ים סמוי בפורטוגל


ים סמוי בפורטוגל / יורם מלצר

 

 

בדרך כלל, תרגום שירה הוא מעשה שנובע מרצונו של אדם הקורא בשפת המקור להעביר את יופיו ותכנו של השיר לשפה אחרת, לטובת קוראים שאין להם גישה לשיר כפי שנכתב. מטבע הדברים, כל תרגום הוא פשרה, וככל שהמקור הוא בעל מעמד וחשיבות כטקסט בתרבות שבה הוא נוצר, כן ירבו הדיונים של הפשרה שבתרגום. מאידך, מקובל לראות בכל תרגום, ובוודאי כאשר מדובר בשירה, גם פירוש למקור. המתרגם, שמעשהו הוא מסכת של שילובים בין בחירה לאילוץ, מוציא מתחת ידי פירוש, בין אם הוא חל על היצירה כולה או רק למקוטעין, על פי ההחלטות המקומיות בתרגום.

מעבר למה שנאמר לעיל, נדיר במיוחד לגלות שיר שעצם תרגומו לשפה אחרת חושף בו רובד סמוי. הקביעה שהשיר המתורגם מגלה דברים שלא היו גלויים לעין כל במקור, או אולי אף היו סמויים לחלוטין, היא בעייתית. מתרגם שירה יוצא משיר בשפה אחת ויוצר שיר בשפה אחרת. יתכן שקורא בשיר המתורגם יגלה בו דברים שלא היו בשיר המקורי, תכנים אשר מופיעים רק בשיר המתורגם. אך כדי לקבוע כי התכנים שהופיעו בשיר המתורגם היו ברובד נסתר כלשהו בשיר המקורי, יש להצדיק באופן פילולוגי, תיעודי וממשי את נכונותו של הממצא.

מקרה כזה התגלה לי בקריאה בשיר של המשורר הפורטוגלי פרננדו פסואה, מתוך היצירה שלו שראתה אור בחייו, "Mensagem" ("מסר"). מדובר ביצירה מורכבת ביותר, בת שלושה חלקים, כשהראשון והשלישי מחולקים למספר פרקים שבכל אחד מהם מספר שירים, ואילו בחלק השני שנים-עשר שירים בחטיבה אחת. השיר שבו ידובר כאן הוא "O das Quinas", השיר השני של הפרק הראשון בחלק הראשון של היצירה.

 

במאמר זה אציג את השיר ואת תרגומו לעברית. לאחר מכן אסביר בקצרה את מהותה של היצירה כולה, וכמה מן הרבדים הכלולים בה. בהמשך, אחשוף את הרובד שהתגלה לי, הנחשף ביתר בהירות דווקא בתרגום מפורטוגלית לעברית. לאחר חשיפת הרובד הסמוי, אביא את המקור ששימש לדעתי את פסואה בכתיבה. אוכיח שהמשורר אכן עשה שימוש בחומר זה, במלואו, ואקשור זאת למקום אחר ב"Mensagem" מחד, ולמובנה הכולל של היצירה מאידך. הרובד הנחשף אינו פתוח כפשוטו בפני מי שאינו קורא עברית, כך שאכן יסתבר כי לפנינו גילוי שמתאפשר דווקא בשל התרגום לעברית, ולכן הוא גם יכול להיות תרומה להבנת היצירה באופן שאינו מתאפשר לחוקרים אירופים שזרים לתרבות העברית.

זה המקום לומר מספר מלים על "Mensagem" בכללותה. זהו הספר היחיד של שירים בפורטוגלית שראה אור בחייו של פסואה. היצירה זכתה לספרות פרשנית בהיקף אדיר, ואפילו הביבליוגרפיה המצומצמת הכלולה במהדורה המדעית של הטקסט, מונה עשרות פריטים, מתוך מאות רבות. באופן כללי ניתן לומר שזהו מניפסט היסטורי-רוחני. פסואה מנהל דיאלוג עם האימפריה הפורטוגלית האדירה של המאות ה-15 וה-16, ו"מסר" הוא טקסט שמדבר על עלייתה של פורטוגל חדשה, אימפריה רוחנית-תרבותית בקנה-מידה עולמי. הדיאלוג של פסואה הוא רב-שכבות עד מאוד. הוא גם מתייחס למשורר הגדול ביותר בתולדות פורטוגל, קמואנש, מחבר "Os Lusiadas", האפוס הלאומי הפורטוגלי. קמואנש, שהיה המשורר הגדול של פורטוגל האימפריאלית, ניהל מצדו דיאלוג עם הומרוס והעלה על נס את הארץ הקטנה שבניה יוצאים אל האוקיינוסים, מגלים את העולם וכובשים אותו. מטבע הדברים, גם פרננדו פסואה מנהל דיאלוג עם האפוסים ההומריים, שגיבוריהם היוצאים לים במסעות נועזים משמשים לו דגם לצד הגיבורים מימיו ומכתביו של קמואנש.

במקביל, ביצירה "Mensagem", מתייחס פסואה גם לרוח-הרפאים הגדולה של ההיסטוריה הפורטוגלית, "המלך הנסתר", סבסטיאאו. נפילתו של המלך בקרב בצפון-אפריקה בשנת 1578, והוא בן 24 בלבד, סימנה את אבדן העצמאות הפורטוגלית ותחילתה של תקופה שבה פורטוגל הייתה נתונה תחת כיבוש ספרדי. סביב נפילתו של סבסטיאאו נרקמו אגדות רבות. מותו של המלך הנערץ הוא טראומה אשר רודפת את פורטוגל למעשה עד עצם ימינו. על-פי האמונה, הולדתו של המלך נחזתה מראש, ונאמר שהוא יוביל את פורטוגל לפסגת גדולתה. מפרשה זו נולדה מעין תנועה-דת מיסטית פורטוגלית ייחודית, שזכתה לכינוי "סבסטיאניזם". מדובר בתנועה משיחית, שעיקרה ציפייה מתמדת להופעתו מחדש של המלך סבסטיאאו שיבוא וימלוך על פורטוגל, ישיב עטרתה ליושנה ויקיים את הנבואות לגביו. היצירה "Mensagem" היא אם-כן, בין היתר, כתב-אמונה סבסטיאניסטי המביע געגועים וציפייה לכך שהאימפריה הפורטוגלית החדשה-ישנה, בגרסתה המודרנית, תראה בתקומתו של "המלך הנסתר".

 

על רקע הדברים הללו, נפנה לעיון בשיר עצמו:

 

O das Quinas

 

Os Deuses vendem quando dao.

Compra-se a gloria com desgraça.

Ai dos felizes, porque sao

Só o que passa!

 

Baste a quem baste o que lhe basta

O bastante de lhe bastar!

A vida é breve, a alma é vasta:

Ter é tardar.

 

Foi com desgraça e com vileza

Que o Deus ao Christo definiu:

Assim o oppoz à Natureza

E Filhu o ungiu.

                                                       8-12-1928

 

וכעת התרגום:

 

ה-[1]Quinas

 

האלים מוכרים כאשר הם מעניקים.

התהילה נקנית באסון.

אבוי למאושרים, כי אין הם

אלא מה שמתרחש!

 

שיהיה די למי שדי במה שדי לו

שיהיה לו די שדי לו!

החיים קצרים, הנפש רחבת-ידיים:

לאחוז הוא לאחר.

 

היה זה באסון וברוע

שהאל את כריסטוס הגדיר:

כך העמידו מול הטבע

ומשח אותו לבנו.

 

                                                                                 8-12-1928

 

הקורא העברי אינו יכול שלא להבחין בשימוש במושג "שדי", שהוא אחד משמות האל במקרא. כידוע, הקריאה הכפולה של הצרוף ש-ד-י ככינוי לאל, וכ"אשר די בו", היא פרשנות עתיקת-יומין של הכינוי הנדיר לאל היחיד על פי המונותאיזם היהודי. חז"ל השתמשו בכינוי המסתורי ורב-המשמעויות "שדי" באופנים נוספים. בתלמוד הבבלי, במסכת חגיגה (י"ב, ע"א), באחד הדיונים על בריאת העולם ועל תהליך התרחבות החומר הנברא, כתוב: "והיינו דאמר ריש לקיש: מאי דכתיב "אני אל שדי"? אני הוא שאמרתי לעולם די".

בעיון מקביל בשיר הפורטוגלי ובתרגומו העברי, היה ניתן לומר, ללא ספק, שניצול האפשרויות הגלומות במלה העברית "שדי", תוך הסתמכות על מקורות יהודיים עתיקים, אינו אלא יסוד המופיע בשיר העברי, ומכוח השימוש במלה "די". הרי אילו הייתי בוחר לעשות שימוש במלה "מספיק" לא היה מתעורר כל ההקשר הנגזר מ"שדי" היהודי. טענה זו משמעותה שהתרגום "שתל" רובד שאינו קיים במקור הפורטוגלי.

ואולם, מסתבר שפרננדו פסואה החזיק בין ספריו את מסכת "חגיגה" בתרגום לאנגלית, קרא בה, והתעניין במיוחד בכינויים לאל במסורת היהודית. הדבר התגלה לי בעת ביקור בליסבון, ב-"Casa Fernando Pessoa", מוזיאון ומרכז מחקר הממוקם בביתו של המשורר הדגול. הספריה שבמקום כוללת, בין היתר, את כל ספריו הפרטיים של פסואה, אותו גרעין חיוני של הספרים שהיו שלו ושהוא הקפיד לקחתם אתו מדירה לדירה, שכן הרבה לעבור בין דירות שכורות. בחיפוש בקטלוג הממוחשב, מצאתי מספר ספרים הקשורים לתרבות היהודית, וביניהם "פרקי אבות", ספרי מבוא לקבלה, ספרות אנטישמית וכן כרך ובו מסכת חגיגה מן התלמוד הבבלי, בתוספת מבוא והערות, פרי עבודתו של הכומר A.W.Streane שיצא לאור ב-1891 בהוצאת אוניברסיטת קיימבריג'. סקירה של מסכת חגיגה ושל "פרקי אבות" שפרננדו פסואה קרא בהם מגלה מספר מקומות שבהם המשורר הפורטוגלי סימן בעט בגוף הטקסט. המקומות הללו, שלעתים נלווית אליהם הערה קצרצרה בכתב ידו, עוסקים בדרך-כלל בשמות האל, ובהיבטים מיסטיים אחרים: גימטריא, העולם הבא, קשרים סמויים בין נצרות ליהדות ועוד. העובדה שלפרננדו פסואה היה עניין במסכת חגיגה, ושהוא בוודאי קרא את הקטע הנוגע בביטוי "שדי", די בה כדי להצדיק את הממצא שהדיו של הדיון התלמודי, ובהם דבריו של ריש לקיש, קופלו אל תוך השורות המסתוריות של הבית השני של "O das Quinas".

 

כמובן מאליו, בולטים בשירי "Mensagem" רבדים מיסטיים רבים. עיון במקור הפורטוגלי של השיר "O das Quinas" מגלה על נקלה את הרובד הסבסטיאניסטי בשיר. אמנם הנושא מפותח גם במקומות אחרים ב-"Mensagem", ובאופן ישיר, למשל בשיר החמישי והאחרון בפרק ביצירה, המכונה "As Quinas". אך השיר שלפנינו מעניין במיוחד. סבסטיאאו, Sebastiao, מוצפן בשימוש בפועל bastar, שהוא הבסיס למשחק המלים הסבוך בבית השני. משמעות הפועל הפורטוגלי היא "להיות מספיק". וניתן אף לראות בצרוף se-basta משמעות מילולית: "שדי לו בעצמו".

יוצא מכאן שבפורטוגלית מוצפן במסווה דק המלך הנסתר, מושא הגעגועים המיסטי של פסואה הקורא ומייחל לאימפריה הפורטוגלית החדשה[2]. ולאור התרגום העברי מתברר שפסואה הצפין, תחת מעטה עבה לאין ערוך, גם את "שדי", האל האחד, זה שאין צורך באחר בלתו, שהוא גם האל הבורא, המגביל את החומר הנברא באמרו לו "די". אך התחכום המופלא של פסואה אינו מסתכם בכך. המלך סבסטיאאו, העתיד לקום מחולות אל-קצר-אל-כביר בצפון-אפריקה ולהיות המשיח של פורטוגל הוא גם "אל שדי", שהרי שני המובנים מוצפנים באותו המקום בשיר כשהם כרוכים זה בזה. הצפנה כפולה זו מעצימה את המימד המשיחי-סבסטיאניסטי של השיר מחד, ומשחיזה את המסר שאותו מלך-משיח פורטוגלי עתיד לברוא עולם חדש, על פי המיסטיקה שנקשרה לשמו.

גם בהקשר של השיר כולו, תורם הרובד המבוסס על מסכת חגיגה עומק נוסף. פסואה מביע טרוניה על האל שמשח את בנו למשיח, כנגד הטבע. הוא רואה בכך רוע ואסון. תיאור זה מממש את האמירה הכללית בבית הראשון, על המלכוד שבמתת האלוהי ועל התהילה הנקנית באסון. אך סבסטיאאו שיעלה מן החולות, משיח טבעי שדי לו בעצמו ושנפשו רחבת-ידיים לאין ערוך לעומת חייו, רק הוא יכול לברוא עולם מאוזן, שבו הוא יודע לומר "די!". סבסטיאאו לא ייקלע למלכוד האסוני: היות שלסבסטיאאו די בעצמו, לא יהיה לו דבר ולא יתקיים לגביו "לאחוז הוא לאחר". בכך יגיע האל-המשיח הפורטוגלי לסינכרוניזציה ולהרמוניה, ולבסיס איתן לאימפריה הרוחנית והפיסית שלו.

 

כעת כדאי לחזור למסכת חגיגה ולקרוא בהמשך המיידי של הקטע שהובא לעיל: "אמר ריש לקיש: בשעה שברא הקדוש ברוך הוא את הים היה מרחיב והולך, עד שגער בו הקדוש ברוך הוא ויבשו, שנאמר "גוער בים ויבשהו וכל הנהרות החריב"."

נראה שפסואה קרא גם בהמשך הקטע בתלמוד ששימש אותו בשיר "O das Quinas". בחלק השני של "Mensagem", שנקרא "ים פורטוגלי" ("Mar Portuguez") מופיע השיר הבא:

 

 

Padrao

 

O exforço é grande e o homem é pequeno.

Eu, Diogo Cao, navegador, deixei

Este padrao ao pé do areal moreno

e para deante navegeui.

 

A alma é divina e a obra é imperfeita.

Este padrao signala ao vento e aos céus

Que, da obra ousada, é minha a parte feita:

O por-fazer é só com Deus.

 

E ao immeso e possivel oceano

Ensinam estas Quinas, que aqui vês,

Que o mar com fim será grego ou romano:

O mar sem fim é portuguez.

 

E a Cruz ao alto diz que o que me ha na alma

E faz a febre em mim de navegar

Só encontrará de Deus na eterna calma

O porto sempre por achar.

 

והתרגום:

 

 

יד של אבן

 

המאמץ גדול והאדם קטן.

אני דיאוגו קאו, ספן, הותרתי

יד זו של אבן למרגלות החולות הכהים

והפלגתי למרחבים.

 

הנפש היא אלוהית והמעשה בלתי-מושלם.

אבן זו מסמנת לרוח ולשמיים

כי במה שהעיזו לו, החלק העשוי שלי הוא:

מה שנותר הוא עניין לאלוהים לבדו.

 

ולים העצום והאפשרי

ה- Quinas, הללו שלפניכם מראות

כי הים שיש לו סוף הוא אולי יווני או רומי:

אך הים ללא סוף – פורטוגלי.

 

והצלב המתנוסס אומר שהדבר בנפשי

הגורם לי לקדוח ולהפליג,

רק בשלוות-הנצח של האל ימצא

את הנמל שתמיד אמור להימצא.

 

קל לראות שמתוך הבית השלישי מהדהד הקטע מתוך מסכת חגיגה: הקדוש ברוך הוא גער בים שרצה להתרחב ללא סוף, ושם לו גבול. יוצא אם-כן, שיתכן שפסואה אומר כי הים הסופי שאלוהים ברא על-פי הקטע בתלמוד הוא יווני או רומי, אך הים של סבסטיאאו ותקומתה של האימפריה הפורטוגלית יעלה עליו ויהיה ללא סוף. שוב, לפנינו רמז לאלוהותו של סבסטיאאו. על פי מסר זה, סבסטיאאו הוא בורא המשחזר את מעשיו של האל מן המסורת היהודית כפי שהיא משתקפת בקטע ממסכת חגיגה, אך בסופו של דבר הוא גם עתיד לעלות עליו, כפי שגם נאמר בשיר הראשון שהוא יעלה על השילוב בין אלוהים לישו, בנו המשוח. סבסטיאאו המלך, המשיח שאינו בנו המשוח של האל, שהוא בעצמו גם אל בורא[3] יבוא לעולם לבצע משימה ברורה: להקים בו אימפריה וים פורטוגלי, ים ללא סוף.


[1] ה- Quinas הן חמשת המגינים המרכיבים את סמלה של פורטוגל.

 

[2] פסואה מכנה את האימפריה של סבסטיאאו "האימפריה החמישית", כך שלמספר 5 יש חשיבות מיסטית מיוחדת, כמספר שחוזר גם ב- Quinas.

 

[3] אם כך, יתכן שפסואה חוזר לרעיון של משיח מונופיזיתי, אדם ואל באותה המידה. האמונה המונופיזיתית הייתה אחת הסיבות העיקריות למאבקים בין כתות שונות בנצרות במאות הראשונות, והיא השתמרה בכנסיות מזרחיות מסוימות עד ימינו.

 

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • רוני  On 24 בנובמבר 2003 at 23:09

    ברוך הבא, יורם. יופי של התחלה.
    אין יותר מדי פסואה. תביא עוד, נהיה שמחים.

כתיבת תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: