במלוא הדרו ותפארתו
כסמל אדיר של שכונתו בעבר. בהווה. ובעתיד.
ימים יגידו ידידי זה הכל להפעם.
אז ת מ ת י נו בסבלנות
שלכם דיויד(מרגוליס)מרגלית.
דויד מרגוליס, לפי מה שכתבת אכן הרסו את המבנה המקורי לפחות עד היסודות ובנו את המבנה הנוכחי מחדש – כפי שחשבתי לפי איך שהנוכחי נראה – ולא כמו שזהבה כותבת שרק עשו פצ'ינג , שיפוץ של המבנה המקורי.
בכל מקרה, החשוב הוא שמישהוא רציני סוף סוף יקח את איזור הקזינו והבריכה ז"ל , שהיו תפארתה של בת גלים בעבר ויבנה שם משהו עם יחוד. פרוייקט כזה יעורר את כל השכונה ויש סיכוי שיחזיר אותה לעטרה ואולי אף יותר. וכולנו נפגש שם בפגישת בת גלים הבאה, ונחגוג.
עד היום אני לא מבין איך העיריות בחיפה נתנו לאיזור הזה להגיע למצב האסון שבו הוא נמצא כעת.
דבר כזה אינו אפשרי במדינה מתוקנת, ועוד שמדובר באיזור גאוגרפי והיסטורי מקסים כמו שכונתנו האהובה בת גלים.
לסיום, להתראות, בתקווה, בפגישת בת גלים במסעדת הקזינו החדש .
?לזהבה שלום
?האם יש בידייך תמונות קזינו עתיקות נוספות
אם כן אמרי היכן הן נמצאות. אנו מכירים רק שלוש תמונות קזינו ישנות.
לפי המחקר שאני עשיתי בעת כתיבת ספר הנוער ההסטורי שלי: " המרגל שבא מן הים
הקזינו, בראשית המאה העשרים,נחשב למבנה היפה ביותר במזרח התיכון. אליו היו מגיעים עשירי ונכבדי האזור. ערבים מכל ארצות ערב, צמרת הפיקוד הבריטי כולל מפקד הגזרה הצפונית בארץ ישראל גנרל מונטגומרי בעצמו. היו נערכים בו ריקודים על רצפת זכוכית שגלתה את הים המואר שמתחתיה [גלים דגים וכד] על הגג הנשקף אל הים היו נערכים מדי יום ראשון רקודים לצלילי תזמורת. האנגלים והנשים המהודרות והמפורכסות היו מגיעים לשתות תה של חמש ושמעתי גם על עלילות ריגול שרחשו במבנה המסתורי.
מי שרוצה לדעת עוד יקרא נא את ספרי: המרגל שבא מן הים- [כתר] אני מבטיחה לכם שלא תשתעממו לרגע. הספר זכה בפרס אקו"מ פרס חשוב ויוקרתי הספר מתרחש בשנת 1942 בעת שפילדמרשל רומל חונה באל עלמיין עם צבא טנקים [פנצרים] אדיר ומתכוון לפלוש לארץ ולהשמיד את הישוב. באותה עת החדירו הגרמנים מרגלים לארץ בהצנחה ודרך הים . זה הרקע לספר המתח
שלום אורה!
אני הייתי בהשקת הספר שלך על הכרמל החזרה מן המנזר נכדתי ברמת השרון הזמינה אותי עם כיתתה לראות את ההצגה.
הכיתה לא ידעה מה זה קרח מאד נהנייתי עם הילדים וכל הכיתה קראה את הספר עם המורה.
יש לי תמונות עם הקזינו
ביי בתיה יעקב- אקרמן
I LOOKED AT THE PICTURES OF THE CASINO THAT I HAVE.
THE FLOOR ON THE DANCING AREA,WAS MADE OF SHINY BROWM MARBLE.
THE FLOOR IS NOT MADE OUT OF GLASS.
THE DANCER COULD NOT SEE THE WAVES…OR THE FISH SWIMMING IN THE WATER.
AS FAR AS I REMEMBER,GENERAL MONTGOMERY DID
NOT VISIT THE CASINO.???
SEND ME PLEASE YOUR E-MAIL ADDRESS AND I WILL SEND THE PICTURES THAT I HAVE.
מטבעם של סיפורים שהם בנויים מדמיון ומציאות וכמה טוב שכך. צריך להבין תמיד שכל סיפור הוא בעיני המספר הנותן לדמיונו חופש ביטוי.
הקורא יחליט כיצד לקבל את המסופר ובאיזה מידה להנות מהסיפור.
היפה בכל הסיפורים והמעשיות באתר זה שיש בהם חן הומור געגועים ותשוקה לבטא חוויות נוסטלגיות משותפות וכולן רוויות במציאות ודמיון.כבר נאמר בצדק רב "בעת שבו הדמיון פוחת המציאות יותר ויותר קשה"
חופשה,עיסוקים,טיולים,נכדים(הכי כיף) ,מספר ימים לא נכנסתי לאתר,כמה נהנתי לקרוא את החדשות המשמחות ובליבי אמונה שבאמת דברים טובים קורים,בסביבה,מי יתן והכל יצא לפועל. יוסי גם אני מקרית אליעזר מרחוב הזית,ומתוך סקרנות שואלת:האם תשלב משהו גם מהשכונה שלנו???????יש לי רעיון לגבי תמונות מהקזינו,הרבה זוגות התחתנו במקום המהמם הזה,אולי כדאי לבקש תמונות שבהן רואים את הקזינו בתקופות שונות,מזוית שונה וכו.נראה לי שזה יכול להיות מעניין.לו יהי ויתגשמו החלומות ויהפכו למציאות ובביקור הבא באיזור אוכל להשויץ אני בת-גלימית.
I got mail from the developer.
I wrote to him a few words:
THIS IS WHAT I WROTE:
THE LOWER FLOOR OF THE CASINO-FACING THE POOL–WAS USD A SHOWERING ROOM AND DRESSING ROOM FOR THE PEOPLE WHO cAME TO SWIM IN BAT-GALIM POOL.
SOMEBODY IN HIS OFFICE WROTE IN ENGLISH :
THANKS
AND REPEATED WHAT I WROTE.
THAT IS THE FIRST SIGN OF LIFE THAT I GOT..
THE SENDER NAME ON THE TO OF THE PAGE WROTE
aa….
LUCKILY I DID NOT DELETE
IF YOU GET A LETTR FROM
aa READ IT
לזהבה בלקמן: בקזינו ריצפת הריקודים היתה מארחים מזכוכית עבה עם תאורה מלמטה, בזמן המנדט היו מופיעות רקדניות ממקןמןת שןנים בעולם,בזמן שהן רקדו היו צבעי האורות משנים את צבעם, במתפרה שעבדתי תפרנו להן את השמלות,לכן לא פעם נאלצתי להיות שם כאשר הן התלבשו. בשנת 1947 היינו הולכים עם החברים לבלות בקזינו שם הם עשו עסקות בקנית נשק להגנה.כמובן גם רקדנו על ריצפת הזכוכית. דרך אגב יש לי כבר מחשב בבית ועושה עוד קצת פשלות אז עמך הסליחה.
הקזינו היה בעקר מקום מפגש אקסלוסיבי עם ריקודים סלונים, הבריטים ובנות חיפה היפות בילו ונהנו, האם היו במבנה חדרי אהבה לעת מצוא או שחוף הים היה המציאה היחידה בעת ההיא ?
זו התעניינות ארכיטקטונית ולא מציצנות אינדבדואלית
אני מדבר על התקופה של 1947 ומטה, כשהבריטים היו עוד בבת גלים.
כמה מצחיק לקרוא על "בנות חיפה הרוקדות עם הקצינים הבריטיים". הן היו פשוט זונות די מבוגרות כמה מהן אמהות של בני ובנות כיתה!
.
בקזינו לא היה אף "חדר אהבה" (ממתי קוראים לזה אהבה?). הבריטים היו משתכרים ונירדמים על שפת הים, ואף-פעם לא ראיתי אישה אתן. אני גרתי ברחוב חוף התכלת 31, הבית הקטן הצמוד לקומפנייץ, והייתי אורח קבוע בקזינו (עם שאר חברי שהתגנבנו לגג וזרקנו משם חתול "לראות אם הוא יודע לשחות", ובבוקר כשהתעוררתי ב-5 בבוקר או ב-6, יכות "לדוג " בריטים שכורים שנירדמו היכן שנפלו.
אל תעשו מהקזינו כזה דבר רומנטי שהוא אף פעם לא היה!
שני חברי כיתה – רובי אופיר וארנון קרומהולץ התחבאו שם פעם כשבועיים ימים. בקשתי ובקשתי שיכתבו על חוויותיהם (אני הייתי הרבה איתם, אבל בערב לפחות הייתי הולך הביתה לישון) מהשבועיים בקזינו (שם טעמנו קצ'אפ לראשונה בחיינו!)
אך משום מה הם לא עושים זאת למרות שזאת היא האמת לאמיתה, והבוגרים בינינו יודעים זאת!
כשאני מדבר על הנשים בקזינו ובקפה 'גינתי' אני לא מדבר על זונות העומדות בהצטלבות רח' השרון ושדרות בת גלים, ומחכות לקלייינטים.
הן היו זונות שהיום היינו קוראים להן "זונות צמרת לקצינים בריטיים" והכרנו כמה וכמה מהן.
עניין הנשים היהודיות עם בריטים כדי לשפר חייהן הוא לא דבר חדש. אני כמובן לא מאשים שום אשה או אמא (האמהות שהכרנו לא היו נשואות) ואני לא עושה כאן כל
JUDGEMENT!
זה היה אז הרבה פעמים עניין פשוט של
SURVIVAL
When your mother and you shared a room with me and my sister Pua,in chof hatchelet 31,you were only 10 years old.
How did you get out of the room,in the middle of the night,and go to the Casino
for mischief?????
Can you tell me.
seems that we did not keep an eye on you???
When your mother and you shared a room with me and my sister Pua,in chof hatchelet 31,you were only 10 years old.
How did you get out of the room,in the middle of the night,and go to the Casino
for mischief?????
Can you tell me.
seems that we did not keep an eye on you???
גם כשגרתי אצלכם, וגם בחוף התכלת 9, אמי תמיד עבדה כמו חמור במחנות בריטיים ואני עשיתי כמעט כל מה שבא לי. לא הייתי יחידי: היינו קבוצה שלמה של ילדים בלי אבות, עם אמהות עובדות, ואז לא היה דבר כזה "בייבי-סיטר, והיינו חופשיים לנפשנו.
היום כשאני רואה את נכדי ונכדותי בני ה-6-11 אני מזדעזע ממש ממה שעשינו בבת גלים בגילם.
ר".
הרבה ממעשינו בקזינו היו לרוב ביום חמישי בערב או שבת בערב (כשהיו הריקודים, קורושנקו, ועוד), ולא "באמצע הלילה".
חוץ מזה, זהבה, עשיתי הרבה דברים שאין לך מושג עליהם בזמן שגרתי אצלכם!
כאשר ספרתי על הקזינו לא דברתי על זונות, הן בכלל לא עניינו אותנו,היו לנו דברים יותר חשובים לעסוק בהם.כאשר היינו פעילים בהגנה.מנחם אני זוכרת את אמך ז"ל היא עבדה תקןפת מה עם אמי במחנות בריטיים, אינך יכול להשוות אותכם עם הילדים של היום, האחוה והחברות שהיתה אז לעולם לא תחזור,עם כל השובבות ומעשי קונדס שעשיתם אז. שזה דבר טבעי בגיל העשרה .אני הייתי חברת ילדות של זהבה ובקרתי הרבה בביתה.
לבתיה יעקב אקרמן ולזהבה
אשמח לקבל תמונות מהקזינו ולהעביר ליזם החדש שמתכונן לשפץ.
ספורי הקזינו ממש מרתקים אותי. הוא מלא קסם ומסתורין.
moragora@walla.com
In a few days I will get more pictures from my brother`s wedding in the Casino.
Will send them to-you as soon as I get them.
Every MOTZA`ai Shabbat there was a wedding
in the Casino.
We could hear the music from out-side,
when we sat on our Mirpeset,on Ratzif-pinhas 31.
The days before the British army left Palestine,the life in Bat-Galim was horrible for the locals.
The soldiers were drinking in the restaurants,their favorite place in the day time- was Cafe`Kompanietz,at night in the Casino.
They were whisling when women or young girls were going by.
luckily,there was a young woman-her name was Judy,She called the military police
who took them away.
Everyone said that Judy(she was tall and had black curly hair)worked with the Haggana,(spying)
Does any one who reads this column remember her???
זהבה, הם לא רק "שרקו". את לא זוכרת שאיזה חייל בריטי ניסה לאנוס את אמי מאחורי הבניין של ד"ר פרזס, וכשהיא נילחמה איתו בדרך להיחלצות, הוא פתח לה את הראש בצורה רצינית, והיא כמעט הלכה לעולמה?
I am so sorry to read the real facts how you mother,my favorite aunt was killed.
My parent did not tell us the true horrible that happened to your mother-my favorite aunt Hodal`e.
they just told us that she was coming home from work and she was hit by an unknown person on the head.
They did not tell us that a soldier tried to rape her—and when she fought him he hit her over the head,bleeding,she ran to dr.Preses.
Menachem,tHIS IS HORRIBLE!!!SORRY
רק ניפצעה קשה מאד בראשה!
I am sorry!
I was very upset when I wrote,
This is the reason why I made the horrible mistake.
I meant to write that your mother was ALMOST
killed.
Not that she WAS killed,
Very sorry.
I am sorry!
I was very upset when I wrote,
This is the reason why I made the horrible mistake.
I meant to write that your mother was ALMOST
killed.
Not that she WAS killed,
Very sorry.
כשזהבה סיפרה על ג'ודי (שכחתי מי היא היתה) כאשת ההגנה, חשבתי שחובה לספר על אדון קומפנייץ, השמנמן עם השפם הדק והסינור התמידי", אביו של טוביה שהיה "אחי הגדול
" ושהיה בעל הקפה משך שנים על גבי שנים שהוא עכשיו "מוסהדג".
.
קומפנייץ היה איש אצ"ל והביא המון המון אינפורמציה מהבריטים שהיו יושבים בבית הקפה שלו – 5-6 מטרים מחדר השינה שלי ומשתכרים.
אני זוכר הרבה פעמים שהתעוררתי מוקדם
(אולי זהבה, פועה, ויעקב עדיין ישנו!) ומצאתי בריטי מסטול ישן (בתוך קיא!) מול המרפסת שלנו שהיתה ממש חמישה צעדי הליכה מהקפה של קומפנייץ. אני בטוח כמעט שתוך כדי השתכרותם (ו(ואולי קומפנייץ נידב כמה בירות חינם) הם סיפרו לאדון קומפנייץ המון דברים שהיו לעזרת הלח"י והאצ"ל!
הי
פנחס מרגולין ז'ל
עו"ד,פעיל ציבור ויזם כלכלי,חבר מועצת עירית חיפה במשך עשרות שנים.
נולד ברוסיה למד משפטים,עלה לארץ וניהל חברה בשם הבונה,היה ממייסדי נמל חיפה וממיידי שכונת בת-גלים ב-1924 ומהמתגוררים בה,היה יושב ראש ועד השכונה מהוגי מפעל שיכון חיילים משוחררים שהוקם בשכונה ויו"ר אגודת עורכי הדין
יהי זכרו ברוך.
שרל לוץ
על שמו נקרא רחוב מרכזי בשכונה,האיש חסיד אומות העולם.
עפ'י מרבית המקורות היה מהבולטים מבין מצילי היהודים בתקופת השואה ,הציל למעלה מ-60.000 אלף יהודים באמצעות כתבי חסות שהעניק והבתים המגוגנים בהם שיכן ניצולים.
בשנת 1935 הוצב בקונסוליה השוויצרית ביפו כסגן הקונסולויה ,אחראי על האינטרסים של גרמניה בשטחי נמנדט הבריטי בישראל. בתקופת שרותו בארץ בין השנים 35-41 גילה לוץ אהדה לעניין היהודי ציוני והגן על כאלפיים יהודים שעלו מגרמניה מפני גרוש מידי הבריטים.
הקשרים שיצר בתוקף תפקידיו עם פקידי ממשל מהשלטון הנאצי איפשרו לו בהמשך פעילותו בתקופת מלחמת העולם השנייה בהצלת יהודים.
יהי זכרו ברוך.
גם אני שמעתי מאבי על התרומה הגדולה של מר קומפנייץ ללוחמים של אז בתקופת המנדט!
מצא חן בעיני איזכורם של אישים נכבדים מבת-גלים
יעקב כספי ז'ל ממיסדיה של בת גלים ומחלוצי הספנות העברית. יליד ירושלים,הגיע לחיפה ב 1909 והיה פעיל בענייני הצבור שהתהווה בעיר.
הקים ב 1920 סוכנות למסחר,ביטוח וספנות ימית.
עם סיום המנדט קיבל את נמל חיפה מהבריטים.
זכה בתואר אזרח כבוד של חיפה והיה ממכובדיה של שכונת בת-גלים.
גם אני מכבדת את איזכורם של אישים נכבדים מבת-גלים,והיו כאלה הרבה כמו פנחס מרגולין,
אהרון רוזנפלד ועוד.הידעת שלפני שקראו לרחוב יעקב כספי היה שם הרחוב יזרעאל,ברחוב הזה גרתי עוד לפני שהוא נסלל.גם היום אני עדיין תושבת בת גלים ומאד גאה לגור בה,למרות הפיתוח הכושל אני עוד חיה בתקוה שיהיה טוב יותר.
אביו של איתי
Slicha,I could not get new pictures of the Casino for You.
Those that i received are just pictures of the casino from the out side.
I have the pictures that you have–The orchestra stage,the dancing area,with the huge beautiful Chandalier,The Casino from ouside-whatever i had,I sent them to Mr.David Darash(did you hear any news from him?)
איש בת-גלים הקים משפחה לתפארת.
היה ר'המודיעין הראשון בצה'ל,בתפקידו זה אירגן את השרותים החשאיים ואת קהילת המודיעין הישראלית הכוללת את המודיעין הצבאי מוסד ושב'כ.
ניהל את תע'ש ואת מפעל נעמן.
היה איש רב פעלים הלך לעולמו ב 1958
שלום בן-צבי!
אני גרתי הרבה שנים ברחוב שרל לוץ.
הרחוב נמצא ליד הבסיס חיל הים וכלל לא
במרכז השכונה.
נדמה לי כי טעית!!
אם תקחי מפה ומחוגה ותנעצי אותה ברחוב שרל לוץ ותחוגי מעגל תווכחי כמה אזורים של בת גלים לשיטתך כלולים שם.
לעצם העניין בתחום השיפוט של בת-גלים אפשר לראות את רמב'ם כל השכונים עד פסי הרכבת חוף הים ויוטבתה מכאן שאין נקודת מרכז יותר מדוייקת מרח' שרל לוץ.
אני פשוט נשטפת בערגה וגעגועים לימים שחלפו ואין להם תחליף…בשכונה הקטנטנה והיחודית, שבה כולם הכירו את כולם, שכן היה שכן, ואיזה חומר אנושי מדהים פשוט מלח הארץ ! עשה צעדיו הראשונים בבת-גלים של אז, אמנם הקזינו וגינתי ים, קומפנייץ ושאר המקומות שהכילו את הבריטים, משכו לשכונה "הנסתרת" החביבה עשרות רבות "נערות עובדות" יהודיות, ערביות ונוצריות שמלאו את תאוותם וצרכיהם של הרחוקים מביתם משל צבא הוד מלכותה – היו נשים רבות ששכנו בשכונה וממש הכרנו אותם, כנערות בוגרות בתחילת דרכנו…הסתקרנו למעשיהן. זכורים הנשפים הגרנדיוזים שנערכו בבית רוזנפל ממול הבירכה. וכמובן הקזינו וכל שהתרחש בתוכו וסביבתו, חרף זאת זה לא נתפס אז "כבזיון נוראי" הכי גרוע שגילחו וגזזו את שערותיהן של ה"עלמות הא[ע]ובדות"כשם שרבים ממשתכני השכונה, מילאו תפקיד חשוב ועיקרי בתחילת דרכה של מדינתנו. הוזכר שמו של איסר הגדול הוא בארי, שהביא איתו מתל-אביב רבים, אנשי שהתערבבו בצפון הארץ והביאו ידיעות רבות בשל הקירבה למפקדות הצבא הבריטי והערבים העשרים שנהגו להתרועע ולחבור עם אותם "מביאי ידיעות" היו מאות רבות ורבים שעשירו את המערכת, בתחילת דרכה ועדין חסויים בשמם האמיתי
When the first Beit-Knesst was opened in BAt-Galim,In Rchov-Nahalal In the late 1920th, It was a house that was converted into a synagouge.
It had one large room.
On the side of main room,there was a separate room,which had windows(coverd partially with curtains–A MECHITZA-room for the women)
My grandfather ELIAOO CHASS,donated the
ARON KODESH for the first Beit-Knesset and received a place of honor next to the Aron -ha`Kodesh.
His 2 sons-Yosef Chass and Yehuda Chass-got seats on the first line.
When I was a young girl-4- years old i loved to go with my father to services and sat on his lap.
On one Shabbat, The Chazzan came and said to me:You are a woman,go and sit in the woman section,behind the Mechiza.
Instead I went home.Never came back,
לזהבה בלקמן
הבית הכנסת הראשון הוא היה בדיוק כמו שאת סיפרת,רק שהוא היה ממוקם ברחוב כספי היום פינת רח,יונתן. כאשר מאחוריו היו כמה עצי תותים, גם אני הייתי באה כל מוצאי שבת להבדלה והייתי נהנת מהזמירות שאותם אני אוהבת עד עצם היום הזה.אני זוכרת שאבי היה כל יום בוקר וערב משלים שם את המניין למרות שהוא היה חילוני.העם את זוכרת איך היה שמח בשמחת תורה?למרות הצפיפות הרבה,
MIRIAM
I DO NOT REMEMBER THE NEW SYNAGOUGE
WHEN I COME TO ISRAEL THIS SUMMER
I HOPE THAT YOU WILL SHOW ME THE NEW
SYNAGOUGE IN BAT-GALIM.
היתכן כי כל הילדודס בקייטנות ? או שמא פתיחת הקזינו מדירה שינה מעינכם ? מה קורה באמת עם הקזינו ? רק שהתכנית לא תשטף לה בים הגדול .
קדימה המשיכו להשקות את האתר שלא יתייבש חלילה בחום הקיץ המכביד.
הכניסו קצת סיפורים פיקנטים וחוויות עברו למעט ספורט שבהם מלאתם דיו את המדור
נותרו רבים שזוכרים וחיים עמנו עדין עד מאה ועשרים, הזוכרים סיפורי שכונה ופקנטרייה משעשעת מחיי הימים ההם הזכורים לנו אלה שחוו להיות בתגלימים במדינה שבדרך [שנות ה 40 – 50 – והיוו גאוות יחידה להשתיך ל"עליתות" ההם עדין לא כונו כך] אז קדימה הקלידו סיפורים רבים, שלא נתייבש חלילה הקיץ.י
מי זוכר את הופעתה של ג'וזפין בייקר הכושית המתערטלת, ולהקה משפחתית נפלאה של אקרובטים שוויצרים-שהופיעו בקזינו וכו' זה הסגנון המתבקש לגוון הקיץ
בשנות הארבעים והחמישים זה העדר אליטות, כולם כאחד חיו חיים צנועים והילדים כל הילדים מצאו מרחב מחיה נאות והפיקו אושר ועונג בחממה הנפלאה הזו בין ההר לים,ההוכחה לכך היא הערגה והרצון לספר ולחוות עוד ועוד את הימים והלילות מאותם קייצים שחלפו ואינם עוד.
כמה שתלך יותר רחוק (שנות ה-40, ויותר שנות השלושים) הבדל המעמדות בבת גלים היה יותר גדול עם משפחות "מיוחסות" ככספי, בונשטיין, רוזנפלד ועוד)
אנחנו היינו ה-'נייטיבס'
אריסטוקרטיה היא לא כסף ורכוש, אם כי אתה לא יכול להיות אריסטוקרט עניץ אריסטוקרטיה זאת צורת חיים, אופי, סנוביות מסויימת, "ריחוק" מעמך, שליחת הילדים ללמוד בבתי ספר פרטיים (הגיעו עד צרפת!) וכן, כסף. כסף רב!.
"האריסטוקרט" היחיד הכותב כאן הוא חברי דרור ורד" ואני חושב שעדיף שהוא יספר על אריסטוקרטי בת גלים (דרורי, אתה לא כועס, נכון?) וצורת חייהם
אריסטוקרטיה זה אופי, צורת חיים, התבודדות חברתית, סנוביות, שליחת ילדים ללימודים בבתי ספר פרטיים בארץ ובחו"ל
היו משפחות כאלה בבת גלים, אך אני חושב שעדיף שחברי הטוב דרור ורד, "האריסטוקרט" היחיד הכותב כאן, יענה על שאלותיך.
דרורי, אתה לא כועס עלי, נכון? הלוואי ומשפחתי היתה משפחה אריסטוקרטית במקום לגור בדירת חדר אחד עם מטבח ושרותים משותפים עם משפחת ברזילי!
אתה יודע שישנה אריסטוקרטיה פולנית שיכולה להיות האמא של האריסטוקרטיות? אתה יודע איזה נסיכים ורוזנים ישנם שם?
אני זוכר שרוב האריסטוקרטיה בבת גלים היו ספרדים גאים, אבל יכול מאד להיות שמשפחות כספי, בונשטיין, רוזנפלד, או אגם-לבן באו עם כסף מפולין!
דרורי יודע!
ם
אני סבור שנסחפת באופן גורף למדי ואתה נכנס למקומות אפלים שלא היינו חשופים אליהם אולי בגלל השמש הנצחית שהאירה לנו פנים.
הערת סופר קטנה לא הזכרתי פולנים אלא "פלוני" שזה מושג מטאפורי ומי כמוך המושך בכשרון רב בקולמוסו יודע זאת.
ועוד הערה אישית, באמצע העשור ה-7 לחיי אינני נחשד בתמימות יתר, אבל ! איש לא ידביק רבב בתמימות הקולקטיבית הנפלאה אשר היתה לילדי השכונה בתקופה אותה מרבים להזכיר הכותבים באתר חביב זה ולך מנחם היקר יש חלק מרכזי מועיל ומשפיע ועל כך תבורך.
תודה על המחמאה.
אבל האריסטוקרטים של בת גלים לא היו "במקומות אפלים". להיפך. זה הוסיף עצמה, חשיבות, ומיוחדות לשכונה הקטנה שלנו
הם גם תרמו הרבה לפיתוח השכונה!
אבל לכוס גזוז הם אף פעם לא הזמינו אותי (או ילדיהם!)
נירה:
העם את נירה לבית נאמן,אחותה של שרה?
My uncle Isaac Brat,came to Bat-galim after world war 2.
He met my mother`s sister Sarah and they wanted to get married
There was shortage of apartments,so my parents gave them the small room in our house that was my grandmother`s kitchen.
They opened a small store that was like Kol-Bo,sold pot and pans gifts -etc,
They mover to Harachaf st. In Bat-Galim, Had 2 children,Bat sheva Riess and Avi Brat,
Isaac Brat came to Mifgash Bat-Galim last summer in Haifa.
He stiill takes his daily walks in the suburb,every afternoon.
If you meet him ,tell him that his niece Zehava,wrote about him in Ioram Melcer Column.
My uncle Isaac Brat,came to Bat-galim after world war 2.
He met my mother`s sister Sarah and they wanted to get married
There was shortage of apartments,so my parents gave them the small room in our house that was my grandmother`s kitchen.
They opened a small store that was like Kol-Bo,sold pot and pans gifts -etc,
They mover to Harachaf st. In Bat-Galim, Had 2 children,Bat sheva Riess and Avi Brat,
Isaac Brat came to Mifgash Bat-Galim last summer in Haifa.
He stiill takes his daily walks in the suburb,every afternoon.
If you meet him ,tell him that his niece Zehava,wrote about him in Ioram Melcer Column.
בית חד קומתי , מסובב חצר , מוקף גדר מסורגת ,
מול השדרה , ליד המכולת של גברת ואדון ניבס .
שיחים – אין , פרחים – אין , צל עץ איננו גם
כן . בקיר החזית קרוע חלון . מן החלון פולחים
את החלל שני ראשי שיבה חמורי סבר . ארבע עיניים מתמקדות בהלך ובאחת נקפדת קומתו .
בעוברי שם , מגובה קומת ילדה מנומסת , אני מרימה יד , מנופפת לשלום , מתאמצת לשמור על קצב ההליכה ולא לנוס . שני הראשים מהנהנים לאות ברכה . אנחנו הרי מין מכרים – מודעים אפשר לומר . ה " אלה " לא חלון לו שני ראשים , אלה הן שתי אחיות גלמודות אשר פתחו ביתן , בעת מצוקת הדיור של ראשית שנות
ה – 40 . : חדר אחד , מטבח ושרותים משותפים .
דבר דבור על אופניו . איו להוסיף . אין לגרוע . ניקיון עז . מצמית . דיבור לוחש . תנועות מתונות . לא להכעיס את ה " קורה " , לא
להרגיז את ה " גג " , כי מאין תימצא קורת – גג
חלופית ? . אמי רוב הזמן לבד .
אבי , כבר שבועות , נוהג משאיות בין ישראל
למצריים . [ ביצורים בריטיים כנגד רומל ? ]
יום אחד אבד המפתח לחדר ! אללי ! אמי מתאבנת:
" לישון בשדרה ממול לנצח ולא להיכנס לחדר "
אדון אימרגליק [ ? ] , אבא של מנשה , [ מעתה
יקיר השבט המשפחתי שלנו ] , מצא מפתח תואם ,
הישרה אותו ב " משהו " והפך חדש לישן .
שנים חלפו מאז . שנת 1949 . צהרי אחד מימי החרף
הבהירים , בדל ענן אינו נראה , אפשר לגמוע ממש את התכלת . חוזרים מן הגן [ צירקה הגננת האהובה ]
ילקוט עור קטן משתלשל , אלכסונית , מן הכתף .גדי מודעי ואנוכי . עוצרים ליד ביתן של
האחיות . איבכת – פתע של הרפתקנות ואומץ .
פולשים אל " גנו של הענק " לקטוף פירחי עין התכלת . " סכנת – נפשות " . עומסים עוד ועוד מן
הפרחים העדינים . נושמים מהר . נושמים מהר .
ו…נסים .אט אט קומלים הפרחים בדרך . בבית
[ בית ? -חדר הכביסה שהפך לביתנו בבית קופיקה ]
אמי נטלה צנצנת ריקה של לבניה ,מילאה בה מים ,
גדשה אותה בפרחים והניחה במרכז שולחן העץ הכהה.
My uncle Isaac Brat,came to Bat-galim after world war 2.
He met my mother`s sister Sara and they wanted to get married
There was shortage of apartments,so my parents gave them the small room in our house that was my grandmother`s kitchen.
They opened a small store that was like Kol-Bo,sold pot and pans gifts -etc,
They mover to Harachaf st. In Bat-Galim,Had 2 children,Bat sheva Riess and Avi Brat,
Isaac Brat came to Mifgash Bat-Galim last summer in Haifa.
He stiill takes his daily walks in the suburb,every afternoon.
If you meet him ,tell him that his niece Zehava,wrote about him in Ioram Melcer Column.
זהבה בלקמן!
כתבת כל כך יפה ונכון על דודך אייזיק,אנחנו נפגשים כל ערב על הטיילת ונהנים מהאויר הצח, ומהשקיעה הנהדרת שכל ערב היא שונה ויפה להפליא.אני תמיד מוסרת לו ד"ש ממך,כאשר אני קוראת משהו ממך באתר.בזכות דודתך שרה ודודך אייזיק היו לי כלי מטבח הכי טובים ויפים,מצב הכלכלי שלנו היה קשה ואייזיק תמיד עודד אותי לקנות בתשלומים,גם את בבה אני לא אשכח לעולם איך היא היתה לצידי כאשר אבי היה במצב קשה בבית החולים והיא היתה אז רק תלמידה בבי"ס לאחיות.גם על אבי אספר לך,כאשר הוא היה סטודנט הוא נתן לבני צביקה שעורים במטימטיקה,זה היה על קצה המזלג על משפ.ברט
היינו מחפשים בגישפט של בראט יצחק כל מיני מציאס במחירים עממים כדי להפתיע את אמא,איפה האמהות והיכן המציאות…
גם אני מצטרפת למחמאות בנוגע למר אייזיק ומסירותו הנפלאה לקליינטים. שאלה פרקטית בכל זאת,בזמנו קניתי אצלו קומקום שנמצא אצלי בשימוש עד היום,משום מה המכסה למעלה כבר לא מתאים אולי נשחק והתקמט שאלתי האם אייזיק מחזיק במקרה חלקי חילןף של הקומקום הזה,אני אמנם גרה בכרמיאל אבל אבוא לשם כך לבת גלים בשמחה. ד'ש חמה לאייזיק מחסיה הוא יזכור אותי
אין ביקור בארץ שבו גייל ואני (אני חושב שיש לו מקום מיוחד בליבו אליה. הוא מחבק אותה, "או, גיילי, או גיילי…!)
הוא מקריא לי את נאומיו פה ושם, מספר לי על הידידות הרוסיות שלו, אבל הכי חשוב – הוא תמיד מת לדבר איתי פוליטיקה!
בבה ואבי והמשפחות קרובים מאד אלינו עד היום הזה.
אמנם פנית לאייזיק בנושא הקומקום אך יש לי בשבילך עצה לא פחות פרקטית והיא : כל זמן שהצ'ופצ'יק של הקומקום להלן הזרבובית מתפקדת אין מקום לדאגה גם אם המכסה לקוי. חוץ מזה אמרי נא בבקשה איך את מצליחה להסיר את האבנית המצטברת בתחתית אחרי כל כך הרבה שנים,כל הכבוד לך
לחגיגת הקניות אצל פיבך לקראת שנת הלימודים החדשה,איזו התרגשות והתלהבות אחזה בנו,יתכן שגם עכשיו כמו פעם הדברים דומים בעולמם של הילדים,אולם כל דור וחוויותיו הבלתי נשכחות
לפני שאדון בראט קנה את המקום והפך אותו לחנות קטנה ומטריפה, היתה במקום המספרה הראשונה של אמי – חיה הספרית ז"ל.
כתבה יפה מאד ! "האחיות דיאמנט"
את מעלה את הרמה. המשיכי !
היתה שם דבר בבת גלים ,בעלת ידי זהב ונשמה יקרה, לקבל חיוך וטיפול ממנה זו היתה הנאה לשמה, כן כן אישה צעירה טובה ומוכשרת שהלכה לעולמה בטרם עת תהיי נשמתה צרורה בצרור החיים.
לאילה!
נכון שלפני החנות של ברט היתה שם המספרה של חיה אמך, העם את זוכרת את המתלמדת שרה סגל,היא היתה אז חברתי הטובה ועל ראשי אמך לימדה אותה ספרות,אנחנו היינו ידידות טובות,
לא פעם דיברתי עם דודתך מרים ז"ל עליה.טוב שנשארו לנו הזיכרונות הטובים,
יש להזכיר גם את איז'ו הספר וממול מסלוב אבא של מלכה, אתם זוכרים את האופנה של קרחת בקיץ לילדים מישהו החליט שזה בריא לשיער,בכלל כשאני חושב על זה היום איך בשכונה קטנטונת הכניסו את כל החנויות הדרושות מכולות,אטליז,דגים,הלבשה,מכבסה,בית מרקחת,גלנטריה,שען,ספרים וצעצועים,כלי בית,סנדלר,מאפיות,דאר,מסגר,נגר,מספרות לנשים וגברים…כאשר מרבית הגברים יצאו עם בוקר לעבודה מחוץ לשכונה והיו חוזרים מאוחר אחה'צ,יש להניח שלכל הנ'ל היתה פרנסה ,הרי איש לא עשה זאת בהתנדבות
היתה גם קונדיטוריה,פרחים,ירקות ועוד מוכרים עונתיים לרוב ערבים עם ארגזי סברס ותאנים.
בנוגע לפרנסה שהזכיר קודמי ,לא לשכוח שבחודשי הקיץ שהיו ארוכים גם אז הגיעו רבים לים ולבריכה ויש להניח שבדרכם לאוטובוסים חזרה הם היו גם כח קנייה לא מבוטל לכן הרחוב הראשי של השדרה היה המול של "אתמול".
שהיתה מלכת הפלפל של בת גלים וצמוד אליהם בתחנה מכרו שם השלמות של הרגע האחרון לפני העליה לאוטובוסוכמובן צילה שהיתה הפיצוציה הראשונה הרבה לפני שהמציאו את השם המפוצץ.
מי זוכר פסל הדולפין שעשוי היה נדמה לי מבטון או גבס,שעמד בקצה בת-גלים היכן שהיום מסעדת יוטבתה זו היתה מן גלידריה ובית קפה,כשהשרות מקרון רכבת ישן צבוע ומקושט.
הזכרתם כל כך הרבה חנויות,את החנות של בגדדי
אפשר היה שם לקנות:החל ממסמר ,צבע,תקעים לחשמל,צריך היה רק לנבור בו והכל מצאתם שם.
ולידו המכולת של שפייזמן,שהגברת שפייזמן ז"ל ניהלה אותו עד יומה האחרון (גילה היה מופלג).ובחצר המאפיה של אפשטיין,על זו אכתוב בפעם הבאה.
שמחתי כל כך לשמוע שאמי ז"ל עדיין זכורה לטוב אחרי כל כך הרבה שנים.
אמי נפטרה מאד צעירה. היתה בת 49 במותה.
מרים – אני לא זוכרת את שרה סגל. הייתי ילדה קטנה באותה תקופה.
צביקה – אמי עבדה גם במספרה של איז'ו. בגלריית התמונות שלי באתר של בת-גלים נוסטלגיה תוכל למצוא תמונות גם של איז'ו ורגינה אשתו.
שעבדה במשך שנים כמעצבת שיער כפי שנהוג לכנות זאת היום , הרבה נשים התהדרו בתסרקותיהן המשובחות מעשה ידיה של גאלה האחת ויחידה
היתה חנות אתא של יענקל'ה ומשפחתו בפינת עליה שרל לוץ, יענקל'ה עם סרט המטר הנצחי שלו על הכתפיים היה מלביש את כולם במכנסי כותנה בצבע חאקי לימים צבע כחול הפועל, חולצה לבנה וככה נראה ילד טוב בת-גלים כאשר הוא החליף בגד ים סליפס בימי חול לבגדי שבת.
ואז הגיעו הג'ינסים מהימאים ומהדוכנים של ר'ח המלכים ליד הנמל וכל השאר היסטוריה ויענקל'ה עם המטר על צווארו היה משוכנע שאופנת הג'ינס תחלוף ובגדי אתא ישארו לנצח. אבל !!! אני את ואתה התלבשנו אחרת ואם נתבונן במראה כיום אולי חלקינו יווכח שאולי מוטב לחזור בכל זאת לאופנת אתא של יענק'לה
אני זוכרת היטב את גאלה הספרית משד' בת-גלים. שהיתה אשה מאד יפה.היא היתה גרה בקרית אליעזר והיתה אם לשני ילדים. לילי שתיבדל לחיים ארוכים ואריק ז"ל הילד היפיפה .
לילי היתה חברה שלי.
עד היום כשאני מלקק גלידה אני נזכר בטעמים ובחוויות של ילד המשתוקק לפיתוי.
אגב בן צבי שמו היה למיטב זכרוני יענק'ל ,לא שיש הבדל גדול אבל שמו כפי שציינת זכור לטוב.
יתרון אחד בולט היה ללא ספק למכנסי חקי הקצרים
בגלל הכיסים הענקים בהם אפשר היה למלא בכיס שמאל בלורות ובימיני פקקים בכמות ממשית,שכחת להזכיר שהיה נהוג אז לקנות לתכשיט מכנסיים בשני מספרים גדולים כי הילד שיהיה בריא יצמח מהר ויענקל היה משת'פ של כל אמא.
לפתע עולה בראשי סוגיה מעניינת, הזכירו פה חנויות למכביר ומכל טוב ,למה לא היתה חנות נעלים בשכונה,האם הלכנו יחפים כל השנה ? האם רק סנדלים תנכיות היו לרגלינו ? הרי חצקל הסנדלר המיתולגי לא חדל לעבוד מצאת החמה עד צאת הנשמה מה שאומר שאנשים נשים וטף התהלכו בנעליים בימים ההם כמו בזמן הזה.
I read in the paper that Doctor Shlomo Kodesh,who was one of the first the principal,in Amami, in Bat Galim
Died in Ashdod at age 97.He was the founder of teaching Hebrew in the method of Ulpan.
My mother and Menachem`s mother knew him from Lithuania.
They recommended him to his position of pricipal of Amami in Bat-Galim.
He married a woman who was a dentist..Had a son and a daughter.
The son`s name was Moishal`e, he was 6 years old when,
one day, in the winter,Moishal`e took a fishing rod and went to fish in the water in the pool- There was water in the dip side,under the diving tower.
He fell and drownedl .
when I was in the Army in Bat-Galim,a school for teachers was opened in Haifa.
Attended the school for teachers in the evening for 2 years.
After graduation went to look for a teaching position.
Dr.Kodesh was a principal at the Amami in Hadar Hacarmel-across from City Hall.
When I came for the interview,he said to me:I awe your family a lot! because of them,I was lucky to be the principal in Bat galim.
He accepted me to teach the Aleph class.
זהבה!
את ד"ר שלמה קודש פגשתי בזמנו כאשר הוא עלה בחדר המדרגות למשפחת פרזס יעל ויוחנן,הוא ביקש שאזדהה כי היה לו קשה לזכור את כולם,
הזדהתי בשם מרים אחותו של שמאי הוא מיד ענה לי
את שמאי אזכור כל חיי,מעולם לא היה לי ילד כה שובב.
לאחר מכם הייתי עם אראלה הוכמן בהרצאה שלו באולם ביתנו.וזו הפעם האחרונה שנפגשתי איתו.
זהבה!
את ד"ר שלמה קודש פגשתי בזמנו כאשר הוא עלה בחדר המדרגות למשפחת פרזס יעל ויוחנן,הוא ביקש שאזדהה כי היה לו קשה לזכור את כולם,
הזדהתי בשם מרים אחותו של שמאי הוא מיד ענה לי
את שמאי אזכור כל חיי,מעולם לא היה לי ילד כה שובב.
לאחר מכם הייתי עם אראלה הוכמן בהרצאה שלו באולם ביתנו.וזו הפעם האחרונה שנפגשתי איתו.
משפחת קודש היקרה.
בצער רב שמעתי על לכתו של מר שלמה קודש לעולמו
היה לי הכבוד והעונג להימנות על תלמידו בבית הספר עממי בת-גלים פגשתיו לאחרונה באחד מהכנסים לותיקי
שכונתנו בת -גלים ואי לכך קבלו את תנחומי הכנים.
שלא תדעו עוד צער.
שלכם דיויד(מרגוליס) מרגלית.
זכרון הילדות הכי , אבל הכי קדום בחיי , קשור בד"ר ברגר . בת שנה וחצי , מעדתי על קצה מטת הברזל . הגבה " נפתחה " . אבי , מכנסי חאקי קצרים באופן " בריטי " ,גופיה לבנה – " חוטף " אותי ורץ מן הבית אל הרופא . מצחיקים אותי טלטולי – הריצה . מגיעים לאפלולית [ ? ] חדר הטיפולים של ד"ר ברגר . אני " נלחמת על חיי " : הפציעה שלי , הכאב שלי , אל תיגעו בי !
ד"ר לוי היה חלק מן הנוף של כולנו .
באחת מן השנים אירגן ד"ר לוי " שמש מלאכותית " [ הקרנה אולטרסגולית ? ] לילדי בת – גלים למניעת רככת . [ איזו אופנה לא מוסברת . החסרנו שמש ? ] . היינו שוכבים לנו בתחתונים , מרכיבים משקפי שמש כהים , מיוחדים ומשתזפים . כמו טקס פגאני של עובדי כוכבים ומזלות .
ועוד " גל אופנה " ברפואה של אותם ימים : כריתת שקדים " המונית ". בת ארבע וחצי הובלתי לד"ר רובין בבית חולים " עזרא " בכרמל . אני לבד , על כס ענק . מזכיר את הכסא אצל איז"ו הספר ,מסיכת כלורופורום על פני . את הריח נשאתי בליבי ימים רבים . אחרי יום שבתי הביתה . ובבית – נהדר . עכשיו תורי היגיע , מבין ילדי השכונה , להנות מכלי המתכת הכבד והמופלא של משפחת קולודני , הנודד ממנותח למנותח . כלי הדומה לבית יקר , התחתית -גלילית , העלינית – כיפתית , כמו גג של כנסיה . והעיקר : הגלידה הנשמרת בו , באין מקרר חשמלי . וידוע לכל שאי אפשר , אי אפשר להחלים מניתוח שקדים מבלי לאכול הרבה הרבה גלידה . עוד חודשים אחר – כך שיחזרנו , רותי שקלרסקי ואנוכי את חוויותינו מן הניתוח שעברנו . ארגז הכילים של אבי [ פלייר , מברג וכולי ] שימש אותנו בטבעיות
מי שזוכר חוויות מגיל שנה וחצי יזכה לחיים ארוכים ומאושרים.
הוכחה נוספת לכך שהולך ופוחת הדור ,פעם מסתבר יכולת הזכרון היתה משופרת יותר, נו העבר הרחוק פוספס האם יש רצפץ לעתיד
מבנה ענק של חיל הים מאיים לסגור לנו את חזית הים של חיפה!
מפרסומים בעיתונות עולה כי חיל הים עתיד להקים מבנה ענק בגובה של כ – 20 מטר וברוחב של כ- 150 מטרים , מעבר לשובר הגלים, ממש מול שדרות בן גוריון והגנים הבהאיים, ולחסום לכולנו את הנוף לים.
פרויקט זה, המקודם תחת מעטה סודיות, מהווה נזק בלתי הפיך לנוף הים המרהיב של חיפה ומסכן את עתידו של פיתוח הנמל המערבי ופתיחתו אל העיר חיפה.
אם גם לכם חשוב שחיפה תישאר עיר שיש לה ים, בואו להפגנה
בתאריך ה 5.8.08, בשעה 14:00 המיקום: שד' בן גוריון, פינת דרך העצמאות – "חוף העיר" חיפה!
כל מפגין מוזמן להתצטייד בכיסאות ים, שמשיה, כובע אפשר בגד ים, וכל ציוד מתאים ליצירת חזית ימית.
למען העתקת מיקומו של המבנה המפלצתי שיפגע אנושות בנופה של העיר וימנע פיתוח חזית ימית פתוחה בחיפה.
הגידו לא! לא לעוד מגדלי חוף הכרמל בים!
הפיצו הלאה את הקריאה!
WHY ARE YOU SO UPSET???
THE PROJECT WAS APPROVED ALREADY A FEW
MONTHS AGO.
THE BAHAD IS MOVING.
HAIFA WILL HAVE MARINAS,AND BEAUTIFUL BEACHES,
LIKE EVERY OTHER CITY ON THE SHORES OF
ISRAEL!
If you worry sooo much about the view of the BAHAI gardens and the view of the sea
You should buy a corner apartment in the
HUGE buildnig-
Then you will have the BEST,view in Israel.
WHERE DID YOU READ THAT BAHAD IS BUILDING
THE HUGE BUILDING???????
YOU ARE WRONG!!
כנראה שאינך בקיאה בפרטים בכיוונים ובעקר בגודל והמיקום של הפרוייקט האמור.
והכי הכי חשוב מה שרואים משם…לא יראה כאן.
BAHAD storage was next to Bat-Galim.
There are new plans now to revive the area of the beach of Haifa and Bat-Galim
This it the reason why BAHAD has to be moved-
You are going to have a demonstration-
Any sujestions–where should BAHAD GO???
לא הייתי כמה ימים בבית (הייתי על הים) ורק עכשיו שמעתי על מותו של ד"ר קודש
.
קודש ואמי הדסה היו צעירים אוהבים בז'אגר. הוא היה חבר שלה (אני מתכוון לחבר כמו מאהב…) עד העלייה ארצה.
באתר בת גלים הכנסתי תמונה של שניהם מחובקים בשלג של ז'אגר!
אני כותב זאת באהבה!!!
האם ראיתם במיפגש שלנו את ארנון קרן (קרומהולץ)? ראיתם את האוזניים הארוכות שלו? זאת היתה תוצאת משיכת האוזניים השבועית של ד"ר קודש על פרחחותו של ארנון.
עוזי בק היה גבוה מקודש בראש שלם. פעם כדי למשוך באוזניו קודש עלה על ספסלון קטן כדי שהמשיכה תהיה אוטנטית!!!
מה לעשות? פעם זה היה חלק מהחינוך שלנו, הפרחחים של בת גלים!
יהיה זכרו ברוך!
התכתובות הלוהטות שנבעטו רצוא ושוב על כדורגל וכדור סל , לא , בדיוק , כיוונו אל יכולת הבנתי . אני מודה ! אבל נהניתי מסערת הרגשות הכל כך כנה . והנה נפל לידי כתב עת בשם " כוורת " העוסק במונח " אכזבה " , מתוך נקודות מבט מגוונות ביותר . בין היתר הופיע מאמרו של עוזי ברעם , חבר כנסת לשעבר ואוהד מושבע של כדורגל וכדור סל . [ ובדרך אגב מזכיר את ידידו מנחם לס …. ] .
אינני יודעת כיצד מעבירים מאמר בדואר אלקטרוני [ אני עדיין מהמערות . ] , אבל בקטע קטן אשתף אתכם : " כל אכזבה שהיא , רומנטית , פוליטית ,או עיסקית היא אכזבה מלאה וכולן מביאות לאותן תחושות מפח נפש , לאות ועצבות , אבל אוהדי הספורט , חווים אכזבות חדשות לבקרים . כל שבת מביאה עימה הצלחות , אבל גם אכזבות שפוצעות את הנפש ." ועוד : " לעת ליל , כשהאוהד הנאמן שוכב במיטתו ומנסה להירדם מתחיל וירוס האכזבה לתת את אותותיו המרים והוא נרדם בגרון ניחר ושרירים תפוסים " . אז אל תיפול רוחכם ! ! ! .
לדבר על ספורט בליריקה זה כמעט כמו לתפוס גלים עם מעיל שינל וכובע גרב.
מבלי לפגוע בסורט ועל אחת כמה וכמה בליריקה.
ביצוע: הרצל קביליו
מלים ולחן : עמי אסא
עוד שבת של כדורגל
נצחון הפסד טאכזבות
עוד שבת של כדורגל
הגינות הרבה נצחונות
יום ראשון על המגרש מתחיל באימונים
לרוץ לבעוט להתחשל להיות לאלופים
רק לחכות ליום שבת לרגע השריקה
יא כדורגל מה עשית מה ?
עוד שבת של כדורגל…
יש בעיות של עבודה ולחץ האישה
לא מבלים,אין כסף אין פריון בילודה
בעיה של פסיכולוגיה שמה של המחלה
יא כדורגל מה עשית מה?
עוד שבת של כדורגל …
לא ישן לא אוכל,חושב על יום שבת
על אוהבים על טלביזיה ועל עתונים
מה יאמרו האנשים ומה יהיה איתי
יא כדורגל מה עשית לי ?
עוד שבת של כדורגל…
מלמעלה כוכב בשמים
מנצנץ ומאיר לכבודך
כל הגלים שבמים
לוחשים יום ולילה בשמך
יום שבת בשעות הצהריים
שוב אלייך,אלייך נלך
נזמר את השיר
עד אשר כל העיר
תשמע תשנן ותכיר
מכבי חיפה עולה, עולה
ההצגה פה מתחילה
זו חגיגה גדולה גדולה
בואו נשיר במקהלה
ואותם כוכבים שאהבנו
עוד זורחים בשמי ישראל
אמר,מנצ'ל, אלמני והרדי
רוני ממן ושני דניאל.
כי איתם זה לא סתם כדורגל
זהו טעם חיים, זה בלט
שוב נישא פה שיר
בין בתי כל העיר
אבו זאהי מהלי וניר
מכבי חיפה עולה עולה
ברכה כתבה שני מסרים למעלה (כתגובה על ספורט וליריקה):
ברכה בתאריך 8/3/2008 6:10:42
ספורט וליריקה
"לדבר על ספורט בליריקה זה כמעט כמו לתפוס גלים עם מעיל שינל וכובע גרב.
מבלי לפגוע בסורט ועל אחת כמה וכמה בליריקה.
אז החלטתי להראות לה שיש דבר כזה כמו ספורט וליריקה, ספורט ושירה, ספורט ובלאדה.
זוהי בלאדה שלצערי אני לא כתבתי, רק תרגמתי. ויקידיה כותב שהבלאדה הזאת תורגמה רק לשלוש שפות: יפאנית, צרפתית, ועברית. אז זהו התרגום של הבלאדה שהופיעה במגזין "7 ימים" של ידיעות, ויאיר לפיד הקריא אותה בטלוויזיה לפני 20 שנה.
זוהי בלאדה שניכתבה ב-1890, והיא הפכה לחלק בלתי ניפרד מהחווייה האמריקאית (לומדים אותה בבתי ספר, נכתבו עליה ספרים). אם היא לא נשמעת לך ברכה כמו תפישת גלים במעיל שינל, זוהי רק אשמת התרגום שלי:
זוהע בלאדה על בייסבול, משחק שבו יש 9 סיבובים, וכל קבוצה חובטת כל סיבוב עד ש-3 משחקניה "נישרפים":
התור של קייסי לחבוט
הסכויים היו קלושים עבור תשיעיית 'מדוויל ביי בום'/
שהרי התוצאה 2-4 לחובתם, ורק אינינג אחד לסיום/
ואז, אבוי, קוני נשרף בבסיס הראשון וברוס אף הוא נשחק/
ושתיקה נוראה היתה התגובה של צופי המשחק/
אחדים בגועל נפש קמו לעזוב, אך הרוב נשאר עם אמונה/
שהרי תמיד יש תקווה – כל עוד נותרה נשימה אחרונה/
"אלוהים, רק תן צ'אנס לקייסי לחבוט באלה/
והוא כבר ימצא את הדרך לישועה"/
כי קייסי האהוב, עליכם לדעת, הוא גיבור הגבעות/
ועל יכולתו עם האלה רבות האגדות/
הצרה היא שלפני קייסי חייב פלין להכות/
ואחריו בא ג'ימי בלייק, ושניהם נמושות/
מספיק שאחד מהם יישרף – פלין או בלייק -/
וגאוותה של מדוויל לעולם תתרסק/
הראשון סתם לוזר ולשני ידיים שמאליות/
אין כלל סכוי שיגיע תור קייסי להכות/
אוהדי מדוויל ביציע ולאורך הגדרות/
ידעו גם ידעו: אנחנו בצרות צרורות/
אך פלין, שומו שמיים, היכה בכדור שנזרק חזק/
גבוה בסיבוב, לצד ימין, במהירות הבזק/
ועתה הוא רץ ומגיע לבסיס הראשון/
ו-3000 הצופים ניכנסים לשגעון/
וכשג'ימי בלייק אחריו עם הכדור מגע יצר/
הלבבות ביציעים חדלו לפעום, העולם נעצר/
כשהאבק התפזר וקרני השמש התחילו לשקוע/
השתתק הקהל, ת'כרוז הם רצו לשמוע:/
" הקשיבו כולם", הרעים הכרוז, "פלין בבסיס השני, ובלייק שלנו בבסיס השלישי/
ועכשיו כשלרעתנו שתיים – ארבע/
קייסי מושיענו הוא החובט הבא"/
מ-3000 גרונות שאגה נשמעה בגאון/'
עלתה בהרים, התגלגלה במידרון/
הבוקרים, החוואים, הרועים את הצאן/
ידעו שתור קייסי הגיע וכולם בשגעון/
וקייסי, הו קייסי, בצעדו המוכר, האיטי, התקרב/
למקומו כחובט; מצבים כאלה הוא כה אוהב/
קייסי הוא הטוב בנמצא וזו לא גוזמה/
מתח? רעד בקהל? התרגשות? – אז מה?/
וכך הוא צועד לאיטו עם פנים מלאי בטחון/
ובכל זיק של תנועה יש רק יכולת ואון/
קייסי לא ממהר; הקהל עומד על רגליו/
נענוע קל של הכובע וניפנוף קצר בידיו/
באותו רגע לכלם היה ברור/
שקייסיי גיבורם ירטש ת'כדור/
ואז הגיע הרגע, איש לא גרע היבט/
כשהוא יורק קלות ובידו משפשף המחבט/
או, כמה בוטחים הם בקייסי הגדול/
שאת גאוות מדוויל עומד הוא לגאול/
הפיצ'ר הניף ידו, וכקליע הכדור באוויר/
אך קייסי רק מתבונן והמעמד הוא אדיר/
קייסי לא נע: "זה לא הכדור שחיפשתי", ובחול הוא בעט/
"סטרייק אחד" השופט מודיע לקהל לאט-לאט/
השופט צדק, אבל מהיציעים עלתה נהימה/
"מה הבנזונה עושה לנו? מה? מה?"/
ביציע צרחו: "להרוג ת'שופט, לחסל אותו/
ואסון היה קורה שם אילולא הרים קייסי ידו/
כאילו אומר הוא, "סימכו עלי" וזה הספיק/
להרגיע ת'קהל, את האוהדים להשתיק/
קייסי תוקע מבט בפיצ'ר ללא הנד עפעף/
ואז באמנות וחן הכדור השני הועף/
היה זה כדור איטי, כזה שעף בקשת//
וגם לכאלה שונא קייסי לגשת/
"סטרייק שני" קרא השופט מאחורי הבסיס/
ונותר רק כדור אחד ת'אויב להביס/
הגרונות ניחרים המתח איום/
'מה יהיה, מה יהיה' רועד ההמון/
ואת הקריין ששת אלפי אזניים/
שומעים מצהיר, "עדיין ארבע-שתיים"/
"שדידה!" הם צורחים, שקר וכזב!"/
אך מבט אחד מקייסי והם בידו כחגב/
פרצופו של קייסי מתקשה ומרצין/
הקהל יודע שהגיע יום הדין/
עוד סטרייק אחד והספור גמור/
"אבל החובט הוא קייסי, ונצחוננו ברור"/
שריריו התקשו, ידיו בעצמה אוחזות באלה/
ו-3000 צופים בליבם נושאים תפילה/
חיוכו עתה נעלם, והנה לראשונה/
פניו כוסו זיעה, עיניו כווצו כלטאה/
משפשף ידיו, מכה אלתו בחול ואבק התרומם/
ועכשיו תוקע בפיצ'ר מולו מבט מאיים/
והפיצ'ר – שומו שמיים – מחייך, מניף ידו כברק/
ואת הכדור האחרון בעצמה הוא זרק
בגבעות ממול השמש כבר שקעה/
כשהכדור האחרון הגיע למטרה/
התזמורות ממשיכות לנגן, הילדות משחקות בשלווה
וישנם מקומות בהם חיים כאילו מאומה לא קרה/
אך לא במדוויל שם לעד יספר זקן לטף/
איך הכדור האחרון ניזרק – וקייסי נישרף/
הבלאדה, כמובן, מוכרת וידועה לכל אמריקאי חובב ספורט. כמעט בכל בי"ס היא מין חובת קריאה. הרצאות ניתנו עליה; ויכוחים היא עוררה; ספרים ניכתבו עליה, והשאלה העיקרית היא אם, אמנם, היתה קבוצת בייסבול בעיירה מדוויל, ואם באמת היה להם עילוי בייסבול בשם קייסי. פרנק דיפורד, העתונאי הדגול של 'ספורטס אילוסטרייטד' כתב לאחרונה תיזה שלמה על הבלאדה. הדיעות עדיין חלוקות. כנראה שאת האמת לעולם לא נדע.
ANI CHOSHEVET SH~KIBALTA AT HA~KISHARON
SHELCHA LIKTIVA M`IMA SHEL~CHA.
HE KATVA SHIRIM V~SIPURIM YAFIM Me~OD
איזו בלאדה נהדרת ואיזה תרגום מעולה. בסיום הבלאדה בא לי לבכות! כל הכבוד לך
התרגום כה מצא חן בעיני וכן הבלאדה היא כל כך מיוחדת, שהחלתטי לקרוא אותה במקור. אני חייב לציין מנחם שנהניתי מהתרגום לא פכות מהמקור, אפילו ששפת אימי היא אנגלית
אז למעונינים:
http://ops.tamu.edu/x075bb/poems/casey.html
את היצירה הזו לפני 20 שנה אין ספק שיש להכניסה ללמוד חובה בבתי הספר.
נראה את אותו יאיר מרים את הלפיד במשהו ישראלי מקורי בשפת הקודש ולא שתי הדוגמיות הנלעגות בלשון המעטה שנכתבו כאן קודם לכן.
אני בטוחה שהיא לא דיברה על שירים מסוג הבלאדה שתרגמת (בלאדה נהדרת, אגב!) אלא על השירים האינפנטיליים של מכבי כגון זה שכתבו פה:
מכבי חיפה עולה, עולה
ההצגה פה מתחילה
זו חגיגה גדולה גדולה
בואו נשיר במקהלה
ואותם כוכבים שאהבנו
עוד זורחים בשמי ישראל
אמר,מנצ'ל, אלמני
והרדי, ,ורוני דניאל
אני לא מבין את הציניות הזאת "אם יאיר לפיד הקריא את היצירה הזאת לפני 20 שנה אין ספק שיש להכניסה ללימוד חובה בביס".
לימוד הבלאדה הזאת הוא באנגלית, בבתי ספר אמריקאים, על ספורט אמריקאי עם מסורת אדירה של משחק הבייסבול. אם האנגלית שלך טובה מספיק, קרא את המקור, ואולי תבין מדוע לימדו או עדיין מלמדים את הבלאדה בשעורי אנגלית או ספרות. אני בשום אופן לא מתיימר לומר שתרגומי שווה שילמדו אותו בבתי הספר. אבל המקום הוא שירה של ממש באוצר מילים וקצב נפלא!
ת
מנחם, אולי הבלאדה שתרגמת לא שווה שילמדו אותה בבתי ספר, אבל את המנון מכבי חיפה חובה ללמוד וללמד:
הנה רק בית אחד מארבעה או חמישה שהופיעו כאן בגאווה:
יש בעיות של עבודה ולחץ האישה
לא מבלים,אין כסף אין פריון בילודה
בעיה של פסיכולוגיה שמה של המחלה
יא כדורגל מה עשית מה?
אינני מוצא אפילו מקום להתנצח איתך או להבדיל להתנצל בפניך על לא עוול,נסה להתייחס כמקובל לגופם של דברים ולא לאנשים ולעצם העניין אם היית לוקח על עצמך תרגום של "משוררי חצר" המנסים כוחם בשירה "ספורטיבית" מעולם הכדורגל בישראל מתרגמם לאנגלית ומציג את "שירתם במכללות בארה'ב יש להניח כי לא היית רווה נחת.
ברכה כנראה חושבת ובצדק כי רוב המשוררים לפחות בישראל אינם ספורטאים ונושאי שירתם לא בדיוק ספורט, כמו כן מרבית הספורטאים בישראל לא מתעניינים כל כך בשירה.
למעט יוצא דופן אחד זוהיר בהלול כתב ושדר ספורט אשר תאוריו וכתיבתו אופיינו בעברית משובחת ומטאפורית, אבל דומני שהוא היה יחיד ומיוחד.
תמונה חדשה שקבלתי מרובי יאנג.
כנסו
http://www.batgalim.org.il/forum/posting.php
סליחה קבלו תיקון
http://www.batgalim.org.il/forum/viewtopic.php?p=18900#18900
אחרי שקראתי בעיון רב יותר את שתי "הפואמות" על מכבי חיפה, אני רואה למה אתה מתכוון!
.
קשה להאמין שמישהו כתב שירים אינפנטיליים כאלה, אלא אם-כן "שיריו" ניכתבו במיוחד ליושבי יציע מס' 2
מנחם שלום,
הבלאדה ממש מותחת וכתובה בשפה ספרותית נפלאה עם סיום מפתיע לחלוטין. אני זוכר ששלחת אותה אלי בבקשה לתרגם לך אותה לעברית. קראתי אותה באנגלית כעשר פעמים ובכל פעם נהיניתי יותר והגעתי למסקנה שמה שלא אעשה בשום אופן לא אוכל להגיע לרמת כתיבה כזאת. האמת היא שישבתי שעות לתרגם לך את הבלאדה וכשסיימתי את התרגום שלחתי אותו אליך. כל זה קרה לפני כשנה וחצי שנתיים והיום אני שמח שבלאדה נפלאה זאת הגיעה גם אל יורם מלצר וקוראיו.
שלכם, רובי
זה היה יכול להיות מאוד מכובד מצד מנחם אם היה מוסיף ,תורגם לאנגלית ע"י חברי רובי יאנג.
ביצוע : עמוס ברזל
מילים : ניסן פרידמן
למה להתווכח ? לקרוא את המילים להכנס לראש ולהתמוגג.
המטרה לכבוש עוג גול
וזה עדיין לא הכל
כדורגל כדורגל
משחקים בשביל הדגל.
הנצחון שווה המון
וההפסד הוא אסון
השמחה למנצח
המפסיד תמיד בורח.
יש כחול ויש כתום
יש צהוב ויש אדום,
יש ירוק ויש סגול
כדור ברשת וזה גול.
באיצטדיון יושב אדון
שרוצה רק נצחון,
לידו רוכנת גברת
מתמוגגת ונרגשת.
השופט שרק נבדל
גול נפסל כמה חבל
הקהל שואג בקצב
את הכסף,את הכסף
יש כחול ויש כתום…
יאללה מכבי בת-גלים
אני מקווה שמישהו אחר כתב בשמו של רובי. זה כל מה שיש לי לומר. ואם חס וחלילה אתה כתבת זאת, אז להזכירך, כתבתי את הבלאדה לידיעות אחרונות לפני 20 שנה. לפני שהחלטתי להכניסה לספרי, שלחתי אותה אליך כדי שתעבור עליה ואולי תציע שינוי פה או שם. הצעת אולי 2-3 שינויים באיזה 2-3 שורות, שאני לא זוכר אם קבלתי או לא.
אתנ עשית אותו דבר עם "השובבים של בת גלים" כשנתת לי לקרוא אותו, עם הצעות לתיקונים.
רובי, אני מאד, מאד, מאד מקווה שמישהו אחר כתב את המסר בשמך.
אני אבקש שתץתרגם לי את הבלאדה לעברית? אני בטוח שהרבה מהמילים האנגליות שם כלל לא ידועות לך!
רובי, אנא ענה לי כי אני מאד מוטרד מהמסר למעלה "בשמך".
ולמולכו:אני חושב שעדיין יש לי את הבלאדה המקורית שכתבתי לידיעות בשנות השמונים. אם יש לך איזה שהוא ספק, שלח לי את כתובתך ואני אעשה העתק של הבלאדה מהעתון ואשלח לך.ל
אני מצטער אם סגנון כתיבתי היה יותר מדי תוקפני, כי המסר מעל פגע בי מאד. אני בטוח שלא אתה כתבת אותו אלא איזה בן זונה בת גלימי שרק רוצה להפריע ולקלקל. אני עומד לצלצל אליך עכשיו!
איך אתה מסוגל לחשוב שלקחתי בלאדה שרובי תירגם, והכנסזתי אותה לספרי "חיצים ובונבונים" שהפך לדי רב=מכר בארץ (15,000 עותקים) בשמי, כאילו שאני כתבתי אותה?
לידיעתך, יאיר לפיד הקריא את הבלאדה בטלוויזיה לפני הרבה הרבה שנים (15-20 שנה?) כשהיתה לו תכנית ביום ששי בערב, ואני דברתי קצת על מקור הבלאדה והפיכתה לאוצר ספרותי אמריקאי.
צלצלתי לרובי עכשיו אך הוא לא בבית והשארתי הודעה. אני לא יכול לחכות שיקבל אותה ויצלצל חזרה
אגב, לכל החברים של שוקה, הוא מגיע ארצה לראשונה אחרי 14 שנה! טוב שיש לו חברה חדשה (ושמעתי שהיא מאד נחמדה) ישראלית, אחרת הוא היה שוכח עברית!
י
או סתם קנאת סופרים ?
קודמי הביאו בפנינו פסבדו שירים או ליתר דיוק גיבוב של מילים המושרים ביציעים המיוזעים במקומותינו שיש בהם הכל רק לא כבוד.
אהוד מנור הזכור לטוב כתב שיר הנקרא "זה רק ספורט" בלחן של קובי אושרת בביצוע דפנה דקל שייצג את ישראל באירוויזיון.
אין לי כוונה להדפיס שיר חמוד זה כאן אך מומלץ לקרוא את המילים כדי להגיע למסקנה המתבקשת כי את החיים ראוי לקחת בספורטיביות.
המשיכו להפיח באתר שמחת נעורים כפי שהיה עד כה.
קראתי את ספרך בעת טיסה ונשביתי בקסמו, כל מי שיש לו דמיון עשיר ימצא בו מרחב חלומי, מומלץ ביותר בונבון של ספר
אתה כותב שהיה זה "מכובד מאד" לו כתבתי שרובי תירגם את הבלדה, ואני כותב לך שהיה זה "מכובד מאד" אם היית קודם בודק איתי. זאת לא הפעם הראשונה שאתה מתערב ודוחף את האף לעניינים שאין להם קשר אתך.
רובי עדיין לא ענה לי. אולי כדאי שתצלצל אליו ותברר מה קורה כאן.
שוב, אני לא מאמין ולא רוצה להאמין שרובי כתב את המסר, אבל אם הוא כן כתב אותו, אז איבדתי אמון באיש יקר לי, ויותר לא תשמעו ממני כאן.
תודה תודה על המחמאות. אינני מכיר אותך, אך המסר שלך הוא הדבר היחיד הטוב שקרה לי היום!
אולי אינך זוכר מנחם, אבל אמרת לי שאתה מאד ובקשת שאתרגם לך את הבלאדה כי אין לך זמן לעשות זאת בעצמך.
אז זאת מילה שלך נגד מילה שלי.אולי היית שתוי אז? נראה למי יאמינו יותר הבת-גלימים שקראו את "השובבים"
מולכו! אל תאמין לו!
מנחם נראה לי שאתה מתחיל להתנדנד.השגיח לא ליפול.קשה לך מאוד לקבל ביקורת .איני מדבר רק על המקרה עם רובי.אינך יכול להיות צודק תמיד.
גדולים ממך עשו טעויות ,זה לא אסון.
בקשר אלי אנא ממך אל תנסה לחנך אותי. ואינך מבהיל אף אחד אם נשמע ממך או לא .
ההפסד יהיה כולו שלך .וחבל.
רובי סוף-סוף צילצל אלי. הוא יכתוב מסר כאן שיסביר את כל מה שקרה.
לא קשה לי לקבל ביקורת. אבל קשה לי כשאומרים שבלאדה שתירגמתי לפני 25 שנה תורגמה ע"י רובי יאנג.
אני לא צודק תמיד, אבל מותר לי לעמוד על זכויותי ומותר לי להתרגז כשבלאדה שלקחה ממני עשרות שעות של מחקר ותרגום, מוסברת כאילו תורגמה ע"י מישהו אחר. אני לא מנסה לחנך אותך מולכו, ואני יודע שאני לא מבהיל אף אחד אם לא ישמעו ממני יותר.
אני רק מבקש ממך שלהבא לפני שאתה מטיל אשמה ומבייש, תנסה לבדוק את האמת.
אתה יודע מה, מולכו? אני מקווה לא לשמוע ממך יותר. יש לי מספיק בעיות כאן, כולל כרטיס טיסה ארצה ב-2200 דולאר כולל חנייה של חצי יום במדריד. אז בוא נחליט שזה הסוף בין הכתיבה בינינו, ותבדוק עם רובי בקשר לתרגום של הבלאדה.
רובי נשבע לי שהוא לא כתב את המסר האחרון, כי אם הוא היה הכותב של המסר, לא הייתי רוצה כל קשר איתו לעולם, אפילו שהוא היה אחד השחקנים, הסטודנטים, והחברים הטובים ביותר שלי מאז הגיע לאדלפי ב-1970.
הוא הבטיח מכתב שיסביר הכל, אבל אם לא, אין לי יותר כח או רצון להיכנס לאתר הזה.
קוראים נכבדים שלום, מי שכתב בשמי את התגובה הקודמת לזאת תחת הכותרת "מצטער, אני תרגמתי" יכול להתבייש בעצמו ובהחלטתו המעוותת לכתוב בשם של אחר וללא קבלת רשות. בכתבה שלי "בלאדה שלא מהעולם הזה…" ציינתי עובדות שקרו לפני כשנתיים בהן שלחתי למנחם לס לפי בקשתו תרגום והצעות לשינויים בבלאדה על שחקן הבייסבול קייסי. אם מנחם נעזר בהצעותי ובתרגום ששלחתי אליו זה למעשה עניין שלו בלבד. אפילו אם תרגומי גרם לו לשנות או לא לשנות את שלו זה שוב עניין שלו ולא שלי. אין לי ולא היו לי שום יומרות לקבל קרדיט על מה שעשיתי, זה פשוט היה הכבוד שלי להתבקש לעזור בנושא הנ"ל.
לפני כ-15 שנים כתבתי את קורות ילדותי בבת גלים "השובבים של בת גלים" וחילקתי העתקים לכל ידידי ביניהם גם מנחם לס. מנחם הציע שיפוצים שונים בסיפור אבל ההדפסה כבר נעשתה ולא יכולתי לשנות יותר. אגב, בכינוס ותיקי בת גלים הופתעתי ממחווה נפלא של איתן שסרק את סיפורי על 30 דיסקים ונתן לי אותם באותו ערב לחלק בין ידידי. שוב תודה איתן. הסיפור גם הודפס באתר בת גלים כמעט במלואו (עמוד 2 חסר). לסיכום אני מציע לאנשים לנסות להינות ממה שהם קוראים באתר נפלא זה ולא לחפש קנוניות. שוב, מי שכתב בשמי את התגובה הקודמת רצוי לו להתנצל אפילו כוונתו הייתה חיובית. שלכם, רובי
מנחם סע לשלום תפוס שמש בת גלימית טובה .
תפוס כמה ילדים בחוף הים וספר להם קצת בלופים,מהעבר.
היות ואני די מלא מכל סיפורי החסמבה שלך.
השגיח מהסלעים!!!
רלף קליין אחד מעמודי התוך של הכדורסל הישראלי בכל הזמנים הלך לעולמו יהי זכרו ברוך.
תקופה מסויימת בעת שרותו הצבאי הוא אימן אותנו הילדים במגרש ליד הפסים וזרע בנו את האהבה לספורט ורוח לחימה ספורטיבית. אלה היו ימי בראשית של כחול לבן כאשר מדינה צעירה מעיזה להתמודד עם כל ענפי הספורט הקיימים והאפשריים והיו כאלה רבים, ללא כסף בלי ספונסרים ואפילו בלי מגרשים אבל רוח האמונה הוצתה ע'י אנשים יקרים כמו רלף קליין ועוד
ועוד דבר קט לחברים המתלהמים כאן אנא מכם חידלו, חייכו ולחצו ידים כמו פעם על "אין מגרש" בבת-גלים.
אנו הילדים של אתמול, ההורים הסבים והסבתות של היום, מחכים לך מחר ברוח טובה ואהבה רבה על הסלעים בחוף בת גלים ויחד נשוב ונספר סיפורים לדורות הבאים.
מנחם. רובי. ומולכו.שלום.
מאחר ואני מכיר את שלושתכם אני מרשה לעצמי להגיב
על ההתנצחות שלכם באתר הנוחכי בהקשר לתרגום הבלדה
גם עם מישהו פרסם כתבה שקרית לגבי התרגום
לדעתי אין לבוא חשבון אחד עם השני באתר המכובד הזה אשר מיועד לכתבות וסיפורי ילדותנו בשכונה שלנו או כל כתבה מענינית אחרת.
ולכן אני מציע רדו מהעץ שעלו תפסתם ותחזרו לדברים יפים.
ולכך מנחם אני מבין כי אתה בקרוב בארץ ובטח תגיע לבת- גלים מאד אשמח לפגוש אותך והרי שני מספרי הטלפון שלי הניד0522795071 וןבבית 0774245886 מקווה לראותך
ועד כאן להפעם ממני
דיוד(מרגוליס)מרגלית
משפחה יקרה.
זה אתה קראתי באתר על לכתו של אדם דגול אדם שקידם
את הספורט הן בארץ והן בחו"ל אדם שיצא לי לפגוש לא פעם בחיים.עקבתי בדריכות אחריו באת שאמן את מכבי תל-אביב במשחקי הכדור-סלובשנים שלאחר מיכן עת התמודד עם המחלה הארורה.ואשר במעבק עמה לצערי נוצח.ולכן משפחה יקרה קבלו את תנחומי הכנים
שלא תדעו עוד צער.
שלכם בהוקרה לפועלו של האיש.
דיויד (מרגוילס)מרגלית.
תודה לרובי על המסר שכתב, אך כמו המסר לפני שאני מתחיל, תנחומים למשפחת קליין. בגלל כתיבת הספורט שלי הייתי בקשר די צמוד אליו גם אחרי בת גלים בשנים שאימן. צר לי מאד שהלך לעולמו.
תודה לרובי על המסר שכתב, אך כמו המסר הראשון הוא טיפונת מטעה, ולכן מולכו התנפל עלי (מולכו, כבר אמש "סלחתי") אז נו פרובלם.
הדבר שהיטעה היה שרובי כותב שבקשתי ממנו לתרגם את הבלאדה. הבלאדה היתה כבר מתורגמת, והיא כבר הודפסה
והופיעה במגזין "7-ימים" של ידיעות אחרונות כבר ב-
1987.
מה שכן בקשתי מרובי זה שיעבור על הבלאדה ויראה אם הוא מוצא מקום לשיפורים לפני שאני מדפיסה בספרי.
ם.
אני זוכר שהוא שלח כמה הצעות לתיקונים פה ושם, ואמר שלדעתו ב-4 או 5 מקומות אשנה טיפונת ל…(מה שהציע) כי זה ישפר את הקצב של הבלאדה.
אני כבר לא זוכר אם קבלתי את הצעותיו או לא, אבל אני יודע שהבלאדה כפי שהופיעה בספרי היא ב-95% אותה בלאדה שהופיעה ב-"7-ימים" (אני בעצמי שיניתי כמה דברים קטנים פה ושם)
הבלאדה ניכתבה באנגלית די עתיקה עם הרבה מילים שאני יודע שרובי לא מכיר, ולכן לא בקשתי מרובי שיקרא אותה באנגלית, אלא רק שיעבור על תרגומי.
אז כל הויכוח כאן עלה בגלל שרובי (ללא כוונה רעה) כתב שביקשתי ממנו "לתרגם את הבלאדה" בזמן שמה שבקשתי באמת היה שיעבור עליה ויראה אם לדעתו יש מקום לשיפור פה ושם.
ם.
הדבר היה קצת יותר חשוב לי מאולי מקרה אחר כי בויקיפידיה כתוב שהבלאדה תורגמה רק לשלוש שפות, יפאנית, צרפתית, ועברית, וכתוב שם המתרגמים, ורציתי רק שיהיה ברור לכולם שהתרגום הוא שלי ורק שלי.
זהו
אף מילה נוספת בנושא (מצידי לפחות)א!
להתראות בבת גלים בקרוב!ו.
קבלנו מתוך סערת רגשות משהו בלעדי ומי שירים את הכפפה ויכתוב את ה"בלאדה על הבלאדה" זו תהיה לבטח בלי עין הרע אחלה כתבה. סוף טוב הכל טוב לפחות היינו עדים לנושא ערכי ואולי אפילו אינטלגנטי.
אהיה בארץ זמן ארוך (לפחות חודשיים) אך מה יש לי לעשות עם תינוקת חדשה בת שבוע, שתהיה נכדתינו השלישית?
אז בשעה שגייל תעזור לבתי סיגל עם הנכדה החדשה שתיוולד, ועם שתי הנכדות האחרות, אני אשב בחוף 'תל ברוך' על כסא נוח עם כוס בירה, ואכתוב בלאדה על בת גלים!
(זה לא אומר שאחרים לא יכולים לכתוב!)
תמיד כשאני בסירה בלב האוקיאנוס ומסביבי רק ים ושמיים צצים בי רעיונות שעל היבשה אף-פעם לא "באים לי". מה דעתכם שניכתוב "בלאדת בת גלים" משותפת? אני מתנדב להיות העורך ואחראי על שלמות הבלאדה.
מה זאת בלאדה?
בדרך כלל זה סיפור המסופר בחרוזים של 4 שורות. לדוגמא, תחילת הבלאדה בבייסבול היא:
הסכויים היו קלושים עבור תשיעיית 'מדוויל ביי בום'/
שהרי התוצאה 2-4 לחובתם, ורק אינינג אחד לסיום/
ואז, אבוי, קוני נשרף בבסיס הראשון וברוס אף הוא נשחק/
ושתיקה נוראה היתה התגובה של צופי המשחק/
אז בא לכם להרכיב ביחד "בלאדת בת-גלים"? כל מה שצריך זה שמישהו יציע את 4 השורות הראשונות, ואני חושב שאולי זה יתחיל "לגלוש".
נו, אז יש למישהו רעיון כיצד להתחיל?
זה יכול להיות פרוייקט שיימשך חודשים ואולי אפילו שנים!
אנחנו נתחיל, ויום אחד נכדינו ימשיכו את הבלאדה שתהיה "ספור שלעולם לא מסתיים" אך אפשר לקרוא אותו מהתחלה ועד…
היכן שבא לקורא לקרוא!
למרות שמנחם לס פגע בי ברגע של חרון הוא שוב בא עם רעיון לא רע. עברו חמש דקות והנה כמה שורות אמנם די פשוטות אבל מילים שיוכלו להוות התחלה של בלאדה ארוכה.
בין גלים והר, בין נמל וימים
רובצת לה בנחת שכונת בת גלים.
רבים הסיפורים ומלאות הן האגדות,
על מקום כה נפלא שקיים כבר דורות.
אני חושב שמבנה כזה יהיה קל יותר למשתתפים הבאים להמשיך בכתיבה. יש ביננו הרבה כשרונות כתיבה יוצאים מהכלל ללא כל הגזמה ואני קורא להם לתרום את יכולת כתיבתם לבלאדת בת גלים
אז קדימה מוקה מרגלית, מרקו פדרמן, מוישיק מולכו והרבה כותבים של הדור הותיק והצעיר יותר, עלו על המחשב וכתבו.
אחכה יומיים-שלושה להתחלות אחרות, ואז אחליט כיצד להתחיל את הבלאדה. אני חייב לומר שההתחלה של רובי היא לא רעה!
תודה עבור 4 השורות, והצעתך "שמבנה" כזה יהיה יותר קל למשתתפים.
אבל לדעתי המבנה שבחרת הוא קצת ילדותי, ומתאים יותר לשיר למסיבת סיום של בי"ס עממי או תיכון.
אני מתכוון לבלאדה של ממש, כמו הבלאדה של קייסי. לא לחרוזון!
(אני יודע שתיכעס אבל אצל חברים טובים שטויות כאלה לא מקלקלות יחסים)
אם אף אחד לא יציע התחלה אחרת, אני אציע את שלי, ואם תסכימו שאני אהיה עורך הבלאדה, תצטרכו לתת לי את הזכות להחליט מה להכניס ומה לא!
(יכול להיות שיש לי חוש ספרותי מוגזם, ואשמח לשמוע דעות בנידון!
בשלב זה מנחם יש לך "קונה " אחד בלבד לרעיון שלך,אני, ולכן נתתי לו ציון "לא רע". הציון יעלה ביחס ישר למספר התגובות שיתווספו. זה עניין פילוסופי גרידא שאפשר לפרשו בכוונים שונים. מנקודת מבטך אתה יכול להאמין שהרעיון הוא עצום וזאת זכותך, אבל הכלל יקבע בפעולתו (מספר התגובות) את גודל הרעיון. בהצלחה לכולנו)
ידידי מנחם,
מאחר ומינית את עצמך לעורך הבלאדה של בת גלים שעדיין לא נכתבה, רצוי שתכתוב אותה בעצמך ואולי גם תתן לה את הציון המתאים. הביקורת שלך על אחרים לא תתרום כלל לדרבונם לכתוב. אין לך שום זכות לבקר אחרים בעיקר אחרי שפנית אליהם בבקשה לכתוב.
מנחמלה יקר, הירגע, אתה כבר בפנסיה מלאה, עזוב את הביקורות על אחרים ותתרכז בשלך. חכה עד ששלשים חברים יחברו בלאדות כמו זאת של קייסי ואז אולי הם יבקשו אותך לעזור להם בעריכה.
ספורינו מתחיל באמצע שנות העשרים
הם באו ותקעו יתד בין הים לגלים
יחד בנו את ביתם מול הים בחולות
היו אלה עשרת המשפחות הראשונות
אין ספק כי האיש המתאים ביותר לערוך לאכוון ולדרבן את הבלאדה על בת-גלים זהו מנחם הילד הנצחי המדהים, יישר כח וקדימה בת-גלים
ספורינו מתחיל באמצע שנות העשרים
הלוצינו תקעו יתד בין ההר לגלים
יחדיו בנו את ביתם מול הים על חולות
הנה הן עשרת המשפחות הראשונות…
זו אולי לא פתיחה בנוסח דמון רניון אבל הרעיון להכניס מוטיבים ארציים שורשיים במילים של פעם עם הכבוד המגיע לראשונים,בהמשך כמובן אפשר להשתמש בעברית יותר עכשווית מליצית וכ'ד.
אגב אני סבור שאלפי המסרים והתגובות שהצטברו באתר זה על ציר הזמן של שנים באופן ספונטני אוטנטי ומעומק הלב הנוסטלגי מהווים חומר גלם אדיר למי שיקח על עצמו עריכה לספר בלאדה או כל דבר אחר
כמו ספינת מפרש בין גלים
סלעים וחוף, למרגלות הרים
משייטת לה בלי הרף שכונת אהבתינו
בת-גלים, ערש ילדותינו, משוש חיינו
שנים של פרידה לא ינתקוה מטבור החוויה
של ילד יחף צרוב שמש ומאושר בכמיהה אליה
השנים חולפות כהרף עין, אך אין קץ לזכרונות
זר לא יבין זאת, יש לחיות את החלום עוד ועוד
אני מודה שאחרי המסר הבלתי נאה לרובי (וגם הבלתי רגיש) חששתי להתעורר הבוקר לים של ביקורות איומות וקללות.
היה מגיע לי.
לכן אני עכשיו יותר שליו שאנשים לא לקחו מה שכתבתי ברצינות גדולה מדי, ולא קטלו אותי לחלוטין.
להבא אהיה יותר זהיר במסרי.
הכוונה למה ששלח רובי היתה לומר שההבדל בין חרוזון לבלאדה, הוא שבלאדה זה "ספור". כלך לפחות למדתי.
אולי הרעיון שלי יגווע ואולי ייצא ממנו משהו. אנ י אנסה לקחת מה ששולחים ואולי אוסיף פה ושם כדי שיהיה קשר מסויים בין הבתים.
לדעתי אפשר לכתוב דברים בלי קשר, ובמחשב אפשר תמיד לשנות "מוקדם" במאוחר. נניח מישהו רוצה לכתוב חווייה ממגרש הכדורגל ליד פסי הרכבת, הוא ישלח משהו, ואחרים יוכלו להוסיף, ואני אשמר את קטע "מגרש המשחקים" שיוכל לתפוס חלק חשוב בבלאדה. אותו דבר "סיפורי הקומה השלישית", תפישת גלים, "חגורות ההצלה" של חיים ארלוזרוב, "סוכת המציל" ואין סוף למה שיוכל להתפתח.
אפשרות אחרת היא שיהיו מתנדבים לחלק שלם בבלאדה.
לדוגמא, רובי יהיה אחראי על קטע שלם בבלאדה שיספר חוויות מ-"סוכת המציל על-שם מנחם בורר", ואז הוא יהיה העורך של אותו הקטע. מתנדבים אחרים יכולים להציע רעיונות לקטעים אחרים, נניח "כושי סמבו" ושם הם ירכזו ויערכו כל מה שנישלח על הדמות המסתורית הזאת
זה לא ייעשה ביום אחד ולא ביומיים. זה ייעשה רק אם מתנדבים יישלחו קטעים (באיזה סגנון וקצב חרוזי או לא חרוזי שהם מעדיפים, ולכן אני שוב מתנצל על ההערה הטפשית שלי לרובי)
כי אם הפרוייקט ייצא לפועל ויהיה מפעל מתמשך, הוא יכול להכיל כל מיני סגנונות "וקצבים".
ואם הפרוייקט ימות מוות טבעי עם הזמן, גם אז לא קרה שום אסון!
ROBY! I LOVE YOU!
ניסיתי לארגן את מחשבותי לגבי "בלאדת בת גלים" והגעתי למסקנה שהצעת הבלאדה לא תהיה מעשית כי זה יהיה פרוייקט גדול מדי, לא מאורגן, והוא ימות תוך שבועות קצרים.
אבל לדעתי ישנה דרך אחרת.
"אנסה להציע הצעתי זאת כאילו היתה הצעה ל-"עבודה סימנריונית"
1. שם הפרוייקט
נוכל לתת לפרוייקט כל שם שנירצה. לשם התחלה אני מציע "סאגת בת גלים"
2. צורך הפרוייקט
יש לנו כאן אצל מלצר חומר ל-"שלושה סרטים" כפי שרובי כתב פעם, ואחרים כתבו "חומר לכמה ספרים". הצרה היא שאיש לא יתיישב לקרוא את החומר הקופץ מנושא לנושא, מעניין לעניין, מתקופה לתקופה. אלא אם-כן החומר יאורגן בצורה מסודרת, זוהי הסטוריה שתלך לאיבוד.
3. מטרת הפרוייקט:
לארגן את כמות החומר העצומה שישנה כאן (ובאתר בת גלים) למין "יצירה" שנשאיר לדורות הבאים אחרינו כדי שסאגת שכונתנו הייחודית תישאר כתובה לנצח
4. ארגון הפרוייקט
אני מציע לחלק את כל החומר העצום למין פרקים, כשלכל פרק ישנו/ה עורך/כת האחראי על כל מה שניכנס לפרק.
דוגמא: נניח שפרק מוצע אחד יהיה "סוכת המציל ע"ש מנחם בורר" ועורך הפרק הזה יהיה רובי יאנג. כל מי שמעוניין לתרום חומר לפרק, ישלח לרובי (או דרך כאן או דרך אימייל אישי) בלאדה, או שיר, או חרוזון על חווייה מיוחדת בסוכת המציל.
הסיבה שאני מציע לעשות הכל בצורת שירונים, חרוזונים, בלאדות, היא שהרבה יותר כיף לקרוא בלאדה או שיר על הצלת האישה ע"י רובי בצורת שירה או קטע חרוזי, וכן אם רובי יכתוב מין בלאדה על הצלת האישה, היא תהיה קצרה בהרבה מסיפור המסופר כמאמר בעתון.
שמתי לב שהרבה מהמשתתפים כאן אוהבים ונוטים לכתוב במין שירה, וזה נהדר. הרעיון שלי הוא שכל הפרוייקט הזה יופיע בצורת שירים מכל הסוגים והמינים, והעורך על הפרק הוא-הוא האחראי על מה שניכנס.
אתן עוד דוגמא: אני אתנדב להיות עורך הפרק על "הקומה השלישית". אני עצמי אחבר 3-4 שירים הקשורים לחוויותי בקומה השלישית, ואפנה ישירות לכאלה שאני יודע שיש להם חוויות משלהם שיתנדבו לכתוב את החווייה המיוחדת בצורת שיר או בלאדה. דוגמא לחווייה שהייתי כותב עליה שיר או בלאדה היא הסיפור שהעלנו את חברינו שמואל "בברוטו" כהן לקומה השלישית, ואז הוא פחד לקפוץ, אבל פחד עוד יותר לרדת למטה דרך הסולם. זה סיפור שאפשר להתפוצץ ממנו מצחוק.
עוד דוגמא: אקי (או מתנדב אחר) יהיה אחראי על פרק שהוא ימצא לו שם, נניח "בת-גלים – בירת הגלישה של ישראל" ולפרקו ייכנסו ספורי עבר (בשירה!) על תפישות הגלים עם חגורות ההצלה מהאוניה חיים ארלוזרוב, על השימוש בחסקות לגלישה, ועד אליפויות העולם בגלישה שנערכו בחוף הדרומי-מערבי.
5. ארגון הפרקים
אני מתנדב להיות מארגן כל הפרקים לפי סדר הגיוני, ולהיות האדם שישמור על קשר עם עורך הפרק
6. הצעות לפרקים (או נושאים)
זהו פרוייקט גדול מדי על איש אחד כמובן. אז אם הרעיון הכללי יתקבל בחיוב (נוכל לראות זאת משיגורי התגובות), אבקש תוך כמה שבועות הצעות לנושאים, והתנדבות להיות עורכן.
7. ברגע שנחליט ללכת על זה (זה הכל תלוי בהתנדבות עורכים!), אציע מין לוח זמנים שיתן לכולם הזדמנות לכתוב חוויותיהם בשירה או בצורה אחרת בכיף וללא לחץ.
8. בעיות וקשיים
זהו פרוייקט שהבעייה שלו היא התמדה ונכונות להמשיך בפרוייקט עד סיומו. שוב, הכל תלוי בנכונות העורכים להיות אחראים על פרקם (או הנושא שהם אחראים עליו) עד סיומו.
אם הפרוייקט כולו נראה כגדול מדי, אז לדעתי אם יהיו 20-30 עורכים לפרקים שונים, הדבר הוא בעל עשייה.
9. תגובות והצעות
אני טס ארצה ב-19 לאוגוסט. אני מקווה שעד אז תגענה מספיק תגובות שתלמדנה אותנו אם זה פרוייקט מעשי, ואם הוא מעשי, איזה הצעות יש לכם שהן שונות משלי, או קצת אחרות משלי, וכו'.
10. COMMITMENTS
אם נראה שישנה די נכונות ללכת על הדבר הזה, אבקש מתנדבים לפרקים השונים ב-6 שבועות שאהיה בישראל. אוכל להיפגש אתכם, לצלצל אליכם, ולעבוד יחד עם כל אחד (אם רוצים בעזרתי!), ואם לא יהיו מספיק מתנדבים והצעות לפרקים, נישכח מהעסק וניתן לדור הבא לארגן את כל החומר – או לשכוח ממנו!
מזה מספר שעות אני יושב ובוהה בטלביזיה עם עוד כמה מיליארדים בפתיחת האולימפיאדה ולא יכול שלא להיזכר בחגיגות הספורט בבריכת בת גלים של שנות החמישים, מכביה, אליפות ישראל צה'ל וכ'ו אז ישבתי המום ונסער על הטריבונה כשדמעות של אושר זולגות מעיני,אחרי שזכיתי להכנס או להתגנב בלב רוטט ואילו עכשיו אני כאמור בוהה שלא תבינו לא נכון,פה ושם אני גם נהנה, אבל ,זה לא זה. זה אולי דומה לחווית הנשיקה הראשונה שהיתה אמנם רק נשיקה, אך מתיקותה אינה מתפוגגת בשכחה.
אז בנימה ספורטיבית אסיים עם ברכות הצלחה לנציגנו.
הרעיון שלך נהדר אך אינו בר מימוש.
אנסה להסביר עפ'י מיטב שיפוטי מדוע,נכון
שמדובר באנשים המפוזרים בארץ ובעולם עם מכנה משותף חזק של זכרונות מבת-גלים, כאשר כלי הביטוי האקטיבי והפסיבי הינו האינטרנט ובמקרה שלנו אתר חשוב זה.
באינטרנט אין חוקים ולא כללים וזה המיוחד והמופלא שבו, לעניות דעתי לא ניתן לרכז אנשים ובעלי תפקידים כפי שפרטת בצדק רב כדי להרים פרוייקט שכזה לאורך זמן ולהגיע לסיום מוצלח.
לכן בואו נמשיך במסורת שהתגבשה לה במקרה נדיר זה באתר התוסס שלנו, גם אם יהיו לצד העליות בשתוף החברים מורדות זה לא נורא וכל עכבה לטובה.כמובן שדמויות מפתח פוריות שכמותך ועוד רבים אחרים וטובים יגרמו לכך שהאתר ימשיך לשקף ולדלות ממעמקי הזכרונות חוויות משותפות,מסרים ותגובות כפי שנעשה עד כה בזכותו של יורם מלצר כמובן.
לסיום, זו דעה אישית בלתי מחייבת ואהיה הראשונה לשמוח אם הערכתי תתבדה.
ברוך הבא לארץ עם בשורות טובות והרבה נחת
My wife and I drove to Ocala, Florida. She drove (3.5 hours) and I wrtote BALADAT HA'BREICHA. Only on Monday I'd be able to place it here so my idea would be clearer.
Masybe Rochal'e is right, but there is no reason that such a project cannot live with anything in the intwernet. I'd start with it even if I have to do it myself, and maybe in time some peaple would be willimg to join (I qwrote on a keyboard wherwe all the lettttwers are erased. It is a BLANK Keyboatd so sorry for mistake.
I'll get back herwe on Monday in Hebrew
SHABAT SHELOM
מי יודע? אולי בלאדה תצא בקצב לאמבאדה??? סתם…. על כל פנים הרעיון של מנחם הוא טוב – והפירוט האחרון שלו על איך לעשות זאת – מקובל – ומאחר ורובנו פנסיונרים – הרי זמן יש מספיק – ויכול להיות שיצא מזה משהו מאוד מענין – כך שנראה כרגע שמנחם מתאים להיות המארגן וכו' – וכל מה שצריך לעשות הוא – לשתף אתו פעולה – וזה באמת לא קשה – וכל הקינטורים מסביב – ממש לא לענין!! – אז חבר'ה תראו קצת בגרות וחברות בת-גלימית ותנו לנושא צ'אנס!! לך קדימה מנחם!! ובהצלחה לכולנו!!!! בברכה בת גלימית – ביי
מנחם היקר כוקר טוב.
בשעה שאני כותב שורות אלו אתה נמן את שנתחך וזאת בגללך הבדלי השעות קראתי בדקנות את כל הכתוב בהקשר לבלאדה לדעתי צריך לכתוב ספר שלם על בת-גלים עם סיפורים מענינם מיום הקמח השכונה
דרך סיפורי ילדותנו אתריה בעבר בהווה שזור בכל שהתרחש בשכונה על אנשיה המיוחדים שגרו בשכונה
ועוד ועוד וכך אולי נשאיר משהו לדורות הבאים שלו
הכירו את השכונה ואת האבירה בשכונה לאורך כל דרכה
עד היום
מנחםבכתבה שלי באתר ההתנצחות השארתי לך את הטלפונים שלי כשתיה בארץ נוכל לדסקס את הספר
שלך להפעם דיויד(מרגוליס)מרגלית.
בכל הכתבות שנכתבו על בת גלים לא הוזכר אף פעם בית החולים רמבם.אני זוכרת שהוא נבנה בתקןפת המנדט הבריטי והוא היה הבית החולים הגדול ביותר במזרח הקרוב.מאז קום המדינה בנו את הבנין הגדול בית חולים לילדים,ובית ספר לרפואה,גם בית ספר לאחיות,ששם למדו הרבה בנות
גם מבת גלים.הבית החולים משרת אוכלוסיה מעורבת
גם יהודים וגם ערבים,גם צוות הרופאים והאחיות מעורב,שלא לדבר על הסגל,אני מקוה שיש עוד חברים שיוכלו לספר יותר על בית החולים.
קיימים אצל הרבה יולדות שעברו שם את חוויות הלידה, רבים מילדי בת-גלים נולדו ברמב'ם ואיך אפשר מבלי להזכיר את המיילדת המתולוגית יוכבד בינה שהיתה נציגתנו עשרות בשנים.
למרחקים מפלגים ה ל י מ ו ד י ם
חבר מורים נהפכים למשוגעים
קווינטר למטה, קפלן או יגר מעל, כך יבנה פה בית בלומנטל
וכך זורמת… בלבי מנגינת הטוהר.. כל מי שזוכר ימשיך את רצף המילים של שירת ילדותנו…שחיבר מילים המורה צבי רפאלי
והסרט… הסרט… שהוסרט ליד מערת אליהו – שכיכבו נעמי פלגי ויצחק ייקל – "מגילת רות" – בהשתתפות רבים מתלמידי ביה"ס. היכן הוא נעלם ומי צילם והפיק? יש צורך לחפש עותק אחד
אתמול יצאתי עם נכדתי הקטנה לחוף לחפש צדפים,
צדפים לא מצאנו,אבל עשרות פקקי קולה ונילונים
היו שם.כמה חבל שמזהמים את הים והחול.
הטיילת שלנו:נדמה לי שראש העיר שכח אותה,אינני מבינה שדבקה לקראת הקיץ הורידו את
הסככה שהצלה במעט,חלק מהספסלים שבורים,אין פיקוח על רוכבי האופנים{סכנה לאנשים הזקנים שלא יפילו אותם} השירותים היפים שבנו תמיד נעולים,והחצר שלנו הגרים על הטיילת משמשים להם לשרותים.אני מקוה שמישהו יתעורר ויעשה משהו כדי שנוכל באמת להנות מהטיילת הנפלאה.
חשבתי היום להוסיף מספר שורות לבאלדה,משום מה זה הסיק אותי יותר,
ישנם אנשים שמדברים בפרחים
וישנם אחרים שמעדיפים יהלומים
ישנם כאלה שבפרוזה מביעים
אבל אני? אענה בחרוזים!
מילה נכתבת עבור דויד מרגלית
שעל ספרו המוצע אני ממנה כשליט
אין שום קונפליקט בין ספר לבלאדה,
יש מקום ל-"שיר השירים" וגם שחרזדה
אני מעדיף לקבץ שירונים
על בריכת אביך ושאר סיפורים
כי לדעתי זה מבצע יותר מעשי
ואת הוצאת הספר אשאיר לך, חברי!
אז רק חזרתי הביתה מנכדותי
שם כתבתי כמה ממחשבותי
ואחרי שאשתי תכין לי מרק
את הבלאדה אשלח במהירות הבזק!
הקטע הזה אינו אלא הסבר
ואת רעיוני לציבור ברצוני לבאר
אף פעם לפני כן אני לא חירזתי
ואת ספורי העבר פשוט ספרתי
הרעיון שאני מציע הוא נסיון לשחזר
ובכך את מורשת השכונה לשמר
זה רעיון שנולד באוקיאנוס האטלנטי
את ההסטוריה לשחזר בשיר אלגנטי
שיר או בלאדה – זה לא משנה
וכך נוכל לכסות כל נושא
זהו פרוייקט שיוכל להימשך ולהתפתח
כשהשתתפות רבים היא כאן המפתח
הרעיון הוא לחלק את מורשת בת גלים
לפי נושאים לפי בחירת המשוררים
כל ספור שנירצה לשמר לדורות הבאים
ייכתב בשירה ובלאדת חרוזים
ואם לשיר ישנה תוספת חשובה
כל התנדבות תתקבל בברכה
פשוט – אנא הוסיף(י) נקודת מבט
או חסרון בפרטים שמשום-מה נישמט!
החלטתי להתחיל במבצע המוצע
עם בלאדה ושיר על הבריכה היקרה
מיום הקמתה עד זמן גווייתה
עם נסיון די קשה שלא אחסיר מאומה
אך כל מה שאכתוב הוא נסיון אישי
ולחשוב שזה הכל זה ממש טפשי
אז כל אזרח בת גלימי מוזמן
להוסיף נסיונו בשיר ובלחן
ואז בשמחה קטעים אוסיף
עם "קרדיט" למשורר אם כך יעדיף!
אז כל אחד יכול להפוך ל-"גאדה"ה"
עם תוספות חשובות משלו לבלאדה
המקום לשימור הסיפור והשיר
,הוא באתר בת גלים, אם מותר להעיר
אפתח שם נושא חדש למשעי
לשימור הבלאדות לשימוש אישי
אך כל בלאדה כגוף עצמאי
"אנא שילחו הנה ל"יורם מלצרי
ואני אוסיף ואארגן את כולן
באתר בת גלים, וזה מובן
הסיבה להצעה הזאת היא פשוטה:
הקוראים, בפשטות, מעדיפים פרוזה
-משום מה – בלי ויכוח כלל –
הקוראים מעדיפים שיר על מלל
וכך יהיה סכוי שהדורות אחרינו
יקראו, ישננו, ויהנו משירינו
אין כאן כל צורך לאוקיי או אישור –
כל אחד חופשי להתחיל בשירשור
אז אני עומד עוד מעט לצרף
בלאדה נסיונית שניכתבה בחטף
ואם לא יהיו כאן בת גלימים להמשך
לא אעלב ורק אחייך!
זה לא עניין של גאווה אישית
אלא סתם נסיון לחזור לבראשית
אבל במקום שיחזור ע"י ספור מעייף,
בואו ניכתו בלאדות שייקראו בכיף!
מי שהיא הציעה ספור על רמב"ם
זאת דוגמא מאלפת על הפוטנציאל ששם
במקום לכתוב על בי"ח בסיפורים,
למה שלא תעשי זאת בשירים?
אני כבר כתבתי חצי מ-"בלאדת הבריכה"
ונראה לי שעוד שעה אוכל לסיימה
אשמח לקבל הצעות כמו של יאנג
על קייסי, עם כל מילה, משפט או תג!
!)
ף
ה
אקי
הבלאדה הראשונה (והבאות אחריה) תיכנסנה לאתר "בת גלים" לשם הן שייכות.
ניסיתי להכניס את "בלאדת בת גלים" לאתר שלך, כתבתי את הלוג-אין שלי (MENAHEM) ולא הצלחתי להיכנס.
אנא שלח לי הוראות ל-
SEFERSHELI@HOTMAIL.COM
מי את נירה? נירה נאמן? על כל פנים – הסרט מגילת רות נמצא כנראה אם עוד קיים – אצל חנה קודש (מולר) שגרה באשדוד – אולי דרך בלה ברנבלט(זמיר) אפשר להגיע אליה או דרך בתיה יעקב (אקרמן) – בזמנו הוא היה בידי המחנך יעקב קפלן ז'ל
בלאדת בריכת בת גלים
הבלאדה הזאת על בריכת בת-גלים הידועה
מוקדשת לאלה שעבורם היא סתם אגדה
ברצוני לפרט בכמה מילות שיר
את עברה המפואר ומעמדה הנדיר
היום היכן שהיתה הבריכה יש חורבה עזובה
כי זה הרי הסוף של בלאדה עצובה
אך למקום היה פעם עבר נפלא, אחר,
שבלאדה זו מנסה לשמר!
במקום שפעם היתה בריכה נמצאת היום חורבה עזובה
כי זה עצוב, תמיד, לכל בלאדה עצובה
אך למקום היה פעם עבר אחר,
שבצניעות, בלאדה זאת מנסה לשחזר.
היה זה במאה הקודמת, כנראה בשנות העשרים
שרעיון גאוני צץ בראש אחד המייסדים
"הבה נבנה בריכה שבכל האוריינט תהיה יחידה,
בריכה אולימפית עם מגדל קפיצה!"
הם פנו לאדריכלים יהודים וערבים,
"בריכה אולימפית היא מה ש'נחנו צריכים!
"לא סתם בריכה, אלא בריכה אולימפית
שתהיה רק שלנו, בריכה בת גלימית!"
"מה המיוחד בבריכה אולימפית?" – אדריכל אחד שאל
"האם זו בריכה מיוחדת, יוצאת מהכלל?"
-"אתה מתבדח?" המייסדים שאלו,
"איזה מין אדרכל הבאתם, מי בכלל הוא?".
אבל הגיב אחד מהאדריכלים
עם ראייה רחוקה וצמד ביצים:
"לי אין בעייה לבנות בריכה כזאת,
אך היא תעלה לך כמה מאות!"
"אל תדאג ללירות", משקיע הבריכה הגיב,
וכולו מתמוגג עם מבט מגניב,
"את בעיית הלירות תשאיר נא לי,
תפקידך היחיד הוא להיות ענייני!"
ואז בעל הבריכה העתידי עוצם עיניו
ולרגע הוא מרגיש כמו יהלום או זהב,
"אל תדאגו להשקעה או עתיד
הכל עלי, והעתיד מגניב!"
ואז לאדריכל היהודי הוא פונה,
"הקשב לי, ינוקה, והקשב יפה!
אין כאן מקום לשגיאות או טעויות,
כי זאת בריכה להווה, לדורות!"
"בנה לי בריכה עם שמונה מסלולים,
שאורכה המדוייק הוא 50 מטרים!
בריכה שתאפשר לכל המנסים,
לשבור שיאים בכל הסגנונים!"
"אני רוצה בריכה מדוייקת להפליא
בה כל שיא יהיה "שיא ארצי",
ובשני צידיה אני רוצה טריבונה
שתוכל לאכלס את כל הקומונה!"!
"כי אני מנבא שלמשחים הגדולים
יבוא קהל, אולי באלפים,
הוא ינהר מדרום ומצפון
ואני מתכנן לכולם מקום!".
"בצד הצפוני תחפור לי בור עמוק
לקופצי המגדל – מבלי לשבוק!
ובראש כל מסלול – מדרגת שהיא גבוהה
כדי לאפשר זינוק ממש מההפטרה!
"ומה הסיפור של מגדל הקפיצה?"
שואל האדריכל, ובעינו קריצה,
"מה גובהו וממה הוא ניבנה?
וכיצד מגיעים לקומה העליונה"?
-"הקומה השלישית 10 מטרים גובהה,
אך היא לא עומדת שם יחידה!
הקומה הראשונה היא עבור מקפצה,
וגובהה המדוייק? 3 מטרים מהריצפה,
"והקומה השנייה – 5 מטרים גובהה
ובגובה זה אין כל מטרה ברורה,
כי בלוח האולימפי עכשיו התבוננתי,
ושום קפיצה מה-"5" לא מצאתי!"
זאת תהיה קומת אימונים שתתנשא אל-על
לפני הקפיצה מראש המיגדל,
זאת לא תהיה "קומה" טיפוסית
כי לא ניבנתה למגמה תחרותית!"
"בסדר", מגיב אותו אדריכל,
"אך איך מגיעים לסוף המגדל?"
"מגיעים אליו עם סולם", ענה המשקיע המדופלם,
"ועלותו כבר כלולה בס"ה המשולם!".
המשקיע הוסיף, "אני רוצה בסיס רציני,
כי הסולם – כך אני מבין – יעמוד ב-'אנכי',
ואני מצווה שכל שלב בסולם 'יישב'
על עץ קשה כך שלא ייקרב!".
"ואני רוצה שיהיה בית קפה
לתה וקפה או וויסקי לשותה,
ואני רוצה גם מבנה קטנטן
לפלפל, ותירס, והרוצה קנקן".
הבריכה היתה קטנה לחדרי הלבשה
אז ביקשו מהקזינו את שלהם בהשאלה,
מהקזינו השיבו , "שמעו לנו, אל תדאגו,
מה שיש לנו תמיד WILL DO!"
"ואני רוצה גם בריכה כזאת קטנה
עם מים רדודים לכל בן ינוקא"
ושם בבריכה הקטנה הזאת –
האמינו או לא – למדתי לשחות!
ובעל הבריכה את דברו לא סיים:
"אני חייב לשאוב מים, וזה לא ייאמן,
ממעמקי הים וזה לא פשוט
כשבמקום פחם יש לך מזוט"
אבל מכונות השאיבה המשיכו לתפקד
ורעשן אף-פעם לא הפך ל-"שד".
פשוט התרגלנו לרעש המנועים,
עד שהפכו חלק מבת גלים!
את הבריכה סיידו פעם בשבוע
עם סיד שהובא מכפר יהשוע,
ואת כל הקירות צבענו בסיד,
ומה משנה מה הרופא יגיד?,
המים יהיו קצת לבנים, אז מה?
הכל יתנקה תוך שעה קלה,
ולמי שהסיד צורב בעיניים,
נעשה לו "נא" ישר באוזניים. מבלי
"אני גם רוצה גשר קטן מעץ
לאלה בבריכה הרוצים להתרחץ,
וסככה מוצלת לכל אורך החול
לכל אלה שמשחקים "BALL!"
ותבנה לי גדר גבוהה וחזקה
כדי למנוע מפרחחי השכונה,
שירצו ת'גדר שלך להביס,
במקום לשלם את מחיר הכרטיס,
"ואני רוצה מערכת רם-קולים
שאותה תישמע כל שכונת בת גלים,
ובמערכת צלילי מארשים ידועים,
לפני התחרויות להנאת הצופים.
האדריכל בנה בריכה לתפארת,
שעשתה מבת גלים שכונה מיוחדת,
שכונה שכל הארץ רצתה לבקר,
בבריכה קצת לשחות, בקזינו לזמר!
ארבעים שנה היינו מרכז העולם
ואחד המקומות המועדפים על העם,
מכל רחבי הארץ תושבים נהרו
לספר לחברים ש-"גם הם שם היו"!
תחת הטריבונות תמיד הסתוגגנו
כי "מציאות" מגן-עדן תמיד מצאנו,
כי למעלה ביציעים הגבוהים,
במקום "סולידי" היו מושבים רעועים
וכל פעם ששם הסתובבנו,
מספיק "קש" לפלאאפל מצאנו,
ואותו דבר בריצפת הבריכה,
כשכל מסות מים הוצאו מתוכה,
ואז בדוכן בשלושה גרוש וחצי
קנינו פלאפל, ולפעמים גם "פפסי",
ומאחורי הדוכן עמד ערבי ומכר
"סברס על כיפאק, סברס קר!".
לנו הבת-גלימים השהיו יו שלוש אפשרויות:
להתגנב לבריכה מבלי להיראות,
כי לנו האוטנטים התגנבות לבריכה,
היה הטריק הקל בנמצא!
כל מה שהיה עלינו לעשות מהחוף הצפוני,
היה לעבור בשחייה את הגלים מהצד החיצוני,
ואז לשחות לכיוון הגשר
שם חיכה לנו "איש הקשר".
שסימן מתי זמן טוב להתגנב
כשהמציל והשומר לא שמים לב,
או סתם קפיצה קלה מעל הגדר
בשעה שהשומר לא היה ער,
אבל לתחרויות היותר גדולות
כשהשומרים סתמו את כל הכניסות,
היתה לנו שיטה אחרת לי'כנס,
ללא תשלום ובלי להיתפש:
על חומת הקזינו מאחור היינו עולים.
האמת? היתה זו דרך חתחתים!
ואז דרך חלון באה הקפיצה
ישר לתוך חדר ההלבשה!
רובנו הילדים במכבי היינו שוחים,
כל יומיים – אימונים מפרכים!
בשלישי וששי באחת בצהריים
היה לנו אימון שחייה של שעתיים!
איזייה המאמן צועק בקולו הרועם:
"מנחם, מנחם, ת'-KICK תסיים!
ולמה אתה מוכפף מרפקים
כשאני צורח "ישרים! ישרים!"?
ואז היה זורק חבל למים,
"עבודת רגליים! עבודת רגליים!"
ואנחנו מרוב פחד לעריץ,
עשינו מייד מה שהעריץ!"
או אולי אחותך היא הבעייה?
כי כבר שנים שפה לא היתה!
ואולי בגלל נוכחותה
אתה מפשל בגדול עוד לפני ההצגה?!"
ופעם בחודש לרוב בשבת
היתה תחרות ביגור או בגבת
ופעם אפילו אליפות הילדים,
בים הכנרת בין שני מצופים!
אבל התחרות המרגשת ביותר
התקיימה אצלנו, ממש בחצר!
כל המשפחה, החברים וקרובים,
חיכו לשחייתי כשהם ביציעים.
מוסיקת המארש מרקיעה שחקים
ואנחנו על דוכן הקפיצה עומדים,
ואז באה הירייה לזינוק השחייה,
וכולנו כאחד קפצנו בשורה
היתה זו שחייה ל-50 מ' חזה
לאליפות הילדים, אם אינני טועה!
היה זה לגילאי 10 ומטה,
ואני בן 9, קטן כפטאטה!
על עמדות הזינוק 8 ילדים עמדו
ולפתע כל הפחדים נעלמו.
"אני באליפות הילדים לחזה!"
והרגשתי כאלוף, ואני לא מתחזה!
מימיני ילד מקיבוץ הזורע
ולשמאלי עוד אחד, מהיכן? לא יודע!
ואני רואה במסלול השמיני
את אורי בר-לב שתמיד מנצח אותי!
הוא ממכבי ברית מכבים עתיד
והוא נראה בן 12 – וכל אחד יעיד!
הוא תמיד מנצח וזה מרגיז
ומבט פניו אומר "אל תעיז!"
ואז זינקתי עם כולם למים
כשמתחתי המים ומעל השמיים,
ואמרתי לעצמי "אתה 'מנחם הקטן',
ותוכל להביס גם את השטן!"
ואחרי שחייה שנימשכה כנצח
פתאום בקיר הסיום נוגע המצח
"זאת לא הדרך לסיים ת'מישחה!
זאת ממש בושה וזה לא נאה!"
אבל כעבור דקותיים בסך הכל
אני שומע ברור ברמקול:
"האלוף החדש בשחיית ילדים,
הוא 'מנחם הקטן', מכבי בת-גלים!"
ואחרי שבן כתתי עוזי בק
ל-50 חתירה בחיוך זינק,
וכשניצח בשיא ילדים נפלא,
אמר איזייה, "לא רע! כלל לא רע!".
חשבתי לרגע "אוקיי מנחם, עכשיו אתה נח",
אבל רגע, מה אם אשכח?
ידעתי שעלי לספר את סיפור הסולם
שדרכו עלינו עד קצה העולם!
לעולם לא אשכח ת'עליה ל-'שלישית'
שהיום הקופצים עושים במעלית,
אנחנו? עלינו על סולם רעוע
שהבטיחו לתקן 'כבר לפני שבוע'.
הסולם עמד אנכית כשלמעלה הוא קשור
עם חוטי ברזל חלודים, כדי ליצור 'חיבור'
רוב השלבים היו עץ רקוב
כי תמיד, תמיד היה שם רטוב
והיו שם שלבים כל כך רופפים
שכדי שלא יתפרקו חיזקו במסמרים,
ועל הסולם המסוכן הזה עלינו,
כי לקפוץ מה-'שלישית' תמיד כה רצינו!
היום היו מכניסים לבית-אסורים
כל מהנדס שנתן אישורים,
אך זאת עובדה – וזאת לא בדיחה –
ששום אסון רציני שם לא קרה!
(המשך ותיקונים – מחר!)
,הו מנחם לס איש מדהים
אתה מחולל נס כשכולם מדברים
במשיכת קולמוס הצלחת למלא ת'בריכה
על כל אלה ועוד תבוא על הברכה
עצתי הצנועה לכותבים המתלבטים
אל פחד וללא מורא מכתיבה בחרוזים
זו לא "חוברת" לחופש גם לא בחינה
העזו, כתבו חופשי,יש בכך הרבה הנאה
,הו מנחם לס איש מדהים
אתה מחולל נס כשכולם מדברים
במשיכת קולמוס הצלחת למלא ת'בריכה
על כל אלה ועוד תבוא על הברכה
עצתי הצנועה לכותבים המתלבטים
אל פחד וללא מורא מכתיבה בחרוזים
זו לא "חוברת" לחופש גם לא בחינה
העזו, כתבו חופשי,יש בכך הרבה הנאה
כשבעולם הגדול חגגו אולימיאדה
כאן היתה בלי עין הרע אחלה מכביה
מכל תפוצות העולם הגיעו ספורטאים
להפגין יכולות בבריכה האולימפית של בת גלים
הבוגרים למדונו כי השמים אינם הגבול
כל תעלול אפשרי ומותר,אין בנמצא אסור
שחייה,כדור-מים,הוקי, קפיצות מהמגדל
רק לשאוף להיות אמיץ וטוב,בלי יוצא מהכלל
השכונה לבשה חג,דגלים התנופפו בראשי התרנים
לצלילי המארשים הקצביים,הטריבונה הומה במריעים
מאי שם באופק הים צצו המעפילים באוניות עמוסות
אנו באנו ארצה נופפו ושרו בעינים דומעות
דויד מרגוליס הבן של הבעלבוסט
עושה במים שטיקים עם קולות של ג'מוס
הוא היה ילד חופשי ומאושר עם לב זהב
וככזה נשאר כבוגר, איש וגם סב
יקיר בת גלים אותה לא נטש כל השנים
כל אחת ואחד על חוף הים אותו מזהים
גם היום הוא אתלט עם עינים בצבע ים
על פניו נסוך חיוך תמידי מפה לשם
בלילות ירח בהמיית הגלים
זוגות על החוף מצאו ניחומים
רוחות הים החמות מלוחות
המתיקו את אהבת כאן בחולות
כל נער ונערה נושאים בליבם
זכרונות מימי התום שלא ימושו לעולם
החוויות עולות אט אט לאורך השנים
רק פה באתר יש להן שותפים חיים
אסיים הבלאדה, ואז אוסיף את התוספות ששלכתם עם שמכם כמובן. כשנרגיש שמיצינו את נושא הבריכה, אעביר את המוצר האחרון לאתר בת גלים שם יישמר תחת כותרת "בלאדות בת גלים", ואני מקווה שיהיו אחרים שיתרמו בלאדות משלהם. נכניס הכל כאן, וכשמרגישים שמיצינו הכל, זה יישלח לאתר בת גלים למשמרת.
קחו את הזמן. אני כותב עכשיו תוך כדי ציפייה באולימפיאדה. זה לא דבר שצריך להסתיים בזמן מסויים. זה יכול להיות תהליך שנימשך.
אני מתכנן 3-4 בלאדות משלי: בלאדת האניה חיים ארלוזרוב", בלאדת כושי סמבו, ו-"בלאדת ספורט בת-גלים" שכאן אני מקווה יהיו משתתפים רבים!ל,
הבלאדה על ברכת בת-גלים,
כתבת אותה כל כך יפה,ועוררת בי זכרונות רבים,
כי גם אני שחיתי במכבי והשתתפתי בתחרויות, אמנם לא הייתי שחינית מצטיינת,כמו זהבה אבל המשכתי באימונים.היה לי העונג לקרוא את הבאלדה ואשמח מאד כאשר תמשיך ותכתוב,
עד כמה שאני מבין בלאדה היא ספור המסופר בחרוזים.
היתרון הוא שהקריאה יותר קלה, יותר מהנה, ובלאדה גם דורשת פחות מילים מסיפור שלם.
אז מה שאני מקווה שיקרה זה שעוד מתנדבים ייכתבו בלאדות להנאתם, ואולי אז יהיה סכוי שהדורות אחרינו בבת גלים יהנו לקרוא קצת הסטוריה וחוויות.
כפי שציינתי, אני אוסיף את ההוספות שכתבו כמה לפרק "בלאדת בריכת בת גלים" שתימצא משכן קבע באתר בת גלים. ואני מקווה שתבאנה בלאדות אחרות.
ואם לא? אז סתם נהניתי לכתוב את זכרונותי מהבריכה בחרוזים, ואם לא יהיה לזה המשך – לא קרה שום אסון!
בלאדת בריכת בת גלים
מאת מנחם לס
(ותורמים אחרים)
הבלאדה הזאת על הבריכה הידועה
מוקדשת לאלה שלהם היא סתם אגדה
ברצוני לפרט בכמה מילות שיר
את עברה המפואר ומעמדה הנדיר
היכן שהיתה הבריכה היום יש חורבה
ובינתיים זה הסוף של בלאדה עצובה
אך למקום היה פעם עבר נפלא, אחר,
שבלאדה זו אולי תצליח לשמר!
**********************
היה זה במאה הקודמת, כנראה בשנות העשרים
שרעיון גאוני צץ בראשו של אחד המייסדים
"הבה נבנה בריכה שבכל האוריינט תהיה יחידה,
בריכה אולימפית עם מגדל קפיצה!"
הם פנו לאדריכלים יהודים וערבים,
"בריכה אולימפית היא מה ש'נחנו רוצים!
"לא סתם בריכה, אלא בריכה אולימפית
שתהיה רק שלנו, בריכה בת גלימית!"
"מה המיוחד בבריכה אולימפית?" – אדריכל אחד שאל
"האם זו בריכה מיוחדת, יוצאת מהכלל?"
-"אתה מתבדח?" המייסדים שאלו,
"איזה מין אדריכל הבאתם, מי בכלל הוא?".
אבל הגיב אחד מהאדריכלים
עם ראייה רחוקה וצמד ביצים:
"לי אין בעייה לבנות בריכה כזאת,
אך היא תעלה לך כמה מאות!"
"אל תדאג ללירות", משקיע הבריכה הגיב,
וכולו מתמוגג עם מבט מגניב,
"את בעיית הלירות תשאיר נא לי,
תפקידך היחיד צריך להיות הנדסי!"
****************************
ואז לאדריכל היהודי הוא פונה,
"הקשב לי, ינוקה, והקשב יפה!
אין כאן מקום לשגיאות או טעויות,
כי זאת בריכה להווה, ולדורות!"
"בנה לי בריכה עם שמונה מסלולים,
שאורכה המדוייק הוא 50 מטרים!
בריכה שתאפשר לכל המנסים,
לשבור שיאים בכל הסגנונים!"
"אני רוצה בריכה מדוייקת להפליא
בה כל שיא יהיה "שיא ארצי",
ובשני צידיה אני רוצה טריבונה
שתוכל לאכלס את כל הקומונה!"!
"כי אני מנבא שלמשחים הגדולים
יבוא קהל, אולי באלפים,
הוא ינהר מדרום ומצפון
ואני מתכנן לכולם מקום!".
"בצד הצפוני תחפור לי בור עמוק
לקופצי המגדל – מבלי לשבוק!
ובראש כל מסלול – מדרגת בטון
שתאפשר זינוק בכוח ואון!
***************************
"ומה הסיפור של מגדל הקפיצה?"
שואל האדריכל, ובעינו קריצה,
"מה גובהו וממה הוא ניבנה?
וכיצד מגיעים לקומה העליונה"?
-"הקומה השלישית 10 מטרים גובהה,
אך היא לא עומדת שם יחידה!
הקומה הראשונה היא עבור מקפצה,
וגובהה המדוייק? 3 מטרים מהריצפה,
"והקומה השנייה – 5 מטרים גובהה
ובגובה זה אין כל מטרה ברורה,
כי בלוח האולימפי עכשיו התבוננתי,
ושום קפיצה מ-"5" לא מצאתי!"
זאת תהיה קומת אימונים שתתנשא אל-על
לפני הקפיצה מראש המיגדל,
זאת לא תהיה "קומה" טיפוסית
כי לא ניבנתה למגמה תחרותית!"
"בסדר", מגיב אותו אדריכל,
"אך איך מגיעים לסוף המגדל?"
"מגיעים אליו עם סולם", ענה המשקיע המדופלם,
"ועלותו כבר כלולה בס"ה המשולם!".
המשקיע הוסיף, "אני רוצה בסיס רציני,
כי הסולם – כך אני מבין – יעמוד ב-'אנכי',
ואני מצווה שכל שלב בסולם 'יישב'
על עץ קשה כך שלא ייקרב!".
********************************
"ואני רוצה שיהיה בית קפה
לתה וקפה או וויסקי לשותה,
ואני רוצה גם מבנה קטנטן
לפלפל, ותירס, והרוצה קנקן".
*********************************
הבריכה היתה קטנה לחדרי הלבשה
אז ביקשו מהקזינו את שלהם בהשאלה,
מהקזינו השיבו , "שמעו לנו, אל תדאגו,
מה שיש לנו תמיד WILL DO!"
"ואני רוצה גם בריכה כזאת קטנה
עם מים רדודים לכל בן ינוקא"
ושם בבריכה הקטנה הזאת –
האמינו או לא – למדתי לשחות!
ובעל הבריכה את דברו לא סיים:
"אני חייב לשאוב מים, וזה לא ייאמן,
ממעמקי הים וזה לא פשוט
כשבמקום פחם יש לך מזוט"
אבל מכונות השאיבה המשיכו לתפקד
ורעשן אף-פעם לא הפך ל-"שד".
פשוט התרגלנו לרעש המנועים,
עד שהפכו חלק מהוויית בת גלים!
*****************************
את הבריכה סיידו פעם בשבוע
עם סיד שהובא מכפר יהשוע,
ואת כל הקירות צבענו בסיד,
ומה משנה מה הרופא יגיד?
המים יהיו קצת לבנים, אז מה?
הכל יתנקה תוך שעה קלה,
ולמי שהסיד צורב בעיניים,
נעשה לו "נא" ישר באוזניים.
"אני גם רוצה גשר קטן מעץ
לאלה בבריכה הרוצים להתרחץ,
וסככה מוצלת לכל אורך החול
לכל אלה שמשחקים "BALL!"
ותבנה לי גדר גבוהה וחזקה
כדי למנוע מפרחחי השכונה,
שירצו ת'גדר שלך להביס,
במקום לשלם את מחיר הכרטיס,
"ואני רוצה מערכת רם-קולים
שאותה תישמע כל שכונת בת גלים,
ובמערכת צלילי מארשים ידועים,
לפני התחרויות להנאת הצופים.
********************************
האדריכל בנה בריכה לתפארת,
שעשתה מבת גלים שכונה מיוחדת,
שכונה שכל הארץ רצתה לבקר,
בבריכה קצת לשחות, ובקזינו לזמר!
ארבעים שנה היינו מרכז העולם
ואחד המקומות המועדפים על העם,
מכל רחבי הארץ תושבים נהרו
לספר לחברים ש-"גם הם שם היו"!
*****************************************
תחת הטריבונות תמיד הסתוגגנו
כי "מציאות" מגן-עדן תמיד מצאנו,
כי למעלה ביציעים הגבוהים,
במקום "סולידי" היו מושבים עם חורים,
וכל פעם ששם הסתובבנו,
מספיק "קש" לפלאפל מצאנו,
ואותו דבר בריצפת הבריכה,
כשכל מסות המים הוצאו מתוכה,
ואז בדוכן בשלושה גרוש וחצי
קנינו פלאפל, ולפעמים גם "פפסי",
ומאחורי הדוכן עמד ערבי ומכר
"סברס על כיפאק, סברס קר!".
***********************************
לנו הבת-גלימים היו שלוש אפשרויות:
להתגנב לבריכה מבלי להיראות,
כי לנו ה'אוטנטים' התגנבות לבריכה,
היה הטריק הקל בנמצא!
כל מה שהיה עלינו לעשות מהחוף הצפוני,
היה לעבור בשחייה את הגלים מהצד החיצוני,
ואז לשחות לכיוון הגשר
שם חיכה לנו "איש הקשר".
שסימן מתי זמן טוב להתגנב
כשהמציל והשומר לא שמים לב,
או סתם קפיצה קלה מעל הגדר
בשעה שהשומר לא היה ער,
אבל לתחרויות היותר גדולות
כשהשומרים סתמו את כל הכניסות,
היתה לנו שיטה אחרת לי'כנס,
ללא תשלום ובלי להיתפש:
על חומת הקזינו מאחור היינו עולים.
האמת? היתה זו דרך חתחתים!
ואז דרך חלון באה הקפיצה
ישר אל תוך חדר ההלבשה!
************************
רובנו הילדים במכבי היינו שוחים,
כל יומיים – אימונים מפרכים!
בשלישי וששי באחת בצהריים
היה לנו אימון שחייה של שעתיים!
איזייה המאמן צועק בקולו הרועם:
"מנחם, מנחם, ת'-KICK תסיים!
ולמה אתה מוכפף מרפקים
כשאני צורח "ישרים! ישרים!"?
ואז היה זורק חבל למים,
"עבודת רגליים! עבודת רגליים!"
ואנחנו מרוב פחד למאמן המפורסם,
עשינו מייד מה שלנו יישם"
***************************
ופעם בחודש לרוב בשבת
היתה תחרות ביגור או בגבת
ופעם אפילו אליפות הילדים,
בים הכנרת בין שני מצופים!
אבל התחרות המרגשת ביותר
התקיימה אצלנו, ממש בחצר!
כל המשפחה, החברים וקרובים,
חיכו לשחייתי כשהם ביציעים.
מוסיקת המארש מרקיעה שחקים
ואנחנו על דוכן הקפיצה עומדים,
ואז באה הירייה לזינוק השחייה,
וכולנו כאחד קפצנו בשורה,
היתה זו שחייה ל-50 מ' חזה
ל'אליפות הילדים', ואני לא טועה!
היה זה לגילאי 10 ומטה,
ואני בן 9, קטן כפטאטה!
על עמדות הזינוק 8 ילדים עמדו
ולפתע כל הפחדים נעלמו.
"אני באליפות הילדים לחזה!"
והרגשתי כאלוף, ואני לא מתחזה!
מימיני ילד מקיבוץ הזורע
ולשמאלי עוד אחד, מהיכן? לא יודע!
ואני רואה במסלול השמיני
את אורי בר-לב המנצח החודשי!
הוא ממכבי ברית מכבים עתיד
והוא נראה בן 12 – וכל אחד יעיד!
הוא תמיד מנצח וזה מרגיז
ומבט פניו אומר "אפילו אל תעיז!"
ואז זינקתי עם כולם למים
כשמתחתי המים ומעל השמיים,
ואמרתי לעצמי "אתה, 'מנחם הקטן',
היום תוכל להביס גם את השטן!"
ואחרי שחייה שנימשכה כנצח,
פתאום בקיר הסיום נוגע המצח
"זאת לא הדרך לסיים ת'מישחה!
זאת ממש בושה וזה לא נאה!"
אבל כעבור דקותיים בסך הכל
אני שומע ברור ברמקול:
"האלוף החדש בשחיית ילדים,
הוא 'מנחם הקטן', ממכבי בת-גלים!"
ואחרי שבן כתתי עוזי בק
ל-50 חתירה בחיוך זינק,
וכשניצח בשיא ילדים נפלא,
אמר איזייה, "לא רע! כלל לא רע!".
************************************
חשבתי לרגע "אוקיי מנחם, עכשיו אתה נח",
אבל רגע, מה אם אשכח?
ידעתי שעלי לספר את סיפור הסולם
שדרכו עלינו עד קצה העולם!
לעולם לא אשכח ת'עליה ל-'שלישית'
שהיום הקופצים עושים במעלית,
אנחנו? עלינו על סולם רעוע
שהבטיחו לתקן 'כבר לפני שבוע'.
הסולם עמד אנכית כשלמעלה הוא קשור
עם חוטי ברזל חלודים, כדי ליצור 'חיבור'
רוב השלבים היו עץ רקוב
כי תמיד, תמיד היה שם רטוב
והיו שם שלבים כל כך רופפים
שכדי שלא יתפרקו חיזקו במסמרים,
ועל הסולם המסוכן הזה עלינו,
כי לקפוץ מה-'שלישית' תמיד כה רצינו!
היום היו מכניסים לבית-אסורים
כל מהנדס שנתן אישורים,
אך זאת עובדה – וזאת לא בדיחה –
ששום אסון רציני שם לא קרה!
*****************************
בימי זוהרה של בריכת בת גלים,
בכדורמיים ושחייה היינו אלופים,
תנשמת, וואגו וגם עוזי בק
הם רק כמה שמות שאני מנפק!
והיה גם שחיין שמו סגל צבי,
שסגנון גב חדש הוא המציא,
ומה עם עודד פז, המטורף הנפלא
ששחה מהקזינו עד ראש הניקרה?
ליד המגדל היו שערי כדורמים
שחיכו יבשים עד היכנסם למים,
כדורמים היה משחק השכונה
ואין כאן – האמינו – כל הגזמה
רודי ריהן, האחים ביגר, ואפילו בצלאל בינה
היו שחקני השכונה לצד כוכבי 'הכח וינה':
וואגו, ופרנצי, תנשמת, וארנסט בש
טילטלו 'תתל-אביבים כמו במשחק שש-בש,
כשהם מעבירים כדור מיד אל יד
כל הקהל בטריבונה בטרוף נעמד,
וכשהם כובשים שערים בצרורות
שכחנו שישנן בעולם גם צרות!
לקחנו אליפויות, ניצחנו ת'אנגלים,
ובדרך לנצחון לא לקחנו שבויים,
ועתה ברור שבכל דברי הימים
לא היתה קבוצה כמו מכבי בת גלים!
***************************
בשבת בבוקר ביום של אליפות,
כבר ב-8 הרגשת ת'התעוררות,
משאיות מגיעות מכל הקיבוצים,
עם דגלים אדומים ושירי חלוצים,
וכשהמנון המרינס "מיי דראם איז מיי שוקר"
התחיל לנגן כבר ב-10 בבוקר,
האווירה מתחממת והמתח עולה,
ומהטריבונה כבר שרים "אולה, אולה"
מוכרי הסברס, התירס והגלידה
גם הם מתחילים להגיע,
ואז אין כאן כל שאלה
שעכשיו בת גלים היא בירת המדינה!
התחרות מתחילה עם משחה שליחים
בת גלים, יגור, ו-"ברית מכבים",
רובן שנפר, נחום בוך ומנדלבאום יורם
שוחים ראש בראש כמו כרישים בים
ואז עוזי בק פורץ לראש ומוביל,
ואחריו תנשמת – כמה הוא יעיל! –
ואז מיקי הרציג בסגנונו המדהים
חותם עוד נצחון למכבי בת גלים!
**********************************
יום אחד שמועה איומה פשטה כשטפון,
"אוצו לבריכה, קרה שם אסון!
המציל פול מה-'שלישית' נחת כאבן,
והוא בתחתחת הבריכה, ניפתחה לו הבטן!"
"כל מי הבריכה הפכו אדומים
מדמו שנישפך לכל הכיוונים,
אומרים שהיתה נחיתה איומה,
אבל איך זה קרה לאלוף הקפיצה?"
בריצה לבריכה הגענו מבוהלים,
אבל מה זה? המים צלולים!
"איפה פול? כבר שמענו מה קרה!"
"מה קרה? כלום לא קרה, פול סתם נמצא בחופשה!"
אבל הסיפור על פול סירב להיעלם,
ואפילו שעבר כבר דור שלם,
עדיין ישנם שיישבעו באימם,
שאת פול ראו שוכב במערבולת של דם!
********************************
בעל הבריכה היה מר מרגוליס
שהגיע אלינו מביתו שבג'וליס,
דוד, מיקי, ובני, היו הילדים,
שעשו בבריכה לילות כימים,
כל בוקר כשהבריכה ניפתחה
דייויד מהמים לקח לגימה
ואם מליחותם היתה מתאימה,
לכל העולם הוא תקע נהימה!
כי את איכות המים מדד דייב בפיו
ואז היה תוקע מבט מגניב
כשהמים היו טובים. אך אם לא?
יותר טוב לא להיות בקרבתו!
הוא תמיד היה בולע 3 כוסות מים
כי מנחם בורר אמר שזה טוב למעיים,
"המלח הוא הרפואה הטובה בעולם,
ואם תתמיד תהפוך לשאזאם!
*******************************
ועכשיו אספר לכם עוד חווייה
שאולי מזכרון רובכם נישכחה:
כשהייני מבקרים את יהושע חסן
הוא היה מוציא טלסקופ מתוך המחסן,
והיה עושה פוקוס על חתיכות בטריבונה,
ואז אמר לנו, "אוקיי, שימעו נא.
זאת הבלונדינית שבשורה שבע
הייתי נותן לה 'תשע ורבע'
וזאת היושבת לה בנוח בשורה האמצעית
מקבלת רק '6' , אבל לא בגלל שהיא עצבנית
את הציון אני נותן ע"פ סימטריה ויופי
כי לנתינת "ציוני חתיכות" אין שום קשר לאופי!"
ואז מגלה הוא לנו סוד כמוס ונורא,
שבחדר ההלבשה של הגברים בצד התיקרה,
הוא וחבריו קדחו פעם חור
שעם גרדרובת הנשים יוצר הוא קו אור!
"זהו חור עם אפשרויות רבות,
כשמסתכלים דרכו בשעות הנכונות,
ביחוד בימים שיש תחרויות,
כשבנות קבוץ גבת מורידות ת'שמלות!"
היינו אז בני עשר אולי
"אבל אף פעם " – כך אמר – "לא מוקדם מדי,
ללמוד על אנטומיית האישה בפרטים,
אם דרך החור הנכון מסתכלים!".
מיהרנו לשם בריצה די פרועה
ומצאנו סולם שהעמדנו מהריצפה,
והגענו עד החור בטיפוס מהיר,
אך כשהסתכלנו דרכו ראינו רק קיר!
"אל דאגה" אמר חסן יהודה,
"ישנו פתרון לכל בעייה.
מחר אביא לכם מראה קעורה
ועולם ומלואו תוכלו לראות דרכה!".
את המראה הקעורה הצבנו בחור,
וכל מה שראינו היה וילון שחור,
וזה היה הסוף של הפאן,
לאכזבתו הגדולה של יהודה חסן!
*******************************
סופה של הבריכה החל לדעתי
כשאת הטריבונה פירקו למשעי
פתאום עמדה לה בודדת בריכה
ללא טריבונה ומקומות ישיבה,
ואז באה המכה הנוראה
שהוציאה מהבריכה נשמה אחרונה,
החליטו שמגדל הקפיצות מסוכן,
וחובה לפרקו, לאכסנו במחסן.
****************************
וכשבפעם הבאה ניכנסתי לבריכה
ללא טריבונה ומגדל קפיצה,
היא נראתה לפתע כמו סתם מים בחור,
כמו חסידה ללא כנף ומקור.
אבל אולי הבריכה ירדה מגדולתה
כי לאיגוד השחייה היתה חוקה חדשה:
לא מאשרים יותר שיאים,
אם הושגו במים מלוחים!
אז הבריכה שניסתה לחקות אולימפיאדות
והיתה ביתן של כל המכביאדות,
הפכה לפתע לעוד סתם בריכה,
אליה באה כל המשפחה,
וזה נגד כל כך את הרעיון הבסיסי
להקים בריכה עם בסיס או-לימפי,
ומאחר וקאונטריס ניפתחו בכל חור
עתיד הבריכה הפך שחור משחור,
סיבה נוספת, אני חייב להגיד
היתה כי לא רצו יותר לשחות בסיד,
היום בריכות הקאונטרי מרוצפות
ופשוט תענוג בהן לשחות!
וסיבה אחרונה היא המים המלוחים
שלנו הוותיקים היו כל כך מתוקים!
ואז להוסיף מכה לחבורה
גם הקזינו ניסגר בטריקה.
***********************
עכשיו כל שנותר לבקש
שיופיע משקיע עם הרבה-הרבה קש
שיסתכל על החורבה ועל כל מה שיש
ובדיוק כמונו כל כך יתבייש!
המשקיע, כמו המייסד שיצר יש מאין,
החליט שאין מקום לייאוש עדיין,
כי אם ישיג מהעירייה רשיון
הוא מוכן להתחיל ליצוק בטון
הוא יבנה בריכה חדשה
ויחזיר התהילה לשכונתנו הקטנה,
וזאת תהיה הכרזה מחדש,
ששוב יש לנו בשכונה, בית מקדש!
קראו לו יהודה חסאן
היה דון ז'ואן לא קטן
בעל תיאבון אדיר
לכל נשות העיר
את השכונה היה קורע
ברכבי ספורט נוסע
לא פסק להתרברב באהבותין
יש ספק רב בנוגע לביצועיו
דבר בעברית עסיסית עשירה
עם עין חית וסימן קריאה
השתעשע עם כלביו ברון
לימים נטש הכל לטובת אתון
כל התוספות הנהדרות ששלחתם צורפו לסוף בלאדת בת גלים, שתוכלו למצוא באתר בת גלים תחת "נוסטלגיה" ואח"בכ "בלאדת בריכת בת גלים"!
גש לפה משקיע פוטנציאלי
בו תהיה מושיע אוניברסלי
בחוף בת-גלים שקועה ועזובה
פנינת חן ראשונה במעלה
זהו קומפלקס של קזינו ובריכה
שעשו היסטוריה בימי טרום המדינה
היה זה פרוייקט חי נושם ותוסס
שנתן איכות של חיים למי שייחל לנס
נכון שהכל שיקולי מטבע והון
אך בכ'ז קבל עצה מן הון להון
קרא בעיון את אלפי המסרים והתגובות
צא ולמד את חיותם וכוחם של זכרונות
בשעתו זו היתה פנינת הצפון וחיפה
היום יש בכוחו להיות היהלום של המדינה
יזם יקר, קח יוזמה ושבור ת'קפאון
מונח כאן בשכונה מבנה שעלול לרדת לטמיון
בבנין הארץ ננוחם ובקזינו והבריכה
תבוא על כולנו ברכה טובה ומתוקה
לא לחדול ולא לנטוש לרגע את החלום
יום יבוא במהרה בימינו ובנ'ל יתממש בשלום
אמן כן יהי רצון
קדימה מכבי בת-גלים
למנחם הפייטן, זרקת "קרש" ואתה חושב שלא נתפוס עליו גלים ?!
היה קורא שאתה מכנה אותו פייטן, הוא היה מושך לך באוזניים עד שהיו ארוכות כמו אלה של ארנון.
אני מאושר שהתחלתי משהו שאולי יתפוש.
אני מכניס את השירשור שלך לסוף המאמר באתר בת גלים כמובן.
אני מקווה שלפתע תופיע פה בלאדה עם "פייטן" אחר על נושא אחר!
אנחנו טסים ארצה לחודשיים ביום שלישי הקרוב להולדת הנכדה השלישית שלנו (לגייל ישנם 6 נכדים זכרים בנוסף לנכדותיה – נכדותי – נכדותיה; לי זה הכל נשים! נכדה חמישית
אז להתראות בהולי לנד!
יא מנחם אחלה סבא הפייטן
את פנייך נקבל בכייף-אנחנו כאן
באשר לקווינט ז'ל המורה הדגול
שפיספס בגדול בלא מעט בילבול
בטעות הוא חשב ובתעודות גם כתב
כי מצבר בתגלימי יחף ,פושט ושובב
לא יצא אף פעם מנצ' ובשפתינו בן-אדם
שלא לדבר על ספורטאי פרשן,פרופ' מדופלם
אבל ! למען האמת לא רק הוא שגה
מעטים האמינו שאם תרצו אין זו אגדה
שאכן מדור יושבי הברזלים השובבים
יצאו בוגרים משכילים,בעלי דעה ופייטנים
אז לסיום מנחמק'ה טוס גוזל חתוך את השמים
עוף לאן שבא לך,אך אל תשכח יש נשר בשמים גור לך, בוא למולדת שהוציאה מתוכה את טובי הנוער
והפייטנים
כאן בארץ חמדת אבות
אמורות להתגשמנה התקוות
ובשכונה נסתרת בין ים והר
הקימו חולמים את בת [ה]גלים
נהרו להתגורר בשכונה"ממיטב החבורה"
והקימו לתומם בריכת שחיה אולימפית
לידו קזינו מפואר ויחודי
כדוגמתם לא נראו במזרח התיכון
מפקדות המנדט הבריטי ששלט בארצנו
בגאווה ושמחה אימץ ללבו את השכונה
וכך לתפארת פלסטין-א"י קמה לחיפה בירה
התרחשו "סיפורים" וידיעות אין סוף לש"י
ועל כך יש לכתוב מחקרים וסיפורי גבורה
הנוער המדהים נסק מהקומה השלישית
פרח לתפארת הספורט, במתולוגית הבריכה
קשישונים כבני 70 ומעלה, אנו הגענו למאה-21
מביטים בגעגועים ובדבאון לב על השכונה
שנשכחה ועליבותה צועקת הצילו… במהרה
ונייחל רק למי שיישקם לנו את הפנינה ישר כחך
ויגיע אנשאללה לציון גואל והרבה הרבה שלווה
הכל ניכנס כתוספת לבלאדה
ואני מקווה – וואללה אינשאללה –
שתהיינה עוד בלאדות בעתיד
שתשמרנה את שכונתנו עכשיו, ובעתיד
אני לוקח כמה ימי חול
ואז אני מבטיח לחזור "בגדול"
כי הנושא הבא שמצריך הנצחה
הוא ספורטאי בת גלים מאז ועד עתה!
אגב – רק שתדעו –
מעולם לא דברתי בצורה זו
תמיד חשבתי שחורזי החרוזים
הם "היורמים" האוטנטים של שכונת בת גלים!
שים לב מנחם זו יכולה להיות "מחלה מדבקת"
מילא לחרוז חרוזים בכתובים
אך לפטפט חמשירים ללא מעצורים
זו הפרעה המוזכרת בשיר השירים
מאחר והזכרת לא אחת את זוגתך שתחיה אז הרי לך
דוגמית בה תנסה לזרוק לה משפט ולהגיד…
הו הו ג'יל אשת חיל
תני למנחמקה שלך סמייל
חשבת שרק אני יחיד ומיוחד
עוד מעט קט תפגשי אותם אחד אחד.
חם מאוד ומזיעים בארץ הנידחת
וזה משפיע בעיקר על בעלי קרחת
הפתרון להשתכשך ערום במי הים התיכון
להימנע מהאזנה לחדשות וגם מקריאת עיתון.
אשתי גייל (אשתי השנייה. רינה'לה אשתי הראשונה, הבאתי אותה מקרית טבעון לבריכה ללמד אותה לשחות, תוך כדי שהמטרה האמיתית היה לגעת בשדיה המהממים, וזה שווה היה את הנסיעה בקו 74 משך שעה לבת גלים!)
היא אמריקאית עם קצת בושה להשתכשק בים ערומה, אך אתרגם לה את המסר שלך ואולי היא תסכים להוריד את הבגד ים ולהזכיר לי שסקס הןא עדיין דבר קיים!
\מה שקצת מטריד אותי זה שאנחנו לא שומעים ממוקה וארי ברגר ואחרים. פשוט נעלמו מהאתר. לפני המיפגש הם היו חלק מהחווייה ה-"יורמית" ומאז נעלמו עקבותיהם. הם הרי היו חלק בלתי ניפרד מהבריכה אז היכן תגובותיהם??
ה.
אי אפשר להכריח אף אדם להשתתף ולתרום. כל אחד מאיתנו הוא חולייה חשובה בשרשרת, ואם לאט-לאט ייעלמו אנשים שתרומתם חשובה, יהיה קשה להמשיך לשמור על מורשת הכתיבה כאן.
גם אני יכול לחיות בלי "יורם" אך אני מרגיש מין אחריות לתרום כמה שאפשר. נקווה שאחרים ירגישו כמוני, או שקשה מאד יהיה לשמור על המורשת שלנו!!
על הברזלים בבת גלים היו אומרים "אפשר להביא את הגמל לבאר אבל אי אפשר להכריח אותו לשתות" שנים אחרי כן בצבא היה שיפצור של המשפט הנל האומר : מביאים את הגמל לאותה באר,אם הוא לא מוכן לשתות אז נוטלים צמד אבנים נונתנים לו חזק בביצים ואז בשלוק אחד הוא בולע את כל הבאר וממשיך הלאה לצעוד במדבר. אהבת את זה ?
האתר כאן הוא נכס עצום לכל מי שרוצה לשתות ולרוות פעם נוסף מהבאר של ילדותינו, כל מי שהתעייף מכך שיהיה בריא וחזק,יום יבוא וכולם יחזרו לשתות ולהשקות את הבאר במים טובים רעננים וזכים. רק שאתה לא תתעייף
שלום חברה
אני קורא ונהנה מהכישרונות שמופיעות כאן! לצערי אין לי אפשרות להדפיס בעברית
כאשר אמצא מתרגם אשלח ספורים
אולי באהבתי לבת גלים-
יש חושבים שאני קצת מגזים
אולי אני צריך פסיכולוג
כדי לומר לי שמספיק לחגוג!
אך בכל ביקור בשכונה
ישנה עבורי לידה חדשה!
אף אחד לא יודע, אבל לחוף אני מגיע
נישכב על החול וחושב על רינה( אשתי ז"ל
כיצד בחול התחלתי להגשים דברים
במקומות שעד אז היו אסורים
וכיצד בת גלים היתה לי לאחות
לחוויות העצובות אך גם הכי יפות!
שם על סלעים הנשטפים בגלים
אפשר להיזכר בהורים ובחברים
בילדות שחלפה והותירה רישומה
במקום שהיה ונשאר בלב חממה.
זו הסיבה לכמיהה לערגה
לגעת,לשחזר מניצוצות החוויה
לעיתים זה נראה אולי תמים
אך יש בכך דבר מה מקסים
החיים חולפים ביעף,גם אנשים
רק הים, הגלים והסלעים נצחיים
יש בידנו לעשות כי שירת הים
לא תמוש מאתנו לעולם…
שהייה והמתנה לגל טוב במעמקים
זו החכמה והמתנה של תופסי הגלים
לא מדברים שם,צפים וצופים למרחב
ברגלים חשים, הנה הנה מתקרב אחד
או אז דריכות ותזמון, זה שם המשחק
לתפוס את הגל בדיוק לפני הפצוץ בגב
זינוק חד נועז בשלב השיא וקדימה
אתה טס כמו טורפדו לחוף וחוזר חלילה
ככה בילינו שעות וימים במשך שנים
גדלים ומתפתחים אט אט כמו אותם גלים
איך זה קורה שהזמן ההוא, עומד מלכת
יושב לו במעמקי הראש וממשיך לחולל רטט
לא פעם אני תוהה,איך אפשר זאת להסביר
אף על פי שכל אחד צבר בחיים חוויות למכביר
אולי, מי יודע ? זו תשוקה להתחלה חדשה
כאשר שעון החול אוזל ומסתיימת לה החגיגה.
רציתי לקרוא לחמשיר "לי כל גל נושא מזכרת" ושכחתי בלהט הכתיבה, אפילו הראש זה לא מה שהיה פעם.
לא ביום ולא בלילה,התרבות היא וואי לה וואי לה
כפי שהגלים מתנפצים בחוזקה טרם בוא סערה
בתחילה יש להודות ליורם מלצר האיש הנפלא
ש"נידב" לנו בשקיקה את מדורו רב התוכן
הפרץ שהודחק מזה עידן עידנים לשכונה ילדותנו
מצא כר דשא מוריק – להצמיח בו את רוב געגוענו
מסתבר,כשנוטעים שורשים! דבר אינו הולך לאיבוד
וערוגת ילדותנו הצנועה הצמיחה חרף זאת כשרונות
הורינו הנפילים דגלו ב"חוסך שיבטו שונא בנו" אנו גידלנו בכייף את ילדנו, תעשו כל שבלכם…י
למרות שמפרידים ביננו ימים ואוקינוסים
חברי ילדותנו משוועים לחום וקשר שנבט אז
נישה זו, שפרצנו אליה היא ההוכחה לאותה רעות
ביה"ס ומוריו הוו אוטוריטה ולכן ה"כשרונות" חטפנו חששנו נענשנו ובע"פ למדנו ויש תוצאות
מוסיקה, מקהלה, ריקוד ובלט הצגות ומסכות
ניתבו דרכנו לתרבות ברבדייה…והרבה קריאה
כן, היו אלו ימים של מדינה בדרך והדגש ערכים
אולי כזיקני השבט מסתכלים אחורה בערגה
וכל זה מאחדנו – בבת-גלים כחלק מעצמנו
אך מה חשוב האיך העקר המה ולהציל את השכונה
קדימה כדברי הספורטאים שודאי שלא ביישו
רק חבר'ה חבר'ה ללא השתלחויות ובתרבות נאותה
שחלילה לא נבייש ונתבייש בזו השכונה
נעמי ברוט היתה המלכה
בוהמיינית אמיתית מבטן ומלידה
החומה בחוף היתה ממלכתה המיוחדת
רבים זכו להתבונן בנימפה הנהדרת
היא כתבה,פרסמה ובחשה בכל
מעולם לא דפקה חשבון
כשהחליטה לתפוס מאן דהו ברשת
היא לא נמנעה להשתמש גם בקשת
"היא נעלמה לנו "בים המעמקים
בטרם עת הלכה לעולמים
נזכור אותה תמיד באהבה
נעמי ברוט ז"ל אדווה
לאיש המחשבים ד'ר שטרייכר
בביה'ס לא היית משורר,רק מאכר
כמה נעים לקרוא את ספוריך על ב"ג
המשך להפגין את מיטב הכישורים
ד'ש לרינה הילדים ונבחרת הנכדים
היה לנו חבר בשם בברוטו
איש לא ידע איך קראו לו
הוא קצת איטי בכל המובנים
ילד פנטסטי אך כל כך תמים!
אנחנו קבלנוהו כמו שהיה
והוא הפך לחלק מהאגדה
פעם מנחם בורר הציע לתם
עד לשמיים לבנות סולם
אבל הקטע הזכור לי בתכלית
ששכנענו אותו לקפוץ מהשלישית
אני עליתי ראשון במעלה הסולם
אחרי בברוטו (שבורר קרא לו "שאזאם)
בורר עלה אחרון מכולנו
ו"בשלישית" היו איזה שבע שלנו
כל החבורה את בברוטו מלהיטה
"קפוץ! קפוץ! קפ]וץ למטה!"
בברוטו על סף הקומה נעמד
ולפתע מפחד ואימה הוא רעד
"אני מפחד לקפוץ" הוא אמר
ואת לב כולנו הוא שבר
עמדנו שם אולי כשעה
מדרבנים את בברוטו לקפוץ למטה!
אתם טועים שזה סוף הסיפור
\כי דווקא כאן למדנו שעור!
בברוטו הודיע שהוא לא יורד בסולם
כי אמרו לו שזה נורא מסוכן.
איך הספור ניגמר אינני זוכר
לכל אחד יש ספור אחר!
אז מי יודע? אולי הוא עוד שם
בקומה השלישית, הוא נישאר לעולם?
הבכת אותי אל מול כל הכתה
אל תהיי כזו "ילדה"
פה אין תארים, כולנו ילדים
אנחנו בארץ עד החגים
אשמח לשמוע ממך
לפני אופנת האופניים
התגלגלנו על סקטים
ארבע קוגלרים על נעל בוסטר
הדק חזק ואתה מוסקיטאר
רגל שמאל דוחפת אחורה
מכאן והלאה אתה קדימה
תוך כדי, אפשר לשבת
להזהר יותר מדי לרדת.
מהמדרכה מנתרים לכביש
מבט ימינה,שמאלה אין איש
מעט מאוד אוטומובילים נסעו
פה ושם עגלות רתומות חלפו
לרכב על ואחד סקט
זה הרבה יותר מכייף
נראה אתכם היום
מתגלגלים במורד ר'ח השרון
קראתי באתר זה מספר שירים שמחבריהם הגדירו אותם כחמשירים וחשבתי שנפלה טעות בהבנה של מבנה החמשיר. החמשיר הוא שיר שבכל בית שלו חמש שורות (חמש-שיר) ומקצבו מאד מיוחד. שתי השורות הראשונות נחרזות, שתי הבאות קצרות יותר ונחרזות בעצמן והשורה האחרונה נחרזת עם שתי הראשונות. במקורו החמשיר, שנקרא באנגלית "LIMERICKS" הגיע מאירלנד בה שוכנת עיר עם אותו שם. "הלימריקס" ידועים כחמשירים בעלי חוש הומור ומליציות ויש בהם שווי משקל של מספר ההברות.
לדוגמא חמשיר: בת גלים היא שכונת אלופים
,גדלו בה עשרות ספורטאים
במגרש ובים
בכל שטח קיים,
שיחקו על חשבון לימודים
חמשיר נוסף על מנחם. נא לא לקחת ברצינות, בין חברים לא נעלבים, כפי שכתבת לי לפני כן. חוץ מזה אני שמח שחיברת שירים ארוכים מאד מאד מאד באותה מתכונת של הבית לדוגמא שאני חיברתי ושהגדרת אותו ילדותי וברמה של בית ספר עממי. כדאי לך לקרוא שוב את מה שכתבת ולהשוות. נסה לכתוב מבלי להעליב אנשים וחברים.
חמשיר למנחם ידידי: …
מנחם הוא סבא זקן (כמוני
קרח,נמוך ושמן (כמוני
מחבר לו שירים
על בריכת בת גלים
וכולנו אומרים לו…אמן.
שיר חמשיר בלאדה יאללה מה זה משנה ?!
הרעיון הנכון הוא להוציא את האצבע ולנגן על המקלדת, בסופו של דבר יש לנו כאן סימפוניה נהדרת שעושה טוב לכל אדון וגברת.
אפילו לטעויות הכתיב והתחביר ישנו חן משלו.
כולנו צריכים לקוות ובעקר לעשות למען המנגינה הזו שתמשיך ולא תפסיק.
אגב, גם חוקי הספורט שהיו נהוגים לפני חמישים שנים היום הם אחרים למרות זאת חלקינו בטוחים שהיינו הכי טובים ומוכשרים.
כולם מוזמנים לחמשר ולספר כמה שיותר.
שבוע טוב וקדימה למכבי בת גלים
היו היה מאמן בשם חיים
אימן קבוצות ויחידים
היה איש די מוזר
שנים איננו כבר
נשמור לחיים פינה חמה בבת-גלים
הי רובי
סחטן על הלימריקס! אבל רק שתדע שהורדתי איזה 8 ק"ג מאז שהתראינו במיפגש. אני מגיע ביום רביעי או חמישי לחוף בת גלים להדגים את גופי!
הי בנו!
חיים או אברהם?
ברכות לשחייני הארץ והעולם
שהוכיחו את יכולתו של האדם
לחתור להישגים אדירים
ללא מצרים
אין גבול לספורט אף פעם
היה היה עלם חמד בשם רובי יאנג
כדורגלן מוכשר בהפועל ומציל בים
הביא לשכונה ימבה של כבוד
רוצים לשמוע ממנו פה עוד
חמשיר תשדיר אפילו סאגה גם
ומשהו אישי לרובי
אתה סוחב שנים טובות של היסטוריה, הוכחת זאת בעבר, המשך לשתפינו מעלילותיך בשכונה, אין שומרים סודות מחברים ומן המפורסמות שכל הבת-גלימים אחלה עמיתים
כל מי שהיה בגדנ'ע -ים
זוכר את סרג'נט מולכו האח'מ
העבר את המוט לטוראים
כך מתנהל מרוץ שליחים
מהמעריצים אי-שם
מיוסי פייט המנחוס של חיל הים
גימלאי בתגלימי משכבר הימים
אח'מ = VIP
בשפת בני אנוש
כנס ותן שוס
עם כוונות טובות
בלי חשבונות
מכבי ב"ג בראש
מנחם זרוק עצם בנוגע לאולימפיאדה מנקודת ראות של בתגלימי איש העולם ובעל מקצוע מדופלם בנ'ל.
נכון שרואים שומעים מרגישים ומתרגשים אבל תמיד על הברזלים במרכז היה מישהו שנותן ערך מוסף, אז אנא ממך בלשונך המושחזת והמלומדת ובסגנון שתבחר מגיע לנו איזה שטיק או דבר, מה עוד שנים אתה לנו עמוד האש בספורט לפחות כאן באתר הקטן גדול.
ביום ששי והוא ציפה לג'וב חדש חכה
קנה ארוך של פרבלום, בסמרטוט כיסה
נכנסה היא עצובה ולידו ישבה
ככה היא אמרה לו ככה היא אמרה
מי שזוכר פיזמונים שכאלו שזימזמנו בנעורינו
אנא המשיכו להוסיף ןלעדכן שנתענג לאותם זמנים
הי וויו הי וואו לפטי בפתי בילילי לפטי
צינגל'ה בינגלה לוף לוף לוף…י
במחנה סמוך לכאן הי ייהי גר לו רבי עם זקך…י
לזכרו של רב השכונה היקר שהשיב את נשמתו לבורא מרוב התרגשות ותפילת שהחיינועל מרפסת הקזינו שכל השכונה חגגה כל העם, בכט' בנובמבר 1947 לאחר ההצבעה בא"ום על כינון 2 מדינות לשתי העמים] זוכרים זאת ילדודס, היה זה אחד הערבים המרגשים בחיינו ואחדות ושמחה אמיתית כעם אחד חגגנו אז בשמחה ותקווה
הביאו שירים כרצונכם ונשמר גם פינה זו
הידד לבת גלימיים שודאי יעמדו במשימה הרי בני תרבות אנו ונסענו להדר-לקולנוע "ארמון" להאזין פעם בחודש מביה"ס, קונצרטים לנוער של התזמורת הפילרמונית מת"א, ןהצגת "החולה המדומה" מאת מולייר, שביימו והפיקו יהודית וצבי רפאלי והיצגנו מספר פעמים רב בכייף ואדרת כבוד, בקולנוע "מאי" לפני ילדי ביה"ס בעיר – זוכרים???י
יללה קדימה חברים יקרים עם נפש צעירה תמיד, נוסיפה עוד קסם לחגיגה – עד מאה כעשרים
שר את זה ישראל יצחקי על הרחבה אצל קומפנייץ בקיץ 49
אל תיקח הכל ללב
שכח כל מה שרק חולף,
אל תצא מהכלים
כי רק חבל על המילים
אוי,אל תקח הכל ללב
ואל תגרום לו עוד כאב,
הן לא כדאי להצטער-
הרי הכל חולף,מהר
אם ילדתך פתאום,
בך היא בוחלת,
והסיבה לכך-מצאה יותר מוצלח,אז-
אל תקח הכל ללב…
ואם באוטובוס,נסגרת הדלת
ממש לפני האף,
נשארת על הסף,אז-
אל תקח הכל ללב…
אם השותף ברח
עם כל שק הכסף,
והמצב הוא כך
שכבר אתה בפח !אז-
אל תקח הכל ללב…
אבאל'ה בוא ללונה פארק וכו' אין צורך להכביר מילים רק לנסות לשחזר את החוויה תרתי משמע לונה פארק ו…אבאל'ה
מי שיודע ואוהב גלים וים יודע גם יודע להעריך גלשן מליגה אולימפית בין-לאומית הישראלי שחר צוברי שזכה במדלית ארד באולימפיאדה ,נכון שכולם כבר שמעו על כך אבל רבותי בשביל הפרוטוקול כאן באתר זה חייב להיות מוזכר אירוע מרשים שכזה.
כדלקמן: קביעת שלט או יותר, עשוי יציקת ברונזה במקום שיבחר על ידי כולם כמקום הטוב ביותר להציבו כמו ליד הקזינו למשל, ועליו יהיה כתוב בכתב תבליט או חרוט משהו סימלי שאיפיין את ילדי בת גלים כמו: חופשים כמו הרוח ספורטאים ושחיינים מצטיינים, כך הם ילדי בת גלים.
נו טוב משהו בסיגנון, וזאת למזכרת יפה למחוז ילדותינו למען יראו זאת המבקרים ולמען השכונה שלנו.
נ.ב
כמובן שעל התחריט או התבליט יצויירו ילדים חסונים פרועי שיער משחקים עם הגלים….או משהו אחר שנציע ויוחלט פה אחד.
אז, איפה? אפיה? הם השירים ההם של הקוקו והסרפן
קריאה נרגשת למיטב הנוער – השמיעו קול
לשירים מאז יש טעם ישן נושן משובח ומזכיר
ואתם ילדוד'ס לעולם לעולם לא תפסיקו לשיר
תפסתם תרדמת ? אולי חופשה, אך נתחיל שוב מהתחלה
אין כשירי רחוב שזימרנו בלהט ללא הרף
הפיעלו קצת חום זיכרונות כייף וזמר
ושמחו קשישוניננו עד עלות הבקר והערב
לא להירדם בשמירה – כיתבו ושימחו כי בזאת כוחנו
Shachar Tsubari–the Israeli surfer in the Olympic games in China,could have wom a gold medal.
When the match was about the begin,all the surfers lined up.
At the start,Shachar was ahead of every one,
after a few minutes,he thought that he started,before the sign to begin the race was given by the judges.
He turned back and atarted the race all over again.He won the Bronze medal.
Shachar will represent Israel at the closing of the Olimpic.
He will march holding the Israeli flag.
Since Menachem went to Israel,
No body writes to ioram column-BAT GALIM.
Where is every one?
כולנו מתגעגעים לעבר.לי יש עדיין כרטיס חבר לבריכה,גם לך דוד מרגוליס אין דבר כזה.אולי עוד פעם אשתמש בזה. למדתי לשחות אצל המורה בק וקפצתי מהמגדל שהיו עוד שלש קומות. שחיתי במכבי שעודד פז אימן אותנו.התגנבתי לבריכה עם כסף מניר שהיה נרטב ובכסף קניתי פלאפל אחרי שיעור מעייף.אני עדיין זוכרת את הריח של הפלאפל-ריח ים.שחו איתי דליה גרזון,אביבה כהן,שולי דאובה ועוד.אנא כיתבו לי בחזרה.
לאחרונה נודע לי על אתר זה והדיפדוף בו מאוד ריגש אותי צפיתי באתר בשאלתה של עדנה על התאומות רביבה ועירית שר שלום
זוהי כתובתי:noreviva@walla.co.il
אשמח להיתקשרות
סו'ס מצאת את הדרך לאתר!! ברוכה הבאה – ודאי תקבלי הרבה תגובות – כי מי לא זוכר את הבריכה הריחות והפחד להתפש כשהתגנבנו… כרטיס לבריכה אין לאף אחד אני בטוחה – מענין איך יש לך אחד כזה? על כל פנים – ודאי אספת גם כן מטבעות מתחת הספסלים – מטבעות שנפלו מכיסי המכנסים שהיו מונחים על הטריבונות…. ספרי עוד כמה זכרונות תמיד נעים לקרוא – שבוע נעים ולהשתמע – נעמי ורד
לא עניתי לך על שאלתך בקשר לרשמי מהאולימפיאדה בישראל. אז הנה תשובה שהעתקתי ממאמר ששלחתי לעתון אחר:
הכיסוי התקשורתי – קטסטרופה!
מנחם לס, 25/08/2008 13:13:28
אני נמצא כאן כבר חמישה ימים. השידור הראשון ששמעתי היה המשחק בין ליטא וספרד. על המיקרופון עופר שלח ואנליסטית ששמה, נידמה לי, מורן ברק. סל ספרדי פשוט, רגיל. מורן: "איזה סל ענק! אדיר. סל מדהים!". מה קורה כאן אני שואל את עצמי? אחרי דקת משחק: "הליטאים הגיעו לא מרוכזים". ומאז היא לא סתמה את פיה לשנייה.
עופר שלח – או מתוך בושה או אולי אפילו מאויים – נותן לה למלל, לקשקש, לפטפט נון סטופ עד שהיא נעצרת לשנייה, והוא מצליח להיכנס ולקטוע את להגה המתמשך. אבל זה היה כאין וכאפס ממה שזה עתה שמעתי יוצא מפיו הנוטף מרגליות של אבי רצון.
היום הוא יום א´ (אמש). השעה 7:55 בערב. באולפן בוני גינזבורג (אחד היחידים הטובים בכל התקשורת האולימפית), איתי אלון – עוד אחד שאהבתי והערכתי – ואבי רצון. מה עושה אבי רצון באולימפיאדה רק לאלוהים פתרונים. אני מכיר את הבנאדם. הוא היה עורך הספורט שלי בחדשות ובהארץ. לבנאדם יש רק מושג מינימלי בספורט. שאל אותו כיצד נקבע הניקוד בקרב-עשר והוא לא יידע על מה אתה מדבר. תגיד לו "בוקס-אנד-וון" בכדורסל והוא יסתכל עליך כאילו נפלת מהירח. ובכ"ז, אם קראתם את טורו במעריב, הוא כתב על כל דבר מכדורסל ועד אקווסטריאן (קפיצות ראווה לסוסים). הוא חושב שהוא מומחה לכדורגל. נניח (אם כי שמעתי אותו מקשקש משך שנים על הכדורגל האיטלקי מבלי לתת דין וחשבון לאיש). אבל מה הוא עושה בתכניתו של בוני גינזבורג מדבר על א"ק?
הוא יושב לו שם במין נינוחות של סנדק ומדבר לאט כאיזה שהוא פילוסופ שמוטב ותקשיב לכל מילה שהוא אומר מבלי לאבד אפילו הברה אחת. מה שהוא אמר היה זורק אותו מכל משרה תקשורתית בארה"ב. היתה זאת חוצפה ממדרגה ראשונה, הצהרה שרק בישראל אפשר להצהיר מבלי לתת חשבון לאיש כי "כולם יכולים לקפוץ לי". מה הוא אמר כשדובר על יוסיין בולט? אני מצטט: "או שהיתה בריצתו התערבות אלוהית או שהשתמש בסמים. אין אפשרות אחרת!" אתם מבינים מה קרה בבייג´ינג? אלוהים ירד לאיצטדיון, ניכנס לגופו של בולט, וציווה על רגליו לעשות שיאי עולם. אחרת? האפשרות היחידה היא סמים.
את הבנאדם בדקו בחצי השנה האחרונה 80 פעם. באולימפיאדה בדקו את דמו ושיתנו 14 פעם. לא מצאו דבר. אבל אבי רצון יודע ש-1. או אלוהים ירד למסלול או ש-2. היו כאן סמים! אצל אבי רצון (ועוד כמה חסרי מושג כמוהו!) אתה אשם עד שתוכיח שאתה זכאי. הוא מדבר על מבצע הספורט הגדול בכל הזמנים, יושב שם עם כרסו המתנפחת המובלטת אל-על, והוא קובע כי הוא י-ו-ד-ע שהיה כאן שקר, ובמשפט אחד של אדם שלא רץ 100 מטר מימיו הוא רוצה לחסל את הדבר הנפלא ביותר שקרה מבלי שיהיה לו שמץ של מושג על מה הוא מדבר. אז מה, אבי, גם בוב בימון קפץ מעל 29 רגל במעורבות אלוהית, או סמים? מה עם ג´סי אווונס? מה עם מייקל פלפס? מה עם מוחמד עלי? מה עם מייקל ג´ורדן? או, כן, סליחה, שמייקל ג´ורדן הוא אלוהים אנחנו כבר יודעים.
היתה זאת חוצפה ממדרגה ראשונה מפיו של רצון, ואילו היה טוען אותו דבר בארה"ב על מייקל פלפס, הוא היה ניתבע למשפט על הוצאת דיבה בטלויזיה הלאומית על סך 50 מיליון דולאר או שהיה מסוגל להוכיח שהיתה שם "יד אלוהים". אך כאן, בהולי לנד, אין פוצה פה ומצפצף כי כאן הכל הולך, ואף אחד לא צריך לעשות חשבון לאף אחד!
למה אני כותב על זה כלל? כי כאן באתרי ההופס ותפוז גיליתי צעירים פקחים, מבינים, הגיוניים. אולי צעירים כמוכם יוכלו לשנות משהו כי אחרת גם באולימיפיאדת 2020 יכסו אותה אורי לוי, משה גרטל, אבינועם פורת, אביעד פוהרליסט, ועוד כמה וכמה שאני מכיר כבר מאולימפיאדת 1984 בלוס אנג´לס.
קחו את גרטל (אני מקווה שהוא קורא זאת כי אנחנו מכירים די טובים): כבר 24 שנים הוא משבש שמות, מתבלבל בשיאים, והשיא היה כשכינה את משחה השליחים ה-4 פעמים 200 מ' חתירה, "משחה שליחים ל-800 מטרים". היש לכם מושג מה היה קורה לאדם כזה בארה"ב? (ובוודאי גם ברוב אומות העולם המסודרות!) היו זורקים אותו מזמן.
או אורי לוי. כמה שנים ניצטרך עוד לסבול אותו? תראו, אני יודע שאני טוב מספיק, והייתי יכול להמשיך לכתוב בידיעות או מעריב, אך פרשתי בשנת 2000 כי הרגשתי ש-"הגיע הזמן". הרגשתי שהגיע הזמן לתת לצעירים לקחת את הבמה. אני מאושר שסידרתי לערן סורוקה ג´וב במעריב, כי הוא היה אחד היחידים ביותר שכתב מהאולימפיאדה מאמרים שכיף היה לקרוא אותם (על התקשורת הכתובה – מחרתיים).
אוקיי, אחזור קצת לטלוויזיה לפני שאכתוב על העתונות הכתובה במאמרי הבא. הצרה של כל שדרי הטלוויזיה בישראל שהם מדברים יותר מדי, לא חושבים לפני שמדברים, וזורקים הצהרות מכאן ועד להודעה חדשה. הם לא אומרים "אני חושב ש…" או "נידמה לי ש…", אלא הם קובעים בפיהם ולשונם המתגלגלת עובדות, שאינן עובדות כלל וכלל, אלא הזיות השדרן.
רוצים דוגמאות?
במשחק בין ספרד לליטא, ליטא קלעה 5 נקודות רצופות. עופר שלח (מילה במילה): "המומנטום עובר לחלוטין לליטא". אח"כ, כשאחד מהסלים היה ממסירה טובה של שאראס. עופר: "כאן אנחנו רואים את הגאוניות של שאראס". אתם מבינים? הבנאדם שהיה פוינט-גארד חלש מאד באולימפיאדה זאת הוא "גאון". אולי במכבי היו לו כמה מהלכים גאוניים, אך כיצד יכול אתה להיות "גאון" אם אתה פוחד להיכנס לסל במצבים הכי ברורים לכניסה, ואין לך מושג כיצד שומרים?
לברון ג´יימס ניכנס בכח עצום וקלע סל מצויין. שימי ריגר: "אתה תראה (לירון טלפז) שבעוד כמה שנים הוא יהיה שחקן גדול ממייקל ג´ורדן!". ההקשבתם פעם לדאג קולינס, זה ששידר את הכדורסל מהאולימפיאדה לארה"ב? הוא חושב על כל מילה לפני שהוא זורק אותה ל-50 מיליון צופים ומקשיבים. לעולם לא תשמע ממנו הצהרות בומבסטיות שאין להן כל בסיס (והן גם לא נכונות!).
במשחק הכדורסל הנשים בין סין לאוסטרליה בא לי לפוצץ את הטלוויזיה. אני לא בטוח ב-100% אך אני חושב שהיתה זאת מורן ברק. המשחק מתחיל, האוסטרליות קולעות שני סלים, והיא כבר יודעת: "הסיניות באו לא מרוכזות". אגב, ממנה למדתי שכדור לא ניקבר יותר לסל, לא ניכנס לסל, אלא "מתגלגל" לסל. הוא לא קלע סל. הוא "גילגל סל". לבריאות. טוב, היא יכולה להחזיר לי שאני כתבתי שמייקל ג´ורדן "תקע 51 חיצים". שיהיה לה לבריאות.
כשהאוסטרליות עצרו התקפה של הסיניות, אז "ראינו עכשיו את ההגנה המדהימה של אוסטרליה". היא לא סתמה את פיה יותר מעשר שניות בכל השידור. מלל כזה היה משכיב את דיק ויטלי עצמו – הדברן הגדול בארה"ב – על מיטת החולים תוך 5 דקות. לא ראיתי ולא שמעתי דבר כזה בחיי. והאם מישהו ביקר אותה? האם מישהו כתב על זה שהיא חייבת לשתוק מדי פעם ולתת לנו הצופים זמן לנשום?
כשסינית עשתה עבירה על אוסטרלית היא מודיעה לנו: "היא עשתה עבירה לפני שהכדור ניכנס פנימה". היתה זו זריקה מחצי מרחק. מאין לה שהכדור היה ניכנס פנימה? כעבור כמה דקות היא מודיעה לנו שהמאמנת האוסטרלית "דאגה כבר שהשחקניות שלה יעשו נכון את כל הדברים הקטנים". מאין לה מה המאמנת עשתה? ומה הם "הדברים הקטנים" לעומת "הדברים הגדולים"? או אחרי שאיזה שחקנית סינית זרקה מרחוק היא מודיעה לנו: "היא אמרה לעצמה ´אני נמוכה´ ומה יש לי להיכנס לסל? מוטב שאזרוק מכאן, מה-3". אני שמח שהשדרנית היא גם קוראית מחשבות. אחרי כמה דקות: "היא לוחמת טובה. כל כדור שהיא זורקת היא רוצה שייכנס". באמת? לא ידעתי!
אותו דבר עשה ירון טלפז כמה פעמים. שחקן מבצע מבצע מסויים והוא אומר לנו מה השחקן חשב כשעשה מה שעשה. למשל, "הוא לא הכניס כדור לבוש כי הוא ידע שהשומר של בוש גבוה ממנו בעשרה סנטימטרים". טוב שירון יודע מה שהשחקנים יודעים.
דוגמא נוספת ליריות מהשרוול: אני לא בטוח אם היה זה עופר שלח או ירון טלפז: דווייט הווארד עושה דבר לא טוב. ששבסקי מיד מוציאו. אחד משניהם אמר ש-"שבסקי לא עושה חשבון לאף אחד. אתה עושה שגיאה אחת, אתה בחוץ!". 20 שניות אח"כ מבצע ג´ייסון קיד שתי שגיאות איומות: מסירה הצידה למקום שלא היה בו איש, ומיד אח"כ כניסה מסובכת ונתינת כדור בתוך פקעת של שחקנים שכמובן הלך לאיבוד. וראה זה פלא! ששבסקי לא מוציא אותו ונותן לו לשחק עוד 5 דקות.
ללא מילה אחת מזה שאמר לפני דקה "שגיאה אחת – אתה בחוץ!"
זה רק מחלק קטנטן ממה שראיתי ושמעתי. אני כמעט בטוח שלו ישבתי במשחק שלם במטרה לבקר את אחד השדרים – ולא משנה מי זה יהיה – הייתי יכול לכתוב ספר שלם. רק צעירים כמוכם יכולים לגרום לשינוי. רק צעירים כמוכם יכולים להרים זעקה שתישמע מדרום ועד צפון. אבל הצרה שלכם היא שמי שמחליט הם אנשים כאורי לוי ומשה גרטל, שהם האנשים הראשונים שאתה צריך להחליף.
יש לי עוד חומר מכאן ועד להודעה חדשה על כיסוי הפינג-פונג, קפיצות למים, שחייה צורנית, ועוד ועוד. היחידים (ות) הטובים (ות) הן הרוסיות המסבירות דברים מישראל. אתה "מרגיש" שהן יודעות יותר ממך. אירנה ריסנזון למשל. הן מסבירות לך דברים חדשים. הן מסבירות מה אתה רואה. הן מסבירות שגיאות, שיפוט, דרגות קושי, וכו´. באף מקצוע שהקשבתי לו לא הרגשתי שהשדרן יודע יותר ממני. להיפך, הרגשתי שאני יודע יותר ממנו. היחידי שנותן לך הרגשה של "ידע" הוא גלעד ויינגרטן בא"ק בבייג´ינג, והכי טוב מכולם – איתי אלון. בשידורים האמריקאים כל אחד הוא איתי אלון.
על העתונות הכתובה – ביום חמישי
לרובי ינג
נכון כתבת.נכון הדגמת – ויפה הגדרת את מבנה ותולדות החמשיר.
:ובלי הערה קטנה אי אפשר.
החריזה בחמשיר צריכה להיות משובחת. ואין לחרוז "שור בחמור" ההברה הסופית צריכה להיות זהה בשתי השורות הנחרזות: למשל " בת גלים וילדים – זו חריזה לא טובה [בעיני זו בכלל לא חריזה] אך למשל: "גלים" ו"מתגלגלים" זו חריזה משובחת. כמו כן החמשיר מבקש שורת מחץ סופית שמעלה חיוך או צחוק או הפתעה. .
במקום ציונים אנא ממך תני דוגמאות מפרי כתיבתך
האם ידעתם ששניים מטובי שחייני העולם, ג´ייסון לזק (זה שפיגר אחרי שיאן העולם ב-100 מ´ חתירה בגוף שלם אחרי 50 מטר כשגרטל צורח "הצרפתים מכים את האמריקאים שוק על ירך, וזאת הבטחה שלי", ולבסוף גבר על הצרפתי כשהוא קובע את הזמן המהיר ביותר בתולדות ה-100 חופשי, אך בשליחים אין שיאי עולם!) ודרה טורז בת ה-42 (שתי מדליות כסף) הם יהודים?
בגלל לזק למייק פלפס היו את 8 מדליות הזהב
פרשני הספורט בישראל מפגרים תרתי משמע הם נמצאים הרבה הרבה מאחור וחבל לבזבז מילים על רדידותם, מזל שטכנולוגית המסך הקטן משובחת ומאפשרת לצופה המצוי להבין את אשר רואות עיניו מבלי שגרטל יפוצץ לנו את האגרטל בפרצוף. תפקידו של פרשן ספורט להביא את הערך המוסף במינון ובתזמון הנכון ולרגש את הצופה ,המאזין והקורא ,אבל מה לעשות שהם אינם מסוגלים לקרוא את התמונה.
האם אין לכם נושאים אחרים ומאתגרים, כשירים, הווי, חבר'ה ושאר מעשיות שנעים להיזכר ולהזכיר
בממוטה ממכם הוסיפו וכיתבו כי את נושאי הספורט מ י צ י ת ם דייו
ספורט הוא חלק בלתי ניפרד מההווייה הבת גלימית שלנו. אפילו משה גרטל שהזכרנו שחה בבת גלים עבור הפועל רמת יוחנן נגד כמה מהחברה שלנו.
אבל אם ספורט מעצבן אותך, כל מה שאת צריכה לעשות כשאת רואה מאמר ספורט זה לעבור למסר הבא.
ומאד נישמח לקרוא ממך שירים, הווי, חבר'ה ושאר מעשיות שנעים להיזכר בהם!
כשאני מגיע ארצה אחת ההנאות האמיתיות שלי היא לאכול סרטנים אצל ג'אקו. (בד"כ בשוק בעיר) בארה"ב נותנים לך בקושי 2-3 סרטנים. אצל ג'אקו היתה צלחת ארוכה מלאה באיזה 15 סרטנים, ברוטב חמאה ושום, תאווה שאין כמותה לחיך.
ך.
ובכן, היום הגעתי לג'אקו בהרצליה והזמנתי סרטנים. המלצר שאל אותי באיזה רוטב, וכן אמר לי שהמסעדה שינתה את התפריט וצורת ההכנה
. חשבתי: מה כבר יכול להיות?
מה יכול היה להיות? האכזבה הגדולה ביותר שיכולתי לצפות לה. הביאו מנה עם 3 סרטנים עם מין "נודלס" סיניים וצמחי מאכל סיניים, בלי סלטים, בלי לחם, בלי פיתה.
שאלתי את המלצר אם הם השתגעו. הוא אמר שג'אקו במתקונת הישנה התחיל להפסיד כסף ולכן הם מנסים "אוכל ים בסגנון אסייני". שמעו לי: חבל על הכסף!
זוועה אמיתית!
איי, איי מנחם הקטן [תרתי משמע] אין צורך להתלהם ולהשתלח בסגנונך הבוטה והחצוף – לעיתים !!! אמנם ניכסת והשתלטת על המדור ומתקתק כנציגם ודוברם של ספורטאי בת גלים הנפלאים. שמקומם צוין לשבח לא אחת בגאוה רבה שהנחילו כבוד לכולנו, אך מכאן אפשר קצת אחרת, ובנימוס יתר לפנות ובפרט לנשים, כוון שאין כמותך "מבין ומנוסה גדול"[על כך ציינת, העדת והאעלת שמות הבנות "ההם" לכל המכותבים "הצטיירת כשומר סוד אלגנטי ואינטימי כבעייתו של נפוליאון הקטנצ'יק והיהיר וכל המשתמע מכך" על כך אני מוחא כחברך וכבן מינך הזכר – תנהג בעדינות בעלמות החן בבקשה. וקבל דברי ברוח טובה
אני לא מבין במה חטאתי. פשוט הזכרתי לנירה (האם את נירה נאמן, בת כתתי?) שאין כל חובה לקרוא כל מסר. אם מישהו לא רוצה לקרוא ספורט, שיעבור הלאה. מה כל כל בוטה וחצוף כאן?
אני מבין דבר אחד: מה הבעייה? מדוע אנשים כל כך פגיעים מהדבר הכי קטן?
(אגב, אני לא בטוח שנירה כל כך נעלבה)
ובמה "השתלטתי" על המדור? אני חושב שעד לפני יומיים לא כתבתי לפחות כחודש!
ליואב שלום
גברת אורים ותומים [איזה שם נחמד – תודה]
מרימה את הכפפה.
דוגמאות שלי לתרגומי חמשירים. מאת החמשירן האנגלי המהולל אדאוורד ליר. הקטעים מופיעים בספר: הם יצאו לים במסננת" שתרגמתי בהוצאת מחברות לספרות.
1
סגר איש זקן משדה חבר,
-את אשתו בקופסה מכל עבר
,כשבקשה להשתחרר
הוא אמר : "מצטער
".מקופסה ישחרר רק הקבר
2
מעשה ברופא- דוקטור מור
,
שרכב בלי אוכף על חמור
,אך אורך אוזניו
,דגדג את זיפיו
"!שצרח מאימה: "נבר מור
.התוכן וההומור שייכים למר ליר.
מי אתה יואב? שבדרון במקרה? בת גלימי?
מה אגיד ? אם מור וחמור זו חריזה משובחת
או אז כל מה שבאמתחת שווה ל…סתם סתם
זה רק צחוק ונחת.
אני סבור שכל כתיבה כאן באתר ראויה אפילו :
תחביר לקוי או שגיאות כתיב
יש בהם חן ומשהו חביב
בתנאי שהכותבים המכובדים עושים זאת ברוח טובה ונפש חפצה.
אני יואב אחד העם בתגלימי מאז ועד עכשיו החי שנים בנכר שלא מפסיק לחלום על חממת ילדותנו בעבר.
יואב
מקבלת את רוח דבריך. נכון הכל כאן באתר מתקבל ברוח אוהדת. פרץ הנוסטלגיה הבת -גלימי הזה הוא דבר מופלא ויחודי. אינני מכירה עוד אתרים בארץ שדומים לו. גם ההערה שלי לגבי החריזה נאמרה ברוח טובה ומתוך כוונה להוסיף עוד משהו למכתב המשובח של רובי ינג. ולכן אל נא באפך. [מור וחמור זו אכן חריזה משובחת אך מה זה משנה כרגע] מאיזה רחוב בבת גלים אתה? ומה היא שנת הלידה. מעניין אם נפגשנו בילדותנו. אני בוגרת שיכון חיילים משוחררים מונש 7.
היום שמעתי וקראתי כי סגרו את חוף הרחצה בבת גלים בגלל זיהום מי ביוב שפרצו לים, ממקום מושבי הרחוק מאוד מהשכונה נזכרתי במי הביוב הללו שהיו נשפכים מדי פעם בשנות החמישים וזה היה מראה די נפוץ שלא מנע מאיתנו את כייף הרחצה ,אולם זה היה כאמור לפני יובל שנים ויותר כיום יש להניח שהטכנולוגיה הסינטרית התפתחה לה ויש פתרונות משוכללים יותר מאותו פקקטה פתח ביוב בחומה ליד הקזינו ושאלתי למרגוליס מידענו משכבר הימים אשר גר חי וחולם על בת גלים בכל הזמנים האם מדובר באותו ביוב או שזה היה מפגע אקולוגי בלתי נמנע
אשר תשאל את מנחם הוא מבין גדול בביוב.
למה ללכלך את הפה בשפת ביבים ,רוע לב ואנונימוס בלתי מנומס.
מנחם הוא איש יקר וגורם מרכזי לחיותו של אתר זה כמו שאר המשתתפים המכובדים.
שאלתי למרגוליס בעינה עומדת ואין בה שום רשעות ציניות או בדחנות, כאחד מרבים שבת גלים יקרה לו הידיעה באשר לזיהום הוף הים מאוד צרמה לי ויש בי סקרנות ותקווה לשמוע שמקור הזיהום אינו באותו פנצ'ר ישן נושן בחומת הטיילת שכולנו זוכרים.
הדייג צ'נגרי אמר לי לפני 60 שנה שבגלל הביוב הנישפך הדגה שם כל כך טובה (ליד הקזינו!)
למרחקים מפליגות הספינות, אלף ידים…עובדות
אנחנו שרים לך מולדת לאמא, את שיר השירים לעמל
אך פטיש הכה ובהט
את זורמת בנפשי מנגינת הטוהר, עופה שיר אביב
מעל המגדל סביב השקיפה, עייני תיראה מרחקים
לא ביום ולא בלילה, חרש ררש לי…..י
עגבניה….עגבניה…
אוניה בים התכלת שטה שטה עד אין קץ
לראש ההר לראש ההר …העפילו, העפילו אל ראש
העמק או חלום אורה ושימה מלילה ועד יום
באה מנוחה ליגע, ומרגוע לעמל
היי, היי, יונה. יונה פעמונה
בערוגת הגינה מסביב לחבית
משוך בגזר משוך בגזר אין כמוך גזר
מלפון צמח בגן מלפון ירוק, וטוב וחם היה לו שם
יש לי כנרת מיתרים אלפיים
זמר זמר לך מכורתי מכורתי
אז חבר'ה חבר'ה, במקום להתכסח. כי זה השלב הבא
שכל אחד יזכר אחד משירי העבר ויעלה זאת בכתב
וכך לא נפסיק לשיר לך בת גלים היקרה לנו כל כך
מנחם לס הקטן
כותב בלתי נלאה ונאמן
כמעט את כל השדרים הוא כיסח
אבל זה לא טרוף מן הירח
כל כיסוח עם הוכחה ודוגמא
נתן לשדר העלוב זפטא איומה
אני מסכים איתך לכל ניגוח
וכמוך ? עברתי למקום בטוח
באולימפיאדה כולה חזיתי
ובערוץ יורו ספורט צפיתי
כי שם יש שדרים
גם מקצוענים וגם צנועים
ואצלנו חוץ מכמה
רוב רובם, אוי, איזה בררה !
לסיום מנחם, תמשיך וכסח
ואל תעשה חשבון לאף מתווכח
את האתר הזה אתה מקשט
בצבעים מרהיבים בהחלט
הכחולים הגדולים נשמו לרווחה
היה זה בין הערביים בשבת אחת של סוף חורף 1971. יום שהיה בהיר קריר ונעים. בלילה הקודם, ירח ענקי שייט לו בשמים, מה שהסגיר שהשפל בחוף בעיצומו.
גיורא , בן דודתי, בחור חמד מנהריה, היה אצלנו בביקור שבת. לקראת שקיעה כהרגלנו יצאנו לסיור בחוף בת גלים. התחלנו בחומת חיל הים, ועשינו דרכנו לאיטנו לכוון הקצה הדרומי, היכן שהחוף נושק לפסי הרכבת. הולכים משוחחים, מתבוננים באנשים, במשפחות המטיילות, וכמובן לא מפספסים אף חתיכה ראוייה לשמה העוברת לידנו.
כבר בעברנו ליד החוף הקטן הבחנו במשהו מוזר. הים השקט "ברח לו מאד", הרבה יותר רחוק מאשר בשפל רגיל. כל המשטח הסלעי של הלגונה היה חשוף – עד לסוכת המציל היושבת מערבית מקו המים הידוע. המשכנו בטיולנו, עברנו לאורך הבריכה, ליד הקזינו ונכנסנו לטיילת. מרימים את עינינו ומחפשים את הים…. והוא איננו ! לפחות איננו בחוף, אלא משחק לו שם רחוק בעומק. גם פה, קרקעית הים, הסלעית והשטוחה המכוסה בעשבי ים חומים ירקרקים וחלקלקים, שרועה הייתה מעורטלת לעין כל ומביטה עלינו, ואנחנו עליה. איזור זה, כפי שאתם יודעים, אורכו שבעתיים מהחוף הקטן, כך שכל מה שראינו היה משטח אחד של סלע מכוסה עשבי ים שהשתרע דרומה עד היכן שהיתה "בקתת הדייגים" בזמנו.
ירדנו למשטח הסלע הענקי החשוף. היו שם עוד אנשים וילדים והם מדלגים מפה לשם משם לפה, וכולם מסתכלים בפליאה על "דבר מה" בבריכות הקטנות המפוזרות על המשטח. אחדים מן האנשים והילדים משתופפים ובוחנים בסקרנות את "הדבר". התקרבנו גם אנו, ולפליאתנו ראינו… אחד כחול גדול, ועוד אחד, ועוד אחד… הם שרצו שם, בהמוניהם, עשרות רבות מאד, והם היו כחולים וגדולים מאד, זרועים למכביר, נעים ושוחים אנה ואנה בתוך הבריכות והבורות הקטנים מלאי המים. גופם, כגודל כף יד גדולה, בצבע כחול אפור,ורגליהם וצבטותיהם צהובות לבנבנות. עשרות רבות של.. סרטנים כחולים אפורים גדולים ויפהיפהים.
היה זה חיזיון בלתי רגיל לחלוטין,סרטנים על סרטנים, וכאלה אף אחד לא ראה מימיו עד אז, ובודאי שלא בחוף בת גלים.
המחזה היה מבדר, הגברים, הנשים והילדים הרבים, מרביתם מתושבי השכונה, ואנחנו ביניהם, מקפצים סביב, מתכופפים אליהם, בוחנים מקרוב את החברה האלה, את צבטותיהם, את עיניהם הזעירות, אנחנו אותם והם אותנו, הם ואנחנו עין בעין. הם כאילו חיוך זעיר של דאגה נסוך בעיניהם, ואנחנו צוחקים ומתלוצצים, אבל זה כל מה שאנחנו עושים, כי אז עוד לא ידענו כמה טעימים סרטנים כאלו.
בינתיים הערב רד, והים גם הוא, נזכר לו שהגיע הזמן להפסיק ולהשתעשע שם בעומק, מתגלגל לו באדוות חרישיות לעבר החוף, מכסה בדרכו בהדרגה את הבריכות הקטנות ואת הכחולים הגדולים. הקהל גם הוא עוזב אט אט את החוף. ההצגה נסתיימה! והכחולים הגדולים נושמים סוף סוף לרווחה ומחייכים אחד לשני כאומרים "מזלנו שהגענו לפה, לחוף בת גלים הנפלא".
מנחם המכסח השמח
מנחם לס הקטן
כותב בלתי נלאה ונאמן
כמעט את כל השדרים הוא מכסח
אבל זה לא טרוף מן הירח
כל כיסוח עם הוכחה ודוגמא
לשדר העלוב מנחית זפטא איומה
אני מסכים איתך לכל ניגוח
וכמוך עברתי למקום בטוח
בערוץ יורו ספורט צפיתי
ושם את האולימפיאדה ראיתי
כי שם יש שדרים
גם מקצוענים וגם צנועים
ואצלנו חוץ מכמה
רוב רובם, אוי, איזה בררה !
מנחם, תמשיך וכסח ותהיה שמח
ואל תעשה חשבון לאף מתרתח
את האתר הזה אתה מקשט
בצבעים מרהיבים בהחלט
נ פ ג ע ת…נכנעת לאגו שלך ?…אז…סליחה
לא זו היתה הכוונה ! ומדוע עם כך "נדם קולך"י
תתאושש מיד והרם את זו הכפפה – אין כמוך מכיר
את המדיה. תגיב ומיד, עם פנינויתך וחמשירך
ונהלל ונשבח את נבחרי הנוער בת-גלימי שגם אינם
נותרים. ו ב ס ח ב ק
לא תאמינו, אבל שם פגשתי את רובי יאנג…
היתה הרצאה שכמה בת גלימים היו בה ופתאום אני רואה את רובי!
הנה המאמר שכתבתי על התקשורת הכתובה בעתוני ישראל, לבקשת כמה מכם!
אזהרה!
לכל מתנגדי מאמרי הספורט כאן – אנא עברו למסר הבא!!!
התקשורת הכתובה – לעג לרש!
מנחם לס, 08/09/2008 13:10:10
חשבתי וחשבתי אם לכתוב מאמר זה. כבר כתבתי על התקשורת הטלוויזיונית, אז מה יש לי עכשיו לבקר את התקשורת הכתובה? מה יש ל-"דוד זקן" כמוני לבוא מאמריקה ולהבעיר כאן שריפות לפני שאני בורח חזרה לפלורידה? אבל מה שקראתי במעריב אתמול עובר כל ביקורת. אם אין ישראלי הזועק, אז בא הישראלי-אמריקאי וזועק!
אחרי שכתבתי על הסיקור הטלוויזיוני העלוב ביותר של כמה ממקצועות הספורט באולימפיאדה, קבלתי בערך 90% תגובות מסכימות ואולי 10% תגובות של "לא מסכימים". אבל היה משפט אחד שהופיע אצל רוב "הלא מסכימים" והוא היה – בערך – "מה אתה בא לנו מארה"ב לבקר מה שהולך כאן? בארה"ב יש פאשלות לא פחות גדולות".
עשיתי חושבים ושאלתי את עצמי אם באמת ה-"לא מסכימים" צודקים. מה יש לדוד זקן להגיע מפלורידה ללמד את הנייטיבס מה טוב ומה לא טוב. מה זה מענייני לבוא הנה, להדליק כמה שריפות, ואז לברוח חזרה לביתי בפאלם ביץ´, פלורידה? אם ברצוני לקטרג ולנסות לתקן, עלי לגור בבית שמש או טבריה, להיות חלק מהמבואסים, ואז להשמיע קולי.
אבל מצד שני חשבתי: זוהי מדינה חופשית. אולי דווקא בגלל שאני חוזה וקורא עתונות ספורט אמריקאית מאז 1961 אני רואה דברים שבארץ כל כך התרגלו אליהם, שהם מתקבלים כמובן מאליו. כחלק מהחיים הספורטיביים כאן. המקום היחיד שניתן לבקר את מה שאתה רואה וקורא הם האתרים למיניהם המאפשרים כתיבה חופשית ללא עריכה. נניח שהייתי כותב מאמר זה לעורך ´מעריב´ כך שיתפרסם, המאמר היה ניזרק לזבל לפני שהספקת לומר "רח´ קרליבך".
אז זה המקום לפרסמו.
ולמה לדעתי חשוב שמאמר כזה (ואחרים כמוהו) ייכתב? כי זאת הדרך היחידה לגרום לשינוי. רק צעירים כמוכם יכולים להתחיל להפציץ את המערכות במכתבי מחאה ודרישות לשינוי. רק צעירים אינטיליגנטים כמוכם יכולים להתלונן שכמה מכיסויי הספורט בטלוויזיה, וכמה ממאמרי העתונות , נראה שהתכוונו להגיע לקהל חסר ידע וחסר חינוך, והם בומבסטיים בכוונה כדי למכור עתונים. רק צעירים כמוכם יכולים להתלונן שעתונים בידיעות ומעריב הפכו ללא הרבה יותר מטבלואידים בריטיים בלונדון או גלאזגו.
רציתי מזמן לכתוב מאמר מסוג זה אך הרגשתי מין אי-נעימות כעתונאי בעבר לבקר עתונאים שבזמנו היו קוליגות שלי. אבל כשקראתי את מדור הספורט של מעריב אתמול, לא יכולתי להתאפק יותר. אני חייב לומר מה שיש לי לומר. אני חזיתי במשחק ברמת-גן, ואז בבית חזיתי בו שוב בהקלטה שהקלטתי. למחרת הלכתי לקניון ´מרגלית´ בהוד השרון וקניתי מעריב. לדעתי מעריב וידיעות הם עתונים תאומים, וידיעות ממשיך לדפוק את מעריב רק בגלל מסורת והרגל. אז אני קונה יום אחד מעריב ויום אחד ידיעות. אתמול קניתי מעריב. אני בטוח שלו קניתי ידיעות מאמר זה לא היה שונה בהרבה.
חזיתי במשחק כדורגל בין ישראל לבין משווייץ. מה היא ישראל בכדורגל? מדינה של כמעט 7 מיליון תושבים כש-50% מהם נמצאים בגוש דן. ישנן בליגה 12 קבוצות. כמה מהן בערים קטנות של פחות מ-100,000 עם איצטדיונים קטנים אליהם באים 3,000 צופים למשחק. ערים קטנות כסכנין וקרית שמונה שאין לי מושג כיצד הן יכולות לסבסד את עצמן. ארבע מהקבוצות "הגדולות" שלנו (בית"ר י"ם, מכבי חיפה, מכבי והפועל ת"א) זוכות לממוצע של 10,000 צופים למשחק. כל השאר עושות ממוצע של 3,000 צופים למשחק, וזה במדינה בת כמעט 7 מיליון תושבים. בקפריסין, מדינה של 792,000 תושבים, באים 3,400 צופים למשחק. כמעט 1 ל-230 תושבים. בישראל באים למשחק כדורגל צופה אחד ל-1,000 תושבים (סטטיסטיקה זאת לקחתי מ-ONE). רבע מהעניין שיש בקפריסין לכדורגל!
במקרה הייתי צריך לאסוף את בעל ביתי ליאור, שיש לו מכון כירופרקטי במרכז "אם המושבות" ממש ממול לאיצטדיון בפ"ת. הייתי חייב לחכות כחצי שעה אז עשיתי סיבוב קטן לראות מה חדש באיצטדיוני הכדורגל בארץ.
שום דבר לא חדש. אותו ליכלוך מסביב. אותם עשבים צהובים מרקיבים בכל פינה. אותה דרך עפר מלאת חתחתים ואבנים וחצץ. אותו אבק כשאתה מתקרב לשערי הכניסה. אותו גרפיטי חובבני ועלוב על גדר האיצטדיון. אותם כבישי גישה שמזכירים כבישי גישה לאיצטדיון בגאנה. הייתי במלחמות שוורים במכסיקו, אך הייתי גם במשחקי כדורגל בערים השונות בהם בקרתי כתייר. ליד אקפולקו ישנה עיר בשם ג´ואלטרינה, אולי 25,000 תושבים. אני לא יודע באיזה ליגה היא משחקת – בוודאי ליגה ג´ או במקרה הטוב ליגה ב´. האיצטדיון שם ל-4,000 צופים נראה כמו פנינה לעומת האיצטדיון של פ"ת, הנראה כחורבה. אז לאיזה כדורגל "עליון" מצפים כתבי העתונים?
בדרך הביתה להוד השרון קיים שלט "כאן יוקם איצטדיון עירוני ותחנת רכבת חדשה". את השלט אני כבר רואה כמה שנים. את תחנת הרכבת התחילו לבנות. אני מקווה שלנכדתי רומי, העומדת להיוולד כל יום, יהיה הכבוד יום אחד לשבת באיצטדיון חדש.
שיחקנו נגד שווייץ. ביקור קטן בגוגל מראה שהיא מדינה עם מספר תושבים דומה לשלנו, עם ליגה לאומית עם ממוצע צופים של 12,200, פי שניים מאשר כאן. בשבדיה, נורווגיה, פינלנד (ואני בטוח שגם במדינות אחרות) ישנם מספר צופים ממוצע פי חמש מאשר בישראל, כשמחשבים את העסק בצורה יחסית (מי שלא מאמין – אתן לו את כתובת הווב בה הוא יוכל למצוא סטטיסטיקות אלה, או לך לגוגל ובקש ATTENDANCE IN EUROPEAN SOCCER.
אז נגד אחת מהמדינות הללו שיחקנו. לרוב המדינה המשחק לא הזיז. איצטדיון של 40,000 היה שליש ריק (בעתונות כתבו שנותרו רק 3,000 כרטיסים – עוד בדיחה מייד אין איזרעאל!) אבל כתב מעריב, אייל לוי, מתלונן ש-"ציפינו ל-4-0 קליל", ותראו מה קרה.
החלטתי לקרוא את ארבעת המאמרים הגדולים אחרי המשחק, של כתבי מעריב הבכירים אייל לוי, אביעד פוהורליסט, רון עמיקם, ואבי רצון. כל הארבעה נמצאים בעתון כבר לפחות 20 שנה, וכמה מהם כמעט 30 שנה. אחרים שכתבו באותו יום כיעקב זיו ויונתן הללי, נמצאים שם אולי אפילו יותר זמן. והארבעה שאני מצטט כותבים וכותבים, ללא כל אחריות, ללא כל יחס לעובדות החיים, ומרביצים משפטים מהגיהנום מתחת לחגורה כפי שבא להם. למה? כי א-י-ן א-ף א-ח-ד המבקר את כתיבתם. ולכן הכתיבה היא עלובה, מבאסת, ומעליבה בני אדם עם אינטיליגנציה מינימלית.
אני לא סתם זורק מילים. הנה ציטוטים מארבעה מאמרים במעריב ביום שאחרי המשחק:
ציטוטים מטורו של אייל לוי:
ציטוט 1: "באנו עם צפיות ל-4-0 קליל". מי בא עם ציפיות כאלה? מי אנחנו שנצפה לקרוע 4-0 את שוויצריה שכל שחקניה משחקים בליגות הבכירות של בלגיה, גרמניה, ואנגליה, ושיש לה מסורת הצלחה בכדורגל הן במונדיאל והן באליפות אירופה?
היה זה הוא, ואבי רצון, ורון עמיקם, ושאר כתבי מעריב (וידיעות) שהכינו אותנו לנצחון קליל של 4-0, ואני בטוח שהיו ישראלים ללא ידע עמוק בכדורגל שהאמינו להם.
וכשה-4-0 לא קרה,´ זה לא בגלל שאין לכתבי הספורט הללו מושג´. הם יגידו לך שהם "צדקו" בנבואתם לנצחון ´קליל´. אם תקשיב להם, "היה צריך להיות 4-0 אם הישראלים ומאמנם לא היו מאכזבים ומפשלים כל כך. כך הם חושבים: "לא היתה כל פאשלה בנבואתנו ל-4-0, אבל מה אנחנו יכולים לעשות אם השחקנים כל כך מאכזבים ולוקחים משחק שהייני צריכים לנצח בו 4-0 ´קליל´ והופכים אותו לבזיון של 2-2 נגד נבחרת סוג ב´ באירופה"?
ציטוט 2: "יו"ר ראש ההתאחדות בכבודו ובעצמו ניפח את הבלון לממדי ענק. "מי זו יוון? מי זו שוויצריה?..אנחנו וספרד באותה מיטה" (באותה מיטה למישגל? אני הייתי כותב ´באותה כיתה´, אילו הייתי מטומטם מספיק להאמין בזה). אני כאן כבר כמעט כחודש. לא שמעתי את לוזון (שאינו אחד מחברי בכדורגל הישראלי!) אומר דבר וחצי דבר על "מי זאת יוון? מי זאת שוויצריה?" כן, הוא אמר ש-"נהיה במונדיאל". אבל כיו"ר ההתאחדות אם ל-א היה אומר זאת היו חייבים לעלות עליו!.
ציטוט 3: "מי אנחנו? מדינה של אפרסק עם פה גדול!" של מי הפה הגדול אם לא המדיה? מי הם הדוברים של המדינה אם לא אייל לוי וחבריו שדיברו על 4-0 ´קליל´? הוא מאשים את הפה הגדול של המדינה, ובזה הוא מאשים את תקשורת הספורט, אנשים כמוהו, ולא אף אחד אחר!
ציטוט מס´ 4: "שווייץ היא נבחרת של עגלים". בא לי להקיא כשקראתי זאת. אני שוב חוזר ומדבר על עתונאי הספורט האמריקאי: אני גר שם כבר 47 שנים. אני קורא 3-4 עתונים ליום. קראתי עתונים מכל עיר שבארה"ב כי ברובן הייתי בכל מיני מאורעות ספורט. אף פעם לא קראתי משפט מעליב, משפיל כזה. מי זה אייל לוי שייקרא לשווייץ "נבחרת של עגלים"? ועוד באחד משני העתונים המובילים במדינה, והוא כתב בכיר! הכתב הזוטר ביותר בעתון המקומי הזוטר ביותר לא היה מעז לכתוב ככה על קבוצה יריבה. אם אני עורך מעריב, אייל לוי מפוטר כבר היום. אבל הוא עושה זאת כבר שנים ואין פוצה פה ומצפצף. רק צעירים כמוכם יכולים להתחיל לדרוש כתיבה קצת יותר אינטיליגנטית והוגנת (ופחות צ´חצ´חית!)!
ציטוט מס´ 5: "הבטיחו לנו הרבה יותר!". מי הבטיח? הראה לי ראיון אחד בו הבטיח קשטן או אבי לוזון, או אחד השחקנים, נצחון! מי ש"הבטיח לנו" היו עתונאי הספורט של ישראל.
ציטוט 6: "הגיליוטינה כנראה תחכה עד המשחק הרציני הבא!". אייל, האם זוהי ´הבטחה´ חדשה או WISHFUL THINKING? נראה כאילו שהיית רוצה גליוטינה כדי להצדיק את כל אלפי מילותיך (ומילות רון עמיקם ואבי רצון) על חרפת הכדורגל הישראלי!
********
ציטוטים ממאמרו של רון עמיקם:
הוא כותב מאמר שלם על "למה אין כאן כדורגל".
ציטוט 1: "אין כאן כדורגל כי בששה ימים ביוני בנינו הרתעה שהאשראי שלה נימשך הרבה יותר מ-40 שנה, עד כדי כך שעשרות אלפי הרוגים לא ממש מפריעים למצרים להציג עד היום את חציית התעלה ביום הכפורים כנצחון במלחמה". הדימוי לוקה בטעם ובחסר, אבל מילא. אני לא קראתי ולא שמעתי ולא האזנתי לאף ישראלי (אפילו ממכם, אנשי המדיה!) שאמר אמש או היום שהיה זה "ניצחון". אז על מה מדבר רון עמיקם?
ציטוט 2: אתה רואה נבחרת ששיחקה ביורו פעמיים ואתה מיד מתחיל לשקשק מפחד". אני ראיתי נבחרת ישראל שמרגע הפתיחה לחמה ולא ויתרה, ושיחקה ללא מורא ופחד משך כל המשחק נגד קבוצה שהיא טובה מאיתנו. היכן הוא ראה "שיקשוק מפחד"? איך הוא יכול לראיין עוד שבועיים אחרי משחק ליגה בו שיחק אחד משחקני הנבחרת? אילו אני הייתי שחקן ניבחרת, ונתתי ה-כ-ל כדי לנצח, ואני קורא איזה ´יורם´ שבחייו לא שיחק כדורגל ובוודאי תמיד ניבחר אחרון כשבחרו קבוצות בנערותו, ש-"שיקשקתי מפחד" לא הייתי מסתכל כלל לעברו! אבל יכול להיות שב-"שיקשוק מפחד" הוא התכוון לתקשורת, ולא לנבחרת, אבל אז חייב הייתי לכתוב מאמר שלם על כך.
ציטוט 3: "על אפינו וחמתנו לא נעלה למונדיאל". אני לא מבין מדוע כל כך הרבה עתונאים ישראלים ממש מקווים שנפסיד. רק כדי להצדיק את מאמרם ש-"אין פה כדורגל"? במשפט זה הוא מגלה את פרצופה האמיתי של התקשורת המודיעה ש-"על אפינו וחמתנו לא נגיע למונדיאל". הוא שכח רק להוסיף מילה אחת, "אמן!".
********
ציטוטים ממאמרו של אביעד פוהורילס:
1. "גאון הקשטן הזה! איך ידע לבחור דווקא באוואט ולא בדוידוביץ´"? אני לא יודע אם הוא יודע את המושג "סגי נהור", אבל זוהי דוגמא מאלפת לציניות התקשורתית! לא משנה מי יאמן את הנבחרת, המדיה תרסק אותו. כפי שעשו לנילסן הדני, המאמן הכי טוב שהיה כאן אי-פעם לדעתי.
2. "שני הגולים משבשים את האמת האיומה (שאין לנו כדורגל)". חבל שהבקענו שניים. אם לא היינו מבקיעים שניים תוך הצגת מלחמה ואומץ בלתי רגיל, לא היה כל "שיבוש" בהחלטתו שאין לנו כדורגל. כמה חבל שהבקענו, אביעד!
3. "אני כבר מזמן לא מאמין בנבחרת הזאת ובמנהיגיה". אז איזה נבחרת אחרת היית מציע כמומחה לכדורגל ישראלי?
4. "ישראל היא נבחרת עמידה כמו קורי עכביש". אני לא יודע למה בדיוק הכוונה, אבל קורי העכביש הם העתונאים שמברברים כבר 30 שנה באין פוצה פה ומצפצף.
5. "שווייץ, נבחרת סוג ב´, עשתה לנבחרת שלנו גרעפס חזק קרוב לפנים והנבחרת התרסקה לחתיכות". שווייץ היא לא ארגנטינה, אבל היא קבוצה אירופאית שכל שחקניה משחקים בקבוצות זרות. הנבחרת שלנו "התרסקה לחתיכות"? אחרי שחזרה נהדר מפיגור של 2-0 משני מצבים נייחים?
6. (הנבחרת) "הכי משפיל שיש". אני לא הרגשתי מושפל כלל וכלל. אני הרגשתי גאה בנבחרת צעירה שראיתי בה פוטנציאל להגיע די רחוק!
7. "הכדורגל שלנו מזכיר את ´קול הרעם´ מקהיר". אני זקוק לעזרה: למה בדיוק הכוונה?
********
אבי רצון:
אני לא יודע מה מקור השנאה שבוערת בו כלפי המאמן (ולכן ההשלכות הן כה שליליות על הקבוצה).
מאמר כזה הורס ומעליב לא קראתי מזמן. במקום שיסתכל ויראה את הטוב שבנבחרת, הוא בורר ומעלה רק נקודות שלדעתו הן שליליות. במקום לתת לנבחרת קצת בטחון ושמחה על שחזרו מפיגור של 2-0 להשוות את המשחק, ולעלות על המטוס בדרך למולדובה עם קצת שמחה בלב ורגש של בטחון, הוא רק קורע וקורע, מבטל ומרגיז.
אני מקווה שהתקשורת הישראלית ברובה רוצה שנהיה במונדיאל. אם כך גם לה ישנו תפקיד: להדגיש את החיוב. לדבר על הדברים הטובים. וכמובן לבקר מה שיש לבקר. אך מקריאת ´מעריב´ של אתמול היתה לי הרגשה שיש כאן מין עתון ´אנטי כדורגל ישראלי´. במקום שיעזור לנבחרת, הוא רק הרע לה.
היחידי בכל עתוני אתמול והיום עם מסקנות הגיוניות היה יוסי בניון. הוא אמר בראיונות לעתונים הרבה ממה שאני כבר אמרתי: מי אנחנו? איזו שהיא אימפריה כדורגלנית? מה פשר "האכזבה" מ-2-2 נגד נבחרת אירופאית בעלת נסיון? למה לא להדגיש את עובדת החזרה מ-2-0 במקום לבקר את הדברים הגרועים? מדוע לא לתת לנבחרת ´הרגשה טובה´ לפני הטיסה למולדובה?
********
מנחם, אתה צריך לדעת, שלצערנו יש הרבה ישראלים שלא אוהבים לפרגן לישראלים אחרים. אחת הסיבות היא "סגירת חשבונות מקומיים קטנוניים" עם מאמנים , עסקנים ושחקנים. העיתונאים האלו שורצים ושולטים בביצה המקומית ואין פוצה פה ומצפצף. אין לזה אח ורע במקומות תרבותיים בעולם.
אני לא יודע מי בכלל עדיין קורא את העיתונים שהזכרת ? אני מזמן הפסקתי.סיקור הספורט איך שהוא עכשו, דומה מאד לסיקור החדשות הפוליטיות והפליליות, מפציצים אותנו בדברים השליליים בשפה בומבסטית ועילגת ללא עומק ומחשבה.
לסיבום, רמת הכתבים בעיתונים – צהובונים – האלו מתאימה לרמת הקורא הממוצע. בעידן האינטרנט, בעלי העיתונים מנסים לשרוד בכל דרך אפשרית. רכילות וירידות על אנשים ידועים כנראה עדיין מוכרים עיתונים, והעיתונאים מספקים את הסחורה "הרצויה."
כמה מילים לגבי המשחק עצמו. השוויצרים הם פחות או יותר ברמתנו. הרי שיחקנו איתם במוקדמות אליפות אירופה האחרונה. הם עלו בפער הפרש שערים, בלבד, עלינו. הליגה אצלנו רק התחילה החברה לא ממש "בפנים" עדיין. הנבחרת שיחקה עם רצון עז לנצח . חטפנו גולים יפים ממצבים נייחים. לא נשברנו, וזה מראה על רוח טובה בנבחרת, ולריאייה התוצאה, שמשקפת נכון את השיוויון ברמת הנבחרות .
איני בעד צהובונים, אך כיצד אתה מגדיר את רמת הקורא הממוצע?
נראה לי שהמשפט על רמת הכתבים…..מתאימה לרמת הקורא הממוצע, קצת לא לענין.
למגיב האלמוני ,לדעתי, בזמנו, בשנות ה60 וה70 מעריב היה עיתון די טוב בהשוואה לידיעות אחרונות, שתמיד היה יותר צעקני ופשטני.
יש הרבה קוראים נבונים – כאלו שיודעים לנתח מצבים ולהגיע למסקנות נכונות בעצמם – שנאמנים לעיתון ולא עוזבים אותו אפילו אם רמתו ירדה, והרמה ירדה לצערנו, על זה אני חושב אין ויכוח. במקום שמעריב יסחוב למעלה את ידיעות קרה ההיפך.
רמת הקורא הממוצע בעיתונים אלה – הייתי מגדיר אותה כרמה של קורא שלא חושב עצמאית מספיק אלא בולע ומאמץ כל מה שמלעיטים אותו. הכוונה שלי היא כמובן כללית, בנושאים שונים שהעיתון דן בהם. במקרה שלנו, דיברנו בסך הכל על משחק כדורגל, ומי שראה את המשחק ומבין כדורגל יכול לנתח נכון ולבד מה קרה.
הנבונים והנאמנים שהזכרתי הם לא האחוז הארי בין קוראי העיתונים הללו.
לזכותו של מר מנחם לס יאמר שבאמת הוא היה כתב ספורט יוצא מן הכלל.
אך כעתונאי אסור לך להעביר ביקורת שלילית,על כתבי ספורט אחרים. מהיכן אתה מצליח ויש לך את הכוח לזרוק כל כך הרבה זבל,על אנשים שאינך מכיר.?קצת דרך ארץ.קצת נימוס.קצת חינוך.
האיגו שלך יחסל אותך בסוף .וכן את האתר המקסים הזה. חזור לאותו מנחם שאהבנו.חבל על הבזבוז.
הדבר היחיד שיכול לחסל אותי הוא הניסוי בשוויצריה היום. הניסוי הפך להובי שלי ולמדתי עליו די הרבה. התקווה (וכל המדענים בניסוי טוענים שזה דבר עם 100% בטחון) היא שכל "החורים השחורים" הקטנטנים שייווצרו "יאכלו את עצמם". אחרת עוד כמה שעות אתה, ואני, והאתר הזה, וכל היקום, יהפכו ל-"שום דבר". ובעוד 2,000,000,000 שנה יהיו מין ייצורים חדשים שינסו למצוא מה זה היה "השום דבר".
בקשר לעתונאים:
אם לא קראת, אז ציטטתי לך: כתב בכיר כתה "נבחרת שווייץ היא נבחרת של עגלים", וכתב בכיר שני כתב "שוויצריה עשתה לנו גראפס בפנים".
איך אפשר שלא להגיב למשפטים אינפנטיליים כאלה בשני העתונים הגדולים במדינה?
"אנשים שאינני מכיר"? אני גידלתי את כל אלה שעליתי עליהם כי כנראה נכשלתי במה שעשיתי.
אני מכיר כתבים אלה כבר 30 שנה ועבדתי איתם שנים על גבי שנים.
פשוט החלטתי שמישהו חייב להגיד משהו על כתיבת זבל כזאת. אבל אין פוצה פה ומצפצף. אז לכן החלטתי לכתוב את מה שכתבתי באתר
HOOPS.CO.IL
שכל הכתבים הללו קוראים "בחסוי". אני לא קורא בשום מקום אחר ביקורת על הכתיבה הקלוקלת הזאת. אולי ישראל היתה צריכה שיבוא "דוד זקן" מאמריקה הרגיל לקרוא מאמרי ספורט מעתונאים גדולים, ושיצביע על הדרק שבכתיבת הספורט כאן.
אתה כותב "כעתונאי אסור לך…". אני כבר 10 שנים לא עתונאי. אני אזרח ישראלי-אמריקאי בפנסיה המצפה כל רגע להולדת נכדתו רומי, כאן בהוד השרון!
לפי שעוני יש לנו שעתיים לנשום את האוויר הנפלא של חוף בת גלים לפני שהכל ניגמר!
ENJOY YOUR LAST TWO HOURS!
מנחם (הקטן)
נכון, מנחם היה אחד מכתבי הספורט הטובים והציוריים ביותר שכתבו לעיתון בישראל בכל הזמנים. חבריי ואנוכי בתוכם – ילידי 1947- לא נשכח את התיאורים המוחשיים ממשחקי הנ.ב.א. בארה"ב שמנחם שלח לעיתון הספורט של אז -1960 ,1961.
לא היו תמונות משם, אבל אנחנו יכולנו "לראות " את המשחק דרך תיאוריו וניתוחיו. התאהבנו בליגת ה- נ.ב.א. בזכותו של מנחם לס. גם זה תפקידו של כתב ספורט, לשים דגש על החיובי והטוב שבספורט, כדי להלהיב ולחנך את הדור הצעיר לגישה נכונה לספורט ולחיים בכללותם. בזה חלק מן הכתבים העכשוויים שלנו לוקה בחסר, לעומת מנחם שהצטיין באמור.
בהקשר לביקורת שמנחם מעביר על כתבי הספורט לאחרונה. קודם כל, הוא כבר לא כתב פעיל ,וזכותו לכתוב להעביר ביקורת. שנית, אין לזה קשר אם הוא מכיר את הכתב או לא. המדד היחידי הוא : האם הביקורת נכונה, או לא ? מאחר ומנחם תמיד מביא ציטוטים, לפני הכיסוח שלו, אנחנו אלו שצריכים לשפוט אם הביקורת השלילית מגיעה לכתב או לא. לדעתי ,אחרי שאני קורא בפרטים, ברוב המקרים הוא צודק.
דרך אגב, מנחם גם העביר ביקורת חיובית לגבי כמה מן הכתבים, לדוגמא, על ד"ר גלעד ויינגרטן הפרשן הוותיק באתלטיקה, על בוני גינזבורג, ועוד. ד"ר גלעד ויינגרטן הוא באמת מבין גדול באתלטיקה. בעצמו היה, בזמנו, אלוף ישראל בקפיצה לרוחק, 7.40 מטר פלוס, אם אני לא טועה, ובנוסף יש לו תואר שלישי בפיסיולוגיה של ספורט. הוא גם מדבר בשפה עברית רהוטה, ונהיר לשומע, שפרשנותו מבוססת על ידע וניסיון רחב בתחום. לעומתו, ההתלהמות, לפעמים, ההצהרות הבומבסטיות , שחלקן מופרך לנגד עיננו כעבור דקות, השטחיות והשפה העברית הדלה, ולעיתים הקלוקלת, תכונות המצויות בין חלק מן הכתבים הנוכחיים, בוודאי ראויים לביקורת שלילית נוקבת.
לסיכום, כל אחד בתחומו צריך לשאוף למצויינות . אם הוא לא מסוגל, או לא מתאים, שיפנה את מקומו וימצא לו עיסוק אחר. במקצוע שאנו דנים בו, יש היום כאלו שלא מתאימים כלל, אחרת לא היינו עוברים לערוצים זרים בצפייה באולימפיאדה, את אלו צריך לפטר. לא כל ספורטאי לשעבר יכול להיות כתב , שדר או פרשן, כמו שלא כל בעל קשרים יכול להיות כזה. תנו כבוד למקצוע. מנחם לס תורם רבות לאפשרות לשיפור בביקורתו הבונה.
כתבתי את "ביקורת בונה", היום, לפני שראיתי את תגובתו של מנחם על הביקורת עליו. אני שמח שהוא הקדים אותי בתגובה.
דרך אגב, מנחם ואני עדיין לא מכירים אישית ממש. הוא לא חבר ילדות. אני צעיר ממנו בעשר שנים לערך.הגנתי עליו נובעת ממסקנות דומות שהגעתי אליהן לפני שכתב בנידון.
אני מציע שנחזור ונכתוב עוד על אפיזודות וזכרונות מבת גלים כי זה הנושא שלנו.
בקשר למאיץ בשווייץ והחורים השחורים , עדיף שראש העיריה שלנו יסתום קודם כל את החור השחור בצינור הביוב שהזרים את תוכנו לחוף בת גלים לאחרונה.
אוקיי. שרדנו. עדיין יש חורבת קזינו!
אבל אני עוד לא הייתי מתחיל לרקוד בשרידים של קפה גינתי.
הרי המאיץ בשוויצריה רק התחיל לירות פרוטונים זעירים במהירות עצומה. החלק השני הוא לירות פרוטונים בכיוון הנגדי באנרגיות עצומות.
כולם מחכים להתנגשות בין הפרוטונים הבאים מצד שמאל של התעלה לבין הפרוטונים הבאים מהצד הימני של התעלה.
מההתנגשות הזאת מקווים למצוא את החלקיק החסר ש(היגס) שכולם מחפשים, החלקיק שיוצר מסה ואיתה כל היקום.
אם הצנגשות אחת תיצור "חור שחור" שלא יבלע את עצמו, אזי הוא "יבלע" את כל היקום במיליונית השנייה.
יש לנו עוד עשר שנים לחיות עם ההתנגשויות הללו, בתקווה שאף אחת לא תתנהג כמו שתיכננו, וככה תוריד את כולנו שאולה…
מנחם, מה היא הבנתך לגבי מה זה "חור שחור"?
יש לי הרגשה שכל הבת-גלימים במתח בגלל THE LARGE HARDON COLLIDER, המאיץ שהתחיל לפעול במעבה האדמה מתחת גבול שוויץ וצרפת, וזאת הסיבה שלא כותבים באתר.
יתכן באמת, כך גם המדענים אומרים, שיווצרו חורים שחורים קטנים ובלתי מזיקים שיתאדו מייד. נקווה מאד מאד שהם צודקים, כי אם לא …. שלא נדע.
הנחמה היחידה, אולי, תהיה שנוכל לבנות את בת גלים מחדש, איפה שהוא. אז תשמרו את התמונות ומפת הרחובות.
למי שבאמת דואג, אולי כדאי להפסיק כי זה לא בשליטתנו. אצלנו בעבודה יש בחור אחד שלא מפסיק לדבר על זה ונראה עצבני להחריד. הוא הגביר את צריכת הסיגריות שלו בכפול. יוצא, מעשן ונכנס וחוזר חלילה,ופשוט לא יכול לעבוד. אחרים וחזקים ניסו למנוע את הניסויים האלו דרך בית משפט ולא הצליחו.
מי שמאמין באלוהים, שיתפלל אליו שיהיה טוב. אם חס וחלילה אלוהים יתרגז כי האדם הקטן והחצוף מנסה לחשוף את סודותיו , או אז לא יעזור
לנו דבר.
נסיים בתקווה " שאף אחת (מן ההתנגשויות הללו( לא תתנהג כמו שלא תיכננו …. תיקון קטן למשפט הסיום שכתבת, מנחם.
עדיף, ….שלא כמו שתכננו….
ראש השנה מתקרב וזה הזמן לאחל לכולנו שנה טובה,שנת בריאות ואושר והרבה נחת מכולם לכולם.זכרונות מההכנות לחג עלו במוחי ונזכרתי במנהג התשליך שהיו עורכים על שפת הים.נזכרתי בשוחט שגר ליד הצריף של התנועה איך לפני יום כיפור היתה המולה בסביבת ביתו,וכהנה וכהנה,אשמח להתענג על סיפורים ווזיכרונות, כתבו,ספרו ונספר לנכדים ,העיקר שתהיה שנה טובה…..
אני מעדיף אפילו לא להיזכר בשוחט ששחט תרנגולות לראש השנה ליד ביתו של ד"ר פרזס. אני זוכר שפעם דודי ביקש שאקח תרנגולת לשחיטה. הייתי בן 11 או 12. השוחט מלק את ראשה בתנועת סכין אחת. דם ניגר לכל עבר. הסתכלתי על התרנגולת חסרת הראש וכיצד היא קופצת ונעה אולי דקה שלמה בלי ראשה.
משום מה מראה זה וזכרון זה נישארו איתי עד היום.
צביקה, אני לא פיסיקאי, אבל עד כמה שאני יודע "חור שחור" הוא נקודה קטנטנה, אולי אלפית של ראש סיכה, שנאגרה בה אנרגיה במסה אדירה (אדירה כמו שבביליון שמשות – מהמילה שמש) וכשהיא מתפרצת, היא בולעת כל מה שקיים.
אבל אני לא בטוח שזאת התשובה הנכונה לחלוטין.ה
The Haifa Paper,had article on september 1st
A group of investors from Tel-Aviv,bought Margolin 33,near the beach.
They paid $1.000.000 for the Churba,
and will renovate it.
They will build in the front, a low building 2 floors,4 apartments and in the back,
four floors with 12 apartments.
Good new for Bat Galim.
The Haifa Paper,had article on september 1st
A group of investors from Tel-Aviv,bought Margolin 33,near the beach.
They paid $1.000.000 for the Churba,
and will renovate it.
They will build in the front, a low building 2 floors,4 apartments and in the back,
four floors with 12 apartments.
Good new for Bat Galim.
In the time of the Tzena-when we had shortage of meat ,my father Yoseph Chass,was raising chickens,ducks,geese ,also a few turkies in our back yard.
He also raised doves.
On Fridays he took to the shochet,2 chickens,or doves…and the shochet killed them,MY COUSIN MENACHEM TOLD THE PROCESS..
I always hated to go with him,felt sorry for them,they were our pets.
את כל החדשות על מה שקורה בבת גלים אני שומעת
ממך,אני שמחה לשמוע שיתחילו בשיפוץ הבית מול הברכה,ואולי גם ימשיכו הלאה.מאחר שאני רתוקה לבית ולבית החולים אחרי חאונה שבה ריסקתי את המרפק השמאלי.אני שמחה שלמדתי להשתמש במחשב."יותר טוב מאוחר מאשר בכלל לא"
בהזדמנות זו אני מאחלת לך ולמשפחתך ןלכל החברים המתכתבים באתר הזה שנה טובה ותמשיכו עם
הזכרונות והספורים .עוד פעם
שנה טובה שנת שלום
רציף פנחס מרגולין 33 לא נמצא מול הבריכה, אלא מאחורי "מיסעדג".
חבל מאד שאלה שקנו את הבית לא משפצים אותו ומחזירים עטרה ליושנה. אני בעד שימור עתיקות.כל כך הרבה תמונות צילמתי שם את בני על המדרגות של הכניסה המשגעת של הבית.
במקום זה יבנה בנין מודרני עם הרבה דירות. מה לעשות שמי שקונה היום נדל"ן מצפה לעשות ממנו כמה שיותר רווחים.
אם מסתכלים מהקזינו לבית הגדול של משפחת חס (היכן שפעם היה קומפנייץ והיום מיסעדג) הוא מספר 29. מימינו הבית בו גרו שתי משפחות חס (ואמי ואני התגוררנו שם גם כן) הוא מספר 31. מימינו, הבית שפעם גר בו צ'נגרי, הוא מספר 33
רומי סירבה לצאת, אבל כשיצאה, היא יצאה בגדול!
נולדה לסיגל הבוקר ב-11 בביילינסון ואני זז לשם עם גייל הנכדות דריה ואמי עוד מעט!
זאת הנכדה ה-5 שלי (ביולוגית). לגייל זוהי נכדה (נכד) מס' 14 (ובנוסף 3 ניניה!)
ה
מזל טוב להולדת הנכדה החמישית,זה הריבית שלנו
והאושר הכי גדול שלנו,
לקראת השנה הבאה עלינו לטובה אני מאחלת לכם
שנה טובה ומאושרת.
אנו צוות ההפקה של הסרט שמחים להציג בפניכם את הסרט . ושוב תודה לכל מי שעזר ותמך לאורך כל הסרט ובמיוחד מאיר שור , דיויד מרגוליס , עוזי אברהם ועוד רבים וטובים( ראו את הקרדיטים בסוף הסרט) . הלינק לסרט באתר flix: http://www.flix.co.il/tapuz/showVideo.asp?m=2838160
טיפ: להריץ את הסרט רק אחרי שכולו ירד
רחל רוזנבלום , שרה שטרייכמן , יוסי לוי
בתאריך 28/10 בשעה 17:00 יוקרנו כל הסרטים שהוגשו לתחרות כולל הסרט "בת גלים – סיפורה של שכונה" – שזכה בפרס ציון לשבח . כולם מוזמנים
סרט נפלא הנותן ביס מלוח מבת-גלים שיש בו כדי להמתיק את הזכרונות הבלתי נשכחים.
מרגוליס כהרגלו גנב את ההצגה ולכל העוסקים במלאכה יישר כח וקדימה בת-גלים לדורותיה.
כל הכבוד. כל הכבוד. כל הכבוד.
סרט ביוגרפי ממש מעולה!
(אבל הייתי היום בבת גלים ולצערי היא נראית טוב יותר בסרט!)
יש יש, למרגול-יס הפילם סטאר מגיע לך יאס ענק מכל הילדודס
בשבילי אתה כוכב שנולד מזמן וראוי לשבח גם עכשיו.
בנוגע להערתו הנכונה של מנחם מה שחשוב שבתודעתנו חלומותינו וזכרונותנו בת גלים תשאר האחת והיחידה כל השאר לא בשליטתנו ויכולתנו שהדור של היום יעשה אם ירצה להופכה לפנינת חמד כפי שהיתה באותן שנים עליהן אנו כותבים ומתרפקים.
לא הצלחתי להכנס לסרט על בת גלים.
האם אפשר לקבל הסבר איך לעשות זאת?
תודה מראש
לחצי עם האמה בעדנה ובעדינות על הלינק המצויין בכחול במסר של יוסי לוי מעט למעלה והנה זה פלא תוכלי לחזות בעונג בסרטון.
צפייה נעימה
תגיעי לאותן תוצאות ,אגב תמיד תוכלי גם לקבל עזרה מעלמה שגרה ברחוב השדרות בבית בונשטיין
שמשום מה נעלמה לה
תודה על העזרה.
הסיבה כנראה שלא הצלחתי להכנס לסרט היא תקלה כלשהיא.
בכל אופן, הסרט מחמם את הלב.
יישר כוח.
enjoyed very much the short movie, of course the star being David Margulis… brought lots of memories…
Shana Tova to all
Ari Lei and Asia
ידידי הבת-גלימים שלום.
בפרוס השנה החדשהאת כנפיה עלינו ברצוני לאחל לכל אחת ואחד מכם שנה טובה ומבורכת שנת בריאות ופרנסה טובה שנה שבאה כל מיאלות ליבו של כל אחד מכם אכן יתגשמו
במישור המדיני שיהיה שיפור בכלכלה שתוקם ממשלה חזקה אשר תוכל לקבל החלטות קשות בעם צריך ושתפעל בראש ורישונה להחזרת גלעד שליט לחיקינו ולביתו. התביא שלום עם שכנינו תקדם פויקטים לרבחת כל הציבור בישראל ממשלה שתטפל במגזרים החלשים ושנראה יותר דברים מדיבורים
הן במישורהרחב עם העולם והן במישור הארצי.
ולשאר תושבי עירנו שתיה שנה טובה ומבורכת בריאות ופרנסה וראש העיר הנבחר שידאג לכל שכבות האולוסיה בעירקידו שכות נכשלות בעיר
שיפור בשרותים הנתנים לאזרח ועוד ועוד
ובקיצור שנה טובה ומבורכת בריאות ופרנסה
ל כ ו ל ם
ממני דיויד[מרגוליס] מרגלית.
אקי ידיד שלום.
מדפדוף באתר נוסטלגיה של בת גלים נודע לי כי אביך הלך לעולמו ולכן בעת הזאת הרשה לי להביע את מלוא תנחומי לך ולמשפחתך אין הרבה מילים בעת הזאת אלא שלא תדעו עוד צער
ויש אומרים כי המות הוא חלק מהחיים
אז שוב קבל את השתפותי בצערך ואת כל התנחומים
ממני דיויד[מרגוליס] מרגלית
MAZAL TOV TO MEACHEM AND GAIL.
Glad to read in ioram melcer column,that your daughter Efrat,
gave birth to a baby girl—
Romi.
לכל הבת גלימים באשר הם.
שנה טובה ומתוקה לכם. שנת בריאות ושלום לנו ולכל עם ישראל.
מאחלים אילנה מושיק וכל שבט מולכו.
שנה טובה ומבורכת
שנת שגשוג והשגת יעדים
שנת שלום ובטחון
לכל הבת-גלימים בארץ ובחו"ל ולכל בית ישראל !!
לפני שעות מספר חזרתי מההופעה הבלתי רגילה של פול מקרטני בת'א,לא הצלחתי לעצום עין עד רגע זה מחמת ההתרגשות שאחזה בי ומצאתי לנכון לשתף את בני השישים פלוס מבת-גלים הנמנים עם דור הסיקסטיז של אותם ימים.
כדי לנסות להעביר את עוצמת החוויה אומר שזה היה "פיצוץ נוסטלגי סינטמנטלי" בדומה למפגש בת-גלים אשתקד,להימצא עם אלפים מבני גילנו ולשמוע את השירים ההם מפיו של מקרטני במיטבו שהוא פחות או יותר שייך לבני דורנו ומשתייך לחבורת הביטלס שכה השפיעה על טעמינו חיינו ותפיסת עולמינו זה מה שחולל הערב החד פעמי הזה.
היתה תחושה של המצאות במנהרת הזמן שהעבירה אותי ורבים נוספים לשנות השישים שהיו ואינן עוד. כולם שם שרו את השירים ודמעות של אושר ערגה וזכרונות זלגו יחד עם אגלי הזיעה על פניהם בקונצרת החמים והמרשים של הצעיר הנצחי פול מקרטני בישראל.
בנימה חוויתית ואופטימית זו אני מבקש לאחל לכל הבתגלימים באשר הם שנה – טובה אל תאפשרו לעתיד הבלתי ידוע להעיב על העבר הנפלא והידוע שהיה מנת חלקינו בבת-גלים.
היטבת לתאר את אשר היה YESTERDAY
בפארק, אין ספק שזה היה פיצוץ אדיר כלשונך.
גם אני סבתא רוחל'ה הייתי בין ההמונים וחשתי את הדמעות זולגות על קמטי פניי בסערת הרגשות נוכח השירים עליהם גדלנו אהבנו וחלמנו.
מי יתן ושירת חיינו תמשך
שנה טובה ומתוקה לכולם
זהבה, התבלבלת. סיגל ילדה את רומי בהוד השרון. אפרת גרה באטלנטה.
גם אני הייתי במקרטני . איזו חווייה אדירה! לפני שנתיים-שלוש ראיתי אותו גם באולם ענק במיאמי, אך אין להשוות כלל בין האווירה כאן ושם. כאן הרגשת ממש 'ביטלס'. כל הכבוד לקהל הישראלי, אפילו לצעירים בני 15-25 שישבו לא רחוק ממני וידעו את כל השירים!
הוא עדיין כוכב ענק!
לפני כמה ימים הלכתי לדוג בבת גלים. משך שעתיים לא דגתי שום דבר. לפני 60 שנה לא היה דבר כזה לשבת עם חכה שעתיים ולא לדוג שום דבר!
שנה טובה לכולם!
גייל ומנחם
בספר דניאל נאמר "אשרי המחכה ויגיע" על אחת כמה וכמה כשמדובר בדייג באמצעות חכה.
יחד עם זה בספר מבוא לגימלאי הצעיר המתחיל בפרק העיסוק לשעות הפנאי מומלץ לצאת לשובר הגלים הקרוב להשליך חכה להתעלם מהדגה והשעה לתת למחשבות להפליג למחוזות אחרים משהו כמו ימי הביטלס העליזים ואז יצוץ הרעיון ויפול האסימון באיזו מסעדג כדאי לסעוד שם מכינים דגים על הכייפק נטולי עצמות שלא תחדור חלילה אחת ממזרית קטנה וחצופה בין שן 16 ל-17 ותשבית את השלווה.
אחרית דבר מנחם היקר בימים טרופים אלה כאשר הכדור מתחמם הקרחונים מפשירים וכל המומחים מהלכים איימים מי אנחנו שנלין על העדר דגים בחופי בת-גלים הבה נקווה שתהיה לנו שנה טובה ושנזכה לשבת בעונג על המזח ולשרוק למי שנותרו שיניים בפיו "ציפ ציף מעל הרציף" שנה טובה ומבורכת לך מיסטר מנחם הצ'יף המצפצף על הכל מכל ותמיד תמיד נשאר נאמן למקור להלן מנחם שידו בכל והידע שלו מעל הכל…סחטן עליך
אתה הדוגמה לכך שאפשר להיות בגיל קשיש ישיש מחובר בטבור לילדות ולהמשיך לחיות את המאויים והחלומות ללא לאות ,או בלשון הכדורגל "לגלגל ולבעוט בכדור כל זמן שישנה רגל" קדימה מכבי בת גלים
היי, בן צבי, (זכריה?) אני לא כזה "קשיש". בספורטק של הוד השרון שיחקתי אתמול אחה"צ שלוש על שלוש עם צעירים טובים, ולא ביישתי את בת גלים! הזריקה
SET SHOT
מ-6-7 מטרים עדיין ניכנסת
בקשר לדייג, דגתי עם חכה אמריקאית מודרנית (עם גלגל (
שהבאתי הנה (שיהיה…) ואולי זאת היתה הצרה. הדגים בבת גלים רגילים רק לחכות מבמבוק!
אתמול היינו בהצגת "כנר על הגג" בבית ספר העממי של אמי (היא בכיתה ג'!). אמי היתה ממש חמודה בתור ינטל!
אבל לר זאת הנקודה (למרות שנהניתי מאד מהרמה של הילדים הללו מהעממי – זאת היתה הצגה לכבוד ראש השנה וכל ההורים היו מוזמנים)
הנקודה היא שהסתכלתי על המורות: צעירות, חתיכות, כמה מהן עם מכנסי ג'ינס קצרות. למה לנו לא היו מורות כאלה?
(אולי מוטב ככה, כי מי היה יכול ללמוד כשיש לך מורות חתיכות וסקסיות כאלה?)
ראשית אני מתנצל ע'כ שכוונתותי הטהורות לפרגן לך הובנו שלא כהלכה .
שים לב למידע המדוייק הבא :
בוגרים נקראים "זקנים" או "קשישים" בהגיעם לאמצע שנות השישים לחייהם,בניגוד לשלבים מוקדמים יותר בהתפתחות האדם הרי שהזקנה היא דבר אינדבדואלי ודיפרנציאלי השונה מהותית מאדם לאדם…ואתה מנחם יוצא דופן מובהק.
ישיש וקשיש הן מילים זהות לאותה משמעות, ישיש בעברית, קשיש המקבילה בארמית.
הנה לך מנחם הסבר בקשיש בעברית ובנוסף אני מבקש לאחל לך אריכות ימים ואיכות חיים.
ועוד גילוי נאות גם אנוכי ישיש קשיש המייחל להיות "צעיר" מלא מרץ כמוך.
פול ניומן שהיה אחד מגיבורי המסך של ילדותינו הלך לעולמו בגיל 83
לא נשכח אותך ארי בן – כנען השחקן מאקסודוס.
הסרט האלמותי שחלקו הוסרט בחיפה.
עצוב עצוב
פול ניומן המנוח חץ פילח את ליבי
במהלך חיי כיכבו שני פבוריטים בחלומותי הרטובים
פול ניומן הטוב והנחשק ומרלון ברנדו הרע והמחוספס ועכשיו חלומותי נותרו מיותמים אבל !!!לא אלמן ישראל מציאות חיי טובה שבעתיים עם בעל נפלא המשחק יוצא מהכלל בסרט האמיתי של חיי
ומה בקשר למנחם לס ???
הוא תמיד רטוב!!!!!!.
מופיע מביב השופכין פולט ונעלם לתהום הנשייה
שתהיה לך שנה טובה מר עכברי הפחדני חסר לך
במות של טוקבקים ? אנא שחרר אותנו מנוכחותך
לכל החברות והחברים הממשיכים
לשאת בליבם את מורשת בת – גלים
שנה -טובה
לעודד [ סלצקי] סלע .
ובני ביתו שלום זה אתה קראתי את ברכתך לשנה החדשה והרי לך תגובתילבכרתך שתיהי השנה הבאה עלינו לטובה שנה של ביראות ופרנסה כי עם היתר נתמודד מה שלום אחיך רמי תקוה אני שהכל בסדר אצלו וכאשר תיצור עימו קשר מסור לו דש חמה ממני וכן ברכות לשנה החדשה
שלך בידידות אמיתית
דיויד[מרגוליס] מרגלית.,
ליורם אלוף הסקטים, האופניים השחיה ובעל החיוך הרחב והנפלא שמענו בשמחה על היותך בארץ
וזו לכשעצמה בשורה מעודדת עם תקווה, מי יתן ותהיה לך שנה -טובה עם המשך החלמה ורפואה שלמה
אמן ואמן הרבה נשיקות וחזק ואמץ.
לדויד מרגוליס האחד והיחיד
המשך להחזיק את הלפיד עבור כולנו בבת-גלים
השתתפותך בסרט חיממה את הלבבות והזכרונות
לעודד סלצקי לך ולכל משפחתך ובמיוחד לאמך זהבה, ברצוני לאחל שנה טובה ומבורכת בבריאות ואושר.ולזהבה מתנצלת שלא התקשרתי אישית.אני נמצאת בהחלמה לאחר תאונה ומבטיחה שאתקשר כאשר אחזור הביתה. בתקוה שהשנה הבאה עלינו לטובה תהיה יותר טובה.
לנעמי דרור ומשפחתו!
ברכות לשנה החדשה,שמעתי שיורם היגיע לחג אנני בטוחה שהוא זוכר אותי,תמסרו לו ד"ש ממני.
אני מברכת אתכם בשנה טובה בריאות ואושר.
קודם כל שנה טובה לכולם – העקר שתהיה שנה בריאה – אמן!! הצטערנו לשמוע מרים שעברת תאונה ומאחלים לך הבראה שלמה ומהירה – ותודה עבור הברכות גם ליורם – שאכן עשה אתה החג בארץ עם המשפחה וכולנו מאושרים!
לעודד תודה עבור הברכות גם ליורם – ומסור ד'ש חמה ומיוחדת לאמך זהבה – שאותה אנחנו ממש מעריצים כבר שנים!!
שוב שנה טובה וכל טוב
נעמי ודרורי
יורם השמיע קול!!
ד"ש לכל המשפחה.
אני מודה לכם מקרב הלב על הברכות
ומאחלת לכם הרבה שנים טובות ואיכותיות
בת-גלים ואנשיה הם עבורי מקור השראה
וזכרונות נפלאים .
לזהבה [סלצקי] סלע.
זה אתה חזרתי מהעבודה וקראתי את ברכתך הקטנה ואכן מצאתי לנכון ךלאחל לך באופן אישי חג שמח שנה טובה בריאות ועריכות ימים נחת מהנכדים ושאר בני המשפחה
שלך כתמיד בידידות
דיוד [מרגוליס] מרגלית.
בזמן היותי ילד בבת גלים נהגו לעשות את טכס התשליך באזור החומה בסמוך לקזינו ,משום מה אותי הטכס הנ'ל הפחיד
האם גם כיום זה נעשה באותו מקום או שאימצו מקומות אחרים, שנה טובה
תשליך זו תפילה ולא טכס הנאמרת ביום הראשון של ראה'ש אחרי תפילת מנחה על גדה של נהר או שפת ים ו\או באר מים לעת מצוא ובמקום שממנו ניתן לראות מקומות אלו.
התפילה נקראית כך בשל הפסוק "ותשליך במצולות ים כל חטאתם " התפילה לקוחה כמדומני מספר מיכה
בת-גלים כמובן נמצאית במקום אידיאלי לקיום תפילה ומנהג זה.
שיהיה לך ולכל החברים גמר חתימה טובה
The custom is: to throw bread crumbs into the sea,or runing water.
The bread crumbs are a symbol for our sins.
We ask God to cleanse us from our sins.
אין משליכים פיזית מאומה הסימבוליקה מעבר לתפילה שזה העקר היא הכנסת יד לכיסים וכאילו משליחים,המנהג הוא רוחני בלבד, יתכן שהתבלבלת במנהג ביעור חמץ שזה בפסח
לכל הבתגלימים באשר הם
שנה טובה ומתוקה לכולם.
ולך זהבה סלצקי אריכות ימים.
מאחלת משפ-(מרום) מילצינסקי אסתר ואיתן
כמה בתי כנסת ישנם בבת גלים ואיפה חוץ מזה
האם הילדודס שם "נלחמים" בחגים בזנזלך או שיורים באקדחי לייזר ? רק אל תפתיע ותגיד שהם משתתפים
רק בתשליך
חתימה טובה וקדימה מכבי בת גלים
עזוב אותך מזנזלך בחגים ,אתה זוכר איך היינו מורידים עם ז'רז'רה וצילצל את פרי השחורים המתוקים מעצי הדקל התמירים באזור של בית כספי ?
ואיך חיסלנו את כל הגויאבות בחצר ההיא ברחוב נהלל שאלוהים יסלח לנו והרימונים מפינת גן אנ'לא רוצה להזכיר מעשים שעוד לא חל עליהם חוק ההתיישנות ואתה מדבר על זנזלך זול זיין מיר גיזונט אונט שטארק רק חסר לך שבתור פרנק אסלי שכחת אידיש , יא שמשי שתהיה לך ומשפחתך המורחבת חתימה טובה תרים טלפון נשמה אני מת לשמוע אותך בייי ביי
שראי נישט דה קינדר היירט"
אם אני שכחתי אידיש ? דחיל רבאק איך אפשר טחנתם לי את הראש עד דק , בגלל זה עד היום אין אצלי ארוחת חג בלי גפילטה פיש חריין וצימס עם סוכר למעלה וכדי לא להקיא מיד אני דוחף חריימה חריף מבית אמא ,מהקלופס נגמלתי מזמן. בקשר למעשי הקונדס בחגים שלנו בבתגלים כמו שציינת עוד לא פתחו את הארכיונים כדי לספר הכל בשנת 75 למדינה יוסר הטאבו, בינתיים נשאיר אי אלו סיפורים בחזקת חסמב'ה
מאז הקריסה הפיננסית קולו של מנחם נדם האומנם ?
יאללה מנחם צא החוצה תהיה אופטימי הערב
החליטו לתת אקמול לצונאמי זה חייב לעזור
אחרת אלוהים ישמור, גם על הפנסיונרים בפלורידה
מרחפת עננה ,הוי אמריקה אמריקה גרמת פנצ'ר
לכדור והגלובליזציה עושה בלבוליזציה, ככה זה
שבולעים הרבה הרבה יותר מאשר הקיבה מסוגלת לעכל.אז בחיאת מנחם תשמיע קול אחרי הכל אתה
האיש שלנו במעצמת הסיסטם וחשוב לשמוע את הפרשן
שיתן הערכת מצב איך יראה "המגרש" ביום שאחרי המפולת. בא לי להגיד כמו כולם חתימה טובה אבל…לך תדע אם לצ'ק יד בכלל כיסוי
כשבאמריקה חוטפים עצירות אז כל העולם בקקט
הי עודד יקר
שמחתי לקרוא את שורותיך אלי והאמת שמאד התרגשתי
נכנסתי לאתר אחרי שאחותי היקרה נעמי אמרה לי שיש לי מייל ממך באתר שאני פעם ראשונה נכנסתי אליו כפי שכתבתה אני העברתי את החג כאן בארץ והיה כמובן יפה מאד.
אני ת.ל מרגיש טוב ומקווה גם שאני על הדרך להחלמה מלאה זו דרך ארוכה וקשה אך אנחנו בתגלימים…
אני מחר טס חזרה למינכן ואמשיך לקבל את הטיפולים חלאה אחרי הפסקה שעשיתי כאן בארץ.
מאחל לכולם שנה טובה חג-שמח וחתימה טובה.
בתקוה להתראות בקרוב
בידידות יורם
דש חמה גם לרמי אחיך וכמובן גם לאמך זהבה היקרה.
נשאלתי על מצב הפיננסים בארה"ב. אני יודע בדיוק כמוכם. הייתי בארץ 7 שבועות, ומה אני יודע מלבד שהפסדתי המון המון כסף?. אבל עד שלא מוכרים בבורסה לא מפסידים, ואני לא מוכר.
בארה"ב ברוב מקומות עבודה אין "פנסיה" אלא 403 "בי" (מקום העבודה משקיע עבורך 10% ממשכורתך במקום שאתה בוחר ואז אתה יכול לבקש שיורידו לך עד 12% נוספים מהמשכורת להשקעה באותו מקום. זה מין "ביטוח מנהלים" ומזה אנחנו שאין לנו פנסיה חיים.).
מה שעשה את כל הברדק היו מחירי הדירות שלפני 5-6 שנים עלו ב-10%-20% לשנה, והבנקים נתנו משכנתאות למי שביקש בלי לבדוק כלל אם יש ביכולתם לשלם. אנשים קנו 3-4 בתים ומכרו אותם ברווח עוד לפני שניבנו. ואם למישהו לא היה כסף לשלם את המשכנתא, הבנק לקח את הבית ומכרו במכירה פומבית ברווח נאה. אז כל הבנקים וחברות ההשקעות נתנו קרדיט חופשי.
ואז באה הצניחה במחירי הבתים (שירדו עד 50% בשנתיים-שלוש האחרונות) ואנשים עם משכנתאות פשוט הסתלקו מהבתים כי המשכנתא היתה גבוהה משווי הבית. אז הבנקים נשארו עם מאות אלפי בתים ריקים שאיש לא רוצה לקנות, וככה בא המשבר הגדול בקרדיט. הקונגרס אישר 700 ביליון כדי שהבנקים יעמדו חזרה על הרגליים, אך הכסף שניתן "עושה" מהממשלה מין בעלת הבנקים, וזה הדבר האחרון שרוצים בקפיטליזם. אז לא רק הקומוניזם נפל. עכשיו גם הקפיטליזם נפל, והעולם לא יהיה אף פעם יותר כפי שהיה!
ולמה כל העולם סובל? כי כשארה"ב משתעלת, שאר העולם חוטף שפעת!
חזרנו אתמול הביתה אחרי 7 שבועות בישראל ואחרי "טיסה של 33 שעות מהגיהנום". אל תשאלו. וכמובן שאין מזוודות כשסוף-סוף הגענו למיאמי.
קצת עצוב לעזוב את ישראל והנכדה החדשה רומי, אך ישנן גם הרבה סיבות מדוע טוב כבר להיות בבית.
ב-33 שעות אפשר לחשוב ולכתוב הרבה בלאפ-טופ. אחד הדברים שהחלטתי לכתוב זה לעשות רשימה של כל הדברים שגורמים לי לחשוב שגם בגיל 71 אני צעיר (ישנו איזה בנזונה שכותב כאן באתר בעילום שם אחרי כל מכתב שלי, אז מצידי שיתחיל לכתוב)
. אז למה אני "מרגיש" צעיר? מעניין איזה דברים אחרים גורמים לזקנים שביניכם להרגיש "צעיר".
השיניים בסדר, כולם שלי, לא פוחד לחייך
רואה טוב. זקוק למשקפיים רק בקריאה
זמן רץ מהר מדי
מעדיף סרטים על תיאטרון
מעדיף לאכול בשכונת התקווה או כרם התימנים מאשר מסעדה מהודרת בת"א
מאחר והגענו לישראל, הייתי בדיאטה כי רציתי להיראות טוב (ושזוף
)
עדיין מת על נשים (אף על פי שעכשיו זה רק בעיניים; ושוב נדהמתי מיופי הנשים הצעירות בארץ
!)
אני מסוגל לישון עד 9 בבוקר ללא בעיות
מסתכל על ספורט בטלוויזיה ללא הפסק, כשרק פוליטיקת הבחירות והבורסה "מפריעים"לחזייה בספורט
עדיין הולך לים כמעט כל יום
ודג פעם-פעמיים בשבוע
משחק טניס כל בוקר
עדיין חושש מכל מה שקורה בבורסה ובכלכלה
האמריקאית, למרות שיש לי מספיק כסף לחיות איזה עשרים שנה. אח"כ (אם אחיה!)? הומלס בבת גלים!
ה
בטיסה לישראל או חזרה אני מקווה שאיזו חתיכה תשב לידי (וזה כמעט אף-פעם לא קורה. תמיד זה 'דוס
')
אני לעולם לא לובש מעיל
כשקר אני לובש מקסימום סווט-שירט
אין לי קמטים על המכנסיים ואני לא עושה פיפי במכנסיים!
ם
90% מ90% הזמן אני לובש מכנסיים קצרים וטי שירט
כמעט תמיד עם סנדלים. ואם לא אז סניקרס. כמעט אף פעם לא נועל נעליים אלא לאירועים
מתווכח ורב עם צעירים בני 16 באינטרנט על הנבא
עדיין אוהד את מכבי חיפה כדורגל, ומנסה לקבל כמה שיותר אינפורמציה עליהם
עדיין כואב לי כשמכבי חיפה מפסידים
אני לא מרטיב במיטה
אני ממש שונא את הלייקרס
אני שמח "כשהאורחים ם עוזבים" כפי שאני שמח "כשהם באים
".
עדיין שונא להפסיד בטניס
הולך לחדר כושר כל יום
נוהג מהר מדי ולפעמים אפילו לוחץ על הדוושה כשכבר התחיל האדום
אני שונא שנוהגים לאט בנתיב השמאלי ואז אני עובר אותם מימין ו-"חותך" פנימה עם הרמת אצבע אמצעית "ללמדם לקח
"
עדיין מקנא בחברי הטוב גארי שבגולף מספרו בסביבות השמונים, ושלי בסביבות תשעים וחמש
עדיין קורא ספורט לפני כל דבר אחר בעתון
עדיין ישן עם אשתי במיטה אחת
עדיין ישן כאן בפלורידה עם חלון פתוח ומעדיף אוויר קריר מהים ממיזוג אוויר
שותה תמיד עם קרח (קוקה קולה וכו) אפילו כשהיינו בחורף באירופה הקרה
מוכן לנסות כל מאכל חדש, בעיקר פירות ים
לא איכפת לי אם שולחים לי כרטיסי ברכה או לא
המשקה האהוב עלי ביותר הוא בירה
אוהב ומעדיף באר של "רדנקס" מאשר באר מפואר
מקלל בלי סוף
אוהב סרטי קאובויס וסרטי פעולה ומתח
לא הולך לישון לפני חצות
תמיד רוצה להיראות בסדר ונקי, ולהריח טוב
לא מסוגל להתחבר עם זקנים. עם חברי לטניס שהם בגילי אני תמיד מרגיש שהם "זקנים
"
עדיין מוכן לצאת בערב, לצאת לטיול או הרפתקאה
מרגיז אותי שחברי הטובים ביותר בארץ הפכו עצלנים, "פוחדים" מהשמש בים, שכחו בכלל מה זה "מטקות", ורק רוצים לשבת בבית ולהסתכל על טלוויזיה.
Moty-Lo Hitbalbalti,
I remember that after the Rosh-Hashna Service,in Bat-galim synagouge,
The people who prayed walked to the beach-near the casino,for a Tashlich.
They thew bread crumbs into the sea.
and said a prayer.
Tashlich means to throw away Bread-which simbolized sins.
Search TASHLICH in google.
נתת אחלה רצפט לאריכות ימים מאחר וירדת
לפרטים אז כמה שאלות הבהרה , אם כן :
במשך תשע שעות שינה כמה פעמים את הולך לעשות פיפי ?
לא הזכרת יציאות אז מספרים על אחד שבא לד'ר ברגר ואמר לו היר ד'ר אני כל בוקר פונקט בשעה שש מקבל יציאה, נו יופי משיב הרופא זה מצויין, אבל מה לעשות עונה האיש שאני מתעורר רק בשמונה.
שאלה אחרונה הקשורה לאורח חייך הבריאים האם אתה חותך את ה"קשה" מפרוסת הלחם או לועס הכל כמו גדול ?
יאללה מנחם תמשיך להיות בריא וחזק והוסף להרגליך צחוק ועוד צחוק כי זו הסגולה האמיתית לקחת את כל הבלי היום יום בפרופורציה
זקני בתגלים מספרים על יהודה חסאן שפגש בערוב
ימיו מכר וותיק על המדרכה ברציף פנחס מרגולין ששאל את יהודה לשלומו וזה משיב
ואללה אחסאן מין בלאש בזמן האחרון יש לי מלא
כוח ביד ימין, ואיך אתה מסביר את זה
ממשיך יהודה ואומר "פעם הייתי קם בבוקר ובקושי
מצליח להזיז את מהשמו ועכשיו אני עושה זאת
בקלי קלות"
ליהודה לא היו מתחרים לא בפה ולא מתחת לחגורה
לאסתר ואיתן מרום!
שנה טובה וגמר חתימה טובה,
אשמח מאד כאשר תגיעו לבת גלים לראות אותכם.
מרים שוסטר היקרה!!!
כמובן שכל האיחולים מכוונים גם אלייך.
בריאות שלמה וטובה.
הפעם כשנגיע לשכונתינו היקרה נבוא אלייך.
ושוב , שנה טובה מתוקה וגמר חתימה טובה.
מאסתר ואיתן מילצינסקי-מרום
עודי סלצקי -סלע היקר!
למרות שאיני כותב באתר אני קורא ונהנה מכל הכותבים ועל כל המעשיות ומעשה הקונדס שעברנו בילדותינו.במיוחד, סיפוריו המרתקים והנועזים של מנחם לס ידידינו.
מי ייתן שכל הסיפורים והמעשיות עוד ימשיכו לרוץ באתר עוד הרבה שנים ללא הפסקה.
ושוב שנה טובה וגמר חתימה טובה לכל משפ סלצקי באשר הם.
שלך,איתן
אבל רגע, יש גם סימני זיקנה:
כל בוקר כשאני קם, ה-כ-ל כואב לי. לוקח לי 5 דקות רק לקום מהמיטה
הכתף שלי גמורה. נאלץ להפסיק טניס, ויכול להיות שישימו לי כתף חדשה )SHOULDER REPLACEMENT(
ביום ראשון שעבר שחיתי בת"א למזח (מה זה? 200 -300 מטר)
כמעט שבקתי כשהגעתי למזח וכמעט שבקתי בדרך חזרה!
לחץ דם (אבל כדורים עושים אותו נורמלי)
הנמכתי ב-2-3 ס"מ
מה שאני לא עושה, לא מצליח להוריד את הכרס הקטנה
לא יכול לאכול ארוחת ערב "גדולה וטובה" אחרי 8 בערב, או שאני סובל כל הלילה!
חייב לישון חצי שעה – שעה כל יום
אולי אחשוב על עוד!
לרגל הזזת השעון להלן שעון חורף ניתן בזאת אישור להזיז את השעונים החל מעכשיו ולא
לשים שעון מעורר ל-0200 אחרי חצות כדי להיות
דייקן ומטומטם, איש לא יבוא אליכם הביתה כדי
לבדוק מתי בדיוק הזזתם.
אז בשעה טובה ומוצלחת שיהיה חורף נעים
והכי הכי חשוב שימרו על רגעי הזמן
השעות תחלופנה מעצמן.
אם אני אזיז את השעונים מחר בבוקר זה בסדר או שלהוציא עכשיו מהמחסן את הסולם כדי לטפס על הקירות ולהזיזם כפי שאמרת. שמע התאור שלך וההמלצה היו לעניין
מנחם גמר חתימה טובה,ומספיק עם הקוטר על הזיקנה,אחרת באמת תתחיל להרגיש את הגיל.
כל המחושים שכתבת הם פינטס עם יודעים לקחת אותם כמו שהם.וזאת אני מציאה לך מתוך נסיון
וגילי.אני מקוה שתקח את דברי ברוח טובה.
כל טוב לשנה החדשה לך ולבני משפחתך.
מנחם
תתחיל ללעוס גת.
מישהו אמר לי שזה יותר טוב לסקס אפילו מויאגרה.
למה עוד זה טוב?
מנחם'קה
אז תאכל כל יום בננה.
ונתנה תוקף קדושת היום
כי הוא נורא ואיום.
ובו תישא מלכותך,
ויכון בחסד כסאך,
ותשב עליו באמת.
אמת כי אתה הוא דיין
ומוכיח ויודע ועד
וכותב וחותם וסופר ומונה,
ותזכור כל הנשכחות
ותפתח את ספר הזכרונות,
ומאליו יקרא,
וחותם יד כל אדם בו.
ובשופר גדול יתקע
וקול דממה דקה ישמע
ומלאכים יחפזון
וחיל ורעדה יאחזון
ויאמרו "הנה יום הדין
לפקוד על צבא מרום בדין "-
כי לא יזכו בעיניך בדין.
וכל באי עולם יעברון
לפניך כבני מרון,
כבקרת רועה עדרו,
מעביר צאנו תחת שבטו
כן תעביר ותספור ותמנה
ותפקוד נפש כל חי,
ותחתוך קצבה לכל בריה,
בראש השנה יכתבון
ובצום יום כיפור יחתמון :
כמה יעברון וכמה יבראון
מי יחיה ומי ימות
מי בקצו ומי לא בקצו
מי במים ומי באש
ומי בחרב ומי בחיה
מי ברעש ומי במגיפה
מי ינוח ומי ינוע
מי יישקט ומי ייטרף
מי ישלו ומי יתייסר
מי ירום ומי יישפל
מי ייעשר ומי יעני :
ותשובה ותפילה וצדקה
מעבירין את רוע הגזירה !
אמת כי אתה יוצרם
ויודע יצרם
כי הם בשר ודם :
אדם יסודו מעפר
וסופו לעפר ,
בנפשו יביא לחמו ,
משול כחרס הנשבר
כחציר יבש וכציץ נובל
כצל עובר וכענן כלה
וכרוח נושבת כאבק פורח
וכחלום יעוף !
ואתה הוא מלך אל חי וקיים
ותכתוב את גזר דינם .
כתב : רבי אמנון ממגנצא
המילים של התפילה והפיוט ונתנה תוקף מהדהדים בראשי מאז שקראתי אותם.
הבוקר בשובי מחוף הים שמעתי לפתע ברדיו את התפילה מתנגנת לה בשירה שריגשה אותי כפליים, בבואי הביתה עיינתי פעם נוספת בטקסט מתוך נסיון להבין את המשמעות העמוקה "למציאת התוקף"
וזה מביא אותי להעמיד דברים והתרחשויות בפרופורציה לנוכח המשבר הפיננסי העולמי שנמצא בעין הסערה ומתקרב אט אט לחופינו, דומה שאיש אינו מסוגל להבין ולהעריך למה, מדוע ומתי יחלוף אם בכלל או שיעמיק וינפץ כל חלקה טובה ?! ימים יגידו. גם לי אין בדל של מושג ותשובה מה ילד יום.
והנה בכל זאת מעט ממחשבותי שהתרוצצו במוחי הבוקר אל מול פני הים השליו והאין סופי, נזכרתי בילדות והנעורים בבת-גלים עם ההורים והחברים, אלה היו חיים פשוטים צנועים עם אושר אמיתי, הראיה לכך הם הזכרונות והספורים העולים פה באתר. אולי בעצם המסקנה המתבקשת היא מה שנאמר לנו אז שעושר אינו בהכרח מביא אושר ולהיפך, זה יכול להישמע תמים וילדותי אך בימים אלה גם אמירות של בוגרים ומנוסים נשמעות אינפנטיליות מה דעתכם ?
בואו נקווה ש "מעז יצא מתוק "
שנה טובה
איזה בן צבי
לבן צבי חברי לספסל
ההבדל בחשבון הנפש של יום הדין יום הכיפורים
לחשבון הפיננסי בבוכלטריה העכשוית בגלל קללת
הכלכלה הוא הבדל של שמים וארץ תרתי משמע
האחד אמור להוות אירועים שמימיים בתחום האמונה
והשני אלו מאורעות ארציים המאופיינים בחוסר אמינות ותסמונת העדר.
בשני המקרים יש בכוחו של האדם לשנותם אם ירצה
בכל נפשו ומאודו. נחיה ונראה
לסוכת המציל בחוף בת גלים במרוצת החג כל בוקר לקראת הזריחה, המטרה לשבת בכייף להתבונן בים ולהעלות זכרונות משמונים שנות השכונה, אין חובה להביא את ארבעת המינים מספיק זכר ונקבה ילדים ונכדים יתקבלו בברכה, לא לחשוש מתעתועי מזג האויר שהרי חג הסוכות הוא בעצם ראש השנה לשאילת גשמים כדברי חכמינו "בחג הסוכות נדונים על המים" לקראת השעה שבע ארוחת בוקר עם פירות העונה,עוגה וקדימה היי הקדרים באים שעתיים של פעילות מתוקה במים המלוחים ,אז יאללה מכבי בת גלים כולם מוזמנים
האם זה אירוע וירטואלי אינטרנטי או שמא יש ממש
ברעיון כי זה בהחלט יכול להיות אחלה מפגש.
ולמה זה חשוב כל כך,כי סוכה של ממש זוכה לביקוריהם של שבעה אורחים נכבדים הקרויים אושפיזין אלה הם נשמותיהם של אבות האומה שרוחם באה לבקר בסוכה כדי לברך את יושביה
ומי לא רוצה להיות מבורך.
איזה שמש יוסי?
לכל כותבי האתר שלום.
מכניסה לאתר בזמן האחרון יש לי תחושה שאני קורא מיסמכים של יחידה 8200 מה קרא כולם מתחבאים מאחורי שמות שלא ניתן לגלות את שם הכותב מה קרא מתבישים לגלות את שמכם כדי שנדע מי כתב מה אז בקשה מכם תכניסו שם מלא כדי שנדע למי להגיב כי איך שלא נזוז כולנו בת- גלימים ןכולם מכירים את כולם אז קדימה לעבודה ותפסיקו עם משחק המחבואים ולבסוף חג שמח
ממני דיויד מרגוליס מרגלית.
צדקת בדברך.החברה כנראה קצת התעיפו,
כנראה שהחברה יצאו לחופשה בחגים,בפרט מנחם שהוא היה המוביל באתר הזה,אז קדימה מנחם תעיר אותם,שיהיה לכול הבת גלימים חג סוכות שמח,
לכל תושבי בת -גלים באשר הנכם שלום
עומדים אנו בפני בחירות לראשות העיר ועם לא נתעורר כעת ויפה שעה אחת קודםשכונתנו שוב תוזנך כפי שקרה בשנים האחרונות כל המועמדים מבטיחים לעשות למעןהשכונה הדפוקה שנקראת בת- גלים לא דניה או ורדיה או הכרמל בכללותו בת- גלים השכונה הנצורה בין פסי הרכבת במזרח לבין חוף הים התיכון ובקיצור שכונה שלאף אחד אחד איכפת ממנה אולי בגלל המצב הסוציואקונומי שלה שכונה שמאכלסת היום הרבה עולים חדשים שאינם יודעים עת עברה המפואר של השכונה בימיםשל הבריכה והקזינו ושאר בתי הקפה ומקומות הבילוי בשכונהשהיו תפארת השכונה ואנו הילדים שגדלו בשכונה זכינו בילדות פאר שכונה שכמה מגדולי ארצנו חיו בה כגון הסופר שי עגנון האלוף הרכבי
ובני משפחתו פרופסור מנחם מילסון משפחת כספי משפחת אגם לבן משפחת רוזנפלד משפחת סמסונוב ועוד רבים וטוביםכגון דר פרזס דר ברגר דר לוי רופא הילדיםהידוע ועוד הרבה אנשים טובים שגרו בשכונה שהיריעה קצרה מלהזכיר
אז איפה אתם כל אוהבי השכונה בואו ונכנס הפעם לבחור ראש עיר אשר לא רק יבטיח במסע הבחירות שלו לעשות למען השכונה אלה יבטיח בכתובים לעשות למן השכונה אלה נקיים מפגשים במתנס השכונתי עם כל המומעדים ולא רק נקבל הבטחות אלה התחיבותלפעול למען הרמת השכונהלמעמד של שכונה נבחרת ובהזרמת תקציבים להבראת המצב בשכונה ולשיפור רמת החיים בשכונה שלנו ולי כיליד השכונה יש במון רעיונות שהיתי מ אד שמח להעלות בכנס של פורום בת-גלים במתנס השכונתי כדי למצוא דרכי פעולה באמת להעלות את שכונתינו בחזרה למה שהיא היתה פעם בילדותינו אז בואו ונאחד יחד כדי שדברים יצאו אל הפועל
ולא איכפתלי להפגש אישית עם כל מו8עמדשרץ לראשות העיר חיפה
ואם לא נפעל כעתץ נפסיד את כל המערכה
למי ששכח אני בנו של בעל הקזינו והבריכה בעבר הרחוק
שלכם דיויד]מרגוליס[מרגלית.
את צודקת שהחלטתי קצת להוריד פרופיל כי היו כמה עלומי שם (הלוואי שיקראו מה שדויד מרגוליס כתב) שהתלוננו שאני כאילו "משתלט" על האתר.
אבל הם רק כתבו זאת, ובמקום לכתוב קצת במקומי, הם רק זרקו "הצהרה" ונעלמו מבלי לתרום דבר.
זאת הסיבה היחידה שקצת ירדתי מהכתיבה, אך אני ניכנס לאתר פעמיים-שלוש בשבוע לקרוא מה חדש!
אני עומד לפתוח "קורס למאמני כדורסל" באתר
hoops.co.il
הקורס מיועד גם למתחילים וגם למתקדמים (אני בטוח שמולכו מחשיב את עצמו ל-"מתקדם" אז סחטן מולכו – אם אתה עדיין ניכנס הנה לקרוא).
הקורס יכלול "הרצאה" שבועית ממני, ותרגיל קצר מהמשתתפים. נירשמו כבר 36 ואני סוגר את הרשימה ב-50.
אז יאללה, לצעירים בנפשם, וכאלה שאולי בכ"ז חושבים לאמן יום אחד את הנכדים,
היכנסו ל-
hoops.co.il
והירשמו.
לא תצטערו והדבר לא יגזול יותר מ-15-20 דק' בשבוע!
כה רבים מכם שיחקו ואימנו ואני בטוח שתרומתכם תהיה חשובה ביותר (למעשה לא משנה אם כדורסל היה משחקך או ספורט אחר. העקרונות שווים!
אני משוכנע שלרבים מכם יש
SKYPE
כדי לשוחח עם הנכדים ולראות אותם דרך המחשב. בצורה כזאת נוכל לשמור על קשר עיניים פלוס שיחות חופשיות ללא תשלום עם כל הבת גלימים ברחבי תבל.
רק חזרתי מישראל שם התקנתי לבתי סיגל סקייפ.
זוהי מצלמה שעולה 100 שקל, ואת תכנית
SKYPE
"מורידים" חינם אין כסף, ואז אתם יכולים לשוחח ולראות כל אדם בעולם שיש לכם את כתובת הסקייפ שלו חינם אין כסף. בצורה כזאת נוכל אפילו לנהל "שיחות וועדה" לשימור בת גלים וכו'.
כל העסק כל כך פשוט וקל! אשמח לעזור!
מנחם
נ
למנחם כל הכבוד.
ברוך שובך לאתר הזה, ותודה שאתה מכניס בו חיים,ולבת גלימים שהיו להם תלונות קחו גם אתם יוזמה,זה אתר של כולנו ואף אחד לא רוצה להשתלט פה.אז קדימה יש עוד הרבה לספר על בת גלים.
שלום לידידי מרים ומנחם.
תגובה זו מיועדת הן למרים שוסטר בלוך והן לך מנחם לס אז קודם כל מנחם ולקם-בק לאתרינו תמשיך לכתוב לנו מעברך העשיר ומיספוריך המענינים ואל תתיכס לכל אותם שכותבים בשמות חסוים וכותבים בעיקר שטויות
ולך מרים גם את יכולה להעשיר את האתר הזה בסיפוריך ולבסוף חג שמחת תורה שמח ל כ ו ל ם
ממני דיויד[מרגוליס] מרגלית
היי דיוד!
כל הכבוד לך,נראה לי בזמן האחרון שאתה עושה מאמץ רב להמשכיות של האתר הזה.
באחד הפעמים כתבת שאינך מכיר אותי וכמעט נעלבתי,כי אני מקירה אותך מהיום שנולדת.
בהזדמנות שאפגוש אןתך ברחוב ונדבר שוב על התקופה שעבדת על משאית ובכלל על בת גלים,
יפול לך האסימון.דרך אגב אבי היה השומר הראשון
ששמר על האוטובוסים הראשונים בשכונה,ובחמש בבוקר היה הולך לברכה לפתוח את המים כדי למלא אותה וזו היתה השעה שלמדתי שחיה.
כל יום כשאתה מתעורר בבוקר, אתה (את) לא יודע מה יילד יום. לעתים קורים דברים עצובים מאוד, אך לעתים קורים גם דברים שמעשירים את עולמך, מחזירים זכרונות עבר, ופשוט גורמים לך התרגשות רבה.
אני גר בצפון פאלם ביץ' במין שכונת קונדומיניום על שפת הים. מצד אחד האוקיאנוס ומצד שני האינטרקוסטל – מפרץ המים הארוך המפריד חלק ממזרח ארה"ב (מכאן ועד מדינת מיין) והאוקיאנוס. מה אגיד לכם? לא יכול להיות מקום יפה מזה בעולם (אבל כמובן שאני מעדיף בת גלים!).
ובכן, שלשום יצאתי לחוף לשמור על השיזוף, וישב לידי זוג זקנים נחמד. מין הון להון הסתבר שהוא היה קצין גבוה במחנה חיל הים בבת גלים בשנות 1935-1943
והיא (שמה חווה) היתה צעירה מקיבוץ יגור שפגשה בו, התאהבה בו, ומגיל 15 ניהלה איתו רומן בן 7 שנים עד שהוא חזר לאנגליה ולקח אותה איתו.הם נישאו, נולדו להם 4 ילדים, ועד 1995 הם גרו בווינצ'סטר, אנגליה. כשהיא התחילה את הקשר עמו היא ממש היתה מנודה בקיבוץ. היא היתה "ילדת חוץ" שהוריה המאמצים (הוריה נשארו באירופה ושלחו אותה לפלסטינה עם זוג יהודי שאח"כ אימץ אותה, לא לפי ההלכה כי לא ידעו לבטח אם הוריה ניפטרו באירופה). כשעזבה את פלסטינה ב-1943 לא היתה נפש חייה בפלסטינה מלבד "הוריה" המאמצים שניפטרו כבר ב-1945.
לא היתה לה יותר משפחה, חברים, חברות, והיא הפכה "ליידי אנגלית". לא היה לה קל להתקבל לקהילה הבריטית הפרוטסטנטית, אך היא היתה צעירה יפהפיה, למדה אנגלית על בורייה, והפכה לליידי מכל הבחינות. שכחה עברית, שכחה שהיא יהודיה, ואף-פעם לא היה לה כל צורך או סיבה לחזור לעברה הישראלי או היהודי.
אמש הזמנו אותה ובעלה לבירה וקצת וויסקי בדירתנו.
חווה בעברית לדירתנו.
הראיתי לה תמונות, פאוור-פוינט, דברתי איתה עברית (היא דיברה כמו עולה חדשה מרוסיה -EVE(א
(הצליחה להתבטא אך לא בקלות. לא דיברה עברית 60 שנה!
ולא היה לה מושג מה קרה עם ישראל.
היא לא הפסיקה לבכות. אמרתי לה שבת אחותי ענת, היא היום המנהלת התרבותית של קיבוץ יגור שעבר הפרטה מחלטת.
ניסיתי וניסיתי להסביר לה, אך קשה לאחת שזוכרת את פלסטינה מ-1942 להבין מה קורה בישראל היום.
שכנענו אותם שהם חייבים ביקור בישראל. אולי אפילו נעשה אותו יחד איתם בשנה הבאה.
מה ששיגע אותי היה שהאווארד פתאום התחיל להזכיר לי את קפה קומפנייץ, הקזינו, הבריכה, ואיך הוא וחברין הביאו לנו הילדים כל מיני ממתקים מהשק"ם שהיה בבסיס שלהם. אבל הוא השתמש במילה שלא שמעתי כבר מעל 60 שנה.
האם מישהו זוכר כיצד קראו האנגלים לשק"ם שלהם?
בקיצור, דברנו על הבושה האיומה שהיתה לבנות עמנו שהתאהבו בבריטים וכיצד רובן ברחו מהארץ בהסתר.
אמה של אסתר מלכה, אהובתי וחברתי כשהייתי בן 16, עשתה אותו דבר ומאד לא שמעתי ממנה.
אוקיי. אז כיצד קראו הבריטים לשק"ם שלהם?
מנחם הסיפור שלך היה מאד מרגש,היות שאני חייתי בתקופה הזאת בשכונה, אמנם הייתי ילדה קטנה אז.אבל אמי עבדה בתקופה הזו בשק"ם,שהאנגלים קראו לה NAFFY (נאפי).
השק"ם הזה היה ממוקם ליד הכניסה לביה"ח רמבם,
מרים יקירתי.
פשוט הקדמדת אותי במספר שעות במתץן תשובה למנחם ידידינו שחזר לאתר ובגדול ואני מקווה שגם הוא קורא שורות אלו אכן לש"ק" האנגלי קראו נפי וגם לי אי שם בשנות השישים קראה דבר דומה למפגש עם אותם אנגלים אשר מנחם פגש רק אצלי בנסיבות אחרות היהזה בשלי שנות השישים עת היתי בצי הסוחר באחת ההפלגות שלי ברחבי העולם היתיבלונדון וכובב מוסיקה קלסית הגעתי לאברט הול בלונדוןלקונצרט תוך כדי כניסת הקהל לאולם עברה על פני משפחה אנגילת טיפוסית כמובן שקמתי ונתתי להם לעבורותוך כדי מעברם פגעתי עם המצח בשורה שלפני והם מיד דעגו שלא קרה משהו חמור בהפסקה הם נגשו אלי ושאלו לשלומי אמרתי שאני בסדר וכך התגלגלה השיחה והגענו לה מהיכן אני מרתי כי אני מישראל ואז הגבר אומר לי כי בזמן הבריטי הוא שרת במחנה בבת -גלים וביקר לא מעת פעמים בקזינו ושהא עדין זוכר את שם בעל הבית ששמו לא אחר מאשר אבי הרמן מרגוליס באותה עת נססתי בארנקי תמונה משפחתית שבאה היו הורי ואחי והצגתי אותה וגבר קפץ משמחה ואמר זה הרמן מרגוליס שני זוכר מתקופת שרותי בב ת גלים ההמשך ביקור מאלף אצל הורי בבית
עד כאן להפעם שלכם דיויד [[ מרגוליס ]מרגלית.
You are right!
When Howard said NAFFY, for a second I didn't understand, but then it hit me…
My mother used to bring home Appricut Pies that she bought in the Naffy in Tira, where she had a small stationary store in the British camp!
החברה שכתבו כל כך הרבה באתר.
איפה אתם? העם הבורסה גרמה לכך,
או סתם בטלנים.אז קדימה התעוררו.
MA-KARAH?
Lo kotvim in Ioram Melcer column?
A few months ago,I wrote That Ratzif Pinchas 33,that was sold to a developer for
$1.000.000.
The same Group offered to buy number 31,the Churbah.. where I was born,and also offered
to buy number 29 the corner house,where Mis`Adag restaurant is located,which also belongs to the Chass family.
They also might buy the old movie house.
Will have to wait and see what will happen.
שלום לכל הבת- גלימים.
מה קרה לכם זה שבועות שאיש אינו נכנס לאתר וכותב איזה אנקדותה או שיפור קצר מהעבר או הווה או שמה מרים בלוך צודקת בגלל הנפילות בבורסה לקחו לכם את החשמל למחשב או כפי שהנושא אומר תרדמת החורף נפלה עליכם איפה אתה מנחם לס בסיפוריך איפה רובי ינג איפה משה מלוכו ועוד כאלה שכתבו באתר כאן בארץ החורף עוד לא החל ועדין הולכים לים אז תתעוררו בתגלימים ותכתבו לאתר דברים נחמדים
קדימה מכבי בת- גלים
שלכם להםעם דיויד[ מרגוליס] מרגלית.
Well, "hasheket le achar haseara", here I am in Galveston Texas. Th island that got destroyed by the huricane. have opened office here and with my crews we are rebuilding the Island.
the poor people are standing in line for food and water… its getting better. I have a house on the beach overlooking the ocean…. reminds me of the old days back in Bat Galim.
My daughter Asia will be 4 years old in december 14, and I miss my wife and child as I go home every 2 weeks. but I talk to them on skype every evening and we see each other on camera.
hope to visit Israel again in the spring 2009.
and chevre… here people are also still going swimming… mainly the old and heavy…
all of you keep well
Ari Berger and family
Hi to all;
My name is Ari Neufeld, I was born in Bat Galim in 1939, lived at Rechov Hasharon 32
(right next door to the Bornstein family the owners of the Casino and partners in the Brecha).
Iwent to school in Bat Galim also played Basket Ball in macabi Bat Galim and only recently got in touch with Uzi Blutreich, he gave me the address of this site, I live in Toronto canada and very anxious to hear from you peaple, I remember Ari Berger and everyone else that wrote in tihs and to this site.
Lets talk.
Ari Noyfeld
Ari Neufeld!
please send your telephone and email to mine
ariberger@tx.rr.com
Glad to hear from you
Ari
לארי שלום.
מאד שמחתי לראות את מספר המילים שכתבתה באתר הנוככי אנני יודע עם אתה עדין שולט ברזי השפה העברית אך תקותי שכם ובודאי זוכר אותי מימי בת- גלים היפים והנעימים אני כיום עדין חי בבת- גלים ובתחילת השנה פרשתי לגמלאות( פנסיה) אני כיום בן67 מהשעושה אותך מבוגר מנני בשנתיים עם אנני טועהאני מצרף כאן הן את הדואר האלקרוני שלי שהוא dorismar@013.net.il
וכן את הטלפון שלי בבית שהוא 0774245886 והיתי מאד שמח לשמוע ממך יותר
שלך דיויד(מרגוליס) מרגלית.
Hello to both of you;
I was so very happy to get a response,
to you Ari I have replied to your E.Mail, if for some reason you didnt get it let me know please, my E.Mail is neufelda@rogers.com.
David I have no problem with Ivrit, just dont have a key board, will get one in April when I will be in Israel, This site and your responses brought tears to my eyes, it has been so many years and so many great memories that are coming back now, David you will hear from me very soon. and hope to get other responses too.
Love you all
Regards
Ari Noyfeld
Hello all;
I'm very sorry I missed the big get together last year, I guess its my fault that I have not been in touch, does anybody know the whereabout of Eli Kupferberg (Arad), or Mordi
(mordechai) Nissim, Gideon Cohen if you read this please get in touch with me I like to talk to you about the olden days and good times we had playing monoplly in your kitchen in the back of your parents store.
Miss you all
Ari Neufeld
ארי שלום – דווקא לפני שבוע נפגשנו כמה בנות מהכיתה – יהודית פרנקל – ורד לוסטיג – ציונה גרינשפן- בלה ברנבלט – עמליה נאמן – בתיה יעקוב – ואני נעמי לוינברג (ורד) וכמובן שוחחנו על זיכרונות – וגם השם שלך עלה – ודוקא שאלו לאן נעלמת כי לא היית במפגש – והנה – פצתה אדמת קנדה את פיה – והופעת!! איזה יופי – נחמד לשמוע שהכל בסדר – וודאי תספר כאן באתר גם מה מעשיך – כמה שנים אתה בקנדה – איזו משפחה יש לך – וכו' נשמח לשמוע – כשתהיה בארץ ודאי תתקשר עם כל החבר'ה שכותבים כאן באתר – כולם יוכלו לתת לך אינפורמציה על חברים – לארנון קרומהולץ יש כתובות ושמות – כך שמעל גבי אתר זה תוכל לקבל הכל. שוב – יפה ששומעים ממך – בתיה יעקב הביאה תמונות של הגן וכו' וכמובן אתה גם מופיע שם – ואז דברנו… כל טוב ארי ולהשתמע – מנעמי ובודאי אתה זוכר את דרורי רוזנפלד (ורד) אז אנחנו נשואים.. ביי
נעמי ודורר היקרים שלום.
מגיע לי זכות ראשונים ולמה לפני כשלושה ימים נכנסתי לאתר ולתדהמתי גליתי כתבה של ארי נויפלד
כמובן שמיד זיהתי את הכותב מיד יצרתי קשר הן דרך האתר הנוככי והן בדואר אלקרוני שנמצא בתגובתו של ארי באחת הכתבות באחד האימלים הוא שגר לי את מספר הטלפון שלו והיום כאשר חזרתי הביתה הרמתי טלפון לארי ושוכנו לא מעט בטלפון וספרנו אחד לשני את הקורה בארץוכיום יש לי צינור כיצד ליצור איתו קשר הן בטלפון והן בדואר אלקטרני וכדי שגם אתם תוכלו ליצור איתו קשר אצרף כאן את הדואר האלקרוני שלו ואת מספר הטלפון שלו האימל שלו הוא neufelda@rogers.com ומספר הטלפון שלו הוא 4166179020 ולדעתי הוא מאד רוצה קשר עם חברה מהארץ וזאת להפעם
ממני דיוד [מרגוליס] מרגלית.r
hi ari nuefeld
i m friend from old days of benno nissim brother of mordi nissim that lives in eilat
benno still live in batgalim sharel lutz street
if u agree will ask benno to tell his brother to contact u
tks shimshon gottesman
Thank you for your response; I definetly like you to forward my E.Mail and tel.to Mordi it has been many years and I realy like to be in contact again.
Thanks
Ari Neufeld
neufelda@rogers.com Telephone canada 416 617 9020
Shalom from Toronto,
I replied twice at length to your message, for some reason it did not get into the site
so I'm trying this short one if it works I'll try again, I was happy to hear from you I thought of you and all the other children from our generation many times, love to be in touch and here is my mail and tel. write or call and I will reply.
neufelda@rogers.com or Toronto 416 617 9020
miss you all
Regards
Ari Neufeld
הי ארי – שמחנו לראות שחברים מגיבים למכתב שלך ויוצרים קשר – זו ודי הרגשה טובה – אנחנו חוינו את כל זה לפני הפגישה הגדולה ואחריה – ועדיין כל פעם יוצרים קשרים חדשים – וזה נפלא! רשמנו לפנינו גם את הכתובת מייל שלך ואת מספר הטלפון – ונהיה בקשר. בהזדמנות זו ניתן לך גם את שלנו – טלפון 04-6399896 ומייל dvklineil@gateast.co.il – להשתמע ולהתראות בבריאות טובה – נעמי
What happened to my cousin Menachem?
he used to write often,kept
ioram Melcer column V e r y—i n t e r s t i n g!
Some body insulted him,
Please apologize to Menachem
Ask him to continue writing.
לזהבה בלקמן!
כמה את צודקת ביחס למנחם,נראה לי שהוא איבד
כל ענין באתר הזה,הוא שהיה הרוח החיה שעודד את
כלם לקשר,לא יתכן שבגלל איזו פליטת פה של מישהו פרשת מכל זה,
אז חשוב היטב וחזור אלינו.
אהלן בת גלימים חביבים.
כנראה שהמשבר הככלי השפיע על כל הכותבים באתר ולכן הם נעלמו אבל אני כאן אין לי כרגע סיפור מדליק על בת גלים שלנו אבל בעוד מספר ימים יצוץ משהו במוחי הקודח לספר לכם אך האתר הזה ניזון בעיקר מספורי העבר של שכונתנו המפוארת אז אל תאבדו תקווה והכנסו לאתר כדי לפאר אותו בחויותכם בשכונה וגם עם אלו סיםרי ילדות אנו כאן צמאים לסיפורים ולכן מנחם או זהבה בלקמן חס תמשיכו להעצים את את האתר בסיפורים וגם אני אשב על המדוכה ואנסה להעלות סיפורים מהילדות שלי בבת- גלים
אז תצאו מדרדמת החורך ותתחילו לכתוב לאתר אנו צמאים לסיפורים אז מנחם וכל השאר תצאו מדרדמת החורף ותעצימו את האתר את האתר בסיפוריכם למען כולנו שנהנה גם אני יושב כרגע עח סיפור גדול בחיי כאן בשכונת ילדודינו
שלכם דיויד[מרגוליס] מרגלית.
בגילי הדבר היחיד המעליב אותי הוא שכאני מטייל עם אשתי גייל (המבוגרת ממני בשנתיים!) על שפת הים ישנם החושבים שאני האבא שלה!
אני ניכנס לאתר כל כמה ימים, אך לא קל למצוא נושאים לכתיבה אחרי שכתבנו כל כך הרבה ומיצינו כל כך הרבה. אני לא היחיד "שנעלמתי: רובי יאנג נעלם, אילה גפני נעלמה, ועוד רבים שכתבו ברציפות.
האשמה שהאתר מתחיל לאבד תאוצה היא שהצעירים אחרינו, אלה שהם כיום בני 50-60 כמעט לא תורמים, ומעט מאד מבני דורינו (אלה שהם בני 70-80) ניכנסים לאתר (או לאינטרנט בכלל)
אני כותב כשיש לי מה להציע.
באתר כזה קשה
TO FORCE
תגובות ונושאי כתיבה, ובכלל, התרומה חייבת להתחלק בין הרבה יותר בת גלימים.
גם זהבה , דייויד ומרים שוסטר שואלים היכן אני. השאלה היותר חשובה היא כמה בת גלימים ניכנסים בכלל לאתר הזה.
אני מזמן טענתי שהאתר הזה של יורם לא נועד להיות "אתר בת גלים". ישנו "אתר בת גלים" והוא חי ונושם
we sat and talked in our swim club ,in the TV room,
in Elkins -Park ,near Philadelphia,
A man was sitting near us.
He asked me :ut medaberet Ivrit?
I answered him in Hebrew that I was born in Bat- Galim
Served in the army in Sadnat Bat-galim
He said:Ani M`NATANIA
He said that he does not know where is Bat-Galim.He is 50 years old,lived 30 years in Natanya and never heard that there is a suburb of Haifa,called BAT-GALIM.
Very sad.
זהבה יקרתי שלום.
מה לעשות ישנם אנשים בעלי חור בהשכלה ושאינם יודעים היכן נמצאת שכונתנו ולכן חושבני כי צריך לכתוב יותר על שכונתנו בכל האתרים ולספר את סיפור השכונה בעבר וכיום ומה קרה למנחם העם הוא נכנס לתרדמת חורף כי הבן אדם לא כותב יותר לאתר הנוככי או לאתר הנוסטלגיה של השכונה
שלך להפעם דיויד{מרגוליס}מרגלית.
כן – בדיוק לפני שנה ועשרה ימים היתה הפגישה ההיסטורית של כל הבתגלימים – האתר געש – אנשים לא ידעו את נפשם משמחה – ובאמת היה נפלא – והנה שקט ודממה – האתר דעך ובעצם גם אתר בת גלים – אין כבר תמונות וספורים – לא משתפים בחויות – כל אחד נכנס לקונכיה שלו – כפי שהיה לפני הפגישה – וחבל. אבל כנראה שבכל זאת הזמן עושה את שלו – לכל אחד דפוס החיים שלו – והימים חולפים מהר.. מי שנשאר – זה באמת קומץ האנשים שאיכפת להם – האנשים שהיינו קרובים אז – ויש לנו הרבה במשותף – וכך זה כנראה ישאר – קומץ האנשים שהתחיל את כל הנושא – ויישם אותו בפגישה הנהדרת והמרגשת לפני שנה – אז אין דבר נמשיך ככה – ניפגש ונמשיך להזכר ולזכור – כי גם ככה אנחנו במחשבותינו בבת גלים של אז – ואין כמו זיכרונות העבר המתוקים – ואשרינו שיש לנו אותם ואנחנו שומרים עליהם. לכן כל אחד יעשה בביתו – דרורי כותב כרגע את ספר הזיכרונות שלו – ושלנו – ואולי כל אחד שיעשה זאת – ויעביר את כל החומר הנפלא הזה – לילדים לנכדים ולבאים אחריהם – וככה לפחות תישמר בת גלים בזיכרונות המשפחתיים – שכה חשובים. שתמיד נתראה בבריאות טובה – ובברכה בת גלימית לכולם
נעמי יפה כתבת וכמה נכונים הדברים שכתבת.
גם מנחם צודק (מדי פעם)קשה באמת למצוא נושאים.
אני משוכנע שהרבה חברה נכנסים לאתר ויוצאים מאוכזבים (כמוני)כשאין כל חדש.וחבל.
דבר אחד בטוח,והוא שאף אחד לא יקח מאיתנו את השמחה ,ההתרגשות,הדמעות והצחוק,של אותו מפגש היסטורי.
בקיצור שמרו על עצמכם.ולא לקפוץ מהרכבת תוך כדי נסיעה. שמעת אותי ארנון???
אז קדימה מכבי חיפה,ולרובי חברי היקר יאללה הפועל.
זה עתה סיימתי לקרוא ספר מצויין של רם אורן, "ימים אדומים", המבוסס על ספור אמיתי מימי המנדט. זהו ספור אמיתי על שתי אהבות גדולות רוויות דם ודמעות, האחת בין שושנה, בתו של מנהיגנו הציוני דב בר בורוכוב, לבין קצין הבולשת הבריטית תומאס וילקין, שהאובססיה שלו היתה לתפוש ולהרוג את אברהם ("יאיר") שטרן, שהוא ספור האהבה השני בינו לבין רוני בורשטיין, עד שהוא נרצח (תמיד חשבתי שהוא נאשם והוצא להורג. לא ידעתי שהאנגלים פשוט תקעו בו צרור כדורים, והכל בהנהגת וילקין). בקיצור, ספור על שתי נשים ישראליות ששילמו מחיר יקר על אהבתן.
הסיפור הזכיר לי כל כך הרבה דברים מבת גלים, שכבר בגיל 10 שנאתי לראות נשים ישראליות עם קצינים בריטים רוקדים בקפה "גינתי" בשבתות אחר הצהריים. אחת מהן היתה אמה של אסתר מלכה, שבסופו של דבר כנראה ברחה מהארץ בהסתר אל מאהבה הקצין הבריטי.
ספר נהדר. מאד מומלץ!
תי,
שלום לכם ידידי.
לפני מספר דקות חזרתי לביתי מן העבודה ולאחר כמה סידורים בבית נכנסתי כהרגלי לאתר כפי שאני עושה מידי יום קראתי בעיון רב את אשר כתבה נעמי וארת תגובתך משה מולכו כבר כתבתי בער הלא רחוק כי כנראה כולם נכנסו למעין תרדמת חורף, מהקרה כבר אין סיפורים על בת-גלים מימי הילדות או קוריוזם שהו בעבר ואנקדות קטנות שהינו רוצים לקרוא מפעם לפעם אז בת-גלימים נחמדים תתישבו ליד המחשב לתעלו זכרונות עבר.
ולך נעמי נודע לי ממקור מוסמך בבולשת הפדרלית כי ביום שישי הקרוב יערך מפגש בזעיר אנפין בשכונתו ואני בהחלט אשמח להשתתף בו ואולי נוכל לדון במפגש על מה עושים כדי להחזיר את בת-גלים לעברה הטוב הזכור לכולנו.
טוב חברה זהו להפעם נפגש או ביום שישי או בנוככי
שלכםדיויד{מרגוליס }מרגלית
אנני יודעת מי מכם הכיר את משה דנינו ז"ל שנפל
במלחמת יום הכיפררים.אביו אברהם ז"ל היה מיסד ארגון זהבי (עזרה למשפחות ברוכות ילדים)
ביום ששי לפני שבועים הוזמנתי ליום הולדתה של רינה אמו של משה ז"ל ליום הולדתה השמונים. ילדיה רותי יואל ונאוה שהיו גרים בשכון חיילי הבריגדה,ובילו את ילדותם היפה התעקשו לחגוג את יום הולדת אימם במרכז הקהילתי בשיכון, ולהראות לילדיהם היכן בילו את התקופה שלטענתם הייתה היפה בחייהם.
הרעיון נבע לאחר שהם הוזמנו לכנס מחזור של חבריו של אחיהם משה ז"ל שנערך באותו מקום.
טוב לראות מוישיק שאנחנו משדרים על אותו הגל – ואכן היה נהדר להפגש – וצריך לשמור על קשר – אז כמו שדויד כתב – ביום שישי זה נפגשים בגלידריה של פירסט…. תקפוץ גם אתה מוישיק – ותביא גם את אילנה….וזה אומר במילים אחרות – תבואו לבקר לעיתים יותר קרובות!! תתאם כשיורם יהיה גם כן כאן!!!!להתראות חבר'ה!! יהיה טוב!!
Shalom Chevre,
nice to see that some of you continue to write here. hopefully I'll have some spare time soon and I will get a hebrew key board, so I'll write in hebrew.
I tried to show the nostalgic pictures on "atar bat galim, but it asked me to log on??? can anyone email to me how to log on so I can show friends the pictures?
my email: ariberger@tx.rr.com
Thanks
Ari
ארי מה נשמע? כבר תקופה די ארוכה אני מנסה ליצור איתך קשר ,לצערי ללא הצלחה.
שמח לקרוא שהכל בסדר.
You can send the pictures to carnav05@gmail.com.
Atar Bat-Galim address is:
http://Www.BATGALIM.Org.IL
click on Forum,
You will see the name Nava Carmel,
click on the line under her name,you will enter ALL her mail.
You do not have to register.
Just remember to look for the line(on the left side):
Kol ha`odaot shall Nava carmel
נכתב פה כה הרבה על חוויות הימים היפים שעברו לבלי שוב, כל מי שהיה לו מה לומר לספר ורצה בכך כתב את סיפוריו, אך הסיפורים כנראה הגיעו אל קיצם, ורבים אחרים שלהם גם סיפורים אינם נכנסים לאתר מסיבות שונות
הנה משהו המזכיר נשכחות…י
ועוד משהו…אבל'ה בוא ללונה פארק
נכון, המניות נפלו, הבחירות באמריקה הסתיימו, הייתי בקזאחסטן, המחשב שלי נדבק בשפעת, בתי בת השש וחצי רוצה שאבא יעשה איתה שיעורים,חזרתי לשחות בריכות, כל זה נכון, אבל בת-גלים תמיד בלבנו ויש עוד הרבה מה לספר, סיפורים קטנים ונחמדים, זכרונות ואפיזודות.
להתראות בקרוב,
עמי
יליד 1947
הזכירו פה לפני כמה ימים את משה דנינו ז"ל, עלם בת- גלימי שנפל במלחמת יום כיפור. מוז'לה, יהיה זכרו ברוך, כך קראנו לו. הוא היה, אם איני טועה, יליד 1948 או 1949, בחור לא גבוה אבל רחב כתפיים, אתלטי מאד וזריז להפליא.ומעל לכל, היה לו ניתור מדהים ! מוז'לה שגובהו היה בערך 170 ס"מ, תמיד במצב רוח טוב ,צוחק ומחייך, היה גם מצליח להגיע לא פעם לטבעת הסל !
המעשה שהיה כך היה. זוכרים את מגרש הכדורסל הישן בחוף הקטן ? המגרש שהיה מול הקיוסק. כל שבת בבוקר היינו משחקים שם. שלוש על שלוש, על סל אחד. באמריקה קוראים לזה "סטריט בול". הקבוצה המנצחת ממשיכה ומשחקת נגד הבאה בתור עד שהיא מפסידה, וכן הלאה. השנים 1963-1970.
קהל לא קטן היה מתאסף שם, ילדים, נוער, מבוגרים וזקנים דוברי האידיש. הם היו נשענים על גדר האבן לחזות במשחקים צוהלים ומעודדים. אחד שמעולם לא נפקד מקומו היה אביו ז"ל של מוז'לה, גבר מוצק ושקט. תמיד היה שם, וראית כמה הוא נהנה מביצועיו של בנו.
בין השחקנים הקבועים היו : מוז'לה כאמור, הנמר הזריז , טושי, בעל ידיים שריריות וארוכות מאד, ופיוז שהיה לפעמים קצר מאד…. ,מוני בריא הגוף 190 ס"מ, עזרא,"עזורה", אחיו, באותו גובה אבל חצי ממשקלו של מוני, אבו-ראשיד, בן למעלה מחמישים אז, יהודי מצרי, נמוך שמנמן ומהיר שזרק מרחוק בשתי ידיים והשחיל כמעט תמיד, ואנוכי, שיחקתי אז כדורסל 1966-1968 ב"הפועל צפון חיפה" הקבוצה הצעירה של "הפועל חיפה".
המשחק מתחיל: מוז'לה טושי ואנוכי שלישיה, נגד מוני, עזורה אחיו ואבו-ראשיד. משחק צמוד וסוער, סל לפה סל לשם, אבו-ראשיד, בזריקות "סטייל האנטיקה" שלו, משחיל מרחוק בשתי ידיים, מוז'לה חותך מימין, חותך משמאל, עולה גבוה מאד וקולע עם קרש בקלילות, מוני, עזורה, טושי ואני, הגבוהים, נלחמים בחירוק שיניים ודחיפות מתחת לסל. התוצאה: שיוויון, צריך הכרעה ! הכדור אל אבו-ראשיד שמכדרר, מוז'לה חוטף לו מוסר לי אני בחצי סיבוב נכנס לסל, מוני חוסם, הכדור נופל לידיים של טושי… שמחטיא מקרוב, מוני משתלט וקורע את הסל ! אוי הפסדנו ! "אסון" ! טושי,"קיבינימט" איך פספסת !? אני פולט, כאשר גבי מופנה אליו ואני בתנועת סיבוב לכיוונו. ואז…..
אני חוטף ימנית אדירה, בומבה איומה, ישר באף. מי שחוטף כזאת בומבה רואה כוכבים. גם אני ראיתי. כוכבים מרצדים. ממש כך ! ידעתי מיד והרגשתי, שהאף הישר והיפה שלי כבר לא כל כך ישר והרבה פחות יפה. רצתי כבזק למלתחות אחרי הקיוסק .מהר לראי, אוי ואבוי, אפי, הנחמד לשעבר, מוטה חזק שמאלה ! ללא היסוס, לחצתי בכל כוחותי עם שתי הידיים על אפי, בניסיון לישרו ולהחזירו למקומו הטבעי. הכאב היה איום ! אבל תאמינו או לא, האף זז בחזרה באופן משמעותי, ונעמד במרכז הפנים כמעט כפי שהיה. ואני שוב כמעט נחמד כקודם.
זהו ידידי הסיפור והוא היה כפי שסופר. וכאשר נפגש בפעם הבאה עדיין תוכלו להבחין בשקע בצד ימין של אפי, מזכרת מטושי ידידי לקבוצה. אבל היום הכל זכרונות : קצת כואבים, קצת מצחיקים ומבדרים והעיקר מלאים מכל וכל מימי ילדותנו ונערותנו בבת-גלים שלנו.
A few months ago,Orah Morag wrote about a former
Bat Galim person,who wanted to buy the Casino.
He asked the readers to send him memories of what
the Casino looked years ago,also pictures.
many people responded.
Nothing happened since then.
A few days ago I read in Atar Gat-Galim,that the Green
Movement objected to the plan,and the plan was cancelled.
He wanted to build an hotel,add 2 floors,rebuild the pool,
also to drain part of the sea for a parking lot.
He is building a HUGE hotel tn Cyprus instead.
In the mean time,the Casino is a disgrace.
להוסיף שתי קומות לבניין הקזינו….? באירופה בבניין משומר לא ניתן להחליף אבן אחת מקיר חיצוני.
אז אם כבר לעשות משהו אז אך ורק בצורה המקורית, אנו לא צריכים לדאוג לכרישי הנדל"ן בישראל, שהם מן הגרועים בעולם
בת גלימים שלום.
כנראה המצב הככלי והבצורת בארץ משפיעה על כח הכתיבה שלכם אחרת אין הסבר סביר לחוסר הכתיבה באתר לאחרונה מה קרה מדוע נעלמתם דוםאיו נושאים בוערים שכדי לדון בהם מעל אתר זה עם וכיצד ניתן לקדם את השכונה שלנו בשנה הבאה ומה יהיה עתיד הקזינו אשר עמד להקנות על ידי איש נדלן אך כנראה העסקה לא יצאה אל הפועל אז אולי אנו הבת-גלימים נתארגן יחד ונחפס אדם שיהיהמוכן להשקיע בקזינו הן לרוחתו והן לרוחת השכונה מה דעדכם ובכלל להתחיל להציק לראש העיר בנושא קידום השכונה מצפה לתגובות חיוביות מכם או אולי נקים ועדת היגויעם מספר נציגים שאכפת להם עדין המשכונה כפי שקמה לפני המפגש לפני שנה ממתין לתגובות
שלכם להפעם אני.
I think that the reason why,People do not write to Ioram Melcer column,is because Menachem Less (my cousin),stopped contributing interesing memories, to the column.Does any one agree???
Menachem,waiting to hear from you.
Menachem,Hope you will start writing again.
דויד אתה הוא נציגנו האולטמטיבי והאוטנטי בנגוד לרובינו אתה תושב השכונה ,בעל מניית יסוד בה ואדם עם רגישות מופלאה.
כל אשר תחשוב ותפעל לטובה יחשב הדבר,יש לך מנדט להשיב עטרה ליושנה
אסתי שלום.
אנני יודע לאיזו אסתי אני עונה אךמלבד כל הכבוד לתגובה לצערי אין אני יוכל להרים פרויקט פרויקט כזה לבד ולדעתי צריך להקים גוף בלתי תלוי וביחד נפעל למען השכונה שהוזנחה שנים רבות על ידי השלטונות אז קדימה בת גלימים בואו ונקים מעין ועדה מארגנת שתפעל למען קידום השכונה כי אני מאמין שעדין יש כמה בת גלימים שאכפת להם משכונת ילדותם ושהיו רוצים לראות שכונה פורחת לתפארת ואולי כבימים עברו ואני חושב מוטב שעה אחת קודם והנה זרקתי לכם אתגר לכל אוהבי השכונה בעבר ולכל מי שאכפת לו מהשכונה בואו יחד ונאגד להרים את הפרויקט ואני מכניס כאן את מספרי הטלפון שלי ואני רוצה לשמוע מכם ובקרוב הטלפון בבית 0774245886 והניד 0522795071 והאמינו לי בכוחות משותפים ניתן להזיז דברים בעיר הזו וגם בשכונה ולך אסתי מילה אחרונה תצאי מין הארון ותגידי מי מסתתר מאחורי השם אסתי ועם ברצונך לשמור על אנונימיות הרי לך מספרי הטלפון שלי וכם כל הבת גלימים עד כאן להפעם
שלכם דיויד[מרגוליס] מרגלית
שנה טובה לכם כל הבת גלימים באשר הם.
שנת שלום ובריאות לכל עם ישראל, ותפילה לכל חילינו שיחזרו בשלום הביתה.
לכל הבת גלימים שהתכתבו באתר הזה במשך השנה האחרונה,ונעלמו לפתע. אנא חזרו לכתוב,
מאחלת אני שנה אזרחית טובה"שנת שלום ובטחון
ולכל חיילנו שיחזרו בשלום הביתה.
בתקוה שגם נועם שליט יחזור בריא במהרה.
מתנצלת על טעותי.
כמובן הכוונה היתה לגלעד שליט שיחזור בריא אל חיק משפחתו.
מודה ומתודה, הגיע הזמן להתעורר מתרדמת החורף ולכתוב שוב לאתר נפלא זה. אני יודע שהרבה חברים כשרוניים בכתיבה הפסיקו לכתוב לאתר בגלל סיבות שלא כדאי להכנס לעובי מהותן. המסר שלי אליהם ואולי גם לעצמי הוא: "DON'T GIVE A SHIT ON THIS OR THAT PERSON"
.או בעברית: אל תשים קצוץ…
מאחר וסיימתי זה עתה לנקות את השלג שירד היום וחסם את הכניסה לביתי נזכרתי בשלג של 1950 בבת גלים. הייתי בכיתה ג והסתכלתי החוצה לכוון תחנת האוטובוסים במרכז בת גלים. השלג היה מקסים וירד ישר מטה. המשכתי להביט החוצה, הייתי מהופנט, לפתע התהפכו היוצרות בראש שלי, השלג כביכול נעצר דום אבל בנין בית הספר התחיל לעלות מעלה מעלה כמעלית ענק. כך "עלינו" לכוון השמיים במשך כמה דקות עד שלפתע התפכחתי מחלום לא חלום זה וחזרתי למציאות.
אנא כתבו על החוויות שלכם משלג 1950. פנייה אישית למוקה, מרקו, וכותבים נפלאים אחרים: שימו את הגאווה האישית שלכם בצד, כפי שאני עשיתי, וחזרו לכתוב. מולכו, עוד לא הגעת לבת גלים, קבוצת הכדוריד שלנו עוד לא אספה מספיק כסף כדי לרכוש אותך מנבחרת בנימינה… הגעת בסביבות 1952 עד כמה שאני זוכר.
לכל הקוראים שנשארו איתנו או עזבו זמנית אני מאחל שנת 2009 פוריה, שנת שלום ושנת בריאות.
שלכם, רובי יאנג
אהוד מנור כתב את השיר ונורית הירש הלחינה
לילה אחרון
כל טיפות הגשם על מצחך גלשו
גשם על צווארך וטל בצל ריסייך
ועינייך מדברות באור כחול כהה
ובפינת הליל חמות כפות ידייך
לילה אחרון
דומע ועצוב
ושיר ישן נושן
אומר לי כי אשוב
כל פתיתי השלג על מצחך נשרו
שלג בחיוכך ואור בלחייך
ועינייך מדברות באור כחול כהה
ובגומת החן נמים חלומותיך
לילה אחרון
דומע ועצוב
ושיר ישן נושן
אומר לי כי אשוב
כל דמעות הבדולח על לחייך נשרו
בדולח במבטך ואש בדמעותייך
ועינייך מדברות באור כחול כהה
ביום מן הימים
אפתור את חידותיך
לילה אחרון
דומע ועצוב
ושיר ישן נושן
אומר לי כי אשוב
מוקדש לכל חברינו המתחילים יום חדש של שנה חדשה עם ציפיה לאושר ותקווה ובעקר לחייל היקר השומר על כולנו אי שם המביע את געגועיו ומייחל ליום טוב וחדש
לכל כותבי האתר שלום.
מאז כתבתי האחרונה באתר באמצע חודש דצמבר נכנסתי יום יום לאתר לראות אולי מישהו התעורר יוכתוב מספר מילים או סיפור קצצר ורק לפני מספר ימים כתב משה מולכו את ברכתו לקראת השנה האזרחית החדשה ואחריו כתבה מירם שוסטר וכעת רובי וכפי שהוא כתב איפה אתם בתגלימים נחמדים שיודעם לספר סיפורי ילדות וזכרונות עבר כנסו לאתר ותכתבו על כל העולה על לבכם
וכעת ברצוני לברך את כ ו ל ם בשנה אזרחית טובה שנה שפתחה את שעריהאמש בחצות שתהה זו שנה של בריאות שלום ואחווה בין העמים
שלכם להפעם דיויד.
שמע אתה איש נהדר וחביב אך אנא עזור לאתר להתנהל ולהתגלגל חופשי שזה המהות והגדולה של האינטרנט מאז הפיכתו למה שהוא, לא צריך לתת כל פעם ציוני ביניים וסכומים כאלה ואחרים שכל אחת ואחד יכתבו את מה שבא להם ויחליטו מתי ,לא נורא אם פה ושם תהיה הפוגת מה, חופש כתיבה וקריאה לכל תוך כבוד הדדי וחברות אמיצה.
הדימוי הטוב ביותר הוא חוף הים והרחצה בבת-גלים שלא אכזב מעולם גם בימים הקשים וכמובן הנפלאים.
שתהיה שנה טובה
לא צריך אפילו להגיב על דברי אלה זה בכלל לא חשוב, זה המתכון לדעתי להמשך מוצלח של האתר שמגיע בלי עין הרע עוד מעט ל-3000 תגובות שזה לכשעצמו דבר מדהים
When i was in 8Th grade,a million years ago….
It was snowing in Haifa and in Bat-Galim.
The principal dismissed all classes,
and said to the students to enjoy the snow.
Did it ever snow again in Bat-galim??
שלג לא ירד בחיפה מאז אותו אירוע שלגי חד פעמי בהחלט שהיה ב 6\2\50 שירד בכל הארץ.
שלג יורד לעיתים בהרי הגליל מירון וירושלים וכשהוא מתרחש אז אותם אתרים מנותקים וכמעט מנוטרלים לכמה ימים, אולם עדיף ניתוק שכזה להבדיל ממה שקורה בימים אלה בחלק מישובי דרום הארץ בגלל המלחמה.
לא לשלג אנו מתפללים אלא להרבה הרבה גשמי ברכה
ושנצא מהמצב הקשה בדרום כשידינו על העליונה אמן ושנה טובה לכולם
עד כמה היה יכול להיות טוב לו היה יורד שלג ברצועת עזה ובדרום הארץ,והיה מצנן לנו את המצב
וגומר את המלחמה הארורה הזו .
ומחזיר את החילים הביתה.
יש שם כבר כמה ימים מזג'א סוער וביחוד קרה יוצאת דופן שרק מחממת את המוטיבציה של הכולירות לשפוך אש בלי הגבלה וללא הבחנה אבל הם מקבלים מנה אחת אפיים כפי שהיתה עושה כל מדינה ריבונית בעולם החופשי לו היו משגרים על אזרחיה טילים.
החיילים היקרים יחזרו הביתה רק אחרי שיסיימו להגן על תושבי ישראל כמצופה מהם ומי יתן שיחזרו כולם בריאים ושלמים.
תמיד אזכור את צפירת האוניות בנמל ובמפרץ חיפה
שבישרו את בואה של השנה החדשה זו היתה חוויה
בלתי נשכחת ,אוי השנים חולפות כל כך מהר, מהר מדי הגענו ל: 2009 אז שנזכה לעוד שנים
טובות עם הרבה זכרונות נעימים
אהובהל'ה השיר היה נפלא נפלא
מי שרוצה באמת להישפך ולרוות נחת מזכרונות נהדרים של מדינת ישראל כמו שאהבנו יאזין היום ומחר לשירים והמערכונים מכל הזמנים של אריק אינשטיין הגדול מכולם לרגל יום הולדתו השבעים אני חושב שזה ישודר בגלי צהל
אחולי לשנה החדשה לבתגלימים בארץ ובגולה נקווה
לימים טובים יותר לכל האזרחימ ובייחוד לתושבי הדרום העומדים בגבורה עילאית בהפצצות הנופלות עליהם ולבנינו החיילים שיחזרו בשלום מהמלחמה. לו יהי לו יהי כל שנבקש לו יהי
? יש למישהו ילדים או נכדים בעזה
כל ישראל זו משפחה אחת גדולה
כל החיילים הנלחמים הם ילדינו ונכדינו
מי שלא חי כאן מתקשה אולי להבין זאת !!!
בימים קשים של דאגה עדיף להימנע משאלות מרגיזות. ננצח במלחמה הזו כמו שנצחנו את אלה שהיו לפניה ואלו שחלילה אולי יבואו אחריה כי האלטרנטיבה היא נוראה הרבה הרבה יותר.
My grandfather,Elyahu chass,came to HaifaPa exactly 100 years ago,with his wife and 2 young sons and a daughter.
They were one of the first settlers in Bat-Galim.
I was born there and most of my family and friends live in Haifa
I worry about all the children and grandchildren,
Sorry Israel-who wrote the above letter,did not mean to hurt your feelings.
I will be back soon!
שלום לכולם
אני מחפש מי שהכיר את אבא שלי בתקופת ילדותו בבת גלים. שיוכל לספר לי קצת סיפורים עליו
שמו- בנימין (בני) קנג'ורק- הוא נולד בבת גלים בשנת 1944 והתגורר ברחוב נהלל
אבא שלי המשיך לגור בבת גלים גם אחרי שהתחתן ואני ואחי גדלנו ברחוב כספי 6
בעצם אבא שלי היה כל חייו בבת גלים גם את שירותו הצבאי עשה בסדנה שבבת גלים ועבד במוסך אגד בבת גלים
ביום 15.5.08 אבא שלי נפטר
דני יקרי שלום
אנני יודע עם שמי המופיע למעלה יגיד לך משהו אך אני בת גלימי משחר נעורי בנו של בעל הבריכה בבת גלים ואכן הכרתי את אביך ואת סבך ואת סבתך
ולפני הכל קבל את תנחומי הכנים על מות אביך
אני מצרף כאן שני מספרי טלפון בהם תוכל להקים קשר אתי ואשמח לספר לך על אבא שלך וגם על סבך וסבתך כפי שהכרתי אותם עוד בימי חייהם
ולהן המספרים הטלפון הניד שלי הוא 0522795071 ובבית 0774245886 אשמח לספק לך כל איפורמציה שתבקש
שלך דיויד(מרגוליס)מרגלית
לדני שלום רב!
אני בת גלימית ותיקה,ראשית אני משתתפת בצערך ובצער משפחתך על מות אביך בני ז"ל.את הורי אביך הכרתי עוד הרבה לפני שאביך נולד.אמנם הייתי ילדה קטנה כשאביך נולד,וזכור לי שאמו נפטרה בשעת הלידה או זמן קצר אחרי.סבא שלך נישא שנית לאשה מקסימה שגידלה את אביך באהבה רבה,הקשר בין הורי וסבאך היה כמובן כמו כל היקים בשכונה,את אביך ראיתי מפעם בפעם בקופת
חולים. והוא לא אמר שום דבר על מחלתו.וצער לי מאד שהוא נפטר ולא ידעתי.אני מאחלת לכך ןלמשפחתך שלא תדעו יותר צער.
דרך אגב אני הדודה של חיה ואבי ניצן החברים
של הוריך אתה ודאי מכיר אותם.דרכם תוכל ליצור
עם תרצה קשר איתי.
קינג'ורק הסבא היה יהודי יקר נהג חביב ומוכר שהסיע את כל תושבי השכונה של אז בבטחה והנאה רבה, עצוב לשמוע על פטירתו של בני קינג'ורק אשר נפטר בטרם עת יהי זכרו ברוך
תנחומים לדני וב"ב
האם מישהו זוכר את רחל חמווי? המשפחה שלה גרה ברציף מרגולין מספר 39. שם גם גר רב השכונה.
אשמח אם תוכלו לספר לי.
אריה
arie1956@yahoo.com
I got Haaretz article from my cousin Amir Chass,
about the new plans for Bat-Galim,
WONDERFUL FUTURE!!! yona Lahav, the mayor approved the plans.
If interested write to :
Zehavab@verizon.net
will E-mail it to you.
שמו של ראש העיר הוא יונה יהב ולא כפי שכתבת בטעות
זהבה ישנן תוכניות רבות לגבי בת גלים,אבל ראש העיר שכח אותנו בכלל,כדאי כשתבואי בפעם הבאה
ותראי איך הוא מטפל בקיים, המדרכות והכבישים
מהככר ועד יוטבתה,כאשר האזור הזה מלא בקשישים
שנופלים ושוברים ידים ורגלים.
יהיה נפלא עם התוכנית החדשה תצא לפועל,אבל כיום הוא צריך לדאוג לקיים.אני כותבת לך אולי
זה יגיע גם לאוזניו של ראש העיר שלנו.
ושוב אני פונה לבת-גלימים,מה קרה נרדמתם?
נמצא בחופשת חןרף בפלורידה החמה,יושב ליד המחשב וקורא את כל המאמרים והתגובות של כל המופלאים מבת גלים.
ועד כמה חבל שאנו לא ממשיכים לכתוב ולחלק חויות מהעבר.
מוקה איזה כייף לקרוא מה שכתבת .מרקו,עוזי,תמרה,אילה,רובי חברי היקר וכמובן מנחם. אבקש סליחה משאר החברה שלא הזכרתי.יאללה באו נחזור לכתוב.לא חייב להיות באותה תדירות, העיקר לנסות לזכור ולספר על ילדות מקסימה של ילדי בת גלים.
Just received Meida-Eronit(2250,from the municipality of Haifa.
In honor of Tu-Bishvat,thousands of flowers and bushes will be planted in many areas of Haifa.
Bat-Galim had a beautiful Shdera–with palm trees,Bushes,and benches(safsalim)
where people loved to sit and rest.
They are gone!!
Why???
יאללה חברה מספיק נחנו.אני מבין טוב מאוד הגיל לא עוזר ,הזיכרון גם לא כל כך חד .אך אפשר לנסות להרים את האתר הנפלא הזה מהקרשים.
ובכן אני מתלבש על מוקה מרגלית במידה ואתה לא מתחיל לכתוב קצת,אני אספר לכולם איך הייתה דוחף את האגודל לפה ובאותו זמן מגלגל שרוך בתוך האוזן. מוקה אני אוהב אותך ד"ש לדינה וכל החברה. אז באמת קדימה למקלדת.
לכל הבת-גלימים שלום
כבר מזמן כתבתי באתר הנוככי כי תרדמת החורף תפסה את כולם ומענה לשתי הכתבות האחרונות של משה מולכו לא רק מוקה מרגלית נעלם מבין הכותבים אלא שיש עוד רבים אחרים וטובים איפה מנחם לס איפה רובי ינג ועוד מה קרה כבר אין על מה לכתוב תביעו דעה על מה שקרה בארץ לאחרונה כגון מבצע עופרת יצוקה המלחמה בעזה והחמס הבחירות לראשות הממשלה המיתקימות היום ומי ינהיג את העם בישראל בשנים הבאות וגם קצת סיפורי עבר וסיפורים פקנתים מן העבר שלנו בין עם בשכונה או במקום אחר ל י אישית יש ספורים על עברי בצי הסוחר ולאחר מכן בצבא הקבע דרך שתי מלחמות שעברתי הן במלחמת יום הכיפורים בתעלת סואץ והן במלחמת לבנון הראשונה אך אנני מאמין שמישהו מעונין לקרוא את הסיפורים הללו
ולך משה מולכו כל הכבוד על שהעלתה את נושא הכתיבה באתר הנוככי לדעתי הדבר ישמור על איזה שהו קשר ביננו ולרעיה תגובתי לכתבות האחרונות שלך לעם תלך אחרוה בכתבות תמצא בודאי כתבות שגם אני כתבתי ולא רק מוקה אחי
ולבסוף חברה שנסו מותנים וקדימה לכתיבה
שלכם כתמיד
דיויד(מרגוליס) מרגלית
גלריית התמונות של אתר בת גלים חזרה לפעולה.
תודה לדניאל (גולש בבת גלים ואיש היי טק)
שהצליח לפתור בעיה קשה שהיתה בתוכנה.
ותיקי בת גלים לדורותיהם הפזורים בארץ ובעולם מוזמנים להיכנס לאתר בת גלים ולהנות ממאות תמונות ששלחו לנו חברים מבת גלים של אותם הימים.
ושוב בפעם המי יודע כמה אנו מציעים לכם את הפורום שלנו כפלטפורמה נוספת להמשך קיום הקשר הניפלא הזה ואולי גם כמוקד פעילות לפיתוח שכונת בת גלים כאתר תיירות גלישה עולמי.
לאקי פלקסר ולדניאל הגולש בבת גלים,
תודה על שהחזרתם את גלריה התמונות.
לי שאני ותיקת בת גלים התמונות מזכירות
לי את ילדותי,כי רו
בם המופיעים בתמונות
הכרתי.חלק מהם גם היו חברי כיתתי.
ושוב תודה.
גרתי ב"בד-גלים" מ-1939 עד 1942 מגיל 8 עד גיל 12 ברחוב השרון 32 . למדתי בבית הספר שגם הוא היה ברחוב השרון. מנהל בית הספר היה דר' שלמה קודש שגם הוא גר באותו רחוב יחד עם אשתו דר' הדסה קודש שהיתה רופאת שינים של בתי ספר בחיפה. היה להם בן, משה'לה שטבע בים בבת גלים, וגם בת בשם חנה'לה.
למדתי בכיתה אחת עם עודד רוזנפלד שגר בקצה רחוב השרון ממש מול השער למחנה הצבאי הבריטי, עם אריה רוזנפלד (בבה) עם
יורם ביגר שהיה שחיין מצוין, נדמה לי שבכיתה איתנו למד גם ילד בשם אהר'לה בורר והיו גם תלמידים שהגיעו מקרית אליהו ועוד ועוד.
ואני זוכר שקפצתי מקומה שלישית ומקומה שניה בברכה על הרגלים כמובן וזאת לאחר היסוסים ופחד גדול בפעם הראשונה,אבל קפצתי ראש מקומה ראשונה ואהבתי לקפוץ מהמקפצה השמאלית שהיתה חביבה עלי יותר. וודאי יש עוד סיפורים רבים אבל מפאת זכרוני שאינו שופע כבעבר לא אנסה אפילו לספר. אגב, גם את השמות שהזכרתי אני מקווה שזכרתי נכון.
הנוסטלגיה משרתת אותי כראוי ומשוטטת איתי יד ביד על פני ובתוך המראות שעדיין נותרו בזכרוני.
אמתי שלום העם למדת בכתה עם שמאי בלוך ז"ל.
כי אני זוכרת אותך למרות שאני קצת יותר צעירה ממך,אבל לא בהרבה.
גם אותי משרתת הנוסטלגיה כנראה זה הגיל,
אני גרה עדיין בבת גלים ונהנת בה כל יום,
למרות שילדי עזבו והיו מאד רוצים שאבוא לגור לידם.
בת גלימים יקרים שלום
מה דעתכם שכל בת גלימי באשר הוא יכתוב היכן הוא מתגורר היום, מעשיו עבודתו וכו, ומה הייתה השפעת ילדותו בבת גלים על חייו במקום החדש ..!?י
אתמול היתה תחרות של הגולשים בחוף בת גלים.
המראה היהנפלא לראות את הגלשים בגלים הגבוהים.
כל הכבוד לכם.צפיתי בחדשות לפנות ערב,כאשר דברו על התחרות וגם הראו מספר גולשים בגלים הגבוהים.מה שלא ציינו שזה חוף הגולשים בבת גלים.החוף שכל כך נלחמתם עליו.שהוא באמת החוף הכי טוב לגלישה לכן צריך תמיד לציין אותו.שלא תתצטרכו שוב יום אחד לקום וללחם עליו.
שלום מרים!
במקרה ראיתי אתמול את החדשות בערוץ 2
והחזאי דני דויטש הראה את הגולשים ואז הוא הכריז שזה חוף בת גלים
חברים יקרים –
לא נטשנו ולא ננטוש את אתר בת גלים!!!! אנחנו ממשיכים להכנס ולקרוא את כל שנכתב – לא תמיד יש מה להוסיף – וטוב שנכנסו עוד חברים /כותבים חדשים – ורוצים לאחל לכל הנופשים בפלורידה והסביבה – שבת שלום – לנו כנראה תהיה שבת גשומה – אבל סו'ס גם יורד אצלינו גשם!!! וזה לא דבר של מה בכך!! אז המשיכו לכתוב – וכשיהיה נושא להתחבר אליו – כמובן שנעשה זאת. לך דויד מרגוליס כל הכבוד על ההתמדה והנחישות – וגם לך מרים בלוך – כה לחי!! בברכה חמה –
נעמי ודרורי
כל כך יפה שכותבים סוף סוף באתר של יורם מלצר
גם אני רוצה להודות לדוד ולמרים.
יישר כוחכם
זהבה – יפה לראות אותך כותבת סו'ס בעברית!! זה הרבה יותר טבעי לא? אז המשיכי לכתוב – אגב,אני בת דודתה של תמרה זליג שגם היתה שחיינית חזה ולקחה את אליפות הארץ לנשים בזמנו. היא גרה עכשיו בוונקובר קנדה – לעיתים מגיעה גם ארצה. מאחלת לכולם שבת שלום וכתיבה נעימה –
נעמי
לזהבה שלום.
נחמד לראות שסוף סוף יש לך מדפסת בעברית וכעת תוכלי גם את להעשיר אותנו כותבי האתר בסיפרי בת-גלים ומזכונות העבר אז קדימה לעבודה כפי שאומרת האימרה .
שלך דיויד(מרגוליס)מרגלית.
סיפור קטן על תמרה זליג.(לא בטוח שזה נכון)
ובכן כשתמרה קיבלה את רשיון הנהיגה שלה,ונסעה לכיון הכרמל דרך סטלה מרייס באחד העיקולים היא ראתה עץ בצד ציפציפה והעץ לא זז ואז החליטה להכנס בו.היי תמרה כל טוב לך ממולכו,חברו הטוב של יורם בן דודך.
נכון מולכו – בעקבות התאונה הזו של תמרה – קוראים במשפחה שלנו לסיבוב שם בסטלה מאריס – "סיבוב תמרה"!!! בכל פעם שעוברים שם..
מה נשמע אתכם? מקוים שהכל טוב – ואתם נהנים ומשתזפים (אבל לא יותר מדי…) ד'ש חמה לאילנה – ביי
נעמי
מפחיד לפעמים איך אנו זוכרים מה קרה לפני עשרות שנים,ולא זוכרים מה היה אתמול.
העיקר שכולנו נהיה בריאים וחזקים.
ד"ש חמה חמה לכם וכמובן לכל הבת גלימים.
שלום לכולם
אני קורא ונהנה מכל מילה
למען האמת כתבתי כבר מזמן אלא שלא הצלחתי לשלוח משום מה,אם יעבוד הפעם אשלח זכרונות שלי
ארי נויפלד
בטורונטו קנדה
הי ארי – באמת התפלאתי שלא כתבת אחרי שכתבתי לך – ונורא שמחת על הקשר עם הבת-גלימים. מתי היית בארץ לאחרונה? איך שלא יהיה – תמיד שמחים לקרוא זיכרונות מהעבר – ואולי תוכל לחדש לנו משהו?? דויד מרוגליס
גם ודאי ישמח לשמוע ממך
ביי נעמי
אילנה ומשה מולכו שלום.
ראשית אני רוצה להוכיך לכם שלא רק אחי מוקה יודע לכתוב גם אני וכעת אזרוק את משה אחורנית לשנות השישים כאשר שרתנו יחד בחיל היםמשה כמדריך בבה"ד חיל הים ואני אל אח"י אילת הזמן לפני יום העצמאות ואני נשלחתי לקורס מתופפיםלראת מצעד צה"ל ביום העצמעות אז עוד היו דברים כאלו כאשר סימתי את הקורס הוצבתי בבה"ד חיל הים לכוח הצועד ביום העצמאות והמצעד היה בחיפה אבל כאן באה האנקדותה משה היה המדריך אשר הצעיד אותנו ברחבי שכונת בת גלים לשמחתם של כל ילדי השכונה דאז ביחד עם רס"ר ברק ז"ל ועם הגיע יום העצמאות כל תושבי השכונה תפסו מוקומות טובים לצפיה מעוד מועד כדי לראותנו צועדים בסך בשדרות ההגנה בחיפה זוכר מושיק מה גדולה השמחה בבת גלים לאחר המצעד.
שלך דיויד(מרגוליס)מרגלית.
לא אשכח לעולם את מצעד יום העצמאות ,העבודה הקשה שהשקענו על צעידה אחידה רגל אחת, יד ישרה, גוף זקוף (שלך תמיד היה)וכו..
אך מעל הכל אזכור את פני הורי ז"ל צופים בבנם הצעיר מוישלה החייל. יחד עם רוב תושבי השכונה מריעים לנו וזורקים עלינו ים של פרחים.הרגשת גאוה היתה לשרת בצ.ה.ל. דיויד יקרי אני חושב שעשינו עבודה טובה ויצגנו את חיל הים בכבוד כבת גלימים גאים.
טוב לזכור דברים טובים ויפים,תודה דיויד
ד"ש מאילנה וחיבוק אמיץ ממני.
בכלל חבל מאוד שביטלו את מצעדי יום העצמאות – כילדים היינו כל כך גאים ונרגשים לשבת על הטריבונות – או לעמוד לצד הכביש – להידחק ולראות את פני החיילים האמיצים שלנו – לראות את הטנקים ולשמוע את הרעש הכבד שעשו כשנסעו אחרי הצועדים או לפני הצועדים – זו היתה הרגשה של ביחד הרגשה של חוזק -שאין לנו הילדים ממה לדאוג כי הנה – אתם דואגים לנו -כל החיילים והחיילות – עם הנשקים ביד -וכל החילות לבושים בבגדי ייצוג מגוהצים ונקיים – וכולם נראים כל כך יפים ושזופים – והם כולם שייכים לנו לעם ישראל!! – זו היתה חוויה נהדרת – וחיכינו לזה כל השנה – ולא היה מזיק אם היו מחזירים את זה – לתת לילדים מכל הגילאים – את הרגשת הגאוה בעם ישראל – בחייליו ובילדיו!! ואכן – לנו יש עוד את הזיכרונות האלה – אנחנו עדין רואים את המצעדים והצועדים מנגד עינינו ושומעים את השירים והמנגינות של שירי הלכת שכל כך אהבנו ונתנו לנו הרגשה טובה וחזקה. ואפילו היו לכולם דמעות בעיניים מהתרגשות. ובפרט לאורך השנים ההתרגשות היתה עוד יותר גדולה כשהכרנו חלק מהצועדים – קראנו וצעקנו בשמם רק בשביל לקבל איזה חיוך – כי הראש היה חייב להיות ישר והמבט קדימה! טוב – היו זמנים ונהדר שחוינו את זה. שבת שלום לכולם
כתבתי הרבה מכתבים באתר בעברית
לא מבינה מדוע לא הצליחו להכנס.
לכל מוקרי וידידי שלום.
החל מהבוקר בשעה03.15 אני סב לנכד ראשון ולכן חשבתי להודיע על כך באתר ולשתף את כולכם בשמחתי שמו של הנכד בישראל יובל
שלכם דיויד(מרגוליס) מרגלית
בוקר טוב דיויד – לפתוח את האתר על הבוקר ולראות את ההודעה המשמחת – אפילו עם יום אפור ומלא גשם כזה – ההודעה מבהירה ומשפרת את היום! שיהיה במזל טוב – לך ולמשפחות – ושיגדל הנכד לתפארת המשפחות ולתפארת מדינת ישראל!! שמחים בשמחתכם – וכן ירבו!! שוב מזל טוב ושבת שלום – נעמי ודרורי
כמה טוב לפתוח את האתר עם חדשה משמחת.לכן סבא דיוד רוצה אני לאחל לך ולמשפחתך מזל טוב.
שהנכד יביא לכם הרבה אור ושמחה.וזו רק ההתחלה.
(דיוד אני עוד זוכרת את סבא וסבאתך כאשר אתה נולדת).
דיויד יקר רק בשמחות וכן ירבו.אתה נכנס למועדון מלא אהבה ושמחת חיים.
מזל טוב לך לילדים וכל בני ביתך.
אילנה+מוישיק.
שאלה לנעמי איך את יודעת שהייתי שחינית במכבי חיפה.תודה על המכתב היפה שכתבת לי.מצערת,לא הכרתי את בת הדוד שלך
שאלה לדרור האם אתה נולדת בזכרון-יעקב ויום אחד נסענו לשחק כדור-סל,עם רודי ריהן בזכרון .
כאשר הייתי בת חמש -עשרה הייתי אלופת ישראל בשחית מאה מטר שחית גב
הזמן -רנע ארבעים וחמש שניות,היום הנערות שוחות את המרחק הזה בחצי הזמן
ההתחרות הזאת היתה כדי להגן על התאר שלי,
התחלנו מתחת למגדל הקפיצות-במים העמוקים.כשהגעתי למים הרדודים ראיתי שאני הראשונה
ואז הרגשתי שהכתפיה של בגד הים שלי נקרעה.
הפסקתי לשחות.החזקתי את בגד-הים ביד שלי ויצאתי מהמים.מאז לא שחיתי בתחרויות .
היום בגדי הים עשויים מאלסטיק ולא מצמר
בגדי הים מצמר איזה דבר נוראי זה היה,גועל נפש היה מגרד בלי סוף בכל המקומות הלא נכונים,ונוסף לזה נראה כמו איזה סמרטוט רטוב.
זהבה כל הכבוד לא הזמן קובע.לא כל אחד יכול להגיד שהוא היה אלוף ישראל.
כשאתה גימלאי חושבים שיש לך המון זמן חופשי. אני עסוק עכשיו (עיסוק ברצון) יותר משהייתי אי-פעם. בארבעת החודשים האחרונים בניתי סירת מפרש קטנה לפי תכנית "בנה בעצמך". היה זה הדבר הגדול ביותר והמסובך ביותר בחיי, כי אין לי ידי עבודה טובות כמו לרובי יאנג שהוא גאון עם עץ!
אבל אחרי שניסרתי וחיברתי, ופרקתי וניסיתי שוב כי דברים לא התחברו או היה חסר אינטש פה או שםת סוף-סוף המבצע ניגמר. זאת לא סירה להשתתפות באמריקה קאפ ואפילו לא מגיעה לקרסוליים של האיקסיות של משפחת אלבגלי, אך אתמול יצאתי לים (לא לאוקיאנוס אלא לאינטרקוסטל שהוא כמו אגם) ושטתי איזה 15 ק"מ. אורך הסירה הוא בס"ה ארבע מטר וחצי ולא אצליח לחצות את האוקיאנוס איתה, אך אוכל לצאת לים, לדוג, וליהנות מתוצרת כפי.
אגב, משך כל הזמן כתבתי (ואני כותב) ל-"ידיעות מיאמי" שהוא מוסף המצורף לידיעות יום ששי, וכמובן שאני מהותקן בכל (בנוסף לאינטרנט. צלחת אין לי, אבל גם אם היתה לא היה זמן לחזות בטלוויזיה ישראלית בנוסף למה שקורה כאן.
אם הכלכלה תמשיך בירידתה, ושוק המניות ימשיך לרדת, בקרוב תראו אותי מסתובב בבת גלים עם שק על גבי ואוכל מפחי אשפה כמו כושי סמבו!
בשנת 1946 התקיימה אליפות פלשטינה-א"י לילדים בין שני מצופים בכנרת. אני ניצחתי את האליפות לילדים גיל 10 ב-50 מטר חזה ועוזי בק ניצח 50 מטר חתירה. צבי סגל ניצח 50 מטר גב, כך ששלושה בת גלימים בני 9 ו-10 זכו בשלוש אליפויות! המאמן שלנו היה איזייה. בדרך הביתה עצרנו בכפר קנא ואכלנו חומוס. זאת היתה "המתנה" שלנו. אני עדיין שומר את תעודת הבנצחון…
בתשובה למי שענה לזהבה שכל אחד יכול לומר שהיה אלוף ישראל בשחיה.אבל לא כל אחד יכול להיות.את זהבה אנימכירה משחר נעורי וגם אני השתתפתי בתחרות השחיה במכבי,(לא הייתי שחינית כל כך טובה) אבל זהבה היתה אז אלופת ישראל.גם לי כמו לזהבה היה בגד ים מצמר( שני חלקים).ופעם קפצתי ראש למים ואבדתי את החלק התחתון,צללתי עד שמצאתי אותו ןרק אז יכולתי לצאת מהמים.
כיום הבגדי ים עשויים מחומרים אחרים,הם צבעונים ויפים מאוד.
אז מי שכתב לך כך זהבה זה שיתנצל.
בעוד 58 מעשיות ומסרים להגיע במהרה בימינו לשלושת אלפים במשך כמעט 6 שנים, אז אנא בין הפלגה לעיסקי כלכלה תן תרומה לבטאון של החבורה
אני לא חושבת שמישהו רצה להעליב אותי
זאת מחמאה שלא כל אחד יכול לאמר שהוא היה אלוף ישראל
זהבה אני שמח שהבנת את תגובתי נכון,
בהחלט זו היתה מחמאה.שלא כל אחד יכול לומר שהוא היה אלוף ישראל.
מרים אין סיבה להתנצל על מחמאה חיובית.
מולכו הבה נסיים את עניין האליפות ,ובאמת אין צורך להתנצל,בפרט עם הייתי יודעת שאתה כתבת את "המחמאה" הייתי מגיבה אחרת.אבל שמך לא הופיע במאמר,עוד יוצא בזה שאני צריכה להתנצל על "חוצפתי".הבה נשכח מכל העניין.ונמשיך לכתוב לאתר ספורים יותר מענינים.אתה ודאי לא זוכר אותי אבל גרנו ממולכם.ברחוב דוב הוז 7
בעלי היה נהג מונית ועבד עם אבא של אילנה.
גם כיום אני שומרת על הגחלת של בת גלים.למרות שילדי עזבו.
אני לא יודע כמה מכם שמעו על טייגר וודס, הגולפאי מס' 1 בעולם שהוריו מיקס של אבא שחור ואמא אינדוניזית.
הוא גר בג'ופיטר איילנד בשכנות אלי (בערך 3 מייל ממני, אך במקום שהוא גר דונאם אדמה עולה עשרות מיליונים. אני גר אמנם בין האינטרקוסטל והאוקיאנוס אך בשטח רגיל של קונדומיניום רבי קומות)
בקיצור, ממש מתחת למרפסת שלי קיימת אחת המרינות העמוקות בחוף המזרחי-דרומי של פלורידה, ורק שם הוא יכול היה לעגון את היאכטה החדשה שלו. העתון המקומי פירסם שבנו לו אותה בהולנד ומכירה 57 מיליון דולאר. אני מסתכל על היאכטה ורואה צוות של לפחות 10 אנשים.
אני ניזכר באיקסיט של אלבגלי. פעם רובי רוטשילד, ארנון קרומהולץ ומנחם רוזנברג (לפני שרובי הפך לאופיר, ארנון לקרן, ומנחם ללס) שחינו לעומק. ממש לעומק. אולי קילומטר מהחוף. ואז באה האיקסית עם אחיו של איתן (שכחתי את שמו. אולי גיורא?) ואסף אותנו ונתן לנו טרמפ חזרה לחוף אחרי סיבוב עד תל שיקמונה!
בימים ההם סירת המפרש הזאת על עץ המהגוני נראתה לי פי עשר יותר יפהפיה מהיאכטה של טייגר וודס!
אמתי
כתבת לפני עשרים מסרים קודמים על משפחות ואנשים שגרו בבת גלים
משפחת קודש
כל אחד זוכר את האסון הגדול קרה להם עם בנם מוישלה
אני מוסיפה עוד פרטים על אלה שלא ידעת
אריה בבה רוזנפלד נשא לאשה את חברתי עציה ועברו לגור בתל אביב האם מישהו יודע מה שלומם
יורם ביגר גר בראשון לציון כאשר באנו לישראל לפני שלש שנים אשתו החמודה ערכה לכבודו
מסיבת יום הולדת במלון מרידן
פגשתי שם את אראלה הוכמן מרים בלוך חוה אינס אשר וזוס עליזה גרפונקל מרים כהן–אחות של חדוה זל
האם אתה זוכר אותם
ברצוני להוסיף שני מאמרים על שכונת בת גלים
1. להחזיר עטרה ליושנה – פורסם באתר כלבו – חיפה 1982 על ידי שלמה גרפונקל וחיים דינאי, שהתבסס על:
2. רשימה של אותם מחברים המצוייה בארכיון חיפה על שכונת בת גלים
לחיים דינאי
אולי תוכל לפרסם את המאמרים שלך ושל שלמה גרפונקל
באתר של יורם מלצר
תודה
מת לחזור לבת גלים, לחיפה, לגלים ולריח המים המלוחים. מת לחזור לטיילת, לקזינו ולמוזיקת הים הבלתי לאה המנגנת שירי עבר, שירי ילדות, שירי געגועים אל העבר והחוויות געגועים אל החברים והחברות
מת לעלות על החסקה הזקנה, האיטית והעייפה לחוש אם היא זוכרת אותי איך ריחפנו על גלים וחתרנו אמיצים והדברנו את כח האימים של הים הסוער. איך העיפה אותי לשחקים כשלא שמעתי אזהרתה, חזרה לחוף יתומה ואני אחריה משתרך. מת לשבת בחוף הדייגים הרומנטי ולראות בדמיוני זוגות אוהבים, לשמוע שוב לחשי אהבה בין גלי החוף, הסירות והים. זכרונות רחוקים בשנים ובזמן אך קרובים ללב אותם לעולם לא נשכח.כל אלה נמצאים שם בעבר הרחוק, רק סגור עיניים ואותם תשוב לראות….
אליפות בית הספר בכדור יד בהדרכתו של המורה גד גוטמן.
ואנו ילדי כיתה ז, בגמר המרגש.
רפי חיון בשער ממש מתאבד מזנק בלי חשבון על האספלט. מיכה ולטהימר הענק נמצא בהגנה יחד עם אמנון אלטמן.
אביגדור יאנג ז"ל קיצוני ימני עם מהירות מסחררת.
רובי מצד שמאל ,מולכו במרכז .
כמו כן גיורא גפני, צביקה מוסקוביץ ועוד חברה שאני כבר לא זוכר ואיתכם הסליחה.
ניצחנו בגמר את כיתה ח. קיבלנו את הגביע 5ס"מ גובה,ומאז ועד היום הוא נעלם.
אני מאמין שרובי עשה איזה תרגיל רומני והגביע נעלם.סיפור קטן על כיתה ענקית.טוב רובי מספיק כבר זה התור שלי להחזיק את הגביע.
בו אלי הביתה יש לי כ-200 גביעים, 10 שלי ו-190 של בני. הם שיחקו כדורגל כאן בארצות הברית, ואנחנו יודעים שכאן אתה זוכה בגביע גם אם אתה משתין ישר. אז מוישיק הנה ה"דיל": תבחר איזה גביע שתרצה, נשנה אותו מכדורגל לכדוריד, נשים איזו הקדשה בעברית כמו: משה מולכו, לא היה ולא יהיה שחקן כדוריד כמוהו לעולם והגביע שלך לצמיתות. רק תחזיר את הקטנציק שסחבת ב-1955
מושיק מולכו ורובי ינג שלום.
כדי שתפסיקו לריב על גביע שלהעבר הרחוק אני תורם לכל אחד מכן גביע ואתם תבחרו בכתוביות על פניו אך לצורך כך אני צריך את אישורכם ועם קבלתו אפעל להשיג את הגביעים נמהשכן טקס הענקת הגביעים תתבצע החוף בת-גלים חוף ששניכם מאד אוהבים מהאתם אומרים יש עסקה ממתין לתשובות.
שלכם כתמיד אוהב דיויד(מרגוליס) מרגלית.
אהלן דיויד,
בפעם האחרונה שהיו לי חילוקי דעות עם רובי זה היה אולי בכיתה ה-או-ו,וזה היה מי רץ 60 מטר יותר מהר כמובן שהפסדתי.
רובי ואני רק מתלוצצים אנו חברי נפש.
אבל מה ששיך לגביע רובי סחב אותו.
אנו נפגשים לארוחת ערב בשבוע הבא בניו-יורק ואני משוכנע שרובי יבוא עם הגביע.
לכל תושבי בת-גלים ומוקירי השכונה שלום.
קראתי בעיון רב את הכתבה שתפסמה ביו שישי האחרון בידיעות חיפה על רמת הפשיעה בשכונתנו.וממש הזדעזתי גם מתגובות אחדות בתוך הכתבה ושל אחרים לשמע הדברים אך איפה אתם שוחרי השלום הצדק והשקט
חושבני כי כעת הזמן לכנס את כל פורום בת-גלים ביחד עם נציגי עירית חיפה משטרת ישראל ועוד גורמי עכיפת חוק במדינה ולהקים בשכונה משטרה שכונתית חזקה בחסות גומרמי אכיפת החוק במדינה
ויש מספיק גמלאי צה"ל וחק החיים בשכונה ואשר עם קצת דרבון יעתרו להקיםכוח משטרתי שיהבווה כוח הרתעה לכל אותם נפשעים המאימים על חינו בשכונה. לא מספיק להתחבא מאחורי כתבות בעיתון כל שהוא או כל גורם תקשותי זה או אחר עכשיו זו העת לנקות צד פעולהמידית למיגור הפשע בשכונה וזאת עלידי הקמת כוח שיטור מקומי שכונתי חזק בעל סמכיותמעצר ופעולה אחרות בחסות משטרה ישראל העיריה ולדעתי צריך לזמן פגישה מיהרה עם מפקדת מחוז חיפה סנ"נ אהובה תומר וראש עירית חיפה מ"ר יונה יהב ועוד גורמים ולשבת ולגבש דרכידרכי פעולה ולתגבר על גאות הפשע בשכונה ולמיגורו הסופי לא שאנו נפמחד מהם אלה שהם יפחדו מאיתנו ומדרכי פעולתנו של אזרחים שומרי חוק וסדר והרוצים לחיות בשקט בשכונה ובואו לא נשכח הקיץ בפתח ואלפי תושבים יבקרו בחופי השכונה והטילת אך בואו ונפעל מהר ובכוחת משותפים למיגור התופעה לרווחת כל תושבי חיפה והשכונה אני רק רוצה לסים אני תושב השכוה כבר 68 שנים ואיכפת לי מהשכונה ומה שקורה בה
שלכם דיויד.
לפני כמה שנים כמעט כל בית בשכונה שלנו נפרץ על ידי גנבים. הבית שלנו נפרץ פעמיים וכמעט כל תכנו נלקח.דיירי השכונה התאספו והחליטו להגן על עצמם בכוחות עצמם כי למשטרה לא היה איכפת כלל. מאז כל זר שהופיע בשטח מייד נשאל בנימוס שאלות על ידי כל שכן שראה אותו, ואם נחשד מייד טלפנו למשטרה שנאלצה לבוא למקום.
דויד מרגוליס, עליך לקרוא לאסיפת תושבי השכונה ולנסות להגן על בת גלים בכוחות עצמכם.
בהצלחה, רובי
אחרי שראיתי את מה שדוד מרגוליס כתב על הגנבות בבת גלים
הדפסתי בגוגל- יד חיפה הופיע דף שלם
נבהלתי ממה שראיתי שם
ראיתי תמונה של הקזינו עם הרבה צלבי -קרס עליו ממש מפחיד
גם תאורים של גנבות
מי ירצה לגור בבת-גלים במצב השכונה היום
דוד-בבקשה דוח אם חל שנוי במצב
תודה רבה לך
כואב לקרוא מה קורה בבת-גלים,אך לצערינו זאת המציאות.
מאז ילדותינו הנפלאה בשכונה עברו כבר עשרות שנים.אנשים אחרים חינוך שונה,המון עולים חדשים עם תרבות שונה. ומכל הותיקים לא נשארו הרבה ואלה המעטים שכן גרים בשכונה כבר די מבוגרים לעשות איזה שיניו חיובי בענין העצוב הזה.
צריך להיות מציאותים עם כל הצער לנו אין את הכוח והאמצעים הפננסים וכוח אדם. העסק הזה יותר מדי גדול עלינו.
לכן באו נגיד תודה להורינו הנפלאים למורים,ולשכנים,ולקזינו,ולכולם על שנתנו לנו את הילדות הנפלאה ילדות בת-גלים.
המשיכו רבותי לזכור ולהזכיר ולספר על שכונה קטנה שרק לפני כשלושים,ארבעים,וחמישים שנה היתה מלאה שמחה ואהבה.
כי במקום שיש שמש וים תמידית ודורות חדשים של ילדים תהיה תמיד התחדשות עם אהבה ושמחה מלווה בתקווה, יום יבוא ואותם ילדים יזכרו בימים האלה של בת-גלים וישמיעו סיפורים לא פחות מאלפים מאשר היו לפני עשרות בשנים
עולם קטן
עמדתי לפני שבוע על המדרגות של בית הכנסת בית שלום באלקיס-פרק פנסילבניה
שם למדתי שלושים שנה כתות א וכתות בית
עמדה על ידי אם צעירה עם ילדה קטנה כבת חמש
האם דברה עם בתה עברית
שאלתי אותה-מאיפה את היא ענתה אני מזכרון יעקב
אמרתי לה-לאחותי פועה היה חבר מזכרון ושמו היה יוסי בונשטיין
היא התרגשה ואמרה-יוסי בונשטייו —-הוא היה הסבא שלי
ויש לי משפחה בבת גלים
לא יכולתי לשאול אותה מי הם הקרובים שלה
אולי הם נעמי ודרור
לא רק דברים לא יפים קורים בבת גלים.יש גם דברים חיובים.כמו המרכז הקהילתי,שהוא פועל למען התושבים הותיקים וגם העולים הרבים שהיגעו מחבר העמים.ביום האישה היה לנו ערב שירה בעברית וברוסית.וראיתי שכולם נהנו.
פעם בחודש ביום ששי בדרך כלל( בתחילת החודש )יש לנו בזר במרכז הקהילתי,וביום הזה יש לנו הרצאה או מפגש על קפה ועוגה.
פורום בת גלים משתדל מאד להחזיר לבת גלים את השקט והשלוה,בתקוה שנחזיר עטרה ליושנה.
מי כותב עכשו באתר של יורם מלצר
אנשים שנולדו או שגדלו בשטח שבין חוף הים-ורחוב העליה
ושכון ממשוחררי הבריגדה
אלה שגדלו בקרית אליעזר- הם בת-גלימים
אף על פי שאין להם זכרונות מהברכה ומהקזינו.
האם הם כותבים
למנחם בן דודי
למה פסקת לכתוב באתר
בלעדך האתר לא יהיה מענין-תודה רבה על ששלחת לי את המדפסת העברית-
מה יקרה כשיהיו שלשת אלפים מסרים באתר-מישהו כתב שאז האתר יסגר-
חבל
זהבה חאס שלום .
אני מסקים עם כול מילה שכתבת אחד לאן נעלם מנחם וכול שאר הכותבים באתר מהקרה וכבר אין על מה לכתוב תשבו בבתיכם ותפעילו את הזכרון וכתבו לאתר למען בנינו ונכדינו וכדי שההסטוריה של שכונתנו תישמר על סיפוריה וחויותיה לדורי דורות
שלכם דיויד(מרגוליס)מרגלית
לכל מוקרי ותושבי בת-גלים בעבר ובהוה שלום וחג שמח.
בעוד מספר ימים נחגוג את חג הפסח, חג החרות זכר ליציאת מצרים חרות שהיא גם שלום,אבל איפה אנו והמילה הזו ומשמעותה היום, בימים אלו מוקמת בישראל ממשלה חדשה ואשר תוצג מחר לפני נשיא המדינה מר שמעון פרס, לצערי כמי שגר בארץ לא שמעתי עד כה על כונה לחתור לשלום בינינו ובין הפלסטינינאים או מאצץ גובר לשחרור החיל גלעד שליט, מלחמה בעוני, המשבר הכלכלי, שיפור בחינוך, טיפול בערבי ישראל והשואת תנאיהם לחיים טובים יותר, טיפול מעמיק בשכבות החלשות בארצנו,ובמוטלים אשר בספק עם יוכלו להסב בערב הפסח מסובים ליד שולחן אוכל ולשאול את הקושיה הקשה ביותר עבורם מה השתנה הלילה הזה מיול הלילות. אך במדינתנו אלה דברים זניכים, בעיקר כאשר הקרב הגדולעל הכיסאות בממשלה בעיצומו, אבל בו נהיה קצת אופטימים אולי במרוצה הממשלה החדשהיבהרו וישתפרו, ועם יצאת העולם לאט מהמשבר הכלכלי השורר כרגע ואהמינו לי אנני נביא בעמו אבל היתי רוצה מצב יותר טוב לתושבי הדרום ועוטף עזה ושתושבי הדרום ועוטף עזה ואשקלון ושאר הישובים בדרום יכלו להסב לליל הסדר בשקט ובשלוה וללוא קסמים או פגזי מרגמה וכשם שהחג מסמל את חג החרות נגיע אליה לאחר אותם שנים של קרבות קורבנות, אינדיפדה חומת מגן בשטחים ועופרת יצוקה בעזה ובישובי העוטף והוא סוך סוף יגיע ולךא על חמור לבן ה ש ל ו ם ואשר כולנו כאןם בארץ מיחלים לו ובגדול, ועד כאן אני מאחל לכל אחת מכם ולכל אחד מכן חג שמח וכשר חג שבו תפספרו לבניכם ונכדיכם זכר ליצאת מצרים מעבדו לחרות ומי יתן והשנה הבאה תביא עלינו את השקט והשלוה המיוחל שיהיה חג ש מ ח וכ ש ר לכולנו
שלכם דיויד(מרגולס)מרגלית.
לכל מוקרי שלום .
בכתבתי האחרונה נפלו מספר שגיאות הדפסה ועמככם הסליחה
שלכם דיויד,
יש גם חדשות טובות על העתיד של בת-גלים
כתבתי לפני לפני כמה חדשים שרציף פנחס שלושים ושלש בית מרגולין נמכר לקבוצת משקיעים מתל אביב אביב במליון דולר
הם גם קנו את בית הקולנוע הסגור-ועכשו רוצים לקנות את
החורבה שבה נולדתי-רציף פנחס שלושים ואחד-ואת הבית שבו נמצא קפה מסעדג
אם המשפחה שלי תסכים למכור להם את שני הבנינים האלה-
יהיה לקונים שטח גדול לפתח-
אני לא יודעת מה שיבנו שם-נחכה ונראה
לוזון נכבד,
אפשר שנבחרת ישראל תשתתף במונדיאל, וזה פשוט:
1. לארגן את המונדיאל בארץ;
2. משחק הגמר יערך באיצטדיון – ליד השיכון
3. יוסוף חאוואטו ושיקי חייבים להשתתף.
ד"ש לכל החברים וחג פסח נעים
שמחתי מאוד לשמוע מרובי שהודיע לי שמוקה חזר לכתוב ברוך הבא חברי.
קשה להאמין שיוסוף חאואטו ושיקי יוציאו את הנבחרת מהבוץ. אולי עם עזרה של עוזי חקלאי ודני פלץ נצליח לגנוב איזה ניצחון.
אין מה לעשות אנו רחוקים מאוד מהמונדיאל.
חג שמח לכל הבת גלימים מאילנה ומוישיק.
כמה טוב שיש עוד מספר חברים ששומרים על הגחלת,
ונכנסים מפעם לאתר.האביב הגיע ואולי יתעוררו עוד כמה מותיקי בת גלים,ויחזרו לכתוב באתר.
לכל הבת גלימים אני מאחלת " חג שמח"
מרים.
סוף סוף אחרי שביתת מחאה קצרה חזר אחד הכותבים הטובים ביותר של האתר לכתוב!! מוקה
well come back my friend.
החזרת לנו, במאמר קטנציק, את חוש ההומור היחודי שלך וגרמת לי ולמוישיק מולכו ליפול מצחוק על הרצפה וזאת כל אחד בצידו השני של הטלפון, אני בלונג איילנד ומולכו בניו גרזי. מוישיק, ממש לא תאמין, אחרי חיפושים מייגעים במרתף הבית, מצאתי את הגביע האבוד….להתראות מוקה ומולכו וחג שמח לאקי, גולן, נאוה וכל הבת גלימים היפים והיפות
שלכם, רובי
מורשת נכבדת ומכבידה הותירו הבריטים בחיפה. מצד אחד הם העלו את מעמדה של העיר בארץ ישראל, בנו בה את הנמל הגדול בארץ ואת אזור התעשייה שבמפרץ, שיחד הביאו לעיר משפחות רבות שחפצו בפרנסה. מנגד, הם סללו את מסילת הרכבת לאורך חוף הים ובכך גזרו על החיפאים לגור בעיר , מבלי להרגיש את הים. הנמל ובסיס חיל הים, שהוקם לאחר מכן, חולשים היום על שטח גדול בצפון מערב חוף חיפה ויחד עם מסילת הרכבת מונעים גישה ישירה למים
בסוף 2007 אושרה תוכנית מתאר ארצית שלפיה חוזר הים לציבור הרחב, לאחר 60 שנה. הנמל האזרחי ובסיס חיל הים אמורים להתפנות לכיוון מזרח ובמקומם יתפתח אזור נופש, בילויומגורים. ל"הארץ" הגיעה התוכנית שהזמינה עיריית חיפה לפיתוח חזית ים עירונית, בפעם הראשונה מאז נוסדה העיר-
משרד האדריכלות של הפרופ' יגאל צמיר יוקם רובע עירוני חדש על קו המים שיכלול נמל אוניות תיירות, שיהווה נמל בית להפלגות באגן הים התיכון. לצדו תוקם מרינה ספורטיווית ובה יתקיימו אירועי ספורט ימי, כשביניהם יפריד שטח ימי מיובש ועליו יוקמו 1,500 חדרי מלון ועיר הבידור של חיפה שתכלול אולמות לבידור והופעות המונים, מתקני
הרכבת לצד הנמל. מתנהל מו'מ להעתקתה לפני
האדמה
שעשועים, מסעדות ובתי קפה. כמו כן ייבנו 3,000 יחידות דיור בבנייה עירונית בגובה ממוצע של שש קומות
במקביל, זה חודשים רבים נמצאות עיריית חיפה ורכבת ישראל במשא ומתן מתקדם לשיקוע הרכבת מתחת לפני האדמה. אם השיקוע יצליח, ייפתח ציר המושבה הגרמנית, המשך של הגנים הבהאיים, אל קו המים ויפגוש אותו בכיכר גדולה וירוקה. לאורך תוואי הרכבת תוקם שדרה עירונית, דוגמת רחוב "רמבלס" בברצלונה, והיא תהווה רחוב פעיל שישמש למגורים, מסחר ובילוי.
" זאת תוכנית שתחולל מהפכה בחיים העירוניים של חיפה ותביא בשורה אמיתית לכלכלת העיר", הסביר ראש העיר יונה יהב, "תוכנית זו תציב את חיפה בשורה הראשונה של הערים בעולם, בהיצע לתושבים ולמבקרים כעיר של נוף, איכות חיים ואטרקציות"
עם זאת, קיימת בעיה. לפני כשנה וחצי אישרה הוועדה למתקנים ביטחוניים (וולמ"ב) הקמת מתקן צבאי מסיווי במקום, "פולינום", בניגוד לתוכנית המתאר. עיריית חיפה עתרה נגד ההחלטה והשבוע החליט בית המשפט המחוזי בחיפה על הסכם פשרה בין עיריית חיפה ומשרד הביטחון. לפיכך, תוקם ועדה חיצונית בראשות אלוף חיל הים לשעבר, ידידיה יערי, שתבחן את הקמת המתקן הצבאי בצד המזרחי של הנמל ומסקנותיה יינתנו בתוך ארבעה חודשים. החלטת הוועדה עלולה להיות קריטית לפיתוח חזית הים.
"התוכנית מהווה את התשובה של עיריית חיפה לסוגיה המהותית ביותר בתולדות העיר והיא העדפת החלופה המזרחית לפולינום", אמר יהב. לדבריו, הפולינום עתיד להיות בכייה לדורות, אם יוקם במקום שנקבע בוולמ"ב. במשרד הביטחון החלו כבר בייבוש שטח ימי במסגרת תוכנית הפולינום ובעיריית חיפה מקווים כרגע כי "האופציה המזרחית" תתקבל ועל השטח שיובש כבר יהיה ניתן לממש את פיתוח חזית הים של חיפה
חג שמח לכל הבת גלימים!!!
שמח לראות חברה באתר. אני עד'ן עסוק בגלווסתון בבניה אחרי הוריקן איק. נוסע הביתה לסדר!
אסיה בתי גדלה נותנת תענוג עצום!!!
דויד מרגוליס, שמח שאתה פועל עבור בת גלים!
ארי ומשפחת ברגר (אמי בת 105
It's much easier for me to type in english… however I found the way to type slowly in hebrew, as it seems that most friends prefer hebrew messages
ari
לכל הבת-גלימים שלום.
אך לפני ימים מספר כתבתי באתר בהרחבה הפעם אקצר ואשגר ברכת חג שמח ל כ ו ל כ ם ממני דיויד מרגוליס מרגלית שיהיה זה חג שמח לכולם וכפי שנאמר בהגדה של פסח והיגדך לבניך ולבני בתיך זכר ליציאת מצרים מעבדות לחרות אבל איפה החרות ואיפה נעלים כאשר גלעד שליט כבר מעל 1000 ימים שבי החמס ואנו נסב לשולחן הסדר על טפינו ונכדינו והוא נמק בכלא מי יתן ובשנה הקרובה יוכל גם הוא להסב בסדר עם בני משפחתו ולשאר עם ישראל חג שמח וכשר
שלכם דיויד( (מרגוליס) מרגלית.
גם אני כמו דיוד שולחת לכל הבת גלימים"חג שמח" ואושר עם כל בני משפחותיכם.בערב ליל הסדר.
בתקוה שהשקט ישרור באזורנו.וגלעד שליט יחזור אלינו במהרה.
חג שמח וכשר.
מחפשת משפחת ברוומן בני אבא שלו היה מוסיקאי
וניגן עם אבא שלי הרי שטיין וגם מחפשת את אביבה שם נעורים איסמן היה למשפחה קשר עם
הקזינו בבת גלים גרנו בבת גלים בשנת 1940
מספר שנים וחזרנו לבת גלים בשנת 1950 עד 1957 השנה שבה עברנו לארצות הברית מאוד אשמח לקבל תשובה למכתבי בתודה מראש רותי שטיין בת 73
רות שלום,
אולי את התכוונת לבני ברווין שאביו היה מוסיקאי ואחיו דני ברווין למד בכתתי בעממי בת גלים. דני ומשפחתו היגרו לארצות הברית בסביבות 1955-6 הם גרו תקופת מה בברוקלין ומשם נעלמו עקבותיהם. פגשתי את דני בניו יורק בשנת 1967 כשביקרתי בארצות הברית עם נבחרת ישראל בכדורגל, לפגישה הצטרף גם מוישיק מולכו שהתגורר בניו גרזי. הנצחתי את הפגישה ההיסטורית בצילום אותו פיתחתי והגדלתי ובאירוע מיוחד הבאתי אותו למוישיק מולכו.
מקווה שהצלחתי לעזור מעט.
רובי יאנג
רות,
יש לי סיפור פיקנטי על משפחת ברווין, על בני ודני שהיו שותפים בקונדס קטן כמובן על חשבוני. אספר אותו אם זאת באמת המשפחה שאת מחפשת.
רותי שלום.
אנני יודע עם שמי כפי שמופיע בראש הכתבה יאמור לך הרבה אבל כדי להקל אליך אני בנו של הרמן מרגוליס ולילי אמי שהיו מבעלי הבריכה והקזינו בבת- גלים משפחת איסמן אומנם השם זכור לי ועם אנני טועה איסמן האבא היה בקשר טוב עם אבי ז"ל ועד כמה שאני זוכר הם היגרו לאמריקה אי שם בשנות החמישים ומאז לא שמעתי מהם דבר אך עם בא לך להעלות זכרונות משנותיך בבת-גלים אתן לך עוד מספר ערוצים שבהם תוכלי להקים קשר איתי אחד דרך האימל שלי שהוא doris mar@013.net.il
או מספר הטלפון שלי בבית שהוא 048555209 או בניד הסלולרי כמובן 0522795071 ואשמח מאד לעזור לך בכל משאלה עד כמה שאוכל
שלך דיויד(מרגוליס)מרגלית
ונ.ב. אני עדין מתגורר בבת-גלים.
התגוררו בבת גלים נהגי ובעלי מוניות רבים כוון שהשכונה הכילה מפקדות של הצבא הבריטי והסתובבו בשכונה קצינים בכירים ואישים אנגליים רמי דרג וכו' וכו', ובולשת, ערבים מכובדים רבים, ופעילי ההגנה והאצ"ל ומי לא פעל בשכונה השקטה לכאורה. ורבים היו "מרגלים אנונימים בשרות הידיעות של הש"י " ולכן נדרשו נהגי מוניות בעלי רשיון שידעו את השפה האנגלית על בורייה, לא פלא שמוניה ברינצוייג אחיו של איסר הגדול, אביה של אילנה אשכנזי, אביה של נעמי, אדון אייסמן וכל הרבים רבים מנהגי המוניות דאז, חיו ופעלו בשקט בשכונה והביאו תועלת רבה אמנם באנונימיות רבה ונסתרת בעיסוקם, כשהסיעו לירושלים ולכל הארץ,לבנון וסוריה ולמדינות שכנות. ויש להוקירם
Ruth,
aviva eismann lives in Miami her married name aviva Richman, her brother michael lives in la, was an officer in the US airforce. send me an email and I will give you their telephone number.
anyone remembers Dani Naxon? never heard from him, nor was he at our reunion, would love to have his contact info.
Ari
אריק שלום,
קראתי את הכתבה שלך על פעילותם של נהגי המוניות בתקופת הבריטים בבת-גלים,ושם הזכרת את שמי אילנה אשכנזי. אכן אבי ז"ל אברהם אשכנזי היה נהג מונית באותה תקופה,אך לא ידעתי שהוא היה מעורב בנסיעות אלה.
היתי מאוד מעונינת לקבל ממך יותר פרטים במידה ויש לך וכמו כן את שם משפחתך. תודה .
כל הכבוד לקבוצת הכדור סל של מכבי חיפה על הנצחון הגדול על מכבי תל-אביב.
אני נזכר איך מכבי ת-א היו קורעים לנו את הצורה כשאנו ילדי בת גלים שיחקנו במדי מכבי חיפה.
הרגשה טובה שסוף סוף יש ניצחון על הקבוצה הטובה הזו. איחולי לרני כהנא.
חג שמח וכשר לכל הבתגלימים הותיקים באשר הם!
לאחרונה הוקמה באתר חבורת "זמר" מותיקי בתגלים שגרה בחו"ל ו"מזמרת זמירות" רק לאזניהם של בודדים המעוניינים לשמוע אותם.
ה"מנגינות" של ותיקי בתגלים כולם, כאשר הם לא מעיניינם של אותה "תזמורת".
בברכת חג שמח נוספת
ותיק, יליד בשכונה.
חג שמח וכשר לכל הבתגלימים הותיקים באשר הם!
לאחרונה הוקמה באתר חבורת "זמר" מותיקי בתגלים שגרה בחו"ל ו"מזמרת זמירות" רק לאזניהם של בודדים המעוניינים לשמוע אותם.
ה"מנגינות" של ותיקי בתגלים כולם, כאשר הם לא מעיניינם של אותה "תזמורת".
בברכת חג שמח נוספת
ותיק, יליד בשכונה.
מה שאפיין תמיד את ילידי בת גלים הוותיקים באשר הם בארץ ומחוצה לה זה ישירות ויושרה נטולת ציניות מאוסה,אפשר לקרוא זאת בכמעט 3000 כתבות כאן.
רצית כנראה לברך וזה יפה אך פלטת הערה מרושעת שאינה אופיינית לרוח החברית והנימוסית המתבקשת.
בשל חג החרות והמימונה הבאה עלינו לטובה הפעם נסלח לך.
בברכת חברות ונאמנות לחברינו בכל רחבי תבל
חג שמח
מה קרה לותיק ויליד בת גלים.שאין לו שם "מוזר"
למי עלינו להודות על הברכה לחג?כל היופי באתר
הזה לשמוע מהותיקים ולהזכר בימים היפים.
(חוץ מזה עוררתה בי סקרנות)אז מי באמת אתה?
למרות הכל אני מאחלת לך ולכלם
חג שמח.
שלום לכולם.
כפי שאתם רואים בכותרת שמי מופיע במלואו , מרגיז לפעמים לקרוא כתבות באתר בהם כותבים מסתתרים מאחורי שמות, חברה לדעתי זהו אתר נהדר להחליף בו חויות עבר והווה חויות שעולות בזכרוניו מפעם לפעם ואשר ברצוניו לשתף את כולם, לדעתי זמן המקתרקזים חלף מזמן ואין פחד לחשוס שמות אז בתור אחד מבאמת ותיקי בת- גלים המנעו מי להסתתר מאחורי שמות כאלו ואחרים כי בסופו של דבר נחשופ את הכותב האלמוני ויעידו עשרות הכותבים באתר לשמחתם של כ ו ל ם
ושוב לכם כולם חג שמח ממני
דיויד(מרגוליס)מרגלית.
נ.ב. תמשיכו בכתיבה לאתר.
מודה לך מקרב לב על התשובה החמה והמהירה אין ספק שאבא שלך וגם איסמן הכירו היטב אבא שלי הפסנתרן הרי שטיין אשמח לשלוח לך העתק מהזמנה לארוע חגגי משנת 1944שהתקיים בקזינו אשמח מאוד לשוחח איתך יש לי כמה סיפוריםהקשורים לילדות שלי בבת גלים אגב אנחנו מניצולי אסון האניה פטריה לאחר שנה במחנה עתלית הגענו לבת גלים למדתי מספר שנים עד כיתה ג אשמח מאוד לשוחח באחולי חג שמח רותי שטיין אסכולי
שלום רובי שמחתי מאוד לקרוא את המיל שלך שנים אני מחפשת את בני ברווין פגשתי את בני בניו יורק בשנת 1962 אבא ברווין ואבא שלי הרי שטיין נגנו ביחד מספר שנים אני נוסעת לניו גרזי כל שנה הבת שלי גרה שם כבר קרוב ל15 שנה יש לי הרבה תמונות של אבא ברווין ואולי דני או בני ישמחו לקבלם ולשאלתך אשמח לקרוא על הקונדס באחולי חג שמח רותי שטיין אסכולי
ariberger אנחנו מניצולי האוניה פטריה הגענו לבת גלים בשנת 1941 ומשפחת איסמן הזמינה אותנו לליל הסדר הראשון שלנו בארץ אבא של אביבה קנה לאביבה ולי את אותה שימלה וריגש אותי מאוד שבחג הפסח השנה קיבלתי את המיל שלך לאבא שלי ואיסמן היה קשר מיוחד אשמח מאוד לקבל מספר טלפון או מיל של אביבה אני נוסעת כל שנה לניו יורק הבת שלי גרה שם כבר קרוב ל25 שנים גם אני ובעלי גרנו מספר שנים all the best ruth stein ascoli
רארי ברגר שלום.
לפני ימים אחדים שגרתי לך אי"מל שבו כתבתי לך ראשית ברכות לחג וכמו כן צרפתי את כתובת האי"מל שלי ביחד עם מספרי הטלפון שלי הן בבית והן בסלולרי עד כה לא קבלתי תשובה יתכן שמשהוא השתבשאו שאי"מל שלך אינו קורא עברית כמו כן בקשתי אותך עם ישברשותך מספרי טלפון של מיכאל איסמן ושל אחותו אביבה וכן דרך האתר הנוככי אני מצרףעוד פעם את האי"מל שלי שהוא
dorismar@013.net.il
וכמו כן את מספרי הטלפון שלי בבית הוא 048555209
והסלולרי שלי הוא0522795071
ואני מאד מקווה לשמוע ממך אגב שלך לי את מספרי הטלפון שלך כדי שאוכל גם לדבר אתך מפעם לפעם
עד כאן ממני חברך דיויד.
רות יקרתי שלום.
לפני מספר פרצת לתותעדנו בכתבה קטנה באתר הזה והעלת שמו של אנשים השן בעבורי היסטוריה כמו משפחת איסמן, משפחת ברווין, וכן הזכרת את הקזינו עם תחזרי מספר כתבות אחורנית תראי את תשובתי לכתבה שלך אני יליד בת-גלים ועדין מגורר בשכונה אני מצרף כאן עוד פעם את כתובת האי"מל שלי שהוא
dorismar@013.nnt.il
וכן את מספרי הטלפון שלי בבית 048555209 והסלולרי שלי0522795071
עדכאן להפעם דיויד.
דויד מרגוליס מרגלית שלום רב
אני טירונית בכל משקשור למחשב יש לי מחשב מספר שבועות ולכן חלה טעות מהדפסה אשר היתה מיועדת אליך רק לאחר ששלחתי את המיל בקשר לקזינו הבנתי שלא כתבתי את שמך ולכן אבקש את סליחתך לא תאמין אבל שלושת המילים ששלחתי ישבתי ליד המחשב לפחות שעה ושוב תודה ואשמח מאוד לשוחח כמו רוב היקים אנא אמור לי מתי נוח לך ושוב תודה רותי שטיין אסכולי
לצערנו מוריס כהן אחד הותיקים בשכונה נפטר היום מדום לב
יהי זכרו ברוך
דני ברווין היה ילד מקסים, כל בנות הכתה בעממי בת גלים רצו שהוא יהיה החבר שלהן, וכל זאת עד שהגיע ממושב בנימינה איזה ילד יפהפה שענה לשם מוישיק מולכו ואז הבנות התחלקו לשתי קבוצות…. לי נשארה בכיתה ח" ילדה יפה בשם רחל עמרני שלדעתי האישית בלבד, היא הסכימה להיות ה"חברה" שלי. לא שזה שינה משהו ביחסים האישיים בין הבנים והבנות שכן חוץ מהריקודים בחצר בית הספר או ב"פעולה" בתנועה לא נגענו בבנות, לא יכולנו לגעת בהן שכן הבנים היו בקבוצה אחת והבנות בשניה רחוקים אחד מהשני. ובכן, דני ברווין היה סופר שובב, היו לו תמיד "טריקים" והוא עבד על כולם. למשל הוא בא אלי ושאל: "רובי, רוצה בוטנים?" ואז פתח קופסת בוטנים ומין נחש מלאכותי קפץ מתוכה. או שהוא בא אלי, הושיט את ידו ואמר "אהלן רובי" וכשלחצתי את ידו איזה קפיץ השתחרר שגרם לי לקפוץ מפחד.
יום אחד באתי אל דני, שגר ברחוב יזרעאל בקומה שניה ממש מול יורם לוינברג. אחרי המתנה של כשעה ברחוב יצאו בני ודני למרפסת ושאלו אם אני יכול לעזור להם במשהו חשוב. מיד עניתי בחיוב וכשנכנסתי לחדר המדרגות הרגשתי הרגשת גאווה וחשיבות איך עלה בגורלי לעזור לבני ודני ברווין. בני, שהיה מבוגר ממני בכ-6 שנים ביקש ממני לאחוז בשני חוםי חשמל ועמד על כך שאם אני באמת רוצה לעזור עלי לא לשחרר אותם בשום אופן! אני הייתי במרפסת והם נכנסו לחדר. פתאום ללא כל התראה חטפתי זרם חשמלי שהעיף אותי מהכיסא!! חשבתי שחברת חשמל נכנסה לי בגוף !! בני ודני באו למרפסת כשעל פניהם חיוך מאופק "מה קרה רובי"? הם שאלו בארשת פנים דאגנית. אמרתי שמשהו לא בסדר במכשיר שלהם כי חטפתי זרם חשמלי בכל גופי. הם אמרו שיסדרו את זה מיד אבל אני כבר הייתי בחדר המדרגות מלא "אנרגיה" בדרך הבייתה. מיותר לציין כאן שאל דני ובני ברווין הבייתה לא עליתי יותר. למדתי שיעור מאלף בתורת החשמל. בצבא הייתי "חשמלאי רכב" בסדנא בת גלים.
אפרופו משחקי ילדים הראו היום בטי.וי שהבלורות
חזרו בגדול לארץ רק שהמשחק נקרא משום מה אחרת
אבל עצם העובדה שהם יחזיקו בידיהם העדינות בלורות זה יכול לעשות רק טוב
משתתפים בצערכם עם פטירתו של מוריס
יהי זכרו ברוך
כקורא וכותב נאמן כאן באתר מלצר אני שמח כי נפל בחלקי לכתוב את כתבת השלושת אלפים, כן ירבו וזה בדיוק הזמן להודות למר מלצר היקר המאפשר לנו "בית חם" אשר בו אנו מתרפקים על עברנו המשותף בבת-גלים עם זכרונות ילדות,משפחה ןחברות של ימושו לעולם ,זה התחיל ממאמר יפה של מלצר על בת גלים שכבות נחשפות אשר פורסם ב-28 נו'ב 2003 בשעה 1507 ובמשך 1962 ימים עד כה מהווה מוקד משיכה מגנטי לכל בתגלימי באשר הוא ,איזה יופי.
מקריאת התגוביות לאורך השנים אפשר להתרשם מהמכנה המשותף הרחב של הכותבים והרצון לשמר את הזכרונות הייחודים .
לא יאומן איך חודשו חברויות ונוצרו הכרויות חדשות אפילו המפגש הגדול תרתי משמע הבשיל ומומש לא מעט בזכות האתר, ללמדכם כי האינטרנט הוא לא רק "אוטוסטרדת המידע" אלא כלי תקשורתי מהמעלה הראשונה המאפשר לאנשים בכל קצות תבל להיות מאותרים ובמקרה שלנו גם מאושרים.
מקווה לכתוב ולקרוא עוד הרבה באתר זה בשיתופם המלא של אנשי בת-גלים בעבר בההוה ובעתיד.
קדימה לקראת האלף תגוביות הבאות.
very glad to hear from you guys…. unfortunately i am in galveston texas, the island that got hit by huricane IKE. tough job helping the people as FEMA, the government and the insurance companies are sitting on the money and are not releasing it to the needy people. I have the eismans info on my desk top in Dallas where my wife and daughter are, so it will take until i go back home again before I can get the information you wanted.
david, I am not sure if I got your email, as i get between 100 and 150 emails a day including junk. my home number which is transfered to my cell ( cost you less to call) is 001-972-231-4012 do not mistake 972 is dallas numbers same as 214.
I am on skype "ariberger39" am glad to keep in touch with all of you.
today is the end of pesach so I wish all of you "happy Holidays" "chag sameach"
Ari
אני יודע בוודאות שבת גלים היא בעיקרה מכביסטית, הרי אני בילדותי, כמו כל ילדי השכונה, הייתי שייך לקבוצות הספורט של מכבי שבן יעקב אירגן. משום מה נפלתי דווקא להפועל,פשוט גורל, כמו שעלה בגורלם של ספורטאים מצטיינים אחרים שגדלו בבת גלים כמו שוקה פלגי,איציק אנגלנדר, יואב כץ ואחרים. רבים מהם הגיעו לשיאים בספורט הישראלי.
אני רוצה כאן לברך את הפועל חיפה על חזרתה הרשמית לליגת העל. כשחקן שהשתתף בהרבה משחקי דרבי אני יכול בוודאות לומר לכם שזה ארוע גדול בספורט החיפאי, למעשה הגדול ביותר בספורט בעירנו. בין השחקנים של שתי הקבוצות תמיד היה כבוד הדדי. האוהדים זה סיפור לגמרי אחר, חלק מהם מאד קיצוניים ואהדתם לקבוצתם מתערפלת בשנאתם ליריבה העירונית. האחרים הרבה יותר מתונים ורואים בדרבי אירוע ספורטיבי ענק. בליבי יש מקום קטן שנשאר מילדותי למכבי ולכן אני בכל ליבי מאחל למכבי זכיה באליפות. אם שתי קבוצות חיפה יסימו במקום ראשון, כל אחת בליגה שלה זה יחשב כהישג עצום לחיפה ובעקיפין גם לבת גלים.
thank you so much for your and friendly email i am going to berlin for a few days
will be in touch when i return. all the best ruth steinascoli
ברכות ליואב כץ ומועדון הפועל חיפה על חזרתה
לליגת העל.
שם השיר "לאורך הים" מוקדש לכל מי שלא שכח
תגידי איך לעצור את הדמעות
תגידי איפה יש עולם אחר לחיות
תגידי למה אין אמת,רק הזיות
אז למה לנסות ולהמשיך עכשיו לבכות ?
לאורך הים
אין גלים,יש עולם
שנשבר לרסיסים על המזח.
תגידי איך לעצור את הדמעות
תגידי איפה יש עולם אחר לחיות
כשאנשים רצים אל תופת כמו אל הים
אני ארוץ אל תוך האש אם יחזרו משם
לאורך הים…
תגידי איך עם המוות אני חי
מסתיר הדמעות בכל לילה, תגידי עד מתי
האש שקוראת לי נמצאית שם באמת
וזה שנעלם האם ישוב חי או מת ?
לאורך הים…
תגדי איך לעצור את הדמעות תגידי איך…
אתמול אילנה ואני נפגשנו עם רובי ויהודית לארוחת צוהרים בניו-יורק.
ורובי כתמיד מלא הפתעות, לפני שאנו מתחילים באכילה רובי מבקש לומר כמה מלים.(דבר שבשיגרה)
ואז הוא שולף גביע פיצפון מהארנק של יהודית ומוסר לי אותו עם הגדשה חמה.
הגביעון החמוד שייך לכל שחקני הכדור יד של כיתה ז" אלופת בית הספר העממי בבת-גלים.
רפי חיון(הפנתר) אמנון אלטמן,מיכאל ורטהיימר,גיורא גפני,צביקה מוסוניק אביגדור ז"ל
וכמובן רובי. סוף סוף נפתרה התעלומה לקבוצה יש גגביע אחד.ולרובי יש שניים החדש והאורגנלי.
אילנה ומשה מולכו רובי ינג ויהודית שלום.
לפני מספר כתבות באתר כתב משה כי רובי סחב את הגביע הקטן של אליפות משחקי הכדור יד בכיתות ז-ח אני הצעתי להעניק גביע לשניהם בתנאי שטקס הענקת הגביע תתבצע בחוף הים בבת- גלים אבל רובי השתפן והחזיר את הגביע למקומו. וחץ מזה מה שלומכם שם בנכר תקותי כי הכל כשורה אשמח לשמוע מכם
שלכם דיויד(מרגוליס)מרגלית.
דיויד מרגוליס היקר,
מה שלומך חביבי? מקווה שאתה ממשיך לשאת את בת גלים על כתיפיך הרחבות ושומר עליה עבורי ועבור מולכו. אני יודע שבקרוב אבוא לעזור לך. באשר למולכו הרי שהבחור מנדנד לי שנים להחזיר את הגביע שזכינו בו ב-1955. האמת היא שאין לי מושג איפה הוא, אבל מאחר ומולכו הוא ידידי משכבר הימים החלטתי לעשות לו גסטה (מחווה) יפה כדי שיפסיק להטריד אותי עם הגביע הזה. הלכתי לחנות של "כל דבר 99 םנט" ומצאתי גביע קטנטן מזהב פלסטי והגשתי אותו למוישיק מולכו בטכס מיוחד במסעדה ניו יורקית אכסקלוסיבית. אני מקווה שהוא מרוצה סוף סוף ולא יטריד אותי יותר בנושא זה.
מאוד מאוד נהניתי לקרוא את התכתבותכם בימים האחרונים.דיברתי עם רחל ואמנון והיה נחמד תוך כדי השיחה לדפדף בכתובים ולהזכר בדברים..נתתם לנו אפילו דחיפה להפגש,לפני כמה שנים נפגשנו הבנות מקרית אליעזר עם הבנות מבת-גלים,היו עפרה פלג,רותי צולינגר,רבקה טולדו,אם אינני טועה גם רחל עמרני(כן רובי,נזכרנו היום בסיפור ),היו גם רחל יוניק,עדנה איזנברג, נורית אוסמי ו…….(לא זוכרת).הקיצר-גם רחל וגם אני נהננו הבוקר בזכותכם,תמשיכו לכתוב -זה נחמד,……חברה מקרית אליעזר,איפה אתם?השמיעו קול הרי כולנו בת-גלימים,אגב בשבוע הבא מתכננת ביקור בבת-גלים,יש לנו פגישת מחזור של בעלי-יגאל,הוא למד בבית ספר גאולה בהדר,
נאמני הכתיבה בהקשר שאליו התכוונתי הם כמובן רובי ומוישיק שלמדו איתי בכיתה ,וכמובן זו הזדמנות להחמיא לכל מי שכותב באתר….מיה אליגון.
מוישיק ורובי נראה לי שלמדנו בכיתות מקבילות ולא באותה כיתה.האם שניכם למדתם יחד?….ובעצם כל זה לא משנה, העיקר עוררתם זיכרונות מבית ספר, מהתנועה וזה נפלא.
מה קורה עם כל החברה של המחזור שלנו? כתבו כמה מילים. יפה יהיה לקרוא ולשמוע מרחל ואמנון,מעפרה פלג,(אהלן מה נשמע?)מרחל עמרני ,מרבקה טולדו,חברתו של דובי בושקניץ ז"ל.ואת נורית אוסמי שמאוד התרגשתי לראות במפגש.ורותי צולינגר ששירתה יחד עם אילנה (אשתי) בצבא.ומעדנה איזנברג בעלת הצמות היפות.
זיכרונות יפים יש ויש רק צריך לכתוב אותם.
מלכה תפסי יוזמה ותני לחברה הנפלאים האלה דחיפה קטנה.
שלום לכל חברי באשר הנכם.
בעוד מספר שעות יחל עם ישראל להתיחד עם זכר בנוי ובנותיו אשר נפלו במערכות ישראל או בפעולת האיבה של אויבינו ומחר בערב נחגוג את יום העצמאות ה-61 להקמת המדינה בהזדמנות זו רוצה אני לאחל ראשית לכל אותם משפחות שכולות שלא תדעו עוד צער וכמו כן לברך את עם ישראל ביום עצמאות שמח ושסוף סוף נגיע לשלום המיוחל ותשקוט הארץ ולא נדע עוד מלחמות ונהפוך חרב למזמרה.
שלכם דיויד(מרגוליס)מרגלית
מחר יבוא יום העצמאת הששים ואחד של מדינת ישראל
אחותי פועה חס המבוגרח ממני בשנתים וחצי היתה חילת,אבל לא ביחידה קרבית.
מהחברים שלה נהרגו בקרב-על נבי-יושע בגליל שמונה-עשר בחורים -אליעזר שבט ז`ל ,בועז עמיקם ז`ל
החבר הטוב ביותר של אחי יעקב חס-שלום ביטי ז`ל לםד בצרפת
מיד כשפרצה המלחמה חזר לישראל התגיס ואחרי יומים נפל גם הוא בגליל.
נקוה לשלום
פורסם היום כי שירו של נתן יונתן "החול יזכור" הוא השיר המושמע ביותר בימי הזכרון לחללי מערכות ישראל.
מסתבר שלא רק בתגלימים אוהבים ומבינים את "עומקן של המילים"
החול יזכור את הגלים אבל לקצף אין זוכר
זולת ההם אשר עברו עם רוח לילה מאחר
מזכרונם ההוא לעולם לא ימחה.
הכל ישוב אל המצולות זולת הקצף הלבן
נרות הלילה דעכו הידידות האהבה
הנעורים שבאו פתע אל סופם.
כמוהו גם על חוף ליבם רטט אז משהו חיור
והם רשמו בתוך החול,כשהירח העובר
האיר פתאום פנים זרות ושחוק רפה.
היו שם קונכיות ריקות שנהמו קינה של ים
ובית עלמין על הגבעות
ושנים שחלפו דומם
בין החצב הקברים והשקמה.
הכל ישוב אל המצולות…
לעדה
נתן אלטרמן כתב את השיר -על מגש הכסף כאשר קמה מדינת-ישראל
אולי תכתבי אותו באתר של יורם מלצר
תודה לך
והארץ תשקוט, עין שמיים אודמת
תעמעם לאיטה על גבולות עשנים
ואומה תעמוד-קרועת לב אך נושמת
לקבל את הנס,האחד אין שני…
היא לטכס תיכון היא תקום למול סהר
ועמדה טרם יום עוטה חג ואימה
אז מנגד, יצאו נערה ונער
ואט אט יצעדו אל מול האומה
לובשי חול וחגור וכבדי נעליים
בנתיב יעלו הם, הלוך והחרש
לא החליפו בגדם, לא מחו עוד במים
את עקבות יום הפרך וליל קו האש.
עייפים עד בלי קץ, נזירים ממרגוע
ונוטפים טללי נעורים עבריים…
דם השניים יגשו ועמדו בלי נוע
ואין אות אם חיים הם אם ירויים.
אז תשאל האומה שטופת דמע וקסם
ואמרה: "מי אתם ? והשניים שוקטים
יענו לה " אנחנו מגש הכסף,
שעליו לך ניתנה מדינת היהודים "
כך יאמרו ונפלו לרגלה עוטפי צל
והשאר יסופר בתולדות ישראל.
השיר האלמותי הזה נכתב ע'י נתן אלתרמן בדצמבר 1947.
ברחבת ביה'ס בת-גלים ובכל בתי הספר העבריים בארץ היה זה השיר החזק והמצמרר ביותר אשר הוקרא ע'י התלמידים בכל טקסי יום הזכרון והעצמאות מאז הקמת מדינת ישראל, אני מקווה מאוד שגם בשנים אלה ובעתיד לבוא יהיה שיר זה בליבותיהם של כל ילדי ישראל באשר הם.
חג עצמאות שמח
הייתי מאוד רוצה שמישהו ילחין את השירים הנפלאים הללו היות ואני נוסע המון המון בדרכים בתור סוכן [url="http://www.israbit.co.il"]ביטוח רכב[/url]
ביטוח רכב
והמוזיקה שיש לי ממש לא מספקת אותי חסרה לי שירה עברית זכה ויפה
עד כמה שאני זוכרת לפואמה של נתן אלטרמן על מגש הכסף אין מנגינה
אולי עדה זוכרת את המנגינה של השיר-החול יזכור
להכניס לגוגל את החול יזכור ובצ'יק יופיעו כמה ביצועים מדהימים של השיר הנפלא הזה שמזכיר לי באופן אישי את בת-גלים שהיתה ונותרה משוש חיי ככתוב שם בשיר "החול יזכור את הגלים אבל לקצף אין זוכר, זולת ההם אשר עברו עם רוח לילה מאחר, מזכרונם ההוא לעולם לא ימחה…
נכון כל שכתבתי ועוד סיפורים רבים,רבים,רביםםםם הנם נכונים ויש להוקיר ולהתברך באותם יקרים שעשו ימים ולילות למעננו יהי שמם ברוך
למנחם בן דודי
מדוע הפסקת לכתוב באתר בת גלים
בלעד הכתיבה שלך האתר עלול להסגר
ממקום מושבי בקצה השני של הגלובוס קראתי שחוף הרחצה בבתגלים נסגר בגלל פריצת מי ביוב לים,לא נורא זה קורה בעוד מקומות בעולם אבל השאלה שלי האם זה אותו ביוב בסמוך לקזינו שהיה מחרבן לנו את הים כל פעם או שזה משהו אחר איך שלא יהיה מאחל לכולם שם קיץ יפה ומהנה עם הרבה גלים לגולשים יאללה ביי
יום הולדת שמח לרובי.
איחולי ליום הולדתך המון נחת ובריאות.
אוהבים אותך אילנה מוישיק והגדוד.
רובי ידידי שלום.
זה אתה נכנסתי הביתה מהעבודה וכהרגלי אחרי מקלחת נגשתי למחשב וקראתי את ברכתו הקצרה של משה מולכו ואילנה ואזי הרשה לי גם כן לברך אותך ביום הזה אחד לאריכות ימים והמון בריאות ושתרווה נחת מהילדים נכדים ושאר בני ביתך שכל משאלותך אכן יתגשמו הרבה מזל טוב אושר ועושר
ממני ידידך דיויד.
למוישיק, אילנה (מולכו) ודויד מרגוליס,
תודה על איחולי מזל טוב ליום הולדתי אבל יש לכם טעות חמורה…פיקששתם בגדול!!! יום הולדתי הוא לא היום!!! יום הולדתי חל ב- 15 למאי כל שנה. תודה מקרב לב
רובי ידידי שלום.
לא ידעתי את התאריך המדויק של יום הולדתך אבל הכונה היתה לשמח אותך בכל מצב ולהראות לך שגם בקצה השני של הגלובוס חושבים עליך וכך שוב מזל טוב והרבה אושר ועושר
ממני דיויד.
http://www.atzuma.co.il/petition/pavner/3
אנא הרשו לי להיות הראשון שמברך את מכבי חיפה על הישגה הנפלא השנה בזכייתה (כמעט בטוח) באליפות המדינה בכדורגל. כחיפאי ובת גלימי אין תענוג ספורטיבי גדול יותר מאשר להשאיר את כל התל-אביבים, הירושלמים והנתנייתים למיניהם מאחור בוהים ומביטים מעלה לראש הטבלה. אמנם הפועל חיפה היתה בליגה הלאומית (שניה) אבל בכל זאת הם הצטרפו לשליטה חיפאית מוחלטת על ליגות הכדורגל בארץ. ועכשיו נותר רק לאחל למכבי זכייה בגביע המדינה ולקחת את הדאבל.
שלום לכולם ממני.
חושבני שכל תושבי העיר הרדומה הזו צריכים כעת להתעורר ובכל הכח לעודד את שתי קבוצות הספורט של העיר הן בכדור- רגל והן בכדור סל אני חובב ספורט שחר נעוריבהרבה ענפים אך לא זכורה לי תקופה שבה שתי קבוצות מעירנו הגיעו למעד הנוכי מכבי חיפה בכדור- רגל כבר זכתה בעבר באליפות המדינה אבל מכבי חיפה בכדור סל שעלתה ל ליגה העלוינה אך לפני שנה מגיע לה כל תושבי חיפה ירתמו לעודד את קבוצת הכדור-סל העירונית שאכן תעשה את הדבר ותסגה באליפות הליגה בכדור-סל ותשבור את המונופול של שכנתו מדרום תל-אביב אך לכך הם צריכים את עידוד כל תושבי חיפה אשר הינם הן בארץ והן החו",ל וכאן אני קורא לכולם להרתם למשימה לעודד את שתי הקבוצות להגיע לנקודת הסיום כאשר הגביע בידנובשתי החזיתות
והלואי שדברי אלו יתגשמו ובהצלחה לקבוצות.
ממני דיויד (מרגולךיס)מרגלית.
לכל החברים והחברות!
שוב אני מנדנדת לכם.מה קרה לכם? העם נגמרו כל הסיפורים על ילדותכם בשכונה.אז אולי אפשר גם לספר על חוויות שעוברו עליכם מאז שעזבתם את בח גלים.האתר פשוט נשאר מיותם.מזל שנשארו כמה חברים שעוד כותבים מפעם בפעם.אז קדימה התעוררו בבקשה.(כאן אין מיתון)
וצילומים היסטוריים של חיפה בכלל
לצורך פרסומם בספר. (הזכויות יישחרן לצלמים)
כמו כן, אשמח לכל עזרה בפתרון תעלומה היסטורית, ליתר דיוק תי עלומה בת מאה שנה
האם מישהו יודע היכן היתה בחיפה החווה החקלאית של אליהו בלומנפלד שפעלה בשנים 1910-1911
נא לפנות אל
shunitco@013.net
כל הכבוד לירוקים
ברכות באיחור אך חמות ואוהבות –
לדוד מרגוליס – שהפך לסבא. איזה כיף זה נכון?
לרובי יאנג – ליום הולדתך…. אפילו שאתה לא זוכר מי אני…. הפסד שלך !!!
לארי ברגר יקירי – מה קורה ? לא שומעים ממך…
ליענקלה שחר ולכל שחקני ואוהדי מכבי חיפה
מזל טוב על הזכיה באליפות.
המשיכו עם המומנטום וקחו את גביע המדינה.
בהצלחה.
ליענקלה שחר ולכל שחקני ואוהדי מכבי חיפה
מזל טוב על הזכיה באליפות.
המשיכו עם המומנטום וקחו את גביע המדינה.
בהצלחה.
ליענקלה שחר ולכל שחקני ואוהדי מכבי חיפה
מזל טוב על הזכיה באליפות.
המשיכו עם המומנטום וקחו את גביע המדינה.
בהצלחה.
ליענקלה שחר ולכל שחקני ואוהדי מכבי חיפה
מזל טוב על הזכיה באליפות.
המשיכו עם המומנטום וקחו את גביע המדינה.
בהצלחה.
סליחה 3 לחיצות יותר מדי.
הבעיה היא שרק דוד מרגוליס ומרים שוסטר-בלוך גרים בבת-גלים או במקומות שונים בישראל
היתר גרים מחוץ לישראל ואינם כותבים.
איפה גרים:מולכו,רובי יונג.ארי ברגר-תודה לכם
לכל החברה שלום. אסיה בתי פורחת, אשתי ואני עובדים, אני נמצא בגלווסטון על שפת הים, בונה בתים. דג דגים, משתזף…. המשפחה באה לבקר בסוף שבוע לשחות ולאכול דגים…..
דש לכולם…..
ארי ברגר
ביום ראשון ביקר שלמה כהן ואשתו צילה אשר מתגוררים ב-L.A.אנחנו נפגשנו אתם בגרנד קניון.
היינו אפרים אפשטין ואשתו זהבה,אשר ורד ואשתו גיזה, מרים מרטין,אנוכי ואחיו שמואל כהן,הפגישה היתה מרגשת והעלנו זכרונות מבית הספר בצריף ברחוב השרון.היינו אז בכתה 14 תלמידים למדנו בצריף בחורף בלי חימום ובחום בלי קירור.בשבתות אחר הצהרים שלמה היה בא לקחת
אותי על אופניו ועשינו סיבובים בשכונה עד החשכה.לכן עד היום לא למדתי לרכב לבד על אופנים
ולך ארי ברגר יש לי תמונה מאד יפה עם ההורים
מלך.שצולם בבר-מצוה של בני הבכור בשנת 1969
עם תרצה שאשלח לך אותה תכתוב לי לאן.
זהבה שלום.
אכן נכון כתבת כי חוץ ממני ומרים שוסטר ועוד מספר מצומצם של בת-גלימים ותיקים שעדין גרים בבת-גליםוהשאר ברחבי העולם והארץ.משה מולכו ומשפחתו, חיים הארצות הברית כמו כן גםרובי ינגועם אנני טועה שניהם בניו-גרסי ארי ברגר חי בטקסס ועם תעלי מעל הכתבה של מרים שוסטר הוא שלך דרישת שלום מיגלויסטון טקסס
ועד כאן שאי ברכות ממני
שלך דיויד(מרגוליס)מרגלית
ההורים של פנינה חזן ואחותה רחלה חזן היו חברים טובים של ההורים שלנו
פנינה ואחותי פועה-היו בנות כתה בעממי בת-גלים לפני הרבה שנים
פנינה נשאה לבנימין סמסונוב-היה להם בית אבנים גדול בשדרות היא היתה ציירת
רחלה-שמעתי שנסעה לקליפורניה
מישהו מכיר אותן ויודע מה הן עושות עכשו
זהבה את פנינה אני פוגשת בקונצרט הבן שלה אמיר מנגן כינור בתזמורת חיפה,הבן הבכור שלה גבי עד כמה שידוע לי הוא למד טבחות.
בנימין בעלה של פנינה נפטר אחרי מחלה ממושכת וקשה.אבל הבנים תמכו בה ועזרו לה מאד.
אחותה רחל נמצאת בארה"ב לא הצלחתי לפגוש אותה כאשר היא היתה בארץ.האחות הצעירה חנה גרה ברחוב הרחב בדירה של ההורים.
פנינה גרה בבית סמסונוב הבית מהאבן.היא ציירת
ויש לה תמונות מאד מיוחדות ומעניינות.
פנינה חזן/סמסונוב חיה באותו בית עדין.אני היום דאלס בבית עם אשתי ובתי. בתחילת השבוע חוזר לגלווסטון לעבודה.
נעים לראות את המסרים כאן. כך נשמור על קשר.
ארי ברגר
מגיעים ארצה בקרוב לבת מצווה של נכדתי דריה בהוד השרון. אני יודע שזה מקובל ולדתיים שביניכם אפילו אולי קצת "טרף", אך הם שייכים לבית כנסת רפורמי בהוד השרון, ומאחר וסיגל (האמא) נולדה וגדלה בארה"ב, המושג "בת מצווה" לא זר לה. היא עולה לתורה, ובסיום נערוך מסיבה משפחתית לאיזה 150 איש.
סיגל נשואה לליאור שאביו יליד סוריה, ובצד שלו ישנם חוזרים בתשובה עם 10 ילדים. זאת היתה עבורי הפתעה עצומה שהם קיבלו את ההזמנה ויבואו גם לבית הכנסת וגם לארוחה!
כמובן שאעשה את העלייה לרגל לבת גלים, ונארגן מין פגישה, כנראה במסעדת הקדרים (כדרים) בחוף הכרמל.
להתראות!
מי יתן ובעזרת מנחם ינוחם האתר ויחזור להיות תוסס ומרתק כפי שהיה במשך שנים.
ברוך בואך ארצה ושתזכה למצוות עם כל צאצאיך
מנחם ידידי שלום.
בראשית דברי אני מרשה לעצמי לאחל לך מזל טוב לקראת בת המצןה של נכדתך ושנית שמחתי פעמים אחד לכבןד בת המצוה של נכדתך ושנית שאולי נוכל סןף סןף לראותך רןחץ בחןף בת -גלים ואולי נפגש ונעלה זכרונות מהימים ההם רקתודיע מתי אתה מגיע לחיפה.
שלך ידידך כתמיד דיויד.
נוחת בלוד ב-8 ליולי, בני עירד ששיחק כדורגל במכביות קודמות, מגיע עם נבחרת ארצות הברית מעל גיל 35 וישחק בחיפה. אשמח לפגוש חברים ובת גלימים במיוחד. כמובן שאבקר את החוף, הקזינו ואת רחוב פינת גן. דני משיח חזר לכור מחצבתו והוא מתפקד כמציל בחוף ושומר על גדה, ששוחה כל יום שחס וחלילה לא יטבע לו בחוף. וכמובן אשמח מאד לפגוש את דוד מרגוליס.
רובי נסיעה טובה לך.ןכמובן ד"ש לעירד ובהצלחה.
מנחם ידידי שלןם.
ראשית שמחתי כי הנך מגיע לארץ באזןר השמיני בילוי ןכי אתה מתכון להגיע לבת- גלים אני מאד אשמח לפגןש אותך ואת מי שילןה אןתך בביקןר בשכונת ילדןךוכדי שנוכל לתאם פגישה ביו עם בשכןנה אן בכדרים הרי לך כל מספרי הטלפון בהם תוכל להקים קשר אתי
ולה"ן המספרים בבית048555209 ובנידים הראשון 0522795071 והשני0523140686
שלך ידידך דיויד מרגוליס
רציתי להודיע לכל המשפחה והחברים שלנו בחיפה ובבת-גלים שהנכדה שלנו-זואי-
גמרה בהצטינות את השנה הראשונה באוניברסיטה סטנפורד בקליפורניה
היא הכירה שם בחור נחמד -ההורים שלו ישראלים מחיפה- באו להשתלמות וגרים בפאלו-אלטו קליפורניה
זהבה ברכות לנכדה שלך שסיימה שנה ראשןנה בהצטינות.זה הנחת שלנו("הריבית שלנו")שתמשיך בדרך זו.
הנכדים התאומים שלי מסיימים החודש את שירותם הצבאי.
בהזדמנות זו אני רוצה לברך את אחותך פועה ליום
הולדתה.
מאד מצטערת שאין כותבים באתר של יורם
מנחם בן דודי כתב שזה יקרה-לפני כמה מסרים- והוא כנראה צדק.
מנחם טס לישראל לבת-המצוה של הנכדה שלו ואף אחד-חוץ מאחד או שנים- לא אחל לו מזל טוב ונסיעה טובה
איפה כל החברים הטובים–שגדלו אתו בבת-גלים
קבלנו מעורך הדין שלנו וידאו על תכניות לפתוח חיפה -שתגמר בעוד עשרים וחמש שנה
תכניות נהדרות לכל העיר -המפרץ,הקריות- ליד הקישון
מה שמאכזב הוא שמרכז הפתוח לא יהיה מבית החולים רמבם כולל מחנה חיל הים ובת-גלים-
אלא שהתכנית הבניה היא ב- המשך מהגנים הבהאים והמושבה הגרמנית אל אזורי הנמל והעיר התחתית
וגם מרכזי ספורט-דרומה לשקמונה
יפתחו שכונות מגורים ברמת רמז ורדיה בת גלים ועוד שכונות
לא מזכירים בתכנית את הקזינו -ואת הבריכה
האם מישהו ראה את הודיאו הזה
למנחם לס (פעם רוזנברג), לסיגל וליאור ולכל המשפחה, מזל טוב לבת המצווה של דריה. מאחל הרבה שמחה , בריאות ונחת.
שלכם רובי יאנג
למנחם לס (פעם רוזנברג), לסיגל וליאור ולכל המשפחה, מזל טוב לבת המצווה של דריה. מאחל הרבה שמחה , בריאות ונחת.
שלכם רובי יאנג
http://www.haifa.muni.il/_layouts/images/HAIFA.online.wmv
וידיאו על עתיד חיפה-הקישו על השורה
http://www.adrenalin.co.il/site/Others.asp?CID=13&AID=410
מרגוליס מה עם המדוזות בחוף בת-גלים אנחנו כאן בגולה שומעים על מתקפת מדוזות שכמוה עוד לא היתה ורק מומחה כמוך יכול לעשות סדר לפני שאנו מגיעים עם הנכדים לשם,חוץ מזה מה ההבדל אם בכלל בין המדוזות שהיו לפני 40 שנה לאלה של היום.
תודה רבה מראש על התייחסותך מפרדי שימי שמעון אוסטרליה
שמעון ידידי אי שם באוסטרילה שלום.
כמידי שנה בחודש יולי פוקדות את חופי ארצנו המדוזות ואין הבדל בין מדוזה מלפני ארבעים שנה לאלו של היום גם כהיום הינן נכנסים למים לרחוץ הים ועם נפגשת עם מדוזה היו שתי ברירות או לתרחק מהן או לחטוף מהן רק שאז לא ידענו איך לטפל בצריבה שהיתה נמשכת יום יומים אך ביום משתמשים בחומץ המעביר את הצריבה המר יותר
חוץ מזה בחוף בת גלים בגלל השובר גלים והזרימה לאורך החוףהן כמעטולא נכנסות פרט כאשר יש רוח צפונית חזקה ה ן מצליחות להכנס
כך שעד שאתה תגיע אולי הן תעלמנה
שלך כתמיד דיויד(מרגוליס)מרגלית
היום נתבקשתי לתת את המאמר שכתבתי כאן לפני איזה שנתיים על האנייה 'חיים ארלוזרוב' לאיזה כתב-עת תל-אביבי. לקח לי כמה דקות למצאו, אך החיפוש היה נהדר כי הוא החזיר אותי שלוש שנים אחורה כשהאתר הזה היה מלא מכל וכל, עם השתתפות יחידה במינה ונדירה של כל כך הרבה תושבי שכונה קטנה. ברור שדבר כזה לא קרה בשום מקום אחר בישראל.
אך מובן גם מדוע דבר כזה לא יכול היה להימשך. פשוט ניגמר חומר הכתיבה, והתייבשו הזכרונות. אז מה שהתחיל כאן יורם מלצר ללא כוונה, התפתח למשהו אדיר ומיוחד במינו, ובמקום לבכות על מה שהיה וניגמר, עלינו להיות גאים שבכלל הצלחנו לרומם דבר כזה.
כמובן שגם המיפגש שהיה קרב את סופה של הנוסטלג'יה המיוחדת והנהדרת הזאת.
פשוט לנו הבת גלימים ישנם רגשות וזכרונות שבוודאי אין לבני יישובים אחרים. אתן לכם דוגמא קטנה על מה שקרה לי היום: אני גר ממש על שפת הים כאן בפלורידה. המים לא רחוקים יותר מעשרה מטרים מהבניין, אך בבת גלים גרתי בקומה ראשונה גם ברח' התכלת (רציף מרגולין) 31 וגם במספר 9, וריח הגלים ממש ניכנס לחדר השינה שלי. כאן בניין הקונדומיניום בו אני גר אינו יותר מ-20 מטרים ממי האוקיאנוס, אך קיר ענק של 10 מטרים לא מאפשר ירידה ישירה לים, ובכלל, במקום חוף יש מול ביתי מרינה ענקית.ובנוסף, אני גר בקומה 12.
אז כדי להגיע למים עלי לעשות סיבוב של איזה 300 מטרים.
היום עשיתי סיבוב כזה וניכנסתי למים. דגיגים קטנטנים התחילו לדגדג "ולנשוך" את כפות רגלי, ופתאום נזכרתי בדגיגים הללו ש-"דגנו" בצנצנות זכוכית עטופות בד עם חור, ובתוכן הכנסנו קמח, והדגיג "ניכנס" דרך החור "לאכול" וכך דגנו דגים כשהיינו בני 7.ם.
איזה הבדל! הדגיגים כאן לא עושים לי שום דבר. סתם מיטרד. אבל לפתע ניזכרתי באהבה וכמיהה לדגיגים של בת גלים שכולם היו כאילו "שלי" וממש אהבתי אותם!
כיצד אפשר להסביר דבר כזה?
לכן האתר היה ניפלא כשהיה וכולנו יכולים להרגיש גאווה גדולה על ההשפעה הנפשית העצומה של בת גלים עלינו, בוגרים (וזקנים) בכל גיל.
לדעתי יש כאן אצל יורם מספיק חומר לסופר עתידי לקבץ ולערוך הכל לספר נוסטלגיה מיוחד במינו!
מגיע ארצה בשבוע הבא ל-7 שבועות. אולי יותר אם יהיה מה לעשות!
שלכם
מנחם לס (רוזנברג)
קראתי היום בידיעות ספורט על שיא ישראלי חדש
של ברנע ב-100 מטר גב. 54.32.
ונזכרתי איך אנו ילדי בת גלים עמדנו על הטריבונות ושאגנו בקולי קולות עוזי עוזי עוזי
(בק כמובן) וציפנו לראות אותו שובר את גבול הדקה ב-100 מטר חתירה .
עם כל הכבוד לברנע ושיאו הנכבד איני מאמין שיש לו אוהדים מסורים כמו ילדי העבר של בת גלים.
שיהיה לכולכם אחלה קייץ. השגיחו מהשמש.
מאה מטר של פעם לא דומה לזה של היום
אפילו הגב רחוק מלהיות כמו של אז {מה לעשות}
והדגיגונים הקטנטנים נעלמו מזמן מהחופים וכל זאת על שום מה ולמה ? כי את הצנצנות זכוכית עטופות בד החליפו בקבוקי פלסטיק ויריעות פוליטילן ובדים זה מזמן הפך להיות סיפורי בדים. אבל דבר אחד או שניים ישארו אצלינו לעד חקוקים בלב כל אחת ואחד והם זיכרונות יחודיים אותם חווינו בחממת ילדותינו בבת-גלים.
מנחם ידידי שלום.
קראתי בעיון רב את הכתבה האחרונה שלך שהתפרסמה היום צדקת בכותבך כי האתר הנוככי יכול לשמש כל אדם לערוך ספר שלם על שכונתנו והנוסטלגיה שלה לאורך השנים לדעתי אין בארץ שלנו עוד שכונה עם עבר כפי שיש לשכונה הזאת ובאמת חבל שאנשי השכונה בעבר שגדלו בשכונה לא כותבים יותר אך לדעתי אין עדין להספיד את האתר ומשכונעני כי יש עוד הרבה מה לכתוב על תושבי העבר בשכונה משפחות מפורסמות וסיפוריהם
ולא אכנס כרגע לשמות. כידוע לך אני בין הבודדים שנולדו בשכונה ועדין גר בה כיום
וגם לי יש עדין מה לכתוב על החיים בשכונה בשנות ילדותי ולאחריה כאשר בגרתי מעט ולכן אני מצפה להפגש אתך כאשר תהיה בארץ ואולי אגנוב ממך מספר רעיונות כיצד לכתוב על אותן משפחות ועוד סיפורי בת גלים מנחם ידידי ראה מספר כתבות לאחור הזנתי את מספרי הטלפונים שלי כאשר ברכתי אותך לקראת בת המצווה של נכדתך ני תקווה שתשתמש בהן בשהותך בארץ ונוכל להפגש ולהעלות רעיונות מה לכתוב וכיצד טוב מספיק להפעם
שלך דיויד(מרגוליס)מרגלית.
נ.ב לכל הבת_גלימים תעוררו והחלו לכתוב לאתר.
מיקי שלום .
גם לך מולץ להכנס מפעם לאתר ולכתןב מהגיגך ולכתוב מעט באתר ולשתף את קוראו בסיפוריך שבודי יהיו מענינים וסוחפים
שלך אחיך דיויד.
מיקי שלום .
גם לך מולץ להכנס מפעם לאתר ולכתןב מהגיגך ולכתוב מעט באתר ולשתף את קוראו בסיפוריך שבודי יהיו מענינים וסוחפים
שלך אחיך דיויד.
מיקי שלום .
גם לך מולץ להכנס מפעם לאתר ולכתןב מהגיגך ולכתוב מעט באתר ולשתף את קוראו בסיפוריך שבודי יהיו מענינים וסוחפים
שלך אחיך דיויד.
זהבה שלום!
אתמול נולד לי נין,עכשו אני כבר סבתא רבה לשנים.לבן הבכור שלי יש ארבע בנות,ונכדה אחת
ועכשו נולד לו הנכד,אמנם ארבעת הבנות הן כמו עשרה בנים,ספורטאיות ושובבות (שתים מהן הן גינגיות) וזה אומר כבר הכל.
בזמן האחרון אני מקבלת ממך מיילים יפים,אבל כאשר אני שולחת לך מיילים הם חוזרים בחזרה
וכתוב שהכתובת לא נכונה.אודה לך עם באחד המיילים תרשמי לי את כתובת המייל.
מרים.
שלום מרים,
הכל בסדר עכשו
קבלתי את הדאר שלך,
כל טוב להולדת הנין-כן ירבו
זהבה שלום!
תודה על הכרכה.
אני שמחה לשמוע שהכל בסדר עכשו אצלכם.
שבת שלום.
מזל טוב לך סבתא רבה,כן יירבו
מאיתן
תודה איתן. מאחר שאינני יודעת איזה איתן שלח לי את האיחולים,אני מאחלת לכם שתזכו גם אתם לנינים.ואולי אני קצת ממהרת אז קודם לנכדים.
ועמך הסליחה.כי אני מכירה שני איתנים אחד מהם יכול להיות סבא רבה.
ושוב תודה על האחולים.
מרים.
האם גן-ים הפתוח הפך מאוחר יותר לקולנוע תכלת הסגור, בסמוך לקזינו? או שמדובר בשני מבנים שונים?
לדוד שליט
אכן, זה אותו מבנה שהפך מאוחר יותר לאולמי בת-גל.
ולמרים שוסטר , כן סבתא רבה היקרה, הרבה נחת מאסתר ואיתן.
תודה
לכל החברים שלום – התחיל הקיץ וודאי יהיו כאן מבקרים רבים מביניכם שיושבים בחו'ל – ומקוים לראות אולי חלק מכם – כמו בכל חודש ניפגשים ביום שישי האחרון של החודש והפעם ב-31.7 אז אם חלק מכם בארץ – בואו לבת גלים לקפה של פירסט מול הקאזינו – ויהיה נהדר להפגש שוב!!! מבינים אנו שמנחם ורובי כאן – ואולי גם אחרים. לכולנו אורחים – נכדים וילדים ששוהים בחו'ל – אבל נמצא את הזמן להפגש. קיץ נעים לכולכם – והכינו חומר חדש לאתר בכדי שאפשר יהיה להמשיך ולהתכתב. שמחנו לשמוע שהיתה פגישה בין הותיקים הבוגרים יותר כמו מרים בלוך שאותה ראינו בקונצרט השבוע – היה נדמה לנו שהבן של פנינה סמסונוב מנגן – הוא הרי גם קרוב של דרור – והנה אישרת לנו מרים תודה. אז כל טוב לכולכם – בברכה בת גלימית – נעמי ודרורי
הקבוצה שקנתה את רציף מרגולין 33 -הם אותם האנשים שקנו את בית-הקולנוע בת גל.
הם גם מעונינים לקנות את החורבה שם אני נולדתי -רציף מרגולין 31
וגם את הבנין -29
שבו נמצא מסעדג-הוא היחידי בדמי מפתח— שגם שייך למשפחה שלנו
צריך סבלנות
מודדים בעיריה את השטח המדויק של כל מגרש.
מענין לדעת מה יבנו שם
לפני כשנה-נמכר בית הקולנוע
לאנשים שרצו להפוך אותו לבית-חולים-למשך שש שעות ביום-
לילדים פגועי מוח וגוף ..אתר בת-גלים של גולשי הים קבל אותם בשמחה,תלו על הקזינו שלט- ברוכים הבאים בית-חם
השכנים התנגדו -כי אין מקום חניה ובעלי המקום העבירו את הילדים למקום אחר.
למשך שש שעות ביום-
לילדים פגועי מוח וגוף .שם קבלו טפול.אתר בת-גלים של גולשי הים קבל אותם בשמחה,תלו על הקזינו שלט- ברוכים הבאים בית-חם השכנים התנגדו -כי אין מקום חניה ובעלי המקום העבירו את הילדים למקום אחר.
לאסתר איתן שוב תודה על הברכות.איתן לא מזמן היית עד ברבנות עבור בתי עירית.אז בדיוק היום הבנים התאומים שלה(כמובן הנכדים שלי)משתחררים מהצבא.כך עובר הזמן.
ולכם דרור ונעמי אני מקוה שנתתם תנופה לאתר והחברים יחזרו לכתוב.
לאסתר איתן שוב תודה על הברכות.איתן לא מזמן היית עד ברבנות עבור בתי עירית.אז בדיוק היום הבנים התאומים שלה(כמובן הנכדים שלי)משתחררים מהצבא.כך עובר הזמן.
ולכם דרור ונעמי אני מקוה שנתתם תנופה לאתר והחברים יחזרו לכתוב.
לאסתר איתן שוב תודה על הברכות.איתן לא מזמן היית עד ברבנות עבור בתי עירית.אז בדיוק היום הבנים התאומים שלה(כמובן הנכדים שלי)משתחררים מהצבא.כך עובר הזמן.
ולכם דרור ונעמי אני מקוה שנתתם תנופה לאתר והחברים יחזרו לכתוב.
אני "אוכל" את עצמי שלא אוכל להצטרף אליכם ביום ששי ה-31.7
אני אורח של התאחדות הכדורסל לצהריים ולאיזה תעודת הוקרה ל-"האבא של הנבא בישראל" או משהו כזה.
מקווה להיות ליד פירסט ב-31.8
להתראות
מנחם
גברת פירסט נפטרה בבית-אבות לפני כמה שנים.היתה בת תשעים-וחמש לפחות-
חנות הגלידה נקראת עכשו: מילדריד-גלידריה.
אבל זה לא משנה בכלל-החנות עדיין נקראת פירסט
מרים שוסטר ברכות בהיותך סבתא רבה
כן ירבו.
באיזה שעה המפגש ביום שישי ב-31.7.09
מרים שלום.
לא יקום ולא יקראה שאני דיויד לא אאחל לך מרים שוסטר בלוךאת מיטב האחולים האפשריים בעת הזאת עת היוך סבתא רבה מי יתן ורק תרוי נחת מבניך בנותיך נכדיך והנין החדש מזל טוב
ןשוב ברכות ממני
דיויד( מרגוליס)מרגלית.
לכל החברים הבת-גלימים שלום,
לא פעם מתלוננים באתר שלא כותבים יותר סיפורי נוסטלגיה אמיתיים. ה"מה נשמע?", "אתה זוכר את ההוא?", חדשות משפחתיות, זכרונות שמסתכמים בשתיים שלוש שורות וכו', אלה גם חשובים, אבל "זה לא זה", לא לכך התכוון "המשורר".
היו כתבות וחמשירים אורגינליים נהדרים במשך השנים, וכאלה לא מופיעים יותר. עדיין לא התרוקן הדלי, ויש עוד הרבה מה לספר למי שזוכר ויודע איך.
לדעתי ישנה עוד סיבה להתמעטות הסיפורים המעניינים, והיא לצערי, מיעוט שבמיעוט תגובות הקוראים, לטוב או לרע, ללא מעט מאלו שכתבו והתאמצו. "הסופרים" מעונינים בביקורת למה שיצרו, מפרגנת, או פחות מפרגנת, אבל בוודאי לא לכלום.
"ככה לא בונים חומה".
אז עכשיו קדימה לאמץ את התאים האפורים, ולכתוב סיפורים קצרים של ממש מימי ילדותינו ולהגיב לכותבים והאתר יקום לתחיה.
בברכה,
עמי
תודה לך לילי ולך דיוד על הברכות להולדת הנין.
שתזכו גם אתם להגיע לזה בבריאות ולהנות מהם.אתם צעירים עדיין אז תהנו מהנכדים קודם.
באשר למפגש אצל"פירסט" זה בדרך כלל בצהרים המוקדמות אבל הפעם אינני יודעת מתי.יכול להיות שאחד החברים יכנס לאתר ויכתוב לכם את השעה.
תודה לך לילי ולך דיוד על הברכות להולדת הנין.
שתזכו גם אתם להגיע לזה בבריאות ולהנות מהם.אתם צעירים עדיין אז תהנו מהנכדים קודם.
באשר למפגש אצל"פירסט" זה בדרך כלל בצהרים המוקדמות אבל הפעם אינני יודעת מתי.יכול להיות שאחד החברים יכנס לאתר ויכתוב לכם את השעה.
כתושב ותיק בשכונה, שמחתי לשמוע על בנייה ברציף מרגולין 33, עד שראיתי את כל פרטי התוכנית.
במקום לשמר את הבניין הקיים עם 2 יחי' דיור ולהוסיף מאחוריו בניין בן 2-3 קומות עם 6 יחי' דיור נוספות, מתכוונים להרוס את הבניין המיועד לשימור ולבנות 15 יחי' דיור! עם למעלה מ-80% בנייה! כאשר כל דירה כ 45 ממ"ר בלבד. כדי להצעיר את השכונה צריך דירות גדולות יותר, בנוסף תתוסף צפיפות בחנייה בסביבה ואיפה הגישה המוטורית המתוכננת דרך הטיילת?
לדעתי צריך להקים ועד פעולה (כמו שהיה נגד המרינה) כדי להקטין את נפח הפרוייקט והחריגות מכל תוכניות המתאר.
קראנו את אשר כתבת יוסי – רצוי להעביר את דעתך בנושא למיקי הרציג – יכול להיות דרך דיויד מרגוליס מרגלית הקרא אותנו ודאי – כי השבוע הועדה נפגשת ורצוי להעלות את הנושא בדרגים הנכונים. ויפה שעה אחת קודם!!
לרעי החולמים והלוחמים בטחנות הרוח, מתי תפנימו שיוזמתם של המייסדים לבנות שכונת בתים שלווה על חוף הים נגוזה מזמן, כיום ישנם שני כוחות מובילים האחד היזמים להלן הקבלנים הרוצים כמה שיותר דירות על יחידת שטח אחת והשני הגלשנים שאותם מעניינים הגלים וכווני הרוח ולכן הם נושפים בכח על כל רעיון פרודוקטיבי שצץ.
עדיף לשמר את זכרונות בת-גלים הקטנה והחביבה כפי שבא לידי ביטוי מקסים באתר זה, מאשר לסבול מחלומות באספמיה.
מצער מאוד היה לקרוא את תגובתו של אשר.
אך למען האמת הוא צודק ב100%. חבל להוציא
אנרגיה על דברים שלא ניתנים לשיניו, באו נשאר עם הזיכרונות היפים והמתוקים שלנו,שאף קבלן
בניין או גלשן יכולים לקחת מאיתנו.
גם אני מצטרפת לקודמי בדעה כי מוטב לשמר ולספר על "מגדלי החול" של ילדותינו בימים ההם מאשר עיסוק עקר ב"נבכי הנדל'ן" בזמן הזה.
לא מצאתי באתר ב-6 שנות קיומו הרבה משתתפים מתושביה הנוכחים של השכונה שחלקם מאותם ותיקים המעוניינים לחלוק ולהביע דעות מעשיות על דמותה ובנייתה של בת-גלים בעת החדשה,יש להניח כי יש להם דעות מוצקות וכנראה גם במות טובות יותר לכך ולכן מוטב אולי לעסוק במכנה המשותף הרחב של אלה הנוצרים במעמקי ליבם זיכרונות עבר שלא מש תוקפם ומעוניינים לחלוק אותם בהווה.
בסופו של דבר "שיקולי" הפיתוח הבנייה ואופייה הנדל'ני של בת-גלים הם מורכבים ונוגעים בעקר למי שגר שם וכבודם במקומו מונח.
דבר אחרון "נערמו" באתר זה אלפי סיפורים נפלאים שאפשר מדי פעם להתענג כמוני בזכרונם המלבב ואפילו להוסיף משהו אישי מדי פעם ,אין צורך ללחוץ או חלילה להתאכזב מקצב המגיבים,כל הבא ברוך הבא ועוד יותר זה הנמצא.
שיהיה לכולכם קיץ נפלא ופחות דביק
שלום לכל הכותבים
חזרתי לגור בבתגלים לאחר 40 שנה
אבי היה יושב ראש הועד בבת גלים בשנים 74-75 ונפטר תוך כדי מילוי תפקידו אימי המשיכה לגור כאן עד שנת 2000
השכונה נהדרת …. אבל
יש צורך להסתכל קדימה הנןסטלגיה היא יפה ומלהתרפק על מה שהיה והיה נהדר לא נתקדם
יש הרבה מה לעשות כאן ןגם יש עם מי לעשות רק צריך לקבל החלטה
שלום לכל הכותבים
חזרתי לגור בבתגלים לאחר 40 שנה
אבי היה יושב ראש הועד בבת גלים בשנים 74-75 ונפטר תוך כדי מילוי תפקידו אימי המשיכה לגור כאן עד שנת 2000
השכונה נהדרת …. אבל
יש צורך להסתכל קדימה הנןסטלגיה היא יפה ומלהתרפק על מה שהיה והיה נהדר לא נתקדם
יש הרבה מה לעשות כאן ןגם יש עם מי לעשות רק צריך לקבל החלטה
בתגובה לאשר ואחרים שחושבים כמוהו
אין כאן 2 כוחות (יזמים מול גלשנים) כפי שכתבת.
יש את היזמים מצד אחד (מגובים לצערי בפקידי העיריה) ומרבית התושבים בשכונה מצד שני (יש עוד 2 כוחות, אבל הם קטנים וקיצוניים אולי הזויים – אלה שמעודדים ושמחים על כל תוכנית בנייה, ללא מחשבה על היקף הבניה או על הפגיעה במרקם הסביבתי ובשכנים שגרים עשרות שנים וללא התיחסות למטרת התוכנית (כגון מלון "זול…" וכדו'), ומצד שני אלו המתנגדים לכל תוכנית מכל סוג). הגלשנים לא נגד תוכניות בניה בשכונה מלבד תוכנית המרינה באזור חוף הגלשנים. מרבית התושבים, כמוני, שמחים על פיתוח ובניה ומלבד שיעמדו בקריטריונים מינימליים, כגון גובה וקומות לפי תוכניות המתאר המאושרות ובהתאם לכלל הבנינים שמסביבם, וכן שמטרתם בניה לזוגות צעירים או לתיירות (לא מלונית שמשכירה חדרים לכמה שעות…). כמו ששימרו את בית רוזנפלד, ניתן לשמר את הבנין ברציף מרגולין 33 ולהוסיף מאחוריו בניין עם עוד 6-9 יחי' דיור ב 3 קומות , במקום 15 יחי' דיור ב 5.5 קומות בגובה 22 מטר!.
לא צריך קיצוניות משום צד – לבנות הכל או לא לבנות כלום – כן לבנות היכן שניתן ובהתאם לכללים ולחוקים הקיימים.
להלן קישור לחלק מהשרטוטים והתוכניות וכן
פורום בנושא
http://haipo.co.il/forum/viewtopic.php?f=10&t=220
לכל חברי ומוקרי שלום.
מה שאני עומד לכתוב בשורות הבאות בודאי יזעזע כמה מכן אך אין דעתי כדעתכם הפעם אני כיליד השכונה הגר בה גם כיום חושב שהיגע הזמן לעשות משהוא עם אותם בתים מטים ליפול או יותר נכון לכנותם החורבות על הטילת לדעתי אין פסול בהורדת אותם חורבות ולבנות בתים חדשים למגורים בין עם לצעירים או לאחרים כמובן שיש להרתם לכך שלא יהיו חריגות בניה מעל המותר ויש לדאוג לכך תוך בדיקה מעמיקה עם היזמים כגון חניה בטוחה לדירים אשר לא תפגע בקיים כלומר קו החוף הטילת ןעם כבר אני בעד המיזם היתי מוריד גם את בית משפחת חס שגם הוא עומ ד כאבן שאין לה הופכין דבר שיוסיף שטח בניה כמו כן היתי מוריד את אולמי בת גל שעומדים בשימונם כבר מספר שנים ובונה בנין מגורים בין שלוש קומות עם חניה מלמטה לרוחת דירי הבנין מבלי לפגוע בשדרה אנו במאה העשרים לספירה ולא יקרה מאומה עם בשכונתו יקימו מספר בנינים חדשים בין עם להשכרת דירות לחופשת הקיץ כדוגמא בבית ים או לחילופין בנתניה
חוץ מזה היגע הזמן להצעיראת השכונה בזוגות צעירים. תאמינו לי הנוסטלגיה של השכונה לא תיפגע הדבר רק יוסף נופך לשכונה כמובן שהדבר חיב להעשות בתאום עם כל הגופים הרלונטים
אני יודע כי יהיו אחדים שיחלקו על דעתי אבל זאת דעתי האיתנהועם כבר דנים בנושא יש עוד מספר בתים בשכונה שאפשר להחליפם אך בוא לא נרתום את הסוס לפני העגלה ונראה כיצד דברים מתפתחים ועם זאת די להפעם
שלכם דיויד(מרגוליס)מרגלית.
בבת-גלים הוא : מה העניינים ? בונים בניינים
אז שיהיה לכם בהצלחה רבה
ובבניין הארץ ננוחם
המזל הגדול הוא שעוד לא המציאו ולא בנו בניין שיצליח למחוק מהזכרון את בית ילדותנו כמשל
שבת שלום ומבורך
יוסי – אתה צודק בהחלט!! כל מילה שלך לענין ושוב – התקשר עם מיקי הרציג.
יוסי להלן הכתובת של מיקי הרציג – לנוחיותך
mherzig@construct.haifa.ac.il
דויד, כל הכבוד, אמרת וצדקת !
הנוסטלגיה לא תפגע בגלל בניה חדשה. היא כמובן צריכה להיות מבוקרת מתוכננת ומבוצעת כיאות
יש כמה בנינים, ואחד מהם הוא זה המיועד להריסה, שמשווים לשכונה תדמית של עולם שלישי.
ככל שיורידו אותם מהר יותר כן יטב..
הצרה הגדולה והכאובה הוא הקזינו..
בשום מדינה מתוקנת לא היו מרשים דבר כזה..
הרס טוטלי של הבריכה האהובה, ובמקומה שטח שממון עם ערימות עפר ואבנים..
והמבנה עצמו שיושב בשממונו, ומזמין מעשני סמים ומי יודע מה עוד.
חייתי 25 שנה בארה"ב, ומרבית הזמן בחוף המערבי של פלורידה, בעיר בשם נפלס עיר תיירות לחוף הים.
מקרה כזה כמו עם הקזינו לא היה מחזיק שם מעמד חצי שנה. העיריה היתה, אחרי כמה אזהרות, משתלטת חוקית על השטח וגם לוקחת את האחראים לבית משפט.
האמינו לי העסק היה מסתדר מהר מאד.
דרך אגב, בזמן שה"יזם" בנה את הקזינו מחדש ? הייתי בחו"ל. האם מישהו יכול להגיד האם המבנה המקורי שבנו האנגלים נהרס עד ליסודות, וה"יזם" בנה תחתיו מבנה חדש ? או, זה הקיים עכשיו, הוא המבנה המקורי שרק שופץ חיצונית.
למראית עין נראה שכל השלד ניצוק מחדש בבטון מזויין והוא חזק מאד. מה גם ששימרו את הארכטיקטורה המקורית של הקזינו. אם זה באמת המקרה, אז לדעתי כדאי להמשיך ולסיים את המבנה לעשות משהו עם מעוף עם שטח הבריכה לשעבר, ולהפוך את כל השטח לפנינה של קו החוף בבת-גלים.
לצערנו, איך שדברים מתגלגלים, נראה לי שעוד הרבה זמן הקזינו ושטח הבריכה לשעבר ישארו כמו שהם.
"פצע מכוער שתקוע לנו בגרון".מה שיותר גרוע הוא, שכאבנו מוכפל כאשר רבים מאיתנו יודעים מה היה שם פעם.
"בו……..ז " אחד גדול ובושה לעירית חיפה ולראש העיר. לפחות עד עכשיו הם נכשלו בגדול, ואת השנים שעברו עם ה"פצע" הזה אי אפשר להחזיר.
אסיים בתקווה שהבינה תכנס לגולגתם האטומה, עד עכשיו, ומשהוא יפה וחיובי יעשה בשטח המרכזי הזה.
בברכת שבת שלום לכולם,
עמי אלטרץ
שהיתי בבת גלים שבועיים בזמן משחקי המכביה ובכל בוקר נכנסתי למים לשחייה נטולת מדוזות אצל דני משיח האחראי מטעם העיריה על החוף. בכל בוקר גם צעדתי עד חוף הדייגים, (או היום חוף הגולשים), והלב נצבט למראה עיני. למרות שבכל 15 מטרים נמצא פלסטיק אשפה באות משפחות חמולות, מתרחצות במקום אסור לרחצה ומשאירות את כל הזבל בשטח. זה כמובן חוסר חינוך ואי איכפתיות משווע. אבל איפה הפקח שיכניס להם דו"ח כשעמיתיו דוחפים דו"ח אם המכונית שלך חנתה דקה יותר מהמותר!!
גרוע יותר הוא השטח שבין הטיילת המקסימה לבין הים, שם אנשים לא מתורבתים מזהמים מכל הבא ליד,ממש פח זבל ענק. אבל לדעתי הגרוע מכל הם הבתים הסגורים והמוזנחים כמו השטח בו עמד הבית של משפחת אלבגלי ושני הבתים שמדרום למסעדג – מספרי 31 ו- 33 בעלי הבתים האלה הם המתלוננים העיקריים על הזנחת בת גלים !!! מכרו את בתיכם או שפצו אותם והשכירו אותם אבל לפחות הפסיקו להתלונן על דברים שאתם עצמכם לא עושים. בארצות הברית הייתם מקבלים בקשה לסדר את הבית, אחר כך אתראה, קנס ועוד קנס ולבסוף היו מורידים את הבנין ומקימים גן משחקים לילדים. מי מרשה לדבר כזה לקרות, מי נותן לכל אלה בבת גלים שלא איכפת להם מאחרים, מהסביבה ושאין להם כבוד עצמי לקלקל לאחרים את היופי הטבעי של שכונה נפלאה זאת.
מנחם
מזל טוב עם הגעת נכדתך למצוות !!
משפחת חס + יזרעאלי
יום אחרי שינון סנדלר, בת גלימי בדם, נפגש איתי בקדרים ושבגאווה הראה לי תמונות משפחתו בעת ביקורו של שוקה פלגי בארץ, נפטרה אישתו היפהפיה פנינה שנלחמה שלוש שנים במחלה ממארת. בהלוויתה נוכחו כל בני המשפחה, קרובים ומאות ידידי המשפחה. באירועים עצובים שכאלה מבצבצת תמיד השאלה: מדוע נלקחים מאיתנו אנשים כאלה יפים בנפשם ובגופם ???
תהי נשמתה צרורה בצרור החיים….
אנו אתך ינון
שאלה לכותב הצודק בנושא בת-גלים היפיפיה המכוערת.
תארת בצורה כואבת ונאמנה למציאות את לקויי התברואה המזוויעים בחופי בת גלים, הזכרת גם את האחראי מטעם העיריה על החוף,דומה שאתה מכיר אותו הוא שייך ל"דור הוותיקים"
האם הצלחת לשמוע ממנו הסבר מדוע אין פיקוח ואין שום אכיפה ראויה למצב המביש ? אם כן נשמח לשמוע
לפני כשנתים היה מסר באתר של יורם מלצר -כתבה אותו אחת הקוראות הקבועות
היא כתבה שקבלה מכתב מאיש ששמו משה דרש-הוא רצה לקנות את הקזינו ולחדש אותו-
בדיוק כמו שנראה לפני שבעים שנה
הרבה מהקוראים כתבו פרטים–תארו את אולם הרקודים,את רצפת הזכוכית – הנברשות המפוארות-
אני כתבתי גם על הגישה לברכה מחדרי ההלבשה והמקלחות
קבלתי מכתב תודה מהמזכירה שלו- לא שמענו דבר עליו ועל התכניות שלו,
אחרי שנה קראתי-שהיו לו הרבה אכזבות ובעיות עם עירית–חיפה ואז החליט להעביר את הבניה-לקפריסי
אז אין מה להאשים את המשפחה שלי על החורבה ברציף פנחס 31
שלום לכול מוקרי.
נכון בת-גלים שכומתי היא בראש מעיני אבל דבר נפל וראשית מתוך שורות אלו רוצה אני להביע את תנחומי הכנים לאינון שנדלר עם מותה של אישתו לאחר מלחמה ארוכה במחלה מי יתן ולא תדע עוד צער
וכעת תגובה לדבריו של רובי ינג אשר שהה במחיצתנו מספר שבועות וכשם הפתגם אורח לרגע רואה כל פגע נכון קימת הזנחה מתמשכת של הזנחה בכל האמור לגבי השכונה בכל הדרגים אך ריפה אנחנו תושבי השכונה ומוקירה הנפגשים אחת לחודש בגלדריה העם שמענו מהם על דרכי פעולה או על פעולות אשר יעשו לשיפור המצב א פ ס ןעם כבר פועלים מדוע לא לפרסם מהן דרכי הפעולה ב אני אניכל האתרים הקשורים לבת-גלים כדי שכולנו נככים ונדע מה קורא אני מוכן להקים גוף תוכף שכונתי אשא אני עומד בראושו אשר יפגשאחח למכה ימים וידדון על המצב לאשורו וינסה לקדם את עיני השכונה הזו שהי בואועדת עינינו לא קל לכתוב את הדברים האלו אך הן האמת וכול האמת ואולי נקדים מכה וננצח את המציאות ונחזיזר עטרה ליושנה ונקדם את שכונתנו לשכונה שקיף לחיות בה כבימים עברו מי איתי קדימה להצביע
שלכם דיויד(מרגוליס) מרגלית.
I wanted to add some mistakes made
By the municipality of Haifa,to rebuild the
Casino-and change the problems of Bat-Galim.
All Mr.Darash wanted -is pemission to renovate the Casino of Bat Galim and rebuild the pool-no-matter what the cost is.He was an international grain merchant.
a multy- millioner
He could not get permits,his mail was ignored.
This is why he gave up his plans.
I wish somebody can go back over the messages from 2-3 years ago and find what Ora Morag( or another woman)wrote about mr.Darsh.
קשה לי מאוד להבין מה אנו ילדי העבר של בת גלים מנסים לעשות.
חוץ מדיוד אף אחד כמדומני לא גר בשכונה.
לכן הנה כמה הצעות לדיוד.
להוזיז את כל הענין הזה שנקרא בת גלים אפשר לבצע עם אנשי השכונה הנוכחית. כלומר אותו רובי,מנחם ,מולכו,יורם או עוד מאות כמונו שגרים כבר עשרות שנים במקומות אחרים בארץ או מחוץ לארץ לא מסוגלים לתת לך את מה שאתה זקוק .
דיוד יקרי,אנשי השכונה תחת ארגון נכון יצאו להפגין לפני בית העיריה עם סיסמאות נכונות וקצת הרבה תיקשורת ואתה תראה איך דברים מקבלים תנופה חייובית.
זה לא קל ,ואולי יקח קצת זמן, אך לדעתי זו הדרך.
רק דעת קהל תעורר את הבעיה.ותגובה תגרור תגובה .
אף אחד לא אוהב תיקשורת שלילית לכן אתה חייב
לתקוף את היעד הנכון .העיריה,משרד הבריאות
איכות הסביבה, או אותם בעלי הבתים המוזנחים.
חברי היקר זה דורש ארגון ולבד לא יהיה לך קל.אתה תהיה זקוק לעזרה.
בהמון הצלחה לך .
מה הקשר בין מצב הקזינו לחורבה של המשפחה שלך ? ברציף מרגולין 31.
לא הסברת ממש. אולי תסבירי ונבין.
החורבה הזאת היא סכנה למי מהילדים שעלול להסתובב סביבה וכן An Eye sore
הרבה מאיתנו לא גרים יותר בשכונה, זה נכון, אבל כן מבקרים בה רבות. ואיך שזה נראה זה כואב ומחפיר.
למה שלא יהיה איכפת לנו ?
חייב כן להיות איכפת! זה גם נכון לגבי כל מקום בארץ שלנו, ועל אחת כמה וכמה כאשר זה קשור לבת-גלים האהובה בה גדלנו.
אלטרץ ומולכו.תתפלאו לדעת שיש חוץ מדיוד עוד מספר ותיקים בבת גלים ויש גם פורום שפועל בה,הותיקים הם רובם בגי 78-80 וגם להם חשוב מה קורה בשכונה היפה שלנו,אבל ראש העיר אוטם את אוזניו כאשר מדובר על בת גלים.בבחירות הוא ידע להבטיח וגם זה הוא שכח וחבל.אספר לכם סיפור קצר מהנעשה בטיילת.בשטח שאסור לעשות בו מנגל ישנו שלט ברור"האוסר את המנגל בשטח"אבל אף אחד לא מתיחס לשלט.חברתי נגשה לפקח שנשען על העמוד
של השלט ושאלה אותו בשביל מה הוא פה? התשובה היתה "אז מה לעשות"?כנראה הוא פחד.כך אנחנו נראים היום.
אלטרץ ומולכו.תתפלאו לדעת שיש חוץ מדיוד עוד מספר ותיקים בבת גלים ויש גם פורום שפועל בה,הותיקים הם רובם בגי 78-80 וגם להם חשוב מה קורה בשכונה היפה שלנו,אבל ראש העיר אוטם את אוזניו כאשר מדובר על בת גלים.בבחירות הוא ידע להבטיח וגם זה הוא שכח וחבל.אספר לכם סיפור קצר מהנעשה בטיילת.בשטח שאסור לעשות בו מנגל ישנו שלט ברור"האוסר את המנגל בשטח"אבל אף אחד לא מתיחס לשלט.חברתי נגשה לפקח שנשען על העמוד
של השלט ושאלה אותו בשביל מה הוא פה? התשובה היתה "אז מה לעשות"?כנראה הוא פחד.כך אנחנו נראים היום.
אלטרץ ומולכו.תתפלאו לדעת שיש חוץ מדיוד עוד מספר ותיקים בבת גלים ויש גם פורום שפועל בה,הותיקים הם רובם בגי 78-80 וגם להם חשוב מה קורה בשכונה היפה שלנו,אבל ראש העיר אוטם את אוזניו כאשר מדובר על בת גלים.בבחירות הוא ידע להבטיח וגם זה הוא שכח וחבל.אספר לכם סיפור קצר מהנעשה בטיילת.בשטח שאסור לעשות בו מנגל ישנו שלט ברור"האוסר את המנגל בשטח"אבל אף אחד לא מתיחס לשלט.חברתי נגשה לפקח שנשען על העמוד
של השלט ושאלה אותו בשביל מה הוא פה? התשובה היתה "אז מה לעשות"?כנראה הוא פחד.כך אנחנו נראים היום.
בדיוק לזה אני מתכון מרים. אותם ותיקי בת גלים בני 78-80 לא יצליחו להוציא את העגלה מהבוץ,אבל לעומת זאת הייתי רוצה לראות את ראש העיר או כל משרד מוסמך אחר לא מקשיב לכמה עשרות (מאות)משפחות עם ילדים שדורשים שיניו בתברואה ושיפור איכות חיים.
העולם שייך לצעירים (פעם גם אנו היינו)רק הם עם נחישות ועזרת הותיקים מאחור יצליחו להוזיז דברים.
ראשית עלי להתנצל על הכעס העצור שנכנס לכתבתי "בת גלים היפהפיה המכוערת" . אני מודה שאין לי זכות לבקר את תושבי השכונה אבל זה כואב לראות מה נעשה ובעיקר מה לא נעשה בשכונה אהובה זאת שלי (ושל הרבה אחרים). גדה יאנג מאד פעיל בבת גלים אבל לדעתי לפעמים לא בכוון הנכון (מרינה) . בביקורי בחיפה עלינו להדר לקרן חיפה וגדה באמנות של "פושט יד" מומחה הוציא מהם מזגן עבור חדר ההסרטה החדש במתנ"ס, תוך יומיים הורכב המזגן וראש העיר ופמליית המכובדים כולל מיקי הרציג, בת גלימי הפועל רבות מאחורי הקלעים עם הועדה של כנס ותיקי בת גלים, חנכו את החדר. מולכו ידידי היקר אתה צודק בהצעתך להפגין, דעת קהל תמיד מזיזה הרים,אבל אנחנו כאן בארצות הברית ואין לנו כל זכות להציע לאחרים מה לעשות. כשלעצמי בביקורי הקצר מצאתי את דרכי אל ראש העיר ובין השאר שוחחנו על בת גלים. כתוצאה מהשיחה ניתנה לי משימה כמעט בלתי אפשרית ליצור מגע עם בעל הקזינו שנמצא בניו יורק ולנסות להזיז עניינים בפיתוח הקזינו והשטח סביבו. אסור לנו לוותר. זאת שכונה נפלאה עם פוטנציאל עצום. יש לדעתי בשלב זה להמשיך בחינוך התושבים לניקיון בת גלים ומצד שני להביא פיקוח יותר טוב לאיזור. גדה הצליח להביא פועל ניקיון אחד, בת גלים זקוקה ליותר.
ראשית עלי להתנצל על הכעס העצור שנכנס לכתבתי "בת גלים היפהפיה המכוערת" . אני מודה שאין לי זכות לבקר את תושבי השכונה אבל זה כואב לראות מה נעשה ובעיקר מה לא נעשה בשכונה אהובה זאת שלי (ושל הרבה אחרים). גדה יאנג מאד פעיל בבת גלים אבל לדעתי לפעמים לא בכוון הנכון (מרינה) . בביקורי בחיפה עלינו להדר לקרן חיפה וגדה באמנות של "פושט יד" מומחה הוציא מהם מזגן עבור חדר ההסרטה החדש במתנ"ס, תוך יומיים הורכב המזגן וראש העיר ופמליית המכובדים כולל מיקי הרציג, בת גלימי הפועל רבות מאחורי הקלעים עם הועדה של כנס ותיקי בת גלים, חנכו את החדר. מולכו ידידי היקר אתה צודק בהצעתך להפגין, דעת קהל תמיד מזיזה הרים,אבל אנחנו כאן בארצות הברית ואין לנו כל זכות להציע לאחרים מה לעשות. כשלעצמי בביקורי הקצר מצאתי את דרכי אל ראש העיר ובין השאר שוחחנו על בת גלים. כתוצאה מהשיחה ניתנה לי משימה כמעט בלתי אפשרית ליצור מגע עם בעל הקזינו שנמצא בניו יורק ולנסות להזיז עניינים בפיתוח הקזינו והשטח סביבו. אסור לנו לוותר. זאת שכונה נפלאה עם פוטנציאל עצום. יש לדעתי בשלב זה להמשיך בחינוך התושבים לניקיון בת גלים ומצד שני להביא פיקוח יותר טוב לאיזור. גדה הצליח להביא פועל ניקיון אחד, בת גלים זקוקה ליותר.
למה לא כל כך מכירים אותי.
כי אני ילד בן 62.
ילדים כאלה, או קצת יותר נעריים בני ה78-80,מה זה משנה. כולם ללא הבדל גיל , גזע ומין אוהבים לחיות בבת-גלים מסודרת נקיה ויפה .
בת-גלים , התברכה בגיאוגרפיה יחודית .
האם ראש העיר ועוזריו לא מבינים זאת?!!
יש אמצעי לחץ, פה מולכו צודק במאת האחוזים, רק צריך להפעיל אותם עליהם.
יום טוב
עמי
בהקשר לחדלון והשיתוק בנושא הקזינו והבריכה ז"ל.
יכול להיות שהעיריה רוצה ולא יכולה, וידיה
כבולות.
אינני עורך דין , אבל משוכנע אני שיש חוקים ותקנות שאפשר לשנותם (חוקי עזר עירוניים?), אם אלו הקיימים לא מאפשרים להכריח את בעל השטח לעשות מעשה או לקנוס אותו ובסוף להפקיע את השטח.
אני רואה פיתוח די נרחב לאורך החוף מול קירית שפרינצק. אם ידה של העיריה בזה אז גם מחמאות מגיעות, ואם מגיע צריך לפרגן.
אבל אל תשכחו את בת-גלים !! אתם היושבים שם בהדר.
אתם שליחנו לפיתוח חיפה היפה, ובת-גלים יכולה להיות גולת הכותרת על קו החוף. כמו שטיילת לואי (יפה נוף) גולת הכותרת של מרכז הכרמל.
אני מאמין שיהיה טוב,
ביי
לכל אחד יש שם ואין לך סיבה להסתיר את שמך, אחרי הכל נראה שגם לך איכפת מבת גלים.ובכן, האחראי על המצילים בחוף בת גלים הוא דני משיח, תושב בת גלים וחסיד פיתוחה. הוא לדעתי ויתר מעט על התקווה שהשכונה האהובה עליו תשתנה לטובה. אני מקווה שהצלחתי להדביק אותו בהתלהבותי ובתקוותי לא לוותר, להמשיך לפעול למען בת גלים ולקוות שיום אחד יקרה משהו חיובי בה.
לכל אחד יש שם ואין לך סיבה להסתיר את שמך, אחרי הכל נראה שגם לך איכפת מבת גלים.ובכן, האחראי על המצילים בחוף בת גלים הוא דני משיח, תושב בת גלים וחסיד פיתוחה. הוא לדעתי ויתר מעט על התקווה שהשכונה האהובה עליו תשתנה לטובה. אני מקווה שהצלחתי להדביק אותו בהתלהבותי ובתקוותי לא לוותר, להמשיך לפעול למען בת גלים ולקוות שיום אחד יקרה משהו חיובי בה.
גברת זהבה חס הנכבדה,
לבית של משפחתך יש פוטנציאל להיות אחד הבתים המבוקשים ביותר בבת גלים. אני ממש לא מבין איך אחת כמוך שאיכפת לה מבת גלים מרשה לבית כזה להיות כל כך גועלי, מסוכן ומכער סביבה כפי שהוא כיום. אני בטוח שאפילו בעיות חוקיות יכולות להפטר עם רצון לפותרם. אנא עשי כל שביכולתך לפתור בעיות אלה.
מצאי קונה ומכרי את הבית, שפצי ומכרי, שפצי והשכירי אותו רק אל תשאירי אותו במצבו הנוכחי. תודה
גברת זהבה חס הנכבדה,
לבית של משפחתך יש פוטנציאל להיות אחד הבתים המבוקשים ביותר בבת גלים. אני ממש לא מבין איך אחת כמוך שאיכפת לה מבת גלים מרשה לבית כזה להיות כל כך גועלי, מסוכן ומכער סביבה כפי שהוא כיום. אני בטוח שאפילו בעיות חוקיות יכולות להפטר עם רצון לפותרם. אנא עשי כל שביכולתך לפתור בעיות אלה.
מצאי קונה ומכרי את הבית, שפצי ומכרי, שפצי והשכירי אותו רק אל תשאירי אותו במצבו הנוכחי. תודה
לא מבינה מדוע כלם מתקיפים אותי
יש הרבה שותפים ברכוש-והם לא רוצים למכור במחיר שהציעו הקונים
מה אני יכולה לעשות
עמי ערב טוב,
אתה לא ילד כבר(הייתה רוצה גם אני) כולו כולו
צעיר ממני ב-חמש שנים.
כל טוב חבוב היה נעים להחליף איתך רעיונות.
גם לי מעניין לקרוא מה שאתה כותב מדי פעם.
יהיה נחמד להפגש איזה יום .
אני די בטוח שאנחנו מכירים בפנים.
להתראות
נער
מחמם את הלב לראות ולקרוא – איך כל אוהבי בת גלים נרתמים ונקשרים לעגלה!!! בת גלים חשובה לכולנו כי בעצם היא הבית הראשון המשמעותי שלנו – שאליו אנחנו חוזרים מדי פעם וחבל לראות את העזובה הזו בכל פעם – נכון יש פורום שפועל – וגם כמה בת גלימים ותיקים שאיכפת להם ובראשם מיקי הרציג שעושה עבודת קודש!! וכל הכבוד לו – אך דברים כאלה לוקחים זמן וסבלנות ולא תמיד חייבים להפגין בכוח – לכן גם אלה שיושבים בחו'ל יכולים להרתם על ידי זה שיחפשו איזה יהודי חם עם חזון שיקח על עצמו לפחות להקים מחדש את הקזינו ואפילו את הבריכה – ומשם אפשר תמיד לדהור קדימה!! אז קצת מחשבה מרץ ורצון – אז אפשר גם מחו'ל. ולאלה הפועלים מבית – יישר כוח – והסבלנות משתלמת. ואפילו זהבה תצליח בסוף למכור או לשפץ או לעשות משהו חיובי עם הבית – אך זה ענין משפחתי וצריך להשאיר להם את הנושא. כל טוב – בברכת הבת גלמימים!! ולהתראות
זהבה חס יקרה,
אף אחד לא מתקיף אותך, את אחת בבעלות בית מוזנח שאנו מכירים. את שאר בעלי הבתים מכערי םביבה אנו לא מכירים. לו ידעתי מי בעל הבית ליד זה של משפחתך ואחרים הייתי פונה אליהם גם כן. מדוע לא תשפצו את הבית ? בתווך ארוך זה ישתלם לכם בין אם תמכרו, תשכירו או תגורו בו. הבית היפה הזה שלך יושב כך יותר מדי שנים. בכמה אתם מעוניינים למכור את הבית ?
הבנין הקטן הנ"ל שמו היה רח' התכלת 33
ואלה דירות של חדר גדול מטבחון אשר אני התגוררתי כשעלית ארצה עם אבי כ-8 שנים.
בבנין ליד הגבוה יותר היה גר מרדכי ג'נגרי
אם משהוא בודאי זוכר אותו שהיה הולך לדוג דגים
עם אביו.
לדעתי יש לשמור על המבנה וכ"כ לטפח אותו.
לרבי יונג
קרא מה שכתבתי במרץ שלושים —אלפים ותשע
וגם בשלישי בינואר אלפים ושמונה
ואז תבין מה שקרה שם
אם כולנו מדברים על אותה "חורבה", שזה הבנין המט ליפול הראשון דרומית למסעדג, נראה לי ש"נגיעת אצבע" אחת, והוא קורס על עצמו. לשפצו לדעתי כבר מאוחר מדי.
בנין זה הוא סימפטומתי לבניינים במצב דומה פה ושם.
כנראה שלאלו מבינינו שחיו הרבה זמן במדינות מתוקנות זה צורם הרבה יותר.
מצב כזה אינו אפשרי בארה"ב, כמו שרובי יאנג ואנוכי כתבנו פה.
העיריה שם, היתה מתריאה, ושוב מתריאה, אחר כך קונסת, ובסוף מפקיעה רכוש עזוב כזה.
לזהבה, אולי אין בכוחך לעשות דבר, וחבל, אבל ה"נגע" נשאר.
הצרה העיקרית היא, שישראל אינה מדינה מתוקנת עדיין, ולמרות הישגים פנטסטיים במדע והיי-טק, אנחנו קרובים יותר לעולם השלישי במובן אי הניקיון הסביבתי ואי האיכפתיות של הרבה מאד מתושבי הארץ ועיריות רבות.
בתים מוזנחים מטים ליפול צריך לזרז את נפילתם ולישר את השטח עד יקום שם משהו ראוי.
עם כל הצער, שנפגעת, תרוצים לא ישנו את המצב.
בתקווה לבת-גלים יפה ונקיה
יום טוב
עמי
I answered to Roby,now to Ami,
that a group of 10 investors from Tel-aviv
bought the 33 margolin st. for $1.000.000-
They are going to renovate it,
Now they offered to buy the CHURBA (number
31)where I was born, and 29-where Misadag
restaurant is
located,for $1.500.000- those belong to the
Chass family.5 heirs
The sale did not go thru yet,The buyers are
measuring the land.
They also want to buy the old movie house
-which does not belong to our family.
the buyers are looking at the laws-what
hight.size Etc
ANI MEKAVA L`BSOROT TOVOT B`KAROV
WHY CAN'T YOU FIND SOMEONE FOR THE KAZINO AND THE BREICHA???? MAYBE THEY WANT IT TOO???
סחטן כולם "קונים ומוכרים" אך מה זה עוזר לפתור את הבעיה הבעיתית??
מי שמכר עשה כסף. מי שקנה יעשה כסף, אך אותה זוהמה שיש בשכונה תישאר.
רבותי הכל צריך להתנהל בצורה הפוכה.
במידה וקשה לארגן אנשים למאין הפגנה באו נפגין דרך המחשב ולשלוח לראש העיר משרד הבריאות וכל הקשורים בדבר אימיילים כל יום כל היום.
איפה הירוקים? גם אותם צריך לרתום לעגלה שלנו.
ראש העיר וכל שאר משרדי העיריה לא יעשו דבר וחצי דבר עבור השכונה ללא תמורה(לא כספית)אלה תיקשורתית.אני משוכנע שיש כמה אנשים מהשכונה שיש להם את הדרך והידע להגיע ליעד הנכון.
יש לי מחיר נקוב עבור קניית הקזינו והשטח הצמוד אליו,בעבר שטח הבריכה. אנו מחפשים משקיעים רציניים.
כמו כן אני מבקש עזרה באיתור משה דאראש שגילה בעבר עניין בפיתוח כל שטח הקזינו. אנא שלחו מידע לאתר זה או למייל שלי למעלה. תודה
המייל שלי הוא:
robyy11@optonline.net
המייל שלי הוא:
robyy11@optonline.net
רובי- שם האיש שרצה לקנות את הקזינו ואת הברכה היה דוד דאראש ולא משה דאראש
מקוה שתמצא אותו-הכתובת היתה באתר בערך לפני שנתים.
לרובי
שלחתי…..לך…..את…..הכתובת….של…..דוד דאראש
בהצלחה …….
company: ustis LTD
phone 02-672953
DAVID DARASH- MANAGER
152 BEIT LEHEM RD 93428
JERUSALEM
לכל חברי שוחרי בת- גלים מיבארץ מי בחול שלום רב.
מאז כתבתי האחרונה מיום25.709 מתרוצצות עשרות תגובות וכתבות ברוכות באתר של יורם מלצר
וקראתי את כולן בעיון רב רבכם כתבתם על הבית ברציף מרגולין 33. בית משפחת חס שלידו הנצמא מיד אחרי מסעדת מסעדג על הקולנוע אולמי בת-גל היום הקזינו והברכה, כתבתם דברים נכונים ועוד יותר כתב משה מולכו ממקום מושבו בארצות הברית כי אני לבד או גדה ינג לא יכולים להזיז דברים לבד, אך יש כיום פורום מאד מצומצם של שוחרי בת-גלים הנפגשים אחת לחודש בגלידריה מה שהיה פעם המזנון של פירסט רק כיום יותר גדול ומרובח ודנים במצב השכונה אך כמה חבל שאין מפרסמים את אשר פעלו והשיגו, מחרתים יום שישי ה-31.7.09 עומד להתקיים מפגש נוסף בצהרים ואני עומד לתבוע כי בכל תוקף כי דברים שסוכמו יפורסמו ברבים בין עם באתר הנוככי או לחלופין באתר הרשמי של חוף בת-גלים פורום השכונה ואשר כתובתו היא http://www.batgalim.org.il
ויש אתר נוסף אתר נוסטלגיה כמו כן יש באתר הזה תינק ישיר לפניות הציבור בעירית חיפה למי שלא יודע ולה"ן הלינק
http://www.haifa.muni.il
ןאשר גם אותו ניתן להפציץ בהצעות ודרישות אך לפני הכל יש לשים דגש למספר דברים לא ניתן להעלות את הכל ביחד כל דבר לגופו,בין עם הבית הרציף מרגולין 33 בית משפחת חס , הקולנוע ושאר הנושאים הכואבים
אך לפני הכל כדי לא לשכוח דבר אחד בת-גלים דהיום אינה בת- גלים של פעם, בת-גלים היום היא שכונה עם בעיות סוציו אקונומיות קשות רובה מאוכלסת בעולי ברית המועצות לשעבר וגם מבוגרת ברובה ואשר כמעט ואולי בכלל אנים יודעים את עברה של השכונה וכמו גם הצעירים שבהם
ועכשיו להוציאם להפגנות יקשה הדבר שבעתים קודם צריך לרכזם במתנ"ס השכונתי להרצות בפניהם על מה שהשכונה היתה ועל מה הולכים להלחם,
אבל אנחנו ילדי השכונה הנמצאים בכל קצוות תבל יכולים היום בעידן המחשב והאיטרנט לעשות רעש ולא קטן.
ועכשיו לגבי דויד ראאש אשר רצה לרכוש את מבנה הקזינו ושטח הבריכה אני היתי איתו בקשר טלפוני פעם או פעמיים ושמעתי מה הם כונותו אך עד כמה שידוט לי לא איפשרו לו לעשות את אשר חפץ ולכן הוא ירד מהענין ועד כמה שלי ידוע הוא בונה באי השכן השוכן כ-120 מיל מכאן נכון נכחשתם קפריסין אך אל תתפסו אותי המילה זה כל הידעות ששמעתי ואנני יודע עד כמה הן נכונות ומבוססות,
ולכל שאר הדברים אשר כולנו מיחלים לגבי מה שהזכרתי עד כה ימים יגידו אני בכל מקרה אמשיך לפעול בכל לעיל ידי לעזור ולהחזיר את המעט שהיה ואלי לשפר מעט
אני גם שוקל אפשרורת להפגש אישי עם ראש העיר אשר בעבר שיחק כדור מים עם אחי בברעכה כילד שגדל בקירית אליעזר.
ובנתיתים תמשיכו להנות מקיץ מדהים אני נהנהכל יום בחוף בת-גלים בשחיה טובה וצלילות ושימתו הקנאים
שלכם להפעם דיויד(מרגוליס) מרגלית.
בת-גלימים שלום.
בכתבתי האחרונה נפלו מספר טעויות הדפסה ועמכם הסליחה אך למרות זאת אני רוצה לקבל תגובות כדי שאוכל להעלותם בפני הפורום
שלכם דיויד.
ךובי
מדוע אתה לא עונה–כתבת שיש לך את הכסף לקנות את הקזינו ואת הברכה-
גם את הכתבת של דוד דאראש…מה קרה
לזהבה חס תודות על המידע של דויד דאראש, קיבלתי את המידע היום, יום רביעי, תני צאנס גברת חס, אטלפן מחר יש הבדל שבע שעות ל"רעת" ארצות הברית וברגע זה בארץ כולם ישנים. כמו כן יש לך טעות קטנה, אף פעם לא אמרתי שאני אקנה את הקזינו כדאי שתקראי שוב את הכתוב. הלוואי והיה לי כסף לקנות אותו.
כל טוב ושוב תודה.
לזהבה חס תודות על המידע של דויד דאראש, קיבלתי את המידע היום, יום רביעי, תני צאנס גברת חס, אטלפן מחר יש הבדל שבע שעות ל"רעת" ארצות הברית וברגע זה בארץ כולם ישנים. כמו כן יש לך טעות קטנה, אף פעם לא אמרתי שאני אקנה את הקזינו כדאי שתקראי שוב את הכתוב. הלוואי והיה לי כסף לקנות אותו.
כל טוב ושוב תודה.
לדוד חברי היקר !
ראשית הרשה לי לברך אותך על כל מאמציך אם בכתב ואם בעל פה על מנת שבת גלים תיראה קצת שונה מכפי שהיא כיום.
להזכירך שלפעמים ניתן להצליח ולהגיע למטרות שהוצבו, ולפעמים קשה שבעתיים היא הדרך.
כאשר מדובר בשכונתנו המיוחדת הרי שרק בעזרתם של משקיעים רציניים ומגוון רעיונות הרי שניתן יהיה להביא לשיפור פני השכונה אך לזאת אני צופה שתיקחנה שנים לא מעטות.
כיום הוועדה שלנו מנסה למצוא דרכים שונות בכדי להחזיר לבת גלים את עטרה.
אני מאוד מקווה שאכן נצליח להזיז ולו בקצת
את אותם סלעים עקשים על מנת לפלס לנו דרך שתאיר את אורה של שכונת "בת-גלים" המקסימה.
לעולם לא ניתן לה לפסוע לבדה !!!
שלך
עוזי אברהם
050-5477750
הערה קטנה לי אליך בנושא השגיאות שכה מעיקות עליך, אנא הקדש מזמנך עוד 2 -5 דקות קטנות על מנת לעבור על מה שנכתב על ידך,
לזאת קוראים הגהה, כך שלאחר מכן תוכל להוציא את כל מה שכתבת לקהל הקוראים ללא כל שגיאה מיותרת ואז הרגשתך תשתפר לאין ארוך ולא תרגיש יותר אשמה.
לדוד חברי היקר !
ראשית הרשה לי לברך אותך על כל מאמציך אם בכתב ואם בעל פה על מנת שבת גלים תיראה קצת שונה מכפי שהיא כיום.
להזכירך שלפעמים ניתן להצליח ולהגיע למטרות שהוצבו, ולפעמים קשה שבעתיים היא הדרך.
כאשר מדובר בשכונתנו המיוחדת הרי שרק בעזרתם של משקיעים רציניים ומגוון רעיונות הרי שניתן יהיה להביא לשיפור פני השכונה אך לזאת אני צופה שתיקחנה שנים לא מעטות.
כיום הוועדה שלנו מנסה למצוא דרכים שונות בכדי להחזיר לבת גלים את עטרה.
אני מאוד מקווה שאכן נצליח להזיז ולו בקצת
את אותם סלעים עקשים על מנת לפלס לנו דרך שתאיר את אורה של שכונת "בת-גלים" המקסימה.
לעולם לא ניתן לה לפסוע לבדה !!!
שלך
עוזי אברהם
050-5477750
הערה קטנה לי אליך בנושא השגיאות שכה מעיקות עליך, אנא הקדש מזמנך עוד 2 -5 דקות קטנות על מנת לעבור על מה שנכתב על ידך,
לזאת קוראים הגהה, כך שלאחר מכן תוכל להוציא את כל מה שכתבת לקהל הקוראים ללא כל שגיאה מיותרת ואז הרגשתך תשתפר לאין ארוך ולא תרגיש יותר אשמה.
טלפנתי עכשו-לשלושה מספרי הטלפון של דוד דרש-מכלם היתה תשובה -הטלפון אינו בשמוש
כנראה שהוא יצא לגמלאות-
תודה על המאמצים שלך
טלפנתי עכשו-לשלושה מספרי הטלפון של דוד דרש-מכלם היתה תשובה -הטלפון אינו בשמוש
כנראה שהוא יצא לגמלאות-
תודה על המאמצים שלך
טלפנתי עכשו-לשלושה מספרי הטלפון של דוד דרש-מכלם היתה תשובה -הטלפון אינו בשמוש
כנראה שהוא יצא לגמלאות-
תודה על המאמצים שלך
פועה בלומנשטיין לבית חס מבקשת אינפורמציה על יוכבד כץ חברת ילדות מבת גלים
אודה למי שיש אינפורמציה
הטלפון שלי: 03-5553872
פועה בלומנשטיין לבית חס מבקשת אינפורמציה על יוכבד כץ חברת ילדות מבת גלים
אודה למי שיש אינפורמציה
הטלפון שלי: 03-5553872
שלום לכולם,
היום, 31.7.09 יום הולדתו של יורם לוינברג. אין לי מספר טלפון כדי לאחל לו אישית, לכן אני מבקש לידע אתכם ולאחל ליורם יום הולדת שמח ושנים רבות של בריאות, אושר ונחת, תודה. מוקה.
לד"ר מיקי מרגליתשלום.
זה אתה חזקתי ממפגש של ותיקי בת-בגלים המתקיים מידי יום שישי האחרון של החודש בהשתפותמספר שוחרי בת -גלים כמו ארנון קרן, מיקי הרציג,דרור ורד ואשתו ודנו בעיני השחונה במגביל חגגנו לארנון את יום הולדתו ה-75 כמובן שהורמה כוסית גם ליורם אחיה של נעמי ןרד קבלתי ממנה את מספר הטלפון של יורם אך כנראה הקשתי מספר שגוי אנסה בערב ליצור קשר עם נעמי ולהשיג את המספר הנכון ואז אעביר אותוגם לך
שלך אחיך דיויד.
נ.ב.
יש ברשותי מספר הטלפון של נעמי ורד יהריהוא לפניך 046399551 נצל אותו כדי ליצור קשר עם יורם
הי דויד – כתמיד היה נהדר להפגש בבת גלים היום. קראתי את מכתבך למיקי – מספר הטלפון שנתת לו – שגוי המספר שלנו 046399896 – כך שיהיה לך את המספר הנכון להבא. מקווים שיכולת ליצור קשר עם יורם – אני על כל פנים מסרתי לו את אחוליך הטובים.
יורם מאוד שמח והודה לכולם
נעמי
מוקה שלום,
גבר נשאר גבר.
ד"ש חמה לדינה
שלום פועה!קבלתי את מספר הטלפון של יוכבד כץ מאחיה שיקי.הטלפון הוא:03-6969963 .אני גרה עדיין בבת-גלים,אשמח מאד לראותך כאשר תבקרי בשכונה אני גרה ליד איזיק שהוא אדם מקסים. שבת שלום מרים.
בילדותנו כינינו אותו "מלך היופי
הרבה בריאות
הי מוישיק – אנחנו קוראים אותך בשימחה – מאחלים לכם קיץ נעים – ד'ש לאילנה
נעמיודרור ורד.
צר להודיעכם כי כשלו כל נסיונותי להקים קשר עם יורם בין עם טלפונית ובין עם האימ"ל כנראה שמספרי הטלפון שבידי שגוים וגם האימ"ל ןלכו עם לא יקשה עליכים לשגר לי את כל האינפורמציה הרלונטית אשמח מאד
שלכם דיויד מרגוליס
להלן מספרי הטלפון שבהם אפשר להשיג את יורם
004916093379505
0049899303187
00491633150886
00491728830333
מאחלים לך בהצלחה – ותודה
טלפנתי לכל מספרי הטלפון הרשומים מעלה. השארתי הודעות בגרמנית עילגת, באנגלית וכמובן בעברית כולן עם איחולי יום הולדת ובריאות. לבסוף הרימה את השפופרת מלי שעוזרת ליורם בכל ודרכה שלחתי ליורם את איחולי.
הרבה בריאות ליורם מרובי
זהבה חס שלחה לי מידע על דויד דרש, שבזמנו התעניין בפיתוח בת גלים. ניסיתי הכל- טלפונים, פאקסים וחיפשתי אימיילים שלו הכל ללא הצלחה. אני לא מוותר אבל צריך עזרה. איך מגיעים אל דויד דרש??? אנא עזרו.
דוד דרש-היה מעונין לבנות רק את הקזינו ואת הברכה
-אם היה מצליח-בת-גלים היתה חוזרת להיות שכונה נהדרת
הוא בנה קזינו בקפריסין וודאי גם גר שם-רובי.חבל על זמנך לעסוק בחפושים אחריו
דוד דרש-היה מעונין לבנות רק את הקזינו ואת הברכה
-אם היה מצליח-בת-גלים היתה חוזרת להיות שכונה נהדרת
הוא בנה קזינו בקפריסין וודאי גם גר שם-רובי.חבל על זמנך לעסוק בחפושים אחריו
דויד יקירי
ניסית לחפש את דוד דרש
במס טל-02-5611702 ירושלים.
איתן
רובי ידידי שלום.
גם אני כאן בארץ נרתם למאמץ לאתר את דויד דרש אשר רצה בזמנו לרכוש את הקזינו ושטח הברכה ומה שהצלחתי בנתיים להשיג זה מספר טלפון ןכנראה עדכני והוא025672120 בהמשך אנסה להשיג גם את האימ"ל שלו.
בנוגע ליורם לונברג מספרי הטלפון המופיעים בכתבה של נעמי אחותו כל המספרים נכונים הבעיה היא לתפוס אותו גם אני הרמתי טלפון הערב והעלתי חרס ביד אך השארתי הודעה עם מספר הטלפון שלי. ואני תקווה שהוא ישתמש בו.
רובי שלך לי את האימ"ל שלך כדי שנוכל להתכב ישירות ולא דרך האתר הנוככי וגם את של משה מולכו כי גם איתו רוצה אני לשמור על קשר רציף
שלך דיויד מרגוליס.
רובי ידידי שלום.
גם אני כאן בארץ נרתם למאמץ לאתר את דויד דרש אשר רצה בזמנו לרכוש את הקזינו ושטח הברכה ומה שהצלחתי בנתיים להשיג זה מספר טלפון ןכנראה עדכני והוא025672120 בהמשך אנסה להשיג גם את האימ"ל שלו.
בנוגע ליורם לונברג מספרי הטלפון המופיעים בכתבה של נעמי אחותו כל המספרים נכונים הבעיה היא לתפוס אותו גם אני הרמתי טלפון הערב והעלתי חרס ביד אך השארתי הודעה עם מספר הטלפון שלי. ואני תקווה שהוא ישתמש בו.
רובי שלך לי את האימ"ל שלך כדי שנוכל להתכב ישירות ולא דרך האתר הנוככי וגם את של משה מולכו כי גם איתו רוצה אני לשמור על קשר רציף
שלך דיויד מרגוליס.
אפשר לכתוב מכתב לדוד דרש-
מכתב בדאר רגיל-
רחוב בית-לחם– מאה חמישים ושתים – ירושלים – 934228
דויד יקר,
להלן האי-מיילים שביקשת:
Elanamolcho@yahoo.com
Robyy11@optonline.net
שלך רובי
אשמח לקבל אימייל מכל אחד.
mmolcho@yahoo.com
רובי ידידי שלום.
תודה לך על משלוח האימ"לימם אשר בקשתי ובקרוב אשתמש בהם כדי לספר לכם שם בתפוצות את אשר קורה בעירנו ושכונתנו מי מקור ראשון ועוד סיפורי בת-גלים שאולי ברבןהשנים נשכחו פשוט צריך טני להכנס לנבכי הזכרון ולהעלות דברים בכתב ורובי עוד דברה אישי שמחתי להפגש עמכך כאשר היתה בארץ וגם עם בנך מקווה לראותך במהרה ביננו כאו בארץ
שלך דיויד מרגןליס.
יולי וסמי עופר נולדו בבת-גלים-ברחוב השרון
קראתי שסמי עופר תרם עשרים מליון דולר לבנות אצטדיון ספורט בחיפה.האצטדיון יקרא-
על שמו אצטדיון-סמי עופר
אולי אפשר לפנות אליו-ולהציע לו -לבנות את הקזינו ואת הברכה -מי חושב שזה רעיון טוב
יולי וסמי עופר נולדו בבת-גלים-ברחוב השרון
קראתי שסמי עופר תרם עשרים מליון דולר לבנות אצטדיון ספורט בחיפה.האצטדיון יקרא-
על שמו אצטדיון-סמי עופר
אולי אפשר לפנות אליו-ולהציע לו -לבנות את הקזינו ואת הברכה -מי חושב שזה רעיון טוב
Sammy offer builds the stadium in
Kiryat Eliezer-
מרים שלום, המון תודות עבור הטלפון של יוכבד. דיברנו, ההתרגשות היתה גדולה, וכבר קבענו להפגש. תודות עבור הברכות ליום הולדתי ובהזדמנות הראשונה שאהיה בבת-גלים אשמח מאוד להיפגש.
זהבה, זה רעיון נפלא, למעשה פנו אליהם בקשר לפרויקט נופש וספורט על יד פסי הרכבת. אני בטוח שהם בראש של הוועדה שפועלת לקידום בת גלים.
בכל אופן תודה על ההצעה.
נזכרתי בדבר,
פעם הגיעה ארצה קבוצת כדורמים באמת גדולה בשם מלאדוסט מיוגוסלביה. ברית מכבים עתיד גייסו אותי כדי לנצח אותם. החבר'ה האלה תקעו לנו בקלילות 20:0, לא פחות, גם לא יותר.לו הייתי יודע יוגוסלבית, כפי שידעתי בגרמניה בתקופה שהייתי שם סוחר אלקטרוניקה, הייתי משחד את המגן שלהם, שייתן לי להבקיע פעם או פעמיים, חבל – אולי בפעם הבאה. ברכות לכולם, מוקה.
שלום לכל ידידי.
וכך חלפה שנה והבגרתי השנה היו בעת חזרתי מהעבודה חיכו לי נכדי עם מסםר הפתעות כמו שלטים המאחלים מזל טוב עוגת יום הולדת מעוטרת בהמוןנרות בלונים מפוזרים בחדרי פשוט סתם כף גידול נכדים וממני לכל מי שחגג יוןם הולדת או עתיד לחגוג מזל טוב ממני
שלכם דיויד(מרגוליס) מרגלית.
דיויד יקר – שמחנו לשמוע שחגגת יום הולדת – ומאחלים לך הרבה בריאות טובה עד 120!! אמן!! יחד עם בני משפחתך ובפרט הרבה הנאה מהנכדים – שנראה כי אתה מאוד נהנה בחברתם. שתמיד יהיה בשמחות.
שוב מזל טוב – נעמי ודרורי
מזל טוב לך דיויד שתזכה רק לנחת ואושר ממשפחתך.
ולך מוקה יקרי לו הייתי מדבר גרמנית הייתי משחד אותך לחזור ולכתוב קצת יותר.
בהמשך לשמחות הרי שמגיע לאילנה ולי מזל טוב
לאירוסי הנכדה הבכורה שלנו .
לאילנה ומוישיק היקרים!!!
שמחנו לקרוא על ארוסי נכדתכם!!! מזל טוב וכל הכבוד – סבתא וסבא צעירים – בדרך להיות אפילו סבתא וסבא רבא צעירים!!! נהדר!! העקר שיהיה בבריאות טובה – ורק בשמחות!!
מכל הלב – נעמי ודרורי
לכל חברי ומוקרי שלום.
אחד! ברצוני להודות לכל אלו אשר טרכו לשבת ליד המקלדת ולהעלות ברכות ליום הולדתי ה_ 68 תודה לכולכם ואסיים במשפט הידוע
שנפגש רק בשמחות.
ולך אילנה ומשה מולכו.
צרור ברכות לארוסי הנכדה הבכירה שתרוו נחת מהנכדה ובעלה לעתיד וכן מהנינים שיגיעו בהמשך
של כולכם כתמיד דיויד(מרגוליס) מרגלית.
אני קרובת משפחה של גברת פירסט.
הייתי מעוניינת לשמוע זכרונות עליה מיואי בת גלים
אני קרובת משפחה של גברת פירסט.
הייתי מעוניינת לשמוע זכרונות עליה מיוצאי בת גלים
שלום תמר
ממש נחמד לשמוע מקרובת משפחה של גב' פירסט – ואולי תוכלי את לספר לנו על עצמך – וכמובן יהיו כאלה גם שיכתבו לך על אי אלו זיכרונות. כפי שאת יודעת פתחו באותו מקום גלידריה – ואנחנו עדיין קוראים לזה הגלידריה של פריסט…..
לתמר שלום.
אנני יודע עם שמי המופיע בכותרת יגיד לך משהו אך אני יליד בת-גלים ועדין חי בבת-גלים את בית הקפה הקטן של משפחת פירסט אני מכיר כמעט מיום היולדי ויכול אני לספר לך סיפורים אליו סיפורים מפה עד שרם איל שיך על האנשים אשר ישבו בקפה כיום נצמאת שם גלידריה המשתראת אל כל החניות שהיו מסביב כמו בית המרקחת המספרה אנא ממך חספי את עצמך בשמך המלא כדי שנוכל לפתח את הנושא אגב הבריכה בבת-גלים היתה שיכת ביןהשאר לאבי שהיה אחד השותפים המקום וזה ממש מול הקפה המדובר
שלך דיויד(_מרגוליס)מרגלית.
היי דיוד יותר טוב מאוחר מאשר בכלל לא.אז ברכות חמות ליום הולדתך בריאות ואושר.
מאחלת מרים.
תשובה לעדה
כאשר הסבא שלי והבנים שלו בנו את הבנין ברחוב חוף התכלת-29
עכשו רציף פנחס- לפני מלחמת-העולם השניה-הדיירים הראשונים היתה םשפחת קומפניץ-הורים של חיה כרמלה וטוביה-הם פתחו את המסעדה
בקומה הראשונה וגרו בקומה השניה
אדון פירסט ואשתו שכרו גם הם דירה באותה קומה וגם את החנות הפנתית ומכרו שם גלידות ומשקאות קרים-
הם היו אנשים טובים טובים-דברו רק גרמנית ולא התחברז עם שום אדם בשכונה
היו שמועות שגברת פירסט ילדה תינוקת ומסרה אותה לאמוץ באחד הקבוצים–לא יכלה לטפל בה -לא היה להם כסף לשכור עזרה-
גברת פירסט חיה הרבה שנים אחרי שבעלה נפטר-היתה כבת מאה.נפטרה בבית-אבות
עדה-כתבי נא-מה הקשר שלך למשפחת פירסט
תשובה לעדה
כאשר הסבא שלי והבנים שלו בנו את הבנין ברחוב חוף התכלת-29
עכשו רציף פנחס- לפני מלחמת-העולם השניה-הדיירים הראשונים היתה םשפחת קומפניץ-הורים של חיה כרמלה וטוביה-הם פתחו את המסעדה
בקומה הראשונה וגרו בקומה השניה
אדון פירסט ואשתו שכרו גם הם דירה באותה קומה וגם את החנות הפנתית ומכרו שם גלידות ומשקאות קרים-
הם היו אנשים טובים טובים-דברו רק גרמנית ולא התחברז עם שום אדם בשכונה
היו שמועות שגברת פירסט ילדה תינוקת ומסרה אותה לאמוץ באחד הקבוצים–לא יכלה לטפל בה -לא היה להם כסף לשכור עזרה-
גברת פירסט חיה הרבה שנים אחרי שבעלה נפטר-היתה כבת מאה.נפטרה בבית-אבות
עדה-כתבי נא-מה הקשר שלך למשפחת פירסט
סליחה-
כתבתי עדה
במקום תמר
סליחה תמר
בקשר למשפחת פירסט – היתה להם בת – לא שלחו אותה לאימוץ – הם גידלו אותה אבל היא סבלה מפיגור – קל – מה איתה היום אין אנחנו יודעים אולי תמר יודעת. על כל פנים – הם היו משפחה קשת יום אבל מאוד נחמדים – והילדים ניצלו את טוב ליבם הרבה פעמים -כשלקחו דברים בלי לשלם וברחו.. מה לעשות – ילדים. אני חושבת שבתיה יעקב ( היום אקרמן) יודעת הרבה יותר על המשפחה ואולי היא קוראת אותנו ותוכל להוסיף
אטלפן לדודי-איזיק ברט היה בעלה של אחות אמי -שנפטרה
בן תשעים ושבע-הוא מטיל יום יום בשכונה ויש לו זכרון מצויין-או אולי מרים שוסטר-בלוך
יודעת- ותוכל לעזור לתמר
אטלפן לדודי-איזיק ברט היה בעלה של אחות אמי -שנפטרה
בן תשעים ושבע-הוא מטיל יום יום בשכונה ויש לו זכרון מצויין-או אולי מרים שוסטר-בלוך
יודעת- ותוכל לעזור לתמר
בקשר לבת של משפחת פירסט שגידלו אותה באהבה רבה.הבת נולדה עם פיגור דאי קשה גם היתה מוגבלת
בתנועות.היא נהרגה כאשר היא מעדה במדרגות בביתה.כזכור לי היתה לה פגיעת ראש קשה,גברת
פירסט נשארה לגמרי לבד בקיוסק גם לאחר מות בעלה
מעולם לא התלוננה גם כאשר השובבים של בת גלים
היציקו לה.לותיקי השכונה המקום תמיד ישאר בשם
נפגשים אצל פירסט.
9
בקשר לבת של משפחת פירסט שגידלו אותה באהבה רבה.הבת נולדה עם פיגור דאי קשה גם היתה מוגבלת
בתנועות.היא נהרגה כאשר היא מעדה במדרגות בביתה.כזכור לי היתה לה פגיעת ראש קשה,גברת
פירסט נשארה לגמרי לבד בקיוסק גם לאחר מות בעלה
מעולם לא התלוננה גם כאשר השובבים של בת גלים
היציקו לה.לותיקי השכונה המקום תמיד ישאר בשם
נפגשים אצל פירסט.
9
נכנסתי לאתר לאחר הפוגה של ארבעה ימים ופתאום ימי הולדת, אירוסים, חתונות… רק בשמחות. לדויד מרגוליס-ילד צעיר ברוחו, מזל טוב, כן ירבו.
למשפחת מולכו היקרה מזל טוב לאירוסי הנכדה – מתי מקבלים הזמנה לחתונה? דור הולך ודור בא, רק שלנו הולך לאאאאט מאאאד.
שלכם, רובי
לדיויד יקירי
מאז כיתה א ידענו שאתה מבוגר מאיתנו בשנה.
לא יאומן כי יסופר אתה בן 68, עד 120 שובב בת-גלים כ-20.
שלך לעולם,איתן
לכל הבת-גלימים אי שם
קבלו את ברכותי הלבביות בשמחתכם.
איתן
הי רובי – לאן אתה ממהר?????? העקר הבריאות עד 120!!!
להתראות
נעמי ודרור יקרים,
לא ממהר לשום מקום, רק כשאני בארץ אין לי זמן רב כי עסוק בפגישות עם חברים, בני משפחה ואפילו פגישות עסקיות בעיקר מסביב לנושא בת גלים.
אגב, דיברתי עם יורם לפני מספר ימים והוא נשמע יוצא מהכלל.
בקשר לקפה פירסט עלי להתוודות שביחד עם כמה חברים מפינת גן "סחבנו" בילדותינו מין פלטפורמה ששמשה להובלת סחורה וכשהתרוקנה מהעומס שהיה עליה "השאלנו" אותה לרחוב פינת גן ושם הוספנו קרשים ש"השאלנו" מאחמד, הבנאי של בת גלים, ובנינו מין רפסודה "קון תיקית" ששימשה אותנו בשיט הרפתקני אל מרחבי הים. מיותר לציין שהרפסודה של רובינסון קרוזו היתה קצת יותר מוצלחת. החזרת הרפסודה או מה שנשאר ממנה הוטלה על שיקי כץ שהיה גדול וחזק מאיתנו….
רשמנו עוד נסיון כושל במחברת הכשלונות שלנו, אבל גם רשמנו לזכותינו כייף, תעוזה ודמיון.
הי רובי – בכל זאת נשמח לראותך בפעם הבאה – אולי גם באחד מהמפגשים אצל פירסט… סיפור טוב עם הפלטפורמה – עוד יותר טוב ששיקי כץ היה הגדול והחזק…. הכל ענין של תקופה כנראה.. על כל פנים סיפורים לא חסרים – ותמיד נהדר להיזכר. אכן יורם מרגיש כבר הרבה יותר טוב תודה לאל – ונקווה שנראה אותו כאן בראש השנה – יש סיכוי שתבוא גם? אז בתקווה להתראות בבריאות טובה –
נעמי ודרורי
שמי תמר הלפרן, בת 53 ומתגוררת כיום באשקלון
נולדתי וגדלתי בקיבוץ שריד שבעמק יזרעאל.
אמא שלי היא אחותה של גב' פירסט, אנה פירסט , שבישבילנו היא דודה אנה.
דודה אנה נפטרה לפני כ – 3 שנים והייתה בגיל מעל 90. בעלה, הוגו, נפטר בגיל צעיר בראשית שנות השישים. היא נותרה עם הבת, צביה, שהיתה לה תסמונת דאון. טיפלה בה במסירות ובאהבה.גם אותנו, הילדים של אחותה, היא אהבה מאוד ולא שכחה אף יום הולדת עד יום מותה.
צביה נפטרה גם כן בגיל צעיר, בשנות העשרים לחייה, ודודה אנה נותרה לבדה.
על שנות חייה האחרונות אספר לכם בפעם הבאה
שאין ילד בתגלימי שטעמי הגלידה של פירסט אינם "מתגלגלים" בלשונו ובעקר צרובים בזכרונו
ממש עכשיו אני מסוגלת לחוש את הציפיה וההתרגשות לקראת קבלת "גביע" הגלידה כשהורי צעירים ויפים לצידי, לוא יכולתי לחזור לטעימונת אחת בלבד לאותם רגעים בלתי נשכחים מלפני…למעלה מ- עשורים
זה לא יחזור ,כל זה כבר איננו
רק זכרונות, רק זכרונות
מהלכים כאן על בהונות
עבר זמנה של בת-גלים הישנה
שלום תמר האחינית של גברת פירסט.אני היקרתי את משפחת פירסט מהיום שבאו לבת גלים.לא ידעתי שיש לגברת פירסט משפחה.לכן כתבתי קצת מזכרונותי.אני מתנצלת.
בצער רב ברצוני להודיע כי חברנו למחזור יורם נחשול נפטר אתמול בערב מדום לב.
הלוויה תיערך מחר יום ששי בשעה 1100 בבית הקברות " תל רגב "
לצידי כביש 70 בין צומת יגור לצומת סומך
ידוע לבת גלימים שחיינים כיורם גלפמן, שחיין ושחקן כדור מים הפועל.
חברי מבית הספר הריאלי, בית הספר לקציני ים לאורך חיינו קיימנו חברות….
יצחק דקל, מיקי מרגוליס ומיקי הרציג בטח זוכרים….
חברים,
בצער רב קיבלתי את הידיעה על פטירתו של יורם ז"ל. יורם היה שחיין די מבטיח בהפועל חיפה, שבחר בסופו של דבר לשחק כדורמים ועשה זאת לא רע. היתה לו, כמו ליורם לוינברג – שייבדל לחיים ארוכים ובריאים – שמאלית אדירה, והוא ידע גם (אני מספר מניסיון אישי) להשתמש ברגליו כדי לבעוט בשחקן היריב שמה איפוא שזה כואב במיוחד. חבל על יורם – יהי זכרו ברוך. ברכות לכולם, מוקה.
גם אנחנו המומים מהידיעה העצובה – משתתפים בצער המשפחה והחברים – תמיד נזכור את יורם גלפמן לטובה. שלא נדע יותר צער
שלום לכולם,
אני פונה אל כל מארגני המפגש הבלתי נשכח. בבקשה מכם, ארגנו שוב מפגש – אפשר גם במתכונת מצומצמת יותר – שכן, מהי בת גלים בלי החברים?
תודה, ברכות לכולם, מוקה
שלןם לכל מוקרי ושוחרי בת-גלים.
ביום ראשון 23.8.09 פנה אחי ד"ר מיקי מרגלית באתר הנוככי אל מארגני המפגש המפורסם של ותיקי בת-גלים לפני למעלה משנה, ולאור זאת אני כאן לראשונה אנו מוקירי השכונה הנפגשים אחת לחודש מדודע לא נרים את הכפפה שזרק אחי מוקהונשב על המדוכה ונראה כיצד מעלים ארוע כזה בצורה מצוצמת ןאפילו היתי מציע מקום מאד יחודי לבת-גלים ה ק זי נו על תרימו גבה בימינו הכול אפשרי עם קצת עבודה קשה והרבה רצון נכון להרבה מאיתנו המקום מזכיר נוסטלגיה רבת שנים.
וכל שעלינו לעשות בתחילה זה לבדוק אפשרות להשתמש במבנה ואז לרתום את עירית חיפה מחלקת התרבות בסיוע של כל הצרכים הנחוצים,כגון חשמל תאורה, גנרוטרים להספקת החשמל, מעברים בטוחים תוך פתיחה הגדר למעבר בטוח , אבטחת חדר המדרגות ושאר הבנין תאורה בפנים ובחוץ חברת קיטריג שתספק את האוכל, ועוד מכלול נושאים שיעלו בדיון מעמיק בנושא ואשר לדעתי חשיבותו הראשונה במעלה הצלת הקזינו מי שממונו תוך הפגנת כוח מה ניתן לעשות מין המבנה העומד כאן כאבן שאין לה הופכין ואולי כך למשוך משקיע רציני להקמת המבנה והפיכתו למוקד בילוי לכל החפצים בו ילדים, נוער,ומבוגרים כאחד
אני יודע כי זרקתי כאן פ צ צ ה אך איך אומר הפתגם הידוע אין דבר העומד בפני הרצון אלה הרצון מעמידו ובו נראה אותכם כולם נרתמים להרמת הפרויקט ולהצלחתו בכוונה לא קבעתי תאריכים כי יודע אני כמה ארוכה ובירוקרטית הדרך אבל שווה לנסות ולבסוף עם נצליח ניתן להפןך את הארוע למפגש דו שנתי או שלוש שנים
זהו הרעיון מה דעתכם
שלכם דיויד(מרגוליס)מרגלית.
לדוד מרגוליס
בקשר לקים את מפגש בת-גלים בקזינו
אתה יודע למי הקזינו שייך עכשו
האם אתה יכול להכנס פנימה-אומרים שהכל הרוס בתוכו
הרעיון הוא טוב
זהבה שלום.
את הראשונה שמגיבה על מה שכתבתי לפני מספר ימים בו העלתי את הרעיון כתשובה למה שכתב אחי מוקה,
זהבה אנני יודע עם ראית את הסרט הקצר סיפורה של שכונה אשר צולם בתוך הקזינו ואשר בו אני מכחב ומספר את סיפורו של הקזינו והבריכה כאחת לשאלתך עם אני יודע למי שיך הבנין כיום אנני יודע אבל דבר זניח כזה ניתן לברר במחלול הבעיות כדי להעלות דבר כזה אל הפועל נכון אין הדבר קל ומצריך הרבה עבודת הכנה דבר אשר מצריך תכנון מדויק כמובן עם הרבה מעוף מיכיון שהבנין כיום עומד שלד של מה שהיה פעם הקזינו.
במידה ולא ראית את הסרט סיפורה של שכונה שלכי את האימ"ל שלך ואשגר לך את הסרט
שלך דיויד (מרגוליס) מרגלית.
zehavab@verizon.net
אשמח מאד אם תשלח לי את הסרט
דיוד שלום!
אודה לך מאוד עם גם לי תוכל לשלוח את הסרט:סיפורה של שכונה.המייל שלי הוא:
sbm31@walla.com
תודה מרים.
שלום,
לאחרונה נפתחה בתל אביב בריכת גורדון המחודשת,
בריכת מי ים , אחות לבריכת בת גלים ז"ל.
הפרויקט הינו פנינה של ארכטיקטורת סביבה.
אולי הצגת ההצלחה הזאת תעורר את פרנסי עירכם.
בהצלחה,
גרי.
תודה רבה גרי
לא האמנתי—בנו מחדש את בריכת-גורדון בתל-אביב עם מי-ים
לא קראתי על זה בשום עתון.אף אדם שגר בשכונה שלנו לא יודע דבר על המאורע המשמח הזה
דוד מרגליס,רובי יונג,נעמי ודרור ורד,מרים בלוך–מה לעשות
תודה רבה גרי
לא האמנתי—בנו מחדש את בריכת-גורדון בתל-אביב עם מי-ים
לא קראתי על זה בשום עתון.אף אדם שגר בשכונה שלנו לא יודע דבר על המאורע המשמח הזה
דוד מרגליס,רובי יונג,נעמי ודרור ורד,מרים בלוך–מה לעשות
מה נשאר לך לעשות????????????
קפצי למים והתחילי לשחות.
לפתיחת שנה'ל תש"ע הבעל"ט מצאתי אל נכון להיזכר ולהזכיר לכל הסבתות והסבים ילידי בת-גלים את היום הראשון בביה'ס שהיה מרגש אז לא פחות מעכשיו, אמנם המילים והסגנון ישמע ארכאי לילדי היום אך לילדים של פעם זה בטח יזכיר נשכחות, אז קדימה לביה'ס ובהצלחה
חמש שנים על מיכאל
עברו בריקודים
בטל ישב מעבודה
חופשי מלימודים
שלושה היו לו חברים
נבחן שבמלונה
חתול שחור רבי לקיק
ובשובך יונה
חמש שנים ובשישית
אל חבריו קרא
שלום נבחן שלום לקיק
שלום יונה צחוה
אל בית-הספר אלכה לי
אלמד יום יום עכשיו
חכו עד כלות הלימודים
שוב נשצעשע יחדיו
אני יודעת בדיוק מי נתן לי את העצה הטפשית לקפוץ על הראש לברכה הריקה-שני מסרים למעלה
למה אתה לא מזדהה
דיוד שלום!
ראשית אני רוצה להודות לך על המאמץ שעשית להעביר לי את הסרט.ניסיתי להשיג אותך בטלפון אבל לא הצלחתי להשיג אותך לכן אני כותבת לך דרך האתר,איתן שלח לי את הסרט,למרות שהאיכות לא כל כך טובה זה מאד ריגש אותי.חבל שאי אפשר לתקן את הסיפור של יצחק שלהבת (קלסקי) אבל דוקטור ליזר לא עבד בטאטוי כבישים. הוא היה מבקר כרטיסים באוטובוסים.
אני מתפלאה מאד שאף אחד לא הגיב עדיין על החדשות שבתל-אביב פתחו
את בריכת-גורדון ומלאו אותה במי-ים כמו שהיה בבריכת-בת-גלים.
אם היו בונים את הבריכה-כל השכונה היתה משגשגת-כמו שהיה לפני הרבה שכים-מכל העיר-באו לים שלנו
היה יפה יותר מחוף הכרמל
אפשר היה גם לבנות את הגשר למי שרוצה להכנס אל הים הפתוח ולשחות עם הגלים
הבריכה הכי-הכי שהייתה אי-פעם
שהרסו לנו אותה – סתם-ככה
אנו קוראים לממשלת נתניהו
העם דורש – הקימו מחדש את הבריכה
(נסדר לממשלה ולכנסת כרטיסי חינם לכל החיים)
שלום ל כ ו ל ם.
במשך שבוע התלבטתי עם בכל להגיב למה שכתבו בהקשר לבריכת גורדון בתל-אביב והשיוך לבריכת בתגלים שאיננה עוד אך ראו מה קרה בתל אביב העיריה תפסה יוזמה וכנראה עם עוד משקיעים שקמו את הבריכה אני עצמי באחד מביקורי בתלאביב ראתי כיצד משפצים את המקוםאך כנראה בתל אביב יש ראש עיר עם ביצים ומעוף ולא כמו ראש העיר שלנו עם כל צוותו שאינם עושים דבר וחצי דבר למען השכונה אך לו הינו מעגדים ומפגינים ועושים גלים והד ציבורי כולל עיתונות רדיו טלויזיה אולי הינו משיגים דבר מה ידענו לארגן ערב של ותיקי בת גלים לפני קצת למעלה משנה מדוע לא נארגן אתאשר היצעתי זה אתה אולי בסוף נצליח כחו את דברי אלו כחומר מחשבה ושלא יכתוב כל אחד את תגובתו ברתר הנוככי כי אף אחד חוץ מקומץ קטן של אנשים נכבדים קורא את אשר כתוב באתר ראשית יש להפציץ את העיריה במכתבים בנדון ועם זה לא יעזור נמשיך במאבק הלאה
עד כאן להפעם שלכם כתמיד דיויד(מרגוליס)מרגלית.
דיויד יקרי,
סוף סוף תפסת את העסק.
כנראה שבארץ זו הדרך להוזיז ענין.
אני מאחל לכם המון הצלחה וחבל שאנו כה רחוקים ברצון רב הייתי נרתם לעזור לכם.
במידה וזה אפשרי הודיע לי.
לכל מוקרי וידידי שלום.
בפרוס השנה החדשה כנפיה עלינו אני לוקח לעצמי את הרשות והעונג לאחל לכולכם שנה טובה ומבורכת ,שנה של בריאות ,ופרנסה טובה,,שנת שלום ואחוה בין העמים, שנת ביטחון. שנת שגשוג בכל מעשי ידיכם, הרבה נחת ,מהילדים, נכחדים ושאר בני בתיכם ובקיצור ש נ ה -ט ו ב ה הבאה עלינו לטובה
ממני דיויד (מרגוליס) מרגלית.
ןלכם אילנה ומשה מולכו ורבי ינג כאחד שגרתי לפני יומיים אלכם אימ"ל אומנם בעברית ועדין לא זכיתי לתגובה וכאן השאלה האם אינכם מקבלים אימ"ל הכתוב בעברית או שכתובת האימ"ל אשר ברשותי שגויה ולכן אצרף כאן את כתובת האימ"ל שלי פעם נוספת
ולה"ן הכתובת dorismar@013.net.il
ונראה אותכם מעיזים לא להגיב
ושוב ש נ ה -ט ו ב ה ל כ ו ל ם
ממני דיויד.
שלום לכל הבת גלימים
שנה טובה מבתיה יעקב אקרמן
שנה טובה ובריאה לכל יוצאי בת גלים באשר הם – בתקווה שנפגש שוב במהרה אולי במתכונת הקודמת????????יש תגובות בענין? נשמח לשמוע – בברכה בת גלימית
נעמי ודרורי
לכל ידידי וחברי הבת-גלימים בארץ ובעולם
שתהיה לכם שנה מתוקה בריאה ומלאת חוויות.
שלכם, איתן מרום מילצינסקי.
ספטמבר 2009
לכבוד ותיקי בת גלים ואוהביה,
מאז מפגש ותיקי בת גלים בנובמבר 2007 חלפו כמעט שנתיים תמימות. בכל אותה תקופה אנו, חברי הועדה המארגנת ("הועדה") נפגשים באדיקות מדי חודש בחודשו והקשר הטוב שהיה בינינו גם קודם לכן, אף הולך ומשתבח. צרפנו למפגשים אלו חברים מפורום בת גלים (גדה יאנג, נאוה כרמל, חיים רז, עליזה וצבי שקולניק). אנשים אלה משקיעים מזמנם ועושים רבות למען השכונה ואנחנו החלטנו להושיט יד ולהצטרף למאמץ זה למען "השב עטרה ליושנה".
בפגישתנו האחרונה החלטנו לחדש אתכם את הקשר ואולי אף להרחיבו ולקיימו על בסיס שוטף. ונפתח בברכות ואיחולים לשנה החדשה תש"ע. שתהיה זאת שנת ישועות ותשואות במישור האישי והלאומי,
שנה של מיצוי יכולות ושאיפות בבריאות, בהנאה ובסיפוק עם יקיריכם.
במסגרת חידוש הקשר אנו מעוניינים לעדכן את רשימת הבת-גלימים לדורותיהם שבידינו ולשתף אתכם במידע, ואולי אף בעשייה שלנו בשכונה ולמענה. מאחר ורשימה זו אינה מלאה ואינה עדכנית (כתובת, טלפון ובמיוחד דוא"ל ליצירת קשר אתכם) הנכם מתבקשים להעביר מידע זה אל כל הבת-גלימים המוכרים וקרובים לכם, שכנים ובני מחזור, ולבקשם להעביר אלינו (אם הם מעוניינים בכך) את פרטיהם המלאים והעדכניים.
עדכונים:
עיריית חיפה מקיימת בתאריכים 19 -21 באוקטובר 2009 גמלאיאדה, אירוע ברמה ארצית, שבמרכזו הפעם – שכונת בת גלים. אירוע הפתיחה במעמד ראש העיר, מר יונה יהב, ומכובדים אחרים, יתקיים באודיטוריום חיפה החל בשעה 19:30 ובתום הברכות יוצג מחזמר על בת גלים. בפגישות שקיימנו עם המפיקות נוכחנו שנאסף חומר רב והמופע אמור להיות מוצלח מאד.
כדי להוסיף נופך משלנו לערב הפתיחה החלטנו לנצלו למפגש חברים וברכות לקראת השנה החדשה ולקיים אירוע השקה לספר שזה עתה יוצא לאור ומתעד בציורים מקסימים ברגישותם את בתיה של בת גלים. הספר הוא פרי ידו של דוב פז (מהועדה המארגנת) אשר במשך חמש השנים האחרונות תיעד בית בית באופן מקצועי שמעביר גם את אוירת בת גלים של אז.
ההשקה תתקיים באולם המראות שבבית הכט הסמוך לאודיטוריום בתאריך 19.10.09 משעה 17:00- 19:00.
נציגי הועדה בשיתוף עם פורום בת גלים מקיימים מגעים על בסיס שוטף עם סגנית ראש העיר, הגב' חדווה אלמוג , ועם מחלקות העיריה ואגפיה לקידום ושיפור:
• התייחסות מקבלי ההחלטות לצרכי השכונה שתתבטא בהעדפה מתקנת בהקצאת תקציב ומשאבים אחרים;
• מיתוג השכונה וגיבוש חזון לפיתוחה במסגרת החזון הכללי ותוכנית המיתאר החדשה לעיר חיפה;
• הקמת מינהלת פרוייקט לפיתוח השכונה;
• העברת בסיס חיל הים מן השכונה שתאפשר הקמת 1,000 יחידות דיור בפרוייקט שישדרג את השכונה;
• טיפוח השטחים הציבוריים בשכונה;
• אכיפת החוק לשיפור איכות החיים של תושבי השכונה;
• טיפול בקזינו ושטח הבריכה;
• טיפול ב"קחטן" שליד המרכז הקהילתי ובשטח הצמוד אליו;
• טיפוח הטיילת ושימור בתים;
• הקמת מתחם ספורט פנאי ונופש בבת גלים;
• טיפוח מוסדות החינוך, פעילויות נוער ותרבות בשכונה.
כמו כן התקיימו מפגשים עם הנהלת הקריה הרפואית – רמב"ם שעושה רבות למען השכונה, ואף הסכימה לתת חסותה לתוכנית לימודים שעניינה בריאות האדם והסביבה. התוכנית אמורה להתקיים בבית הספר "עליה" בשיתוף רמב"ם ואגף החינוך בעירייה. הפורום התחייב להקים גוף מתנדבים למען רמב"ם שיפעל בשגרה ובעתות חירום.
הנכם מוזמנים למלא את הטופס המצורף ולהחזירו אלינו לא יאוחר מתאריך 25.9.09
שנה טובה לכם וליקיריכם
הועדה
ספטמבר 2009
לכבוד
הועדה המארגנת של נאמני בת גלים
שלום רב,
שם משפחה קודם_______________ שם משפחה נוכחי _______________ שם פרטי __________
כתובת ______________________________________ טלפון (ב) ________________________
(נייד) ____________________ דוא"ל _____________________________________________
אני מעוניין/ת / לא מעוניין/ת להמשיך לקבל מידע על השכונה (נא להקיף את התשובות הרצויות)
אני מעוניין/ת / לא מעוניין/ת להשתתף: באירוע ההשקה של ספרו של דוב פז / בגמלאיאדה
אבקש לשריין לי סה"כ ____ מקומות לערב הפתיחה. (ייתכן שנאלץ להגביל את מספר המקומות)
אני יכול/ה ומעוניין/ת לסייע בהתנדבות, לועדה ולפורום בת גלים, בתחומים הבאים:
• בחתימתי ובגיוס חתימות נוספות על עצומות למען השכונה ותושביה
• בגיוס תרומות / חסויות לפרוייקטים ספציפיים למען השכונה
• במידע / ידע וייעוץ מקצועי / עשייה בפועל בפרוייקטים ספציפיים (פרסום, שיווק, מיתוג השכונה וכו'),
• בגיבוש חזון לשכונה, בחינוך, התנדבות;
אחר פרט/י: ________________________________________________________________
_________________________________________________________________________
הצעות ורעיונות נוספים: ________________________________________________________
________________________________________________________________________
לידיעתך העברתי את המידע גם אל החברים הבאים: (פרטים מלאים ככל שאפשר): _______________
________________________________________________________________________
________________________________________________________________________
נא למלא את הטופס ולהחזירו עד 25.9.09 לכתובת: dovpaz@netvision.net.il
או בדואר רגיל: כרמל, ת.ד. 8082 חיפה-31080.
לבירורים ניתן להתקשר: 052-2668191.
בברכת
שנה טובה וגמר חתימה טובה
______________________ _________________
חתימה תאריך
דויד מרגוליס
גם אני וגם מולכו מקבלים את כל ההודעות שלך בעברית. אנחנו מקווים שכל התכניות של העיריה אכן תתגשמנה והיופי הטבעי של בת גלים יהיה שוב לגאוות תושביו.
שנה בריאה ומאושרת לכולכם
לקראת השנה החדשה אשר באה עלינו לטובה אני מברכת את כל הבת-גלימים שתהיה שנה טובה ומתוקה ללא מלחמות ונמשיך להפגש.
לכל הבת-גלימים באשר הם שנה טובה לכם שנת בריאות שלום ואושר.
אוהבים את כולכם אילנה ומוישיק מולכו.
לכל הבת-גלימים באשר הם שנה טובה לכם שנת בריאות שלום ואושר.
אוהבים את כולכם אילנה ומוישיק מולכו.
לכל הבת גלימים באשר הם ,רובייאנג, מוישיק מולכו,יצחק דקל,ארי ברגר, מנחם רוזנברג, זהבה חאס, ארי נויפלד, יורם לוינברג, מיקי מרגלית, ארנון קרן, יסלחו לי אלה ששכחתי את שמם, נזכרתי ויזלטיר,זאת הזדמנותכם האחרונה להשתתף ולעזור לכל הבתגלימים להגשמת חלומם.
ושוב בברכת שנה טובה ובחדוות נעורים כיאה לבת גלימים , קדימה מכביגם הפועל.
שלכם, איתן מרום-מילצינסקי.
לעמי אלטרץ!
בנוסף לכל הסיפורים והנוסטלגיה אתה מוזמן לבוא לחיפה ולהיות לעזר בהחלטות .
הופעתך רצויה ועשויה לעזור.
שנה טובה,איתן
אני יודע שבין הבת גלימים יש אוהדי באיירן שרופים.
נכון מוקה???
בתקוה לראות אותכם קצת מאוכזבים בגמר היום.
יאללה קדימה מכבי חיפה אולי נקוה שכן.
שנה טובה ומתוקה לכולם.
מקום שמזכיר במשהו את מיקום הבריכה והקזינו – אך לא נמצא בבת גלים.
חג שמח לכל הבת גלים לדורותיהם באשר הם שם
where was this picture taken?
In the Galil?
בצער רב נראה שהאתר בת גלים של יקרינו יורם מלצר נעלם.
מרגש לחזור ולקרוא את כל מה שכל החברה כתבו,ממש בכייף היה לקרוא את הזיכרונות של כל אחד ואחד.
היו גם החלפות מילים חריפות קצת כעס וגם אכזבות אך מעבר לזה היה המון אהבה והבנה.
באו ננסה להחיות את האתר הנהדר הזה ששיך לנו ורק לנו הבת גלימים.
ושוב בברכות חמות לשנה החדשה וגמר חתימה טובה.
מוישיק צודק – גם אין כל תגובה מאף אחד על המכתב ששלחה הועדה המארגנת – האם באמת כבר אין כל רצון להמשיך את הקשר? יש לקוות שרק החגים מעסיקים את כולם – ובשנה החדשה שבאה עלינו לטובה – יחודש הקשר בין הבתגלימים ושוב נחזור לכתיבה ולהבעת דעות. מאחלים לכולכם וליורם מלצר שנה טובה וגמר חתימה טובה
נעמי ודרורי
לכל הבת-גלימים.
צודק מושיק מולכו כי אין מספיק חברה שכותבים לאתר ונכון כתבו דרור ונעמי ורד כי אין תגובות לגבי המכתב שהוציאה הועדה המארגנת בהקשר לכינוס נוסף של כל הבת-גלימים רבים מאיתנו חיים היום מחוץ לשכונה ובודאי כל אחת מוטרד בחיי היום יום שלו אבל ניתן למצוא מספר דקות באחד מימיי השבוע כדי להעלות סיפור קצר או איזה אנקדוטה הקשורה לבת-גלים,
רק לידעה יש קבוצה קטנה של פעילים שנפגשת אחת לחודש בגלידריה מול הים קפה פירסט לשעבר אשר דנה בקידום השכונה ובפעילות לטובתה של השכונה
אך דברים זזים לאט וצריך המון אורח רוח אולי בסופו של דבר נצליח לקדם את השכונה למצב טוב יותר ואםזאת אסיים להפעם
עם המוןאיחוליםלשנה החדשה הבאה עלינו לטובה
שנהטובה וגמר חתימה טובה ל כ ו ל ם
ממני דיויד(מרגוליס)מרגלית.,
קראתי היום באתר בת-גלים שיש תכנית לבנות מהקזינו-עד הבנין האחרון ברציף פנחס–טיילת רחבה מאד מעל הים
http://WWW.BAT GALIM.ORG.IL
קראתי היום באתר בת-גלים שיש תכנית לבנות מהקזינו-עד הבנין האחרון ברציף פנחס–טיילת רחבה מאד מעל הים
http://WWW.BAT GALIM.ORG.IL
הטיילת תהיה בנויה מעץ
הגולשים -מתנגדים לתוכנית
לכל הבת גלימים גמר חתימה טובה וחג שמח
לכל הבת גלימים גמר חתימה טובה וחג שמח
לכל הבתגלימים באשר הם אני מאחלת שנה טובה
אנא חיזרו לכתוב באתר מפעם לפעם,שנזכור שיש עוד בת גלימים שאיכפת להם.
חג סוכות שמח.
נכתב באתר HAIPO
לפי תוכנית העיריה בלחץ היזמים כל שטח הדשא כולל הספסלים – שליש מהטיילת – יהיה כביש עם מדרכה כדי לשרת 4 בניינים.
כששני מטר משם יש את החניון הענק של חופי בת גלים שעומד לשרותם.
תגידו זה הגיוני??
http://haipo.co.il/forum/viewtopic.php?f=10&p=3201#p3201
מענין שרוב הכתבות על בת גלים בפרט אלו שדורשות שיפור ומציעות הצעות כאלה ואחרות, באות מתושבים שאינם תושבי בת גלים ואפילו לא תושבי הארץ, חבל שהמקומיים עצמם לא דואגים יותר לעניניהם
לתושבת בת -גלים לשעבר.שלום.
אני ממש מתראם על דבריך,אילו היית קוראת יותר בעיון עשרות כתבות הן באתר הנוככי והן באתר הרשמי של חוף בת-גליםנ המחולק לשני אתרים אחד פורום השכונה והשני נוסטלגיה היית מגלה עד כמה קרוב הנושא של שכונת בת-גלים קרוב ללבם של מספר פעילים הפועלים בשקט ובלי הרבה רעש וצילצולים הפועלים בשקט למען השכונה ולעניניה,
וכעת לכל אותם כותבים בעילום שם תפסיקו עם זאת אחת ולתמיד שגרו את הגגי לבכם חופשית כי האתר אינו נושך ואולי כך נוכל להגיב לכותב אישית.
וכעת לכל כותבי האתר הקיץ עומד לחלוף וגם החגים
כך שכל לחצי המשפחה בגלל החופש הגדול עומדים לחלוף והחגים תחזרו לכתוב מהגיי לבכם וסיפוריכם כי תמיד נשמך לקרוא סיפור זה או אחר.
ולפני סיום אני מאחל ל כ ו ל ם חג שמחת תורה שמח ושתהה השנה הבאה עלינו לטובה שנה טובה,
ולך האלמונית אני מצרף כאן את האימ"ל שלי כדי שתוכלי ליצור קשר ישיר עם אחלד שהוא יליד השכונה ועדין גר בה כיום
ולהל"ן האימ"ל drismar@013.net
וזאת בעם תרצי לקבל יותר פרטים על הנעשה בשכונה
שלך בהערצה דיויד (מרגוליס) מרגלית.
נ.ב בנו של בעל בריכת בת-גלים לשעבר.
k
אני דווקא מאמין שנערות ליווי זה דבר טוב ובמבורך עבור אנשים שאין ביכולתם למצוא פרטנר ליחסי מין באופן טבעי וחוקי..
להלן חומר על נערות ליווי ועל היחס אליהן בחברה:
http://www.maker.co.il/3_8200/%D7%9E%D7%90%D7%9E%D7%A8/%D7%97%D7%99%D7%99%D7%94%D7%9F-%D7%A9%D7%9C-%D7%A0%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%AA-%D7%9C%D7%99%D7%95%D7%95%D7%99.html
http://www.escortservice.co.il/
יואב שלום .
לא שיש לי משהו נגד נערות ליווי אך חושבני כי אין מקום באתרהנוככי לכתבות מסוג זה ואל לך לדרדר את האתר לכתבות צהובות לדעתי האתר נוצר כדי שבני בת-גלים יוכלו להעביר באמצאותו ספוריפ ורשמים מהווי השכונה שלנו
שלך דיויד.ש'רב
שלום יוסי וערב טוב
ראיתי את המצגת על בת גלים ויש לציין
שכל הכבוד להכנה שלך מאד מרגש ומזכיר נשכחות
בברכה לילי
שלום יוסי .
הבוקר ראתי את המצגת שלך על בת-גלים, וכיליד בת-גלים ממש התרגשתי מיופיה של המצגת וכאן בקשה קטנה מדוע שלו תכניס את המצגת לאתר הרשמי של חוף בת-גלים כדי שעוד ילדי בת -גלים יכלו לצפות במצגת לאולי תכניס את המצגת לאתר הרשמי שלחוף בת-גלים ועם אין בידך את הלינק לאתר אני מצרף אותו כאן
ומשוכנעי כי יהיו עוד אנשים שיהנו מן המצגת
שלך דיויד (מרגוליס)מרגלית. www,batgalim.org.il
יוסי שלום!
נכנסתי כרגע לאתר של יורם מלצר,וראיתי את המצגת שלך על בת-גלים.אני בת גלימית ותיקה משנת
1935 ומתגוררת עדיין בשכונה רוצה להודות לך על המצגת היפה. מאד התרגשתי כאשר צפיתי בה.אינני יודעת מי אתה,והעם התגוררת גם פעם בשכונה?
תודה מרים.
ראשית תודה על המחמאות על המצגת שערכתי.
לדוד וכולם-
בימים הקרובים המצגת תוצג באתר של בת גלים
ובעוד אתר. אציין את הקישורים כאן כשיהיו זמינים.
למרים- אני בת גלימי משנת לידתי 1955 וגר עדיין בשכונה.
שלום לכולם.
הכנו הכונו הכונו ביום שני ה-19 לחודש זה תערך הגימלאידיה הרביעית בחיפה כאשר הפעם הנושא והגדתה שזהו בעצם מחזמר על שכונתנו המספר בשיר וריקוד את הווי בת-גלים יופעו ותיקי בת-גלים בשירה וריקוד ביחד עם קבוצת צעירים בקיצור יהיה מענין ושמח אז בואו בהמוניכים אגב הארוע מתקיים באודיטוריום חיפה ברמרכז הכרמל תבואו !!!
שלכם דיויד(מרגוליס)מרגלית.
מאד שמחתי כשהסתבר לי שישנה מין התעוררות מחדש באתר שניכנס למין תרדמה אחרי "המיפגש הגדול", ומין תחושה שאין יותר על מה לכתוב.
קראתי בעיון את כל ההתכתבויות והתכניות למיניהן ל-"חידוש ימיה כקדם" של שכונתינו, אבל כמובן במודרניזציה של היום שהנוסטלגיה שלנו לא כל כך מעניינת אותה.
במיוחד התעמקתי בדיסקוסים על הנכסים של משפחתי ((שלצערי אין לי כל חלק בהם!) ברציף מרגולין 29 ו-31
ויש לי מה לומר בעניין (כמו בעניין הבריכה והקזינו) ואעשה זאת אך לא הערב. היאנקי'ס משחקים עכשיו משחק רביעי באליפות הפנאנט של האמריקן ליג, ואני בטוח שרובי ומולכו דבוקים לטיווי כמוני, אז אגיב ביום אחר.
מקנא בכל אלה שבילו היום בגימליאדה!
אגב, לפני שנתיים כתבתי והסברתי שאין טעם לשלוח את המסרים שוב ושוב. אם תחכו עשר דקות, תראו שהם ניכנסים
מנחם שלום!
ברוך שובך לאתר,ואני מאוד מקוה שזה לא יהיה אחד פעמי.כי אתה היית הרוח החייה באתר זה,וזה עודד רבים לכתוב.בגימליאדה נפגשתי עם הרבה ותיקים וההתרגשות היתה רבה(מן מיני מפגש ותיקים)ושוב קצת נוסטלגיה.גם הבטחות לעתיד השכונה שמענו מראש העיר אני מקוה שעוד אזכה לראות את השכונה היקרה "שלי משתקמת.
היתה הופעה מדהימה!
חלק מההופעה על בת גלים בסרטים:
יוסי שלום.
תמשיך להפציץ אותנו מאותו ארוע שהתרחש לפני מספר ימים באודיטוריום ואשר בה סופר על שכונתנו כרגע צפיתיבארבעת הלינקים אשר פרסמתה אני מאד מקווה כי יהיו גם נוספים בהמשך
ועם לא איכפת לך צור איתי קשר ישיר בטלפנים הבאים
בבית בעיקר בערב 048555209 ובניד 0522795071
שלכך דיויד(מרגוליס)מרגלית.
I cannot believe my good fortune. After so many years to stumble on this site and meet all the old friends I have not seen for over 40 years.
I am not a Bat Galimi, but they cannot take Bat Galim out of me. Hope you guys remember me, my name is Danny Ben-Zvi. Played soccer in the noar of Macabi Hifah, and was a MADAS in chail hayam with gershony and uri Zohar. I am also very sad, I knew about Gershony, but did not know about Uri Zohar.
Anyone who remember me, please respond. I live in Las Vegas Nevada.
Blessings to you all, I can't believe my good fortune.
I cannot believe my good fortune. After so many years to stumble on this site and meet all the old friends I have not seen for over 40 years.
I am not a Bat Galimi, but they cannot take Bat Galim out of me. Hope you guys remember me, my name is Danny Ben-Zvi. Played soccer in the noar of Macabi Hifah, and was a MADAS in chail hayam with gershony and uri Zohar. I am also very sad, I knew about Gershony, but did not know about Uri Zohar.
Anyone who remember me, please respond. I live in Las Vegas Nevada.
Blessings to you all, I can't believe my good fortune.
אני חייב להודות מאוד התרגשתי לראות את ארבעת הסרטים על בת -גלים.
זה נערך והוגש בצורה מדהימה כל הכבוד למבצעים וכן לכל הילדים ששרו בסרטון האחרון.והצליחו להוציא ממני דמעה קטנה.
ומרגש לא פחות היה לראות ולזהות את מוקה הילד היפה והשחום וכן את דני ברוין (שרובי ואני מנסים לאתר)ואת רפי חיון ויסלחו לי השאר אני מכיר אך השמות ברחו לי.לעזאזל עם הזיקנה.
והכל היה יפה מאוד ומילות השיר כל כך נכונות באמת תודה לכם.
לכל חברי הבת-גלימים באשר הנכם שלום.
היה לי הכבוד והעונג להשתתף במחזמר על בתגלים רק הגלים מספרים שזהו למעשה סיפורה של השכונה אני רק רוצה להוסיף כי היתה זו חוויה שלפעם בחיים עד כה יצאו אל המחשב רק ארבעה קטעים מי המחזמר ואשר ניתן לראותם באתר הנוככי תבדקו באתר מספר כתבות למעלה ותגיעו לכתבה של יוסי שויצקי
בין הבת-גלימים המופיעים תמצאו אותי את איתן מרום עוזי אברהם ועוד מספר לא מבוטל של בת-גלימים
שלכם להפעם דיויד(מרגוליס)מרגלית.
I know why very few people are writing in Atar Bat-galim .
They are busy making friends in Facebook…
שלום זהבה
זה לא נכון, אין קשר בין הדברים. מי שרוצה יכול להמשיך לכתוב באתר.
5 messages before..
Feeling sorry for the guy who used to live Bat- Galim.
He was- so very happy to find Ioram Melcer Column- after livig away forty years.
can anyone help him find his friends?
Also-
I Can not write in the Hebrew key board that my cousin Menachem sent me-it fell apart.
בבקורנו בגרמניה לפני שבוע, ליום הולדת 105 של אמי אנה ברגר, פגשנו גם את שמוליק חדנס, בקרנו בביתו החמוד הצמוד ליער, וכמובן דברנו על ילדותנו בבת גלים,
אנחנו שמחים לראות את התעוררות השכונה
להשתמע
ארי ברגר
דני ידידי שלום.
אנני בטוח שהינך זוכר זוכר אותי לאחר העדרות של למעלה מארבעים שנה מבת-גלים אך כאן אנסה לחדד את זכרונך א. אני היתי בקורס גנדע ים החל מאוקטובר 58 ועד אפריל 59 ואחר כך שררתי על אחי אילת וכדי להמחעיש לך עוד יותר מי אני אני בנו של בעל הבריכה בבת-גלים ועדין חי ונושם את בת-גלים ואת הים. אכן נכון כתבתה כי גרשוני כבר לא בין החיים ומו כן גם אורי זוהר אך משה מולכו ,רובי ינג חיים כיום בארצות הברית וגם הם כותבים מפעם לפעם באתר הנוככי במידה ןתקרא כתבה זואני מצרף כאן את האימל שלי ביחד עם מספרי טלפוןשלי ואשמח לשמוע ממך אנני כותב באנגלית אך קורא מצוין ולפני סיום הרי לך כתובת המיל שלי dorismar@013.net טלפון בבית שהוא048555209
שלך דיויד(מרגוליס)מרגלךית.
איך אפשר לשכוח את דוד מרגוליס המותג הפולקלורי ו האוטנטי של בת גלים. הצלחתי לזהות אותך בתמונות מהמפגש. מאד התרגשתי לקרא באתר. היו ימים
דני ידידי שלום.
שמחתי לקרוא כיגם אחרי ארבעים שנה עוד זוכרים אותי, במענה שכתץבתי לך צינתי את המייל שלי תשתמש בו וכך נוכל לחדש את הקשר עם רצונך בכך
שלך דיויד מרגוליס.
לארי ברגר!
ברכות ליום הולדתה ה- 105 של אמך,ואני מאחלת לה הרבה בריאות.אינני יודעת עם היא תזכור אותי (בגילה המופלג)אבל הייתי בת התפנוקים של הוריך.
אני עדיין גרה בבת-בגלים למרות שילדי עזבו.
ואני שמחה כאשר אני נכנסת לאתר ורואה שמות של
ותיקים ששומרים על קשר,לצערי בני גילי כנראה
לא למדו להשתמש במחשב חוץ מזהבה בלקמן חבל
אני מקוה שתבקר שוב בארץ ותצור קשר.
מרים בלוך שוסטר.
אחי ומוקירי שלום.
היה לי הכבוד והעונג להופיע ביחד עם להקת כרמלים במחזמר והגדתה במסגרת הגילמלאידה ה-4 הוםעות הן באודיטוריום בחיפה והן בפני בתי ספר- במרחב חיפה,
המחזמר מספר את סיפורה של שכונת בתגלים בשירה מערכונים שירה וריקודים שלא היתה מבישת שום להקה בברודוי אחד המקצועיות של הלהקה שיתופם של מספר ותיקי בת גלים בשירה וריקוד לקליפים שהסרטו על הטילת של בת-גלים ואשר בודאי לכל בת-גלימים ברמ"ח איברויב יש פינה בלב על חייו בבת-גלים אמורה להיות עוד הופעה ביום שלישי ה- 22 בחודש דצמבר ולכל מי שהחמיץ זו הזדמנות לראות את המופע שיערך הפעם באודיטוריום בחיפה קחו זאת לתשומת לבכם אםרסם בקרוב העם הכניסה תהיה חופשית כמדומני שכן אך אפרסם על כך בנפרד
ומי שירצה לקבל פרטים מוזמן ליצור איתי קשר לקראת התאריך הנקוב כי אז עדע פרטים מלאים
ולאלו שיש מחשב בבית הכנסו לכתבה של יוסי שווצקי באתר יש לינקים מההופעה שלדעתי מהממת
שלכם להפעם דיויד(מרגוליס)מרגלית.
Shalom David,
Let me know if there will be another Gimliyada again on December 22.
Hope to not to miss it this time.
Todah
זהבה יקרתי שלום.
זהבה ביום שלישיה-22בחודש דצמבר תערך הופעה של המחזמר בפני מספר בתי ספר באזור חיפה
עם באותה עת תיהי בארץאשמח מאד לארח אותך כאורחת אישית שלי וכמובן אשמח על ההזדמנות לראותך לאחר כל כך הרבה שנים של העדרות מהארץ ולצורך כך אני מצרף את מספרי הטלפון שלי גם בבית וגם הנייד כדי שתוכלי ליצור איתי קשר בעת שתחפצי בכך מה גם שניתן לראות קטעים מהמוע באתר הנוככי כנסי לאתר הנוככי לכתבה שליוסי שויצקי יש מספר לינקים מהמופע וגם בפיסבוק יש לינקים אך אין זה כמו לראות את זה חי וכאן אני מצרף את מספרי הטלפון שלי בבית 048555209 והנייד 0522795071 אשמח לשוחח איתך
שלך בידידות דיויד מרגוליס.
דני בן צבי
דני שרתנו באותו בסיס של חיל הים בתחילת שנות
ה-60 ואני זוכר אותך היטב אתנו היו גם אמנון
המדס וסיסו שהיה נגד משמעת אורי זוהר ועוד נמשיך להתכתב באתר
בינתיים להתראות
יורם לקס
דני בן צבי
דני שרתנו באותו בסיס של חיל הים בתחילת שנות
ה-60 ואני זוכר אותך היטב אתנו היו גם אמנון
המדס וסיסו שהיה נגד משמעת אורי זוהר ועוד נמשיך להתכתב באתר
בינתיים להתראות
יורם לקס
יורם לקס שלום!
אני שמחה לראות את שמך באתר הזה.אמנם ראיתי אותך בבית הכט בערב הגימליאדה אבל לא הצלחתי
לדבר אתך.אני מקוה שתהינה עוד פגישות כאלה ואז נתראה.את אריאלה פגשתי אצל דורון.עם אינך יודע
מי אני אריאלה תזכיר לך.
בינתיים תמשיך להתכתב עם חברך באתר הזה.
בשבילי זה נוסטלגיה ואני מאד נהנת.
שלום לכולם,
מזמן לא הייתי כאן ולכן אספר לכם סיפור קטן ומופלא, שקרה לנו, למוישה סהר (עבאס) ולעבדכם הנאמן, שעה שנפגשנו לאחרונה במסעדת הקדרים:
ובכן, אנחנו יושבים ומברברים על ילדי, בחורי ואנשי השכונה שהגיעו רחוק, למדו, השיגו והצליחו. מזכירים את מיקי הרציג, את זאביק דגני ועוד. "ומה בדבר צביקה אקסלרוד?", שואל אןתי לפתע מוישיק. אני עונה לו: "את צביקה שכח, צביקה נסק מעלה ומעלה, גבוה מכולם. אפוא שהוא נמצא לא נגיע לעולם", אני מוסיף.
"אכן כך הוא", מאשר מוישיק. "צביקה הגדול מכולם".
מולנו יושב אדם, המרכיב משקפיים שחורות, גם קרחת הגונה מעטרת את הראש. פתאום נדמה לי ככה שהוא מנסה לדבר אלי: "מספיק מוקה, מספיק!".
אני פונה אל האדם הזר: "אתה מדבר אלי? תוריד את המשקפיים, מכיוון שנראה לי שאתה מכיר אותי, אך אני לא אותך".
הבחור מוריד את המשקפיים – צביקה אקסלרוד, ועוד מחייך.
חברה, מוישיק ואני נפלנו מהכסאות. יש פתגם שאומר "יהללוך זרים ולא פיך". ובכן, צביקה זכה לכך במלוא מובן המילה, שכן, פשוט לא היכרנו אותו. כמובן, התחבקנו ושמחנו על האירוע.
המסקנה:להיזהר מבעלי קרחות ועוד כאלה המרכיבים משקפיים. יותר מכך, אצל הקדרים יש לשוחח בטון נמוך כדי שהשכנים לא ישמעו. הפעם זה נגמר יופי. בפעם הבאה, לאלוקים פתרונים.
למוישה מולכו: אכן, אני שרוף על באיירן. 44 שנים לא הולכים ברגל.
שבת שלום לכולם. תודה, מוקה
אני רק רוצה לבדוק אם אני יכול להכנס לאתר. כתבתי כתבה ארוכה שלא נכנסה משום מה.
Look at what Menachem wrote a few messages
ago:
When you send a message,wait about 10 minutes—Then the message will sure be in.
I worked for me.
אני מגיע לחיפה באמצע דצמבר ואחפש את הנ"ל ואת צביקה אקסלרוד בקדרים או ע"י הקזינו ושם גם תוכלו למצוא אותי.
על מוקה אני יכול לכתוב ספר תוך כמה שעות. כתבתי על תעלולינו בימים היפים של בת גלים בבריכה ובשטחים שבסביבתה בזכרונות הילדות שלי "השובבים של בת גלים" הכתובים כמעט במלואם באתר בת גלים. עם משה עבאס עברתי חוויות שלא מין העולם הזה כולל רכיבה על האופנוע שלו (מצלס או נורטון)בגיל 16-17 עליו רכבנו לכל כוון בו היו סכויים לתפוש חתיכות כולל עמק יזרעאל שם "פיקששנו" את כביש הסרגל וכמעט נחתנו בגנין. עבאס, היום נקרא סהר, היה סקורר לא רגיל בנוער של הפועל חיפה ולי היה הכבוד והעונג להכין לו את רוב שעריו.
על דני בן צבי כתבתי סיפור הקשור בתפישת גלים בחוף דדו בשנותיו הראשונות.הסיפור גם כן מופיע באתר "בת גלים". דני היה חתיך ויפה כמעט כמו מולכו, היה חביב ,חברותי ושוער במכבי. אלו היו הסיבות שלמרות שלא גר בבת גלים קיבלנו אותו ברצון ואהבה לחברה שלנו. ברוך שובך דני, אחרי גלות ארוכה.
אם לא היה לך כסף והתחשק לך לפצח כמה גרעינים כל מה שהיית צריך לעשות זה לחכות בששי בערב במרכז בת גלים ליורם לקס… ליורם היו שני כיסים גדולים במכנסיים והם היו תמיד מלאים בגרעינים. יורם היה נדיב מאין כמוהו וכולם נהנו מגרעיניו. כפי שהוא כתב למעלה הוא שירת בחיל הים עם דני בן צבי ושלושת "הגורילות" אורי זוהר סיסו ואמנון צרנוביצקי. כשאלה עברו בבת גלים לבושי חולצות "טריקו" לבנות כל נשות בת גלים נכנסו לאקסטזה…
מוישיק ואילנה מולכו נמצאים בניו גרזי ושם כבר מעל שנה נמצא גם גביע הכדוריד בו זכתה כיתתנו ב-1954 ו-1955. החלטתי לתת לו איזה גביע מפלסטיק רק שיפסיק להטריד אותי בנושא זה. כל מה שנותר לי לעשות זה לחשוב על גד גוטמן הנערץ מתהפך במקום בו הוא מצוי בידיעה שהגביע הנודד שלו נדד לניו גרזי לבית של מולכו המרגל מבינימינה…
אני מגיע לחיפה באמצע דצמבר ואחפש את הנ"ל ואת צביקה אקסלרוד בקדרים או ע"י הקזינו ושם גם תוכלו למצוא אותי.
על מוקה אני יכול לכתוב ספר תוך כמה שעות. כתבתי על תעלולינו בימים היפים של בת גלים בבריכה ובשטחים שבסביבתה בזכרונות הילדות שלי "השובבים של בת גלים" הכתובים כמעט במלואם באתר בת גלים. עם משה עבאס עברתי חוויות שלא מין העולם הזה כולל רכיבה על האופנוע שלו (מצלס או נורטון)בגיל 16-17 עליו רכבנו לכל כוון בו היו סכויים לתפוש חתיכות כולל עמק יזרעאל שם "פיקששנו" את כביש הסרגל וכמעט נחתנו בגנין. עבאס, היום נקרא סהר, היה סקורר לא רגיל בנוער של הפועל חיפה ולי היה הכבוד והעונג להכין לו את רוב שעריו.
על דני בן צבי כתבתי סיפור הקשור בתפישת גלים בחוף דדו בשנותיו הראשונות.הסיפור גם כן מופיע באתר "בת גלים". דני היה חתיך ויפה כמעט כמו מולכו, היה חביב ,חברותי ושוער במכבי. אלו היו הסיבות שלמרות שלא גר בבת גלים קיבלנו אותו ברצון ואהבה לחברה שלנו. ברוך שובך דני, אחרי גלות ארוכה.
אם לא היה לך כסף והתחשק לך לפצח כמה גרעינים כל מה שהיית צריך לעשות זה לחכות בששי בערב במרכז בת גלים ליורם לקס… ליורם היו שני כיסים גדולים במכנסיים והם היו תמיד מלאים בגרעינים. יורם היה נדיב מאין כמוהו וכולם נהנו מגרעיניו. כפי שהוא כתב למעלה הוא שירת בחיל הים עם דני בן צבי ושלושת "הגורילות" אורי זוהר סיסו ואמנון צרנוביצקי. כשאלה עברו בבת גלים לבושי חולצות "טריקו" לבנות כל נשות בת גלים נכנסו לאקסטזה…
מוישיק ואילנה מולכו נמצאים בניו גרזי ושם כבר מעל שנה נמצא גם גביע הכדוריד בו זכתה כיתתנו ב-1954 ו-1955. החלטתי לתת לו איזה גביע מפלסטיק רק שיפסיק להטריד אותי בנושא זה. כל מה שנותר לי לעשות זה לחשוב על גד גוטמן הנערץ מתהפך במקום בו הוא מצוי בידיעה שהגביע הנודד שלו נדד לניו גרזי לבית של מולכו המרגל מבינימינה…
לאיתן תודות מכל הלב על שטרחת לשלוח לנו מיילים שהחזירו (לפחות אותי) לימים היפים, למסיבות ולריקודי הלחץ לצלילי השירים הבלתי נשכחים של פול אנקה, בובי וינטון ואחרים.
הזכרתי את מוקה במייל הקודם ובכן, בספר שאכתוב עליו יופיע הקטע בו מוקה ואני החלטנו לקפוץ לקולנוע אוריון להצגה יומית לסרט בו פלאש גורדון כובש את הקוסמוס (או סרט אחר, למי זה בכלל איכפת). הבעיה היתה שהיינו לבושים בבגד ים בלבד כי זה היה הלבוש הקבוע שלנו בקיץ במשך היום. אמרנו לעצמנו "על הפאטה" (איזה מין בטוי זה בכלל?) והתחלנו לעלות ברגל להדר. קנינו כרטיסים בגרושים שהרווחנו בגרדרובה של הבריכה בשבת האחרונה וצעדנו בבטחון לכוון הכניסה. אני חושב שהכרטיסן היה כל כך מופתע לראות שני פרחחים נכנסים לסרט לבושים בבגדי ים בלבד שעד שהוא התאושש כבר היינו בפנים. לא זוכר הרבה מהסרט שכן עיני תרו אחרי הסדרנים מחשש שהם מחפשים אותנו להעיף אותנו מהקולנוע עם בעיטה בתחת…
זכורות לי המסיבות ה"סלוניות". כל ערב שבת אצל מישהו אחר. שבוע אחד, אדון מרגוליס נתן למוקה אישור לערוך מסיבה בברכה, כולם התרגשו, הובאו משקאות ומאכלים. מוקה פתח את המסיבה בברכה שבסיומה הזהיר את כל השיכורים לא להקיא לכוון המים, רק בין השולחנות. כן רובי, אפשר לכתוב ספר על מעללי מוקה.
זכורות לי המסיבות ה"סלוניות". כל ערב שבת אצל מישהו אחר. שבוע אחד, אדון מרגוליס נתן למוקה אישור לערוך מסיבה בברכה, כולם התרגשו, הובאו משקאות ומאכלים. מוקה פתח את המסיבה בברכה שבסיומה הזהיר את כל השיכורים לא להקיא לכוון המים, רק בין השולחנות. כן רובי, אפשר לכתוב ספר על מעללי מוקה.
זכור לי היום שבו קבל דוד מרגוליס את דרגתו הראשונה,טר"ש. מיד תפר את הפס על המעיל,הבטלדרס,הסוודרת החולצהתהטי שירטת ועל הזרוע הדביק פס של פלסטרץ
לדורון עליזה!
משתתפת באבלכם על מות אחיכם היקר יוחנן,מי יתן
ושלא תדעו יותר צער.
ליעל אלון רון ואורית!
משתתפת בצערכם על אובדן איש יקר ושכן טוב
כמו יוחנן,מותקיי השכונה הוא יחסר לכולנו.
דני יקירי שלום.
לא רק את דרגת הטר"ש תפרתי על כדבר אפשרי גם את דרגת הרב"ט שקבלתי תפרתי על
כל בגד צהלי באותם הימים והתגעתי בדרגה אחרי השרות הצבאי הצתרפתי לצעי הסוחר הישראלי וחרשתי את כל העולם בשך למעלה מעשר שנים, לאחר נישואי הרשונים ירדתי מהים וכעבור זמן מה התגיסתי לצבא הקבע דרגת סמל ראשון והגעתי עד דרגת רס"ר בכיר עד פרשתי לגימלאות מהצבא כאשר בדך עברתי שתי מלחמות בארץ אתמלחמת יום הכיפורים בתעלת סואץ במסגרת חיל ההנדסה אחרי כמה שנים עברתי לחיל האוויר ושם עברתי את מלחמת לבנון הראשונה בחיל האוויר שרתתי עד פרשתי מצה"ל בתחילת 1984 וזהו סיפור הדרגות והשרות הצבאי שלי שלך דיויד מרגוליס.
למשפ פרזס
קבלו את תנחומי על מות יקירכם יוחנן
אדם יקר שהלך משכונתינו הקטנה והאהובה בת-גלים
שלא תדעו עוד צער
אסתר ואיתן מילצינסקי-מרום
למשפחת פרזס
בצער רב קראתי על מותו של יוחנן היקר
מי יתן ולא תדעו עוד צער
למשפחת פרזס. קבלו את תנחומי על מות יקירכם יוחנן
משפחת ארי ברגר
קבלו תנחומי,
מנחם לס (רוזנברג)
כמובן שאני זקן מדי לשמש כמציל (ואף-פעם לא עברתי קורס מצילי ים) אבל אני נהנה להתנדב פעמיים בשבוע לשעתיים כל פעם כעוזר "בסוכת
מצילים" באי ליד ביתי שנקרא
SINGER ISLAND .
תפקידי להסתכל במשקפת ולנסות לגלות כרישים האוהבים להתקרב לחוף בחודש נובמבר (הוסבר לי למה).
היום כריש התקיף מציל שעשה סרפינג בחוף שכן.
עד עתה לא גיליתי אף כריש, אך דולפינים עוברים כאן במאות כל יום.
זה לא בת גלים, אבל זה קצת מזכיר נשכחות!
בימים ההם עבדו בחוף שני מצילים,האחד יקה והשני לא, היקה היה הבכיר. כאשר הוציאו ניצול לחוף הוכנס לאחוריו צינור גומי דק וכל מציל נשף בחוזקה בתורו ומיד העביר לחברו את הצנרת להמשך עד צאת המים להגעת סימני חיים ונשימה עצמונית של הניצול. והנה שם לב המציל הפחות בכיר כי בעת עבודתם המשותפת נהג הבכיר לשלוף את הצינור, להחליף צד ולהמשיך במלאכת הקודש, בחוזרם לסוכה שאל את הבכיר, מדוע הוא מחליף צד בצינור לאחרונה , השיב מיודענו בכיר המצילים אלזו "זה לא בריא מפה לפה" אמר ולא הוסיף דבר
וזה המקום להזכיר כי כל המציל נפש בישראל מציל עולם ומלואו
חמישים שנה אחרי שפול אנקא פרץ לחיינו
הצעירים והסוערים הוא מופיע סוף סוף
לראשונה בישראל איזה כייף.
כל מי שקיבלו בבגרותם [ומי לא ?] מנה גדושה
של תשוקה מלהיטיו יוכלו לחדש את נעוריהם
הבלתי נשכחים כקדם.
על זה נאמר אף פעם לא מאוחר
אהבה אהבה כל הזמן כבר אמרתי.
מזה זמן רב שלא בקרתי באתר זה, מיד אנסה להסביר מה הביאני בכ'ז דווקא עכשיו מעט אחרי חצות לכאן, דבריה של אהובה שאינה מוכרת לי עוררו בי פרץ נוסטלגי ואפילו רצון להתבטא ולספר על הופעתו הערב של פול אנקא הענק שהצליח בגדול לרגש כמה אלפי אנשים שגילם הממוצע להערכתי שבעים שלא פסקו להריע לו על יכולתיו לסחוף אותנו למחוזות הילדות, אני לא יודע האם הוא נחשב לגדול מכולם אבל כל אלה שנכחו בהיכל נוקיה בת'א גדלו על שיריו כפי שהיטיבה לתאר לפני הגב' אהובה.
תוך כדי מחרוזת שיריו היחודיים והידועים עלו וצצו בראשי דמויותיהן האהובות של נערותינו בימי בת-גלים העליזים שהיו שותפות נאמנות לאהבות ראשונות,איך אפשר לשכוח ?
נכון שעברו יובל שנים אך אמר כבר המשורר ש…"אהבות ישנות אינן קמלות לעולם" וצדק
זהו חברות וחברים נעים להיזכר ולהזכיר לכל מי שסם הנעורים פועם בליבו
לילה טוב
אתמול בערב השתתפנו, אשתי יהודית ואני, בחוויה מרשימה- חתונת נכדתם של מוישיק ואילנה מולכו הבת גלימים. הגענו לברוקלין וכשנכנסנו לבית הכנסת המפואר נפגשנו עם כל משפחת מולכו. מיד הבנתי שהכניסה לארוע זה מותרת רק לנשים יפות ולגברים נאים. ילדיהם של המולכויים רני, טלי ועדי יפים לא פחות ממה שמוישיק ואילנה היו בצעירותם והנכדים הרבים לא נפלו רחוק מהעץ… טכס הנישואים היה מרשים ביופיו בנעימות, שירים וברכות ולמוישיק היה קשה להסתיר את דמעות הנחת שזלגו מעיניו. באולם ישבו 700 המוזמנים, להפתעתי ושימחתי, ללא הפרדה של נשים וגברים. בחלקו השני של הערב אחרי הזלילה ההמונית התחילה המוזיקה וכאן באה הפתעה נוספת: הגברים והנשים רקדו בנפרד!! ועוד איך רקדו לצלילי מוזיקת דיסקו מחרישת אוזניים, אבל איזה קצב והתלהבות. אנחנו נפרדנו ממוישיק ואילנה אחרי כארבע שעות של הנאה בחברת היפים והיפות של משפחת מולכו והרבה שמחה בלב. הצעירים המשיכו לרקוד ולא אתפלא אם הם עדיין רוקדים…
מזל טוב מוישיק ואילנה היקרים באדם
אל תחמיצו את ההופעה של פול אנקה, הוא מופיע פעם בחצי שנה באמפיתיאטרון של ווסטבארי על יד ביתי בלונג איילנד. כאן מופיעים כל האומנים הותיקים, אלה שגמרו או בשלהי הקריירה שלהם כמו טום גונס, פרנקי וואלי ואחרים. לגבי פול אנקה הרי שהוא עדיין גדול והופעתו מרשימה ביותר. הוא היה איתנו בנערותינו, ליווה אותנו בבגרותינו ועדיין בליבנו…
הכל התחיל בגן עדן עם:
Adam and Eve
היא נתנה לו תפוחון והוא אמר לה You Are My Destiny
אהבתם תוארה בספרים כ-
Crazy Love
מאחר והם היו הבריות היחידות בשטח אלוהים ניגלה להם ואמר: Hallo Young Lovers
חטאתם ועליכם לעזוב את
My Home Town.
הם לא רצו לעזוב, אחרי הכל זהו גן עדן. פנה אדם לחווה"לה ואמר:
I Love You Baby…
Put Your Head On My Shoulder
ובואי נעוף מפה. חווה אז אמרה לו : עזוב שםויות, לך לך, אני נשארת עם הנחש… אדם עזב ובכה בליבו:
I"m Just a lonely Boy
עצוב הסתובב לו אדם כשלפתע הופיעה עלמה יפת עיניים שאמרה: אני
Diana
אדם התאהב בה במבט ראשון ואנחנו התאהבנו בה מהצליל הראשון מאז ועד היום
רובי אתה גדול
החזרת לנו את נערותינו במדויק
איך אפשר לשכוח.
איתן
נכון שפול אנקה היה שמאלץ הנעורים אבל אלביס שבר את כל הכלים יותר מכל אחד בכל הזמנים ולא סתם הוכתר כמלך, אין בדברי מילה רעה על פול אנקה חלילה וחס להיפך, חבל שפספסתי את ההופעה שלו בארץ ,אולי בפעם הבאה, קראתי באיזה מקום שהוא היה המום מההערצה ההיסטרית שהרעיפו עליו ולכן יגיע שוב
שלום חברים,
היינו בהופעה, אמן גדול!!!!!
פגשתי את אירית לווינברג, את שקולניק ורעייתו והשארתי הודעה לעודד סלצקי – חברו הטוב של במבוש.
כך משלבים את פול אנקה בילדי בת גלים.תודה
אי אפשר לשכוח את הימים שלפני פול אנקה כשריצ'ארד הקטן היה הגדול ומושא להערצה,היינו נאספים בחדרך ומקבלים הופעות חינם בימיך הראשונים כזמר וגיטריסט עם פוטנציאל, תנועות השפתיים ונשיכות הלשון היו מושלמות כבר אז…איזה זמר.
שקולניק נגן ושר את הדודאים שהיו באופנה, לימים גוון את הרפרטואר, ויורם לוינגר ניתר מהמדרכה לכביש בסקט אחד והבנות שרו לו הלל
כן כן היו אלה ימי התום והטוהר
מוקה,עודד,רןבי,משה וכל השאר שלום.
לא יכולתי להשאר אדיש לרצף הכתבות האחרונות בהקשר להופעה של פול אנקה בארץ נכון אי שם בשנות השישים היו הזמרים הפופולרים פול אנקה ,קליף ריצרד,אלביס פרסליוהיה אחד מאיתנו שהיה שר אז את כל השירים הפופולרים קראו לו עוזי אברהם
והיה אז גם הרדיו האגדי שלי שהבאתי איתי כאשר חזרתי מההפלגה הראשונה שלי ליפן ואם כבר מדברים נוסטלגיה מה עם מסיבות יום השישי כל פעם בבית אחר זוכרים אך כיום הכל נמוג ונשארו הזכרונות וטוב שכך אך כיום לאור הטכנולוגיה אפשר לחזור להכל בעזרת האינטרנט
שלכם דיויד.
לכל הבת גלימים
שמי דב פז(בס) יליד בת גלים 1947
מעצב גרפי וצייר. במשך השנים האחרונות ציירתי את השכונה, כתבתי וצילמתי ולפני שלושה שבועות השקתי את הספר במתכונת אלבומית והוא מוצע לרכישה. אתם מוזמנים לצפות באתר האלבום
http://www.dovpaz.co.il
לכל הבת גלימים
שמי דב פז(בס) יליד בת גלים 1947
מעצב גרפי וצייר. במשך השנים האחרונות ציירתי את השכונה, כתבתי וצילמתי ולפני שלושה שבועות השקתי את הספר במתכונת אלבומית והוא מוצע לרכישה. אתם מוזמנים לצפות באתר האלבום
http://www.dovpaz.co.il
שם האלבום "בת גלים – מסע בצבע"
טלפון להתקשרות
052-8240555
רכשתי, קבלתי הקדשה אישית מהאומן, עיינתי, זיהיתי פינות וחלונות,
חלודות ודלתות, התרגשתי ונמלאתי גאווה על היותי ילידת השכונה ותושבת.
זכות גדולה היא להחזיק ספר זה במדף הספרים ולהראות לחברי, שעדיין מרימים גבה מדוע אני מתעקשת לגור כאן,
מהי השכונה הזו, מהו סוד קסמה ומהי נשמתה.
דב, כה היטבת לבטא כל זאת !
בדפי הספר הראשונים נרשם:
"השיכון אוכלס במשפחות צעירות של אנשים שחיפשו שלוות נפש אחרי מלחמת העולם השניה ומלחמת השחרור, הולידו ילדים וגידלו משפחות לתפארת…."
במילים אלו אני מוצאת את התמצית של השכונה עבורי.
סבי השני וסבתי ואמי הגיעו לשכונה לאחר מלחמת העולם, השואה ושברה.
רק בבגרותי הבנתי שסבתי אבדה 18 בני משפחה קרובים: הורים, אחים,
בעל ראשון, גיסים, דודים ובני דודים וגם רבים נוספים משכניה וממכריה.
היו כאן תושבים רבים כמו סבתי שבחשכת הליל נמלאו תוגה והזילו דמעה על עולם שחרב ובניגוד גמור לכך במהלך היום ניהלו בבת-גלים אורח חיים כמעט נורמלי.
כאן התאוששו, שיקמו את חייהם ומצאו את "שלוות הנפש אחרי המלחמה" עד כמה שניתן.
על רקע הים והגלים, האחווה בין התושבים והשותפות בגורל מצאו מזור לנפשם.
שמות רבים מנספי השואה בני משפחתי נמצאים על לוחיות הזכרון בבית הכנסת שצלמת וסבי וסבתי הם אלו שהתקינו אותם.
אני המשכתי את שרשרת הדורות והנצחתי בלוחיות אלו את סביי והוריי. לוחיות אבן אלו הינן למעשה השורשים של כולנו.
אחי ואני היינו ה- green shoots, הנצרים הירוקים שהתפתחו בשכונה ויצקו תקווה ושמחה בלב הניצולים. כפי שציינת "הולידו ילדים וגידלו משפחה לתפארת".
בשכונה ישנם לכולנו אבני דרך שליוו אותנו ועיצבו אותנו ובעיקר הפכו אותנו לבני-אדם, ואתה דב, ברגישותך כה היטבת לבטאם. תודתי נתונה.
בספרך יצרת "שפה בת-גלימית" שרק בת-גלימים יבינו וכשעיינתי בספרך עלתה בי התובנה מדוע בת-גלימים בעבר ובהווה ובני דורות שונים מצליחים למצוא שפה משותפת. הרי אנו חולקים זכרונות משותפים וגדלנו על מצע משותף. הרי "אנחנו מאותו הכפר" !
בברכה רבה ותודה.
נאוה כרמל.
איזה בוקר נפלא היה לי! יצאתי לשייט בסירת מפרש של חברים – סירה? יאכטה ממש, 18 מטרים אורך עם מיטות ל-12 איש ברווחה! – במזג אוויר אידיאלי כמו שכאן בסוף נובמבר (26 מעלות, אפס רטיבות) ופתחתי את המחשב עם קונקשיון לסטלייט, ומה אני קורא באתר בת גלים (שלצערי עוברים שבועות ואני שוכח להיכנס אליו)? פאול אנקה!
מיד תקף אותי חום כשקראתי כמה מתגובותיכם.
איזה ספורים יש לי עליו מבת גלים!
הנה ספור אחד: אני הרי שייך לשיכבת גיל 72-76. משום מה בבת גלים אין לי אף חבר מתחת לגילי, מלבד רובי יאנג ושוקה פלגי, אותם כמעט לא הכרתי בבת גלים אלא רק כשהגיעו לאוניברסיטת 'אדלפי'.
זה דבר מוזר שכל הקשר החברתי והספורטיבי שלי היה עם השיכבה של גילי ומעלה. אני הייתי "מנחם הקטן" ופשוט לא היה אף אחד קטן ממני בשיכבת החברים שלי.
חברי היו כמובן יצחק יקל, עוזי בק, רובי אופיר, ארנון קרומהולץ, אבי ויזלטיר, אברם סבח, דרורי רוזנפלד, מנחם בורר, חגי אגם לבן, עודד גולדשמידט, והרבה אחרים, רובם בגילי ומבוגרים ממני עד 4-5 שנים.
כשעברתי לגור לטבעון בגיל 12 נשארתי בת גלימי בנשמה, ובגלל שלמדתי בבסמ"ת והמעבדה לאלקטרוניקה היתה בחיל הים, הייתי בבת גלים יותר מאשר בבית (וכמובן אסתר מלכה היתה החברה שלי כמעט כל משך שנות התיכון).
בקיצור ולעניין, אני התחלתי ביצירת קשר חברתי וספורטיבי עם קריית טבעון. אני לא יכול להסביר כיצד זה בדיוק קרה, אך הבת גלימים "נידלקו" על בנות טבעון שהייתי "מייבא" למסיבות, כמו נאורה שהפכה להיות חברה של חגי, או גילה שהיתה חברה של אבי. אני שוב לא יודע כיצד זה קרה, אך כל התקליטים "הטובים" של הימים ההם כמו ה'פלטרס' ו-'פאול אנקה' היו שייכים לבני ובנות טבעון, ותמיד במסיבות המשותפות הטבעונים היו מביאים את התקליטים (לבת גלימים היה רק את פרדי דורה וכאלה).
בקיצור, הרבה מהמסיבות היו בביתו של אבי שהיה יתום מאב וללא אחים או אחיות, וכשאימו היתה נוסעת לששי-שבת, המסיבות חגגו (בטבעון הרבה מהמסיבות היו בביתי).
ערב ששי אחד היינו אמורים להגיע במשאית לבת גלים (שהיתה שייכת לאביגדור, צעיר מרומניה, חבר של מלכה גלסבורג, לאלה הזוכרים).
כאן עלי לעצור לרגע. לצערי אין כמעט אף אחד (אולי א-ף אחד!) מלבד דרוד וורד בשיכבת הגיל שלי שקורא מה שאני כותב כי כל הזקנים לא מתעסקים עם מחשבים. זהבה בת דודתי וחברותיה הן היחידות אבל הן מדור אחד לפנינו. אז זה סתם מין ידע "לצעירים" ןאני מודע לזה!
בקיצור, המשאית שלו לא נידלקה. כולנו התאספנו במרכז טבעון להסעה ואנחנו תקועים. לידינו עמד אוטובוס שחנה שם. אמרתי לאביגדור (הוא היה בן בן 22-23 ואנחנו בני 16-17, משהו כזה) בוא ניקח את האוטובוס". "יאללה" הוא אומר. אני לא זוכר אם המפתחות נשארו באוטובוס או שאפשר היה להניעו ללא מפתח. בקיצור, היינו איזה 12 באוטובוס ביום ששי בערב לכיוון המסיבה בבת גלים.
ליד הירידה לשער העמקים אחת בשם סימה (איך אני זוכר את השם, אלהים!) התחילה לבכות שהיא רוצה שנחזור. היא פוחדת, אמרה. אביגדור ענה לה שהוא לא יודע איך לעשות סיבוב יו.
.
הגענו למסיבה. אני זוכר עד היום את ג'והני, בחורצ'יק בלונדיני ממוצא אנגלו סקסי, ששר את דיאנה' יותר טוב מפאול אנקה (לדעתינו).
הוא היה שר את דיאנה ובסוף, את ארבע השורות האחרונות,
"TELL DIANA I LOVE HER
TELL HER I MISS HER
TELL HER NOT TO CRY
MY LOVE FOR HER – WILL NEVER DIE!"
שרנו איתו.
וואלה השירים ו"ההצמדות":
PUT YOUR HEAD ON MY SHOULDER
או
SHE IS A BABY…
צמרמורת עוברת.
ברור שסיפור האוטובוס הוא טמטום וחוסר אחריות בשיאה, אבל זה היה שנות ה-50 ועשינו דברים מטורפים שגורמים לי לרעוד עכשיו.
אגב, לאבי החורג היתה מיכלית גדולה והוא תמיד נתן לי לנהוג בה בוואדי מילק ועוד. את חצי הדרך חזרה מבת גלים אני נהגתי.
לא קרתה תאונה, ומאומה לא קרה. מלבד טמטום של צעירים של אז, והכל כדי "להצמיד".
(אגב, שירי הפלטרס כמו
"ONLY YOU"
או
THE GREAT PRETENDER
היו "טובים יותר" להצמדות, עד כמה שזכור לי.
ועכשיו קצת ברצינות:
פאול אנקה הוא ממוצא לבנוני, נשוי ללבנונית מוסלמית בשם אן דזוגיב, והוא מדבר ערבית.
אותי זה מפתיע כיצד זקנים כמוהו וליאונרד כהן משגעים את ישראל עד היום.
אגב, תשאל 10 אמריקאים מי זה ליאונרד כהן, ול-9 לא יהיה מושג. הוא פשוט לא ידוע כאן בארה"ב, אפילו לקבוצת הגילים שלנו, וצעירים יותר.
השיר של ג'וני היה
"TELL LAURA I LOVE HER,
TELL LAURA I NEED HER.
TELL LAURA NOT TO CRY,
MY LOVE FOR HER WILL NEVER DIE!"
שוב, לבני הדור שלי: זוכרים את ביל גרוס? זה ש"מצאתי" מסתובב ברח' הרצל עם מכנסי ג'ינס קרועים, ושאלתי "אפשר לעזור?" והוא ענה (באנגלית) "מצטער, לא מדבר עברית"?
נעשינו חברים. הוא עבד כמתנדב בן 17 בקיבוץ רמת יוחנן, והפך חבר של רותי גאבר, ותקופה מסויימת נעמי ברוט (אנווה?). הוא הפך חבר של כולנו, והיה פעיל מאד בכל המסיבות, ומאד פופולרי בינינו.ת.
נשארנו חברים קרובים עד עצם היום הזה. הוא תמיד היה קשור מאד לרינה, וכשהגענו לארה"ב משפחתו המולטי-מיליונרית עזרה לנו מאד במציאת עבודות בלימוד עברית, וכו'.
ובכן, נשארנו ידידים קרובים מאד עד עצם היום הזה. הוא נישא והתגרש 3 פעמים, וגר היום בברדנטאון, ממש ישר מערבית מאיתנו בחוף המערבי של פלורידה (3 שעות נסיעה מביתנו בצפון פאלם ביץ'). ובכן, גייל ואני מבלים אצלו את "חג ההודייה" ואת הוויקאנד.
"חג ההודייה" הוא אחד החגים ההגיוניים והחשובים ביותר כאן, והלוואי וחג זה היה הופך לחג בינלאומי כי לכולנו יש על מה להודות (למרות כל הקשיים והבעיות).
אז 'חג הודייה' שמח לכולם
שלום לכל הבת- גלימים.
טוב שזמר בעל שאור קומה הגיע לארץ להופעה מה שעורר פרץ של נוסטלגיה אצלנוואצל כמה מידידנו כמו רובי ינג מנחם לס שישן את רב הקיץ ופתאום צץ ועלה באתר ועוד כהנה ןכהנה שהגיבו להופעה בארץ, גם אני כמו רבים ממכם רקדתי במסיבות יום השישי לאותם צלילים מה גם שבאותם הימים היתה תחנת רדיו מרמלאה ששדרה את המוסיקה בכול יום שישי בצהרים ומ י שהיה בחוף הים באותו יום יכול היה לשמוע את המוסיקה בוקעת מהרדיו הגדול שהבאתי מיפן באותם הימים שהיתי בארץ כי בשאר הימים היתי בהפלגות סובב עולם ולא כמו מנחם על יכטה 18 מטר לאורך חופי מיאמי אני פשוט זכתי לרקוד את הריקודים הללובכל מני נמלים בעולם ואפילו את השיר הראשון של הביטלס שמעתי ורקדתי ביוסטון טקסס ועם מדברים על פול אנקה היתיה לי הזכות לראות אותו בהופעה חיה בקרני גי הול בניו-יורק אז על תשביצו.
שלכם להפעם דידויד (מרגוליס)מרגלית
צודק מנחם כל סיבה למסיבה ושמחה היא נפלאה
וזו ההזדמנות לברך ולהודות למנחם על
כתיבתו המרתקת ,בתקווה שימשיך לספר
מתרמילו העמוס בחווית בארץ בעולם ובעקר מבת-גלים
של פעם, תבורך
שיר עצום על אהבה של צעיר בן 16 לנערה בת 16 עם הרבה רגש וכאב. הזמר הוא לא פול אנקה אלא ריי פטרסון שהגיע עם השיר למקום ראשון במצעד הפזמונים ב-1960 ושנה אחריו בא ריקי ואלאנס ושר אותו שיר באנגליה גם כן למקום ראשון. שיר גדול "Tell Laura I Love Her…"
לפני 6 שנים בדיוק
עשרים ושמונה נוב' בשעה 1507 2003
נולד האתר המופלא שהצליח לפרוץ זמן ומרחב
ולהחזיר את בת-גלים לראש שמחת ילדותינו.
יש להודות ליורם מלצר אביו מולידו
שגרם בכתבתו ובטובו לקסם הזה להתרחש
להתממש ולהתקיים, מי יתן ונמשיך עוד שנים
הרבה לבקר,לספר וכל המרבה הרי זה משובח.
מזל – טוב
לכל כותבי האתר שלום.
אכן יום מיוחד הוא זה הן לאתר והן לנו הבת-גלימים אשר מצאו באתר דרך לשמור על קשר עם כמה מתושבי בת-גלים בעבר ובהוה אנא מכם המשיכו לכתוב סיפורים על עברה של השכונה סיפוריה הנפלאים הנקראים בשיקקה דומני כי אין ולו בת-גלימי גזעי שאינו נכנס לפחות פעם היום לאתר לראות מה חדש ומה כתב פלוני או אלמוני והרי כולם מכירים את כולם.
ולך יורם מלצר המון ברכות להקמת האתר.
שלכם דיויד מרגוליס
שלום רב,
אני יעקב לטמן גרתי ברחוב סיפורט 8 פינת נהלל 2
(רחוב סיפורט נקרא היום רחוב שרל-לוטץ)
יש לי פרטים אודות משפחת מלכה (רותי האם, אסתר ומיקי והסבתא) – הם גרו בחצר בית הוריי.
הם עזבו את הבית בסביבות שנת 51.
מוזמנים ליצור איתי קשר במייל:
yakov.telem@gmai.com
יעקב לטמן מרחוב סיפורט העם אתה האח הגדול של
גדעון?עם גדעון למדתי בבית הספר.את משפחת מלכה
הקרתי מרחוב השרון פינת השדרה ואני חושבת שמשפחת מלכה שגרו אצלכם היו קרובים.
יעקב לאוטמן כתב לפני כמה מסרים שיש לו פרטים על אסתר מלכה-
מנחם בן-דודי מחפש אותה כבר יותר מששים שנה.
כאשר הוא יחזור מהטיול שנסע בספינה של ביל –נקוה שסוף סוף שימצא אותה…..
הגורו של הגלישה בכל הזמנים נפטר בטרם עת
אין בנמצא גל שפגש את מולי במעמקים שלא סיפר
בהתנפצותו בחופי הסלעים על מולי הנער האלמותי
יהי זכרו ברוך על פני הגלים
זהבה,
תודה על שאמאת לי על המסר מיעקב לטמן. כבר שלחתי לו מסר.
60 שנה?
זאת לא הגזמה גדולה. אני בן 72 והיא נעלמה מחיי כשהייתי בן 16 או 17
תודה
ב
אושרה הקמת מגדל מלונאות בן 14 קומות בטיילת
בת גלים.
הועדה המקומית לתכנון ובנייה חיפה אישרה לחברת ורונה שבשליטת משה ברנס הקמת מבנה בן 14 קומות למלונאות,מסחר ומגורים בקצה המערבי של טיילת בת גלים . מדובר בחטיבת קרקע בשטח של 2 דונם הגובלת באזור הטיילת מצפון וברחוב העלייה השנייה מדרום.
עיריית חיפה שמבקשת להחיות את צידה המערבי של הטיילת כמרחב תיירות ונופש החליטה לאפשר ליזם הוספת שטחי בנייה מעבר לשטח המבוקש.
(מתוך "דה מרקר" 3.12.09
זה מה שבדיוק רציתי לכתוב
תודה למי שכתב
אהלן לכולם,
חזרתי אתמול לארץ אחרי כחודשיים בארה"ב. הייתי כעשרה ימים אצל בני איתן ומשפחתו – הגרים בשיקאגו. שאר הזמן הייתי בנפלס בפלורידה. שם גרתי משנת 1979 ועד 1995. כייף היה להתעדכן בשעה האחרונה לקרוא את כל כתבותיכם מהחודשיים האחרונים.
בקיצור, אשמח לכתוב בקרוב שוב זיכרונות ונוסטלגיה. כיום אני גר (זמנית אני מקווה) בבאר-שבע עם אישתי וילדתנו, אלה, בת ה8 בקרוב. אלה קוראת לי לפעמים, "סבבה" = "סבאבא". כי אני גם סבא וגם אבא. להזכירכם אני בן 62, מילידי 1947 בוגר בית ספר היסודי,זכרונו לטובה, "בת גלים". כמה שמות מחברי מאותה השכבה הבת גלימים : דובי לינד, פנחס (פינקי) שברצוורד, מאיר שור, יענקלה ניינודל (מבוגר בשנה מאיתנו) ועוד רבים וטובים – שנמצאים בקשר מתמיד.
כמוכם כמונו, רקדנו סלואים צמודים לשיריהם הרומנטיים של פול אנקה, הפלטארס, ואלביס. אלו היו ימים נפלאים בלתי נשכחים ותמימים…. ים, תפישת גלים (בודי סרפינג), כדורגל, ריקודים ורומנטיקה במסיבות – שם הכרתי את חברתי הראשונה – מירה מעין הים.
אישתי הראשונה, במשך 23 שנים, אם בננו, וידידתי הטובה עד היום, היא… לורה (האמריקנית). אבל לא זאת מהשיר היפה והעצוב על לורה.
לורה זוכרת ואוהבת מאד את בת-גלים עד היום. שם גידלנו את בבנו איתן בשנתו הראשונה.
להתראות בנתיים,
דרך אגב, אם יושבים במסעדת "הקדרים" אשתדל ואשמח לבוא. אני מגיע הרבה לחיפה. תודיעו מתי ?
עמי
מנחם,אני שמחה שכתבת את המסר על בת גלים-
ללא שם-
אבל כל אחד ידע-מי הכותב
בין חברי הבת- גלימים אני חייב להזכיר ולציין את דני אוסטין . דני השובב המיוחד במינו, בן ה62, נולד בשכונה, גדל בה ומעולם לא עזבה וגר עד היום הזה בבת-גלים – ממש על הים.
כאשר אני מגיע לבת גלים, אחד הדברים הראשונים (תמיד) שאני עושה, זה לקפוץ לדני, ללא שום טלפון מקדים. לתת לו קריאה מבחוץ – "ד-נ-ד-ו-ן"- ודני, כמובן יוצא מיד עם עיניים מחייכות וחיוך המיוחד לו, של מי שראה והתנסה בהרבה בחייו, ומזמין אותי פנימה לביתו, כאילו התראינו תמול שלשום , למרות שלפעמים עברו חודשים רבים, ואף פעמים – כאשר חייתי בארה"ב- שנים מאז התראינו לאחרונה, ואנחנו מעדכנים אחד את השני במה שקורה. דני אותי בעיניניו, ומשפחתו וכמובן במה שקורה בבת- גלים. ואני אותו בחדשות מהרפתקאותי מנסיעותי ועבודתי.
דני מסמל בעיני בת-גלימי גזעי- נולד בשכונה, גדל ולמד בה, נושם את הים ואת בת-גלים יום ביומו, משופשף אבל לא מתיימר, ותמיד במצב רוח טוב ומבודח. חבר אמיתי מסביר פנים.
נזכור תמיד את בני אוסטין חברנו שהיה איש ים כל חייו,עסק ויצר ציודי צלילה מהמעולים בארץ
ילדותו ונעוריו בבת-גלים עיצבו את דרכו המיוחדת
כל חייו הבוגרים, הלך בטרם עת יהי זכרו ברוך
הוועדה המקומית לתכנון ובנייה חיפה אישרה לחברת ורונה שבשליטת משה ברנס הקמת מבנה בן 14 קומות למלונאות, מסחר ומגורים בקצה המערבי של טיילת בת גלים. מדובר בחטיבת קרקע בשטח של 2 דונם הגובלת באזור הטיילת מצפון וברחוב העלייה השנייה מדרום.
עיריית חיפה, שמבקשת להחיות את צדה המערבי של הטיילת כמרחב תיירות ונופש, החליטה לאפשר ליזם הוספת שטחי בנייה מעבר לשטח המבוקש. הפרויקט מציע הקמת בית מלון בן שלוש קומות על כל השטח, שיכלול 30 יחידות מלונאות בשטח של כ-50 מ"ר כל אחת. מעל המלונית יוקם מגדל מגורים על 11 קומות שיכלול 38 יחידות דיור, מתוכן 36 דירות בשטח של כ-90 מ"ר ומרפסת, ושתי דירות פנטהאוז בשטח של כ-150 מ"ר.
אושרה הקמת מגדל מלונאות בן 14 קומות בטיילת בת גלים בחיפה
Article above-no-body cares????
למה יש לי רושם שמישהו.מישהי מת למכור או להשביח נכס נדלנ'י ללא הרף, נו טוב זה לגיטמי אבל העיסוק הבלתי פוסק בזה כאן באתר הוא עקר וחסר תכלית, לצורך העניין ישנן כל כך הרבה דרכים לעשות זאת ביעילות ממשית, יחד עם זה הכל חופשי ומותר הגם אם זה פשוט מיותר
Look Back a few messages before-and read:How every- body was was isulting my family for neglecting the homes on the beach:
Ratsif pinchas 29,31.
Roby Young, Dror and Naomi vered,and many more.about 30 messages obout Nadlan in Bat-Galim.
You should be HAPPY that a company wishes to
Build an hotel,,and apartments,and on the beach—and not make fun-and critisize.
waiting for you to apologize!!!
Look Back a few messages before-and read:How every- body was was isulting my family for neglecting the homes on the beach:
Ratsif pinchas 29,31.
Roby Young, Dror and Naomi vered,and many more.about 30 messages obout Nadlan in Bat-Galim.
You should be HAPPY that a company wishes to
Build an hotel,,and apartments,and on the beach—and not make fun-and critisize.
waiting for you to apologize!!!
גברתי הנכבדה ,אם תקראי שנית את אשר כתבתי בשפת אמי עברית,תווכחי שאין סיבה להתנצל בפניך או אף אחד אחר, ולמרות זאת אני מוכן לנשק את ידך ולבקש סליחה על מה שאולי את מייחסת לי לשווא אלי
שיהיה לך חנוכה שמח
חג שמח לכם בת גלימים יקרים .
לא ניתן לשכוח את הסופגניות הממולאות בריבת תות שדה שצילה ז"ל הייתה נותנת לנו.
ולך רובי חברי טיסה נעימה לך .
אני לא יודע כמה הסיפור עליו מוכר בארץ, ולכאלה שהם לו חובבי גולף, אך כאן זה הסיפור החם ביותר בעתונות, טלוויזיה, ואינטרנט. ישנם יותר HITS
מכל סיפור אחר.
אם אינכם יודעים במה מדובר, עברו נא למסר הבא כי זה סיפור ארוך מדי לספר.
בקיצור, כשבאתי לפנות ערב לקונדומיניום בו אנחנו מתגוררים בקומה ה-12 ראיתי כמה וואנים של חברות טלוויזיה.
שאלתי את גייל (אשתי) מה הסיפור, והיא אמרה שממש לפני חצי שעה הודיעו בחדשות הטלוויזיה שהוא החליט כנראה להתבודד ביאכטה שלו עד יעבור זעם.
היאכטה שלו עוגנת כבר כמה שנים ממת מתחת המרפסת שלנו (שהיא בקומה ה-12) והסיבה שהוא כאן היא כי המרינה ליד ביתנו הנקראת 'אולד פורט קוב' (כמו שם הבניין שלנו) היא העמוקה ביותר בכל דרום פלורידה, והמעגן היחיד ליאכטות מגה-גדולות (אורך של 30 עד… מטרים), ושלו היא 140 רגל (משהו בסביבות 42 מטרים, 4 קומות)וכנראה סיבה שנייה היא כי הוא בונה חווילה ענקית ביופיטר איילנד (גרנו ביופיטר לפני שעברנו כמה ק"מ לצפון פאלם ביץ') שאורך חצרה כ-700-800 מטרים, מהאוקיאנוס עד האינטרקוסטל, ממים עד מים,
אז אני כבר עם המשקפת מנסה לראות משהו, אבל הערב נפל, ומחר אבלה כמו זקן אמיתי על המרפסת עם כוס קפה, עתון או ספר, ומשקפת.
ועכשיו צחוק הגורל: טייגר היה עד לפני שבוע הגולפאי האמור לירוש את ג'ק ניקלאוס כגולפאי הגדול בהסטוריה של המשחק. עכשיו זה כבר לא יקרה. אז מה "הצחוק"? במבט אחד אני רואה את היאכטה שלו (שתמיד מוארת אבל עכשיו כמעט חשוכה), וכשלושת-רבעי ק"מ אחרי היאכטה כמעט בקו ישר ממקומי על המרפסת נמצא ביתו של ג'ק ניקלאוס, שכולו מואר עכשיו.
אז לא רק בבת גלים יש 'אקשיון'!…
בסיפור היפה שלך מנחם הוכחת שוב שהגודל לא קובע וגם טייגר הופך לחתלתול כשאשתו תופסת לו ב… אבל היו דברים מעולם והוא ישוב לחורר גם במרחבי הגולף,אנא ממך מנחם בעודך צופה אל תשכח להסיר את המכסים במשקפת, המשך לדווח, הסיפור מאלף
מה הסיפור הגדול?
אז הוא זיין מהצד. מה קרה? קלינטון לא עשה זאת? הנשיא לשעבר שלנו לא עשה זאת? 30-40% מהגברים והנשים הנשואים והנשואות בעולם לא עושים זאת?
אז מה אם הוא גולפאי מיליארדר והטוב בהסטוריה? הוא בס"ב בן אדם כמו כולנו. והוא אפילו לא אנס אף אחת כמו שעשה קובי בריאנט, והיום הגופייה של בריאנט מספר 6 היא הנמכרת ביותר בעולם!
עוד חודשיים כולם ישכחו מהסיפור והחיים של טייגר וודס ימשיכו להתנהל כרגיל.
פה סירה קטנה מגיעה ליאכטה ושני אנשים עולים אליה, שם סירה מביאה איזה ציוד, אבל חוץ מזה נאדה. רואה רק אנשי צוות (יודע שישנם 12 אנשי צוות; בקרתי ביאכטה לפני כשנה)
בקשר לתגובה של צבי:
כל הכבוד על הידע הספורטיבי, אבל כמה תיקונים:
קובי לא נמצא אשם באונס. לפי החוק האמריקאי אתה חף מפשע עד שאתה נמצא אשם. המקרה אפילו לא הגיע למשפט כי היה סידור כספי והכל הסתיים.
אבל עוד לפני כן, המאשימה התבלבלה בסיפוריה, הכחישה את עצמה, ועוד. בטוח שהיה שם סקס. אך כשפקידת מלון חתיכה עם עבר מפוקפק של נערת ליווי ניכנסת מרצונה לחדרו של קובי ב-2:30 לפנות בוקר, מתפשטת מרצונה, אבל אח"כ טוענת שהיא אמרה לו "לא", לא הייתי קורא לזה בדיוק אונס.
טוב, זה קורה וקרה להרבה מאיתנו.
אבל הסיפור הוא הטימטום של טייגר שלא הבין שבימינו אין סודות ברגע שאתה ניכנס לאינטרנט. אימיילים, FACEBOOK
טוויטרים, הכל פתוח וידוע לכולם. אם אתה רוצה להיחבא ולהסתיר, היכנס ליאכטה שלך, כבה את כל החשמל והמחשבים, וסתם תהנה מהשמש, הים, והדגים.
מה שמביא אותי לנקודה שבגללה בכלל הגבתי.
לפני כ-3 שבועות יעקב לטמן כתב שיש לו מידע בקשר לאסתר מלכה. התקשרתי אליו וקבלתי אימייל המסביר שהם גרו בחצרו בסיפורט 8, ונעלמו בלי להשאיר עקבות ב-1950.
טוב, את זה ידענו רובינו (אגב, זה לא היה 1950. זה היה לפחות 1951-1952 כי אז הייתי חברה הרומנטי, והיינו ניפגשים בהפסקות כשהיא למדה בחוגים (כשעוד היה בפינת רח' בלפור) ואני למדתי בבסמ"ת, ושני בתי הספר היו 200-300 מטרים אחד מהשני. אני למדתי בבסמ"ת מכיתה ט' והיא למדה בחוגים מכיתה ט', ואנחנו ילידי 1937. כך שעד כתה ט' (אם לט י'!) הם עוד היו בארץ.
אז הוא לא סיפק כל אינפורמציה חדשה. והיום, עם האימיילים וה-'פייסבוק' קשה להאמין שאף אחד לא יודע עד היום היכן היא, ומיקי אחיה.
מה שמפליא אותי הוא שהיא לא מחפשת. מה? אחרי כמעט 60 שנה לא בא לה להיכנס לגוגל ולכתוב
BAT GALIM
או
MENAHEM LESS
ןלראות מה היא מקבלת? לא בא לה לראות ב-פאאור-פוינט כיצד נראית חיפה ובת גלים?
מי יודע אם הם עדיין בחיים. כנראה שאין טעם לחפש יותר.
קודמי צבי החזיר אותי כמה עשרות שנים אחורה,בהיותנו בעממי בת-גלים,הגיעה מורה מחליפה שהחליטה להעסיק את הכיתה במשחק האותיות, וכה אמרה : "ילדים אני אכתוב בגיר על הלוח אות ומי אשר ידע את המילה המתחילה באות יצביע יפה ויקבל את רשות הדיבור" ואז הסתובבה המורה ללוח ורשמה את האות שין,רובקה השנון והשובב פלט מיד "שוואנץ מלמד" הכיתה התגלגלה מצחוק לנוכח המורה הכועסת שלא נכנעה, היא רושמת את האות הנוספת ורובקה ממשיך בשלו כשמכל אות נזרקת קללה תואמת, המורה הנבוכה חיפשה בראשה הקודח תוך כדי אות מיוחדת שלא תיפול בפח לפיו היצירתי של רובקה והיא רושמת בגדול את האות גימל, מה כבר יכול להיות ? דממה בכתה ואין מצביע, רק רובקה מרים את ידו בלהט,המורה מתעלמת ומנסה לדרבן את ילדי הכיתה אך לשווא, בשלב מסויים היא מחליטה בכ'ז לאפשר לרובקה לומר את דברו,רובקה מקבל את רשות הדיבור ןמפטיר לעברה גמד, המורה רושמת את המילה גמד ומחמיאה הפעם לילד, או אז עונה לה רובקה "גמד גמד אבל עם כזה ש…
אנא ממך מר צבי אל תקבל את הנאמר באופן אישי, זו סתם הלצה של חנוכה, ובכל זאת שאלה אליך בנוגע לסטטיסטיקה שציינת, האם היא בדוקה ומדוייקת ?!
איזה ילדים פרחחים מטומטמים היינו!
נזכרתי בסיפור חנוכה מעממי בת גלים עוד כשהיה ברחוב השרון ואני בערך בן 9 או 10 (אז אנחנו מדברים על 1946 או 1947).היינו
כמה ילדים רעים שהוכרחנו להשתתף במקהלת בית הספר. אני כבר לא זוכר אם היתה זאת מקהלת בית ספר או מקהלת הכיתה. מי היה אז המורה לזמרה? ברח לי כבר מהראש.
לא רצינו לשיר במקהלה (זה היה יותר מדי "יורמי" להיות במקהלה ואנחנו היינו הרי ילדים "מאצ'ו") אבל הכריחו אותנו.
אז אני זוכר שהחלטנו לעשות בלאגן בשיר "מעוז צור ישועתי". אתם זוכרים, קבוצה אחת שרה בית אחד וממשיכה, ואז קבוצה שנייה מתחילה עם ה-"מעוז צור ישועתי".
אחד מאיתנו היה ילד קצת איטי, שמואל "בברוטו" כהן. אז "לימדנו" אותו להתחיל את "המעוז צור ישועתי" בזמן הלא נכון, וזה היה כשמשכתי לו מאחור בחולצה.
המורה יצאה מדעתה והחליטה להוציא את 'בברוטו' מהמקהלה. הוא בכה והלך למנהל שלמה קודש.
ש(שהיה חבר של אמי הדסה כשהיו טינאייג'רס בתנועת הנוער הציונית שם, בעיירה ז'אגר בליטא, וזה היה סוד כמוס שכל כך התביישתי בו, ורק שנים אח"כ גיליתי אותו לחברי עם 'עובדות' – תמונות שלהם מחובקים בשלג בז'אגר ועוד. תארו לעצמכם שחגי אגם לבן ז"ל, שמוליק כהן, מנחם בורר, או אברם סבח היו יודעים שאמי היתה חברה רומנטית של המנהל שכל כך שנאנו! הייתי מ-ת!!)
הוא אמר לקודש שאני, רובי אופיר, ויוסף אטוס "הכרחנו" אותו לעשות זאת. הוציאו את כולנו מהמקהלה, וזה מה שרצינו!
אבל אז קרא המנהל קודש לאמי לבוא לשיחה איתו והמורה לזמרה וכמובן שאני הייתי בשיחה. מטרתו היתה לבייש אותי, והוא הצליח.
אחרי השיחה וההסבר למה נזרקנו מהמקהלה, אמי הדסה ישבה איתי בבית, בוכייה (אני עדיין זוכר את הדמעות שלה. היום זה א-ו-כ-ל אותי מצער) ואמרה לי "מנחם, אתה הרי ילד טוב. למה אתה גורם לי עגמת נפש כזאת??
זה זכרון חנוכה שאני עדיין זוכר, ועדיין מרגיש חרטה וצער על איזה אידיוט הייתי (כמו כל חברי)
ועוד מעט אשלח סיפור אחר על חנוכה, שהיה היום מאמר ראשי בניו יורק טיימס עם הכותרת : "סיפור חנוכה: נצחון הרעים על הטובים".
אני אתרגם אותו עוד מעט. דבר שלא ידעתי ואני סקרן לדעת אם אכן זאת היתה ההסטוריה!
ר!
זהו תרגום מילה במילה במאמר מערכת ראשי שהופיע היום בעתון 'ניו יורק טיימס' ע"י בכיר הכתבים שם, היהודי דייויד ברוקס.
אכתוב בכמה חלקים כי כבר קרה שפתאום איבדתי כל מה שכתבתי כי אין כאן "שמירה" וכשאני כותב כקובץ בוורד ומנסה להעתיק לכאן זה לא תמיד עובד כראוי!
THE HANUKKAH STORY
BY DAVID BROOKS
משך 8 ערבים, ילדים יהודים ידליקו את המנורה, יסובבו בסביבון, ויקבלו מתנותיהם. אבל חנוכה הוא לא חג ילדים. הוא החג המבוגר ביותר למבוגרים. הוא חג המפאר ומהלל 'אנשים טובים' שעשו 'דברים מאוד רעים', וכך הוא חג המהווה מבוכה ובלבול בעצם היותו לאלה היודעים את העבר, ולקופליקטים שהיו אז, וקיימים עד היום. ההסטוריה והפוליטיקה לא השתנו הרבה מאז.
הכל התחיל עם ההתפשטות של התרבות היוונית, האימפריה של אלכסנדר, והאימפריות הקטנות שבאו אחריה.
האימפריה של אלכסנדר והאחרות שהתפתחו, הביאו מודרניזציה, רעיונות חברתיים חדשים, ופיתחו מוסדות חברתיים וכלכליים שלא היו ידועים לפני כן.
התרבות ההלניסטית קידמה את הלוגיקה וההגיון במודעות, הכרה ,ומחשבת האדם.
התרבות הזאת הביאה תיאטרון, גימנסיון,
תרבות גוף, בריאות, דיאטה, אסכולות מחשבה, ואומנות הויכוח. התרבות ההלניסטית קידמה את רמת החיים בכל המזרח התיכון, ובמיוחד בערים כמו ירושלים.
הרבה מוחות יהודים ליברליים מתקדמים ורפורמים, אימצו את התרבות באהבה וברכה. הם הכירו בעובדה שליוונים היתה מטרה אחת: ליצור עולם חדש עם תרבות מתקדמת. תרבות עולמית אחת שמטרתה לשפר את איכות החיים, להכיר בקידמה, ולבטל דיעות מיושנות ואמונות שאבד עליהם הכלח.
אבל ליהודים השמרנים שכל אמונתם היתה "אלוהים אחד" הקידמה היוונית היוותה סכנה. היהודים הרפורמים האמינו שאפשר לאחד בין שתי התרבויות.
הם החלו לתת לילדיהם שמות עם צליל יווני, ולאמץ עוד חלקי תרבות שהם הכירו כמודרנים ומתקדמים.כמו 'גיימון', ג'ייסון, וישנן עוד דוגמאות. היהודים – בעיקר העירוניים בערים הגדולות – החלו לבקר בתיאטראות ולעסוק בתרבות הגוף וכושר גופני בגימנסיונים, העירונים לא חשו כל סכנה בהתבוללות וספיגת תרבות יוון. אך השמרנים שלא חפצו להתבולל, וחששו מהתבוללות, התנגדו בסתר בערים כירושלים, אטו עזבו את העיר ברחו לגבעות
היהודים בירושלים התעשרו מבחינה רוחנית וכלכלית. ירושלים הפכה להיות עיר מאד מתקדמת.. ליהודים שם לא היתה כל בעייה להיות תחת פיקוח של דיינסטי יווני, והם אפילו השתמשו בכסף
אימפריאלי לבנות ולייצב את "הדת החדשה" שניסו ליצור.
אבל בשנת 167 לפני הספירה המלך אנטיוכוס הוציא שורה של צווים ששינו את יכולת היהודים להשתמש בבית המקדש כפי שרצו, עשק את כספי ואוצרות בית המקדש, העונש על המרת צוויו היה עונש מוות.
עד היום לא ידוע מדוע עשה זאת. הסטוריונים מאמינים שכמה יהודים רפורמים מאד עשירים ובעלי השפעה החלו להשתלט על האדמיניסטרציה העירונית, והוא חשש שנוצר שם 'גייס חמישי' במלחמתו נגד מצרים והוא החליט להפוך את כל האזור לחלק מיוון כולל התבוללות מלאה.
מי שסרב לאכול חזיר הוצא למוות. היו עוד חוקים שעבירה עליהם הביאה משפט מוות.
ג'פרי גולדברג, ההסטוריון הנודע, עובד עכשיו על ספר המתאר את כל המבוכה שהיתה אז.
היהודים היותר מסורתיים החלו להתאגד בגבעות, אך ההתקדמות לעבר מרד ממשי היתה איטית. למעשה הקרבן הראשון של המרד היה יהודי שניסה בעיר מודיעין להקריב קרבן על מזבח יווני. הכמן מתתיהו הזקן היה זה שביצע את פסק דין המוות.
למתתיהו היו 5 בנים. אחד מהם, יהודה, מינה את עצמו למצביא שינהל את המרד נגד היוונים.
נוצרה אז בארץ מין מלחמת אזרחים. השאלה הגדולה היתה "מיהו יהודי?". מי קובע כמה עליך להיות דתי המקיים מצוות כדי להיחשב ליהודי? כמה מהמעשים וההרגלים שנחשבו "יוונים" עושים מהאדם "לא יהודי"? האם מותר להתאמן בגימנסיון? האם מותר לבקר בתיאטרון שהמחזה בו יווני?
הקרב בין הניצים שבין היהודים לא היה "קרב" בין שבטים, אלא קרב בין "אידיאולוגיות". היה זה קרב בין גישות שונות לאידיאולוגיות דתיות, קרב שלמעשה נימשך עד היום הזה.
(המשך ב-3)
ת
כיצד אפשר להגדיר את 'המכבים'?
הם בוודאי היו
"MODERATE FANATICS"
הם לא היו 'דתיים-דתיים' והם גם לא היו נגד התרבות היוונית טוטאלית. הם השתמשו בשפה היוונית לכל מיני חוקים, וכן להסביר את עצמם. הם יצרו פסטיבל לציון נצחונם על היוונים שהיה למעשה חלק מהתרבות היוונית, לא היהודית. 'פסטיבל' לא היה קיים ביהדות עד אז.
ולא עבר זמן רב עד שהם התחילו למנות כהנים משלהם.
אבל אי אפשר לשלול מהם את מלחמתם על המסורת היהודית ושמירת האמונה היהודית. אם מצאו יהודים ללא ברית מילה, הם הכריחו ביצוע ברית מילה. לא היה להם כל עניין בנתינת "חופש דתי" בתוך הקהילה, כי לדידם "יהדות" היתה
COLLECTIVE REGIMEN
ולא בחירה אישית. ז"א, כולנו "יהודים עם דת יהודים" ולאינדיבידואל אין בחירה.
הם לא היו האחרונים ללחום "מלחמת דת" באזור, אבל הם היו לבטח הראשונים. הם גם היו "הלוחמים המזוקנים" הראשונים לנצח כוח אימפריאלי גדול במזרח התיכון. הם כבשו את ירושלים בשנת 164 לפניה"ס והחיו את בית המקדש.
אך שלטונם הפך מהר מאוד לשלטון ברוטאלי אכזרי, מושחת, ויש אומרים אפילו רקוב. הצלחתם עלתה לראשם. הם הפכו לשלטון מדכא, מלחיץ, ורודה מאין כמוהו. ואז עשו את השגיאה הגורלית והגדולה ביותר: הם הזמינו את הרומאים לירושלים!!!
המשך ב-4
ה
דורות של מורים בבתי ספר בישראל ובבתי ספר יהודים באר"הב הפכו את חג החנוכה לחג נצחון האומץ היהודי (במספרם הקטן) על המספר הגדול של היוונים ההלניסטים שבאנטישמיות שלהם שיעבדו את יהודי א"י.
מתנחלים בגדה המערבית מספרים את הסיפור כיצד קומץ אמיצים – המכבים – ניצחו גם את היהודים המתבוללים ומושחתים. רבנים מוסיפים את המנורה כהוכחה שאלוהים היה חלק מהפרוצס.
אבל אי אפשר למחוק את האירוניה של מה שקרה כשגבורה וברוטליות התערבבו במהלך הניצחון. היה הרבה מושחת במלחמת המכבים. אולי הם הצליחו לשמר את האמונה היהודית, אך אין כל מוראליות בנצחונם.
השעור של חנוכה הוא שאפילו המנצחים ניצחו נצחון טראגי-אירוני, ובסופו עשו בחירה מאד לא מוצלחת כשהזמינו את הרומאים להיות כאילו "בני בריתם".
עד שקראתי מאמר זה (אם בכלל הוא אוטנטי, אבל לפי הכרתי את העתונאי, הוא תמיד מדוייק להפליא) לא תארתי לעצמי שהמכבים היו אולי כמו המתנחלים, שאם לא היה לנו צה"ל, היו מכריחים את כולנו לגדל זקנים ולחבוש כיפות (לא שזה רע, אבל אני לא רוצה שאף אחד יכריח אותי). אני תמיד חשבתי שהמכבים היו שיא הטוהר. כנראה שהם היו שתלטנים כמו רוב החזקים (זמנית) והיתה לא מעט שחיתות תחת שלטונם.
לדייויד ברוקס מתאים יותר לכתוב על פורים, לא על חנוכה. לובש מסכה של קונסרבטיבי, אבל מתחת למסכה מבצבצת הליברליות שלו.
לצטט את המאמר של ברוקס כאילו זו האמת ההיסטורית הצרופה
ולייחס לו אקטואליה עכשווית זו אווילות כפולה ומכופלת. אתוס החשמונאים והמקבים [לא מכבים] מלווה את העם היהודי מזה אלפיים שנה ויותר ובתור שכזה הופך לחלק מהמורשת והמסורת המפוארת של עם ישראל לא פחות מסיפורי עמים אחרים.
כל השאר אלו נסיונות פטטים של פסבדו היסטוריונים ושונאי ישראל לדורותיהם, כל אלה יבלעו בנבכי הזמן וחג החנוכה היהודי ישאר לעולם
חג אורים שמח לנו לילדינו נכדינו וצאצאינו
ומי שמעוניין לרענן או להעשיר את ידיעותיו די אם יגלוש בעידן האינטרנט לגוגל ודומיו ויעיין מחדש בספרי המקבים,מלחמות החשמונאים ועוד כדי להיות מוכן בכל עת להתמודד עם "ברוקסים" ודומיהם אשר קמים ונופלים חדשות לבקרים בכל עת כש "השתן עולה לראשיהם" ויצר האובייקטיביות מעבירם על דעתם.
אלמלא חנוכה פורים ועוד ועוד היהדות היתה נעלמת בתהום הנשייה כמו מרבית העמים ההם ומאליו שיבת ציון,הציונות ומדינת ישראל לא היו קיימים חלילה וחס כבית יהודי לאומי לכל העם היהודי.
וסרמן חברי לכתה, בטוחני שמורינו מעממי בת גלים גאים בך כמוני.
אז הבה נשיר את השיר שלמדנו בגן שברחוב השרון שנשאר נכון בימים ההם ובזמן הזה.
באנו חושך לגרש
בידינו אור ואש,
כל אחד הוא אור קטן
וכולנו אור איתן,
סורה חושך,הלאה שחור
סורה מפני האור.
כמה מאושרת אני לשמוע שיר זה בפי נכדי שלי
נראה את בכיר הכתבים של הניו-יורק טיימס דויד ברוקס היהוד כותב מאמר "עובדתי" על חג המולד ומרים הבתולה, אבל למה באמת להתרגש, לא מעט משונאי ישראל באו מהעם היהודי ועל זה נאמר מהרסייך ומחריבייך ממך יצאו, היות אדם יהודי איננו כרטיס כניסה חופשי לגן-עדן למרות שחוק השבות מאפשר חיי גן -עדן לכל יהודי העולם במדינת ישראל וטוב שכך
מה זה "מקבים"? אף פעם לא שמעתי את המושג הזה. חור בהשכלה, מה לעשות. אבל כשעזבתי את ישראל ב-1961 לא זכור לי שמישהו הזכיר את המילה.JHCL
חנוכה זה לא רק פונצ'קאלך לאטקס ופרפאלך, חנוכה זה קודם כל המהות של נס גדול היה פה בטהור בית המקדש ומתן עצמאות מדינית ודתית לממלכת יהודה בית חשמונאי במשך עשרות בשנים
ובאשר למאמר הנבזי של היהודי ההוא,להגיד את
המשפט :השעור של חנוכה הוא שאפילו המנצחים
נצחו נצחון טראגי-אירוני,ובסופו עשו בחירה מאוד לא מוצלחת כשהזמינו את הרומאים להיות
כאילו בני בריתם סוף ציטוט. אם זו השורה
התחתונה של בכיר הכתבים אז דבריו בגדר עיוות
משווע של ההיסטוריה המוכרת לכל,שהרי האימפריה הרומית הגדולה
בכל הזמנים לא חיכתה להזמנה ליהודה או לארצות
אחרות בתחומי שליטתם בעולם הקדום של אז.
מלשון מקבת ,פטיש קרב אשר היה בשימושם של הלוחמים היהודים שהיכו ביוונים וגירשו אותם מיהודה, ראה ספר מקבים א' ב'
מבלי להמעיט או להוסיף על דברי החכמים שנכתבו לפני שהם בוודאי ראויים וחשובים אני סבורה שמגיע למנחם שאפו על יכולתו המוכחת משכבר להדליק את נר חנוכה באתר שלאחרונה נמנם קימעה ואפשר אולי להתנחם בכך שמנחם ימשיך לעורר ולדרבן את הישנים למען הסקרנים והערנים שבחבורה
אז חג אורים שמח לכולם
מכבי או מקבי
מ – – מי
כ. — כמוך
ב — באלים
י – – אדוני
זאת היתה הסיסמה של הלוחמים
לכן קראו להם —מ כ ב י ם —ולא מקבים
מלון אבן-שושן ע'מ 763 ערך מקבי כנויה המשפחתי של משפחת כהנים מבני יהודה בן מתתיהו החשמונאי : יהודה המקבי, ספר המקבים.
היידה מכבי בת-גלים
ספר של המכבים הוא ספר נכתב על ידי הסופר היהודי לאחר שיפוצו של ממלכה יהודית עצמאית, כנראה על 100 לפנה"ס
קראו בהמשך – מהאנציקלופדיה היהודית. כמו שאתם רואים יש ויכוח והשערות לגבי מקור השמות.
לא חושב שנפתור בעצמנו.
העיקר באמת : "קדימה המכבים / המקבים". "בטוח" שכמה מהם נולדו וגדלו בבת-גלים ואולי אפילו גלשו בחוף הקטן. רק כך אני מבין איך כל העסק מתחבר לאתרנו.
חשמונאים, מכבים, מקבים – פשר השמות
פירוש מילולי לשמות של בית חשמונאים
א. חשמונאים
השם "חשמונאי" אינו מופיע בספר החשמונאים, ועד היום איננו יודעים מה פירושו לאשורו. הוא מצוי הרבה בספרות התלמודית, בתרגום הארמי ובתפילת "על הנסים":
"מתתיהו בן יוחנן, כוהן גדול חשמונאי ובניו". כמו כן הוא נמצא בכתבי יוסף בן מתתיהו: "בן חשמונאי" (קדמוניות י"ב, ו', א').
משערים שזה שם פרטי, שם אביו או שם סבו של מתתיהו; השערה אחרת היא שזה כינוי למשפחה כולה. במשנה (מידות א', ו) אנו מוצאים "בני חשמונאי" ברבים. ויש מקומות שהם נקראים "בית חשמונאי". פרופ' שמואל קליין נוטה לדעה, שהמשפחה הזאת נקראת על שם מקום מוצאה, הוא "חשמון", בנגב יהודה (יהושע ט"ו, כ"ו). וכך הוא מסביר השערתו זו: בשובה מן הגולה התיישבה המשפחה בחשמון; ברבות הימים עברה המשפחה הגדולה לירושלים, ומשפחה קטנה אחת ממנה, משפחת מתתיהו, התיישבה במודיעין, מאז נדבק בה הכינוי חשמונים (= חשמונאים). ("ארץ יהודה" עמ' .248-247).
ואולי נקראת משפחה זו כך על שם חשיבותה (מלשון חשמן = אדם חשוב) (י' אברהמס טורי ישורון, תשל"ג). וכך, אמנם בפיוט "מעוז צור": "יוונים נקבצו עלי, אזי בימי חשמנים".
ב. מכבים
השם הזה, השגור ביותר בפינו, אינו מופיע בתלמוד ובמדרשים, ולא בתפילה; הוא התפשט רק על פי השם היווני לספרי החשמונאים, והשתרש בפי הנכרים משום שזה היה כינויו של יהודה, החשוב בבניו של מתתיהו: המכבי.
מה פירוש "מכבי"?
בעקבות ספר "יוסיפון" נתקבל הפירוש ש"מכבי" הוא ראשי תיבות של הפסוק "מי כמוך באלים ה'" שבשירת הים (שמות ט"ו, י"א), ופסוק זה סיסמתם של המכבים במלחמתם ביוונים.
חוקרים סבורים שאין לדרשה זו על מה שתסמוך. הם שיערו, ששורשו של השם הוא "כבה", כלומר: יהודה המכבה ומשמיד את אויביו. השערה זו הופרכה על ידי כהנא בפירושו לספר המקבים. (ספר המועדים, חנוכה 148-147)
השערה מעניינת שער אהרן קמינקא: לדעתו היה שמו של יהודה "מכבני", כשמו של אחד מגיבורי דוד (דהי"א י"ב, ה-יג); מתתיהו נתן שם זה לאחד מבניו על רקע ההתעוררות הלאומית, שהתחילה לתת אותותיה בשכבות הנאמנות של העם עשרות שנים לפני פרוץ המרד. היוונים טעו בתרגום השם הזה ובפירושו, ויצא להם "מכבי", בלי נו"ן.
ג. מקבים
כהנא תרגם את ספרי החשמונאים בשם "ספרי המקבים". הוא טוען, שאמנם זה היה כינויו האמיתי של יהודה: 'המקבי', מן המילה "מקבת", שהיא פטיש גדול. התואר זה, המכה בפטיש גדול על ראש האויב, מתאים מאוד ליהודה. אסמכתא מעניינת לפירושו זה הוא מוצא בכך, ששמו של גיבור הפרנקים היה שארל מארטל, היינו קרולוס הפטיש, על שהציל את אירופה מן המוסלמים בשנת 732.
הרטום נוטה להשערתו של כהנא, אלא שלדעתו ניתן ליהודה השם 'מקבי' בשעת היוולדו. לפי סברה זו משערים כי השם מורה על צורת ראש הילד, שהייתה דומה לצורת קרדום, שראשו משוך לפניו ולא לאחריו, על יסוד הוראות השם "מקבן" בלשון חז"ל (בכורות ז', משנה א'). הנחה אחרת שמביא הרטום היא, שמקבי מיוסד על הביטוי "פי ד' ייקבנו" (ישעיה ס"ב, ב) והוא קיצור מן "מקביה" (על משקל מתניה), ופירושו: נקיבת ד', כלומר ד' נקב, ציין אותו.
א' מברך ("הצופה" ד', חנוכה תש"ם) טוען שמקור השם בטעות של התרגום הרומי: במקום יהודה "המצביא" העתיקו "המקבי", בחילוף צ' בק', כרגיל ברומית (השווה ציצרו-קיקרו).
השם מכבים" (בכ"ף) היה למושג מקובל ואהוב בהווי עמנו לאורך כל הדורות. עם ראשית תקופת התחייה לקחו לעצמן אגודות ספורט יהודיות את השם הזה.
אל תשכחו להדליק נר רביעי של חנוכה הערב, כדי שנזכור את ה"מ-כ-ק-ב-י-ם".
כל זמן שלא מנפצים את מיתוס הכוכבים המככבים של מכבי בת גלים דיינו
וכעת על המאמר שהתפרסם בטיימס בעיתוי מגמתי ואנטי יהודי מובהק המעורר זעם ודחייה,גם אני סבור שאין חשיבות גדולה לדיוקם המחלט של אירועים היסטורים, מה שחשוב זה הזכרון הקולקטיבי מהעבר והאמונה של עם לאורך שנים שהיא חזקה יותר מכל, ולעמינו זכרון היסטורי קולקטיבי מפואר הנמשך למעלה משלושת אלפי שנים וזו הגדולה של הניסים מהימים ההם לזמן הזה ולימים שיבואו עלינו לטובה.
תודה תודה. כיף לקרוא בעל ידע כמוך!
לא ידעתי שבת גלים גידלה אינטיליגנטים כאלה!
תמיד חשבתי שהמלח ייבש יותר מדי מתאי מוחינו!
יאללה, קדימה מכבי בת גלים!
(מסכן רובי יאנג. ממש מרגיש כזה יוצא דופן בינינו המכביסטים)
אי אפשר להכנס על רגל אחת לכל העיוותים של מאמרו של דייב ברוקס.
אבל פטור בלא כלום אי אפשר:
אם הוא כבר עושה קריאה אנאכרוניסטית ברוח השמאל-האירופי למאורעות שהתרחשו לפני כאלפיים ומאתיים שנה חשוב שהוא יזכיר כי הכל התחיל בקולוניאליזם הלניסטי שניסה לכפות על ה´ילידים´ [במקרה הזה זה אנחנו היהודים] את תרבותו. הכפיה נעשת האלימות וזכתה לתגובה הולמת [תרתי משמע] מצד החשמונאים. שניסו להגן על דרך חייהם וערכיהם.
ובהקשר זה, חומר למחשבה: מפליא לראות איך נימוקים מבית המדרש האנטי-קולוניאליסטי של השמאל-האירופי מאומצים כנגד ישראל ומאידך איך אותם אנשים עצמם מזדהים עם הקולוניאליסטים כאשר הקורבנות שלהם הם יהודים.
עוד הערה, השלטון החשמונאי אכן הסתאב, כפי שמתרחש הרבה פעמים כשהמורדים הופכים לממסד השבע והמושחת, אבל זה קרה ברבות השנים כאשר מתתיהו ויהודה עברו לעולם שכולו טוב.
אי אפשר להתייחס לכל המאמר, אבל קריאה בספרי מקבים א´ וב´ ובקדמוניות היהודים של יוסף בן מתתיהו [כולם מתורגמים גם לעברית וגם לאנגלית, ובאנגלית מצויים און-ליין ואפשר להגיע אליהם דרך ויקיפדיה באנגלית] יכולים לאפשר לכל אחד מאיתנו לקרוא על מה שקרה אז ולא לתת למאמרים פופוליסטים למרוח אותנו מכל כיוון אפשרי.
נ.ב. אני אגב מעדיף את מל ברוקס
תגובה של אפי, חבר של מנחם ממיאמי:
יש כאלה שאומרים שמכבי זה ראשי תיבות של מתתיהו כהן בן יוחנן.
יזהר נוהר, חבר של מנחם מפורט לאודרדייל:
מצטרף פה לכל הידענים ומברך אותם על העשרת הידע.
מישהו צריך ללמד את הברוקס הזה חשבון:
המרד היה ב-167-161 לפני הספירה. יהודה גם מת לא הרבה אחרי והוקמה מלכות בית חשמונאי עם יהודה אריסטובולוס, יוחנן הורקנוס (שמתם לב לשמותיהם הלא ממש יהודים?), ואז כבר אלכסנדר ינאי הגדול (אזור 100 לפנה"ס) שהרחיב את הממלכה לשיא ישראל שעוד לא נשבר (צוחק לאסתר רוט בפנים…) ואשתו שלומציון המלכה (זאת מהמפלגה של אריק שרון).
רק ב-63 לפני הספירה הזמינו אנשי בית חשמונאי את הרומאים עם פומפאוס שיעזרו קצת בגביית מיסים (בכל זאת, למי יש כח לרדת עד יריחו בשביל לגבות מע"מ – כבר אז היינו עצלנים).
מכאן זו כבר הידרדרות, אבל לטעון שמחוללי המרד הזמינו את הרומאים כשיש 100 שנה הבדל בין הארועים – נשמע לי כמו עיוות לא בלתי מכוון, והמבין יבין…
787 בואינג787 עומד לבצע את המראת הבכורה אחרי שנים של כל מיני בעיות!
מטוס העתיד!
מנחם מה קורה עם החובט שאוהב יותר מדי ? האם נטשת את העמדה ? זרוק עצם, הנייטיבס מתים לדעת ממקור ראשון מה מתרחש בזירה בשפתך העשירה
אני חושב שמיצינו את המקבים והמכבים ואפילו הסופגניות יצאו מכל החורים
ועכשיו לעניין הבוער מי ימלא[כמעט אמרתי "ימלל גבורות ישראל"] מי ימלא אם בכלל את החלל שנוצר בשל פרישתו של הטייגר ולמה האמריקנים כל כך מתרגשים ממעשיו, מה לזה וליכולות הספורטיביות שלו וחוץ מזה למה שחקני קולנוע חוגגים חופשי בנ'ל וממנו מצפים שיחזיק את המחבט מבלי לפלרטט
אליך מנחם
הבוקר כשהתעוררתי היאכטה לא היתה. ב
CNN
אמרו שהיא יצאה לים מחוץ למים הטריטוריאלים של ארה"ב.
על טייגר עלו במיוחד כי הוא נתן מין 'אאורה' של צדיק-קדוש
"GREATER THAN THAU…"
ולמעשה הוא היה פוני שעבד על כל העולם.
אבל הוא היה
PHONEY
טיפש ומטומטם שהשאיר מאות אימיילים ווויס-מסג'ס לכל החתיכות שלו.
קובי בריאנט אפילו אנס (לא ממש "אונס" אבל ב-3 לפנות בוקר כשהיא ניכנסה לחדר מלונו והתפשטה היא אמרה "לא, לא, אני לא רוצה שתישכב איתי", או ככה לפחות היא טוענת) וסלחו לו. גופייתו מספר 6 היא הנמכרת ביותר בעולם.
אבל קובי (כמו כל כוכבי הספורט לפניו כמג'יק, מייקל ג'ורדן, וכמעט כל השאר) לא דיברו גבוהה-גבוהה, ולא הצטלמו בביתם עם התינוקות שלהם.
טייגר עשה הכל כדי שנאמין לו שהוא בעל משפחה ואבא מושלם, והוא היה גם מין 'פרפקט' בכל שעשה.
ועכשיו אנחנו יודעים שהוא לא פרפקט כזה גדול.
יש גם הבדל בין כוכבי קולנוע וספורטאים בזה שילדים אף פעם לא מתקשרים לכוכבי קולנוע כ-"ג"גבוריהם". לא לובשים חולצות טי עם פרצופם, או מספרם (שאין להם). מנגד, מאות מיליוני ילדים בכל העולם (ובעיקר בסין היום) מסתובבים עם גופיות של לברון ג'יימס, קובי, דוויין ווד, וכו'.
אני לא ראיתי אפילו ילד אחד לובש חולצה עם תמונת ג'ורג' קוני בהווה, או ג'ון וויין בעבר.
זה בגלל התרבות הקלוקלת של ארצות הברית. תהרוג 100 אתלטים ולא תקבל 100 גרם של שכל. הצבור מוכן לשלם מחירים מופקעים כדי לצפות ב ארועי ספורט. סוגדים לכל ארחי פרחי חסר מוסר רק בגלל שיש לו יכולת לקלוע סל, ובסוף זה מה שקורה. ילדים מסתובבים עם לבבות שבורים כי הם האמינו במשהו לא אמיתי. זה לא עניין של שחקני קולנוע נגד ספורטאים, זה ענין של חברה ללא מוסר. אם יהודה חושב ש לזיין מהצד זה דבר נורמלית אז לאן הגענו?
חז'ל אמרו וצדקו
איבר קטן יש לו לאדם
מרעיבו שבע, משביעו רעב
בין שמדובר בספורטאים שחקנים לבין אחד האדם
ליהודה
אתה בת-גלימי לשעבר?
ספר קצת עליך שקוראי האתר יכירו אותך.
א. בוודאי
ב. לא ידעתי שלאתר יש דובר אנונימי
ג. ספורי ילדותי ונעורי דומים למתואר באתר
ד. ספורי חיי לא צריכים לעניין איש
בתקווה שיצאת נשכר מר פלוני
ליהודה איש קריות
אף אחד לא ביקש את סיפור חייך.
אני לדודי ודודי לי
אבל אם זו קללת הברכה שלך
אני מוותר על ידידותך החצופה
מה קורה כאן-ילדים רבים על שטויות
היום מדליקים את הנר השבעי של חנכה
כדאי לשיר עוד שיר לכבוד החג
הבה נרימה נס ואבוקה
ביונים נלחמנו ולנו הנצחון
פרח אל פרח
זר פרחים נשזור
לראש הםנצח
מכבי גבור
מה קורה כאן-ילדים רבים על שטויות
היום מדליקים את הנר השבעי של חנכה
כדאי לשיר עוד שיר לכבוד החג
הבה נרימה נס ואבוקה
ביונים נלחמנו ולנו הנצחון
פרח אל פרח
זר פרחים נשזור
לראש הםנצח
מכבי גבור
על ידי חדשות נדלן חיפה » ב' דצמבר,1
ועדת המשנה של הוועדה המקומית בחיפה אישרה את תוכנית המלונית בבית חסן ברציף פנחס מרגולין 23, חוף בת גלים.
המלונית תכלול 35 סוויטות בשטח 2,000 מ"ר. היזם, חברת הדר מרכז לסוכנות ביטוח, תשלב את הבניין לשימור, בית אבן בן שתי קומות ותקים מעליו 5 קומות נוספות. תנאי נוסף לו התחייב היזם קובע שהסוויטות לא יוכלו לשמש כדירות עצמאיות נפרדות ולא ישמשו למגורי קבע.
המבנה של בית חסן נבנה כבית אבן בן קומה אחת הוקם בשנת 1923. בשנת 1934 נוסף לו אגף וקומה שניה בתכנון האדריכלים ראט וקומט.
הבניין שימש למגורים והיה מוזנח עשרות שנים. הוא חלק מרשימת הבניינים לשימור לאורך הטיילת ויועד בעבר לעסקים ומגורים.
לאן נעלם יהודה האנונימי
לכל הבת -גלימים שלום.
אחרי שעברנו את חג החנוכה והצפנו בכתבות לכבוד החג,ואחרי שכתבנונ לעיני ספורט חזר סוף סוף לכתוב ממקום צמושבו אי שם במאימי לאחר העדרות ארוכה עם דיוחו על כוכב הגולף ומעללו ואחרי הכתבה של זהבה חס על תוכניות הבניה המתוכנות לשכונתנו ואשר אולי יביאו סוף סוף מזור וצבע לשכונה וקצת אקשן ואולי קצת תיירים. ואולי נזכה לראות סוף סוף גם את בנין הקזינו משנה צורה שלי יש יחס מיוחד בגלל עברו כי שם למעשה נולדתי.
ןלך מנחם תמשיך לכתוב לאתר ולספר לנו את סיפוריך המעניים שאותם אני קורא בשקיקה ומבלי לפגוע בשאר הכותבים המשיכו בדרכם ותעלו זכרונות נשכחים מהווי השכונה כי זה האתר הכי נקרא כאן
ועד כאן להפעם שלכם דיויד מ.
שלום לכולם,
יהודה המכבי היה בת גלימי! שונאינו טוענים שהיה מקריית אליעזר, אבל זה לא נכון… תודה.
אלכסנדר מת (330 לפנה"ס),
האימפריה התחלקה לשלושה (דיאדוכים): מקדוניה שביוון, הסלווקים שבסוריה ובית תלמי במצרים.
בית תלמי שלט בארץ ישראל עד שלהי המאה ה-3 לפנה"ס. לאחר מכן שלטו בארץ הסלווקים.
אנטיוכוס הרביעי, המכונה אפיפאנס היה הבחור שחקק את גזירות השמד (167 לפנה"ס, אגב, הוא גם אסר על יהודים לשחות בבריכה של אבי, שלא לדבר על לשחק כדור-מים).
החברה בירושלים, גם בגליל (אך במיוחד בשכונה שלנו), לא אהבו את התרבות ההלניסטית, שעמדה בניגוד לאורתודוקסיה היהודית במובן הדתי-רוחני (במיוחד, נושא עבודת הקורבנות ובית המקדש) וגם במובן החילוני (בנייה עניפה, מסחר, תיאטרון, גימנזיון, גם ספורט אולימפי. למשל, אתלטים היו מתחרים ערומים – גם לי זה קרה בכדור-מים. חלקם אפילו התבייש בבולבול החתוך והחל אפילו למשוך אותו, לא כדי שיגדל, אלא שהערלה תתארך ותכסה את קודש הקדשים. החברה האלה כונו מושכי הערלה – היה לנו אחד כזה בבת גלים – יהודה חסאן, החשמונאי האחרון).
המרד הזה, שבמהלכו נהרגו זה לאחר זה חמשת בני חשמונאי אלעזר (זה שהפיל עשה אותו קוואץ'), יהודה, יונתן, יוחנן ושמעון הסתיים (142 לפנה"ס) בשחרור ועצמאות הארץ. שמעון החשמונאי היה נשיא וכוהן גדול.
הילדים-צאצאים שרבו על השלטון,יהודה אריסטובלוס II ויוחנן הורקנוס II, היו ילדי אלכסנדר ינאי ושלומציון רעייתו, שהיתה המלכה לאחר מותו.
יהודה היה הפייטר, יוחנן רצה להיות כוהן גדול. מה עשה יהודה? הוריד לאחיו את האוזניים ופסל אותו לכהונה. אנחנו נמצאים בתקופה שבה אדומים מגויירים בכפייה (במיוחד ינאי היה מי שכפה עליהם להתגייר) בראשם בחור מקריית אליעזר בשם אנטיפטר (אבי הורדוס הגדול), מתחילים להיכנס לעניינים בירושלים ומגלים תמיכה ביוחנן.
האחים האלה רבים על השלטון. בידיעה שהרומאים (שכבר דפקו את היוונים) היו בברית עם יהודה המכבי, הם מזמינים את פומפיוס להיות בורר (63 לפנה"ס). פומפיוס חושב: "אם אני כבר כאן, אשאר" (אל דאגה, גם הוא יאבד את ראשו בקרוב). כך איבדה מדינת ישראל החשמונאית את עצמאותה והיתה לגרורה של הפטרון הרומאי. את עצמאותה איבדה סופית (6 לספ'), כאשר ארכילאוס בן-הורדוס מוגלה לגלייה על ידי אוגוסטוס אוקטביין, הגדול מכולם, שדפק את אנטוניוס באקטיום.
ועוד עובדה: את ניצחונו הסופי של אוגוסטוס חגגו בקזינו עם התזמורת של פלץ. תודה
לד"ר מיקי מרגלית שלומות.
אכן קראתי בעיון רב את אשר כתבתה לפני יום זהו שעור הסטוריה מאלף ולדעתי אליך להמשיך לכתוב מפעם לפעם סיפורי הסטוריה כדי להעשיר את הידע של כולנו וגם אתה יכול לכתוב קצת מסיפורי בת-גלים שלךועל מעלליך בצעירותך בשכונה היה שלום אחי ולהשתמע
ממני אחיך דיויד.
אני מתייחס לתגובתך:
"זה בגלל התרבות הקלוקלת של ארצות הברית. תהרוג 100 אתלטים ולא תקבל 100 גרם של שכל. הצבור מוכן לשלם מחירים מופקעים כדי לצפות ב ארועי ספורט. סוגדים לכל ארחי פרחי חסר מוסר רק בגלל שיש לו יכולת לקלוע סל, ובסוף זה מה שקורה,
תגובתך מגלה חוסר ידע משווע על הספורט האמריקאי והספורטאים האמריקאים, ואפילו נודף ממנה ריח של גזענות, מהסוג של משפטו של פיני גרשון על "השכל של השחורים".
אלה שקולעים לסל בעיקרם שחורים. היום החוקים שונו אך עד לאחרונה היו לרבים מהם תוארים אקדמאיים. וגם ללא תוארים, כמעט לכל שחקן בנבא ישנו
FOUNDATION
שהם מריצים, וברובם הם עזרה לילדי גיטו. דייב בינג, אול סטאר בנבא, הוא ראש עיריית דטרויט. קווין ג'ונסון הוא ראש עיריית סקרמנטו. דייב בינג ואוסקאר רוברטסון ניבחרו ל-"אנשי התעשייה של השנה בארה"ב", כל אחד פעמיים.
ארווין (מג'יק) ג'ונסון הוא אחד מאנשי העסקים הגדולים בלוס אנג'לס, ובעל 900 בתי קולנוע בארה"ב. ובנוסף בכספו הוא מממן בץי ספר לילדי מצוקה.
"ד"ר" ג'יי (הוא לא דוקטור, זה כינוי בלבד) בנה שני בתי חולים באפריקה והוא נשיא קוקה-קולה פילדלפיה.
עד עכשיו דברתי רק על שחקני כדורסל שחורים.
וישנם עשרות שחקני נבא אחרים שאינני יכול להזכיר כאן.
בסינט ישב שנים רבות ביל בראדלי, שחקן כדורסל מהניקס, וישנם עוד 3 סנטורים שהיו ספורטאים מקצוענים.
וונטורה, מתאבק מקצועני, היה מושל ויסקונסין, והוא יהיה מועמד רפובליקאי רציני במרוץ הבא לנשיאות.
סטיב נאש, שחקן הפיניקס סאנס מריץ בתי ספר באפריקה והארלם.
אני כל פעם ניזכר באחרים אך איני יכול למלא כאן עשרות עמודים.
ולידיעתך "הספורט האמריקאי" הוא אולי רק ב-5% מקצועני. הספורט במכללות גדול עשרות מונים.
ובקשר ל-"תרבות האמריקאית", במה התרבות הישראלית שונה (או טובה) ממנה.
אנא תימנע מלכתוב על דברים שאין לך מושג בהם.
אך המסר נשאר
למנחם ,יש משהו בדבריך,דומה לעיתים כי מאז ימי התורכים תרבות הטרבוש הולכת ומעצימה בארצינו
אבל כאמור עוד לא אבדה תרבותינו ואולי יש תקווה
למנחם ולי יש קצת חילוקי דעות בנושא זה או אחר.
אבל בתגובתך לדני בן-צבי אני מסכים איתך בכל מה שכתבת.
אומנם אני חי בארצות הברית תקופה ארוכה אך תמיד אשאר ישראלי זה דבר שלא מאבדים.
ולנו הישראלים יש מה ללמוד מהארחי פרחי קולעי הסלים.
ולכל הבת-גלימים שנה טובה שנת בריאות ושלום.
בננה דקרי זה משקה אלכהולית לכן אכילת בננות הופכת את האוכל לשכור. non-sequiter.
לא עשיתי השוואה בין התרבות האמריקאית לישראלית, אז תרגעו בבקשה. כמה ילדים אמריקאים שמעו על ביל ברדלי כששיחק וכמה שמעו על מייקל ויק? מדובר על מוסר. כשספורטאים נופלים בגלל בעיות מוסריות אפילו אתם תסכימו שהרבה שכל אין להם. זה לא גזענות.
בניית איצטדיון הכדורגל העירוני על שם סמי עופר, שעתיד להחליף את איצטדיון קרית אליעזר הוותיק, שבמקומו ייבנו פרויקטים למגורים
תקציב הפרויקט יהיה 415 מיליון שקל, כשהמכרז שיתפרסם מחר הוא למציאת הקבלן הראשי. המימון יהיה ממקורות שונים. עיריית חיפה חתמה על הסכם עם המועצה להסדר ההימורים על מענק בסך 135 מיליון שקל, וכן על הסכם לתרומה של איש העסקים סמי עופר שהאצטדיון ייקרא על שמו, על סך כ-20 מיליון דולר. 30 מיליון שקל נוספים יגיעו מהפיכת שטח האצטדיון הקיים בקרית אליעזר לבנייני מגורים. כ-80 מיליון שקל נוספים יגיעו ממכירת שטחי מסחר באצטדיון וכ-90 מיליון שקל מחסויות נוספות ומהעירייה. על פי הערכות, ההצעות שיגישו המתמודדים במכרז כעת ינועו בין 140-180 מיליון שקל, כששאר העבודות יתבצעו על ידי קבלני משנה נוספים
המכרז יתפרסם בישראל ובחו"ל, כשהוא פונה לחברות ישראליות ולחברות זרות בעלות ניסיון בהקמת אצטדיונים בעולם. החברות יוכלו לגשת למכרז בשותפות עם חברת בנייה ישראלית. האצטדיון, שיוקם במבואות הדרומיים של חיפה על ידי חברת האצטדיון – חברה בת של החברה הכלכלית לחיפה, יכלול 30 אלף מושבים מקורים, ותאי צפייה. לצדו יוקמו שני מגרשי אימונים, כ-1,500 מקומות חנייה וכ-17 אלף מ"ר של שטחי בילוי, בידור ומסחר
The Telemaker
לכל הבתגלימים באשר הם.
שהשנה החדשה הבאה עלינו לטובה תהיה שנה של פגישות ואירועים משמחים.
אוקיי קורל
בלעדיו מערבון לא היה מערבון …וולטר
מי זוכר את קולנוע גלאור בהדר
גם אוריון היה לא רע ואפילו עין דור בכלל כל קולנוע וסרט בימים ההם עשה חתיכת סריטה
לכל חברי שלומות.
בעוד מספר ימים תחלוף שנת 2009 ונכנס לשנה אזרחית חדשה שנת 2010, אך האם מישהו עצר לרגע לחשוב מה עברנו בשנה החולפת עברנו את עופרת יצוקה גלעד שליט עדין בידי החמס עברנו את דו"ח גלדסטון ואין שלום באופק ביננו ושכנינו אמנם פסקו הקסמים על עוטף עזה האמריקאים שקועים בבוץ בעיקר ואפגניסטן ןעלינו מאים אחמד דיניגד הפרסי עם התהליך שלו ליצור פצצה גרעינית היתה נפילה בבורסות העולם אך יתכן ונשרוד גם את זה אבל אצלנו יש ממשלה אך לאף אחד אין את הביצים לקום ולעשות דברים לקראתו רק מלל ואל כך אני מצער אבל עם פרוס שנת 2010 את כנפיה עלינו בואו נאחל לנו שהשנה הבאה עלינו לטובה תהיה שנה יותר טובה מקודמתה ואולי נצליח להחזיר את גלעד שליט הביתה ונתקדם ולו מעט לעבר השלום אשר כולם מיחלים לו וששם במרומי מאה ועשרים המושבים יפסיקו לריב אחד עם השני ויעשו משהו לרבכת העם היושב בציון וכאן אסים להפעם
בברכת שנה טובה עלינו ועל כל ישראל
שלכם דיויד (מרגוליס)מרגלית בברכת שנה טובה.
גלאור ואוריון. הם לא היו מין מיקשה אחת?
שאלת מי זוכר את גלאור. בגלל הקולנוע הזה קיים אצלי חור גדול בהשכלה כי חצי מארבע שנותי בבסמ"ת ביליתי שם במסכים הקטנים והמושבים האיומים, אך לנו זה היה שיא הפאר.
אני אהבתי את אוקיי קורל, אך "בצהרי היום" עדיין נשאר אצלי כמערבון הטוב ביותר. גם 'שיין' נשאר חרוט עמוק-עמוק:
"SHANE! COME BACK!!! COME BACK, SHANE!"
אני מתכוון ל'היי-נון' עם גארי קופר משנת 1952 עם השיר
Do Not Forsake Me, Oh My Darlin'
ולא 'היי נון' עם ג'ון וויין שנים אח"כ!
אני מתגעגע לסרט אייבנהו מ-1950 בכיכובו של רוברט טיילור וליז טיילור,בקולנוע ארמון של אז שהיה שיא הפאר במזה'ת, המעבר מסרטים עם תרגום בצד בקולנוע גן-ים הקייצי לארמון היה הלם תרבות
קולנוע עין-דור בחיפה נפתח ב-1931
וקולנוע ארמון המפואר ב-1935 עם 1800 מושבים וגג נפתח, לימים נכנס לז'רגון המושג קומנדו ארמון בגלל אותם יושבי הברזלים בחזית הבניין
שלא היו בדיוק מושא להערצה של האמהות הפולניות מאותם זמנים
אמפי,אורה, מירון, הדר,מקסים,רון,אורלי,עצמון,פאר,תמר,שביט,דומינומאי והיה אחד ליד תחנת אגד הישנה שאינני זוכרת את שמו,עבדה שם המשפחה מבת-גלים
ליד תחנת אגד הישנה קראו לקולנוע גנים
ליד תחנת אגד הישנה קראו לקולנוע גנים
חברים שכחתם כמה.
מאיון ליד מאי,חן ליד מגרש מכבי.
נזכרתי, בקרית אליעזר היה קולנוע חיפה.
בת גלימים.
את כל בתי הקולנע ציינתם ומה עם קולנע גן-ים ואח"כ תכלת אצלנו בבת-גלים?
ליד קולנע גנים היה בצמוד קולנע כרמל.
יאיר ,קולנוע גן -ים ותכלת נלקחו בחשבון,איך אפשר לשכוח.
האם מישהו מכם הבת גלימים מכיר את המלחין קובי אושרת אשר במקורו היה נקרא יעקב ונטורה.והיה בת גלימי.
לכל הבת גלימים שנה טובה ושנה יותר מוצלחת מבעבר.
קובי אושרת היה מקרית אליעזר אבל גם זה מכובד
בנוגע לשנה החדשה אני מעט יותר צנוע ןמאחל שתהיה זו שנה לא פחות טובה מקודמותיה
למנחם לס תודה על המחמאות בזמן חג החנוכה.
דרך אגב, למי שלא יודע – כבר הזכרתי זאת מזמן – מנחם לס היה זה שהדליק אותנו בני ה13, 14 בכתבותיו הציוריות מאמריקה על הנ.ב.א. בשנים 1960/61. תאוריו היו כמו טלויזיה (שלא היתה עדיין בארץ) בעיתון– "חדשות הספורט".
תיקון קטן למנחם, ג'סי וונטורה המתאבק היה מושל מינסוטה ולא וויסקונסין.
להתראות
עמי
אני מנסה להסביר לצעירים היום שאין יותר כוכבי כדורסל כמו צ'מברליין, ביל ראסל, ואח"כ צ'ארלס בארקלי, מג'יק, ולארי בירד. הצעירים טוענים שאני סתם מקשקש מתוך נוסטלגיה ושקובי בריאנט, לברון, או דוויין ווייד הם לא פחות טובים.
מה שהם לא מבינים שהיום אין יותר כריזמה לכוכבים. הנה דברנו על מערבונים ושחקני
קולנוע. בנוסף לצהרי היום, שיין, ואוקיי קורל, נזכרתי ב-UNFORGIVEN
עם קלינט איסטווד, ב-בוטש קסידי אנד דה סנדנס קיד עם רוברט רדפורט ופאול ניומן, ב-
WILD BUNCH
עם ויליאם הולדן, ב-
SEARCHERS
עם ג'ון וויין, ב-דה גוד, דה בד, אנד דה אגלי', ב-"שבעת המופלאים".
אז איפה הם כוכבי הקולנוע היום לעומת גארי קופר, ג'ון וויין, פאול ניומן, רוברט רדפורד, קלינט איסטווד,
פורד, ויליאם הולדן וכעוד?ד?
הכוכבים נעלמו מהוליווד בדיוק כמו מהפארקט בכדורסל. לך תסביר לצעירים…
ה
כוכבים ישנם תמיד מה שחולף זה הנעורים ולכן מנסים כל החיים לשחזר את מה שעבר
מנחם להסביר לצעירים היום קשה מאד,הם תמיד חושבים שהם יודעים הכל יותר טוב.על הסרטים שאתה מזכיר הם נראים להם שמלצים.הם פשוט חיים בתקופה אחרת.אני בגיל של זהבה.ומנסה מאוד לכנס לראש של הצעירים, עם ילדי אני עוד מצליחה,אבל עם הנכדים זה סיפור אחר.זה דרך החיים.
אגב ידוע לך למה זהבה לא יכולה להכנס לאתר הזה?
.
נקלעתי במקרה לאתר זה ומיד צללתי לזכרונות.
גרתי בהדר הכרמל אך המקום החביב עלי היה בת גלים, שם למדתי לשחות בבריכה וגם הייתי שוחה במזח הקטן על יד הבריכה, שם היה דייג ערבי שהיה לוקח ילדים לסיבוב קטן בים תמורת גרוש או שניים (זה היה בשנות הארבעים המוקדמות) ואני עדיין זוכר את הרומנטיקה של הקזינו אשר שימש אז כמרכז חברתי בעיקר לקציני הצבא הבריטי. המקום התחיל לדעוך בשנות השישים ובעת ביקורי האחרון בישראל, בשנת 1996 הצטערתי לראות איך המקום התדרדר אם כי מספרים לי שיש נסיונות לשקם את המקום. מכל מקום, תודה על הזכרונות.
אורי
לא יכולתי להכנס לאתר של יורם מלצר כמה שבועות.האתר לא הופיע-
בכל פעם שניסיתי- הופיעה הודעה באנגלית: -אופס! הקשר נותק
הבן שלי דוד,שיש לו
PHD-
בטכנולוגיה ועובד בחברת מוטורולה -התקשר באי-מייל ,עם טכנאים בהודו – הם פתרו את הבעיה- והיום-
סוף סוף יכולתי לקרוא את כל מה שכתבו באתר,
בינתיים,נכנסתי לפייס-בוק ופגשתי שם הרבה בת-גלימים
שלום זהבה!
מי הם החברה מבת-גלים שמצאתם אותם בפייסבוק?
גם אני בפייסבוק באיזו צורה מצאם אותם.
תודה לילי
ליל לשם שלומות.
כדי למצוא חברים בפיסבוק עליך להקיש את דואר האימל של האדם המבוקש ואז להציע חברות, פתחי את דף הבית שלךובצד שמאל יפתחו לך חלונות בינהם חיפוש חברים ועוד כהנה וכהנה חלונות פעלי לפי ההוראות ותרי כי צלחת מקווה שעזרתי.
שלך דיויד (מרגוליס)מרגלית.
I saw your Picture in Face Book.
It means that you are signed in already.
On the right side on top-you see a small white box:search,
In this box,write the name of the person you are looking for.
My name is now ZEHAVA BLACKMAN –you click next to, it,and you will find me.
the same you can do with other Bat-Galim persons,that you know or you want to know..
try DAVID MARGALIT or UZI Abraham.–Eitan Marom.
Let us know if you found anybody that you know,and want to converse with.
You know much more about Face -Book,
I just stated to read and write mail 3 month ago..then wrote my password and my- e-mail name.
I go into it -in a very easy way,
when I get a message that somebody wrote to me,I click on the message and enter the book.
once in a while am asked to write my password….This is All .
אין הרבה ענין בפייס -בוק
מענין יותר לקרוא את מה שכותבים באתר של יורם מלצר
אין הרבה ענין בפייס -בוק
מענין יותר לקרוא את מה שכותבים באתר של יורם מלצר
בצער רב וביגון אנחנו מודיעים על פטירתה של אמנו אנה ברגר אשתו של דר. הוגו ברגר זל.
הלוויה ביום שלישי בצהרים בדרמשטדת בבית הקברות היהודי.
אנחנו בדרכנו לשם
שמעתי בצער דבר מותה של אימך אנה ברגר,אכן הסתיימה תקופה של למעלה ממאה שנה תרתי משמע.
בכל שיחותינו עולה ומוזכרת אמך האצילה ושאר בני המשפחה ז'ל,הכרתי והוקרתי אותם משדרות בת-גלים בימים הטובים של היותינו שכנים.
יחידי סגולה זוכים לחיים כה ארוכים והשמיים שם למעלה יודעים למה.
תהא נשמתה צרורה בצרור החיים.
אני מקדיש לך שיר שיש בו אולי נחמה פורתא והרבה ערגה.
בשם משפחתי המורחבת ובשמי קבל השתתפות באבלך
זה שנולד ליד הים
זה שנולד ליד הים
כבר יש בו משהו כחולי,
רוגש מאוד וגבה גלי,
קנאה לרוח.
ספק צולל,ספק שוחה
כבר יש בו משהו בוכה,
יסוד מלוח
גאות ושפל חליפות,
וסערות שמתעייפות
בנמל הבית, בנמל הבית
זה שנולד ליד הים
זה שנולד ליד הים
כבר יש בו משהו שחפי,
המאמץ האין סופי
לקרוא במים.
ולפעמים הוא הזיה
של דג קטן או קונכיה
בצהריים
גאות ושפל…
זה שנולד ליד הים
זה שנולד ליד הים
בחדרים שלו שבויים
כמה איים חשאיים
באין שמיים
תמיד תמיד יחזור,
אל קו החוף,רשתות האור
חלקת המים
גאות ושפל…
מילים רחל שפירא
לחן משה וילנסקי
שרה חווה אלברשטיין
ארי משתתפת בצערך על מות אמך,אני מאחלת לך ולמשפחתך שלא תדעו יותר צער.
ארי ידידי שלומות.
קבל צרור תנחומים מקרב לב על לכתה של אמך ושלא תדע צער כרגע אין הרבה מה להגיד במצב כזה אכן נגמר עידן
שלך דידויד(מרגוליס)מרגלית
ארי ידידי
קבל את תנחומי על מות אמך,שלא תדע עוד צער.
איתן מרום
ארי ידידי
קבל את תנחומי על מות אמך,שלא תדע עוד צער.
איתן מרום
לארי ברגר!
קבל את תנחומינו במות אמך היקרה
מי יתן ולא תדעו עוד צער.
לארי ברגר!
קבל את תנחומינו במות אמך היקרה
מי יתן ולא תדעו עוד צער.
לארי ברגר!
קבל את תנחומינו במות אמך היקרה
מי יתן ולא תדעו עוד צער.
לארי ברגר!
קבל את תנחומינו במות אמך היקרה
מי יתן ולא תדעו עוד צער.
לארי ברגר!
קבל את תנחומינו במות אמך היקרה
מי יתן ולא תדעו עוד צער.
לארי ברגר!
קבל את תנחומינו במות אמך היקרה
מי יתן ולא תדעו עוד צער.
לארי ברגר!
קבל את תנחומינו במות אמך היקרה
מי יתן ולא תדעו עוד צער.
לארי ברגר!
קבל את תנחומינו במות אמך היקרה
מי יתן ולא תדעו עוד צער.
לארי ברגר!
קבל את תנחומינו במות אמך היקרה
מי יתן ולא תדעו עוד צער.
לארי ברגר!
קבל את תנחומינו במות אמך היקרה
מי יתן ולא תדעו עוד צער.
לארי ברגר!
קבל את תנחומינו במות אמך היקרה
מי יתן ולא תדעו עוד צער.
לארי ברגר!
קבל את תנחומינו במות אמך היקרה
מי יתן ולא תדעו עוד צער.
ארי יקר,
קבל תנחומינו במות אמך.
שלא תדע יותר צער.
Thanks to all our friends…. I am sitting in Germany at my cousins home, 5 hours before the "Levaya" and feel easier for all the responses here, by email and telephones I recieved.
My cousin has been investigating the history of the Bergers and my moms family the rosenbergers…
my dad was a known soccer player in Hesen,and excelled in some other sports.
some of you will remember that he brought from Germany a mahogany ping pong table and we used to play every saturday, either in our cellar in the winter, or behind the sorasky house under the big fig tree in the summer.
on my mom's side we had the Eulers who the great grand father had the first pilot license (number 1) for flying planes… much more is being discovered presently, that makes me very proud.
I intend to visit Yoram LOEWENBERG WHILE i AM HERE IN GERMANY:
AGAIN THANKS TO ALL OF YOU:::
The BERGERS
Thanks to all our friends…. I am sitting in Germany at my cousins home, 5 hours before the "Levaya" and feel easier for all the responses here, by email and telephones I recieved.
My cousin has been investigating the history of the Bergers and my moms family the rosenbergers…
my dad was a known soccer player in Hesen,and excelled in some other sports.
some of you will remember that he brought from Germany a mahogany ping pong table and we used to play every saturday, either in our cellar in the winter, or behind the sorasky house under the big fig tree in the summer.
on my mom's side we had the Eulers who the great grand father had the first pilot license (number 1) for flying planes… much more is being discovered presently, that makes me very proud.
I intend to visit Yoram LOEWENBERG WHILE i AM HERE IN GERMANY:
AGAIN THANKS TO ALL OF YOU:::
The BERGERS
Thanks to all our friends…. I am sitting in Germany at my cousins home, 5 hours before the "Levaya" and feel easier for all the responses here, by email and telephones I recieved.
My cousin has been investigating the history of the Bergers and my moms family the rosenbergers…
my dad was a known soccer player in Hesen,and excelled in some other sports.
some of you will remember that he brought from Germany a mahogany ping pong table and we used to play every saturday, either in our cellar in the winter, or behind the sorasky house under the big fig tree in the summer.
on my mom's side we had the Eulers who the great grand father had the first pilot license (number 1) for flying planes… much more is being discovered presently, that makes me very proud.
I intend to visit Yoram LOEWENBERG WHILE i AM HERE IN GERMANY:
AGAIN THANKS TO ALL OF YOU:::
The BERGERS
ארי, קבלו את תנחומי במות אמך ז"ל
רבותי לאן נעלמו כולם???
האתר צמא לחיים חדשים אנא כתבו קצת חבל מאוד לתת לאתר זה שהוא כולו שלנו הבת גלימים להרדם.
אני משוכנע שהרבה חברה היו רוצים לראות תנופה חדשה של תגובות.
אז יאללה מנחם,מוקה,מרקו,איילה,נעמי,רובי,גדעון,איתן,לילי,עוזי ובחיי סלחו לי אבל אני אוהב את כולם.
מקוה לשמוע ממכם.
מולכו אני מרים את הכפפה in order to jump start poeples' memories
איפה בעולם חיל הים עושה מטווח ויורה פגזים חיים מתותח חופים מעל ראשי השוחים להנאתם בים ואלו לא מתרגשים ובוחנים את הפגיעות במטרה השטה לה באופק הקרוב ?
התשובה : רק בבת -גלים של שנות החמישים והשישים.
היכן נעלם ארנון קרן(קרומהולץ)
מחומת הבטון הגדולה שהפרידה בין המחנה לחוף הים
נורו פגזים יותר גדולים .
תודה לאל שהחומה לא יכולה לדבר ולספר אחרת היו הרבה חברה "בצרות".
הייתי משלם הון לחזור לאותם ימים נפלאים איך הדור החדש היה מגיב ? חבל על הזמן!
לילי יקרתי שלום.
זהאתה קראתי את אשר כתבת בהתיחס לארנון קרן
יקרתי ארנון חי ונושם אי שם בהרצליה ולי ישאת מספר הטלפון שלו וכאן אשמח לשתף אותך בכך
ולהלן המספר 098337312 מ קווה שעזרתי
שלך דיויד(מרגוליס)מרגלית.lj
לכל הבת-גלימים שלום.
זה אתה חזרתי מהעבודה וקראתי את אשר כתב משה מולכו ממקום מ ושבו בהקשר לתותחים בבה"ד ח"י
אפילו לי היה הכבוד בשעתו לירות בכמה כלים בעת שהיתי חניך בקורס גדנ"ע ים אי שם בשנות החמישים המאוחרות ירתי אז במקלע בזה,תותח אורליקון ותןץח ארבעים מ"מ בופורס, וכאשר היו יורים מתותח ה-102 מ"מ זכורני כיצד החלונות בביתי מול הבריכה היו רועדים ואנו כילדים הינו רצים לחוףלראות אתץ הפגיעות במטרה הצפה מול החוף, ועם כבר מדברים על חיל הים מי זוכר כיצד כילדים הינו מחפשים בחוף חתיחות קטנות של אבק שריפה אשר נשטפו אל החוף,ועוד כל הדברים שהים פלט,באשר לדבריו של משה לגבי הכותבים אז חברלך
תתעורו ותחילו לכתוב סיפורים וזכרונות ילדות מהווי השכונה למען נכדינו ודור ההמשך אז קדימה
לעבודה.
שלכם כתמיד
דיויד (מרוליס)מרגלית.
נכון שהיתה חומה אבל מי ש"הפיל" אותה במובן הטוב של המילה היתה נעמי ברוט אדווה ז'ל שעשתה בית-ספר לכל מי שבא לים עם ג'קט או חליפה.
על כן תקרא אותה חומה מיתולוגית מעכשיו ואילך חומת נעמי אדווה, כי בזכות "נפילת החומות" האלה קם דור חופשי מאושר ומשוחרר.
אהבנו את נעמי ונזכור אותה תמיד כמהפכנית אמיתית
שחנו בסמוך לגדר המפרידה בין המחנה הצבאי לבין ביה"ס בת גלים היוו עבורנו אתגר להרפתקאה כי חשבנו שנמצא בהן מציאות מהמלחמה ומבלי חשוב פעמיים
עברנו חיש קל את הגדר מבלי שאף אחד מהחיילים יבחין בנו
נו טוב היו אז ימים של תמימות ונאיביות
ולהפתעתנו ושמחתנו אכן מצאנו בהן שלל שהסעיר את רוחנו מאוד – קופסאות עשויות קרטון ובתוכם מסודרים שורות שורות של כדורים "חיים" של רובה מבהיקות ביופין
לעשות בכדורים או באבק השריפה שלהם שימוש מסוכן כדי להכניסו לתוך מפתחות עם מסמר (כמו שרובכם מכירים) כדי לפוצץ אותנו לחתיכות .
אבל כבת גלימים מקצועיים הכנסנו את אבק השריפה בין שני ברגים ואום עבים במיוחד עם קצת גופרית מגפרורים כדי שישמשו זרז להפעיל את הפצצה …
ואכן זו הייתה פצצה יותר נכון פגז שעף לכל הרוחות תוך שהוא מיילל לנו ליד האוזניים. ומזל שלא הוריד למישהו ראש
שאותה בחרנו להקים בתוך מחנה חיל הים שנמצא מול שיכון וותיקים ושיכון בעלי מלאה, היכן שבחר לו דויד את ביתו לגור בו
שם באחד הצריפים שההיה סמוך למגרש הכדורגל שבצידו צפינו בחייל צעיר ובריא גוך שזרק כדורי ברזל למרחק , אז לא ידענו שאורי זוהר היה אלוף הארץ ונשאר כזה עד הים אפילו אחרי לכתו מאיתנו
שם זכינו לחוות נהיגה במשאיות צבאיות שהובאו למגרש כדי שישתתפו בסרט "אקסודוס" שחלקו הוסרט בארץ
מפתח לא היה במשאית עליה עליתי אבל לא יודע איך, התכופפתי מתחת להגה שם היו
חוטי חשמל לרוב – וחיברתי שניים מהם והמשאית התעוררה לחיים.
הכנסתי את בשתי ידי את ידית ההילוכים הגדולה ושחררתי את הקלאץ' והמשאית קיפצה לנסיעה.
לעצור לא ידעתי, טוב מקצועי או לא – ילד בגיל 6 או 7, ומרוב בהלה שלא אעלה על בנין של חיל הים נעמדתי על הברקס בשני רגליים,.
המשאית הענקית השתעלה נחנקה ונעצרה
אני לא עצרתי להסתכל לאחור מי הוא החייל שבא לעצרני או לחילופין לירות בי, חיש קל ברחתי מהמחנה משאיר את חברי מאחור שיסדרו את הענינים – עם מי שיהיה צורך
היום טו-בשבט
מי זוכר שירים של החג
השקדיה פורחת ושמש פז זורחת
צפרים מראש כל גג
מבשרות את בוא החג
טו-בשבט הגיע חג לאילנות
טו-בשבט הגיע חג לאילנות
השקידיה פורחת
להיטלר יש קדחת
הוא נפל מראש העץ
הוא נפל והתפוצץ
טו-בשבט הגיע חג לאילנות
טו-בשבט הגיע ח…….
לכל חברי באשר הנכם שלום.
אני יושב כאן בארץ וממש מתפוצץ מאז שירו המפורמם
על ט"ו בשבט של משה מולכו,אין כניסות לאתר ואין כתבות מה קרה אתכם הכותבים כגון מנחם לס, רובי ינג,זהבה בלקמן,ד"ר מיקי מרגלית ועוד רבים אחרים
מה קרה העם החורף הקפי את ידיכם או את המחשבה והרצון לכתוב או שסתם יותר טוב לשבת ליד התנור או האח הבוערת מאשר לשבת ליד המקלדת ולהעלות איזו שהיא ענקדודה או סיפור או סתם זכרון לימים עברו ובכן כאן יושב רס"ר המשמעת המצווה על כולם להכנס למשמעת כתיבה והאירו את עיני הקוראים באיזו סיפור קצר או בדיחה טובה למען שהאתר יחזור להיות מענין, אני יודע כי כולם אך כולם ירצו לקרוא משהו מענין,אז קדימה לעבודה והחלו לכתוב אנני רוצה תגובה רוצה סיפורים
שלכם להפעם
דיויד(מרגוליס)מרגלית.
כן המפקד!!
לרס"ר דוד מרגלית הפקודה ברורה וישר לענין.
כנראה שבתקופת הטירונות בבה"ד היה לך מפקד טוב.
כולם כנראה עסוקים (באמריקה)מנחם עסוק בשמש המשגעת של פלורידה. רובי עסוק מאוד בניקיו השלג
בביתו בלונג איילנד וכמו כן שוקה פלגי.
אני מאמין שמפגש נוסף היה עוזר לכולם להתעורר.
עכשיו כולם כבר יודעים איך השאר נראים ההלם הראשון עבר כולנו הזדקנו השמינו קרחו אך כולנו נשארנו אותם נשמות טובות
אז יאללה הועדה המארגנת יפה עשיתם במפגש הראשון ואין ספק שיהיה יותר יפה בשני.
נראה הגיוני?? מקוה שכן.
לכל חובבי המוזיקה אני ממליץ מאוד לראות את הופעתו של אלטון גאן .
לדעתי אחד הזמרים הגדולים ,לכל החברה שראו את פול אנקה במיטבו מצפה הפתעה מאוד נעימה.
בילוי נעים.
לכל חובבי המוזיקה אני ממליץ מאוד לראות את הופעתו של אלטון גאן .
לדעתי אחד הזמרים הגדולים ,לכל החברה שראו את פול אנקה במיטבו מצפה הפתעה מאוד נעימה.
בילוי נעים.
בת-גלימים שלום.
הפעם אני פותח במחאה חריפה במיוחד מה קרה לכם, העם החורף הקפיא את ראשכם וכן את ידיכם אז צאו מזה ומהראו שהעצלותנפלה באזורינו ילה חברה לעבודה אני רוצה לראות איזה סיפור או בדיחה טובה
באתר ומהר חישבו על כך ואני רוצה תוצאות.
שלכם הצוללן הזועם.
בסוך שנות ה- 50 או תחילת שנות ה- 60 אני מבחין במשאית צבאית נעצרת בחריקה בלמים אדירה בכיכר מול הבלוק הראשון של השיכונים, ליד הכניסה לביה"ס "בת-גלים", ממנה יוצא דויד, נדמה לי שהיה עם כובע לבן כזה של חיל הים על ראשו בסגנון בת גלימי דיוידי
ופונה בקריאות לשני חברה במרפסת המטבח בקומה האחרונה בבנין, נדמה לי שאני מזהה אחד מהם כרובי יאנג. לא זוכר על מה ולמה הם דיברו שם בצעקות אך הדבר היה חלק מהחיים ומההווי המקומי המיוחד בבת גלים שבניה ששרתו במחנות צה"ל בשכונה- שנחרט היטב בזכרוני, עובדה
בנערותינו דיברו החברה הבוגרים שהיו כבר בבתי ספר תיכוניים על מקצוע מכניס, נהדר מקסים – חרטות. אחרי השחרור מצה"ל בשנת 71 אני מתחיל קורס חרטות של התעשייה הצבאית, קורס רציני של 10 חודשים עם לימודים עיוניים בביה"ס המקצועי במחנה דויד, ומעשי על המחרטות החדשות של ממש – בתע"ש
שם אני פונה לדויד מרגוליס, ולשאלתי – מה אתה עושה בקורס ? הוא משיב לי, אני סתם נמצא פה – כדי להשלים זמנים, לפנסייה. חיוך, סוף
הי בן שנידר.
לא האמנתי שמיהו יזה אותי בשמי החדש אך כל הכבוד לך
על הגילוי
שלך הצוללן הזועם.
לכל הבת-גלימים שלום.
לפני יומים נודע לי על מותו של יעקב בגדדי
בשנות השבעים לחיו,
1כאן ועכשיו אני רוצה להביע את עומק צערי על מותו
ולהביע את תנחומי הכנים והעמוקים למשפחתו שלא תדעו צער,יעקב היה איש רב פעלים ובעיקר דיג גדול
אשר דאג לנקות את הים מהדגים ואור לכך עד היום יש מלחמה סמויה בים בין הבורים לסרגוסים
שלכם דיויד(מרגוליס)מרגלית.
לדוויד, מולכו, והאחרים המבקשים להמשיך לכתוב!
אני עשיתי בדיוק מה שאתם עושים עכשיו לפני איזה 1000 "תגובות" כאן.
זאת לא כל כך השמש של פלורידה, כמו הקושי למצוא דברים נוספים לכתוב. אולי אם אזכיר כמה מהנושאים שכבר כתבתי עליהם, יעלו במוחכם נושאים נוספים, אך אני מרגיש כאילו מיציתי את עצמי, ואולי הגיע הזמן של הצעירים מאיתנו (אפילו ממולכו ומהאחים מרגוליס) לכתוב חוויות מהזמנים היותר מאוחרים.
על מה לא כתבתי? על ספורטאי בת גלים, הספורט בבת גלים עוד מימי ההוקי ליד הקזינו, האונייה חיים ארלוזרוב, המורה קווינט והמנהל קודש (שהיה חבר של אמי בז'אגר, ליטא), על אסתר מלכה, בברוטו, כושי סמבו, וחגי אגם לבן, על האנגלים השיכורים, ועוד איזה מאה סיפורים.
אני לא מנסה לומר "עשיתי את שלי", אבל ממש קשה לי לחשוב על עוד נושאים לכתיבה שעדיין לא כתבתי עליהם.
הדרך היחידה לדעתי לתת לאתר הזה אנרגיה חדשה זה להתחיל לחפש אנשים ב-
FACEBOOK
שעדיין לא כתבו כאן, ולהכניס אותם לאתר הזה.
אולי אפשדר להגיע מחדש גם אל אנשים כמו יצחק יקל (דקל), רובי רוטשילד (אופיר), ארנון קרומהולץ, ואחרים שפעם השתתפו ונעלמו.
אני ניכנס הנה פעם בשבוע-שבועיים לראות מה חדש, ואם ישנו משהו שמקפיץ זכרון עבר, אני מייד כותב. אבל לצערי זה כבר מזמן לא קרה.
שבת שלוםה
מטיבם של סיפורים שהם מתחדשים ומשתנים עם חלוף השנים מנקודת המבט של המספר בלבד.
האתר הנפלא הזה אינו ספר מובנה ומסודר הוא כן סוג של גראפיטי מקוון ברוח הזמן המאפשר קשר,געגוע וחיוך לשוחרי הנוסטלגיה בתנאי שזה נעשה ברוח טובה המספקת גלים לכל הגולשים מבת-גלים באשר הם והלוואי שתהיה אכן אבן שואבת לכל הגילים והגימלאים.
בת-גלימים שלום.
ושוב איתכם ידידי באשר הנכם בין עם בארץ או בחו"ל
כנראה שהצלחתי להוציא כמה כותבים באתר מתנומת החורף וזאת על פי הכתבות האחרונות של מנחם לס בני שנידר רוחלה מושיק מולכו ותקותי כי אחרים
יכנסו לאתר ויכתבו מהגיגי לבם ויספרו לנו חויות מן העבר או סתם סיפור או בדיחה טובה למען ילדינו ונכדינו ואך ורק לשמור את הווי השכונה אומנם שנים אחורה אך את הנוסטלגיה של השכונה הזו על חיי תושבי בימים ההם לא ניתן למחוק צריך רק להעלותם כאןובכך להעשיר את האתר הנהדר הזה למען כל קוראו, ומשכונאני כי יש עוד מספר בת-גלים אשר יכולים להעשיר את האתר בסיפוריהם, אז אל תמתינו לקץ הדורות הכנסו לאתר וכיתבו וכמה שיותר, ןבכונה אנני נוקב בשמות.
שלכם דיויד(מרגוליס)מרגלית
אחרי הועדה המקומית, שדחתה (כמה לא מפתיע) את התנגדות התושבים לחריגות הבניה שאושרו ע"י העירייה, נערכה ב 11/2009 ועדת ערר שקיבלה בגדול את טענות העוררים אבל ביקשה מהעירייה להגיש לה את המדיניות לגבי אזור טיילת בת-גלים. ב-7/1/2010 נערכה ועדת ערר שנייה בה הופיעו היוע"מ של העירייה רשף חן וכו מהנדס העיר ארירל ווטרמן, בנוסף לאדריכל שתכנן את הפרויקט, נציגי היזמים, העו"ד שמייצג אותם ונציגי העיריה. 1. העירייה לא הגישה את מסמך המדיניות כפי שועדת הערר ביקשה. 2. העירייה כבר אישרה שאין כלל שימור (מה שמבטל את למעשה את החריגות שאושרו רק בעקבות השימור כביכול). 3. מהנדס העיר אמר שלא ינתן היתר בנייה ללא גישה מוטורית. 4. התוכנית היא לאפשר גישה מוטורית דרך הטיילת!!! כאשר בעתיד, מתוכננת גישה אחורית בין מרגולין לרח' השרון. את המבנים הקטנים שבדרך מתכננים לפנות (כולל את הדיירים שגרים שם שנים רבות).
5. מעבר לחריגה בהוספת קומה מעל המותר, העורר הדגיש את נושא גובה הבניין (מעל 19 מ') בניגוד למרבית הבניינים שמסביב ולאורך הטיילת, שמגיעים ל 12 מ' לערך (4 קומות מותרות =12~ מ' ). נציגת העירייה טענה "אין 19 מ'", למרות שבשרטוט (בגרמושקה) שתלוי על הקיר נכתב בפרוש 19.04 מ' (מדהים איך העירייה מנסה להטעות את הועדה). (נאמרו שם עוד הרבה דברים טעונים…)
ב- 21/1/2010 ניתנה החלטת ועדת הערר השנייה: בגדול קיבלו את טענות העוררים. "הערר מתקבל באופן חלקי". "…דוחים באופן חלקי את ההקלה לגבי גובה הבניין , ומורים כי זה יעמוד על 17.5 מ' לכל היותר". "כן אנו מורים כי לא יהיו חניות בתחום המגרש…לדרוש כופר חנייה… או לקבל פטור מחנייה" (מה שמבטל את התכנון ההזוי לגישה מוטורית על הטיילת).
מזל שיש את ועדת הערר האוביקטיבית, שיכולה לעמוד מול העירייה ולעצור חריגות והקלות לא מוצדקות.
הפרוייקט ידחה בעוד 33 שנה ובא לציון גואל, אף יזם לא יכניס את רגליו וידיו לאזור של קן צרעות, רק להיזכר על מה חלמו הראשונים בשנת שלושים ושלוש ולפני כן כשלנגד עיניהם היה מודל של שכונת מופת
לכל משפחת בגדדי היקרה!
אסתר בגדדי שלומוביץ, יוסי בגדדי , קבלו את תנחומי ושלא תדעו עוד צער על מותו של יעקב חברי.
שלכם איתן מילצינסקי- מרום
רציף מרגולין 33
שמעתי שיתנו לקונים מקום חניה ברחבה שלפני הקזינו
בת-גלימיםיקרים שלום.
אני יודע כי מעט כותבים באתר הנוכי ולכן חדרתי
למעמקי זכרוני וזה מה שתלידי מזכוני בגילי המבוגר
ואתחיל בקורס גדנ"נ ים אי שם בשנת 1985והרי גילוי
למושיק מולכו שהיה אחד ממפקדי בקורס באחד הערבים
ברחתי דרץ פרצה בגדר לביתיה למספר שעות ופתאום משמעתי את האזעקה בבה"ד פרצתי בריצה מטורפת לעבר הבסיס כדי לחדור חזרה לבסיס אך הפתעה מושיק מולכו עומד כשני מטר מין הפירצה מה עושים זוכלים
בשקט ומגיעים למקלחת שם אני מוריד את בגדי ונכנס להתקליח אני יוצא מהמקלחת כשבגדי בידי וחזרתי לצריף המגורים בכניסה נתקלתי במפקדי משה מולכו וגרשוןגרשוני ז"ל כאשר הם ראו אותי שאלו היכן היתה עניתי במקלחת הדבר התקבל בסיפוק אך עבר לשאלה לא שמעתה את האזעקה עניתי לא הזרם של המים היה חזק ולכןלא שמעתי את האזעקה כבר אז היתי שובב מה לעשות בהמשך יש עוד מספר סיפורים שאני יעלה מהתקופה ההי
וזאת למען כל הקוראים באתר הנוחכי
הסיפור הבא יגיע בקרוב
שלכם דיויד(מרגוליס)מרגלית.
היי,דיויד
אני לא ברחתי מהמחנה כי לא שירתי בחיל הים אבל אני זוכר איך ט"רש גירושוני דאז ז"ל היה יוצא מאותה הפירצה לבת-גלים ולאן הוא הלך?
איתן
האם מדובר על הקזינו שליד הבריכה ? http://www.casino-king.co.il/
כן -זה הקזינו שעל יד הברכה-הקזינו הפך לאולם לחתונות-ולרקודים אחרי שהצבא הבריטי עזב את הארץ
וגם הברכה נסגרה-
השטח של מגרש החניה הוא גדול מאד ורק מכוניות בודדות חונות שם.
The Casino was never a gamling place.
As you wrote in:
http/://www.casino-co.il
The Casino was never a gamling place.
As you wrote in:
http/://www.casino-co.il
נועה כנראה אינך בת גלימית,עם חשבת שהקזינו היה
מקום להמורים.הקזינו היה בית קפה מפואר בתקופת
המנדט הבריטי,"אולי היפה ביותר דאז במזרה הקרוב.
לאחר קום המדינה הקזינו הפך להיות אולם אירועים
חבל היום לראות את שלד הקזינו עומד כאבן שאין לה הופכים.
דויד מרגוליס ביקש להתעורר מתרדמת החורף ועכשיו כשכל השלג נמס והשמש השאירה חורף לבן מאחור ויצאה לחמם את איברי הקפואים, אין לי יותר תירוצים. החלטתי לכתוב משהו קצר ואולי מעודד על הקזינו. יש תכונה כלשהיא בקשר לפיתוח הקזינו וכל השטח שלידו. לאחר פגישה חשובה עם ראש העיר ומספר אנשים חשובים, נראה לי שבעל הקזינו עומד עם "הגב אל הקיר" ולא תהיה לו כל ברירה אלא לפתח את השטח של הקזינו או למכרו. אני יודע שהיו מצבים כאלו בעבר אבל אחרי שנוכחתי בישיבה הנ"ל אני מאמין שהפעם יזוז משהו בנושא כאוב זה.
רובי ידידי שלומות. וכן שאר הבת-גלימים.
תחילה רובי ברוך שובך לאתר, לגבי הקזינו הלווי
שבאמת הפעם משהו יזוז בעניןואולי נזכה לרקוד איזה סלו צמוד לזכר ימים עברו בקזינו, באשר לשאר הנושאים שעל הפרק בהקשר לשיקום השכונה נראה מה ימים יגידו.וכעת הודעה חשובה לכל קוראי האתר
ביום שני ה-15 לחודש זה יש הופעה וחזרת של המופע
והגדתה המספר בשיר ריקוד ותמונות את סיפורה של שכונתנו, המופע יערך באולם רפפורט שעל הכרמל הצמוד לאודיטוריום והכניסה חופשית, ומי שלא היה בערב פתיחת הגימלאידה מוזמן להראות נוככות סבורני כי תהנו, ובאשר להמשך הכתיבה באתר החורף חולף והקור נמוג כך שאפשר לשנס עצמות
ולהתחיל לכתוב איזה סיפןר קצר או בדיחה טובה
וכונתי ל כ ו ל ם.
שלכם דיויד(מרגוליס)מרגלית.
Are you kiddig all of us????
A year ago ,you knew a man who wanted to buy the Casino?
Please write more details, please.
I received the papers from Israel.
was very happy to read that you are right.
There are plans for Bay Galim and the Casino.
אני שמח שעודכנת מעט על ההתפתחות האחרונה. כשלעצמי אעשה כל שאוכל לעזור בנושא זה. לצערי אני חי כרגע בארצות הברית אבל אני יודע שבחיפה נמצאים חברים שעל אף הקשיים ממשיכים לטפל בנושא הקזינו והשטח שלידו. אחד מהם הוא ידידי מיקי הרציג שביחד עם ועדת בת גלים עובדים ללא לאות לקדם את פיתוח כל השטח שמסביב לקזינו. מיקי נוכח, ביחד איתי ועוד כתריסר אנשים חשובים בחיפה, בפגישה שנערכה ביוזמתי אצל ראש העיר בדצמבר. כתוצאה מפגישה זאת ועמדתו הבלתי פשרנית של יונה יהב, התחילו העינינים לזוז. זאת רק תחילת הדרך אבל סוף סוף נשבר "הסטטוס קוו" שבו היה הקזינו מעל 15 שנים. אגב, גברת הס, ניסיתי להתקשר למר דרש, שהתעניין בקניית הקזינו, לפחות עשר פעמים ללא תשובה ממנו. בואו כולנו נקווה לפריצת הדרך בחלום של שנים רבות ושהפעם חלומינו הישן יתקיים.
אני שמח שעודכנת מעט על ההתפתחות האחרונה. כשלעצמי אעשה כל שאוכל לעזור בנושא זה. לצערי אני חי כרגע בארצות הברית אבל אני יודע שבחיפה נמצאים חברים שעל אף הקשיים ממשיכים לטפל בנושא הקזינו והשטח שלידו. אחד מהם הוא ידידי מיקי הרציג שביחד עם ועדת בת גלים עובדים ללא לאות לקדם את פיתוח כל השטח שמסביב לקזינו. מיקי נוכח, ביחד איתי ועוד כתריסר אנשים חשובים בחיפה, בפגישה שנערכה ביוזמתי אצל ראש העיר בדצמבר. כתוצאה מפגישה זאת ועמדתו הבלתי פשרנית של יונה יהב, התחילו העינינים לזוז. זאת רק תחילת הדרך אבל סוף סוף נשבר "הסטטוס קוו" שבו היה הקזינו מעל 15 שנים. אגב, גברת הס, ניסיתי להתקשר למר דרש, שהתעניין בקניית הקזינו, לפחות עשר פעמים ללא תשובה ממנו. בואו כולנו נקווה לפריצת הדרך בחלום של שנים רבות ושהפעם חלומינו הישן יתקיים.
חברי שלום.
שמח אני לקרוא כי סוף סוף דברים זזים בהקשר לקזינו שלי יש נגיעה ישירה לעברווכולם יודעים למה
ואין צורך להזכירכםאך מה שמפריע לי שאני מקבל דברים כתובים באתר ואנני צד בענין אז נסו לשתף אותי ביותר מידע על מה שקורא.כיאיך שלא תסובבו
את העיניןאני למעשה נולדתי בקזינו
שלכם דיויד מרגוליס
אני כמו כולם מקווה שדברים יזוזו לבסוף ועניין "הקזינו" יבוא לסיומו הטוב. ופה רציתי לומר מילה עם וחשש מבני הבאות.
במדינות רבות כמו מדינות אירופה לוקחים את ענין שיפוץ ושימור אתרים היסטורים במלוא הזהירות – שם לא קוראים לזה פיתוח אלא שימור הקיים. גם בענין הקזינו אני מקווה, רובי דויד וכל יתר העוסקים בנושא, שתשמרו שהנושא לא יקבל אופי של פיתוח לשמו –
שיהרוס מבלי הכר שהיה וצריך להיות כפי שהיה היינו – קזינו, ושיהיה בתוכו אשר יהיה, ובריכת שחייה אולימפית צמודה
בהצלחחה לכולנו
שיהרוס מבלי הכר את שהיה וצריך להיות, היינו – קזינו (יהיה בתוכו אשר יהיה) ובריכת שחייה
אולימפית צמודה
בהצלחחה לכולנו
בת-גלימים שלום.
כנראה כולם עסוקים בימים אלו בנקיונות לקראת החג
או במסע קניות לחג ולכן אין איש כותב באתר אבל אני חרוחץ מכם סימתי עם הנקיונות והקניות ולכן אני כאן לאחל לכולנו חג פסח שמח וכשר וליל סדר שמח בחיק המשפחה מה אומר ומה אגיד הקיץ מתקרב
ונפגש בים.
שלכם דיויד מרגוליס.
בת גלימים יקרים,
אילנה ואני רוצים לאחל לכל הבת גלימים באשר הם חג שמח ,הרבה בריאות ונחת.
ולנסות לגמור את החג מבלי לרדת לעיר התחתית
ולנגב איזה מנה חומוס עם כמה פיתות טעימות.
ודאי הרבה חברה זוכרים את הימים שבהם היינו
"מתגנבים" למסעדות של הערבים להרביץ איזה פלפל או חומוס טוב.
אז רבותי שיהיה לכם אחלה חג עם או בלי חומוס
לכל שובבי בת-גלים באשר הם, חג שמח
איתן
חג שמח "וכשר" לכל ותיקי הבת גלימים באשר הנכם,
מרים.
חג שמח…. מאחלת משפחת ארי ברגר מדאלס. אנחנו עוברים לגור בשנחאי בסין במאי.נשמח לשמוע ממכם.
ארי
אני כל הזמן קורא את הטורים שלך בהארץ..
תמשיך לכתוב, יש לך כישרון.
אני כל הזמן קורא את הטורים שלך בהארץ..
תמשיך לכתוב, יש לך כישרון.
חברי מולכו הציע שאכתוב על משחק הגמר על אליפות המכללות אמש בו ניצחה אוניברסיטת דוק את הפיצפונת אוניברסיטת באטלר לעיני 70,000 צופים.
אגב, אחד מכוכבי המשחק ג'ון שייר הוא יהודי שאם לא ישחק ב-
NBA
הוא ישחק במכבי ת"א!
אז אני מעתיק את מה שכתבתי לאתר
HOOPS.CO.IL
זה היה משחק מסוג המשחקים שאתה תאמר עוד 30 שנה "הייתי שם". משחק שידובר בו רבות. משחק שרק צעירים אמריקאים שמשחקים עבור דגל האוניברסיטה ולא פרס כספי מסוגלים לו. קואוץ´ קיי ומכללת דיוק אלופים. מכללת באטלר תסתפק בסגנות.
דוק ניצחה את באטלר 59-61 וזכתה באליפות המכללות, במשחק שרק צעירים אמריקאים יכולים לשחק אותו: משחק בו כל שחקן ללא יוצא מין הכלל נותן את נשמתו. כל כדור היה אוצר שחייבים לשמור עליו בשיא הזהירות. כל ניתור היה הכי גבוה שהצעירים בני ה-18 עד 21 האלה יכולים לנתר. המהירות היתה מהירות בזק. השמירה היתה משהו שגם בנבא וגם בשאר העולם רק קראו עליה בספרים.
אחת הסיבות היא שהזיברות נותנות לילדים לשחק, והם נתנו לנו את אחד ממשחקי הגמר הטובים ביותר אי-פעם. מתח מהשנייה הראשונה עד עשירית השנייה האחרונה כשזריקתו של גורדון הייווארד כמעט ניכנסה והביאה לבאטלר הקטנה נצחון שהיה ניכנס להסטוריה. היה זה משחק בין דוד לגליית. באטלר, אוניברסיטה פרטית קטנה (4,000 סטודנטים) היא הקטנה ביותר להגיע למשחק הגמר אי-פעם. היא היתה כל כך, כל כך קרובה לנצח: כדור לשלוש עם הבאזר פגע בקרש, ניכנס לחישוק, ויצא. סיפור לדורות לא קרה.
אבל איזה משחק! איזה משחק! – קייל סינגלר מדוק היה ה-MVP של המשחק עם 19 נקודות. ג´ון שייר שלנו קלע 15. אבל השחקן הטוב ביותר בשתי הקבוצות – ולא משנה שהוא נראה כמו ילד כנסייה בן 12 – גורדון הייוארד, היה רק 2 מ-10 כשהרבה מכדוריו ניכנסים ויוצאים, והוא נישמר בצבת ע"י דוק הגבוהה הרבה יותר. הוא סיים עם 12, אך הרוב ב-8 מ-8 מהקו. הוא גם קטף 9 ריב´ וגנה 3 כדורים, אבל הוא קלעי של 20 נק´ למשחק שהכדור לא ניכנס לו הפעם.
מה שפגע בבאטלר היתה בעיית הפאולים של מאט הווארד שחטף מיד 2 פאולים, ואז קיבל 3 ו-4 כל פעם שניכנס. איתו על הפארקט, אני מאמין שבאטלר מנצחת. מי שהיווה חומה שאין לעבור דרכה היה בריאן זובק עם 11 ריב´, 8 נק´, ו-4 חסימות. הוא 2.15 מ´. הגבוה ביותר של באטלר הוא גורדון הייוארד (2.06). ג´ון שייר היה חברת הביטוח של דוק. הוא שחקן אמין ביותר שהצליח להחזיק בכדור בנאמנות ובבטחון. לבאטלר לא היה "איש שקט" כזה: אצלה הגארדים יודעים רק דבר אחד: לרוץ במהירות הברק, לחדור לסל, ולזרוק מדאונטאון. אילו השתמשו יותר בגורדון הייוארד הסיפור היה ניגמר אחרת.
הבלו-דבילס של דוק סיימו את העונה 5-35 ועצרו ריצת 25 נצחונות רצופים של באטלר. למאמן דוק מייק ששבסקי היתה זאת אליפות רביעית, והוא הישתווה לאדולף ראפ מקנטקי כמאמן השני במספר אליפויות NCAA. היה זה משחק קצת מוזר כששלושה לבנים משחקים בדוק 95% מהמשחק (שייר, סינגלר, וזובק), ושניים בבאטלר (גורדון הייוארד ומאט האוורד). זה דבר שאתה לא רגיל לראות בכדורסל אמריקאי יותר.
ערב כדורסל הסטורי. הסינדרלה כמעט עשתה זאת, אבל הכדור האחרון מאן להיכנס. אבל גם ככה יהיה זה משחק שלא נישכח שנים רבות.
מה לי ולטייגר וודס?
היאכטה שלו
"PRIVACY"
תוקעת עוגן במרינה ממש במרחק יריקה מהמרפסת בה יושב אני עכשיו.
אני בקומה 12; מעניין אם יריקה תגיע ליאכטה שלו. פעם עשיתי חישוב (כשכתבתי לעתון "חדשות") אם מישהו המנסה להתאבד מראש האמפייר סטייט בילדינג יכול לנתר מראש המגדל, ולנחות כשהוא "עובר" את השדרה החמישית הנמצאת מתחת המגדל (שהוא על פינת רח' 34 והשדרה ה-5).
חישבתי את הפרבולה ואת המרחק המאוזן שהיא "תיצור"
ויש לי חדשה משמחת לכל אלה המתכוננים לקפוץ: אתם תעברו את השדרה החמישית ותנחתו על המדרכה שמעבר לכביש
אני לא יודע כמה כתבו על טייגר וודס ובגידותיו, ואתמול מסיבת העתונאים בה התנצל שוב ונראה די אמיתי.
בכל אופן, מחרתיים הוא חוזר לגולף אחרי כל הבלגן, כשהוא ישחק בטורניר המאסטרס באגאסטה ג'ורג'יה, טורניר הגולף החשוב בעולם.
מנבאים שמספר החוזים בטלוויזיה ישבור את כל השיאים.
אגב, לאמריקאים שביניכם: יש לי דף קבוע ב-"ידיעות אמריקה" של יום ששי, וביום ששי הזה אני כתבתי על כך "כפולה" (שני עמודי האמצע!).
אגב, היאכטה של טייגר וודס מוערכת ב-40 מיליון דולאר. אני רואה כמה אנשים עליה, כנראה הצוות. הולך להביא את הבמשקפת.
באיחור – חג שמח!!
כל בוקר (אני מתכוון ל-כ-ל ב-ו-ק-ר בלי תרוצים!) אני יוצא לשחייה ל-"ריף" שנמצא בערך שש מאות מהבית שלנו. לא 600 מטר לעומק הים, אלא משהו אלכסוני.
אני לא יכול לשחות חתירה יותר בגלל הכתף הימנית הדפוקה שלי (יותר מדי הרבה טניס) אז אני שוחה לי סגנון חזה, בלי למהר (גם קצת שחיית גב סגנון חזה). לוקח לי בערך חצי שעה להגיע לסלע וחצי שעה לחזור. תלוי בגלים. אז למרות שהסלע לא נמצא עמוק אל תוך הים, הוא מהווה בכ"ז מטרה להגיע אליה תוך שחייה במים עמוקים. דולפינים אני רואה לפעמים, אבל כרישים למזלי לא (הכי רחוק שאני מהחוף זה אולי 300 מטרים והכרישים לא אוהבים מים "רדודים"; נקווה שגם הם יודעים שהמים רדודים).
אז למה אני מספר את הסיפור? כי כמעט בכל פעם כשאני מגיע לסלע יש בי מין הרגשה של "עשיתי זאת" שהיתה לי כל פעם כשהייתי בן 8 והייתי שוחה (כל יום כמעט!) לאנייה 'חיים ארלוזרוב', שהיתה בערך שחייה של 400 מטר מהחוף. אמנם היינו שחיינים טובים, אבל בכ"ז לילד קטן בן 8 זאת הרגשת סיפוק כל זמן שהוא מגיע בשחייה לאונייה. אח"כ בא הסיפור של לעלות לאונייה, אבל זה כבר נושא לסיפור אחר.
משונה כיצד המוח "זוכר" רגשות וחוויות של 65 שנה, ויוצר אותה תחושה ממש שהיתה אז!
התכוונתי לשחייה אלכסונית, כי לא יכולנו לשחות ישר לאונייה שהיתה תקועה מול בסיס חיל הים הבריטי .
מנחם תודה לך על הכתבה.
לקרוא את הכתבות שלך על משחקי הכדור-סל נותנת את התחושה כאילו אתה נמצא באולם.
ובקשר למשחק אין ספק אחד ממשחקי האליפות הטובים ביותר ואולי הטוב מכולם.
אשרי הגפרור שנשרף והצית להבות,
אשרי הלהבה שבערה בסתרי לבבות,
אשרי הלבבות שידעו לחדול בכבוד…
אשרי הגפרור שנשרף והצית להבות.
אלי אלי
שלא יגמר לעולם
החול והים,
רישרוש של המים,
ברק השמיים
תפילת האדם.
חנה סנש
מוקרי הבת-גלימים שלומות.
השבוע הלך לעולמו מ"ר זליק זק שהיה גיסו של מיודעינו חגי אגם לבןז"ל ולחדד את זכרונכם בעלה של אחותו של חגי,אביבה זליק או בקיצור שמו זק
היה אדם משכמו ומעלה אדם ענב שפעל רבות הן כנשיא מכבי חיפה ומאוחר יותר כנשיא מכבי ישראל אני הכרתיו עוד משחר ילדותי מתוך בקורי בבית משפחת
אגם-לבן שגרו בבית כספי בשדרות בת-גלים פינת השרון כמו כן מיתוך היותה של אביבה חברה קרובה של אימי עליה השלום ואבי ז"ל.היום בקרתי את המשפחה לביקור תנחומים ןהעלנו זכרונות מי בת-גלים הישנה,ןכאן ידידי רוצה אני לשתף אתכם
בשם כולנו בצרור תנחומים למשפחה מכל תושבי השכונה בעבר שהמקום ינחם אותכם ושלא תדעו צער
ובשמי וכל תושבי השכונה אנו מרכינים ראש
שלכם דיויד(מרגוליס)מרגלית.mgq
שימו לב חברים יקרים – הבלוג שלי עבר ל-Wordpress וכדאי לכולכם להירשם בו כמנויים:
ioram.wordpress.com
שם תראו מצד ימין אפשרות להירשם ולקבל עדכונים אוטומטיים.
הרשימה על בת-גלים נמצאת כעת ב-
כל זה – למענכם, כדי להבטיח את המשך קיומה של הרשימה ושל הקהילה המקוונת המקסימה שלכם, על רקע סגירתו הקרובה של אתר "רשימות".
חג עצמאות שמח – יורם
לכל הבת- גלימים שלומות.
זהו לאחר זמן לא רב חזר אתרינו האהוב לפעול ,כל מי שיכנס לאתר הישן יש לינק לאתר החדש,אנא חברי חזרו לכתוב באתר
שלכם דיויד (מרגוליס )מרגלית.
שלום חברים וחברות
תודה מיוחדת לדיויד מרגוליס במאמציו להחזרת האתר.
איתן
יפה שהאתר חוזר ויש לותיקי בת גלים אפשרות להחליף חויות.
הבעיה שלוקח המון זמן להעלות את הבלוג. וגם תוקע את המחשב מידי פעם.
האם זה בטיפול?
אנחנו עושים עבודה היסטורית על בת גלים.
נשמח אם מישהו יכול לעזור ולתת לנו מידע. (למשל מחנה העולים בבת גלים, מידע שקשור לציונות של טחנת הרוח בבת גלים)
תודה רבה
יורם שלום,
כמו מגיבים נוספים גם אני סטודנט לאדריכלות. אודה לך מאוד אם תוכל להפנות אותי למידע העוסק בסגנונות בנייה בשכונת בת גלים. הספר בו עיינתי נקרא אדריכלות ישראלית, בכרך העוסק בשכונה. הספר כולל אוסף עבודות תיעוד של סטודנטים, ואני מחפש ספר עם מידע סדור יותר,ועם התייחסות למבנים ולכפרים הערביים שהיו קיימים בשטח לפני ביצוע תוכניתו של ריכרד קאופמן.
כתובת המייל שלי
xxehsomxx@gmail.com
תודה רבה,
יונתן
איזה כיף לסייר איתך, יורם, בשכונה החיפאית הוותיקה והמיוחדת הזו. שכונה שאני מכיר טוב למדי, כי התגוררתי לא רחוק ממנה, וגם אותה חרשתי ברגל לא מעט, עם חברי תושבי השכונה.
תודה על ההנאה, ועל ההזמנה המיוחדת 🙂
להתראות!
שלום למי שעדיין כאן,
שמי דרור גרד, בנו של רן גרד ז"ל ונכדם של אסתר ודוד גרד ז"ל.
אורי טל היה דוד של אבא, בנם של בתיה ממייסדי זכרון יעקב.
אשמח לשמוע עם מישהו הכיר את רן גרד ז"ל או את משפחתי שאני יודע כי התגוררו תקופה מסויימת בבת גלים והגיעו הרבה למקום לבקר את שאר משפחתם.
סימה, האם למדת בבית הספר הראלי. אני רוצה ליצור איתך קשר. Uffenheimer@gmail.com