שלושה שירים של פסואה


פרננדו פסואה – שלושה שירים אוקולטיסטיים / יורם מלצר

 

המשורר הפורטוגלי הדגול, פרננדו פסואה (1888-1935) היה יוצר רב-פנים, רב-גוני ופורה במיוחד. בין שלל תחומי ההתעניינות שלו נודעת חשיבות מיוחדת לעיסוקו הרחב והעמוק בתורות נסתר, שנמשכו כל חייו. פסואה עסק באורח פעיל באסטרולוגיה, היה מעורב בתנועת הבונים והחופשיים ובשורשיה במסדר האבירים הטמפלריים מימי הביניים, וכפועל יוצא מכך גם בסימבוליקה וברעיונות של מסדר רוזנקרויץ, מסדר "צלב הוורד", גוף סודי ששורשיו במאה הי"ג והקשור לפרשנויות אזוטריות של יסודות נוצריים וכן לתורות נסתר עתיקות ומגוונות מאוד. פסואה עסק רבות גם במשיחיות הפורטוגלית, אותה תנועה רוחנית הרואה במלך סבסטיאו, שנעלם בקרב נגד הספרדים במאה הט"ז משיח פורטוגלי העתיד לשוב לעולם הזה ולהשיב לפורטוגל את גדולתה הרוחנית אם לא האימפריאלית-פיסית.

שלושת השירים המובאים כאן נוגעים בנושאים הללו ומצפינים בתוכם התייחסויות לתורות הנסתר השונות שהיו חלק מעולמו של פרננדו פסואה. השיר "הנסתר" קושר בין הצלב לוורד, בין שמש, משיח נסתר וגאולה, כלומר כורך יחד את מסדר רוזנקרויץ, את המשיח סבסטיאו ואת קץ הימים. השיר "ארוס ופסיכה" מרמז על קשר בין תפיסה-עצמית וידע גנוסטי, ומתייחס לרעיונות פורטוגליים הנוגעים למעמד המסדר הטמפלרי במחשבה המיסטית הפורטוגלית.

השיר "קולו של אלוהים" נוגע בגרעין התפיסה המתפיסית של פרננדו פסואה, כפי שהיא מתבטאת גם בפרגמנטים חשובים ב"ספר האי-נחת" שלו. פסואה טוען למעשה כי לב התודעה, האטום הבסיסי שלה, הוא המושא הישיר. בשורות "הו יקום, אני הנני-אותך", וכן "אני הנני-אותי", רעיון שב"ספר האי-נחת" מובע במלים "הנני-אותי", מתוך תפיסה שהאמת המוחלטת, הגרעינית, נמצאת אף מעבר לגבולות הדקדוק. היקום, המהות האלוהית, האמת המיסטית, הן מושא ישיר בלתי ניתן לביקוע.

 

הנסתר / פרננדו פסואה

 

איזה סמל פורה

בא עם השחר הכמה?

בצלב המת של העולם,

החיים, שהם הורד.

 

איזה סמל אלוהי

מביא היום שכבר נראה?

בצלב, שהוא הגורל,

הורד, שהוא המשיח.

 

איזה סמל סופי

מראה השמש שכבר הקיצה?

בצלב המת והסופני

הורד של הנסתר.

 

 

ארוס ופסיכה / פרננדו פסואה

 

"וכך רואה אתה, אחי, שהאמיתות שנמסרו לך בשלב החניכה, ואלה שניתנו לך בשלב האָדֶפְּט הזוטר, אף כי הן הפוכות, הרי שהן אותה האמת". (מתוך "נהלי שלב מסטר האטריום של המסדר הטמפלרי של פורטוגל).

 

 

מספרת האגדה, שפעם

ישנה לה נסיכה מכושפה,

שלהעירה היה יכול

רק נסיך-יורש שיבוא

מעבר לחומה של המשעול.

 

בהיפתותו, היה עליו

לגבור על הרע ועל הטוב,

בטרם בן-חורין יהיה,

ויזנח את הדרך השגויה

שממנה באה הנסיכה.

 

הנסיכה הרדומה,

אם היא ממתינה,

הרי שרדומה היא ממתינה.

חולמת את חייה במותה,

ואת מצחה השכוח מעטר ירוק,

זר של עלי קיסוס.

 

הרחק, הנסיך היורש, במאמץ,

ובלי לדעת מה פועל בו,

מבקיע את דרכי הגורל.

והיא מתעלמת ממנו.

מבחינתו היא אף-אחד.

 

אך הכל ממלאים אחר הגורל –

היא בשנתה המכושפה,

והוא, בחפשו אחריה מבלי דעת

באותו מהלך אלוהי

הנותן קיום למשעול.

 

ואף אם במשעול בחוץ

הכל אפלה ושקר, בוטח הוא בא,

גובר על המשעול וחומתו,

ומגיע למקום שבו

היא מתגוררת בשנתה.

 

והמום עדיין ממשמע אזניו,

ראשו סחרחר עליו,

הוא מניף את ידו ומוצא קיסוס,

ורואה שהוא עצמו היה

הנסיכה שישנה.

 

 

 

קולו של אלוהים  / פרננדו פסואה

 

זוהר קול בלילה…

מתוך החוץ שמעתיו…

"הו יקום, אני הנני-אותך…"

אבוי, אימת השמחה

שבחרדה הזו, פן

יכבה הלפיד המוליך אותי!

 

אפר האידיאה והשם

בתוכי, והקול: "הו עולם,

בהיותיות בך אני הנני-אותי…"

הד של עצמי ותו-לא, אני מציף עצמי

בגלים של אור שחור

שבהם אני שוקע באל.

 

 

מפורטוגלית: יורם מלצר

 

 

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • אבנר שץ  On 24 בנובמבר 2003 at 22:25

    כמו שנוהגים הטוקבקיסטים לומר, אני ראשון.

  • ימימה  On 24 בנובמבר 2003 at 23:11

    שמחה לראות אותך כאן. 🙂 בהצלחה.

  • ע.  On 25 בנובמבר 2003 at 12:39

    קיויתי אני להיות הראשונה (וכמקובל בסביבה, "וגם שולתת!!!!1)

    עוד!

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: