בני בורז'ס


בני בורז'ס / חורחה לואיס בורחס

 

שום דבר או מעט מאוד יודע אני על אבותי

הפורטוגלים, בני בורז'ס: אנשים מעורפלים

הממשיכים בדרכם האפלולית בבשרי,

הרגליהם, קשייהם והפחדים שלהם.

דקים כאילו מעולם לא היו

וזרים למהלכי המערכת,

באורח שאין לפענחו הם חלק

מן הזמן, מן האדמה ומן השיכחה.

מוטב שכך. עם תום עמל היום

הם פורטוגל, הם האנשים המהוללים

שהבקיעו את חומות המזרח

ויצאו אל הים ואל הים האחר, ים החול.

הם המלך שאבד

במדבר המיסטי ומי שנשבע שהוא לא מת.

 

 

כותרת השיר, "Los Borges" מציבה בעיה בפני המתרגם עברי שנגזר עליו לתעתק את השם ובכך להכריע בין "בורחס" ל"בורז'ס", בין ההיגוי על פי הספרדית להיגוי על פי הפורטוגלית. האם לשמור על ההפתעה, ולכתוב "בורחס"? אולם הקורא המקורי, המקבל את השיר בספרדית, אינו מופתע, שכן הוא יקרא את השם גם בשורה השניה, ושוב יהגה במוחו "בורחס". התעתיק על פי הפורטוגלית, "בורז'ס" מרחיק מעט את השיר מן המשורר. קורא פורטוגלי לא יוכל שלא להגות "בורז'ס", שכן השם מוכר לו מארצו. בנק Borges, הוא בנק בורז'ס, תפס את עיני בכיכר בליסבון, ניצוד באחת הפעמים הראשונות שנשאתי את עיני אל ראשי הבניינים בעיר הנהדרת. בני בורז'ס הם בנקאים פורטוגלים, או אולי כבר חלפו מן העולם וכל שנותר מהם הוא שמם המונצח בבנק. ונותרה גם חקירתו התמהה של בורחס הארגנטיני, בין אם היה צאצא של אבות הבנק ובין אם היה צאצא של בורז'ס אחר, שיצא לחפש את מזלו בארץ האפשרויות הבלתי-מוגבלות ארגנטינה.

 

גורל אחד לכל בני בורחס/בורז'ס, הגורל להמשיך בבשר צאצאיהם, באותה דרך נעלמה, משקעים בו הרגלים, קשיים ופחדים. בורחס תופס את הגנטיקה כמנגנון שאין דרך לפענחו. יסודותיו "עדינים כאילו מעולם לא היו". האבות העתיקים, בני בורז'ס הפורטוגלים, זרים למהלכי המנגנון הגנטי. גורלם להיות מופעלים על ידו, כחלק מן הזמן, מן האדמה ומן השיכחה, שלושת מרכיבי הנצח על פי בורחס.

 

במקור, מדבר בורחס על "arte", שתרגמתי כאן כ"מערכת". אפשר היה לומר בעברית גם "מנגנון". הכוונה היא לאוסף הכללים והפעולות המוכתבות על ידי אותם כללים, המגדירים יחד מערכת פועלת, מנגנון. בורחס פונה בכך למובן העתיק של "arte", כמו מצביע על כך שהמנגנון הגנטי קודם לכל בני בורז'ס/בורחס לדורותיהם. זו דוגמה נוספת ל"גנטיקה הבורחסיאנית" שעיקרה החקירה העצמית המתמדת של הרכב הנוזל הזורם בעורקים. כיוון שזו חקירה עצמית ולא תיאוריה כללית הנמסרת לנו בניסוח סופי, יכול בורחס להרשות לעצמו לשים במרכזה בדיוק את אותו מושג נורא שטבעו הספרדים במאות ה-14 וה-15, מושג "נקיון הדם", אותה אובססיה אפלה שאחזה בהם, לוודא שאין בעורקי האדם הנחקר, מושא החקירה, ה-Inquisición, דם "לא נקי", כלומר דם יהודי. ברחבי יצירתו, מבצע בורחס היפוך מושגי שלם ועוסק באורח אובססיבי בדיוק באותם "אי-נקיונות" שיש בדמו, אותו ריבוי, אותה בלילה שהיא למעשה סך כל המרכיבים של הדם, סך כל היסודות של בורחס האיש ושל תודעתו. גם "האינקוויזיציה" ממלאת תפקיד חשוב ביצירה של בורחס. אחד מספריו הראשונים, ספר מסות קצר, נושא את השם "Inquisiciones", במובן המקורי של המלה, מובן שהיה ברבות הדורות והשריפות למובן חתרני, "חקירה", "בירור" – במובן האינטלקטואלי, התודעתי והנפשי. "מהלכי המערכת" בשיר שלפנינו הם מהלכיה של כל התיאוריה הבורחסיאנית הזו, תוצאותיה של אותה צנטריפוגה של התבוננות פנימית המפרידה את דמו של בורחס לחלקיו ההיסטוריים, לרכיבי דם אבותיו לסוגיהם. Arte הוא אם-כן "מערכת" או "מנגנון" במובן של "דרך פעולה".

 

להבנה שלמה יותר של העניין חשוב לדעת שה"מהלכים" בתרגום שהצעתי הם תרגום של "trámites". מובנה המודרני והשגור של המלה "trámite" הוא "כל אחד מן המצבים והמהלכים שיש לבצע כדי להביא לכך שעניין מסוים יבוצע עד תום". קירוב עברי טוב שלה, אם כי דיבורי, יהיה "שלבים בנוהל". למשל כל אחד מן הסעיפים ב"טופס טיולים" של חייל משתחרר, וגם כל הטופס כולו ביחידה מנהלית אחת. אולם מובנה המקורי של המלה הוא "מעבר ממקום למקום או ממצב למצב". מובן זה קרוב למקור הלטיני, trames, שמובנו "דרך, אמצעי". בעת התרגום, חשבתי להתפתות למלה העברית "נתיבות", מלה שהיתה נושאת על גבה חלק ניכר מן המשמעויות שהסברתי כאן. אך ל"נתיבות" יש משקע עברי עתיק יותר, שאינו מן העניין כאן. חשבתי גם על "נתיבים", שהרי בכל מקרה נזקקתי לצורת רבים. "נתיבים" נבדל מ"נתיבות" לא רק במשלב ובמטען אלא גם במובן. נדמה לי ש"נתיבים" יכולים להיות פנימיים ואף פיסיים, בעוד ש"נתיבות" הם רוחניים יותר ואולי אף חיצוניים. אלא שכל שימוש ב"נ.ת.ב." היא מרחיק אותי מ"מערכת" או "מנגנון", מרחיק אותי גם מן המובן הבירוקרטי של "trámites", מן הנוהל, ומקבע יתר על המידה את ההפשטה של המקור, שמתאימה מאוד לעניינים ההיסטוריים-גנטיים-תודעתיים של מי שרבים כינו אותו "החוקר הגדול", "El Gran Inquisidor".

 

עניין נוסף שהרחיק אותי מקיבוע פיסי של השורה הקשה הזו נוגע להמשך. קורא עברי יחוש ב"נתיב" על כל צורותיו רמז לשביל, מסלול או מסילה. אלו עלולים להצטרף במוחו לאדמה, להבקעת החומות, ליציאה אל הים ואל ים החול. לא לכך כיוון בורחס ולא את זאת שיקע בשורה ובמהלכי השיר.

 

מוטב שכך. מוטב שכך, אומר לנו בורחס שלוש שורות לאחר מכן. לא הכל אמור להתפענח בחקירה, לא הכל נענה לדרישה ונתון לבירור דקדקני. די לו בכך שבין אבותיו היו פורטוגלים. ממצאים ספציפיים מדי עלולים להסיח את דעתו מן העניין, ובכך גם להסיח את דעת הקורא מפורטוגל וקורותיה אל הגורלות הקטנים של פלג עלום של משפחה בשם בורז'ס שאחד או יותר מבניה התגלגל לפמפס של ארגנטינה. האינקוויזיציה של בורחס מוחלטת, לכן, באורח פרדוקסלי, היא גם חלקית. יש נקודה שבה היא יודעת שמוטב לה לעצור. מרגע שהתגלה "אי-הניקיון" המסוים בדם, מרגע שהוא הועלה על שולחן הדיונים, אין עוד צורך לדרוש בו, אין תועלת בניתוח נוסף של העובדות. וכך, בורחס מצליח ללכוד את אבותיו הפורטוגלים בנקודה של שווי-משקל מושלם, בהתאבכות הערפילית הנוצרת לנגד עיניו של המשורר בהיר הדעת ומעורפל הראיה. והם נקודות מובחנות בין עפעפי הזמן. הם פורטוגל, לא ז'ואאו או ז'וזה, לא אנטוניו או אנריקה – בורז'ס. הם פורטוגל. "עם תום עמל היום", כש"עמל היום" הוא תרגום למלה המושלמת "faena" שמובנה "עבודה פיסית", וגם "עבודה שכלית". ואין אתה יודע אם על עבודתם הפיסית של אבותיו מדבר המשורר ומכוון לאותם מהגרים פורטוגלים שבערוב היום, בעייפותם, לא היו אלא "פורטוגל"; או שמא הוא מכוון לעמלו השכלי, זה שעם תומו מתגלה לו פרי חקירתו: שאבותיו הם פורטוגל, על כל המשתמע מכך, המפורט עד סוף השיר.

 

מבחינת בורחס "להיות פורטוגל" משמעו לשאת על גבך את ההיסטוריה של פורטוגל, להכיר בזרימתה בדמך, ולדעת שהיא חומר אל-זמני. כל ההיסטוריה הפורטוגלית מתמצה בשיר בחמש השורות האחרונות, הכוללות את קיצור עלייתה ונפילתה של האימפריה הפורטוגלית. "האנשים המהוללים", "la famosa gente" אינם דווקא "famosa" במובן המודרני של המלה, "מפורסמים". הם עטורי תהילה, "fama", במובן העתיק והמפואר ביותר. אשית עלייתה של האימפריה הפורטוגלית היתה בהבקעת חומות המזרח, ביציאה אל הים, במסעות המפוארים שנשאו את בני העם הקטן הזה לאפריקה, להודו ולסין, מסעות שהפכו את פורטוגל לאחת האימפריות הגדולות בהיסטוריה. ואם ראשית עלייתה של פורטוגל היתה ביציאה בספינות אל הימים, הרי שנפילתה היתה ביציאה אל הים האחר, ים החול. בורחס תוחם את קיצור תולדות תהילתה של פורטוגל בין שתי היציאות אל הימים. היציאה אל ים החול היא הקרב המכריע נגד הספרדים, שנערך ב-1580 באל-קסר אל-כביר שבצפון אפריקה. הפורטוגלים הובסו, ופורטוגל נפלה בידי הספרדים. בראש הצבא הפורטוגלי עמד המלך הצעיר סבסטיאו, שכדברי בורחס "אבד במדבר המיסטי". בורחס מתנסח בקפידה. בהקשר הפורטוגלי, אין זה יאה לומר על סבסטיאו שהוא מת. המלך אבד, נעלם, נבלע במדבר המיסטי אך לא מת, ואולי עוד ישוב. סופה של פורטוגל הפיסית הוא ראשית קיומה המיסטי. התבוסה בזמן ואבדנו של המלך הצעיר מבשרת על הולדתו של מלך אל-זמני, מלך שעד עצם היום הזה אפשר להישבע שהוא לא מת.

 

אינני זוכר עוד מתי קראתי את השיר הזה בפעם הראשונה. אך אני יודע בוודאות שבעת הקריאה הראשונה, בשנות הנעורים המוקדמות שלי, לא ידעתי למה מכוון בורחס בדברו על ים החול, על אבדן המלך "במדבר המיסטי" ועל השבועה שהוא לא מת. לימים נודעו לי כל הפרטים. המלך סבסטיאו, תקוותה של פורטוגל המאוימת, של האימפריה העלולה להיבלע בידי שכנתה, יצא לקרב הגדול, לתבוסה הגדולה שבלעה אותו בסערת הברזל, הדם והחול. באותה עת, גסס בליסבון משוררה הגדול של האימפריה הפורטוגלית, קמואנש והספיק לומר שהוא מת בפורטוגל כדי שיידעו שהוא לא רק מת במולדתו, אלא גם מת איתה. המשורר שאפשר לומר עליו שיצירתו האפית "הלוזיאדים" הקימה את תודעת האימפריה ואולי אף את האימפריה עצמה, מת בשנה שסימנה את סופה. בשיר אחר, המופיע מיד לאחר "בני בורז'ס", אומר בורחס שכל מה שאבד אז ממשיך להתקיים ביצירתו של קמואנש, ב"אנאידה הלוזיטנית" שלו.

 

לא רק יצירתו של קמואנש המשיכה להתקיים. גם סבסטיאו והאמונה שהוא לא מת, שהוא עוד ישוב, שהוא יעלה מן החול וישיב את עטרת תהילתה של פורטוגל – גם כל אלה המשיכו להתקיים בדמות הסבסטיאניזם, המשיחיות הפורטוגלית בת מאות השנים. בורחס ידע זאת ללא ספק. אולם כיום, ברבות השנים והקריאה, אני שב לקרוא בשיר ושואל את עצמי האם בורחס הכיר את היצירה השירית "מֶסֶר" של פרננדו פסואה. המשורר הפורטוגלי, שהיה מבוגר מבורחס באחת-עשרה שנים בלבד, התהלך בתוך נבואה בדבר הופעתו של "קמואנש-על" העתיד לבשר על עלייתה של אימפריה פורטוגלית חדשה, רוחנית ולא גיאוגרפית. בנוסף לכך, חבר פסואה ב"מסר" שלו גם לאמונה בסבסטיאו המשיח הפורטוגלי.

 

באחת הפעמים שקראתי את מחזור השירים "מסר", הדהד מאחד השירים משחק מלים בפורטוגלית, שבאמצעותו רומז לנו פסואה על סבסטיאו. פסואה עושה שימוש בפועל bastar, "להיות מספיק" כדי לבנות הברות מתוך שמו של המלך המשיח: basta, se basta, basta-se ועוד. בשורות הללו שמעה אוזני העברית צלילים מוכרים מאוד, הדים ברורים ל"אל שדי", כלומר של אותו אל שדי לנו בו, שאיננו זקוקים לאחר מלבדו. בביקור בליסבון ניגשתי ל"בית פרננדו פסואה" ושלפתי מבין ספריו הפרטיים כרך של מסכת "חגיגה" מן התלמוד במהדורה מדעית, עברית-אנגלית, עם ביאורים מפורטים באנגלית. והנה התגלה לי שפסואה עיין בדיוק במקום שבו התלמוד מפתח את "אל שדי" כאל מספיק, כאל שדי בו, ואף מדובר שם על הגבלת העולם והים, שהאל אומר להם "די!" אולם בורחס לא ידע דבר מכל זה, ואני מניח שהוא גם לא ידע שבדמו של פסואה זורמים גם יהודים, ושהתלמוד שימש בידו כדי להעצים את המסר האימפריאלי-משיחי, בציפיה לשובו של המלך-המשיח סבסטיאו.

 

לאחר שתרגמתי את השיר, הנחתי אותו בצד. טוב לשירים מתורגמים לנוח מעט. ואכן, כששבנו זה אל זה בכוחות מחודשים, ציפתה לי הפתעה בין מלות השיר: "ויצאו אל הים ואל הים האחר, ים החול". פתאום לא ראיתי את האותיות, אלא את הרווחים ביניהן: אלXהים ואלXהים האחר…" האם בעוד דור או שניים יבוא קורא ויקרא את השורות העבריות הללו ויראה בהן רמז סמוי, דווקא בגלל פרשת הרמזים ב"מסר" של פסואה? האם לא מוטב היה לשנות את המלים העבריות כך שלא יעמיסו על השיר של בורחס את מה שאין במלותיו? יכולתי לומר "אלי ים ואלי הים האחר", יכולתי אפילו להנמיך את המשלב ולומר "לים ולים האחר". אולם מרגע שראיתי את "אלהים" בכתיב התנ"כי המדויק לא היתה לי עוד דרך חזרה. את האלהים העולה מן המרווח שבין שתי מלים, בין האוקיאנוס לסהרה, בין הכתוב בשחור לשטח הלבן, עולה בדרכו האפלולית, מעורפל ובהיר בעת ובעונה אחת, את האלהים הזה אינני יכול למחוק. אני דבק בו, יהיה אשר יהיה. בפעם הראשונה שהגיתי את שמו, את השם המפורש, בילדותי בארץ דוברת הספרדית, למדתי את הלקח. הישראלית הצעירה שלימדה אותי מעט תנ"ך ואגדה, הושיבה אותי לקרוא מספר בראשית, ועמדה לגהץ חולצות לבעלה. וברגע שאמרתי את השם, היא נכוותה בידה מן המגהץ, ומהירה לומר "את זה לא אומרים", ואילו אני הבטתי באותיות השחורות, בסימני הניקוד שהזמינו אותי לקרוא את המלה בעלת ארבע האותיות, ושתקתי. "אדונַי", היא הסבירה לי. "אומרים אדונַי".

 

שמו מסוים, אך אין הוא תלוי בשמו, הוא אדוני, הוא אלהים, הוא אל צבאות, אל שדי, הוא האל היחיד, גם אם טרם נודע לנו מי הוא משיחו. הוא האל הזורם בדמנו, האל העולה מבין השורות, ללא צורך באימפריה גשמית. אנו הטקסט, ולאלהים די בעצמו.

.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • רוני ה.  On 26 בנובמבר 2003 at 16:53

    הבורז’ים מזכירים לי את אורסון וולס, באמירתו השנונה מהסרט "האדם השלישי":

    “In Italy for thirty years under the Borgias they had warfare, terror, murder, bloodshed—they produced Michelangelo, Leonardo da Vinci and the Renaissance. In Switzerland they had brotherly love, five hundred years of democracy and peace, and what did they produce? The cuckoo clock!”

  • יורם  On 26 בנובמבר 2003 at 17:22

    חוץ מדמיון צלילי בין שני שמות המשפחה. אבל אולי… מי יודע.. יש קשר משפחתי רחוק. את זה צריך לבדוק.

  • חביב אלפסי  On 16 ביולי 2004 at 9:19

    מסתבר שיש לך ג'וב מרתק
    באמת

  • יורם מלצר  On 16 ביולי 2004 at 14:29

    הג'וב שלי, אם לכנות אותו בשם זה, הוא גם התחביב שלי.

    אני שמח שאהבת את הקטע.

  • אורי  On 5 בספטמבר 2005 at 18:31

    (למי שמתעניין)

    LOS BORGES

    Nada o muy poco sé de mis mayores
    portugueses, los Borges: vaga gente
    que prosigue en mi carne, oscuramente,
    sus hábitos, rigores y temores.

    Tenues como si nunca hubieran sido
    y ajenos a los trámites del arte,
    indescifrablemente forman parte
    del tiempo, de la tierra y del olvido.

    Mejor así. Cumplida la faena,
    son Portugal, son la famosa gente
    que forzó las murallas del Oriente

    y se dio al mar y al otro mar de arena.
    Son el rey que en el místico desierto
    se perdió y el que jura que no ha muerto.

כתיבת תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: